אור ברסלב
חמדת ימים ג חדש אלול וראש השנה

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חדש אלול וראש השנה

מבוא שערי חמדה - על המחבר ועל הספר

פרק א - ימי הרחמים ומנהגיהם - תוכחות

מחסדי ה' יתברך עם החוטאים להורותם דרך תשובה

א. יתפלא ה פלא ו פלא ה עיני בשר לו מפילאי תמים דעים וממידת ענותנותו יתברך המפורסמת ונודעה בשערים בהמצאת הסליחה והכפרה לאיש אשר גמלו כל טוב ובמדה שמדד לו טובה הכעיסו, ולא זו בלבד שיתרצה המלך הטוב הזה לקבלו בתשובה אלא שאף שיהיה הפושע עיור ומטומטם הולך חשיכים בתכונתו הרעה ומרעה אל רעה יצא, הולך ונתקל תקלה אחר תקלה וכשלון אחר כשלון ואין מציל מפני שעבירה גוררת לו עבירה עד אשר יהיה כמוכה בסנורים הולך חשיכים ואין נגה לו ואין למחלתו רפואה טבעית.

הנה המלך ה' צבאות פלא יועץ אל גבור יעמוד בפרץ ויהיה לו גדול העצה לתמוך נפילתו ויאיר מחשכיו בדברים עריבים ולשון רכה המושכת אל לבו אשר היה לאבן ויפתח לו בשערי אורה שבילים, והמסילות נקיות וקלות לרוץ בהם בדרך הישרה עד בואו אל חצר בית המלך הפנימית ויקבל אותו בשתי ידיו בפנים מאירות ונתן לו מקום בראש קרואיו ויהיה באוכלי שולחנו זה השולחן אשר לפני ה'.

ארבעים יום מראש חדש אלול הם ימי רצון המסוגלים לתשובה

ב. ואולם יציבא מילתא כי קרוב ה' וימינו פשוטה לקבל שבים תמיד כל הימים רבות עתים, אך אמנם מפני תקנת השבים פתח טוב פתח לעוברי"ם ושבי"ם בזה החדש רב הקדש הפותח יד בתשובה וימי רצון המה לקבל פושעים וחטאים חטאת הציבור והיחיד, וכל הנפש המליאה לה עמיר פשע וחטאה אשר הלך חשיכים והגביר השעיר, הימים האלה נזכרים ונעשים.

ג. וכל הנפש אשר לו תעונה ותשוב מעבירות שבידה יקבלה בשתי ידים בפנים מאירות והן נגה לה לאור באור החיים וחסד ה' מעולם, אם לדין יש תשובה והנחה למדינות עשה כאשר קיימו וקבלו חז"ל שבראש חדש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שנתרצה הקדוש ברוך הוא בו למחול עונם של ישראל ממעשה העגל, וצוה למשה רבינו עליו השלום לעלות ההרה לתת לו לוחות שניות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר והתנפל לפני ה' ארבעים יום, והם הימים שמראש חדש אלול עד יום הכפורים, ובתנא דבי אליהו אמרו שישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכולם גזרו תענית ולנו בתענית ולפיכך נקבע אותו יום לכפרה עד סוף כל הדורות.

ויהי מאז הפקיד אותו החדש הזה ראש לימי רחמים ורצון למאן דגני בבית האפל והלך כל ימי השנה חשיכים ושב אל ה' בכל לב ובכל נפש, ממכון שבתו השגיח הוא יתברך יהי ה' אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה עד ה' אלהיו ויסגור ה' בעדו.

ד. הנה כי כן מי הגבר אשר לא יירא ואיזה היא הנפש אשר לא תעונה בעצם החדש הזה לשוב אל ה', ופתח פתוח לפניו וקול השופר מכריז לכל איש ישראל לאמר שובו שובו מדרכיכם הרעים בטרם יתנגפו רגליכם ובטרם יחולו ויזועו שומרי הבית האנושי ועמודיה יתפלצון מפחד ה' ומהדר גאונו כי יבא לשפוט הארץ כי קרוב יום ה' ומי יכילנו, ומי האיש אשר לא יעלה מורא על ראשו כי יבא להיות נשפט באש לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו, הלא החרד את דבר ה' ישבור רוחו ולבו לשוב אל ה' בטרם ימים פונים לתקן את אשר עוותו ומצא כדי גאולתו.

רמזי חדש אלול ומעשה תשובתו

ה. ודורשי רשומות אמרו, א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י ראשי תיבות אלול על דרך שובו אלי ואשובה אליכם כי בזה החדש נרמזה התשובה אל ה' דהיינו אני לדודי ואז ישוב גם דודי לי, וסופי תיבות ד' יודי"ן נגד ארבעים יום, וכן ארי"ה שאג מי לא יירא ראשי תיבות א'לול ר'אש השנה י'ום הכפורים ה'ושענה רבה, ועוד סוד שתו בלשון חכמים 1 אחורי ארי ולא אחורי אשה, רוצה לומר לשוב אחר מזל ארי חדש אב ולא אחורי אשה מזל בתולה אחר חדש אלול שמזלו בתולה.

דרוש על התשובה מפרשת יפת תואר להאריז"ל

ו. ורבינו האר"י זלה"ה דרש רמז זה בפרשת כי תצא, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים כי אלה מקראי קדש שם רמז אל התשובה, כי הנה היצר הרע לפתח חטאת רובץ ויצר הטוב לא בא עד אור לארבע עשרה שנה ויום אחד ועל כן איבריו של האדם מורגלים עם היצר הרע מיום הולדו, וכשהאדם בא לשוב בתשובה ולצאת לקראת נשק היצר הרע, לולא ה' שהיה לנו כמעט שכנה דומה נפשו ולא היה יכול לו.

ועל זה נאמר כי תצא למלחמה על אויביך הוא היצר הרע ואיבריו, ונתנו ה' אלהיך בידך את היצר הרע, ושבית שביו היינו השבי ואת המלקוח אשר שב לאיברי הגוף וכבשם תחת ידו אתה תשוב לקחתו חיל בלע ויקיאנו, ובכן וראית בשביה אשת יפת תואר היא הנשמה יחידה תמה ונקיה כי נשבתה ביד הצר הצורר ועל ידי התשובה וגלחה את ראשה תסיר האמונות רעות, ועשתה את צפרניה היא חתיכת ומניעת המותרות.

והסירה את שמלת שביה מעליה שהוא הלבוש שעשה לה ממעשה העבירות כענין הסירו הבגדים הצואים, ואחר זה ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, את אביה דא קודשא בריך הוא ואת אמה דא כנסת ישראל, יבכה ויתחנן לפניהם לאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחר הודעי ספקתי על ירך, ירח ימים הוא חדש אלול שהמה ימי רחמים ורצון עכ"ד.

התעוררות על התשובה בחדש אלול קודם יום המשפט

ז. וכל איש הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי הימים האלה שלשים יום קודם ראש השנה יום הדין הגדול ניתנו לו דמיון הבעל חוב שנותנין לו בית דין זמן שלשים יום למצוא כדי גאולתו ולהפטר מנושיו, וכן כדמיון הזה נותנין לו לאיש הישראלי בבית דין של מעלה זמן שלשים יום לעשות תשובה ולשוב מדרכיו הרעים להתם וכלה כל בעלי חובותיו ומקטרגיו אשר פעל וברא משחית לחבל במעלליו אשר לא טובים.

ח. ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיז ויאחזנו פלצות שאם לפני מלך בשר ודם יביאו את דינו הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לו ולא תעלה רוחו לפנות ימין ושמאל להתעסק בעסקיו וביתר עניניו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר מה יש לעשות כשיביאוהו למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא השופט כל הארץ כי בא יום פקודתו ודינו מגופו ומבניו ומממונו שהוא יודע כל תעלומות ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה שהכל גלוי לפניו וביד כל אדם יחתום לדעת כל איש מעשהו והאלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע שראוי להחרד חרדה גדולה, ויראה ורעד יבא בו לאמר הלא המלך מזמן אותי לפני בית דינו הגדול מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו, ואם לא אסיר הבגדים הצואים מעלי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, מה בידי אקח להראות את פני האדון ה' מלך במשפט ובמה אקדם, האקדמנו בעוולות ומרמות ולב חורש מחשבות און קופה של שרצים תלויה לי, אוי לי על שברי נחלה מכתי.

ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ושב ורפא לו ויפשפש במעשיו הרעים ותרדנה דמעותיו על אשר הכעיס את האדון ה' צבאות, ויתפוס בדרכי התשובה המבוארים בכל ספרי הרפואה רפואות נפשו העלובה פן ינחם על הרעה וירצה עבד אל אדוניו אולי ישא פניו ביום האדיר והנורא בבא לפניו למשפט ולית דין צריך בשש, ואם לא עכשיו אימתי כי נפש הוא חובל.

משל למאחרים את התשובה

ט. ועל כן יאמרו המושלים שהוא משל לשועל שמוצא שער העיר פתוח לפניו ונכנס לתוכה וחוטף טרף ואוכל וקל מהרה רוצה לחזור ולהמלט ומוצא שער העיר סגורה לפניו ומתיירא מן הרודפים אחריו, מה עשה השליך עצמו כמת מוטל לפני שער העיר, בא אדם אחד ועומד עליו ואומר זנב השועל טוב לכבד בו הבית לפי שכל המזיקים ורוחות הרעים מסתלקים על ידו מאותו הבית וחותך לו זנבו והוא סובל, ובא אדם אחר ואמר שן השועל טוב לתלות בצואר התינוק ונותק את שינו והוא סובל, בא אדם אחד ורוצה לפשוט עורו ממנו והוא קם ורץ למלט נפשו כי ראה כי כלתה אליו הרעה, כן הדבר הזה כי אף מי שמקשה לבו ברעה כל ימות השנה, בבא ימי הדין שנידון על נפשו ראוי לעורר עליו מאד כי אפס עצור ועזוב משחית נפשו הוא יעשנה.

סגולת התשובה בחדש אלול לקיבול תפלות ראש השנה

י. ונוסף גם הוא לו לישועה ותועיל לו תשובתו הרמתה בחדש הזה להתקבל תפילותיו ראש השנה ויום הכפורים כי יתעטף נפשו בבקשו את פני ה' אלהיו מחילה וכפרה והחיים והשלום, שאם לא ישוב קודם איך יעיז פניו לשאול מאיתו יתברך כל אלה ואין מאומה בידו.

דברי התקונים בחומר הצועקים בר"ה על החיים והמזון

יא. והן הן הדברים הנאמרים באמת בספר התקונים דף כ"ב, ויפן כה וכה אי אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה כמה דאת אמר לאמר לאסורים צאו וכו' ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש לדרכו פנו בעסקין דילהון ובאורחין דילהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא וירא כי אין איש אלא כולהון צווחין בצלותין ביומא דראש השנה ויום הכפורים ככלבין הב הב לנא מזוני סליחה וכפרה כתבנו לחיים ואינון עזי נפש ככלבי דאינון אומין דהאי עלמא עובדי ע"ז דצווחין לגביה ולית לון בושת אנפין דלא אית דקרא ליה בתיובתא דיחזיר קודשא בריך הוא שכינתא לגביה ואידמיין ככלבים דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ואינון ערב רב דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ע"כ.

ודברי המאמר הקדוש הזה ילהיבו לב האיש הירא לאזור חיל ולהיות עז כנמר וקל כנשר לתקן את אשר עוותו בחדש הזה ליכון לקראת אלהיו בתשובה ובמעשים טובים לפני יום בא לה' איום ונורא, ומצא כדי גאולתו להתחנן לפני האל חנון המרבה לסלוח ולשאול מחילה וכפרה ועל המחיה ועל הכלכלה לכל ימי שני חייו אחר כי הלך לפניו צדקו בתשובה וביראת ה' כל היום המה יגינו בעדו ויליצו בעדו.

משל למאחרים תשובתם אחר ראש השנה

יב. ועל כן יאמרו המושלים כי הבלתי שב לפני ראש השנה וממתין עד עשרת ימי תשובה הוא משל למלך שהלך למלחמה ויש לו חיל רב, אם החיל הולך לפני המלך אז המלך בודאי לא יוכל לבא לידי סכנה ביד אויביו מה שאין כן אם המלך הולך לבדו לפני החיל שאם יפגיעוהו אויביו רוכבי סוסים ופרשים אז יקחהו אופל ושם נפל שדוד, ואף אם יהיה גבור חיל ואיש מלחמות מכל מקום נסוג לבו אחור בראותו כי אפס עוזר וחילו רחק ממנו, כן הוא הדבר הזה כי הבלתי שב ומתקן עוותתו לפני ראש השנה יפגעוהו אויביו המה בני האלהים הבאים להתיצב על ה' וכל גונדא דחימה חס ושלום, מה שאין כן השב קודם ויש בידו חבילות חבילות של מצוות כי הוא עושה חיל גדול ללכת לפניו למחסה ולמסתור מיום חרון אף ה' חס ושלום, ועל זה נאמר צדיק הראשון בריבו ואמרו ז"ל קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך. 2

תוכחה למאחרים תשובתם לעשרת י"ת מדין מודה בקנס

יג. וגם התשובה הוא כדין מודה בקנס פטור, ואמרינן בגמרא דלשמואל היינו דווקא היכא דהודה בקנס ואחר כך באו עדים אבל אם מעיקרא אתו עדים והודה בקנס בתר הכי חייב, וכבר נודע מה שכתב הזוהר 3 שהעדים המעידים על חטאות בני אדם הוא ביום ראש השנה כמו שנאמר עיני ה' דלית לון חושבנא קאזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי דבני נשא וביומא דראש השנה סהדי קמי מלכא וכו', ולכן אם מודה ועוזב בחדש אלול קודם ראש השנה הוה ליה מודה בקנס בוידויו ואחר כך באו עדים בראש השנה ופטור לכולי עלמא.

לא כן המאחרים תשובתם עד אחר ראש השנה בעשרת ימי תשובה כמנהג רוב העולם כי לא יועילו אם לא שבו והודו ועזבו צד מה קודם ראש השנה דהוה ליה באו עדים ואחר כך הודה בקנס שלא נפטר בכך, ומזה נתפשט המנהג ברוב ישראל כי אף מי שלא שת לבו אל דבר ה' כל החדש הזה להבין ולהתענות יתענה בערב ראש השנה לפחות לפני בא בני האלהים להתיצב על ה' כמו שכתבנו לקמן בערב ראש השנה עיין שם.

טעם שמר"ח אלול עד יום הכפורים ישנם ארבעים יום

יד. ואמרו הראשונים שמראש חדש אלול עד יום הכפורים ארבעים יום, לפי שחולי הנפש דומה ליצירת הולד וכמו שיצירת הולד נשלם בארבעים יום כך יצירת הנפש כי בעל תשובה כקטן שנולד דמי כמו שנאמר הסולח לכל עוניכי וגו' תתחדש כנשר נעוריכי ונאמר ורוח נכון חדש בקרבי, כי מתוך קבלת תשובתו הוא שב להיות כבריה חדשה ולכן ראוי להקדים ארבעים יום קודם יום הכפורים.

דברי הזוהר בחומר הנזוף שאין מקבלין תפלתו מ' יום

טו. וביותר צריך להתעורר כל אדם לשוב מעבירות שבידו בארבעים יום אלה מטעם האמור בזוהר פרשת פקודי 4 זה לשונו, אית היכלא חדא בארבע פתחין לארבע סטרי דעלמא עשר ממנן לכל פתחא ופתחא וחד ממנא עלייהו דאקרי פ', אילין ארבעים נטלין דינא מהיכלא דזכות לאלקאה להאי נשמתא דחבאת דקיימא נזיפא לבר כל אינון יומין דאתגזרת עלה אינון ארבעים קיימין ואנזיפו ומנדין לכל אינון דאפיקו מלה דלא אצטריכא ומטנפי פומייהו בה ואילין מנדין לון וקיימי ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון ולא עאלו לפרגודא עילאה וקיימא נזיפא לבר.

וכן לכל אינון דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו מפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד רחמנא לישזבן, וכד תב מההוא חובא מתכנפין ושראן ליה וכדין אכריזו פלוני שרא נזיפא מכאן ולהלאה צלותיה עאלת ועד דלא תב נזיפא איהו לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בלילה נשמתיה נזיפא דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא סלקא לה ע"כ.

טז. כי על כל אלה כל איש הנלבב בעיניו יראה ולבבו יבין לחוש שמא הוא מנודה לשמים על ידי איזה מעשה שלא שמר פיו ולשונו ושאר דברים שמנדין עליהם וארבעים יום לא אשתמע צלותיה ונמסרת תפילתו לחיצונים חס ושלום, ויתקן את מעשיו ויתחרט חרטה גמורה כדי שלא יאבד טובה הרבה עוז תפארת גדולתם של תפילות יום האדיר והנורא חס ושלום כי כל חיותינו תלוי בהם לכל השנה כמו שנאריך במקומו בס"ד, ואיך ולמה ימלא אל לבו מלשוב מעבירות שבידו והוא יהיה בעוכריו להאבד מהרה בלי חמלה וחנינה אחר דנטירו דמאריה אתעדי מיניה.

טעם שיש להקדים מנהג קבלת נזיפה קודם חדש אלול

יז. ומטעם האמור במאמר הנזכר דהנזוף אין מקבלין תפילתו ארבעים יום, ראוי ונכון לאותם הנוהגים לקבל נזיפה ולישב בקרקע כמנודה כמו שכתב החסיד ז"ל בשער התשובה ועושים כן בערב ראש השנה, ולא אריך למיעבד הכי הואיל וסתם נזיפה למעלה היא ארבעים יום ונועלים דלת לפני התפילות של יום האדיר והנורא, ועל כן יאספו כל חרד עושה אלה קודם החדש הקדוש הזה ויעשו כסדר הזה שלא לגרום רעה לעצמם חס ושלום, וכן נהגתי.

הנה עד כה ביארנו גודל החדש הזה לפי פשוטן של דברים ליתר העם להודיעם את הדרך ילכון בה ואת המעשה אשר יעשו לפני בא יום ה' כאמור.

סוד חדש אלול ורמזו בשמות הקודש המאירים בו

יח. ועוד בו פלאי וסתרי דברים מה טובו ומה יופיו של חדש אלול הקדוש כנודע לאשר בא בסוד תעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה שנפתחים י"ג מקורות דרחמי ממקום העליון נתיב לא ידעו עיט, ונבחר שם הקדוש הזה אלול בסוד שמות הקדש המאירים למעלה במלכ"ות שמי"ם, שם הראשון שם יוד הא ויו הי ששורשו שלש יודין וא"לף גימטריא א"ל, ושם השני שם אל"ף ה"י יו"ד ה"י שבו שלש יודין העולה כמספר ל של אלול ואלף שבו נעלמת בוא"ו של אלול אשר השני שמות המה עולים למספר דר"ך המאירים בי"ם גדול היא מלכו"ת שמים שם ב"ן כנודע, ורמז זה יתקומם בפסוק הנותן בי"ם דר"ך.

תוספת אורות המאירים בימי התשובה

יט. וינוחון אבהן דעלמא רז"ל אשר בחכמה דיברו ואמרו הנותן בים דרך מאלול ועד חנוכה ע"כ, דבר גדול דברו הנביאים בחכמה שם רמז כי בימים האלה נמצא תוספת הארה משאר הימים למעלה כי מאז מימי משה כשחטאו ישראל במדבר שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל כנזכר לעיל פתח בחסדו הגדול בים העליון דרך על ידי האורות העליונים לפי שנאמר בה זה הים גדול ורחב ידים וכו' דתנינים אזלין וכמה מאריהון דיבבא ויללא כנזכר בזוהר וכו' כל אלו מעכבים לעבור, ולרחם אז על עם בני ישראל הגדיל לעשות ונתן בים דרך אורות ובמים עזים נתיבה אותו נתי"ב לא ידעו עיט וגמלם כרוב חסדיו, ומאז ואילך בהגיע תור הימים האלה בכל שנה ושנה גם כן הוא בחסדו נותן בים דרך אורות העליונים המאירים פני המלך והמלכה והורה דרך לשבים כמאמר הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.

מנהג המתענים אחר ר"ח אלול ב' הפסקות וסוד כוונתן

כ. וכדי להמשיך אורות העליונות האלה השרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם על פי הרב זלה"ה נוהגים להתענות תכף אחר ראש חדש אלול שני ימים ושני לילות שיש בהם מספר מ"ח שעות המכוונים למספר השני שמות הנזכרים ס"ג וקס"א אשר מספר אותיותיהם המה כ' ובהצטרף השם של אהיה פשוט עמהם יעלו לכ"ד, ומפני שדר"ך זה נמשך מגב"ר לעלמה עולימתא שפירתא המה יעלו למ"ח אותיות ב"פ אותיות ס"ג וקס"א ואהי"ה פשוט, ויתר ענינים נפלאים הנמשכין במ"ח שעות אלו המבוארים שם במכתב הקודש הרב זלה"ה שצריך לכוין אותם לשעות, וכתב לכוין ביום הראשון ר"ת בפסוק י'ענך י'הוה ב'יום צ'רה העולה שם יב"ק גימטריא אלה"ים הויה, וביום השני בר"ת י'עננו ב'יום ק'ראנו יב"ק אשר שני שמות יב"ק אלה עולים מספר דר"ך הנזכר קס"א וס"ג.

מנהג האריז"ל להתענות ארבעים ימי רצון

כא. וכן כתב להתענות ארבעים יום אלה דאלול עד יום הכפורים כי כן התענה משה ארבעים ימים כי הם ימי רצון.

וגם בארבעים יום אלו המה מכוונים לארבע יודין דשם הקדוש יוד הי ויו הי המאיר במלכות שמים בימים האלה.

ומה טוב ומה נעים חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה אשר אין ספק שמהאורות העליונות המאירים למעלה משם יושפע לנפשו רוחו ונשמתו הארה מתלת עשר מכילן דרחמי לקבלו בתשובה שלימה ולייחד לבנו באהבה ויראת ה' כל הימים ושפע טובה והשגה גדולה.

סגולת תעניות אלו להכניע כוחות הטומאה ויכוין לזה בתעניתו

כב. ונמצא כתוב במכתב אחד קדוש מדבר, שסגולת תענית ארבעים יום אלו הם מסוגלים להכניע השתי נשים זונות מחל"ת ולילי"ת המשוטטות בעולם עם כל כת דילהון, וליל"ית גימטריא ת"ף שיש לה ת"ף כתות ומחל"ת גם כן ת"ף כתות פחות שתים, ומחלת ממשלתה היא ביום ולילית שליטתה בלילה וביום יש י"ב שעות והלילה גם כן י"ב שעות, והמתענה ארבעים יום כל יום שהוא י"ב שעות ארבעים פעמים י"ב גימטריא ת"ף הוא מכניע ומבטל כל ת"ף מחנות אלה, ישפילם יגיעם עד העפר וסטרא דקדושה על כן ירים ראש.

וראוי לאיש המתענה לכוין לבו בתעניתו לכך להכניע גבול הרשעה אשר הרחיב את גבולה ושילח את בעירה וביער בשדה תפוחים, ועתה על ידי תשובתו הרמתה אשר ישוב בתשובה שלימה ותרדנה דמעותיו על החטאים ועל העונות ועל הפשעים אשר אשום אשם לה' יעביר רגל השור והחמור מרמוס חצריו יתברך ואין זה כי אם בית אלהי"ם.

כוונה ע"ד הסוד למתענים ארבעים יום

כג. ואף גם זאת יכוין בארבע יודי"ן של שם ע"ב בכל עשרה ימים, יוד א' להאיר אל עבר פניה פני מלכות שמים כנזכר לעיל, והיודע לכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוך כח תעניות אלה וגם ייחוד זווג מדות העליונות וי"ג מכילן דרחמי כללן ופרטן הנמשכין בכח תענית שני הימים ושני הלילות שאחר ראש חדש הקדוש הזה כנזכר לעיל יכוין בהם ואם לא כיון לא עשה ולא כלום אחר שבא בסוד ה'.

אזהרה ליודעי סוד לכוין בסודי הדברים וסגולת מעשה הכוונה

כד. ואשר כח בו לעמוד בהיכל המלך אם יעשה הדברים לפי פשטן ולא התבונן בכוונת וסודי הדברים אז אשמו בראשו כמו שאמרו בזוהר בכמה דוכתי 5 ואי יכיל לאדבקא ולא אדבק דחיין ליה לבר בכסופא, ואמרו ז"ל מפני מה אין ישראל נענים מפני שאין יודעים להתפלל בשם אבל היודע ומשיג עליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו, כי מאחר שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אחוז בשרשרות הקדושה על ידי השתלשלות נשמתו ממדריגה למדריגה וכוונתו הטובה בסודות הנוגעים ברומו של עולם סוד שורשי השמות בכל מעשה עבודתו, הוא סולם מוצב ארצה שבו יתעוררו ויתייחדו הספירות העליונות וימשיך שפע הברכה אל המדות העליונות מהראשונה אל האחרונה ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליו דרך הסולם ויהיה מקום ומושב לקבל השפע וממנו יתחלק לכל העולם ומה טוב ומה נעים חלקו כמו שהארכנו בכל זה לקמן בענין תפילות ראש השנה, ועל כן מאן דזכה למנדע ולא אסתכל שקול טיבותיה ושדי אחיזרי.

כה. ואולם העני בדעת יכוין בלבו בסוד השני ימים אלה וכן בכל שאר מעשה תשובתו שלא נעלם ממנו שיש סוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיגיע יראה וירצה כוונתו הטובה כאילו כיוון כל אלה ואז בעל הרחמים יעלה עליו כאילו כיוון, וכמו שאמרו בזוהר פרשת יתרו 6 בפסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו והעתקתיו לקמן בפרקים הבאים.

תפלה ומקראי קדש למתענים בימי חדש אלול

כו. ואנכי תקנתי נוסח תפילה אחת לאומרה כל המתענה בשני ימים אלו, וגם תועיל לכל המתענה הארבעים יום אלה מאלול עד יום הכפורים לכל מי שלא ידע לכוין וזה נוסחתה.

רבון העולמים אלהי האלהים ואדוני האדונים המא"ציל בו"רא יו"צר ועו"שה מלך מוכתר בכתר מלכות המתלבש בעשר ספירות בלימה מגיד מראשית אחרית הנותן בי"ם דר"ך ובמים עזים נתיבה, אשר ברא ויצר את האדם להטיב עמו ברוב חסדיו ולא יחפוץ במות המת כי אם ישוב מדרכיו וחיה וימין צדקו פשוטה לקבל שבים, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא תבא במשפט את עבדך ורצני ברחמיך המרובים וקבלני בתשובתי זאת לפניך, ואל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני כי דרכך להאריך אפך ומנהגך לרחם על בריותיך, כי אתה טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך.

וברחמיך הרבים ענני בעת ובעונה הזאת ויהא מיעוט חלבי ודמי המתמעט בתעניתי חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כחלב מונח על גבי מזבחך לתקן מה שבגדתי באחדותך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במדות העליונות וקלקלתי צינורות הקדושה ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא בהם והרחבתי גבול מלך הצפון ושלחתי רגל השור והחמור לבער שד"ה תפו"חים ואדרכם באפי וארמסם בחמתי, ועתה למה אמות כי תאכלני האש הגדולה הזאת כי יציר כפיך אני ומה יסכון לך כי רימה תקחני לאוכל יגיע כפיך כי תאכל, אלהי יהמו נא עלי רחמיך ואל תבזה ענותי ואל תכלה עלי זעמך ואל תגמלני כמעבדי, ואמור למלאך המשחית די ושוב עלי ברחמים ולתחינתי תכין לבי ותקשיב אזניך כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי.

ובמה אקדם פניך ה' אלהי או מה רפואה אבקש כי דרך בניך יודעי שמך בשובם אליך לעשות יחודים וזווג מדות הקדושות העליונות בצירופי שמותיך הקדושים הנמשכים על ידי כח תשובתם ותעניתם במספר העתים לעורר את הרחמים ולכבוש את הדינים הקשים אשר הגבירו ושבו והיו לבער וארמון על משפטו ישב כבראשונה על מקומו ועל כנו כל כתרא וכתרא בקיומיה, ואני בער ולא אדע ולא בינת אדם לי ואין בי כח לכוין מעלתך וגדולתך וצירופי שמות הקדושים וההמשכות העליונות הנעשות בכח העינוי והתשובה בכל עת ועת בתענית זה, ואיככה אוכל וראיתי באבדן נפשי העלובה באשר לא אעצור חיל לרפאות מזבח ה' ההרוס וגדר אבניו אשר הרסתים ולא בניתים ואף גם המה יבנו ואני אהרוס, אוי לי אויה עלי אללי לי אהה עלי אויה על נפשי.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי מורה חטאים בדר"ך, ראה והביטה כי נתקו מורשי לבבי ויראה ורעד יבא בי ונפלו פני בזכרי כל אשר הכעסתיך ויהמו רחמיך עלי, ויהא חשוב ומרוצה לפניך תעניתי ותשובתי זאת המעט היא אם רב כאילו כוונתי בכל צירופי שמות הקדושים המאירים והנמשכים בכל העולמות העליונים ובכל היחודים וזווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידי מספר העתים בענותי היום, ותצרף מחשבתי הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל עת ולכל רגע מתעניתי ומעוט חלבי ויעלה להיות עטרה לראשך לשוב ולבנות חורבות, ואר"ץ הריסותך תבנה ותכונן והרשעה כולה כעשן תכלה ושבה והיתה לבער אל יהרסו לעלות אל ה'.

ותצרף תשובתי וסיגוף תעניתי עם שאר סיגופי תעניות של בניך היודעים והמכוונים כל כוונת צירופי שמות הקדושים וההמשכות הנמשכות בתענית זה המעלים יחוד וזווג מדות העליונות מעלה מעלה בכל העולמות, ויבוסמו כל הדינים הקשים אשר הגברתי בעוונותי ויגברו הרחמים בכל העולמות, ותאיר היום בחסדך הגדול בי"ם דר"ך ושלש עשרה מכילן דרחמי בפתחי שע"רים גבוהים עליהם פתח דבר"יך יאיר, ומשם יושפע עלינו שפע הארה להחזירנו בתשובה שלימה לפניך תמיד, ויאירו לנפשי רוחי ונשמתי להבין ולהשכיל עמקי סודותיך ללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ואל תקחנו מהעולם הזה קודם זמנינו ואל תדיחנו מפני שום אדם שבעולם עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא, יהיו לרצון וכו'.

כז. ואחר כך יאמר אלו הפסוקים הנרמז בראשי תיבות שלהם שם יו"ד ה"י וא"ו ה"י ושם אל"ף ה"י יו"ד ה"י וזה סידרן.

{יִוִדִ הִיִ וִאִוִ הִיִ}

י'הוה נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך. (בשני ימי ההפסקה, ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראינו), ו'ראה אם דרך עוצב בי ונחני בדר"ך עולם. ד'רכיך ה' הודיעני ארחותיך למדני. ה'ורני ה' דרכ"ך אהלך באמיתך יחד לבבי ליראה שמך. י'דרך ענוים במשפט וילמד ענוים דר"כו, (בשני ימי ההפסקה, יענך ה' ביום צרה כו'). ו'אני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. א'ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. ו'יהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו'. ה'שמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי. י'הוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.

{אֶלֶףֶ הֶיֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ}

א'שכילה בדר"ך תמים מתי תבא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. ל'דעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. פ'תחו לי שערי צדק אבא בם אודה י"ה. ה'סתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה. י'הוה אלהים צבאות שמעה תפילתי האזינה אלהי יעקב סלה. י'הוה אלהי צבאו"ת מי כמוך חסין י"ה ואמונתך סביבות"יך. ו'חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. ד'בקה נפ"שי אחריך בי תמכה ימינך. ה'אל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. י'הי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, ע"כ.

סדר לימוד לימי התענית בחדש אלול

כח. ובשני ימים אלו בתעניתו ילמוד סדר הקרבנות מפרשת ויקרא עד פרשת צו עד להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני, ואחר כך בנביאים יחזקאל מסימן מ' עד סופו, ואחר כך בכתובים תהלים כולו, ואחר כך האידרא דנשא כולה שמבואר בה המכילין דרחמי כנודע במאמר פתח רבי שמעון ואמר מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא וכו'. 7

ואם אין הפנאי מסכים לקרותה כולה ילמוד ממאמר הנזכר עד בתליסר תקונין אילין אתרשים דיקנא וכו', וגם פרק ב' דספרא דצניעותא שמפורש בו י"ג תקוני דיקנא כנודע ושם נאמר סוד החדש הזה במאמר בזמנא דמטא ירחא שביעאה משתכחי אילין תליסר תרעי דרחמי וכו', ואמרו המקובלים מדלא קאמר בירחא שביעאה ואמר בזמנא דמטא לרמוז לזמן חדש אלול שאז נפתחין המקורין כנודע לבקי במכתב הקדש האר"י זלה"ה.

סגולת לימוד הקרבנות במ' ימי רצון ודברי הזוהר בזה

כט. וגם בכל ארבעים יום אלו אם מתענה ילמוד בסדר הזה, ובפרט במעשה הקרבנות שמסוגלים מאד בימים האלה לפני בא יום הדין הקדוש והנורא וכמו שאמרו בזוהר במדרש הנעלם, 8 והנה שלשה אנשים נצבים עליו מהו עליו לעיינא בדיניה כיון דחמא כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מהו האהלה בית המדרש ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא מכוונת בהו הדא הוא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכדין נייחא להו ולא יכלין לאבאשא ליה ע"כ, וכבר הקדמנו כי לעולם יקדים אדם תפילה לצרה קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך, ועל ידי קריאת מעשה הקרבנות הוא מפילם חללים ויאבדו כל צוררי נפשו ואין שטן ואין פגע רע.

מנהג אנשי מעשה ללמוד בימים אלו במשניות קדשים

ל. ורבים מחסידים ואנשי מעשה לומדים כל הימים האלה במשניות סדר קדשים מטעם זה, ולכן כל אדם יאחוז דרך צדיקים לעשות כסדר הזה כל יום ויום.

קודם מנחה ילמד בראשית חכמה ובפסוקי מדות הרחמים וסודן

לא. ולעת מנחה יתעטף כל יום ויום בטלית ובתפילין וילמד בפרק היראה ובפרק התשובה, ואחר כך ילמוד סדר הי"ג מדות דא"א כאשר המה, תחילה מי אל כמוך נושא עון וכו' עד מימי קדם, ואחר כך הי"ג מדות יותר תחתונות דא"א ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וחטאה ונקה, ואחר כך ט' מדות דרחמי אחרות עליונים דז"א והם פסוקי מן המצר קראתי יה וכו' עד מבטוח בנדיבים, ואחר כך הט' מדות דרחמי התחתונים דז"א והם פסוק ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים.

לב. ואחר כך ילמוד סודם במאמר האידרא הנזכר ובפרק ב' דספרא דצניעותא, ומועיל מאד כי על ידי שמוציאן בפה הוא מעורר אותם למעלה בשרשן כמו שתראה באידרא דקאמר רשב"י ע"ה 9 קום ברי קדישא סלסל תקונא דדיקנא בתקוני אילין וכו' קום רבי חזקיה וקאים בקיומך ואוקיר יקרא דתקוני דדיקנא קדישא וכן לכולם, ובתר הכי אמר להו אנא חמינא י"ג אילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מנייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה וכו'.

ומטעם זה אשרי אנוש יעשה זאת ללמוד כסדר הזה כל הימים האלה לעורר שרשיהן למעלה כי דבר בעתו מה טוב ומעורר את הרחמים בכל העולמות, ויבטל כל גזירות צרות ורעות מעליו ומעל כל העולם ויושפע מהארתם הארה לנפשו רוחו ונשמתו.

סגולת לימוד הזוהר ובפרט להוגין בו בימי הרחמים בסוד י"ג מדות

לג. ועל כן האנשים הנגשים אל ה' קורין מידי יום ביום סוד התקונים האלה באידרא עד יום הכפורים ולא יעדרו דבר, ואף למי שאינו יודע ואינו מבין מה שקורא אפילו הכי הלשון של הזוהר מסוגל לנשמה ובפרט באידרא, והיא מכפרת עון ומתקן את הנפש ומכרית כל המשטינים ומקטרגים מעליו כנודע כי על כן קראו לבאים בסוד ה' מחצדי חקלא כי הם כורתים קוצין מן הכרם ואף אם לא ידע מאי קאמר וכמו שאמרו בזוהר פרשת נח, 10 מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב דלא יכיל שבחא איהו דיליה וכולא משבחין ליה ע"כ.

תקון שריפה שעשה האריז"ל לבעל תשובה

לד. ובימי הרב זלה"ה מעשה היה שבא לפניו אחד מעשירי עם לנסותו והגיד לו הרב כי שבע תועבות בלבו וכל פרטי העבירה אשר פעל ועשה וגם כן אמר לו הרב ז"ל שבא על שפחתו, ובכל העבירות הודה ולא בוש, רק בעבירה שהגיד לו שבא על שפחתו כיחש לו ולא הודה בה, עד שאמר לו הרב עתה תראה כי אוציאנה את הארורה ההיא לפניך, ונתן הרב ידו על האיש ההוא ויוציאנה מעליו כדמותה כצלמה שית זונה ונצורת לב, ויכירה ויאמר צדקה ממני.

וכמעט שפרחה נשמתו ונפל לפני רגלי הרב ויאמר חטאתי והישר העותי, וחזר הרב עליו השלום והשיב את נשמתו אליו והאיש צועק בקול מר בכה ויתחנן לפני הרב לאמר הסר מעלי רק את המות הזה, ואמר לו זאת לך למען תדע כי באמת אמרו רז"ל 11 כי הבא על הגויה תקשר עמה ככלב עד עולם הבא ולכן היא קשורה עמך ואינה יוצאה רק בתשובה גדולה ובתיקונים, והשיב האיש ההוא הנני מוכן לקבל ארבע מיתות בית דין, אז השיב לו הרב תקונך הוא בשריפה, וכשומעו האיש כך הוציא מעות מכיסו לקנות עצים לשורפו.

לה. אמר לו הרב אין דינינו כדין אומות העולם כי בדין ישראל צריך להשליך פתילת עופרת רותח לתוך פיך, השיב האיש ההוא יהיה כמו שיהיה אני אמות, ואז צוה הרב שיקנו עופרת ויביאו ויתנו על האש ואמר לו הרב שיאמר וידוי שכיב מרע וכן עשה, ואמר לו השלך עצמך ארצה והשליך עצמו ארצה, אמר לו פשוט ידיך ופשט, סגור עיניך וסגר, פתח פיך ופתח, מיד השליך לו מיני מתיקה שהיה מזומן להרב עליו השלום ואמר לו וסר עוניך וחטאתך תכופר גם ה' העביר חטאתך לא תמות, והעמידו הרב מעל הארץ וכתב לו תקוני נפשו ובכלל התקון צוה עליו שיקרא בכל יום ויום חמשה דפים מספר הזוהר, אף כי הגיד לו כי מנעו ה' מחכמה זאת ולא ידע איתו מאומה אפילו הכי צוה עליו שיקרא גם באין מבין לתקן את נפשו, ומת האיש ההוא בתשובה שלימה ע"כ.

מתקוני התשובה לקרוא בזוהר אף באין מבין קריאתו

לו. הנך רואה דלתקון התשובה לא מצא עזר כנגדו כי אם לקרות בספר הזוהר, ואף על פי שהיה יודע בו שאינו מבין בקריאתו מאומה והיה קרוב לטעות כמה טעויות בקריאתו אף על פי כן אמר לו שיקרא תמיד בו לפי שהן הן הדברים הנקנין באמירה, ואף קוצץ ומכניע הקליפה בל יראה ובל ימצא וחותם פי שטן מלהשטין עליו.

דברי האריז"ל בסגולת הלימוד בזוהר ותקונים בעשרת י"ת

לז. ועל כן כתב הרב זלה"ה כי עיקר הלימוד בימים האלה מראש השנה עד יום הכפורים צריך להיות בספר הזוהר, וביותר בספר התקונים שסגולתם רבה היא מאד בימים האלה לתקן את הנפש ושמם מוכיח עליהם כי המה שפ"ר התקונים לנשמה משופרי שופרי.

מנהג יראי א"י ללמוד התקונים במ' ימים אלו כמנהג מהרח"ו

לח. ומהרח"ו זלה"ה היה מחלקם לארבעים חלקים חלק אחד בכל יום מאלה הארבעים יום מראש חדש עד יום הכפורים, וכן נוהגין פה ארץ ישראל תוב"ב רבים מאנשי מעשה אנשי חיל יראי אלהים.

מנהג א"י לגמור תהילים יום יום בימי הרחמים, וטעם שנקרא זמירות

לט. ואף גם זאת נהגו תקיפי חסידי ארץ ישראל תוב"ב ללמוד חמשה ספרים שבתהלים יום יום מיום ראש חדש אלול עד יום הכפורים כי נקראו זמירות כי הם מזמרות וכורתים וצומתים כל מיני מקטרגין ומשטינין, והוא שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי כלומר כשיגורתי מן המקטרגים בבית מגורי, באותם הזמירות פזרתים תזרם ורוח תשאם.

ועל כן לפני יום בא ראש השנה כי אז באים בני האלהים להתיצב על ה' כמו שכתוב בזוהר שבאים לקטרג על בני אדם, ראוי להקדים בקריאת המזמורים בימים האלה להכרית כל המקטרגים ולהשמדם עדי עד, ומבטלים בהם כל מיני גזרות צרות ורעות רבות.

מעשה בנפטר אחד שהגיד בחלום במעלת אמירת תהילים

מ. וכבר סיפרו לנו אבותינו הקדושים שבעיר אחת היה איש מסכן וחסיד ולא היה יודע רק פשוטי המקראות ונפטר בשיבה טובה, ובתוך שלשים יום לפטירתו בא בחלום לחסיד אחד שהיה בעיר ההיא ונדמה לו שהוא עומד לפניו בתכריכים וספר קטן בידו, אז אמר לו החסיד וכי אינך האיש אשר קברנו ביום פלוני, אמר לו כן דברת אני הוא, אמר לו ומה הספר הזה בידך, אמר לו ספר תהלים ובאתי להזהירך שתזהיר את בני המקום שהייתי דר שם שיברחו עצמם משם וימלטו את נפשם כי כלתה עליהם הרעה כי כל עוד שהייתי בחיים והייתי גומר ספר תהלים בכל שבוע זה כמה שנים ובזכות זה האריכו בשלום המקום ונצולו עד הנה ומעתה אין מי שיגן עליהם, ויהי בבקר ותפעם רוח החסיד ושלח שליח אצלם והזהירם, והנה מקצתם היראים מדברי החסיד נמלטו ומקצתם שנתיאשו מן הפורענות ונשארו שם ולא השגיחו על דברי החסיד עד אשר פגעה בם יד ה' רחמנא ליצלן ע"כ.

ואם כן הוא בשאר הימים קל וחומר בימים האלה הנזכרים ונעשים לתורה ולתעודה ולתשובה להתם וכלה כל המשטינים והמקטרגים ולבסם הדינים, שראוי להחזיק בהם לקרותם בנעימה קדושה מידי יום ביום מימים האלה ויהיה לו למגן וצינה בפני הפורענות ויצא בדימוס וזכאי בדין.

מי שאין זמנו פנוי לא יקרא התהילים במרוצה כ"א פעם בשבוע

מא. וכן ראינו רבים מאנשי מעשה יראי ה' וחושבי שמו מחזיקים במנהג הזה, ואף אם אין הפנאי מסכים לא יפחות מלקרות פעם אחת בשבוע כי יותר טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה כי מי ביקש זאת מידם לקרות ספר תהלים כולו ולקרותן במרוצה ובהלעטת דברים ומבליעים את השם בנעימה כי עליהם נאמר הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם כמו שאמרו בזוהר, 12 ועליהם נאמר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' בקוראם בלי טעמים ובלי נעימה, ותחת כי יקוו שכר על לימודם ידאגו מן הפורענות.

תוכחה לרצים בספר תהילים או מפסיקין בו בשיחה בטילה

מב. ולכן מי שנפשו חשקה בהם, טוב מאד שילמוד ספר אחד בלבד בכל יום במתון מלה במלה ובנעימה קדושה ויקבל שכר הרבה משילמוד כל החמשה ספרים במרוצה ובאין מבין וכל אזנים אשר תשמען לו לא ידעו הבחין בקריאתו מה יקרא לו הקינות או זמירות, וחוששני לו מחטאת כתובה בעט ברזל ובצפורן שמיר, ומה גם אותם שמפסיקים בהם עלי שיח שיחה בטילה וכיוצא בו דעונשם רע ומר עוזבם את ה' אלהיהם ושבחיו לדברים בטלים, וכבר אמרו בזוהר 13 דקול יוצא בגן עדן כל יום ומכרזת ואומרת מאן דפסק יתפסק מאן דפסק ממילי דאורייתא יתפסקון חייו.

ואם בשאר הימים האיש השומע זאת יאחזנו פלצות כל שכן וקל וחומר בימים האלה שצריך להוסיף דברים המועילים להוסיף ימים כי אותה אנו מבקשים בכל תפילותינו בראש השנה וביום הכפורים שצריך להזהר מאד פן יהיה חס ושלום בעוכריו לקצר ימיו במבחר ימי חלדו רחמנא ליצלן, ומה גם אם אמר בתחילת לימודו ליחדא שמא דקודשא בריך הוא שהוא נרגן מפריד אלוף בשיחתו, וכבר הארכתי בזה בפרק ד' דליל יום הכפורים ע"ש.

עיקר התשובה תלויה בעסק התורה ויש להוסיף בה בימים אלו

מג. וכל איש ישראל צריך להוסיף לקח בימים האלה יותר משאר הימים כי התשובה העיקרית היא עסק התורה כמו שאנו אומרים בתפלתינו השיבנו אבינו לתורתך כי הרחוק מהתורה רחוק מהקדוש ברוך הוא ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ולכן עיקר התשובה בעסק התורה וכמו שאמרו 14 בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה כמו שנאריך בס"ד בפרקים הבאים בענין זה.

מנהג להשלים תנ"ך פעם אחת בשנה או בימי הרחמים

מד. ורבים מבני אדם לומדים בימים האלה כל הארבעה ועשרים עד יום הכפורים כי לא יכלו לעבור עליו שאר ימות השנה ומנהג נכון הוא ואין ראוי להפטר בלאו הכי, ובפרט מי שאינו אלא בעל מקרא שמוטל עליו לעבור כל הכ"ד בכל שנה ושנה לא יעדר, אך ראוי ונכון שלא לעבור עליו העברה בלבד אלא בהשקט להבין מה שאומר, ולא יחשוב בלבו לאמר סיפורים הם מה תועלת מגיע לנו בקריאתם חס ושלום כי כולם כתבי הקדש איקרו וברוח הקדש נאמרו.

תועלת לימוד התנ"ך והעיון במוסריו ותוכחה לרצים בו

מה. וליודעי דעת בו ימצאו תועלת ולמוד מכל קריאה וקריאה ומכל ענין וענין כשידקדק בהם, לא כן רבת מבני עמנו זה דרכם כסל למו לעבור הארבעה ועשרים כעובר על הגחלים מצות אנשים מלומדה והרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ומטילים מום בקדשי שמים ובאין מבין שגיאות מי יבין, לו חכמו ישכילו בקריאתה כמה מוסרי הנפש נלמדים מכל קריאה וקריאה ומכל ענין וענין כי לא לחנם נכתבו אלה הסיפורים ולא אלף אלפי אלפים מעשים שאירעו יותר באותם הימים.

אזהרה לחושבים כי ספורי התנ"ך כפשוטן

מו. וכן מצינו כמה סיפורים בתורתינו הקדושה ואמר הרשב"י ע"ה פרשת בהעלותך, 15 תיפח רוחיה מי שאומר שהסיפורים ההם הם כפשטן דהיאך נאמר שעשה הקדוש ברוך הוא מסיפורים ודברי הדיוט בעלמא תורתו הקדושה אלא בכל דבר יש סודות העליונים, ועל זה נאמר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כי הספורים האלו הם בכלל סודות התורה ויצאו ונכתבו לנו, ולא באו ללמד על עצמם דהיינו הסיפור הנגלה אלא ללמד על הכלל הוא סוד פנימיותו.

יבאר עומק סודות התורה וטעם שנתלבשו בספורים וכדומה

מז. וענין זה הוא כדמיון המלאכים שמרוב קדושתם כשיורדים למטה בארץ מתלבשים בלבוש העולם הזה כדי שיוכל העולם לסובלם, ומכל שכן התורה שהוא יסוד כל העולם שמרוב קדושתה לא היה העולם יכול לסבול אורה ולכן ירדה בלבוש הסיפורים האלו ותוכם רצוף סודותיהן, והכסיל אינו מסתכל אלא בלבוש והמבינים קצת מסתכלים קצת לפנימיות התורה שהוא גוף התורה שהוא תחת הלבוש, ויודעי דעת ומביני מדע אשר זכו לדעת את קונם ואלהותו יתברך מסתכלים יותר עמוק בסודות התורה שהם הנשמה, ולעולם הבא הם עתידים לזכות להבין יותר בנשמה לנשמה כמו שהאריכו בזוהר.

ועל כן מצוה להודיע לבני אדם שאל יזלזלו חס ושלום בקריאת העשרים וארבעה ויבינו במקרא כי כל סיפור וסיפור הם עומדים ברומו של עולם ואין ראוי לזלזל בהם לקרות אותם באין מבין ולרוץ בהם וללמוד בלי טעמיהם כמי שכפאו שד.

תוכחה לרודפין אחר החכמות ומתעצלים בהבנת התנ"ך מרבינו בחיי

מח. וראוי לאדם לשית אל לבו אילו הגיע לאדם ספר ממלך בשר ודם והיה מסופק בהבנתו מפני דמות הכתיבה ודקותה או עומק הלשון אז יצטער צער גדול עד שיבינהו וישים כל לבו ושכלו להבין זה, ואם ככה הוא עושה על ספר בשר ודם חלש ונבזה על אחת כמה וכמה על ספרו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר הוא חייו כמו שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך, וה' הטוב יכפר בעד כמה בני אדם שהולכים בכל מאמצי כחם להשלים חקם בהבנת ספרי החכמות של מלכי בשר ודם ומתרשלים בחק ספר מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וזה דומה למי שנאמר בו ולאלהי כספא ודהבא וכו' די לא חזיין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה לא הדרת וכן לא יעשה.

מט. וכל האיש הירא יזהר להבין אם הוא מבעלי המקרא בקריאתו בעשרים וארבעה ישתדל בכל לבו ושכלו להבין כל דבר ודבר לאשורו, ואף מי שאינו מבין צריך להיות כל מגמת לבו בקריאתו שידע שהוא קורא כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת שבתורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולא אמרו שקריאת התורה רבה היא מאד אלא כשידע לפחות שהוא קורא, והוא מה שדרשו ז"ל 16 לעולם ליגרוס איניש אף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאבה וכו', אכן כולי עלמא מודו דבעינן שידע שהוא קורא והגה מפיו יצא ורוח שפתיו ברור מללו.

בקדושת התנ"ך והחורבנות שבאו בעזיבתו מבעל "מעשה אפוד"

נ. והקדמונים קראו הארבעה ועשרים מקדש יה, כי כמו שהיה המקדש סבה להתמדת השכינה בתוך בני ישראל כן הספר הזה בעבורו תהיה ההשגחה האלהית בישראל בהרבות הקריאה בו והוא סיבת קיומנו בגלות החל הזה, וכמו שהמקדש בעבודות הנעשות בו היא סיבה לכפר ה' עונותינו כן העסק בספר הזה הוא סיבה שיכפר ה' עונותינו כמו שנאמר נתתי את תורתי בקרבם וגו' כי אסלח לעונם, ומפני שהספר הזה משתוה בסגולותיו למקדש לפיכך נחלק לשלשה חלקים, תורה נגד קדש הקדשים, נביאים נגד ההיכל והוא מקום השולחן והמנורה ומזבח הקטורת, כתובים כנגד האולם והעזרות.

נא. ואמרו כי כשהתעסקו ישראל במקרא בגלות בבל ככתוב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא היתה ההשגחה האלהית בהם שעלו מן הגולה, ואחר זה בהתעצלם מהעסק בספר הזה נמשך להם החרבן והגלות, ואחר כך בהיותם בארץ אויביהם כשהרבו העסק בספר הכ"ד היתה השגחת האל עליהם לתת חינם בעיני העמים ולבטל מהם כל גזרות רעות והתמיד זה יותר מאלף ומאתים שנים.

ואחר כך בצרפת ובאשכנז כשהתעצלו מעסק המקרא והספיק להם ממנו שעה אחת מהשבוע לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ועל כן היה מה שהיה מהסתר פנים והיו גרושים וגזירות, ואחר כך נתפשט החולי הזה בספרד לסגור דלתות הספר הזה וחרה אף ה' בעמו ונתן למשיסה יעקב, וקהלות ארגון שהם העיקר נמלטו מגלות ספרד על רוב שקידתם בלימוד המקרא כמו שהאריך החכם הגדול בעל מעשה אפוד ז"ל, סוף דבר כתב ועל המתעצלים מהמקרא נאמר הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, וכתיב היה להם דבר ה' לחרפה לא יחפצו בו.

דברי הר"ם ריקאנטי בחובת הלימוד בתורה שבכתב ושבעל פה

נב. וחכמי האמת אמרו שהעוסק בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב או שבכתב ולא בשבעל פה מקצץ בנטיעות, וזה לשון הר"ם ריקאנטי בפרשת יתרו, התורה נחלקת לשני חלקים תורה שבכתב ותורה שבעל פה וחייב אדם ללמוד בשניהם כדי ליחדא שמו של הקדוש ברוך הוא, וכשאדם לומד תורה שבכתב ולא זכה ללמוד תורה שבעל פה הרי הוא נרגן מפריד אלוף כמי שהזמין החתן לחופה והכלה עומדת בבית אביה הרי הוא נרגן מפריד אלוף שהוא מחלק רשות אחת לשתים, אבל היחוד האמיתי הוא לחבר שניהם יחד חתן וכלה ופניהם איש אל אחיו יהיו פני הכרובים ואז נתוסף ברכה ושפע ממקור האין אל היש וכל מדות הדין ספו תמו ופני הלובן פני הרחמים נתרבו ע"כ.

ראוי לקבוע חובה ללמוד בכל יום מעט מתנ"ך

נג. ולפיכך חייב כל אדם אפילו הוא גדול בתורה במשנה ובגמרא להיות עסקו בתורה נביאים וכתובים ולחקור ולעיין בהם שיעבור עליו לפחות פעם אחת בשנה, וראוי לקובעו חובה בכל יום ויום לתת חלק לכל יום ויום מעט תורה ומעט נביאים מעט כתובים בנחת ובנעימה קדושה שאמרו ז"ל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, וכן היה ראוי שינהגו יתר העם.

להשלים באלול ספר נ"ך ושמו"ת אם נתרפה בימות השנה

נד. אכן מי שלא שת לבו אליו כל השנה אי אפשר בלאו הכי שיעברו עליו בימים האלה ובזמן הזה כי באו ימי תשלום השנה, אך ורק שילמדוהו בהשקט ובהשכיל לבותם מה שמוציאים בפיהם כאמור.

נה. ואף גם מי שלא שת לבו ללמוד בימי שנה הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום צריך כשיעבור עתה ספר הכ"ד שילמוד הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום לצאת ידי חובתו, אשר חכמים הגידו 17 חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור למאן דאמר דמשלים עם הציבור מקרי אף באחרית השנה, והיא סגולה נפלאה להוסיף לו החיים והשלום כמו שאמרו בגמרא לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

סגולת המשלים תנ"ך פעם בשנה שלא ימות באותה שנה

נו. וזאת אשר מרגלא בפומייהו דתלמידי דבי רב על המשלים ספר הארבעה ועשרים בימים האלה חיים יוסיפו לו ושמובטח הוא שלא ימות בשנה ההיא והוא מן הטעם הנזכר לעיל, אכן מי שכבר הוא זהיר להשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום מידי שבוע בשבוע אין צריך עתה בעוברו על ספר הכ"ד לחזור לשנותם פעם אחרת ויתחיל מהנביאים ויתנהל לאטו להבין במקרא לקיים מצות דקה מן הדקה.

תוכחה לקורין תנ"ך במרוצה ובשגיאות ודברי הזוהר בזה

נז. אך לא ניתנה קריאה נאמנה זו לאישי הרצים ובלעגי השפה, הרצים יצאו דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם אשר נדמה בעיני כל כסיל כמשא כבד והיה דברו נחוץ לאמר מתי אבא עד קצו, ותכפוהו בלהותיו כמתלהלה היורה זיקים ומבליע השם בנעימה ופתח התיבה בצידה תשי"ם, איה סופר איה שוקל את השיבושים והשגיאות כרם חמר ה' צבאות ביום אחד לזמר ובשבת אחת החל וגמור לפנות לו יתר הימים לדעה מה יעשה לו הולך חשיכים ואין נוגה לו.

ואני דרשתי ברבים ופי אמלא תוכחות על זאת לאמר מי בקש זאת מידכם רפוש ורמוס בפיכם מקראי קדש במרוצת לימודכם להתהולל מהוללים לאמר רב שבענו היום שילמנו הארבעה ועשרים, ועל זאת מתאונן הנביא לאמר למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' הלא טוב מעט לצדיק בכוונה מהמון הוללים רבים רוח יזרעו וסופתה יקצורו, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל עם הקדש כי עושה אלה הם מסטרא דערב רב כמו שהעתקנו לשון הזוהר 18 בפ"ד דשבועות דאינון מגזעא דערב רב הלעיטני נא ועליהם הכתוב אומר הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם וכו', כי על כל אלה האיש הירא ישקיף וירא להתנהל לאטו בדברות קדשו יתברך לעשות נחת רוח ליוצרו ואחד המרבה ואחד הממעיט וכו'.

תוכחה למסירים אזנם בעת התוכחה ועוסקים בלימודם

נח. ואף לזאת מאנה הנחם נפשי על רבים מבני עמינו המטים עקלקלותם, בבואם אל בתי כנסיות ובתי מדרשות אל המרביץ תורה כי ידרוש דברי כבושים ומוסרי הנפש באלה הימים וגם ביתר הימים ורע בעינם לאבד אותם העתים, וקובעים לימודם בעת הדרוש אלה מפה בספר הארבעה ועשרים ואלה מפה במשנה וימאנו לשמוע תוכחת חיים.

ומי פתי יאמין לקבל שכר על לימוד ההוא ונהפוך הוא כי חוששני להם מחטאת, וממה נפשך הם נתפסים כי אם יאמרו כי עינם ולבם אל דברי החכם כי ידרוש אם כן הפסידו לימודם יען איוב לא בדעת ידבר כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ועל זה נאמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וכו', ואם יאמרו כי עינם ולבם בלימודם שקול טבותייהו ושדי אחיזרי אחר כי נתנו כתף סוררת ואזניו הכבד לבלתי היות אזן שומעת תוכחת חיים לדעת מה יעשה ישראל את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לכפר מאשר חטאו על הנפש ויתנו לב לשוב, העל אלה לא התאפק ה' חס ושלום.

דברי חז"ל בשבחן של ישראל בעת שמתאספין אל הדרוש

נט. ולו חכמו ישכילו מה גדלה מעלת העם כי ידרוש לשמוע בלימודים את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כי בזה שמו מתעלה, וכמו שאמרו במדרש 19 נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקדוש ברוך הוא, ואמר ר' ישמעאל באותה שעה כששומעים הגדה מפי החכם ואחר כך עונים אמן יהא שמיה רבא באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו יצרתי לי כמה הם משבחים אותי, באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובמדרש שוחר טוב 20 הוסיפו בו עוד, בשעה שהחכם יושב ודורש לפני הציבור ועונים עליו אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל ע"כ.

תוכחה למזלזלים בלימוד ספרי יראה ותוכחה

ס. ואל העם כי יבכו וידאגו כי השליכו אחר גוום דברי הדורש בהתעסקם בעונה ההיא בסדר לימודם וקורא אני עליהם מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה, והעדר ביאתם לבתי מדרשות היה טוב יותר ממציאות רע ואף אשר אבדו טובה שאינו נמנה עמהם.

(א"ה, עיין מה שפירש המפרש בשנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים).

סא. ואם הם גדולים בתורה ועל כן המה פונים עורף ולא פנים לשמוע בלימודי חכמה ומוסר, יבושו בושת וילבשו שחורים ויכסו שחורים תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו, ודואג ואחיתופל היו חכמים מהם וכו' ועל זה נאמר חכמה ומוסר אוילים בזו, פירוש אבל החכמים החכמה והמוסר יהיה עמהם יחדיו אחים ולא יתפרדו.

מעלת לימוד המוסר מהר"ם לונזאנו ע"ה

סב. ודע כי כמו שאמרו ז"ל 21 בפסוק ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמתוך שהיו מתעסקים בה המאור שבה היה מחזירן למוטב, כך יש לומר על אלה האומרים אין לנו אלא תורה ומוסר בזו, הלואי תורתי לא שמרו.

ובספרי המוסרים והתוכחות ילמדו או ישמעו וייראו כי מתוך קוראם בספרי המוכיחים היו חוזרים ללמוד תורה לשמה ועל ידי התורה יחזרו למוטב, כי באמת אין מספר לאשר אבדו את נפשם לבלתי קוראם בספרי המוכיחים המדריכים בדרך ישרה כי הקורא בדברי המוסרים מיראי ה' וחושבי שמו כמו חובת הלבבות וספר הקדוש והחסיד ראשית חכמה ע"ה בהכרח כי יכנסו הדברים ההם בלבם לפי שמי שאמרם מלבו אמרם כמו שאמרו חכמי הקדמונים עליהם השלום, כל דבר שיצא מן הלב יכנס בלב וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האזן.

והיה החכם אומר כשייסרני אדם ואחפוץ להכיר את המוסר ההוא אם יצא מן הלב, אראה אם נכנס מוסרו בלבם והתעוררה נפשי לדבריו אכיר כי בכל לבו אמרם ואם נפשי לא תשית לבה לדבריו ולא אתעורר להחזיק בם, בה אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים ולבו בל עמו.

חודש אלול ראש חדשים לחדשי הנשמה

סג. על כן כל חכם לב בכם ראשית חכמתו תהיה בספרי המוסר, וחכמה ומוסר יחדיו יהיו תמים על ראשו תמיד כל הימים, וביותר בחדש הזה ראש חדשים לחדשי הנשמה ירגילו עצמם לקרוא ולעיין בספרים הנזכרים ובשערי תשובה לרבינו יונה ובספר הישר המכונה לרבינו תם ועוד ספרים אחרים שראוי לחרדים אל דבר ה' לשקוד עליהם ומתוכם ילמדו ליראה את ה' ולעובדו כראוי.

סד. ותמיד דברי הגדות אל ילוזו מנגד עיניך, ואמרו בספרי פרשת עקב 22 דורשי רשומות אמרו רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו ואם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ע"כ.

סגולת קדיש אחר לימוד אגדה לכפרת עון וכן נהגו הקדמונים

סה. וישתדל כל אדם בימים האלה לרדוף אחר בתי מדרשות לשמוע דברי אגדה ולענות קדיש אמן יהא שמיה רבא אחריה אף אם אין דרכו בכך בשאר הימים, ותהיין אזניו קשובות לתוכחות מוסר יראי ה' וחושבי שמו אולי אזי יכנע לבבו הערל וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ואף אם הוא בקי ללמוד לעצמו יחזור אחרי בתי מדרשות בימים האלה לשמוע בלימודים, וכן נהגו חסידים הראשונים עליהם השלום מטעם המדרש הנזכר שכשעונים אמן יהא שמיה רבא על דברי האגדה אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל, ואותה אנו מבקשים בימים האלה כי זמן כפרה לכל היא ועת שערי רצון להפתח.

ראוי למעט בעסק בימי חדש אלול ולהרבות בעסק התורה

סו. וליתר העם הימים האלה נזכרים ונעשים לתקן על כל מה שביטלו בכל השנה לימוד התורה, וראוי כל אחד למעט בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה עסק התורה, ואף גם להתבודד ולחשוב עם קונו על כל מה שפעל ועשה בכל השנה כי באו ימי שילום, החנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ומי לא נפקד בזמן הזה, ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי ממכון שבתו השגיח הוא יתברך, אז יכנע לבבו ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועל העונות אשר חטא על הנפש ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ותחתיו ירגז אם עודינו מחזיק בטומאתו ושב ורפא לו.

תוכחה למתרפים מתשובה בימי הרחמים לתור אחר המותרות

סז. אכן כמה טח מראות עיניהם רבים מעמי הארץ ועשירי עם יותר מהם אשר לא נתנו לב אל הצר הצורר בשמים ממעל לדכא תחת רגליו כל אסורי זיקי העון ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' בימי הדין והנורא הבא על כל העולם ויתנו כתף סוררת אל התשובה.

ותחת הכונן לקראת אלהינו שבשמים ולהלביש להם מחלצות תשובה ומעשים טובים ולהסיר הבגדים הצואים מעליהם כי יחרדו חרדה גדולה עד מאד מאימת אימתה ופחד יום הדין, המה לא כן ידמו למען ספות הרוה את הצמאה, ומיום התקדש החדש הקדוש הזה זה החלם לעשות מלבושי גופם הנגוף בגדים נאים והצניף הטהור לראשו דקה מן הדקה כמטמונים יחפשנה, גם בתי הידים גם בתי השוקיים אחת למעלה ושבע למטה, ותמיד כל היום פעם בחוץ פעם ברחובות אצל כל פינה יארוב ירוץ ולא יעף אם ישקיף וירא אם השג ישיג בגדים חבול"ים כדי חפצו ורצונו להראות העמים והשרים את יפיו, ועור בעד עור יתן בעדו ולא ישוב מפני כל כופר ושמח לבו ויגל כבודו כי מצא כדי גאול"תו והחזיק בו בשתי ידות הר אפל זה קנתה ימינו ולא ידע כי בנפשו הוא.

סח. ויבא הביתה להתעלס באוהבים וביד אשתו ובניו יתנהו, ואף גם זאת אשת כסילות הומיה וסוררת אף היא תשיב אמריה לו, הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו לאמר לו לעולם יכבד אדם את אשתו יותר מגופו ולמה נגרע להיות שנינו יחד ביקר תפארת הבגדים, ותסיתהו לרדוף אחר תפארת העכסים והקלגסים כאשר ירדוף הקורא בהרים, וליום הכסא יביא ביתו לכבוד ולתפארת ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה וילכו ביום דין הגדול והנורא נטויות גרון וערום עד בית דדיהן, אויה לנו מי שמע כזאת מי ראה כאלה היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה