אור ברסלב
חמדת ימים ג עשרת ימי תשובה › פרק ג - חומר גזל וריבית ואזהרותיהם

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

עשרת ימי תשובה · פרק ג - חומר גזל וריבית ואזהרותיהם

פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה

תשובת בין אדם לחבירו בעשי"ת

א. יוצר ה אדם ו בורא ה כל ברא בראש כולם תשובת השבים והורה דרכי נועם לחוטא וחפץ לשוב שיתנהג בדרכי התשובה למען סור ממוקשי מות ולהכניסו בדרכי חיים ויורנו ויאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואמרו חז"ל כי הורנו לדעת שאין תשובה ויום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר איסור או בעל בעילה אסורה או חלול שבת וכיוצא, אבל עבירות שבין אדם לחבירו הן בממון כגון אונאה וגזל וריבית אינו נמחל לעולם עד שיתן לו מה שהוא חייב לו ואף על פי שהחזיר לו מה שהוא חייב לו צריך לרצותו ולישאל ממנו שימחול לו, ואפילו לא הקניט לחבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולהתחנן לו שימחול לו והבעל תשובה צריך לשוב מכל אלה.

ולפי כי הן רבים עתה עם הארץ אשר לא ידעו להזהר ורובם באונאה ובגזל ולא נתנו אל לבם לגודל איסורן ועונשם ונעשה להם כהיתר ועל כן נעלו שערי תשובה בפניהם, על כן אספתי בעומרים בקיצור מה שבא בספרים בדיניהן ועונשן.

פרטי דינים בעניני אונאת ממון ומשקלות

ב. והנה דין אונאה מבואר בטור חושן המשפט סימן רכ"ז, אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה בין לוקח בין מוכר עובר בלאו, ואף על פי שאם היתה האונאה יותר משתות בטל מקח ובפחות משתות המקח קיים ומחזיר האונאה, כתבו הפוסקים דיש להסתפק אם מותר לו להונות חבירו בפחות משתות, ואמרו הראשונים, וכי תמכרו ממכר לעמיתך לרמוז שלא תמכור לו רק דבר שגם הקונה ירויח בו אם הוא קונה למכור, וזהו שנאמר וכי תמכרו ממכר רוצה לומר יהיה גם כן ממכר לעמיתך ולא למכור לו כל כך ביוקר שלא יהיה לו עוד ריוח בו.

ג. וכתב עוד הטור בסימן רל"א, המודד או שוקל חסר לחבירו או אפילו לגוי עובר בלאו דלא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה, וחייבים בית דין להעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות וכל מי שנמצא איתו מדה חסרה או משקל חסר או מאזנים מקולקלות רשאים להכותו ולקנסו כאשר יראה לבית דין, ואפילו להשהות בחנותו מדה חסרה אסור אף על פי שאינו מודד בה שמא יבא מי שאינו יודע וימדוד בה.

ואמרו חז"ל, 32 קשה עונשן של מדות יותר משל עריות ותשובתו קשה מאד כי אי אפשר להחזיר לכל אחד מה שגזל ממנו, ועוד אמרו, 33 ברכות מברכות את בעליהם אבן שלמה וצדק יהיה לך אם עשית כן יהיה לך במה לישא וליתן, וקללות מקללות את בעליהן לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה לא יהיה לך במה לישא וליתן.

מעשה בחסיד אחד שגזלוהו במשקולות

ד. וכבר ראיתי לחסיד צווח על איש אחד על ששקל לו פחות משיעורו, והיה אומר אליו איני כועס עמך כי אם כי אתה נענש על ידי להתגלגל אחר מיתתך לשלם לי.

פרטי דינים בעניני גזילה

ה. ובאיסור גזל כתב בטור סימן שנ"ט, אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא בין מישראל בין מגוי אפילו על מנת לשלם יפה ממנו וכל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל את נפשו, ואפילו הוא בסכנת נפש וצריך לגזול את חבירו להציל נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם, ואפילו הלוקח דבר בשאלה שלא מדעת בעלים נקרא גזלן, אשר מטעם זה צריך להזהר שלא ליקח ספר או כלי להשתמש בו שלא מדעת בעליו.

וכתב עוד בסימן שמ"ח, אסור לגנוב אפילו על מנת להחזיר או כדי לצערו, וכל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון של ישראל או של גוי.

דברי המדרש בחומר עון גזל

ו. ובעונשו אמרו בפרק הזהב, 34 אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך אמר ר' אלעזר הכל נפרע ביד שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך, אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל וע"ז וכו'.

ובמדרש אמרו, 35 ובצעם בראש כולם רשב"א בשם ר"י משל לשני בני אדם שהיה בהם עובד ע"ז ומגלה עריות ושופך דמים וגזל שקול כנגד הכל, ר' ברכיה בשם ר"א אומר בכל העבירות כתיב נושא עון ועובר על פשע ברם הכא כתיב לא אוסיף עוד עבור לו.

האוכל דבר גזילה ויתר איסורי ממון אין תפלתו נשמעת

ז. וכתב ר' סעדיה גאון ז"ל, שהאוכל דבר גזל או גנבה ריבית ועושק שוחד ומשא ומתן בשקר אין תפילתו נשמעת דכתיב ואשר אכלו את שאר עמי, ואוי לאזנים שכך שומעות אשר עקביא בן מהללאל היה אומר מוטב שאהיה שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום, 36 והנה אלה רשעים לא יחושו שלא יהיו רשעים לעולם בעון הגזל ולא תהיה תפילתם נשמעת לעולם, ואם מרה כלענה היא המדה הזאת ביתר הימים, עוד יגדל הכאב מאד בימים האלה אשר כל התפילות של ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים היו לנו לעינים לכל ימות השנה, ואנה יוליך את חרפתו אם לא שב ונחדל מעושק ידיו כי לא יקשיב ה' תפילתו ונדחה קראו לה.

הגזלן שהשיב גזלתו פסול לעדות עד שיעשה תשובה

ח. ולא עוד אלא כי אמרו שהגנב או הגזלן פסולים לעדות מעת שגנבו או גזלו ואף על פי שהחזירו הגניבה עד שיעשו תשובה, דאף שהחזירו הגזל עדיין לא סבלו שום עונש על שעברו על לאו דלא תגזול או לא תגנוב כמו חייבי מלקות שנלקים בגופן על עוברם בעבירה, ואוי לה לאותה בושה ולאותה חרפה זרע אברהם יצחק ויעקב כי ישוו בחטאתם ככל הגוים הפסולים לעדות, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה.

עונשי הגזלן בחיבוט הקבר ולבא בגלגול

ט. ומדוע לא תתן נגד עיניך הצר הצורר עליך לדכאך תחת רגליו בקבר כאשר חכמים הגידו פ"ה מחיבוט הקבר, כי מביאים עשבים חמוצים מן ההרים שאם גזל מחבירו אומרים לו דקדק בשיניך לפי שאכלת בימיך ממון חברך, אחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.

י. וכבד משניהם עונש הגלגול שאם גזל את חבירו ולא החזיר לבעלים יעבור עליו כוס התרעלה לבא בגלגול ועל פי איזה סיבות שיהיו ישיב לו את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק וכן אפילו אם מצא אבידה ולא החזירה, וזהו שנאמר לא תוכל להתעלם פירוש לבא בסוד עיבור נשמה שהוא נעלם בתוך המתעבר בו אלא יבא בגלגול החמור.

מעשה בימי האריז"ל בגזלן שנענש לבא בגלגול

יא. ובימי הרב ז"ל בא לפניו תלמיד חכם לחלות פניו לכתוב לו איגרת כי חפץ לנסוע אל מקום פלוני, ואמר לו הרב אנכי אעשה כדבריך ולך שמה כי שם הקרה ה' אלהיך את בת זוגך, וילך הבחור ההוא אל המקום ההוא וכבוד עשו לו ואחד מעשירי עם מתושבי העיר ההיא נתן לו את בתו לאשה והרבה לו מוהר ומתן הרבה מאד.

ויהי כמשלש חדשים מתה אשתו, והגיד הרב סוד הדבר ההוא כי אותה האשה היתה נפש איש והוא היה שותף עם הבעל הזה והעליל עליו דברים והוציא ממנו ממון בגלגול אחר ועל כן תחת אשר ציערו כמשלש חדשים נהנה עתה מיופיה ותחת הממון נטל ירושת אשתו, נענו כולם ואמרו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.

טעם חומר הגזלה ע"ד הסוד

יב. וכתבו המקובלים טעם חומר הגזל והגניבה, כי מי שגונב גורם שהאור המכוסה ילך למקום הקליפה ויהיה להם אותו השפע כי הגנב נקרא הגונב בסתר ובהעלם ולכן גורם שהאור המכוסה יהיה גנוב אצל הקליפה, וזהו סוד הכתוב כי גנב גנבתי פירוש אחי גרמו שהשפע מכוסה יהיה גנוב למעלה, גנב למעלה גנבתי למטה, וכן הגזל גורם לאור המגולה גם כן להיות גזול ביד הקליפה.

להזהר במשא ובמתן וסגולת הויתור להנצל מן הגזל

יג. על כן הירא את דבר ה' יזהר במשא ומתן שלו להיות באמונה שלא יכשל באונאה ובגזל, ולעולם יוותר משלו לחבירו ובכן יהיה בטוח שלא יבא משל חבירו לידו כי במשא ומתן אי אפשר שיהיה על פי הדקדוק וקו המיצוע שלא יקח מחבירו דבר מה או חבירו ממנו, והירא את דבר ה' ומעונש הגזל יוותר מעט מה משלו כי אם לא יוותר מעט משלו אז בהכרח ליטול מעט מה משכנגדו.

חומר ספק גזל ומעשה שהיה באריז"ל ור' אברהם גלנטי ע"ה

יד. ובימי הרב ז"ל שאל ממנו הר' אברהם גלנטי ז"ל לתת תקון לנפשו, ואז חרד הרב הרבה מאד פחד מלפני גודל רבנותו עד שאמר לו אם אינך מגיד לי את כל אשר אתה רואה במצחי אשביעך בה' להגיד לי, ואז פנה אל מצחו ואמר לו ספק גזל יש ביד אדוני ומורי, ותכף ומיד חרד הרב הנזכר חרדה גדולה עד מאד לאמר אנה אוליך את חרפתי להיות לי עון הגזל, וילך אל ביתו סר וזעף וילבש שק ואפר ושלח לקבץ אליו עושי המלאכה מלאכת הבגדים אשר איתו, ויבואו אליו ויראו את הרב מלובש בשק יושב בארץ ויחרדו איש את אחיו.

ויאמר אליהם הרב, הלא תדעו הלא תשמעו כי בשר ודם אני ואיני חפץ ליכנס בגיהנם בידים ולכן אם מכאן והלאה תדקדקו היטב בחשבון שכר מלאכתכם הנה מה טוב ואם לאו לכו מעלי, והשיבו לו מה חשבון נעשה במעותיו כי מיום שאנחנו עוסקים במלאכתו לא חסר לנו ואל יחסר לנו כי שורה הברכה ואכלנו והותרנו ואין איש ממנו שיעשה חשבון מעותיו.

אז אמר להם הרב הנזכר אכן נודע הדבר כי על כן נכשלתי בעון גזל אחר כי אין אתם עושים חשבון מעותי, ולכן עתה אשים לפניכם מעות ותטלו כל אחד מכם מה שתחפצו ותמחלו לי את כל אשר בידי מכם וגם אני אמחול אליכם, וישם לפניהם ולא רצו לשלוח יד ליטול אפילו פרוטה אחת זולת אשה אחת שלחה ידה ונטלה שתי פרוטות, ויענו כולם פה אחד ויאמרו מחלנו לך מחילה גמורה עד סוף פרוטה אחרונה וכו'.

ויקם הרב הנזכר וילך אל בית מדרשו של הרב זלה"ה והרב הקדימו לצאת לקראתו ויאמר לו מה כל החרדה הזאת אשר חרד אדוני, ויאמר לו המעט הוא להיות בידי עון ספק גזל, אם נא מצאתי חן בעיניך דע נא וראה במצחי אם נשאר ממנו מאומה, ויען לו הרב זלה"ה אין כאן עון אשר חטא וגילה לו הרב את סודו היכן היה ספק הגזל, והגיד לו כי היה באותה האשה ששלחה את ידה ליטול את שתי הפרוטות והטעות היה כי אותה האשה טווה בחכמה דקה מן הדקה יותר משאר הטווין ועל כן היתה ראויה ליטול יותר והיא נוטלת בשוה עם שאר האומנים, ועל ככה דקדקו בזאת בשמים ממעל על אדוני וירוהו את הרשום בכתב על מצחו.

טו. ועל זה ידוו כל הדווים אם על ספק גזל כך על ודאו לא כל שכן כי יכתבו עליהם מרורות והיה על מצחו תמיד בצאתו ובבואו להראות את פני ה' אלהיו לאמר חומס אני ועדיו בחיתומו חבין לו, אוי לה לאותה בושה מה גורם האדם אל עצמו.

חומר הגזל ותוכחה לחייטים הגונבים בד בעת מלאכתם

טז. והמתודה תיקן בוידוי לאמר, שאלתי לכפי להיותם נשואות אל כפים ויענוני איך תהיין בלי נקיון כפים פרושות השמים, ואם עוד פשתה המספחת לחמוס ולגזול ומרבה תכשיטים בביתו והוא מתלבש בבגדים נאים ומתגאה בהם המה נקראים בגד בוגדים ובכל פעם שמתלבש בו להתפלל מעורר חטאיו ופשעיו וזורקין תפילתו בפני החיצונים, אויה לו אהה עליו ועל נפשו העלובה.

יז. ומה יענו ליום פקודה החייטים החטאים האלה בנפשותם שבדורות אלה ונשתרבב הפשע רב הזה ביניהם להיות גונבים מהמלבושים אשר המה עושים ומקלקלין ממון ישראל שלא יתקנו בגדיהם כתקונן ועוברים גם על לאו דלא תגנובו ונעשה להם כהיתר, ולא שמו את לבבם מעבירה הזאת החמורה שבחמורות להתחרט ולהתודות על עבירה זאת.

ויש כמה מהם אשר ראו עיני אנשי חיל ואוהבי מצוות ותמיד חביב עליהם דברי חכמה ומוסר ולא נאמנו במלאכה זאת וישמחו כי יגנובו כמוצא שלל רב, ולא יועיל להם לא תורה ולא תשובה כל כמה שהמדה הרעה הזאת מרקד בינותם ושל חבריהם בידיהם, ולו חכמו ישכילו גודל מעלתם אשר ישיגו כל הנהנה מיגיעו ואל דבר הגזל לא שלח ידו כמה מעלות טובות למקום עליו ועדיו בחיתומיו זכין לו לאמר, מימיו לא גנב מאומה ובפרט בכיוצא בזה כי במלאכה הזאת אין רואה לדעת הגונב הוא אם לא כי אין הכל בקיאין והוא פירש מלחטוא ולגנוב, הרי זה בכל פעם כבא דבר עבירה לידו ופירש ונותנים לו שכר כעושה מצוה כמו שאמרו בפ"ק דקדושין 37 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכו'.

תוכחה על הגזל ולמתעלמים ממס הקהל מספר "כד הקמח"

יח. ויש התעוררות גדולה בדבר הגזל מענין הקרבנות ממה שהרחיקה תורה מן המזבח כלי המזון קרקבן כמו שנאמר והסיר את מוראתו בנוצתה לפי שהוא כלי הגזל ולא תספיק בהם הרחיצה כמו בשאר כמו שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים כי הבהמה על אבוס בעליה נזונית אבל העוף נזון מן הגזל, והנה זה אזהרה גדולה וענין נפלא שתתעוררנה בו המחשבות ושיקיצו בו ישיני הלב כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו ותעב יתעבנו אם לא יחזיר את הגזלה.

יט. ודרשו ז"ל, כל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו למחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר לא יגורך רע לא יגור במגורך רע, וכיון שאמרו ז"ל 38 בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה נמצא שהאמונה כוללת התורה ועמה יזכה לחיי העולם הבא, אם כן יש להבין מזה שעם הפך האמונה יבטל האדם כל התורה ויפסיד חיי העולם הבא, ומה הוא הפך האמונה זהו עון הגזל המקטרג את האדם והמחריב את נפשו לעקור אותה לעולם הבא משרשיה שרשי החיים, וכמה לו עונות וחטאות מי שנכשל בעון הזה הלא הורס יסודות התורה ועוקר שורש האמונה שכל מצוות התורה תלויות בה.

כ. ובפרט בגזל של רבים כגון בענין המסים שאינו נזהר לשלם חוקו עם יתר חביריו אנשי מקומו שהוא עון פלילי שיש בכלל הרבים עניים יתומים ואלמנות כי יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, וכמה בני אדם חלושי כח הממון אין להם כדי פרנסתן ויש להם טיפול גדול שופכים דמם ומביאים אל המס ואל הכרג"א חלבם ודמם ויקראו המעות דמים לפי שנוגעים עד הדם, ויבא העשיר הבליעל והנבל אשר אמר בלבו אין אלהים וירצה למלאת חדרי ביתו משוד עניים מאנקת אביונים כדי להקל עולו ולהכביד עול המסים והזמיות על האביונים ויתומים ואלמנות, הנה זה מחלל השם בפרהסיא.

ואוי להם לעשירים כאלה בזעקת עניים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכמה בתים של עשירי עם נאבדו על זאת, כמה ממונות כמה אוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה, ועבירה זאת היא חמורה שבחמורות גפן הוא שענביו ענבי רוש ויינו חמת תנינים, ונקלה היא מאד לעיני כל העם אשר כביר מצאה ידם ונוהגים שררה על הציבור ונוטלים חלק בראש בכל יקר וגדולה ובעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו.

אזהרה לגובי המס המוסרים ממון חבריהם או מחניפים לעשירים

כא. ואם כל זה היה בהתחזק גם המה לפרוע פרעות המסים והזמיות ראשונה החרשנו באשר ירווח בהם ליתר העם אשר לא השיגה ידם לפרוע מיד כי אם באשר יוכלון שאת לאט לאט, לא ליטול השררה על מגן ואין אחד עומד בפרץ בעד אחיו הנאנחים והנאנקים - השמים לא יקבלו דבר זה, ולא עוד אלא כי גובי המס גם המה ראשי תנינים אכזרים וסובבים ברחובות קריה אל אשר ימצאו שם איש שפל ברך וטיפולו מרובה לאלצו וללחצו בלחץ רב עד שמוסרים אותם בידי נכרים על המסים והזמיות.

כב. וחנפי לב ישימו אף, אשר חנפו לעשירי עם אשר כביר מצאה ידם הממלאים בתיהם כסף לא דיברו איתם מטוב ועד רע, אף כי כמה מהם אשר יש להם חובות המסים מאשר עברו השנים ישנים עם חדשים ואין דובר אליו דבר, ולפעמים ברוב הימים מכחש ומשקר ואומר זה ימים שילמתי את חוקי וברוב גאונו וזדונו גומעה חיה ולפני זעמו מי יעמוד לגשת ולדבר אליו דברות שתים לאמר, השכח ולא נתן מאומה ותחת כבודו הסתר יסתירו פנים ומעלימים את עיניהם, אוי להם לעושה אלה.

עוד בגדר תשלום המס ותוכחה למעלימים עין ממנה

כג. ולו חכמו ישכילו כי המס נחשב לנו לצדקה כמו שנאמר ונוגשיך צדקה, שהרי כשאנו משועבדים בעול המס תחת יד מלך ושרים ואנו מקיימים קצת מצוותיה של תורה מתוך הגלות הנה שכרנו איתנו יותר ממה שהיינו בזמן מלך המשיח, אלא שכאשר בתורת ה' מאסו נפשם לא חפצה לא לצדקה ולא למצוות כי אם ברוב תבואות בלא משפט ועליהם נאמר, פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות.

ואויה עליהם כי המה עשו רעה אחת והיא כשתים, כי אחרי שהם גוזלים את הרבים הגשמים נעצרים בעונותם כמאמרם ז"ל, 39 אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור וכו', וכן אמרו בשני בשבת 40 בעון גזל הגובאי עולה וכו', ונמצאו העניים והאביונים מוטלים ברעב בעונו נוסף על אשר גזל מאיתם בענין המסים והזמיות, והוא עון מכאיב הגוף והנפש וכלתו את עציו ואת אבניו, ועל כן יש לדרוש אליהם עונשן של דברים אלה כי רב הוא מאד אולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב להשיב את הגזלה אשר גזלו.

אזהרה על מיני גזלות שבני אדם דשין בעקביהם

כד. וכן בכלל זה לדרוש אליהם על עסקי מעריכי ושמאי העיר המטילין מס על בני העיר לפי אומד הדעת שלא יחניפו לאחד ויכבידו על האחר כמו שכתב הרמ"א בחושן המשפט סימן ל"ד שהם נפסלים לעדות ולשבועה כמו גנב או גזלן ונראה בעיניהם שאין בו גזל, וביותר צריך להזהר על זה בקהילות שנוהגים שקודם שהשמאים מעריכים נשבעים תחילה שיעריכו לפי האמת דאז אם יחניפו לאחד ויכבידו על האחר יהיו עוברים גם על השבועה והוו תרתי לריעותא.

וכן כל כיוצא במיני גזלות ואשמות שאדם דש בעקיביו ואין נראה בעיניהם גזל כשחוק הקוביאות ששוחקים להרויח מעות שיש בו משום גזל כמו שכתבו הפוסקים, וכן לדברים שהם כגזל כגון גזלת העני שאמרו כל הרגיל ליתן שלום לחבירו ולא נתן לו כאילו גזל ממנו שנאמר גזלת העני בבתיכם.

כמה פרטי דינים בהשבת הגזילה

כה. וללמדם את הדרך ילכון בם במעשה התשובה על עון זה כי בעוד שביד האדם הגזל אין קרבן מועיל ולא תשובה מכפרת שאין תשובה יוצאה מן הדברים רק מן המעשה והמעשה הוא השבת הגזלה, ועיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין, ואם אינם אצלו בעין שכבר עירב אותה בממון המותר הדין בזה לשלם דמיה מפני תקנת השבים כסברת בית הלל, 41 ואם הגזלה הוזלה אחר כך חייב לשלם כשעת הגזלה כמו שאמרו ז"ל, וכל זה שאמרנו במי שגזל מחבירו אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומיו וחייב מיתה בידי שמים כמו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם.

תקון תשובה מהאריז"ל על עון גזילה

כו. ובתקוני התשובה להאר"י זלה"ה כתוב זה לשונו, תשובת הגנב או גזלן הוא לשלם לו או ליורשיו כל מה שגנב וגזל ויתן לו יותר כי הפסידו מן הריוח ואם גזל את הרבים יעשה בהם צרכי רבים, ויבקש מהנגנב מחילה ויתענה שבעים צומות כמנין גני"בה, ויזהר מלקבל פקדונות ולא ירגיל ללכת על ממון חבירו ויתרחק מממון שאינו שלו ויתן צדקות יותר משאר בני אדם ויעשה גמילות חסדים בגופו יותר משאר בני אדם ובממונו ויתן משלו לעמלי תורה וליראי שמים ע"כ.

אזהרה על איסור גזילה מן הגוי מספר "כד הקמח"

כז. ואל יתפתה אדם לומר בלבו מה שהגזל איסור חמור שכל שאין מחזירו אין תשובה וקרבנות מועילים ואינו מקבל פני שכינה דוקא בגזל ישראל אבל בגזל הגוי מותר, כי אין הדבר כן אלא אף גזל הגוי אסור מדין תורה שנאמר ואכלת את שלל אויבך ואכלת את כל העמים בזמן שמסורין בידך, ועוד ממה שכתוב וחשב עם קונהו ודרשו 42 שידקדק ישראל זה שגואל את העבד עם הגוי אדוניו בחשבון שלא יגזול ממנו אפילו פרוטה, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואף על פי כן החמירה עליו שלא יגזלנו וידקדק עמו בחשבון שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר איסור מפני חילול השם יותר מן הגוזל לישראל.

וכן דרשו בתוספתא דבבא קמא, 43 הגוזל את הגוי אסור וחייב להחזיר וחמור גזל הגוי מגזל ישראל מפני חילול השם, וטעם הדבר לפי שכל הגוזל לישראל חבירו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונתו אבל הגוזל את הגוי קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ומבזה תורת משה והרי זה חילול השם, ואף שאמרו טעותו מותר היינו כשטעה מעצמו אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חילול השם, ואף טעותו אם החזיר לו טעותו הרי זה קידוש השם כענין מעשה רבי שמעון בן שטח כנודע במדרשי אגדות. 44

הגונב מן הגוי מקלקל שפעו העליון וממשיכו לאותה אומה

כח. ונמצא כתוב בספר הקנה זה לשונו, שהגונב מהגוי שרו של אותה אומה עולה ומשטין למעלה פלוני קובעני עד שנגזר על אותו אדם שהשפע אשר יאותה לבא לאותו אדם יגנוב שר אותה אומה תחת את אשר גנב מאומתו ונפשו יבישה מלקבל השפע הקדוש של מעלה המשפיע בו תמיד ע"כ.

דברי הרמב"ם באיסור גניבת דעת מישראל וגוי

כט. ובכלל סוג זה עון גניבת דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי כמו שהאריכו בפרק גיד הנשה ואמרו כל הגונב דעת הבריות כאילו גונב דעת העליונה.

ובקיצור אעתיק דברי הרמב"ם סוף פ"ב מהלכות דעות, אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי כיצד לא ימכור לכותי בשר נבלה במקום בשר שחוטה וכו' ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל ולא ירבה בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן וכדי לפתותו שבשביל כבודו פותח וכן כל כיוצא בזה, ואפילו מלה אחת של פתוי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות ע"כ.

תוכחה על איסור ריבית וחומר עונשו

ל. ובכלל סוג זה איסור הריבית אשר נודע בגמרא ובמדרשים גודל איסורו כי רב הוא מאד אשר הוא מתמוטט וממונו כלה ואבד העושר ההוא בענין רע, ואף ממון שהרויח בזיעת אפו ועושר שעשה במשפט פרוטה אחת של ריבית מכלה הכל ולא יעשיר ולא יקום חילו ואחריתו עדי אובד כמו שאמרו ז"ל בא זה ואיבד את זה, וכתיב כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם, למדנו שהמלוה בריבית מתמוטט ואינו עולה לעולם.

ואמרו ז"ל, 45 מי שהוא מלוה בריבית עובר כל העבירות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות, כיצד עבר אדם אחת מכל העבירות ועומד לפני הקדוש ברוך הוא בדין המלאכים עומדים אלו מלמדין זכות ואלו מלמדין חובה אבל מי שמלוה בריבית אין אחד מלמד עליו זכות, וכמה עונשים מבוארים שם במדרשי אגדה.

טעם שהמלוה בריבית אינו קם לתחייה מהאריז"ל

לא. וכאשר יתן האדם אל לבו כל העונשים הנזכרים בדבריהם, וגדול שבכולם אשר אמרו 46 כי המלוה בריבית לא יעמוד בתחיית המתים שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה וכו', אז יכנע לבבו הערל לשוב מעבירה החמורה הזאת כי יתן אל לבו כי נח לו שלא נברא כי תקנת האדם הוא שיחיה בתחיית המתים ובעון הריבית נתדבק כל כך בקליפה שצריך שכמעט אותו הגוף לא יחיה רחמנא ליצלן.

וכתב הרב זלה"ה ביאור הדבר, כי הנה בכל מת נשארים ניצוצות מנשמתו כדי להחיותו בסוד ההבל דגרמי ועל ידי אותו ההבל מדברים המתים זה עם זה, וכשאדם מלוה בריבית גורם להסיר מעצמותו אותו ההבל דגרמי ונשארים עצמותיו יבשות בלתי לחלוחית ועל כן לא יקום בתחיית המתים ע"כ.

אזהרה מהמכשולים המצויים בריבית ע"פ ספר "הזכרונות"

לב. וזה דרכם כסל למו וכמדומה להם למלוי בריבית בהיתר אחר שאינן יכולים להחיות בלא ריבית כשגור דבר זה בפה פושעים וחטאים, ואויה להם כי אין סם המות ממנו להשמיד ולהחרים חיי ומזוני מהמלוה ולוה וכל העוסקים בו כמאמרו יתברך לאמר ליחזקאל עבדו, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה.

ואם כה דברו יתברך חיו לא יחיה איככה ימלאו את פיהם לאמר אין לנו חיות בלא ריבית, כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואם היום ישמח המלוה בריבית בראותו כי רב חילו וכי ריוח כביר מצאה ידו, התעיף עיניך בו ואיננו היום כאן ומחר איננו כי דבר אלהינו יקום לעולם, ומקרן ועד ריוח יכלה ואבד העושר ההוא בענין רע וישארו עונות הרבים חקוקים על עצמותיו כי כל פעם ופעם הוא עובר בחמשה לאוין, וכך הוא דרכו וזה פריו מתוק לעינים בראשיתו ואחריתו מרה כלענה ומרורת פתנים בקרבו.

וכל איש ישראל יאמין בה' אלהיו וה' יצליח בידו וילך בחוקות החיים, כי מה בצע כי יעלים עיניו מכמה לאוין ועונשים התלויין באיסור זה וללכת אחרי שרירות לבבו להלוות וללוות ולישא וליתן באיסור גמור ואחריתו כנחש ישך כאשר פשתה המספחת בדורות אלו בהיתר איסור זה על סמך דברים רעועים שאין בהם ממש מתוך התלהבות נפשותם למלאות אוצרותם, וכל אחד מתנשא לאמר זה מותר וזה אין בו צד איסור והרבה תשובות לדבר.

לג. כאשר ראיתי לאלמנה אחת הלוותה לאיש אחד בריבית קצוצה בכך וכך לשבת ולחדש בפרהסיא, ואין איש שם על לב כי נעשה להן כהיתר ודימו דין אלמנה לדין יתומים כי שמעו דריבית דרבנן מותרת במעות יתומים וחשבו לומר מה לי יתומים מה לי אלמנות, ומעבירה זו ירדו לגדולה הימנה להתיר עצמן ריבית קצוצה וגמורה מן התורה, וישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל דדווקא יתומים שנינו ולא אלמנות כמו שכתב הרב ב"י ז"ל סימן ק"ס בשם תרומת הדשן כי היתר זה אין לו שורש ולא ענף וכל שעשתה כך צריכה לתשובה ולסליחה וכפרה, וכל כי האי בית דין חייבים בכל מקום להפרישן מאיסור ולמחות בידן בענין ההיתר שלקחו לעצמן אלה האלמנות להלוות בריבית קצוצה שאפילו באבק אסורות וכל שכן בקצוצה.

לד. ואף גם ראיתי יש בני אדם יראי אלהים ואנשי חסד להחזיק בידי עניים ואביונים יתומים ואלמנות ותלמידי חכמים וכיוצא שמקבלים ממונם על עצמן ומסתחרים ומרוויחין בו ומוציאים ומכניסים אותו ובסוף כל שנה ושנה נותנים להם ריוח כך וכך למאה, והרי זו מצוה הבאה בעבירה אחר כי הוא הלואה גמורה ואחריות המעות על המקבל ומשתמש בהם כבשלו והריוח ריבית גמור הוא.

ואין היתר כי אם כאשר יגמלו חסד עמם לקבל מעותם ולהבדיל אותן המעות שיהיו ניכרות בפני עצמן שלא להשתמש בהם בערבוביא כבשלו ואז שני דרכים לפניהם, או שתהיה אחריות והריוח על הנותן אם מעט ואם הרבה כברכת ה' אשר יתן לו, או שהריוח יהיה לנותן והאחריות על המקבל כי בזה יהיה זהיר יותר בהוצאת המעות במקומות היותר בטוחים אשר תשיג ידו ובזה אין ריח ריבית כלל.

אזהרה שלא להתנהג בהיתר עיסקא כ"א בהוראת חכם

לה. ויתר דברים אשר בזה כבר מבוארים בפוסקים בארוכה, ובכל ההיתרים ההם קורא אני עליהם היהלך איש על הגחלים ובגדיו לא תשרפנה ורגליו לא תכוינה, כי על כן ראוי ונכון בל ירים איש את ידו ורגלו להתיר בעצמו בנפשו לעסוק בשטר עיסקא או הלואה כי אם על ידי חכם ומורה צדק והם יורו לו הדרך ויסדרו לו הדבר כדת וכשורה ולא יעבור על דת.

סדר תשובה למלוה בריבית

לו. ודי בהערות אלה לכל מי שיודע שיש בידו משל חבירו הן גזל הן ריבית שיחזיר לו ויעשה סדר התשובה השייכת לו להתענות שנה תמימה וילקה ויתודה בכל יום בבכי ובשברון לבב, ושלא ליקח ריבית אפילו מן הגוי לכל הפחות שנה תמימה בין ריבית קצוצה ובין אבק ריבית, ואם אפשר לו להתפרנס ושלא יקח ריבית כל ימיו אפילו מגוי מה טוב חלקו, אבל לענין השבת הריבית אמרו בפרק הגוזל, 47 אם בא מלוה בריבית לעשות תשובה ולהחזיר הריבית אם רוב עסקיו ומחייתו בריבית אין מקבלין הימנו וכל המקבל הימנו אין רוח חכמים נוחה הימנו שלא לנעול דלת בפני בעל תשובה וכן הוא לענין הגזלן כנזכר בח"מ סימן שנ"ו.

כפרת עונות בין אדם למקום תלויה בפיוס שבין אדם לחבירו

לז. ואשרי אנוש אשר ירחץ ויטהר לפחות בעשרת ימי תשובה לפשפש ולחפש אם יש משל חבירו בידו את הגזל אשר גזל או את העושק אשר עשק בכל ימי שנה להשיב את הגזלה ולשוב ולהתחרט על זרות מעשהו והוא יהיה לתועלת כפרתו ביום הכפורים, כי כפרת עבירות שבין אדם למקום תלויות ועומדות מלהתכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיפייסנו וימחול לחבירו.

הגזלן אין תפלתו זכה אלא עכורה

לח. ואף גם זאת לבל תהיה תפילתו עכורה ביום הכפורים וכמו שאמרו ז"ל, 48 ותפלתי זכה וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה ושיש בה גזל היא עכורה, וכן אמרו לאיוב אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהלך עולה כי כל אלה הם תועלת גדול להתכפר, ואם קלים בעיני האדם המה מן החמורות שבחמורות בהיותו מתריס וחוטא לחבירו כל זמן שלא יפייסנו.

חומר המלבין חבירו ומעשה הינוקא מהזהר

לט. ובפרט אם הלבין פני חבירו ברבים שצריך תשובה גדולה לזאת ולבקש מחילה מאיתו על הדם אשר שופך בקרבו והיא מן החמורות שחטאו שוה לשופך דמו, ואמרו 49 כי כל היורדין לגיהנם עולין והמלבין פני חבירו אינו עולה, וגם אמרו כי אף על פי שגילוי עריות ושפיכות דמים הם מהדברים החמורים אשר אמרו עליהם יהרג ואל יעבור, השוו אליהן מלבין פני חבירו ואמרו 50 נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים.

מ. והנה איתא בזוהר פרשת שלח לך, 51 דחד ינוקא היו אוחזים בו בעלי הדין ולא הניחוהו ליכנס לישיבה של מעלה והיה צווח ההיא ינוקא ואזדעזעו לקולו כל בני ישיבה של מעלה ואמר רב מתיבתא מי זה הוא ואיזה הוא אשר מעיק לו לדין ברא קדישא שלא יכנס לכאן ומיד אחזו בההוא ינוקא והכניסו אותו לפני רב מתיבתא וכו', ואמרו שם מה היה טעם הדבר באחזו בו בעלי הדין לדון אותו ביסורין בעבור שהיה מקשה לרבו קושיות הרבה והוה מכסיף לרביה שלא היה יודע להשיב לו ולא חס על כבוד רבו וחלש דעתיה דרביה ועל כן רצו לדונו בדין הקשה, ואף דרב מתיבתא הציל אותו מידם והושיבו אצלו שבעה ימים אף על פי כן סבל הדין כל אותם השבעה ימים כי כל שבעת הימים היה צורתו חסר והיה נטרד ממקומו.

המבייש חבירו מתגלגל בשקתות המים כרוצח

מא. ומכאן אתה דן קל וחומר אם ההיא ינוקא היה לו צער והיו רוצים בעלי הדין לפגוע בו על דבר תורה ששאל את רבו, כל שכן שיש לאדם עונש רב שמכוין לבייש את חבירו ולהלבין פני חבירו ברבים כי הוא מעותד למשפטים קשים ומרים, ואמרו המקובלים כי הוא מתגלגל בשקתות המים בדינו של רוצח.

וכשיתן האדם אל לבו כל העונשים הנזכרים וגדול שבכולם שאין לו חלק לעולם הבא ישוב מדרכו הרעה ויתן אל לבו כי נוח לו שלא נברא, כי כל עיקר תקוננו ותקון נשמתנו הוא לזכות לחיי העולם הבא כשאר כל העם בני ישראל שיש להם חלק לעולם הבא, ואיככה על דבר מה שאין יצרו תוקפו כמו שתוקפו לגילוי עריות בגודל ההנאה ולשפיכות דמים בגודל הכעס והשנאה הוא מאבד עצמו לדעת סגולת מלכים ככל אחיו ישראל לבלתי היות לו חלק בעולם הבא.

תקון תשובת המבייש חבירו ברצ"ה תעניות

מב. ומי שיודע שנכשל בעון זה, כתבו המקובלים להתענות רצ"ה תעניות ולפייס את חבירו עד שימחול לו מחילה גמורה, ובכן יזכה ויחיה וירש טובה וברכה לחיי העולם הבא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כן יהי רצון.

ציונים והערות לפרק ג

32) ב"ב דף פ"ח ע"ב. 33) ויקרא רבה פרשה ט"ו אות ז'. 34) ב"מ דף נ"ט ע"א. 35) ויקרא רבה פרשה ל"ג אות ג'. 36) עדיות פ"ה מ"ו. 37) קדושין דף ל"ט ע"ב. 38) מכות דף כ"ד ע"א. 39) תענית דף ז' ע"ב. 40) שבת דף ל"ב ע"ב. 41) גיטין דף נ"ה ע"א. 42) ב"ק דף קי"ג ע"ב. 43) תוספתא ב"ק פ"י ה"ח. 44) ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה. 45) שמות רבה פרשה ל"א אות י"ג. 46) שמות רבה פרשה ל"א אות ו'. 47) ב"ק דף צ"ד ע"ב. 48) שמות רבה פרשה כ"ב אות ג'. 49) ב"מ דף נ"ח ע"ב. 50) ב"מ דף נ"ט ע"א. 51) זוהר שלח דף קע"א סוף עמוד א'.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה