חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כו:
תוספות ד"ה טעה ולא התפלל וכו' כתב ר"י וכו' פי' לענין דינא קאמר ולזה קאמר ומיהו רב אפלס וכו'. ודוק:
תוספות ד"ה תימא אמאי וכו' פי' חדא בעניות ראשון שלא היה כוס בעולם ולזה חוזר וחדא בעניות דאחר עשירות דהוה כוס נמי לזה אינו צריך לחזור ושפיר ומשנו דכיון דלא אשכחן שום ברייתא דנשנית בעניית ראשון קודם תקנה דעשירות דתקנו על הכוס ונשארה אחר עניות דאמטו להכי שדינן האי ברייתא נמי דקתני בההיא זמן בין ב' התקנות דהיינו בין תקנה דעניות לחוד לתקנה השניה דתקנו דעניות ועשירות שאמרו אע"פ שהבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס וכיון דלא אשכחן שום ברייתא דנשנית בין שני תקנות. לזה לא מצי הש"ס לאוקומי ברייתא בהכי. זהו הנלע"ד בפי' דברי התוספות ז"ל ומה שפירשתי בחיבור דברי שמואל שחבר החכם ר' שמואל הצרפתי ז"ל דכוונת התוספות היא בין שני התקנות היינו בתקנת עשירות. זה אינו כלום. חדא דעדיין הלשון דחוק דהכי הול"ל כיון דלא אשכחן ברייתא דנשנית בין שני תקנות לזה לא מוקי האי ברייתא בתקנה ראשונה דממשמעות לשון התו' ז"ל משמע אחלוקת תקנת התפלה דעלה קאמר דלוקמה קודם ואחר זה יכולין אנו לסבול אם היו הדברים מצד עצמם דברים המתקבלים אלא דקשה חדא ומי לא הוו כמה ברייתות דאמוראים עצמם לא הוו ידעי להו וא"כ אפשר דנשנית ומי הוו ערבים זה לזה ברייתא לחבירתה פשיטא דנשנית נישנית ודלא נשנית לא נישנית. בשלמא לפי פירושינו דהמכוון הוא דאין כח בש"ס לאוקומי ברייתא באופן אחר דלא אשכחן שום ברייתא בעולם דנשנית באותו זמן ולא חש שום תנא לדבר באותו זמן ההוא דבר הנשמע משא"כ אי אמרינן דמצי לשנויי הכי אלא מצד דלא אשכח ברייתא דנשנית נמי בין שני התקנות דהיינו בימי עשירות. זה אינו מהסברא כלל. ועוד קשה היכא הוו הברייתא דהויא נשנית בימי עשירות הוא דליתני דבעי האדם למיבדל על הכוס כי בימי עשירות לא היה אלא כוס דווקא והנה אותו חיוב דבימי עשירות עדיין איתיה עד היום דאע"ג דהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס ולא אשכחן דנשנית שום ברייתא בהכי דצריך להבדיל על הכוס האידנא אלא מה דגרסינן בפרק השואל דף ק"ג דאיתא התם וז"ל והאמר רבי אליעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן יעקב אסור לו לאדם שיטעום קודם שיבדיל ע"כ דמשמע דבכוס קאמר כדמוכח התם א"כ האי נמי מצינן למימר דרבי אליעזר בן יעקב קאמר למילתיה בזמן עשירות דהוה כוס לחוד וכן הוא יותר צודק דההיא בזמן עשירות יע"ש. א"כ הרי נשנית ברייתא. וכי תימא דהאי לא הויא ברייתא א"כ תקשי הרי לא אשכחן נמי ברייתא דקאמר דצריך להבדיל על הכוס וליכא הוכחה מדלא אשכחן דמידי דהוה וכו' וכי תימא הך ברייתא דטעה ולא הזכיר דמייתי הכא אדרבא מינה משמע דדוקא אם טעה הוא שיכול לאומרה על הכוס הא לא טעה אינו צריך. ודוק דמה שפירשתי הוא הנכון: