חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כה:
גמרא. אמר ר"א וכו'. בעכורין שנו קשה מה כותיה דר"א לאוקומי מתני' בעכורין. ודילמא דמתני' סברא לבו רואה את הערוה מותר כתנא קמא דברייתא דבסמוך וכת"ק דלעיל דף כ"ד דישן בטליתו וכו' ונראה דדייק מדלא קתני לא בצלולין בהדיא כדקתני בברייתא וקשה לי ע"ז דילמא דרבינו הקדוש לא הכניס עצמו להודיע זה אלא לומר דיכול להתכסות במים ויקרא ולא יצטרך לעלות כשאין שהות וכו' ולגבי הא מילתא דצלולין או עכורין משום לבו רואה את הערוה לא סתם כלום והניח הדבר כמות שהוא בפלוגתא והרבה פעמים מפרשינן כזה במשניות ואם כן היכי פסיק להא מילתא ר"א דבעכורין שנו ולא קאמר לה אפילו בתורת דחייה. והנראה נכון לומר דר"א דייק לשון המשנה דקתני יתכסה במים ויקרא דנקט לשון כיסוי דאי תימא בצלולין הרי כאילו לא נתכסה כלל כיון שלבו רואה את הערוה ולזה קאמר בעכורין שנו. וק"ל: שם גמרא. דכתיב וערות אביהם קצת קשה הרי נח פשיטא דלא הוי בכלל בשר חמורים דהאי קרא דבשר חמורים בעבדים איירי כדאיתא בקידושין. והגם לסברת מ"ד דגוים נמי שהם בכלל כי יסיר ודמינן להו דומיא לחמור. אבל נח פשיטא דאדם מיקרי דהתורה העידה עליו צדיק תמים היה. ונראה לומר דמיתורא דקרא קא דריש דמיותר אומרו וערות אביהם ובזה אתי שפיר דלא מייתי הש"ס מרישא דקרא דכתיב. ויכסו את ערות אביהם ומייתי מסיפא דקרא אלא ודאי דמיתורא קא דריש וכיון שכן תנהו ענין לאשר בשר חמורים דג"כ איקרי ערוה ואסור ערות ישראל. וק"ל:
שם רש"י ד"ה מאן שמעת ליה לא ידעתי היכן היא ע"כ קשה ולמה לא יספיק בדברי הש"ס דקאמר זה לזה מינה שמעינן דהיתה ידועה להם ולמה יצטרך לידע היכן. ונראה דזה ראיה למה שפי' במס' שבת דכל מקום שאמר הש"ס הניחא וכו' או מאן שמעת לה ולא מייתי המקור ש"מ דהש"ס כבר נאמרה מילתא דא בש"ס ולמה לא מצריך לאתוייה ולזה פירש רש"י דמדקאמר מאן שמעת לה וכו'. ולא קאמר דתנא וכו' ש"מ דנאמרה בש"ס לזה קאמר דלא ידע היכן: