אור ברסלב
חמדת ימים ג עשרת ימי תשובה › פרק ו - שבת תשובה

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

עשרת ימי תשובה · פרק ו - שבת תשובה

פרק ה - חומר פגם החטא - התעוררות תשובה

אין העולם מתקיים אלא בשביל השבת וישראל

א. יתברך ה בורא ו יתעלה ה עושה עולמו בששת ימים וינח ביום השביעי ויקדשהו, ולא נתנו אלהינו לגויי הארצות ולא הנחילו מלכנו לעובדי אלילים כי אם לעם סגולתו אשר בם בחר כי המה שוין בשיעוריהם, כי כשם שהעולם לא היה יכול להתקיים כי אם בבא יום השבת כן אחרי הבראו אינו מתקיים כי אם בשביל ישראל שנקראו ראשית, וכן על כי סגולת שבת לכפר על הנפש החוטאת וכמעט אין הרשעים יכולים לבא אל התשובה כי אם על ידי שמירת שבת כהלכתו ולא עשה כן לכל גוי להועיל להם תשובה כמו שכתבו הראשונים כי אם לבני ישראל עם קרובו ולכן להם יאתה ואין לזרים איתם.

קדושת השבת רומזת על מעשה התשובה

ב. ואפס לא יהיה תפארתו ותפארתנו כי אם כאשר נשים לבבינו להבין להשכיל שהשבת מעין עולם הבא עולם שכולו שבת, ושעיקר כוונתו יתברך שנתן לנו קדושת שבת הוא להודיענו שאין עיקר דירת האדם בעולם הזה כי בעולם הזה הוא כגר כמו שנאמר כי גרים אנחנו לפניך וגו' ועיקרו של האיש הוא בעולם הנשמות שהוא עולם הבא, ולכן האדם שובת ממלאכתו בשבת המורה על ענייני העולם הזה ומקדש יום השבת להראות שמתקדש ואין לו עסק בענייני העולם הזה, ובכן החי יתן אל לבו בשומרו את השבת לשוב אל ה' בזכרו עניני אחריתו.

ג. ואמרו ז"ל 62 מחד בשביך לשבתיך, ופירשו הראשונים כי ששה ימים הם שישים שהם חיי רוב בני אדם, ורמז זה יתקומם מחד בשביך שהוא יום ראשון שהם עשר שנים ראשונים צריך להכין צידה לדרכו שאם יתמנה לך מנה יפה לנפשך, לשבתיך לעולם שכולו שבת.

וכן אמרו חכמים, 63 ההולך במדבר ואינו יודע מתי יום שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש יום השביעי, שם רמז לאיש הישראלי עודינו עומד בעולם הזה הדומה למדבר אשר בו גורש ממקום מנוחתו מנוחת הנפש, בהיותו נמשך אחר החשך בעצת יצרו שכח יום השבת יום שכולו שבת שהוא עולם הנשמות ששם עיקר ישיבתו, ולכן מיום שנתן אל לבו שכחתו והוא חפץ במעשה התשובה צריך שיהיו בגדיו נקיים ושכל יום יחשוב שהוא שבת שמא באותו היום יזדמן ליום שכולו שבת על דרך שוב יום אחד לפני מיתתך, ולכן לא יעשה מלאכה יותר מכדי פרנסתו ליומו כמזדמן לדרך כי שמא אין לו חיים אלא אותו היום בלבד ואין ראוי שיטרח על עולם שאינו שלו כמו שהאריכו בזה דורשי רשומות.

טעם שקראו שבת תשובה לשבת של עשי"ת

ד. באופן שעיקר השבת לעורר לבות בני אדם החטאים בנפשותם לשוב אל ריבונם ולעשות טפל ימי חיי הבליהם בעולם הזה בתשובה ובמעשים טובים לזכות לחיי העולם הבא עולם שכולו שבת, ועל כן קראו לשבת בינתיים הזה שבת תשובה כי מלבד פשוטו של דבר שהוא מפני שמפטירין בו הפטרת שובה ישראל כדי לעורר את העם בתשובה על ידי מפטיר זקן וחסיד דווקא כמנהג הראשונים, הנה עוד יש לומר מטעם האמור שהשבת בא להורות על מעשה התשובה כנזכר, על כן קראוהו לשבת שבקרב ימי תשובה שבת תשובה לרמוז ולומר תנה לבך את השבת ושובה עד ה' לטרוח בערב שבת בעולם הזה כדי שתאכל בשבת בעולם הבא.

שמירת שבת כהלכתה היא עיקר גדול אל התשובה

ה. ודע עוד כי עיקר גדול אל התשובה הוא שמירת שבת כהלכתו, ולכן קראוהו קדמונינו שבת זו שבת תשובה כי שמירתו כהלכתו הוא ראשון ועיקר לתשובה אף שאין נוהגים בו שום דבר מדרכי התשובה לא וידויים ולא סגופים, כי הנה אשר חכמים הגידו 64 כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות, עינים רמות והיו לטוטפות וכו' עד משלח מדנים בין אחים בקש שלום ורדפהו ע"כ.

סגולת שמירת שבת לכפרת עוונות

ו. ולפי זה שצריך הבעל תשובה לקיים חבילות של מצוות נגד העבירות אם כן מי יוכל לזכור פרטי חטאיו באיברים פרטיים כדי שיעשה באותם איברים מצוות, או מי שחטא בע"ז או לדברים שהם כעבודה זרה כמו כעס וגאוה והעלם עין מן הצדקה ומחליף בדיבור ושיחת חולין בבית הכנסת ושיחת חולין בשבת ושאר חלולי שבת ולשון הרע שהוא גדול מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, כי אם ירצה לקיים חבילות של מצוות נגדם הוא צריך לקיים כל התרי"ג מצוות במעשה, וזה מן הנמנעות כי יש כמה מצוות התלויות בארץ ובכהנים ובבני אדם פרטיים.

אכן על ידי שמירת שבת כהלכתו תעלה ארוכה למחלתו שסגולתו רבה שאפילו עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר שומר שבת מחללו, ולפיכך ראשית התשובה בעשרת ימי תשובה הוא שבת הראשון שלפני יום הכפורים, ואם הוא שומר אותו כהלכתו וגם מקבל עליו לשמור מהיום והלאה כל השבתות כהלכתן אז הקדוש ברוך הוא מכפר לו כל חטאיו ביום הכפורים שאחריו, לא כן אם לא ישמור אותו השבת כהלכתו אין נמחל לו ביום הכפורים, ואף כי נתחרט והתוודה בעשרת ימי תשובה בחרטה גמורה שלא לשוב לחטוא אין אלה אלא קצות דרכי התשובה כי העיקר לעשות חבילות של מצוות על כל פרטי העבירות והוא לא עשה.

טעם אחר למה נקראת שבת זו שבת תשובה

ז. ובכן אין יום הכפורים מכפר אלא אם כן יקיים תחילה על כל דרכי התשובה ביתר מצוות אשר יש לאל ידו לעשותן ובשמירת שבת כהלכתו, ולכן כדי ללמד דעת את העם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון קראוהו השבת הזה שבת תשובה לומר כי שמירתו כהלכתו הוא ראשון ועיקר לתשובה כמדובר.

סגולת הפשפוש בתשובה בערב שבת תשובה

ח. ועל כן טוב וישר לכל איש ישראל לשנות מחשבות הבלי העולם הזה ויתבודד מקצת יום ערב שבת תשובה לפשפש בכל אשר חטא על הנפש וישוב ויתחרט על פשעיו חרטה גמורה, ואולי על ידי הרהורי תשובה ההיא יהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספת נשמה יתירה ומצא כדי גאולתו בתפילת ערבית בעת אומרו ויכולו להתבשר ממלאכי השרת וסר עונך וחטאתך תכופר.

לא כן אשר לא שת לבו אל דבר ה' מערב שבת לשוב אל ה' כי אז אין זוכה לנשמה יתירה כי כל אשר בו מום לא יקרב כי לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, וממילא כי אין השכינה שורה עליו דאין עיקר דירתה אלא על הנשמות יתירות כמו שאמרו בתקונים, ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים וכמה נשמות יתירין קא נחתין עמה לדיירא בישראל ע"כ, ונמצא מאבד סגולת כפרת עונותיו כיתר אחיו שומרי שבת שזוכים ליאמר אליהן וסר עונך וחטאתך תכופר כמו שהארכנו בזה ח"א פ"ג דשבת.

יבאר ששבת תשובה היא כיום כפור קטן, וענין הטבילה לשבת זו

ט. גם יתקדש כהיום הזה לטבול בערב שבת זה אף אם אין דרכו בכך בשאר שבתות השנה כדי לקבל תוספת קדושת השבת הקדוש הזה, אשר הוא כמעט לבעלי תשובה הנותנים אל לבם לשוב ולהתענות בעשרת ימי תשובה נחשב אליהם השבת הזה כיום כפור קטן אשר השבת הזה נעשה סניגור בעבורם כמו שנעשה לאבינו הראשון חטא, כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר שמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו שבערב שבת גורש מגן עדן ובא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון ונמחל חטאתו וכו'.

אזהרה שלא יכנס לשבת תשובה מי שאינו טהור מטבילה

י. ולפיכך טוב וישר להתקדש ולהטהר בטבילה של מצוה בערב שבת זה ביותר הן לשם תשובה והן לכבוד היום כי קדוש הוא ונורא מאד, וכל שכן אם בלתי טהור הוא כי לא טהור שראוי לחוס על נפשו לבלתי יכנס פגום לקדושת השבת הזה כי נפש הוא חובל חס ושלום, וגם להזהר בקדושתו ביותר.

יא. ואם בא בסוד ה' יכוין לקבל נר"ן במקום הראוי להם וכן ביום נר"ן מבחינת הזכר כל אחד על מקומו כמ"ש בפרקי שבת בס"ד כי גם הנר"ן המה יעשו סניגורים לכפר עליו.

וכן בכל מעשה הטוב אשר יעשה בעצם היום הזה הן בעסק התורה הן ביתר מצוות, כל מגמת פניו תהיה לעתור ולרצות לפני אלהיו לכפר עליו.

אזהרה שלא להקל ראש בסעודות שבת תשובה

יב. ויש מן החכמים הראשונים שצדד להתיר לבעל תשובה להתענות בשבת ויום טוב מטעם כי מה מנוחה גדולה מזו יש לו לאדם כי אם להתקרב ליוצרו ברוך הוא, ומה לו לבקש שמחת שבתות וימים טובים יותר מזו שהיא שמחה גדולה ויתירה לנפשו העלובה והעגומה יחידה בת מלך שבויה בין כמה זאבים, והגוף הנגוף החוטא כיון שלא זכה לשמחה לא ישמח אלא יתאבל ויאנח על כל הרעה אשר עשה וזו היא שמחתו אם בעל נפש יקרה הוא.

ואף כי אין הדברים נאותים להבין ולהתענות ולבכות ביום שבת קדש, הנה ממנו נקח להיות כל איש ביראת ה' כל היום ומורא שמים יעלה על ראשו בשבת תשובה כי כשמו כן הוא לרמוז כי אף ביתר שבתות השנה מצוה להרבות בסעודה מהתענג ומכל, אכן בשבת זה צריך לקיים דרכי התשובה במקצת לבלתי יאכלו כל שובעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם תמיד כל היום בעסק התורה ובפשפוש דרכי התשובה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

מנהג הדרשה בשבת תשובה וסגולתה

יג. וכבר נהגו בכל נפוצות ישראל לדרוש להם בשבת זו וסמך לזה ממה שאמרו במדרש משלי, 65 אמר הקדוש ברוך הוא בשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל, אכן לא היתה סגולה זאת כי אם בהעיר לבות בני אדם בדברי כבושים ומוסרי הנפש בדרוש ההוא להכניע לב הציבור שיחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב.

לקט דרושים בעניני תשובה ואיסור לה"ר ע"פ ספר "עוללות אפרים"

יד. וזה יהיה משפט הדרוש כל הימים וביותר בימים הנוראים האלה להיות עיקרו רובו להוכיח לבני אדם ומעט מזער חידושי הדרש, לא להוכיח דרך העברה ואין שומע אליהם כי רובם ישינים בבית הכנסת בשעת הדרשה ואם נעורים המה לא יכוונו כי אם לשמוע איזו דרש מחודש באיזה מאמר או פסוק או סיפור גנות שונאו ברמז.

אכן לא זו הדרך ישכון אור תורתו כי אם ללמד דעת את העם ולהודיעם דרכי התשובה, כי בזמנינו רבים מעמי הארץ חושבים שבעשרת ימי תשובה בזמן שהם צמים ומתענים ואומרים סליחות נמחל כל עונותיהם ובכן עד מהרה בעבור ימי התשובה הכל נשכח וישובו לסורם, והמה לא ידעו כי צומות ותעניות עשרת ימי תשובה לא ניתנו כי אם לפשפוש המעשים ולהרהר בתשובה ולקבל עליו לאשר ולקיים כל תקוני התשובה כאשר יוכל שאת מאותן הימים ואילך.

טו. ומי פתי יאמין כי בצומות ותעניות עשרת ימי תשובה וגם כי הרבה מהם בעצם היום הזה אשר תעונה נפשותם יעשו כל מיני נבלה אשר הרגלו בהם כל השנה לא יעדרו דבר מכל מעשיהם הראשונים, וקשה מכולם שביום הצום כיעסתם צרת ענותם גם כעס כי גברה המרה בקרבם ומרה תהיה באחרונה הן לריב הן למצה, והרבה מהם ביום צומם ותעניתם ילכו לטייל כדי שישכח צער הצום, הכזה נקרא יום ענות אדם נפשו לכפר בעדו, אבל יום תשובה יקרא אם יתבודד בימי הצומות האלה ויעשה חשבון עם נפשו מכל מעשיו שעשה בכל השנה לפי שאריכות הזמן גורם השכחה ויפשפש וימצא חבילות חבילות עבירות מאונאה וגזל וחנופה ודברי נבלה וביטול מצוות עשה ולא תעשה, וקנאה ושנאה וגאוה ורדיפת הכבוד וחמדת הממון ושכחת האל יתברך ובטול תורה ותפילה.

וכאשר ירגיש בחטאיו הרבים ועצומים ירדו עיניו פלגי מים ויעשה תשובה הראויה לכל חטא המבוארים בדברי הרוקח והרב זלה"ה, ואם בקרב הימים האל לא יוכל עשותם יהרהר בתשובה ויקבל עליו לעשותן ומאז נחשב לו כאילו התענה כמו שנאמר, מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות כו' נשמעו דבריך.

טז. וזו הדרך ישרה שיבור לו האדם מאז והלאה להתחרט בלבו על המעשים רעים שכבר עשה, ויוסיף יגון בלבו כשימצא עונו לשנוא ועיניו יעלעו דם ובמסתרים תבכה נפשו על כי הגדיל אויב פנימי ויפתהו בחלק שפתיו להמרידו במלך עליון גדול ונורא אז יתודה בסתר בלב שלם, לא כדרך הוידוי שאומרים רבת מבני עמינו בבית הכנסת ומכין בלבם לומר אשמנו כאילו ידיהם נשואות השמים, אמנם לבם בין תנור לכירים להרהר בהבליהם כי אין זה מתודה אלא מנאץ, ואחר הוידוי יקבל עליו באמת שלא לשוב עוד לסורו ואז יעשה תשובה לכל עון פרטי כדרך שהם כתובים בספרי התשובה.

יז. ועוד צריך להודיעם כי אם פשפשו ומצאו בכלל עונותיהם גזילות ואונאות וריבית ואסיפת עושר לא במשפט, אין תענית ותשובה מועלת להם כי אם בתקון כל אשר ימצא בכחו לתקן להחזיר ולהשיב השבה מעלייתא, ויפייס את מי שחטא כנגדו במעשה או בדבור כי אין יום הכפורים מכפר כי אם בהתרצותו עם חבירו.

יח. ועל כולם להוכיחם בחטא הלשון אשר הוא מצוי בראש כל חוצות שכל אחד מדבר סרה על חבירו ותהי בפיו כדבש למתוק כי ימצא מקום להתכבד בקלון חבירו ולצרור ולגלות על ערות מום חבירו, והן בעונותינו הרבים והעצומים הנטורי קרתא העומדים על הפרץ לגדור כל פרצה ידם במעל ראשונה וכל אחד שמח לאיד חבירו מן קנאת איש ברעהו, ומהם יראו וכן יעשו יתר דלת העם ושננו לשונם לדבר נבלה וישלחו חץ לשונם בכל רחובות קריה עד אשר יפלו חללים רבים עד שפך דם עליהם, ועל מדה כזו אין מענישין כלל, לית דין ולית דיין על זאת ונעשה להם כהיתר.

אויה לי אהא עלי מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כי בסבה זו אנו יושבים במחשכים בגלות החל הזה זה כמה שנים רעים ומרים, כי אם נחרבה בית תפארתנו בראשונה ובשניה בעון זה קל וחומר שלא יבנה כל כמה שמדה זו מצויה בינינו, ועינינו רואות שמידי יום ויום היא הולכת וגוברת בכל המקומות, וזאת היתה סיבה לרבים מיראי ה' וחושבי שמו לבחור תמיד בהתבודדות בראות הנזק הנמשך מחבורתם, אף כי ההתחברות הוא ענין הכרחי להשגת השלימות בנפש כענייני תפילה ותלמוד תורה מכל מקום יצא שכרם בהפסדם זה יען כי עון זה גורם גם השחתת התפילה והתורה, ואם נבוא הע"יר לבאר בפרטות כל הרעות המצויות ונמשכות ממדה זו, אילו כל הימים דיו והרקיעים גוילין לא יספיקו לכתוב כל הפרטים.

יט. ואני המחבר הגבר ראיתי את עוני עמי ולבי כל הימים על מעשים פרטיים שנעשו היתר גמור והם שנואים בעיני האל יתברך יותר מגילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים, ואין מי שימחה להם זולת מעט מזער באיזה דרוש בקהל רב מוכיחים על דבר העברה ואין שומע להם כי רובם מנמנמים בשעת הדרשה, ואם לבם ער לא יכוונו כי אם לשמוע איזו דרש מחודש באיזה מאמר או פסוק או סיפור גנות שונאו ברמז, וגם אם יתן החי אל לבו מעט מזער בקרב ימי התשובה עוד מעט התעיף עיניך בו ואיננו.

ובכן עלינו לדעת ולהבין כי צדיק הוא ה' אלהינו אשר העלה ואשר הביא את עמו בכור הברזל ואשר השליכם מעל פניו כל משך זמן הארוך הזה על כי מדות האלה מצויות בינינו בצירוף שאר המדות כקנאה ושנאה וגאוה ותאוה והעדר השלום, ופעולות המצוות מזוייפות ותפלתינו שדופות ותמיד שני עברים ניצים בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו בשלום, והנני העני עומד ונרעש דואג על אריכות שבר בת עמי, עומד בתפילה לעני כי יעטוף וכפי פרושות השמימה שיסיר מתוכנו לב האבן ורוח נכון יחדש בקרבנו ויסיר ממנו לב רגז עד שנהיה לאחדים בארץ ובכן יקבל ה' תשובתינו.

כ. ועתה בנים שמעו לי, בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם להיות זהירים בחטא ברית הלשון הנמצא על הרוב חלקות תנועת הלשון, ורוב ההרגל גורם שלא תרגישו בחומר העון כי לא תחשבו עון זה לחטא, והעלו ארוכה למחלתכם בדברי תורה כאשר חכמים הגידו 66 אם חכם הוא יעסוק בתורה וכו' אולי ישוב האלהים מחרון אפו ולא נאבד באורך גליותינו חס ושלום.

כא. ועיקר וראש לכל התקונים הוא ההתבודדות ולהמנע עצמו מישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ הקובעים בראש כל חוצות מושב לצים לספר בדברי הבאי ולשון הרע כי חברת האנשים היא סיבת כל חטאת וכל עון, ונקוט האי כללא בידך שלעולם לא יקרא האדם בעל תשובה ועובד אלהים עד אשר יסכים בלבו תחילה שאינו אוהב שבח הבריות ואיננו ירא מגנותם, כי כל מה שיתענג אם ישבחוהו וירא מגנותם לעולם לא יהיה עובד אלהים באמת כי בכל מעשה או פעולה יאמר לו יצרו עשה כזה כי בזה יהיה לך תפארת מן הבריות, וכל ישעו וכל חפצו להדר עצמו בפני הבריות ועושה מעשים שבהם יהיה נוח לבריות אף על פי שאין רוח המקום נוחה הימנו, ואפילו בזמן שהוא עוסק בתורה ומצוה אין כוונתו כי אם לכדי שישבחוהו לומר גברא חכימא הוא ידע מה בחשוכא, וגם עושר ונכסים הוא מרבה בשבילם תמיד לכדי שעל ידו הכל ירוממוהו וישימו כסאו מעל כל השרים רואי פני המלך ה' צבאות.

וזה הדרך נהוג על הרוב בדורותינו אלה ובפרט עמי הארץ העשירים שבזמנינו שכל כשרון המעשה שלהם היא קנאת איש מאת רעהו וזהו קלקול כל המעשים ואין בהם תכלית האמיתי הפונה לשם שמים, ואף על פי שאמרו ז"ל 67 איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וכן אמרו 68 כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.

כב. אמת ויציב ונכון הדבר כי טובים השנים מן האחד וטוב לצאת ידי שמים והבריות, אבל אמנה הוא לא יתכוין לכך כלל ויסיר הדבר מנגד עיניו כאילו אין לו שום נפקותא בשבח הבריות או בגנותם כי כמה מצוות הם שהאדם עוזבם מיראת גנות הלצים כנודע.

וכל שכן בדור תהפוכות אשר נתקלקלו כל המעשים ואין אדם יוכל לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך משרבו החנפים הצבועים המרמין הבריות ומראין כמה מדות חסידות בנגלה ותוכם מלאו מרמות ותוך לרמות הבריות שיחשבו כי הם חסידי עליון כשיראו אותם מאריכין בתפילה ומנענעים בראשם ויושבים חדר בחדר להחבא כאילו תורתם אומנותם לשם שמים, ותכלית כוונתם ידוע למשכילים ולמבינים בתחבולותם וכל מגמתם להשיג יותרות הכבוד או לפעמים חשוק"יהם כסף ועל ידי הפרישות חושבים להשיגו, ואם כן בדור הזה פשיטא שהצנועים מושכים את ידיהם בשבח הבריות ומגנותם ואינן מתאוין לשבחם ואינן יראין מגנותם כי גם אהבתם גם קנאתם כבר אבדה, כי לפעמים יבואו לדבר בגנות מי שאין בו ולשבח איזה צבוע שאין בו חלק עשירי משבחם.

כג. ולפיכך השלמים עם ה' יפרשו מחברת האנשים ולא יחפצו בחברתם, ולא יכסוף לקבל מהם איזו תועלת או שבח כי לא לעולם יגיע עד קצהו מצד הצבועים המראין עצמן ככשרים וכענוים, ועליהם נאמר כי יום לה' על כל גאה ורם הם המראים הגאוה גם מבחוץ, ועל כל נשא ושפל המה הצבועים המראים בנגלה ענוה ובקרבם הם גאים גמורים והם מקלקלים כל המעשים עד אשר לא יוכר בין צדיק לרשע כי אין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך, והבריות טועים בהם עד שגורמין להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום.

ואין טוב לאדם כי אם לפנות לבו ומחשבתו אל ה' ולהדר עצמו לפני המלך ה' צבאות היודע כל נסתרות והוא יקבל האמת ממי שיאמרו, ואם יש ביכלתו למעט מלקבל מבני אדם ולפרנס עצמו ובני ביתו בצמצום מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ואז יתרחק מכמה מדות מגונות כקנאה ושנאה וגאוה וחנופה ושקר ואז יקרא בעל תשובה שלם ועבד ה' ועליו יאמר אשר בך אתפאר.

שבח העוסקים בתשובה ומתפללים לטהרת הלב

כד. הנה אלה דרכי ה' צדיקים ילכו בה לדרוש אותם בקהל רב להרים מכשול מדרך עמינו, והמשכילים יבינו ויעשו כל הכתוב ביריעה זו הקטנה ובשאר ספרי המוסר וישובו אל ה' בכל לבם וישליכו מידם השרץ אשר שרצו המים הזדונים למיניהם, ויבקשו העזר האלהי שיברא בקרבם לב חדש ורוח חדשה וסר עונם וחטאתם תכופר ביום הכפרה כמו שכתוב כי ביום הזה יכפר כו'.

כל יום מעשי"ת מכפר מה שפגם כנגדו בשאר ימות שנה

כה. וכבר כתבנו בפרקים דלעיל בשם הרב ז"ל, כי כל יום מעשרת ימי תשובה מה שיעשה האדם תשובה בהם מתכפר מה שפגם באותו יום כל ימות השנה וכן על זה הדרך בכל עשרת הימים, והאיש השלם עם השם צריך לתת אל לבו אם פגם באיזו משבתות השנה בשיחת חולין ודברים בטלים או כעס וביער את הבעירה, צריך להיות מגמת פניו בשבת זו לתקן את אשר עיוותו להיות תמיד כל היום מהרהר בתשובה ולמעט בדיבורו כי אם מה שהוא תכלית ההכרח, ולהיות עומד ולומד מהבוקר עד הערב לא יחשה באופן שיהיה כל היום קדוש ומקודש קודש לה' כל אחד כפי שיעורו.

תוכחה למתגרים בשינה בשבת תשובה או פוגמים דבורם

כו. ואף שאמרו דורשי רשומות, שב"ת ש'ינה ב'שבת ת'ענוג, לאו משנת חסידים היא לשבת זו שבת תשובה כי לא אמרו זה רק לשאר שבתות לא בשבת תשובה, וליתר עמי הארץ כי אף בשאר השבתות לא הותר להם להתגרות בשינה כל שכן בשבת זו כי גדול הוא לפני אבינו שבשמים לתקן בו כל שבתות השנה.

והנפש יקרה בתתו נגד עיניו גודל כבוד היום הזה אין ספק כי יאחזנו אימתה ופחד וינהג בו כקדושת כפור קטן לכפר בעדו ובעד נפשו כי רבים מליצי יושר יסובבוהו היום הקדוש, ונשמתו היתירה המליאה לה תורה והרהורי תשובה בעלותה אל פני האדון ה' צבאות צהלה ושמחה והיא מגדת חידושי תורה ומילי דדחילו ורחימו אשר בתחתונים, ובכן הנערה באה אל המלך את כל אשר תאמר ינתן לה.

כז. לא כן רבים מעמי הארץ שבשבתות וימים טובים אחר שמתפללים מנחה חטופה יושבים לרוח היום בשערי החצרות אחד מזה ואחד מזה אחר אחד בתווך ומתחילין להכאיב הנשמה יתירה בדברי שחוק וקלות ראש ודברים הרעים ומרים כלענה לגוף ולנפש ומפגלים בקדשי שמים, ותחת כי היה ראוי ללוות הנשמה היתירה בדברי תורה הנחמדים ומתוקים מדבש או ביראת ה' טהורה לדעת דיני השבת והלכותיה מלווין אותה במאכלים המרים מדברי בטלה והיתול ושחוק וקלות ראש עד שמביאים הבת החביבה הנשמה היתירה כי תבכה ותאמר אין מנהל לה ואין מחזיק בידה.

אוי לה לבת שגלתה מעל שולחן אביה הצרורה בצרור החיים, חשך משחור תארה פנה זיוה פנה הדרה, והיא כבורחת מעליהם וידה על ראשה לבושה שחורים ומתעטפת שחורים לאמר אנה אוליך את חרפתי לפני אבי שבשמים גולה וסורה, טמאה כטומאת הנדה כי נטמאת וכי שטתה טומאה ואת אביה היא מחללת, אויה להם לעושה אלה אהא עליהם כי הנשמה משוכבת חיקם היא תצעק בחבליה לפני אביה שבשמים לאמר, קנאתי על דבר כבוד שמך כי עזבו שבת קדשך בית ישראל לא אוסיף עוד ראות פניהם, אלכה ואשובה אל מקומי הראשון כי טוב לי אז מעתה תחת אשר עינוה וימררוה.

כח. ואם רע ומר עושה אלה בשאר שבתות השנה על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת לעושהו בימים האדירים האלה ובשבת תשובה כי יעלה קטרוגה של שבת תחת סניגורה להזכיר אליהם עונות ראשונים ואת אחרונים ותתעורר עליהם מדת הדין הקשה באין מרפא חס ושלום, ושומר נפשו ירחק מהם כרחוק האיש משור מועד בימי ניסן ויקדשהו עוד ביתר שאת משאר שבתות בתורת ה' ויראת ה' טהורה כל היום מאז הבוקר ותעבור המנחה, ובכן היא תהיה מלמדת סניגוריא עליו להיות יוצא זכאי בדינו ולהכתב לחיים טובים ולשלום.

תפלה לעת הוצאת ס"ת במנחה של שבת תשובה

כט. והמתקדשים והמטהרים נפשותם לשוב אל ה' להבין ולהתענות בעשרת ימי תשובה ועוסקים בתורה בכל עשרת הימים האלה ונוהגים בקדושת השבת הזה ככל האמור למעלה, יאותה להם בעת הוצאת ספר תורה במנחת שבת זו לומר נוסח תפילה זו לחפצי שמים שאין בה איסור וזה נוסחתה.

יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהינו ואלהי אבותינו אב הרחמים שתגלה עתה עת רצון ותחתור חתירה מתחת כסא כבודך ותפשוט את ימינך לקבלנו בתשובה שלימה ואל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו, וזכנו שתשוב רוח קדשך לבא אלינו ביום השבת הקדוש הזה כאשר בתחילה קודם החטא, ואם אינו מן הדין שתקובל תשובתנו הנה כל שמותיך הקדושים היוצאים מכל מה שקרינו באלו הימים וביום השבת הזה המה יליצו בעדינו שתקבלנו בתשובה שלימה לפניך, ואם הגברנו הדינים הקשים בעולם אתה בטובך תעורר רחמיך ויפן מצחא דאריך אנפין רעוא דכל רעוין במצח דזעיר אנפין ובכן יתבטלו והיו כלא היו, וכמו שהגין קדושת שבת על אבינו הראשון אדם הראשון ויצא בדימוס כן יגן עלינו השבת הקדוש הזה להחיותינו כהיום הזה, ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה נזכר ונכתב אנחנו וכל עמך בית ישראל, יהיו לרצון וכו', ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' ע"כ.

לכוין ביותר במנחת שבת זו ולומר בה מי כמוך "אב הרחמים"

ל. ויתאמץ בכוונתו להתפלל תפילת מנחה זו באימה וביראה ובטהרת המחשבה ביתר שאת משאר שבתות השנה, כי הנה כל השבתות עת רצון היא כנודע ומה גם בקרב ימי הרצון האלה על אחת כמה וכמה רצון כפול ומכופל למקום עלינו וכן בכל תפילת מנחה שבעשרת ימי תשובה, אשר מטעם זה כתבו תלמידי הרב זלה"ה לומר בתפילה מי כמוך אב הרחמים כמו במוסף ראש השנה במנחת שבת, והוא דבר פשוט לבאים בסוד ה' אשר בן חכם ישמח א"ב ויתן אותם לרחמים.

ציונים והערות לפרק ו

62) ביצה דף ט"ז ע"א. 63) שבת דף ס"ט ע"ב. 64) ויקרא רבה פרשה כ"א אות ה'. 65) מדרש משלי פרשה י'. 66) ערכין דף ט"ו ע"ב. 67) אבות פ"ב מ"א. 68) אבות פ"ג מ"י.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה