חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי
פרק ט · הלכה ט
יט) שם בר"מ ז"ל ה"ט ב"נ חייב על הגזל וכו' ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש עכ"ל עי' בכ"מ ז"ל ותודה"ק נראה דהי' קשה לו ב' קושיות א' מנ"ל להר"מ ז"ל ד"ז דגונב נפש ג"כ חייב ב' אמאי לא חשוב יפ"ת דחשוב לה בברייתא וכ' שחדא מתורצת בחברתה דזה שנקט הר"ם ז"ל גונב נפש כוונתו על יפ"ת שזה היא בכלל גונב נפש ולכאו' הד' תמוהין מאוד שמה ענין יפ"ת שכ' רש"י ז"ל דזה הוא מה שגוזל אשת חבירו במלחמה וגוזל את חבירו לגונב נפש שעיקרו היא מפאת גניבת הנפש לבדו ולא מצד שגוזל דבר מחבירו ועלה בדעתי שכוונת הגז"ל כיון דהר"ם ז"ל פסק דאם ברצונה להתפרד מבעלה ה"ה גירושין וא"כ ע"כ האיסור דיפ"ת היינו באין רצונה להתפרד והוא נוטלה בע"כ לאשה וא"כ שוב הוא בכלל גונב נפש אך באמת לאחר העיון גם זה לא יתכן לומר דאיש הלוקח אשה בע"כ להיות אשתו יהי' בכלל גונב נפש ולא אמרו בתליי' וקדיש אלא דעשה שלא כהוגן אבל לא שיהי' בזה דררא דאיסור גונב נפש:
אמנם מה שנלענ"ד לעיקר בדעת הר"ם ז"ל דהנה לכאו' צע"ג בהא דמקשינן בגמ' על יפ"ת נימא מא"מ דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ותי' התם לאו בני כיבוש נינהו ותמי' מאוד הא מבואר בגיטין (דף ל"ח ע"א) דעכו"ם בני כיבוש הם וקונים אנשים בכיבוש מלחמה. אך האמת בזה כמ"ש הראשונים ז"ל דהפירוש היא דעכו"ם לאו בני כיבוש הם שיוכלו לקנות קנה"ג ע"י כיבוש מלחמה וממילא אין מפקיעין את הקנה"ג שיש לב"נ באשתו ולכן אסורה להם יפ"ת במלחמה כיון דאין בכחם להפקיע האישות שיש לב"נ באשתו וממילא איכא איסור גזל ג"כ:
ומעתה אומר אני שזה דוקא אם אמרינן דעכו"ם ל"מ גירושין וכ"כ לעיל שזה טעמו של דבר דס"ל דעכו"ם יש לו קנה"ג באשתו וא"כ שפיר אמרי' דעכו"ם לאו בני כיבוש הם ואסורה להם יפ"ת במלחמה משא"כ הר"ם ז"ל להלכה דפסק כמ"ד דמהני גירושין בב"נ וע"כ דס"ל דב"נ אין לו קנה"ג באשתו וא"כ נראה ברור דכמו דהיא בעצמה יכולה להפרד ממנו ה"ה דב"נ הקונה אותה ע"י כיבוש מלחמה יכול להפריד אותה מבעלה וכמו שכ' הר"מ ז"ל לעיל מני' בשפחה שלו דיכול להפריד אותה מעבדו כשירצה וא"כ אין כאן לא גזל כיון דקונה ע"י כיבוש מלחמה ולא אישות כיון דקונה אותה הרי יכול להפריד אותה מבעלה וממילא הוי גירושין וא"כ גם בב"נ מותרת יפ"ת ולכן הר"מ ז"ל להלכה השמיט דין דיפ"ת מברייתא ולא זכרו כלל דלהלכה ב"נ מותר ביפ"ת כמו ישראל:
ועפ"ז נסתר מה שראיתי להגאון בעל ראש יוסף בחי' ז"ל לחולין (דל"ג) שכ' לת' דעת הר"ם ז"ל דס"ל דמפרכסת אסור לב"נ וקשה נימא מא"מ וכ' לת' דהנה התוס' הקשו נימא שאני עכו"ם דלאו בני שחיטה נינהו כמו דאמרי' לענין יפ"ת דלאו בני כיבוש הם אך י"ל דבאמת עיקר הוכרח הסוגיא דהיכא דאיכא סברא לחלק ל"ש מא"מ היא רק מכח קושיא דיפ"ת ולכאו' בלא"ה יש לת' דמיפ"ת ל"ק כיון דאינו מותר בישראל אלא לאחר כל המעשים וא"כ הוי כמו קטנה שנולדה ואין כאן אישות כלל ול"ש להקשות מא"מ וע"כ צ"ל דהגמ' דמקשה מיפ"ת ס"ל דב"ר מותרת במלחמה וא"כ שפיר קשה מא"מ ומוכרח הגמ' לת' שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש ומבואר היכא דאיכא סברא לחלק ל"ש מא"מ משא"כ ר"פ ס"ל דב"ר אינו מותר אלא לאחר כל המעשים א"כ ל"ק מיפ"ת וא"כ אין לנו הוכרח לסברא זו דהיכא דיש סברא לחלק ל"ש מא"מ לכן ס"ל דמפרכסת מותר לב"נ דבכל גווני אמרי' מא"מ דב"נ יהי' חמור מישראל ומעתה הר"מ ז"ל להלכה דפסק דב"ר מותר במלחמה וא"כ קשה מיפ"ת נימא מא"מ והי' לו הוכרח לת' הגמ' שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש הם וא"כ ה"ה במפרכסת ל"ש מא"מ כיון דלאו בני שחיטה הם את"ד אמנם עפ"ד נסתרו דבריו דהרי הר"מ ז"ל לא פסק כלל ד"ז דיפ"ת אסורה לב"נ:
ובאמת ד' הגז"ל בלא"ה נפלאו ממנו כיון דהר"מ ז"ל ס"ל דמהני גירושין לב"נ א"כ אע"ג דס"ל דב"ר מותרת במלחמה מ"מ כיון דהיא יכולה להפרד ברצונה הטוב א"כ פשיטא דישראל דהם בני כיבוש וקונים אותה לגמרי קנין הגוף גמור פשיטא דישראל יכול להפריד אותה אח"כ מהעכו"ם וכמו"ש הר"מ ז"ל בעכו"ם המוסר שפחתו לעבדו כנ"ל וא"כ מה דת' הגמ' שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש אין הכוונה משום דישראל בני כיבוש לכן התירה התורה רק דהכוונה כיון דישראל בני כיבוש וקונים אותה א"כ הר"ז גירושין שמפריד אותה מבעלה וזה מהני גם בב"נ בשפחה שלו כנ"ל וא"כ ל"צ כלל לומר דהיכא דאיכא סברא לחלק לא אמרי' מא"מ רק משום דבאמת נתגרשה גירושין אשר מועיל גם בב"נ. א"כ גם להר"מ ז"ל במפרכסת י"ל מא"מ אע"ג דבישראל איכא מתיר שחיטה מ"מ כיון דאכתי חי הוא דמפרכסת ה"ה כחי' ואעפ"כ התירה התורה לישראל צריך להיות מותר גם בב"נ וא"ר מיפ"ת דהתם בכה"ג דישראל קנאה בכיבוש מלחמה גם לב"נ נפקע האישות ופשיטא דגם ב"נ מותר לבוא עלי' אח"כ אם ישראל קונה אשת עכו"ם בכיבוש מלחמה ומפרידה מבעלה כיון דקונה אותה הרי יכול להפרידה מבעלה כנ"ל ול"ש בזה מא"מ כלל וא"כ נסתרו כל דבריו ביישוב ד' הר"מ ז"ל:
אמנם בעיקר הדברים נלענ"ד דעת הר"מ ז"ל כדאמרן דס"ל דגם ב"נ מותר ביפ"ת כנ"ל ועיי"ש בד' הגז"ל שמתבאר מדבריו עוד דא"נ דל"מ גירושין בב"נ אפי' א"נ דב"ר אינה מותרת במלחמה אלא לאחר כל המעשים ג"כ שייך מא"מ וכל הטעם משום דאיכא סברא לחלק דישראל בני כיבוש הם ולענ"ד נראה ברור כמש"כ לעיל אוק"י דא"נ דב"ר אינה מותרת אלא לאחר כל המעשים אין לך גרושה גדולה מזו כיון שנתגיירה ופשיטא דגם לב"נ אינה אסורה אח"כ מצד עשה דודבק אם לא בא עלי' הישראל לשם אישות דאישות דעכו"ם נפקע ע"י הגירות וא"כ ל"ש בזה כלל מא"מ כיון דגם לב"נ מותרת ואע"ג דהיא אסורה לבעול לו כיון דהוא ישראלית מ"מ הב"נ אינו מוזהר ע"ז ובלא"ה זה היא איסור אחר אבל אישות העכו"ם פשיטא דנפקע ואינו חייב עלי' מיתה כשבא עלי' אחר גירות הכלל כי כל דברי רבינו הגז"ל לא נתבררו בזה ולענ"ד נראה כמושכ"ל ומ"ש הר"מ ז"ל דב"נ מצווה על גונב נפש היא פשוט כיון דגם גונב נפש נכלל בכלל גניבה ולכן גם ב"נ מצווה ע"ז:
והנה הר"מ ז"ל כ' ע"ז משא"כ בישראל ותמה מרן ז"ל בכ"מ הא גם ישראל מוזהר בלאווין אלו וכ' לת' דאע"ג דישראל ג"כ מוזהר על כובש שכר שכיר מ"מ אינו מוזהר משום לאו דגזל אלא משום לאו דלא תעשוק ש"ש אתד"ק. ותמי' לי מאוד הלא מבואר בב"מ ר"פ א"נ דלאו דגזל מוקמינן באא"ע לכובש ש"ש ואם אמנם כי נראה דעת הר"מ ז"ל דלא נעקר מפשטא לגמרי וגם גזל בכלל וכמו שהאריך בזה הג' חכ"צ בת' ס' מ"מ פשיטא דבכובש שכר שכיר איכא גם הלאו דגזל כמבואר בר"מ ז"ל פי"א משכירות ה"ב הכלל שד' מרן ז"ל צע"ג. והיותר פלא על הלח"מ ז"ל לעיל ה"ד בסו"ד שכ' על מרן ז"ל שנדחק בזה ולא הרגיש בהא דאמרן ועיינתי בהגהות שנדמ"ח בווארשא ולא מצאתי בשום מקום להעיר בזה ע"ד מרן ז"ל וד' יאיר עיני להבין דעת קדושים:
כ) שם בר"מ ז"ל וכן חייב על פחות משו"פ וב"נ שגזל פחות מש"פ ובא אחר וגזלה ממנו שניהם נהרגין עלי' עכ"ל. הנה מסתימת לשון הר"מ ז"ל שכ' סתמא דב"נ שגזל ובא אחר וגזל ממנו נהרג עלי' ול"כ דז"ד בגזל מישראל נראה דס"ל דאפי' בגוזל מנכרי ובא נכרי אחר וגזלה ממנו ג"כ נהרג עליו וצ"ל דס"ל דאמרי' בב"נ קלבד"מ וכיון דנהרג לא ניתן להשבון והא דנקט הר"מ ז"ל דוקא הדין בגזל פחות מש"פ ע"כ צ"ל משום דבגמ' מבואר המימרא על פחות מש"פ גם הר"מ ז"ל נקט לה הכא אך באמת הענין קשה להבין כמו שנתקשו תוס' על רש"י ז"ל דאמאי נימא בב"נ קלבד"מ הא כדי רשעתו רק בישראל כתיב ומנ"ל דאין עושין בב"נ שתי רשעיות:
וראיתי ברדב"ז שנדמ"ח בר"מ ד' ווארשא שכ' בזה"ל לא ידענא מאי קמ"ל דכיון שהנכרי הראשון קנה אותה שהרי נהרג עלי' פשיטא דשני נהרג שהרי גזל וי"ל דאע"ג דאיכא בעינא מיחייבי תרווייהו ועדיין צ"ע עכ"ל מבואר מד' ז"ל דפשיטא לי' כ"כ דבב"נ אמרי' קלבד"מ עד שתמה על הר"מ ז"ל מאי קמ"ל והוא פלא. עכ"פ מבואר מד' הרדב"ז ז"ל שג"כ למד בדעת הר"מ ז"ל דהפטור מצד קלבד"מ אך באמת הדבר צע"ג מאיזה סברא נאמר כן בב"נ ובאמת ברש"י ז"ל לא נזכר כלל דבב"נ אמרי' קלבד"מ רק בעירובין (דף ס"ב) כ' רש"י ז"ל הטעם דוהשיב את הגזילה בישראל כתיב מבואר מד' רש"י ז"ל כיון דבעכו"ם לא כתיב והשיב אמרי' דאינו חייב בהשבה רק שקשה כיון דבב"נ ל"ש קלבד"מ א"כ מה בכך דלא כתיב בנכרי והשיב מ"מ כיון שהדבר הוא של חבירו והוא גוזלו ממנו ממילא חייב להחזירו אמנם ד' רש"י ז"ל נראה עפמש"כ האחרונים להסביר דברי רב בסנהדרין בבא במחתרת דס"ל דאמרי' בדמים קננהו ואפי' איתא בעינא א"ח להחזיר וכ"כ המפורשים בטעמו של דבר דרב ס"ל דגנב וגזלן קונים לגמרי את הגזילה רק דיש עליהם עשה דוהשיב אבל הגזילה נעשה שלו ולכן כל היכא דשייך חיוב מיתה מיפטר אפי' באיתא בעינא:
ומעתה א"ש מאוד הא דב"נ נהרג ול"נ להשבון כיון דבב"נ לא כתיב והשיב א"כ אמרי' דקונה הגזילה וה"ה שלו לגמרי ואין הפטור מצד קלבד"מ דבב"נ ל"ש קלבד"מ כנ"ל רק דממילא פטור כיון דל"כ ביה עשה דהשבה אין עליו שום חיוב השבה:
ועפי"ז יש לת' קושיות התוס' שהקשו מהא דב"ק (דף קי"ד) במשנה דנטלו מוכסין את חמורו וכו' הרי אלו שלו מפני שנתיאשו הבעלים וקשה הלא ר"א מוקי לה בליסטים עכו"ם וא"כ למה צריך הטעם דיאוש בעלים ת"ל דנימא דקלבד"מ וממילא הרי הן של העכו"ם וקנאם הישראל מדינא ולהנ"ל י"ל עפמ"ש במק"א להסביר ד' רבא בסנהדרין דאמר מסתברא מילתא דרב בששיבר וכו' דנראה דס"ל דגנב אינו קונה הגניבה וצ"ל באיזהו סברא פליגי וכתבנו דהסברא דזה תליא בהא דפליגי עולא ור"י בכל היכא דאיכא ממון ומלקות אי מילקא לקי אי ממונא משלם. דהנה לכאורה יש לעי' למה צריך והשיב גבי גזל ת"ל דבלא"ה ידעינן דצריך להשיב וע"כ דא"ל קרא דניתקו לעשה הו"א דלקי. אך לכאו' קשה הא זה ממילא ידעינן דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי ועי' בריטב"א (מכות דף ט"ז) בשם הרמ"ה ז"ל דבאמת עיקר קרא דוהשיב היא לגלות דבגזל ממונא משלם מילקא לא לקי אך ז"ד למ"ד מילקא לקי ממונא לא משלם משא"כ למ"ד דבלא"ה ממונא משלם מילקא לא לקי א"כ ל"צ קרא לזה לכן נראה דבאמת להך מ"ד אמרי' דקרא דוהשיב אתי לאורי' דרק מצות השבה יש עליו אבל בלא"ה הגניבה שלו דמיד שגנב קנאו דכל גנב קנה הגניבה רק תוה"ק רמיא עליו מצ"ע להשיב ולכן שפיר צריך קרא דוהשיב דליכא בזה חיוב ממון כלל וא"כ א"ל קרא ה"א דלקי ושפיר צריך קרא דהתורה אמרה דגזל הוי נל"ע דוהשיב ולא לקי:
ומעתה מבואר מזה דדין זה דגנב קונה הגניבה הוא רק למ"ד דממונא משלם מילקא לא לקי דלפ"ז מוכרח מדכתבה התורה חיוב השבה ע"כ דגנב קונה הגניבה לגמרי וממילא בב"נ דל"כ והשיב ה"ה שלו לגמרי וליכא חיוב השבה כלל משא"כ למ"ד מילקא לקי ממונא לא משלם אינו מוכרח דגנב קונה את הגניבה לגמרי ומסברא אמרי' דאינו קונה אלא לענין חיוב אחריות ומעתה ל"ק כלל מהמשנה דנטלו ליסטים את כסותו כיון דסת"מ ר"מ ור"מ ס"ל לוקה ומשלם וא"כ לדידי' צריך קרא דוהשיב להיות לאו הנל"ע דאל"ה הי' לוקה ומשלם וא"כ מסברא דאינו קונה את הגניבה וא"כ ה"ה דב"נ אינו קונה ושפיר צריך לבוא לטעמא דיאוש בעלים וסברת רש"י ז"ל ל"ש אלא למ"ד דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי דלדידי' מוכרח דגנב קונה לגמרי את הגניבה רק דבישראל יש עליו חיוב השבה ולפ"ז בב"נ דליכא עשה ממילא פטור לגמרי ואין כוונת רש"י כלל מצד קלבד"מ:
אך לפ"ז לדעת הר"מ ז"ל דפוסק להלכה דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם א"כ שוב אמרי' דגנב אינו קונה את הגניבה וא"כ שוב קשה מ"ט דהר"מ ז"ל דב"נ השני נהרג דמצד דקלב"מ קשה לפטור ב"נ כנ"ל וצע"ג לענ"ד ובאמת ד' הרדב"ז הנ"ל צ"ע ביותר שת' דכוונת הר"מ ז"ל על איתא בעינא וע"ז כ' ועדיין צ"ע דנראה מד' דאפי' בדאיתא בעינא פשיטא דאמרי' קם לי' בדרבה מני' ואין זה רבותא כלל דב"נ השני נהרג והוא תמוה הא באמת באיתא בעינא ל"א קלבד"מ ונראה דכוונת הרדב"ז ז"ל כיון דהר"מ ז"ל ס"ל דאפי' דאיתא בעינא ג"כ הב"נ השני נהרג ע"כ דמה"ת אפי' באיתא בעינא קניא לי' ורק דרבנן תקני שיהי' מחזיר באיתא בעינא וכמו"ש הרז"ה ז"ל וא"כ ז"ד לגבי ישראל שייך תקנה זו משא"כ בעכו"ם שגזל מעכו"ם בוודאי אף באיתא בעינא פטור לגמרי דל"ש לומר דעשו חכמים תקנה בגזל מעכו"ם שיחזיר לי' וא"כ כיון דהר"מ ז"ל קאי על פחות מש"פ א"כ שוב איכא רבותא אפי' באיתא בעינא כיון דבגזל מישראל ל"ש השבה כלל דמחיל ובגזל מעכו"ם הרי אמרינן קלבד"מ אפילו באיתא בעינא:
ובאמת יש לעי' דב"נ שגזל מישראל שוה פרוטה דלא מחל רק מצד קלבד"מ מיפטר וכיון דמדרבנן עכ"פ מחויב לאהדורי כמו ישראל הבא במחתרת אם נהרג העכו"ם השני שגזלה ממנו אם אזלינן בתר דאורייתא או בתר דרבנן ומד' הר"מ ז"ל דנקט הדין רק בפחות מש"פ אע"ג דנראה דמצד קלבד"מ קאתי עלה כיון דלא נקט בגזל מישראל דווקא כנ"ל נראה דבפרוטה יהי' חילוק בין גזל מישראל או מעכו"ם והסברא כנ"ל כיון דמחויב לאהדורי מדרבנן עכ"פ שוב ל"ה שלו ושוב אין הב"נ השני נהרג עליו. ובפלפול התלמידים אמרנו להעיר בלא"ה דבגזל מישראל ש"פ ל"ש למיפטריה מצד קלבד"מ דהנה לכאורה קשה הא דקיי"ל רק בד"מ מהני תפיסה לפ"ד הר"ם ז"ל דהעדים שרצו לחייב תפיסה והוזמו חייבין לשלם מדין הזמה כיון דבקל יוכל לתפוס הו"ל כאילו רצו לחייב ממון וא"כ כל תפיסה הא הוי ב' רשעיות אך באמת א"ש דזה אין הב"ד מחייבין אותו וכדי רשעתו נאמר על הב"ד שהב"ד א"י לחייבו משום ב' רשעיות אך הא גופא קשיא לפ"מ דנראה מסברא דקלבד"מ ל"ש אלא דווקא א"נ דפטור לא יהי' מחויב אבל אם אפי' נפטור אותו ג"כ יהי' מחויב א"כ שוב א"ז רשעה כלל מה שהב"ד מחייבין ול"ש לפטרו מצד קלבד"מ וא"כ ה"נ כיון דמהני תפיסה וא"כ א"ז רשעה כלל מה שהב"ד מחייבין אותו וא"כ בטל כל דין קלבד"מ:
אך באמת א"ש עפ"מ שהעלה מורי גאון ישראל ז"ל בספרו ישועת ישראל דנהי דקלבד"מ מהני תפיסה מ"מ יכול המזיק לחזור ולתפוס ממנו וכיון שכן ל"ש לומר דקל יוכל לתפוס כיון דהוא יכול לחזור ולתפסו וא"כ שפיר אמרי' קלבד"מ ומעתה נראה דז"ד בישראל לישראל משא"כ ב"נ שגזל מישראל אע"ג דח"מ יפטור מצד קלבד"מ מ"מ פשיטא דמהני תפיסה דלא עדיף מישראל ופשיטא דאם הישראל יתפוס ממנו יהיה שלו לגמרי ואם הב"נ יחזור ויתפוס ממנו יהי' דינו כגזלן ולא מבעי' לדעת הפוסקים דאפי' בגזל גמור אפי' למ"ד ג"נ אסור מה"ת אין על הישראל מצות השבה וכיון שגזלה ה"ה שלו א"כ הכא וודאי כן הוא אך אפי' א"נ דמחויב בהשבה היינו גזל אבל הכא כיון דמהני תפיסה ומותר לתפוס בוודאי ה"ה שלו ובפרט לפי טעם הח"צ דאיסור ג"נ משום שלא ירגיל לגזול מישראל א"כ הכא ליכא דררא דגזל וה"ה שלו וא"כ אפי' אם אמרי' קלבד"מ ג"כ יתחייב ב' כיון דבקל יוכל לתפוס הוי כחיוב גמור וא"כ א"ז רשעה כלל מה שהב"ד מחייבין אותו ב' ושוב ל"א קלבד"מ בגזל מישראל פרוטה כנ"ל ולכן אע"ג דבא הר"מ ז"ל לפטור מצד קלבד"מ מ"מ נקט הדין בגזל פמשו"פ שבזה הדין שוה בין גזל מישראל ובין גזל מעכו"ם כנ"ל כיון דישראל מחיל כנ"ל ויש לפלפל עוד בזה ואכ"מ:
הוספה עיי"ל שהארכנו בענין אי בב"נ אמרינן קלבד"מ והעירני בד' הרדב"ז ז"ל שנראה מדבריו דפשיטא ליה דב"נ אינו חייב בהשבה וכעת מצאתי בשטמ"ק ב"מ (דף י' ע"ב) בד"ה מאי בינייהו א"ב כהן שאמר לישראל כתב בזה"ל יש להקשות דלימא א"ב ישראל שאמר לעכו"ם צא וגנוב כליו ורבים כאלה. ונאמר דאה"נ שיש הבדילים אחרים אבל הגמרא נקט הני לפי שמביא בהם חידוש גדול והוא שאפי' שזה הישראל נראה כעובר משום ולפנ"ע לת"מ א"ל עונש כלל מהר"י אבוהב ז"ל עכ"ל:
ולכאורה תמוה מאוד מה מקשה הא אפילו א"נ דלחומרא יש שליחות לעכו"ם מ"מ הכא בגניבה דגם העכו"ם מצווה פשיטא דלא עדיף מישראל ושוב אמרינן אין שליח לדבר עבירה כיון דגם הוא בר חיובא. אמנם א"נ כמ"ש הרדב"ז בפשיטות דבב"נ ל"ש השבה כלל א"ש דהרי מבואר בסוגיין דאם הי' הדין דאשה ועבד אינן בני תשלומין כלל אע"ג דעל הלאו בוודאי מוזהרין אינן בכלל בני חיובא והמשלח חייב א"כ ה"ה בעכו"ם כיון דליתא בהשבה א"נ יש שליחות לחומרא הוי בכלל אינו בר חיובא ואמרינן יש שלד"ע. איברא דגם תי' קשה להבין מה שתי' מהר"י אבוהב ז"ל דנקט הוי משום דאיכא לפ"ע הא בזה שאומר לנכרי צא וגנוב ג"כ איכא לפנ"ע ואדרבה שייך בזה יותר לאו דלפנ"ע מכהן שאמר לישראל צא וקדש לי א"ג דעיקר העבירה הוא הביאה ואולי כוונת המהר"י אבוהב כמ"ש בת' פני יהושע הביאנו דבריו בפנים בכמה דוכתין כיון דראה ויתר גוים עמד והתיר להם שוב ליכא לאו דלפנ"ע אך לפ"ז גם הקושי' א"ש כפשטא דלפי האמת דעמד והתיר להם אין הם מוזהרין בז"מ כלל ותמהני שלא מצאתי עוד מי שהרגיש בד' השטמ"ק הנ"ל:
כא) והנה זה איזה שנים כתבתי תשו' בעניינים אלו לכבוד יד"נ עוז הרה"ג המובהק מוהר"ש נ"י אבד"ק וויערשאוו והנני להעתיקה בזה וז"ל שם יקרת מכתבו קבלתי וע"ד וכו' ועתה הנני להשיב לו עד"ת היקרים הבאים במכתבו ואתנהלה לעטו ע"ס דבריו בריש דבריו אמר מר לחדש בהא דחינוך סובר דעכו"ם עובר בלאו דלא תחמוד ה"ד בחומד דבר של ישראל אבל בחומד דבר מעכו"ם ליכא לאו דלא תחמוד כיון דבאמת אין זה בכלל גזל דקרא וכ' לתמוה על המנ"ח שכ' להיפוך בלי ראי' ועפ"ז מת' את קושיתו דל"ל בזה כיו"ב כיון דכותי בכותי מותר אתד"ק:
והנה לכאורה עלה בדעתי להעיר עפי"ד כת"ה בדבר חדש דהנה בת' הקשיתי קושיא גדולה לפ"ד החינוך הנ"ל דעכו"ם עובר בלאו דלא תחמוד והוא בכלל גזל א"כ יקשה לשי' רש"י מובא בתוס' עירובין (דף ס"ב) דבב"נ אינו ניתן להשבון מצד קלבד"מ לפ"מ דנראה ברור דאפי' א"נ בב"נ קלבד"מ מ"מ ז"ד כשחייב מיתה אבל היכא דאינו אלא ח"מ שוגגין לא מיפטר כיון דגם ישראל אינו פוטר אלא מצד הקישא דתנא דבי' חזקי' וכבר כ' המהרי"ל בת' סי' קצ"א דהיקש לא נאמר לב"נ ומעתה יקשה עפ"מ דכתבו האחרונים לפרש ד' הירושלמי בהדליק גדיש בשבת דעל כל שבולת ושבולת איכא ח"מ דהוי ח"מ שוגגין וכ"כ הרשב"א ז"ל וא"כ יקשה איך אפ"ל דעכו"ם פטור מצד קלבד"מ היא מצד כשרוצה לקחתו חייב מיתה מצד לא תתאווה ונהי דגם על גזל איכא חיוב מיתה מ"מ כיון דנתחייב מיתה מקודם הוי זה רק ח"מ שוגגין וזה אינו פוטר בב"נ והארכתי לפלפל בזה ואכ"מ:
אמנם לפ"ד כת"ה י"ל דשיטת רש"י בב"נ שגזל ב"נ דאז ליכא לא תחמוד ושפיר מיפטר מצד קלבד"מ אבל בגזל מישראל אה"נ דל"ש קלבד"מ והי' מת' בזה קושיות התוס' על רש"י ז"ל עיי"ש. ועפ"ז י"ל דבר נכון בסוגי' דאוונכרי לת' ד' רש"י שם במ"ש דווקא דסתם כותים גזלי ארעתא מישראל ועפ"י הנ"ל י"ל דהיה קשה לרש"י ז"ל למה צריך ר"ה לומר מצד דיהיה יאוש וש"ר ת"ל דאם יחתוך העכו"ם יהי' חייב מיתה מצד גזל ואמרי' קלבד"מ [וס"ל כשיטת הרז"ה ז"ל דמה"ת באיתא בעינא ג"כ אמרי' קלבד"מ] לכן כ' רש"י דסתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל ובישראל ל"ש למיפטר מצד קלבד"מ כיון דעבר מקודם על ל"ת וכבר נתחייב מיתה שוב הוי בעת הגזילה ח"מ שוגגין ויש להאריך הרבה בזה עד"פ. אך באמת בעיקר הדבר אני תמה על מעכ"ת שהרי המעי' בד' החינוך נראה ברור שדעתו להיפוך שהרי מדמי לעריות וכ' דכמו דשם הם בכלל כל העריות כן הכ"נ דכוותי' רק שבישראל הרבה להם ובב"נ כ"ז נכלל בצווי אחת עיי"ש בדברינו ומעתה לד' כת"ה גם בעריות נאמר כן דאינו מצווה אלא בעריות דישראל וד"ז מבואר הפיכו א"ו דכוונת החינוך כמ"ש המנ"ח ז"ל:
ובאמת מעודי אני מתקשה בד' רבינו החינוך דמדמי זה לעריות ולענ"ד הקלישה א"י ענין כלל דהרי התם אמרי' דבכל עריות נזהרו משא"כ הכא דלא תחמוד הוא רק הרחקה מנ"ל דנצטווה על הרחקה דגזל ולדידיה נימא דב"נ נצטווי על קריבה דעריות ג"כ דהיא בכלל הרחקה וכן בהנאת עכו"ם דהיא מצד הרחקה כמ"ש החינוך בעצמו ועפ"כ ב"נ אינו מצווה א"כ נראה דה"ה על לא תחמוד וצע"ג לענ"ד עכ"פ דעתו ז"ל נראה דאפי' בעכו"ם עובר בלא תתאווה ולא כד' ר"ת:
ומה שנראה לת' ד' החינוך בהקדם לת' מה שהקשה במנ"ח אמאי בפ' לא תחמוד לא כתב החינוך דנוהג גם בב"נ והמתין עד הלאו דלא תתאווה לכן נלענ"ד דהנה הלאו דלא תתאוה הוא על מחשבה דגזל והנה ב"נ נידון על המחשבה ומעתה הוא באמת פרט מגזל ונהי דהוא מחשבה בעלמא מ"מ ב"נ כיון דנידון גם על מחשבה שפיר אמרי' דמצווה על לאו דלא תתאווה משא"כ הלאו דלא תחמוד שבב"נ ל"ש ריבוי לאווין וא"כ ע"כ א"נ דב"נ מצווה על לאו דלא תחמוד היינו אפי' ביהיב דמיה והיכא דיהיב דמי' באמת אינו גזל רק הרחקה מגזל ובזה באמת מודה החינוך דב"נ אינו מצווה ולכן ל"כ אלא בלאו דלא תתאווה דב"נ מצווה אמנם יש לעי' עוד בזה עפמ"ש במק"א דבעבירות שבין אדם לחבירו גם ב"נ אינו נענש על המחשבה כיון דבזה אין המחשבה מגרע כלל וא"כ אין מחשבת עבירה דלא תגזול פרט מעבירות גזל וג"כ הוי רק הרחקה והדרק"ל:
ולכאורה נלענ"ד ראי' דגם ב"נ אינו נענש על מחשבה בחטא שבין אדם לחבירו מהא דמבואר בסנהדרין (דף נ"ז ע"ב) דמגבי' יד על חבירו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה ריעך וקשה מ"ר מישראל קודם מ"ת במצרים שהי' להם דין ב"נ נענש על המחשבה ג"כ א"כ יש לקרותו רשע גם על מחשבת איסור משא"כ בישראל ועי"ש בגמ' דזעירי אמר"ח נקרא חוטא ונראה דהוא מטעם הנ"ל אך הא ר"ח אמר לעיל מני' דב"נ שהכה את ישראל ח"מ מוכח דס"ל דהי' להם אז דין ישראל מדקאמר שהכה ישראל דווקא וכ"פ הר"מ ז"ל אמנם בחי' הר"ן שם כ' באמת דישראל ל"ד דאז הי' להם דין ב"נ עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהר"ן ז"ל הכריח זה מדר"ח הנ"ל דס"ל דנקרא חוטא ולא רשע וע"כ דא"ר מישראל דקודם מ"ת מטעם דאז הי' להם דין ב"נ וב"נ חייב גם על מחשבה וא"כ הא דאמר דב"נ שהכה את ישראל ח"מ ע"כ ישראל ל"ד כמו"ש הר"ן ז"ל אך מדלא הכריח הר"ן כן נראה קצת דבב"נ ג"כ לא מקרי רשע במחשבה בחטא שבין אדם לחבירו וא"כ שפיר דייק מני' דע"כ הרמת יד הוא איסור בפ"ע ולא חלק מאיסור הכאה:
אמנם לקושטא דמילתא נלענ"ד דא"ר מכאן כלל דנהי דקיי"ל דב"נ נענש על המחשבה וישראל א"נ על המחשבה מ"מ ז"ד לענין עונש אבל בחומר העבירה בודאי לא קילי ב"נ מישראל אלא דרחמנא חס על ישראל ואינו מענישם על המחשבה משא"כ בב"נ וא"כ א"ש הגמ' בפשיטות דמדקרי לו מ"ר רשע בהרמת יד א"כ מוכרח דהמרים ידו נקרא רשע דלענין זה שיהי' נקרא רשע אין לחלק בין ישראל לב"נ ואדרבה ישראל חמור קדושתן מב"נ ואם ב"נ נקרא רשע מכ"ש ישראל וז"ב. ובעיקר הד' אי ב"נ נענש על המחשבה בחטא שבין אדם לחבירו עי' ברש"י פ' תבוא במקרא בכורים ובמש"כ בחי' עה"ת בפ' ויחי אמנם בכוונת רבינו החינוך ז"ל נראה דברינו נכונים בעזהי"ת:
ובחי' כ' להעיר לפ"ד הפוסקים דבקרקע ג"כ איכא הלאו דלא תגזול מה הדין בעכו"ם הגוזל קרקע אי איכא חיוב מיתה. ולכאורה יקשה ממה דמבואר בתוה"ק דהוכיח אברהם את אבימלך אודות הבארות אשר גזלו עבדי אבימלך וא"נ דבגזל קרקע ח"מ אמאי לא המותם ובפרט לפ"ד הר"מ ז"ל דבני שכם נתחייבו מיתה על שלא עשו דין בחמור א"כ הכא אם אין אבימלך עושה דין חייב הוא מיתה ולא מצאנו כלל שהומתם אבימלך. ונראה בזה עפ"מ דמבואר במס' עכו"ם (דף ע"א ע"ב) דאי אמרי' משיכה בעכו"ם אינו קונה אינו נהרג אלא משום דצערה לישראל אבל בעכו"ם אינו נהרג ע"ש א"כ נראה דה"ה בגזילת קרקע תליא אם גזל מישראל ח"מ דנהי דקרקע אינו נגזלת מ"מ הא צערה לישראל אבל בגזל מעכו"ם אינו נהרג וראי' לזה מדלא קאמר הגמ' בסנהדרין כיו"ב על גזילת קרקע דכיון דאינה נגזלת ל"ש לומר דהוי גזל גמור א"ו דרק מישראל חייב אבל לא מכותי ול"ל כיו"ב. ועפי"ז יש לתרץ ד' רש"י הנ"ל במה שפירש דגזלי קרקע מישראל דהי' קשה לרש"י ז"ל ת"ל מצד קלבד"מ וע"כ דמיירי בגזלי מישראל וא"כ נתחייב מיתה אז על גזילת קרקע כיון דצערם וא"כ בעת שחתכם מן המחובר ליכא למיפטרה מצד קלבד"מ דהוי חמ"ש כנ"ל משא"כ בגזלי מעכו"ם דלא נתחייב על גזילת קרקע א"כ קנאו מצד קלבד"מ ול"צ לומר מצד יאוש וש"ר:
ועפ"ז יש לעורר על הקצוה"ח סי' שפ"ה שכ' לתרץ בהא דמוקי לה בסוגיא דרבוצה בישראל מומר ואמאי לא מוקי לה בכותי. והב"י תי' משום דכותי לא ציית דינא והוא ז"ל כ' לת' דבעירובין (דף ס"ב) אמר ר"י ב"נ נהרג על פמשו"פ ול"נ להשבון ופירש"י משום דאזהרתן זו מיתתן וקלבד"מ ולהכי ל"נ להשבון וא"כ הכא במנסך כיון דטעמא דחייב הוא משום דאגבי' קניא וב"נ בהגבהתו נמי קלבד"מ וא"כ לא משכח"ל לחייב בב"נ כלל אתדה"ק:
ועפ"י הנ"ל י"ל דאדרבה כיון דגם על הגבהה נתחייב מיתה א"כ שוב אין המיתה דבשעת הניסוך פוטרו מתשלומין כיון דהוי ח"מ שוגגין כנ"ל וא"כ שוב ל"ש לפוטרו מצד קלבד"מ דנהי דלא נוכל לחייבו על הגבהה מצד קלבד"מ הא נוכל לחייבו על הניסוך מצד מזיק וכמ"ש הרשב"א בכתובות (דף ל"ד ע"ב) בהא דאמר רבה גנב בשבת וטבח בשבת פטור והקשה הא אפי' טבח בחול ג"כ אמרי' קלבד"מ על הגניבה ואם אין גניבה אין טו"מ ותי' דהי' מחייבין אותו על הטביחה דהוי גניבה חדשה א"כ הכ"נ דכוותי' דמחייבין אותו על הניסוך דהוי מזיק מחדש וכמבואר במס' עכו"ם (דף נ"ט ע"ב) עיי"ש והוא הערה גדולה:
אך נ"ל להצדיק ד' הקצה"ח דהרי התוס' הקשו על רש"י ז"ל הא באיתא בעינא ל"א קלבד"מ וע"כ דס"ל לרש"י כשיטת הרז"ה דגם בעין אמרי' מה"ת קלבד"מ וא"כ שוב אין לחייבו מצד מזיק אח"כ כיון דכבר קנאה ודוקא בקרקע כיון דאינה נגזלת י"ל כנ"ל משא"כ במטלטלין והבין. [אך בעיקר ד' הב"י שהקשה דלוקמה בכותי צ"ע לפמש"כ הוא בעצמו בפי"ג מהמא"ס הכ"ח דבעכו"ם אין טעם לפוטרו בשוגג וא"כ ל"מ המשנה לאוקמה בכותי ובפרט לחזקי' דס"ל דמד"ת שה"ז ורק מצד כדי שיודיע וכיון דעכו"ם א"נ לאסור כלל נראה פשוט דל"ש בי' כדי שיודיעו וצ"ע עוד בזה ואכ"מ]:
ומ"ש כת"ה בענין גונב עמ"ל או ב"נ חייב עליו והובא בשם המנ"ח דב"נ אינו מוזהר ע"ז. לכאו' יש לה"ר לזה מהא דב"ב (דף ט"ז ע"א) דרש רבא מ"ד וברכת אובד עלי תבא שהי' גוזל שדה של יתומים וכו' וכבר נתקשה בזה המהר"ם שי"ף ר"פ א"נ הא ג"ז אסור דהוי כמו גונב ע"מ לשלם תשלומי כפל ולפי הנ"ל י"ל דאיוב הי' ב"נ וב"נ אינו מצווה ע"ז כמו דאינו מצווה בעמ"ל. אך באמת לעיל מיני' (דף ט"ו ע"א) נראה דרבא סובר דאיוב ישראל הי' דסובר דבימי מרגלים הי' עיי"ש וא"כ נסתר זה:
אך בעיקר הד' דפשיטא לי' למהר"מ שי"ף ז"ל דגם בגוזל ע"מ להשביח איכא איסור כמו בגונב ע"מ לשלם כפל וכן כ"ת במכתבו פשיטא לי' דגם בגוזל ע"מ למיקט איכא איסורא אני איני יודע מנ"ל זאת והרי פשטות הסוגי' דלא משכח לאוקמא הלאו דלא תגזול אלא בכובש ש"ש ולעבור עליו בב' לאוין ולא מוקי לה בגוזל ע"מ למיקט וע"מ להשביח נראה דבגזל ליכא איסורא בכה"ג. ולכאורה עלה בדעתי דליכא לאוקמי' בגזל ע"מ להשביח דעל איסור זה ל"ש דיהי' חייבין בהשבה כיון דהיסוד של הלאו בגוזל ע"מ להחזיר א"כ אין השבה תיקון הלאו וא"כ כיון דכ' רחמנא והשיב את הגזילה לתקן הלאו דגזל ע"כ דאינו מיירי בגוזל ע"מ להחזיר ומוכרח לאוקמי בכובש ש"ש. אך א"נ כן באמת יקשה לפ"ד הר"מ ז"ל דבלאו כולל יותר מעשה ל"ה ניתק א"כ ל"ל דהלאו איכא אף בעמ"ל דא"כ איך הוי גזל הנל"ע:
ובאמת צ"ע גם בגניבה לפ"ד החינוך דנראה להדיא דעתו בגונב ע"מ להחזיר אח"כ איכא הלאו דלא תגנובו עי' בדבריו בפ' קדושים א"כ אמאי לא ילקה בכה"ג על גניבה וא"ל דהוי ניתן לתשלומין כיון דהלאו אפי' בגונב ע"מ לשלם ואין בו תורת ממון כלל. ואולי י"ל עפמ"ש הריטב"א בחי' מכות (דף ט"ז) בשם הרמ"ה דהפירוש בהלאו שניתן לתשלומין הוא משום דקיי"ל דהיכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם ולא לקי ואע"ג דבכל דוכתי אמרי' להיפוך מ"מ כיון דהכי גלי קרא דצריך לשלם שוב אמרי' דלא לקי מצד קלבד"מ א"כ י"ל דה"ה בגונב ע"מ לשלם לא לקי מה"ט כיון דעכ"פ צריך לשלם וצ"ע בכ"ז. אך בגזילה כיון דהתורה כתבה והשיב להיות לאו הנל"ע וא"כ ע"כ ליכא הלאו בעמ"ל דא"כ הלאו כולל יותר מעשה:
אך באמת גם בזה יש לעי' כיון דעכ"פ לא ילקה מצד דהוי לאו הניתן לתשלומין דהיינו מצד קלבד"מ א"כ שוב לא מקרי לאו כולל יותר מעשה ודוקא אם כולל יותר באופן דילקה על הלאו מקרי הלאו כולל יותר מעשה וכמדומה לי שכ"כ האחרונים כן. ועוד בלא"ה מוכרח דבגזילה ליכא איסור בעמ"ל דא"כ לר"מ דס"ל לוקה ומשלם א"כ בגוזל עמ"ל יהי' לוקה כיון דל"ה נל"ע דהלאו אפי' במקום עשה וא"כ הלאו כולל יותר מעשה ול"ה גזל לדידי' נל"ע וד"ז וודאי אינו וע"כ כדאמרן דבגזל ליכא איסור מה"ת בעמ"ל ובע"מ להחזיר:
ומה שהקשה כ"ת לפ"ד תוס' ב"מ (דף ע') דנסתפקו אי ב"נ מצווה על רבית דהוי בכלל גזל א"כ אמאי לא אמר הגמ' כיו"ב על רבית דהוה כיו"ב ויהי' א"ש כל הברייתא כיון דגם עכו"ם בעכו"ם אסור כמו גזל ויפה הקשה. אמנם לענ"ד נראה מכאן ראי' לד' הגאון בפלתי ז"ל על הל' רבית שכ' בנותן רבית למומר ליכא לאו דלא תשיך כיון דהפקעת הלוואתו מותר א"כ כשנותן לו רבית אינה אלא מתנה בעלמא ומותר ליקח ממנו כיון דגם החוב א"צ להחזיר לו עיי"ש ומעתה ליכא למימר כיו"ב על רבית דכותי בישראל יהי' מותר ליקח רבית כיון דהפקעת הלואתו של עכו"ם מותר א"כ כשנותן לו הישראל רבית הוה מתנה בעלמא ומותר העכו"ם ליקח ממנו ולא מצי קאי על כיו"ב וז"נ לדעתי בעזהי"ת: