חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
עשרת ימי תשובה
פרק א - קדושת הימים - תקנת השבים - מנהגים ואזהרות
קדושת עשרת ימי תשובה
א. ימי ה תשובה ו קדושתם ה רמתה מודעת היא אשר המה ימים מקודשים אשר קדשום שמים לרפאות בהן כל איש אשר בו הנגע, וכל לבב דווי בלבבו יבין ושב ורפא לו ומצא כדי גאולתו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואסמכוהו חכמים אקרא דדרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, 1 ובזוהר אסמכוהו אקרא דאולי ימצאון שם עשרה.
רמז לעשי"ת בפסוק ועוד בה עשיריה
ב. ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא ורחק ה' את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, לרמוז כי אם חס ושלום ורחק ה' את האדם ולא יקובל תשובתו בשובו מחטאתו אז ורבה העזובה בקרב הארץ כי רוב העולם היו מתייאשים מהתשובה ועוזבים לאל יתברך, ולכך קבע להם זמן התשובה לקרבם אליו שהוא כל חדש אלול לחזור בתשובה, ולא זו בלבד אלא ועוד בה עשיריה הוסיף להם עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים כדי שיתחרט ושבה בתשובה והיתה לבער כי יבער העונות מקרבו, ובכן יהיה כאלה וכאלון אשר בשלכת, פירוש שמשליכים העלין ואחר כך לשנה הבאה חוזר להיות מצבת בה וזה יהיה משפט לזרע קדש דהיינו לישראל מה שלא עשה כן לכל גוי.
אזהרה ליוצאים למלאכתם בעשי"ת מספר "שערי תשובה"
ג. ורבינו יונה עליו השלום כתב זה לשונו, בעשרת ימי תשובה הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו בדעתו כי כל מעשיו בספר נכתבים ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע כי אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ובעת אשר ידע האדם כי יביאו דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לו ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו.
לכן מה נואלו היוצאים לפעולתם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין כי המשפט לאלהים הוא ואינן יודעים מה יעשה בדינם, וראוי לכל ירא שמים בקרב הימים האלה למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים ולקבוע ביום ובלילה עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו לחקור ולקדם אשמורות להתעסק בדרכי התשובה וכשרון מעשה ולשפוך שיח ולשאת רנה ותפילה ולהפיל תחינה, והעת עת רצון היא והתפילה נשמעת בו אשר חכמים הגידו דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו ולשוב בתשובה קודם יום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואמרו חכמים כי יום הכפורים מכפר עם התשובה ועל כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו.
מנהג השוהים בבהכנ"ס מצום גדליה עד יוכ"פ ויתר דברי פרישות
ד. וכן היה מנהג חסידים הראשונים לעשות עשרת הימים הללו כמו חול המועד לאסור מלאכה רק בעסק התורה והתבודדות בתשובה, והרבה מהם מליל הצום הולכים לישן בבית הכנסת עד יום הכפורים ורוב לימודן בלילות היה בספר הזוהר והתקונים המטהרים את הנפש, ויש מהם שלא היו משיחין שיחה בטלה בכל עשרת ימי תשובה.
מעשה התשובה והתחנונים בעשרת י"ת מספר "סדר היום"
ה. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהגם להתבונן גם הוא בענין קדושת הימים האלה כי יש הפרש בין תשובת ימים אלו לשאר הימים כהפרש האור מן החשך לשוב מעבירות שבידו, וישב בדד וידום ויפשפש במעשיו אם במה שעשה כל השנה אם במה שעשה מיום היותו הן בילדותו הן בקטנותו הן בנערותו הן בבחרותו.
ואם עבר עליו ושתה מי המרים מים הזדונים עונות וזדונים יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, במה יקדם פניו ואיך יבקש רפואות תעלה למכתו ולמכאוביו, יתוש אפל ושפל מלאו לבו לעשות הפך רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים, ובהיותו בלב נשבר ונדכה וצם ומתענה יום אחר יום בימים הנוראים האלה תשובתו ודאי תעשה פירות ויעלה זכרונו לטובה לפני אל מלך יושב על כסא רחמים רופא כל בשר ומפליא לעשות כמו שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, כי דבר זה הוא חוץ מקו הדין והשורה לעלות ארוכה למי שעובר בחרוץ ובמרד ומעל להכעיס אל אדוניו והוא ברחמיו יתברך ויתעלה עובר על פשע וקודם לו לשלום כמו שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, ואדרבה הוא מצפה ומקוה אימתי ישוב להטיב עמו כמו שנאמר ולכן יחכה ה' לחננכם.
ו. ועיקר בזה התפילות והתחנונים ובפרט קריאת ספר תהלים בקרב הימים האלה לשפוך שיחה לפני אדון האדונים, ומה גם אם מוריד דמעות מעיניו אשר בודאי בלי שום ספק לא ישובו ריקם ותשובתו מתקבלת, ואפילו אם יהיה רשע גמור והרבה אשמה, המקום ברוך הוא ברחמיו חותר לו מחתרת לקבל תשובתו ומסייעין אותו לטהר עצמו בשלימות ולא ישוב לכסלה.
יבאר תועלת הצומות לתקון החטאים
ז. וכבר נודע כי ענין הצום והתענית הוא מצטרך לבעל תשובה כמו שאמר הנביא שובו אלי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד, כי כאשר החוטא מושך עליו רוח מסט"א ולבו מתגאה ומגביר הקליפה ומערב אור בחשך וחשך ההוא מכסה על הרוח כענן המכסה על השמש ואלו הקליפות המה מחיצות בין ישראל לאביהם שבשמים, וכל עוד שהוא הולך וחוטא מגביר הקליפה ומעבה אותה המחיצה ועושה אותה כמחיצה של ברזל על דרך הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, ואין תקנה עד שישבר הקליפה על ידי צום ובכי ומספד באופן שישבר רוחו ואיבריו, ואין דרך לשבירת כל איבריו ורוחו אלא על ידי סיגוף התענית שחלבו ודמו שהם עיקר כל האברים מתמעטים ומסתגפים, וכמו שעל ידי אכילה ושתיה נתגאה כחו וכסה החשך על אור העליון מנשמתו כך יסגף עצמו בלי אכילה כדי להכניע לבבו הערל ולברר האור מהחשך.
סגולת הצום לסלק בעלי הדין, ורמזו במשנת בטל רצונך
ח. וכן יסלק מעליו כל בעלי הדין והקטיגורייא כמו שפירשו הקדמונים בכוונת המשנה 2 בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, כי הכוונה לומר כי רצון האדם וטבעו להמשך אחר תאות העולם באכילה ושתיה ושאר כמה דברים אשר יבערו ויכסלו בהם רבים מבני אדם ואין כן רצונו יתברך אלא שנתקדש כמו שנאמר והייתם קדושים לאלהיכם, וכאשר האיש הישראלי מבטל רצונו וטבעו מפני רצונו יתברך אז הקדוש ברוך הוא מבטל רצון אחרים שהם כתות החיצונים הנמשכים מאלהים אחרים אשר כל חפצם ורצונם אינו אלא לעורר דין וקטרוג על האדם, וכיון שהאדם ביטל טבעו מפני רצון הבורא גם אותם הכתות הנקראים אחרים שכולם נמשכים מהדין כולם מתבטלים.
ואם ככה תהיה סגולת הצום בשאר כל הימים לסלק בעלי הדין והקטיגורים, כל שכן וקל וחומר בקרב הימים הנוראים האלה הנזכרים ונעשים לענות נפש שיש להבין ולהתענות כל אחד מאישי ישראל אשר ידע ויכיר את מכאוביו ונגעי נפשו העלובה המליאה לה חלאת זוהמת צואת עונותיו ולטהר אותה מנגעיה, כי אין לאיש נכבד מנפשו ויחיש מפלט לו בביטול תענוגי אכילה ושתיה אשר התענג בדשן נפשו בשאר הימים ועתה יסגף עצמו בעבור רצונו של מקום, ויועיל לו ביטול זה מתאוותיו לבטל מעליו הבעלי דינים והקטיגורים אשר רבים סבבהו כדבורים לבלעו חנם כנודע מכמה מאמרי הזוהר בסוד ויבאו בני האלהים והעתקנום לעיל בפרקי ראש השנה.
בתשובת עשי"ת מכפר מה שחטא כנגדן בימות השנה
ט. ונמצא כתוב בשם הרב זלה"ה וזה לשונו, מי שחוזר בתשובה גמורה ומתענה בעשרת ימי תשובה מתכפרים לו כל עוונותיו דרך משל, יום ראשון בשבת מכפרים לו על כל עונותיו שחטא כל ימות השנה ביום ראשון בשבת על ידי התענית והתשובה של יום זה שבעשרת ימי תשובה, וכן שני בשבת שבעשרת ימי תשובה יכפר על כל שני בשבת של אותה שנה וכן על זה הדרך כולם.
יבאר שתקון עשי"ת בתענית ולא באכילה ודוחה דברי הטועים בזה
י. ורבים מהבאים בסוד ה' סמכו עצמן שלא להתענות בעשרת ימי תשובה ואמרו שהתקון היפה לימים אלה הוא באכילה בסוד מה שכתב הרב זלה"ה במאמר כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי שכתב וז"ל, צריכים ביום ההוא להרבות באכילה ובשתיה מרובה משא"כ בשאר הימים לפי שבכל יום ויום מעשרת ימי תשובה אינו נתקן רק מדריגה אחת ועתה ביום התשיעי אנו צריכים לתקן גם הבחינה הנוגעת ביום העשירי שהם יסוד ומלכות כי הם מחוברים תמיד ואין להפרידם ונקראים מדריגה אחת, ונמצא כי ביום התשיעי מתקן מדריגתו ומדריגת יום העשירי וכולם בסוד אכילה חיצונית, ולכן צריכים לאכול כפי ערך שני ימים כי אם לא יעשה כן צריך יום העשירי לתקן מדרגות יסוד ומלכות בסוד אכילה חיצונית ולא תוכל לעלות לאכילה פנימית, הרי נמצא כי אכילה בתשיעי גורמת להתענות ביום הכפורים ליקח מאכילה פנימית ולפיכך האוכל בתשיעי כאילו התענה גם ביום הכפורים דאילולי אכילה בתשיעי לא היה מתענה בעשירי עכ"ל.
ומדברים אלו מסתייעים רבים מהבאים בסוד ה' שלא להתענות בעשרת ימי תשובה דצריך לתקן מדריגה אחת בסוד חיצוניות יום יום על ידי אכילה ושתיה, ואני אומר כי לא יתכנו דבריהם שהרי בזוהר פרשת אמור דף ק' בר"מ אמר ז"ל, תב בתיובתא שרי גרמיה בתעניתא עד דאתי יום הכפורים וכו' ע"כ, וכן במדרש אמרו 3 שבתענית עשרת ימי תשובה מוותר להם שליש, אכן המה לא ירדו להבין ולהשכיל גומרן של דברים כי שם ביאר הרב הענין כי יסוד ומלכות דנוקבא עדיין לא היה להם מציאות וביום תשיעי יצאו יסוד ומלכות ואנו צריכים להשלים הכלי שלהם כדי שתקבל הפנימיות למחר שאם לא יגמר בחינת הכלי שלה בשלימות איך תוכל לקבל הפנימיות, ולכן אנו אוכלין בתשיעי לתשלום יסוד ומלכות שלה בחינת הכלי ולכן מעלין עליו כאילו התענה כי מן האכילה נמשך אליה אחר כך אור העינוי דהיינו הקו"ל כנודע, וגם אז בתשיעי היא מקבלת מאימא שני בחינות החסדים דאימא דיסוד ודמלכות עכ"ל, הנה מבואר שמה שמצוה לאכול ולשתות הוא דווקא בערב יום הכפורים שאז בתשיעי עוד אחרת היתה שמה כי היא מתחלת לקבל החסדים מה שאין כן בשאר הימים.
ביאור מהרח"ו בסוד תענית עשי"ת ביום ולא בלילה, ומנהג חכמי אשכנז
יא. ומצאתי כתוב מכתיבת יד הקדש מהרח"ו זלה"ה בגליון הזוהר שם פרשת אמור דף ק' על דברי הר"מ דקאמר שרי גרמיה בתענית עד דאתי יום הכפורים כתוב שם זה לשונו, מצוה להתענות בעשרה ימים אלו שהם דרגין דתשובה עילאה עולם הבא ואין הציווי רק מאכילה ושתיה ביום ולא בלילה, והסוד עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וביום הכפורים מתגלה אור הבינה לגמרי ולכן אפילו בלילה מתענים ואנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לילה כיום יאיר עכ"ל.
יב. ומכאן סמכו חכמי אשכנז שכתבו שלא להשלים תעניות אלו ולאכול מבעוד יום, וגם שלא לעשות הפסקה מבעוד יום להתענות לילה ויום שני ימים או שלשה ימים כדרך שאר הימים בקרב הימים האלה ויקדימו לעשותן קודם ראש השנה.
תוכחה לדורשים לחוטאים כי האכילה עדיפה מתקון התענית
יג. והנה רבים מרבת בני עמינו גמרו שלא להתענות בעשרת ימי תשובה אשר שמעו מפי חכמים בעיניהם הולכי רכיל מגלי סוד האר"י זלה"ה שאין להתענות בקרב הימים האלה, ומשמיעים דבריהם לרבים יחד לצדיקים עם פושעים המליאים חמת ה' מחטאת ואשמה כי כבדה מאד עליהם.
ואין אלו אלא מנאצים את השם ברוך הוא כי אף לו יהי כי כדבריהם כן הוא שדעת הרב זלה"ה שלא להתענות ולאכול ולשתות בהם כי בזה יהיה תקון אלה הימים, הנה הרב זלה"ה לא אמר אל הפושעים והמורדים אשר מכף רגלם ועד קדקדם אין בם מתום ולא נתנו אל לבם כל ימות השנה להכניע אל לבבם הערל להבין ולהתענות ולשוב מעבירות שבידם, אשר לאלה אף ביום השבת היינו מתירין אליהם כאשר כתבו הרבה מהקדמונים וכל שכן בעשרת ימי תשובה ימי חול ממש.
כי אף כי עיקר הדבר באמת ובמשפט לעשות תיקון אלה הימים באכילה ושתיה, זה יהיה משפט לחסידים ויראי אלהים המישרים אורחותם לפני יוצרם באמת ובתמים תמיד כל הימים, וכל שכן שצריך שידעו לכוין בסוד האכילה והשתיה מה היא ומה נעשה בה בשמים ממעל עד אשר יכון האכילה ההיא לעשות תיקון היום ההוא, אכן לא אמרו לבוערים בעם אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם האוכלים את פת בגם לצבות בטנם ולא ידעו שובעה והלואי לא יכשלו בה לקלקל עליונים למעלה תחת תיקון, והלואי כל הימים יספיקו אליהם לצום ולהתענות על כובד עונותיהם ולגודל קלקוליהם אשר קלקלו לבד באכילה ושתיה מרובה וישתו וישכרו כל שאר הימים, ובזה להם לעגה להם לעושה אלה מגלי סוד לעמי הארץ ועליהם נאמר הולך רכיל מגלה סוד ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו'.
יד. כי על כל אלה האיש הירא לא יאבה ולא ישמע אליהם כי המה שגו ברואה כאשר כתבנו בהגה, ויראה ויבין להתענות באלה הימים כי על ידי כך אזי יכנע לבבו הערל לפשפש במעשיו ולשוב אל ה' בחרטה גמורה, ולא יתכן זה באכול ושתה ולהתענג בתענוגי העולם הזה והבליו כי אם הוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו יגבה לבו ולא יאבה לחפש דרכיו ולחקור מעשיו כי הוא צדיק וזך וישר בעיניו.
יבאר שהתענית אינה אלא ממכשירי התשובה
טו. אכן כשמענה את נפשו ונחלש תש כחו של יצר הרע והחי יתן אל לבו ואשר בשרו כחש משמן ואז נוחים ושוקטים רתיחת תגבורת הגוף הנגוף המתאוה ומתגבר כח השכלי כי כשזה קם זה נופל ויראה וישוב מעבירות שבידו, ויתחרט על העבר ויפשפש במעשיו לשוב מהם ולהתודות כי זהו עיקר התשובה כי התענית הוא לבדו איננו פועל כלום שאינו אלא מהמכשירי אוכל נפש בלבד, ועיקר תענית עשרת ימי תשובה נתקנו לפשפוש מעשים ולהתחרט מהם ולקבל עליו לעזוב אותם עזיבה גמורה.
כי אף כי למי שחטא והרשיע לפי הפגם שפגם באיזו שם משמות הקדש כך צריך במספר השמות ההם לעשות סיגופים ותעניות לתקנם ולא יספיק לו בעשרת הימים הללו לבדם, מכל מקום יועיל לו לקבל עליו מעתה לקיים כל דרכי התשובה וסיגופיהן לפי פגמו לעשות בשאר הימים שלאחר יום הכפורים, ואז על ידי אותו הרהור תשובה אם הוא בלב שלם נעשה צדיק גמור כי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה וכמ"ש לעיל בפרק ז' דר"ה בדין הש"ס דהמקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו היה רשע גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ונעשה צדיק גמור ברגע קטן ומוחלים לו עונותיו ביום הכפורים.
טז. ולא כמו כמה בוערים בעם אשר עולה על רוחיהם שעל ידי תענית של עשרת ימי תשובה בלי שום קיום דרכי התשובה המבוארים בספרי הקדמונים ז"ל ימצאו כדי גאולתם לכפר מאשר חטאו על הנפש מראשית השנה ועד אחרית השנה ביום הכפורים, וזה לא יעלה על דעת שום בר דעת כי הלא לכל חטא וחטא צריך כמה וכמה תעניות אחר שקיים דרכי התשובה, ועל כרחך לא נתקנו תעניות אלו אלא לפשפוש המעשים ולקבל עליו דרכי התשובה לכפר עליו ביום הכפורים כנזכר ושוב יקיים דרכי התשובה אחר יום הכפורים.
דרכי תשובה לת"ח שהתענית מבטלתו ממלאכת שמים
יז. ואולם מי שהוא תלמיד חכם ולא יעצור כח להתענות ויודע בנפשו שאם יתענה ימעט מלאכת שמים בודאי, יבחר דרך אחרת איתו לשמור עצמו מתאותו ואל ימלא תאותו במאכל ובמשתה כי גדר גדול ומופלא מניעת המאכלים, ואין הכוונה שיעזוב לגמרי שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין אפס כי בעת שהמאכל לפניו ועודינו תאב לאכול ממנו ימשוך ידו ממנו לכבוד בוראו ואל יאכל כדי תאותו ודבר זה יזכירהו אהבת השם יתברך יותר מהתענית, יען כי מידי עוברו לאכול ושתה תמיד עיניו ולבו אל חטאתו ושובר תאותו יותר מהמתענה כמו שכתבו הקדמונים.
ויוסיף בלימודו ללמוד בכפלים מרגילותו ולהתפלל בכוונה ובהכנעה ובכובד ראש ובבכי יבא לפני ה' לבקש מחילה מאיתו יתברך על כל פשעיו, וימנע עצמו משחוק וטיול וכל שכן משיחה בטלה ואפילו משמוע דברי העולם הזה.
יח. ואם אפשר לו יתענה לפחות יום אחד בעשרת ימי תשובה ובאותו יום יפנה עצמו מכל דבר שבעולם וישב בדד וידום ויערוך בו מחשבתו ולבו לפני אלהי הסליחות להיות במרר ובשברון לבב על עומדו במרדו כמה ימים ונפשו עליו תאבל ובמרירות תאנח על חטאתו ועל אשמו, ולעת ערב קודם בין השמשות יטבול לשם תשובה ולהשליך מעליו גילולי אשמותיו ובא השמש וטהר וכן היה דרכם של החכמים הראשונים עליהם השלום.
פדיון התענית בצדקה, ואזהרה למרבים בסעודה קודם התענית
יט. ואמרו המקובלים ז"ל, כי הרוצה לשוב בתשובה ואינו יכול להתענות פרטי התעניות כמו ארבעים יום רצופים או שלשה ימים לילה ויום אז יוכל לפדותן בארבעים איסרין כסף מזוקק לצדקה, וכן מי שהיה בדעתו להתענות יום אחד ולא עצר כח יפדה אותו בנתינת איסר אחד כסף מזוקק שהוא משקל ד' שעורות לצדקה, ותמיד יוכל לפדות התענית אם לא שיהיה תענית ציבור כדי לצער את הגוף ולהכניע את יצרו כדי למעט ממנו שיעור איסר מדם הנפש.
כ. כי על כן צריך כל אדם להזהר שלא יאכל בלילה שלפני התענית יותר מכדי ההרגל שלו, וכל שכן האוכלים לראש אשמורות כי אם ירבה בסעודתו בעבור התענית אז לא יועיל לו אותו התענית כי אותם המותרות שאכל הוא שמור לו ליום תעניתו ע"כ.
כא. אכן לא יפטור אדם עצמו בזה כי אם בהיותו אנוס אשר לא יעצור כח להתענות יכול לפדות תעניתו כי שקל הכתוב בכל נפשך ובכל מאד"ך כמו שאמרו ז"ל, אך מי שיעצור כח להתענות ירא שמים יצא ידי שתיהן להבין ולהתענות להתיך זוהמת פנימיותו וירבה בצדקה גם כן ביום תעניתו ושב ורפא לו.
תוכחה להקדים החרטה קודם שישב בתענית
כב. וכתב רבינו יונה עליו השלום וזה לשונו, אדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גמורה וגמר בלב לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין והוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחייו, אז יקריב קרבן תענית בבושת פניו והכנעת לבו וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף בהכנעה.
והוא משל למי שהמרה פי המלך לא ישלח לו דורון שיטרפהו על פניו עד יפול לפניו ארצה לרגליו בדמעה ואחר כך ישלח לו דורון, ולכן הכהן היה מקריב חטאת תחילה שהיא מכפרת על חטא ואחר כך עולה שהיא דורון כמו שאמרו בזבחים פ"ק, 4 אמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו אלא שמע מינה דורון הוא.
התענית חשובה כקרבן ואזהרה להשמר בה מעון
כג. ובכמה מקומות ביארו שסוד התענית הוא ממש כמו קרבן כמו שאמרו, דר' אלעזר כד הוה יתיב בתעניתא הוה מצלי ואמר גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהקרבתי לפניך חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי יהי רצון מלפניך שיהא הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש המזבח ותרצני, נמצא האדם מקריב בתעניתו החלב והדם והריח העולה מפיו הוא מזבח כפרה.
ועל כן הזהירו חכמים הרבה להיות כל איש ישראל זהיר וזריז ביום תעניתו מכל חטא ועון כדי שלא יהא קרבנו נדחה, ולדון מהדברים הפוסלים בקרבן אשר אחת מהנה המחשבה רעה וכן הרהור עבירה פוסל בתענית כמו פיגול, וכל שכן אם יכעוס ביום תעניתו כי קרוב הוא הכעס ביותר ביום ענות אדם נפשו כי נדחה קראו לתעניתו דחוי מעיקרו כי מוטב היה לו שלא להתענות ויהיה שבע וטוב לב עם בני ביתו ועם כל הבריות שלא יתקוטט עמהם וכתיב הן לריב ולמצה תצומו, ובעל נפש יחוש לבלתי ידחה קרבנו מלפני אלהיו שנמצא הוא מקריב קרבן תעניתו לע"ז ושפחה כי תירש גבירתה.
ומתוך תתו אל לבבו ביום תעניתו להקריב חלבו ודמו חלף הקרבן, בלבבו יבין לקבל עליו לעשות דרכי התשובה על אשר פשפש ומצא עוד טומאתו בו דאם לא כן זבח רשעים תועבה, וגם ישקיף וירא כי הקרבן לא יכפר כי אם על השוגג כמו החטאת שהיתה מכפרת על השוגג וכן העולה על עשה והרהור הלב אבל לא תעשה גמור אינו מכפר.
כד. וכמו כן בתענית לא יעלה על הדעת שיהא מזבח כפרה לאשר חטא בזדון כי אם עד אשר יקיים או יקבל עליו לקיים דרכי התשובה, ובכן בזאת ילבש מורא ופחד בקרבו למהר להשליך מעליו כל גילוליו אשר עשה בוידוי וחרטה ועזיבת החטא ומלקיות והתעניות השייכים לכל עון ועון ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
חובת השב לבקש תקוני נפשו
כה. והרב האר"י זלה"ה כבר תיקן סכום ומספר הסיגופים השייכים לכל עון לפי הפגם אשר פוגם האדם במדות העליונים ובשמות הקדש לתקן אותם על מכונם וכבר נדפסו בכמה ספרי המוסר אשר קדמוני, ומי שלבו חפץ לעשות תשובה שלימה מלב ונפש לא יתרשל בבקשת ספרים הצריכין אליו לרפואת נפשו כמו שלא יתרשל החולה לבקש רופא שירפאהו.
כו. ולפי כי עתה בדורות הללו אין איתנו יודע עד מה ואין לנו מנהל ולא מחזיק בידינו למשיב נפש כמו שהיה בימי הרב ז"ל שהיה לבני דורו למשיב נפש ובירר את הקוצים מן הכרם וריפא החולים חולי הנפש כל איש ואיש לפי נגעו ומכאובו והרבה דברים נדרש לאשר שאלוהו ונמצא לאשר בקשוהו, ואף כי עתה תיקוני החטאים אשר תיקן המה לפנינו לא כל הזמנים שוין ואפשר שאינן שוין לכל זמן ואפשר גם כן שאינן שוין לכל נפש.
לקרוא פרשת התשובה בימי התעניות ונוסח תפלה אחריה
כז. ועל כן האיש הירא לשוב אל ה' ולעשות כל פרטי תיקוני העונות על פי תקוני הרב זלה"ה, בימי הצומות יקרא בכל יום פרשת התשובה שבפרשת נצבים ואחריה יאמר כל פרטי הדברים האלה בלשון תפילה בנוסח זה.
רבונו של עולם מלך רחמן סלח לכל עונות בני ישראל השבים אליך בכל לב ובכל נפש, ואתה יודע שרצונינו לתקן כל אשר עוינו דבר דבור על אופניו רק כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו לדעת עד היכן הדברים מגיעים וגם אין אתנו יודע עד מה, ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידינו רק באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ושלחת אליהם רועה נאמן אשר ידע דעת עליון ולמחיה שלחתו אצלם להיות לבני דורו למשיב נפש, ובירר את הקוצים מן הכרם כגודל חסדך וכגודל השגת רוח קדשך וריפא החולים חולי הנפש והמדוכים בדכדוכה של נפש ועילה הנפשות מעמקי הקליפות להרפא לכל איש ואיש נגעו ומכאובו, והרבה דברים נדרש לאשר שאלוהו ונמצא לאשר בקשוהו ואולי אינן שוין לכל נפש ולכל זמן.
לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתקבלנו בתשובה שלמה לפניך ומה שפגמנו בשמותיך הקדושים ובמדות העליונות יתוקן במיעוט חלבינו ודמינו, ויעלה לפניך כאילו כיוננו כל הכוונות הנוגעות לעונותינו ולפשעינו למלאות אותם כבראשונה, ותן בנו כח לשמור פקודיך ולעשות תשובה ראויה ומקובלת וקרובה לפני כסא כבודך ושמרנו נא מיד סוטני נפשינו לבל נכשל בשום פשע וחטאה מעתה ועד עולם, ואלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו כי אתה שומע תפילת כל פה, יהיו לרצון אמרי פי וכו' ע"כ, וכן יאמר נוסח תפילה זו בכל עשרת ימי תשובה כשהוא מתענה.
תעניות הפסקה רצופין שקולין למספר תעניות מרובים
כח. וכתב הרב ז"ל, דאם רבו לספור תעניותיו הצריכים לעונותיו יכול למהר לעשותם בהפסקות, והפסקה של שני ימים עולה לכ"ז תעניות, ושל שלשה ימים עולה לארבעים תעניות, והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר אלף ושמונים תעניות, ושל חמשה ימים עולה אלף ושש מאות תעניות, והפסקה של ששה ימים עולה לששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות.
תקנת השבים למי שחטא בחטא אחד פעמים רבות
כט. וכבר נשאלה שאלה זו לפני חכמים על כמה אנשים אשר נגע אלהים בלבם ונתחרטו על עונותם חטאת נעוריהם ורצו לנהוג סדר הסיגופים והתעניות כמו שכתבו הרוקח והאר"י זלה"ה, ומענה בפיהם לאמר שאם ירצו לקיים כפי אשר מסודר לאותם החטאים על כל פעם ופעם לא יתכן אחר שרבו פשעיהם לאין מספר בכמה מיני פשעים שנו וישנו שלשו וישלשו, והסכימו לאמר כי אף אם חטאו חטא אחד אפילו מאה פעמים אין צריך לקיים הסיגופים והתעניות המסודרים לאותו חטא יותר משלש פעמים, והוכיחו דבריהם מכמה מאמרי הזוהר כמבואר בספרי האחרונים ז"ל.
תקנת השבים למי שחטא באבר אחד עבירות חלוקות
ל. וגדולה מזו הקלו לבעלי תשובה שאם חטא באבר אחד כמה עבירות חלוקות חמורות וקלות כגון בברית המעור באשת איש ובנכריה ובנדה ופנויה ורבות כהנה בביאות אסורות חייבי כריתות ומיתות בית דין והוצאת ש"ז לבטלה, וכן אם חטא בברית הלשון בליצנות ולשון הרע וניבול פה ורכילות ושקרים ושיחת חולין בבית הכנסת ובשבת ובדברים בטלים, וכן אם חטא בגרונו שאכל חלב או דם שהוא בכרת ונבילות וטריפות שהוא בלאו וכיוצא בזה, אם אחר החרטה ועזיבת החטא ומעשים טובים יקיים סיגופים ותעניות המסודרים לחטא החמור שחטא באותו אבר אין צריך לקיים הסיגופים השייכים למה שחטא בהקלים מהם באותו אבר.
ואם חטא פעם אחת בחמורה מהם ובשאר ביאות הקלות מהם כמה פעמים יקיים הסיגופים פעם אחת על החמורה ומהחמורה שבקלים שבהם שני פעמים ודיו, והוא פשוט כדין מי שנתחייב שני מיתות בית דין נידון בחמורה, אכן עבירות שחטא באיברים הרבה צריך לקיים סיגופים ותעניות לכל חטא שבכל אבר שלש פעמים דהיינו בהחמור שבאותו אבר, וכן הורו למעשה לכמה מבעלי תשובה מפני תקנת השבים אף כי רבו החולקים להחמיר ולא נראו דבריהם.
תקון שק ואפר לעשרת ימי תשובה
לא. וכל אלו הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כנגד השי"ן של תשובה ילבש ש"ק על בשרו וכנגד הוי"ו של תשובה יניח אפר כמ"ש שק ואפר, וכנגד הב' וה' של תשובה יבכה ויספוד.
תפלה ע"ד הסוד לתקון תשובה בשק ואפר
לב. ואם בא בסוד ה' יוציא הכוונה בפיו ויאמר נוסח זה, רבונו של עולם האל האב הרחמן מלך מוחל וסולח וימינך פשוטה לקבל שבים, בושים אנחנו מחטאתינו ונכלמים אנחנו מעונותינו כי רבו עונותינו למעלה ראש ואשמותינו גדלו מעל השמים, חטאנו עוינו פשענו מיום היותינו על האדמה עד היום הזה ועתה הנה נדבה רוחי לשוב אליך באמת ובתמים בכל לבבי ונפשי ואתנה לבושי שק של שערות בהמה, ובטובך הגדול קבלני ורצה תשובתי ולבישת שקי להתיש הש"ק איש דעשו ש"ק שערות דס"מ אשר הגברתים בעוני ופשעי ולהאיר דרך נקבי השק הש"ק שקל כסף דחוורתי דא"א וישוב משק דשערות לכתונת ב"ד קד"ש ובכן יוכנעו הקליפות ק"ש ותבן בכח סגולת הש"ק, ויתוקן את אשר הלבשתי שמי"ם קדרות ושק אשים כסותם והוספתי מכאובם יתר על מה שהיה להם והמלכתי את השק העבה הכושי, ש'ועתינו ק'בל ושמע צעקתנו יודע תעלומות.
ובכח סגולת ש"ק ואפ"ר העולים במספר ד' הוי"ות במילואותם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ושלשה שמות אהי"ה גם המה במילואותם דיו"דין ודאלפי"ן ודההי"ן, עתה יתייחדו הוי"ה דע"ב באהי"ה דיודי"ן והוי"ה דס"ג באהי"ה דיודי"ן והוי"ה דמ"ה באהי"ה דאלפי"ן והוי"ה דב"ן באהי"ה דההי"ן, ועל ידי השק ואפר העולים כמספר אר"ץ ושמי"ם יתוקן את אשר הפרדתי בעונותי בתפארת ומלכות וישובו ויתייחדו ביחודא שלים, ובשומי האפר במצחי יעלו ה' גבורות מנצפ"ך העולים במספר פ"ר וא' הממתקם אחר שנשרפו ונעשו אפ"ר, המה יעלו אל מקום המוח דז"א אשר המה נקודות ציון דאימא ובם תתעורר היא מ"ן להתייחד עם החכמה.
ואל דמעתי אל תחרש לעורר בם העיינין עילאין הנצח וההוד שבחכמה אשר שמה מקום הדינין כמספר דמע"ה העולה ק"ך צירופי אלהי"ם, ובכח סגולת דמעותי יצאו הדינין לחוץ ויתמתקו ויתוקן מה שפגמתי במדות העליונות וכל שורשי נשמתי ואשר סתמתי הצינורות עד כי אין מימי השפעה נוזלים בהם, עתה בהתעוררות מים בוכים הנוזלים מעיני יתעוררו המים העליונים וירדו זרם ושטף מים רבים וירחצו כל אותם הכתמים והפגמים שפגמתי בכל בחינה ובחינה ויומחו כל כוחות הטומאה והמקטרגים מעלי כדבר שנאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
סגולת המסתיר תשובתו להיות נסתר מבעלי הדין
לג. ואשרי אנוש יעשה זאת להשתדל לשוב ולעשות כל פרטי תיקוני התשו"בה בהשליך מעליו כל פשעיו ולהיות זהיר וזריז בעבודה האלהית, ויראה בעשותו כל פרטי התשובה להסתיר מעשיו ולא לגלותם כמו שאמרו בזוהר נח, 5 כל מילוי דבר נש בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באתגלייא הוא אתר דבי דינא שרייא עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכו'.
וכן כי המסתיר מעשה תשובתו מבני אדם שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד שהוא נקרא אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין כמו שנאמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויס"ך אל"וה בעדו, והמפרסם עצמו במעשה תשובתו אי אפשר אם לא יכבדוהו ויפארוהו בני אדם, ואם יגיל וישמח לפי הכבוד וההנאה שיקבל על מעשיו מנכין ממעשיו כמו שכתב בספר החסידים סי' פ"ד.
דברי רבינו יונה בגנות המתפאר במעשיו
לד. וכתב רבינו יונה עליו השלום, אל תתפאר משום דבר שעשית ואל תעמוד במקום שישבחוך פן יגבה לבך, ואם שמעת בני אדם ששבחוך דאג והצטער בדבר כי מחסרין חלקך לעתיד לבא, והסתר כל ענייני עבודתך מבני אדם כי אז יוכפל שכרך ותנצל מלעג הלועגים ובזה יוודע שאינך גונב דעת הבריות כי המגלה צדקתו כוונתו להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו בין הכסילים ותועי רוח כדי שיוכל למצוא חפצו מהם.
ודומה לנזכר במשלים כי החתול כשהזקין נעשה נזיר ובטחו בו העכברים עד שלכדם וגרם עצמותם, ולכן נאמר כי עמוד בר הלבב אהבת ההתבודדות ובחירת היחידות, על כן השמר לך אחי פן ישיאך היצר וייפה בעיניך החברה והתערבב עם בני אדם כי ההתבודדות ופרידה מבני אדם סבת ההצלה מכל מה שזכרנו ומביא אל המדות הטובות.
מעשה בבעל תשובה מזמן האר"י שהסתיר תשובתו
לה. ובימי האר"י זלה"ה היה איש אחד בעל תשובה הולך אחר חצי הלילה לבית הכנסת ומתלבש בשק כולו מראשו ועד רגליו בענין שלא היו יודעים מי הוא, והופך פניו אל הקיר ועומד שם חצי הלילה וכל היום עד חצות לילה האחרת מעת לעת בתפילה ותחנונים ובכיות, וכשהיה עובר עליו חצות לילה כשהיו כולם ישינים אז יוצא מבית הכנסת והלך לביתו ובני אדם לא יכלו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא, והיה אומר הרב זלה"ה בודאי זהו תשובה שלימה כי תשובה וצדקה בחדא דרגא סלקין וכשם שהצדקה מוכתרת כשהיא בסתר כן היא התשובה כשנעשית בהצנע ובסתר, ויועיל כי אין הסט"א יכולה לשלוט עליו להסירו מדרכי התשובה.
אזהרה שלא להרבות באכילה בלילות שאחר התעניות
לו. ובלילה שלאחר התענית יזהר בכל הימים וביותר בעשרת ימי תשובה שלא ימלא בטנו בשר ויין בענין שיתגאה לבו ויצא שכרו בהפסדו, וגם כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא ואם ירבה באכילה ושתיה מרובה פעולת האד"ים תהיה לו לבהלות ובעלות השחר שחרות התרדימה נופלת עליו ונמצא מבטל קריאת שמע וכן קדושה עם הציבור.
מעלת משכים ומעריב לבכנ"ס בפרט בעשי"ת מספר "סדר היום"
לז. וההשכמה והערבה בבית הכנסת הוא ענין גדול כל הימים וביותר בעשרת ימי תשובה אחר שכב"יכול הוא מצוי יותר כמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ומקומו המיוחד לו הוא בבית הכנסת, אם כן כל הקודם לבא בהם ומתפלל ומתחנן לפניו זריז ונשכר ותפילתו מקובלת.
כי על כן אף במקומות שלא נהגו לקום באשמורת בימי חדש אלול הנה בימים האלה קמים כולם לראש אשמורות לבית הכנסת לומר סליחות, ואף כל אדם שלא נתעורר נשמתו לקום באשמורת כל ימי חדש אלול לפחות באלו הימים ידד שנתו מעיניו לעבודת אלהיו ולענות נפש על חטאיו, ואם בכל לילי הסליחות לא עצר כח לעמוד על עצמו משעה שקם עד אור הבוקר, לפחות באלו הימים יתחזק בעצמו לעמוד על עמדו משעה שקם בסליחות עד שיתפלל תפילת שחרית ולא יסיח דעתו כלל בדבר אחר חוץ מתפילות ותחינות או לימוד התורה והמצוה.
אזהרה שלא להרבות באכילה המונעת הקימה באשמורת
לח. ועל כן החכם עיניו בראשו ויהיה גבור כובש את יצרו ולא ירבה במאכל ומשתה בלילה שלאחר התענית שלא יאכל אלא דברים דקים הבאים להתעכל, ואף מהן לא ימלא בטנו כי אם אוכל נפש בלבד להיות מוכן ומזומן למעשה תשובתו לקדם אשמורות ולבקש על חטאתו הרחמים והסליחות, ואולי ימצא כדי גאולתו לכפר עליו על אשר התעצל מלקום בשאר כל הימים כי סגולת הימים האלה לתקן על כל הימים כאשר כתבנו למעלה.
להזהר בתפלות עשי"ת וסגולתן לתקן יתר תפלות הפסולות
לט. וכן בענין התפילה ראוי לכל בעלי אומניות להחמיר על עצמן להתפלל עם הציבור בעונתה, ואף אם מאריכין בתפילה קצת אל יהי לו למשא כבד כי לא יקשה עשרה ימים להתפלל בשלימות ולא בדילוג, וישים בלבו לשאר התפילות בימי שנה תפילת השחר עד חצות או עד ארבע שעות פרא למוד להתפלל בדילוג כקורא את הלל, ואולי בסגולת תפילת הימים האלה יעלו כל אותן התפילות הפסולות והנידחות כמ"ש למעלה בפרקים.
להזהר בהזכרת המלך הקדוש והמלך המשפט וטעם תקנתן
מ. ואף כי בכל יום מקבל האדם עול מלכות שמים בייחוד קריאת שמע, אמנם בימים האלו ימי הדין צריך שיאמר המלך הקדוש והמלך המשפט, והם כנגד שני בתי דינין שיש למעלה שהם נקראים בית דין עליון ובית דין תחתון כנודע לבאים בסוד ה', וצריך כל אדם לכוין בהם מאד שלא ישכח ויצטרך לחזור התפילה ונמצא כושל בעון ברכות לבטלה מאחר שראשונה לא עלתה לו.
חרדת ימי המשפט ותוכחה למתפללים בהן בלא הזכרותיהן
מא. ואיש הירא וחרד לבו יחיל בקרבו ותמיד כל היום לא ימיש היות ירא וזע ממוראת משפטו ודינו יתברך כי בא לשפוט הארץ לאמר מה אני ומה חיי וכו' מה מעשי הטובים ואיך אתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכי יפקוד מה אשיבנו, ובכן בזאת בעומדו להתפלל לפניו יתברך לא יסור לבבו מלהזכיר השבחים הנוספים והשאלות הנזכרים ונעשים לאמרם בקרב הימים האלה על עסקי המשפט והדין הנעשה בשמים ממעל.
לא כן התועי רוח בוערים בעם אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ענין הדין והמשפט שהעולם נידון בו באלו הימים, וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וישליכו דברי הריצויים והוידויים ודרכי התשובה הנעשים ונזכרים בקרב הימים האלה אחרי גוום, ובכן בבואם להתפלל לפני קונם הן אומר והן דברים מן השפה לחוץ מצות אנשים מלומדה ולא נתנו לב להזכיר שבחים הנוספים ושאלות חיים והשלום אשר תקנו הראשונים, ויהי להם ימי התשובה עשרת הימים וימי הפורים שוין בשיעוריהן כי לא ננערו מתרדימת שינתם לומר מה הימים האלה ומה טעם יש בם על מה אדניהן הוטבעו.
מב. והם לא ישיבו אל לבם כי קרב יום פקודתם ודינם מגופם ובניהם וממונם לפני אלהי עולם ה' מלכנו ואלהינו אשר אין כל דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו אשר לא יצטרך לעדים וראיה להיות ידיעתו והשגחתו על הכל פרושה מבלי שיוכל האדם עשות גדולה או קטנה אשר לא ידעה, והן לא קצרה ידו החזקה מהשיב להם כדי רשעתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זורה ולא חובשה ולא רוככה כי אם בתשובה שלימה, אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד כי אם בהתלבש ביראה ורעדה וזיע ורתת וחלחלה ולשית עצות בנפשם יגון בלבבם לילה ויומם לעלות ארוכה למחלתם, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו' ולהתקרב אל ה' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
ואנשי כנסת הגדולה תיקנו ענין זכרנו ומי כמוך וכיוצא בתוך תפילת שמונה עשרה מלבד טעמם הכמוס, כדי לעורר לבות אדם להתפלל מתוך כובד ראש ובכוונה בתתם אל לבם כי ימי חיי הבלם תלויין ועומדים בקרב הימים האלה ואפס עצור ועזוב, והחי יתן אל לבו כי העולם בכף מאזנים ואם יזכה בתפילתו ישוב חרון אף ה' ממנו ולא נאבד ויכריענו לכף זכות.
מנהג קדמונים בעשי"ת לקיים מצוות שאין להם דורש ולהשיב אחרים מעון
מג. וכן היו חסידים הראשונים מחזרים בקרב הימים האלה לאשר ולקיים כל מצוה שאין לה דורשים ושלא קיימו ועשו אותה בשאר הימים פן אולי על ידם יכריעו את עצמם ואת כל העולם לכף זכות, וכן ללמוד למי שהמה יודעים שחטא ואשם דרכי התשובה שסגולת הדבר ההוא רבה היא מאד כמבואר בזוהר פרשת תרומה 6 דעביד דאסתלק קודשא בריך הוא על כורסייא יקרא וגורם הכנעת הס"א, עיין שם באורך.
מנהג אנשי מעשה לקדש הלבנה קודם יוהכ"פ וסגולתה
מד. ורבים מאנשי מעשה לא אבו לשמוע לסברת האומרים שאין לקדש ברכת הלבנה עד מוצאי יום הכפורים מטעם כי אנו תלויין בדין, יען כי אמרו שאדרבא טוב לקדש אותה בעשרת ימי תשובה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכויותינו, ומה גם שסגולתה לחיים וכמעשה שהיה באחד שפגעו גוי אחד בלילה ורצה להורגו וביקש מאיתו להניחו לעשות מצוה אחת קודם מותו, והלבנה אז היתה במילואה וקידשה בכוונה יתירה ונעשה לו נס וכשדילג שלש פעמים כמנהג נשאו הרוח וניצול מהם, ואמרו הקדמונים כי מי שיקדש הלבנה מיום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות באותו חדש וכן לא יגזרו עליו מיתה באותו חדש.
מנהג להרבות בתי דינים בעשי"ת וסגולתו
מה. וכן אין למנוע מלדון בימים האלה כאשר נהגו בהרבה מקומות, ואדרבא יותר טוב הוא לדון ולפסוק הדין בין הבריות כדי שיהא שלום בין איש ובין אחיו ובין ריעו, ועוד כי אמרו חכמים 7 במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין שאם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה ואם אין הדין נעשה למטה נעשה הדין למעלה, ואם כן אם לא ידונו למטה הרי מדת הדין למעלה מתוחה חס ושלום.
כי על כן רבים מבתי דינים היראים וחרדים ישבו כסאות למשפט בעשרת ימי תשובה ביתר שאת משאר הימים לשפוט כל העם למטה ולהשקיט הדין של מעלה כי על הדין העולם עומד, ועוד גם מצד התובע ראוי להטפל בדינו לתווך השלום בין איש ובין אחיו קודם יום הכפורים, ואם לא ישפוטו המה התובע יבער כאש שנאה בלבו על הנתבע שמחזיק את שלו שלא כדין, וגם מצד הנתבע טוב לו להזקק לו להוציא גזלה מתחת ידו טרם בא יום הדין הגדול והקדוש ותתקבל תשובתו יותר כי בעוד הגזלה בידו יהיה ביום הדין כטובל ושרץ בידו חס ושלום.
אין משביעין ומחרימים בעשרת ימי תשובה
מו. ועל כן גמרו רבים מגדולי ישראל לומר כי שטות גמור הוא ושבוש הדעת יש לאותם הנוהגים שלא לדון, ואדרבא הואיל ומצות עשה היא טוב לדון כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכויותנו להכריע כף הזכויות כדבר האמור, ומכל מקום אם יש עסק שבועה ביניהם שקיבל עליו הנתבע לישבע, כתבו גדולי הפוסקים כי אין להשביעו עד אחר יום הכפורים שחוששים ביותר שלא להביא עונש חומר שבועה לעולם אם נשבע על שקר, וכן אין מחרימין בהם בבית דין כדי שלא לעורר הדין בימים האלה.
להזהר בכ"ד דברים שב"ד מנדין עליהם
מז. ומכאן ישקיף וירא כל אחד מאישי ישראל כמה וכמה יש לו לכל איש ישראל להזהר על נפשו בכל הימים וביותר בימים האלה שלא לעורר הדין עליו חס ושלום, ובפרט בכ"ד דברים שמנה הרמב"ם ע"ה שמנדין עליהן ישמר ביותר כדי שלא ינדוהו למעלה דבמקום שאין דין למטה יש דין למעלה, ואם עובר על אחת מהנה אף שלא החרימוהו פה למטה בארץ יחרימוהו וינדוהו בשמים ממעל חס ושלום ועונשו כמו שאמרו בזוהר, 8 דכל אילין דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין אזדהרו בפלנייא דאיהו נזיפא ועד דלא תב נזיפא איהו לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה וכו' וצלותא לא אעלת דסתמי לה כל תרעי שמיא ע"כ.
ועונש זה רע ומר בכל הימים שלא להכנס תפילתו למעלה, קל וחומר בימים האדירים האלה אשר כל התפילות והתחינות שבהם היו לנו לעינים לכל ימות השנה, ואם בימים האלה העלה חרס בתפילה הנה אבדה תקותו חס ושלום, אשר מטעם זה גם כן היתה תקנת הגאונים שלא להחרים באלו הימים מטעם כי אמרו חכמי האמת כי מי שהוא בחרם למטה יום אחד הוא למעלה בחרם שלשים יום ונמצא מאבדים ממנו סגולת תפילות הימים האלה.
להזהר ביותר בעשי"ת מפת עכו"ם ובשאר איסורי המאכלים
מח. וכן כתבו הפוסקים כי אף מי שאינו נזהר מפת של גוים בעשרת ימי תשובה צריך להזהר, ומזה יקיש כל איש הירא וחרד לדבר ה' אם בפת של גוי שהתירוהו חכמים הוזהרנו, על אחת כמה וכמה להיות זהיר באכילתו שלא להכשל באכילה ושתיה ושכרות שלא להקל ראשו ממוראת הדין.
וכל שכן שלא להכשל חס ושלום באיסור של תורה ולבדוק כל דבר מן הנמלים והתולעים טרם אכילה פן תאכלנו התולעת חס ושלום שאיסורו חמור מאכילת חזיר, וכן שלא לקנות דברים שיש בהם חשש איסור אלא מיהודי הכשר המדקדק בו כראוי, ודבר זה יש בו בפרט ביין וחלב ובגבינה ובדבש שיש בהן גם כן חשש דבש ענבים, כי אף כי אין דרכו להזהר בשאר הימים ראוי להזהר בימים האלה.
מנהג אנשי מעשה בעשי"ת להימנע לאכול דבר שהורה בו חכם
מט. ורבים מאנשי מעשה נוהגים בעשרת ימי תשובה מנהג יחזקאל הנביא ששבח עצמו שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם אפילו שהיא מותרת כיון שנפל בה ספק איסור כמו שאמרו באלו טריפות 9 על פסוק ולא בא בפי בשר פיגול, והרי יש דברים הרבה שנפל מחלוקת בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי וזה אוסר וזה מתיר, ובודאי שיחזקאל הנביא עליו השלום בדבר זה לא היה אוכל שהרי אותו האוסר שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא והוא חמור יותר מהורה בה חכם, ונזהרים לפחות בעשרת הימים אף כי אין כל אדם יוכל לעמוד בה כל הימים.
מנהג המחמירים בעשי"ת יותר משאר ימים וטעמם
נ. וכן להזהר במה שהזהיר הרב האר"י זלה"ה שלא לאכול גיד הנשה בין דימין בין דשמאל כי הן אחוריים, ושלא לאכול גבינה ביום שאוכל בו בשר וכן בהפך, 10 ושלא לשתות הקאוי הנעשה מן הגוים, ואף כי לא נזהר ממנה בכל הימים הנה בעשרת ימי תשובה שנזהרים מפת של גוים ראוי ונכון להתחסות כל איש ישראל תחת כנפי החסידות ולהזהר בהן, ואל תטעה בדעתך לאמר כי אם תנהוג בהן איסור באלה הימים גם בכל השנה יהיה אסור, כי אין זה מאומה דכיון דאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג כדין הפת של גוים שאנו נוהגים לאוסרו בעשרת הימים אלו, כי מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאוכלו אין בדעתו להזהר כי אם באותם הימים פשיטא שלא נאסר בכל השנה.
נא. והרמ"ק ז"ל כתב בסדר עבודת יום הכפורים וזה לשונו בקיצור, ואף אם יזהר בדברי חסידות באלה הימים בלבד נכון הדבר ואף אם לא ינהוג כן בחסידות ההוא אחרי כן, והטעם לזה הוא לפי כי בימים האלה אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות וכן עשרת הימים אלה תלויים בבינה הנקראת חסידה ברושים ביתה כדפירשו בזוהר פרשת ויצא, ולפיכך נכון הדבר להתנהג גם אנחנו בחסידות כאשר נוכל שאת ע"כ.
מנהג האר"י לאכול חולין בטהרה בעשי"ת כרהיטת הירושלמי
נב. ואמרו על רבינו הגדול האר"י זלה"ה שהיה אוכל מן ראש השנה עד יום הכפורים חוליו בטהרה, דגן שלא הוכשר ונילוש במי פירות והמים היו שותים מן הבאר באופן שלא יגעו בהן, וכן אמרו בירושלמי דר' חייא מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעת ימים, וכתב אבי העזרי 11 דאלו הם השבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
ראוי להוסיף טהרה על טהרתו בטבילה בעשי"ת
נג. ואשרי אנוש יעשה זאת מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, אכן לפחות למי שאין לו יכולת בידו לעשות כאלה כי צריכים הכנות גדולות וסילוק הטירדות הנה לפחות יאחוז בענין הטהרה להיות זהיר וזריז להיות תמיד בטהרה, ואם אפשר לו לטבול בכל יום ויום מאלו יטבול כי גדולה טהרה לאלו הימים במאד מאד כי טהרת הגוף יחדש טהרה בנשמה.
חומר ענין הטבילה והנמנע ממנה אין תפלתו נשמעת
נד. וכל שכן אם הוא טמא כי בהיות הגוף טמא בודאי יגיע קצת פגם בנשמה ואי אפשר שיכוין כראוי בלי שתבלבלהו מחשבה אחרת ותפרידהו מהשורש העליון שהרי הוא נפרד על ידי הפגם שבנשמתו כדפירשו בתקונים 12 דאיהו לא שריא על נשמתא פגימתא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב, ולכן אי אפשר שיהיה לו דביקות שעיקר הדבקות בו יתברך וכיון שהוא יתברך איננו שורה עליו כיצד אפשר שיתדבק, והוא מן הדברים המעכבים את התפילה שלא תהיה תפילתו נשמעת על כי לא טהור הוא כמו שכתוב בספר חסידים ז"ל. 13
מעלת התפלה בכל עשי"ת וחומר הטבילה בהן
נה. ועל כן לתועלת תפילות הימים האדירים יש להוסיף בטהרה על טהרתו כל אשר ימצא ידו לעשות ולטבול בהם בכל הימים קודם התפילה, וכל שכן אם אירע לו מקרה אשר לא טהור בלילה שראוי להשכים מיד ולטבול לומר תפילה וקריאת שמע, כי אף כי לפי הדין ביטלוה לטבילותא והתירו לבעל קרי לקרות קריאת שמע ותפילה, הנה בימים האלה נכון הדבר לנהוג בטהרה ולהחמיר לבל יקרא קריאת שמע ותפילה אם לא יטבול, דתפילות הימים האלה חמירי טובא כראש השנה ויום הכפורים ממש כי כל אלה הימים כולם קשורין יחד בבחינות עליונות הנעשות בימים האלה.
אזהרה לאוכלין עם הנדה בקערה אחת או מרבים דיבור עמה
נו. ואף אם בשאר הימים עובר על תקנת חכמים לאכול עם אשתו נדה בקערה אחת כאשר פסתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו כל הימים, הנה בקרב הימים האלו ירחיק עצמו ממנה לבלתי אכול עמה בקערה אחת וגם שלא להרבות הדיבור עמה כי אם מעט מזער ההכרחי.
מעשה בימי האר"י באחד שנגע כר שלו במיטת אשתו נדה
נז. ובימי האר"י זלה"ה היה מעשה באיש אחד אשר התנהג בתשובה רמה בעשרת ימי תשובה, ויחלום חלום בלילה אחד מעשרת הימים אלה וירא בחלומו אשר רגליו היו מלוכלכים בצואה ותפעם רוחו לדעת את החלום ויספר את חלומו להרב זלה"ה, והשיב לו הרב נפשך לא מטוהרה היא כי לא הנהגת בטהרה על כי מטתך היה קרוב למטה אשר שכבה עליה אשתך נדה ועל ידי השינה שישנת בלילה נגעה כר העליון שלך במטת אשתך אשר היא בנידתה, וילך האיש ההוא ויבקש הדבר וימצא כדברי הרב זלה"ה.
ועל כן ישמע חכם ויוסף לקח וטהור ידים יוסיף אומץ בכל הימים וביותר ויותר בקרב אלו הימים הקדושים אשר קידשום שמים כי הטהרה גדולה ויקרה בהם לטהר את הנפש.
אזהרה לשמור הידים בנקיות בשעת תפלה ולימוד ובשעת סעודה
נח. וכן להזהר להיות נקי כפים תמיד כי הוא עיקר גדול לטהרה, כי גם בזאת פסתה המספחת ברבים מעמי הארץ אשר לא ידעו להזהר לא בשעת תפילה ולא בלומדם בתורה ובשולחן אשר לפני ה' וידיהם טמא טמא יקרא לנגוע במקומות המכוסים שבגופן, והוא דין מפורש בטור אורח חיים סימן צ"ב, העומד בתפילה ונגע במקומות המטונפים צריך לנקות ידיו, ומקומות מטונפים היינו מקומות מכוסים באדם כגון שוק וירך.
וכן אם חוכך הראש וכן בצואת האזן והאף שאסור ליכנס אצבעו באזנו או בתוך חוטמו כי אם דווקא על ידי בגד, וכן כתב בסימן קס"ד כי מי שעומד בסעודה ונגע בשוק וירך ומקומות מכוסים באדם או שחיכך בראשו כנזכר וכל כיוצא בזה צריך לחזור וליטול ידיו ולחזור ולברך על נטילת ידים וכל שכן אם עשה צרכיו.
מנהג קדמונים לתלות כלי מים עליהם לטהרת הידים
נט. ולו חכמו ישכילו לתת אל לבם לאמר כי הקדושים אשר בארץ המה היו אוכלים חוליים בטהרה בימים האדירים האלה ואיך ולמה המה יאכלו את לחמם טמא, ואם רע ומר הדבר הזה בכל הימים על אחת כמה וכמה בקרב הימים האלה אשר לא ידעו להזהר בעת תפילתם וגם תפילתם תועבה וסורו טמא קראו למו חס ושלום, ושומר נפשו יהא זריז בנקיון כפיו בדרך חסידים הראשונים אשר עשו כלי קטן תלוי עליהם מן הצד מלא מים לטהר את ידיהם תכף ומיד בנוגעם במקומות הנזכרים כי הידים עסקניות הן, אשר בלי ספק עושה אלה טהרה מביאן לידי קדושה רבה ויקרא.
נקיות המלבושים היא מכלל הטהרה ויתר עניני נקיות
ס. וכן בכלל הטהרה הוא טהרת לבושו כמו שנאמר והטהרו והחליפו שמלותיכם שנסמכו אהדדי, להורות שהחליפה גם היא מסוג הטהרה לטהרת עצמו שיהיו בגדיו טהורים מטינוף וטומאה ושלא יהיו מלוכלכים בשמן ורבב, וכן כתב הרוקח עליו השלום בשורש הטהרה, והזהר בטהרת המלבושים שלא יהיו בגדיך מלוכלכים מן הצואה ומן טיפי מימי רגלים, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, על כן תלמד עצמך בקינוח היטב, שמור נקביך ואל תרגיל להשתין סמוך לגאולה פן יטפטף על המכנסים ואיך תתפלל סלח לנו כי חטאנו ואתה עומד ומטונף, והזהר מש"ז פן ידבק בבשרך ובבגדיך.
סא. ובספר חסידים סימן תת"ל כתב, כי חסיד אחד כשהיה משמש מטתו היה לו חלוק לבן לבד כי אמר שמא ידבק שכבת זרע בחלוקו ואיך אלך לבית הכנסת ואיך תשמע תפילתי, וילמד ממה שאמרו 14 בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו.
מנהג אנשי מעשה לייחד מנעלים לתפלה ויתר פרטים בזה
סב. ועל כן רבים מאנשי מעשה יש להם מנעלים מיוחדים להתפלל בהם בבית הכנסת, ואשרי אנוש יעשה זאת כל הימים ואם לא יוכל להזהר לפחות ינהוג בטהרה זו בימי התשובה ולקיים דברי הב"י ז"ל באורח חיים סימן צ"ח שכתב, כי התפילה היא במקום הקרבן ולכן צריך להזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים וכו', וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה, ומכל מקום טוב שיהיה לו מכנסים מיוחדים לתפילה משום נקיות עכ"ל, והוא תועלת גדול לקיבול התפילות.
חומר הלומד ומתפלל במקום מטונף
סג. וכן בכלל הטהרה היא טהרת המקום כמו שנאמר ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, ובזוהר פרשת תרומה 15 ביארו דרוח קודשא בעי באגר שלים ובאתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וכו', הרי הזכיר אתדכאותא דמשכניה טהרת המקום לבלתי היות שם במקום אשר הוא עומד שום טינוף, וכל שכן כשלומד בתורה להרחיק עצמו מכל טינוף וריח רע כי עליו נאמר כי דבר ה' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא, ולא מנו אותה בל"ו כריתות שבתורה יען כי היא חמורה מכל כריתות שבתורה שאינם אלא בעולם הזה ואיסור לימוד התורה והתפילה במקומות המטונפות הוא כרת בעולם הזה ובעולם הבא כמ"ש בכמה מקומות.
עיקר הטהרה תלויה בנקיות מעון וטהרת הלב
סד. ועיקר הטהרה הוא שיטהר עצמו מכל עון ואשמה כמו שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם שהיא על טהרת היצר הרע שמצידו עיקר הטומאה כמו שנאמר ומחטאתי טהרני, וכן לטהר את לבו ממחשבת הטומאה כמו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים שאם הלב טהור כל האיברים טהורים ויחדיו יהיו תמים עיניו ולבו צופות מה למעלה מראשו כמו שאמרו דע מה למעלה ממך עין רואה וכו'.
ובכן יטהר מוחו ולבו כדי שתמצא השכינה מקום שבו תשרה כי דבר קל יפגום בהם מרוב דקותם ורוחניותם שהם רומזים למקום עליון כנודע, וכן לטהר הלב מקנאה ושנאה ותחרות ומכל מדות הרעות התלויות בלב כגון דאגה ואנחה ועצבות וכעס והיתול וכיוצא, וכאשר יהיה הלב פנוי מכל זה הוא דירה נאה לשכינה בלבו.
טהרת המחשבה תלויה בלימוד התורה ודברי הזוהר והרמב"ם בזה
סה. ועיקר טהרת המחשבה היא על ידי עסק התורה כמו שכתב הרמב"ם ע"ה בסוף איסורי ביאה זה לשונו, יתיר מכל זאת אמרו יפנה עצמו מחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבות עריות מתגברות אלא בלב פנוי מן החכמה וכו', וכן פירש בזוהר פרשת קדושים 16 שעיקר הטהרה היא על ידי התורה זה לשונו, ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילי דאורייתא בגין כך כן מילין דאורייתא לא מקבלין טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאילין מסאבי ואסוותא באורייתא אשתכח דכתיב רפאות תהי לשרך וכתיב יראת ה' תוסיף ימים דכיותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד מאי עומדת לעד דקיימת תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי מיניה לעלמין ע"כ.
ציונים והערות לפרק א
1) ר"ה דף י"ח ע"א. 2) אבות פ"ב מ"ד. 3) תנחומא אמור פכ"ב. 4) זבחים דף ז' ע"ב. 5) זוהר נח דף ס"ד ע"ב. 6) זוהר תרומה דף קכ"ט ע"א. 7) דברים רבה פרשה ה' אות ה'. 8) זוהר פקודי דף רמ"ט ע"ב. 9) חולין דף ל"ז ע"ב. 10) כאן הורה המחבר כדעת גורי האריז"ל להחמיר בכ"ג ל"ש גבינה אחר בשר ול"ש בשר אחר גבינה, אבל המעיין בפ"ח משבת יראה שכתב להיפך דרק בגבינה אחר בשר החמיר האריז"ל שלא לאוכלו כל אותו היום אבל בבשר אחר גבינה אין להחמיר ואדרבה מצוה יש בדבר כדמוכח מדברי התקונים והו"ד בשולחן גבוה, וקרוב שכאן כתב המחבר ממה שקיבל תחילה מגורי האריז"ל דבכ"ג אסור ואפי' בשר אחר גבינה וכמו שכתב להדיא בפ"ח משבת בשמם, אלא ששם נטה לחלוק עליהם כמו שציין שם בפירוש וכתב דאע"פ שלדבריהם יש לאסור בכ"ג מ"מ לדעתו אין מקור לאסור ואדרבה מדברי התקונים יש צד גדול להתירו, ונמצא לפ"ז דפרקים אלו כתב המחבר ממה שקיבל מרבותיו ע"פ הקבלה שבידם מהאריז"ל ואילו את פרקי השבת כתב המחבר לאחר מכן אחר שסידר את כתבי האריז"ל ומהרח"ו וכמו שציין שם דמה שהורו גורי האריז"ל אין לזה מקור בכתבים ועל כן חזר שם להכריע להתירא בבשר אחר גבינה, ועי' משנ"כ שם בהערה 242. 11) הובא ברא"ש שלהי מס' ר"ה. 12) תקו"ז תקון ע' דף ק"ל ע"ב. 13) ספר חסידים סי' רמ"ח. 14) יומא דף כ"ג ע"ב. 15) זוהר תרומה דף קכ"ח ע"א. 16) זוהר קדושים דף פ' ע"ב.
פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה
עיקר כפרת החוטא להוסיף בלימוד התורה
א. יאותו ה חסידים ו הישרים ה יראים את דבר ה' הבאים לשוב אל ה' אלהיהם ולתקן את אשר עיותו פשע וחטאה, יאותה להם תחילת דבר להוסיף לקח יום יום כדי שתהא תשובתם מקובלת כאשר חכמים הגידו, 17 רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים אם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים וכו' והיא התשובה העיקרית, וכן אנו אומרים בתפילתנו השיבנו אבינו לתורתך כי הרחוק מהתורה רחוק מקודשא בריך הוא ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, וכבר אמרו 18 בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה.
ע"י לימוד התורה קורעין גזר דינו של אדם
ב. ואמרו בזוהר 19 זה לשונו, ר' יוסי הוה אזיל באורחא ופגע ביה ר' חייא אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אמאי בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא דכתיב זאת התורה לעולה למנחה שקיל אורייתא לכל קרבנין, אמר ליה הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין וההוא עונשא אתקרע ובגין דילעי בה לשמה קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה ע"כ.
ובשמות רבה פרשת תצוה 20 ז"ל, אמרו ישראל רבונו של עולם עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להם דברים אני מבקש מכם ואין דברים אלא דברי תורה ואני מוחל עונותיכם, ובפרק קמא דברכות, כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו כל עונותיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון ע"כ.
אזהרה על עון ביטול תורה
ג. ורבים בוערים בעם חושבים בסכלותם כי לא תאבד הנפש בהמנעם מעסק התורה, ואחרי שהם מאמינים בה' ועושים המצוות אינם חוששים לביטול התורה והולכים בעצת רשעים ושמים עיקר עסקיהם בהבלי העולם, כמו שראיתי בעיני כמה עשירים שנתן להם ה' עושר וכבוד ויכולים לעסוק בתורה מחצות היום ואילך ואינם עושים כן, ויתחלפו להם ספרי החנות בספרי התורה ויסתפקו במה שלמדו מנערותם או במה שלומדים תורה בניהם הקטנים וכשיכנסו לכלל מצוות יתבטלו יחד אבות ובנים, ונעשה להם כהיתר ביטול התורה עד שבימים הנוראים והאדירים האלה יוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב ואין איש שם על לב פחד ה' והדר גאונו כי בא לשפוט הארץ וזכר כל היצור ומעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו יצרי מעללי איש למשפט יקרבו.
תוכחה על חומר עון ביטול תורה מהר"ם די לונזאנו ע"ה
ד. ולא ידעו ולא יבינו כי אף השב אל ה' בצום ובכי ומספד ובכל דרכי התורה ולא יחוש לביטול תורה אין תשובתו מועלת כלום כי כל זמן שאינו עוסק בתורה ומתרפה ממנה אם ימלט מבא לידי מינות וכפירה לא ימלט מבא לידי דומה למינות וכפירה, המשל, ראובן אם לא יעסוק בתורה כראוי ימשוך לו מזה שלא יחוש בדקדוק המצוות ולאיסורים הקטנים בעיני האדם, כמו הדבור בבית הכנסת והשכמתו והערבתו והכוונה השלימה בתפילה והסתכל בנשים וכל כיוצא באלו, ואם יתבטל יותר יגיע עד שלא יחוש להתפלל עם הציבור ולא ידאג כשאירע לו שלא קרא קריאת שמע והתפלל בעתם או שלא התפלל כלל, ויהא מותר בעיניו הליצנות והגאוה והחנופה וסיפור לשון הרע וענינים אחרים מלבד אלה.