חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג הסוכות · פרק ח - שמחת תורה
טעם שמחת תורה לשמוח בגומרה של תורה
א. ליל התקדש תשיעי לחג הוא שמחת תורה על שם ששמחים בו שמחה ומשתה לגומרה של תורה לפי מנהגינו שאנו קורים כל החומש בשנה אחת והיום הזה השלמנו סדרינו וחזרנו להתחיל, ועל שזיכנו אלהינו לכך מחיבוב המצוה אנו עושים ששון ושמחה לתורה שעל ידה זכינו לכך.
שמחת חתני תורה ושורש שמחת היום מדברי הזוהר
ב. ונוהגים בכל גלילות ישראל שהמסיים התורה והמתחיל בה עושין שמחה ונקראים חתני תורה ועיקר החתונה הוא על ההשלמה שעל ידו נשלמה וכמו שאמרו במדרש שיר השירים בפסוק ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון וכו' ויעש משתה לכל עבדיו אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה, והמתחיל נקרא חתן בראשית שהוא זכה להתחיל הסדר, גם הוא נקרא חתן שעל ידו חזרו להתחיל, ובין זה ובין זה מקשטים את התורה זה בכה וזה בכה כחתן המקשט את הכלה ועליהם נאמר כי מכבדי אכבד.
ג. ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ו ז"ל, וביום השמיני עצרת וכו' הא אוקמוה מארי מתניתין למלך דזמין אושפיזין לביתיה ושלח לון אמר לאילין בני ביתא דיליה אנא ואתון ניעביד סעודה קטנה ומאי עצרת זה יעצור בעמי ולית עצר אלא מלכות מסטרא דשכינה עילאה עביד סעודתא רברבא ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה ורמז ספר תורה לתפארת שכינתא עטרת תפארת וכו'.
ועוד הדבר מפורש בתקונים דף נ"ו ז"ל, ושכינתא תתאה איהי סוכה וכו' וכד נטלא מאימא עילאה דאיהי שמחת תורה שמחת בית השואבה ואיהי חופה דיליה אתקריאת שמיני חג עצרת בההוא זמנא דשמחת תורה שווין עטרה בריש כל צדיק לעילא כדאמר בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו דא שכינתא תתאה וביום שמחת לבו דא שכינתא עילאה והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכולא בעטרה על רישייהו ביומא דשמחת תורה עכ"ל.
מנהג לעטר בהכנ"ס, ולהוליך הס"ת לחופה לעטרו ע"י חתני התורה
ד. ועל כן נשתרבב המנהג להיות מציעין כל בית הכנסת כלים נאים ומצעות נאות, ומוציאין כל הספרים שבהיכל ועושים להם חופה ומעמידים אותם בתוך חופתן ומעטרים החתנים עצמם ספרי התורה בכל כלי זהב וכסף וכלי משי ורקמה ואומרים בקול רנה ותודה הפסוק צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, וכל המרבה לרומם את בית אלהינו ולכבד את ספרי התורה הרי זה משובח וגורם טובה גדולה בשמים ממעל, וכן לענין השמ"חה לפי כי כל דבר הנעשה פה למטה ראשו מגיע השמימה.
מצוה ליתן בש"ת עטרה ורמונים ע"ג ס"ת וטעמו ע"ד הסוד
ה. ועל כן מצוה לתת מלבד הרמונים שנוהגים לתת בספר תורה לתת תחילה עטרה.
שהיא סוד עטרה אשת חיל עטרת בעלה לפי שהרמונים הם סוד התרין עטרין דירית ברא קדישא לאבא ואימא ונטיל ב' חולקין, אמנם העטרה הוא סוד מה שאמרו בזוהר פרשת פנחס במאמר הקודם ושם נאמר ז"ל, עולת תמיד דא שכינתא דסליקת לעילא וכו' ואיהי סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו תדיר עמה בלא פירודא ולאן סליקת לאתר דאתגזרת מתמן דאיהו אין סוף ואיהו גבוה מכל ספיראן וכו', הנה מבואר מזה המאמר שעולה הכלה למעלה ממנו, ובפרשת בלק דף ר"ט ז"ל, לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרה ופרישת עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכולהו עלמין צאינה וראינה בנות ציון וכו' כדין חדוותא איהו בכל אינון בני מלכא ומאן אינון כל אינון דאתו מסטרייהו ישראל וכו' כדין ברכאן דנפיק מינייהו דישראל הוא ע"כ.
מעלת ריבוי השמחה לפני הס"ת והכנסתו לחופה
ו. הנה כי תכלית הכל להמשיך הברכות בעולמות של מעלה ואותם הברכות זוכים בהם ישראל, וכן לענין השמחה כל המרבה בכל מיני שמחות לפני הספר תורה מעורר השמחה למעלה אם הבנים שמחה וששון ויקר, ועל כן מוציאים הספרי תורה ומעמידים אותם בתוך חופתם ועושים תחילה שמחה גדולה לפני הספרים כחתן וכלה הנכנסים בתוך חופתם הוא סוד אם הבנים החופפת עליהם כנזכר לעיל, ועל כן יזהרו מאד לעשות חופה להם כי חס ושלום מגרעות נתן למעלה.
מנהג שת"ח נוטלין ס"ת מחופתם בשירה ומקיפין התיבה ז"פ
ז. ואחר כך יקחו גדולי ישראל חכמי התורה הספרי תורה מתוך חופתם ויפתחו פיהם בנועם קול בשיר ושבחה הלל וזמרה והודות לה' לפני הספרי תורה ויקיפו בהם את התיבה שבע הקפות כנגד שבע הקפות דהושענא רבא שממשיכים למל"כות שמי"ם היא סוד התיבה הארות בנהורא יתירתא.
פסוקים שיאמרו בהקפות, וסדר הודו לה' שישירו בהכנסתו לארון
ח. ובכל הקפה והקפה יכוין למדה אחת ויאמר הפסוקים שבסוף תפילת הלולב דלעיל בפ"ה, ובעת הכנסת הספר תורה בהיכל ישוררו נוסח הודו לה' קראו בשמו שאמרו שלמה המלך עליו השלום כשהכניס הארון בבית המקדש.
התעוררות להרבות שמחה לפני הס"ת ומנהג האר"י בזה
ט. וראוי לכל עבד ה' לרבות כל מיני שמחות לפני הספרי תורה בריקוד ומפזז ומכרכר בשירים נאים ולא יחוש על כבוד תורתו שמא ילעיגו עליו ויתבזה בעיני המוני העם, כי אף אם הוא גדול בתורה אולם דוד מלכא משיחא יגדל ממנו הרבה מאד ואף על פי כן בשעה שהעלה הארון הקדוש לירושלים היה מכרכר בכל עוז לפני ה', וכמה ביזה עצמו לכבודו של הקדוש ברוך הוא דמהראוי היה לפי גדולתו וממשלתו להיות מהלך לפני הארון סתם כמלך בכבוד מלכות לבוש לבושי מלכות והוא לא עשה כן אלא היה לבוש לבושים נאים לכבוד הארון ומשחק לפניו עד שכשבא לירושלים היו כל הנשים מציצות בדוד מן הגגות ומן החלונות וראו אותו מרקד ומשחק ולא היה איכפת ליה ואמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני.
י. ומהרח"ו זלה"ה קא מסהיד עליה דמר ניהו האר"י זלה"ה וזה לשונו, ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה הולך לפני הספרים והיה מרקד ומשורר שירים ותושבחות ומסבב עמהם השבע הקפות בשמחה גדולה בכל יכולתו, ואחר כך כשהיו הולכים לבית הכנסת אחר שהיו מאחרים והיו עושים שבע הקפות עם הספרים גם כן מורי זלה"ה היה סובב עמהם ומרקד ומרנן בשמחה גדולה וכן אם מתאחרים בבית הכנסת אחר היה עושה כן, ומסיים שם, וכל זה בלילה וביום לא ראיתיהו ע"כ.
ויאחז צדיק דרכו להקל ולמחול על כבודו לכבוד התורה דאפילו במלך דקיימא לן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אפילו הכי במקום מצוה שיש בה כבוד המקום כבודו מחול כדאמרי בכמה דוכתי ומכל שכן הרב דכבודו מחול דפשיטא ודאי דראוי למחול על כבודו מפני כבוד השם, וכבר אמרו רז"ל 111 כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה.
סגולת ש"ת לתקן מה שפגם בשמחות רשות ובקדושת התורה ודבורו
יא. ונמצא כתוב כי סגולת שמחה זו תועיל לתקן את אשר פגם במיני שמחות הרשות בשחוק וקלות ראש ומיני ריקודים של שמחת מריעות בכל ימות השנה.
יב. ואני ראיתי חסיד אחד בעת הקפת הספרים היה עומד ומתחנן לפני הספרים ושאלתי את פיו מה מקום לתחינה זו, והשיבני כי סגולת יום שמחת תורה לתקן פגמים אשר פגם כל איש ישראל בתורה ולהוציא קדושת התורה ומעשים טובים שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה ששם הלכו אז ומגביר כח הקליפה, והן בחרטתו וביום שמחת לבו ביום שמחת התורה חיל בלע ויקיאנו מבטנו וכו'.
וכן על מה שאמרו בזוהר פרשה תרומה שיש ממונה בסט"א דמצפה וממתין למי שמוציא מפיו דבר מגונה או כזבים ולשון הרע ורכילות וליצנות וכיוצא בהן ואחר כך מוציא בפיו דברי תורה או תפילה אז נוטלים כל אותם הממונים לאותם דברי קדושה ומטמאים אותם ומתוסף כח וגבורה בהם, ועל ידי חרטתו וסגולת יום שמחת התורה יש כח להתחנן לפני ספרי התורה להחזיר כל אותם מילין קדישין שנטמעו בעמקי הקליפות ישובו לאור החיים של קדושה.
יג. ועל הכל להתחנן לפני קונו ולשאול סליחה וכפרה על ביטול תלמוד תורה שנאמר עליו כי דבר ה' בזה הכרת תכרת וכו' שביטל בכל ימות השנה ושב ורפא לו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי באור פני מלך חיים ביום חתונתו וביום שמחת לבו עובר על פשע לשארית נחלתו ולהתחנן לפני אלהיו יזכהו ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי התורה הוא וזרעו וזרע זרעו מעתה ועד עולם, עד כאן דברי החסיד בתשובתו לי והנאני, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה בשמחתה של תורה לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה ומצא כדי גאולתו.
סגולת הזהיר בש"ת שלא תפסוק תורה מזרעו ומעשה רב בזה
יד. ונוסף על זה מה שאמרו הראשונים כי כל הזהיר בשמחה של תורה כהיום הזה בטוח שלא יפסק תורה מזרעו, ושראו לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה כהיום הזה והעידו עליו שעד שלשה דורות היו מיוצאי יריכו שלשלת חכמים וידועים ומרביצים תורה ברבים זה אחר זה חבל נמרץ וידעו הכל שכל זה זכה על רוב שמחתו ביום שמחת תורה מה שלא ראו מעולם בשום גדול בתורה עושה כן, וברוב גדולתו היה מפזז ומכרכר בכל עוז ומעורר לבות בני אדם לאמר שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישראל, ונוסף על זה היה מחזר על כל בתי כנסיות לפקוד אל כל חתני התורה, והן עוד היום רבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים מנהג הזה לכבד התורה כל רואיהם יכירון כי הם זרע בירך ה'.
ש"ת שחל בשישי אין לדחות קצת הקפות לשבת
טו. ומכל האמור בענין תבין ותשכיל כמה שגו במנהג הקהלות הנוהגות כשחל להיות שבת סמוך ליום שמחת תורה להקיף שתים או שלש הקפות ביום שמחת תורה ולהשאיר יתר ההקפות ביום שבת שאחר החג, ולא אריך למיעבד הכי כי דבר בעתו מה טוב וכל התיקון הזה לא נעשתה כהיום הזה רק לעומת הנעשה היום בשמים ממעל כנזכר לעיל, ומה נועיל ומה יושיענו הנעשה אחר שעבר יומו ישתקע הדבר.
יבאר שעיקר הקפות ש"ת בלילה, ואזהרה שלא להפסיק בהקפות
טז. ואף גם זאת כי עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר כי כבר הודעתיך כי עיקר הקפת ספר תורה צריכה להיות בליל שמחת תורה כמנהג הרב ז"ל ואם ביום לא יעשו אין בכך כלום, והן היום עשו עיקר ביום דווקא.
יז. ואף אשר המה עושים ההקפות פסקי פסקי שתים ושלש בתפילת שחרית ומשאירים השאר לעת תפילת מנחה, וכבר כתבנו כי שבע הקפות אלו הם נגד שבע הקפות דהושענא רבה להמשיך המאורות עליונים ביתר שאת למדה האחרונה היא סוד התיבה ועל כן אין נכון לעשותן פסקי פסקי כי מה ההפסקות משמשות אחר שמפסיק באור הנמשך למעלה חס ושלום ומגרעות נתן, ועל כן טוב וישר להנהיגם להקיף יחד כל השבעה יחדיו יהיו תמים בלילה קצת יחידי סגולה, ואחר כך ביום מפני כבוד הציבור ינהגו כמנהגם ואין קפידא אם לא יעשו כל השבעה יחד מאחר שכבר נעשה התיקון שלם פעם אחת באותו בית הכנסת, וטוב עין יראה הדברים בפנימיותן וסודן ויעשה הדברים לשם פעלן.
הערה לחתני תורה לקדש עצמם בש"ת שסגולתו להם כיוכ"פ
יח. ובפרט מן הכלל החתני תורה צריכים להזהר לעשות הדברים ביום חתונתם וביום שמחת לבם במדה ובמשקל ובמשורה, וביותר המה צריכים להזהר בכל מה שכתבנו לעיל להתחנן כהיום הזה על אשר פגמו בתורה כי סגולת עצם היום הזה לתקן, ואין ספק כי סגולה זו תהיה ביותר נמצא בהם להתם וכלה הרשעה כולה ולהוציא יקר מזולל אשר נטמע בעמקי הקליפות ולכפר עוון ביטולה של תורה כאמור.
יט. ולכן צריכים החתני תורה להתקדש עצמן במאד מאד בכניסתם לחופה זו, כי מאחר שאמרו ז"ל שהחתן הנושא אשה מתכפרים עונותיו קל וחומר לחתן תורה הנעשה מעין דוגמא של מעלה שאם יתקדשו ויטהרו ויהרהרו תשובה בלבם ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים, אין ספק כי הוא יום כפור עוונם ומובטחים כי בשמחתם לא יתערב זר ולעולם לא יכשלו.
ראוי לחתני תורה לטבול בש"ת וטעמו, וסגולת תפלתם ביום זה
כ. ולפיכך ראויים לטבול טבילה של מצוה בכניסתם לחופה זו ולהתקדש במחשבותם ולהתבונן בחתונה העליונה הנעשה למעלה אשת נעורים עם דודה ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ועל כן יהיו זהירים וזריזים בתפילתם בקדושה ובטהרה ביותר מכל שאר הימים כי יש בכח תפילתם היום בהצטרפות מצוה זו לתקן ולהעלות שאר תפילות פסולות שנפסלו מחוסר כוונה בשאר הימים וגם תפילתם עושה פירות ותקובל צלותהון ובעותיהון, ועל כן הזהירו רבים מגדולי ישראל שאין ראוי שיהיו חתני תורה אלא מי שהוא מוכתר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל.
תוכחה לחתני תורה המקילים בכוונת תפלתם ביום זה
כא. ורע עלי המעשה לכמה בוערים בעם המקילים היום בתפילתם ביום חתונתם ותפילתם חטופה בהתאחרם לבא לבית הכנסת יותר מדאי, ואף בבית הכנסת בעומדם בתפילתם לא ישקוטו ולא ינוחו מחשבותם לתקן סדר שמחת חתונתם בקהל עם ריעיהם וקרובי משפחותם, הייטב בעיני ה' כי בא להתקרב אליו יתברך ולבו רחק ממנו ואיה אפוא אהבת החתן עם הכלה והוא פנה אליה עורף ולא פנים.
על כן הירא את דבר ה' מעבדי ה' ביום חתונתו וביום שמחת לבו יניח ביד איש אוהבו או קרובו לסדר ענין הקהל בטוב והוא יתבודד עם קונו ולא יפנה ימין ושמאל בתפילתו, ובבוקר השכם יסדר סדר הזמירות עד ברוך שאמר בביתו שמא יתאחרו זמן מה לבוא בני הקהל להלוותו כנהוג בכמה מקומות, ואחר כך בבואו לבית הכנסת יסדר שארית זמירותיו ותפילתו בשמחה ובטוב לבב עד סופה.
טעם שקורין החתני תורה לכל קרוביהן לעלות לתורה
כב. ויקראו לכל מריעיהם וקרוביהם לעלות לספר תורה ואף אם ירבו הקרואים קורין פרשה אחת כמה פעמים שירצו ואין איסור ברכה לבטלה בדבר כדי לזכות כולם בקריאת התורה ביום סיומה, והוא כדמיון הכלה שהכל מריצין לה מתנות ומנחות כמו שכתבו כל הפוסקים ז"ל, ואחר כך יקראו החתן משלים בשירים ותושבחות כמו חתן נשואין לכבודה של תורה וישלים בספר עצמו שקראו בציבור מתחילת הפרשה ועד סופה.
ראוי לדקדק בס"ת ישן בפרט בש"ת, ותוכחה לחונכים בו ס"ת
כג. וראוי ונכון לחזר היום אחר ספר תורה כשר ומוחזק בכשרות ביותר כי אף כי כל הספרים בחזקת כשרות, הנה כהיום הזה שמרבים העם לעלות לקריאת ספר תורה ומברכים כמה ברכות ראוי ונכון שיהיה זה בספר תורה ישן נושן מסופרים הקדמונים אשר לא יצאת תקלה מידם והם מוחזקים.
כד. ורע עלי המעשה אשר איש אשר נדבו לבו לכתוב ספר תורה לעצמו ולא יחנכנו בקהל רק ביום חתונתו, וזה אשר לא כדת לתת מכשול לכמה בני אדם לברך בספר תורה שעדיין לא הוחזק בכשרות ואחרי כן ימצאו בו שערוריה דמשקר בשמא קדישא וחסרונות ויתירות אחת למעלה ושבע למטה, ומה גם כי לפעמים גם ביום ההוא ימצא ריעותא בו ועין לא תשורינו מבלבול הנעשה מהעולים וכבר הארכתי בענין הזה בליל יום הכפורים בענין ספר כל נדרי והארכתי בסוד הדברים, ולכן הטוב והישר שלא לחנך שום ספר חדש ביום הזה בקהל רק יחזרו אחר הספר תורה היותר מוחזק ושומע לנו ישכון בטח אמן כן יהי רצון.
טעם שקורין בראשית עם סיום התורה ואין מקדימין הקרבנות
כה. ובעוד שקורא החתן הפרשה יתקנו ספר החתן מתחיל כדי שאחר גמר הברכה יתחילו פרשת בראשית תכף ומיד, כי אף דבעלמא קיימא לן תדיר קודם והיה ראוי לקרות פרשת המפטיר, ופרשת המפטיר הוא חובת היום ופרשת בראשית אינו אלא מנהג, מכל מקום כתבו גדולי הראשונים שסמכו בזה על המדרש שלא יהיה פתחון פה לשטן לומר רבונו של עולם כבר סיימו את התורה ואינם רוצים לקרות עוד ולפיכך סומכים אל גומרה של תורה תכף ומיד התחלתה.
וגם לבא בסוד ה' יבין הדבר לאשורו כי פרשת וזאת הברכה רמז למדה אחרונה הנקראת ברכה לקשר אותה במדה הנקראת עמק ברכה ותכף ומיד בראשית על דרך נעוץ סופן בתחלתן בסוד ה' בחכ"מה יסד אר"ץ באבא יסד ברתא וכדמתרגמינן בראשית בחכמתא והיה המשכן אחד ועל כן אין מפסיקים ביניהם כלל.
אזהרה שלא ינדרו נדרים בעד בני משפחתם מן הכתב
כו. ואחר כך נודרים נדרים ונדבות לחיי קרוביהם בני משפחתם ובחיי כל ישראל כי עת לחננה היא ומקור הברכה פתוח להתברך מפי עליון, אכן לא הותר רק מפיהם ולא מפי כתבם ולא כמו שנוהגים שכותבים לכל קרוביהם בכתב ונותנים אותו ביד שליח ציבור להתנדב בעד חייהם כי לא אריך למיעבד הכי וכמ"ש בפרקי שבת באורך.
מנהג סעודת חתני תורה ואזהרה שלא להקל בה באמירה לגוי
כז. ואחר כך יעשו סעודה לקרוביהם ולעניי בני תורה לגומרה של תורה ולכבודה וכל המרבה במשתה ושמחה היום הרי זה משובח, והוא מן ארבעה פרקים שמשחיטים את הטבח בעל כרחו 112 דאין שמחה אלא בבשר ויין, אכן לא הותר אלא לנעשה בהיתר בלבד, לא כמו שדימו רבת מבני עמינו שהותר משום כבוד סעודת שמחת תורה אף הבא באיסור כל שבמינו במחובר או שמחוסר צידה בגוי שהביא דורון שאין היתר רק אם יביאנו ביום טוב ראשון מותר מיד בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, אך אם הובא ביום טוב שני צריך להמתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו ובו ביום אסורים אפילו לטלטלן.
וכן כל כיוצא בזה צריכין להזהר במאד מאד כי מאין הרגלים להתיר דבר איסור משום כבוד סעודת מצוה, ונהפוך הוא כי הואיל וסעודה זו היא לגומרה של תורה הדין נותן שנעשנה בהיתר ולא באיסור כדת של תורה, ומי זה אמר ותהי לזמן את המלך על שולחנו וזימן אויבו לישב לעומתו כי כמו בשער נפשו הוא וכן הדבר הזה, ושומר נפשו ירחק מלאכול בבית מי שחשוד על הדבר אם לא ידע בבירור.
תוכחה לחתני תורה המזמינים לסעודתם עשירי עם ולא עניים
כח. והן לענין שאמרו להרבות במשתה ושמחה לא אמרו אלא ששון ושמחה של מצוה ולהאכיל לעניים בסעודתן שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מה שמשמח לב האומללים האלה משמח את קודשא בריך הוא דאינון מאנין תבירין דיליה, אך לא אמרו שמצוה להרבות סעודתן וכל מיני שמחות לקרות ולזמן עשירי עם אשר המה שמחים דשנים ורעננים בקרב ביתם ולב טוב משתה תמיד כל הימים ולא יקוו לבני אדם לשמח את לבם כי המה שמחים מאיליהן בלאו הכי ולסעודה ולשמחה מה זו עושה, שקול טיבותיה ושדי אחיזרא כי עיקר הכל לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע בשמחת התורה, לא להצבות בטן השבעים ושמחים.
ולא עוד אלא שמתרחקים מן עניי עמו יתברך כמתרחק משור מועד ביומי ניסן כי יבושו ויכלמו להסב אותם יחד עשיר ואביון בקרב סעודתן, חלילה למי שהוא זרע קודש ישראל ברוכי ה' לעשות ככה כי השכינה צועקת עליהן מי בקש זאת מידכם לעשות סעודות להצבות בטן עשירי עם ולדכא תחת רגליכם את עניי עמי מאנין תבירין דילי, אוי להם כי נדדו ממני וזריתי פרש על פניכם כמו שהארכתי בפרקים הקודמים בעונשן ע"ש.
כט. ואשרי אנוש יעשה זאת לעשות עיקר סעודתו לשמח לב האומללים ובשמחתו בל יתערב זר להסיתו ולבלעו חנם בפתויי יצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שולחנו, וכל עוד שרואה האיש הישראלי את יצרו הרע בתגבורת באיזה דבר מצוה שבא לידו לפי גודל תגבורת גירוי היצה"ר יכיר וידע גודל ערך שכר המצוה ההיא כי רבה היא ועל כן יצר סמוך להתריס נגדו, והחי יתן אל לבו וכלביא יקום לעומתו להשפילו ולהפילו ארצה לא יוסיף לקום ולשום שפלים למרום להביא עניים בני תורה בראש קרואיו ביום חתונתו.
תוכחה שלא להקל ראש בסעודת חתני תורה
ל. ובכן בהיות מסובים לפניו עניי בני תורה הנאנחים והנאנקים יתן אל לבו עוניים ומרודם ומורא יעלה על ראשו לבלתי יקל ראשו בשחוק וקלות ראש מתוך אכילה ושתיה כאשר רבים שתו וישכרו בסעודה זו ועושים שמחה של הוללות וסכלות ויביאו אנשים לצים ופוחזים ויוצאים בשי"ר ונמשכים בשיר וינבלו את פיהם בשירי עגבים, וככלותם מקול השיר יחלו מעט בשחוק וקלות ראש כי לא חסר העולם שוטים המטים עקלקלותם ולא יבצר מהם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים.
ואין בהם לא דעת ולא תבונה לאמר כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד כי אפילו לחסידי עליון חכמי התלמוד אשר להם יאתה לרבות כל מיני שמחות באשר אזלת יד יצרם מעליהם ועם כל זה אמרו בחמישי דברכות, 113 מר בריה דרבינא עבד הילולא לבריה חזינהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו וכן רב אשי וכו', ויהי מושבם בבית המשתה היין בהתעוררות הנפש היפה ובמקום גילה שם תהא רעדת זכרון המות לנגדם ויהי שירם ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן וכו'.
לא. כל שכן וקל וחומר אנחנו אזובי קיר ויצר סמוך אינו אלא שרף להבה תלהט סביבותם כאש צרבת לשורפם באש להבת שחוק וקלות ראש ולהיות צופה בנשים העומדות על הקביצ"ה כאש בנעורת חס ושלום, שראוי באמת להזהיר כל מי שיש סיפק בידו למחות להרחיק בכל כנסיות של עמי הארץ כי לא יראו החוצה אל העין הנשים המצרי"ות הצרים את נפשותם, וגם אשר לא יקלו את ראשם בסעודה של שמחת התורה אשר תחת רבות השמחה - התורה חוגרת שק לאמר איה איפה שמחתי ואיזה מקום מנוחתי כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום באפס היות שם משכיל וחכם דורש את אלהים וכו'.
וכן כל כיוצא בזה ראוי לדבר על לב ראשי עם הארץ להשקיט מעט משא כובד הקטרוג עליהם אשר יקטרג עליהם כי הכל הולך אחר החיתום ואיככה השליכו אחרי גיוום כל אשר עשינו מיום התקדש ראש השנה עד היום הזה כי הכל כאשר לכל היה הכנה טובה לקדושת היום הזה, ואם קדושת היום הקדוש הזה תחולל חלקתה כל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו מפאת צידם חס ושלום, ונהפוך הוא כי מהיום הזה והלאה צריך כל אדם להתקדש עצמו במותר לו ולהרבות בתורה ביותר כאשר ימצא עזר כנגדו מכל אשר התקדש בקרב הימים הנוראים שעברו.
מנהג קדמונים להתקדש בי"ב ימים אחר ש"ת לחזור על לימודן
לב. ומנהג חסידים הראשונים להתקדש עצמם ביותר ובקדושת מחשבה ודיבור ומעשה מיום שמחת תורה עד י"ב יום אחר החג לעומת י"ב חדשי השנה, ונאספים אל בתיהם בקרב אלה י"ב הימים ומחזירים על לימודן כל אחד לפי שיעורו, והוא סגולה נפלאה להיות לעושה אלה עזר משדי תמיד כל הימים מראשית השנה ועד אחרית השנה וכל אשר יעשה יצליח הן בתורה הן בחסידות והן בכל משא ומתן וכן נהגתי וכן נהגו כל החברים, ואשרי אנוש יעשה זאת לנהוג בקדושה יתירה בימים ההם למשוך משך קדושת הימים הנוראים לכל חדשי השנה משי"ב הר"וח ומוריד הגש"ם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
ציונים והערות לפרק ח
111) במדבר רבה פרשה ד' אות כ'. 112) חולין דף פ"ג ע"א. 113) ברכות דף ל' ע"ב.
הערת המדפיסים
{הערת המדפיסים, כאן הותיר המחבר דברי חתימה לסיום פרקי חג הסוכות שבהן חתם את ספרו, ומאחר ודבריו מהווים מעין הקדמה לחיבורו על כן קבענו מקומם בעמו' 250 שבמבוא הספר במקום הקדמת המחבר שנעלמה עם חלק החול}.
תם ונשלם ספר חמדת ימים שבח לב"ע