חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג הסוכות
פרק א - מצות סוכה ואזהרותיה
רמזי טהרת יוכ"פ ומצות סוכה בפרשת יעקב ועשו מספר הזוהר
א. יביט ה אדם ו החי ה וא יתבונן חסדי המקום ברוך הוא באהבתו ובחמלתו עם עם סגולתו לזכותינו כהיום הזה לאחר יום הכפורים אשר טיהר את נפשותינו ביום הקדוש והנורא ההוא, ותכף ומיד אשר קדשנו במצותיו וציונו לעשות מצות הסוכה להיות שש ושמח עם עם סגולתו ואין שטן ואין פגע רע עוד עליהם וזר לא יבא ביניהם, כמו שאמרו ברעיא מהימנא פרשת אמור 1 שדרשו כל הפרשה של יעקב ועשו על ישראל וס"מ המקטרג עליהם ביום הכפורים וזה לשונו.
ב. ביומא דראש השנה נפיק יצחק בלחודוי, פירוש מדת הדין פחד יצחק יוצא בראש השנה הוא לבדו בדין וקרי לעשו, פירוש הוא ס"מ הרשע לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא כל חד כפום אורחוי דהא בההיא שעתא ותכהן עיניו מראות דנפק מיניה ואחשך אפי בריין ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי.
ורבקה אמרה אל יעקב בנה רחימא דנפשא בנה דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, רמז לשכינה שהיא מצוה את יעקב בנה הם ישראל בניו ופקיד ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה, ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה ויגש לו ויאכל ואתכליל דא בדא, כיון דאתכליל בהדיה ויבא לו יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי, כדין וירח את ריח בגדיו צלותין דסלקין ובעותין ויברכהו נח רוגזא וחדי לבא וכולא איהו רחמי, כיון דאיהו אתכליל ביעקב כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן.
ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ביומא דא בחדוה וברכאן עילאין ועשו אחיו בא מצדו טעין טועניה בעובדי דעלמא ויעש גם הוא מטעמים חדיד לישניה למטען טענות אתקין סהדי ויבא לאביו ויאמר יקום אבי יתער בדינוי ויאכל כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה ויאמר מי איפא הוא הצד ציד בכמה צלותין ובעותין ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה, כשמוע עשו את דברי יצחק אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה דחמי דהא צידו לא הוה כלום עד לבתר דאמר ליה הנה משמני הארץ יהיה מושבך אילין תקיפין ואוכלוסין דשאר עמין ודא קשיא ליה מכולא וישטום עשו ליעקב למיזל אבתריה ולקטרג ליה תדיר.
ג. ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מיניה תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא עד דאתי יום הכפורים כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כולהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון, מיד ויירא יעקב מאד ויצר לו ואסגי בצלותין ובעותין ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי וכו' עד דנטיל עיטא ואמר כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ויקח מן הבא בידו מנחה וכו' עזים מאתים וכו' וכדין אהדר עשו אפוטרופסא דיעקב ויעקב לא בעא לא מעוקציה ולא מדובשיה יעבור נא אדוני לפני עבדו.
כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וקודשא בריך הוא שביק לחוביהון ומכפר עלייהו, כיון דההוא מקטרגא אזל בההוא דורונא ואתפרש מינייהו בעי קודשא בריך הוא למחדי בבנוי מה כתיב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית על כן קרא שם המקום סכות כיון דיתבי בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי וכו'.
מנהג מדקדקים לעסוק במצות סוכה מיד במוצאי יוכ"פ וטעמם
ד. ועל כן נהגו המדקדקים בעלי נפש במוצאי יום הכפורים תכף ומיד אחר גמר סעודתן קודם שיעשו שום מלאכה עוסקים במצות סוכה מן טעם הכתוב וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה שהוא שעיר יום הכפורים אשר הוא מנת חלקו וכוסו ומיד כיון דאתפרש ההוא מקטרגא ויעקב נסע סכתה לעשות מצות סוכה.
יבאר שסגולת סוכה להכניע כוחות הס"א וטעם שנסמכה ליוכ"פ
ה. וטעם הדבר כמו שכתבו המקובלים, כי סכ"ת בגימטריא ת"ף כי על ידי עשיית הסוכה אנו מכניעין את לילי"ת שעולה מספרה ת"ף מפני כי עמה ארבע מאות ושמונים מחנות שהן מקטרגים על עם בני ישראל הקדושים, ולכן ביום הכפורים שבטלה שליטתה כמו שאמרו ז"ל 2 השט"ן בגימטריא שס"ד והשנה הוא שס"ה, שס"ד יומי אית ליה רשותא לאסטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאסטוני וממילא כי היא גם היא נתבטלה בירידתו של בעל, ועתה במוצאי יום הכפורים שבאים לחזור בתוקף גדול אשר היו טמונים בנוקבא דתהומא אם יצאו עת גבורתם יבער בקרבם הכעס שהיו טמונים כל יום הקדוש וישחיתו העולם, על כן גמלנו השם ברחמיו וברוב חסדיו במצוה הזאת תכף ומיד בצאתנו מן הקדש, כדי שעל ידה יושפל יושפלו עד עפר בל ירימו ראש על עם הקדש גאולי ה'.
וכן דרשו בספר הזוהר פרשת פנחס 3 הכתוב אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים על צל הסוכה וזה לשונו, וסוכה תהיה לצל יומם דסכך בעי וסכך אתעביד לצל דאתמר ביה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא בצלו חמדתי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים עכ"ל, רמז רמז ככל אשר ביארנו כי אילולי מצוה זו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו ובצלו צלא דמהימנותא נחיה בגוים.
אזהרה שלא להחמיץ בניית הסוכה למחרת יום כפור
ו. אשר מטעם זה צריך להזהר הרבה מאד שלא להחמיץ מצות עשייתה עד למחרת יום הכפורים, ותכף ומיד יאזור כגבר חלציו אף אם נדכה ונחלש מעינוי היום הקדוש יתעסק בעניינה ואם לא יעשה כולה יעשה מחצה או הזמנה, ועל כיוצא בזה נאמר קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך.
עוד בטעם שנסמכה מצות סוכה ליוכ"פ
ז. ועוד יש טעם נכון להסמיכה אחר יום הכפורים מיד, יען הסוכה נרמזת באות ה' שצורת סוכה היא שתי מחיצות ושלישית אפילו טפח והוא כצורת ה' והתשובה נרמזת באות ה' כמו שאמרו בגמרא במנחות פ"ג, 4 מפני מה נברא העולם בה' מפני שדומה לאכסדרא שכל הרוצה לצאת יוצא ומאי טעמא תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעייל ליה וכו', שזו היא הענין הנאמר במנשה 5 חתר לו חתירה שעמד לפניו הה' בצורת חי"ת מח"תה לפועלי און והוא חתר בה וחטריה לגגה ונעשה ה', ולכן תכף אחר יום הכפורים ראוי להתעסק בסוכה שהיא נרמזת בה' כדי להראות אמונתינו והבטחתינו שמחל הקדוש ברוך הוא עונינו ותבר את החי"ת ונעשית ה' כקודם החטא.
ביאור המקובלים בסוד הכתוב כי בסכות הושבתי
ח. וכתבו המקובלים כי על כי כל כח אומות העולם הוא כשנסתם חס ושלום הה' ונעשית חי"ת כמבואר בזוהר בסוד החמ"ץ 6 גער חית קנה דתבר קודשא בריך הוא ח' דח"מץ ואעיל מצ"ה שכשיצאו ממצרים לא יצאו משם עד דתבר אות חי"ת ונעשית ה', על כן אמר הכתוב כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים שהורה הוא יתברך כחו הגדול בזה דתבר כח ס"מ שאחיזתו בחי"ת ונעשית החי"ת ה', וגם מטעם זה הוא שאומר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם לעתיד לבא מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, כי בחר במצוה הזאת יען כל חיותם הוא מן החי"ת וסוכה היא בסוד ה' והם כלים מאליהם כאמור.
ביאור ע"ד הסוד במ"ש שסוכה פוטרת מגלות
ט. ובמדרש אמרו, למה עושים סוכות אחר יום הכפורים כלומר שהיה ראוי להיות אחר הפסח כמו שנאמר כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, שאם יצא דינם חובת גלות יהיו גולים, וזה יפלא לכל קורא וכי בזה יפטרו מן הגלות והוא יושב כמלך במושבו ומצטער פטור מן הסוכה.
אכן דיברו ברמז עמוק כי הנה נודע מה שאמרו בתקונים, בינה אתקריאת סוכה בגין דמסככת עלייהו שבעת ימי סוכות דאינון בנהא שבעת ימים תחת אמו, ועל כן אמרו שאם יצא דינם חובת גלות יפטרו בישיבת סוכה יען אתיהיב בה ברשותא כל חירו דעבדין כל חירו דכולא כל חירו דחייביא לדכאה לכלא כמו שאמרו בזוהר, ועל זה נאמר כי בסכו"ת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי לולי שנגלה עליהם אם הבנים שמחה דבה חירו דכולא לא היו נגאלים כמבואר בזוהר ובתקונין בכמה מקומות בטעם דאידכר יציאת מצרים באורייתא חמשים זמנין לרמוז כי יציאת מצרים מסטרא דיובלא שנת החמשים שנה כנודע.
י. ומן הדין היה לעשות הסוכה בפסח כי אז נגלה עליהם נהורא דאימא וגם פסח שבעת ימים תחת אמו קרינן ביה, אלא בחר הוא יתברך להיות אחר יום הכפורים לרחם על בני ישראל מתוקף גזירת הדין שאם יצא דינם חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים חס ושלום יפטרו בהסתופפם תחת כנפי אמם דבה חירו דכלא כאמור, ועל כן הזמנה מילתא היא תכף אחר יום הכפורים להתעסק בה ולהסתופף בצל עשיית מצותה למחסה ולמסתור תחת כנפיה, יפרוש כנפיה יקחנו יצרנהו כאישון עינה.
יא. וביותר באה האזהרה הזאת להנגשים אל ה' אשר באו בסוד ה' אשר עליהם נאמר לא תקח האם על הבנים, הם ראויים להכין מושב אמם הבאה לשכון עליהם כי זוכין לסוכה עילאה מה שאין כן יתר העם כי לא זכו אלא לסוכה תתאה סוד הוי"ה ואדנו"ת, ועל זה נאמר ויעקב נסע סכת'ה סכת ה' עליונה אם הבנים אבל ולמקנהו שאר ישראל דאכלין תבן דאורייתא עשה סכת לבד סכת תתאה זו"ן על כן קרא שם המקום סכו"ת תרתי.
ראוי לעשות הסוכה בעצמו ולכל הפחות ישגיח בבנייתה
יב. ועל כן מצוה בם יותר מבשלוחם לאזור חיל ושלא לחוש על כבודם לענין עשייתה כי כל המרבה כבוד שמים כבוד שמים מתרבה וכבודו עליו יראה, ואף שאמרו בגמרא 7 כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה, מכל מקום במקום מצוה לא אסרו כדאמרינן בפ"ד דקדושין דאשכחיה רב יהודה לרב נחמן דקעביד מעקה אמר ליה לא סבירא ליה מר להא דרב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה אמר ליה פורתא דגונדרייא פירוש מעקה הוא דקעבידנא.
ובפרק כל כתבי אמרו, 8 רב חסדא פרים סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי רב ספרא 9 מחריך רישא רבא מלח שיבוטא וכו' לכבוד שבת ואף רב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק וכו', ואפילו המלך דקיימא לן דאין כבודו מחול אמרו בגמרא בכמה מקומות מצוה שאני כמו שהארכנו בזה בפ"ב מפרקי שבת ע"ש, ואם לאו בר הכי הוא ואינו יודע עשייתה מצוה עליו לעמוד שמה על עשייתה ולהזמין כל צורכה הוא ולא שלוחו.
בעשיית הסוכה יכוין לבנות מה שפגם בעונו וסגולת שכרה
יג. ויכוין על ידי עשיית הסוכה כי בהיותו בונה סוכתו הוא מתקן על כמה בניינים רעים אשר בנה בשמים ממעל ממעלליו אשר לא טובים ואת ה' לא דרש ואת מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם, ועתה נשוב ונבנה חורבות על ידי סגולת עשיית הסוכה בקדושה ובטהרה, ועל ידי מעשה הסוכה הגשמית זוכה לעשות לו סוכה רוחנית בגן עדן כמו שאמרו חז"ל, עתיד קודשא בריך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, וכן אמרו 10 עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן ומן עורו עושה לכל אחד סוכה שנאמר התמלא בסוכות עורו, וכל זה זוכה על ידי מעשה הסוכה הגשמית בקדושה ובטהרה.
אזהרה שלא לבנות הסוכה ע"י גוי
יד. ועל כל פנים יהא זהיר לבל יעשנה על ידי גוי אלא על ידי בר ישראל יען כי קדושתה רבה היא מאד, וכשם שהזהירו שלא לסכך בדברים המקבלים טומאה מטעם כי כל ענין הסוכה היא להעביר גלולים והטומאה כאשר ביארנו לעיל על כן לא יבא בה ערל וטמא.
שבח הנזהר מדברים המקבלים טומאה אף בדפנות
טו. ועל שהיא אם הבנים הסוככת בכנפיה על בניה וזהו סוד הסכך הסוכך על דפנות הבנים בניה, על כן דוקא בסכך הקפידו על דבר המקבל טומאה יען כי אין הקליפה מגיע שם חס ושלום מה שאין כן הדפנות ולכן יכול לעשותם אפילו מדבר המקבל טומאה, אך זה הוא לענין הדין דאינה נפסלת בכך אכן אם יזהר מלעשותה כולה מדברים שאינם מקבלים טומאה מה טובו ומה יופיו ועושה רושם פה למטה ופנה למעלה כי כל מעשה האיש הישראלי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
עוד טעם לעשייתה במוצאי יוכ"פ כדי שתעשה בטהרה מעון
טז. ועל כן רבים מאנשי מעשה נזהרו לעשותה כולה תכף ומיד במוצאי יום הכפורים, והטעם מפני כי במוצאי יום הכפורים אין לך אדם מישראל שאינו טהור ומזורז ומלובן מיום הקדוש והטהור, באופן כי לא זו בלבד להיות נעשית מדברים שאינן מקבלים טומאה אלא גם יוסיפו תת כחה לעשותה בגוף טהור ונקי כדי להשרות שכינה במעשה ידיהם, יפרוש עליהם סוכת רחמים ושלום.
אזהרה שלא לעשות הסוכה במקום טינופת ותוכחה למזלזלים בזה
יז. ובכלל זה יהא זהיר מאד על נפשו להשגיח ולראות מקום עשיית הסוכה שיהיה במקום טהור רחוק מכל טינוף וריח רע, וכמה טח מראות עיניהם של אותם בני אדם שעושים סוכותם ולא יביטו מקום עשייתה אם ראוי להתכבד אם לאו ועושים סוכותם במקום הטינופת וריח המוחראות שכנגדה.
ולו חכמו ישכילו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, הלא חרוד יחרדו כי היא מושב ומשכן לשכינה עליונה הבאה לפרוש עלינו סוכת שלום כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, הכזה יהיה מושב יבחרהו במקום מגונה ומטונף ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, והשכינה מה הלשון אומרת אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך ואף כי לפני אלהי עולם ה' ושבעה אושפיזין דיליה, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל חלילה.
חומר הזכרת שם שמים במקום ריח רע
יח. ועוד רעה חולה עד נפש יגיע שמנאץ את השם הנכבד והנורא לברך שם בתוך סוכתו כמה ברכות ואין זה מברך אלא מנאץ, ועליו אמרו 11 כי דבר ה' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא מה שלא אמרו כן בל"ו כריתות שבתורה שאינו נכרת אלא בעולם הזה, שעל כן לא מנה התנא אותו בל"ו כריתות דקתני במתניתין 12 יען נשתנה עונשו משאר כריתות להיות נכרת בעולם הזה ובעולם הבא, והשכינה צווחת וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, הוי מושכי העון בחבלי השוא.
וטעם הדבר מבואר בזוהר פרשת בראשית 13 דרוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשרייא תמן ואתהני מההוא ליכלוכא וטינופא וכו', ומזה הטעם אסור לדבר בבית הכסא שלא לתת להם מקום להתאחז בענין הקול והדבור כי קדוש הוא, ומכל שכן שיתאחזו בדיבור דקדושה ונותן להם כח חס ושלום.
כמה פרטים בדין הזכרת דברי קדושה נגד מחיצות בית הכסא
יט. וכבר פסקו הפוסקים שכשם שאסור לקרות כנגד צואה כך אסור לקרות נגד בית הכסא אף אם יש לו מחיצות אם מגיע לו הריח, וגדולי האחרונים החמירו יותר בראיות מוכחות מהש"ס דבית הכסא אף שיש לו מחיצות הוה ליה דין צואה ממש לענין זה דכיון דהמחיצות שלו מיוחדים לקבל צואה הוה ליה כצואה אפילו במחיצה גבוהה עשרה, ודמיא לדין ספסל נקוב ולגרף של רעי כיון דמיוחד לכך הוה ליה כבית הכסא אף על פי שאין שם ריח רע.
ועל כן כתבו כי כל שיש בית הכסא בחצרו אין לקרות קריאת שמע ולהתפלל בחצר כל שבית הכסא לפניו כמלא עיניו כדין צואה, והיינו בבית הכסא שאין בו חפירה אלא הצואה מונחת על הקרקע כאותן שהיו בימי חכמי התלמוד על פני השדה, נקוט מיהא פלגא דכולן שוין דכל שמגיע לו הריח אפילו במחיצות גבוהות עשרה אסור, ומכל שכן אם יש מקום קבוע לקטנים העושים צרכיהם באשפה שבחצרות שאיסור גמור לעשות סוכה כנגדם אף אם אין מגיע לו הריח ואיתיה בכרת חס ושלום.
יתר דברי תוכחה למזלזלים לעשות סוכתם במקום טינופת
כ. הנה כי כן הייטב בעיני ה' כי יבא כל איש ישראל לזכות את נפשו לעשות מצוה רבה וגדולה כזאת אשר מי ימלל גבורות מצוה זו אשר האריכו בה קדושים משרתי עליון בספריהם ובפרט בספר הזוהר הקדוש, ולהיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו במצוה זו כמו שנבאר בס"ד בפרקים הבאים, וחס ושלום הוא יהפוך עליו בלהות על גופו ונשמתו בעשות אותה באתרא דשכינתא לא שריא תמן, אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה, וכל מגמת פנינו בימים האלה נזכרים ונעשים לזכות את נפשותינו ולהצילנו ממות להטיב לנו החתימה כי הכל הולך אחר החיתום כי משעת הנעילה הונח דבר משפט גבר בצריך עיון הכל לפי המעשה והטוב ההוא אשר ייטיב האיש ההוא העומד לדין כי אז מוחלין לו וחיה וכן בהפכו חס ושלום, ואיך ולמה הוא לא יחוס על נפשו להתחייב בנפשו כרת חמור בהיותו מנאץ את השם הנכבד והנורא על בלי הקפיד לו לעשות סוכתו במקום הטינופת חלילה.
ואם ישיבוני כי ההכרח לא יגונה כי אפס מקום אחר לעשותה, תשובתם נשאר מעל כי מי ביקש זאת מידם, ועל זה אמרו ההעדר טוב ממציאות רע כי אם יש לו מקום ראוי להתכבד יקיים מצות אלהיו ואם אין המקום ראוי ומפני כבוד ה' הוא מונע עצמו מלעשותה למצוה יחשב לו כמו שאמרו בגמרא 14 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ואיה מצוה גדולה ורמה כהזדעזע האדם כל גופו ואיבריו קודם שיזכור את השם ויביט אם הוא במקום הראוי והוא מקיים מצות את ה' אלהיך תירא וכתיב ומפני שמי ניחת הוא.
ועל כן שמעו בנים ותחי נפשיכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה ותנו כבוד לה' אלהיכם לבחור מקום נקי וטהור לעשות מקום לה' משכנות לאביר יעקב, לאמור בפה מלא קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, ואף היא תשיב אמריה זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה.
אזהרה לקנות צרכי הסוכה מממון של היתר
כא. עוד זאת אידרש לבית ישראל הניגשים אל ה' יתקדשו להזהר לעשות סוכתם מממון של היתר שיודע בעצמו שאין בם חשש אונאה וגזל כלל אלא שיהיו אותם המעות שמוציא לצורך המצוה מעמלו ומיגיע כפיו, כי אף כי לענין הדין סוכה גזולה כשרה שאפילו תקף את חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא ידי חובתו שאין קרקע נגזלת, ואפילו גזל עצים ועשה מהם הסוכה יוצא ידי חובה שתקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד, ומכל מקום זהו לענין הדין דבדיעבד אם עשה כן יצא, אכן לכתחילה לא יעשה כן בישראל חס ושלום לתת כח לחיצונים שיהיה להם חלק בקדושה.
ביאור האריז"ל בטעם חומר גזל ואונאה
כב. וכבר הודיענו הרב הקדוש האר"י זלה"ה טעמו של חומר הגזל והאונאה, שהגונב למטה יגרום שהקליפה תגנוב למעלה ניצוצות היוצאות מהשכינה לזה העולם וגם גורם שהקליפות יגנבו נפשות העולות למעלה, אשר על כן אם יהיה איזה מצוה שיהיה נעשית ממעות גזל ואונאה חס ושלום נותן לחיצונים אחיזה בה, ומכל שכן במצוה זאת כי גדול עונו יען כי מדת הסוכה להעביר גילולים מן הארץ להשמדם עדי עד והוא נותן להם מקום אל הקדש פנימה חס ושלום, והשכינה ושבעה אושפיזין דילה ברוח יברחו משם שאוג ישאגו לאמור הוי בונה ביתו בלא צדק, וכשם שאמרו בלולב הגזול 15 שהוא כצווח לפני המקום ברוך הוא ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שנעשה לו הסניגור קטיגור, ובודאי כי לאו דוקא שגזל הלולב אלא אף אם לקחו מממון שאינו של היתר שגזל וגנב מחבירו נעשה קטיגורו כן הדבר הזה לענין הסוכה.
דיוק דברי המדרש בחומר נקיות הממון מגזל והמכשלה בזה
כג. ואמרו במדרש ויקרא 16 זה לשונו, מה כתיב למעלה מן הענין והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל ואחר כך זאת תורת העולה, אמר הקדוש ברוך הוא אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם למה כי אני ה' שונא גזל בעולה ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה כשתנקה ידך מן הגזל ע"כ, ובחון לשון הזהב שכפלו הדבר לחזור ולומר אימתי אתה מעלה עולה ואני מקבל כשתנקה ידך מן הגזל, רוצה לומר כי אין הדבר הזה בלבד כשתגנוב שה מן העדר ותקריב לפני אלא שתנקה ידך מן הגזל ניקוי גמור שלא תביא מממון שאינו של היתר כי אז לא נקית מאיסור גזל בעולה אלא והייתם נקיים מחמס אשר בכפיהם.
על כן בדורות אלו כי בעונותינו שרבו אין נקי מעון הגזל והחמס והאונאה ומה שנראה להם כי בהיתר בא אליהם שמה הרשע, והם לא ידעו ולא יבינו כמה דינים ומשפטים יש בזה אשר רבו מספר איזה נקרא גזל ואונאה וגונב דעת חבירו וה' הטוב יכפר בעד.
ראוי לייחד למצוותיו מעות הנקיים מגזל ויתר פרטים בזה
כד. לכן טהור ידים יוסיף אומץ לייחד מעות אשר יודע בודאי הגמור בהם כי לא באו לו בשום איסור ויעשה המצוות בהם ובזה יראה וירצה, וכן לא יעשה אדם סוכתו לכתחילה בקרקע של חבירו שלא מדעתו וכן לא יעשנה בקרקע שהיא של רבים שגוזל את הרבים, ועוד החמירו לכתחילה שלא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו.
כה. ואף גם זאת יהא זהיר כל אדם אם נמצא אצלו הדס או שאר דברים העשויים לסכך שלא יקצצנו הוא בעצמו את הסכך מפני שסתם שדותיהם ויערים של גוים גזולים הם ושמא מישראל גזלוה, אלא יקנה אותם מן הגויים ויניח אותם לגוי לקצץ שיהיה לגבי ישראל יאוש שכבר ודאי נתייאשו הבעלים וגם שינוי רשות, ואפילו ברשות הגוי יהא נזהר שלא לקצוץ משום דאז לא יהא שינוי רשות משום דהיאוש נעשה ביד ישראל, וכן הדין בערבות לולב כמו שנבאר בס"ד.
כמה פרטי דינים בהכשר עשיית סוכה
כו. ובעשייתה יהא זהיר מדברים הפוסלים אותה, הראשון מה שכתבנו לעיל שלא לעשות הסכך מדברים המקבלים טומאה משום שאנו צריכים לעשות סוכה ממה שמאספים מפסולת גורן ויקב דכתיב חג הסוכות תעשה וכו' באספך מגרנך ומיקבך, ומשם למדו שאין מסככין אלא בדבר שצומח מן הארץ והוא עכשיו תלוש ואינו מקבל טומאה דומיא דפסולת גורן ויקב שיש בהם כל הדברים הללו, אך אם יש בהם אחד מהדברים הללו שאינו צומח מן הארץ או אף אם צומח מן הארץ והם כלים המקבלים טומאה אין מסככין בהם אף אם נשברו שעכשיו לא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה פסולים דהואיל ואידחו אידחו ואינן חוזרין להכשירן, על כן לא יפה עשו אותם בני אדם שבהעדר מהם פצמים ונסרים מסככין בכלי ביתם שנשברו כגון מרה או סולם וכיוצא בהם שאפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור.
כז. עוד יזהר בעשייתה לעשות הדפנות קודם הסכך שאם עשה הדפנות אחר עשיית הסכך היא נפסלת בכך אפילו בדיעבד לפי שנאמר חג הסוכות תעשה לך, ודרשינן 17 תעשה אתה כלומר ולא מן העשוי, וכיון דלא מתכשרא הסוכה דהיינו הסכך אחר כך אלא על ידי הדפנות הוה ליה הסכך כאילו עשוי מאיליו כשגמרו הדפנות ואין זה תעשה, מיהו נראה דסכך שאמרו היינו ההדס או שאר דברים המסככים בהם שהוא עיקר הסכך, אכן בתחילת עשייתה אם נתן הפצמים והנסרים בסכך קודם עשיית הדפנות אין בכך כלום הואיל ואין זה עיקר הסכך וזה פשוט.
כמה אזהרות לעושים מחיצות הסוכה מיריעות ומרבדים
כח. ואם עיקר הדפנות עושה על ידי מרבדים ואינו חושש לדפנות של קנים שיהיו כהלכתן דמרבדים אלו אינם עומדים ברוח מצויה, אז יזהר לקשור אותם קודם שיסכך הסכך בהדס כי אלו הדפנות הם העיקר הואיל ולא נזהר במחיצות של קנים לארוג בקנים בפחות פחות משלשה ואם לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.
כט. ועוד יזהרו אותם העושים מחיצות מיריעות של פשתן דקות שאף שקושרים אותם זימנין דמנתקיה ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה וכל שאינה עומדת ברוח מצויה אפילו דירת עראי לא מקרי וסוכה לפחות דירת עראי בעינן, ועל כן צריכים אז ליזהר לארוג המחיצות של קנים בפחות משלשה טפחים כי הם עיקר המחיצות כאמור.
אכן אותם בני אדם שעושים מחיצות של פשתן ולא אורגים המחיצות של קנים בפחות משלשה אין להם על מה שיסמוכו שהיריעות אינן יכולין להתיר הרחקת הקנים ביותר משלשה טפחים, אכן העושים המחיצות במרבדים גסים אינן צריכין להזהר במחיצות לארוג אותם בפחות משלשה טפחים, ואף על פי כן ירא שמים יצא ידי כולם ויעשם כתקונן משום דזמנין בימי החג מגביהים אותם להאיר לסוכה וכיוצא.
שיעור מחיצות סוכה, ויבאר שמצוה מן המובחר בד' מחיצות
ל. ולפי הדין הכשר סוכה הוא שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ועל כן מי שכבד עליהם הדבר לארוג אותם בפחות משלשה טפחים יארוג לפחות שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח והשאר פטור, אך הנגשים אל ה' יתקדשו לקיים זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות עשה סוכה נאה וכו', והמצוה מן המובחר לעשות למאן דאפשר לו ארבע מחיצות שלימות ואז יקויים גם כן תשבו כעין תדורו.
לא. וגם רמז דבר העולה היא למעלה נגד ד' רגלי המרכבה, שלש כהלכתן כנגד אברהם יצחק ויעקב ורביעית טפח כנגד דוד שהוא רגל רביעי ואלו הארבעה הם עיקר השבעה והשאר בכלל, אלא לפי ההלכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח גם כן בא הרמז אל הגדולה והגבורה והשלישית טפח כנגד מלכות שמים, ועוד סודות נעלמים נרמזו בה כנודע לבאים בסוד ה'.
בענין הנוהגים לסמן מחיצות הסוכה ודיוק דעת האר"י בזה
לב. וכתבו האחרונים שיש לתת סימן למחיצות הסוכה כדי לראות סדר עמידתן שלא ישנה משנה לשנה, והביאו הירושלמי שאמר והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לקרשים אלא קרש שזכה ליתן בצפון ינתן בצפון, וטוב להזהר בדבר אך אם לא נתן לא עיכב.
ובענין עטיפת הטלית שנוהגים כמה בני אדם לתת סימן הצד שעל ראשו שלא יתהפכו עליונים למטה ותחתונים למעלה, כתב מהרח"ו זלה"ה זה לשונו, ראיתי למורי ז"ל שלא היה מקפיד בלבישת טלית לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש כמו שנוהגים הרבה בני אדם ומורי ז"ל לא היה מקפיד כלל בזה ע"כ, ומכאן ידון המעיין לכאן שאין להקפיד כל כך בזה.
אזהרה שלא לעבות סכך הסוכה וסודו
לג. עוד יזהר כל אדם שלא יעשה סכך הסוכה מעובה מאד אלא כדי שיהיו הכוכבים הגדולים נראים מתוכה שכן משמעות לשון סוכה שדרכה להיות כך, כי אף כי בדיעבד כל שהמטר יכול לירד לתוכה שם סוכה מקרי וכשרה, מכל מקום טוב להזהר לכתחילה שיראו הכוכבים הגדולים מתוכה.
כי יש רמז נכון לדבר ליודעים חן לרמוז לניצוצי החסדים שדומים לכוכבים המאירים מהאם רובצת על הבנים כנודע בסוד ופרוש עלינו סוכת שלום וכו' ע"ש.
אזהרה למסככים בסכך דק ביותר
לד. אכן הרבה מהמון העם הפריזו על המדה ועושים סכך דק מאד שיש בה אויר הרבה וכמעט יש שלשה טפחים במקום אחד ואין צילתה מרובה מחמתה והיא פסולה בלי ספק וצריך להזהירם בזה, וכן בכל אלה הדברים הנזכרים לעיל כי הם לא ידעו ולא יבינו וכדי שלא לחזור ולטרוח אחר כל הדברים הצריכים להכשר סוכה עושים אותה דרך עראי מן הבא בידם ומכניסין עצמם בספק ביטול מצות עשה מן התורה ובספק ברכות לבטלה בכל יום וכל ישראל קדושים הם ושוגגים הם, אכן בהודיע אותם כל העונשים של ברכה לבטלה וביטול מצות עשה וכי היא מנוח אשר ייטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא כמו שביארנו לעיל בשם הזוהר אשר בצילו נחיה בגוים נאמר על צל סוכה, אז כל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד.
ראוי לנאות הסוכה ולסככה בדברי ריח ונוי ויתר פרטים בזה
לה. וכל עוד שיהא האדם שמח וטוב לב לזכות בעשייתה עד שמפני כך עושה בה תוספת טובה יותר ממה שנצטוה מפני חיבוב המצוה ולנאותה, כגון לעשות לה פתח בעיגול ולתת משקוף למטה וכיוצא מהדברים העשויים לנוי סוכה, בזה יש לו שכר אחר נוסף על שכר עשייתה.
והמדקדקים מסככין אותה בדבר שיש לו ריח טוב ואינו מתייבש כדי שיהא תאב לדירתה ולא יקוץ בה ויצא, ומזה הטעם לא יעשה אותה במקום שאינו ראוי מקום אשר השמש מכה בכח או הרוח מנשב בכח או שהוא מקום זבובים ויתושים שמפני אלה הדברים יניח אותה ויצא שמצטער בה והוה ליה כאילו מתחילה עשאה שלא לשבת בה בקבע, וכן לא יעשה כי כל שבעת הימים צריך להיות סוכתו קבע ודירתו עראי כאשר נבאר בס"ד, ועל כן החכם עיניו בראשו להיות עושה סוכתו במבחר המקומות כאשר יבחר מיטב שדהו ומיטב כרמו לחצרותיו וטירותיו משכנות מבטחים אשר לא יכם שרב ושמש כן יעשה למשכן המלך ה' צבאות כדי שלא יקוץ וימאס האדם לשבת בקדושתו.
תוכחה לעשירי עם המזלזלים בעשיית הסוכה
לו. והמכשלה הזאת תחת ידיהם של עשירי עם המקלים במצות עשיית הסוכה וישליכו אותה אחרי גוום ועזבו לאחרים לעשותה ולפעמים על ידי בניו ובני ביתו או יד עבדו או יד שפחתו, ויעשו אותה כמלונה במקשה וכסוכת גנבים ודפנות רעועות אחת למעלה ושבע למטה ויבז בעיניו לשלוח יד במעשה המצוה אשר ציוהו ה' אלהיו.
ואולם כאשר יבואו לבנות להם חצרותם וטירותם וחדרי משכיותם, עומדים תמיד כל היום על העם העושים במלאכה חרשי העץ והבונים ולגודרים ולחוצבי האבן לחשוב מחשבות לעשות בכל מלאכת מחשבת ושכיות החמדה בטירותם ובחדר משכבותם, ולא ייעפו ולא ייגעו מאז הבקר ותעבור המנחה לקנות עצים ואבני מחצב לחזק את בדק בתימו לעולם קראו בשמותם עלי אדמות, וכל המרבה לנאות את ביתו במשכיות זהב טהור הרי זה משוגע.
אוי להם כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו, תחת זאת רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה שלא עשו כהנת כפונדקית לעמוד שעה אחת לעשות משכן ומושב למלך ה' צבאות ולפאר מקום מקדשו ומקום שבעת אושפיזין קדישין הבאים אל הסוכה.
לז. ועל זה חרה אף ה' בעמו לאמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, כל היום לא ייעף ולא יגע בביתו ובהיכלו כולו אומר כבוד והניח כל עסקי סחורתו ומעשהו והתעסק בבנין הבית ויסד הבית אבני גזית ועשה שם חדרי חדרים תחתיים שניים ושלישיים ועליות מרווחות ובכתלים צייר כרובים ותמורות וציצים ופרחים, וכשבא לעשות משכן כבודי לבא אליהם ולפרוש סוכת שלומי יגעת בי ישראל ונטשת לעשותה ביד עבדך או שפחתך כאשר יבא בדפנות רעועות וסכך רעוע כסוכת היוצרים.
הטוב היות כותלי ביתך משוחים בששר ומשכיות החמדה וביתי וחומתי ככותלי הפחמי ויוצר כלי חרש, המעט מכם את אשר הקלתם בכבודי ובכבוד מצוותי ותורותי בשאר הימים כי תבואו להוסיף על חטאתיכם פשע רב גם במצוה הזאת אשר היא לטובתכם להנאתכם לשבת בה תחת כנפי להגין עליכם משטן רע ומפגע רע אשר בצילה תחיו בגוים, אוי להם כי נדדו ממני ואותי עזבו מקור מים חיים ה' לחצוב להם בורות בורות נשברים ושם יפולו שדודים ואין מקים.
לח. ולו חכמו ישכילו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה יעלו על לבם לדעת מה אחריתם ואחרית חדרי משכיותם, כי על כן באה המצוה הזאת בזמן הזה אחר אסיפת גורן ויקב בארץ ישראל כמו שנאמר באספך מגרנך ומיקבך, לפי שבזמן הזה זמן בעיטה לכל שהאוצרות מלאים כל טוב והאדם כבר נאסף לעיר ומטיח את גגו ומחזק בדק ביתו להשמר בו מזרם וממטר ומרוח ושאר פגעים, על כן באה המצוה הזאת צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כדי שזכור יזכור הנפש המתאוה כל הדברים הגשמיים יום אשר תצא על פני צורי היעלים ושכן חררים במדבר, ושבעה ימים שיושב בסוכה יהיו להזכיר כי שבע עדנין יחלפון עלוהי כמו שנבאר באורך ברמזי דיני הסוכה.
לט. ובהתעסקו הוא בכבודו ובעצמו בעשייתה ישפיל רום גאוותו אשר כביר מצאה ידו בכבוד עושרו ויך לבו בקרבו לאמר, מה זה ועל מה זה להניח בתי ארזים ועליות מרווחות לשבת בסוכות, אין זה כי אם האלהים עשה שייראו מלפניו וילמדנו דעת שאל ישים אדם בטחונו בגובה ביתו וחיזוקו ותיקונו הטוב ואף כי יהיה מלא ביתו כסף וזהב כי הכל הבל, ועל כן ציונו ה' אלהינו לצאת מדירת קבע לבא בדירת עראי להודיע כל אלה, ועל ידי כן אזי יכנע לבבם הערל לאמר נירא נא את ה' אלהינו וישעבדו את לבם לעבוד את ה' באהבה ובחיבה ויתנאו לפניו במצוות.
אכן בהיות כי לבם שמו שמיר ושית ותהי יראתם מצות אנשים מלומדה לא יעלו על לב לעולם לזכור את ה' אלהיהם, ואף אם עושים סוכה קלה בעיניהם קדושתה יען אינם משגיחים רק לגשמיות המצוה ולא יתנו לב גם עינים לראות בפנימיותה מה היא ומה נעשה בה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ועל כן עומדים ושוחקים ופוחזים בתוכה כברחובות קריה ומערת פריצים, אוי לעושה אלה לא תמוש רעה מביתו לעולם.
סגולת הסוכה להגן על האדם בעת צרה
מ. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה כי כן היא סגולתה של מצוה זו כמו שאמרו בזוהר פרשה תצוה 18 שסגולתה להגין על האדם בעת צרתו זה לשונו, ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלהא ברזא דמהימנותא ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עילאין לעילא לחפייא עליה ולאגנא עליה בשעתא דאצטריך ע"כ.
תוכחה לבטלים מסוכה ביתר ימי החג, ויבאר חומר ביטול עשה
מא. ויותר מזה רעה חולה כמה בוערים בעם הסומכים על סוכת הקהל ואוכלים בה לילה הראשונה כשיעור כזית ושאר ימי החג אוכלים בתוך ביתם, ולא יתנו על לב לעולם ביטול מצות עשה מן התורה הואיל והשיגה ידם לעשותה וחס על מעותיו או יגיעתו וטורחו או ביטול מלאכתו.
מב. והמכשלה הזאת באה להם יען כי דומה בעיניהם כי המבטל מצות עשה לא יקראנו עון בדבר אלא שאם עשה תכתב לו בספר זכויותיו ואם נתרשל ממנה וביטלה לא הרויח כלום ולא הפסיד כלום, ועל ידי מחשבה הרעה הזאת יבטלו כמה מצוות עשה ואם יזדמן להם המצוה בלי טורח ויגיעה יעשו אותה ואם תקשה בעיניהם יעזבנו בין מצד טורח גופו בעשייתה בין מצד חסרון כיס.
וכבר שאגו ככפירים חכמי המוסר בזה וכתבו כי גדול העונש המבטל מצות עשה מעונש העובר מצות לא תעשה, כי המבטל מצות עשה הוא הוא סיבת התרשלותו ועצלותו בעשייתה והוא מיעוט אמונה שבו ונמצא פורק מעליו עול מלכות שמים ומזלזל במצותיו ועונשו גדול, אבל העובר על מצות לא תעשה אם תתגבר עליו יצרו והשיאתו תאות העבירה ועבר אם יחזור בתשובה מוחלים לו אבל אם נתבטל ממצות עשה הוא הפסד שאין לו חלף וחסרון שאינו מתמלא ואבידה שאינו יכול להשיבה, והראיה העצומה בזה שאם לא היה העון ביטול מצות עשה חמור מדין עונש לא תעשה למה אמרו אתי עשה ודוחה לא תעשה, וכבר כתבתי בפ"ה דיוה"כ בזה שעל כן תיקנו בוידוי יום הכפורים על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ע"ש.
מג. על כן כל איש ישראל אשר השיג ידו לעשותה והנה מקום איתו לעשותה בביתו לא תעשה כזאת לסמוך על סוכת הקהל ולבטל מצות עשה מכיסו ומממונו ולעשות סעודתו קבע חוץ לסוכה כל שבעת הימים חס ושלום כי עונשו רע ומר באחרונה, וכל שכן למי שלא חש להכנס לתוכה כל ימיו דודאי לאו מזרעא דישראל הוא ולית ליה חולקא באלהא דישראל כמו שאמרו בזוהר.
לא כן עם הקודש המתקדשים והמטהרים ראוי ונכון שלא להתרשל במצות עשה, ודרך צדיקים ובעלי נפש להיות ששים ושמחים בעת בא זמן המצוה רבה והגדולה הזאת ויתר מצוות החג הקדוש הזה ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה ירוצו ולא יגעו ילכו ולא ייעפו להתעסק בהם באהבה רבה ובחיבה יתירה, וכל אדם יאחז דרכם הטוב לבטל איזו שעה בימים האלה לתת כבוד לה' אלהי ישראל להתעסק במצוותיו ויגיל וישמח בעשייתם וכבר הארכנו בזה בפרק הבא בס"ד.
טעם שאין מברכין שהחיינו בעת עשיית הסוכה כ"א בעת הקידוש
מד. ועל עשייתה מן הדין היה ראוי לברך שהחיינו כשעושה אותה לעצמו שכל דבר חדש שאדם עושה לעצמו חייב לברך עליו שהחיינו אלא שנהגו לסדרה על הכוס, ואף על גב דזריזין מקדימין למצוות מכל מקום לפי שאין חייבים לברך אלא העושה לעצמו ולא העושה לאחרים ועכשיו נוהגים שאחד עושה לפעמים סוכה לכמה בני אדם ואין סברא שיברך העושה לאחרים שהרי אין שייך הודאה זו אלא בדבר שהוא שמח בעשייתה והעושה לאחרים אינו שמח בעשייתה אלא העושה לעצמו לפיכך כל אחד שהיא שלו כשיכנס בה חייב לברך כמו הלובש בגד חדש אף על פי שהוא לא עשאו שמברך ואין הכל בקיאין בזה, לכך נהגו לסמוך כולם אכסא דקידושא ואפילו העושה לעצמו, ועוד נמי מטעם דיש שם קבע יותר.
מעלת הדיבור במצוה קודם עשייתה
מה. אכן על כי כל מצוה ומצוה צריך להיות בדיב"ור ובמח"שבה ובמ"עשה, המחשבה היא הכוונות במצוה למי שחננו ה' בחכמה ובינה שיודע סודה וטעמה עד שיד שכלו מגעת, והמעשה הוא עשיית המצוה בשמחה ובזריזות שלימה לה' אלהינו ותמיד יהא כונתו שעושה מצוה זו כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו שאמר ונעשה רצונו, הדיבור הוא שידבר המצוה בפיו קודם שיעשנה ויוציאנה בשפתיו בלשון אשר היא כתובה, ואחר כך יאמר הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה פלונית לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', על כן האיש הירא בבא לעשות הסוכה מצוה עליו גם בשעת עשייתה להוציא בשפתיו ולומר.
תפלה קודם עשיית הסוכה
מו. הריני מוכן ומזומן לקיים מצות חג הסוכות תעשה לך לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שעל ידי עשיית מצוה זו יתוקן סוכת דוד ותעלה היא למעלה אצל צדיק העליון יחדיו ידובקו סוכת דוד עם הצדיק חי ועם נצח והוד תרין קיימין דגופא, ויתוקן כל מה שפגמנו והרסנו ופרצנו גדרה ושלחנו בעירה וביער בשדה תפוחים, עתה על ידי עשיית הסו"כה ובניינה נשוב ונבנה חורבות ואמלאה זו במלואה החריבה זו גבול הרשעה נפלה ולא תוסיף קום ערו ערו עד היסוד בה.
וטהר את נשמותינו לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות ונזכה ונחיה ונירש פרישת סוכת שלומך ורחמיך תמיד עלינו ויהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ובזכות המצוה הזאת אשר היא אתר חירות דכולא תטיב לנו החתימה ונזכר ונחתם בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים ולשלום אמן כן יהי רצון.
ציונים והערות לפרק א
1) זוהר אמור דף צ"ט ע"ב. 2) יומא דף כ' ע"א. 3) זוהר פנחס דף רנ"ה ע"ב. 4) מנחות דף כ"ט ע"ב. 5) ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב. 6) זוהר פנחס דף רנ"ב ע"א. 7) קדושין דף ע' ע"א. 8) שבת דף קי"ט ע"א. 9) רב ספרא כצ"ל, וכמו שהביא המחבר גמרא זו בפ"ב מפרקי שבת וגרס שם רב ספרא, אלא שבדפו"ר נתחלף כאן רב ספרא לר' פפא, ולא יפלא כי במרוצת הכתיבה מצינו במקו"א שנתהפך החילוף מרב פפא לרב ספרא כמו שיראה המעיין בתירוצו של המחבר בפי"ב מפרקי שבת במש"כ על סוגיא דברכות דף ח' ע"א, ועיין מה שצויין שם בהערה 348. 10) ב"ב דף ע"ה ע"א. 11) סנהדרין דף צ"ט ע"א. 12) כריתות דף ב' ע"א. 13) הקדמה לזוהר בראשית דף י' ע"ב. 14) מכות דף כ"ג ע"ב. 15) פסיקתא פסקא כ"ז אות ו' ובויקרא רבה פרשה ל' אות ו'. 16) עי' תנחומא צו אות א'. 17) סוכה דף י"א ע"ב. 18) זוהר תצוה דף קפ"ו ע"ב.
פרק ב - קדושת הימים קודם סוכות - דיני ד' מינים ורמזיהן
קדושת הימים שבין יוכ"פ לסוכות וטעם שאין אומרין בהן תחנון
א. אמרו הראשונים כי ארבע ימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות נזכרים ונעשים כימים מקודשים כי הם מקודשים שקדשום שמים בכמה קדושות, הן מצד שהם ימים שבין שתי קדושות יום הכפורים וקדושת החג והם כחול המועד, והן מצד שבהם עוסקים עם הקודש כל איש ישראל במצוות סוכה ולולב וארבעה מינים ומעשים האלו מביאים את האדם לזכור את ה' אלהיו לאהבה אותו ולדבקה בו ולשמוח בשמחה רוחניית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב.
ועל כן הארבעה ימים האלה כיום טוב הם לישראל וכמו שאמרו במדרש שהביא הטור ריש הלכות ראש השנה שאמר, במוצאי יום הכפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות ולכך קוראין יום טוב ראשון ראשון לחשבון העונות, ועוד אמרו טעם לפי שבאלו הימים נשלמה הבית המקדש של שלמה המלך עליו השלום ועל כן הם כיום טוב ואין נופלין על פניהם בהם.
בסוד ד' ימים אלו והמזמורים שראוי לומר בהן
ב. וליודעי דעת ומביני מדע הדבר ברור מה הימים האלה ומה טעם יש בם כי גדלה מעלתם למעלה בעליונים כנודע מדברי הרב זלה"ה כי רחל אמנו קבלתה ביום הכפורים ה' גבורות פחדה ועתה מקבלת ה' חסדי בית אמה מלמטה למעלה מפני ריבוי גבורות שבה, ולפיכך יום ראשון שאחר כפור נוטלת מבית אמה חסד דהוד וביום שני חסד נצחה וביום שלישי חסד שבתפארת וביום הרביעי חסד שבגבורתה, ומפני העילוי הזה אשר עולה שכינת עוזינו במדות החסד ובמדות הרחמים על כן הימים האלו אין מתענין ואין אומרים תחנונים בהם מה שאין כן בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שאומרים תחנונים מפני שבימים ההם נוטלת בחינת פחד הגבורות כנודע, וטוב לכוין בכל יום אל החסד שהוא ולומר אחריו מזמור מ"ב כאיל תערוג על אפיקי מי"ם ומזמור כ"ט מזמור הבו לה' קול ה' על המי"ם וכו'.
התעוררות להתקדש בימים שאחר יוכ"פ וחומר החוטא בהן
ג. כי על כל אלה צריך כל אדם להתקדש עצמו בקדושה יתירה באלו הימים במצוות ומעשים טובים ויהי מורא שמים עליו ביותר משאר הימים, ויזכור ואל ישכח כל מה שהתענה והתוודה ביום הכפורים הקדוש וכמה תפילות ותחנונים אשר כל אשר יש לו עינים לראות עיניו יחזו כח ועוז אותם התפילות בוקעים שבעה רקיעים לעלות למעלה לרצון לפני ה' אלהינו, וחס ושלום אם יחטא ואשם אחר כל אלה יאבד טובה הרבה כי ימצא המקטרג את ידיו לקטרג עליו לאמר רמאים הם בניך ולבם לא נכון עמך ובלשונם יכזבו לך ולא נאמנו בבריתך ולא עשו תשובה אלא לפנים מפחד ה' ומהדר גאונו של יום הדין הנורא עד יעבור זעם, ועתה יוסיפו לחטוא ככלב שב על קיאו ואת כבוד מלכותך השליכו אחרי גוום שפוך חמתך וכו' חס ושלום.
טעם שנוהגים להשכים אחר יום כפור
ד. כי על כן נהגו ישראל להשכים לבית הכנסת למחרת יום הכפורים כיום הכפורים עצמו כדי שעולתה תקפוץ פיה ואל ישטין עלינו, ומה גם כי צריך כל אדם להיות ירא וחרד בלבו כי כולם תלויים ועומדים עד יום השביעי לחג יום הושענא רבה שבו גמר הדין וניתן הפסק דין אם למות אם לחיים שמא עדיין לא נגמר דינו ומשפטו תלויה, כי אף על פי שאדם נכתב ביום הכפורים למה שנגזר עליו מכל מקום עידי חתימה כרתי והכל הולך אחר החיתום, ומאחר שהוא והעולם לענין החתימה עדיין הוא בדין והיה אם יחטא ואשם באותם הימים נמצא מכריע את כל העולם לכף חובה אם תהיה בכף שקולה ואז כל אבדן הנפשות שימותו תלויים עליו.
יתר דברי התעוררות על היראה בפרט בימים שקודם הו"ר
ה. ואם אמרו חכמים 19 כל העובר עבירה אחת אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה וכו', כל שכן וקל וחומר כשיחטא ואשם בימים האלה עוד המלך במסיבו וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו כי חטאתו גדול מנשוא כי בחמלת ה' אותנו רצה לזכות את ישראל והרבה לנו מצוות בימים הנוראים האלה כדי להשלים את נפשותינו להטיב לנו החתימה, היתכן כי נהפוך את פנינו מאיתו להרע או להטיב חלילה לעשות הפך כוונתו הטובה ואהבתו וחמלתו.
וכבר כתבנו בפ"י דיוה"כ שטעם השופר שתוקעים במוצאי יום הכפורים עיקר הטעם הוא כדי לעורר הלבבות ולהכניעם שלא ישליכו אחרי גוום התשובה אשר עשו אחר עבור יום הכפורים, על כן בא קול השופר סמוך ליציאתם לעוררם להיות מורא שמים על פניהם לבלתי יחטאו ולהיותם מחזיקים בחוקי האלהים ותורותיו כדי להטיב להם החתימה.
ו. ומן הדין היה ראוי לתקן ולומר כל אלו הימים בתפילה כמו בשעת הנעילה שאמרנו וחתמנו, אלא לפי שכבר נעשה החותם בעת הנעילה מה שיהיה אלא שהונח החתימה בצריך עיון לפי מעשה האדם אשר יטיב למסירת הפתקין בליל הושענא רבה, וכבר על העיקר שהיא עת החתימה העתרנו עליה בעת הנעילה על כן לא תיקנו לומר חתמנו בתפילות הימים האלה.
ומה גם כי סגולת עשיית המצוות שבימים אלו זכות המצוה מגנא ומצלא מכל רע כמו שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולכן לא חשו להזכירה להורות חוזק אמונתינו בסגולת המצוות אשר בחמלת ה' אותנו רצה לזכות את ישראל שעל ידי המצוות יצא כל אדם בדימוס וזכאי בדינו בלי ספק בעשותו פרטי מצוות החג הקדוש הזה ככל חקותיו וככל תורותיו, והן הן פעולת התפילה עצמה שהיינו מתפללים בימים שמראש השנה עד יום הכפורים, אף כי לפי סודן של דברים אין מקום לחקירה זאת כנודע למי שהריחו בסוד ה'.
אזהרה להשמר מן החטא בפרט אחר יוכ"פ שהיצר מתגרה להחטיאו
ז. כלל הדברים כי אלו הימים גם כן קדושים עליונים המה כמו העשרת ימי תשובה להיות כל אדם ירא וזחל בלבו לבלתי יחטא כחוט השערה, יען לפי הקדושה שנתקדש ביום הקדוש כך ידקדקו עליו מלמעלה כמו שנאמר וסביביו נשערה מאד.
והחכם עיניו בראשו להזהר ולהשמר יען כי אחר שמתקדש האדם בקדושת מה קרוב הוא לחטוא יותר משאר זמנים מפני כי קנאין פוגעין בו ומבקשים להפילו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, כי על כן צריך להיות עיניו פתוחות בימים אלה יותר משאר הימים לבל יפול שדוד ביד אכזר ואז בודאי ימצא עזר כנגדו כמו שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו הואיל וכל ישעו וכל חפצו לעבוד את ה'.
ביאור מ"ש ביו"ט א' של סוכות ראשון לחשבון עוונות
ח. ואותה שאמרו 20 שיום טוב ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות לא באו לומר כי הותרה הרצועה בימים האלה לכל מה שיחטא ואשם כי לא יחשוב ה' לו עון חלילה, כי מי פתי יאמין בזה להיות ארבעה ימים מקודשים אלו וגם כל העולם במאזנים לעלות אם למות אם לחיים להיותם הפקר איש כל הישר בעיניו חס ושלום ואדרבא עונש העבירה בימים האלה חמור טפי.
ואולם מה שאמרו ראשון לחשבון עונות על הרוב ידבר מסתמא כי אין ישראל עושים עון אשר חטא באלו הארבעה ימים מאחר שטרודים במצוה ומגין עליהם מלבוא לידי חטא ועון וגם זכרון ה' לנגדם בעשיית המצוות אלו ואין מי שיכעיס חס ושלום את השם, וכן אפשר כי כיוונו חכמים לומר כי השגיאות הנעשות בימים ההם אין הקדוש ברוך הוא משגיח בהם אף שבשאר הימים אף שוגגים צריכים כפרה מכל מקום הימים האלה איידי דטרידי שגיאות מי יבין.
וטעם הדבר כי כשם שברחמי האל יתברך נתן יום הכפורים לכפר לעמו כך אלו הארבעה ימים הם ענפים מיום הכפורים לכפר פשעים משנה שעברה, ואף גם השגיאות הנעשות בהם על ידי דטרידי במצוות בזכות טורחם במצוות ועם התעוררות הלב אז יש בימים בעצמן מחילה וכפרה כאמור, אבל בלא התעוררות ומכל שכן החוטא בהם חס ושלום אז אדרבא עונשו מרובה יותר משאר הימים.
רמזי ד' מינים על התשובה
ט. וכל המצוות שנצטוינו לעשות בימים האלה לימי החג הקדוש כולם באים לעורר לבות בני אדם אל התשובה ואל ישליכו אחרי גוום אחר עבור יום הכפורים יראת ה' ואהבתו מראשית השנה ועד אחרית השנה, ועל כן צוה לנו ולקחתם לכם פרי עץ הדר הדר באילנו משנה לשנה כן יהיה האיש הירא עומד בתשובה תמיד כל השנה לא ימוט לעולם.
וכן כפות תמרים רמז לאיש הישראלי מה תמר זה צילו הולך למרחוק כמו שאמרו ז"ל כך ישובו יושבי בצילו יתברך למרחוק אף בזמן שהוא רחוק מימי התשובה, וכן אמרו אם היה פרוד יכפפנו לרמוז שמי ששב והתודה ישוב עתה לכפף שאר הימים עם יום הכפורים ולא יהיה פירוד והפרש ביניהם תמיד יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו.
וכן ענף עץ עבות רמז שהענפים של ימות התשובה יהיו חופים את עצו כי אין העיקר לעשרת ימי תשובה אלא להתעורר לבם ולהחזיק משם והלאה בענפיה באופן כי ענפיה יהיו מרובין מעצה כי הוא רמז לעיקרה של תשובה שהיא בעשרת ימי תשובה שלעולם ענפיו יהיו חופות את עצו ולא יגלה עצו עץ יבש חס ושלום בהפרדו מדביקות קונו, וכן ערבי נחל רמז גם כן על זאת שהיא משוכה כנחל לרמוז לחרד לדבר ה' להמשך ביראתו ותשובתו תמיד כל הימים כנחל אשר לא יכזבו מימיו.
י. כי על כל אלה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולפיכך צוה לנו להתעסק בארבעה מינים אלו בימים האלה ובזמן הזה יען כי רבים בני אדם אחר עבור ימי התשובה לא שתו מוראת שמים עליהם ויטו אחרי שרירות לבם הרע למען ספות הרוה את הצמאה נאצו את ה' קדוש ישראל נזורו אחור, על כן באה התורה ברמז אלו הארבעה מינים להורות להם את הדרך ילכו בה ליראה את השם הנכבד והנורא, ומה בצע כי ישוב האדם בימי התשובה וילבש בגדי מלכות אשר הלבישו המלך ה' צבאות ושוב ישכח את ה' אלהינו ויעשנו קרעים קרעים חס ושלום, כי זה הכלל מעולם האיש הירא אל יראה בעצמו בטוב לאמר חנני אלהים וכי יש לי כל, אלא תמיד ילמד ממדת קונו כי שמים לא זכו בעיניו כן הוא לא יהיה טוב וישר בעיניו אף בעשותו תמיד תורה ומצוות שבזה יהיה מוסיף והולך בטוב ולא יגרע במעשה מצוותיו כמו שכתבנו כמה פעמים.
יבאר שמצות ד' מינים מכפרת עון ד' אברים
יא. והנה ראוי ונכון לכל האיש הירא לשית אל לבו ועיניו לרמזי הדברים והמצוות כי הכל כאשר לכל, הן הן הדברים הבאים לעורר לבות נרדמים ובם ימצא כל איש כופר לנפשו כי אלה ארבעה מינים הם רמז לארבעה איברים שבגוף שהם עיקר פעולות האדם בין לכל המצוות בין לכל העבירות והם העינים והלב והשפתים ושדרה כי היא עיקר הגוף, האתרוג דומה ללב, לולב דומה לשדרה, הדס לעינים, ערבה לשפתים, והיתה כוונת אלהינו מרחם כי האדם בהכשלו בעבירות ארבעה איברים אלו ימצא כופר בארבעה מינים הללו לפי שכל עבירה תמצא כופר בעשות האדם מצוה שכנגדה כי העבירה חולי הנפש היא כמו חולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדה, ועל מצוה זו דרשו רז"ל הכתוב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
טעם שנאמר בסוכות חג ה' ורמזי ד' מינים מהר"ם אלשיך ע"ה
יב. ועל כי כל עסקי מצוות החג הקדוש הזה הוא על כשרונינו וטהרת נפשינו נוסף על אשר הטהרנו והיינו נקיים מכל עון אשר חטא ביום הכפורים על כן אמרה תורה בזה החג חג ה' ולא אמר חג לה' כי כביכול לא היתה שמחה לפניו יתברך שמחה שלימה בשאר המועדים כי בחג המצות עדיין המרו על ים בים סוף וגם לא הטהרו עד מלאת ימי ליבון שבע שבתות עד מתן תורה, וגם בחג השבועות ההוא לא שמח כי נגלה לפניו עון העגל כמ"ש ז"ל.
אך אחר שנתפייס בבוא משה במחרת יום הכפורים בלוחות שניות וצוה על המשכן אז בחג הסוכות היתה לו יתברך שמחה, וכן לדורות בכל יתר השנים אין השמחה שלימה עד בא יום הכפורים ונטהרים מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה ימים בצורכי מצוות אז יש לו יתברך שמחה, ולכן אז בבית המקדש היתה שמחת בית השואבה ואמרו ז"ל 21 שהיו שואבים משם רוח הקודש כי אז היתה השראת שכינה ביותר.
יג. נמצא שהחג הקדוש הזה הוא חג ה' שהוא חוגג ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו יתברך על כשרונינו וטהרת נפשינו, ולכן להביא כוונתו יתברך אל הפועל צריך עזר משדי לשנתכשר בתורה ובמצוות יען כי רב מאד כח היצר הרע ופיתוייו הרבים ואוי מי יחיה בשומו מגמת פניו להחטיא את האדם כי לא ישקוט עד יחטיאנו לא אחת ולא שתים כי אם על כל עון ופשע וחטאה יאחזנו ולא ירפנו, על כן אלהינו מרחם כאב את בן ירצה בקיומו תקננו בעצה טובה מלפניו ואמר, ולקחתם לכם וכו' לכם להנאתכם ולטובתכם להיות לכם לעזר ולהועיל פרי עץ הדר וכו' שהם רמז ארבע אותיות שם המפורש כמפורש בזוהר כדי שביום ראשון לחשבון עונות בצל שם הגדול הזה נחסה ונייחד אותיותיו להיות לנו לחומה ולמחסה מהיצר הרע וממטרות עוז שם ה' בו נרוץ ונשגב.
יד. ומעין זה הוא מה שאמרו ז"ל, 22 פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו הוד והדר לבשת, כפות תמרים זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו צדיק כתמר יפרח, ענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא דכתיב והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא דכתיב סולו לרוכב בערבות ע"כ.
והכוונה כי ביום הראשון לחשבון עונות נבטח בשם ה' ונשען ברוב חסדיו יהי עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ביד יצרנו, והוא כי ארבעה מינים אלו רומזים על הקדוש ברוך הוא שברא את העולם בהד"ר התפשטות חסדו כמו שנאמר הוד והדר לבשת כמו שאמרו ז"ל, והשני רומז אל היות שכרו איתו לעתיד לבא כתמר שצלו הולך למרחוק כמו שאמרו ז"ל בפסוק צדיק כתמר יפרח, והשלישי רומז על היותו הוא יתברך בין הצדיקים שבמצולות הוא עומק הגלות, והרביעי רומז על היותו יתברך רוכב בערבות.
והענין הוא כי נמצינו בארבעה מינים הללו כאומרים לו יתברך ביום ראשון לחשבון עונות, אתה ה' אשר בראת את העולם בהדר הוא החסד ואתה עתיד לתת שפע הטוב והשכר לעתיד לבא כי היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם, גם ביני וביני אל תמנע מהיות עמנו אתה שנקראת הדס להיותך בין ההדסים הם הצדיקים שבגלות המר ולא עזבתם, היה נא גם עמנו עם היותך רוכב בערבות שנסתלקת מעלינו מהיות עמנו בארץ ועם כל זה אל תמנע מהיות איתנו להגין בעדינו.
טו. ועוד יש דרך אחר לרז"ל שהוא זכר לזכות האבות, כי להיות שענין החג הקדוש הזה הוא לזרז את האדם לעבוד את ה' ולהתנהג בחסידות ומה גם בהיותו יום ראשון לחשבון עונות, על כן ציונו הוא יתברך נקח זכות אבותינו עמנו לעזר ולהועיל ולרחם ולהוציא משפטינו לאור ולחדש עלינו שנה טובה.
רמז ג' הדסים לזכור מעשה ג' אבות
טז. וקבלו חכמים ז"ל קבלה אמיתית שצריך לאגוד עם הלולב שלשה בדי הדס לא פחות ולא יותר כדי שנזכור בזה שלשלת היחס וגזע קדושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם דומים לעלי הדס הנאחזים כולם במקום אחד ואחדותם היתה אחדות שלימה לא הסיחו דעתם מקדושת בורא עולם יתברך ולעולם פנו למעלה, וכן צריך לנו שאנו מגזעם ומשורשם לאחוז את מעשה אבותינו בידינו ולייחד לבבנו יחוד גמור לעבודת אלהינו כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק, כמו שפירשו הקדמונים ז"ל בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' האמור בתוך הקללות כי הוא גם כן מן התוכחות כי אמר אלהים אזכור לך לכף חובה שאתה מזרע אבות הקדושים ועם כל זאת לא הלכת בדרכיהם הטובים ראוי לעונש כפול.
רמז על האחדות וייחוד ה' ממצות הדס ולולב מספר "סדר היום"
יז. ועל כן ציונו הוא יתברך כי הדס הכשר למצוה צריך שיהיה עולה קיני קיני ובכל קן וקן שלשה עלין מסבבים את עצו מסודרים בסידור נאה ומיושר לא זה למעלה מזה ולא זה למטה מזה והוא ענין חיבור ואחדות שוה שכולם פונים אל מקום אחד, כן צריכין ישראל להיות דומים לאבותיהם הקדושים שיהיו כולם קשר אחד ואגודה אחת ואחדות שוה שלב כל אחד יפנה אל מקום אחד ואל ישעו בדברי שקר איש לעברו מקצהו חס ושלום כי בענין תלונתם נאמר אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה.
ובענין התוכחות נאמר והתברך בלבבו לאמר וכו' בשרירות לבי אלך, וזו רעה גדולה אשר בסיבתה באה אלינו הצרה הזאת ותתך עלינו האלה והשבועה והחבל אוויינו ונפרע פארינו וזבול מקדשינו חרב בעונינו, ועוד הגלות המר והנמהר לא שכך מעלינו על כי עדיין אנו באיולתנו עון שנאת חנם מרקד בתוכינו אשר בעבורה שממה עירנו וחרב בית מקדשנו, ואם אנו עדיין מחזיקים בטומאתינו איך ולמה נצפה לבניינו ועוון השנאת חנם גורם לחרבנו עדיין חס ושלום אוי לנו מיום הדין וכו', ולכן ציונו האל יתברך להביא את המין הזה בתוך המינים האחרים להראות לנו יחוד העלין האלו ואחדותם אל מקום אחד ומהם נלמוד לייחד לבבנו יחוד גמור ושלם כולנו אל מקום אחד אל אבינו שבשמים.
וכן הוא גם כן רמז מצות הלולב אותיות ל"ו ל"ב, לרמוז כי ענין המצוה הזאת וכוונתה לייחד שם שמים בכל לבו ובכל נפשו שיהא לבו שלם עם אביו שבשמים, וכמו שהלולב מקשר כל העלים שבו ונעשה הכל אגודה אחת וקשר אחד בלי פירוד ביחוד גמור כך צריך האדם שיקשר כל דעותיו ומחשבותיו ויפנה הכל אל מקום אחד, אחד הוא אלהינו יתברך ויתעלה.
במצות האמונה בייחוד ה' ומעלת האחדות בישראל
יח. כי עיקר התורה והמצוות להאמין באחדות הקדוש ברוך הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, מצוה ראשונה להאמין שיש שם אלוה ואשר הוא אחד שנאמר ה' אלהינו ה' אחד והיינו האמונה, ואמרו ז"ל 23 בא חבקוק והעמיד כל התורה על מצוה אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה היינו אמונת אחדות הקדוש ברוך הוא.
והדומה לזה הוא האחדות הנמצא בישראל כמו שאמרו ז"ל נאמר בעשו נפשות ונאמר ביעקב שבעים נפש - אחת, לפי כי עשו הוא עובד לאלהות רבים הם נפשות חלוקים אמנם ישראל שעובדים לאלוה אחד הם כולם נפש אחת, ועל זה נאמר הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו מדוע נבגוד איש באחיו כי אם מצד הגוף חייב כל איש ישראל לאהוב איש את אחיו מפני כי אב הנקרא אח"ד הוא אברהם אבינו עליו השלום שנאמר אח"ד היה אברהם ואם מצד הנפש אל אחד בראנו, אם כן מדוע נבגוד איש באחיו כי ראוי ומוכרח להיות ולהמצא בישראל האחדות.
ד' מינים רומזים למעלת ישראל שאין בהם ג' עבירות
יט. ועל כן באה המצוה הזאת של הלולב שיתבונן האיש הנלבב כי נוטריקון שלו לו לב כי רחמנא לבא בעי, 24 כי הנה חז"ל אמרו 25 דבראש השנה באים שרי אומות העולם ומקטרגין על ישראל ואומרים הנה ככל הגוים בית ישראל הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים וכו' ולא ידענו מאן נצח לכן צוה ה' לקחת הלולב להודיע כי דידן נצח, ובחר בלולב יותר מדבר אחר להודיע איך ישראל אין להם רק לב אחד לאביהם שבשמים ואינן עובדי ע"ז חס ושלום ויודעים ומעידים שהוא אחד, וכן נמי איש באחיהו ידובקו אין בהם שפיכות דמים ולא גילוי עריות.
וזה רמזו רז"ל שדרשו, פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא וכו' דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בזקנה שנאמר ואברהם זקן וכו' דבר אחר פרי עץ הדר זו שרה וכו' דבר אחר פרי עץ הדר אלו סנהדרין וכו' לפי ששרי אומות העולם קטרגו ואמרו מה אלו אף אלו, לכן צוה ה' לקחת לולב בידו כי כן ארבעה מינים הללו נאמרו בקדוש ברוך הוא וזהו אות לבית ישראל כי אין עובדים ע"ז אלא לבם הוא מכוון להקדוש ברוך הוא כנזכר וארבעה מינים אלו הם רמוזים בשמו הגדול כאשר יבא לקמן.
כ. וכנגד מה שקטרגו שהם מגלי עריות הנה אלו ארבעה מינים דומים לאבות ולאמהות הקדושות להעיד שהם בני אבותיהם לפי שהבא על הערוה הוא פוסק את החבל כמו שאמרו ז"ל 26 בפסוק וחבל נמרץ כי כל איש ישראל מושרש עד אברהם אבינו עליו השלום כחבל זה שהוא משולש משלשה חוטים, כך ישראל כולם הם בני שלשה אבות ולכן הלולב ומיניו יעידון כי ישראל הם בני אבותיהם ואין בהם גילוי עריות.
כא. ולענין שאמרו שיש בהם שופכי דמים הנה לולב ומיניו רומזים לסנהדרין ואם יש בהם שופכי דמים נידונים לפניהם, אם כן לולב ומיניו יעידון כי שקר טוענים שרי אומות העולם לומר מה אלו אף אלו וזה לנו לאות לולב ומיניו, וזהו שאמרו דבנטילת הלולב ומיניו אות היא כי דידן נצח לאומות העולם וכן נמי יהיה לאות ולזכרון לנו עדת ישראל שימצאו בנו העיקרים הללו שאנו מראים בלולב ובמיניו לבלתי ימצא בנו חס ושלום ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים ולא יהיה הלולב תחת סניגור קטיגור.
התעוררות לעבודת ה' ולאחדות ישראל מרמזי ד' מינים
כב. ולפי כי העיקר תלוי באחדות שנאמר הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו לכן באה המצוה הזאת של נטילת לולב לכל אחד מישראל למען יהיה לבו של כל אחד שלם עם הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר תנה בני לבך לי כדי שלא יחטא והיינו כנגד סור מרע, ואחר כך יקיים ועשה טוב להמצא בו ענין האחדות כי זה עיקר לכל איש ישראל כמו שאמרו ז"ל, הבונה בשמים מעלותיו אימתי בונה בשמים מעלותיו בזמן שואגודתו על ארץ יסדה אשר ישראל הם נעשים אגודה אחת, משל למדינה הבנוייה על גבי הספינות כל זמן שהספינות קשורות זו בזו המדינה בנויה נתפזרו הספינות נפלה המדינה.
כג. ולכן להעיד על עיקר האחדות אמרו שצריך שיהיה הלולב עליו דבקות זו לזו, לרמוז כי ישראל איש באחיהו ידובקו באחדות גמורה זה בזה והם דבקים במלכם בקשר אמיץ, ולכן אם הלולב נפרדו עליו זה מעל זה והוא שנדלדלו כעלי החריות הוא פסול כי הוא מורה על הפירוד הגמור הנמצא בו בקרב איש ולב עמוק מאחר שנדלדלו משדרה של לולב שהוא העיקר ועתה דומה לחריות של דקל שהם נפרדים כמו שנאמר מאלה נפרדו איי הגוים ולכן הוא פסול.