אור ברסלב
חמדת ימים ג חג הסוכות › פרק ו - שמחת החג - תקון ליל הו"ר - תפלות הו"ר ומנהגיו

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חג הסוכות · פרק ו - שמחת החג - תקון ליל הו"ר - תפלות הו"ר ומנהגיו

פרק ה - נטילת לולב - נענועים והקפות - לימוד לאושפיזין

חיוב השמחה במועדים ובפרט בחג הסוכות

א. כבר כתבנו בפרק חול המועד אשר חכמים הגידו 88 כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז שזה נאמר על המבזה חולו של מועד ונוהג בו כמעשהו בחול הן במעשה הן בסעודה שעושה סעודתו כדרך חול ואינו שמח בהם אין לו חלק לעולם הבא רחמנא ליצלן, ואם כך אמרו בחול המועד דפסח כל שכן וקל וחומר בחול המועד של חג הסוכות אשר הוא זמן שמחה לכל היא כמו שאומרים זמן שמחתנו. 89

שמחת בית השואבה שהיתה במקדש

ב. ובימים האלה היה שמחת בית השואבה בבית אלהינו, ואמרו בגמרא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה לתמיד של שחר ומשם לתפילת השחר ומשם לקרבן המוספין ומשם לתפילת המוסף ומשם לבית המדרש ומשם לאכילה ושתיה ומשם לתפילת המנחה ומשם לתמיד של בין הערבים ומכאן ואילך לשמחת בית השואבה, והרבו לספר ברוב וגודל השמחה הנעשה בשמחת בית השואבה עד שאמרו 90 מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, אשרי עין ראתה כל אלה.

ראוי לשמוח בלילי חוה"מ בבתי כנסיות זכר לשמחת בית השואבה

ג. וכן ראוי ונכון לנו לשמוח בימים האלה בשובע שמחות בתורה ובמצוות במאכל ובמשתה ולהרבות בלילות האלה שמחה וששון בבתי כנסיות ובתי מדרשות אשר הם לנו היום בגלות החיל הזה למקדש מעט, לשורר בנועם שירים ותושבחות ולפזז ולכרכר לפני ה' אלהי ישראל העומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כמו שאמרו בזוהר זכר למקדש דומיא דהקפת התיבה אשר אנו מקיפין בכל יום זכר להקפת המזבח של בית אלהינו וילפינן לה מקרא דציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה.

והוא הדין לענין שמחת בית השואבה דחיובא רמיא עלינו לעשות זכר לה ולעורר שמחה וששון בשמים ממעל אשר כמה וכמה צרה כפולה ומכופלת למקום עלינו בהיותינו בארץ אויבינו דוויים וסחופים תחת יד האומות, וביותר בחגים ובמועדים יעלה את ירושלים בראש שמחתו ודואג ואומר איה מעון אריות בני היכן הם, ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין האומות ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם כמ"ש לעיל בפרקים, ותהי זאת נחמתו יתברך בעשות חק וזכרון בית קדשינו ותפארתנו וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.

ראוי להדליק מאורות ואבוקות בבתי כנסיות זכר לשמחת מקדש

ד. ועל כן ראוי לאנשים חכמים וידועים להיות זריזים וזהירים לעשות זכר לשמחת בית השואבה כל לילות חול המועד בבתי כנסיות ולהדליק המאורות של בית הכנסת ולהרבות בנרות ואבוקות כמו שנאמר על כן באורים כבדו ה'.

סגולת השמחה בחג הסוכות להיות שמח כל השנה

ה. ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של עושה אלה ובטוחים להיות שמחים דשנים ורעננים מראשית השנה ועד אחרית השנה, וזה בדוק ומנוסה אצל רבים כי אות ומופת הוא החג הקדוש הזה, כאשר יתנהג בו האדם אם בעצבון כן יהיה תמיד כל השנה ואם בשמחה וששון כן יהיה שש ושמח בימי שנה בכל מיני שמחות ונסו יגון ואנחה, על כן שומר נפשו ירחיק ממנו כל מיני דאגה ויגון ואנחה בימים האלה ובזמן הזה כי גורם רעה לעצמו חס ושלום, אלא כל ענייניו וכל עסקיו ישליכם אחרי גוו ויתדבק בשמחת קונו בלתי לה' לבדו.

יבאר החיוב לעשות זכר לשמחת מקדש מלבד הקפות ש"ת

ו. והפוטרים עצמם מעשות זכר לשמחת בית השואבה ביום שמחת תורה לא עשו ולא כלום כי הזכר הוא כולו ולא מחצה דומיא דהקפת המזבח שבכל יום ולא הספיק בשבע הקפות של יום הושענא רבה וכן הדבר הזה כאמור, ומה גם כי יתן אל לבו האיש המשכיל בחינת המשכת המקיפים הנמשכים בימי החול המועד הקדוש הזה אשר הם אורות מעולים מאד מה שלא נעשה כן בימי חול המועד חג הפסח, ידע וישכיל גודל מעלת רוממות הימים האלה ואין לאבד בהם אפילו רגע מלהיות דבק בה' אלהינו.

אזהרה למשחקים בקוביא חלף השמחה בימי המועד

ז. וכבר הארכתי בפרקים בעונש המשחקים בקוביאות בימים האלה מאז הבקר עד הערב וגם בלילה לא נתנו שינה לעיניהם, אוי להם כי גמלו רעה לנפשותם וגדול עונם מנשוא כי השכינה צווחת עליהם לאמר, הטוב היות חליפי שמחת בית השואבה אשר לא נתנו שינה לעיניהם בשחוק הקוביאות ולנדד שינה מעיניהם להכעיסני במעשה ידיהם, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, הכזה יהיה חג אבחרהו, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ומה גם כי רבים מעמי הארץ התירו לעצמן לשחוק בסוכה משכן השכינה ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל, וכבר הארכתי בתוכחה זו לעיל ושומר נפשו ירחק ממנו.

בקריאת פרי החג ונסכיהם יכוין לביטול שרי האומות

ח. וראוי לכל אדם בעת קריאת ספר תורה בימים האלה בקרבנות החג להתפלל לפני אלהיו על שרי אומות העולם שיתמו ויספו במהרה בימינו, כי הנה שבעת ימי החג הם כנגד השבעים שרים דאומות העולם כי כל אחד כלול מעשר הם שבעים ולפיכך היו מקריבים שבעים פרים בחג, וכשם שנאמר במי המבול ותנח התיבה בחדש השביעי כן בחדש תשרי שישראל עוסקים במצוות הרבה יש מנוחה ממלאכי חבלה שהם שרי האומות שנמשלו למי המבול, ועל כי על ידי העונות נעשים קטיגורים על כן היו מקריבים פרים נגד המקטרגים, ומתמעטים והולכים לרמוז שהעבירות של ישראל מתמעטים ובזה יתמעטו המקטרגים.

ט. וכן ענין ניסוך המים הרמוז בפרשיות אלה בשינוי הכתובים ונסכיה"ם ונסכי"ה כמשפט"ם היה גם כן לבטל שרי כל עם ועם ולא היה ניסוך המים רק ביום ב' וביום ו' וביום ז' סימן בו"ז, 91 ולא בחמישי ולא ברביעי ולא בשלישי סימן חר"ש שאם היה ניסוך המים גם כן באלו הימים היו מתבטלים לגמרי.

וביארו בזוהר שזהו סוד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ומסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו פירוש אם יתן איש זה ס"מ את כל הון ביתו להיות לו חלק עמהם עם ישראל על ידי בו"ז שהוא רמז לניסוך המים בימים אלה כנזכר יבוזו לו, ובניסוך המים הם נכנעים ונעשים כחר"ש הנשבר ואין להם תיקון כי אם בשבירה כחרשי האדמה, וזה פירש מורינו ורבינו האר"י זלה"ה ש'רים' ר'דפוני' ח'נם' שסופי תיבות מים וראשי תיבות חרש לרמוז ששרים אלו על ידי ניסוך המים הם חשובים כח"רש.

רמז ד' מינים על הקב"ה, ובנטילתם יכוין לביטול שרי האומות

י. ועל כי כל ענין פרשיות אלו הם נגד השבעים שרים כנזכר, ראוי לאיש הירא לתת אל לבו בעת ההיא בארבעה מינים שבידו שצותה לנו התורה ליקח חלקנו פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא שהוא דר תמיד לעולם ועד כי השרים הם מתבטלים והולכים וכשנפלה בבל נפל שרו ונתבטל וכן השאר אבל הוא יתברך קיים לעד ולעולמי עולמים ולכן צוה את זה תקחו לכם.

וכן כפות זה הקדוש ברוך הוא שהוא אחד יחיד ומיוחד כמו התמר שאין בו ענפים רבים כשאר אילנות אלא ענף אחד בלבד וכן השרים הם ענפים רבים והוא יתברך הוא אחד ושמו אחד, וענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא שהוא כלול רחמים ודין כמו ההדס המשולש שהוא כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב, אברהם חסד לבד, יצחק גבורה לבד, יעקב דין ורחמים וזה לא ימצא בעולם מי שיהיה בו שלשה הפכים הללו ברגע אחד אלא אלהינו יתברך, וגם ערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא כי הערבה אינו גדל אלא על המים כן ה' אלהינו הוא משתעשע עם התורה שנמשלה למים כענין הוי כל צמא לכו למים ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.

טעם הקפת התיבה להינצל משרי האומות, ואזהרה מן החטא

יא. וכן ענין הקפת התיבה שאנו מקיפים כל שבעת ימי החג הוא להנצל מידי יום ביום משר אחד הכולל עשרה שרים משבעים אומות, וביום הושענא רבה אנו עושים שבע הקפות להנצל מכולם כאחד כמ"ש לעיל, והחי יתן אל לבו לכל אלה הדברים ולא יעשה כמצות אנשים מלומדה ועל ידי כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו כי איככה יוכל להכניע השרים המקטרגים אם און ושרץ בידו חס ושלום אשר כל אחת מהנה הוא משחית לחבל ולקטרג כמו שאמרו ז"ל, 92 העושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד.

יב. וכן יזהר בימי החג שלא ליכשל בשום עון אשר חטא כי אם יצא מן השורה חס ושלום הוא מוסיף כח השרים לצאת מנוקבא דתהומא רבה ויבער בקרבם הכעס שהיו טמונים בחג הקדוש הזה וישחיתו את העולם חס ושלום וגדול עונו מנשוא, אכן בתתו אל לבו אל המעשה אשר הוא עושה בימים האלה כדי להכניע שרים של הקליפה בבא לחטוא יסור מרע באמור איך אעשה שני הפכים כי הנני משתדל במעשה המצוות החג הקדוש לבטל ולהכניע אל הקליפה ואם אחטא אוסיף תת כח בקליפה חס ושלום, והאיש הירא יהיו תמיד דברים האלה אל לבו ומובטח לו שלא תבא תקלה על ידו.

יום הושענא רבה הוא יום תשובה ומאמר הזוהר בזה

יג. ואם לא נשמר בימי החג וחטא ואשם במאכל ובמשתה עד שיצא מן השורה חס ושלום, יחוס ויחמול על נפשו לשוב אל ה' בבא יום השביעי יום הושענא רבה כי זמן תשובה לכל היא אולי ישוב וירחמהו יכבוש עונותיו כי זה ממדת טובו יתברך שהזמין לבני אדם יום הזה להאריך להם אולי ישובו וניחם על הרעה כמו שאמרו בזוהר ויחי דף ר"ך זה לשונו, תא חזי ביומא דדינא אתער בעלמא דקודשא בריך הוא יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בעי בר נש לאתערא תשובה ויתוב מחובוי דהא ההוא יומא פתיקין כתיבו ומשתכחי כולהו באחמתא ואי זכי בר נש דיתוב קמיה מאריה קרעין פתקין דעליה.

לבתר זמין קודשא בריך הוא לקמיה דבר נש יומא דכפורי יומא דתשובה אי תב מחטאוי טב ואם לא פקיד מלכא למחתם פתקין ווי דהא תשובה בעי לאסלקא מיניה ואי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות תליין ליה עד ההוא יומא דעצרת דהוא יום שמיני דחג ואי עביד תשובה שלימתא לקמי מאריה אתקרעו ואי לא זכי פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסראן בידא דסנטירא כיון דאתמסראן בידוי ודאי דינא אתעביד ופתקין לא מהדרן לגבי מלכא כדין צולמין אתעברו מיניה ולא אשתכח עמיה וכיון דמתעברן מיניה הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עליה ויטעם כסא דמותא ובההוא ליליא דחגא בתראה סנטירין זמינין ופתקין נטלין בתר דנטלין לון צולמין מתעברין ולא משתכחין.

יד. ובספרי"ן קדמאין אמרי כד רישא אגרע ואשתכח גופיה בריה או אנתתיה אשתכחו והוא יסתלק והני מילי כד לא אהדר כל ההוא זמנא בתיובתא אבל אי אהדר טעמא דמותא אטעם ואתסי ואי גופא גרע ומתחזי רישא אינון סלקין והוא אתקיים והני מילי כד בריה זעיר ברשותיה ואי ידוי פגימו עבידתא דידוי פגים רגלוי פגימו מרעין רדפין עליה ערק צולמא ואהדר ערק ואהדר עליה כתיב בבקר תאמר מי יתן ערב ודא כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא אבל זכאי וחסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאילו יומא דא אסתלקו מעלמא ועבדין תיובתא שלימתא קמי מאריהון ולא יצטרכו למלה אחרא זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי ע"כ.

הנה מבואר מדברי המאמר כי ראוי לאדם לבדוק עצמו לאור הלבנה והתכלית הוא לעשות תשובה שלימה לפניו יתברך חנון ורחום הוא וניחם על הרעה.

מנהג להרבות נרות בבהכנ"ס ולטבול בליל הו"ר קודם הלימוד

טו. ועל כן מנהג העם אשר בחר ה' בליל הושענא רבה להרבות נרות בבית הכנסת ומתפללים תפילת ערבית בהכנעה גדולה ובכוונה כמו בליל יום הכפורים, ורבים נוהגים לטבול גם כן מבערב כמו ביום הכפורים והולכים ומתקבצים בעלי אסופות ללמוד בתורה כל הלילה לחסות בנועם ה' בטולא דמהימנותא.

יזהר מריבוי אכילה בליל הו"ר שבו נמסרין פתקי העונש לממונים

טז. וצריך האיש הירא להיות בזריזות המביא לידי זהירות למעט באכילה ושתיה אלא אוכל נפש בלבד שהמאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא כמבואר במאמר הנזכר לעיל כי משעת הנעילה הונח משפט האדם בצריך עיון והשקפה לטובה הכל לפי המעשה והטוב אשר ייטיב כל אחד ואחד יוסיפו למחול לו וחיה, והיה אם לא יתן אל לבו לתקן מעוותו יחמירו בבית דין של מעלה בפסק דינו והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה, ואחר גמר דין חולקין הפתקין לממונים אכזרים ועדי מסירה כרתי הן למוות הן לחיים.

ומי זה האיש ירא ורך הלבב אשר לא ירגיז מרוגז הגזרה ולא ירחיק נדוד מלמלאות כריסו בבשר ויין הרבה בליל הקדושה הזאת חס ושלום ולהיות יראת ה' על פניו תמיד כל הלילה, ולהתחנן בסליחות ותחנונים לפני אל מלך יושב על כסא רחמים על אשר חטא על הנפש טרם יצא דבר המלך על כל דת ודין עד השער לא סגרו אחרי אשר יצאו הרודפים העומדים על הפקודים לעשות המשפט והדין ועד הצלם לא סר אולי יעתר לו ולא יאבד.

יבאר שמעלת הלימוד בליל הו"ר גדולה מחג שבועות וסגולתו

יז. והן לו בכח יגבר איש לעמוד חי לא ינום ולא יישן עד הבוקר אור והיו עיניו ולבו אל התיקון הנעשה על ידו בשמים ממעל וגם אל נפשו ואל עצמו ואל בשרו כי הוא ניצול מכרת כמ"ש בפרקי חג השבועות, ואם בשבועות יעשה כן לעמוד על נפשו כל הלילה כל שכן וקל וחומר שיזרז עצמו עתה בליל הקדושה הזאת עת החיתום להכריע כף זכויותיו ולהקל כף עונותיו וכריתות שנתחייב עליהם כי כל דברי התורה אשר הוא עוסק בהם המה יעמדו למשפט ללמד עליו זכות לפני אלהי המשפט לאמר, למה לך איבה עם בני בריתך אלה העומדים לפניך ומנדדים שינה מעיניהם הוגים ועוסקים בדברי תורתך, הפר הפר יוצר בראשית סלח סלח וכו', ומובטחים המה לעלות שנתם בטוב ובנעימים כי על כל פשעים תכסה אהבה זו תורה כל הכתוב לחיים.

טעם שראוי ללמוד בליל הו"ר ספר דברים ע"ד הסוד

יח. ולכן ראוי ללמוד בחצי לילה הראשונה ספר מש"נה תורה לעשות חו"תם אל השכינה שהוא גימטריא מש"נה, כי מחצות לילה ואילך אז צומחת הלבנה הגשמית ומתחלת להאיר בעולם וכן נמי נעשה הדוגמא למעלה בלבנה העליונה על ידי קריאת ספר משנה תורה שנמשכים לה אורות עליונים, וכבר נודע ליודעי דעת כי זה האור הם חיי המלך אל השכינה ובכן באותה מדה מודדים לו, חיים יוסיפו לו ואורך ימים בימינה ולא תאונה אליו רעה מראשית השנה ועד אחרית השנה.

והנה כל האמור בענין הוא לקיים הדבר מפני היראה, אכן אנשי לבב יכין להם לכוין כי כל זה התיקון אשר אנו עושים הכל הוא הכנה ליום עצרת שהוא ענין הייחוד שמתחברים חתן וכלה כמו שנבאר בס"ד, ובהתחבר השתי הכוונות יחדיו יהיו תמים לעבוד את ה' מאהבה ומיראה.

תוכחה למרבים באכילה או מתגרים בשינה בליל הו"ר

יט. ומצוה להודיע לבני אדם גבורתה של לילה הזאת וקדושתה למען ילמדו ליראה את ה' כי רבים מעמי הארץ הקלו בה ומרבים בה באכילה ושתיה כשאר ימי החג ויגרו בשינה וסרוחים על ערסותם ולא נתנו אל לבם מה נכבד היום לקנות חרדה ואימה בקרבם מפחד ה' ומהדר גאונו ויהי להם שכר פרי הבטן לפתן וכריסם לקרץ והמשתה למשטה והמאכל למאכלת, אוי להם כי גמלו לרוחם רעה וכן לא יעשה.

ויש מהם אשר באים בתוך הבאים והתעיף עיניך בם ואינם ותרדימה גדולה נופלת עליהם ויורד רירם אל זקנם רגל ברגל לנחושתים הוגשו כי שם ינוחו מאשר המה יגיעי כח משאר לילות החג מאחרי בנשף יין ידליקם ואת פועל ה' לא הביטו, ואין ספק כי מעשיהם לא במרד ולא במעל חס ושלום רק ממעוט הדעת כי לא ידעו ולא יבינו את מעשה ה' כי נורא הוא וכי המשפט לאלהים הוא.

כ. כי לו חכמו ישכילו זאת יבינו מה נכבדת הלילה הזאת לפני ה' יתברך ומה נעשה בה שגם כל העולם כולו חל מלפניו מפחדו ומהדר גאונו, אזי יכנע לבבם הערל להזהר גם בשאר לילות החג להיות יראת ה' על פניהם לבלתי נהוג בהם קלות ראש המרגילין לאדם לערוה ויתר דברים בשחוק הקוביאות וכיוצא, וכמו שנזהרים בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כן יהיו נזהרים וחרדים בימים שבין יום הכפורים להושענא רבה מאימת הדין הגדול והנורא כי הכל הולך אחר החיתום, וכל שכן בעיצומה של לילה הזאת יתקדשו ביתר שאת וביתר עז להיות עומדים בבית ה' באימה וביראה בחרדה לבלתי היות פורקים עול מלכות שמים מעליהם אפילו רגע ולבם יחיל בקרבם, ויתנו אל לבם אשכולות מרורות למו מאשר חטאו על הנפש בדרכם ובעלילותם אשר לא טובים.

אזהרה לפשפש בתשובה ביום הו"ר על עוונות שנכשל בחג

כא. ומה גם אם בתוך ימי החג עברו את פי ה' באיזה עון או מכשול ושחוק וקלות ראש על ידי אכילה ושתיה מרובה כי מלא כריסי מלא זיני ואין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר, נפשם עליהם תאבל ויתחרטו חרטה גמורה ויבקשו מחילה וכפרה את פני אל עליון גומל חסדים טובים כי עת רצון היא לבקש האדם על נפשו לפניו כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה כי על כל אלה לכל העם בשגגה באין מבין גודל היום הקדוש הזה, אכן בהוודע להם כל מה שגילו לנו חכמי הזוהר כי רבה היא מאד כל ישראל יתנו יקר לבעליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא להיות זעים וחלים מאימתו ומאימת דינו כי רב הוא.

ואשר לא שת לבו אל דבר ה' הוא מאבד עצמו לדעת וגדול עונו מנשוא כי מורה על עצמו בלתי מאמין בדברי רוח קדשם של רז"ל חכמי הזוהר עליהם השלום אשר גילו לנו אשר בו מסירת הפתקים של הגזרות והעונשים כנזכר לעיל, והשוכן בבית הזה יתן בלבם לשמוע דברי חכמים למען לא יאבד נפש אחד מישראל חס ושלום.

תוכחה למדברים דברים בטלים תוך בהכנ"ס בליל הו"ר

כב. עוד זאת אדרש לבית ישראל להודיע אליהם כי רבים מעמי הארץ חשבו כי עיקרה של לילה הזאת היא לנדד השינה מעיניהם ויושבים בבית הלימוד הרחק כמטחוי קשת בדברים בטלים ודברי סחורה ואש המעלה עשן תמיד אשם לא תכבה, ומי יתן שישכבו בערסותם בביתם כל הלילה ולא תעשה כזאת בישראל להרבות בדברים בטלים בליל הקדושה הזאת האסורים כל הימים כי הם נותנים מקום לחיצונים במקום הקדושה חס ושלום, וראוי להודיען עונשם של דברים אולי ישמעו וילמדו כל אחד לפי השגתו.

ואשר איננו משיג תהיינה אזניו קשובות אל הלימוד של הלומדים שם ושומע כעונה ובלבד שלא יפסיק בתוך הלימוד בשום שיחה, ואם לא ידעו להזהר מוטב שישכבו על מטתם בבתיהם ואל יוסיפו לחטוא בלילה הזאת, וכבר הארכנו בפרטי דברים האלה ויותר מהמה בפרקי חג השבועות עיין שם באורך.

יום הו"ר הוא כיום דין ומעלת הלומדים בו תוך הסוכה

כג. על כן יחרד האיש הירא מיום דין הגדול והנורא ואל יתן דומי לו תמיד כל הלילה ביראה יחד עם אנשים חכמים וידועים כולם אהובים כולם ברורים כולם עושים באימה וביראה רצון קונם בקדושה ובטהרה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה.

ואם אפשר להם לקבוע לימודם בתוך הסוכה מה טוב חלקם ומה נעים גורלם כי שרפים עומדים ממעל לו שבעה אושפיזין עילאין קדישין המלוין את דוד מלכא משיחא כי מדתו בשביעי ושם יאכל לחם לחמה של תורה והמה יעמדו למליצי יושר על בניהם לפני אבינו שבשמים להיות נחתמים לחיים ולשלום ולישועה ולנחמה, וגם כי נודע בחינת הסוכה אשר היא סוד האם המרחפת על הבנים דבה חירו דכלא חירו דעבדין חירו דחיבייא כמה שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם והלימוד שם מעוררת הרחמים דילה לכפר כל פשע ולבטל כל גזירות רעות וכן נהגו רבים מחסידים הראשונים, וגם ימשך תועלת מזה להזהר לבלתי שתות אפילו מים חוץ לסוכה לנזהרים וגם לבלתי נזהרים יתקדשו בלילה הזאת בזה.

מנהג לימוד ספר דברים קודם חצות וכוונתו ע"ד הסוד

כד. ותכף ומיד אחר האכילה יתקדשו לקבל עליהם עול מלכות שמים בלב שלם ובנפש חפצה ליחדא שמא דקודשא בריך הוא וכו' ויקראו בנחת ובנעימה קדושה הטעמים של כל ספר משנה תורה מאלה הדברים עד לעיני כל ישראל.

ואשר בא בתעלומות חכמה וסודותיה ראוי לכוין מה נעשה בקריאת ספר משנה התורה הזה בחצי הלילה הראשונה, כי הנה בנעילה של יום הכפורים אנו אומרים חתמ"נו מפני כי מלכות שמים גמרה לקבל כל החמש גבורות שמהגדולה עד נצח וההוד מבית אימה, ובעת ההיא ננעלים דלתות מלכות שמים כי נחתם היסוד בה וחמש גבורות אלו היו מלובשים בנצחה והודה ויסודה דאימה אשר בהם שלשה שמות אהיה במילואותם אלף הי יוד הי, אלף הה יוד הה, אלף הא יוד הא שעולים במספר תנ"ד כמספר חות"ם והוא חותם היסוד בה, ועתה בלימוד משנה התורה בליל הקדושה הזאת נעשה חותם המלכות שבה ומאותה הארה של חותם יסודה שנעשה כבר בנעילה על ידי הג' אהיה מלאים הנזכרים מהארת המלואים שלהם שמספרם עם ג' כוללים מספר משנ"ה נעשה ספר משנ"ה תורה שהוא חותם המלכות לגרש החצונים שלא יתאחזו בה חס ושלום וזהו סוד חות"ם בתוך חות"ם.

בליל הו"ר חותמין הגזרות בחותם שני, וטעם שמסתכלין בלבנה

כה. ועל כן גם עתה חותמים חותם שני לבני אדם אם לחיים אם למות ולפיכך לתקן חותם זה צריך לקרות בחצי הלילה הראשונה כל ספר משנה תורה כי סוד החותם הזה נגמר עד חצות ועיקר הדין הוא בחצי הלילה הראשונה שלכן אותם היוצאים לראות הצלם בלבנה יוצאים אחר חצות כי הלבנה רמז ללבנה העליונה מלכות שמים שבה נעשה החותם ואז בחצות יוצאת להאיר על הארץ כי היא עצמה דנה העולם בסוד יגלו שמי"ם עונו וא"רץ מתקוממה לו, ושם באור הלבנה ממש מראין לו אם נסתלק ממנו הצלם חס ושלום כי היא הוראה על גזירת המיתה שנגזרה עליו ולהיות החיצונים שולטים עליו רחמנא ליצלן.

יבאר שאין הממונים מוציאין גז"ד הפתקים לפועל עד עצרת

כו. וסוד דין זה הוא סוד מסירת פתקי הגזרה ביד השלוחים אבל עם כל זה לא ניתן רשות בידם לגמרי לפעול הדין במסירת הפתקים ההם רק עד יום שמיני חג עצרת כי עדיין הדבר תלוי תוך הזמן הזה שאם יחזור בתשובה שלימה ביום הושענא רבה הדרין פתקין לגבי מלכא, ואמרו הראשונים כי ניסו הדבר באיש אחד שלא ראה צל ראשו ליל הושענא רבה והרבה והפציר בתשובה ותפילה בעת ההיא וחזר וראה הצלם במקומו.

