חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חדש אלול וראש השנה · פרק ב - זמן סליחות - קימה באשמורת - תקון חצות
מנהג אמירת סליחות מר"ח אלול עד יום הכפורים וטעמו
א. יחיה ה אדם ו כל ה נשמה בהתקרב אל אל בשמים בבקשה ובתחנונים לדפוק על שערי הרחמים אשר המה פתוחים להאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ולעמוד על נפשו בראש אשמורות לבקש על עונו כמנהג קדמונינו עליהם השלום מראש חדש אלול עד יום הכפורים.
וסימן לדבר תשחר א"ל א"ל שהוא סוד חדש אלול שכתב הרב שהוא סוד שני פעמים א"ל א"ל דהיינו יא"יי משם קס"א ויי"אי משם ס"ג שבהם מאירים פני המלך הקדוש כמ"ש לעיל שצריך לשחר אליו ולעורר השחר.
וכן נאמר נשא לבבנו אל כפים א"ל א"ל בשמי"ם כי בא לבאר מה שכתוב נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', ולמתי תהיה זמן החיפוש מחפוש, לזה אמר כי הוא בזמן דא"ל א"ל בשמים בחדש אלול כאמור, והטעם כמ"ש יען כי בשובו לפני ראש השנה צדיק הראשון בריבו.
ב. ועל כן ראוי ונכון מנהג הקדושים לומר סליחות מראש חדש אלול כי המה ימי רצון להתקבל הרחמים והסליחות, כי אז עלה משה רבינו עליו השלום להר לקבל לוחות שניות והתפלל על ישראל ונתקבלה תפילתו והאבות סימן לבנים.
מנהגי התחלת סליחות ומנהג ר' האי גאון להתחיל בר"ח
ג. ואף על פי שיש מקומות שנהגו לקום מט"ו באלול ואחרים נהגו לקום בעשרת ימי תשובה המנהג הנכון הוא מראש חדש אלול, וכן כתב רב האי גאון זה לשונו, מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד, ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מראש חדש אלול דכי סליק משה להר בפעם שלישית בראש חדש אלול היה ונחית בלוחות שניות ביום הכפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו, ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מראש חדש אלול ע"כ.
טעם שאומרין סליחות באשמורת ע"פ הזוהר
ד. וטעם הרחמים והסליחות האלו המתוקנות לאומרן בראש אשמורות יותר מביום הוא מבואר בכמה מקומות בזוהר פרשת ויקרא 26 זה לשונו, כד אתפלג ליליא כרוזא קאים וכריז ופתחין פתיחו וכו' וקודשא בריך הוא משתעשע בצדיקייא בגן עדן זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא וכל מאן דקאים בההוא זמנא אקרי חבריה דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל ואקרון אחים וריעים דכתיב למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך אקרון חברים דכתיב חברים מקשיבים לקולך וכו' ע"כ.
וכן בפרשת בשלח 27 ז"ל, והא אתמר דעיקרא דליליא מפלגותא ואילך ואף על גב דפלגו קדמיתא בכללא דליליא הוא אבל בפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה ע"כ.
ה. ויתר מקומות אשר אין להם מספר ביארו סוד הדבר הזה, כי לא לבדו היה הדבר כאשר יחשבו בעלי הפשט הטעם להיות תפילת הלילה יותר זכה מתפלת היום למה שאינו פנוי ביום, וגם שתאוות הגוף מהמאכל והמשתה יותר נחים בלילה ממה שהם נחים ביום ומהם הפסק החברה בינו ובין כל אדם, כי הן לזאת לא היו מקפידים להיות הדבר אחר חצות לראש אשמורות כי כל הלילה זמן תפילה היא אחר שינוחו עוד מעט, אין זאת כי אם טעם הדבר פנה למעלה כאשר עת רצון היא למעלה בשעשוע המלך מלכו של עולם וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם בגן עדן העליון, והרחמים מתעוררים אז יותר מאד משאר העתים וזה פשוט.
אין לאחר הסליחות לשחרית או להקדימן קודם חצות לילה
ו. אכן רבים מעמי הארץ בחשיכה יתהלכו באין מבין טעם הדבר ופירושו אשר ראו באומרם הרחמים וסליחות הללו בתפילת שחרית מידי יום ביום, ולא ידעו תועי רוח בינה כי עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל מצד היותם נאמרים שלא בזמניהם.
ז. ויותר מהמה רעה חולה ברבת בני עמינו כי ראו להקל מעליהם עול טורח משא ההשכמה והקימה ממטתם וסרוחים על ערשותם, והמה טרם ישכבו אומרים הסליחות בדברים מועטים וראשי אמרים שם סמוך לערשותם ירננו על משכבותם למען ספות הרוה את הצמאה, הוזים שוכבים אוהבי לנום ועד משכב הצהרים ינוחו על משכבותם ולא ידעו שבעה.
דברי הזוהר בטעם שאין להקדים הסליחות קודם חצות לילה
ח. ולו חכמו ישכילו בינה לעתים כי עת לכל חפץ ודבר בעתו מה טוב לראש אשמורות, עת רצון היא לפני אבינו שבשמים ובה עת הזמיר הגיע וממנה יושע כל איש ישראל ומצא כדי גאולתו, לא כן בחצות לילה הראשונה הפך עליו בלהות לעת מרפה והנה בעתה, ואמרו בזוהר פרשת ויקרא שבחצות לילה הראשונה כל השערים ננעלים וכל הקדושים יושבים ודוממים והחיצונים מתפשטים בעולם ומידת הדין מתגברת בעולם, וממילא כי אין מקום להזכרת י"ג מדות בתחלתה אחר כי אז ממשלת מדת הדין כאשר קבלנו מחכמי המדע כי על כיוצא בזה נאמר לא תחסום שור בדישו.
טעם שתפלת ערבית מיד עם שקיעת החמה ע"פ הזוהר חדש
ט. ובזוהר חדש בפרשת בראשית אמרו כי אף תפילת ערבית אין לאומרה רק מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים מהטעם הנזכר זה לשונו, אמר ר' אלעזר צלותא ותשבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא היא צלותא דצפרא ולפני ירח דא היא צלותא דליליא ר' יהודה אמר מהכא כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים ומאי טעמא תנינן אמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן עשה הקדוש ברוך הוא מלאכי השרת למעלה לקלסו ולשבחו וכו' ושלש משמרות הוי הלילה ובאלו השלש משמרות מתחלקות שלש כתות של מלאכי השרת לשבח את יוצרם וכנגדן שלש תפילות ביום וכו'.
אמר ר' יהושע אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפילה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפילת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפילה אחרונה דאמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן אמר רב מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפילה אחרונה דהכי תנינן משיראו שני כוכבים הוא תחילה למשמרה ראשונה שבאה כתה ראשונה של מלאכי השרת וממתינים להם לישראל עד אותה שעה ואז מתחילין לומר שירה וננעלים השערים מתשבחתיהון של מטה ואין השערים נפתחים אלא למלאכי השרת, ומי אמר ר' יהושע בן לוי הכי והתנן כל העוסק בדברי תורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום והכא אמריתו דננעלו כל השערים אמר ר' יהושע התם במאי קמיירי מפלגותא דליליא ואילך וכו', עיין שם באורך גודל מעלת עתות ההם.
מנהג חסידי ארץ ישראל לעשות עיקר לימודם מחצות הלילה
י. הנה מתבאר ממאמר הזה כי עד שיראו שני כוכבים בלבד הוא זמן תורה ותפילה ולא עוד, שמאז והלאה ננעלו דלתות של מעלה בפני תורה ותחנונים ואין מקום לתורה ולתפילה, ובכן תפסו שיטה זאת רבים מחסידי תקיפי ארץ ישראל לעשות יקר תפארת הלילה מחצות ואילך בכל עסקי תורתם, וכן להתפלל תמיד כל לילה ולילה אחר שקיעת החמה מיד מטעם המאמר הנזכר.
אזהרה לאומרים סליחות בתחילת הלילה או קודם חצות
יא. אם כן איפוא האנשים האלה אשר נטו אשורם מן דרכי הציבור ולומר סליחות אחר ערבית העלו חרס בידם ואת כולם ישא רוח כי נשתמשו מהדברים שלא מדעת בעלים אשר תקנום לבקרים ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ובר מן דין כי בתחילת הלילה עדיין דעתם מעורבבת עליהם מענייני היום ואינם כל כך פנויים, וגם כי לא נחו ולא שקטו מהמאכל ומשתה כי הבשר עודינו בין שיניהם בעת היותם מתנפלים ומתחננים, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר ואותי השלכת אחרי גווך.
וגם פסוקי דוד המלך עליו השלום יוכיחו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך וכו' ונאמר קדמו עיני אשמורות וכו' וכן בישעיה אף רוחי בקרבי אשחרך, והיא ראיה לפתאים האלה ומכח אלה הפסוקים דוחו ולא יכלו קום, ואם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם, ההעדר טוב ממציאות הרע ולא יעשו כזאת לאמר סליחות וי"ג מדות בתחילת הלילה אחר ערבית או גם בטרם ישכבו קודם חצות.
סגולת המנדד שינה מעיניו בעוד לילה לסלק הדינים מעליו
יב. והנה ראוי להודיע לבני אדם גבורותיה ומעלת יקר תפארת גדולתה של קימה זאת לנדד שינה מעינינו לשחר פני אבינו שבשמים בבקשה ובתחנונים ובדברי תורה בשאר ימות השנה כי רבה היא אשר אין למעלה הימנה כאשר האריך הרחיב בביאור הרב החסיד בעל ראשית חכמה בשער הקדושה, ובפרט את אשר העמיק הרחיב ואסף המאמרים הבאים בספר הזוהר בעונש ביטולה חס ושלום.
וזה בשאר כל הימים כל שכן בימים האדירים האלה לפני בא יום הדין הנורא כי קרוב יום פקודתם ודינם מגופם ובניהם וממונם לפני אלהי עולם ה' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכמה בעלי הדין עומדים להשטין עליו על כל אשר פעל ועשה ויתר חיצונים הנעשים ממעשיו הרעים אשר ילחצוהו להשיב לו כדי רשעתו פצע וחבורה ומכה טריה ולא זורה ולא חובשה ולא רוככה כי אם במעשים טובים ותשובה שלימה.
יג. וביותר בקיום מצות נדוד שינה מעיניו לקום בעוד לילה שמבטל מעליו כל הקליפות ובעלי הדין והיו כלא היו כמו שאמרו בזוהר פרשת ויחי 28 זה לשונו בקיצור, זכאה חולקיה דההוא בר נש דאיהו קאים בההיא שעתא ואשתדל באורייתא כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבא דתהומא רבא וכפית ליה לחמור ונחית ליה מההוא גרם המעלות וכו' ע"כ.
מעלת הקם באשמורת בימי הרחמים ותוכחה למזלזלין בה
יד. ואם ביתר הימים ראוי לרדוף בקיומה לבטלם כל שכן וקל וחומר בימים האלה הנזכרים ונעשים, ואותה אנחנו מבקשים להעביר המשטינים הרעים מעלינו שראוי לרדוף אחריה כאשר ירדוף הקורא בהרים, ומה גם אשר יתן אל לבו דברי הזוהר פרשת מצורע 29 זה לשונו, ר' אלעזר פתח וכצפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם וכו', דרש הכתוב על בני אדם שלא יעורו משינתם לכבוד קונם, וסיים ומאן דלא יתער רוחיה לפולחנא דמאריה בהיך אנפין יקום קמי מלכא כד יתערון עליה בדינא ויתפשון ליה בקולרא ולא ישתכח עליה זכותא לאשתזבא כדין כתיב וכצפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם ע"כ.
ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי קרוב יום פקודתו והמשפט לאלהים הוא ואיך ישא פניו מול האלהים כד יתערון עליה בדינא על זאת וכי יפקוד מה ישיבנו אם עוד אף בימים האלה עודינו מחזיק בטומאתו ומן ה' יסור לבו, אשר הן זאת היתה כוונת קדמונינו הקדושים לתקן את זאת שלשים יום קודם ראש השנה לקום באשמורת כאשר יוכלון שאת כקטן כגדול זקנים עם נערים לבטל מעלינו כל צר ומשטין לפני יום הדין, ואף גם כי לא ימצא האויב לקטרג עלינו על זאת בדין ביום ראש השנה והימים הראשונים יפלו.
דברי הזוהר בחומר מי שאינו קם באשמורת שנקרא נזוף
טו. ואף לזאת יחרד לבו של אדם ויתר ממקומו מידי עלות על לבו מה שאמרו בזוהר פרשת ויקרא 30 בפסוק ולא אמרו איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה, שהבלתי קם מכריזים עליו זה הכתוב ואמרי ווי לפלניא נזיף הוא דמאריה שבקא דמאריה דלא אתער רוחיה ולא אשגח ליקרא דמאריה ע"כ, ודוק לשון נזיף דמאריה כי רוצה לומר הם נזופים לשמים רחמנא ליצלן והיא מן החמורות.
וצא ולמד מה שאמרו בזוהר פרשת פקודי, 31 כל אינון דחבו כל אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד נזיף הוא לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא דסתמי כל תרעי שמיא ולא סלקא לה וכו', ולעיל מיניה אמר שאין מקבלים תפילתו ארבעים יום ע"ש.
טז. ומי האיש אשר לא ישים הדברים האלה על לבו ויקרענו לי"ב קרעים ותרדנה דמעותיו לאמר, אוי לי כי נדמיתי אנה אוליך את חרפתי, שכחתי את ה' אלהי ולא אמרתי איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה ואיככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את נפשי אשר תלך מדחי אל דחי ותחת העלותה לקבל פני אביה שבשמים צרור החיים תקולע בתוך כף הקלע כצרור אבן במרגימה, ושומרי נפשי נועצו יחדיו לאמר אלהים עזבו רדפוהו ותפשוהו כי אין מציל כמו שאמרו ונטירו דמאריה אתעדי מיניה.
חומר מי שאינו קם באשמורת שאין תפלתו נשמעת מ' יום
יז. וכבד משניהם אמרו כי גם כי יצעק וישוע שתם תפילתו ארבעים יום וארבעים לילה, ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם, יחרד האיש השומע וילפת ותחתיו ירגז לשוב לתקן את קלקולו ויגבר כארי לקדם אשמורות ליתן זמירות בלילה לבלתי ידח ממנו נדח ובשועו אליו שמע, כי מה בצע לאיש כי יעשה מנהג חסידים בימים אשר לפני ראש השנה ולקבל עליו נזיפה פן תדבקהו הרעה לסתום תפילתו ותחינתו בימי הרחמים והסליחות והוא עדיין מחזיק בטומאתו ומן ה' יסור לבו, ואשר שכב לא יוסיף לקום על משכבו בלילות לתת זמירות את השם הנכבד והנורא והוא יהיה בעוכריו לעמוד בנזיפתו והשטן עומד על ימינו לשטנו חס ושלום.
אשר גם מטעם זה תיקנו קדמונינו לקבעו חובה לעמוד כל אחד על נפשו בשלשים יום קודם ראש השנה לבלתי תת מקום למשטינים בתפילות ראש השנה ויום הכפורים ולבלתי יהיו נזופים למקום חס ושלום על ככה ותחנוניהם יהיו נדחים כאמור, אכן יתנו לב לשוב עתה ולהתחרט על הראשונות ואל אלהינו כי ירבה לסלוח והימים הראשונים יפלו ויתירו לו מנזיפתו וצלותיה אעלת, ואשר לא שת לבו את דבר ה' לקום לראש אשמורות אל הרחמים והסליחות לא זורה ולא חובשה מחלתו ומילתיה כבר אמורה.
דברי התעוררות לימי הרחמים לקום באשמורת מחרדת המשפט
יח. ובר מן דין האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ישכיל בלבבו לאמר, כל בן דעת כאשר רואה שקרב זמנו לבא לדין על קצת ממונו וכל שכן על גופו לפני מלך בשר ודם אשר אין בידו טובו וחיי רוחו ונשמתו, הנה הוא מתעורר בלילה וביום ומחפש דרכיו ללכת בתום, ומכל יועץ ישאל ויבקש עצה להנצל ממשפטו וחמתו חמת מלך מלאכי מות.
יט. ואם לתולעת ולא איש מבשר ודם ככה יעשה האיש, מה לעשות לו בדעתו כי קרב יום פקודתו ודינו לפני אלהי עולם ה' אשר אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו ואין צריך לעדים וראיה להיות ידיעתו והשגחתו פרוסה על כל החיים, והן לא קצרה ידו החזקה מהשיב לו כדי רשעתו אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד, אשר צריך האיש הנלבב פניו יקבצו פארור ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, וישית עצות בנפשו יגון בלבבו לילה ויומם להעלות לו ארוכה למחלתו ושב ורפא לו, ויבקש מכל יודעי דעת ומביני מדע אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם טרם יגיע תור יום התוכחה ונאצה הדין הנורא איזה הדרך ישכון אור למצוא מרגוע לנפשו וכפרת אשמותיו אשר אשום אשם על נפשו אולי יצא בדימוס במשפטו ודינו.
ובכן גם בלילה לא ישכב לבו ובבא עת דודים יהיה עז כנמר וקל כנשר וגבור כארי לשפוך שיחה ולדרוש סליחה מתוך כובד ראש לפני אל אלהים ה' לכפר עליו, ואם שרירות לבו הרע יפתנו להפיל עליו תרדמה ותנומה על עפעפיו יתן כתף סוררת באמור אל לבו, היום יעמוד לב תחזקנה ידים כי קרוב יום פקודתי ודיני לפני אלהים ואני אהיה שוכב בדמשק ערש ובפאת מטה ולא אירא ולא ארעד ממשפטו ושאתו, הלא תבער חס ושלום כאש חמתו ואימתו היא תבעתני ופתע אשבר ואין מרפא, ובכן יקום ויתעודד בעוז ותעצומות מפני מלך הכבוד ה'.
אזהרה לתלמידי חכמים שאין קמים באשמורת לעסוק בתורה
כ. והנגשים אל ה' הבעלי תורה ביותר צריכים להיות זהירים וזריזים לעמוד על נפשם בבית ה' בלילות יותר משאר עמא בתת לבם אל אל בשמים אשר כב"יכול הלוך ילך ובכה עליהם כמו שאמרו בספר חופת אליהו, אמר ר' שמעון בן מנסיא הקדוש ברוך הוא בוכה על תלמיד חכם שאינו עוסק בתורה באשמורת האחרונה עליו הכתוב אומר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו ע"כ.
ואיך לא ילבשו התלמידי חכמים יראה וחלחלה בכל מתנים המגיע לכתפים בהשכיל לבותם את זו לאמר, איך נעשה הרעה הגדולה הזאת למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר עוז וחדוה במקומו וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה, יקרא ה' עלינו לבכי ולמספד ואחריו כל ישרי לב ומלאכי שלום מר יבכיון בגללנו ועצלת תרדמתינו ולא אמרנו איה ה' עושינו, ואין ספק כי דברים האלה ינתקו מורשי לבב מי שהוא בעל נפש יקרה ותמימה המלאה לה דעת ויראת ה' טהורה לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו בבית ה' בלילות.
מנהג מהר"י טאייטצק לקום בחצות, ומידת חסידות שנהג בשינתו
כא. ואמרו עליו על הרב מהרר"י טאייטצק ע"ה כי ארבעים שנה לא ישן במטה מוצעת אלא משבת לשבת, ואמרו שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות לבל יחטפנו שינה, והיה קם בחצות לילה ממש ולא היה יודע שום אדם מזה עד אחר פטירתו שהיתה אלמנתו על אלה בוכיה ומגדת גודל מעשיו הטובים וחסידותו.
מנהג ר' אברהם הלוי להעיר יושבי צפת לומר תקון חצות
כב. וכן אמרו על הרב החסיד כמה"ר אברהם הלוי שהיה בימי האר"י זלה"ה והיתה דירתו בצפת תוב"ב, וזה דרכו כל הימים בכל חצות לילה היה עומד כגבור כארי וסובב בשוקים וברחובות קריה אל אשר יהיה שמה ישראל בחצרותיהם ובטירותם לאמר אליהם עורו ישינים משינתכם ותרדמתכם, הלא תדעו הלא תשמעו אשר שכינת עוזנו ותפארתנו גולה וסורה ואין מנהל לה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה, הטוב להיות אנחנו נחים ושקטים על ערסותינו והיא תחיל תצעק בחבליה על בית מקדשה אשר היה לשריפת אש ואשר הרגו כמה אלפים חסידים וחסידות בחורים ובתולות זקנים עם נערים במיתות קשות, קומו ונצעק אל ה' אלהינו ותנו לאלהיכם כבוד אולי יגמלנו ברחמיו וברוב חסדיו והרבה עמו פדות.
והיה החסיד הולך וצועק כדברים האלה אשר מאנקתו תסמר שערי השומעים והיו קמים כולם בשעה אחת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיו אומרים התקון חצות, ואחר כך היו לומדים איש איש ממלאכתו כפי השגתו, יש מהם עוסקים בדברי זוהר וקבלה ויש מהם בתלמוד ובמשניות ויש מהם בתורה נביאים וכתובים, ואחר כך היו אומרים פזמונים ובקשות עד אור היום והיו מעוררים את הרחמים.
האריז"ל הגיד בשבח ר' אברהם הלוי שהיה ניצוץ ירמיהו
כג. והרב ז"ל הפליג מאד להלל לשבח גודל חסידותו ואמר עליו שהוא היה ניצוץ ירמיה הנביא אשר לא שמעו ולא הטו את אזנם אליו ישראל ועתה פחד ואימה היתה נופלת עליהם ובדברו אליהם רתת, ושאר פרשת גדולתו של הרב ז"ל כבר העתקתיהו בפרקי משמרת ראש חדש ע"ש.
מעלת הקימה בחצות ומעשה שאירע למחבר עם המזלזלים בזה
כד. והרגיל בספר הזוהר יראה מעשים מופלאים מהרשב"י וחביריו עליהם השלום בענין זריזותם במצוה זו זריזות עצום ורב, וכשדרשתי זה ביתר דברי כבושים בקהל עדתי שבח לאל יתברך לי שמעו וייחלו וקבלו וקיימו עליהם לקיים כל דבר.
אכן שני אנשים עברים נצים הפכו עורף ולא פנים לבלתי שמוע מוסר השכל על זה וכעסו גם כעס לאמר כי לא יאות להחמיר על העם ביותר בדברים כאלה, האחד אמר כי לא נאמר כל האזהרות החמורות האלה אשר החמירו חכמי הזוהר עליהם השלום רק לתלמידי חכמים הנגשים אל ה' היודעים לרצות את קונם אך לא ליתר העם כי כולי האי ואולי יבינו במקרא ולא ניתן להדרש עונשן של דברים רק ליראי ה' ולחושבי שמו, זה אומר בכה וזה אומר בכה והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא אמרו עונשן של מידות אלה אלא בימי התנאים והאמוראים איתני הארץ גבורי כח עושי דברו ואשר היה כח בהם לעמוד על נפשם להתנודד משינתם ולקום בחצות הלילה.
אכן לא כן בדורות הללו תשושי כח לא נעצר כח לעמוד בחצות לילה לנדד שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו אשר באמצעותה כפשע בינינו ובין המות או נחלש בחולשת המוח מאד ובינותינו תסתתר וכן לא יעשה וחי בהם אמר רחמנא, רחמ"נא לבא בעי וכאלה רבות איתם רח"ם רחמתים לראש גבר.
כה. ואנכי אמרתי אליהם כי הבל פצו פיהם וימינם ימין שקר, ולו חכמו ישכילו זאת כי הנה בכמה מקומות בספר הזוהר פירש שהקדוש ברוך הוא מחזיר הנשמות לישראל בחצי הלילה כדי שיעסקו בתורה, וענין חזרת הנשמות בחצות הוא כולל בין לעמי הארץ ובין לתלמידי חכמים, ואם כדבריהם כן הוא כי לא מוטל על עמי הארץ שיקומו לעסוק בתורה למה היה שולח הקדוש ברוך הוא נשמתו בו, הלא על כרחינו לומר כי עושה ה' ככה כדי שיתן גם הוא אל לבו לאמר לא על מגן החזיר קוני נשמתי בי בשעה זו אלא כדי לעמוד על נפשי להודות לו ולברכו ואף על פי שלא ידע אלא במקרא או בתפילות ותחנונים.
דיוק מהזוהר בחיוב הקימה בחצות אף למי שאינו מבין בתורה
כו. וכן יש לדקדק מלשון הזוהר פרשת אחרי מות 32 ז"ל, דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא למיקם בכל לילה לאשתדלא בפולחניה דקודשא בריך הוא וכו', בפולחניה דייקא לומר שאף על פי שאין לו ידיעה יקום בעוד לילה ויסדר תקון חצות ואחר כך יעסוק בתפילות ותחנונים, ומפני כך לא אמר לאשתדל באורייתא רק בפולחניה יהיה מה שיהיה, וכן אמרו בר"מ פרשת נשא 33 ז"ל, ומאן דלית ליה רשות לאתעסקא באורייתא יקיים קומי רוני בלילה לראש אשמורות ויימא כמה סליחות ותחנונים ובקשות, ובפרט בתהלים אשר הוא נחשב כלימוד נגעים ואהלות, וגם יוכל ללמוד סדר המעמדות מלבד הקרבנות שדינם ביום ולא בלילה.
יש לזרז ביותר ליתר העם על הקימה בחצות
כז. הנה כי בדבר הזה כולן שוין בחובה אחד חכם ואחד שאינו יודע בחכמה, ולא עוד אלא שממהרים ליתר העם מן החכם יען כי תמיד כל היום מאז הבקר ותעבור המנחה המה עוסקים בעסקי הבלי העולם הזה ומאוייו גלולי כספם וזהבם ולא יזכרו את ה' אפילו שעה אחת, ולהם יאתה בעת פנות מעסקם בלילה לקובעו חובה עליהם להגות בתורת ה' ולהתבודד עם קונם באשמורת האחרונה ולא בראשונה כי אז עדיין דעתם מעורבבת עליהם מהיום ואינם כל כך פנויים.
לא כן הבעלי תורה אשר תמיד לא יחשו, כי אף שנענשים לא יענשו עונש חמור באשר ה' איתם תמיד כל הימים - כאותם אשר עזבו את ה' ושכחוהו כל הימים, עזבו את ה' לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים אחריתם מרה כלענה וכו'.
תוכחה לפוטרים עצמם מלקום בחצות משום חשש חולי
כח. ואל האיש האחר הטוען לאמר כי לא באה חובה זו לאנשי תשושי כח כדורות הללו פן יחלו, אף הוא הבל יפצה פיהו חדל להשכיל להטיב ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה כי הוא מאמין היות עבדי ה' עזובים ונטושים תחת מקרה הטבע וכמסתר פניו מהם חס ושלום, וטח מראות עיניו הנאמר ביראי ה' הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם וכו'.
ואנו רואים כמה מבעלי תשובה הקמים מחצות ואילך ועוסקים בתורה וכל הימים המה מתענים והם בריאים וחזקים ואין שום מחלה בקרבם, והכל הוא עזר אלהי עליהם כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ולהפך מזה מצינו כמה מעשירי עם מעונגים אשר לא נסתה כף רגלם הצג על הארץ וישנים עד ארבע שעות ביום כדרך בני מלכים ופתע פתאום חלו וימותו, ואין החולי והבריאות כי אם בידו יתברך והחלש יאמר גבור אני ולא יאונה אליו רעה כמו שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע שיושפע כח בנשמתו להיות נעשה בריה חדשה.
יסורים הבאים לאדם אין לתלותם בגרם המצוות שקיים
כט. וגם אם נראה איזה בני אדם אשר חלו ונחלשו על ידי כך, הבעל נפש טהורה אל יתלה במצוה אלא יתלה באיש העושה אותה אולי לא הכין לבו היטב לעבודת יוצרו ונכשל באיזו פניה כדי שישובח בבני אדם במעלה הזאת, או שלא כיוון לתת כח אל השכינה מאהבתו אותה רק על מנת לקבל פרס מכמה מעלות שאמרו חכמי הזוהר עליהם השלום.
ל. וגם כי אמנה יש לנו לומר בזה וכיוצא בעניינים אשר כזה שמא נגזר על אותו האיש חולי כבד מאד אשר ראתה חכמתו יתברך אם יחלה חולי ההוא במקרה הרשות כפשע בינו ובין המות באין מרפא, על כן גזרה חכמתו יתברך להביאו דרך המצוה ההיא אשר בכח סגולת המצוה מגנא ומצלא ואין שטן ואין פגע רע, וזה מחסד ה' על יראיו להביא אותו החולי דרך המצוה ההיא.
וכן ההקש לזה בכל דבר מצוה אשר תעשה ויקרה לך מקרה רע או נזק בעשותך אותו, אל תפן אל און לאמר מה זאת עשה אלהים לי ואנכי בדרך נחני ה' לשמור לעשות מצותיו, כי אם תן לבך שהיה ראוי לבא חולי אחר כבד מאד ובא דרך האת"רים קל שבקלים, ועל זה נאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקו"ץ בתוכחתו, פירוש כי המוסר ההוא הוא כדי שלא תהיה קץ ונכרת בכבד מזה כאמור.
הנה כי טענת הכת השנית האומרים להרחיקה כי קצר כח הסבל באפיסת כוחותיהם רוח תשאם וסערה תפיץ אותם, ואין זה כי אם מרוע לבבם אשר המה הוזים שוכבים על ערשותם סרוחים ועזה כמות אהבת שינתם אשר הורגלו בם מנעורם יחד אבות ובנים, וכדי שלא יגלה את נבלותם תולין עצמן בבוקי סריקי דברים אשר לא כן.
יבאר שכל התחלות בקדושה קשות ואופן שיתרגל בהן
לא. אך האיש הנלבב אף אם ירגיש צער יהיה במוסכם עמו כי כל ההתחלות בדברי קדושה הם קשות יען הקליפה קדמה לפרי והחכם ירגיל עצמו לשבר הקליפה עד שתקבע בלבו מנהג המדה ההיא, ואף אם ירגיש אשר חש בראשו ביום הראשון לא יטשנו ביום השני מלעורר השחר ואז מן השמים יסייעוהו כמו שנאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים, ועיקר הכל להתנהל לאט לאט שירגיל עצמו שבוע ראשון לקום שעה אחת קודם אור היום ושבוע שני שתי שעות ובשבוע שלישי עד שלש שעות עד שיהיה מורגל בו.
יתאמץ לקום בחצות וילמוד מוסר השכל מאומות העולם
לב. וחכמי המוסר פירשו, אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום שהכוונה לומר שיקנא אף בחטאים אם המצא תמצא בהם שנים או שלש מדות טובות טוב ללמוד ממנו ולקנאות בו לעשות גם הוא כמוהו ביראת ה' כל היום.
וכמו כן יש לנו ללמוד דעת את האדם המקילים במצוה זו בעבור צערם ודוחקם לאמר כי לא יכלו לעמוד על נפשם ועל כן השליכו אחרי גוום דברי חכמים וחדותם, יראו ויקחו מוסר מכהני אומות העולם וכומריהם אשר מנדדים שינה כל חצות לילה וגם שאר סיגופים גדולים שמסגפים את עצמן בימי הרעה הובישה הורתם ואף שהם יושבים בהשקט ובטח, מכל שכן אנחנו עם קדוש היושבים בגלות המר הזה ובשפלות גדול כי ממש שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו, אשר מן הראוי דמוע תדמע עינינו לילה ויומם מאין הפוגות כי עינינו רואות וכלות עובדי ע"ז אשר הבל המה מעשה תעתועים מנייהו מלכי מנייהו אפרכי ועבדי אל יתברך שמו יוצר כל נתונים נתונים המה תחת הגוים, ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו, ומידינו היתה זאת שפחה כי תירש גבירתה.
לג. ולו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדינו לאמר לכו ונשובה אל ה' בצום שק ואפר, ואל ניתן פוגת עד יחונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ, ולא די שאין אנו עושים כן אלא אף גם בשעה המסוגלת לתקון נפשינו ולעשות נחת רוח ליוצרינו ולקרב את הגאולה במהרה בימינו אנו מתרשלים לנדד שינה מעינינו ומה נשיב לבוראינו ביום הדין והתוכחה, ואשר חכמים הגידו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אנה נוליך את חרפתנו.
הקימה בחצות עמוד לכל העבודות ודברי התעוררות על זה
לד. והארכתי בזה מפני שמדה זו היא עמוד לכל העבודות ולא לחנם החמירו בזוהר בזה כמה פעמים עד אין מספר יותר מכל המצוות, ולכן כל איש ישראל ימסור עצמו עליה כמו שאמרו 34 אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וכמו שאדם עושה המצאות ותחבולות בענין הממון וילך בדרכים מסוכנים וישים נפשו בכפו מקום לסטים וחיות רעות, כן ראוי שישים נפשו בסכנה לעבודת יוצרו וכל שכן שאין בזה שום סכנה כי כשירגיל עצמו לא ידע דבר רע.
לה. וכמו שלא חשו ברוח יצרם עזה כל הלילה בשמחת מריעות, וכל הלילה באור אש יצר סמוך ביין ידליקם ולילה ליום ישימו בשחוק הקוביאות ואביזרייהו לילות עמל מינו למו ויחלק עליהם לילה ותדד שינתם מעיניהם ונגזלה שנתם, ובאש להבה אשר בקרבם אשר אינו אלא שר"ף לא יחושו ולא יריעו ולא ישחיתו מאשר נדדו שינתם לאמר נחלה עבר על נפשינו כל ראש לחולי וכל לבב דווי, כן לא יחושו על שינתם לכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולא תהיה כהנת כפונדקית כי עזבו אותו במחלואים ולא נחלו על שבר יוסף ומשיח אלהי ישראל, אכן חליינו הוא נשא ופשעינו הוא סבלם והן תהוה ארכא לשליותם, יתנו לב לשוב על שחטאו וינדדו שינתם בעוד לילה בוידוי וחרטה גמורה לתקן לילות עמל וכעס אשר הכעיסו גם כעס למלך ה' צבאות.
מעלת המחזיק תלמידי חכמים הקמים בחצות
לו. ונראה לי שכמו שיועיל למי שאי אפשר לו ללמוד או מפני טירדותיו או מפני שאינו יודע כלל - להספיק לאחרים הלומדים ויחשב לו כאילו לומד בעצמו, כמו שאמרו ז"ל 35 אילו נאמר ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה אלא אשר לא יקים, אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, כן תועיל להם לאותם בני אדם אשר לא עצרו בכחם לעמוד על נפשם בקיום מדה זאת, גם לזה יש תקוה שיבררו כל אחד איש לו ירא אלהים העומד בבית ה' בלילות ויחזיקו בידו לפרנסו ולכלכלו ויהי להם חלק בתורתו ויוכלו לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים האלה.
ראוי לקבץ אנשים יראים שיקומו בחצות לעבודת ה' ולהחזיק בהן
לז. ומי יתן והיה בדורות הללו כי נשתכחה תורה זאת מרבת בני עמינו, שיבררו בכל עיר ועיר אנשים צדיקים וחסידים אנשי מעשה יראים ושלמים ויספיקו להם כל צורכיהם, ואז מי שאי אפשר להתנהג בסדר תיקון חצות ושאר דרכי הפרישות יוכלון לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים ההם כדאמרינן בש"ס ריש פרק ב' דקדושין, 36 ושחטו אותו כל עדת בני ישראל וכי כולם שוחטים והלא אחד שוחט אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו, ומכאן תקנו מעמדות ועל ידי כן יהיה כאילו כל הציבור מתנהגים כן, רק שיבררו אותם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ולא יעשו רק לאהבת ה' ולא על בצע כסף, כי לקח זה חזיתי בקוצר שכלי ארפא משובתם את שבר בת עמי רק שבתו יתן ורפא ירפא ולשון חכמים מרפא.
בימי הרחמים אינו נפטר מלקום בחצות במה שמחזיק אחרים
לח. אכן אף אין זאת כי אם בשאר ימות השנה אבל בבא עת וזמן ימים נוראים ואדירים שבין ראש חדש אלול לראש השנה ויום הכפורים לא יוכלון להרפא כי אם חרוד יחרדו מפחד ה' ומשפטו ושאתו לקום ולהתעודד לבקש על נפשם ברחמים והסליחות לפני בא יום ה', כי אז אין תחילת דינו של אדם אלא על דלא חש על יקרא דמלכא כמו שאמרו בזוהר בפסוק ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' על ה' דייקא.
בימי הרחמים יקום בעוד לילה לפשפש במעשיו
לט. וגם כי תיקון התשובה וידוי וחרטה אשר מוטל על כל איש מאשר חטא על הנפש לא יועילו עשות אותם על ידי חבירו אשר לא חטא כהנה כי אין שליח לדבר עבירה, הנפש החוטאת היא לחטיא את בשרה ותפילתה תהי לחטאה אשר חטא בצום ובכי ומספד, ולו בכח יגבר איש אשר יעשה טוב ולא יחטא ושב ורפא לו ובלעדו לא יועיל הון ביום עברה.
ועל כן יאמרו המושלים כי עושה אלה דומה למי שנשכו נחש ושולח לחבירו למרחוק מקום הרופאים שירפאוהו בעבורו והוא עומד בביתו אשר אין רפואות תעלה למחלתו וכל השומע ישחק לו, ועל כיוצא בזה אמרו אם אין אני לי מי לי.
מ. ועל כן אף מי שפוטר עצמו עם חבירו לענין מדה זו של קימת חצות על ידי שמחזיקו היינו לענין עסק התורה בלבד אך לענין הימים האלו לא יועיל לו כי לא נגעו בה מדין עסק התורה וחיובה רק לעורר הישנים והנרדמים בכל השנה שיחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב בקרב אלה הימים ולקדם אשמורות הרחמים והסליחות שבע על חטאתיהם אחד חכם ואחד רשע כולן שוין לטובה.
ואתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל חזק ויאמץ לבך הט אזנך ושמע דברי חכמים ואזור מתניך כגבור עריץ לאשר ולקיים כל האמור בפרשה כל הימים, ואף כי בחדש הזה ראש חדשים לתקנת השבים החלש יאמר גבור אני ולאחיו יאמר חזק לשוב אל ה' לשחר פניו לראש אשמורות והסליחות עוד השמש במרומים בטרם ימים פונים ונסו הצללים ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ה' עליהם יחיו להתהלך לפני ה' באור החיים.
ציונים והערות לפרק ב
26) זוהר ויקרא דף כ"ב ע"א. 27) זוהר בשלח דף מ"ו ע"א, ובדפו"ר נפל ט"ס ונכתב זוהר וישלח. 28) זוהר ויחי דף רמ"ב ע"ב. 29) זוהר מצורע דף נ"ב ע"ב. 30) זוהר ויקרא דף כ"ג ע"ב, ובדפו"ר נפל ט"ס ונכתב פרשת וירא. 31) זוהר פקודי דף רמ"ט ע"ב. 32) זוהר אחרי מות דף ס"ח ע"א. 33) זוהר נשא דף קכ"א ע"ב. 34) ברכות דף ס"ג ע"ב. 35) עי' ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד. 36) קדושין דף מ"ב ע"א.