חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חדש אלול וראש השנה · פרק ז - אשמורת ראש השנה - תפלות היום - תקיעות - תשליך
התעוררות לחרדת יום הדין לאשמורת ראש השנה
א. יחרד ה איש ו ילפת ה ודו והדרו מפחד ה' ומהדר גאונו כי בא לשפוט הארץ, כד דינא יתיב וספרין פתיחו וכל צבא השמים נצבים עליו מימינו ומשמאלו על דבר המשפט מעשה איש ופקודת כל האדם ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו להפקד כל רוח ונפש, הללו מלמדים זכות והללו מלמדים חובה.
וגם כל העולם עליונים למעלה ותחתונים למטה זעים וחלים והלא שאתו תבעתם ופחדו יפול עליהם, ושרפים ואופנים והחיות רצוא ושוב אלה מפה ואלה מפה לשמוע בקול דברו כי ידין ה' עמו ועל המדינות בו יאמר וכו', ועמהם מלאכי המרום במרום רגזו וחלו רעדה אחזתם שם חיל כיולדה לדעת מה יהיה משפט הנער ישראל אשר לפיהן ישיב גאולתם, אפס כי לא יהיה תפארתם אפס מאיתן ובכל צרתם כיעסתם צרתם ויגונם והיו כלא היו, ואף גם עליהם תעבור מוראת הדין הקשה איש איש ממלאכתו אשר המה עושים כמו שנאמר אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.
ב. ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיז מרוגז הגזרה כי יתן אל לבו לאמר, הלא מלאכי אלהים לא ירעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא ובהגיע תור קום למשפט אלהים הלא חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד מפחד ה' ומהדר גאונו.
ומה יעשה אנוש רימה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה, איך ישא פניו לשחר אל אל לראות פני אלהים ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו ורעיונוהי יבהלוניה ולא ידע מילין יענה ובכן עתה איפה אנה אני בא עז כנמר לגשת למשפט לפני כסאו, אוי לי מיום הדין ואוי לי מיום התוכחה כי עונותי עברו ראשי וכמשא כבד יכבדו ממני, אוי כי אקרא לתת דין וחשבון ואתהפך לארבעת רבעי אראה עצמי כי סבבוני מלאכי חבלה אשר פעלתי ועשיתי בעונותי להשטין לנגדי ועל מי אנוס לעזרתה לי, אוי לי כי נדמתי, מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.
סגולת העוסק בתורה ובתהלים באשמורת ר"ה להינצל מהדין
ג. אכן ה"א זה הדרך ישכון אור משפטו, כי הן לו בכח יגבר איש לעמוד חי לא ינום ולא יישן כל הלילה ויהיה מוכן לעמוד על משמרתו ולקום בעוד לילה לבא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו עליו ועל עמו שיוציא לאור משפטנו ויגזור עלינו ועל כל ישראל גזרות טובות ויכתבנו בספר חיים ובספר צדיקים ולא יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים חס ושלום, ויעסוק בתורה כפי כחו באימה וביראה ובחרדה וישלים השלשה ספרים אחרים של תהלים אשר נשארו לו עם הבקשה כנזכר לעיל בפרק ו', ובכן מכניע וקוצץ כל המשטינים והמקטרגים מעליו כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות בסגולת הקריאה והלימוד לראש אשמורות דכיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבהון דתהומא רבא וכו'.
וזה צורך בשאר הימים וקל וחומר בעצם היום הזה כי יבואו בני האלהים להתיצב על ה' ורבים בנפש יקיפו עלינו בקום למשפט אלהים, שצריך לקדם באשמורת לעסוק בתורה ולהתחנן לפני אלהי המשפט יכרית וישמיד שוטני נפשינו יפלו ולא יוכלו קום.
יכוין במעשה עבודתו בימים אלו להשקיט מידת הדין
ד. וכן בכל מעשה עבודתו ותורתו בקרב הימים האדירים הנוראים אשר מראש השנה עד יום הכפורים תהיה כל מגמת פניו על ככה להיות ירא ומצטער ולומר איך אעשה לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין גובר ואעסוק בתורה או אעשה מצוה זו אולי על ידי כן יתמיד יחודם של המדות העליונות, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את אחי בית ישראל פן יפגעם חס ושלום מדת הדין הקשה ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה מכח רוב הדין, וכמו שהיה אומר הרשב"י עליו השלום 143 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינוי דצד"ק, וכן ר"א בר צדוק 144 היה מתענה תמיד על ירושלים שלא יחרב וכמוהו ר"א המודעי על ביתר שלא יחרב.
ולא יסיר דעתו תמיד מזאת הן בתפילות הנוראות אשר באלה הימים הן בתורה ומצוות שהוא עושה תהיה כוונתו לשלא יגביר הדין חס ושלום, והן בכח יגבר החסד העליון באופן כי מדת הדין תהיה נעקד בימין ומוכנע תחתיו להיות נכלל בימין כמו שאמרו המקובלים בסוד עקידת יצחק כי זה היה מעלת אברהם אבינו עליו השלום שהיה ירא שמים בבחינה זאת ועל כן אמר לו כי ירא אלהים אתה, ואשרי אנוש יעשה זאת אשר מיראה זאת מתוכה יצפה לחיים כמו שנאמר יראת ה' תוסיף ימים ותפילתו לא תשוב ריקם כי מאן דאשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו.
ראוי להתבונן קודם התפלה ביראת הרוממות ובסוד התקיעות
ה. ועל כן ראוי להתבודד כל איש ישראל בינו ובין קונו להתבונן בגדולתו יתברך בעצם היום הזה קודם עומדו להתפלל לבעבור תהיה יראת ה' על פניו בתפילתו, והוא שיתבודד להבין ולהשכיל ברוממותו יתברך ליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות כאשר הארכנו בפרק ה' דיוה"כ ויועיל גם ליום הזה עיין שם באורך כי הוא תועלת רב לקיבול תפילות.
ו. ואחר הסדר הזה ראוי ללמוד בספר הזוהר בפרשת אמור סוד התקיעות ששם בדברי הזוהר רמוזים כל סודות וכוונות התקיעות ויועילו ויעלו דבריו כאילו כיוון בכל הכוונות, וכן מנהג חסידים הראשונים ללמוד סוד המצוה טרם העשותה בספר הזוהר מטעם הנזכר, ומי שחלק לו ה' בבינה ובא בתעלומות חכמה ישתעשע בכוונות רבינו זלה"ה אשר על ידם תאור נפשו בהארה יתירה ולאור באור החיים, אשרי העם שככה לו ואשרי עין ראתה כל אלה.
מנהג קדמונים לתקוע אף עם הנץ וטעמו
ז. ומנהג חסידים הראשונים להתאסף בבית הכנסת לשמוע התקיעות עם הנץ החמה עם כוונות הרב לאט לאט באימה וביראה, וטעם מנהג זה על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך כי טרם יעמוד השטן להשטין ולהזכיר עונותיהם יקדמו פניו יכריעהו בקול השופר ושם יפול שדוד.
יודעי סוד אין יוצאים בכוונה הפשוטה
ח. ועיקר הכל הוא הכוונה כמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה ולא אמרו תוקעי תקיעה, ולבאים בסוד ה' לא הותר להם לעשות הדברים לפי פשטן כי גורמים חס ושלום לשכינה צועקת ואומרת אין מנהל לה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכבר הארכנו בזה פרק שישי.
טעם שהוקבע ראש חדש תשרי ליום דין
ט. וכן לענין עצומו של יום הקדוש הזה חייב להבין ולהשכיל למה שהוקבע יום ראש חדש תשרי לדין האדם יותר מבשאר חדשים הן לפי הפשט והן לפי סודו, אשר לפי פשוטו חכמים הגידו 145 כי ביום ראש השנה נברא אדם הראשון כי הוא יום שישי לבריאת העולם כי בכ"ה באלול יום ראשון לבריאת העולם וביום שנברא אדם הראשון חטא ועמד בדין ואמר לו הקדוש ברוך הוא אתה סימן לבניך שיעמדו בדין ביום הזה ואני דן אותם כמעשיהם, ואסמכוה אקרא דאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת דינו איכ"ה, לרמוז שאותו היום שהוא א' בתשרי הוא תחילת דינו של אדם בכל שנה, ואחריו בעשור לחדש גמר דין היינו י', ולאחר ך' יום לחדש חותם הדין הושענא רבה היינו ך' בשעת ממשלת הלבנה כי היא בשעה חמישית והיינו הה', ולפיכך הוקבע יום ראש השנה ראש חדש תשרי לדין לעולם.
דברי הזוהר בסוד ר"ה ומצות התקיעות
י. ולפי סודו יש טעם אחר בספר הזוהר מפני שהוא שביעי לחדשים וכל הקדושות וכל המעלות תלויות בשביעים וזה לשונו פרשת תצוה דף קפ"ד ע"א, פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו השתא איהו זמנא לאתערא דינא עילאה תקיפא וכד איהו אתער סט"א אתתקף סליק וחפי לסיהרא דלא נהיר נהורהא ואתמליא מסטרא דדינא קשיא כדין כל עלמא איהו בדינא עילאין ותתאין וכרוזא אכריז בכולהו רקיעין אתקינו כורסיא דדינא למארי דכלא דאיהו בעי למידן ורזא הכא ואתנהיר לן במדברא אמאי אתער דינא עילאה ביומא דא.
אלא כל רזין וכל קדושין יקירין כולהו תליין בשביעאה וההוא שביעאה עילאה דאקרי עלמא דאתי מיניה נהרין כל בוצינין וכל קדושין וכל ברכאן וכד מטי זמנא דחדתותי ברכאן וקדושאן לאנהרא בעא לאשגחא תקונא דעלמין כולהו וכל אינון תקונין לאתקיימא כולא סלקין מגו תתאי אי אינון כשרן ואי לא כשרן כדין קיימא סיהרא ולא נהיר עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין, כדין אתער דינא ומההוא אתתקף סט"א ואשתכח מקטרגא בגין דינתנון ליה חייביא בגין דעליה כתיב ולכל תכלית הוא חוקר ואפילו לסיהרא אמאי בגין דלית תיאובתיה דקודשא בריך הוא לאעברא לעובדי ידוי, וההוא סטרא קיימא כקליפה תקיפא דלא יכיל לאתברא בר בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל דכתיב תקעו בחדש שופר בגין לתברא ההוא כסה דחפי לסיהרא ולא נהיר.
וכד מתערי ישראל לתתא בשופר ההוא קלא דנפיק משופר בטש באוירא ובקע רקיעין עד דסליק לגבי ההוא טינרא תקיפא דחפי לסיהרא אשגח ואשכח אתערותא ברחמי דסליק וקיימא לעילא איתערבב כדין ההוא קלא קיימא ואעבר דינא וכיון דלתתא אתערו רחמי הכי נמי לעילא אתער שופר אחרא עילאה ואפיק קלא רחמי ואערעו קלא בקלא רחמי ברחמי באתערותא דלתתא הכי נמי אתער לעילא, עכ"ל.
ביאור הזוהר בסוד הדין הנעשה בר"ה והתעוררות השופר
יא. ואשר יש לו התחלה בחכמה זו יבין וישכיל פשטי הדברים האלה בנקל כי הכוונה לומר כי עתה בראש חדש תשרי אז מתחיל להתעורר תוקף הדין כי אז זמנו יען תחילת חדש השביעי הוא ממשלת מלכ"ות שמים שהיא השביעית לו"ק והיא ראש השנה ממש כי סוד שנה הוא ספיר"ה במספר ורוצה לומר ראש הספירה ממטה למעלה וזהו סוד רא"ש השנה.
וכאשר מגיע חדש השביעי שאז התעוררותה להתחזק בדין הקשה שהוא דינא עילאה תקיפא סוד הגבו"רה כמו שנאמר שמאלו תחת לראשי, ואז כאשר הוא מתעורר מתעוררת גם הקליפה סט"א עמו באופן שהם מקטרגים על בני העולם ועולים למעלה ומתפשטים סביב גבול הקדושה ומכסים כענן הזה את אור מלכות שמים שלא תאיר לעולם התחתון וכל מה שיושפע רוצים לשלול ואז היא נקראית כס"ה על כי היא מכוסה מהקליפות ומל"כות שמים טועמת ממרירות הדין רחמנא ליצלן.
וכל העולמות תלויים אז בדין כי על כן צריך תקון גדול להסיר הקליפה שהם העננים שרמז עליהם הנביא ירמיה סכות בענן לך, והדין מתגבר והולך עד שהכרוז הולך בכל הרקיעים לתקן כסא דין לדון את כל העולם, ועל ידי השופר שמעוררים ישראל למטה בוקע הבל השופר עד למעלה למעלה עד שאם הבנים שהיא השופר גדול דבה כל חירו דכלא חירו ורחמי, ומתעורר בשפעה אל הגבורה מדת יצחק ענף שלה ומתהפכים כולם לרחמים וקטיגור נעשה סניגור והכל בהתעוררות קול השופר.
טעם שעושין שני ימים ר"ה בארץ ישראל ע"ד הסוד
יב. ועתה תבין ותשכיל טעם הדבר לעשות ראש השנה שני ימים אף בארץ ישראל כמו שאמרו בפרשת פנחס 146 זה לשונו, פתח ר' שמעון ואמר ויהי היום יומא דאית ביה צער ודא איהו ראש השנה יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא וכו' ובכל זמנא תרין יומין אינון ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי יתחריב עלמא ועל דא כתיב תרין זימנין ויהי היום ויהי היום ע"כ, ופשוטו הוא לומר כי יום הראשון סוד דינא דמלכותא ויום שני הוא סוד תפארת ישראל, ושניהם נרמזים בפסוק כי ח"ק לישראל הוא מש"פט לאלהי יעקב כי חק הוא בסוד הכתוב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ומשפ"ט הוא קו הרחמים, ואם היה ראש השנה יום אחד היה כל העולם כולו בדין ולכן צריך להיות שני ימים לחבר עמה הרחמים שהוא המשפט.
יג. הנה אהובי אשר אהבת עולם אהבתיך עוררתיך מעט מזער מה שיכילהו שכלך לעורר היראה בלבבך אף כי אין זה אלא פשט סוד הדברים למי שהריחו בחכמת רבינו האר"י ז"ל אשר המה את כל יקר ראתה עינם דרך נס"ר בשמים.
בסוד המועדים והשפעת מעשה המצוות
יד. ותוכן דבר את אשר יכילהו שכלך כללות הדבר הוא, דע כי המצוות שנצטווינו לעשות כל יום וכן במועדים ורגלים הוא ליתן על ידי מעשינו השפעות חדשות כי הראשונות המה מסתלקות, והוא כי בכל יום נותן השפעות אל העולם על ידי מעשינו ציצית ותפילין וקריאת שמע ותפילה ובלילה הם מסתלקים וצריך ליתן מחדש כל יום שפע על ידי מעשינו, ולכן נצטוינו על אותם המצוות לקיימם מידי יום ביום וזהו סוד המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.
טו. וכן בראש השנה מתעוררים העולמות העליונים לעמוד בבחינתם כמו שהיו עומדים בעת הבריאה ועל כן נצטוינו במצוות יום טוב של ראש השנה ותקיעת שופר ועל ידי אלו המצוות יותן בהם השפעות חדשות כי הראשונות מסתלקות, וכן על זה הדרך הוא ענין מצות סוכה ולולב למתק אחר כך הגבורות על ידי החסדים ולשלשל בעולמות העליונים אורות פנימים ומקיפים, וכן מפסח עד עצרת נותן השפעות חדשות כמו שהיה ביציאת מצרים ובמתן תורה ולכן נצטוינו באותם הימים על איסור חמץ ואכילת מצה ומרור וארבע כוסות וספירת העומר וכן על זה הדרך בכל המצוות.
אזהרה על עניית אמן וסגולתו לכפר עון
טז. ובכן הכי אחי אתה אם יש בך כח לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם אתה תאזור מתניך להעמיק ולהשכיל ביאור אלה הדברים לעשות הדברים לשם פעלן ולעורר עליונים למעלה, ואשר לא בא בסוד ה' יספיק לו בדברים האלו בכללות לכל מעשה המצוות וכן ביתר שאר תקוני סדר התפילות יזדרז לכוין הדברים לאשורם בשורשיהם העליונים אשר היא תועלת גדול לעורר את הרחמים ולצאת זכאי בדינו, ובפרט בעניית האמנים שהוא עונה הן על הברכות והן על הקדישים יהא זהיר וזריז יותר משאר הימים לכוין בהם ושלא יאבד אחד מהם, אשר מלבד סגולתם לכפר על פשע וחטאה כמו שאמרו ז"ל 147 כל העונה אמן בכל כחו אפילו היה לו שמץ מינות מוחלין לו, עוד תוסיף תת כחה להועיל לקיבול תפילות כהיום הזה אשר רבים משטינים עליהן ובכח סגולת עניית האמן מסלקם.
דברי הזוהר בשבח העונה אמן בכוונה וסגולתו לקיבול תפלות
יז. כמו שאמרו בספר הזוהר פרשת וילך 148 ז"ל, כד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמה דאצטריך כמה פתחין רברבין פתיחין ליה לעילא כמה טבאן משתכחי בכולהו עלמין כמה חידו בכלא מאי אגר להו לישראל דגרמין האי אגר להו בעלמא דין ולעלמא דאתי בעלמא דין בשעתא דעאקין להו לישראל ומצלן צלותא קמיה מאריהון קלא מכרזא בכלהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים פתחו שערים כמה דישראל פתחין להו תרעין דברכאן כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאינון דעאקין לון, האי בעלמא דין בעלמא דאתי וכו'.
הנה מבואר גודל יקר תפארת גדולת עניית אמן לקיבול תפילות מאינון דעאקין לון, ואין לך יום צרה אשר אויבינו בנפש יקיפו עלינו למעלה כהיום הזה כמבואר בזוהר פרשת אמור 149 דסנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום עובדוי וכפום מה דעבד וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא וכו', ובכח סגולת עניית אמן ותפילותיו היו כלא היו.
מאמרי הזוהר בחומר המזלזל בעניית אמן
יח. ובספר הזוהר פרשת פנחס 150 אמרו ז"ל, ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' וכי על ה' קיימין אלא בשעתא דאילין קיימין על דינא דינא קדמאה דכלא במאן דלא יהיב יקרא לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוהי אוף הכי מאן דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא מאן הוא דלא חייש ליקריה מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא ע"כ.
ובענין האמן אמרו בפרשת וילך, 151 ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן וכו' ומאן דשמע מההוא דמברך ולא אתכוון באמן עליה נאמר ובוזי יקלו כמה דאת אמר הכהנים בוזי שמי וכו' ע"כ, והואיל ואין תחילת דינו של אדם ביום האדיר והנורא הזה לפני ה' כי בא לשפוט הארץ אלא על מאן דלא יהיב יקרא לשמא דקודשא בריך הוא, כל איש הירא יתן אל לבו להתמרמר בבכי ואנקה לבקש סליחה וכפרה על כמה אמנים שנאבדו ממנו ולא חש לענות אותם בכוונה, ויתחרט חרטה גמורה ויקבל עליו להיות זהיר וזריז מעתה ועד עולם לענות ולא לחשות, הן תיהוי ארכא לשליוותו ויצא בדימוס בדינו.
תוכחה לזהירים באמן של היום תאמצנו ומזלזלים בו ביתר הברכות
יט. וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בשילהי פ"ג דיום הכפורים על רבים מעמי הארץ המקלים בכבוד ה' אשר תבקע הארץ לקולם לענות אמן כשהשליח ציבור אומר בימים האלה בסוף תפילתו ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכו' היום תאמצנו וכן בתענו ותעתרו, ומזרזים עצמם ומזרזים את בניהם הקטנים עם הגדולים לענות אמן בכל כחם לא יעפו ולא יגעו ובשומעם ברכות וקדישין אין קול ואין עונה עמדו לא ענו אמן, קורא אני עליהם בנים לא אמ"ון בם לא אמ"ן בם אשר עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל וה' הטוב יכפר, ושם כתבנו כוונת אמן וברוך הוא וברוך שמו וענין המאה ברכות להיות נזהר בם בקרב אלה הימים ביותר ע"ש.
תוכחה למדברים שיחה בטילה או שואפין הטבק בבהכנ"ס
כ. גם בכלל אומרם דינא קדמאה דכלא מאן דלא חייש על יקרא דשמא קדישא, היא אותם העורכים שיחותם בבית הכנסת כברחובות קריה דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא כמבואר בזוהר פרשת תרומה 152 שהמדבר בבית הכנסת אנהיג קלנא בתקונא עילאה לעילא, וה' הטוב יכפר בעד רבים מבני עמינו המקלים בכבוד ה' ונוהגים קלות ראש בבית הכנסת כמערת פריצים למי שיח ולמי שאיבת אבק הטאב"קו בתוך בית הכנסת אחד באחד יגשו אז ידברו.
ואנכי כמה פעמים שמתי פני כחלמיש לנגדם להוכיחם בשבט פי אשר חנני אלהים ברוך הוא להוכיח במישור לקהל עדתי אשר הייתי מרביץ תורה אליהם ופי אמלא תוכחות לאמר, המעט מכם את אשר הקלתם כבוד שמים ביתר הימים לנהוג שחוק וקלות ראש בקרב מחנה שכינה לערוך שיח"ה לפני אל כי עוד תוסיפו סרה בימים האדירים האלה כי המשפט לאלהים הוא, והיא היתה לראש ולענה בתחילת דינו של אדם היום הזה על דלא חש ליקרא דשמא קדישא כאמור כי על כל אלה יביא אלהים במשפט.
כא. וכל איש ישראל אשר שגה בזה בשאר הימים, בבא יום הדין הגדול והנורא הזה נפשו ונשמתו אליו יעצ"וב ותאבל לאמר מר לי מר כי את דבר ה' בזיתי וחללתי קדושת בית אלהים, מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו, אז ידבר אלימו באפו לומר אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, אם אב אני איה כבודי אם אדונים אני איה מוראי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי אשר לא אמצא בו מנוח לכף רגלי והוגעתם ה' בדבריכם, אוי לי אויה עלי פן לא אהיה גרמא לאוקדא עלמא בדינוי דצדק חס ושלום.
ובכן יתחרט חרטה גמורה על העבר כי נכריה עבודתו ויקבל עליו מעתה להיות נזהר בכבוד בית אלהינו ושלא לשוח שם שום שיחה ומנהג פריצים בשתיית האבק הטאב"קו בתוך קהל ועדה אשר הוא חוטא ומחטיא אחוזת מרעהו אשר סבוהו כדבורים כי רע ומר עוזבו כבוד ה', ובין קודם התפילה ובין בתפילה לא יזכר ולא יפקד שם בהיכלו של מלך מלכו של עולם, וכבר הארכתי גם בתוכחת זו באורך בפ"ד ופ"ו מיום הכפורים עיין שם באורך.
דברי מוסר והתעוררות ליראת ה' מתוקף יום הדין
כב. ולא באו לידי מדה זו אלא על כי לא שמו יראת המשפט והדין ופחד אלהים לנגד עיניהם ויהי להם חגים ומועדים גם ימים נוראים יחדיו שוין לרעה, קול נתנו בבית ה' כיום מועד בתפילתם בלא לב ולב מצות אנשים מלומדה, ולו חכמו ישכילו בעת בואם לפני ה' כהיום הזה תוקף הדין היום הזה בקום למשפט אלהים אשר לעומתו תתגעש ותרעש הארץ כי הרעמים הללו כשהם יוצאים מרעישין כל העולם, אימתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
ואף כי ישים לנגד עיניו וידמה בעצמו המעמד אשר הוא עומד בו היום אשר סבוהו גם סבבוהו כמה עיני ה' אשר המה משוטטות בכל הארץ והמה שבעה מלאכים הנקראים עיני ה' משוטטות והם מעידים על כל פשע וחטאה והולכים ומעידים לפני שבעים סנהדרין של מעלה כהיום הזה, ואף גם נלוו אליהם לקרבו אל הדין ולהעיד עליו שני מלאכים המלוין אותו וגם נפשו משוכבת חיקו יעידון יגידון עליו.
כג. ואף גם יגלו שמ"ים עונו ואר"ץ מתקוממה לו כאשר חכמים יגידו, ואיך ולמה לא יירא ולא יפחד אנוש רימה ותולעה כי רוח עברה בו ואיננו מרוגז הגזרה והדין אשר לא ידע האדם את עתו והרבה מיני צבא מינה ה' לאדם לתבוע עלבון שלו, ומיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה בדין או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה בדין או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה בדין או נמסר למלכות או לסטים באים עליו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.
וצריך לירא כי המלך אף על פי שמראה לו כעת פנים צהובות ואינו מראה מיד הכעס והדין, כך דרך המלך להעלים הדין בקרבו ואחר כך פורע לו הכל כמו שפירש בזוהר בשלח בטעם למה פסוק ויט שהוא כנגד הת"ת כולו ישר ואינו חציו ישר וחציו הפוך, ותירצו כי דרך המלך להעלים הדין והשוטה רואה פני המלך צהובים ולא ירגיז מדינו, אמנם הפקח אומר אף על פי שהמלך פניו צהובות שומר הדין בקרבו והיינו יגלו שמים עונו כי יגלוהו לעתיד מה שהיה נעלם אם לא ישוב, ולא עוד אלא שאנו מטריחים אותו יתברך לידע איזו גזירה קשה יביא להפרע חובו חס ושלום.
כד. ומי פתי וחסר לב אשר לא יתן כל אלה אל לבו בבא יום דינו האיום והנורא הזה ולהכנע אל לבבו הערל, ולחוש לראות את עצמו פן יהיה הוא והעולם חציו זכאי וחציו חייב ואם לא ישוב היום לפני אלהי המשפט ויעמוד במרדו יכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה חס ושלום ויגרום שבסבתו יבא דבר או רעב לעולם, וכל אותם הצדיקים שימותו חס ושלום וכל העניים העטופים ברעב וימותו הוא סבה להם כי לא על עצמו לבדו יירא ויפחד ולשוב ולהתחרט על חטאתיו כהיום הזה אלא כל מגמת פניו ישים על אחיו בית ישראל כי איככה יוכל וראה ברעה אשר ימצא את עם סגולתו צאן קדשים, כי על זה נאמר שה פזורה ישראל מה דרכו של שה זה לוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישים אף ישראל חוטא אחד יאבד טובה הרבה.
כה. והרשב"י עליו השלום המשיל זה לבני אדם שהיו נתונים בספינה נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מדוע אתה עושה כך אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, וכבר כתבתי לעיל כי כה היתה מדתו של הרשב"י וכו' שהיה אומר אצטערנא כל יומאי דלא יוקיד עלמא בדינוי דצדק.
אזהרה לשוב קודם ר"ה מעבירות שאדם דש בעקיביו
כו. ואף כי כל הימים חייב כל אדם לירא מעבירות שדש בעקיביו ביותר ולהתחרט ולשוב מהם, הנה ביום הדין והנורא הזה חייב לתת לבו אליהם ביותר ולשוב מהם ולהזהר לבל יכשל באחת מהנה כמו שאמרו בפרק קמא דע"ז, 153 אמר ר' שמעון בן לקיש כל עונות שאדם דש בעקיביו מסבבין אותו ליום הדין, ואמרו פ"ד דמנחות 154 דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא וכו' אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה אין בעידן רתחא קנסי אעשה וכו', ועל כן בימים האדירים האלה יראה וישוב מאשר ביטל כמה מצוות עשה ויהא זריז לבל יכשל באחת מהנה כי אחר שהעולם עומד בדין ימצא מקום השטן לשטנו ולהתיך עליו את הדין בחימה שפוכה חס ושלום.
ואוי לו לאותו הבן אשר יעורר חימה שפוכה לאביו אשר מדת טובו לרחם כרחם אב על הבנים והוא יהפך עליו לרוגז הדין, ואף גם שגורם שס"מ הטמא יכנס בין עולם המלאכים הקדושים היום הזה אל הדין ללמד קטיגורייא ויבא גם השטן בתוכם, הלא יאמר מי גרם שיכנס טמא הזה המסריח בינותינו וכיעסתם צרתם גם כעס וקרובים המה לקטרג גם המה עליו, אוי לו אויה עליו כי יאמרו בפסק דינו להרע ולא להטיב ומלמדי זכות יחליפו שיטתם ללמד חובה חס ושלום.
אזהרה לעמוד בתפלות היום מתוך יראה
כז. ועתה אחי קורא נעים אם בעל נפש יקרה אתה ונגע אלהים בלבך, שים כה נגד עיניך בעומדך לפני האדון הכל יתברך בבית הכנסת להתפלל ביום הקדוש הזה ואז יכנע לבבך הערל לעמוד באימה וביראה וחרדה בתפילתך, ותמים תהיה עם ה' אלהיך ואל תפנה על ימין או על שמאל רק להיות דבק ביראת ה' כל היום על פניך לבלתי תחטיא אל השערה, ואמרו בזוהר והעתקנוהו לעיל מאן דאשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו ורחימו מיד וישמע ה' ויחר אפו.
מנהג רבני אשכנז ללבוש קיטל פשתן בר"ה וסגולתו לחיים ולמתים
כח. ומה נעים ומה יפה מנהג חסידי רבני אשכנז ללבוש כהיום הזה בעת התפילה הקיטל אשר הוא תכריכי מתים, כי אף כי רוח אחרת איתם בטעם לבישת הקיטל כי הם בגדי פשתן כי אמרו המקובלים שלבישת בגדי פשתן הוא תועלת גדול לחיים ולמתים לקטנים עם הגדולים כי כל מת שמתלבש בבגדי פשתן לבן ואין מעורב בו בבגדיו אפילו חוט אחד ממין אחר, אפילו אם מת בחוצה לארץ כל קטיגור מתהפך לו לסניגור.
אזהרה לעטוף את המת בטלית פשתן ולא של צמר
כט. ועל כן טועין רבים מבני ישראל כי יעטפו את המת על תכריכיו טלית של צמר, ולא ידעו בינה כי אם צריך שילבישו אותו בטלית של פשתן וחוטי פשתן במינו בל יתערב מין אחר בתכריכיו והוא תועלת גדול לו.
סגולת בגדי פשתן לתינוק שהוחזקו אחיו למות
ל. ואמרו המקובלים הנזכרים כי אפילו תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה על ידי לילית או רוח רעה או כל רוחניי מסטרא דשמאלא, תינוק זה בטוח בסגולת לבישת בגדי פשתן בלי מין אחר עמו.
פרעה ידע בסוד בגדי פשתן ונתגאה בהן במלכותו
לא. ופרעה השיג בחכמתו סגולת בגדים אלו ועל ידם היה מתגאה בפני חכמיו ושריו ומתנשא לאמר אני עשיתני ונתן מופת להם שכל חכמיו וחרטומיו לא יוכלו לשלוט בו ברוב כשפיהם, והם לא ידעו שהדבר הזה היה תלוי בסיבה שהיה מלובש בבגדי פשתן, וכן עשה ליוסף וילבש אותו בגדי שש וכו'.
טעם שכהן גדול נכנס בבגדי פשתן לקה"ק וטעם לבישתן בר"ה
לב. כלל הדברים סגולת בגדי פשתן להנצל מכל דבר רוחניי חוץ מרשות הבורא שאין דבר עומד לפניו אבל אין שולטין עליו כל מיני טבעי וגשמי כגון מים ואש וקור וחום ואבן וברזל וכל מיני מקרה ופגע רע, כי לא היה מסוכן בעולם כמו הכהן גדול ביום הכפורים שהיה נכנס לפני ולפנים במקום שאין רשות למלאך ליכנס וכדי שלא יתקנאו עליו קנאה גדולה ותחרות לקטרגו, לכך האל יתברך אשר כל מצותיו לטוב לנו צוה שיכנס הכהן גדול ביום הכפורים בבגדי פשתן לבן להיות לו סגולה להפוך המקטרגים לסניגורייא, ולכן גם בראש השנה ויום הכפורים ימי הדין אשר כמה מקטרגים המה יעמדו למשפט גבר לשטנו, על כן נהגו חסידים הראשונים ללבוש את הקיטל להסיר המשטינים והמקטרגים מעליהם בעת התפילה.
לג. אכן כוונתם היתה גם היא לעורר היראה בלבותם בזכרון יום המות בעת תפילתם כי יחתו, ומורא תעלה על ראשם בהזכירם יום אשר ילבשום בתכריכים ההמה והוא לקברות יובל אל תחתיות ארץ ציה וצלמות ובלבו יבין ושב ורפא לו.
ראוי ללבוש בר"ה בגדי לבן, ותוכחה למפארים בגדיהם בר"ה
לד. ומטעם זה אף בארצותינו אשר לא נהגו כאלה, לפחות ראוי ללבוש לכבוד היום הקדוש בגדים לבנים להראות שאנו בטוחים בו יתברך כי יוציא לצדק משפטינו, אך לא ללבוש כהיום הזה בגדי משי ורקמה כמו בשאר יום טוב כאשר היתה המדה הגרועה זו ברבת בני עמינו הלובשים בגדי תפארתם היום הזה משי ורקמה להראות את יופים, אשר אני קורא עליהם ותתפשהו בבגדו אשר המה נתפשים בבגדיהם ביד המקטרגים ומבקשי רעתם, יען כי על ידם יקלו את ראשם ויתנשאו בלבבם ולא יכולון לשבור סגור לבבם הרע בעת תפילתם, אלא כל איש הירא אשר נגע אלהים בלבו אף כי כביר מצאה ידו ללבוש בגדים חמודים כיתר עשירי עם לא יטה אחריהם רק לפחות מכבודו עוד מעט למען יכנע וישבור את רוחו לעמוד בתפילתו בלב נשבר ונדכה ויראת שדי על פניו.
טעם לפיוטים שסדרו הקדמונים תוך התפלה
לה. ואפריין נמטיינהו לפייטנים הראשונים אשר חיברו פיוטים בתוך התפילה ביום הזה, המה המדברים על ענין עצומו של היום הזה ועל המשפט כמו שופט כל הארץ ואותה במשפט יעמיד וכו', ופיוט ידי רשים נחלשים וכיוצא בהמה, והיתה כוונתם הטובה לעורר לבות בני אדם בכוונת התפילה באימתה ופחד מפחד ה' ומהדר גאונו ומשפטו, ושאתו תובעת אותם ליראה את השם הנכבד והנורא.
מנהג הנמנעים לומר פיוטים בתפלה, ואזהרה שלא לפרוש מן הצבור
לו. אכן זה ליתר העם אך מי שזכה לבוא בסוד ה' וינק מסוד תנחומי סודי התפילה מורינו זלה"ה, לא זו הדרך ולא זו הע"יר נשמתו כי בימיהם של הפייטנים הראשונים אשר חיברו הפיוטים האלו תוך תפילתם עדיין לא זרחה עליהם אור ספר הזוהר והתקונים אשר בם ביאר הרשב"י סדר תקוני התפילה איך המה הולכים מדריגה אחר מדריגה בשרשיהם העליונים, ולא להפסיק ביניהם ולערב בהם דברים אשר לא מענין הברכה חלילה כי הוא מבלבל סדרי בראשית אשר סידרום במועצות ודעת החכמה העליונה, ואף גם כי אחר אשר לא באו בסוד ה' לא סידרו הדברים כסידרן וכינויין, ובזוהר פרשת תרומה 155 אמרו ז"ל, שירים ותשבחות דאית בהון קבלה אמיתית כמו שהארכנו בזה פרק ה' מיום הכפורים עיי"ש באורך.
לז. כי על כל אלה רבים מן המהדרין לא יאמרו אותם הפיוטים בתוך הברכות של התפילה אלא אם ירצו שלא לבטל מנהג המקום יאמרו אותם אחר חזרת העמידה, וכבר כתבנו בכמה מקומות כי לא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן ולעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת ויתחבר עמהם כאילו עומד וקורא עמהם.
דברי התעוררות לאהבת ה' ויראתו קודם התפלה
לח. ומי שלבו דבק ביראת ה' לא יצטרך להתעורר יראתו מתוך הפיוטים האלה כי כבר קידמה יראתו לתפילתו ככל אשר עוררנו עד עתה כי אותה נפשינו איותה ותעש מאז הבוקר, ואחר התעוררות הדחילו יתעורר גם כן קודם התפילה ברחימו כאשר יבחין חסד האל אלהינו מרחם לקבל את האדם בתשובה אחר שחטא והכעיס את בוראו עם היותו מחוייב לעונש מצד הדין מצד עונותיו אשר פגם במדות העליונות וטימא היכלי המלך וטינף במעשיו קדושים עליונים, ועם כל זאת בעומדו לפקוד עבדיו וצאן ידיו רגע באפו יסרנו ה' אך במשפט, שמאל דוחה ובימין הנחה למדינו"ת עשה, וזאת שנית עשה לעת תמוט רגלינו על רוב עונינו ונתמלאה הסאה להשמיד חס ושלום, לא יביאם בבת אחת כל המאורעות המחוייבות לבא עלינו הנה כי כן תמנו לגוע אך יתן מרגוע בין גל לגל גל"גל שחוזר בעולם וחסד ה' מעולם.
טעם שלא נעשה הדין בחדשי תמוז ואב
לט. ואמרו , דבעא קודשא בריך הוא למידן עלמא בתמוז ואב דאינון ירחי דדינא קשיא ולא דאין לון בהו מרחימו סגיא דבהון דאי הוה דאין לון באינון ירחין לא יכיל עלמא למסבל דבגין דא אתחרבת בית המקדש בהו תרין זמנין ולהכי סליק דינא מאינון תרין ירחי ולא בעא לסלקא ליה לאלול משום דסמיך לון ותקיף ביה דינא וסלקיה לירחא דתשרי.
לקט מדרשים על הרחמים המתגלים בר"ה
מ. והביא מהר"ם רקנטי מדרש אגדה, כי בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על כסא הדין העולם עומד בדין ומדת רחמיו עומדת על ימינו, מדת הדין אומרת שפוט עולמך בדין שלם לרשעים כפועלם ומדת רחמיו אומרת אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד, מדת הדין אומרת רשע בעונו ימות ומדת רחמיו אומרת אתה אמרת כי לא אחפוץ במות הרשע, מדת הדין אומרת בפשע יעקב כל זאת ומדת רחמיו אומרת לא עתה יבוש יעקב, מדת הדין אומרת אף אני אעשה זאת לכם ומדת רחמיו אומרת למעני למעני אעשה, מדת הדין אומרת כי ערוך מאתמול תפתה ומדת רחמיו אומרת בטרם הרים יולדו וכו' תשב אנוש עד דכא, מדת הדין אומרת לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה ומדת רחמים אומרת עץ חיים היא למחזיקים בה, מדת הדין אומרת כי לא אוסיף עוד ארחם ומדת רחמים אומרת כי ירחם ה' את יעקב, מדת הדין אומרת אלה לחרפות ומדת רחמיו אומרת אלה לחיי עולם הבא ע"כ.
מא. ובמדרש תהלים אמרו, כי כשהקדוש ברוך הוא דן את ישראל דנם בעמידה שלא לדקדק עליהם וכן אמר דוד קומה אלהים שפטה הארץ ולא תדקדק עליהם, וזהו שאמר הכתוב בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה.
מב. ואמרו בזוהר, 156 דביומא דראש השנה טוען המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על עונות ישראל והולך להביא עדים את השמש ואת הירח ובא השמ"ש להעיד עליהם ואומר לו הקדוש ברוך הוא אין עד אחד נאמן והולך להביא את הי"רח להעיד ואז הירח מתכסה שנאמר בכסה ליום חגנו והיכן מתכסית מקום שאמרו במופלא ממך אל תדרוש.
ובפרשת אמור 157 אמרו ז"ל, יומא דראש השנה איהו יומא דדינא ומלכא יתיב בכורסייא דדינא וסנטירא קאתי וחפי פתחא דדינא ותבע דינא ואף על גב דקודשא בריך הוא רחים ליה לדינא דכתיב כי אני ה' אוהב משפט אפילו הכי נצח רחימו דבנוי לרחימו דדינא ובשעתא דסנטרא קם למטען מילין עלייהו פקד למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא וכו' וכד ההוא קלא אתער מתתא לעילא כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי וכו'.
אופן הדין ביום א' של ר"ה ויום ב', וחילוק שבין ר"ה ליוהכ"פ
מג. ויום ראשון של ראש השנה דינא קשיא ויום שני דינא רפיא, וביום שני דן הקדוש ברוך הוא לכללות ישראל, ובמקום אחר אמרו כי בראש השנה נדון כל יחיד בפני עצמו שעוברים לפניו כבני מרון וביום הכפורים העולם נדון אחר רובו.
ומצאתי בספר הזוהר פרשת אחרי מות, 158 שבראש השנה אין הקדוש ברוך הוא דן בו בעצמו אלא בית דין של מעלה יושבין ודנין בו אבל ביום הכפורים הקדוש ברוך הוא בעצמו דן את ישראל שהשרים דנין האומות והקדוש ברוך הוא דן את ישראל שהם חלקו ונחלתו.
דברי הזוהר על מידת הרחמים המתגלית ביום הכפורים
מד. וזה לשון הזוהר שם, תנא לפני ה' תטהרו אמאי לפני ה' אלא אמר ר' יצחק לפני ה' ממש דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייניא דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לחדש בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקנין כורסיא למלכא קדישא בההוא יומא בען ישראל לתתא לחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דוותרנותא וכל אינון ספרין פתחין קמיה ויתבין קמיה הדא הוא דכתיב לפני ה' תטהרו ע"כ, וזהו מה שחכמים אמרו על פסוק כי עמך הסליחה, אמר רבי אחא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה וכל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך ע"כ.
מה. אתה הראת לדעת אהבתו וחמלתו יתברך את עמו ואת נחלתו כל הימים וביותר נפלאה אהבתו עמנו בימי הדין האלה, ובכן בהתעורר היראה והאהבה הזאת הכון לקראת אלהיך להתפלל תפילת שחרית בפחד ובחלחלה ובבכי ואנקה כי היא היתה לראש פינה בתפילת הימים האדירים האלה.
תועלת הבכי בתפלות ראש השנה ויום הכפורים
מו. ואמרו בזוהר ויחי, 159 כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה וכו' כמו שהארכנו פ"ו דיוהכ"פ, וכתבנו שם דאף למה שאמרו בזוהר ויחי 160 זה לשונו, פולחנא דצלותא דקא לעי בר נש למפלח קמיה דקודשא בריך הוא בשמח"ה וברננה וכו' שמחה בצפרא ורננה ברמשא, וכתב מורינו האר"י ז"ל, מדקאמר שמחה בצפרא מכאן שאין לבכות בתפילת שחרית רק בתפילת מנחה וערבית, מכל מקום היינו דוקא בשאר הימים אבל בראש השנה ויום הכפורים דיומי דינא נינהו ערב ובקר שוין.
מנהג האר"י לבכות בר"ה ויוהכ"פ אף בתפלת שחרית
מז. וכן כתב מהרח"ו ז"ל, מורי זלה"ה היה נוהג לבכות בתפילות ראש השנה ויום הכפורים ע"כ, ולא פלג לן להודיע כי אף כי בשאר הימים אין בכי בתפילת הבקר הנה הימים האלה נזכרים ונעשים לשוב כל אדם מדרכו הרעה בתשובה וצעקה ובכיה ואין חילוק בין ערב לבקר.
המתעורר מעצמו לבכי בימים אלו בידוע שנדון באותה שעה
מח. ואמר הרב ז"ל כי מי שדרכו לבכות ולבו רך בשאר הימים ואיננו בוכה בתפילות הימים האלה הוא הוראה כי אין נשמתו טובה ושלימה, וגם אמר כי מי שבוכה אז מעצמו ומתעורר בבכיה גדולה בידוע כי בעת ההיא יגשו אז ידברו בדינו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת ועל כן באה אליו הבכיה, ובכן יכוין כי בתפילה ההיא יתוקנו ויעלו שאר התפילות הפסולות של שחרית אותם אשר לא כיוון בהם ונאחזו בתפילת היום כמו שכתבנו בתפילת ערבית.
תפלה לומר קודם שחרית ראש השנה
מט. ועל כי כוונת התפילות בימים האלה וכוונת תקיעת שופר ומה נעשה בם עמוקות ונעלמות ולא כל מוחא סביל דא ובני עליה הנם מועטים, על כן אעתיק אליך נוסח תפילה אחת מועתקת מחסידים הראשונים כדי לאומרה קודם תפילתך היום וכלול בה כל התפילות שתתפלל היום וכל המצוות ותקיעת שופר שתעשה ולצרף תפילתך עם היודעים והמכוונים וזו תוארה.
רבונו של עולם עפר אנחנו ולא בינת אדם לנו ואין בנו כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך וצירוף שמותיך הקדושים וכוונת כל תפילה ותפילה לפי זמנה וכוונת כל ברכה וברכה שבתוך כל תפילה וכל היחודים וזווג המדות העליונות הבאים על ידי התפילות והברכות ועניית אמנים והכוונות שעל ידי מעשה המצוות.
לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי אב הרחמן, יראה אל עבדיך פעלך ויהא חשוב ומרוצה תפילת שחרית ומוסף ומנחה וערבית שאתפלל לפניך היום וכל מעשה המצוות ובפרט מצות תקיעת ושמיעת קול שופר שנעשה היום כאילו נתכוין בכל צרופי שמות הקדושים העולים מתוך התפילות היום וממעשה המצוות ותקיעת ושמיעת קול השופר שנעשה היום ובכל הייחודי וזווגי מדות הקדושות העליונות הראויים לבא על ידי תפילתנו ועל ידי עניית אמנים.
ותצרף מחשבתנו הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל ברכה וכל שם ושם בפני עצמו בתפילתינו, ויעלו לפניך להיות עטרה לראשך עם שאר תפילות ומעשה מצות תקיעת שופר בניך היודעים והמכוונים כל כוונת שמותיך הקדושים המעלים ייחוד וזווג מדות העליונות וקדושה מעלה מעלה, ואף שאר התפילות אשר נדחו מחוסר כוונתינו בהן בשאר הימים המה יעלו היום עם תפילתנו ותענה עתרתנו ועתרת עמך בית ישראל היום ברחמים אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.
טעם שראוי לומר פתח אליהו קודם התפלה ובפרט בימים אלו
נ. וכתב הר"ם קורדוירו זצ"ל שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה להתבודד בגדולתו יתברך להמשיך לבם אל הכוונה מן הטעם שכתבנו לעיל בשם התקונים דמאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ועל ידי שיחשוב בגדולתו יתברך שמו יבא אל היראה.
וכתב כי לכן טוב לומר תפלת אליהו הנזכרת בריש התקונים קודם כל תפלה, ותוסיף בכוונתה היום שאם נתחייב בבית דין של מעלה להכתב בספר רשעים כי הסכימו עליו לחובה, הנה על ידי הזכרת סוד הספירות וכל האצילות העליון אשר גם המה נתנו חלקם בבריאת האדם כמו שאמרו בזוהר חדש בגין דיימא עשה למענך וכו' יושפע אור הרחמים לבטל כל הדינים וכל גזרות קשות ורעות מעליו, ועל כן אף מי שלא נהג כן בשאר הימים בתפילת הימים האלה לא יעבור מלאומרה.
סגולת האומר פסוקי דזמרה עם הציבור ובפרט בר"ה
נא. ואחר כך יסדר סדר הזמירות עם הציבור כי גם המה סגולתם לזמר ולכרות כל מיני משחיתים הבאים לקטרג על תפילתנו ולשון זמירות מלשון ואת כרמך לא תזמור, ועל זה קראתי תגר עם כמה בני אדם אשר כמשא כבד יכבד מהם לומר הזמירות עם הציבור ולהתנהל לאט לאט עמהם, ומן המשכילים יכשלו להביא אל בית תפילתם ספרי תבונתם להתכבד נגד זקני עמם בקרב עדתם ויתר העם יסכלו ללמוד קביעותם שם לפנות להם העתים אחר התפילה לערוך שיחתם ושוב אחר סדר לימודם יאמרו הזמירות ביחיד, וכן לא יעשה כי אחר שסוד הזמירות לזמר עריצים וקוצים מן הכרם כאמור אין ראוי גם בשאר הימים לפרוש מן הציבור ולאומרם ביחיד שמא יבא לידי סכנה אבל רבים רואים ואינן נזוקין.
וכל שכן ביום ראש השנה אשר רבו כמו רבו המקטרגים בחימה עזה ובא להכריתם ואמרו בזוהר בשלח, 161 ויהי היום יומא דראש השנה הוה וכו' דכתיב בשונמית ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת לא בעינא לאפקא גרמי מכללא דסגיאין דבשעתא דדינא תליא לא יתפרש בר נש בלחודוי דלא יקטרגון עליה וכו' ע"כ.
טעם שאומרין פ' עקדה וקרבנות בשחרית וסגולת אמירתן בצבור
נב. וכן ענין העקדה נתקנה בזמירות לומר כי אברהם מדת החסד הוא עוקד למאריהון דדינין פחד יצחק וכמו כן צריך לכוין כשיאמר ויעקד את יצחק בנו בכל יום ויום, וביותר בתפילת הימים האלה שמראש השנה ועד יום הכפורים שיעקוד הקדוש ברוך הוא כל המקטרגים על ישראל מלמעלה כמו שהיה בשעת העקידה שאברהם עוקד את יצחק מלמטה והקדוש ברוך הוא היה עוקד לכל השרים מלמעלה, ומי זה יערב אל לבו לבא לנגדם ולהתריס עליהם הוא לבדו ואין עוזר לו, ובפרט בענין פרשת התמיד ומעשה הקרבנות אשר הרבה מהפוסקים הזהירו לקרותה עם הציבור שיהא במקום קרבן התמיד שהיה קרב בציבור, ויש אומרים לאומרם מעומד דומיא דקרבנות דכתיב לעמוד ולשרת.
דברי הזוהר במעלת אמירת הקרבנות וסגולתן בימי הדין
נג. ואם בשאר הימים לא נזהר בהמה הנה בקרב הימים האלה ראוי לנהוג בהם כדת הקרבנות ממש לבטל את הדין מעליהם כמו שאמרו במדרש הנעלם פרשת וירא 162 זה לשונו, אמר ר' כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובתי מדרשות עניינא דקרבניא ותקרובתא ויכוין בהו ברית כרותה היא דאינון מלאכייא דמדכירין חוביא לאבאשא ליה דלא יכלין למיעבד ליה אלא טיבו ומאן יוכח פרשתא דא יוכח דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו, עליו לעיינא בדיניה כיון דחמא כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מהו האהלה בית המקדש ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא מכוונת בהו הדא הוא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכדין נייחא להו ולא יכלין לקטרגא ע"כ.
הנה כי הקרבנות גם המה היו לבטל את המקטרגים ועל כן היו צריכים להתקרב עם הציבור דנפיש זכותייהו להכניע את הדין, וכן בפסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אמרו שיש לכוין שצפון הוא מקום הדין כמו שנאמר מצפון תפתח הרעה ושיהיה נשחט ונכנע לפני ה' מדת הרחמים, ולכן אמרו ז"ל שכל האומר פסוק זה ומכוין בו הקדוש ברוך הוא זוכר עקידת יצחק לפי כי הכוונה בו הוא כעין מעשה העקדה כי יצחק שהוא דין נעקד על ידי אברהם שהוא חסד כאמור, וכן ענין הקטורת כמה האריכו בזוהר ויקהל 163 בכח סגולתו לבטל כל סטרין כנודע.
אזהרה לומר פסוקי דזמרה עם הצבור ומנהג אשכנז בזה
נד. סוף דבר גדול כח הזמירות מכח התפילה עצמה בימים האלה מבשאר הימים להגן עלינו מיד מבקשי רעתינו ואשר לא טוב עשה היחיד הפורש מן הציבור לאומרם הוא יחידי בשאר הימים בחגים ובמועדים, וכל שכן וקל וחומר שלא יעשה כן בקרב הימים האלה אשר צרים צוררים סבונו כדבורים ואין להתריס לנגדם האדם היחיד.
נה. ומה טובו ומה יופיו מנהג אשכנז שלא לומר פסוקי דזמרה רק בשנים שזה אומר פסוק אחד וזה אומר פסוק אחר מטעם שיש סכנה בדבר אבל שנים רואים ואינן נזוקים, והאיש אשר נגע אלהים בלבו אף כי בשאר הימים לא נזהר, הנה אלה הימים יאזור כגבר חלציו להשכים לבית הכנסת לומר הזמירות עם הציבור ויתנהל לאט לאט עמהם ברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם, וימצא צדקה וכבוד הן מצד התפילה עצמה אשר תתוסף מצוה יתירה במצוותיו מצות עשה דועבדתם את ה' ויכריענו לכף זכות, והן מצד כי התפילה תקנוה כנגד הקרבן ויצא זכאי בדינו על ידי מעשה הקרבן ובלבד שאל יפרוש מן הציבור בסדר הקרבנות כאמור.
והן כל אלה יהיה לתועלת לעת תקיעת שופר וכמו שאמרו חז"ל, 164 אמר ר' פנחס בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרוס למה אין ישראל תוקעין בתפילה ראשונה אלא בתפילת המוספים כדי שיהו מצויים מלאים מצוות ע"כ, ואם לא ינהוג כשורה בכוונת תפילתו ובהתחברו עם הציבור כמשפט הקרבן הקרב בציבור אשר לעומתו נתקנה התפילה איה המצוה אשר פעל ועשה להוסיף על זכויותיו בתפילה אשר כזאת כי נדחה קראו לה חס ושלום.
תוכחה לרצים בפסוקי דזמרה מפני תוספת הפיוטים
נו. ואולם לא נאמרו דברים הללו רק כשהציבור נוהגים כשורה להתנהל לאיטם, לא כשיוצאין מדרך ה' והרצים יצאו דחופים לומר פסוקי דזמרה בחפזון גדול כחותה על הגחלים באין מבין, כי אז עדיף טפי שלא יחוש להתחבר עמהם ויבחר הרע במיעוטו והוא באחד כי יכוין היטב במיתון לא בחפזון להשכיל מבטא שפתיו עדיף טפי מרבים אשר איתם, יען כי הקורא פסוקי דזמרה במהירות ובמרוצה מועל ומפגל בקדשי שבחי המקום ורעה תבא עליהם חס ושלום כאשר הארכנו בזה בכמה מקומות.
ואם המה עושים ככה מפני כי היום מאריכים בתפילה ובפיוטים ועל כן המה רצים, מי יתן אלוה דיבר שאל יתפללו יותר אלא תפילה לבדה מה שקבעו חכמים ובכוונה ובמיתון בלתי הפסק ביניהם בפיוטים שלא מענין הברכות, ובפרט בימות החול יש טרודים במחייתם וממהרים בסדר תפילת אנשי כנסת הגדולה כדי לומר סדר תחינות ותפילות ופסוקים אחר תפילתם ועושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, ומי ביקש זאת מידם רמוס שבחים ותפילות המסורים בידינו מאנשי כנסת הגדולה ממטבע שטבעו חכמי התלמוד אשר תקנום על פי ידיעת השמות הממונים לפעולת התפילה - לומר פיוטים שסידרו האחרונים אשר לא האיר עליהם עדיין סוד התפילה, ולא ידעו חומר שבה שלא להפסיק בין הדבקים כי הכל מיד ה' השכיל על פי חוזיו יחדיו ידובקו ואין לזרים איתם שלא לבלבל סדר היכלות של מעלה כנזכר בזוהר וכתבתיו לעיל.
דעות המקובלים בענין אמירת סדר מזמורי רננו צדיקים ביו"ט
נז. ואנכי שמעתי שהרב מהר"ח הכהן ז"ל אשר יצק מים על ידי מהרח"ו ז"ל לא היה אומר סדר המזמורים רננו צדיקים בימים טובים וראש השנה ויום הכפורים כי אמר אין בהם צורך ולא תועלת נוסף לענין התפילה, ואדרבה המה שלא כענין כי אין הסדר של המזמורים האלה בכל ימים טובים רק בסדר של שבת והטעם של אותם המזמורים מפורש בזוהר פרשת תרומה 165 ובדברי האר"י זלה"ה, ואף כי ראינו רבים ונכבדים אשר באו בסוד ה' ולית דחש וסידרום גם בימים טובים וראש השנה ויום הכפורים, מכל מקום הבו דלא להוסיף עלייהו כי אין לנו אלא המטבע והסדר שסידרו הם ואם נתת עברת על בל תוסיף, ואם איזה דברים הוסיף וגרע מורינו הרב ז"ל הכל מיד ה' עליו השכיל על ידי אליהו ז"ל וכל יקר ראתה עינו.
לומר מז' ממעמקים בעשי"ת אחר ישתבח ותשובת המזלזלים בזה
נח. ועל זה נתווכחתי עם איש אחד חכם בעיניו כי קרא תגר על אחד מהחברים שהיה אומר מראש השנה עד יום הכפורים בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך ה' כמנהג הרב זלה"ה לכוין בעמקים המתעוררים בעשרה ימים אלו אשר בכל יום מאלו עשרה מתעורר עומק אחד והם העשר עמקים הנזכרים בספר יצירה כנודע, והוא פער פיו לבלי חק להיות מלעיב במלאך ה' לאמר אל תפנו אל מדעתכם להפסיק בין ישתבח ליוצר.
ואז הקהתי את שיניו לאמר לו שתיקותיך יפה מדבורך, הן תבושו ותכלמו אתם אשר לא חששתם להפסיק בפיוטים אשר לא מענין הברכות של יוצר אשר אין לכם על מה שתסמוכו ואתם מערערים על מזמור אחד שסודו קבוע בימים האלה בעת הקדיש אשר בין ישתבח ליוצר כמ"ש הרב ז"ל והוא מענין התפילה עצמה, והמערער אינו אלא תועה מדרך ה'.
דעת הפוסקים בענין אמירת פיוטים בברכות ק"ש
נט. ומהרי"ק ז"ל פסק סימן ס"ח זה לשונו, יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים ונכון למנוע מלאומרם משום דהוי הפסק, ואף הרמ"א כתב דאף באותם המקומות שכבר נהגו לאומרם המיקל לא הפסיד.
ואם שמעתם באומרים על אחד שהתחיל לבטל מלומר קרו"בץ בקהלו ולא השלים שנתו, זה היה באשכנז שפיוטיהם סידר ר' אליעזר הקלירי בן ר' שמעון בר יוחאי שנתקנו על דרך האמת בשרשי התפילה ולא בפיוטים אלו שלא נגעו ולא פגעו בה, וכן מי שבא לחוש לא יבטלם מלאומרם לחלוטין כי סוף סוף גם מחברי הפיוטים שלנו רועי ישראל היו אשר מעולם אנשי שם ואין ראוי לזלזל בהן אלא יסדרם אחר התפילה ובזה אין פחד ואימה מלמנוע את הקהל מלאומרם אחר התפילה, וכן הנהגתי את קהל עדתי וברוך ה' לא אונה אלי רעה ולא תאונה כי ה' יראה ללבב ולא יעשוק נפש חנם.
ס. ומינה נמי כי אין להקפיד להנהיג את הקהל להוסיף ולומר מזמור ממעמקים ברוב עם הדרת מלך באימה וביראה, כי אף כי אין כולם ידעו לכוין לעורר דבר מכל מקום חזקה שליח עושה שליחותו ופנה למעלה ועשה פרי לעורר העמקים דבר יום ביום מראש השנה עד יום הכפורים, וכן נכון הדבר מעם האלהים לעורר עלינו את הרחמים והסליחות כי מפי עליון מורינו הקדוש האר"י זלה"ה נאמרו הדברים בלי שום חשש דבר אחר אשר הוא תמיד מזהיר הרבה שלא להוסיף ולא לגרוע בסדר התפילה, אליו תשמעון לומר המזמור ההוא בעשרה ימים אלה אף באין מבין סודו רק יוכל לכוין העמקים הנזכרים בספר יצירה דבר יום ביומו.
סדר כוונת י' עמקים במזמור ממעמקים
סא. ולמען אל תטעה בסדרן כאשר נסדרו בספרים בשלא כסידרן אערכה לעיניך סידרם, יום ראש השנה עומק ראשית. יום שני עומק ראשית. יום שלישי עומק אחרית. יום רביעי עומק טוב ועומק רע. יום חמישי עומק דרום. יום שישי עומק צפון. יום שביעי עומק מזרח. יום שמיני עומק רום ועומק תחת. יום תשיעי עומק מערב. וכן יום עשירי עומק מערב.
וטעם הסדר הזה הוא מבואר בעצם לבאים בסוד ה' ויודעים דרך הנס"ר בשמים מיום ליום אשר לעומת הנסירה תעורר העומק ההוא ומי בסוד פנימיות ומי בחצוניות העולם כנודע.
יזהר לאחוז במנהגי אריז"ל וביתר דברי חסידות ובפרט בעשי"ת
סב. ואשרי האיש אשר ינהג עצמו בדרך מנהגי רבינו זלה"ה לבל יפטור עצמו לומר אין זה מן החיוב ופוטרני ממנו, כי כבר אמרו חכמים 166 כי הוא משל לערוני שהיה נשוי בת מלכים אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובה לפי שהיא בת מלכים, כך כל מה שעושה האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובה כי היא מלמעלה וכבר הארכתי בפרט זה במקום אחר.
ואף כי לא ינהוג במנהגי הרב זלה"ה ביתר הימים, הנה בימים האלה ובזמן הזה יאחוז בהם אף אם לא ינהוג כן אלא באלו הימים בלבד ולא ינהוג אחר כך בחסידות ההוא, כי הנה הימים האלה נזכרים ונעשים מראש השנה עד יום הכפורים ואל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות ואם הבנים דבה חירו דחייביא נקראת חסידה ברושים ביתה כדפירשו בזוהר פרשת ויצא, ומן הדין גם אנחנו נעשה לעומתו להתנהג במדת החסידות ולהסתופף תחת כנפי החסידה אשר בצלה נחיה בגוים אף כי לא ינהגו כן אחר הימים האלה שהזמן גרמא כנזכר, ובאותה מדה ינהגו עמו בשמים ממעל להתנהג בחסידות.
אזהרה לבאים בסוד ה' שלא להתרשל מן הכוונות בעשי"ת
סג. וכן בענין הכוונות לבאים בסוד ה' אשר הרבה מהמה מתרשלים את ידיהם מלכוין בתפילתם ובחרו בדרך הפשוטה, הנה בקרב הימים הנוראים האלה החלש יאמר גבור אני לאזור כגבר חלציו לקראת אבינו מלכנו כי בא לשפוט הארץ לכוין לפי השגת שכלו בסוד כוונת התפילה לבסם את הדינין תקיפין ולעורר את הרחמים כנודע.
כוונת ברכות העמידה ע"ד הסוד בתפילות ר"ה ויוהכ"פ
סד. ולמען זכות אותך אסדר לפניך כוונת הברכות ראש השנה ויום הכפורים בקיצור למתחילים בחכמה.
ברכה ראשונה מגן אברהם יכוין השם בפתח יַהַוַהַ, ברכה שניה מחיה המתים יכוין הויה יֵהֵוֵהֵ, ברכה שלישית המלך הקדוש בניקוד מוצא האותיות יִהֵוָהֵ, ברכה רביעית מקדש ישראל ויום הזכרון ליל ראשון יכוין אותה בניקוד יֵהֵוֵהֵ ובליל שני בנקוד צבאות יְהָוֹה, ברכת מחזיר שכינתו בניקוד חיריק יִהִוִהִ, ברכה שישית הטוב שמך בניקוד קבוץ יֻהֻוֻהֻ, ברכה שביעית המברך את עמו בשורוק יוּהוּווּהוּ.
סה. ובשני הימים בתפילת שחרית יכוין בחתימות כמו בערבית רק יוסיף בברכה ראשונה אל שדי והויה בנקוד כזה יֹהֶוָהֶ, ובברכה שניה אכדטם והויה בנקוד הנזכר, ובברכה שלישית כו"זו וההויה הנזכר, וברכה רביעית עתה בשחרית יכוין ההויה בנקוד שורק יוּהוּווּהוּ וכן בשחרית יום שני, ובברכה חמישית יכוין השתפ"א וההויה הנ"ל, ובברכה שישית בם, ובברכה השביעית במוכן וההויה הנ"ל.
סו. ובתפילת מוסף יכוין כסדר הזה, ובברכת שומע קול תרועת עמו ישראל יכוין ביום ראשון בנקוד צירי זה תחת זה יְְ הְְ וְְ הְְ וביום שני בנקוד צבאות עם הויה בנקוד צירי גם כן.
סז. וסדר ברכות יום הכפורים בערבית, ברכה ראשונה בנקוד זה יַהַוַהַ, ברכה שניה בצירי יֵהֵוֵהֵ, ברכה שלישית במוצא האותיות כראש השנה, ובברכת מלך מוחל וסולח יֵהַוֵהַ, ובשחרית כזה יֵהָוֵהָ, ובמוסף יוּהוּווּהוּ בשורק, ובמנחה יֵהְוֵהְ, ובנעילה יַהֶוַהֶ ושאר הברכות כראש השנה.
ולמביני דעת החכמה בנקל יבינו סוד הנקודות האלה בסדר המדריגות העליונות הנעשות בענין התפילה, ובהזכיר המבין את השם בכוונת נקודותיו מנענע ומעורר למעלה השרשים העליונים כעין הקובע שלשלת אחת ראשה אחד במקום אחד וראש השני במקום אחר כי אף על פי שיהיה המקום ההוא רחוק, בנענע אדם ראש השלשלת שבידו מנענע כל השלשלת אף על פי שתהיה גדולה כל מה שאפשר להיות, וכן ענין הכוונה בכוין אדם פה למטה מעורר מלמטה עד למעלה מעלה לעורר הרחמים והסליחות, ואשרי אנוש יעשה זאת לעורר הרחמים על ידו ויעל מעליו אלהים.
התעוררות לכוונת התפלה בפרט בעשי"ת
סח. ובעת עומדו להתפלל יוסיף חרדה על חרדתו ואימה על אימתו ויזכור שהוא עומד לפני עילת כל העילות כי הוא שורש כל השרשים ובו עומד שורש חיי נשמתו ויתבושש מלחשוב בדבר אחר אלא במה שהוא מדבר לפניו, וזה בכל הימים קל וחומר כהיום הזה להוציא דבר לפני האלהים בלא לב ולב חלילה כמו שאמרו בזוהר, 167 דמאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא גרים לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי ביומא דאילנא אתער בעלמא למיעבד דינא כנזכר בסוף פרשת במדבר, ולכן זאת יתן אל לבו לכוין בקרב הימים האלה ביותר משאר הימים הן בלמוד הן בתפילתו לכוין אל נוכח פני ה' ואל יתערב זר במחשבתו.
סט. ואמרו בזוהר אחרי מות, 168 תנא על ג' מילין מתעכבי ישראל בגלותא כו' ועל דמהדרי אנפייהו מן שכינתא, ופירשו המפרשים הוא הפוסק דברי תורה ותפילה לדברים בטלים כי אז פניו נגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה', והלומד ומתפלל ובאמצע פוסק ומחזיר פניו להסתכל כאן וכאן בצורכי עצמו הוא נוגע בכבוד השכינה וכל שכן אם הוא בתפילת שמונה עשרה, וכבר כתבנו לעיל בשם הזוהר דדינא קדמאה ביומא דראש השנה על דעביד קלנא לשכינה.
ולפיכך הבעל נפש יחוש על זה מאד להתקדש בכוונתו נוכח פני ה' ויכון לקראת אלהיו בבכי ובתחנונים על ימי חיי הבלו לבל יכרת במיטב ימיו על חטאתו ואשמתו והוא עדיין לא השלים חוקו כי לא יושג כי אם ברוב הימים ימצאנו כמ"ש בפרקים דלעיל.
דברי הזוהר בהנהגת יש נספה בלא משפט וטעם שיעתיר על החיים
ע. ואף גם כי לפעמים כד אתער צד"ק בעלמא אדחי גברא מקמי גברא כמו שאמרו בזוהר וילך 169 על פסוק ויש נספה בלא משפט, תא חזי והא אתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן ולזמנין תפוק נשמתא דנוקבא עד לא נפקת דדכר דהוא בר זוגה וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדווגא בהדיה נוקבא ואתי אחרא ואתנסיב בהדה כיון דמטא זמניה דהאי זווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונסיב לה ועל דא כתיב ויש נספה בלא משפט דאתכניש בההוא זמנא עד לא מטן יומוי וכו' ובגין כך בעי בר נש למבעי רחמי דלא יתדחי מקמי אחרא ע"כ.
וטוב לגבר כי תהיה זאת מכלל כוונתו בימי הרצון האלה בתפילותיו על החיים ועל השלום לבלתי ידח ממנו נדח חס ושלום כאמור כי עת רצון היא מאד אשר מי לא נפקד כהיום הזה בכל אשר יעבור עליו, ומה טוב מאד כי יקדים תפילתו וכוונתו גם על זאת טרם יפקד בדין להפקד מושבו חס ושלום, ויועיל גם כן בתתו זאת אל לבבו בעת עומדו בתפילה לפתח סגור לבבו ותאחזנו פלצות ומורא יעלה על ראשו לשפוך שיחה לדרוש סליחה בלב נשבר ונדכה ולשוב מעבירות שבידו ויצר אותו בח"רט בחרטה גמורה ושב ורפא לו.
אזהרה לכוין בחזרת הש"ץ וסוד הייחוד הנעשה בעניית אמן
עא. ואף גם בחזרת העמידה יעמוד ויכון את לבבו לקראת אלהיו באימה וביראה וספרו פתוח בידו לשמוע אל הרנה ואל התפילה מפי השליח ציבור ולא יפנה על ימין או על שמאל, כי גדול היחוד הנעשה בחזרת התפילה מהנעשה בתפילה בלחש כנודע כי הוא בסוד מחברת השנית והיה המשכן אחד דבה חוברות אשה אל אחותה, והטעם הוא לפי שעונה אמן בכל ברכה דאמן עולה כמנין שני שמות יאהדו"נהי מה שאין ייחוד זה כשאדם מתפלל בלחש שהרי הוא מזכיר את ה' בכנויו אדני, ואף על פי שיהיה כוונתו ביה"וה מכל מקום אין שני שמות משולבות כאחד אבל באמן הוא רמז בשני שמות המתייחדים כאחד ולפיכך הוא ייחוד משובח כמ"ש המקובלים.
תוכחה למדברים בחזרת הש"ץ או עוסקים בתורה
עב. וכתבנו זה להודיע לבני אדם אשר המכשלה הזאת תחת ידם להפסיק בדבור בחזרת התפילה כי המה מפרידים הייחוד כי לא יאות להיות שם דיבור אחר זולתי קול האמן המורה הייחוד, ואפילו לעסוק בדברי תורה אסור כי אין לערב תקון בתקון כי לכל אחד זמן בפני עצמו, אלא יזהר לכוין את לבו לענות אמן בכל ברכה וברכה ותהיינה אזניו קשובות למה ששליח ציבור מוציא מפיו לכוין באיזה ברכה ואיזה שבח הוא עונה אמן לבלתי ייתמו בניו חס ושלום בהיותו עונה אמן יתומה, ויתן עיניו למטה ולבו למעלה כמו בתפילתו בלחש ממש.