חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חדש אלול וראש השנה · פרק ו - מעלת ר"ה - תפלת ערבית - סעודה
טעם שמתעטפין בגדי לבן בראש השנה
א. יתיצבו ה מתקדשים ו המטהרים ה ניגשים ????? אל ה' בהתקדש עליהם היום מכוסים לבנים ומעוטפים לבנים להראות הבטחתנו באלהינו מרחם כרחם אב על בנים כי הוא יוציא לאור משפטנו ונזכר ונכתב לחיים טובים ולשלום, וגם להראות לעיני כל העמים ששון ושמחה למען יכירו וידעו אהבתו וחמלתו יתברך אלינו אשר מרוב חיבתו עמנו קלקל את השורה כי דרכו הפך דרך מלכי הארץ.
חיבת הקב"ה לישראל ביום המשפט מהר"ם אלשיך ע"ה
ב. כי הנה זה דרכם כי בהשמע לאחד מן המלכים כי אנשי עיר אחת מערי ממשלתו אשר לא טוב בעיניו עשו, וקבע יום מועד להעמידם במשפט ומי אשר חטא לו ימחנו מספרו מן העולם, הלא דרך המלך הוא שחפץ יחפוץ יותר במשמאילים מבמיימינים למען הראות רעם גבורותיו וכח משפטיו למען תפול חיתיתו על כל מלכותו ורגזו וחלו מפניו.
אך לא כדרך מלכי ארץ דרכיו יתברך חלילה כי חפץ חסד הוא וברגע באפו חיים ברצונו וכל חפצו במזכים ולא במחייבים, וכמו שפירשו הקדמונים על פסוק ויהי היום ויבואו בני האלהים כי אמרו ז"ל כי יום ראש השנה היה שהוא יום הדין, ושם הורה לנו הכתוב דרכו יתברך כי על המיימינים אמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' כי הם העיקר הביאה וההתיצבות אך השטן הבא ללמד קטיגוריא לא בא כי אם כדבר נוסף ובא בתוך הבאים, וזהו ויבא גם השטן בתוכם שהוא אגב המזכים כי חפץ חסד הוא יתברך אשר גומלם כרחמיו וכרוב חסדיו, ולכן יאותה לנו להראות כהיום הזה גילה ורעדה נגד כל העמים ויענו ויאמרו אמן בעל כרחם לאמר.
שמחת ישראל בראש השנה על דרך וגילו ברעדה
ג. באמת אמרו 115 אין אופייא של אומה זו כשאר אומות העולם מנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים וכו' אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים את שערן ואוכלים ושותים בראש השנה לפי שיודעים שהקדוש ברוך הוא עושה להם נס כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, אכן וגילו ברעדה כתיב ויחרד כל איש וילפת ורוחו ונשמתו אליו יעצוב ויהיה נכנע נשבר ונדכה בתשובתו הרמתה מיחל ומקוה רחמי שמים כי רבים הם.
התעוררות לחרדת יום הדין ותוכחה לשמחים בו כבמועדים
ד. לא כן כמה בוערים בעם אשר יתעטפו לבנים וסדינין מצוייצין וישישו וישמחו ברוב ששונים כחגים וכמועדים וישליכו את רוע מעלליהם אחרי גוום ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם להעצב ברעיון לבם לומר מי יודע מה יהיה משפטנו בעולם העליון בקום למשפט אלהים, דינא יתיב וספרין פתיחו וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ומי לא נפקד כהיום הזה, ולהתלבש ביראה וחרדה ולשית עצה בנפשם יגון בלבם לילה ויומם להעלות ארוכה למחלתם ואיזו הדרך ישכון אור משפטם ולצאת זכאים בדינם, וזה דרכם כסל למו לאמר גדולה ההבטחה ואין אופייא של אומה זו כשאר אומות העולם וכו', וששים ושמחים בכסא ליום חגנו וכל המרבה במשתה היין הרוג בקר ושחוט צאן הרי זה משובח בעיניהם ואין איש שם על לב כי חג לחוד ויומא דדינא לחוד.
ה. הלא תראה אשר חכמים הגידו, 116 כי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה, ואומר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל אומרים שירה ע"כ.
הרי שלא הספיק טענת ההבטחה שאין אופייא של אומה זו כשאר אומות העולם לומר ההלל בראש השנה כשאר החגים יען כי סוף כל סוף עת צרה היא ולא נופלת היא הצרה הזאת מעת שהיו טבועים בים, ההוא אמר מעשה ידי טבועים בים ואתם אומרים שירה, כל שכן וקל וחומר בקום למשפט אלהים וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ואיככה יוכל וראה ברעה אשר ימצא לפושעים וחטאים ויאמרו לפניו שירה, ולפיכך מנעו מלומר שירה היום הזה למען החי יתן אל לבו כי אף שנצטוינו לבטוח בה' בכל לבנו ולהתעטף לבנים לא מפני כך הותרה הרצועה להשליך אחרי גוויתנו את אשר הכעסנו את המלך ה' צבאות ופחד ה' והדר גאונו ומשפטו ושאתו חלילה כי יצא הקצף מלפני ה' וחמתו תבער בם רחמנא ליצלן.
ו. ולא אמרו חכמים בטוחות למרגיזי אל חלילה כי אם למי שירא את דבר ה' והוא עצב וסר וזעף על חטאתיו ויתענה עליהם מקודם לכן ויבקש עליהם לפני אלהינו מרחם שידו פשוטה לקבל שבים ומוחל וסולח, ואחר שיעשה מעשה הראוי לו יעשה כמו שמובטח לו שיצא משפטו לאור וילבש לבנים ויעשה כל מעשה המראה לבני אדם שמחה וששון ובפרט לעיני העמים שיכירו וידעו אהבתו יתברך איתנו כנזכר, אבל סוף סוף צריך שלבו יהיה נכנע ונענה, אך לא אל אשר לא שת לבו את דבר ה' לשוב מעבירות שבידו וקרבם מלא תוך ומרמה ומן השפה ולחוץ מתעטפים ויושבים בבגדים לבנים חצבי חיוריה דמליין קטמא.
ולו חכמו ישכילו כי זימנו לבנים ומצאו שחורים אחר כי לא שתו איש עדיו של תשובה עליו, בזה להם לעגה להם בבואם להראות את פני אלהי המשפט ומה מידם יקח, האם התרנגולת פטומה והיין ישן אשר זימנו להתענג בם יקח מידם, ואיך ישאו פנים אל מול פניו יתברך לשאול מאיתו החיים והשלום ויתר מחייתם כמי שמעיז פנים באחד העם ולא יראו ולא יחתו מגבורתם, ואין זאת כי אם על עשותם על ה' מצוות אנשים מלומדה כאשר למדום אבותם ולא יבינו בחשיכה יתהלכו יפנו עורף ולא פנים לדעת מהו משפט היום ומה נעשה בו בשמים ממעל.
ואף אם יש בם אשר ידעו ויבינו משפט היום ומעשהו אין איש שם על לב בהכנעת הפנימיות רק בהוראת הכנעת החיצוניות כי האדם יראה לעינים והוא צדיק בעיניו ומראהו כמראה מלאך האלהים, אך אם לה' יחטא איש אשר הוא יראה ללבב מה יסכון לו ללבון את הלבנים ומצא שחורים אם און ועמל בקרבו כי כל אלו הדברים אינן אלא מכשירי אוכל נפש אחר הכנע בהכנעה פנימית, וכאלה רבות איתם לבלתי הבט כי אם החוצה אל העין וה' הטוב יכפר בעד.
תוכחה לראש השנה ממשפט בשר ודם
ז. ואולם הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו ומורא יעלה על ראשו מפחד ה' ומהדר גאונו ומשפטו ושאתו ויראת שדי על פניו תמיד כל היום לאמר כמאמר ר' יוחנן בן זכאי, 117 אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ולמחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ואף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכין אותי לדון לפני מלך מלכי המלכים שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתי מיתת עולם ואיני יכול לפייסו ולא לשוחדו בממון ולא אבכה.
ח. ומי האיש אשר סריסי המלך בשר ודם יבהלוהו להריצו ולהביאו אל המלך למשפט אשר לא יחרד לבו ויתר ממקומו ורעיונהי יבהלוניה והעולם חשך בעדו בשומו בלבבו לאמר, אויה לי מה אענה ומה אומר מה אדבר ומה אצטדק ולא יפנה ימין ושמאל ולשמחה מה זו עושה, שמחה לפניו לתוגה נהפכה וימאס באכילה ושתיה.
וכל שכן וקל וחומר בגשתו אל מול כסאו יתברך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא והשטן עומד לימינו לשטנו לדכא תחת רגליו כל אשר יעבור תחת השבט, הן גור יגור ונפול תיפול חיתתו עליו ויקרע את לבבו לי"ב קרעים לאמר, אוי לי כי כעסתי גם כעס ואיך אשא פני האדון ה' צבאות ועבד אויל הייתי בעיניו, ואם אב הוא איה כבודו ואם אדון הוא איה מוראו ובמה אתכסה בגשתי אליו אל המשפט האיום והנורא כי ערום אנכי, ובמה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, האקדמנו בעוולות ומרמות שהרביתי ואת דברו בזיתי אשר כל ימי מכאובים מצרעת עונות וחטאים אשר כמשא כבד יכבדו ממני, ובכן יכוף כאגמון ראשו בהכנעת הפנימית מבית ומחוץ, בהכנעת הפנימית יתחיל ובחצונית יכלה לבל יקל ראש אפילו רגע אחד ביום הזה האיום והנורא כי לא ידע האדם את עתו אשר יביאו משפטו ופעלו לתת דין וחשבון לפני כסא כבודו יתברך.
ט. ומה טובו ומה יופיו כי תבא תשובתו הרמתה ופרי הכנעתו הפנימית אשר הוא עומד ומתחנן בעת ההיא לפניו יתברך, ויכבשו רחמיו את כעסיו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ובימין צדקו הנח"ה למדינו"ת עשה לעת תמוט רגלו על רוב עווניו חס ושלום.
וכן בהפכו אם יקל את ראשו באכילה ושתיה כבחגים וכמועדים לרבות כל מיני שמחות, ובשמים ממעל יגשו אז ידברו על עסקי דינו בעת ההיא והוא פנה עורף ולא פנים ולא שת לבו אל כמה צרים צוררים קרבו ויאתיון להשטין על רוע מעלליו ואשר הרבה עון אשמה, והאחרון הכי נכבד אשר פרק עולו ואימתו יתברך מעל צוארו בעת אשר המשפט והדין מתוחה עליו וכסיל מתעבר ובוטח וכדאי בזיון וקצף עליו, ועליו נאמר ויש נספה בלא משפט שנספה הוא בלא זמנו על בלתי נתון אל לבו כי המשפט לאלהים הוא שאלמלא היה שת את לבו אל המשפט חסד ה' מעולם על יראיו.
מידת ר"ה היא פחד יצחק ובני איוב נענשו שעשאוהו יום משתה
י. ועל זה עברו ונענשו איוב ובניו כמו שנאמר ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים וכו' שעשו ימי ראש השנה משתה ושמחה להתענג בם כמו שאמרו בזוהר 118 כי כל מה שכתוב ויהי היום יומא דראש השנה הוא ופוק חזי מאי סליק בהו, ומדתו של יום ראש השנה הוא פחד יצחק ואיננה חס ושלום מדת הנקמה רק הוא מדת פחד שמפחיד על ידה את החוטאים עד שיכנעו וישובו, והשת לבו לפחדו ומוראתו לא יפחד מכל צרה כי פחד ורעד לבבו ויגון בלבבו על עונו ונעשה לו יום הדין ליום צחוק ושמחת לב ועל זה אמר דרך הלצה כל השומע יצחק לי, רוצה לומר השומע לדברי מוסרי הנפש יצחק לו, שמחה וצחוק נעשה לו יום הדין והנורא ואז בודאי יבטח באלהיו להשלים שנתו בטובה.
רמז מוסר במ"ש האי מאן דבעי למינדע אי מסיק ליה שתא כו'
יא. ועל זה אמרו הקדמונים כי רמז ר' אמי בפ"ג דהוריות, 119 האי מאן דבעי למנדע אי מסיק ליה שתא אי לא ליתלי שרגא בהדי עשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכפורי בביתא דלא נשיב רוחא בגויה אי משיך נהוריה לינדע דמסיק ליה שתא, לרמוז כי אין טוב לאדם בימים האדירים האלה רק להעלות על ראשו תמיד את אימת הדין ולהאיר ולהדליק את נר אלהים נשמת אדם בתוך הגוף האפל בבתי כנסיות ובתי מדרשות ביתא דלא נשיב זיקא הוא היצר הרע על דרך שאמרו משכהו לבית המדרש, ואי משיך נהוריה לבל ימוט מלהתרשל במעשה תשובתו ותורה אור בודאי ידע כי יהא מסיק שתא בטוב ובנעימים ויוסיפו לו עוד רבות בשנים דשנים ורעננים.
סגולת השב בר"ה להכתב בספרן של צדיקים בו ביום
יב. והנה אשר חכמים הגידו, שלשה ספרים נפתחים בראש השנה צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ורשעים גמורים למיתה ובינונים תלויים ועומדים עד יום הכפורים זכו נכתבים לחיים לא זכו וכו', ולפי זה השמחה והיום טוב הוא רק לצדיקים גמורים כי לרשעים אין שמחה וכן לבינוניים כי אין מי ידע איך יצא דינם ביום הכפורים, אכן בעשות האדם תשובה בו ביום לפחות אם לא עשה תשובה קודם אז הוא בבחינת הצדיקים וישמח ויגל לבו ביום האדיר והנורא, ואמרו הראשונים כי אף מי שכבר נכתב ונחתם ביום ראש השנה בין הרשעים ויהרהר תשובה באותו היום בציבור יתקרע רוע גזר דינו ויכתב בספר חיים טובים בין הצדיקים.
עונש רשע המת בקיצור שנים לבא בגלגול להשלים שנותיו
יג. והחי יתן אל לבו כי לא שולח בעולם הזה לאכול ולשתות כבהמה כמנהג הכסילים שלבם בבית המשתה, כי לענין זה מה תועלת בבריאתו והלא יש הרבה מסוג זה מאומות העולם אוכלים ושותים ואת פועל ה' לא יביטו ומתים כבהמות וכאשר באו כן ילכו ואינם נענשים מפני שאין להם נשמה ולא נצטוו על המצוות אלא אם הרשיעו שאז נאמר בהם ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.
יד. ואשרי הגבר השב אל ה' בכל לבו להשקיט לו מימי רע ועושה חסד עם נפשו וגופו שלא יכרת במיטב ימיו כרשעים שנכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, אשר הנפש היפה שבו היא מר לה מאד בהכרת הגוף בקצרות הימים כי יצטרך להתגלגל עוד בכמה גלגולים כמו שאמרו המקובלים בסוד הפסוק כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך, רוחי חובלה ימי נזעכו קברים לי, כי אשר לא השלים ימיו יצטרך לבא בגלגול המר, אבל מי שהשלים ימיו ושנותיו אין צורך להתגלגל כי למה יומת פעם אחרת מה עשה.
וזה אומרו כי שנות מספר יאתיו, פירוש כי השלים מספר ימי שנותיו אז וארח לא אשוב אהלך כי לא יצטרך לשוב ולהתגלגל נשמתו, אך אם רוחי חובלה ימיו נזעכו כי מת בחצי ימיו אז קברים לי - שני קברים כי ישוב להתגלגל עוד ולמות עוד פעם אחרת ולהקבר עוד בקבר אחר וזה קשה לנשמה מאד מאד, וגם כ"ביכול קודשא בריך הוא כמה מהצער מגיע לו על זה כי הוא אב הרחמים ודרכו להטיב עם בריותיו ובפרט בנשמותיו הקדושות שהם חלק ממנו יתברך ואינו חפץ לעקור את הנשמה ממקום אשר ממנה חוצבה ממחצבת הראשון ששם מצב חיותה, והוא כמי שעוקר אילן ממקום נטיעתו הראשון ומשרשיו שהיה חי בהם ושותלו במקום אחר.
המאריך ימים זוכה לה אחז במדות עליונות
טו. ומטעם זה ראוי לכל אדם להיות רודף אחר חיים הגופנים יען כי באמצעותם יזכה לחיים הנצחיים כי לא יתכן לאדם להשלים נפשו בימים מועטים כמו שאמרו ארחין רחיק וזוודין קלילין, והמאריך ימים מתאחז במדות עליונות כפי שניו כדאיתא בזוהר פרשת תצוה דף קפ"ה זה לשונו, והאי יומא נטיל לכולהו נפשאן והוו ברשותיה ואי לא קיימא ברזא דשבעין לית ליה רשו לנפשאן דקיומא דנפשאן ברזא דשבעין כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ואי תימא לנפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנים לא שלטא בהו ודאי שלטא בהו אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא עכ"ל.
הנה מבואר ממאמר הזה כי אינו דומה המת בקצרות שנים למאריך ימים לפי כי כפי שניו כך הוא מתאחז במדות העליונות, ועל כן אשרי הגבר אשר לו בכח יגבר בקרב הימים האדירים האלה אשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים כי המשפט לאלהים ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות כי ישא עול התשובה ומעשים טובים בכל הבא מידו ולהתאמץ ביראת ה' תוסיף ימים למען לא יכרת במיטב ימיו ויכתבו עליו מרורות ויורישוהו עוונות נעוריו חס ושלום.
דברי ספר הבהיר על הנפטר בקיצור שנים
טז. ובספר הבהיר אמרו, כי הנפטר בקצרות שנים תובעים ממנו בבית דין הגדול של מעלה מדוע לא תקנת מעשיך ושמא היה לך בן מורה הוראות בישראל והשביע בצחצחות נפשך, ואף גם כי באמצעות החיים היית משיג שלימות לנפשך.
כוונת בקשת החיים בימי הרחמים הם על החיים הרוחניים
יז. כי על כל אלה הימים האלה נזכרים ונעשים לשפוך שיחה לדרוש סליחה ולחשוב עם קונו כמה הוא חסר משלימותו ולתקן עותתו ולהרבות מצוות ומעשים טובים, ובנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים אליו יתברך בבקשתם ובתפילתם בשאלת החיים נוסף על שאר ימות השנה כי אנו מוסיפים עוד זכרנו לחיים וכתוב לחיים טובים ובספר חיים טובים וכו', ובודאי כי אין להעלות על הלב להיות הכוונה לבקש אריכות הימים לברוח מן המות כי אין זה ראוי להפליג עליו כל כך ולהרבות בתחנונים בשורש תפילתינו בפרט בשלש ברכות הראשונות והוא דבר פחות ונקלה.
ביאור כוונת הכתוב מי האיש החפץ חיים
יח. ועל כיוצא בזה אמרו הראשונים כי כיוון דוד המלך עליו השלום, לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, כלומר כי במה נחשב הוא האיש אשר חפץ חיים בזה הצד שהוא אוהב ימים שיתרבו כדי לראות טובה הרבה, ולכך אמר מי האיש על דרך מי הפלשתי הערל הזה שאיש כזה בלי ספק נבזה ונמאס הוא.
אבל פנימיות הדבר הוא סור מרע ועשה טוב כי אותה אתם מבקשים לאור באור החיים הארוכים, וכן הוא אומר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, וזהו הוא שאלת החיים בימים האדירים האלה בשורש תפילתנו למען יהיה לנו זמן לעובדו שכם אחד אשר באמצעות החיים הגופניים נזכה לחיים הנצחיים, ועל כן סידרו לומר בפתח שערי התפילה זכרנו לחיים וכו' כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים, לרמוז כי אין כוונתינו לשאול חיים לצורך עצמינו אלא כל כוונתינו לשם שמים למענך אלהים חיים כדי לעבדך ולהתעסק בתורה ומצוות להשיג שלימותינו שאין מקום לזה אלא על ידי החיים.
ביאור מ"ש ז"ל צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר
יט. והראשונים אמרו במאמרם ז"ל, 120 שלשה ספרים נפתחים בראש השנה של צדיקים נכתבים ונחתמים לחיים, של רשעים נכתבים ונחתמים למיתה וכו', כי יתחמץ לבב אנוש לאמר אני ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן יעמד חי לפני ה' וצדיקים ממתים ידך ה' ממתים מחלד, אכן המשכיל לבו ישים כי לא מחשבת חכמי הראשונים לומר על החיים הגופניים אלא הכל סובב על החיות הרוחניי ומיתה רוחניית וצדיקים נחתמים לאלתר לחיים הנצחיים של עולם הבא ושל רשעים נחתמים למיתה להאבד מעולם הבא אם לא יתנו לב לשוב מאותו הדרך, ואל כוונה זו פונה בקשתנו זכרנו לחיים וכו' למענך אלה"ים חיים סוד עלמא דאתי כנודע לבאים בסוד ה'.
תוכחה על חומר כוונת הלב בתפלה ודברי הזוהר בזה
כ. והנה אמרו בזוהר סוף פרשת במדבר 121 ז"ל, ווי ליה לבר נש דפגים צלותא פולחנא דמאריה עליה אתמר כי תבאו ליראות פני וכו' זכאה בר נש דידע למפתיה למאריה בריעותא ובכוונה דלבא ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא ולא ברעותא הדא הוא דכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' וגרים ליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומוי בזמנא דאילנא אתער בעלמא למיעבד דינא ועל דא בעי בר נש לאתדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה בלבא רחיקא כמ"ד דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ע"כ.
הנה מבואר ממאמר הקדוש הזה כי מיעוט הכוונה בתפילה גורמת לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומוי חס ושלום, והחי יתן אל לבו על זאת כל הימים לבל יכרת במיטב ימיו וכל שכן וקל וחומר בקרב הימים הנוראים האלה כי אותה נפשינו איותה ויעש כמה סליחות ותחנונים לפני אלהינו מרחם לדרוש מאיתו שיזכרנו לחיים ברכה ושלום, שצריך להתאמץ בכוונת תפילתנו בכל עוז ותעצומות ולא בשפתים נעות וכל רוח אין בקרבו, ומה בצע כי ישמע במרום קולו קול קורא זכרנו לחיים והולך נגד החיים בתפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו וחס ושלום יעורר עליו קטיגורייא להזכירו לרעה למעלה.
יכוין בתפלות ימים נוראים לתקן תפלות הפסולות
כא. ולפיכך כל איש הירא וחרד לדבר השם בהתקדש היום הקדוש הזה יקדים לבא לבית הכנסת ולהתבודד עם קונו על כל אשר אשום אשם על הנפש ולדרוש סליחה מהאל החנון המרבה לסלוח על עון זה בפרט אשר לא עלה מוראת שמים על ראשו בהתפללו בקלות ראש גם בלא דעת ולבו לא נכון עמו לבל יהיה בעוכריו כהיום הזה בזמנא דאילנא אתער בעלמא למיעבד דינא חס ושלום.
ויכוין לבו ומחשבתו לתקן בתפילות הימים האלה כל התפילות הפסולות אשר נפסלו מחסרון הכוונה, ועתה בתתו אל לבבו אליהם בתפילה נאה וחסודה גם אותן הפסולות אשר נדחו מליראות את פני האדון ה' צבאות המה יעלו בהר ה' להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר זה הוא מחסדו הגדול יתברך לעלות התפילות הפסולות ולהתאחז בתפילה הראשונה אשר יתפלל בכוונה.
המתפלל בכוונה מעלה התפלות בלא כוונה ודברי הזוהר בזה
כב. וזה מבואר בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ה, שיש ממונה אחד העומד על הפתח אשר דרך שם עוברים תפילותיהן של ישראל הכשרות בבינת הלב ובעריכת שפתים ולא עבר זר בתוכה, ופותח להן שער בית התפילה והמה יעלו להיכל אשר כל התפילות מקובצות שם יחד לעלות וליראות את פני האדון ה' צבאות להיות עטרה לראשו.
אך אם התפילות המה מעורבבות במחשבות זרות ובלא כוונה אז אותו הממונה הוא דוחה את התפילות ההם החוצה והתפילות הולכות נעות ונדות עד שבאים ליד ממונה אחר אשר בידו תפילות הפסולות אשר נדחו משער בית התפילה והוא גונזן תחת ידו עד הגיע תור כי ישימו האנשים ההמה אל לבם לשוב ולהתפלל בכוונה וגודרים את עצמן לבלתי עשות עוד כזאת להתפלל בלא לב ולב, אז התפילות ראשונות שהם תחת יד הממונה ההוא מעלה אותם עם אותה התפילה הכשרה ונאחזין בה ועולות מעלה מעלה להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ועת שערי רצון להפתח, ע"ש באורך.
להתחרט בימים אלו על תפלות שהתפלל בלא כוונה
כג. ומי האיש הירא אשר לא ישית לבו את זאת לשוב מדרכו הרעה בקרב הימים האלה להכונן במחשבתו להעלות כל תפילות הפסולות של כל ימות השנה בתפילות היום, וישים על לבו על מה שהתפלל בלא כוונה ועדיין לא נענה באותם התפילות ועתה הוא מתודה ומתחרט על עון זה שהקל בכבודו יתברך ויאמר, אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ותהי יראתי אותו מצות אנשים מלומדה ובפי ובשפתי כבדתיו ולבי רחק ממנו, ויתמרמר בבכי ובתחנונים על זאת ויעשה גדר לעצמו לבלתי עשות כזאת, כן יעשה בתפילת ערבית ועוד ידו נטויה לכוין את זאת בתפילת שחרית ואף גם בתפילת מנחה והוא מהתקונים החשובים ליראי ה' ולחושבי שמו.
כוונה ע"ד הסוד בפסוק שויתי ה' לשני לילות ר"ה
כד. ואחר זאת יכוין לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ויכוין השם יֵהֵוֵהֵ ושוב ישלבנו בשם אֶהֶיֶהֶ כנודע סודו לבאים בסוד ה' כי הוא דינא קשיא, ובליל שני יכוין השם בנקודות צבאות יְהָוֹה ושוב ישלבנו באהיה כזה יְאֶהָהֶוֹיהֶהְ.
מקראי קדש לומר בכניסתו לביהכנ"ס בליל ראשון של ר"ה
כה. ובספר חמדה גנוזה סידרתי כוונה זו בסדר הפסוקים וזה סדרן.
ה' יֵהֵוֵהֵ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ה'וא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו. ו'ברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. ה'שולח אמרתו אר"ץ עד מהרה ירוץ דברו. י'הוה מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. א'בא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך. ה'אירו ברקיו תבל ראתה ותחל האר"ץ. ה'ודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גילה צדק"תו. ו'יהוה לעולם ישב כונן למשפט כס"או. י'ושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. ה'מקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. ה'משלח מעיינים בנחלים בין הרי"ם יהלכון ע"כ.
מקראי קדש לומר בכניסתו לביהכנ"ס בליל שני של ר"ה
כו. ובליל שני יאמר בכניסתו לבית הכנסת סדרן של כתובים הללו.
י'הוה אלהים צבאות שמעה תפילתי האזינה אלהי יעקב סלה. ה'וד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו. ו'אתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ה'וד והדר פעלו וצדקת"ו עומדת לעד. י'הוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. א'להים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפ"ן זאת. ה'רעשתה אר"ץ פצמתה רפה שבריה כי מטה. ה'אל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. ו'לציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון. י'הוה בשמים הכין כסאו ומלכ"ותו בכל משלה. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו. ה'ללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור ע"כ.
ובנקל כל איש יבין לאשורו ראשי תיבות הפסוקים כי המה ראשי תיבות של שם הוי"ה ושוב ביתר הפסוקים הוא ראשי תיבות הוי"ה ואהי"ה בשילוב, ולמביני מדע ינעם סדרן של פסוקים וכינוייהם, אך אף מי שלא ידע ולא בא בסוד ה' יאחוז מזה וגם מזה אל ינח ידו כי סדר הכתובים הוא מונה.
לומר פיוט אחות קטנה קודם המזמור של קדושת היום
כז. ושוב יתחיל להפיל תחינתו על השנה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה ויכלול בכוונתו גם על החטאים ועל העונות אשר עומד עליהם בארור, ואחר כך יקבל עליו קדושת היום במזמור היום ולא כנדפס בספרים המזמור תחילה דתחילה יש לנו להתפלל על אחרית השנה שעברה בטרם נקבל קדושת היום שהיא תחילת השנה באמירת המזמור של קדושת היום.
טעם שאומרין בכניסת היום מזמור פ"א למנצח על הגתית
כח. וטעם המזמור הזה הוא להודיע לבני אדם כי זה היום הוא יום הדין כי המשפט לאלהים הוא יען כי בתורה לא נזכר רמז דין כלל עד שבא דוד ופירשה במזמור זה, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, וגם מפסוק זה למדו גם על הפרנסה שנקצב כהיום הזה וסמיך ליה עדות ביהוסף שמו כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים וידוע שיציאתו היתה סיבת הפרנסה בשני רעבון, ולכך נסמך כי חק לישראל הוא לאומרו עדות ביהוסף שמו, רוצה לומר שהרי עדות יש שהוכן יום זה למזון כל חי מעניינו של יוסף.
ביאור הקדמונים בטעם שלא נזכר ר"ה בתורה כיום דין
כט. וכבר נתחבטו הראשונים חכמים הקדמונים בשאלה זו מדוע התורה כיסהו ליום הדין כי לא תמצא הדבר בבירור בתורה, ויש אומרים שהתורה לא דיברה כי אם במועדים שיש בהם עשיית מצוה כגון פסח ולולב אמנם בהודעת דין זה אין בו שום מצוה, ויש אומרים לפי שדין זה לא נתחדש מזמן מתן תורה שהרי מימות אדם הראשון הוקבע יום זה ליום דין, ויש אומרים לפי שדין זה אינו לישראל לבד שהרי אף לאומות העולם הוא יום דין.
ל. אכן עיקר הטעם בזה כי נעלם יום דין כדי שיהא האדם מסופק בכל יום שמא זה הוא היום, ונמשך ממנו תועלת גדול כדי שלא ידעו הזמן הקבוע ויבואו לסגל עונות בכל השנה ולשוב בתשובה סמוך ליום הדין ככל אשר אנחנו עושים תמיד אחר יום הכפורים כי ישוב כל איש לסורו בראותו עצמו רחוק מן יום הדין של שנה הבאה אשר זה מפיתויי היצר הרע לאמר ליום הכסא יבא ביתו, כלומר אין האיש הקדוש ברוך הוא בביתו כי הפליג עין השגחתו עד ליום הכסא לשנה הבאה.
וזה הוא שנאמר במזמור היום בכסה ליום חגנו כי התורה כיסתה אותו כדי שיהיו מסופקים בכל יום שמא זה הוא היום אשר ישב ה' לדין עמים ובסבה זו יהיו עיניו פקוחות על כל דרכיו בכל יום ויום, וזהו אומרו תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו היינו באותו חג שהתורה כסתה הזמן, ונתן טעם ולמה כסהו לפי שחק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ולפי שהוא יום דין לכך כסתה תורה אותו כדי שיחשבו בכל יום אולי יום דין הוא כנזכר, וכן העלימה התורה התרועה ולא פירשה אם התרועה בשופר או בפה ולהיות מתריעין בפה, אך טעם העלם התרועה הוא ללמד דעת את העם שיריעו גם בפה בתפילה ובתחנונים ולכך נזכר במזמור שם בסמוך בצרה קראת ואחלצך וכו'.
לא. ובזוהר אמרו, 122 דביומא דראש השנה טוען המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על עונות ישראל והולך להביא עליהם עדים, ובא השמש להעיד עליהם ואומר לו הקדוש ברוך הוא אין עד אחד נאמן, והולך השטן להביא את הירח להעיד ואז הירח מתכסה שנאמר בכסה ליום חגינו והיכן מתכסית מקום שאמרו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש.
דברי מוסר והתעוררות על הכוונה בתפלות ראש השנה
לב. וראוי לכל איש ישראל לשית את לבו בכל ענין המזמור אשר שם רמז הדברים הנאמרים באמת ולא יקרא אותו מצות אנשים מלומדה, וכן בשאר התפילה יכוין אל לבו היטב לכל אשר יבטא בשפתים להבין ולהשכיל כל אחד ואחד לפי שיעורו כי בשומו אל לבו פירוש מלות בתפילתו אז תתעורר כוונתו ונכנע לבבו הערל בראותו כי נצרך לחסדי המקום, אל כמפעליו ישיבנו ויעלנו בזכרון טוב מלפניו לחיים טובים ובל ימות ויספה במיטב ימיו, ואם יסתיר פניו ממנו ימצאנו צרות רעות ורבות.
וכן על ידי כך יתחדש בו רוח דעת ויראת ה' מיום ליום לשוב בתשובה שלימה לפניו כי יאמר איך אני אעיז פני ואקשה ערפי לפניו יתברך ולהתפלל לפניו בכמה בקשות ותחנונים על חיי ועל חיי כל אחי בית ישראל ואני הולך במעללי אשר לא טובים נגד החיים, ואיך אמלא את פי להתפלל תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך וכו' וייראוך כל המעשים ואני השלכתי יראתו אחרי גווי וכעסתיו גם כעס בהבלי נכר כגוי מקרב גוי, ואיך אמלא את פי לעתור ולרצות על הגאולה לומר תן כבוד לעמך ותקוה טובה לדורשיך וכו' ושמחה לארצך וצמיחת קרן לדוד עבדך ואני במעשי הרעים מעכב הגאולה והישועה כל זמן שלא אשוב מדרכי הרעה.
ומזה יקיש על שאר הבקשות והתפילות כשיבין וישכיל ויכוין למה שמוציא בשפתיו ויהא נזהר מהדברים המעכבים את שאלתו ובקשתו כדי שלא יהיה תפילתו קול ושוברו עמו, כי בודאי אין סכל וטפש בעולם שיעלה על לבו שהוא יתברך יעשה בקשתו ועודו מחזיק בטומאתו דברים המעכבים שאלתו ובקשתו כי אין זה תפילה אלא חוכא וטילולא, ותחת רח"ם רחמת"ים עברה וזעם וחרון אפו יהיה שבעתים חס ושלום.
לג. וכן הענין כשיתעסק בשבחו של מקום בשירות ותושבחות ומשים אל לבו כוונת השבחים מה שהוא אומר יכנס בלבו מורא שמים ויחרד וילפת מאד מפחד ה' ומהדר גאונו ולגדולתו אין חקר, ויעלו מידי יום ביום ממדריגה למדריגה ליראה את השם הנכבד והנורא וזה יהיה סיבה לשוב ממעשיו הרעים ולתקן מעשיו.
דברי הזוהר בסגולת התפלה המטהרת מעון
לד. ובזוהר פרשת אחרי מות 123 אמרו ז"ל, ממעמקים קראתיך ה' אימתי אתדכי בר נש מחוביה רבי יצחק אמר דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא הדא הוא דכתיב ממעמקים קראתיך ה' ע"כ, שם רמז מיסרנו הקדוש כי לפי הטבע בהתחננו במעמקי לבו כי ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו בתפילתו ממילא אתדכי מחוביה כי יאמר איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את נפשי בעבור אלה הדברים אשר מעכבים ויסיכו מסך מבדיל ביני ובין יוצר נשמתי, והוא על דרך מה שפירשו הקדמונים בכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי אינו דרך גזרה אלא לפי טבעו הטוב כדי שלא יהא נמאס בעיני הרבים אותם אשר יוכיח בשבט שפתיו אם יבא חטא על ידו חס ושלום.
יכוין בתפלתו שיהיו לרצון אמרי פיו כאילו כיון סודותיה
לה. ועל כן כל איש ישראל יכין את לבבו לכוין בתפילותיו בימים האדירים האלה, אף כי אין דרכו בכך כל הימים עתה יתאמץ לכוין בם ובפירושם כפי כח ידיעתו, ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיהיו לרצון וכו' כאילו כיון כל אלה ואז הקדוש ברוך הוא מעלה עליו כאילו היה כן, וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו, 124 ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות, עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתקנא.
חומר היודעים סודי התפלה ומתפללין בדרך פשוטה
לו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרז"ים ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין בכל הכוונות הרמוזות בכל נוסח התפילה, כי את אשר זכה להבין עמקי סודות הדברים ולא התבונן בכוונת התפילות ומתפלל בדרך הפשוטה אשמו בראשו, ואמרו ז"ל 125 מפני מה אין ישראל נענים מפני שאינן יודעים להתפלל בשם אבל היודע ומשיג עליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי.
וכן הוא מבואר בזוהר פרשת חקת דף קפ"ג ע"ב ז"ל, מהכא אוליפנא כל מאן דבעי לאתערא מילין דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההיא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מידי כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא אבל זעירין אינון דידעי לאתערא וקודשא בריך הוא קריב לכלא אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קרוב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ע"כ.
לז. ולמי שמשיג כוונות כל תפילה ותפילה לפי זמנה וסודה ולא התבונן גם עליו תעבור תלונת חז"ל אשר אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, וקרוב אני לומר כי עיקר מאמרם היתה על כוונת סוד הרזים וזווגי מדות העליונות הראויות לבא על ידי התפילות, ואשר לא יתבונן הוא כגוף בלא נשמה אף כי יתפלל בכוונה יען כי סוד התפילה הוא נשמה אל התפילה כי הסודות הם עניינים הנוגעים ברומו של עולם סוד שרשי השמות.
ועל כן אמרו שהתפילה צורך גבוה להמשיך שפע בכל העולמות, כי אחר שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אחוז בשרשרות הקדושה על ידי השתלשלות נשמתו ממדרגה למדרגה ותפילתו סולם שבו יתעוררו הספירות העליונות על ידו וימשיך שפע וברכה אל הספירה מהראשונה אל האחרונה ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליו דרך הסולם ויהא מקום ומושב לקבל השפע וממנו יתחלק לכל העולם, ונמצא שהוא במקום צנור הגדול הנקרא צדי"ק יסוד עולם והשכינה מתדבקת עמו מאהבתו אותו כמבואר כל דברינו אלה באורך בספר הזוהר פרשת ויקהל.
קצת מרמזי הסודות בתפלות ימים נוראים
לח. אבל מי שיוכל להתפלל על פי הסוד ומתפלל בדרך הפשוטה, אף אם יתפלל בכוונה לא ירצה כי כל כוונתו אינו מכוין רק לתועלת עצמו להשפיע לו רב טוב וכן לכל העולם, וכל אשר יוסיף אומץ בכוונתו הוא מוסיף רק כדי ליטול פרס מרבו כמו זכרנו לחיים ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וכו' וכן כל כיוצא בזה בשאר הבקשות ונמצא כי הוא כעבד הנוטל שכר מרבו.
אמנם הבן הוא האיש אשר חנן ה' אותו שזכה ליכנס בפנימיות סודות התפילה, כשיאמר זכרנו לחיים לא על חיי עצמו תהיה מגמת פניו אלא תהיה כוונתו להמשיך השפע והברכה אל המדות העליונות ושיתגלה החסד העליון כי ממנו תוצאות חיים למלך עולם ה' וכמו שהמלך העליון חפץ ומושך אור החיים לעצמו כן ימשך לנשמתו, ומפני שחיות נשמותינו תלוייה באם הבנים אלה"ים חיים לכך נאמר למענך אלהים חיים, באופן כי כל הכוונה ומגמת פנינו אינה אלא בסוד החיים העליונים שהם הארות גדולות המאירים במדות העליונות אשר המה חיים אליהם כדמות החיים אל התחתונים, וכן כל כיוצא בזה בכל שאר הסדר של התפילה כולן מתוקנות בסדר העולמות.
לט. ולכן תראה שתקנו לומר כמה לשונות שלפי פשוטי הדברים נראין כפולים ומכופלים, כמו ובכן תן פחדך על כל מעשיך ושוב אמר ואימתך על כל מה שבר"את וחזר לומר וייראוך כל המעשים והכל רמז על עולמות של מעלה הנרמזים בפסוק לכבודי ברא"תיו יצר"תיו אף עשי"תיו, ויראוך כל המעשים רמז לחיילות אשר בעולם העשיה, וכן וישתחוו לפניך כל הברו"אים רמז למאור הבריאה, וכן על דרך זה וידע כל פע"ול ויבין כל יצ"ור אשר נשמ"ה באפו ה' אל"הי ישראל רמז לארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה מלמטה למעלה.
רמזי סוד ד' נוסחי "ובכן" בתפילת ר"ה
מ. וכן בכל יתר כפלי הלשונות כמו ארבעה "ובכן" שנזכרו בה כמו שאמרו בספר התיקונים אין להוסיף ואין לגרוע מהם, ואף כי בספרים לא הוזכרו אלא שלשה "ובכן", לא עמדו בסוד הדברים ועומקן כי המדפיסים הראשונים נטו אחר דברי הזוהר בפרשת בשלח שלא הוזכרו שם רק שלשה אך לא האיר אל עבר פניהם סוד הנזכר בתיקונים ארבעה ובכן.
וצריך אתה לדעת כי ובכ"ן בגימטריא ע"ב סוד שם ע"ב הנרמז בפסוקים ויסע ויבא ויט, ובכ"ן יתקד"ש הוא נגד ע"ב אותיות דפסוק ויסע והוא כנגד אברהם שקידש שמו יתברך בעולם, ובכ"ן תן פח"דך הוא נגד ע"ב אותיות דפסוק ויבא והוא כנגד פח"ד יצחק, ובכ"ן תן כב"וד הוא נגד ע"ב אותיות דפסוק ויט נגד יעקב שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובכ"ן צדיקים הוא נגד הע"ב שמות שנעשים מאותיות השלשה פסוקים שהם ע"ב שמות כל אחד משלש אותיות והוא נגד רגל רביעי של המרכבה דוד המלך עליו השלום שהוא סוד צדיקים בלשון רבים צדי"ק וצד"ק שהם בהתחברות.
ישוב דברי הזוהר עם התקונים במספר נוסחי "ובכן"
מא. ולכן לא הוזכרו בזוהר פרשת בשלח אלא שלש ובכן ששם לא דברו אלא בג' הפסוקים שהם כנגד האותיות קודם שיבנו לבתים ויעשו תיבות, אך בתקונים הוזכרו הארבעה ששם דברו על הכולל אחר שנבנו לבתים ונעשו מהם שמות כי זהו ברגל הרביעי כאמור, ולכן העיקר לסדרן ארבעה כסדר התקונים שנפל טעות בכת הקודמין המדפיסים.
תקון נוסח "זכרנו לחיים" על פי האריז"ל וסודו
מב. וכן נפל טעות בנוסח זכרנו לחיים וכו' וכתוב בסוף הנוסח למענך אלהים אל חי, ושגיאה היא לפי דברי הרב ז"ל שצריך להיות בנוסח זה מ"ח אותיות לא פחות ולא יותר אשר המה עולים במספר שמות הקדש הוי"ה ואהי"ה עם הכולל שמספרם מ"ח, וגם כי מספר תיבות נוסח זה כמספר עשרת ימי תשובה, זכרנו יום א', לחיים יום ב', מלך יום ג', חפץ יום ד', בחיים יום ה', כתבנו יום ו', בספר יום ז', חיים יום ח', למענך יום ט', אלהים חיים יום י', וצריך לכוין תיבה אחת בכל יום מעשרת ימי תשובה.
תוכחה למזלזלים בסודי התפילות
מג. ורבים פערו פיהם ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים המוכיחים והמישרים אורחותם של תועי רוח בדברים שעומדים ברומו של עולם, ויפנו עורף ולא פנים ולא אבו בדרכיו הלוך באשר הורגלו בתפילתם בשפתים נעות ורוח אין בקרבם ותהי עתרתם מצות אנשים מלומדה, ולו חכמו ישכילו כי המה יתעתדו להתקרב למשפט על אשר לא התבוננו להבין ולהשכיל שורשי הדברים על משפטם, ואף אם לא חלק להם בבינה לעמוד בסוד ה' נפל עליהם החיוב להאמין שיש פנימיות ענייני הסודות בסדר התפילה ככל אשר הורונו לדעת מאורי עולם, אשר כל עסקי סדר התפילות וביותר סדר התפילות של הימים האדירים האלה כולם מסודרות בסדר המדרגות העליונות וזווגי מדות הקדושות העליונות ושמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות ומספר אותיות הקדש שבהן שצריך לדקדק בהם שלא יחטיא אחת מהנה פן יהרסו אל ה' חס ושלום.
מד. וכל זה אשר רמזתי אליך הוא פשטי סודות הדברים בערך הסודות הכמוסים בהן אשר בהם יתברר טעם מדוע בתחילה סידרו לומר זכרנו לחיים ובסוף אומר וכתוב לחיים טובי"ם, כי מלבד פשט הדבר שהוא על דרך עני שואל על פתח ששואל תחילה מעט ושוב מוסיף עוד בבקשתו לומר חיים טובים, עוד יש טעם כמוס אשר המה בחינות הנעשות למעלה למלכ"ות שמי"ם אשר המה נקראים טובי"ם על שם גומל חסדים טובים ובזכרנו לחיים היא בחינה אחרת כמבואר לאשר עמד בסוד ה'.
מעלת היודע לכוין בסודי התפילות ובפרט בימים נוראים
מה. אשרי עין ראתה כל אלה כי כפי מקום עליית המחשבה כך תהיה ההשפעה עליהם, וכבר עוררתיך במעגלי יושר ואתה תאזור מתניך וחזקת והיית לאיש וכבן החופש בגנזי אביו, ואף גם אם לא הורגלת בכך כל השנה קדש עצמך בתפילות הנוראות הנאמרות בימים האלה, וכן תראה כמה מהכת הקודמין אשר הדפיסו סדר התפילה עם קצת כוונות בכל פרט ופרט מה שלא עשו ביתר תפילות הימים יען כי הימים האלה נזכרים ונעשים לעתור ולרצות בכוונת הלב על פי מאמר הזוהר שהעתקנו לעיל, אימתי אתדכי בר נש מחוביה דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא וכו', ועוד מאמר פרשת חוקת דקאמר דאי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קרוב דכתיב קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת.
סגולת התפלות בימים נוראים וטעם שיש לדקדק בנוסחן
מו. והואיל וכל אלה התפילות אשר בקרב הימים האלה היו לנו לעינים כתריס בפני הפורענות לכל ימי שנה וגם כל התפילות תלויות בתפילת הימים הנוראים כמו שאמרו כת הקודמים בביאור התחנון קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין ורמזנוהו למעלה, על כן ראו חכמי הדורות לתור ולדרוש ולסקל המסילה מכל שגיאות אשר נפלו בהן לבל יכשל בהם הקורא יותר משאר תפילות על כי בראש השנה ויום הכפורים אנו תלויין בדין והשטן עומד לקטרג לומר פיו הכשילו חס ושלום.
תיקון נוסחאות בתפלות ימים נוראים
מז. כי על כן הגיהו לומר זכרנו לחיים בשב"א אף דבלשון הכתוב הוא בפתח כל הכתוב לחיים, לשון תורה לחוד ולשון תפילה לחוד, ואף אם גם בתפילות שאר הימים לא יקפיד, הנה בראש השנה ויום הכפורים שהמה ימי דין והשטן הצר הצורר בשמים לדכא תחת רגליו כל אסירי בזיקי העון לקטרג ולומר פיו הכשילו שאומר לא חיים בפתח וברית כרותה לשפתים לפסוק עליו למות ולא לחיים לפי מעשיו, ועל כן אף כי בשאר הימים קורא לפי הדקדוק - בראש השנה יעזבהו ויטשהו.
מח. וכן מטעם זה יש לומר ויעשו כולם אגודה אחת האלף בפת"ח ולא בסגול דלשון הכתוב ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אחת בסגול, דלשון תפילה לחוד שלא ישתמע אגודה אי חד שמשמעו אינו אחד, ועם כי לעניות דעתי הטעם הזה קלוש הוא איתי ראיתי לגדולי ישראל מגיהים כן.
מט. וכן הגיהו כמו שידענו ה' אלהינו לדלג תיבת כמו, כי בנוסח זה חוץ מתיבת ובכן יש בה מ"ב תיבות כנגד הגבורה כנודע לעומדים בסוד ה', וכן הגיהו שהשלטון לפניך כי ברוב הספרים נדפס הש"ין בחיריק וצריך להיות השין בקמץ או לקרות שהשולטן לפניך כדי שלא יהיה נראה שהשילטון אדם שילטון.
נ. ובנוסח ובכן צדיקים והרשעה כולה כעשן תכלה צריך להיות בבי"ת כלשון הכתוב כלו בעשן כלו, והכונה לעתור ולרצות ועולתה תקפוץ פיה על לילי"ת נוקבא דתהומא רבא והרשעה כולה בכללותה עם עש"ן שהוא ס"מ תכלה.
נא. ובנוסח מלוך על כל העולם כו"לו אין למחוק תיבת כולו מפני היתור נפיש כי כן הוא גם כן לשון הכתוב כל בית ישראל כולו, ולא שייך לומר בכאן לשון תפילה לחוד אלא בדבר שיהא נתפש בפיו כמו לחיים הנזכר אבל לא ביתור בעלמא.
נב. ובנוסח ודברך מלכנו אמת, רבים מגדולי ישראל הגיהו לדלג תיבת מלכנו כלשון הכתוב ראש דברך אמת וכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכן הוא גירסת רבינו בחיי וכתב שנתקן נוסח זה על פי מה שמצינו במדרש שאמרה מדת הרחמים לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מאחר שבראת העולם במדת הדין שנאמר בראשית ברא אלהים ואי אפשר שלא תנהיג עולמך במדת הדין מפני מה בראתני אמר לה חייך שאיני מנהיג זולתך וכו', ואותו הדיבור אנו מבקשים ממנו יתברך בימי הדין הללו לקיימו שלא להנהיג עולמו כי אם במדת החסד ומדת הרחמים, עד כאן מעט מזער ממה שראיתי לעוררך ויותר מהמה כמה וכמה וכבר ביארום מפרשי התפילות ז"ל.
אזהרה על ההכנעה שעיקרה בלב ולא בכריעה בלבד
נג. ואשרי אנוש יעשה זאת לשית אל לבו שוה לשפתיו אשר מתוך זה ימשך הקרבת תועלת הנוסח האמיתי כי יתן אל לבו אליהם וגם הכנעת הלב כנזכר לעיל כי הוא עיקר הכל, כי מה בצע לנוהגים לכרוע כל התפילה בראש השנה ויום הכפורים ועליהם נאמר הלכוף כאגמון ראשו כי עיקר ההכנעה הוא בלב ושלא יתראה לעיני בשר כי כל מה שאפשר לעשות בסתר אל יעשנו בגלוי.
ואמרו הראשונים ז"ל, כל איש ישראל יסתיר כל ענייני עבודתו מבני אדם כי אז יכפל שכרו וינצל מלעג הלועגים ובזה יוודע שאינו גונב דעת הבריות, כי המגלה צדקתו כוונתו להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו בין הכסילים כדי שיוכל למצוא חפציו מהם והוא דומה למה שאמרו המושלים, כי החתול כשהזקין נעשה נזיר ובטחו בו העכברים עד שלכדם וגרם עצמותם, וכן אמרו אל תתפאר משום דבר שעשית ואל תעמוד במקום שישבחוך פן יגבה לבך, ואם שמעת בני אדם ששבחוך על גודל חסידותך אשר התחסדת עם קונך בפניהם דאג והצטער בדבר כי מחסרין חלקך לעתיד ועל כן נאמר והצנע לכת עם אלהיך, ולעושה אלה מלמדים אותו שלא לשוח ויאחוז בהכנעה הפנימית בסתר עליון וה' יראה ללבב.
אזהרה למגביהים קולם בתפילות ימים נוראים
נד. ורע עלי המעשה של רבת בני עמינו אשר אמרו לקולנו נגביר בתפילות הימים הנוראים והאדירים האלה וכל המרבה להשמיע בקול דברי קול ירעם בקול גאונו, יתן בקולו קול עוז תפארת לו מן האדם, ולא שמעו ולא הטו את אזנם לקול מלחשי"ם קול המורים אליהם לאמר למה יקצוף האלהים על קולכם לאמר היום אם בקולכם תשמיעו תחת היות תפילתכם כאוב מארץ קולכם ומעפר תשח אמרתכם, אם כבנים אם כעבדים המורדים באדוניהם הבאים לשפוך שיחה לדרוש סליחה מאיתם, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.
חומר המשמיע קולו בתפלתו ע"פ הזוהר מהר"ם לונזאנו ע"ה
נה. ומה גם כי גרמו רעה לעצמם בהרים קולם בתפילה אשר בכל הארץ יצא קום ובלי ישמע קולם, וה"ן קול ואין עונה ואין קשב למלאכי שמים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול תפילות כאלה כמו שאמרו בזוהר פרשת ויגש, 126 מאן דצלי צלותיה וקם קמיה מאריה לא אצטריך למשמע קליה בצלותא ומאן דאשתמע קליה בצלותא צלותיה לא אשתמע וכו', ודקדקו המקובלים ז"ל מדלא קאמר למשמע קלא אלא קליה משמע דאפילו הוא עצמו לא ישמע קולו.
ואף כי בר"מ פרשת פנחס 127 אמר זה לשונו, בצלותא כל חד מצלי בחשאי דלא ישתמע קלא דיליה בצלותיה לגבי חבריה וכו' דמשמע דלא אסר למשמע הוא עצמו, היינו לענין שאם ישמע לאזניו לא יענש על ככה מה שאין כן אם השמיע לזולתו נענש, ומשמע נמי כי אף על פי שלא השמיע הדברים ממש רק קול דברים אסור מדקאמר ומאן דאשתמע קלי"ה, וגם בתנא דבי אליהו פרק כ"ח אמרו בפירוש, המתפלל ומשמיע קולו לאזניו הרי זה מעיד עדות שקר ויש אומרים מחוסר אמנה.
נו. ובזוהר פרשת ויקהל 128 זה לשונו, אינון משריין מאריהון דאודנין צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא וכו' ואי ההיא צלותא אשתמעת לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא בר מאן דשמע בקדמיתא וכו', וכן אמרו בתקונים 129 ז"ל, ורזא דמלה בעומד"ם תרפינה כנפיהם דלא למשמע קלא בעמדם ישראל בצלותא דעמידה קול דממה דקה קדש הקדשים דאיהי בעמידה בגין דתמן קאתא מלכא וכו'.
תפלה בלא נענוע ובקול נמוך מסייעין אל הכוונה
נז. ומה שנתפשט המנהג ברבת בני עמינו להגביה קולם בתפילת הימים האלה, טעו בחושבם כי טעם הדבר הוא שלא להטעות לזולתם וזה בשאר הימים אכן בימים האלה להטעות לא חשו כיון שמצויים בידם מחזורים, אך לא מצינו לא בש"ס ולא בזוהר טעם זה דהא בגמרא 130 ילפינן לה מחנה שנאמר וקולה לא ישמע ואין הסיבה כדי שלא יטעה זולתו אלא מפני כי המגביה קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, וגם בזוהר תלו טעם הדבר מפני דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עילאה ומלה דעלמא עילאה לא אצטריך למשמע וכמ"ש.
נח. והראשונים אמרו כי המנמיך קולו מאד בתפילתו גורם לכוין הלב והמגביה קולו אינו מכוין, ומה שאמרו שמי שאינו יכול לכוין שמותר לו להגביה קולו כדי לכוין היינו כי האיש ההוא כשיגביה קולו יכוין אבל אינו מתפלל בכוונה, כי אף כי אמת הדבר כי הנענוע בתפילה והגבהת הקול יעזרו למי שלבו בל עמו, לא יועיל רק לשלא יטעה בתפילתו שאם לא היה מתנענע ומגביה קולו היה טועה בתפילתו ולא היה יודע היכן הוא אבל לא יועיל לכוונת הלב ואדרבא המתנוענע והמגביה קולו בתפילתו גורם ביטול כוונתו, והתפילה בלי התנועעות כלל וקולו לא ישמע עוזר על הכוונה.
ובעל נפש בנסיון יראנו שהעמידה בלי נענוע בתפילה ובנמיכות קול גורם לכוין הלב, וגם הבעל שכל יבוננהו משכלו כי נכריה עבודתו בשומו לנגד עיניו לאמר הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני רוח ויתן בקולו קול עוז.
תוכחה למתפללים העמידה בקול ועונין אמן בלחישה
נט. ומי יתן אלוה דיבר עמם לאמר אליהם אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, כי לענין ענות אמן יהא שמיה רבא אשר חכמים הגידו לענות אמן בכל כחם וכתבו התוספות בפרק כל כתבי 131 ז"ל, ר"י אומר דיש בפסיקתא כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומרים אמן יהא שמיה רבא בקול רם מבטלין גזרות קשות ע"כ.
ובזוהר פרשה תרומה 132 ז"ל, אנן בעינן לאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא ואדכר לשמיה ולבנוי וכו', וכן בפרשת פנחס זה לשונו, תנינן העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו דא איהו כחו ודאי אצטריך לאתער כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דמתקף אתער ההוא כח קדישא עילאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא, וכן פסק הקדוש מהר"י קארו בסימן נ"ו.
ס. הן זאת לעגה להם בזה להם לרבים מבני עמינו בנים לא אמ"ון בם, והן קול ענות חלושה אמן יהא שמיה רבא כקול אוב מארץ ידבר ענו לומר אמן חטופה ויתומה ואין קול ואין עונה יתן בקולו קול עוז בקרב איש ולב עמוק רק שפתים נעות כי אמרו כי הרי זה מקטני אמנה ומרמות רוח"א.
תיפח רוחם כי איה איפה צדקתם בעומדם בתפילה בקול גדול ולא יסף ותבקע הארץ לקולם אשר אין להם על מה שיסמוכו לא מן הש"ס ולא מספר הזוהר, ובענות אמן בקול גדול כל גדולי ישראל הסכימו פה אחד אשר פירושו האמיתי בכל כחו הכוונה בקול רם כמדובר, ואיך ימלאו את לבם להיות מלעיבים במלאכי אלהים על ככה וטח מראות עיניהם אשר זה דרכם כסל למו במקום אשר עשו פגם לתפילתם ויקראו בקול גדול וכו'.
ואנה יוליכו את חרפתם כי תפילות הימים האלה היו לנו לעינים לכל חיינו ולכל ימי שנותינו כאשר ביארנו כמה פעמים, והמה בסכלותם בקול כסילים יבטלום והיו כלא היו דהא לית מאן דציית ליה לעילא כמו שאמרו בזוהר, וקרוב הדבר כי הצר הצורר בשמים ממעל מצא כדי מאוויו לעלות ולהשטין אחר כי אין כל סניגור יעצרהו כי לא נשמע במרום קולו בהתחננו לפני קונו על אשר חטא על הנפש ומבקש כפרתו ועבר ורמס וטרף ואין מציל בר מינן.
סא. כי על כל אלה הנפש היפה המלאה לה דעת ויראת ה' יאחוז דרך חסידים הראשונים להתפלל כל הימים וביותר בימים האדירים האלה בלחישה ובנמיכות קול דממה דקה ואל יכנס בספק סכנה זו חס ושלום, וכן ראינו לגדולי ישראל החזיקו במנהג זה מנהג ותיקין לומר תפילתם בלחישה.
אכן בענין הקדיש ראוי להתאמץ כל איש ישראל בכל הימים וביותר בקרב הימים הנוראים האלה בעניית אמן יהא שמיה רבא בכל כחו בקול תקיף וחזק אשר סגולתו רבה היא מאד לכפר על כל פשע וחטאה, ואף גם אשר מבטלים גזרות קשות ורעות כמו שכתבו בתוספות בשם הפסיקתא כי אותה אנחנו מבקשים כהיום הזה לכפר עלינו ולבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות.
בעשי"ת יאמר עושה השלום בתפלה משא"כ בקדיש וטעמו
סב. וכתב הרב זלה"ה כי אחר העמידה לא יאמר עושה שלום אלא כל עשרת ימי תשובה יאמר עושה השלו"ם שמספרו ספריאל, והוא המלאך הסופר הכותב בספר חיים לכל בני אדם והוא מגין מהמקטרגים וכורת אותם כמספריי"ם הללו.
סג. ובעושה שלום שאחר הקדיש אין לחוש כי הוא נתקן בלשון תרגום לתברא מנעולין בגושפאנקאן דפרזלא וקליפין בישין כמו שאמרו בזוהר ואין צריך להזכיר ולומר השלום שם המלאך להכניע על ידו לקליפה כי מאיליה נפלה לא תוסיף קום מה שאין כן בתפילה, וכן ראיתי למורי נר"ו שלא היה אומרו בקדיש כלל רק בעמידה וכן ראוי לנהוג.
מנהג האר"י לומר לדוד מזמור בליל ר"ה קודם קדיש בתרא
סד. ועוד זאת שמענו כי מנהג הרב עם החברים לומר ליל ראש השנה קודם קדיש בתרא מזמור כ"ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, ומסוגל כדי שלא יחסרו מזונותיו כל השנה.
אכן צריך שיכוין בניקוד שמות הוי"ה שבו כזה יְהֶוָה שעולה ניקודו שם אדנות עם הכולל ועם אותיות ההוי"ה עצמה גימטריא פא"י שהוא שם הפרנסה היוצא מראשי תיבות פותח את ידיך, ואני שמעתי בניקוד זה יְהֶוֹה שניקודו עולה ס' ועם ההוי"ה עולה גימטריא אלהים בסוד ה' הוא האלהים אשר משם הפרנסה והכל עולה למקום אחד.
תפלה על הפרנסה אחר אמירת המזמור
סה. ואחר כך לומר אחריו, יהי רצון מלפניך יַהְוָה האל הגדול הגבור והנורא עשה למענך ולמען קדושת המזמור הזה והשמות הקדושים הנזכרים בו וקדושת פסוקיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו ורמזיו וסודותיו היוצאים ממנו, ולמען שם הגדול והקדוש דִיקָרְנוֹסָא היוצא מפסוק והרי"קותי לכם ברכה עד בלי ד"י ומפסוק נס"ה עלינו אור פניך ה', שתכתבנו בספר פרנסה וכלכלה שנה זו וכל שנה ושנה לנו ולכל בני ביתינו במלוי ובריוח ולא באיסור ולא בעמל וטורח בנחת ובשלוה ובהשקט ובטח כדי שנוכל לעבוד עבודת הקודש בקדושה ובטהרה בלי שום טירדה, פרנסה שלא יהיה בה שום בושה וכלימה, ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם כי אם מידך הפתוחה והקדושה, ותצליחנו והרויחנו בכל לימודינו ומעשה ידינו ועסקנו ותהיה ביתינו מלא ברכת ה' ונשבע לחם ונהיה טובים אמן כן יהי רצון.
לומר מזמור הנזכר עם התפלה אף בליל יום כיפור ויומו
סו. וכן יעשה כסדר הזה בליל יום הכפורים, וביום הכפורים אחר מוסף קודם קדיש בתרא.
בימי ר"ה ירחיק יגון מלבו ויאכל לכבוד היום
סז. ובצאתו מבית הכנסת ילך לביתו וישמח לבו ויגל כבודו ויבטח בהשם יתברך, ויקדש בלב שלם ובנפש חפיצה וירחיק ממנו כל יגון ואנחה שלא ליתן פתחון פה למקטרג כי אין לו מקום אלא במקום יגון ואנחה ומריבה וקטטה, וכן כתוב עליהם בדברי קבלה קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, אלא צריך לשמוח בלבו ולהראות שמחה לכל כדי לסמות עינו של שטן ויסדר שולחנו ויאכל וישמח לפי שהוא יום טוב, ולמה לא ישמח כל איש ישראל מאחר שנאמר חי אני אם אחפוץ במות הרשע, ועל כן אין מתענים בראש השנה ולא בשבת שובה מאחר שהאכילה והשתיה בהם היא מצוה.
אזהרה שלא להרבות בסעודות ראש השנה
סח. וכבר נתבאר כי לא נצטוינו על ההוללות ועל הסכלות אלא על שמחה של מצוה ולשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות עמו כמו שנאמר אכלו משמנים ושלחו מנות לאין נכון לו, ואין ראוי לאכול ולשתות יותר מדאי אלא פחות מן השיעור כדי שלא יקל ראשו מתוך אכילתו וישב באימה וברעדה ולא יסיח דעתו מן הדין וחשבון ועל כיוצא בזה נאמר וגילו ברעדה.
שיעור האכילה בר"ה וסודה מספר "מגיד משרים"
סט. ומצאתי כתוב זה לשונו, הני ב' יומין רמיזי לכתר חכמה ובינה דלית תמן אכילה ושתיה ולהכי איכא מאן דאמר דאית להתענאה בהו, ומיהו לא נהוג עלמא הכי משום דמיכלא בהני יומין הוו כי היכי דליהוי לשטנא חולקא בקדושה דילן ולא יקטרג עלן דוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין, ומכל מקום איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי חמרא בהו ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו, ואף על גב דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה, ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בישרא וכן בשתיה דלא אמר שתו יינות אלא משקים אוחרנין דאינון מתוקין, עד כאן מספר מגיד מישרים למהר"י קארו ז"ל ויאחוז צדיק דרכו.
מנהג אכילת הסימנים בלילי ראש השנה וטעמן
ע. ובתחילת סעודתו יעשה דברים שיעלו לזכרון טוב לפני ה' אשר חכמים הגידו סימנא מילתא היא ולאכול רוביא, כרתי, סילקא, תמרי, קרא, וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון מלפניך שירבו זכויותינו, כרתי יכרתו שונאנו, סילקא יסתלקו אויבינו, תמרי יתמו שונאינו, קרא יקרע רוע גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותינו ע"כ.
והעיקר הוא להתעורר כל איש ישראל לבקש על נפשו על הדברים הנזכרים דודאי אין שום רמז באכילת רוביא ותמרי, דאף דרוביא מורה על הרבוי אבל אין נרמז שם שזכויותינו ירבו דילמא זכויות דעלמא, וכן בכרתי יכרתו שונאינו אין נרמז שם שונאינו דילמא חס ושלום בהפך, רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר, וכשומו רוביא על שולחנו ואוכלו אז הוא למזכיר שיתפלל שירבו זכויותינו וכן כשרואה כרתי אז הוא למזכיר שיתפלל שירבו זכויותינו.
טעם אכילת הסימנים למהר"ח הכהן ע"ה
עא. ומהר"ח הכהן עליו השלום היה אומר בטעם אכילת עניינים אלו, כי הנה נודע אשר חכמים הגידו כי אדם הראשון נברא בראש השנה ותכף נצטוה על עץ הדעת שלא לאכול ממנו והודיע אותו הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלו ממנו ימות, ולכן אנו עתה בראש השנה בעצם היום ההוא עושים דברים אלו ואומרים עליהם אלה הדברים כלומר, ראה כי אנחנו לא נאכל זולת דברים המועילים שיש בהם זכרון טוב לתקן מעשינו ולהחיות את נפשותינו לעבדך באמת.
טעם שיש לעורר הדיבור בתפלה בעת אכילת הסימנים
עב. והנה אין לך עשב שאין ממונה עליו מלאך כמו שנאמר אם תשים משטרו בארץ וכל אחד ממונה עליו מלאך אחד והוא אומר לו גדל, ומבואר הדבר בזוהר בכמה מקומות דאף על גב שהקדוש ברוך הוא שם משטרו של כל אחד מלאך ממונה עליו אמנם מכל מקום העיקר של כל אחד ואחד נאחז במדות העליונות כמ"ש בפרק ר"ה לאילנות עיין שם באורך, ולפיכך כאשר יאכל האדם אלה הדברים החי יתן אל לבו לעורר אלו הכוחות למעלה ולעורר שרשיהם העליונים.
ולכן צריך כשיאכל שיבטא בשפתיו על כל דבר ודבר הנוסח שלו כמו שכתב המרדכי שהיה מנהגו של רב האי ז"ל, ולא כדעת הטור שנראה מדבריו שאין צריך לומר שום דבר כי אם שם אותן הדברים רומז על העניינים ההם כמו שכתב הב"י ז"ל, ואינו נכון מפני כי על ידי הדבור מתעורר כח העליון כמבואר בזוהר בכמה מקומות דהרהור לא עביד מידי אלא לבתר דאפיק מילה מפומיה ההיא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וכו', ולפיכך צריך לומר בפיו כך על כל דבר ודבר שאוכל כדי לעורר סוד דבור העליון ובזה מתקיים כל משאלותיו לטובה על ידי הכוונה.
אזהרה שלא לכוין בנוסח יתמו שונאינו על אויביו מישראל
עג. ואולם כאשר בא להתחנן ולבקש על אויביו ושונאיו אל ישים מגמתו על אויביו ושונאיו אשר מבני ישראל המה חס ושלום אף כי המה רעים וחטאים לה' מאד, ונהפוך הוא כי בקרב הימים האלה ימי תשובה צריך כל אדם להתפלל על כל רשעי ישראל להחזירם בתשובה שלימה, וכן אמרו בפ"ק דברכות 133 בהנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר דהוה קא בעי ר' מאיר רחמי עילויהו דלימותו ואמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתיך דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב.
עד. ומצינו כי מי שיאחז דרך זה יועיל מאד לתפילתו להתקבל ברחמים כמו שאמרו פ"ג דתעניות 134 בעובדא דאבא חלקיה דקדים סליק עננא מזויתא דדביתהו, ואמרו שם כי היה הדבר משום דבריוני שכיחי בשיבבותיה איהו קבעי רחמי עלייהו דלימותו ואיהי הוה קא בעיא רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה ואהדרו.