אור ברסלב

חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי

פרק ט · הלכה ה

הלכה ד

י) שם בר"מ ז"ל ה"ה שש עריות אסורות על ב"נ וכו' ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכר עכ"ל ועי' בכ"מ שכ' שהר"מ ז"ל סובר דהא דאמרי' בגמ' ודבק ולא בזכר אין הלימוד מודבק רק מדכתיב אשה דרשינן למעט זכר ומדכתיב אשתו דרשינן למעט אש"ח ולכאו' יש לעי' כיון דצריך הך באשתו למידרש ולא באשת חבירו מנ"ל למעט זכר דלמא כל הקרא להכי אתא ונראה דהר"מ ז"ל סובר כיון דחזינן דמאשתו נתמעט אשת חבירו ולכאו' אמאי לא נתמעט פנוי' ג"כ מה"ט ונימא וידבק באשתו ולא במי שאינה אשתו וע"כ צ"ל דפנוי' כיון דיכולה להיות אשתו ל"ש לומר ודבק באשתו ולא בפנוי' כיון דראוי' להיות אשתו וכיון דממעטינן מזה מי שא"ר להיות אשתו ה"ה דממעטינן מזה זכר שא"ר להיות אשתו:
ובזה מובן היטב ד' הפסקי תוס' קדושין (דף כ"א) אות ל"ח שכ' דאפי' בכותית פנוי' איכא בישראל איסור עשה דודבק באשתו ולא בכותית ולהנ"ל מובן היטב כיון דא"ר לו להיות אשתו הרי היא ג"כ כמו אשת חבירו ועיקר המיעוט הוא ודבק באשתו ולא בא"ח הוא מה"ט וא"כ ממילא כותית לישראל תמיד איכא עשה דודבק. וראיתי להמחברים שהקשו דא"כ הדר"ל קושיות התוס' שם דלמ"ל קרא דאשת אפי' אשת איש ת"ל דאין אישות לכותי ואי משום ודבק הא גם בפנוי' איתא איסור ודבק:
ולענ"ד לק"מ דכוונת הפסקי תוס' לדעת רש"י ז"ל דס"ל דגם ביאה ראשונה אין מותר אלא לאחר כל המעשים וזה הרבותא דאע"ג דיש אישות לב"נ וה"ה קנינו של עכו"ם הותרה ביפ"ת אבל בפנוי' ליכא איסור כלל כיון דכבר נתגיירה והרי אינה כותית כלל ועי' בתוס' חולין (דף ק"ט ע"ב) ד"ה נדה דם טוהר שכ' בזה"ל בסילק של פ' פרה יסד ר"א הקליר וכו' ומא"א יפ"ת לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה עפ"י הירושלמי ופירש בזה הג' מלבוב ז"ל בשם אביו הג' ז"ל דכוונתו כירושלמי דביאה ראשונה אסורה ג"כ ואינו מותר אלא לאחר כל המעשים א"כ באמת כותית א"ל היתר דיפ"ת אינה כותית אבל א"א ה"ה דהיתה קנינו של עכו"ם וזה כוונת הפסקי תוס' ג"כ ובאמת לשיטת ר"ת ז"ל דב"ר מותר במלחמה יהי' מוכרח דבפנוי' כותית ליכא עשה דודבק:
אמנם לד' רש"י ז"ל שפיר י"ל כן והסברא נותנת כנ"ל דכל שא"ר להיות אשתו נתמעט מזה הן א"א הן כותית ולכאו' יש להעיר א"כ גם בחיי"ל יהיה איסור עשה דודבק אך באמת ז"א כיון דעכ"פ קידושין תופסין א"ד לא"ח ולכותית ולזכר והיא בת הוי' לו כמות שהיא עתה ולא נתמעט שצריך שתהיה ראוי' לקיימה רק כל שהוא בת תפיסת קדו' לו ה"ה בכלל ודבק באשתו. ולפי"ז י"ל מה שמקשין לד' הר"ם ז"ל דס"ל דא"ח בחיי"ל אלא בקידש ובעל א"כ נימא בהקידושין כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ כיון דבקדושין ג"כ איסורא איכא ועיד"ז יהיה מתוקן האיסור דביאה דהוי בלא קידושין ולהנ"ל א"ש דא"נ דחיי"ל ל"מ הקדושין שוב לא תהיה בת הוי' וא"כ שוב יהי' איסור עשה דודבק וא"כ שוב ל"ש בזה ל"מ כיון דלא נתוקן האיסור דיהי' איסור עשה ויש לפלפל בכ"ז ואכ"מ ול"כ אלא ר"פ מה שנראה לפ"ד הפסקי תוס' הנ"ל דלא נתמעט מודבק באשתו דווקא א"א אלא כל אשה שא"ר ואינה בת הוי' לו. איברא דבעיקר הד' שכתבנו דהא דקתני אשת לרבות א"א י"ל אפי' א"נ דב"ר אינה מותרת אלא לאחר כל המעשים צ"ע טובא דאחר שנתגיירה ה"ה כקטנה שנולדה ופשיטא דפקע האישות ואפי' בלא מלחמה א"א נכרית שנתגיירה מותרת לינשא ואפי' אם נדחק בזה כיון דהגירות אינה ברצון מ"מ כיון דמדינא הוי גירות גמור אינה א"א ובפרט לפרש בזה ד' הפייט אסר לנו א"א שרי לן יפ"ת דהכוונה יהיה שאינה מותרת אלא לאחר כל המעשים ואעפ"כ קרי לה א"א דא"כ יותר הו"ל למינקט גרושה בחי' בעלה כמו דנקטי בגמ' דידן:
אמנם לענ"ד נראה בכוונת התוס' חולין הנ"ל דנראה דאפי' א"נ דב"ר מותרת במלחמה מ"מ ל"ש לומר דהוי א"א אלא דווקא למ"ד דל"מ גירושין בב"נ אבל למ"ד דמהני גירושין בב"נ וגירושין שלהם הוא בדעת שניהם שכל שירצה אחד מהם לפרוש מחבירו פקע האישות כמבואר בר"מ ז"ל לקמן ה"ח א"כ כיון דישראל קונה אותה בכיבוש מלחמה פשיטא דזה לא גרע מהיכא דהיא מפקעת עצמה ברצונה מבעלה:
ויש להסביר הדברים יותר דהנה באמת צריך להבין הפלוגתא בזה אם מהני גירושין בב"נ או לא דמסברא נראה לכאו' כיון דחזינן דבישראל צריך קרא להתיר ע"י גירושין וא"כ בב"נ מנ"ל דמהני גירושין אך האמת היא דזה תלי' בקנין ב"נ באשתו אם הוא קנה"ג כמו שיש לישראל באשתו או רק ק"פ כמו שקונה אדם למעשה ידיו דא"נ דהיא קנה"ג וזה לא פקע בכדי וצריך קרא להתיר ולפי"ז בב"נ דליכא קרא להתיר ממילא ל"מ הגירושין משא"כ א"נ דא"ל קנה"ג באשתו א"כ מסברא דיכולין להתפרד זמ"ז ונראה דזה כוונת הר"מ ז"ל כיון דחזינן דמהני גירושין ע"כ דא"ל אישות רק קנין למעשה ידיו ולכן אין נפ"מ כלל באיסור א"א וכמו דל"ה גזל במה שגוזל אשתו של הב"נ ממנו מטעם כיבוש ה"ה דליכא איסור א"א מה"ט וז"ב לענ"ד. אמנם לדעת הסוברים בירושלמי דבב"נ ל"מ גירושין א"כ שפיר אם אמרי' דב"ר מותרת במלחמה הוי רבותא דמותר א"א ומעתה י"ל דזה כוונת התוס' דלכן נקט ר"א הקליר נגד א"א יפ"ת ול"נ גרושה בחי' בעלה משום דס"ל כירושלמי דל"מ גירושין בב"נ וא"כ יפ"ת יותר רבותא מגרושה בחי' בעלה אמנם גמ' דילן ס"ל דמהני גירושין וא"כ אפי' א"נ דב"ר מותר במלחמה ג"כ אין רבותא כלל ביפ"ת א"א דג"כ הוי גרושה בחי' בעלה דכיבוש הישראל לא גרע ממה שהולכת מהבעל ברצונה ועי' בכ"ז ומה שנכתוב לקמן אי"ה בה"ט כי שם נתבארו הד' היטב בעזהי"ת:
יא) שם בר"מ ז"ל ונאמר אחות בת אבי אך לא בת אמי ותהיה לי לאשה עי' בכ"מ ז"ל שכ' דבזה פסק הר"מ ז"ל כר"א משום דפשטא דקרא מסייעא לי' ואע"ג דשני ר"ע לא ניקום וניסמוך אשנויא דחיקא עכ"ל:
ותמהני דהרי לפמ"ש מרן ז"ל בר"ד דלר"א דדרש מאת אביו אחות אביו ומאת אמו אחות אמו ה"ה דאחותו מן האב אע"פ שאינה מן האם אסורה לו מכ"ש דאחות אביו וא"כ גם לר"א צריך לת' הקרא דאל"כ הא אחותו בת אביו ג"כ אסורה ליה אך באמת ד' מרן ז"ל צ"ע בזה דמכל הסוגיא נראה דלר"א ג"כ אינה אסורה אלא אחותו מאמו וכמו שפירש"י ז"ל בקושיא מקרא הנ"ל דהקושי' רק לר"ע אבל לר"א ל"ק אעפ"י שבאמת לכאו' צ"ב כיון דחזינן דתוה"ק אסרה אחות האב וא"כ גילתא תוה"ק דלענין זה אית ליה שאר האב א"כ נימא מכ"ש אחותו מאב:
ולכאורה עלה בדעתי דרך פלפול דהנה באמת בעיקר ד' הר"מ והיא מד' רש"י ז"ל דאחותו נלמד במכ"ש מאחות אביו ואחות אמו צ"ע לכאו' הא אין עונשין מה"ד וצ"ל כמ"ש הפוסקים דבב"נ עונשין מה"ד והטעם כתבנו במק"א לפמ"ש הטעם דאעמה"ד דדילמא אית ליה פירכא לק"ו ומעתה ז"ד בישראל דכתיב והצילו העדה חוששין לזה ומה"ט הוה ס"ד דלא ניזול בת"ר בד"נ בישראל משא"כ בב"נ דלא כתיב והצילו העדה עונשין מה"ד ומעתה י"ל דז"ד באחותו מאמו אבל באחותו מאביו כיון דהכא איכא עוד חשש דילמא לאו אביו הוא ורק מצד רוב אתה בא לחייבו ושוב גם בב"נ אמרי' אעמה"ד דהוי תרי מיעוטא א' דלמא לאו אביו הוא ועוד דלמא יש להק"ו פירכא ולכן אפי' לר"א אין ב"נ חייב אלא באחותו מאמו דווקא:
איברא דלקושטא דמילתא ז"א. דהרי מקור פלוגתת אביי ורבא בעונשין מה"ד היא בבתו אי ילפינן מק"ו דבת בתו כמבואר בסנהדרין (דף ע"א ע"א) ושם בתו ג"כ רק מצד רוב ואעפי"כ למ"ד דעונשין מה"ד גם בכה"ג עונשין מה"ד ואם כי שם י"ל קצת דבתו מאנוסתו ע"כ לאו מתורת רוב דליכא בזה רוב בעילות אחר הבעל וצ"ל באמת בחבושין בבית האסורין ולפי האמת הוי זה כוודאי וא"כ שפיר י"ל דבזה עונשין מה"ד אמנם מהא דמבואר בסנהדרין (דף נ"ד ע"א) הבא על אביו חייב שתיים ומייתי לה בק"ו מאחי אביו נראה לכאו' להיפוך דהא אביו הוא רק מצד רוב:
אך באמת ג"ז יש לדחות כיון דמיירי בישראל ולענין קרבן ובזה ל"ש והצילו העדה שפיר ס"ל דעונשין מה"ד אף היכא דהחיוב רק מצד רוב. ומהא דמבואר במכות (דף ה' ע"ב) דאם ה"א באחותו עונשין מה"ד ה"א דה"ה בע"ז דהרגו נהרגין ג"כ מכח ק"ו אע"ג דלכאו' בע"ז ג"כ איכא עוד מיעוט דילמא זה דאסהודי בי' טריפה היא וא"כ א"נ בכ"מ עונשין מה"ד הכא אין עונשין:
אך באמת א"ז ראיה לפמ"ש הנתה"מ בסי' ל"ו דבטריפה ל"ש והצילו העדה א"כ אותו מיעוט דלמא טריפה הי' יש גם על העדים שי"ל דלמא הם טריפה ושוב ל"ש והצילו העדה ושוב עונשין מה"ד אך אע"פ שיש לפלפל בכ"ז מ"מ לקושטא דמילתא פשטות השמיעות נראין דלמ"ד עונשין מה"ד אין נפ"מ אם הח"מ מצד רוב או מצד וודאי לכ"נ דלכן לר"א ל"א ק"ו באחותו מכח אחות אביו כיון דאחות אביו אינה אסורה אלא מן האב דווקא א"כ אמרי' דיו דגם אחותו מן האב אינה אסורה אלא כשהיא אחותו מן האם דווקא ואע"ג דאם אמרי' דיו מופרך הק"ו צ"ל דס"ל לר"א דגם בכה"ג אמרי' דיו ובאמת בעיקר הדבר דאמרינן בב"נ עונשין מה"ד יש לעי' הרבה עיקר ראיות המפורשים מב"ק (דף ל"ח ע"א) דאמרי' בגמ' דמשה נשא ק"ו בעצמו דמה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמם לכ"ש ומזה הכריחו דבב"נ עונשין מה"ד:
ולפענ"ד אין בזה ראיה כלל דענין זה שהולכין למלחמה על אומה זה אינה בגדר עונש לב"נ שעליהם נאמר על חרבך תחי' ואם כי מרע"ה ידע מכח הק"ו שינצח אותם אבל בכ"ז אין זה בגדר עונש כיון דהוא יצא עליהם למלחמה ויש בידם להציל את עצמם ובידם ספק אם ינוצחו או ינצחו אין זה אצלם כלל בגדר עונש שזה חיותם אבל לעונש בלא מלחמה שפיר י"ל דאין עונשין מה"ד. ועי' בחי' הר"ן ז"ל בסוגיין שכ' דלר"א כיון דס"ל דאחות אביו ואחות אמו אסורה שוב מרבינן מאיש איש עריות דחיי"כ ולכן מרבינן אחותו עיי"ש נראה מזה שנשמר מד' רש"י ז"ל דהוא מכח ק"ו רק מרבינן מאיש איש אך א"י דעת הר"ן ז"ל דאחותו מן האב לר"א אם אסורה לו ולא מצאתי גילוי לזה בד' ז"ל ובדעת הר"ם ז"ל דפסק בזה כר"א יש להעיר דהוא מטעם דהיה קשה לו קושיות התוס' ב"ב (דף קמ"א ע"א) ר"י אומר בת הי' לו ובכל שמה שהקשו (ברמ"ס) [בפד"מ] דא"כ למ"ל אנסבה ליצחק ומזה הוכיח הר"ם ז"ל דאחותו מן האב אסורה והלכה כר"א בזה ועי' היטב בכ"ז:

תוכן העניינים

חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה