חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי
פרק ט · הלכה ב
ה) שם בר"ם ז"ל ה"ב ב"נ שעבד עכו"ם חייב וכו' ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיו"ב לנוי עכ"ל המפרשים ז"ל לא העירו מקור דברי רבינו ז"ל מנ"ל זאת דב"נ אסור בכל הרי פשטות הסוגיא דסנהדרין נראה דעל מה שישראל אינו נהרג אין ב"נ מוזהר כלל והנה בפשיטות נ"ל דטעמא דהר"ם כיון דפליגי אמוראי אליבא דר' יצחק דיליף מויצו עכו"ם אז אסור בב"נ עשוית עכו"ם לכן פסק דמספיקא אסור בכל ואינו נהרג עליו:
ונ"ל יותר לפ"מ דמבואר במכילתא מובא ברש"י עה"ת בפ' יתרו בקרא דלא יהיה לך שפירש הקרא לאסור קיום עכו"ם בביתו א"כ לריו"ח דיליף איסור עכו"ם מאלקים ומקרא דלא יהיה לך בוודאי אסור גם בב"נ עשיות צלמים וקיומם ואע"ג דהר"ם ז"ל להלכה פסק דלאו דלא יהיה לך היינו לאסור גוף עכו"ם וכמ"ש הרמב"ן עה"ת להכריח זה מ"מ לחומרא חשש לדעת המכילתא ולדעת המכילתא גם לריו"ח מוזהר ב"נ על עשיות עכו"ם [ובאמת לפ"ד המכילתא בפירוש הקרא דלא יהי' לך ארווח לן לת' קושיות הרמ"א בת' ס"ו שהקשה דאמאי לא מקשה בגמ' מא"ב בין ריו"ח לר"י ולהנ"ל נ"ל כו' דזה הוי ידע הגמ' דאיכא נפ"מ גדולה עכ"פ באיסור קיום עבוד"ז לב"נ דלריו"ח ג"ז אסור ולר"י אפי' א"נ דעשוי' אסור ה"ד עשוי' אבל קיום שרי לב"נ כיון דילפינן מועשו להם עגל מסכה והבין]. אך באמת כ"ז לא יספיק לנו לתרץ ד' הר"ם ז"ל במ"ש דב"נ אסור אפי' בעשוית צורות לנוי וזה תמו' מאד דמנ"ל זאת לאסור בב"נ הר"ז לא נשמע אלא מקרא דלא תעשון אתי ומנ"ל דגם ב"נ נכלל באיסור זה ולכאורה עלה בדעתי עפמ"ש הפנ"י בר"ה דאהרן עשה עגל היינו לנוי ולא עשה איסור כלל כיון דל"ה לשם עבוד"ז לא אסור אלא צורת אדם רק הערב רב עשו אותו אח"כ לעבוד"ז ועי' במנ"ח מצוה ר"ז שביאור דבריו וא"כ לפי"ז למאן דיליף דעשוי' אסור מחטא העגל מבואר דגם עשוי' לנוי אסור וצדקו ד' הר"ם ז"ל:
אך באמת ז"א דהרי א"נ דעשו העגל לנוי א"כ באמת ל"ה איסור בעשוי' א"כ לא יתכן לומר סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה דאסור בעשוי' הא באמת ל"ה שום איסור בעשוית העגל וע"כ דהגמ' ס"ל דנעשה לשם עבוד"ז וא"כ אין הוכחה מזה אלא לאסור עשוית עבוד"ז כמבואר בגמ' עשה עבוד"ז ולא השתחוה לה אבל בעשוית צורות לנוי א"י שום מקור מנ"ל לאסור בב"נ:
ולכאורה מדברי הגמרא ר"ה (דף כ"ד ע"ב) דמקשינן בגמ' על ר"ג איך הו"ל צורת חמה ותי' שאני ר"ג דאחרים עשו לו ועי' בתוס' שם דאע"ג דאמירה לעכו"ם שבות מ"מ במקום מצוה שרי נראה מוכח דאין ב"נ מוזהר ע"ז מה"ת דאל"כ איכא לפנ"ע דאו' אך באמת א"ז קושיא דהר"ם ז"ל לשיטתו דלא פסק כלל להלכה דלא יושיט אמה"ח לב"נ וע"כ צ"ל בדעתו דס"ל כמ"ש הפנ"י בת' ח"ב ס"ג דליכא לפ"ע להלכה במכשיל לב"נ מטעם ראה ויתיר גוים ע"ש וא"כ א"ש פירוש הגמ' בפשיטות [ואדרבה נ"ל דהר"ם ז"ל לשיטתו דב"נ אסור בעשוית צורות לנוי הכריח מסוגי' זו דל"ש לפ"ע בב"נ ולכן השמיט הברייתא דלא יושיט וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ בזה] ויש לעורר בזה עוד לד' אהע"ז ז"ל דנהי דא"ש במקדש מ"מ על ב' שבותין גזרי גם במקדש א"כ נראה דה"ה לצורך מצוה וכ"כ האחרונים בזה א"כ אכתי קשה לדעת הר"ם ז"ל הא הכא באמירה לעכו"ם איכא ב' שבותין א' מצד איסור דידי' וא' מצד איסור לפנ"ע דמדרבנן עכ"פ אסור אפי' לפ"ד הפנ"י הנ"ל:
אך באמת ז"א דמלבד די"ל דדעת הר"ם ז"ל דפירוש הגמרא דאחרים עשו לו היינו בלתי ידיעתו וקנה אח"כ מעכו"ם וכמ"ש הרא"ש פ"ג דעבוד"ז דמ"ג מלבד זאת לולא דמסתפינא הייתי אומר שמפירוש הר"ח ז"ל הנדמ"ח נראה קצת דאינו מפורש כפירש"י וכל הראשונים בהא דאחרים עשו לו דהיינו נכרים והכוונה דהעכו"ם מותר לעשות צורות לנוי רק דפירוש כפשיטו דאחרים היינו ישראל וס"ל דאיסור עשוית צורות לנוי הוא רק לעצמו אבל לאחרים מותר לעשות אפי' ישראל לצורך ישראל אחר אם אינו עושה לצורך עכו"ם אינו איסור אלא בעושה לעצמו וטעמא דמילתא כיון דחזינן דבעשוית עכו"ם איכא לאו מיוחד לעושה לאחרים ע"כ דיש חילוק בזה בין עושה לעצמו ובין עושה לאחרים ואינו נלמד זמ"ז א"כ י"ל דבאיסור עשוית צורות לנוי כיון דליכא אלא חד קרא א"כ לא נשמע אלא עושה בידו לעצמו ולפי"ז י"ל דא"ח כלל בין ישראל לעכו"ם דלעצמו תמיד אסור ולאחרים תמיד מותר:
איברא דלקושטא דמילתא ז"א דדווקא בעכו"ם כיון דהקיום ג"כ אסור יש מקום לומר דלא אסרה תורה אלא עושה לקיימו אבל עושה לאחרים אינו נכלל באיסור עשוי' לכן צריך בזה קרא מיוחד משא"כ באיסור צורות כיון דקפדה התורה רק על מעשה הצורות אבל הקיום אינו אסור מה"ת כלל רק משום חשדא כמבואר בסוגיין א"כ אין סברא לחלק כלל בין עושה לעצמו ובין עושה לאחרים. וד' הר"ח ז"ל מ"ש דדווקא הוא עצמו אסור לעשות אבל אחרים שרי הכוונה דרק על עשוי' קפיד קרא לא על הקיום וכיון דעשו לו אחרים מותר לקיימו וצ"ע עוד בכ"ז. יהי' איך שיהי' אע"פ שמד' הגמ' א"ר נגד שיטת הר"ם ז"ל אך מקום של דברי הר"ם שכ' לאסור עשוית צורות לב"נ ל"ז למצוא. וד' יאיר עיני:
והנה יש להסתפק לדינא לד' הר"ם אי ב"נ מצווה בלאו דל"ת תועבה אל ביתך. וא"נ דלאו זה עיקרו לאסור הנאת עכו"ם והבאה לבית אינו אסור כלל מה"ת לא מבעי' לי דזה פשיטא דאיסור הנאה בעכו"ם אינו אסור לב"נ. אמנם לפ"מ דנראה סתמא דש"ס במס' עכו"ם (דף כ"א ע"א) ובתוס' שם ד"ה אף במקום שאמרו להשכיר וכ"נ מר"מ ז"ל פ"י ה"ד דלאו זה אף במקום דאינו נהנה מעכו"ם א"כ י"ל כיון דלהר"ם ז"ל אסור בכל ה"ה דאסור בזה להכניס עכו"ם בתוך ביתו. והנה לר"י דס"ל במכילתא דלאו דלא יהי' לך בא לאסור קיום עכו"ם וכ"כ דלפי"ז לר"י דיליף עכו"ם מאלקים גם לב"נ אסור קיום עכו"ם בביתו וא"כ פשיטא דנכלל בכלל לאו דל"ת תועבה אל ביתך. והנה שם בע"ז (דף כ"א) במשנה מבואר פלוגתת ר"מ ור"י בענין שכירות בתים ואח"כ איתא במשנה אף במקום שמשכירין לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו עכו"ם שנאמר ל"ת תועבה עכ"ל המשנה ובגמ' שם מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי וסתמא כר"מ דאי כר"י בכל דוכתי' מוגרי. מבואר מד' הגמ' דלולי זאת דנאמר במשנה הלשון במקום שאמרו להשכיר ה"א דאתי' כר"י ג"כ. ולדידי נראה פשוט דהעכו"ם נכלל בלאו דל"ת תועבה כנ"ל:
ולפי"ז נ"ל דפירוש המשנה משום שנאמר ול"ת תועבה אין הכוונה דישראל עובר ע"ז הלאו דזה דחוק כיון דאין הישראל דר בו ומה"ט כ' תוס' באמת דהוא רק איסור דרבנן וע"ש. אמנם לדברינו י"ל דהכוונה במשנה משום דהעכו"ם עובר על לאו זה במה שמכניס עכו"ם לביתו א"כ עיד"ז שמשכירין להעכו"ם גורם להעכו"ם לעבור בהלאו הנ"ל והוי בכלל לפנ"ע דאסור מדרבנן עכ"פ לכ"ע ואע"ג דאמרינן דסתמא כר"מ מ"מ בפירוש המשנה נראה דאין נפ"מ בין ר"מ לר"י ויהי' מוכח מזה דב"נ אסור בלאו דל"ת תועבה:
ואם כנים דברינו בפירוש המשנה ממילא ארווח לן שמעתתא טובא מה שתמהו בתוס' אמאי היום משכירין להם בתים. ולהנ"ל א"ש כיון דעיקר האיסור מצד לפנ"ע נגעה בה א"כ היום שדרים אנו בין העכו"ם ואם לא ישכור לו ישראל ימצא דירה אצל עכו"ם ובכה"ג אף היכא דשייך לפנ"ע דאו' מותר מה"ת [ואפי' לפ"ד המל"מ בה' מו"ל החולק על פנ"מ מ"מ בב"נ ל"מ לדעת הסוברים דאינו עובר על לפנ"ע א"כ בוודאי כן הוא אך אפי' א"נ דעכו"ם מצווה על לאו דלפ"ע מ"מ זה שעכו"ם אחר יעבור על לפנ"ע אינו עושה זאת לעוברי דנהרי דנימא דישראל עובר על לפנ"ע והבין כי קצרנו] מכ"ש הכא דאינו אלא מסייע קצת כיון דגם היום הוא דר באיזהו דירה ויש לו עכו"ם שם וא"כ נהי דיש בזה סרך איסור דלפנ"ע מ"מ בזה"ז דיוכל למצוא הרבה דירות אצל עכו"ם מקילין בזה ולענ"ד הוא הערה נכונה ועי' היטב בכ"ז וברמב"ן עה"ת פ' יתרו בקרא דלא יהי' לך ותבין דברינו:
אמנם כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמילתא כיון שכל הראשונים לא פירשו כן ח"ו להמציא פירוש חדש בפרט שכ"כ בחי' לס' המצות שנראה עיקר דעת הר"ם ז"ל דלאו דל"ת תועבה היינו במכניס ליהנות ממנו ובב"נ כיון דמותר ליהנות מעכו"ם אינו בכלל הלאו דל"ת תועבה וז"פ:
הן אמת שראיתי לאיזהו מחברים שנסתפקו בזה אי ב"נ מותר ליהנות מעכו"ם אך לענ"ד אין בזה ספק כלל דהרי מבואר בתוה"ק פ' וישלח שאמר יעקב לבניו הסירו את אלהי הנכר מקרבכם ועי' ברש"י ז"ל שהי' בידם משלל של שכם נראה מבואר דב"נ אינו מוזהר באיסור הנאת עכו"ם ואפי' לפמ"ש שם הרמב"ן ז"ל דכבר ביטלו היינו משום דהי' קשה לו כיון שיעקב רצה להחמיר בביעור עכו"ם כדין ל"ה מספיק קבורה אבל זה גופא שלקחו בני יעקב בכלל השלל גם עכו"ם זה ל"ה קשה לו כלל וע"כ בב"נ אינו מצווה ע"ז וכ"נ מבואר מלשון הר"ם ז"ל כאן שלא הוזהרי אלא בהרחקות מעשיות עכו"ם ועבודתה אבל בהנאת עכו"ם אינן מוזהרין:
ולכאורה יש להעיר מהא דאמרי' במס' עכו"ם (דף נ"ג ע"ב) אמר ר"י אמ"ר ישראל שזקף לבינה וכו' כתחילה של א"י מכדי ירושה הוא להם מאבותיהם וכו' ואי משום הנך דמעיקרא בביטל בעלמא סגי להו ועי' בתו"ח שהעיר בזה הא מיד כשזכה בהן אברהם נעשה עכו"ם של ישראל ושוב ל"מ ביטול ותי' מצד דאיסורא לא ניחא לי' דליקני ולכאו' לפ"ד ל"ה איסור אצל אאע"ה כלל כיון דלא הוזהרו שלא ליהנות מעכו"ם וא"כ הדר"ל קושית התו"ח דנעשה עכו"ם של ישראל וא"כ אח"כ במתן תורה כשנאסר להם הנאת עכו"ם הרי ממילא האשירות חייבין שריפה דביטול ל"מ בהו:
אך באמת נראה דלק"מ דנהי דקיי"ל דעכו"ם של ישראל א"ל ביטול אפי' בקנאה מהעכו"ם ה"ד לפי האמת דאסורה בהנאה אמרי' כיון דקנאה ישראל ואסורה בהנאה שוב האיסה"נ שבו לא פקע משא"כ קודם שהוזהרו על איסור הנאת עכו"ם בוודאי הי' מהני ביטול בעבוד"ז של עכו"ם שבאה ליד ישראל ומלבד זה יש כמה תשובות בזה וא"צ להאריך:
ומה"ט אני תמה על הגאון בעל שבות יעקב ז"ל בח"ג סי' ל"ח דפשיטא לי' דמותר לגזול עבוד"ז מעכו"ם אפי' למ"ד גזל עכו"ם אסור מה"ת דכתיב ואשריהן תשרפו באש ורחל אמנו שגנבה התרפים יוכיח דליכא איסור בזה את"ד. ולענ"ד א"י שום היתר בזה כיון דלעכו"ם מותר ליהנות בו וה"ה ככל ממונו ואמאי יהי' מותר לגזול ממנו הא אינו מצוה על ישראל שיבער העבוד"ז של עכו"ם וכיון שכן ה"ה גזל גמור ולומר כיון דלישראל אסור בהנאה וא"ז באיסה"נ ממילא א"י לקנותו ואינו נעשה גזלן ז"א דכמו שכ' הר"ן ז"ל דמהני זכי' שלו להיות עכו"ם של ישראל כיון דעבוד"ז של עכו"ם מהני ביטול אינה אסורה בהנאה בהחלט ה"ה דקונה אותה להתחייב באחריות. ומ"ש הראי' מרחל הנה באמת מבואר בזוה"ק דעברה על לא תגנוב. אך כוונתה הי' להציל את אבי' מעכו"ם ואעפ"כ נענשה ע"ז. ועי' בפנים יפות לבעל הפלאה ז"ל שם דג"כ פשיטא לי' דאיכא איסור גניבה וזה בוודאי א"ל לפמ"ש החכ"צ דאפי' למ"ד גז"נ אסור מה"ת היינו רק משום שלא ירגיל לגזול אצל ישראל א"כ בעכו"ם דאצל ישראל בוודאי מותר לגזול הימנו שוב גם אצל העכו"ם מותר ז"א דמ"מ שייך שלא ירגיל על דברים המותרים לישראל ופשיטא שאסור לגזול חמץ בפסח מעכו"ם הכלל כי לענ"ד ד' השב"י אינן ברורין בזה וצ"ע:
ובעיקר הד' שכ' הר"ם ז"ל להלכה דב"נ מצווה על עשיות עכו"ם עי' במד"ר שמות פ' ט"ו דאיתא שם בזה"ל ד"א החודש הזה לכם אמר הקב"ה איני מצוה לעכו"ם על עבוד"ז אלא לכם שנאמר לא תעשו לכם אלילים עכ"ל מבואר דפשיטא לי' להמדרש דב"נ אינו מצווה על עשיות צלמים אמנם אין קושיא מזה כיון דהוא פלוגתא בגמ' ועי' בכ"ז: