חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חדש אלול וראש השנה · פרק ד - ביאור הסליחות ונוסחתם - אזהרות קודם שחרית
לומר סליחות בכוונת הלב ובלשון תחנונים
א. יהמו ה רחמים ו הסליחות ה נאמרים בקרב איש ולב עמוק בשיתו לבו אליהם להבין ולהשכיל כל אשר יבטא בשפתים דברי הרצויים והוידויים אשר כל דבריהם כגחלי אש, כל איש הירא ורך הלבב אשר נגע אלהים בלבו היה לבו כדונג נמס בתוך מעיו כי יחם לבבו ושאג ישאג על חטאתו ואשמו אשר אשום אשם לה' ודמעתו על לחייו, כי יתחמץ לבבו וכליותיו ישתוננו בקריאתו בהם אופן דברי הרצויים אשר הוא מתרצה לפני קונו אשר בם יראה שפלותו ומיעוטו כעבדא דמתחנן למריה.
והנה כשיתחנן עבד לאדוניו לא יהיה קולו בדברו כקול הקורא בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, אבל יהיה קולו כמי שבוכה ומתאנח ויעשה תנועות בראשו או בידיו ובשאר איבריו כמצטער ומיצר עד שאם יעמוד שם מי שאינו מבין בלשונו כלל מקולו ומתנועת איבריו בלבד ידע ויכיר שהוא מתחנן לאדוניו ושואל מאיתו לכפר עליו, וכן כשישית כל איש ישראל להבין מה שמוציא בשפתיו בתחנוניו לפני בוראו יהיה קולו בדברו על הדרך הזה, ונמצא קולו ופיו ולבו שוין דומים זה לזה ומקולו יוכר ויראה כונתו ולבו.
תוכחה לרצים בסליחות בלא כוונת הלב
ב. לא כן רבת מבני עמינו ההומים בפיהם הרחמים והסליחות ובל ידעו מה, כצפורים עפות מצפצפים ומהגים כי קול דברים הם אומרים ותמונת הבנת המילות וטעמם אינם רואים זולתי הרמת קול ושפתים נעות בלא לב ולב, ואין הבדל בקולם בהתחננם על נפשם לפני בוראם לקולם בקראם בדברי הימים למלכי מדי ופרס, ולא עוד אלא שהקורא בדברי הימים מפסיק בסוף כל ענין ואלו אין מפסיקים בסוף העניינים ועליונים למטה ותחתונים למעלה ולא יפסיקו כי אם כשלא יוכלו לומר יותר בנשימה אחת, ואילו היו יכולים לומר כל התפילה בנשימה אחת היו אומרים אותה כעשרת בני המן כי תשרפם כאש להבה יצרם הרע למהר לשלחם מעבוד את פני האדון ה' אלהי ישראל.
ג. וגם כי טפש כחלב לבם ולבם שתו שמיר שית באין מבין שלא ידעו ולא יבינו השכל לבותם פירוש הבנת המלות לעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו מתוך דברי הרצויים והוידויים בעטוף לבו בהם, אשתוללו אבירי לב כי לא ידעו בהם אם הם תחנונים או דברי הימים, וכבר צווח על זה בספר החסידים 58 וכתב כי טוב לו לאדם שיתפלל בלשון שמבין משיתפלל בלשון הקדש באין מבין, ועל זה נאמר על אשר לא ידע ספר לאמר קרא זה ויאמר לא ידעתי ספר ויאמר ה' יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה שמתפלל ומתחנן באין מבין מה שמוציא מפיו ושפתיו, וכתיב ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר מדה כנגד מדה הואיל ולא למד להבין פירוש מלות התפילה אשר יתפללו ויעתר אלי.
ואיך ומה יחתום האדם בסוף כל התפילות לומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי ולבו ומצפוניו ריקים, והלא זה גנאי גדול שישאל דבר לפני בוראו על לבו ומצפונו ולבו בל עמו כי לא ידע ולא הבין מה אמר בתחינתו ועל מה ביקש כדברי הספר החתום.
ד. ועלינו לשבח לאדון הכל מקור החכמה אשר התחכם בבואו לצוותינו מצות התפילה שלא כתב והתפללת אלי או תעתיר אלי או שאל ממני ואתנה וכיוצא בזה, אבל אמר ולעבדו בכל לבבכם להודיענו שאינו מצוה במצוה זו על דברים בלא הבנת הלב מה שמוציא בשפתיו אלא להשכיל לבותם מה שמוציאים בפה, ומי שיביא לו הבנת הלב בדברים הוא יקיים מצותו ומי שיביא לו הדברים בלבד באין מבין לא קיים מצותו כי לעובדו בכל לב שאל ולא דברים, באופן כי אילו היה אפשר להביא לו כוונת והבנת הדברים בלב בלא דברים היתה מצוותו נעשית.
עיקר התפלה כשמבין לשונה ואפילו מתוקנת בלעז
ה. כי על כן הסכימו גדולי ישראל כי יפה תפילת העני בדעת בלשון שמבין משיתפלל בלשון הקדש שאינו מבין, ואסמכוהו אקרא תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כי אף כי אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמית וכל שכן לשאר לשונות אך מי שהוא עני בדעת שאינו מבין לשון הקדש ולפני ה' ישפוך שיח"ו כי אף שיתפלל בנוסח שיחו בלשון לעז, בוחן לבות הוא מבין ועדיף טפי יותר מהמתפלל בלשון הקדש באין מבין מה ידבר לפני ה'.
וגם הלום בסדר הסליחות הלא תראה כמה ריצויים ווידויים שנתקנו בלשון תרגום בזמן ההוא כדי שיבינו עמי הארץ בלשון תרגום שהיו רגילים לדבר בו ולעורר לבותם כי מתפעלים ביותר כאשר המה מבינים ויתנו לב לשוב, וכן תראה כי ביום תשעה באב אפילו המבינים היטב בלשון הקדש מתפעלים יותר בקינה אחת בלעז יותר מעשרה בלשון הקדש.
ראוי להתרגל בלשון הקדש כדי להבין דברי התפלות
ו. כי על כל אלה נפל החיוב על כל איש ישראל להרגיל עצמו ללמוד הבין בלשון הקדש וישכיל עשו כדי שיבין בלבו מה שמוציא בשפתיו בבואו להתחנן ולבקש על נפשו כל הימים, וביותר בימים האדירים האלה בנוסח דברי הסליחות אשר אף המבינים בלשון הקדש תעבור עליהם על קצתם כוס התרעומת והתלונה הנזכרת בנבואה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו וכו', יען כי באו בתוכם רצויים ווידויים במילות שונות ובלשון תרגום אשר עתה בזמן הזה בלתי מובן לקצת מהם, שראוי ונכון אליהם לתור ולדרוש פירוש הבנת המלות וטעמיהם ובל יהיו כצפורים עפות מצפצפים באין מבין.
אזהרה לסדר הסליחות מקודם כדי להבינם ולתקנם משגיאות
ז. ומצורף לזה שנפל בהם קצת תעתועים ושבושים בסיבת המדפיסים או המעתיקים אשר מוספין שלא כסידרן ושלא כהלכתן, אשר נפל החיוב לכל איש ישראל להבין ולהשכיל ולסדר דברי תחינותיו עלי יושר דברי אמת מבלי שום שגיאה ושגגה היוצאת לפני השליט הבורא יתברך, כי בהשתנות נוסח הדבר והנקודה הראויה יהפוך עליו בלהות והוא יהיה בעוכריו ותחתיו ירגז חס ושלום.
ועל זה אמר ר"א לעולם יסדר אדם תפילתו ואחר כך יתפלל ואוקימנא בברכות של ראש השנה ויום הכפורים, כי כל אדם חייב להסדיר תפילתו בהם להבין אותם לאשורם כדי שלא יטעה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי הנה אדם שעולין אותו לגורדום לידון בפני המלך יסדר דבריו תחילה בדקדוק גמור כדי שיהיה שגור בפיו בעומדו לפני המלך לבל יכשל בדבר אחד בפני המלך וכה יחזור עליהם כמה פעמים, כל שכן וקל וחומר שראוי לעשות כן בבואו לעמוד לבקש על נפשו לפני אלהי המשפט הן גור יגור ויפול חתיתו ויראת שדי על פניו בתפילתו ובתחינתו להפוך בה ולהפוך בה כמה פעמים לבל יכשל בלשונו ולא יחטיא אל השערה.
תוכחה למדלגים תיבות בסליחות ואזהרה לאומרן בלב נשבר
ח. והן עתה כמה בוערים בעם חכמים בעיניהם סמכו על עצמם לומר הסליחות על פה ואז ידלגו כאיל פיסח ושגיאות מי יבין לאמר מקצתן ומקצתן מבליעים בנעימה, ולו חכמו ישכיל לבותם מה טובו ומה יופיו של סדר הסליחות המסודר בסדר אלפ"א ביתו"ת, ובאו במספר י"ב אלפ"א ביתו"ת לא פחות ולא יותר, ומסודר בסדר הדברים העומדים ברומו של עולם העליון אשר באו במספר י"ב אורות עליונות, ועל ידי סדר אמירתן פה למטה ראשם מגיע השמימה לעורר אותם האורות אשר בא רמיזתן לכל א"ב וא"ב.
כי על כן צריך להזהר לבלתי תת מגרעות חס ושלום בסדר הא"ב ולדקדק בהם היטב כי מועל בקדשי שמים, ולא עוד אלא כי על ידי מרוצת לשונם בעל פה המה מחריבי עולם כאשר ראיתי ושמעתי כמה מהם במקום הן אומרים לאו ובמקום לאו הן, ושמעתי באומרים במקום לפניו לא נוצר אל ואחריו לא יהיה, הרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ודולגים תיבת לא ואומרים לפניו נוצר אל חס ושלום וכיוצא כאלה הרבה, וה' הטוב יכפר בעד.
ט. וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם בסליחות ובתפילת הימים האלה אשר המה משונות בנוסחתם ובעניינם לבלתי אומרם בעל פה אף אם הם שגורות בפיו, וליטול הספר בידו ולהיות שח עינים לראות בספר ולכוין סדר האלפ"א ביתו"ת היטב היטב, וכל דבר שמוציא בפיו יכוין כפי מה שעבר עליו ויאנח על זה ויבקש מבעל הסליחה יעבור על פשעיו ויקבל תשובתו ובזה יהיה ארכא לשליותו, ואין ראוי לך להרים בקולות ובנעימות בהזכיר כובד משא המרדים והפשעים אשר מרדת בקונך רק ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך תשפילנה תגיענה עד עפר.
י. ועל כי רבו השגיאות גם בספרים ראוי ונכון לעבור עליהם ולדקדק בנוסחתם היטב ולהגיה אל מקום אשר יהיה שמה השגיאה, וגם ביאור לשונות הזרים וקשים שבזה ענתה בם צדקתם כאשר יבואו לפניו יתברך ונסלח להם ורפאם, ולמען ילמדו ויתנו לב להבין הדברים על בוריין אבאר לך סדר נוסח הסליחות בקיצור ביאור מילות הזרות ויתר נוסחאות כפי מה שביארו הקדמונים חלקם בחיים ושים עיניך בו.
קודם הסליחות יאמרו מזמורי התשובה ויוסיף מזמור כ"ז ול"ג
יא. תאמר בתחילה מזמורי התשובה תפילה לדוד שמעה ה' וכו', ואנכי נהגתי גם מזמור כ"ז לדוד ה' אורי וישעי ומזמור ל"ג רננו צדיקים שנזכר בכל אחד מהם שלש עשרה שמות הויה כנגד שלש עשרה מכילן דרחמים שמתגלים ומאירים מראש חדש אלול ואילך כנודע, ונכון לאומרם לראש אשמורות בסליחות לעורר הרחמים.
כוונה ע"ד הסוד בנוסח לך ה' הצדקה
יב. (לך אדני הצדקה, הנה הבא בסוד ה' יכון לכוין בנוסח זה שם אדנ"י ושם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י ולכוין ר"ת ל'ך א'דני ה'צדקה לא"ה, כי ימינך פשוטה תכוין סוד שם יהוה נקוד צרי וסגול תחת כל אות כי ההויה הפשוטה גימטרייא כ"ו והנקודה שתחתיה מספרם ר' ומספר זה הוא מספר תיבת ימין מלא יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן כי כל הימים פשוטה לקבל שבים, וכן הבא בסוד ה' יכוין בג' פעמים הנזכר נשמה כאן, הנשמה לך הראשון רמז לבחינת הנפש דעשיה והנשמה השנית רמז לבחינת הרוח דיצירה והנשמה לך השלישית רמז לבחינת נשמה דבריאה, באתאנו על שמך ירמוז על נפש דאצילות).
תקוני נוסחאות בסדר הסליחות
יג. "לך ה' הצדקה", הנה בכל נוסח זה צריך לומר אתאנו על שִמְךָ כי זולת בסוף פסוק צריך לומר שְמֶךָ.
"חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו", צריך לומר העוינו הרשענו בלא וא"ו כלשון הכתוב בתהלים העוינו הרשענו.
"אין כל דבר נעלם ממך", עיין בלבוש סימן תר"ז ובשאר ספרים נחלקו על נוסח כל דבר, והנכון לאומרה כמו שנאמר בירמיה הממני יפלא כל דבר שרוצה לומר שום דבר ובפרט בבואה סמוכה לתיבת אין כמו ולרש אין כל ואין לשבש הספרים.
בנוסח ה' שמעה וכו' יכוין לקבל על עצמו ד' מיתות
יד. "אדני שמעה", צריך לומר באדנות ככתוב, וראוי לכל אדם לכוין בראשי תיבות ש'מעה ס'לחה ה'קשיבה ו'עשה הוא ראשי תיבות שריפה סקילה הרג וחנק, ואותיות שניות שבהם הוא אותיות עמלק שהוא ס"מ הממונה עליהם, והאיש הירא יתמרמר בבכי מאד באמירתו אותם פן גרם בעונו להמסר ביד ס"מ לעשות בו ארבע מיתות אחר פטירתו בקבר חס ושלום, ועתה יכוין שמקבל עליו ארבע מיתות בסוד כי עליך הורגנו כל היום ולחבר ארבע אותיות שם הקדוש שהפריד בעונו ואז תמחה את זכר עמלק.
ובפסוק השיבנו יֶהֶוֶהֶ אליך ראוי לכוין בו בניקוד סגול סוד החסד.
תקוני גירסאות בנוסח "שבט יהודה בדוחק"
טו. "שבט יהודה בדוחק", הנה בנוסח זה רבים חכמים בעיניהם שלחו יד להגיהו, ראשונה בלשון הבה לנו עזרת מצר היד ה' תקצר הגיהו ידך ה' לא תקצר, ואינו כן כי כל כוונת המשורר לחתום בלשון הכתוב כמו שנאמר הישאג אריה ביער למה ה' תעמוד ברחוק וכיוצא, וכן סגר דלת הבית הזה בלשון הכתוב היד ה' תקצר, אכן ידך ה' לא תקצר לא מלשון הכתוב הוא.
וזאת שנית הגיהו "עורה למה תישן" וכתבו הנה לא ינום ולא יישן, ולא עלתה על לבו כך אל המסדר כי אחר שיאמר עורה חדש ימינו בגלות ישן ומדבר לנוכחו איך יאמר הנה לא ינום שלא לנוכח, ואם יקפידו שאין מן הראוי לדבר כך בתחינותנו, מה שישיב דוד המלך עליו השלום בעל התחנונים והתפילות שהתחנן באלו הלשונות נשיב כולנו ואין למחוק הספרים על ככה ואם באו להקפיד לא ישאר מתחנוני הסליחות מאומה.
בנוסח א - ל מלך וסגולת י"ג מידות ואופן אמירתן
טז. "אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות", צריך לומר בוא"ו ומתנהג כי ראשי תיבות שלו כרו"ב כנודע בסוד וירכב על כרוב, ובי"ג מדות יזהר כל אדם להטעים הפסק אשר בין ה' ה' כי סודו רם ונשא ומי שאינו מטעים אותו עונשו רב, וכמו כן צריך להזהר להפסיק מעט בין בשם לה' כי בפסוק הוא בטרחא. 59
יז. וצריך לצעוק בקול גדול כדאמרינן בפרקי ר"א, 60 והיה בעבור כבודי כשעבר הקדוש ברוך הוא הסיר כפו מעליו כמו שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי זו השכינה התחיל משה לצעוק בקול גדול ה' ה' אל רחום וכו', ואפילו עונותיו מרובים הופך מדותיו יתברך לרחמים כי ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית.
והם מפתח גדול לבקש ולדפוק בהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחיד הן לרבים, ומה גם בזמן הזה בגלות החל הזה כי לא נשאר לנו לפני אלהינו בלתי אם תפילתנו וי"ג מדות אלו, ואף על פי שלא ידענו לרצותו שאין איתנו יודע עד מה כח המדות ואיך המה אדוקות, מכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ומדות רחמיו יליצו בעדינו לכפר על נפשותינו.
סגולת הזכרת י"ג מידות כשנעשים לפניו, וטעם שאין נאמרין ביחיד
יח. ואמרו בראש השנה, 61 ויעבור ה' על פניו אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראהו למשה ואמר לו כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם, ואמרו הראשונים כי הדבר קשה שהרי אנו רואים שכמה פעמים אנו מזכירים הי"ג מדות ואין אנחנו נענים, ושמע ה' ויתעבר חק נתן ולא יעבור ויעבור את הקו"שי.
ופירשו הם עליהם השלום כי כוונת יעשו לפני כסדר הזה אין הכוונה לומר הי"ג מדות בלבד כי אם שיעשו סדר מדותיו יתברך שלמד הקדוש ברוך הוא למשה אל רחום וחנון דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכו', ועל כי סגולתם היא להיות נזכרים ונעשים על כן בדורות הללו שהם נזכרים ולא נעשים על כן אין אנו נענים בעונות הרבים.
יט. ועל כן ראוי שלא יאמר אותו היחיד כל שאומרן דרך תפילה ובקשה לפי שאין הדבר תלוי בזכירה לבד רק בעשיה שתדבק נפשו במדותיו, ובעשרה בהצטרפותם יחד אפשר שיהיו נעשים שזה רחום וזה חנון וזה ארך אפים וכן כולם מה שאין כן ביחיד.
אזהרה לאומרין סליחות ביחידות
כ. ומכאן תראה את סכלותם של המתרשלים בימים האלה לבא אל בית התפילה ואומרים סליחות בביתם ביחיד, ובר מן דין יש לערער עליהם כי באו בתוך הסליחות כמה תחנונים בלשון ארמי וליחיד אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי רק המלאכים המסורים לציבור מבינים בכל לשון, וגם כי הציבור אינם צריכים למליץ מה שאין כן היחיד שצריך לכל.
כי על כל אלה כל איש ישראל הירא אל יתרשל מלהצטרף עם הציבור אל הרחמים והסליחות, וכבר אמרו פ"ק דתעניות 62 אמר רבי אמי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו פירוש שמכוין לבו, ופרכינן והא אוקי שמואל אמורא ודרש ויפתוהו בפיהם כו' ולבם לא נכון עמו ואפילו הכי והוא רחום יכפר וכו' לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור.
כוונה בעת אמירת ויעבור
כא. וסוד הי"ג מדות עמוקות כנודע לבאים בסוד ה' ולאו כל מוחא סביל דא, אכן טוב לכוין קיצור הכוונה בו כי תיבת ויעבור ע"ב רי"ו, רוצה לומר אותם ע"ב שמות היוצאים מג' פסוקים ויסע ויבא ויט שהם ע"ב שמות וכל שם הוא ג' אותיות סך הכל רי"ו אותיות, ואנו מתחננים בכח הע"ב שמות אלו לפני אלהינו שבשמים לכפר על נפשותינו, ואין לומר שום פסוק בעת אמירתן כי מערב ומבלבל סדר העניינים וסידרן על פי סודם כנודע לבא בסוד ה'.
כוונה ע"ד הסוד בנוסח רחמנא אידכר לן
כב. (הגה, י"ב אלפא ביתות יש בסליחות כנגד י"ב פרצופים שבאצילות אשר נעשין מכח אתוון כנודע ואלפא ביתא זו דרחמנא כנגד עתיק, והבא בסוד ה' יכין לכוין בקיימיה דאברהם חסדים דז"א, קיימיה דיצחק גבורות דז"א, קיימיה דיעקב הנכנסים בז"א עצמו הנקרא יעקב, קיימיה דיוסף יסוד דז"א, קיימיה דמשה יסוד אבא הנכנס ביסוד אימא, קיימיה דאהרן יסוד אבא לבדו המתגלה מהחזה דזעיר ולמטה, קיימיה דפנחס יסוד נוקביה דז"א, קיימיה דדוד משיחא נוקביה דז"א, צלותיה דשלמה אורות יסוד אי' המתפשט ביסוד ז"א, ארים ימינך אריך אנפין דתמן לא אית שמאלא אלא כולא ימינא ואז יתגלה נשמתו של משיח).
ביאור נוסח "רחמנא אידכר לן" ותקון נוסחתו
כג. "רחמנא אידכר לן קיימיה דאברהם", פירוש אתה האל אב הרחמן זכור לנו בריתו של אברהם וכן כולם, ובמסכת דרך ארץ אמרו שבע הם כורתי ברית שכרת הקדוש ברוך הוא להם ברית, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פנחס ודוד ולכן באלו השבע לבד ראוי לגרוס קיימיה, אכן ספרים דגרסי קיימיה דיוסף וכן קנאותיה דפנחס טעות הוא כי פירוש קיימיה בריתו שכרת עמהם שתרגום ברית קיימא כן כתבו הראשונים.
אבל לי נראה כי אין למחוק הגירסא מפני כך כי לפי דעת חכמי הזוהר יוסף הצדיק מסטרא דברית על כי שמר בריתו ולעומת זה אנו מזכירים קיימיה דיוסף צדיקא, ומטעם זה אין לגרוס קיימיה דיוסף חסידא ולגרוס קיימיה דיוסף צדיקא כי כל אלו הדברים נתקנו על פי שורשיהם העליונים והמדות האחוזות בהם, ובספר התקונים אמרו כי מסטרא דברית אתקרי בר נש צדיק, וכן תיקן הפייטן בהושענות זכות יוסף והוא צדיק יסוד עולם.
כד. ופירוש בדיל ויעבור כמשמעו, ורוצה לומר שיזכור לנו ברית אבות בדיל ויעבור בעבור זכות ויעבור הם הי"ג מדות כמו שתאמר בדיל שמך רבה ויקירא וזה מבואר, וכן באה הכוונה בו לומר בדיל ויעבו"ר הם ע"ב שמות הקדש שכל אחד בן ג' אותיות ועולים רי"ו כמ"ש למעלה בכוונת ויעבור.
וראיתי כתוב לכוין בתיבת רחמנא לארבע מליצי יושר בעד ישראל, אותיות ר'ח' כמנין פינח"ס, ומ' מ'טטרון, ונ'א' נ'דב א'ביהו העומדים בפרץ להליץ טוב בעד ישראל, וטעם הדבר מבואר לבאים בסוד ה' שהמה גורמים יחוד וזווג מדות העליונות כנודע.
טעם שתקנו נוסח רחמנא אידכר לן בלשון תרגום
כה. "אידכר לן קיימיה דיעקב שלימא", הלמ"ד בחיריק כי הוא לשון תרגום, והטעם שתקנו אותם בלשון תרגום מפני שאין המלאכים מבינים בלשון תרגום או אין נזקקים בו ולא יקטרגו עלינו שיכולים לקטרג בענין זה יותר מבשאר הענינים שהוזכרו בו בלשון הקדש כמו שאמרו בבראשית רבה, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חננו בזכות אבותינו אתה אמרת לאברהם אבינו עליו השלום אל תירא אברהם וכו' וליצחק בעת עקידתו בי נשבעתי נאם ה' וליעקב כי לא אעזבך, אמר להם הקדוש ברוך הוא כל שכר שיש להם פרעתי להם, אברהם נטל שכרו ונצח לארבע מלכים שנאמר ויחלק עליהם לילה, יצחק החייתי אותו מתוך עקידתו, יעקב השבותיו אל אביו בשלום.
וכשאמר משה רבינו עליו השלום זכור לאברהם וכו' אמרו ז"ל שאמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם יש לי עליו שאמר במה אדע וכו', ובענין יוסף יקטרגו מצד שהיה מביא דבה רעה אל אביהם, ובענין דוד יקטרגו מענין בת שבע, ובענין שלמה מענין נשיו הטו את לבבו ולכן נתקנו בלשון תרגום שאין נזקקים אליו ולא יקטרגו, ואגב אלו דשייך בהו קטרוג נתקנו כולם בלשון תרגום.
כו. "רחמנא אדכר לן צלותיה דשלמה מלכא", פירוש זכור לנו תפילתו של שלמה המלך ותפילתו היתה כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ אויב כו' ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו וכו' ושמעת את תפילתם וכו' וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך.
וטעם אומרו בשלמה תואר זה מלכא כי לא יעלה ולא יוריד לענין תחינה ובקשה כמו עקידא חסידא נביאה, פירושו לפי כי המלך נפיש חיליה כי כחו כמו כח רבים ותפילתו ראויה שתעשה פירות ופירי פירות, ומה שלא אמר בדוד גם כן מלכא משיחא כמו בשלמה לפי כי במלכותו נתמלא דיסקוס של לבנה וישב שלמה על כסא ה' כמו שאמרו חז"ל 63 ועל כן תאר תואר זה בשלמה לבדו.
ביאור א"ב בנוסח "ארים ימינך" וגירסתו
כז. "ארים ימינך ואצמח פורקנך", פירוש על דרך מאמרם ז"ל אמר דוד רבונו של עולם אתה סבור שאנו דוחקים עליך שתקרב את הקץ בשבילנו אלא עד מתי ימינך ממושכנת שנאמר למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני, וזה טעם אומרו פורקנך ולא פורקננו.
"בכסופי אפין אתינא למקרי קמך" וכו', רבים הגיהו כאן בדיל דרחמך נפישין אתינא למקרי קמך, וטעמם שלפי גירסת הספרים ישאר מאמר בדיל ויעבור נפרד ממאמר בכסופי אפין ונצטרך לדחוק ולהוסיף דברים שבעל פה ולומר אבל עשה בדיל ויעבור.
אבל אין למחוק הספרים בשביל כך שהכוונה לומר, אין צריך לומר כי אין לנו פנים לומר לפניך שתרחם עלינו בשבילנו כי ידענו ה' רשענו אלא אפילו למקרי קמך רחם עלן בדיל ויעבור כלומר שתרחם עלינו בדיל זכות ויעבור אפילו לקריאה כזו אנו באים בבושת פנים, אי נמי פירוש מחמת בושת אנפינו אתינא למקרי קמך קריאה דרך כלל ולא דרך פרט אבל אתה רחם עלן כרוב רחמיך בדיל ויעבור, ומאמר רחם עלן הוא מאמר בפני עצמו.
כח. "גלי גבורתך עלן" וכו', אף כי מדת הגבורה היא מדת הדין הקשה כאן ידבר על הגאולה על דרך עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו כדי לנקום מאויבינו, אי נמי כי בחרבן נאמר איה גבורותיו לזה אמר כי יגלה גבורתו ויפרסם.
"הדרך שו עלן" כן צריך לומר, ופירושו שים הודך והדרך עלינו, ולא גרסינן שוי עלן יען כי תרגום שים שו ותרגום וישם הוא ושוי.
"ולא תתפרע כעובדין בישין מינן", פירוש לא תהיה נפרע ממנו כמעשים הרעים כי תרגום מעשי עובדי ותרגום רעים בישין.
"זיוך אשרי עלן", פירוש אורך תשרה עלינו, והכוונה לפי שעבירה מכבה מצוה ולזה אמר ולא תתפרע כעובדין בישין רק ימחול אשם באופן שלא יכבו המעשים הרעים ההם את נרות ואורות מצוותינו ויאיר השם יתברך אור טובו שהוא אור מצוותיו עלינו.
"זכוון חפש לן", צריך להדגיש הפ"א של חפש דגושה, ופירושו שאף על פי שאין לנו זכות חפש לנו זכיות איזה מחשבות טובות.
"חשוב עלן טבוון", פירוש תחשוב עלינו טובות כי בהיותו מחפש לנו זכויות יחשוב עלינו מחשבות שלום וטובות.
כט. "טבוון סגיאן אייתי עלן", פירוש הבא עלינו טובות רבות, ויש מי שהגיה באות החי"ת חוס ורחם עלן בסגיות טיבותך כי לפי גירסתנו במאמר טבוון סגיאן היה מספיק מבלי שיאמר חשוב עלן טבוון, ויש ליישב גירסתנו שהכוונה לעשות כמו הכותי שאינו שואל הכל בבת אחת רק מעט מעט כמו שאמרו ז"ל, ותחילה אנו שואלים שיחשוב עלינו טובות ואחר כך אנו שואלים שיביאם עלינו בפועל.
"כבוש חמתא ורוגזא מינן", רוגזא מלשון הכתוב בנבוכדנצר ברגז וחימה, ויש מפרשים רוגזא לשון צער כמו ויבא רוגז ומאמרם ז"ל קפץ עליו רגזו של יוסף, והכוונה כי לא יספיק בהיות מסלק הוא יתברך הרוגז והצער ממנו כי אם שיכבוש החימה שיש לו עמנו.
"לא תעביד גמירא לן", פירוש אל תעש עמנו כלה.
ל. בעשרת ימי תשובה אומרים כאן רחמנא כתבינן בספרא דחיי וכו', וצריך לומר במספר חמש כתבינן לא פחות ולא יותר והם מכוונים בסדר המדות העליונות.
ולכן לא יפה עשה מי שהגיה מדעתו להקדים כתבינן בספרא דרחמי ואחר כך ספרא דחיי כי אם לא יקדמו רחמיו איך נזכה לחיי כי המה מסודרים בסדר המדות העליונות, והראשון מכוון לאי"ן והשני מכוון לחכמה אשר מאין תמצא הנקרא אב הרחמן ולכן אנו אומרים בו כתבינן בספרא דרחמי, וליודעי חן יכין להם לכוין כתבינן בספרא דחיי סוד חסד גבורה תפארת דא"א ששם סוד הידים הכותבות, כתבינן בספרא דרחמי חסד גבורה תפארת דאבא, בספרא דצדיקי חסד גבורה תפארת דאימא, בספרא דישרי ותמימי חסד גבורה תפארת דז"א, בספרא דפרנסה טבתא ומזוני חסד גבורה תפארת דנוקביה דז"א, והם ה' פעמים כתבינן נגד ה' גבורות מנצפ"ך הנכנסין ביסוד דנוקביה בסוד היום הרת עולם כנודע.
לא. "מחול ושבוק לחובין" וכו', פירוש מחול ועזוב לחטאים ולעונות, וטעם כפל מחול ושבוק לרמוז כי לא תהיה המחילה לזמן מה על דרך סלחתי כדברך וביום פקדי אלא שיעזוב אותם מכל וכל.
"נהור טובך אנהר עלן", פירוש אור טובתך האר עלינו והכוונה כי לא יאיר עלינו אור טובות המערכה כי המה טובות לפי הדמיון ולא לפי השכל וכי כן מעותדות להפסד כי אם טובך אנהר עלן כי המה טובות באמת.
"סעיד וסמיך הוי לן", פירוש היה לנו סועד ותומך, וכפל הענין רוצה לומר סעיד בטובות הנפש וסמיך בטובות הגוף.
"עביד עמנא אתא לטב", פירוש עשה עמנו אות לטובה, וצריך לומר עִבֵד עמנא כי בפסוק עשה עם עבדך כחסדך תרגם יונתן עִבֵד.
"פתח שמיא לצלותין", פירוש היה פותח השמים לתפילתנו כלומר גם כי יגלו שמים עוונינו לבלתי נתון דרך לתפילתנו אתה ה' היה פותח אותם.
"צלותנא קבל ברעוא", פירוש קבל תפילתנו ברצון כלומר על צד הרצון כי רצית לא על צד הדין והמשפט, או ברעוא רוצה לומר גם שמעשינו אינם רצויים כוונתינו ורצונינו רצויים, וזהו אומרו צלותנא קבל ברעוא כלומר בבחינת היות הרצון טוב וישר עמך.
(ומצאתי כתוב, צלותנא קבל ברעו"א סוד יסוד א"ק במצח דעתיק ע"כ).
לב. "קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין", פירוש קבל התפילות והתחינות בעת צרות, והכוונה כי להיות הימים האלה ימי רצון וביותר בעשרת ימי תשובה אנו מתחננים עתה שיקבל מאיתנו גם תפילות שאר הימים אף אם אין הימים רצויים ויועיל לנו עתה תפילה זו לשנתפלל אף בשאר הימים לעתות בצרה יעלו לרצון כתפילת ימי הרצון, ומה שלא אמר כאן קבל צלותנא כדלעיל רוצה לומר אם מצד המתפללים לא יתקבלו הנה יתקבלו מצד התפילות והתחינות מצד עצמם כי נכבדות מדובר בם בצלותין ובעותין מצד עצמם ולא מצד צלותנא.
"רחם על נשמתין", פירוש רחם על נשמתינו כלומר גם אם לא נהיה כדאים מצד עצמינו וגוויתנו רחם עלינו מצד נשמותינו שהיא חלק אלוה ממעל.
"שתא טבתא אייתי עלן", פירוש הבא עלינו שנה טובה.
"תוב מרוגזך", פירוש שוב מחרון אפך, "רחמנא ולא נהדר ריקם מקמך", פירוש לא נשוב ריקם מלפניך כלומר ואם אין אנו כדאין למלאות כל משאלותינו בהחלט, לפחות ולא נהדר ריקן מקמך אפס קצת משאלותינו תראה ותמלא.
ביאור נוסח "אנשי אמונה" ותקון נוסחתו
לג. "אנשי אמונה" וכו', הנה תחינה זו היא דרך אלפ"א בית"א על הסדר ובכל חרוז שלש תיבות נגד אנשי האמונה רועי ישראל משה אהרן ומרים כמו שכתבו הראשונים.
(מצאתי כתוב, ליודעי חן יכין להם לכוין כי אלפא ביתא זו סוד נוקבא דאריך, ובמקום אחר כתוב אנשי אמונה היא בקשה מיוסדת על מדת החסד ולפיכך היא אלפא ביתא על הסדר כדרך פסוק ויסע שהוא על הסדר, ואחר כך תמהנו מרעות שהוא כנגד הגבורה ולפיכך היה א"ב הפוכה כדרך פסוק ויבא שהוא הפוך, אחר כך אל תעש עמנו כלה מיוסדת כנגד התפארת שהוא מבריח בין החו"ג ולפיכך הוא א"ב ישרה והפוכה באתב"ש, והכוונה להתחנן לפני ה' בג' מדות אלו, ולא יפה עושים עמי הארץ הנוהגים לומר אנשי אמונה ביום שני ותמהנו ביום חמישי עכ"ל).
"זועכים אף בלחשם", פירוש משכחים האף וחימה בתפילתם, וצריך לומר בְּלַחֲשָם החית שב"א פת"ח.
"פסו גודרי גדר", צריך לומר הפ"א בפתח ומלעיל כמו פסו אמונים מבני אדם ורוצה לומר חלפו הלכו גודרי גדר שהיו עושים גדרים וסייגים לתורה, ולא על גדר הפרצה ידבר כי כבר אמר למטה קמים בפרץ אין.
"צמתו משיבי חמה", אמרו הראשונים כי ראשי תיבות אלו התיבות צמ"ח, כלומר אף על פי שצמתו משיבי חמה עדיין אנו מחכים לצמח דוד שיבוא להשיב חמתו יתברך.
"שוטטנו בארבע פינות" וכו', לא על הגלות ידבר שנתפזרנו בארבע פינות העולם כי היותם בארבע פינות אינו ממה שיחייב התרופה למכתם ואדרבא זה ממה שיחייב העדר מציאותה, אלא על אופן הצעקה והתפילה ידבר כי אף כי שוטטנו בצעקה גדולה ומרה בארבע פינות העיר ותרופה לא מצינו על דרך ההוא עובדא דר' אחא דאזל לכפר טרשא 64 ואתו לגביה כל בני מתא ואמרו ליה אית שבעה יומין דשארי מותנא במתא וכל יומא אתתקף אמר להו אפרישו מנכון ארבעין בני נשא מאינון דזכאין יתיר לארבע סטרי מתא ואמרו ברעות נפשייכו עניינא דקטורת וכו' וכן עבדו ואתבטל מותנא, ולעומת זה אמר גם כי שוטטנו בארבע פינות העיר כעובדא זו תרופה לא מצינו.
ביאור נוסח גבורים לעמוד בפרץ וכו' בדרך משל
לד. וענין כפלי הדברים הבאים בתחינה זו באים בכח מעשיהם וכו', פירשו המפרשים דהכוונה לומר יש מהם גבורים לעמוד בפרץ ויש מהם דוחים את הגזירות ויש מהם שהיו לחומה ויש מהם זועכים אף בלחשם, והמשילו הדבר לאיש אשר נפרץ פרץ בביתו והנה הוא איש נלבב גבור חיל ותקיף ומיד השתדל להיות עומד על משמרתו בפרץ ההוא לבלתי הניח שיבא אדם לגבול ביתו עד שימצא בונים לבנות אותו, ואם אינו זריז ונזהר כל כך לעמוד בפרץ לבל יהיה לשחוק על ידי שום אדם בליעל איש און שיכנס לביתו, הנה עם כל זה לא נסוג אחור לבו כאשר יראו עיניו כידו כי איש נכרי בא אל גבולו מלקום עליו לדחותו משם ולהוציאו.
ואף אם יהיה רפה ידים ולא ישית לבו גם לזאת רק יניחהו לעמוד בביתו הנה עם כל זה איננו נופל כל כך שכאשר יראה שהאיש ההוא שלח ידו ליקח איזה חפץ מחפצי ביתו יהיה חובק את ידיו אבל יתאפק ויעצר כח להלחם בו ולמחות בידו שלא יקח דבר אם יוכל, ואם לא יוכל להציל הכל מידו לפחות יבחר הרע במיעוטו וישתדל להציל מידו מה שיוכל, ואם דל כח הוא ואין ידו משגת להלחם בו יקרא לאנשי הבית שיסייעוהו, ואם גם אנשי הבית לא יוכלו לו יצעק בקול גדול כדי שישמעו כל סביביו ושכיניו ויבואו למלט אותו מידו.
לה. והנמשל הוא כי הפרץ הנפרץ בבית ישראל הוא כאשר עדת ישראל תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה, ואז אם ימצאו בתוך העדה טובים וישרים בלבותם אשר מלאו את ידם בתורה תכף ומיד ישתדלו לעמוד בפרץ ולהגין וזה בהשתדלם להשיב את העדה בתשובה שלימה מהרה ונסלח להם באופן שלא תמצא מקום מדת הדין הקשה לגזור גזירה ועליהם אמר גבורים לעמוד בפרץ.
ואף אם לא ימצאו בעדה אנשים מזאת המדריגה לעמוד בפרץ ולתקן הדבר מיד ויתרשלו ידם עד שבסיבה זו יצא קצף הגזרה מלפני ה' ונכנס בפרץ, הנה כבר אפשר שימצאו אנשים שהם למטה ממדריגות הראשונים ושניים יסעו לדחות את הגזרה אחר בואה ועליהם אמר דוחים את הגזרות.
לו. ואף אם לא ימצאו אנשים מהמדריגה הזאת השניה עד שלזה התחיל הגזרה לשלוח ידה ולפעול פעולתה בתוך העדה ותפרץ בם מגיפה, הנה עם כל זה ימצאו כת אנשים למטה ממדריגת השניים ושלישים יסעו לעמוד נגד פעולת הגזירה אם להפסיקה מכל וכל אם תמצא ידם, ואם קצור קצרה ידם מזה לפחות ישתדלו להחלישה לבל תשחית ותעשה כליה, ועליהם אמר כאן היו לנו לחומה ומחסה ביום זעם, כלומר ביום שכבר שלט הזעם או הגנה גדולה כהגנת החומה או הגנה מועטת מחסה בעלמא, וכל אלו יעשו מה שיעשו בלי תחנון ותפילה על דרך רצון יראיו יעשה.
וכן יש מדריגה למטה מהם והיא כת הצדיקים אשר בקול תחנון ותפילה יקדמו פני יוצרם ועליהם אמר זועכים אף בלחשם חימה עצרו בשועם, והכפל בא לומר כי האף אשר איננו כל כך גדול כחימה כורתים אותו בלחשם בתפילתם בלחש ולא בקול גדול וחזק, אמנם החימה שהיא גדולה מאף לא יוכלו לעצור אותם רק בשועה, ועל זה ידוו כל הדווים כי כל מין מארבע מדריגות אלו אפסו ועל מי יש לנו להשען אלא על אבינו שבשמים.
ביאור תשר"ק בנוסח "תמהנו מרעות" ותקון נוסחתו
לז. "תמהנו מרעות", (מצאתי כתוב דא"ב זו היא דאריך), תחינה זו מיוסדת על אותיות תש"רק רמז לפסוק אשר"קה להם ואקבצם ובא מקושר אל מאמר שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו, וירצה כי עם היות ששוטטנו בארבע פינות ותרופה לא מצאנו עם כל זה הוא ברחמיו ישרוק לנו ויקבצנו, וכפל הדברים רמז לארבע גליות כי על גלות מצרים רמז באומרו תמהנו מרעות כמו שנאמר וירעו אותנו המצרים.
"תשש כחינו מצרות", רמז על גלות בבל לפי שהיא ההעתק מן הקצה אל הקצה מן קצה המלכות והממשלה אל קצה מדת השפלות.
"שחנו עד למאד", רמז לגלות יון שהשחירה פניהם של ישראל כשולי קדירה, ועל גלותינו גלות אדום אשר הכביד אמר שפלנו עד עפר כמו שנאמר התנערי מעפר.
לח. ומאמר "ויעמוד מליץ טוב לצדקנו", יש שהגיהו ותעמיד מליץ טוב יען כי מי ערב אל לבו לגשת אליו יתברך מבלי שיקריבהו ה', ועוד כי נראה כי אנחנו נשענים חס ושלום על המליץ הטוב ההוא והלא גרסינן בירושלמי דברכות, ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ואמר בשר ודם יש פטרון אם באתה לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של פטרונו והוא קורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר לו פלוני עומד בפתח חצרך אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אומר אם באתה צרה לך לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח ואנא עני לך הה"ד והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכו'.
כנראה מתוך המשל כי אף כי אינו קורא לעבד רק שהעבד יקרא לאדון אינו ראוי אצל השם יתברך בלתי לה' לבדו ואיך נאמר ויעמוד מעצמו, ולכאורה דברים של טעם המה, אכן יש להעמיד גירסת ספרים כי מליץ טוב הנאמר כאן לא על מלאך ולא על השרף רק על איזה זכות או מצוה אשר הזכות והמצוה ההיא הוא המליץ טוב שיעמוד מעצמו לצדקו לפניו יתברך וכענין מה שאמרו בזוהר 65 זה לשונו, עביד בר נש פקודא דאורייתא ההיא פקודא סלקא וקיימא קמיה קודשא בריך הוא ואומר מפלניא אנא דעביד לי וכו', וכן במשנה 66 העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד וכו'.
לט. ועל זה ידוו כל פועלי און וכמשא כבד יכבד עליהם חטאת נעוריהם ופשע רב וחבילות של עבירות בידיהם ועודם מחזיקים בטומאתם גם עד זקנה ושיבה, והמה לא ידעו ולא יבינו כי המליץ בינותם הצר הצורר בשמים ממעל לדכא תחת רגליו כל אסירי זיקי העון אשר חטא על הנפש, ולא עוד אלא שיאמרו בתחינתם חתום פי שטן וכו' ויעמוד מליץ טוב לצדקנו בלי תקון מעשיהם, כי הלא יקצוף ה' על קולם לאמר הן בעונותיכם נמכרתם ואף גם יבוקר פנקסם ויבא גם השטן בתוכם, אכן על ידי הבכי והתשובה באומרם הרחמים והסליחות עוד מעט ואין רשע ויצא השטן מעם פני ה' והאספסוף אשר בקרבו.
ביאור א"ת ב"ש בנוסח "אל תעש עמנו כלה"
מ. "אלהינו ואלהי אבותינו אל תעש עמנו כלה" וכו', הנה תחינה זו היא בנויה על אותיות א"ת ב"ש וכו' ועל כן ראוי להפסיק בה שתי אותיות שתי אותיות, לא כמו שעשו רבים מעמי הארץ שאינן מתכוונין הדברים כהוגן ומפסיקים במקום שאין ראוי להפסיק וסומכים במקום שאין ראוי לסמוך, והמשכיל יוכל עמוד על כוונתה בנקל.
וליודעי ח"ן יכין לכוין כי אלפ"א בית"א זו היא דנוקבא דא"א בסוד א"ת ב"ש ונרמז בו העל' זיווג דא"א ונוקבא בסוד חותם תעודה תתיר סודך שים בלימודך הם נ"ה ששם הוא היסוד שלך, ואז יה ד"ע את אשר ידעוך בסוד וידע אדם, ועל ידי זה הזיווג תשיב לבצרון אסירי התקוה במהרה בימינו.
מא. וכפל "בבוא תוכחה נגדך" וחזר ואמר גשתך לחקור מוסר, ירמוז למה שאמרו בזוהר 67 עבר בר נש על חדא פקודא דאורייתא ההיא עבירה סלקא קמיה דקודשא בריך הוא ואמר אנא מפלנייא דעבד לי וקיימא קמיה לשיצאה ליה הדא הוא דכתיב וירא ה' וינאץ מאי וירא ההיא דקיימא קמיה ור' יוסי אמר מהכא נכתם עונך לפני, ולעומת זה אמר בתחינה בבא תוכחה נגדך שהיא העבירה אשר תבא ותעמוד נגדך להתווכח עמך עלינו ולקטרגנו לשתמחה זכרנו כמו שאמרו לשיצאה ליה, אז שמנו מספרך אל תמח.
ואחר כך אמר "גשתך לחקור מוסר", פירוש לחקור באיזה מוסר תייסרנו רחמיך יקדמו רוגזך, אי נמי הכוונה היא לעשות כדרך הכותי 68 שתחילה שואל בצל ואחר כך אומר בצל בלא פתא נסיב לבא, וכך אנו שואלים תחילה שלא ימחה שמנו רק שייסרנו כרצונו אך את נפשינו ישמור, ואחר כך אנו שואלים ממנו עוד בגשתו לחקור אותנו במוסר בייסורין גם בזה רחמיו יקדמו רוגזו שלא למרק עונותינו בייסורין.
מב. "דלות מעשים בשורך", פירוש בהביטך מעשינו הרעים והדלים, "קרב צדק מאליך", מצד עצמך כי אתה חסיד ומטה כלפי חסד.
"הורנו בזעקנו לך" וכו', פירוש אבינו מלשון ברכות הורי ולכן יפסיק בין הורנו לבזעקנו לך וכו', ורוצה לומר כשאנו צועקים לפניך ואין תפילתנו מתקבלת להיות ששפתותינו דברו שקר, "לשוננו עולה תהגה אתה ה' צו ישועתנו במפגיע", כלומר בזכות הנביא או הצדיק המפגיע בתפילה בעדינו אשר כל יגיעיו לא ימצאו לו עון אשר חטא כאשר בם אנחנו נמקים.
"ותשיב שבות אהלי תם" וכו', פירוש הוא בית המקדש המיוחס לאיש תם יעקב כמו שנאמר ויעקב איש תם, וכן אמרו ז"ל אמר לו הקדוש ברוך הוא אני בונה אותו וקורא אותו על שמך שנאמר אל בית אלהי יעקב וכן אמר הכתוב הנני שב שבות אהלי יעקב.
מג. "זכור נאמת" וכו', פירוש זכור מה שאמרת והבטחת והוא מלשון נאום ה', "עדות לא תשכח מפי זרעו", שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו.
ולכן "חותם תעודה תתיר", על שם שכתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי, הוא מבקש מהשם יתברך שיתיר אותו חותם וישלח אליהו התשבי לגלות לנו לימוד סודי התורה שהם סתומות מעינינו כמו שאמרו בגימטריא של תי"קו ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'הויות.
"טבור אגן הסהר", פירוש יחזיר את הסנהדרין ללשכת הגזית כבתחלה כמו שנאמר שררך אגן הסהר כמו שדרשוהו בפרק אחד דיני ממונות. 69
"דע את אשר ידעוך", פירוש רחם על המכירים אותך ומקבלים אלהותך והוא מלשון וידע אלהים, "מגר את הגוי" וכו', פירוש ענין מפלה כמו וכסאו לארץ מגרתה ואימתי יהיה האות הזה, "כי תשיב לבצרון", כאשר תחזק את ישראל שהם עתה בגלות לכודים ואסורים ומקוין לגאולה זה כמה שנים וכמו שאמרו רז"ל 70 אין ביד ישראל אלא הקווי בלבד שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה.
ביאור חכמי האמת בסוד תועלת הוידוי בדמעות
מד. "אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך" וכו', אני טרם אחלה לבאר אלפא ביתא זו אבאר לך סוד הוידוי וסגולתו כי רבה היא מאד.
כתבו חכמי האמת כי על ידי הוידוי מתקן מה שפגם במדות העליונות כי כשאדם חוטא פוגם כל שרשי נשמתו ונסתמים אותם הצינורות ואין מימי השפעה נוזלים בהם, וכשמתעורר בוידוי ותשובה ומעורר מים בוכים על ידי דמעה שמוריד על עונותיו מעורר מים העליונים והם יורדות זרם ושטף מים רבים ומרחיצים כל אותם הכתמים והפגמים שפגם בכל בחינה ואותם המים שופכים נוטל לחלקו ואינו עולה לקטרג.
בסוד הוידוי וטעם שנתקן בסדר א"ב מספר "חסד לאברהם"
מה. ומבואר הדבר יותר בספר החסיד בחסד לאברהם 71 זה לשונו, וסוד הוידוי דע כי החוטא פוגם למעלה וגורם דין וחשך, ופגם זה נאחז במקום העון כפי המדה שפגם החוטא וכפי שיעור עוונו, והמתודה חטאתו וחטאת כל ישראל גורם לטהר מדות העליונות ולנקותם מאותו פגם ומוריד שפע ידוע מלמעלה ומעבירו ומטהרו כמו שנאמר נושא עון ועובר על פשע, והוא מימי טהרה לרחוץ חלאת הפגם כמו שנאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, ואותם המים היורדים המה מזון וחלק הניתן לחיצונים, ולכן נתקן הוידוי בא"ב כדי לטהר כל כ"ב אותיות התורה אשר פגם בחטאו ואשמו.
וזה לשון זוהר פקודי היכל ז', 72 ומההוא צלותא דחולקא דסטרא אחרא, פירוש שנבדל לה להתפרנס ממנה הוא, כל אינון חובין וחטאן דאודי עלייהו ונטיל לון לחולקיה, מפני שהם חלק שמרים אל פרנסת החיצונים כמו שנאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם.
המתוודה מוסרין דינו ביד הקב"ה ולא ביד המקטרגים
מו. גם מסגולת הוידוי הוא לסלק מעליו כל המקטרגים ואין דינו מסור אלא ביד הקדוש ברוך הוא כי יאמר הוא יתברך למקטרג עליו, מה תאמר לי יותר ממה שהוא עצמו מתוודה ומפרט חטאיו ומודה ועוזב ירוחם, וזה לשון הזוהר פרשת פנחס, 73 מאי טעמא מאן דמפרש חוביה בעלי דינין בדלין מיניה בגין דבר נש קרוב לגרמיה ולא איתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרג לאולפא עליה חובא מומא דבר נש וכו' כדין קודשא בריך הוא מחיל ליה הדא הוא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם.
ובזוהר פרשת בא 74 ז"ל, כיון דמקטרגא חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מיניה מכל וכל ואי תב בתיובתא יאות ואם לאו הא מקטרגא אשתכח ואמר פלוני דאתא לקמך בתוקפא דאפין בעיט במאריה חובוי כך וכך ועל דא יאות לאזדהרא בכל הני כדין אשתכח עבדא מהימנא קמיה ע"כ.
הוידוי נקרא קרבן ויש לאומרו בהכנעה וכוונת הלב
מז. ועל זה תקנו הראשונים בנוסח על חטא - על חטא שחטאנו בוידוי פה, רוצה לומר כי הוידוי היה רק בפה ולא בלב כי צריך שיהיה וידויו לפני ה' בהכנעה גדולה ומעלה את המדומע יען כי הוידוי נקרא קרבן כמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, ואמרו ז"ל קרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה וכן נמי הוידוי בלא הסכמת הלב לבלתי יחטא עוד נקרא תועבה, ובשובו לכסלה יקטרגו עליו בשמים והודו נהפך למשחית, כעת יאמר לפני האל יתברך הרי פלוני שהתודה על חטאתו חזר לסורו הראשון ככלב שב על קיאו.
מח. וזה פירשו הקדמונים עליהם השלום על מה שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם, רוצה לומר בעוד מעלם בם שלא הסכימו לעזוב החטא לגמרי והוי כטובל ושרץ בידו כי הם קרובים לשוב לכסלה, ולפיכך כעס עליהם המקום יותר ואומר אף אני אלך עמם בקרי.
ראוי לפרט החטאים בוידוי ולסדרם בסדר הא"ב
מט. וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכל איש אשר ידע את נגעי לבבו יפרט החטא ההוא בתוך הוידוי כגון אם אכל דבר איסור אחר שיאמר אשמתי יאמר אכלתי דבר איסור, ואם חס ושלום בעל בעילה אסורה יאמר באתי על כל עריות שבתורה וכיוצא בזה בכל שאר הא"ב.
ואף כי אי אפשר לאדם שיוכל להתוודות על כל מה שחטא בפרטיות כי רובם נשכחים ממנו אפילו הכי אם לא פרט לא עיכב, ויתודה על אותם הידועים לו ואותם שאינם ידועים לו יתודה עליהם דרך כלל וכמו שאמרו חכמי הזוהר כי הוא כמ"ש במראות נגעים ובבדיקת חמץ בחור שבין אדם לחבירו שזה וזה בודק עד שיד כל אחד משגת והשאר מבטל בלבו ודיו.
לדעת האריז"ל יתוודה אף על חטאים שלא נכשל בהן וטעמו
נ. ורבינו הקדוש האר"י ז"ל הגיד שצריך לומר פרטי הוידויים כולם אפילו מה שלא היה בו כי לכך נתקן בלשון רבים חטאנו ולא חטאתי, והטעם הוא כי כל ישראל הם גוף אחד וכל אחד מישראל הוא פרטי וזהו הערבות שאדם ערב בשביל חבירו אם יחטאו, ולכן אף על פי שאין בו עון זה על כל פנים ראוי להתוודות עליו כי כשעושה אותו חבירו הרי הוא כאילו הוא עשאו ולכן יאמר בלשון רבים אפלו אם מתוודה בביתו יחיד מצד ערבות הנשמה.
בעת הוידוי יכה באגרופו על לבו וטעמו ע"ד הסוד
נא. וכן כשתאמר הוידוי תכה באגרופך על הלב.
וטעם הדבר כי האדם על ידי חטאו ואשמתו גורם שהשפע העליון אשר השפע הקדוש הזה הוא חמש חסדים כנודע ליודעי ח"ן המה מסתלקים למעלה ועתה בידו הימנית שהיא בת חמש אצבעות נאחזת בשורשה אל החמש חסדים הנזכרים, ולכן בהכאתו על הלב בחמש אצבעות הוא מנענע החסדים למקומם, וטוב לכוין בזה ולהכות במקום החזה לנענע החסדים ממקומם ולהורידם במקום החזה שהוא מקום הגלוי.
לומר הוידוי בכפיפת ראש ובדמע לב
נב. וכל איש ישראל כשבא לומר הוידוי ראוי לעמוד בכפיפת ראש כמו במודים ולומר אותו בכוונת לבו ובדמעות לבו לאמר מה יעשה אנוש רימה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה איך ישא פניו לשחר אל אל ולא יחרד לבו ויתר ממקומו, ובכן יתעורר בבכי ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו.
וכן מצינו שלמה אב החכמה ודניאל איש חמודות ועזרא הסופר הם אמרו וידוי שלם בשטיחת כפים אל השמים יש מהם בקריעת בגדיו ויש מהם בכריעת ברכיו, ומה יעשה אנוש תולעת ולא איש כי תהיין לאיש עבירות צרות רבות ואשמתו גדלה עד לשמים הן גור יגור ותפול חתיתו ויראת שדי על פניו ולתת לבו על כל מה שהכעיס את המלך ה' צבאות וידמע בעין ולב על כל פשעיו אולי ירחם עליו הקדוש ברוך הוא אשר ידו פשוטה תחת כנף הכרוב.
דברי התעוררות על הוידוי ותוכחה למזמרים בו
נג. לא כמו הבוערים בעם כמתאוננים רע באזני ה' ומתודים בלא לב ולב בלי קול בכי ואנחה רק בקול תודה וקול זמרה ולבם שמו שמיר שית מהשכיל לבותם עד כמה הכעיסו את המלך ה' צבאות ורעה בלבבם והיה להם לזרה קול בכי וקול צעקה, כי לולי עינים להם יביטו לראות גודל הפגמים אשר פגמו בעליונים ובתחתונים, ילבשו שחורים מן הגל"גל אל הבוכים לילה ויומם מאין הפוגות ויאכלו חצי בשרם בשיניהם, אף גם אין זאת כי אם כי נטו אחרי שרירות לבם הרע הוא שטן הוא יצר הרע נאום פשע וציד בפיו, ואמור יאמר לכל איש ישראל וינחם אותם וידבר על לבם כל יגיעכם לא ימצאו לכם עון אשר חטא, ולבית יעקב חטאתם כתיב כי העון לעם הארץ לחטאת יחשב לו וכאלה רבות עמו עד יפלח חץ כבדו.
אכן האיש הישראלי לא יאבה ולא ישמע אליו כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה, ויבכה ויתמרמר ויתודה על אשר הכעיס את האדון ה' צבאות הן על הזדונות והן על השגגות כי אף השגגות אשר תעשינה שלש או ארבע פעמים זו אחר זו נעשה השוגג אז כמו המזיד, ואף אם עשאם שלא במתכוין אל ימעט בעיני החוטא לאמר שלא במתכוין נעשתה התועבה הזאת כי אם נפשו עליו תאבל לאמר, לו יש ה' איתי לא מצאני חטא כי הלא אפילו בהמתם של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה ומה גם עתה לאיש כמוני אם הייתי צדיק בעיניו יתברך.
נד. וגם מצד הנפש אשר היא דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה יתגדל גם השוגג בפגמו יען כי כל דבר שיפגום האדם אפילו שוגג מחשיך הנפש, והוא כמ"ש הראשונים שהוא משל לשופך קיתון שמן או דיו על בגדיו אפילו שוגג מחשיך הבגד ההוא ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ובתתו אל לבו כל זאת על הקלות ועל החמורות יתעצב אל לבו ויתבייש מאלהיו לשאת עיניו אליו בזוכרו טינוף זדוניו ותועבותיו אשר עשה בנעוריו ולא יבצר גם עד זקנה ושיבה ושב ורפא לו ויחיש מפלט לו בפרי החרטה.
ובעת וידויו ישית את לבו לאמר מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ולא זכרתי את אשר בראני יש מאין והוציאני לאויר העולם הזה וגמלני מאז טובות, ונתן אלי לב להבין ועינים לראות ואזנים לשמוע ואיברים לעובדו בהם להנחילני עולם שכולו טוב עולם שכולו ארוך ואנכי הפכתי בלהות וקלקלתי מעשי ושילמתיו רעה תחת טובה, אוי לי אויה לי כי ארד אבל שאולה ואזי יכנע לבבו הערל להתגבר להתודות בלב ועין בוכה ואולי יכפר בעדו.
תוכחה לפוטרין עצמן בשני וחמישי מוידוי ותחנונים
נה. והנה רבים מעמי הארץ היה להם דברי הוידויים והתחנונים בשאר הימים כמשא כבד יכבד מהם וישישו כי ימצאו מקום פיטורן מלאומרם, ולא עוד אלא כי בשני ובחמישי אשר יאריכו בקהלות ישראל בוידוי ותחנונים כי המה ימי הדין כנודע והציבור נפישי ברחמי, ויברחו בהחבא אל בית האבל בטרם יכיר איש את רעהו או אל בית המשתה ששון חתן וכלה או כורתי בריתו של אברהם אבינו עליו השלום באשר המה נפטרו מידי חיוב זה, כי בערה בם אש להבה יצרם הרע למהר לשלחם מלעבוד את פני האדון ה' צבאות עד שלא יכירו בין תכלת ללבן כאשר פשתה המספחת הזאת בפרט בבתי האבלים יותר מדאי.
סגולת הוידוי לסתום פי המקטרג
נו. וה' הטוב יכפר בעד כי לו ישכיל לבותם מה תועלת לו לכל איש ישראל סגולת הוידוי לתפילתו כי בו יסכר פי שוטני נפשו ותפילתו כמו שאמרו בזוהר שהמקטרג נטיל דא לחולקיה כמ"ש לעיל וידום כאלם לא יפתח פיו.
ועוד כי הואיל שסגולת הוידוי הוא מטובו הגדול ברוך הוא כי מתפייס בתחנונים כמו שנאמר קחו עמכם דברים, אם כן מי ימאס מדת טובו הגדול ולא ירדוף אחריו כאשר ירדוף הקורא בהרים אחר שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו לכל עון ולכל חטאת, והלואי יספיק לנו וידויים אחד ותשע ביום ובלילה אולי יועילו לכפר אוצרות אשמה ורשע, ואם כן איפוא לשמחה מה זאת עושה השמחים אלי גיל כי ימצאו מקום פיטור אמירתן ויושב בשמים ישחק ה' ילעג למו לאמר, אם צדקת מה תתן לי ומטובי הטבתי לראות אופן קלות תשובתך ואתה כי השלכת אותה אחר גווך דמך על ראשך, כי על כל אלה ראוי לדרוש אליהם להודיע אליהם עונשן של מדות אלה אולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב.
תוכחה למתפללים בעת צרתם קודם שמפשפשין בתשובה
נז. עוד זאת חזות קשה אנכי הרואה ברבים מעמי הארץ מעוטי ההשכלה אשר בבא עליהם צרה וצוקה הן עומדים להתפלל לפני ה' ויאמרו לפניו יתברך השקיפה ממעון קדשך מן השמים, הצילנו נא כי מושיע אין בלתך וכיוצא בדברים אלה אשר לא יועילו ולא יצילו כי אדרבא יריעו וישחיתו עצמם כי על ידי כן יבוקר פנקסם ויתעוררו אשמותם לקטרג עלימו חס ושלום.
אכן לא זו הדרך ישכון אור כי אם תחילה יאמרו ללבם לא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא ואין זה כי אם שמוגגנו ביד עונינו אשר בכל עון בראנו משחית והמשחיתים ההם הם המכים אותנו וכל עוד שאין אנו ממחים אותם לא נוכל מלט מהם כי הלא יאזרו חיל לקטרג יותר ותכפל הרעה.
נח. לכן הדרך האמיתי אשר מהור ימהרנה להם היא להתיש כחם ולהעבירם מלפני הבורא יתברך, והוא כי נשוב מעונותינו ולהקדים ולומר וידוי דברים בלב נשבר ונדכה ואז יסירם ה' מלפניו כמו שאמרו בזוהר 75 על הפסוק גם ה' העביר חטאתך כי על ידי וידוי דברים של דוד שאמר חטאתי העביר ה' את המשחית המקטרג עליו אשר נברא בחטאו מלפניו יתברך ויותש כחו, ואז ישים פניו לבקש מלפניו יתברך על צרתו כי יאמר ידעתי ה' כי עונותי הטו אלה אך הנני שב ומתחרט מהם ומתודה ובוכה עליהם וה' סלחה ואחר הסליחה הקשיבה לקול תפילתי, ואז אין ספק כי נשמע במרום קולך וישמע ויפקד לטובה יען כי נמנע כל משחית אשר בראת בעונותיך ויתש כחם והיו למשיסה שוסיך ורחקו מבלעיך.
מעלת הרגיל בוידוי קודם לימודו וסעודתו וחובת הת"ח בזה
נט. ואשרי אנוש יעשה זאת להיות תמיד שגור ורגיל בפיו וידוי דברים הן לפני לימודו והן לפני כל סעודה וסעודה, וביותר על משכבו בלילה לחפוש מעשיו אשר עשה בין וידוי לוידוי כל היום ההוא וכל הלילה, וביותר צריך התלמיד חכם להזהר בזה לפני לימודו לשוב ולהתוודות לפני ה' אלהיו ועל כי בהיותו כבד עון אשמה כל תורתו ומעשים טובים שעושה המה הולכים אל הקליפה ומגביר כחה חס ושלום, ועל ידי וידוי דברים שמתודה לפני לימודו הוא מכניעה ומוציא תורתו והקדושה שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה כמ"ש הרב עליו השלום.
ועוד כי עיקר לימוד עסק התורה הוא לעשות כסא לשכינה ובהיות האדם מלוכלך בעונות אז אין השכינה שורה עליו כי כל עון ועון הוא קוץ מכאיב נגד השכינה ולכן יתודה קודם, עד כאן הגיעו פרטי ענייני הוידוי ועתה נבא לבאר סדר הא"ב.