תפלה ע"ד הסוד לליל הו"ר - קודם לימוד משנה תורה

כז. ובספר חמדה גנוזה אשר לי כתבתי נוסח תפילה אחת כוללת כל סוד כוונת קריאת משנה התורה להוציא הכוונה בפה ואעתיקנה כאן למען זכות ליראי ה' ולחושבי שמו אשר באו בסוד ה', להם לבדם לא לזולת וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל אנחנו באים באימה ביראה באהבה ללמוד את ספר משנה התורה לתקן את שורשו במקום עליון ולתת נחת רוח ליוצרנו, ויהי רצון מלפניך יֱהֱוֱהֱ אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת קריאת ספר משנה התורה הזה ופרשיותיו ופסוקיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו ונקודותיו ושמותיו היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות ומחלופי תיבות בכלל ובפרט, תפתח פתוחי חו"תם הנעלם חותם המלוכ"ה, ואשר להיות כבר היה בה מעת הנעילה החמש גבורות מבית אימה וחו"תם עד היסוד בה ראשון לצי"ון בכח שלשה שמות אה"יה במילואותם אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, אל"ף ה"א יו"ד ה"א אשר המה עולים במספר חו"תם ליס"וד אר"ץ ולאמר לצי"ון, עתה בכח סגולת קריאת משנה התורה תטול העט"רה מהארת שלשה שמות אהי"ה המלא אשר בקרבו ובו משנ"ה תורה יבנה כאמור מפי כבודך וא"ני אהיה לה נאום ה' חומ"ת אש סביב ולכבוד אהי"ה בתו"כה מעיין חת"ום באר מים חיים ונוזלים מן לבנון ועולתה תקפוץ פיה והרשעה כולה כעשן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הא"רץ סגור חותם צר.

ויעלה ויבא יגיע יראה וירצה למודינו לפני כסא כבודך עד שיפוח היום ונסו הצלל"ים ואל תסיר מעלינו צלינו, זכרנו לחיים טובים מלך חפץ בחיים, חתמנו בספר החיים למענך אלהים חיים ושימנו כחותם על יד ימינך וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו זעום בו וידום ויעמוד מליץ טוב לצדקנו, ואשר חתום בצרור פשעינו תתהפך כחומר חו"תם ולחו"מת נשגבה, היה נא בעדינו לכפר פשעינו ועונותינו ואל תטרוף עלינו את השעה ותאריך קיצנו עד שנוכל לתקן את אשר פגמנו ולא נאבד, ובזכות ספר משנה התורה לא ימוש ספר תורתך מפינו ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, וזכור נמת עדות לא תשכח מפי זרעו חו"תם תעודה תתיר וסודך שים בלימודך ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן כן יהי רצון.

אחר הלימוד יאמרו קדיש בניגון תחנונים ויהגו בסתרי תורה

כח. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין הדברים לשם פועלן וכל המרבה להתחנן הרי זה משובח, ואחר גמר משנה תורה תכף ומיד יאמרו קדיש בניגון תחנונים כמו בראש השנה ויום הכפורים להכניע לבות בני אדם כי הדבר תלוי בתשובה, ואם יקראו ויסיימוה קודם חצות יקראו בסתרי תורה.

מנהג קדמונים ללמוד בלילה זה באדרא זוטא ובפטירת רשב"י

כט. ומנהג חסידים הראשונים ללמוד בזוהר פרשת האזינו באדרא זוטא אשר בה מבואר סוד פרי עץ הדר כפות תמרים ופטירת הרשב"י עליו השלום וסגולתה לקדש את הנפש היפה מאד מאד, ואף באין מבין קריאתה זו היא הילולה ועוררת אהבת ריעים ודודים למעלה רק שיקראנה באימה וביראה מלה במלה ולא בחטיפה פן יהרסו אל ה' חס ושלום.

ובהגיע לפטירת הרשב"י סגולה נפלאה היא מאד להוריד דמעות עליו כי בזה מתכפר עונותיו על דרך שאמרו בזוהר בענין מיתת בני אהרן 93 זה לשונו, ועל דא ביומא דא קרינן אחרי מות שני בני אהרן בגין דישמעון עמא ויצטערון על אבודיהון דצדיקייא ויתכפר להו חובייהו וכל דמצטער על אבודיהון דצדיקייא או אחית דמעין עלייהו קודשא בריך הוא מכריז עליה וסר עוניך וכו' כמו שכתבנו בפרק ו' דיוה"כ.

ראוי ללמוד בעשרה אף בפטירת משה ע"ה ולומר קדיש

ל. אשר מטעם זה נהגו קדמונינו ללמוד באגדה פטירתו של משה רבינו עליו השלום בלילה הזאת לעורר לבות בני אדם ותרדנה עיניהם דמעות עליו כי היכי דתיהוי להם כפרה דזמן כפרה לכל היא, וטוב ללומדה ולומר קדיש עליה כי אף דברי אגדה שהיא ללמד דעת את העם היא סגולה רבה אם יאמרו קדיש עליה כי אמרו במדרש שוחר טוב, 94 בשעה שהחכם יושב ודורש בפני הציבור ועונים עליו אמן יהא שמיה רבה אפילו אם נחתם גזר דינם הקדוש ברוך הוא מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל.

מאמרי הזוהר שיש ללמוד אחר האידרא

לא. ואחר קריאת האידרא זוטא יאמר אותה התפילה אשר סידרתי וכתבתיה בפרק ד' ליל יום הכפורים כי השעה צריכה לכך, ואחר כך בזוהר פרשת אמור 95 מעניינו של יום תא חזי ביומא דדינא וכו' עד ובעלמא דאתי, ובזוהר פרשת צו עמוד ל"א תנינן בספרא דרב המנונא וכו' עד ישראל שראן ושאר עמין מסיימי.

אחר חצות יאמרו ספר תהלים, והסדר שיאמרו בגמר כל ספר

לב. ואחר כך אחר חצות אחר צאת הלבנה יקראו חמשה ספרים שבתהלים ויכוונו במדת כל ספר וספר, ספר ראשון כנגד הגדולה, והשני הגבורה, והשלישי התפארת, והרביעי הנצח, והחמישי ההוד, ובגמר כל ספר וספר יזמרו זמר המתוקן בהקפות היום, בראשון אברהם איש החסד, ובשני זמר יצחק וכו' להזכיר זכות השבעה אושפיזין קדישין אשר חסו וילונו בצל קורתינו כל שבעת ימי החג, ובספר החמישי שם יכלול ההוד והיסוד והמלכות יחד.

לג. ונמצא כתוב לומר אחר כל ספר וספר מזמור כ"ט הבו לה' בני אלים בסוד האמור בזוהר צו, 96 קול ה' על המים דא אברהם קול ה' בכח דא יצחק וכו' עד סופו, ואחריו מזמור צ"ח מזמור שירו לה' שיר חדש.

כי השיר הזה אומרות פרות הבשן י"ב בקר כשנושאות הארון סוד מלכות שמים למעלה לבית שמש ומגן ה' אלהים, ונקרא עתה שיר חדש כי אז על ידי כן מתחדשת הלבנה שהיתה מכוסה מקודם סוד בכסא ליום חגנו ועתה אין בחינת בירורים ואין שם רק בחינת הוצאת נשמות חדשות.

אזהרה שלא לומר י"ג מדות בסליחות שבין כל ספר וספר

לד. ואחר כך ירבו בתחנונים וסליחות בין כל ספר וספר כמו רחמ"נא ואלהינו שבשמים ודעני לענ"יי וה' הוא האלהים וה' עשה למען שמך וכיוצא בזה אולי מן השמים ירוחמו לדונם לכף זכות, רק השמר לך ולא תמרה את אשר האר"י זלה"ה הזהיר מאד לבלתי אמור היום י"ג מדות 97 פן תעשה העיקר שפל והגבוה השפל, וליודעי ח"ן הדבר פשוט כי הי"ג מדות בשבתות ובמועדים דומה למניח תפילין בשבתות ובמועדים דומה בדומה אשר הוא נותן טעם לפגם, והמשכיל יבין מן הפסוק עצמו וירד ה' בענן אבל בשבתות ובמועדים מעלין ולא מורידין.

והמשכיל יבין והרוצה ליטול בכחו והודו את אשר לא תשיג ידו מקולקל הוא ולא מתוקן ונמצא קרח מכאן ומכאן והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם, ואם בעל נפש אתה ראה להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף והיית רק עסוק בסדר אשר גבלו ראשונים, וכדאי הם הרחמים והסליחות מצורף עם קריאת התהלים לכפר כל עון אשמה כי סגולת תהלים רבה היא מאד לקורא אותם בנחת מלה במלה בכוונה שלימה כפי כחו לכפר על נפשו כמו שהארכנו בפרק ד' ליל יום הכפורים כי על כן באו בכוון בארבעה מזמורים הראשונים ש"ו תיבות במספר כפו"ר להורות כי סגולתם לכפר ולהיות כו"פר נפש, ועל כן יאזור כגבר חלציו בקריאתם כהוגן וכשורה בנעימה קדושה כי טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.

בשחרית הו"ר ילבשו בגדי לבן, ואזהרה לישנים באור הבוקר

לה. ובאור הבקר ילבש בגדים לבנים כמו ביום הכפורים וישכים לבית הכנסת ויזהר מאד שלא להפסיק אחר סדר הלימוד בדברים רק יחבר אל הלימוד תכף ומיד השכמת בית הכנסת ולא יסיח דעתו מקדושת היום כי נורא מאד, ומכל שכן שלא לישן באשמורת הבוקר אחר גמר סדר לימודו כאשר עשו רבים מעמי הארץ כי עיקר הכל לחבר לילה ביום כל הימים וכל שכן וקל וחומר ביום הזה המיחלים לחסדו, וחלילה לישראל מן הכיעור ומן הדומה לו להתעסק כל הלילה בתיקון השכינה ובמוטב התיקון ירחקו מלעשות התיקון בשלימות חלילה, וכל שכן הקוטפים מלוח עלי שיח בתוך הלימוד או בין הלימוד לתפילה כי בודאי שורש רתמים לחמם וקרובים לתת חיל ועוז לחיצונים להתאחז במקום הקדוש חס ושלום.

על כן שומר נפשו יחזק במעוזו לבלתי תת דומי לו בתורה ובתפילה ובתחנונים מאז הלילה ועד אחר גמר סדר התפילה, ולעולם יתן בלבו בעתות כאל פן חס ושלום סר צילו מעליו ושמירה העליונה נעדרה ממנו והוא נמסר ביד החיצונים להמיתו ויחרד האיש וילפת וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ובכן בתתו אל לבו כאלה לא יחוש על חולשת גופו וצער השינה כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא יסבול עול לילה אחד להציל את נפשו ממות אף כי ירגיש צער רב תהיה נחשב לו כעינוי, כי מן הדין היה ראוי להתענות כהיום הזה אכן להיותו יום טוב אין ראוי להתענות ממש, ובבואו לפני אלהיו נדכה ונחלש מאשר נדד שינתו מעיניו כל הלילה לעינוי תחשב לו כי חנון ורחום הוא ולא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.

ראוי להימנע מלטעום בסעודה שעושין באשמורת הו"ר

לו. ועל כן לא טוב עשו רבים מבני ישראל הקובעים סעודה ממיני מתיקה ומיני משקים לגומרה של תורה בלילה הזאת באשמורת הבקר, והאיש הירא אל יטעם מאומה ויכוין זה לענות נפש בצד מה כהיום הזה והוא יהיה בעוזריו כי הדבר תלוי בתשובה בזמן הזה כי משם והלאה אין תקוה וכן ראוי לנהוג כל איש הירא.

ואם יש בידו למחות ימחה באותם השותים במזרקי שכר וסועדים אל לבם באכילה ושתיה ביותר כי עליהם נאמר ואותי השלכת אחרי גווך, ואחרי אכלם ושתה איך יהיו נכנעים וחרדים בתפילתם כהיום הזה כי יש לחוש אדרבא פן יהרסו לאומרה בקלות ראש ישתקע הדבר ולא תהיה כזאת בישראל, ובפרט אותם שישנו בלילה בתוך הלימוד ואוכלים אחרי שינתם אין להם על מה שיסמוכו ועוברים על לא תנח"שו ולא תאכלו על הדם כנודע מדברי הזוהר, וראוי להודיעם אולי ישמעו וייראו לפחות להחמיר על עצמן כהיום הזה למען יעמדו בתפילתם נכנעים ומעונים ביראת ה' על פניהם.

בתפלות היום יכוין להעלות כל התפלות הפסולות

לז. והנה ראוי לכל אדם להזהר מאד מאד בתפילת היום הזה לאומרה בהכנעה ובכוונה לטוב לו ולהטיב לכל העולם ולכוין בה לתקן את אשר עוות בכמה תפילות שוא בלי כוונה כגוף בלי נשמה והם תפילות פסולות ונדחות מפרגודא דמלכא עד ישוב ויתפלל בכוונת הלב ואז יעלו הנידחות עם המתקבלות כמו שהארכנו בזה בכמה מקומות, ועל כן ביום זה יכין עצמו לכך ובתפילתו תהיה מגמת פניו להעלות כל תפילותיו יחד להעשות כתר ועטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא והמה יהיו בעוזריו להיות מליצי יושר בעדו ובעד ביתו להכינו ולסעדו ולהיות נכתב ונחתם בספר צדיקים לחיים טובים ולשלום.

פסוד"ז בהו"ר יאמרו בניגון יוכ"פ, ומדליקין נרות שנשארו מיוכ"פ

לח. ואף כי קדוש היום לאלהינו אין להרבות מזמורים רננו צדיקים והנמשכים בסדר הזמירות, ויום הזה שוה לענין התפילה וסדרה כמו שאר ימי חול המועד, זולת שלסיבת שהוא יום של מסירת הפתקין כנזכר לעיל והוא יום נורא ואדיר ראוי לאומרם בנעימה קדושה ובניגון ימים נוראים להכניע לבות בני אדם, וכן להרבות נרות בבית הכנסת יען כי נר ה' נשמת אדם שלכן ראוי להדליק שיירי הנרות הנשארים מיום הכפורים מהטעם שכתבנו שם לזכרון לפני ה' לרחם על נשמתינו נר ה' ואין בדבר הזה העדר, מי יתן בכל יום ירבו בנרות.

יבאר שאין להוסיף מזמורי שבת וסדר נשמת למזמורי הו"ר

לט. אבל ריבוי המזמורים מה שלימות נמצא שם שהרי אפילו במזמורים שמרבים ביום הכפורים ערערו כמה מחסידים הראשונים עליהם כי אין בהם צורך ולא תועלת נוסף לענין התפילה ואדרבא הם שלא כענין כי אין הסדר של המזמורים בכל ימים טובים רק בסדר של שבת, והטעם של אותם המזמורים כבר הארכנו בפרקי שבת בשם הזוהר פרשת תרומה מה עניינם ומה טעם יש בם, ומכל שכן דאין לומר נשמת כל חי וכו' שהרי אין נתוסף באדם נשמה יתירה.

הכי אחי אתה איש חכם אתה הט אזניך ושמע דברי חכמים להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף כאשר כתבנו זה פעמים, ואם בבית הכנסת נוהגים להרבות במזמורים ובהפסק אמירת נשמת כל חי בין הזמירות ליוצר, בדבר אשר כזה מותר לפרוש מן הציבור והיית רק עסוק בסדר התפילה הישרה והנכונה המתוקנת ומיוסדת בסדר מעלות עליונות, ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהן מפני המחלוקת כאשר הזהרתיך בכמה מקומות.

בפסוקי דזמרה בחוה"מ והו"ר יאמרו מזמור השמים מספרים

מ. רק את הדבר הזה אודיעך את אשר קיבלתי מפי מקובלים נאמנים אשר קבלו וקיימו לומר בסדר הזמירות מזמור השמים מספרים כבוד אל ביום הזה וכן בכל ימי חול המועד שאין מניחין תפילין, שמענוה ואתה דע לך.

אזהרה שלא להוסיף במוסף היום נוסחאות מתפלת ר"ה ויוכ"פ

מא. אכן מה שכתוב במחזור רומניא לומר בתפילת מוסף זכרנו לחיים ומי כמוך ובכן תן כבוד וכו', ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל ויש למחות בידם, רק ראוי ונכון להוריד אדם חשוב וחסיד לתפילת מוסף כמו בראש השנה ויום הכפורים שיעורר לב כל הקהל אל הכוונה באימה וביראה כמו ביום הכפורים.

סדר ז' הקפות שעושין ביום הושענא רבה

מב. ואחר תפילת שמונה עשרה יברכו על הלולב בסוכה אם אפשר ואחריו ההלל בנענועו ותכף ומיד יסמכו אליו השבע הקפות אל התיבה זכר למקדש כמו ששנינו 98 בכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת וכו' ואותו היום מקיפים את המזבח שבע פעמים וזה סידורם, הקפה א' חסד לאברהם, הקפה ב' פחד יצחק, הקפה ג' תפארת ישראל, הקפה ד' משה בנצח, הקפה ה' אהרן בהוד, הקפה ו' יוסף הצדיק, הקפה ז' דוד במלכות.

והשמר לך ואל תשנה מסדר זה כי שגו בחוזה כת של הקודמין המדפיסים אשר המה מייחסים למשה הקפה ה' ואל אהרן הקפה ו' וזה טעות גמור, ונוסח הפזמון יוכיחנו כי בפזמון זכות משה יתנו הנצח למשה וההוד לאהרן וסדר הכתוב הוא הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והשישי כפי הסוד כ"י כ"ל כמספר יסו"ד וכן בתרגומו דאחיד בשמיא וארעא ולכן אין לשנות מסדר אשר סידר הכתוב, ובכל הקפה והקפה יאמר הפזמונים להזכיר זכרון אבותינו הקדושים.

סוד ההקפות ביום הושענא רבה

מג. וגם כל פרט ופרט הנעשה כהיום הזה הן בדיבור דהיינו אמירת הפזמונים הן במעשה בלולב הן האדם עצמו העושה אלה, כל אחד ואחד ממשיך בחינה אחת כמבואר בדברי רבינו זלה"ה כי הנה על ידי הקפות ימי החג המשכנו המקיפין של החסדים דו"ק דז"א התחתונים ועל ידי נטילת לולב נכנסו החסדים הפנימיים דו"ק התחתונים וכן החסדים של בינה הפנימיים נכנסו קודם חג הסוכות והמקיפין שלהם נכנסו על ידי הסוכה, ואמנם עתה בהושענא רבה אנו מחברים כל בחינות המקיפין של כל החסדים ביחד על ידי שלש בחינות, בחינת אדם עצמו המקיף בגופו את התיבה ובחינת דיבור הפזמונים בעת ההקפות ובחינת הלולב שאדם מוליך בידו בעת ההקפה הרי שלשה דברים שסימנם אד"ם נוטריקון אדם דיבור מעשה.

והנה שלש בחינות מקיפין הם, אחד הוא המקיף של החסדים שבדעת הבינה, והשני הוא בחינת המקיף של החסדים דז"א בבחינת שורשם העליון שהוא בדעת ז"א ומשם אנו ממשיכים אותם המקיפים להאיר למלכות שהיא התי"בה, והשלישי הם המקיפים בבחינת התפשטותם בו"ק שלו, וראוי להבאים בסוד ה' לכוין כי על ידי גוף ה"אדם עצמו המקיף הוא ממשיך המקיף דגופא דז"א סוד שם מ"ה גימטרייא אד"ם, ובדיבור מהפזמונים יכוונו להמשיך המקיפים של הבינה כי הבינה היא המוציא קו"ל ודיבו"ר ממנה, ובמעשה הוא הלולב שהוא מעשה שמוליכו בידו ממש יכוונו להמשיך המקיפין של חסד דז"א כמו שביארנו לעיל בסוד הלולב שהוא לעורר השרשים עליונים שבדעת ז"א כנז"ל באופן כי כל שבע הקפות אלו כל אחת מהנה אנו מכוונים לחבר שלש בחינות המקיפין הנזכר וכפי החסד המתפשט בכל הקפה צריך לכוין השלש בחינות בשמותם הראויים להם כמבוארים בדברי הרב זלה"ה.

תפלה ע"ד הסוד לומר קודם ז' הקפות

מד. ואנכי תקנתי נוסח תפילה אחת לאומרה קודם כל הקפה והקפה בכל פרטי השמות הראויים לכוין בשלש הבחינות הנעשות בכל הקפה והקפה בפני עצמה ומגי"ני אר"ץ להוציא הכוונה בפה ליודעי דעת הבאים בסוד ה', להם ולא לזולתם וזה סידרן.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא להקיף את התיבה שבה ספר התורה דוגמא עליונה זעיר ונוקביה יחדיו זכר להקפת המזבח נוקבא קדישא נקבה תסובב גבר, ובכח סגולת שיר ושבחה הלל וזמרה דבר דבור על אופניו בהקפתי, אנא אל עליון גומל חסד"ים טובים תהי מושך חסד א"ל מקיף חסד שבחסד שבדעת אימא שבו שם ס"ג יוד הי ואו הי ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבדעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו במלואותם יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ששלשה שורשיהן בפשיטותם כמספר אל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד אל מקיף חסד דו"ק דז"א אשר בו שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר משלשה אלפי"ן שבו מאירים שלשה שמות אהי"ה במילואותם ביודי"ן שג' שורשיהם שמות אהי"ה בפשיטותם עולים במספר שם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י ששורשו יא"יי כמספר אל, ג' המה מג"ן עזר"ך מלכות"ך כל עולמים. (פירוש בסוד מלך עוז"ר ומושיע ומגן).

ובהקפה שניה תהי מושך חסד א"ל מקיף חסד שבגבורה שבדעת אימא שבו שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבגבורת דעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו במילואותם, ה"י וי"ו יו"ד, ה"י וא"ו יו"ד, ה"א וא"ו יו"ד ששלשה שרשיהם בפשיטותם כמספר א"ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבגבורת ו"ק דז"א שבו שם מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר מג' אלפי"ן שבו מאירים ויוצאין שלשה שמות אהיה במילואותם בההי"ן ששלשה שרשיהם אה"יה בפשיטותם עולים שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ג' א"ל המה מג"ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה שלישית בכח הדיבור תהי מושך חסד א"ל מקיף חס"ד שבתפארת שבדעת אימא שבו שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבתפארת שבדעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו במילואותם, וי"ו יו"ד ה"י, וא"ו יו"ד ה"י, וא"ו יו"ד ה"א ששלשה שרשיהם בפשיטותם כמספר א"ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבתפארת ו"ק דז"א שבו שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר מג' אלפין שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהיה במילוי אלפי"ן ששלשה שרשיהם בפשיטותם עולים שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ג' א"ל המה מג"ן עזרך.

ובהקפה רביעית בכח הדיבור תהי מושך חסד א"ל מקיף חסד שבנצח שבדעת אימא שבו שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבנצח שבדעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו במילואותם יו"ד וי"ו ה"י, יו"ד וא"ו ה"י, יו"ד וא"ו ה"א ששלשה שרשיהם בפשיטותם כמספר א"ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבנצח שבו"ק ז"א שבו שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר משלשה אלפין שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהי"ה במילוי ה"א ראשונה ביודי"ן ואחרונה באלפי"ן ששלשה השמות אלו בפשיטותם עולים כמספר שם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ג' א"ל אלה מג"ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה חמישית בכח הדיבור בהקפתי תהי מושך חס"ד א"ל מקיף חסד שבהוד שבדעת אימא שבו שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבהוד שבדעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו במילואותם, ה"י יו"ד וי"ו, ה"י יו"ד וא"ו, ה"א יו"ד וא"ו ששלשה השמות אלו בפשיטותם עולים כמספר שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א"ל מקיף חסד שבהוד שבו"ק דז"א אשר בו שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר מג' אלפי"ן שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהי"ה במילוי ה"א ראשונה בההי"ן ואחרונה באלפי"ן ששלשה שמות אלו בפשיטותם עולים כמספר שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ג' א"ל אלה מג"ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה שישית בכח הדיבור תהי מושך חסד א"ל מקיף כללות החמש חסדים שביסוד שבדעת אימא שבה שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף כללות החמש חסדים שביסוד שבדעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו, וי"ו ה"י יו"ד, וי"ו ה"י יו"ד, וי"ו ה"י יו"ד ששלשה השמות יה"ו אלה בפשיטותם עולים שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א"ל מקיף חסד כללות החמשה חסדים שביסוד שבו"ק ז"א שבו שם מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א שמשלשה אלפי"ן שבו מאירים ויוצאים שלשה אהי"ה במילוי ה"א ראשונה באלפי"ן ואחרונה באלפי"ן ששלשה שמות אהי"ה אלה בפשיטותם יעלו שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, שג' א"ל אלה מג"ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה שביעית בכח הדיבור תהי מושך מקיף חסד א"ל כללות ה' חסדים דמלכות שבדעת אימא שבה שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א"ל מקיף כללות הה' חסדים שבמלכות שבדעת ז"א שבו שלשה שמות יה"ו במילואותם, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו אשר כל אחד מהם עולה מ"ב, ומספר שלשתם עולים ריבוע א' א"ד אד"נ אדנ"י כתר מלכות תעטרה, ושלשה שמות יה"ו אלה בפשיטותם עולים ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א"ל מקיף כללות הה' חסדים שבמלכות שבו"ק ז"א שבו שם מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א שמשלשה אלפין שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהי"ה במילוי הה' ראשונה באלפי"ן והאחרונה בההין ששלשה שמות אלה בפשיטותם יעלו שם ס"ג ששורשו יי"אי כמספר א"ל, ג' המה מג"ן עז"רך מלך עו"זר ומושיע ומ"גן.

ומאשר יומשך היום בשכינת עוזיך החזק מגן וצינה וקומה בעזרתינו, מגיננו ראה אלהים והבט פני משיחך, כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו, אקרא לאל"הים עלי"ון לאל גומר עלי, א"ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביב"יו, מזמור לאסף א"ל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, א"ל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המז"בח, ובח"סדך תצמית אויבינו אויבי בנפש יקיפו עלינו והאבדת כל צוררי נפשינו כי אנחנו עבדיך, ועל ידי שבע הקפתינו היום תעקר ותשבר שבעה שרי שבעים אומות אשר כל אחד מהם כולל עשר שרי עם ועם והרשעה כולה כעשן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הארץ כמו שנאמר עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה ויהי חסד"ך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים טובים, זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, חתמנו בספר חיים למענך אלהים חיים, וברך לחמנו ומימינו וברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת לטובה ולברכה לששון ולשמחה לפרנסה ולכלכלה ובגשמי חיים תחיה אדמה ובגשמי טובה תטיב אדמה ובגשמי ישועה תושיע אדמה ותהי אחריתה חיים ושלום ושובע וישועה ונחמה, שובה ה' חלצה נפשי הושיעני למען חסדך, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסד"ך, ובנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו ושמחנו בתקונו ונסובבה את מזבחך ה' בקול רנה ותודה המון חוגג, יראו עינינו וישמח לבנו אמן כן יהי רצון.

אחר כל הקפה יאמרו מזמור כ"ט ופסוקי מידות הימים

מה. ואחר כל הקפה והקפה טוב לומר מזמור כ"ט הבו לה' בני אלים שבעה קולות ולכוין שיש בו ח"י אזכרות וז' פעמים ח"י גימטריא א' א"ד אד"נ אדנ"י כתר מלכות, וגם לומר פסוק אחד בכל הקפה והקפה כמדתה וכתבתים לעיל בפרק ד' בסוף תפילת הסוכה קחם משם.

מעלת הכוונה בפשטיהן וסודותיהן של המצוות בעת עשייתן

מו. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין את הדברים לשם פועלן ואין ספק כי חס"ד יסובבנו יצרנו כאישון עינו ויתוקן מה שבחטאו נסתלקו החסדים למעלה, ועל ידי מעשה היום הזה בפרט וכלל כל ימי החג הקדוש הזה כי כולו מלא חסדים ימשיך החסדים ויומתקו כל הדינין אשר הגביר בחטאו ואשמו ובלבד שיכוין לבו לכך.

ואף מי שלא בא בסוד ה' יכוין בלבו כפי כח ידיעתו כי כל אלה הדברים הנעשים פה עמנו היום הם דוגמא של מעלה להטיב לעליונים ולתחתונים וחסד ה' מלאה הארץ ולתקן כל מה שסילק חסד עליון והגביר הדין הקשה בעולם, ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסוכות ויהיה לבו לשמים בתחנה ובקשה שיהיו לרצון מעשיו כאילו כיוון כל אלה, וכבר תקנתי לך נוסח תפילה על זה לצרף כוונתך עם היודעים והמכוונים כתבתיה למעלה בפ"ד קחנה משם.

מז. וזה עיקר גדול במעשה העבודה לבלתי עשות הדברים מצות אנשים מלומדה כי אם להבין טעמי המצוה כפי ידיעתו אם כפשטו אם בפנימיותו ובזה יבא לתת לבו לשמים במעשה עבודתו לעשות הדברים לשם פועלן באימה וביראה בקדושה ובטהרה, ולאשר חננו ה' דעת להבין ולהשכיל ישתדל בכל כוחו להבין דבר לאשורו תחילה כפשוטו ואף ואשר בתוכו רצוף אהבה סוד הדבר בנעלמים ויתעדן בדשן נפשו כאשר יינק מסוד תנחומיה וירגיש בעצמו תוספת קדושה על קדושה ויראה ורעד יבא בו, ומובטח שלא יבלבלוהו מחשבותיו בעת עשותו מצוות קונו כי אין היצה"ר מתגרה אלא במי שלבו פנוי בהבלי העולם הזה, ואף כי כח החכמה האלהית וכוונתו בה בכל מצוה אשר יעשה יכרית וישמיד קוצים מן הכרם והרשעה כולה כעשן תכלה ישפילה ישפילה עד עפר ודגל הקדושה על כן ירים ראש.

ונוסף גם הוא כי בחקרו בטעם הדברים ופנימיותן וסודן יעשה הדברים כתקונן לא יוסיף ולא יגרע מדעתו מאומה ביודעו כי כל המוסיף גורע ומבלבל ומקלקל סדר מעלות המדות עליונות כענין שכתבנו לעיל על הקוראים היום מדות י"ג וכן בכמה מקומות שתוקעים בשופר בסליחות היום הזה, כי עין הבא בסוד ה' וראה מאורות תשורינו כי ראוי למנוע כל עניינים הללו יען הם דברים נותנים טעם לפגם חס ושלום.

יבאר שלא יטול ההושענות עם הלולב ביום הו"ר או יקיף בהן

מח. וכן המשכיל יבין על מ"ש הפוסקים ליטול ביום הושענא רבה הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה, וכן מי שאין לו לולב להקיף בערבה כי ראוי למנוע כל זה ובפירוש אמרו בזוהר צו דף ל"א ע"ב בקיצור זה לשונו, ולסחרא ז' מינין 99 לרוואה להאי מזבח ממיא דיצחק ע"כ, הנה בפירוש אתמר לסחרא ז' מינין כי צריך להקיף המזבח בז' מינין בלבד ולא בערבה.

וטעמו מפורש לבקיאים בסדר הדברים איך המה כי כל עיקר מצות הלולב והנענועים וההקפות להמשיך את החסדים ואחר גמר המשכת החסדים בשכינת עוזנו במצות הערבה אנו מעוררים החמש גבורות דאימא שקיבלה מקדם ביום הכפורים ועתה אנו מעוררים אותה כדי שתעשה בה כלי ותהיה מוכנת לייחוד הקדוש ביום שמיני עצרת ועד שיושלמו כל בחינות החסדים אין ראוי לעורר הגבורות, ובנענועים וההקפות של יום הזה בעוד שנכנסים החסדים אין ראוי לעורר הגבורות.

סדר חבטת ערבה ואזהרה שלא יחבוט יותר מה' חבטות

מט. ועל כן שומר נפשו יזהר שלא ליטול הערבה עם הלולב וגם שלא להקיף בה את התיבה כשאין לו לולב כי הוא פוגם חס ושלום, ואין ליטול אותה רק אחר קדיש תתקבל כי אז הוא גמר החסדים בה ואז יטול הערבה לעורר החמש גבורות, וכנגד החמש הגבורות האלה יטול בידו חמשה בדי ערבה בלבד לא פחות ולא יותר וכן בחבטה לא יחבוט רק חמש חבטות כנגד חמש גבורות כי בכל פעם ניתן לה גבורה אחת ויכוין בכל הכאה אות אחת מה' אותיות מנצפ"ך כי הם סוד ה' גבורות נוקבין.

ע"פ סוד אין לחבוט אלא בקרקע, וכוונת החבטה ע"ד הסוד

נ. וצריך לחבוט דוקא בקרקע שהוא מלכות בסוד אסתר קרקע עולם היתה לפי כי לה הם ניתנות כדי שיהיו ממותקות על ידי החבטה ולכן יכוין בשעת החבטה בשם ט"ל, יו"ד ה"א וא"ו גימטרייא ט"ל סוד ט"ל אורו"ת טלך להאיר ולמתק חמש גבורות הנזכרות.

בשעת החבטה יאמר חביט חביט ולא בריך וסודו

נא. ונכון לומר בעת החבטה חביט חביט ולא בריך.

שר"ת בגימטרייא כ"ד וס"ת ט"ל להמשיך טל אורות למלאות כד זה כמה דאמר ותמלא כדה ותעל כמ"ש בתיקונים, 100 וערבה בגימטרייא זר"ע שה"ס מ"ן ובגימטרייא עז"ר כנגדו להכין אותה שתהיה עזר כנגדו כמ"ש הרב ז"ל.

תפלה כוללת הכוונות לומר בעת חבטת הערבה

נב. ואנכי תקנתי נוסח תפילה לאומרה בעת חבטת הערבה כוללת כל הכוונה הנזכרת וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ערבה יסוד נביאים הראשונים אשר שרשם פתוח אל ערב"י הנח"ל לתקן את שרשה.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אל עליון רוכב בערבות הבוחר בנביאים טובים ובמנהגיהם הטובים, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ועל ידי חביטת חמשה בדי ערבה חמש פעמים בקרקע מול חמש אותיות מנצ"פך גבור"ות אד"ני אלהים, אנא בכח סגולת ערבה זו יעוררו חמש גבורות שכינת עוזך ובמ"תק שפת"ים תוסיף לקח חמש גבורות ממותקות במתק האור טל אורות טליך שם יוד הא ואו העולה ט"ל, וככלה תעדה כליה להתייחד עם דודה באהבה ואחוה וריעות וזרו"עיה תצמיח זר"ע קדש מצבתה לעז"רת ה' בגבו"רים ותוכה רצוף אהבה בש"פתים ישק נשיקין רחימין דמתחבקן.

א'בא בגבו"רות אד"ני אלהים אזכיר צדק"תך לבדך. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבו"רתיך יגידו. נ'הר פלגיו ישמחו עי"ר אלהים קדוש משכני עליון. י'פיפית מבני אדם הוצק חן בשפת"ותיך על כן ברכך אלהים לעולם. מ'י ימלל גבו"רות ה' ישמיע כל תהלתו. נ'כבדות מדובר בך עיר האלה"ים סלה. צ'מאה נפ"שי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהי"ם. פ'קדת האר"ץ ותשוקקיה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים תכין דגנם כי כן תכינה. כ'סאך אלהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכ"ותך.

ולי אני עבדך בן אמתך המתנפל לפניך תשפיע לי משם אור החיים וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבור"תך, ואל תקחני מהעולם הזה קודם זמני עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואל תדיחני מפני שום אדם שבעולם ותאריך ימי ושנותי בטוב ובנעימים דשנים ורעננים, ואוצרך הטוב תפתח להשביע מים נפש שוקקה ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידך, וקיים בנו מקרא שכתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמ"ים לתת מטר אר"צך בעתו ולברך את כל מעשה ידך, ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים עוררה את גבו"רתך ולכה לישועתה לנו ושא נס לקבץ גליותנו ומלך ביפיו תחזינה עינינו, גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו, עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגבו"רות ישע ימינו אמן כן יהי רצון.

יבאר שלא יטלו בהושענות יותר מה' ערבות

נג. ומתוך כל זה תבין ותשכיל סכלות המון העם בנטילת הערבה כי כל המרבה ליטול ערבה מרובה באגודתו ישבח מעשיו ובעת החבטה ותבקע הארץ לקול החבטה ומי בקש זאת מידם, אבל ראוי להודיעם כי אינן צריכים רק חמשה בדי ערבה והשאר בטל.

רמזי מוסר והתעוררות תשובה מחבטת הערבה

נד. וגם שלא להכות דרך סכלות רק לתת אל לבם גם לפי הפשט רמז הדבר לכל איש ישראל כי מאחר שהיום הזה להם לזכרון לפני ה' למסור הפתקין שלהם ראוי כל אדם להכנע לבבו הערל לפני אלהיו ולומר מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה כוחנו מה גבורתנו כי אין בנו לא תורה ולא מצוות ולא מעשים טובים, לערבה דמינו שאין בה לא טעם ולא ריח וכיצד יהיה תקוננו על ידי חבטה בקרקע לחבוט עצמינו מתענוגי העולם הזה והבליו כמו שאמרו 101 פת במלח תאכל וכו' ועל הארץ תישן וכו'.

וגם יתן אל לבו מה שאמרו חז"ל 102 ערבה הדומה לשפתים זכור יזכור מה שפגם בשפתים בלשון הרע ונבלות ודברים בטלים ושבועות לשוא ולשקר וכי העונש שלו להיות נכרת כמו שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות כי על כן יהיה דוגמא לערבה שהיא נכמשת לאלתר כמ"ש ז"ל ואם כן מה תקנה ימצא לזה, אלא אמרו חכמים סיפר כבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות אלא ילך אצל חכם וילמוד אותו להשפיל עצמו שנאמר וסלף בה שבר ברוח, ואל זה הרמז בא ענין חבטת הערבה הדומה לשפתים בקרקע רמז כי ישפיל נפשו עד עפר.

נה. וגם יש בה רמז לעדת ישראל להזכיר רחמי האל יתברך אשר גמלם ברחמיו וברוב חסדיו, כי הנה בראש השנה היה הקטרוג גדול על כל ישראל כמו שאמרו בזוהר בפסוק ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ונוסף עוד ביום הכפורים כי אז שבעים שרי אומות העולם מקטרגים על ישראל ואומרים הללו עובדי ע"ז וכו', ולכן נעשתה מדת הדין ויש שנכתבו למיתה והנשאר נמסרו הפתקין ביד השטן ולכן אין עוד קטיגורים, ועל זה קבעו היום ערבה הדומה לשפתים לרמוז כי יסכר פי דוברי שקר ביום זה ואין להם עוד לפתוח אותם שפתים דולקות, ולכן צריך לחבוט אותה בקרקע דווקא ולהיות חמשה בדים לפי שהם קמים על ה' כי בני האלהים הם קטרגו ולכן זה השם של אלהי"ם יפקוד עליהם במרום וישפילם ישפילם עד עפר, וגם כי הם חמשה מינים כמו שאמרו בזוהר פרשת בראשית 103 עמלקים רפאים וכו' וכנגדם חמשה בדים כמ"ש המפרשים עליהם השלום.

סגולת המניח ד' מינים בביתו ואיסור ביזוין ע"פ ספר "סדר היום"

נו. ואחר התפילה יקח הלולב עם מיניו ויתן אותם במקום מיוחד בביתו, ושמענו בשם הראשונים שיש בזה סגולה להיות למשמרת הבית להנצל מכל צרה וגם מכל נדנוד עבירה, ואל ישליך ויזרוק לאשפה אחר שהם רומזים לענין גדול כאשר הארכנו למעלה אין לנהוג בהם מנהג בזיון.

נז. וחסידים הראשונים נהגו להצניעם ולבער עמהם החמץ בערב פסח או להטילם לתנור באפיית מצות של מצוה דהואיל ואיתעבד בה חדא מצוה ליעביד מצוה אחריתי, וההושענא והערבה שבלולב אף על פי שנזרקה אין לפסוע עליה משום ביזוי מצוה, וכן בעצי סוכה אחר החג אם יוכל לשמור העצים והקנים לשנה הבאה לחזור לעשות בהם סוכה של מצוה מה טובו ומה יופיו כי אחר שכבר עלו ונתעלו בענין מצוה ראוי שלא ירדו לענין חול, וכן הסכך טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שנעשה בו.

ראוי להתברך בהו"ר מפי יראים, ואזהרה שלא יתגרה בשינה

נח. ואחר תפילתו יהדר אחר חסידים ואנשי מעשה לקבל פניהם ולהתברך מפיהם להחתם בספר חיים טובים כמו ביום הכפורים ועת רצון היא להתברך ותפילתם עושה פירות, ואם הכביד עליו השינה יטה עצמו מעט עד שינוח ראשו אכן אין ראוי להגרות בשינה רוב היום כי גדול היום הזה ונורא מאד לבקש האדם על נפשו בתשובה ותורה ותשובתו ותורתו רצויה ומקובלת וירחמו עליו מן השמים ויקרא לו ה' שלום.

ציונים והערות לפרק ו

88) פסחים דף קי"ח ע"א. 89) סוכה דף נ"ג ע"א. 90) סוכה דף נ"א ע"ב. 91) כן דעת הזוהר ח"ג דף נ"ד ע"ב בתוספתא ושם דף רנ"ו ע"א וז"ל, מאי "בוז" יבוזו לו יומא תנינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות דבהון הוי מנסכי מים ויין כו', ואין כן דעת מתני' סוכה דף מ"ב ע"ב דתנן התם ניסוך המים שבעה, אמנם מצינו בזה כבר פלוגתת תנאי בתלמודא דידן יעוי' תענית דף ג' ע"א דקתני התם אי ר' יהושע נימא חד יומא אי ר"ע תרי יומי אי ריב"ב שיתא יומי עיי"ש. 92) אבות פ"ד מי"א. 93) זוהר אחרי מות דף נ"ז ע"ב. 94) מדרש משלי פ"י. 95) כוונת המחבר לזוהר שהעתיק לעיל בריש הפרק, ת"ח כד אתער דינא בעלמא כו' ושם ציין עליו כי הוא מפרשת ויחי דף ר"כ ע"א וכן הוא בדפוסים שתחת ידינו וכ"ה בזוהר מנטובה דפו"ר שנת שי"ח, אבל יש דפוסים שהביאוהו בפרשת אמור ולא יפלא מה שציין כאן המחבר לפרשה זו. 96) זוהר צו דף ל"א ע"ב. 97) נראה שכוונתו ז"ל לאמירת י"ג מידות שבאמירת הסליחות להו"ר שכן מוכיחין דבריו שם אבל אין ללמוד מכאן לאמירת י"ג מידות שנוהגים בימים טובים דודאי שרי לאומרן וכמש"כ המחבר בהוצאת ס"ת לחג השבועות בפ"ג אות צ"ד עיי"ש, וכ"כ להדיא בפ"ג מיו"ט אות י"ב בשם האריז"ל שנכון לומר י"ג מידות ביו"ט, ובטעם החילוק יש לפרש כמו שכתב המחבר בעצמו שם דלא שרו כ"א בדרך של שבח כקורא בתורה אבל בדרך של תחינה אפילו בציבור אסור ויל"ע. 98) סוכה דף מ"ה ע"א. 99) לסחרא ז' "מינין" כן היא גירסת המחבר עפ"י זוהר מנטובה דפו"ר שנת שי"ח, וכן הביא בעל מקדש מלך שם ולא העיר על שינוי הגירסא שבאה בדפוסי הזוהר המאוחרים דגרסי לסחרא ז' "זמנין" דמשמע דבז' הקפות איירי ולא בז' מיני הלולב, דנמצא לפי גירסא זו דשוב ליכא סתירה מדברי הזוהר לדברי הפוסקים דס"ל דבליכא לולב מקיפין בערבה כיון דהזוהר לא איירי במה מקיפין כ"א במספר ההקפות, ואמנם ודאי אין לתלות שיבוש בגירסא זו במה שכינו חכמי הזוהר את ארבעת המינים במספר שבע מינין משום ג' הדסים ושתי ערבות שבו, דהמעיין שם בריש העמוד יראה שכתב להדיא כמו"כ דזה לשונו שם, ארבעה מינין בלולב ואינון שבעה ואי תימא דז' מינין אינון לאו הכי אלא ארבעה נינהו ואינון מתפרשין לתלתא אוחרנין כו'. 100) תקו"ז תקון כ"א דף מ"ו ע"ב. 101) אבות פ"ו מ"ד. 102) תנחומא אמור אות י"ט. 103) זוהר בראשית דף כ"ה ע"א.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה