חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כו.
גמרא. ורמינהו וכו' ותו לא וכו' לכאורה קשה טובא איך מקשה הש"ס קושיות הפכיות והוה ליה למיפרך מהא דעד נץ החמה אההיא דר' יוחנן בלאו מתני' דמשמע דלא קא קשי לה מידי אי לאו דברי מתני'. וי"ל דבלאו מתני' הוה מוקי לההוא דעם הנץ החמה בותיקין כמה דמוקי לה נמי בש"ס דבלאו הכי מטעם ק"ש מוקמינן לה בותיקין וההיא דר' יוחנן דכל היום דעיקר מצותה לכולי עלמא משא"כ השתא דמתני' קתני עד חצות לא אתיא לא כותיקין ולא ככולי עלמא אי כותיקין עם הנץ החמה קתני במתניתין. ואי ככולי עלמא הרי קאמר ר"י כל היום. וק"ל:
שם גמרא. ת"ש דאמר רב הונא וכו' טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים וכו'. קשה לאשמועינן הא ומכ"ש טעה ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית. וי"ל דה"א דבהא לא סבר ר' יוחנן דלפעמים דשוהא בשחרית ואינו מתפלל עד חצות והוי ליה זמן ארוך יותר מטעה ולא התפלל מנחה שזמנה היא אחר חצות לפחות כחצי שעה קמ"ל אלא דקשה סו סוף למה איצטריך ר"י לאשמועינן טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים פשיטא דזמן פורתא הוא. וי"ל דס"ד דבהא לא איצטריך סמוכה כמו שפירש הרשב"א ודייק ממה דקאמר ר' יהודה מתפלל שתים וכו'. ולא הצריך ר' יהודה סמוכה אלא במנחה דמשכחת לה שיהיה זמ ארוך. א"נ בערבית. משא"כ בתפלה קמל"ן דבכל גוונא בעינן דוקא סמוכה. וק"ל. ועוד נראה כי זכר לכולהו חלוקות למעט ההיא דמוסף דאין לו תשלומין כמו שכתבו התוספו' ז"ל וק"ל: