אור ברסלב
חמדת ימים ג עשרת ימי תשובה › פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

עשרת ימי תשובה · פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה

פרק א - קדושת הימים - תקנת השבים - מנהגים ואזהרות

עיקר כפרת החוטא להוסיף בלימוד התורה

א. יאותו ה חסידים ו הישרים ה יראים את דבר ה' הבאים לשוב אל ה' אלהיהם ולתקן את אשר עיותו פשע וחטאה, יאותה להם תחילת דבר להוסיף לקח יום יום כדי שתהא תשובתם מקובלת כאשר חכמים הגידו, 17 רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים אם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים וכו' והיא התשובה העיקרית, וכן אנו אומרים בתפילתנו השיבנו אבינו לתורתך כי הרחוק מהתורה רחוק מקודשא בריך הוא ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, וכבר אמרו 18 בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה.

ע"י לימוד התורה קורעין גזר דינו של אדם

ב. ואמרו בזוהר 19 זה לשונו, ר' יוסי הוה אזיל באורחא ופגע ביה ר' חייא אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אמאי בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא דכתיב זאת התורה לעולה למנחה שקיל אורייתא לכל קרבנין, אמר ליה הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין וההוא עונשא אתקרע ובגין דילעי בה לשמה קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה ע"כ.

ובשמות רבה פרשת תצוה 20 ז"ל, אמרו ישראל רבונו של עולם עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להם דברים אני מבקש מכם ואין דברים אלא דברי תורה ואני מוחל עונותיכם, ובפרק קמא דברכות, כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו כל עונותיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון ע"כ.

אזהרה על עון ביטול תורה

ג. ורבים בוערים בעם חושבים בסכלותם כי לא תאבד הנפש בהמנעם מעסק התורה, ואחרי שהם מאמינים בה' ועושים המצוות אינם חוששים לביטול התורה והולכים בעצת רשעים ושמים עיקר עסקיהם בהבלי העולם, כמו שראיתי בעיני כמה עשירים שנתן להם ה' עושר וכבוד ויכולים לעסוק בתורה מחצות היום ואילך ואינם עושים כן, ויתחלפו להם ספרי החנות בספרי התורה ויסתפקו במה שלמדו מנערותם או במה שלומדים תורה בניהם הקטנים וכשיכנסו לכלל מצוות יתבטלו יחד אבות ובנים, ונעשה להם כהיתר ביטול התורה עד שבימים הנוראים והאדירים האלה יוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב ואין איש שם על לב פחד ה' והדר גאונו כי בא לשפוט הארץ וזכר כל היצור ומעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו יצרי מעללי איש למשפט יקרבו.

תוכחה על חומר עון ביטול תורה מהר"ם די לונזאנו ע"ה

ד. ולא ידעו ולא יבינו כי אף השב אל ה' בצום ובכי ומספד ובכל דרכי התורה ולא יחוש לביטול תורה אין תשובתו מועלת כלום כי כל זמן שאינו עוסק בתורה ומתרפה ממנה אם ימלט מבא לידי מינות וכפירה לא ימלט מבא לידי דומה למינות וכפירה, המשל, ראובן אם לא יעסוק בתורה כראוי ימשוך לו מזה שלא יחוש בדקדוק המצוות ולאיסורים הקטנים בעיני האדם, כמו הדבור בבית הכנסת והשכמתו והערבתו והכוונה השלימה בתפילה והסתכל בנשים וכל כיוצא באלו, ואם יתבטל יותר יגיע עד שלא יחוש להתפלל עם הציבור ולא ידאג כשאירע לו שלא קרא קריאת שמע והתפלל בעתם או שלא התפלל כלל, ויהא מותר בעיניו הליצנות והגאוה והחנופה וסיפור לשון הרע וענינים אחרים מלבד אלה.

ואם חולי הביטול מתלמוד תורה יתחזק עליו יותר ויגיע עניינו עד שלא יחוש לדברי חכמים כלל, ואם יקרא קריאת שמע ויתפלל או יברך ברכת המזון יהיו דבריו בלא כוונה כמי שמדבר בחלום ויהא לבו נוקפו על תורה שבעל פה וילגלג בדברי חכמים ויבז להם בלבו, ויתיר לעצמו הגזל והאונאה והשבועה לשוא ולשקר ואולי גם מן העריות ובעל בת אל נכר, כללו של דבר, לפי רוב העסק בתורה ירבה החסידות וטוב אמונתו ולפי רוב ההבטל מתלמוד תורה ירבה התרחקו מהשם יתברך ומחוקיו ומצוותיו ורוע אמונתו, ואין רצוני באמרי רוע אמונתו כי האיש ההוא יאמר בפיו שהוא מאמין אמונה רעה פלונית אך רצוני לומר שיעשה מעשים שיורו על רוע אמונה, ואין צורך להאריך עוד בזה כי פשוט הוא בהתבוננות מעט.

ה. וכל זה תמצא רמוז בספר הזוהר בדברים קצרים אמרו בפרשת ויקרא 21 זה לשונו, כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקודשא בריך הוא ומאן דקריב לאורייתא קריב לקודשא בריך הוא בהדיה ע"כ, ועל זה נאמר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, בא ללמדנו כי מי שלא ימוש ספר התורה מפיו ישמור לעשות ומי שימוש ספר התורה מפיו ולא יהגה בו יומם ולילה לא ישמור לעשות ככל הכתוב בו, ולכן אם יאמר לך אדם שאינו מרבה בעסק התורה כראוי שהוא בעל תשובה וצדיק וחסיד אל תאמן ואם ירבה בתורה האמן תאמינהו.

וכל משכיל ישכיל בלבו לאמר, אם יהושע שהיה נביא ושמש את משה רבינו עליו השלום ארבעים שנה ולמד ממנו כל התורה אמר לו השם יתברך שאם ימוש ספר התורה מפיו לא ישמור לעשות ככל הכתוב בו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה כמו שהאריכו כל חכמי המוסר בפרט הזה למעניתם. (הגה, ועיין בהר"ם לונזאנו ז"ל).

להרבות בעסק התורה בעשרת ימי תשובה

ו. ועל כן הימים האלה נזכרים ונעשים לכל בעל תשובה לתקן עון ביטולה של תורה ולמעט כל אחד בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה לימוד התורה ולרדוף אחרי בתי מדרשות לשמוע חכמה ומוסר ואז תלמוד תורה ותשובה מוחלין על כל עונותיו, אך בתנאי שיקבל עליו לבלתי עזוב את התורה ולהתדבק בה ככל הבא בידו כי בה יחזק במעשה תשובתו ולא ירפנה תמיד כל הימים.

יבאר שעיקר לימוד התורה תלוי בצירוף התשובה והמעשה

ז. אך לא יעלה על לב איש אם חטא ואשם כי יספיק לו תורתו לכפר עליו, שלא מצינו שעמדה להם לאחיתופל ולדואג תורתם לכפר עליהם כי שניהם אין להם חלק לעולם הבא עם היות שהיו דורשים כמה הלכות במגדל הפורח באויר כמו שאמרו בחגיגה 22 ועיקר התורה היא התשובה והמעשה, ועונשו של תלמיד חכם אם חטא גדול משל עמי הארץ כמו שאמרו ז"ל 23 הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים שאפילו שגגות נעשה להם כזדונות.

דברי המקובלים בחומר העוסק בתורה בלא תשובה

ח. וכתבו המקובלים כי על זה נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, כי אם לה' יחטא איש מיד הוא מתלבש בקליפה ובהיות כי נמצא תוך הקליפה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפה בהכרח, והקליפה תובעת דין ותאמר תפילתו ותורתו של פלוני משלנו היא ונוטל השפע הבא ממנו ושפחה תירש גבירתה, אכן בכח התשובה יתוקן הכל כמו שהיה ויכניע וישבר כח הקליפה וחיל בלע ויקיאנו ויחזור כל השפע אשר נטלו מחמתו להעלות ריח ניחוח לה' ויחשבו לו זדונות כזכויות, באופן כי שתים אלה תורה ותשובה הא בלא הא לא סגיא.

מנהג קדמונים להתודות קודם לימודם

ט. כי זה היה טעם מנהג חסידים הראשונים ז"ל להתודות טרם שיבתם ללימודם כדי שיקדים להם החרטה והוידוי קודם עוסקם בתורה לבלתי יוכלו נגוע איש זר בשפע תורתם ותפילתם, והוא מנהג נכון כאשר כתבנו בפרקי הסליחות דלעיל.

תוכחה לתלמידי חכמים לפשפש במעשיהם על דקדוק המצוות

י. וכאשר התלמיד חכם יפשפש במעשיו לשוב אל יפן לאשר פשפש ולא מצא כי אם ישוב לפשפש לאט לאט יוסיפו לו כהנה וכהנה, ושמא כאשר עשה איזה דבר שבקדושה שמא לא עשה הענין כהוגן כאשר עינינו הרואות שהרבה מצוות אינן עושין כהוגן כגון הנחת תפילין של ראש שרוב העולם נכשלין בהם ואינן מניחין על השיער אלא על המצח כי לא ידעו גזרה שוה דבין עיניכם דקרחה, וכשאינן מקיימים המצוות כמאמרן של חז"ל ומחסרים אפילו דקדוק אחד לא עשה המצוה כתקונה שכל דקדוקי המצוות אף אם נראה קל וקטן מאד תלויים בו קיום העולמות בקיומן וחרבנן בעוברן, כי על כן יפול החיוב לעיין בכל מעשה המצוות לפשפש שמא לא קיים אותם כדין או שמא עשה המצוה שלא לשמה.

ואף אם הוא צדיק תמים וחסיד בכל מעשיו אל יעמיד עצמו על חזקתו שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, כי אדרבה כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומבקש להכשילו והוא צריך שימור וזרוז יותר כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כי כפי גודל קדושת נשמתו ומעלתו העליונה אם יחטא כחוט השערה נחשב לו כעבותות העגלה שכל מה שהנשמה יותר פנימית חטאו עושה יותר רושם למעלה עד ששגגתו עולה זדון, ולכן החכם והחסיד צריך פשפוש ביותר במעשיו שלא ימצא אחריו מאומה.

תוכחה למשתמשים בכתרה של תורה ע"פ הר"ם לונזאנו ע"ה

יא. ואם פשפש ולא מצא מכל אלה יפשפש פן ואולי התרשל באהבת ויראת ה' כל היום וכדבעי ליה למיעבד לא עבד, או שמא השתמש בכתרה של תורה כאשר רבתה המספחת ברבת מבני עמינו לדרוש ברבים כדי שיתנו להם.

ורבים בנים סכלים שהיו אומרים להם הפרנסים אנו ניתן לך מה שניתן מבלי שתדרוש בקהל, והוא היה אומר יותר אני רוצה שתתנו לי מנה ואדרוש ממה שתתנו מאתים ולא אדרוש כי כשאדרוש ותתנו לי זהו כבודי שנותנים לי לפי שאני חכם אך כשלא אדרוש אני מתבזה שנראה שאני שוה לשאר העניים, ולא ידעו תועי רוח אשר האריכו הראשונים על מאמר, רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם 24 ובמקומות רבים מצינו הפך מזה שהיו נהנים ונוטלים שכר, והעלו בספרתם הראשונים שהאיסור הוא לתלמיד חכם לשאול חלקו בפיו לאמר שמרו נפשי כי חסיד אני, אכן לא הותר לקבל מבני אדם רק בתורת צדקה מצד היותו עני ולא מצד היותו חכם כאלו הדורשים ברבים לכשיתנו להם, וה' הטוב יכפר בעד, ואלהי ישראל יזכנו להיות מיודעי שמו ולומדי תורתו לשמה.

עוד בענין הנז' ופירוש רבינו יונה במשנת וכל מעשיך יהיו לש"ש

יב. ובאמת צריך כל תלמיד חכם להתאמץ מאד על ככה ולהחריד את לבבו לשוב מעבירה זו אם ישנה בידו לשלא יכרת ויחליף במיטב ימיו חס ושלום, וכן כל כיוצא באלה הדברים שאדם דש בעקיביו יפשפש בהן ומצא אשר עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים, כאשר אירעני לי המחבר עם כמה תלמידי חכמים צדיקים בעיניהם ובשבט שפתי הודעתי את תועבותיהם כי אין בהם אחד העושה עבודה תמה ונקיה מבלי שגיאה.

יג. וכתב רבינו יונה בפרקי אבות וזה לשונו, בכל דרכיך דעהו אמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לשם שמים לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל כפי חיותו לעבוד את בוראו.

וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו איננו משובח אלא אם כן עשה לשם שמים, וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעה אם עשה להנאת גופו איננו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה, וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה, ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישרתו אותו וימלאו מקומו איננו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.

וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת בוראו או לדבר המביא לעבודתו, כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודות הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד, ע"כ.

תוכחה לדרשנים המתעטפים בטלית אחרים מספר "עוללות אפרים"

יד. ומי זה האיש אשר לא יקרע סגור לבבו כשיפשפש במעשיו והוא הפך עליו בלהות, כאשר ראיתי כמה חכמים בעיניהם מן הכתות הרמים המדברים בלשון מדברת גדולות ולכבוד עצמם הם דורשים, וכל אחד ברוח שפתיו יתנשא לאמר אני אמלוך כי יראו כי אני נאה דורש לשנות כל פשט לפשוט צורתו והלבש אותו בגדים אחרים, וזה תכלית מבוקשם וגבה לבם עד להשחית כי לא יאמרו דבר בשם אומרו ומתעטפים בטלית שאינו שלהן וכל דבריהם גנובים הם איתם בשבר אשר הם שוברים מחיבורים אחרים מעט כאן ומעט כאן והיה הדרוש שלם.

אזהרה לדורשים בדרך הפלפול ולא בדברי כבושים

טו. ומי מהם המתחכמים לעשות עיקר דרושם בפלפולים בגמרא ובפוסקים והן כל העם מקצה כאשר באו כן ילכו ואין כל מאומה בידו באין מבין, ואין דורש דברי כבושים ויראת ה' ולהרים מכשול מדרך עמינו כאשר יאותה להם כי זה כל פרי עסק התורה ותכלית הפלפול והחידוד כדי לעמוד ולשרת בשם ה' להביא אורה לעולם ללמד לפושעים דרכיו וחטאים ישובו אליו.

הירצה ה' באלפי דרושים בריבבות פשטים כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה לתקן אורחות עקלקלות מרבת בני עמינו, ויפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים להחזיר חטאים למוטב מהרבה עתות היוצאות בהשמעת דרושים ודקדוקים כי אין נפש החוטאת נפעלת מהם לשוב מחטאו ועודינו עומד במרדו, ולא מצינו לחכמי התלמוד שאמרו על שום אדם שזכה לקנות עולמו בשעה אחת בשביל פלפול אחד או הלכה או דרוש אחד כי אם כולם לא זכו למעלה זו אלא בשביל המעשה כנודע מהש"ס בכמה מקומות. (ועיין בפרקי שבת הארכתי).

תוכחה לתלמידי חכמים שלא יגיסו דעתם בתורתם

טז. ומי שנגע אלהים בלבו ירחק מהם ויתדבק בקונו להיות נאה דורש ונאה מוכיח את העם במכשולם אשר תחת ידם למען ישובו מדרכם הרעה וכדברי ר"י ז"ל שכתב, וירחיק עצמו מאד מלהתנשא בעצמו בהיותו דורש בחכמה מגודל דעתו ויושר אמרותיו בקהל רב ויקח קל וחומר ממעשה שאמרו, 25 מעשה ברשב"ג ורבי ישמעאל בן אלישע שהיו יוצאין ליהרג והיה ר' שמעון בוכה אמר לו ר"י שמעון אחי למה אתה בוכה והלא שתי פסיעות הן ואתה נתון בצד אבותיך אמר ליה ולא אבכה ואני יוצא ליהרג כעובד ע"ז וכמגלה עריות וכשופך דמים אמר לו ר"י מימיך לא באה אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית ישן או סועד או שמא לא הניחה השמש ליכנס וכתיב אם ענה תענה אותו וכתיב וחרה אפי והרגתי וכו' אמר לו בין ער בין ישן בין סועד מפוקד היה השמש שלא ימנע שום אדם מליכנס אצלי, ולא על חנם אלא פעם אחת הייתי יושב ודורש ובני אדם עומדים עלי גס לבי אמר לו כדאי אנו שאנו יוצאין ליהרג, ע"כ.

ומי שמע כזאת ומי ראה כאלה אשר לא יחרד ותרגז בטנו ותאחזנו פלצות לעשות הדברים לשם פעלן לבלתי הגסות חס ושלום בדברי תורתו, ועל מה שחטא כבר ידאג וישוב וניחם על הרעה נכריה עבודתו לבל ימות ויספה במיתה משונה בלי חמלה וחנינה חס ושלום, וכל תלמיד חכם כאשר יתן את עיניו ואת לבבו כמה מדקדקין עליו מלמעלה במפעליו בדקדוק עצום ורב חרוד יחרד ומורא יעלה על ראשו.

סגופי תשובה שקבלו עליהם חכמי התלמוד

יז. ואל יעלה על לבו לאמר כי כביר מצאה ידו בתורה ובמצוות חנני אלהים וכי יש לי כל וכי לא יאמר עליו מחיובי הסיגופים והתשובות אשר גבלו ראשונים, כי לו יחכם ישכיל מעשים רבים בחכמי התלמוד מהדקדוק הגדול אשר היו מדקדקים עליהם, ואף כי היה תורתם אומנותם עשו סגופים עצומים עד שמתו באותה מיתה, כמו שאמרו בפרק אחרון דקדושין 26 דר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפיל על אפיה הוה אמר רחמנא ליצלן מיצר הרע יומא חדא שמעתינהו דביתהו אמרה הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה חלפא ותניי קמיה אמר לה מאן את אמרה ליה אנא חרותא תבעה א"ל אייתי לי ניהלי להך רימונא דריש צוציתא שוור אזל אייתי לה כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגוויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה עובדא אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבא ליה סימנא אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני, כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת באותה מיתה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה וכו', ור' עקיבא ואיסי בן יהודה היו בוכין על זה ואמרו לדבר זה ידוו כל הדווים כי מה יעשו האנשים החטאים במרד ובמעל.

ואמרו בגמרא, 27 דחסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת כי היו מדקדקין בעצמן שלא יהא חל עליהם שום פגם אפילו בשוגג ולהסיר החטא מיד כדי שלא להיות אפילו מעט מזער תחת ממשלת הסט"א ולא ידבק בידם מאומה מן החרם, וכן ראוי להיות כל תלמיד חכם בכל עת ובכל רגע חרד וזע לחפש בדרכיו אם נטו אשוריו מדרכי חסידותו אפילו מעט מזער כי יאבד טובה הרבה, ודימוהו הראשונים לחרוז התלויים בו זכוכיות כי בהוותר אחד מהנה יוותרו כולם.

דברי המדרש על חומר החוטא בשגגה וטעמו

יח. וכן אמרו בילקוט שמעוני 28 בפסוק גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא זה לשונו, שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירות שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא שמצוות הרבה עתידים לבא על ידו לפיכך אם חטא אדם בשוגג עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא ע"כ, וכן אמרו שם 29 בפסוק ונפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות מהו בשגגה מכל מצוות ללמדך שכל החוטא בשוגג כאילו עבר על כל מצוות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות ואומר שגיאות מי יבין וכו' גם מזדים חשוך עבדך ששגגת תלמוד עולה זדון ע"כ.

והטעם לכל זה כמו שכתבו חכמי המוסר מפני היות הנפש הויה דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה כל דבר שיפגום האדם אפילו שוגג מחשיך הנפש, והוא כמשל השופך על בגדיו הלבנים והנקיים קיתון של שמן אפילו שוגג שהכתם מחשיך הבגד ההוא, ואם יכשל האדם בדרך וירוץ את גולגלתו ואם יאמר לא ידעתי שהיה שם אבן יאמרו לו היה לך לראות ולהסתכל בדרך אשר אתה הולך.

כללו של דבר, כי אין תואנה לאדם ובפרט לתלמיד חכם לומר שוגג הייתי ולא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה ולא אתעצב על לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי ואנכי אדם ולא אל שלא אוכל להתעלם או לשכוח כי דרך אנשים לי כאשר שמעתי רבים מעמי הארץ אומרים כי יחטא שוגג לאמר, מה עשיתי ובמה נחשב הוא כי לא לבי הלך במעשה הרע ואם נעשה ולא מלבי מהבל ימעט חטאתי, ולא ידעו תועי רוח בינה כי לא מזער היא כי קו לקו הלוך ילך ופושט ידו בכל מצוות ה' אשר לא תעשינה כאמור.

יבאר כי החטא בשגגה הוא סימן לעבירה שעשה תחילה

יט. ואמרו הראשונים שאם יחטא איש שוגג אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחילה ואותה עבירה גרמה לו זאת, כי האיש אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו כי הוא יתברך אפילו על ידי בהמתן של צדיקים אינו מביא תקלה צדיקים עצמן לא כל שכן.

המקדש עצמו במותר לו יהא נשמר מן האיסור

כ. ועל זה ידוו כל הדווים לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ולקדש עצמם במותר להם שלא לבא להכשל באיסור כמו שאמרו הראשונים, למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור כי דרך טובים הוא מדת החסידות וארחות צדיקים יקרא העושה שורת הדין, ואמר למען תלך בדרך טובים כי מדת החסידות הוא משמרת לאורחות צדיקים יען כי המתנהג בחסידות יהיה לעולם שמור לו דרך צדיקים כי אם ישגה יהיה רק מחסידות העודף על מדות צדיקים, ועל זה נצטוינו מן התורה קדושים תהיו פרושים תהיו ופירש הרמב"ן שהוא לקדש עצמנו במותר לנו.

אזהרה לדורות אחרונים לגדור הפירצות ע"י הסתייגות מהמותר

כא. ויש לו לאדם להיות עיניו פקוחות על כמה חטאים ומנהגים אשר לא טובים שנתפשטו בדורותינו ונעשה להם כהיתר ואם מוחין בידם אומרים בדרך כבושה אנו הולכים, ואין נותנים אל לבם שלסטים שכמותם כבשוה על כי לא עשו סייג וגדר למשמרת כמו שעשו בענין נעילת הסנדל ביום הכפורים, כי מהחמשה עינויים בארבעתם כל ישראל מחזיקים בם בתוקפם יען כי לא מצאו שום היתר מה שאין כן בנעילת הסנדל אשר התירו ברחוב של גויים ועל ידי זה נעשה להם היתר אף בביתם ובמקום רחובות של יהודים, וגם רבים מתופשי התורה גם עליהם עבר כוס התרעלה הזאת.

וכן בענין שיחת חולין בבית הכנסת ונעשה לרוב העולם היתר ממה שכתוב, מותר לחשוב חשבונות של מצוה בבית הכנסת וכן לדבר בצרכי ציבור שלא בשעת התפילה, ומזה פרצו הדורות ביותר ונהגו לשוח אף מה שאינו צרכי ציבור ואף בשעת התפילה ובשבת, וכאלה רבים איתם בכל דור ודור מתרבים הפרצות יותר ממה שקדם לו ואינו נחשב זה להם לחטא להתודות ולהתחרט עליו לא בעשרת ימי תשובה ולא ביום הכפורים ולא ביום המיתה.

וכל איש הירא יגדור גדר אף במותר היכא דנפרץ גדר הראשונים לבער קוצים מן הכרם ה' צבאות, ויקדש עצמו במותר לו בכל מנהגים כיוצא באלה ולא ילך בדרך כבושה כי באריכות הגלות הזה אשר הוא על ידי התפשטות והתגברות זוהמת הנחש צריכין אנחנו לעשות ביותר סייגים וגדרים לבל יתערב זר הוא כח הטומאה באורות הקדושה.

מוסר לירא מן החטא

כב. ולעולם תמיד לא ימיש האדם מנגד עיניו הצר הצורר הוא שטן הוא יצר הרע אויבו ומבקש רעתו, כדב אורב הוא לו לראות מתי יפול בידו וימצא מקום להתאחז בו להחטיאו ולהשטין עליו לכתוב עליו מרורות, וכאשר יקל בעיניו עבירות שאדם דש בעקיביו ויפרוץ גדר ויצא מן הגבול משחית נפשו והוא נמסר ביד היצר הרע מוסר אכזרי חס ושלום, ומדוע יעשה האדם ויגרום לעצמו מה שלא היה יכול שונאו לגרום לו כמאמר הפייטן, זדון לבי עשה לנפשי את אשר אויבי לא יוכל עשוהו.

ועל כן יש לו לאדם שיקיץ משינתו ותרדימת נפשו ויתעורר נפשו בדרכיו וירא ויתבושש ויכלם מאד מלהכשל בדרכי קונו קטנה או גדולה חס ושלום, ואת אשר חטא לשעבר יתעורר לשוב באופן שיתחרט ויתנחם ממעשה הרעה אשר הכניס הבליעל במחנה קדושה ויבכה ויצעק מר עליו ויפרוש מאותו החטא ומדבר הגורם לחטא כאשר ינוס ויברח מקול הארי.

מעלת המפשפש במעשיו בכל לילה ובפרט בלילות עשי"ת

כג. ומנהג אנשים צדיקים הראשונים שבכל לילה ולילה היו עושים חשבון עם נפשותם על כל מה שעשו ביום, ואם ביום ההוא מצאו אשר חטאו על נפשם לה' היו מתוודים וצועקים מר ומקבלים עליהם דרך התשובה לאותו החטא והם הנקראים בספר הזוהר 30 מארי דחושבנא, ואף אם אין כל אדם יוכל עשה ככה בימות השנה ראוי לעשות ולהתנהג ככה בעשרת ימי תשובה, וחשב עם קונהו ברוך הוא בכל לילה על כל מה שפעל ועשה באותו היום עצמו והן על לשעבר וישוב ויתנחם עליהם ויתודה עליהם לפני בעל הרחמים יתברך כפי צחות לשונו ויראה לתקן את אשר עוותו בעשרת ימי תשובה, כי אף כי בשאר הימים בעשותו תקון העבירה יתקן מעוותו אך באלו הימים מסוגלים ומוצלחים מאד לתקן בנקל מה שלא נעשה כן בשאר הימים.

העסק בתורה ותשובה בלילות עשי"ת מתקן שאר לילות השנה

כד. וראוי ונכון מאד לאדם שידד שינה מעיניו בלילות עשרת ימי תשובה ולהוסיף בהם תורה ותשובה, כי כשם שהימים האלה המה תיקון לכל ימות השנה כנזכר לעיל גם הלילות המה תיקון ללילות השנה, וכמה לילות עמל מינו לו בלילות כל השנה בשמחת מריעות ושחוק וקלות ראש, ועתה ישב בדד וידום ויפשפש במעשיו במה שעשה כל השנה כולה וגם את אשר בלילה לא שכב לבו להכעיס את בוראו ולהקניט את יוצרו.

ראוי לעשות תקון כרת מהאר"י בלילות עשי"ת ולפשפש במעשיו

כה. ומה טובו ומה יופיו אם יעשה בתוך ימי עשרת ימי תשובה תיקון הכרת שכתב רבינו האר"י זלה"ה שתיקנו שידד שינה מעיניו להיות ניעור כל הלילה ולא לישן כלל אלא לעסוק בתורה עד אור הבקר, וכתב שהתיקון העיקרי הוא ללמוד ולקרות משניות מסכת כריתות ופירושיהן או בהרמב"ם בהלכותיו.

ובלומדו החייבי כריתות יפשפש במעשיו אם עבר על איזה מהן ושתה מי המרים מים הזדונים ההם בנערותו ובבחרותו, ואם עבר עליהם יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים, ובנותנו אלה הדברים מול עיניו ולבו יעורר עצמו בכל עוז ותעצומות ואל יתן דומי לו בתורה ובתחינות ואל יחטפנו שינה.

אופנים להסיר העייפות לנעורים בלילה מספר "סדר היום"

כו. ואם רואה עצמו מבולבל ומטורף מן השינה ירחץ פניו ידיו ורגליו במים קרים כדי להסיר הכבדות מעליו וינענע עצמו מפה ומפה ולא יעמוד במקום אחד כי הטיול וההילוך בזה עיקר גדול, וכן מצינו בענין כהן גדול ביום הכפורים שהיו אומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה לומר כי העמידה והצינון מסירים השינה, ובפרט צינון הרגלים כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותידד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבאר זו הסיבה בשאלות הטבעיות וכו' עכ"ל.

המנדד שינה מעיניו מתקן פגם הראיה וניצול מחיבוט העינים

כז. והחכם עיניו יהיו להתגבר על יצרו המפיל חבלי שינה על עיניו ויעשה מלחמה עם השינה, ובשעה שירגיש הצער בעיניו יכוין שעל ידי צער זה יתוקן מה שפגם בפגם הראות ואשר פגם בעיינין עילאין, וגם אשר בזה ינקה מעונש חיבוט הקבר מהמלאך המשבר עיני האדם בקבר ועל ידי צער זה יפטר מאותו העונש, וכבר ראיתי תפילה אחת מועתקת מחסידים הראשונים להוציא הכוונה ההיא בשפתים.

סגולת תקון כרת וקבלת ד' מיתות ב"ד בעשי"ת להגן מיסורים

כח. וראוי לכל איש הירא ורך הלבב לבלתי יתעצל בתרדימת שינתו מלעשות התיקון הלז בעשרת ימי תשובה להטהר מהן מכל וכל ביום הכפורים ולא יצטרך ליסורין כמו שאמרו, 31 עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקים, כי זה לא נאמר אלא כשלא עשה תשובה אלא לעזוב רשע דרכו בלבד, אכן כשיעשה תיקון הכרת כנזכר ויצער עצמו הן הן היסורין הממרקין ולא עוד מבלעדם, וכן ראוי ללמוד בתוך עשרת ימי תשובה גם כן מטעם הנזכר בדיני ארבע מיתות בית דין ולקבל עליו סדר ארבע מיתות בית דין כנהוג בארץ ישראל תוב"ב כנזכר לעיל בפרק ערב ראש השנה, והן הן היסורין הממרקין אותו.

ראוי ללמוד בעשי"ת פגמי החטאים ותקונם

כט. ואשרי אנוש יעשה זאת ללמוד בעשרת ימי תשובה פרטי החטאים ופגמם וסכום מספר צומיהן לכל אחד מהם, ויפשפש אם חטא באחד מהם יבכה ונפשו עליו תאבל ויקבל עליו לעשות תיקון הצריך אליו ככל הבא מידו, וראוי שיחוס על עצמו כאשר ידע בגנות מעשיו והפגם שפוגם בחטאו בכל המעלות העליונות ובגופו ונפשו וברוחו ונשמתו שנאמר הכרת תכרת הנפש, ואיך ולמה יגרע אנוש מבהמות יער כי אף כי אין בהם דעת ולא תבונה בורחים מליפול באש ובמים במקום שיראו סיבת מיתתם, ואיך לא יחוס אדם על עצמו ששם לו הבורא יתברך שמו שכל ביתרון על שאר בעלי חיים שראוי להזהר מליפול בשוחה עמוקה מקום שלא יוכל קום.

ויתן אל לבו לאמר על פרטי עונותיו שחטא ועוה בסתר, לו ידעו בו בני אדם היה להם לחרפה לבלתי הבט בפניו כמו שאמר הפייטן חטאי לו יריחון בם שכיני אזי ברחו ורחקו מגבולי, ואיך לא יהיה מורא שמים עליו כמוראת בשר ודם, כי על כן ראוי שלא לחוס על עצמו ואל בשרו לסגף עצמו במעשה תקוני התשובה הראויים אליו וידבק ביוצרו ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

ציונים והערות לפרק ב

17 ( ילקו"ש משלי פ"ג רמז תתקל"ה. 18) ר"ה דף י"ח ע"א. 19) זוהר קדושים דף פ' ע"ב. 20) שמות רבה פרשה ל"ח אות ד'. 21) זוהר ויקרא דף כ"א ע"א. 22) חגיגה דף ט"ו ע"ב. 23) ב"מ דף ל"ג ע"ב. 24) אבות פ"ד מ"ה. 25) מסכת שמחות פ"ח. 26) קדושין דף פ"א ע"ב. 27) נדרים דף י' ע"א. 28) ילקו"ש משלי פי"ט רמז תתקנ"ט. 29) ילקו"ש ויקרא פ"ד רמז תס"ד. 30) זוהר קרח דף קע"ח ע"א. 31) יומא דף פ"ו ע"א.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה