אור ברסלב
חמדת ימים ג חדש אלול וראש השנה › פרק ה - ערב ראש השנה - מנהגי היום

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חדש אלול וראש השנה · פרק ה - ערב ראש השנה - מנהגי היום

פרק ד - ביאור הסליחות ונוסחתם - אזהרות קודם שחרית

חרדת המשפט ומעשהו

א. יום ה דין ו נורא ה בא על כל העולם אשר אלהים חיים ומלך עולם יושב על כסא הדין וזכר כל היצור לפניו בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר והוא דורש מעשה כולם, וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו.

חובת הפשפוש בתשובה ל' יום קודם ר"ה מספר "סדר היום"

ב. הנה לפני בא יום ה' בא עת האסף כל איש ישראל בינו לבינו וחשב עם קונו כמה הוא חסר משלימותו, והן גור יגור ונפל חתיתו עליו כי ישכיל וידע כי כל מעשיו בספר נכתבים והאלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, אשר אין ספק יעמדו למספר בין השגגות והטעויות והאונסים שעברו עליו זולת הזדונות והמרדים והפשעים אשר ירבו מלמנות, ואיך יוכל לעמוד לפני יוצר בראשית במשא הכבד הזה בהיות לפניו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו והוא עומד על כסא דין וכל דרכיו משפט.

ואיך לא ירתת אנוש רימה חרש את חרשי אדמה בהשכיל לבו כל זאת ויכין עצמו קודם לכן שלשים יום כמו שאמרו בענין כל המועדים, שואלין ודורשין קודם החג שלשים יום שכבר חל עליו חובת המועד ככל חוקתיו וככל משפטיו, כל שכן במועד הקדוש והנורא הזה שהוא כולל עניינים רבים בין ענייני האדם היחיד שצריך לשוב ממעשיו ולחפש דרכיו שעתיד לעמוד בדין עליהם ולהבין בענייני העיר אשר הוא דר בה בין דין כל עיר ועיר ממלכה וממלכה בין דין כל העולם כולו בכללו, ועל כל ענין וענין יש להם גזר דין מתוחה אם לטוב אם למוטב גם על השנה מה תהיה בסופה.

ועל כל אלה העניינים כתבנו בפרקים דלעיל שצריך כל אדם לעורר אל לבו לפחות שלשים יום לפני בא יום ראש השנה והוא מראש חדש אלול לבער את החמץ אשר בקרבו בחורין ובסדקים ולא יניח ממנו לא מעט ולא הרבה שכבר חל עליו חובת ביעור, ובהיות כי הענין רב מכל ימות השנה ואין המלאכה לא ליום ולא ליומים צריך להתחיל לבער שלשים יום קודם לקיים מעט מעט אגרשנו וכולי האי ואולי נוכל לטהר את אשמותינו באלו השלשים יום, מי בתעניות מי במלקיות, מי בעשות צדקה ומשפט מי בעסוק בתורה יומם ולילה כי היא משולה לאש ומטהרת כאש, מי בתפילות ותחנונים ודמעותיו על לחייו הכל לפי מה שהוא אדם וכל זה בשלשים יום הקודמים כנ"ל.

לישב בתענית בערב ראש השנה ולפשפש בתשובה

ג. אבל בהגיע ערב ראש השנה לית דין צריך בשש כי בא מועד שבתו אלהי עולם ה' על כסא מלכותו לדון את עמו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, וצריך כל איש ישראל שום ישים עליו מלך שתהא אימתו עליו לתת לב לשוב מעבירות שבידו ולהבין ולהתענות ולהרבות צדקה ומשפט ולהתפלל ולהתחנן לפניו יתברך יקרבהו ואל ירחיקהו ולכפר חטאתיו ואשמותיו אשר רבו למעלה ראש, ותמיד כל יום ערב ראש השנה בתעניתו יהיה ירא וזוחל בכובד ראש והכנעה מן היום האיום הבא עלינו אשר כל יושבי תבל עוברין לפניו כבני מרון ואינו יודע איך יצא דינו, ורוחו ונשמתו אליו יעצוב בעין במר בוכה לפני אל יתברך יקבל תשובתו ותפילתו באהבתו ובחמלתו על בריותיו ואולי יכפר פניו במנחה ההולכת לפניו.

דברי המדרש בטעם התענית בערב ראש השנה

ד. ויש סמך לתענית ערב ראש השנה לרז"ל פרשת אמור והביאו הטור ריש הלכות ר"ה, הם אמרו כי הוא משל למדינה החייבת מס למלך והלך המלך לגבותה ובתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו וויתר להם שליש המס שלהם, בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו וויתר להם עוד שליש, כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו וויתר להם הכל אמר להם מלכא מאי דאזל אזל מן הכא נחל חושבנא, כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענים והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעוונותם, ומראש השנה עד יום הכפורים היחידים מתענים והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם, וביום הכפורים כולם מתענים אנשים ונשים וטף והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל מאי דאזל אזל מהכא ולהלן נחל חושבנא ע"כ.

סגולת התענית בערב ראש השנה

ה. הנה מבואר ממאמר זה כי נכון וראוי לענות נפשו כל בעל נפש כהיום הזה ומזכה לעצמו ולאחרים עמו שעל ידי כן יוותר הוא יתברך שליש מעונותיהם של ישראל, ואף כי הם הזכירו לגדולי הדור לא דיברו אלא בהווה כי רבים מעמי הארץ לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב כובד עון אשמותם עד יום הכפורים וכולי האי ואולי.

אכן אשרי אנוש יעשה זאת למהר לקדם ולצאת לקראת המלך מלכו של עולם לבא אל המלך ולהתחנן לו, אשר מי זה האיש יראה גדולי ישראל יוצאים אשר המה מנוקים מכל עון ואשמה ורשע ויקדמו פני האל יתברך בצום ובכי ובתחנונים, והוא היעמוד לבו, התחזקנה ידיו להיות עדיין מחזיק בטומאתו ולא יצא עמם אחר אשר הרבה עמל וכעס לבוראו כל ימי שנה.

ונהפוך הוא כי לחטאים בנפשותם אליהם יאתה לקדם ולצאת ראשונה לעתור ולרצות פניו יתברך עד אשר לא יבא יום הרעה ושפך כאש חמתו חלילה לכתוב ולחתום בטבעת המלך רשעים למיתה ובכח סגולת התשובה ניחם ה' על הרעה, ונוסף גם הוא כי יעמוד אליהם זכות גדולי ישראל בהשתתף יחד עמהם מקמי דליפוש חרון אף ונסלח לכל עדת ישראל.

מעלת התענית בערב ראש השנה כדין מודה בקנס

ו. זאת ועוד לפי מה שאמרו כת הקודמים כי התשובה ודברי הוידוי הוא כדין מודה בקנס דקיימא לן דפטור ואמר שמואל דהיינו דווקא היכא דהודה בקנס ואחר כך באו עדים אבל אם מעיקרא אתו עדים והודה בקנס בתר הכי חייב, ובספר הזוהר אמרו 90 שהעדים המעידים על חטאת האדם הוא בראש השנה וזה לשונו, עיני ה' דלית לון חושבנא קאזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי דבר נש וביומא דראש השנה אינון סהדי קמי מלכא.

ולכן מי שלא שת לבו אל דבר ה' בכל החדש הנה נשאר לו להיות שב אל ה' יום ערב ראש השנה טרם בא העדים למחר וכמו שביארנו לעיל פרק א', והוא על דרך רז"ל 91 קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך, כי הנה למחר ביום ראש השנה השטן נצב לריב ולהזכיר עוון לדכא תחת רגליו כל אסירי זיקי העון ועל ידי התענית והתשובה קדמיה לרשיעא לשוב ולהתוודות עד לא יקדמינך ליום הדין להיות הוא מזכיר העונות לפניו יתברך מהטעם הנ"ל.

סגולת התענית והתשובה בערב ר"ה לקיבול התפלות

ז. וגם תענית ותשובה בערב ראש השנה הוא תועלת גדול לקבול התפילות ביום ראש השנה כי כל תפילה אשר יתפלל כל איש על כל צרה שלא תבא בלא תקון מעשים איננו פועל כלום, ואף גם ידאג כי יבוקר פנקסו ויתעוררו המקטרגים יותר מבקדם, אשר מטעם זה בתענית ציבור אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעייני במילי דמתא ורביעא דיומא בעו רחמי. 92

ח. וזה פירשו חכמי המוסר בפסוק הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה, כלומר הראיני את מראיך כי תחילה תתקן מעשיך להיות צלם אלהים על פניך כמו שהיה קודם החטא ואחר כך השמיעיני את קולך בתפילות ותחנונים כי קולך ערב לפני הקדוש ברוך הוא כאשר מראיך נאוה.

ואיך ובמה נעתיר ונרצה לפני אבינו שבשמים בתפילת ימים האדירים האלה לאמר חתום פי שטן ואל ישטין עלינו ימינך ה' תרעץ אויב כי בא ויצר בניך, כי הלא יקצוף ה' על הקול ההוא באומרו המבלעדי יבא עליכם הצר הצורר הלזה הלא בעונותיכם נמכרתם והמה המשטינין ומצירים אתכם ואין שטן ואין המקטרג ההוא רק ככלי וגרזן אשר בכח העונות הם חוצבים בו כמו שנאמר ותמוגנו ביד עונינו.

ועל זה נאמר אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך, כלומר אל תלשן עבד שהוא השטן הנצב לקטרג ולהצר אותך אל אדוניו יתברך לומר תהי ידך בו, חתום פיו ואל ישטין, זעום בו וידום, פן יקללך אדוניו לומר איך עלה על דעתך לזעוק בלי תשובה על חטאתך כי חשבת כי מבלעדי הרים ידו איש צר ואויב המן הרע הזה.

תוכחה על התשובה ומלחמת היצר להר"ם אלשיך ע"ה

ט. וכן על זה הדרך רמז הכתוב בפסוק וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם, כי הורנו הכתוב מוסר והדרכה אמיתית לבא להתפלל על הצר הצורר או שטן המקטרג עלינו ותבאו להלחם על הצר הוא המשחית הצורר אתכם כי אותם המשחיתים שברא על ידי עונותיו הן הן המכים ומצירים אותם כמו שנאמר ותמוגנו ביד עונינו וכל זמן שאין ממקים אותם לא נוכל מלט מהם, אלא תחילה תלחם עמו ותכניעהו על ידי תשובה ווידוי וצום ובכי ואז כאשר הרעותם בחצוצרות כמו שהיה מנהגם בסדר התענית ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ולא תהיה ההזכרה סיבה לעורר המקטרג ולבקר הפנקס כי אם על ידי אותה ההזכרה ונושעתם מאויביכם כמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל.

דרכי הכנעה לערב ראש השנה

י. וכן הדבר לענין תקיעת שופר בראש השנה שהוא כדי להשפיל ולהכניע את צוררי נפשינו בשמים ממעל, כי צריכים אנו מקדם להכניעם מיום ערב ראש השנה על ידי תשובה ותענית צום ובכי פן על ידי כן בקול השופר בראש השנה שם יפול שדוד ולא יוסיף לקום ואנחנו קמנו ונתעודד.

כי על כל אלה כל איש הירא אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל על נגעיו ומכאוביו אשר הכאיב את הנפש היפה ויתהפך לארבעת רבעיו ויראה עצמו מסובב צרים צוררים אויבים אכזרים אשר פעל ועשה בעוונותיו בצדו אלף ורבבה בימינו לשטנו, ובכן לו בכח יגבר איש לאזור כגבר חלציו לקדם פני אב הרחמן אלהינו מרחם לפני יום בא לה' בצום ובכי ובמו פיו יתחנן לו יתברך לאמר מחה חטאי בדמעתי, ויתודה לה' כפי צחות לשונו ובנפש מרה יאמר בקצרה בנוסח זה.

נוסח וידוי לערב ראש השנה

יא. מודה אני לפניך ה' אלהי בבשת פנים בחרפה וכלימה בשברון רוח ובנמיכת קומה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, בושתי וגם נכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונותי רבו למעלה ראש ואשמותי גדלו עד לשמים, ועתה שבתי עדיך אלהי כי ימינך פשוטה לקבל שבים, עזבתי ארחותי המקולקלים ובאתי בלב נשבר ונדכה להתנפל לפני כסא כבודך והנני מקבל עלי שלא לשוב ולעבור עוד על מצוותיך מדעתי כל ימי חיי.

אנא אלוה סליחות והרחמים למען חסדיך הרבים כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי אתה ה' מלא רחמים טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך, והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, ונשענתי על רובי חסדיך שהבטחת על ידי נביאיך הקדושים יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ובכן תוציא לאור משפטינו וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו זעום בו וידום, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש, ויעמוד מליץ טוב לצדקנו הוא יגיד יושרנו ומהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה, כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו אמן כן יהי רצון.

יב. ואשריו לאדם עושה אלה להקיץ משינתו ותרדימת נפשו ויתעורר לשוב אל ה' עוד השמש במרומים ובטרם ימים פונים לבער ממנו טומאת חלאת עוונותיו שלא ישאר מהם למחר, וכשיעמוד בדין ימצא מנוקה ומשופה ואין פוצה פה ומצפצף עליו ובכן יצא לאור משפטו.

בתענית ערב ר"ה אין מפסיקין אפילו חל המולד

יג. ונראה לי לענין תענית ערב ראש השנה שהוא ערב ראש חדש כי אף לנוהגים בשאר ערב ראש חדש כדעת הרמ"ע שכתב בתשובה 93 דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהא משום מיעוט הירח נגעו בה, ושגם המקובל הר"י סרוק עליו השלום היה מתענה ביום המולד עד שיגיע המולד ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום כמו שכתבנו פ"א דראש חדש.

מיהו נראה פשוט דבערב ראש השנה יש להתענות אף גם כי חל להיות המולד בו ביום דהא איכא למאן דאמר דאפילו בראש השנה עצמו שהוא יום ראש חדש מצוה להתענות בו, וכל שכן בערב ראש השנה שראוי ונכון כל אשר נגע אלהים בלבו להבין ולהתענות ולהרבות צדקה ומשפט ולהתפלל ולהתחנן לפני אלהיו יתברך כאשר כתבנו עד הנה.

מנהג ארץ ישראל להתיר נדרים ושבועות ונדויים בערב ר"ה

יד. ומנהג ארץ ישראל לקדושים אשר בארץ המה זריזין מקדימין למצוות ומתאספים בערב ראש השנה בבית הכנסת עדה קדושה של תלמידי חכמים ויראי ה' וחושבי שמו להתרת נדרים ושבועות ועושים שני עניינים, תחילה לתקן מה שקלקלו לעשות התרה על העבר, או אם היה שום אחד מהם מחוייב איזה נדוי ינהג בעצמו נדוי שעה אחת ויבקש מהחברים שיתירו לו כענין שאמרו בזוהר בדוד שנהג נזיפה בעצמו.

ואחר כך למסור מודעא להבא שכל מה שיתקשרו את עצמם מהיום בשבועה או בחרם או בנדוי וכיוצא בזה המה מוסרים מודעא מעכשיו ועוקרים ומבטלים אותם מעיקרם כההיא דתניא, 94 הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר הנדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלין.

טעם שמוסרין מודעא לביטול הנדרים בער"ה ועיוכ"פ בלבד

טו. ואף כי נראה שאין צריך להיות זה דווקא בראש השנה ובכל זמן שיעשו כסדר הזה תועיל להם כיון שהם גומרים בלבבם למסור מודעא ולבטלם, מכל מקום נראה דווקא בראש השנה או יום הכפורים מועיל זה התנאי שמתוך שהמה ימי דין גומרים בלבבם לבטל בודאי, וכן מצאתי להר"מ ריקאנטי ז"ל כי בשאר הימים אינו מועיל זה התנאי כלום.

ועל כן נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל כדבריו לעשות כן בראש השנה או ביום הכפורים, והוא תיקון גדול לכל השנה לבל יכשל וילכד בפח המוקש של נדרים ושבועות וחרמות ונדויים כי המה דברים שמהם גורם מיתה לבניו ומהם גורם מיתה לעצמו ונפש הוא חוב"ל ומשחית חס ושלום.

חומר עונש המועל בחרם

טז. וחומר מועל בחרם שהוא כמועל בשבועה כמו שאמרו בפרקי דר' אליעזר, 95 החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם וכל שהוא מיפר את השבועה כאילו מיפר את החרם והמיפר את החרם מיפר את השבועה וכל מי שיודע דבר ואינו מגיד החרם בא עליו ומכלה את עציו ואת אבניו.

יז. ואמרו חכמי האמת שכל עבירות שבתורה אם עובר אותם האדם לא יגלה אותם אליהו הנביא ז"ל אלא אם עבר על החרם אליהו בעצמו מכריז ומגלה עונו, ואסמכוהו אקרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו וכו' וסמיך ליה והכתי את כל הארץ חרם.

והם אמרו עוד בעונש החרם כי מי שהוא בחרם למטה יום אחד הוא בחרם למעלה שלשים יום, ומי שהוא בחרם למטה שלשים יום הוא בחרם למעלה שנה אחת, ומי שהוא בחרם למטה שנה אחת הוא למעלה בחרם לעולם ואין תרופה למכתו, ובזוהר פקודי האריכו בעונשו והעתקנו לשונו בפרק ב' לעיל ושם נאמר שאין מקבלין תפילתו ארבעים יום.

אזהרה לתקון נדרים וקבלת נזיפה על הזכרת ש"ש לבטלה

יח. כי על כל אלה ראוי לכל איש הישראלי לרדוף אחר תיקון זה לתקן את אשר עוותו לעבר וגם להבא לבל ילכד בשחיתותם של עונשי נדרים ושבועות וגם עונשן של חרמות ונידויים ולקבל עליו נזיפה ולישב בקרקע כמנודה ובעטיפה לבל יהיו אחריו כנחש כרוך על עקבו, ומי זה האיש אשר נזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה או מלומר ברכה שאינה צריכה דהוי כנושא שם שמים לבטלה, וכל שכן כי כמעט אין אחד ניצול בתפילה שלא בכוונה שמזכיר כמה שמות לבטלה.

חומר הזכרת שם שמים לבטלה

יט. וצא ולמד מכהן גדול שהשם יצא מפיו מאליו כמ"ש יוצא מפי כהן גדול, ונאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי שהיה נזכר מעצמו, ונמצא דאפילו לפני ולפנים לא היה מזכיר אלא מאליו, וקל וחומר למזכיר שם שמים בחנם גם בלא דעת שראוי באמת לקבל נזיפה על זאת ושיתירו לו.

חומר המבטל קדוש וברוך ואמן יש"ר מ"מדרש כונן"

כ. וראיתי כתוב בשם מדרש כונן ז"ל, כל המבטל קדוש וברוך ואמן יהא שמיה רבא גורם למעט את העטרה וחייב נדוי עד שישוב ויביא קרבן לפני הצדיקים לעתיד לבא, וראוי לאדם להיות בכוונה על כל זאת בעת שיקבל נזיפה על עצמו להתיר לו כל אלה וחרם לא יהיה עוד, והוא יהיה בעזרו להתקבל תפילותיו בימים האדירים והנוראים האלה.

התר נדרים ונדויים בימים נוראים מסוגלים לקיבול התפלות

כא. כי זאת היתה גם כן טעמם של ראשונים לנהוג בהתרת נדרים וחרמים בימים האדירים האלה יען וביען התפילות שבהם היו לנו לעינים לכל ימי שנה ובל יהיו הנדרים והחרמים מצדות וחרמים לאבן נגף ולצור מכשול להתעכב תפילתינו מלעלות לרצון לפניו יתברך, כי אם בראש השנה ויום הכפורים יהא נזוף וצלותיה לא אעלת קמי מלכא אנה יוליך את חרפתו חס ושלום.

ועל כן כל בעל נפש יחישה מפלט לו בתקון זה אשר תקנו ראשונים ולא יעבור מלהתיר נדריו ונידויו וחרמיו וקונמיו וקונסיו ואף למסור מודעא להבא כאמור, ועל כיוצא בזה נאמר יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כי כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא שמתירים ומלמדים אותו למסור מודעא.

פרטי דינים בענין מסירת מודעא על הנדרים

כב. אכן צריכין הדיינים להודיע לרבים מעמי הארץ שאינן בקיאין כי לא יועיל התרה זו כי אם בנדרים ושבועות של עצמו אבל במה שהשביעו חבירו אין התרה ומודעא זאת מועלת כלום לא לשעבר ולא להבא, וגם להודיע אליהם שענין מודעא זו תועיל כשלא יהא זכור המודעא הזאת בשעת הנדר אבל אם בשעה שנדר זכור היה ונדר אנו אומרים עקר לתנאו וקיים את נדרו, ובפעם הראשונה שנדר וזכר את המודעא מאז ואילך אם נודר אף שלא נזכר תנאי המודעא נדריו קיימין.

אזהרה למשתמשים במטבעות לשון של שבועה

כג. ואף גם זאת להודיעם ולהזהירם בעת ההיא על עסקי נדרים ושבועות וחומר שבם כי רבים לא ידעו כמה דברים שהם שבועה ופתאים עברו ונענשו, כמו הנשבעים באמת שהיא שבועה כי שמו של הקדוש ברוך הוא אמת וה' אלהים אמת, וכן הנשבעים לאמר חי נפשי כי הנפש חלק אלוה ממעל ונמצא כנשבע בשם, וכן כמה מהם המושיטים את ידם בזקנם ונשבעים בה שהיא שבועה חמורה כמבואר בספר הזוהר 96 זה לשונו, ווי מאן דאושיט ידו בדיקניה לאומאה ביה דהוי כמאן דאומי בי"ג תיקוני דיקנא.

כד. וכתב הטור בי"ד סימן רל"ו, האומר אני נשבע שאעשה או שלא אעשה הרי זה שבועה אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כנוי, ואין חילוק אם הוציא השבועה בלשון הקדש או בכל לשון, וכן בסימן רל"ט שתקיעת כף דינה כשבועה.

חומר עונש הנשבע לשוא

כה. וחומר שבה שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה שאף אם שבים בתשובה לא ינקה בלא פרעון, וכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו וכאן ממנו וממשפחתו בפורענות עצמו של הנשבע, וכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו בלבד ולא לכל העולם כשאין בידם למחות וכאן ממנו ומכל העולם כולו אף שאין בידם למחות, וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין שנים ושלשה דורות וכאן נפרעים ממנו לאלתר כמו שאמרו בפרק שבועת הדיינים. 97

ביאור חכמי האמת בחומר שבועת שקר

כו. וחכמי האמת אמרו כי בשעה שגזר הקדוש ברוך הוא על מימי העולם שירדו לתהום עשה להם כסוי ובתוך הכסוי עשה כסוי אחר ובו חקוקים ורשומים שמות קדושים אשר המה שומרים את מי התהום שלא יגברו לעלות ולהציף את העולם, וכשאדם נשבע לשקר אז המים מתגברים וגוברים על הכסוי ההוא עד שאותם שמות הקדש פורחים ומסתלקים מעל הכסוי ויש באותה שעה למי התהום רשות להתגבר ולשטוף את העולם, ואילולי רחמיו יתברך שמרמז למלאך אחד ופ' שמו והוא חוקק מחדש אותם השמות על התהום וחוזר לאחוריו היה העולם כולו מים במים והן גוענו כולנו אבדנו, ועל זה נאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשון הסתלקות.

כז. אוי לו לאדם שכך מטריח את בוראו ואף גם כי בכנפיו ימצא דם נפשות אביונים וכולם תלויות עליו, ולולי עיני בשר לו ישכיל בלבו לאחריתו ובמותו כמה נפשות יסובבוהו יבהלוהו להביאו למשפט לפני אלהי עולם ה' על אשר חבל בנפשותם להמיתם קודם זמנם ומנעם מלעשות תורה ומצוות ומעשים טובים.

תוכחה על שבועת שקר מתרנגול הבר

כח. ואף גם זאת מה ישיב ליום הדין לפני בוראו כי תרנגול הבר שאין לו שכר ועונש ולא הוזהר על השבועה חנק נפשיה אשבועתו כמו שאמרו בהנזקין 98 דכשהוצרך שלמה המלך עליו השלום לשמיר לבנות בית המקדש ותפס לאשמדאי מלכא דשדים ושאל השמיר מאיתו ואמר לו אשמדאי שלא היה מסור בידו אלא לשרו של ים ולא מסר ליה אלא לתרנגול הבר דמהימן ליה אשבועתיה ומוליכו להרים וגבעות שאין ישוב שם ושם השמיר בהר ומתבקעים ההרים ומביא זרעים וזורע שם, וכששמע שלמה המלך עליו השלום כך שלח ובדקו קינו של תרנגולת הבר באפרוחים וכיסו את קינו בזכוכית לבנה וכשבא להכנס לתוכו ולא יכול הלך והביא את השמיר ושמו על הזכוכית, וכשראה בניהו בן יהוידע זרק לו אבן ונפל השמיר מפיו ארצה ונטלו וראו אחר כך דאזל חנק נפשיה אשבועתיה.

וכי יפקוד ממנו האל יתברך מהאדם לאמר, תרנגולת הבר אשר לא צוויתיו מסר נפשו למיתה על דבר כבוד שמי ותבחר מחנק נפשו על השבועה, אתה כי הוזהרתה בכמה אזהרות ואיומים חיללת את שמי מה יעננו, ועלוב הוא אדם הזה שצריך ללמוד מן תרנגולת הבר ואילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיו ולא למד.

אזהרות ופרטי דינים במכשולים המצויים בעון נדרים

כט. וכן מפני חומר שבנדרים ראוי להורות אותם את הדרך ילכו בה לבל יכשלו בעונשן, כי הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לאיסור לסייג ולפרישות שיאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וכן שיאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההיא או בפעמים שירצה ולא לעולם ואם לא אמר כן הוי כאילו קבלו עליו בנדר.

וכן אם בשעה שהתחיל היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה, ואסור להתיר להם אלא אם כן הוא אינו יכול לקיים אותו הפרישות מחמת שאינו בריא וצריך שלשה שיתירו לו, ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר.

אזהרה לפוסקין צדקה לומר בלי נדר

ל. וכן בצדקה צריך להזהר שלא ידור לתת אלא אם יש בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיו לו ואם פוסקין צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלי נדר, ובמדרש אמרו 99 על פסוק אל תתן את פיך לחטא את בשרך ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בפוסקי צדקה ברבים ואינן נותנים ואל תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא למה יקצוף אלהים על קולך על אותו קול שאמרת וחבל את מעשה ידך מיעוט מצוות שבידך הקדוש ברוך הוא מכניס בהם מאירה ומאבדם ממנו.

וכן אמרו בגמרא, 100 אין הגשמים נעצרים אלא על פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנים שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, והוא באותה מדה כמו שהוא מתהלל ליתן ואינו נותן כך הקדוש ברוך הוא מראה נשיאים ורוח כאילו יתן וגשם אין.

יבאר שאין הווית המלאך הנברא מהנדר נגמרת עד שישולם נדרו

לא. ואמרו חכמי האמת כי הנודר לעשות מצוה הנה באמירתו נברא מלאך אחד אבל לא יגמר הוויתו עד שיתקיים גמר המצוה כנודע שהעושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד, והנודר ואינו משלם נדרו נמצא שהמלאך ההוא תלוי ועומד וצער הוא לו עד שיגמר מעשה המצוה ההיא.

עיכוב שילום נדרים מעכב קבלת התפלות

לב. וגם הוא תועלת גדול לקיבול התפילות דהא בהא תליא כדכתיב זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, וכן בספר איוב תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם ותגזר אומר וכו', והוא מדה כנגד מדה כי בתפילה הוא שואל בדיבור שיעשה לו הקדוש ברוך הוא כך, ויאמר לו הקדוש ברוך הוא תקיים אתה במעשה מה שנדרת בפיך וגם אני כמוך אעשה ואקיים מאמר פיך בדיבור בעלמא, ועל כן נהגו רבים בימים האלה לתקן ענין נדריהם ולשלם אותם מפני גודל ענין התפילות שבימים האלה לבל יהיה למוקש להם בהשמיע במרום קולם ונדחה קראו לה כמו שהארכנו בפרק א' דערב יום הכפורים בס"ד.

בעת קבלת נזיפה יכוונו להתיר כ"ד דברים שחייבים נדוי

לג. וכן כשיבואו בני אדם לקבל נזיפה לפני החכם להתיר להם, מצוה עליו להודיעם הכ"ד דברים שחייבים עליהם נדוי כמו שכתב הרמב"ם 101 ושיכוונו בהתרתם באלו כ"ד דברים שמנה הרמב"ם אולי נכשל בכולם.

אזהרה למזלזלין בתלמידי חכמים ותקנות ב"ד וחומר עונשן

לד. ואף גם להודיעם את אשר הקלו רבת מבני עמינו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומרחיבים את פיהם נגד התלמידי חכמים והולכים ומתגברים עד שבאו לכלל מצערי רבנן למשול עליהם בכח, והמה מתחייבים נזיפה על ככה ופתאום נכוין בגחלתן ועוברים מן העולם כצל עובר.

ואף גם זאת כי זלזלו בחרם האב בית דין ובהסכמות ותקנות העיר, וגם עוד ידם נטויה למאוס בדין ומשפט ואם שולחים אחריהם שליח בית דין ויתנו כתף סוררת, אשר אין ספק כי תמיד כל הימים מכריזין עליהן למעלה נדוי וחרם ושמתא ויגלו שמים עונם וארץ מתקוממה להם ואין תרופה למכתם עד יתנו לבם לשוב ולקבל עליהם נזיפה על כל הפרטים האלה בהכנעה גדולה לפני אלהינו מרחם אולי ישוב לרחמם.

ואם יהיה כמצחק בעיניו עושה אלה ידאג על הפורענות העתידה לבא עליו למות קודם זמנו ובקוצר שנים ואף כי אחרי מותו לא ימצא מקום מנוחה לנשמתו לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף בתוך כף הקלע, ואף כי עשה מצוות ומעשים טובים לא יוכלו לכבות להבת אשו בעמקי שאול ותהי עונותיו על עצמותיו.

בהתרת נזיפה יכוונו לעון הוצאת ש"ר על המתים, ולהתיר חרמי עצמם

לה. וכן להזהירם שיכוונו לקבל נזיפה גם כן על אשר הקלו להוציא שם רע על המתים אשר הוא תקנת קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים, כי אף אם הלך על קברם ובקש מהם מחילה מכל מקום צריך כפרה על חרם הקדמונים בקבלת נזיפה על עצמו כדין הנזוף להתרחק מן העדה ארבע אמות בחליצת מנעלים וילבש שק ויתפלש באפר כאבל ומקבל עליו נזיפה, וגם צריכין להתיר בהתרת נזיפתם אל אשר החרימו הם את עצמם או את נשותיהם ובכן יותרו ויהפכו הקללות לברכות.

טעם שקבלת הנזיפה מתקנת מה שפגם בחמשה חומשי תורה

לו. וגם יתוקן בתקון זה מה שפגם בחמשה חומשי תורה כי סיום מכל חמשה חומשי תורה עולה חר"ם כי כל התורה תלוי בזה כי מי שעובר על חרם ושבועה נמצא כמי שעובר על כל התורה כולה כיצד, במצרים, מסעיהם, סיני, יריחו, ישראל, קח מכל תיבה ראש התיבה וסוף התיבה עולה רמ"ח חר"ם באיבריו של אדם כמ"ש בספר חסידים סימן ק"ז.

מנהג הקהל בערב ר"ה ללקות ארבעים אחר מנחה

לז. ואחר כך ילקה מלקות ארבעים כי ודאי יועיל אף על פי שבטלו סנהדרין ומיתתם ועונשם ואין שם בית דין סמוכים כדי ללקות בפניהם, ואף כי אין שם עדים שעשו התראה כדי לחייב אותו מלקות מכל מקום עיקר הדבר משום בזיון שמתבזה עצמו בפני הכל.

וכן מתבאר מתוך דברי מהרי"ק ז"ל (שו"ע או"ח סי' תר"ז סעיף ו'), כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפילת מנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירה שבידו ע"כ, כי לעולם אין מלקות זה מן הדין אלא שמתוך כך החי יתן אל לבו על ידי שלוקה בפני הכל וכדאי בזיון ימצא לו, והוא סיבה לשוב מעבירות שבידו שהרי נתקיים בו ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה לעיניך הרי הוא כאחיך.

סגולת המלקות להגן על האדם ממקטרגים ומעונשי עולם הבא

לח. וסוף סוף נעשה מן הבא בידינו כי סגולה היא לעניינים האלו שיועילו ויצילו בהכות בהם על גב האדם ועל לבו בפני שלשה מישראל במקום בית דין, וסגולתו להגן מהמקטרגים המקטרגים על האדם וחפצים להשחתת עולם כנרמז בספר הזוהר 102 בפסוק אולי ימצאון שם ארבעים שהתפלל אברהם אבינו עליו השלום על זה ואמר אולי ימצאון שם ארבעים אולי ימצאון שם בני אדם שלוקין מלקות ארבעים, והשיבו הוא יתברך לא אשחית בעבור הארבעים.

רמזי הכתוב על תועלת המלקות בעוה"ז להר"מ אלשיך ע"ה

לט. וטוב לו שילקה בעולם הזה מבאותו העולם ששם המכה רבה בכפלים על ידי בית דין של מעלה בגיהנם וכמו שרמזוהו הקדמונים בפסוק והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו, ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך, שהכוונה לומר והיה אם בן הכות הרשע בבית דין טוב לו שילקה בעולם הזה ולא באותו העולם, וזהו והפילו השופט והכהו לפניו כי טוב הוא שיפילוהו לפניו של השופט של מטה משיפילוהו ויכוהו בבית דין של מעלה, פן יוסיף להכותו על אלה שהוא ארבעים אלה מכה רבה על ידי בית דין של מעלה בגיהנם כי טוב לו הוא זה מן המכות הגדולות אשר שם לנפש כנודע.

ולא עוד אלא שמרויח פה אותה הבושה שמתבייש למעלה בבית דין העליון, ומה גם למאמר ספר הזוהר שכשגוזרים עונש על עון איש שמכריזים עליו לפניו יתברך והבית דין העליון כולו וכל הנשמות שאין להם מספר וכל פמליא של מעלה באופן שקשה עליו הבושה ההיא מכל משפט גיהנם, וזהו שכתוב כאן ונקלה אחיך וכו' לומר ארבעים יכנו ובזה לא יוסיף למעלה ליענש כי ינוכה בזה פן יוסיף לו עונו להכותו על אלה מכה רבה, וגם ירויח בזה שמה שנקלה אחיך לעיניך הוא ולא לעיני בית דין הבית דין של מעלה כי אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה הכלימה ולכן לא ימנע האדם ממנו.

מ. והמהתל מן הלוקים על דרך זה לא יפה הוא עושה אלא אדרבא מונע עצמו מטובה ובז לדבר יחבל לו.

טוב ללקות עוד ד' מלקיות כנגד ד' מיתות בית דין

מא. וטוב שילקה ארבעה מלקיות כנגד אותיות הוי"ה, ובעת שבא להיות נלקה יהיו שם שלשה דיינין יושבים אשר לפניהם ילקה והנלקה יאמר בפניהם שהוא מוכן ומזומן לקבל ארבע מלקיות כדי שיהיו כפרה על ארבע מיתות בית דין, ויתפלל בינו לבין עצמו שיקבל לרצון הצער הזה והבזיון שמתבזה בארבע מלקיות אלו לכפר עונותיו.

סדר המלקות והפסוקים שיאמרו המלקה והלוקה וסודן

מב. והמלקה יקשור ידי הנלקה על העמוד המוטה כדינו לכפות הדינים, ובעודו קושר יאמר פסוק מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו, ופסוק כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ופסוק וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ונלקה יאמר פסוק יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני.

כי יש בו ח' תיבות נגד הז' בנים והאם רובצת עליהם למתקם כנודע לבאים בסוד ה', ואם המלקה והנלקה באו בסוד ה' יכוין המלקה שהוא בסוד האם המייסרת את הבנים ולכוין שהחוטא בעונו גילה הגבורות והדינים הקשים וכסה הרחמים והחסדים וסילקם למעלה ועל ידי מלקות זה הוא מורידם במקום הגילוי ולמתק הגבורות ההם וכן יכוין הנלקה.

מג. ויאמר הוידוי במלקות הראשון לקבל עליו סקילה ויכוין ביחוד הראוי לה יא"א ג' אותיות ראשונות של ג' שמות הוי"ה אהי"ה אד"ני, וכן במלקות השני יכוין לקבל עליו שריפה ויכוין ביחוד הראוי לה הה"ד ג' אותיות שניות שמות הנזכרים, וכן בשלישי יכוין לקבל הרג ויכוין ביחוד הראוי לה וי"נ ג' אותיות שלישיות ג' שמות הנזכרים, וכן ברביעי יכוין לקבל חנק ויחוד הראוי לה הה"י אותיות רביעיות ג' שמות הנזכרים, וכל אשר חיננו ה' דעת בעמקי סוד הדברים יוסיף כהנה וכהנה ואני לא באתי לפרש אלא דבר השוה לכל נפש היפה.

סדר דוגמת ד' מיתות שנוהגין בו חסידי ארץ ישראל

מד. ומנהג חסידי ארץ ישראל תוב"ב לעשות סדר הארבע מיתות בית דין בפועל כסדר הזה, אחר המלקות בעודו ערום מלבישין אותו השק מכף רגלו ועד קדקדו ונוטל בידו אבן גדולה מעט כמלא אגרוף או מעט יותר ומכה בה על לבו ואחר כך נופל עצמו ארצה וסוקלים אותו בשתים או בשלשה אבנים קטנות על לבו והחכם אומר לו, אם אתה חייב סקילה לפני המקום יהי רצון שיחשב זה כאילו נסקלת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ומכוין ביחוד הראוי לה כנ"ל.

ואחר כך היו מדליקים נר של שעוה ומטיפין על גביו שלש או ארבע טפות עד שרואין אותו שהוא נרתע והחכם אומר לו, אם נתחייבת שריפה לפני המקום יהי רצון שיחשב זה כאילו נשרפת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ויכוין ביחוד הראוי לה כנ"ל.

ואחר כך משכיבין אותו ארצה בתוך שקו וסוחבין וגוררין אותו הולכה והובאה שלשה או ארבעה בחורים יראי ה' והחכם מהלך ומכריז בקול בכי, ככה יעשה לאיש אשר הכעיס את בוראו, ככה יעשה לאיש אשר הקניט את בוראו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, והעם רואים ובוכין וכל שכן הנסחב שהוא צועק בקול מר וחמרמר, ואומר החכם אם חייבת הרג לפני המקום יהי רצון שתחשב זאת הגרירה כאילו נהרגת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ומכוין ביחוד הראוי לה כנ"ל.

ואחר כך חונקין אותו בין שנים באזור אחד על גרונו או הוא עצמו בשתי ידיו ואומר החכם, אם נתחייבת חנק למקום יהי רצון שיחשב זה כאילו נחנקת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ומכוין ביחוד הראוי לה.

מה. והחכם העושה הסדר הזה מקבל ארבע מלקיות וארבע מיתות בגופו קודם הכל משום התקש"שו וקו"שו אשר נוטריקון שלו ה'סירו ת'חלה ק'ופה ש'ל ש'רצים ו'הדר קושו, וממנו יראו וכן יעשו.

סגולת כפרת ד' מיתות לנוהג בתקון ד' מיתות הנזכר

מו. וכל בעל נפש היפה כזה יראה ויקדש עצמו לעשות כסדר הזה בערב ראש השנה בצום ובכי בשומו את לבו וגם עיניו כמה מכות הכה את נפשו העלובה הבת היקרה אשר עקרה ממקור החיים והקדושה אל מקום המות והטומאה, וגם אשר חכמים הגידו 103 כי אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו דין ארבע מיתות בית דין לא בטלו, ובכן אזי יכנע לבבו הערל למסור עצמו לקבל עליו ארבע מיתות ולמעשה יחשב לו להפטר בזה אם נתחייב בהם הוא וגם את נפשו אחרי מותו בקבר, וקרוב הדבר להחשב למעשה ממש אחר כי בשאט בנפש מקבל בנפש חפיצה והיא מר לה בבכיה ותאניה לאמר ככה יעשה לאיש, מי זה האיש אשר לא ימסור עצמו למיתה בעת ההיא על רוב זדונותיו והכעסותיו לאלהי עולם ובכן יוסר עונו וחטאתו תכופר.

מעשה מהר"ם די לאון בתקון שריפה שעשה לבעל תשובה

מז. וכבר כתבנו בפרק א' מעשה שהיה בימי האר"י זלה"ה באחד מעשירי עם שבא לפניו לבקש כפרתו וקבל עצמו לעשות בעצמו שריפה כמבואר שם, וכמוהו עשה כן מעשה הר"ם די לאון ז"ל באיש אחד שהיה רשע גמור כל ימיו וידע בעצמו כי תשובתו קשה להתקבל, ופעם אחת שאל בדרך שחוק להר"ם די לאון ז"ל אם יש תרופה למכתו ואמר לו אין לו תרופה וכפרה כי אם שיקבל עליו דין מיתה על כפרת עונותיו, ושאל מאיתו כי אם יקבל עליו דין מיתה האם יהיה לו חלק בגן עדן אמר לו הן, אמר לו השבע לי שיהיה מקומי בשכונתך ונשבע לו על זה שיראה לקרבו אליו בגן עדן, וכשומעו כך האיש ההוא נתאמץ ללכת אחריו לבית מדרשו וצוה הרב הנזכר שיביאו עופרת לפניו ויביאו העופרת והיה מנפח תחתיו במפוח עד שהותך העופרת היטב.

ואחר כך הושיב את האיש ההוא על הספסל וקשר סודר אחד על עיניו ואמר לו התוודה על כל עונותיך לאלהינו וקבל עול מלכות שמים בלבב שלם ואמור שמע ישראל וקבל עליך המיתה חלף עוונותיך שהכעסת כל ימיך לבוראך, וקפץ הבעל תשובה ההוא בבכיה גדולה ומרה עד מאד והיו עומדים שם סביבו קבוץ גדול ומושב זקנים ותלמידי חכמים, ואז אמר לו הרב הרחב פיך ואמלאהו בפתילה של עופרת והאיש ההוא פער פיו לבלי חק לכל העם העומדים סביבותיו.

מח. אז לקח הרב הנזכר כף דבש וורדים והשליך אותו לתוך פיו ויאמר לו וסר עוניך וחטאתך תכופר ומיד התחיל הבעל תשובה לצעוק בקול מר, רבי למען כבוד יוצרינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי באבוד נפשי, ולמה לי חיים אחר כי עונותי עברו ראשי מכף רגל ועד ראש אין בי מתום ומה זאת עשית לי ולמה רימיתני.

אמר לו הרב אל תירא ואל תחת כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ומאז והלאה לא זז הבעל תשובה ההוא מבית מדרשו וכל ימיו בתענית ובתשובה גדולה, ואחר הדברים האלה נתבקש הרב הנזכר בישיבה של מעלה ונפטר לבית עולמו, וכשראה הבעל התשובה ההוא כי נפטר הרב בכה במר נפשו ויצעק אל ה' כי יקח אותו אלהים אחר שאין לו רב שידריכהו, ויהי כאשר הרבה והפציר בתפילה ויעתר לו ה' ונפל למשכב ובהגיע עת פטירתו התחיל לצעוק פנו מקום להרב הר"ם די לאון כי בא עתה אחרי לקיים ולאשר שבועתו להוליכו לגן עדן אצלו ומיד נפטר, ואחר פטירתו ראוהו כמה זקנים וגדולים בחלום יושב בגן עדן אצל רבו ולומד תורה ביחד ע"כ.

תועלת קבלת ד' מיתות ואזהרה שלא לעשות כן בפני עם הארץ

מט. וצא ולמד מכאן כי אין בעל הרחמים חפץ במות המת כי אם בשוב הרשע מרשעתו, והמחשבה שמחשב לשוב לפני הקדוש ברוך הוא ולמסור נפשו על חטאתיו ופשעיו מצרפה למעשה, כי הנה במה שגמר בו הבעל תשובה ההוא בכל לבו לאמר הרגני נא הרוג מחשבתו עשתה פירות ונתבשר וסר עוניך וכו', וכן הדבר הזה בענין קבלת ארבע מיתות אשר תקנו קדמונינו עליהם השלום כי בעשות הדברים באימה וביראה בחרדה והמה בוכים במרירות נפש ומקבלים עול מלכות שמים עליהם ולמות על דבר כבוד שמו על עוצם החטאים ואשמים אשר חטאו ואשמו על הנפש, אין ספק כי חסד ה' מעולם על יראיו ולצדקה תחשב להם למעשה ממש ונפטרו מידי כריתתן.

נ. אכן יזהר שלא לעשות כסדר הזה אלא בפני יראי ה' וחושבי שמו החרדים אל דברו אשר עונותם לנגדם תמיד ואזי יכניעו את לבם וגם לב העם איתם בעשותם כל אלה, לא כן רבים מעמי הארץ הנוהגים קלות ראש בדבר ויביעון בפיהם לאמר ככה יעשה לאיש ואון ועמל בקרבם והוא כמצחק בעיניהם, ולא ידעו ולא יבינו כמה להם עונות וחטאות אשר נתחייבו בהם למות במיתות משונות וה' האריך אפו עמהם אולי יתנו לב לשוב וסוף סוף בעל חוב יגבה את חובו מהם, וזה מגודל עבות הקליפה אשר נתעבה בם אשר תתגבר להשמין את לבם ולהכבד את אזנם ולהשע את עינם עד כי טח מראות עיניהם ובחשיכה יתהלכו.

ראוי שלא ללמד לעמי הארץ תקון ד' מיתות

נא. כי על כן לאנשים כאלה הנוהגים קלות ראש בדברים אשר כאלה ולא עצרו חיל לעמוד על נפשם באימה ופחד ולשוב בכל לבם בעשות אותם, טוב ללמדם שלא יעשו כסדר הזה ותספיק אליהם לקבל ארבע מלקיות תחת הארבע מיתות בלבד ולא עוד, ועל זה נאמר ההעדר טוב ממציאות רע פן יוסיפו על חטאתם פשע להעלות חרון אף ה' עמהם חס ושלום בהיות כי כהתל באנוש יהתלו בו, ושומר נפשו ירחק מהם הרחק כרחוק משור מועד בימי ניסן לבלתי יגרום רעה לעצמו תחת טובה, כי לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן בקרב ביתם ואליו יאספו כל חרד, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול פן יצא הפסדו בשכרו חס ושלום.

אזהרה לתלמידי חכמים להתנהג בתקונים הנזכרים

נב. והתלמידי חכמים צריכים להטפל בכל אלה בכל ערב ראש השנה יותר הן ללקות והן לקבל נזיפה וארבע מיתות בית דין, והמה יסעו בראשונה וגם כל העם באחרונה וזכות הרבים תלוי בם אשר מהם יראו וכן יעשו, כמו שכן היה מנהג חסידים הראשונים להיות המה בכל דרכי הסיגופים והתשובה ראשונה לכל דבר שבקדושה.

תקון ד' מיתות שעשה ר' אברהם הלוי לפני קהל עדתו

נג. וכאשר סיפרו כמה חסידים אשר ראו את הרב כמהר"ר אברהם הלוי זלה"ה עושה בעצמו כסדר ארבע מיתות בקהל קדושים וכינופיא גדולה, והיה מצוה לגוררו בכל אורך ורוחב בית הכנסת להתבזות ולהכניע את יצרו ואחר כך היה אומר, רבותי ממני תראו וכן תעשו ומיד נזדעזעו כולם להזדרז ולקבל עליהם כל מיני יסורים באהבה ובחיבה והיו מרימים את קולם בבכיה והתוודו על עונם ולא זזו משם עד שנעשו כולם בעלי תשובה כל הימים, אשרי עין ראתה כל אלה.

התעוררות לתלמידי חכמים המקילים בתקונים הנזכרים

נד. ואשר לא טוב עשה התלמיד חכם אשר כביר מצאה ידו בתורתו להתברך בלבו לאמר חנני אלהים וכי יש לי כל תורה ומצוות ומעשים טובים וכל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא ומה ה' שואל עוד מעמי ומי יתן כל עם ה' כמוני היום, והוא צדיק בעיניו ועשיר שמח בחלקו ויתן כתף סוררת לכל דיברות ולכל אמירות אשר בספרי המוסר, וענין הארבע מיתות וכל כיוצא בם נמבזה ונמס אותם החרפו.

ולולי יתן כל תלמיד חכם אל לבו אף כי חכם בעיניו לפשפש במעשיו על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטא על הנפש מכל אשר יעלה על זכרון לבו אז יראה כמה לו עונות וחטאים, וכל עוד ידו נטויה לחפש עוד יוסיפו להיגלות לו כהנה וכהנה כמה דברים קשים כגידין שהאדם דש בעקביו והוא לא ידע, ואשר קלים היו בעיניו יראה הרים גבנונים.

ואף כי כביר מצאה ידו בתורה יתן אל לבו להביט אל הטובות שגמל ה' איתו ואין בעל הנס מכיר בניסו אשר נוכה כמה מזכות תורתו, כי מי לנו גדול מיעקב ואמר קטנתי מכל החסדים כי ירא פן נתמעטו זכויותיו, וגם כי מי זה האיש עסק בתורה בדורות הללו שלא נשתמש בכתרה ונהנה מהקרא רבי, או נתייהר ובא לכלל כעס בגאוה ובוז והוא בעיניו כאילו אין דומה לו ונוהג מנהג בזיון בחבירו לאמר כי הוא בזוי מעם ואני תהלה ומבזה גם תורתו, גם בכל מעשיו יטיל דופי כדי שישאר כל הכבוד והיקר לו לבדו, ואולם גע נא בכבודו ינקום וינטור הרבה יותר מדאי מן נחש הקדמוני, ואיך יוכל איש אשר אלה לו לומר כי הוא ירא אלהים והלא כתיב עקב ענוה יראת ה' ובמקום שאין ענוה אין יראה.

נה. קנצי למילין, אם ישים פניו אל כל צדקותיו אשר עשה ואשר אשום אשם בכל עון ובכל חטאת ישקיף וירא כי עשר פעמים יהיה סרח העודף במעשה הרעה על כל הטובה, ואם בעל נפש היפה הוא נפשו עליו תאבל ולבו חלל בקרבו ובלב נשבר ונדכה יענה ויאמר אללי לי כי עונותי רבו למעלה ראש ומה גם כי שגגותי יעלו עלי לזדונותי, ויתחזק בכל מעשה התשובה לעלות אל ה' ביותר משאר העם בבכי ובתחנונים וצום ושק ואפר וה' יגמור בעדו, ויזכה גם את יתר העם איתו לשוב אל ה' באמור אם בארזים נפלה שלהבת וכו', וכבר כתבתי מזה במקום אחר.

מעלת המתנהגים במילי דחסידותא ותוכחה למזלזלין בהן

נו. ורבים יחכמו לאמר בעניינים אשר כאלו כגון להתענות ערב ראש השנה והמלקיות בזמן הזה וכן ארבע מיתות וכן כל כיוצא בזה העניינים הכתובים בספר הזוהר ובספרי האר"י זלה"ה ובשאר ספרי דחסידותא, שאין בזה עון אשר חטא למי שאינו רוצה לקיימן כי אינן מחוייבין להזהר בהם כי אם אותן הדברים הכתובים בתלמוד באזהרה אבל דברים ושאר עניינים הכתובים בתלמוד שלא באזהרה גמורה ושאר ספרים אין בהם חיוב להזהר בהם.

וכבר שאגו ככפירים חכמי המוסר אשר קדמוני בזה דאף שפטורים מדיני אדם חייבים בדיני שמים ועתידים ליתן את הדין על כל דבר שלא שמרו ועשו, וכבר אמרו 104 חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב, ובויקרא רבה 105 אמר ריש לקיש משל לערוני שהיה נשוי בת מלכים אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא בת מלכים כך כל מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובה לפי שהיא מלמעלה.

נז. ובספר כל בו כתב, שקורין מיתת בני אהרן ביום הכפורים להורות שלא להקל במצוות שלא נמצאו בהם אזהרות כמו בנדב ואביהו ע"כ, ורבותינו הקדושים ז"ל לכן לא הטילו חיובן ועונשן על כל קהל עדת ישראל כקטון כגדול לפי שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו ולא העמידו דבריהם וחיובן על כל ישראל כי אם דווקא במה שרוב הציבור יכולין לעמוד בו, אבל במי שיש יכולת בו לעמוד בהיכל המלך ה' צבאות ולקיים כל מה שכתוב בספר הזוהר ורבינו הקדוש האר"י ז"ל ושאר ספרי דחסידי, הקולר תלוי בצוארו לעשות ולקיים ואי אפשר לו לפרוק עול מעל צוארו מכל מה שהזהירו בכל הספרים הנזכרים.

נח. מי הוא אשר יש לו עינים לראות ולב להבין אשר לא יראה ולא יבין רבו יתירא אשר מגיע אליו בהתקדש במילי דחסידותא, ובפרט במנהגי הרב זלה"ה אשר תתלהב בהם הנפש היפה בהארה גדולה וקדושה יתירה אשר ירגישו בעצמם להתקרב בהם ליוצר בראשית אשר כל אחד מהנה הנעשה פה למטה בארץ ראשה מגיע השמימה לעורר השרשים העליונים, וביד כל אדם להתקרב כל הימים וביותר בהיותו קרוב בימים האדירים האלה טהור ידים יוסיף אומץ להזהר בכל מילי דחסידותא ולא יזלזל חלילה בשום דבר.

והכל לפי מה שהוא אדם יחגור בעוז מתניו לקיים מן הבא בידו ולא ישליכנו אחרי גוו, ובפרט בעניינים אשר דברנו עד הנה להבין ולהתענות וסדר מלקיות וארבע מיתות כי ראוי שלא יתרשל מהם אחר שחבריו נמנים לדברים אלו והוי כמי שחבריו נמנו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם שקראו עליו מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, והנה הארכתי בדברי אלו לאהבת האמת עם היות שלסבות מה היה לי להחריש מכמה דברים שבהם.

מנהג להשתטח על קברי צדיקים בערב ראש השנה וטעמו

נט. ומנהג אנשי מעשה לילך בערב ראש השנה אל בית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים כדי שיבקשו המה רחמים עלינו כעובדא דר' מני דמשתטח על מערתא דאבוהי, 106 וכן אמרו 107 בפסוק ויבא עד חברון זה כלב שבא להשתטח על קברות הצדיקים בחברון, וכבר אמרו בזוהר 108 שאמר מת אחד לר' יהודה בר שלום אי לאו בעותא דילן על חייא לא יתקיימון פלגא דיומא.

והטעם שהולכין בערב ראש השנה מפני כי אמרו בזוהר פרשת תרומה שבליל ראש השנה שהעולם בדין וכסא הכבוד מוכן להקדוש ברוך הוא לישב עליו ולדון את כל העולם, אז משוטטות נפשות המתים ומבקשים רחמים על החיים ובליל מוצאי ראש השנה אזלין ומשטטין לדעת מה נגזר עליהם על בני העולם ולפעמים מודיעין לבני אדם בחלום לעורר לבם ויבקשו רחמים.

ס. וכן אמרו בגמרא פרק מי שמתו, 109 מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחבירתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה בא לעולם וכו', אשר מכל זה מוכח ההתעוררות שיש אל המתים בליל ראש השנה יותר משאר הימים, ועל כן הנהיגו הקדמונים להשתטח על קברם לבקש מהם שיבקשו רחמים לפני אלהינו מרחם כנזכר בזוהר שמבקשים רחמים על החיים ועל כן טוב וישר להתפלל גם אנו עליהם ועל מנוחתם באותה מדה, וכבר סידרו הקדמונים כמה תפילות בזה וראוי לאדם לחוש.

טעם ע"ד הסוד למנהג ההולכין לבית הקברות בער"ה

סא. ואשר בא בסוד ה' ויודע מה שהיה קודם בריאת העולם בונה עלמין ומחריבן סוד ואלה המלכים וימלוך וימת עד עת בא מלך הח' מלך הד"ר סוד צדיק יסוד עולם ונתקנו העולמות, בנקל יבין דבר לאשורו כי לא דבר ריק הוא מנהג זה כי זה היה קודם בריאת העולם ובראש השנה נברא העולם ולכך הולכים על המתים בסוד וימת וימלוך.

ולכך אנו צריכים ליתן שם צדקה לעניים כדי לחבר צדק עם צדיק מלך הד"ר ועל ידי זה אנו ממשיכים אלינו חיים ושפע ותיקון לנפשותינו להצילה ממיתה שבאה מחמת שבירת הכלים, וזהו סוד שאמרו ז"ל 110 שאומרים בבית הקברות אם אין אתה מרחם עלינו הרי אנו חשובים כמתים הללו.

בערבי ראשי חדשים ובט"ו לחדש אין לחוש לילך לבית הקברות

סב. ואף על גב שאין ראוי לכל אדם לילך לבית הקברות אם לא שיסמוך על מעשיו ואין לו פחד שידבקו בו החיצונים נגעי בני אדם ששוכנים שם, אך בערב ראש השנה או בכל ט"ו לחדש אז מועיל ואין שטן ואין פגע רע.

סגולת ההשתטחות בקברי צדיקים וסכנת המשתטח אצל רשעים

סג. וכשם שהשתטחות על קברי רשעים היא סכנה עצומה כך ההשתטחות על קברי הצדיקים היא סגולה נפלאה, כי לפעמים על ידי כך ירויח שיזדווג אליו איזה ניצוץ נשמת הצדיק ואז יוסיף תת כחו לו בתורה וביראה ומעשים טובים ובלבד שיהא גופו מוכן לכך.

מעשה שאירע למהרח"ו בלכתו להשתטח בקברי אביי ורבא

סד. ובימי הרב כל החברים המה ראו והשיגו נפלאות על קברי הצדיקים, ואמרו כי יום אחד מסר הרב להרח"ו יחוד אחד להשתטח על קברי אביי ורבא, ובהליכתו בדרך ישב מהרח"ו על תל אחד והיה חוזר על הייחוד שמסר לו רבו ואחר כך הלך על קברי אביי ורבא ומסרו לו את אשר שאל מאיתם, וכשחזר מהם ובא לפניו ואמר לו ברוך הבא והושיבו לימינו ושמח עמו שמחה גדולה.

ואז אמר לו מהרח"ו, אדוני מורי הרב מה היום מיומים שאדוני עושה לי את כל הכבוד הזה לא על מגן הוא, אמר לו חייך לא מלפניך קמתי כי אם לפני בניהו בן יהוידע כי בא עמך, וכשומעו מהרח"ו כך היה לפלא בעיניו ושניהם לא ידעו הסיבה למה נתחבר עמו באותה פעם נשמת בניהו בן יהוידע שלא כך היא המדה כי אביי ורבא שהיה הייחוד שלהם היו ראויים לבא לא בניהו בן יהוידע.

סה. עד שלאחר שלשה חדשים שכבר היה נשכח מהם הענין הלכו שניהם יחד לאותו מקום ללמוד שם, ובאמצע הדרך עמד הרב ואמר רואה אני שכאן קבור בניהו בן יהוידע ולא היה ציון עליו ולא היכר קבר בעולם אלא גל של אבנים, ענהו מהרח"ו בחיי דמר מורי ורבי אותו הפעם שהלכתי להשתטח על קבר אביי ורבא קודם לכתי שמה ישבתי כאן ממש לחזור על הייחוד שמסר לי אדוני, אז אמר הרב אכן נודע הדבר שמכח הייחוד שהזכרת על קבר אותו הצדיק והייחוד ההוא נוגע אל שורש נשמתו עוררתו נשמתו לתוך גופו ואחר כך נתדבקה עמך להועילך במעשים טובים ובתורה וביראה ובחכמה ע"כ.

להימנע מלהיכנס לבית הקברות בטומאה, ואזהרה לערב ר"ה

סו. ואף כי אין איתנו יודע עד מה מיום שחשכה אורינו האר"י ז"ל מכל מקום אם אינו עושה כולה עושה מחצה, ובהתקדש עצמו מלמטה יזכה לאיזה ניצוץ מניצוצי נשמות הצדיקים לעזר ולהועיל לו לשוב בתשובה שלימה לפניו, ועל כן ראינו גדולי ישראל מחזיקים במנהג הזה, אך על כל פנים יזהרו שלא ליכנס שמה מי שהוא טמא במקרה אשר לא טהור לפי כי עיקר שכונת החיצונים הנעשים מנגעי בני אדם הוא בבית הקברות ומי שבא שמה הם מתדבקים בו ודאי במצוא מין את מינו ואינו חוצץ, וגם אחר שטבל לכבוד היום לא אריך למיעבד הכי כי אם יחזור לטבול עוד פעם אחרת.

מצות תספורת ורחיצה בערב ראש השנה וטעמה ע"פ המדרש

סז. ומצוה עלינו להסתפר ולרחוץ בערב ראש השנה וכבר אמרו חז"ל, 111 אמר ר' סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ר' חנינא ור' יהושע אומרים איזו אומה כאומה זו שיודעת אופייה של אלהיהם, מנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל שערו ואין חותך את צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינו כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים את שערן ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה לפי שיודעים שהקדוש ברוך הוא יוציא דינם לאורה.

חומר טבילת ערב ר"ה משאר רגלים מספר "סדר היום"

סח. ועיקר הדבר שיטהר עצמו וגופו ממש שירחץ ויטהר ויטבול במי מקוה אף מי שאין דרכו בכך כל השנה, ביום הזה האדיר והנורא צריך על כל פנים לטבול להשליך מעליו כל הטומאות וכל המחשבות זרות שנתדבקו עמו כל ימי השנה, ובכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו קל וחומר בראש השנה שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה להתיצב לפני אלהינו מרחם בקדושה ובטהרה והוא יהיה בעוזריו להתקבל תפילתו, עד שמפני כך נהגו חסידים ואנשי מעשה שלא לשמש מטתם בליל ראש השנה ובפרט מי שאינו מוכרח לה כדי שתעלה לו טבילה עד המחרת, ומי שצריך לה יחזור ויטבול בשחרית כדי שימצא בטהרה בשעת הדין כמי שעומד ומצפה לרחמי שמים הגדולים דלכולי עלמא אין דנין אלא ביום.

ביאור מ"ש שנפקדה שרה בר"ה, ודעת האר"י בדין זווג בר"ה

סט. והא דנפקדה שרה בראש השנה 112 אמרו הראשונים דהיתה ליל טבילה או דהגזר דין היה בראש השנה.

ע. והרב האר"י ז"ל לא הזכירו בתוך הימים שאסור בזווג לבאים בסוד ה' כנודע, כנראה שאין דעתו למנוע הזווג על מגן למי שבא בסוד ה' ועושה הדברים כדי לעורר כך למעלה ומתקדש בקדושה יתירה ובאימתה ופחד והכל לפי מה שהוא אדם יעשה הדברים לשם פעלן, ועל כל פנים בליל טבילה אסור לכל אדם לפרוש מאשתו אבל לא ינהוג עם אשתו קלות ראש רק לקיים מצות עונה ויחזור ויטבול בשחרית כאמור.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה