חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג הסוכות · פרק ז - שמיני עצרת
ביאור מ"ש עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב
א. כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם ואמרו ז"ל 104 עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב והוא סימן לעניינים אלו, פ'ייס בפני עצמו שהכהנים היו עבודתם בחג המשמרות חוזרות חלילה ובשמיני עצרת היה הגורל מחדש מי יעבוד, ז'מן שאומרים שהחיינו ולא סמכינן אזמן דרגל קמא, ר'גל בפני עצמו שאומרים שמיני חג עצרת ולא חג הסוכות, ק'רבן שלא היו מקריבים בו אלא פר אחד נגד ישראל ולא כשאר ימי החג שהיו פוחתים והולכים, ש'יר בפני עצמו שיר מיוחד היה ללוים למנצח על השמינית, אי נמי ש'מחה בפני עצמה ואינה מעורבת עם שמחת הרגל דסוכות וצריך שלמי שמחה בפני עצמה, ב'רכה בפני עצמה שהיו מברכים את המלך כמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.
טעם שנקרא עצרת, ויבאר למה לא נקבע נ' יום אחר החג
ב. ונקרא בשם עצרת לפי שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל עצרתי אתכם לפני כמלך שזימן בניו לסעודה לימים קצובים, כיון שהגיע זמנם להפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם כמו שאמרו ז"ל.
ג. והנה ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה ממנה חמשים יום כשם שהעצרת רחוקה מן הפסח חמשים יום ולמה היא אינה רחוקה מן החג, משלו חז"ל 105 משל למלך שבאה לו שמחה והיו לו בנות נשואות במקום קרוב ובנות נשואות במקום רחוק אלו שהן נשואות במקום קרוב במהרה יכולין לבא ולחזור לביתם ואלו שהן נשואות במקום רחוק שאינן יכולין לבא ולחזור לביתם אמר המלך אני ואתם נשמח ביום אחד, כך כנסת ישראל על ידי שישראל יוצאים מן החורף אל הקיץ לפיכך היא רחוקה ממנו חמשים יום שיש שהות בימים שיוכלון לבא ולחזור, אבל בחג על ידי שישראל נכנסים מהקיץ לחורף קשה להם טרחות דרכים אינה רחוקה ממנו חמשים יום שאין שהות בימים לילך ולבא אמר הקדוש ברוך הוא אני ואתם נשמח ביום אחד, נאמר כאן עצרת תהיה לכם ולהלן הוא אומר עצרת לה' אלהיכם הכל ביחד וכתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
טעם שנקרא עצרת ע"ד הסוד
ד. ובזוהר פרשת פנחס 106 פירשו שם עצרת לשון מלכות מלשון זה יעצר בעמי רמז למלכות שמים שמתייחדת עם דודה ביחודא שלים, ועל כן כתב האר"י זלה"ה שזהו הטעם שאנו מזכירים בשמיני עצרת משיב הרוח ומוריד הגש"ם כי אז הוא סוד הייחוד והורדת גבורות גשמים, והוא בסוד למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני כי מלכות שמים נקרא דרגא תמינאה כמ"ש בפרשת חוקת.
ובזוהר פרשת אמור 107 גם כן איתא ז"ל, תא חזי כתיב ביום השמיני עצרת מאן עצרת אלא בההוא אתר דכלא מתקשרן כחדא אקרי עצרת כנופיא (פירוש מלכות) ואי תימא הכא דאקרי עצרת מאי טעמא (פירוש מ"ט ביום הזה נקרא עצרת דהא ליכא למימר כי כל המדות עליונות באים אצלה שהרי נודע כי הם מזומנים לקדש עילאה) אלא בכל אינון יומין יומי סעודתי דענפי אילנא הוו ועל דא שבעין פרים אינון לבתר חדוותא דאילנא ממש (הוא התפארת עץ החיים) וחדוותא דאורייתא (הוא המלכות תורה שבעל פה) ובגיניה הוא יומא חד עצרת חדוותא דאורייתא ודאילנא, ועל כן עצרת כי עצור עצר ה' בעד כל רחם שמתייחדים יחדיו ועל דא לית חולקא בהאי יומא אלא לקודשא בריך הוא וכנסת ישראל וישראל החתן והכלה המעוררים הייחוד ובגין כך עצרת תהיה לכם ולא לזולת.
טעם שראוי לטבול קודם עצרת ובפרט אם אינו טהור
ה. כי על כל אלה ראוי ונכון לכל איש הירא לטהר עצמו ולטבול בשביעי לכבוד הרגל הקדוש והטהור כי לא גרע משאר רגלים שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל אחר שאמרו שהוא רגל בפני עצמו, וכל שכן שראוי להחמיר בה יותר משאר רגלים אחר שכל מה שפעלנו ועשינו מיום ראש השנה ועד עתה הכל כאשר לכל היה הכנה והזמנה ליום הקדוש הזה להכין אותה ולסעדה להתייחד עם דודה כנודע מכל אשר כתבנו למעלה, ואם כן איפה איככה יוכל לעורר אהבת דודים ויחודא שלים אם לא יזמין עצמו לכך להתקדש ולטהר, וכל שכן אם נפשו לא מטוהרה חס ושלום כי זימן לבנים ומצא שחורים כי יפקד מושבו מחולקא דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל כי הכל הולך אחר החיתום.
התעוררות תשובה ליום עצרת, וחובת התפלה לאריכות ימים
ו. ומה גם למה שאמרו בזוהר 108 על ענין הפתקין דתליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת ואי עביד תשובה שלימתא קמי מאריה אתקרעו פתקין, שאף על פי שנמסרו הפתקין ביום הושענא רבה לא ניתן להם רשות עדיין לפעול דבר עד שמיני עצרת שביום ההוא נותנים רשות לשוטרים של מעלה שקבלו הפתקין שיעשו מה שכתוב בהם.
ז. וצריך כל אדם עוד השמש במרומים להוסיף טהרה על טהרתו וקדושה על קדושתו להתדבק עם קונו ולבקש מלפניו על נפשו, ולית דין צריך בשש עד שיפוח היום ונסו הצללים ולעשות תשובה לפניו כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה שלא יכרת נפשו במבחר ימיו חס ושלום שצריך כל אדם להיות רודף אחר החיים הגופניים להיות זוכה בהם לחיים נצחיים כי לא יתכן לאדם להשלים נפשו בימי מספר כי אורחא רחיקא וזוודין קלילא והמאריך ימים מתאחז במדות עליונות כפי שניו כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קפ"ה זה לשונו.
והאי יומא נטיל לכולהו נפשאן והוו ברשותיה ואי לא קיימא ברזא דשבעין לית רשו לנפשא דקיומא דנפשא ברזא דשבעין כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ואי תימא לנפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין לא שלטא בהו ודאי שלטא בהו אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיא לפקודי אורייתא וכו', כי מבואר מהמאמר הזה כי אינו דומה המת בקצרות שנים להמאריך ימים לפי כי כפי שניו כך הוא מתאחז במדות העליונות.
ח. כי על כן ראוי לכל אדם לרדוף אחר חיי הגוף לפי כי הם סיבה לחיי הנפש וכי באו ימי השילום יומא בתראה דחג ראוי לעורר עצמו על כך ותמיד תהיה זאת לנגד עיניו ולא יסיח דעתו ממוראת שמים אפילו שעה אחת אולי יחנן ה' ויאריך ימיו בטוב ובנעימים, כי מי פתי אשר לא יבין את זאת אשר באים בני האלהים להתיצב על ה' והרשות נתונה אם למות אם לחיים כהיום וילבש חרדה כמדו יראה ורעד יבא בו ותאחזהו פלצות לומר מי יודע מה נעשה בדיני אוי לי אויה לי כי עונותי עברו ראשי ותמיד תפילתו בפיו להתחנן לפניו יתברך בבקשה ובתחנונים, וגדולה מכולן לשקוד על לימודו ואל יתן דומי לו כי השעה צריכה לכך ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך.
מנהג יראים לומר בעצרת מזמורי התשובה ומעשה הקרבנות
ט. ועל כן נהגו רבים מיראי ה' להיות תמיד שגור בפיהם כהיום הזה מזמורי התשובה כמו תפילה לדוד שמעה ה' צדק (סי' י"ז) ולדוד משכיל אשרי נשוי פשע (סי' ל"ב) ומזמור בבא אליו נתן הנביא (סי' נ"א) וכיוצא יען המה כמו וידוי דברים והוא עיקר גדול לחתום פי שטן, ויתר דברים המכפרים כמו מעשה הקרבנות וכיוצא.
טעם אמירת מזמור למנצח על השמינית קודם ערבית עצרת
י. ומטעם זה נהגו לומר בערבית למנצח על השמינית וכו' הושיעה ה' כי גמר חסיד (סי' י"ב) כי מזמור זה אמרו יהושע בפטירת משה רבו עליו השלום כמו שאמרו ז"ל וקלל את כת מדברי לשון הרע יכרת ה' כל שפתי חלקות יען כי הם גרמו לו למות במדבר על ידי שסיפרו דור המדבר לשון הרע על ארץ ישראל והוצרכו למות הם במדבר והוצרך גם משה להיות עמהם כמו שדרשו ז"ל בויתא ראשי עם, וכל זה יען בשמיני עצרת היא גומרה של תורה וקורין פרשת וזאת הברכה בפטירתו של משה רבינו עליו השלום ועל כן תיקנו לומר מזמור זה על פטירתו, והוא סגולה לכפר על כל פשע וחטאה כמו שאמרו בזוהר 109 במיתת בני אהרן שקורין אותה ביום הכפורים בעבור ישמע העם ויצטערון על אבודיהון דצדיקייא ויתכפר להו חובייהו וכל דמצטער על אבודיהון דצדיקייא קודשא בריך הוא אכריז עליה וסר עוניך וכו'.
ועל כן ראוי לכל אדם לתת אל לבו בעת אמירת המזמור ולהצטער על מיתתו ולאמר בלבו איה אבינו רועינו בא בכח מעשיו, גבור לעמוד בפרץ דוחה את הגזרות, היה לנו למחסה ולחומה ביום זעם והן עתה אין מי שיעמוד בעדינו יתומים היינו ואין אב, וכן כל כיוצא בזה יתן אל לבו בעת ההיא ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, וגם כי יתן אל לבו אם נכשל בעון לשון הרע שכרתו דוד במזמור זה ושמא זה יהיה בעוכריו להיות הרשות נתונה ביד גונדא דחימה להכריתו חס ושלום אזי יכנע לבבו הערל בחרטה גמורה וסלף בה שבר ברוח ושב ורפא לו.
יא. ואולם עיקר כוונת המזמור הזה ברגל זה הוא סוד ה' ליראיו וברי"תו להודיעם, אשר חכמים הגידו על המילה שניתנה בשמיני סוד הייחוד החתן עם הכלה מלכות שמים הנקרא דרגא תמינאה כנז"ל הנעשה כהיום הזה, כי על זה אמרו ז"ל ביום השמיני שלח את העם וילכו לאהליהם שהלכו ומצאו נשות"יהם בטהרה והבן.
ויתר דברי המזמור הושיעה ה' כי גמר חסיד לפי זה ירצה כי לפי כי כל עיקר הייחוד הזה מעשה ידינו כוננהו באתערותא דלתתא כנודע על כן אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד הוא הגורם הייחוד כמ"ש בר"מ פרשת פנחס דף רכ"ב איזהו חסיד המתחסד עם קונו כגון דוד דהוה מחבר ומאי הוה מחבר אורייתא דלעילא הוה מחבר עם קודשא בריך הוא וכו', ולפיכך אמר כי הן אמת יש לנו לומר שירה על המילה שניתנה בשמיני כשנעשה הייחוד אכן הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו', והיינו דקא מסיים ואמר כרום זולת לבני אדם ודרשו ז"ל 110 דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן כי את דתי המלך אינם עושים ואין התעוררות בהם.
אזהרה שלא לנטות בעצרת משמחה של מצוה
יב. וכל האיש המשכיל בנותנו אל לבו זאת יחרד לבו ויתר ממקומו פן חס ושלום בעונו נהר יחרב ויבש והצדיק אבד ועל ידי כך יהיה זהיר וזריז בשמחת הרגל, כי אף כי נצטוינו לשמוח בה לא אמרו אלא שמחה של מצוה לעורר אם הבנים שמחה להתייחד עם דודה כי זה צריך להיות כל מגמת עינינו ברגל זה, לא להיות כל עמל לפיהו ולמילוי הכרס חלילה כי מגרעות נתן לנפשו ולרוחו ולנשמתו רק יהא מורא שמים עליו ויקיים וגילו ברעדה בשומו אל לבו מה מאד נעלה השמחה של מצוה ומה נעשה בה למעלה ובשמחתו אל יתערב זר.
ראוי להרבות בשירים ותשבחות בעצרת
יג. ועל כן קראו לימים האלה שמחת תורה כי נודע שכינוי שמ"חה בה כמו שאמרו בזוהר כי בשמחה תצאו דא כנסת ישראל להורות שנגמר סוד הייחוד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה אם הבנים שמ"חה, ולפיכך ראוי ונכון להרבות בשירים ותושבחות בבית הכנסת בערבית ובשחרית וגם על שולחנו לעורר חבצלת השרו"ן לשיר בקול נעים גילה ורנן כבוד הלבנון יתן לה הוד והדר בבית אלהינו, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה לעורר האהבה על ידו.
טעם שיש לאחר ערבית עצרת עד שתחשך
יד. וכתבו מן הפוסקים האחרונים ז"ל להאריך בשירים ותושבחות בערבית ליל שמיני עצרת עד שתחשך כדי שלא יבואו לקדש מבעוד יום כי מאחר שצריך בחוצה לארץ לאכול בסוכה יצטרך לברך על הסוכה שעדיין יום שביעי של סוכות הוא ושוב איך יאמר בקידוש את יום שמיני חג עצרת ונמצאו הברכות סותרות זו את זו דאי יום סוכות הוא לאו שמיני עצרת הוא ואם שמיני עצרת הוא לאו סוכות הוא, ואף אם לא יברך על הסוכה אם עדיין הוא יום סוכות נמצא ברכתו בטלה בשמיני עצרת ועל כן טוב ונכון להזהר כי רבים שגו בזה, ואף הנזהרים אין עיניהם צופות רק לשקיעת החמה וכן לא יעשה רק עד שיראו שלשה כוכבים קטנים רצופים כמו שהארכנו בפ"י דיוה"כ עיין שם בתוספת יום הכפורים.
מצוה לישב בסוכה בליל עצרת בחו"ל
טו. ומצוה לאכול בסוכה לילה הזאת מפני שהוא ספק שביעי אבל אין מברכין על ישיבתה כדי שלא יבואו לזלזל בו לעשותו חול לומר שהוא שביעי של סוכות, ועוד כדי שלא לברך שתי ברכות סותרות זו את זו ולפיכך אזלינן לחומרא הכא והכא לישב בסוכה מספק ואין מברכים דברכות אינן מעכבות, ומקדשין בו כיום טוב לחומרא שמא שמיני עצרת הוא.
טעם שלא תיקנו בעצרת ליטול לולב מספק כ"א לאכול בסוכה
טז. ומה שלא תקנו חכמים גם כן ליטול הלולב היום הזה מספק בלא ברכה דומיא דסוכה, הדבר פשוט משום שאינו אלא מדרבנן דיום ראשון הוא מדאורייתא בלבד ולפיכך לא החמירו בו כמו בסוכה שהיא מן התורה כל שבעה, ועוד מטעם אחר לא רצו לתקן בלולב מפני שאם הוא יום שמיני הוי הלולב מוקצה לטלטל שהרי הוא יום טוב והוה מינכרא מילתא שהוא נוהג בו מנהג חול אבל בישיבת סוכה לא שייך למימר שהוא נוהג בו מנהג חול שכן דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה שסוכתו עריבה עליו אפילו שלא לשם מצות סוכה כמו שכתבו הפוסקים ז"ל, ולפי טעם זה אוכלין דווקא בסוכה אבל אין ישנים בה שאין דרך בני אדם לישן בה שלא לשם מצוה ונראה שעושה אותה חול אם היה ישן שמה.
דין הזיווג בליל עצרת
יז. ומתורתו של האר"י למדנו למנוע הזיווג בליל התקדש החג הזה מטעם כי אין מזכירין גבורות גשמים עד תפילת מוסף היום כנזכר לעיל, וכבר כתבנו כמה פעמים בענינים האלו כי הכל לפי מה שהוא אדם ומרגיש בעצמו אמרו ולא לכל אדם פן יקראנו אסון מקרה אשר לא טהור ויברא משחית לחבל חס ושלום.
ראוי בחו"ל לנהוג שמחת תורה אף בשמיני עצרת לכבוד א"י
יח. ובני חוץ לארץ ראוי ונכון לעשות שמחה של תורה גם ביום הראשון לכבוד ארץ ישראל העושים שמחתה של תורה היום ולעטר את הספרים בעטרות זהב וכסף כדלקמן ולהקיף בלילה את התיבה שבע פעמים עם ספרי התורה בששון ובשמחה ובקול שירים נאים, וגם בחוצה לארץ ירבו גם כן ביום שמיני בשמחה זו כי כן העיקר של הייחוד למעלה הוא בשמיני ומסירת הפתקין בו ביום, ולא ידעתי למה לא נהגו ככה לרבות השמחה בראשון וגם בשני ומי שבידו לתקן יתקן.
וכן ביום בתפילת שחרית ראוי להוציא כל הספרים חוצה ועטרותיהם בראשיהם לשמח לב כל ישראל בתפילתם בששון ובשמחה ולשורר בנועם התפילה יותר מכל שבעת ימי החג יען הוא אז כחתן יכהן פאר והיא ככלה תעדית כליה להתייחד עם דודה ונגילה ונשמחה בו, ובפרט בשעת ההלל יזהרו כל הקהל לשורר אותו בקול תודה ובקול זמרה כי בו תרומם בת רמה וכן הלל בגימטריא אדני כנודע, ויוציאו ספר תורה בתודה ובקול זמרה כבמזמוטי חתן וכלה וכל המרבה לפניו צהלה ושמחה בכל עוז ותעצומות הרי זה משובח.
תפלה לעת הוצאת ס"ת בשמיני עצרת
יט. וראוי בעת פתיחת ההיכל להתחנן לפני בוראו בנוסח תפילה זו.
יהי רצון מלפניך יו"ד ה"י וי"ו ה"י (הגה, צריך לכוין גם הוי"ה פשוטה ושני שמות אלו הם בחינת קדושת היום בסוד וגם אמנה אחותי בת אב"י היא) ה' אלהינו ואלהי אבותינו מלך עו"זר ומושיע ומג"ן שתקבל ברחמים את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום ולעורר נועם אהבת דודיך וכלולותיך הדר כבוד מלכ"ותך ובימין חשקך תכבדך כי תחבקנה, והרפה לה מוקד דינה אשר שאבה בימי הדין גבו"רות פחדך וזיו כבוד יקרה האר מזוהרך וכבודך במי אש"דך לתת מטר אר"צך בע"תו, גשם נדב"ות תניף אלהי"ם גשם מטרות עו"זך גבורות גש"מים אשר המה עולים במספר שמות אה"יה והמלא אשר בקרבו ביו"דין באל"פין ובה"הין חו"תם המלוכה אשר מבית ומחוץ תצפנו להחיות זרע על פני כל האר"ץ אל חדר הור"תה וארצנו תתן יבולה והיא תעצור בעד רחמה עצ"רת לה' ולא תגעיל ויגרש מפניה אויב ונתן לה רחמ"ים.
ומשם יושפע לי אני עבדך בן אמתך אור החיים והשלום, שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני, מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי, יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ואם בעון בצעי ופשעי וחטאתי כדאי אני להמסר פתקי גזר דיני בידי האף והחימה חס ושלום, אתה טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכפר חטאתי ועונותי ופשעי בזכות תורתך התמימה משיבת נפש ותאריך קיצי כי אליך אשובה ולא אשוב עוד לכסלה.
ואנא ה' משיב הרו"ח ומוריד הג"שם העליון, זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה ותן ט"ל ומ"טר לברכה על כל פני האדמה ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידך כמו שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמי"ם לתת מטר אר"צך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך, גם ה' יתן הטוב ואר"צנו תתן יבולה.
וחננו מאתך חכמה ובינה והשכל להבין עמקי סודות תורתך הנעימה, יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב, ועוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ומלך ביופיו תחזינה עינינו וקיים בו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
קודם מוסף מכריזין משיב הרוח, וטעמים שממתינים לשמ"ע
כ. ואחר כך קודם תפילת מוסף מכריז השליח ציבור משיב הרוח ומוריד הגשם כדי שידעו הכל שיתחילו לומר אותו ולא יהא הדבר מעורבב בקהל שזה יאמרהו וזה לא יאמרהו.
כא. ולפי שהגשמים הם סימן קללה בחג לכך אין מתחילין לאומרם עד כלות החג, ועוד כי בראש השנה נגזר פלוני זכאי פלוני חייב אבל הגזר דין אם טוב ואם רע הוא ביום הכפורים, וכן בגשמים נגזר בראש השנה מרובים או מועטים ובשמיני עצרת נגזר היאך יבואו והיכן יבואו ולפיכך מתחילין להזכיר היום גשמים, וטוב לומר התפילה הנזכרת בסמוך גם קודם תפילת מוסף.
דין טעה ואמר מוריד הטל בחורף
כב. וצריך להזהר בענין שאל ישכחו מלהזכירו שסוד הדבר רם ונשא והבלתי מזכירו בזמנו מגרעות נתן חס ושלום, ואם טעה ולא הזכירו כל זמן שנוהגים לאומרו אם נזכר קודם שחתם ברכת מחיה המתים חוזר לאתה גבור כמבואר בפוסקים אלא שלא נזהרו עכשיו בזה יען אנו מנהגינו לומר מוריד הטל וכיון שהזכיר טל אין צריך לחזור, אכן מי שבא בסוד ה' היודע סוד גבורות גשמים צריך להזהר מאד שלא להחליף את של זה בזה כי הכל מתוקן בשפ"ר מעלות המדות.
יש לקבל פני רבו אף בשמ"ע, ואזהרה למתרשלים בו מסוכה
כג. ואחר התפילה יקבל פני הרב ככל החגים יען כי רגל בפני עצמו הוא, ושוב ישוב לבית לסוכתו כמו בסעודת הלילה ולא כאותם הנוהגים שלא לאכול ביום הזה בסוכה ומקצתן אוכלים מקצת הסעודה בסוכה ומקצתה בבית והנוהגים כן עוברים על דינא דתלמודא בודאי וצריך למחות בידם, ואף אם הוא שבת צריך לעשות סעודה שלישית גם כן בסוכה.
תחינה לומר ביציאה מהסוכה בסיום החג
כד. וכשיוצא ממנה כדי שלא לאכול בה עוד ינהג מנהג אנשי מעשה לומר בצאתו.
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות קיום מצות סוכה זאת שקיימנו נזכה ונחיה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן כמו שנאמר התמלא בסוכות עורו אמן כן יהי רצון.
אין ליהנות מפירות נוי בסוכה בח' וט', ואיסורי מכין ביו"ט
כה. ויזהרו שלא ליהנות מהסוכה מפירות התלויות בה לנוי כל יום שמיני ובחוץ לארץ אף בתשיעי שהוא ספק שמיני, וגם צריך להזהר מה שאסור להכין מיום טוב לחבירו שלא להעמיד השולחנות והספסלים שבסוכה להכין בבית לצורך הלילה, ודווקא להכינם אסור אבל להביאם לביתו ולסדרם בלילה מותר וכן כתבו גדולי הפוסקים, אבל שאר הכנות אסורים ואפילו להביא יין מיום טוב לחבירו אסור, ויש אוסרים להכין ספר תורה גם כן מיום טוב ליום טוב, ומכאן ילמוד כל אדם לשאר דברים של חול לבלתי הקל בהם חס ושלום.
אזהרה לקרוא אחר מנחת שמ"ע פרשת וזאת הברכה שמו"ת
כו. ואחר תפילת מנחה זכור אל תשכח לקרות פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום כדי להשלים פרשיותיו עם הציבור בשלימות כי הכל הולך אחר החיתום, וצריך להזהר בזה כי רבים שכחוהו בהשתנות הזמן הרגילים בו מערב שבת לערב שבת ושכחוה, והירא את דבר ה' יהיו עיניו ולבו אליה ולהשלים עם הציבור פרשה זו שנים מקרא ואחד תרגום כדינה לחבר את האהל להיות כולם כאחד ראשם מגיע השמים ועשו פרי למעלה להאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים.
תפלה קדמונית לומר בגומרה של תורה ביחיד ובציבור
כז. וחסידים הראשונים ז"ל נמצא כתוב שהיו אומרים נוסח תפילה זו אחרי גומרם קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בגומרה של תורה וזה נוסחתה.
הדרן עלך אורייתא קדישא והדרך עלן אורייתא קדישא, דעתן עלך ודעתך עלן אורייתא קדישא, לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ג' פעמים.
ויהא רעוא קדמך למיהוי עמנא לעלמא דאתי משה רעיא מהימנא ויופי"אל רב ממנא וחמשין ותלת רתיכין דתחות ידיה דממני בשמושא דאורייתא כל חד וחד על מטריה וסלקין לכל פרשתא ופרשתא לאתעטרא קמיה קודשא בריך הוא לאתייחדא לעילא לעילא, ויהי רעוא קמך דיתכללון השתא בשלימותא דאורייתא כולהו כללא חדא לאתעטרא בגו כורסייא קדישא עם ממנין רתיכין שמשין דילהון, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אמן כן יהי רצון.
תפלה שיוסיפו הציבור לנוסח הנזכר בעת גומרה של תורה
כח. והחתן המסיים תורה ביום שמחת תורה אחרי גומרו סדר הפרשה וזאת הברכה ראוי שיאמרו עם החתן המתחיל יחדיו תפילה זו ויוסיפו נוסח זה.
ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו הבוחר בתורה ובמשה עבדו שבזכות חמשה חומשי תורה ובזכות פרשיותיהם ובזכות פסוקיהם ותיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם ושמותיהם הקדושים היוצאים מהם וזכות אבינו רועינו משה רבינו עליו השלום, להיות נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו להיות זוכים היום ביום חתונתנו וביום שמחת לבנו לעורר אם הבנים שמחה ולבער קוצים מן הכרם ולייחד סוד תורה שבכתב בסוד תו"רה שבעל פה ביחודא שלים באהבה ואחוה וריעות, ומשם ימשך לנו שפע אור החיים לנפש רוח נשמה להאריך ימינו בטוב ובנעימים וביראת ה' כל הימים.
והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך ומצוותיך וחוקתיך לעולם ועד כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו.
ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינתנו ושיתנוצצו ניצוצות אבינו רועינו משה רבינו עליו השלום אשר על ידו גילית עמקי סודות תורתך, וזכותו וזכות תורתו וענותנותו וקדושתו יעמוד לנו לבל נכשל לעולם ועד לתט אשורינו מתורתך הקדושה חס ושלום ולהיות דברי מחמדיה חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים עלינו ועל בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב וקיים באמת ובאמונה חק ולא יעבור ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא.
ובכח סגולת חמשה חומשי תורה המכוונים לחמשה חסדי אבא קדישא עילאה ובכח סגולת תורה שבעל פה המכוונת לחמש גבורות אימא, הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים ומלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והשפיע עלינו אור ישועה ורחמים ממעייני הישועה אבא ואימא עילאין בהם עולם ונושעה כאמור ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
אזהרה להשלים עד ש"ת פרשה שלא קראה שמו"ת
כט. והנה מי שלא שת לבו אל דבר ה' כל שבתות השנה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום או שכח איזה פרשה שלא קרא צריך כהיום הזה לקרותן שנים מקרא ואחד תרגום, כי אף שלפי דברי הזוהר פרשת ויקהל משמע שצריך להיות דבר יום ביומו ומידי שבת בשבתו כמ"ש בפרקי שבת, היינו לכתחילה אבל בדיעבד יש אומרים שאם יקרא היום יוצא ידי חובה.
וכבר כתבנו בפרקי חודש אל"ול שמזה הטעם הנהיגו הראשונים לרוב המון ישראל לקרוא סדר הפרשיות מראש חדש אלול ואילך כדי שברוב הזמן עד יום שמחת תורה ישלימו את כולם, אכן לא ידעו ולא יבינו כי חייבים הם לקרותן שנים מקרא ואחד תרגום ולא יצאו במקרא לחוד והנוהג כן מצוה להודיעו שישלים פרשיותיו שמו"ת לצאת ידי חובה, אכן הנזהרים לקרות מידי שבת בשבתו אין צריכים רק לעבור נביאים וכתובים.
ציונים והערות לפרק ז
104) ר"ה דף ד' ע"ב. 105) פסיקתא פסקא כ"ח אות ז'. 106) זוהר פנחס דף רנ"ו ע"ב. 107) זוהר אמור דף צ"ו ע"ב. 108) זוהר ויחי דף ר"כ ע"א. 109) זוהר אחרי מות דף נ"ז ע"ב. 110) ברכות דף ו' ע"ב.