אור ברסלב
חמדת ימים ג חדש אלול וראש השנה › פרק ג - כבוד התפלה - אזהרות לאמירת סליחות

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חדש אלול וראש השנה · פרק ג - כבוד התפלה - אזהרות לאמירת סליחות

פרק ב - זמן סליחות - קימה באשמורת - תקון חצות

ילבש בגדים מכובדים לתפלה משום הכון לקראת אלקיך

א. יתהלל ה מתהלל ה שכל ו ידוע את כבודו ואת גדלו יתברך ליראה את השם הנכבד והנורא בבואו לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו ובתחנוניו בשועו אליו להכון לקראת אלהיו במלבושיו המכובדים לכבוד ולתפארת המלך ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה וכדאמרינן פ"ק דשבת, 37 רבה בר הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל, ומכאן למדו האחרונים שלא להתפלל יחף רגלים, וכן אמרו בפרק אין עומדין 38 רב יהודה מציין נפשיה והדר מצלי ופשיט לה מקרא דהשתחוו לה' בהדרת קדש.

דברי הזוהר בענין הכון לקראת אלקיך בעת התפלה והלימוד

ב. ובזוהר פרשת ואתחנן 39 זה לשונו, מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ובעי לכסויי רישיה כמאן דיתיב קמיה מלכא, ובזוהר פרשת נח אמרו, 40 מעשה בר' יהודה דקם ליליא חד למלעי באורייתא בבי אושפיזא והוה חד יודאי אמר ליה ההוא יודאי לר' יהודה האי מלה היכי אפשר וכו' ובכל דא לא אסחר ר' יהודה רישיה לגביה, פתח ר' יהודה ואמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב הסכת ושמע ישראל מילין דאורייתא בעיין כוונה מילין דאורייתא בעיין לאתקנא בגופא וריעותא כחדא.

קם ההוא יודאי ואתלבש ויתיב לגביה דר' יהודה ואמר זכאין אתון צדיקייא דמשתדלי באורייתא יומי ולילי אמר ליה ר' יהודה השתא דכוונת גרמך אימא מילך ונתחבר כחדא דהא מילין דאורייתא בעיין תקונא דגופא ותקונא דלבא ואי לאו בערסא שכיבנא ובלבאי אמרנא מילין אלא הא תנינן אפילו חד דיתיב ולעי באורייתא שכינתא אתחברת עמיה ומה שכינה הכא ואנא שכיב בערסא ולא עוד אלא דבעיין צחותא, ותו דכל בר נש דקם למלעי באורייתא בפלגות ליליא דקודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגן עדן ואיהו וכל צדיקייא דבגן עדן צייתין ליה וצייתין לאינון מילין דנפקי מפומיה ומה הקדוש ברוך הוא וכל צדיקייא מתעדנין למשמע מילין דאורייתא דילן בשעתא דא ואנא אהא שכיב בערסאי ע"כ.

תוכחה לעומדים בסליחות בבגדי הלילה

ג. וה' הטוב יכפר בעד כמה וכמה מרבים מעמי הארץ המקילים בכבוד ה' ולא נגע אלהים בלבם, ובעומדם ממטתם לראש אשמורות בימים האלה ובזמן הזה אל הרחמים והסליחות לעמוד לשרת בשם ה' קמו עמדו לבקש על נפשם ערום מבלי לבוש וכסות כאשר המה קמים מערשותם, ואין פחד אלהים לנגד עיניהם אל המקום אשר עמדו שם אל פני ה' צבאות הוא מלך הכבוד, ופקחים שבהם לבל יהיו לבוז בעיני כל רואיהם כורכים סודר הרבה סביב לראשם או צוארם כמכסים את ערותם ואת כלימתם כסו חמס על לבושם, זדון כלבוש כסיתו ילבשו בשת וכלימה.

ומי יתן אלוה דיבר ויפתח שפתיו עמהם, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, עמי המיר כבודו בלא יועיל, המעט מכם יתר הבז אשר בזיתם את כבודי כי תבאו ליראות פני בתפילתכם, כי רבים מבני ישראל כשיקר מקרם להתפלל בביתם לא די להם התפללם ביחיד וחוץ לבית הכנסת אלא שיתפללו כאשר יזדמן על ראשם המצנפת הקטן הפחות המיוחד לצנוף בתוך הבית ולישן עמו במשכב הלילה ושאר גופם מבלי כסות ולפעמים גם מבלי לבוש רק באפונדתו ובאבק שעל רגליו ורקיקה מקל וחומר, וכדאי בזיון וקצף תהיה בעיניהם לצאת חוצה לרחובות קריה בלבושים ההם כי אם ישליכו אותם הבלים וישימו הצניף הטהור על ראשם או כובע ישועה ומלבישים שנים עם עדנים אחד למעלה ושבע למטה גם בתי הידים גם בתי השוקים, גם כי תרבו להוסיף על חטאתכם פשע וחטאה ונקליתי עוד בעיניכם בבואכם בימים האדירים האלה לשחר פני ולבקש מלפני רצון מחילה וכפרה בגאוה ובוז מבלי כסות ולבוש, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.

ד. צאי לך בעקבי עבד בשר ודם שמרד באדוניו במרד ובמעל, כי יתן אל לבו לשוב אל אדוניו ולהתענות תחת ידיו ובא יבא להפיל פניו לפניו לבקש רצון מחילה וכפרה אשר יגמלהו כרוב רחמיו ורוב חסדיו לקרבו ולא לרחקו על עונו וזדונו במו פיו יתחנן לו יסר מעליו שבטו, הלא באמת אזי יכנע לבבו הערל לפני אדוניו באימה ביראה ובחלחלה ויכסה שחורים ויתעטף שחורים תפילה לעני כי יעטוף ולפני אדוניו ישפוך שיחו, ובכן תיהוי ארכא לשליותו ולמעלו אשר מעל בו.

ואם הגע בעצמך כי בא בקלות ראש וכסה חמס על לבושו בבואו לבקש על נפשו, התחת זאת לא יומת כי גדול זדונו האחרון מן הראשון וכלה גרש יגרשהו מעל פניו לאמר השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות, וכל שכן וקל וחומר אנחנו עבדי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כי מרדנו בו, הטוב לבא להפיל פנינו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר בהיכלו כולו אומר כבוד לשאול מאיתו על החטאים ועל העונות אשר חטאו על הנפש ולהבזות מלכיהם בעיניהם לעמוד לפניו בקלות ראש מבלי כסות גם מבלי לבוש כאנשים המרגלים את הארץ, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.

תוכחה למזלזלים בבגדי התפלה מהר"ם די לונזאנו ע"ה

ה. והחכם הגדול מנחם לונזאנו היה מוכיח לבני דורו על ככה לאמר אליהם, הלא תדעו את מאמר רבן שמעון בן גמליאל עליו השלום 41 הוא היה אומר לא כיבד בן את אבותיו כמו אני את אבותי ומצאתי שכיבד עשו את אביו יותר ממני כיצד, כשהייתי אני משמש את אבי הייתי משמשו בכלים צואים וכשהייתי הולך לשוק הייתי משליך אותם הכלים ולובש כלים נאים ויוצא בהם אבל עשו לא היה עושה כן אלא אותם כלים שהיה לובש ומשמש את אביו היו מעולים מאותם שיוצא בהם לשוק, ע"כ.

ואוי להם לבריות מה יעשו ליום פקודה באמור להם הלא כיבד עשו את אביו בשר ודם יותר מאשר כיבדתם אתם את אביכם שבשמים, כי עשו היה לובש לבושים מעולים בשמשו את אביו ובצאתו לחוץ לא יחוש ואתם עשיתם בהפך כאמור וכן לא יעשה וכדאי בזיון וקצף לפני אבינו שבשמים.

תוכחה על הנזכר ממעשה שהיה בר"י נאג"ארה והאריז"ל

ו. וצא ולמד ממעשה שהיה בימי האר"י זלה"ה שהיה בזמנו הרב ישראל נאג"ארה ז"ל והיה נעים זמירות ישראל, ויש אומרים שהגיד עליו האר"י זלה"ה שהיה ניצוץ דוד המלך עליו השלום, ופעם אחת בליל שבת קדש היה החכם הנזכר שורר על שולחנו כמנהגו הטוב וראה האר"י זלה"ה מלאכים לאלפים ורבבות עולים ויורדים בביתו לשמוע אל הרינה כי כל שיריו היו ברוח הקדש, ותכף ומיד הסתכל הרב האר"י ז"ל שבא מלאך אחד וסילק לכל מחנה המלאכים השרויים שם על דבר שהיה משורר על השולחן אשר לפני ה' בזרועות מגולים וגם על דבר שלא היה הכובע על ראשו.

וכשהרגיש האר"י ז"ל בדבר שלח אליו שני תלמידים מתלמידיו הקדושים לגלות את אזנו לאמר כי מלאכי אלהים היו משתעשעים אל שיריו ורינותיו ובעבור שלא היה בכבוד על השלחן נסתלקו למעלה, וכשמוע החכם הנזכר את הדבר אחזתו רעדה ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ועמד מרעיד וישב בכבוד גדול על שלחנו וחזר לשירו שהיה משמח בדברותיו אלהים ואנשים, ותכף ומיד חזרו מלאכי שמים לבא כבראשונה ששים ושמחים משתעשעים שעשוע רב כבמזמוטי חתן וכלה והרב האר"י ותלמידו הגדול ז"ל רואים ומפליא לעשות.

מעשה מגורי האריז"ל עם רוח שנכנסה בנערה אחת

ז. ובמקום אחר מצאתי לתלמידי האר"י זלה"ה סיפרו בעסק רוח אחד שנכנס בנערה אחת, והיה הרוח חכם גדול ושלח שיקראו לפניו למהרח"ו ז"ל והגיד לו עסק ביאתו ששמע מאחרי הפרגוד מבית דין של מעלה שהיו אומרים למי נשלח ומי ילך לנו ויודיע לבני ישראל אשר בדמשק איך בעונותיהם ועבירות שיש ביניהם נגזרה עליהם מגיפה בר מינן וצריך מי שילך ויודיע להם ויעשו תשובה כדי להבטל מעליהם זאת הגזרה, וכששמע החכם הגדול ההוא אמר אליהם הנני שלחוני, ואמרו לו לך ואמרת אליהם אשר שמעת ואמור למהרח"ו הנה אנכי בא אליך בדברים להגיד לך לעורר את העם בתשובה ותצומו ביום משמרת ראש חדש.

ואמר לו מהרח"ו ז"ל מי המה הראויים להתענות ולהתפלל על זאת, השיב לו החכם ההוא, הראויים לכך הם הרב יוסף מאטאלון כי הוא איש תם וישר, וגם למהרר"י אבולעפייא היה טוב אבל הוא בצפת, והר"י פינטו ז"ל, ואמר למהרח"ו ואקרא גם כן להחכם ישראל נאג'אר, ואמר לו החכם לא תקראוהו כי יש דבר מגונה בו שאף על פי שהשירים שעשה המה משמחים אלהים ואנשים והם מקובלים לפני ה', עם כל זה יש לו גנות בהיותו אוכל על שולחנו מזבח אשר לפני ה' בראשו מגולה וערקא אדומה עליה לבד וזרועותיו מגולים כי על כל אלה לא תקראוהו ע"כ.

תוכחה לעומדין בתפלה ובסליחות בבגדים בזויים

ח. ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי ממכון שבתו השגיח הוא יתברך עפעפיו יבחנו בני אדם על כל נעלם אם טוב ואם רע, ואם ככה עלתה ליושב על שולחנו מה יענה אנוש רימה כבד עון אשמה להקל את ראשו מול אלהיו בתפילותיו וביותר בתפילת ערבית, ויותר מהמה בימי הסליחות שהוא זמן שכיבה לכל היא אשר התירו לנפשם להבזות כבוד קונם בעיניהם לבא לפניו להתפלל ולהתחנן בראש אשמורות ברחמים והסליחות ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו להתעטף בכבוד והדר לפני אבינו שבשמים רק כאשר קמו עמדו ממטתם כן בזזו איש לו.

ואין ספק כי שכינה צווחת עליהם לאמר גם כי תרבו תפילה אינני שומע כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, וגם מלאכי שמים אינן נזקקין להם ויענו לו לאמר בזה לך לעגה לך קדשי שמים בזית בזוי אתה מאד, יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים כורעים ומשתחוים על ברכיהם בבית תפילתם ועומדים באימה ובפחד וברעדה ובפיהם לאליליהם מעשה ידי אדם, אנו העומדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רם ונישא על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה וביראה ברתת בפחד ורעדה.

ט. כי על כל אלה הכי אחי אתה אם בעל נפש אתה שים נא כבוד לה' אלהי ישראל וכבוד והדר תעטרהו להתעטר בלבושיך ובגדיך החמודות כאשר תבא לעמוד לשרת בשם ה' באימה וביראה, ודע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולפני כל הצדיקים שבגן עדן אשר המה משתעשעים בתפילה ותחנונים והמה יעמדו מליצי יושר עליך לפני קונם לאמר, הפר הפר יוצר בראשית סלח סלח אלהי ישראל למה לך איבה וכו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, כי כך היא המדה כי מכבדי אכבד, חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

לומר ברכות התורה קודם סליחות

י. ואחרי הכון עצמו לקראת אלהיו יזכור ואל ישכח מלברך ברכת התורה כדי לומר סליחות כדעת רבינו הבית יוסף ז"ל שפסק שלא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שאומרם דרך תחנונים כי כן עיקר, ואף גם כי יעסוק בתורה אחר הסליחות וכיון שלא אמרה קודם הסליחות קרוב הדבר שישכחנה וילמוד בלא ברכה.

אין ראוי להפסיק בברכות השחר ודין ברכת הנותן לשכוי בלילה

יא. ואשר בא בסוד ה' יכין לברך בעת ההיא כל סדר הברכות יען אין ראוי להפסיק ביניהם כי קשר וייחוד אחד לכולם מתחילת על נטילת ידים עד ברכת התורה כנודע, ואשר ערערו עליהם כי ברכת הנותן לשכוי אין לאומרה אלא ביום, הנה בזוהר פרשת בראשית 42 משמע שיש לאומרה מחצות ואילך וזה לשונו, הכי הוו עבדי חסידי קדמאי מנא דמיא הוו מותבי קמייהו ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו וקיימין ולעאן באורייתא ומברכי על קריאת תרנגולא כד קרי כדין פלגות ליליא ממש וכו'.

סדר הברכות למי שדעתו לישן שינת קבע אחר הסליחות

יב. ואולם מי שדעתו לישן אחר הסליחות בשינת קבע על מטתו אין נכון לו לומר כל הברכות אז ולא יברך אלא ברכת התורה בלבד דאף אם ישן שנית קבע תו לא בעי ברוכי דלא נתקן רק פעם אחת ביום והשינה לא הוי הפסק כמו שכתבו הפוסקים ז"ל לא שינה ביום ולא שינה בלילה אף דאיכא שינוי זמן, אכן שאר הברכות הואיל והוא ישן שנית על מטתו בקבע יניחם כולם לאומרם כשיעור משינתו ביום כדי שתעלה הודאת ברכותיו לשתיהן וכן ראוי לנהוג, וכבר הארכתי בספר ארץ חמדה בביאור הדברים הטב הדק בס"ד.

מעלת המעורר חביריו בהשכמה לאמירת הסליחות

יג. ואשרי אנוש יעשה זאת כאשר יעור הוא משינתו לעורר גם את חביריו אשר המה אצלו לאמר אליהם לכו ונפיל פנינו לפני בעל הרחמים והסליחות, וכל הקמים מקול הקורא הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו כדכתיב בענין דוד עם אנשיו כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו, וכבר כתבנו לעיל מנהג הר"א הלוי ז"ל שהיה הוא בעצמו ובכבודו סובב הולך בשוקים וברחובות לקרוא את עם הקדש ברוכי ה' ולעורר לבותם.

יד. ואין ספק כי יותר חיוב מוטל על איש חשוב וחכם בהשתדלות זה מיתר העם יען כי במדה זו לא הורגלו בכל ימות השנה, עזה כמות אהבת שינתם ולא יטו אזן להתעורר מאנשי ריקים אשר אינם חשובים בעיניהם למאומה ויעלה חרס ביד הקורא, אכן בהיות איש חשוב בעיניהם דבריו נשמעים ותכף ומיד יתנו לב לקום ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה.

מעלת מקדים ראשון לבהכנ"ס ודברי הזוהר בזה מהר"ם לונזאנו ע"ה

טו. ואשרי איש ירא ה' שיקום ויתעודד לתת כבוד ליוצרו ולהיות הוא ראשון לציון כי בכל דבר מצוה ותפילה הזריז ומקדים להיות הוא ראשון טרם שיבואו אחיו הוא אחוז במדת הצדיק העליון, וכמו שאמרו בזוהר 43 שהוא מתלא למלכא דשדר לכל בני מתא דישתכחו בדוך פלן עד דהוו מזמני גרמייהו אקדים חד ואתא אתא מלכא אשכחיה אמר ליה בני מתא אן אינון אמר ליה מרי אנא אקדימנא קמייהו והא אינון אתאן אבתראי, כדין טב בעיניה דמלכא ויתיב תמן בהדיה ואשתעי עמיה ואתעביד רחימא דמלכא בין כך ובין כך אתו כל עמא ואתפייס מלכא עמהון שדר להון בשלם ואי חד לא אקדים למשתעי קמי מלכא לאתחזאה בגינייהו דהא אתיין מיד כעיס מלכא.

אוף הכא כיון דחד אקדים ואשתכח בבית הכנסת ושכינה אתיא ואשכח ליה כדין אתחשיב כאילו כולהון אשתכחו תמן דהא דא אוריך להון תמן מיד אתחברת עמיה שכינתא ויתבין בזווגא חדא ואשתמודעא בהדיה ויתיב ליה אדרגא דצדיק ואם חד לא אקדים מה כתיב מדוע באתי ואין איש ואין עשרה לא כתיב אלא ואין איש לאתחברא בהדיה למיהוי גבאי כמה דאת אמר איש האלהים בדרגא דצדיק זכאה איהו מאן דאקדים לבית הכנסת לסלקא בההוא דרגא עילאה ע"כ.

ואילו היו העולם מבינים מה רוצה לומר בדרגא דצדיק היו מתפלאים ותמהים על גדולת המקדים להיות ראשון לכל דבר שבקדושה והיו בכל יום העברים נצים כדי להקדים ולהכנס כל אחד קודם חבירו, לא כמו שעושים בוערים בעם בשאר התפילות וביותר בימים האלה בסליחות כשיקראום ישאלו אם יש מנין עמי אכנס, וכמה מהם שהולכין עד פתח בית הכנסת וכשרואים שאין מנין עדיין נזורו אחור יבושו בושת.

התעוררות להיות מקדים ראשון לבהכנ"ס

טז. והאיש הירא וחרד על כבוד ה' ראוי להיות נחפז ללכת להיות הוא ראשון בתתו אל לבו לאמר, כב"יכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ממתין לי שם ואני אתנהלה לאטי דכל בי עשרה קדמא שכינתא ואתיא, ובכן יתלהב אהבת הבורא בלבו ולא יתן שינה לעיניו ומיד יקום כגבור להכנס ראשון בבית הכנסת אל המקום אשר יעמד שם אל פני ה'.

אזהרה להתפלל במקום נקי וחומר המזלזלין בזה

יז. והנה במקצת מקומות אשר עברתי בהם רבים מבני ישראל קובעים תפילת ערבית והסליחות בימים האלה חוץ לבית הכנסת בחצרותיהם ובבתיהם להיות כי בתיהם רחוקות מבית הכנסת ויראו מפחד בלילות.

והמכשלה הזאת תחת ידם כי רבים מהם בזו את דבר ה' לקבוע תפילתם שם ולא יחושו על נפשותם להביט ולראות האם המקום ההוא מוכן ומזומן לכך או לאו כי כרובם המה במקום הטנופת וריח רע של בית הכסא העומד מנגד, ואין איש שם על לב כי גדול עון זה מנשוא וחמור מכל כריתות שבתורה כמו שנאמר כי דבר ה' בזה וכו' הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא מה שאין כן בשאר כריתות וכבר הארכתי בזה בפרק ב' דסוכה ע"ש.

ולא יכון אדם לבא להתחנן לפני אלהיו על חייו וחיי בני ביתו ושרץ בידו להזכיר את ה' ברוך הוא ויתר שבחיו במקום מטונף אשר שנא ה' אלהיו, והוא יהיה בעוכריו להכרית חייו כמו שנאמר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' לא יחיו בהם, והוא דומה למי שבידו אחת עומד ובונה ובידו אחת המקבות והברזל לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס.

יח. והאיש אשר נגע אלהים בלבו יהא זהיר וזריז אל המקום אשר יקבעו בחצרותם ובטירותם שיהא נקי ומנוקה מבלי טינוף וריח רע ואז יקבעו שם אותו מקום אל הרחמים והסליחות, ואם אפס מקום שם בחצר טהור ומנוקה מוטב שלא יקבעו שם מקום ויתפללו כל אחד יחיד בביתו, ובלי ספק כי השכר הרבה להם יותר מאם היו מתפללים בעשרה במקום ריח רע דשכינה לא שריא תמן, וכבר אמרו 44 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, ואף אם יתכן כי אפס מקום טהור להתפלל ולא יתפלל נותנין לו שכר כעושה מצוה הואיל ובא דבר עבירה לידו ופירש ממנה ואין לך דבר עבירה חמורה מזאת כאמור, ובדבר הזה תאריכו ימים.

להעמיד בימי הסליחות שליח ציבור המעורר העם לתשובה

יט. ואחר כל זה יזהרו בעיקר הכל לפשפש ולחפש אחר איש ישראל ירא אלהים וסר מרע נקי כפים ובר לבב להיות שליח ציבור בימים האלה לומר הסליחות והתחנונים ולעורר לב הציבור לעם כי יבכו ויתאוננו על חטאתם ואשמתם.

רשב"י היה מכין הש"ץ ג' ימים קודם ראש השנה

כ. ואמרו בזוהר פרשת ויקרא, 45 אמר רבי אלעזר חמינא לאבא ביומא דראש השנה ויום הכפורים דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש אלא אי קאי עליה תלת יומין קודם לדכאה ליה ור' שמעון הוה אמר בצלותא דהאי בר נש דאנא מדכינא אתכפר עלמא וכו' ובעו עמא לאסתכלא בר נש שלים מכלא דידע ארחוי דמלכא קדישא וידע ביקרא דמלכא דבעי עלייהו בעותא בכוונה דלבא בחכמתא ברעותא דלבא בשלימו בגין דיסתלק דינא על ידוי מן עלמא, ווי לאינון דשליחא דלהון לא אשתכח כדקא יאות דהא חובי עלמא אתיין לאדכרא בגיניה ע"כ, הנך רואה כמה חומר דבר לאינון דשליחא דילהון לא אשתכח כדקא יאות דאדרבא חובי עלמא אתיין לאדכרא בגיניה.

אזהרה לממנים חזנים הרצים באמירת הסליחות

כא. ומה נואלו כמה בוערים בעם אשר נתנו כתף סוררת אל אנשים חכמים וידועים ביראת ה' אשר בשכונתם הראויים והגונים לקרבה אל המלאכה לעמוד לשרת את פני ה' באימה וביראה, והמה ברוע זדון לבם הרע יבחרו איש הנעדר מכל מדות שמנו חכמים רע ובליעל תחת כי הוא איש הרצים בפיו ובשפתיו שפת חלקות כמתלהלה יורה זיקים בגאונו ובמעט רגע יכחידנה תחת לשונו.

ואם הנוטע אזן ישמע מפיהם ויביט כי אין שם אלא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר והמלות אחד מעיר ושנים ממשפחה אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, רק שפתיו נעות כעובר על הגחלים ובולע את השם בנעימה ויתר שבושים ותעתועים ושגיאות מי יבין למהר לשלחם כמעט רגע, ועל כן לא אבו ולא בחרו באיש הירא וחכם תחת כי דבריו בשפה ברורה ובנעימה קדושה בבכי ואנקה לעורר לבות בני אדם ויאחרו פעמי מרכבותיו ויאריך הזמן שעה אחת או שתים.

דברי תוכחה לרצים בבקשת הסליחות

כב. ויותר מהמה רבים מעמי הארץ בחשיכה יתהלכו וקמו עמדו לראש אשמורות לומר סליחות לעשות נזק מתועלת, אשר המה באים ושותקים וכשומעם התחלת הבקשה והתחינה מרימים את קולם בקול שמחה ותבקע הארץ לקולם באומרם קמתי באשמורת וכו' וסדר לך ה' הצדקה וכיוצא בהם.

ולו חכמו ישכילו מה שמוציאין בפיהם רעדה אחזתם שם חיל כיולדה וחרוד יחרדו חרדה גדולה ויתפרדו כל עצמותם כי כל דבריו כגחלי אש למי שהוא בעל נפש יקרה, הן גור יגור ונפול יפול חתיתו ויראת שדי על פניו אשר הכעיסו גם כעס בפשע ועבירה ומעלה מעל בה', ולא די כי המה לא יתנו לב ובחשיכה יתהלכו באין מבין אפילו פשוטן של דברים כי אם גם גורמים בקול שירתם לאבד כוונת המכוונים ומערבבים ומבלבלים כוונת המבינים והכנעתם, ולא עוד אלא כי בעל פה הם רצים בנחיצה אחר השליח ציבור ומכין אותו בשוט לשונם עד שאם השליח ציבור ירא אלהים יכריחוהו לרוץ מהרה באין מבין.

כג. העל אלה לא תתאפק ה' לאמר מה מצאת בי עול כי רחקת מעלי, הכזה יהיה הגיון אבחרהו, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, הנגרע אני ממלך בשר ודם תולעת ולא איש כי מי שידבר אל המלך ישמח בלבו כי הגיע למעלה גדולה, ואילו היה יכול לדבר עמו בכל יום פעמים שלש או יותר ולהתחבר עמו כל היום ולשכון בחצרותיו כל הימים היה עושה ברצונו הטוב וכל הון ביתו יתן להשיג זה כי אין זה עליו לטורח וליגיעה אלא מנוח ושמחה, וכשאתה בא להתנפל לפניו ולבקש על נפשך החטאה אתה יגע לדבר אותו המעט ואתה ממהר באמירתו עד שמרוב המהירות אפילו המילות אינך מוציא מפיך היטב כדי לצאת מלפני מהר, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל כי באמת שמי אתם מזכירים וקוראים אך אותי אין אתם קורין כי מי שקורא למלך אינו יגע.

כד. וכן אמרו ז"ל בריש מדרש איכה, 46 רבי יצחק פתח לא אותי קראת יעקב קאים טרון כל יומא ולא לאי וצלויי קמאי את לאי קאים טרון כל יומא ולא לאי ואמר ליה חבריה איתא וצלי והוא אמר לית אנא יכיל, אצל הבעל מה כתיב ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים הוי כי יגעת בי ישראל.

משל על בקשת הסליחה בכובד ראש

כה. ומדוע אתה בן אדם כבד עון אשמה לא תשים נגד עיניך כמה לילות עמל מינו לך בשחוק הקוביאות ושאר מיני שחוק וקלות ראש עד הבקר ולא יגעת ולא יעפת ולא חששת כי נדדה שינתך, וישבת בסוד משחקים וערבה שינתך עמהם להתנהל לאיטך לאט לאט כי בזה תמצא מרגוע, ובבואך לפני יגעת בי למהר דבריך כפורק עול משא כבד יכבד ממך כדי לשוב מהר על מטתך הסרוחה, הלא בנוהג שבעולם עבד שמרד במלך בשר ודם ומעל בו מעל וברח מהיכלו, בתתו אל לבו לשוב ולבא אל המלך להתחנן לו ולבקש על נפשו מתבונן היטב איך ומה ידבר ושוקל בפלס דבריו ומסדרם עד שיהו סדורים בפיו שלא יכשל בדבריו ובהכנסו לפניו עומד מרעיד ומדבר דבריו בנחת ביישוב לא בחפזון, בכניעה בשפלות דברי פיוסים וקולו כעני מתחנן ולבבו לא יפנה ימין ושמאל.

וכשאתה בא לבקש על נפשך על המרדים והפשעים שפשעת ומרדת בי לבקש מחילה וכפרה עליהם תלאה ותיגע ותיעף לדבר דבריך בנחת ובשפה רפה וברורה כקול העני המתחנן ושואל על פתח בבקשה ובתחנונים כדת מה לעשות על גודל חטאתיך ואשמתיך, ומה כפרה תהיה לעבד הבא אל אדוניו לבקש על נפשו ויעיז פניו בפני אדוניו לומר דבריו בחפזון ובקול רם, האם העבד ההוא לא יתחייב ראשו למלך לאמר הסירו את ראשו מעליו כי עזותו האחרון קשה מן הראשון.

כו. וכן הדבר הזה אנחנו פשענו ומרדנו לאבינו שבשמים, היתכן כי נבא לפניו בעזות ובחפזון רב לאמר כן תעשה על כל פנים מחול מחול לנו סלח סלח לנו ואין בפינו שום פיוס ושפלות, ויושב בשמים ישחק לאמר על מה זה ועל מה זה אתה עושקני לכפר לך ומה מידך אקח כי תדבר בעושק רב דבריך אלי כאילו מחוייבני בדבר, ובחרונו יבהלמו לאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו לראות פני לא אוכל און ועצרה.

לומר סליחות לאט ובדרך בכי ותחנונים

כז. וכבר אמרו 47 שתחילת דינו של אדם בראש השנה הוא על דנהיג קלנא ביקרא דמלכא כמה דאת אמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', ואיך ולמה ינהגו קלנא ביקרא דמלכא בתפילתם ובתחינתם בימים האלה והוא יהיה כסניגור נעשה קטיגור אליהם בתחילת דין ומשפט ביומא דדינא.

ואף גם זאת מה שאמרו בזוהר פנחס, 48 דאינון שטיין דאכלין מילין בהלעטה ולא טוחנים אינון בטוחנות דילהון ובשינהון מה כתיב בהו הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם וכו', והאנשים האלה אשר אמרו ללשונינו נגביר לאמר מילין בהלעטה איך ישאו פניהם אל אביהם שבשמים לאמר זכור לנו היום ברית שלש עשרה וכו' ה' ה' אל רחום וחנון וכו' ויתר דברים לעורר את הרחמים ובפיהם הפכו עליהם בלהות לעורר חרון אף חד שבעה על דחזי למזייה כמו שנאמר הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם.

כח. כי על כל אלה הבעל נפש היפה המליאה לה דעת ויראת ה' בסודם אל תבא נפשו ובקהלם לא תחד כבודו, ומורא יעלה על ראשו בעומדו לומר הרחמים והסליחות לאומרו לאט לאט שפה לפיו סביב אות באות תיבה בתיבה, ובשפל קול התחינה כעני שואל על פתח בבקשה ובתחנונים הלוך ילך ובכה ומבכה אחרים עמו, וילבש אימה ויראה בהתחילו מזמורי התשובה כי כל דבריהם כגחלי אש למי שנגע אלהים בלבו, ויאמר בנפש מרה כי פשעי אני אדע וכו' לך לבדך חטאתי וכו' כי כח סגולת המזמורים האלו לעורר מאד לבות בני אדם לשוב אל ה', וכן כשיאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים ישית את לבו להבחין חסדו וצדקתו יתברך את האדם לקבלו בתשובה אחר שהרבה עון אשמה וימינו פשוטה לקבל שבים עם היותו מחוייב לעונשים קשים ומרים מצד הדין מצד עונותיו.

וכן כל כיוצא בדברים כאלה ישים עיני השגחתו וכוונתו בקוראו את כל הדברים אשר מוציא ויבטא בשפתיו, ואל יקרא אותם מצות אנשים מלומדה גם בלא דעת כי הם דברים אשר כל המשים לב עליהם נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים.

ראוי לכתוב הסליחות ללועזים בלעז ולעוררן בעת אמירתן

כט. ומי יתן ויכתבון כל סדר הסליחות להמון העם בלשון לעז למען ישמעו וייראו וילמדו להכניע לבבם הערל ואל ישובו לכסלה לאומרו בנחיצה דרך עראי, כי כל דבריו מתלהבים לב השומע וקורעים סגור לבבו ואם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, ועיקר הכל תלוי בשליח ציבור לעורר בבכי ואנקה בנפש מרה, לא כמו שנהגו להרים קול בתודה וקול זמרה רק בבכי ואנחה ולעורר לב הציבור באיזה דברים ללועזים בלעז בין פרק לפרק להעיר את רוחם לשוב מעבירות שבידם.

עיקר התעוררות התשובה היא בבכיה ומאמרי הזוהר בזה

ל. ועיקר התשובה והתעוררותה היא הבכייה והדמעה כמו שאמרו 49 כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, ובזוהר פרשת ויחי 50 אמרו ז"ל, כל בר נש דאושיד דמעין קמיה קודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה ביה מנא לן מלאה וכו'.

לא. ועוד בפרשת שמות 51 ז"ל, אמר ר' יהודה כל מילין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש לקודשא בריך הוא וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותא דיליה דלית לך תרעא דלא עאלין אינון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותפתח דא שכינתא דקיימא עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחה תדיר בזכותיהון דישראל, כיון דפתחה ותראהו את הילד ילד שעשועים דאינון ישראל דחטאן קמיה מריהון בכלא ומיד הדרן בתשובה ובכאן קמיה כברא דבכי קמיה אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין קשין בישין מה כתיב ותחמול עליו וכו' והאי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא היא ולעולם לא הדרא ריקנייא ע"כ, וכמו שהארכנו בטעם הדבר בפרקים הבאים בתפילות ראש השנה ויום הכפורים.

הנהגת ש"ץ אחד שהיה מעורר הציבור בין הסליחות

לב. ושליח ציבור אחד חכם וחסיד בימים האדירים האלה בכל פעם שהיה עומד לומר הרחמים והסליחות זה דרכו להיות מפסיק בין הפרקים לדבר בלשון לעז בקול מר ואנחה ולהרים קול בבכיה ויאמר אליהם, אחינו בית ישראל שמעו הביטו וראו וחוסו על נפשיכם ועל דם נפשות אביונים עם בני ישראל שובו שובו מדרכיכם הרעים, קרעו לבבכם בבכיה לעורר ולדפוק את שערי הרחמים וגם אנכי עמכם אשא בכי ונהי עמכם כי נפשי מרה לה מאד.

וכן כל כיוצא בדברים האלה היה אומר לעצמו בפני הציבור כמדבר עם נפשו לאמר, נפשי נפשי איך המיתותיך בידי, הבת היקרה איך עקרתיך ממקום החיים והקדושה למקום המות והטומאה איך לא חסתי עליך, באופן כי כל שומעיו חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד וגעו כל העם בבכיה גדולה, וכך היה אומר כפעם בפעם קודם ויעבור ואומר באימה וביראה ובחרדה של בכי ואנקה כל הקהל בצירוף ולא זזו משם עד שנעשו כולם בעלי תשובה.

ראוי לציבור לבחור ש"ץ שיש בידו לעוררן לתשובה

לג. ואשרי העם שככה לו איש על העדה לעורר לבותם בתשובה, ובלי ספק כי השליחי ציבור כאלה המה מעוררים את הרחמים ועת שערי רצון להם נפתחים, לא כן רבים משלוחי ציבור אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם חטאתם ולא יעורו משינתם להוריד אפילו דמעה אחת ועל ידי כן גם לב הציבור שמו שמיר ושית, ועליהם נאמר כד רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמיותא כמו שהארכנו בזה פ"ג דיום הכפורים.

אזהרה לת"ח הנמנעים מסליחות משום ביטול תורה

לד. והתלמידי חכמים גם המה חיובא רמייא עלייהו לעורר לב העם בימים האלה ולקום בראש אשמורות לומר הרחמים והסליחות ולהתעורר בבכי ומספד כדי להכניע לב הציבור עמהם, וללמוד אליהם אחר הסליחות דברי כבושים בספרי חכמה ומוסר המכניע לבות בני אדם.

לה. וריב לי על רבים מבעלי תורה שבדורינו אשר הורו היתר לעצמן לאמר שיותר טוב תלמוד תורה מלהרבות הרחמים והסליחות, ועל כן בחרו המה אף בימים האלה לפרוש עצמן מן הציבור לבלתי הבטל מלימודן לבא לומר התחנונים והסליחות, ואם כוונתן מפני כך תעו במושכלם וכבר אמרו 52 זמן תורה לחוד, והא דקרי ר' זירא לרבי ירמיה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה היינו לפי שהיה עוסק בתורה ובא להפסיק, אבל לא אמר למי ששתי המצוות לפניו דודאי בכי האי גוונא כולי עלמא מודו דזמן תפילה לחוד.

ומה גם למאי דכתב הרי"ף ז"ל דהיינו דווקא למי שתורתו אומנותו ובדורינו אין לנו מי שתורתו אומנותו, דהשתא ר' יוחנן אמר על עצמו 53 כגון אנו שאין תורתינו אומנותינו, אנחנו אזובי קיר לא כל שכן דפשיטא ופשיטא דמחוייבים אפילו אם עסוקים בתורה לבטל מתלמודם לבא להצטרף עם הציבור לומר הרחמים והסליחות יחדיו יהיו תמים עם הציבור.

התעוררות על התפלה ממעשה שאירע לתלמיד הרמב"ן

לו. וכבר אירע מעשה לתלמיד אחד מתלמידי הרמב"ן עליו השלום 54 שנפשו חשקה בתורה בחשק נפלא וכמעט לא נתן שינה לעיניו ותמיד עיניו ולבו אל הספר ולא היה מתפלל מרוב אהבת התורה, והיה הרמב"ן מזהיר אותו תמיד לאמר לו אכול בשעת אכילה ותישן בשעת השינה והתפלל תפילתך בשעת התפילה וזכות התורה יהיה עמך ותשמרך, אך לא תפשע עמה כי התורה תתבע עלבונך לפני הקדוש ברוך הוא ותתענש על זה חס ושלום על כן הזהר בתפילה.

ולא השגיח התלמיד על דבריו ולא שם אל לבו, ולא היו ימים מועטים שהלך התלמיד אל השוק לקנות איזה דבר וכאשר שב אל ביתו מצא פרש אחד שוכב עם בתו הבתולה באונס על גבי אותה השלחן שהיה לומד תמיד עליה ונתאבל עליה ימים רבים, ואמר לו רבו עליו השלום הלא אמרתי לך שתהיה זהיר בתפילה שתקנו חז"ל שצריך האדם להתפלל בכל יום, יהי רצון מלפניך ה' או"א שתצילני היום מאדם רע מפגע רע ואתה מדוע לא שמעת בקולי כי על כן באה על בתך הצרה הזאת, ומשם והלאה הכיר התלמיד כי השגחה פרטית היתה בעון ביטול תפילה וישוב להתפלל בכוונה רצוייה ובזהירות רב.

מעלת הסליחות וחשיבותן קודם עסק התורה

לז. והנה כן הדבר הזה בימים האלה ובזמן הזה כי הרחמים והסליחות היו לנו לעינים לכל השנה כולה על כל הצרה שלא תבא על הציבור וכמו שסידרו קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין ויתר דברים, אין ספק כי המתרשלים מלאומרם ידאגו מן הפורענות יען לא הקדימו תפלה לצרה וכמעשה שהיה כנזכר.

לח. ואשר אמרו כי לא נאמרו האזהרות הללו רק לתפילות הקבועות בכל יום לא אל הרחמים והסליחות שנתקנו על כפרת האשמות יען כי בכח לימוד תורתם יכופר להם הכל כמ"ש אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, גם באלה שגו דעל כל פנים קודם שיעסקו בתורה צריכים להקדים בקשות ותחנונים וחרטה ותשובה.

חיוב עסק התורה בתשובה ושבח הראשונים מבעל ראשית חכמה

לט. וכן משמעות לשון הזוהר 55 זה לשונו, דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא וכו' דמשמע דהא קודם החרטה והתשובה אין תורתו רצויה ומקובלת כאומרו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', וכן כל איש אשר בו מום לא יקרב ואם בצואת עונותיו מסריח איך יתקרב לפני המלך ה' אדרבא המלך יתרחק, וכן אמר התנא אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, פירוש שעוסק בה נקי מחטא ועון שאז המלך משתעשע בו ובתורתו.

מ. וזו היתה מעלת הראשונים שהיתה תורתם רצויה כל כך שהיו פטורים אפילו מן התפילה מפני שהיתה תורה שלהם נקיה אבל מי שהוא מלא מסרחון צואת עונותיו אין תורתו נחת רוח לבוראו, והטעם כי בעסק התורה אדם מושך השכינה עליו ובהיותו נקי מחטא מצאה השכינה מנוח לכף רגלה כסא ומושב שבו תשב ותנוח כאדם היושב בכסא מתוקן כראוי כן צריכה התורה להיות נקיה כסא מתוקן לשכינה שתשרה עליו, אבל בהיות האדם מלוכלך בכתמי עונותיו אין התורה שורה בו כי אין בו כסא לשרות לא התורה ולא השכינה כי כל חטא וכל אשם יהיה קוץ מכאיב וסילון ממארת ליושב על הכסא, ולכן קודם צריך שירחוץ צואת עונותיו בתשובה כראוי ואחר כך יעסוק בתורה.

מא. וכתב החסיד בעל ראשית חכמה ע"ה שיקח התלמיד חכם דמיון מדין הנפסק בגמרא ובפוסקים כי במקום שיש ריח רע אסור לעסוק שם בתורה ובתפילה וצריך שירחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח, וכן הדבר לעוסק בתורה וטומאת צואת עונותיו עליו כי כל הקדושים העליונים מתרחקים ממנו, וכן נודע כי העונות יקראו צואה דכתיב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.

וכן אתה מוצא שלא עמדה תורה לדואג ולא לאחיתופל כי שניהם אין להם חלק לעולם הבא אף על פי שהיו דורשים כמה הלכות במגדל הפורח באויר כדפירשו רז"ל בחגיגה, 56 נמצא אתה למד שעיקר התורה היא בתשובה והמעשה, ועונשו של תלמיד חכם אם חטא גדול משל עם הארץ כמו שאמרו ז"ל 57 ששגגות נעשות להם כזדונות.

חובת הת"ח להשתתף עם הצבור באמירת הסליחות

מב. ועל כן נכון וראוי אליהם להיות המה ראשונים לכל דבר שבקדושה להשתתף עם הציבור ולעמוד עמהם בבית ה' בלילות לומר הרחמים והסליחות ולשוב ולהתחרט מאשר חטאו על הנפש כמה דברים קשין כגידין שהאדם דש בעקיביו והוא לא ידע ואשם, כי לפעמים יעשה מצוות שלא לשמה כי מי עסק בתורה שלא נשתמש להקרא רבי או נתייהר ובא לכלל כעס ולכלל טעות כמו שהארכנו בסוף פ"ח מיום הכפורים בס"ד.

והנה מה טוב יהיה להם כי יזכו את הרבים כי מהם יראו שארית ישראל וכן יעשו ליתן לב לשוב באמור, אם בארזים ארזי הלבנון נפל החיוב כל שכן אנחנו אזובי קיר אשר קטנם עבה ממתנינו, וכבר העיד מהרח"ו ז"ל על רבינו הגדול האר"י זלה"ה וזה לשונו, ראיתי למורי שהיה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים בחדש אלול באשמורת עם הציבור מלה במלה עמהם ע"כ, ויאחז צדיק דרכו של הרב ז"ל ואל יפרוש מן הציבור במקום דהוי תפילה ותשובה דרבים דנפישי זכותייהו ונפישי ברחמים והן אל כביר לא ימאס.

ציונים והערות לפרק ג

37) שבת דף י' ע"א. 38) ברכות דף ל' ע"ב. 39) זוהר ואתחנן דף ר"ס ע"ב. 40) זוהר נח דף ע"ב ע"א. 41) דברים רבה פרשה א' אות ט"ו. 42) הקדמה לזוהר בראשית דף י' ע"ב. 43) זוהר תרומה דף קל"א ע"א. 44) קדושין דף ל"ט ע"ב. 45) זוהר ויקרא דף י"ח ע"א. 46) הקדמת איכה רבה פסקא י'. 47) עי' זוהר פנחס דף רל"א ע"א. 48) זוהר פנחס דף רל"ו ע"א ברע"מ. 49) עי' ב"מ דף נ"ט ע"א. 50) זוהר ויחי דף רכ"ג ע"א. 51) זוהר שמות דף י"ב ע"ב. 52) שבת דף י' ע"א. 53) שבת דף י"א ע"א. 54) עי' ספר מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן בפרשת וישלח. 55) זוהר נשא דף קכ"ג ע"א ברע"מ. 56) חגיגה דף ט"ו ע"ב. 57 ( ב"מ דף ל"ג ע"ב.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה