אור ברסלב
חמדת ימים ג חג הסוכות › פרק ד - תפלת ערבית - סעודה ודיניה - למודי החג

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חג הסוכות · פרק ד - תפלת ערבית - סעודה ודיניה - למודי החג

פרק ג - הכנות החג - צדקה - אושפיזין - כבוד סוכה

מעלת השמחה בפרט בחג הסוכות ואזהרה על העצבות

א. ליל התקדש חג צדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה אשר הרגל הזה זמן שמחה לכל היא כמ"ש בנוסח התפילה זמן שמחתנו וכו', וראוי לכל איש ישראל להעביר מעליו כל מין דאגה ויגון ולאזור עצמו בשמחה ובטוב לבב ועל ידי כך תתעורר מקום השמחה למעלה.

ועל כן אף כי בשאר הימים מדת העצבות מגונה היא מאד, בחג הקדוש הזה מגרעות נתן חס ושלום למעלה לשכינת עוזינו אם הבנים שמחה וחלילה להראות עצבות אפילו כל דהוא, ורבים נכוו בגחלת זאת ולא חששו ומרעה אל רעה יצאו כל ימות השנה רחמנא ליצלן, על כן כל איש ישראל חובה עליו בהתקדש היום להכין עצמו בקדושה ובטהרה ולרבות כל מיני שמחות מבעוד יום בבית הכנסת לשמוח בשמחה העליונה בשירים ותושבחות עד זמן תפילת ערבית.

טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל יו"ט א' של סוכות

ב. ומצוה לאחר תפילת ערבית בלילה הזאת, ואף במקומות שנוהגים להוסיף מחול על הקדש הרבה בשבתות וימים טובים, בליל חג הקדוש הזה מצוה לאחר יען כי כל ענין חג הסוכות אנו למדים ט"ו ט"ו מחג המצות וכמו שבאכילת מצה כתיב בערב תאכלו מצות כן צריך אכילת כזית בסוכה דוקא בלילה ואם יקדימו מבעוד יום הרבה נמצאו אוכלים סעודתם ביום, וכבר כתבנו בפרק י' דיום הכפורים דעת רבינו תם ששקיעת החמה קודמת למשתשקע שיעור שעה ורביע.

טעם אמירת מזמור כאיל תערוג בליל יו"ט א' של סוכות

ג. ויתחילו במזמורים המספרים בכבוד החג, ונהגו לומר מזמור כאיל תערוג על אפיקי מים לפי שבחג נדונין על המים על כן בחרו במזמור הזה כאיל תערוג על אפיקי מים, ואמרו ז"ל 60 האילה הזאת היא חסידה שבחיות ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילה והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקדוש ברוך הוא וקורע לה את התהום והמים עולין לה וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים, ואנו אומרים כי כן נפשנו שוקקה אל המים וראוי לחוס עלינו ולהוציא משפטינו לאורה להתברך כל השנה בגשמי רצון ברכה ונדבה ותהי אחריתה חיים ושובע.

ועוד מצאו במזמור הזה רמז לסוכה בפסוק כי אעבור בסך שתרגם המתרגם מטללתא, ויש בו גם כן ענין עולי רגלים ועל כן נזכירה דודים מימי קדם להתחנן לפני אלהינו שבשמים ישוב ירחמנו וישיב בנים לגבולן ויכונן המקדש על מכונו נגילה ונשמחה בתקונו ושם נעלה ונראה ונשתחוה בקול רנה ותודה המון חוגג.

וכל איש ישראל ראוי להתעורר מאד באמירת המזמור הזה להתחנן על גאולתנו ועל פדות נפשינו, וישים בלבו במעמד אשר היו ישראל בחג הקדוש הזה כשהיו שרויין על אדמתם ושמחים בשמחת בית השואבה, אוי ואבוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, ועל ידי כך יתחזק בכל לבו להתחנן בכל לבו ונפשו לאמר ועתה ה' עד מתי כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.

טעם אמירת המזמור הנזכר וביאורו ע"ד הסוד

ד. וליודעי חן הטעם של אמירת המזמור הלז בחג הקדוש הזה הוא פשוט, יען השני מזמורים הללו מיוסדים על חשק מלכות שמים לעלות עם דודה תפארת ישראל והם שבעין קלין דראמת אילתא עילאה וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים.

וכבר כתבנו לעיל ריש פרק ב' כי מלכות שמים קבלתה ביום הכפורים בחינת הדינים והגבורות ומיום הכפורים ואילך מקבלת בחינת החסדים, יום ראשון שלאחר יום הכפורים נוטלת חסד דהוד בית אימה, וביום שני חסד נצחה, וביום שלישי חסד תפארתה, וביום רביעי חסד גבורתה, וביום חמישי הוא יום טוב מפני שנוטלת החסד של החסד הפנימי וגם נוטלת בחינת אור המקיף של החסד ההוא שהוא אור גדול יותר מהפנימי על ידי מצות סוכה שהיא בסוד אם הבנים שמחה שממנה לוקחת החסדים האלה, והחסדים האלו אינה נוטלת אותם מלמעלה למטה שאם יתבטל החסד העליון ברוב הדינים והגבורות שבה אין הגרוע ממנו יוכל להקימו ולפיכך נוטלת אותם מלמטה למעלה כדי שאם יתבטל החסד הקטן היורד תחילה ברוב כח הגבורות שבה בבוא החסד הגדול ממנו ידבק בו וישוב לאיתנו כמו שמבואר באורך בכתבי מורינו ורבינו האר"י ז"ל.

(הג"ה א"ה, ועל דרך זה נ"ל תהום אל תהום הם בחינת החסדים התחתונים אחד לאחד קורא לקול צנוריך ופירש הטעם יען כל משבריך וגליך).

ועל כוונה זו נאמר במזמור כאיל תערוג על אפיקי מי"ם הם בחינת החסדים, כן נפש"י היא נפש דוד מלכות שמים תערוג אליך אלהים יען כי צמאה נפש"י לאלהים מבחינת הדינים של מדת אלהים אימא עילאה דדינין מתערי מינה, מתי אבא ואראה פני אלהים בחינת החסדים שהם בסוד הפנים, ופירש הסדר איך קבלתה מלמטה למעלה ולזה אמר היתה לי דמעת"י סוד ההו"ד והנצ"ח כנודע מדברי הרב במאמר שערי דמעה לא ננעלו, היו לי תחילה כל אחד לחם יומם ולילה מפני תוקף הדינים והגבורות באמור אלי כל היום איה אלהיך כי כמעט הוא מתעלם ברוב הגבורות, ועל כן אמר אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כלומר כשאלה שהם חסדי נצח הוד אזכרה ואשפכה עלי נפ"שי מפני תוקף הגבורות, אכן כי אעבור בס"ך הוא סוד החסדים יותר עליונים הסו"ככים בכנפיהם על התחתונים אז בכח גדולתם אדדם גם אותם שנתעלמו בכח רוב הגבורות שהגיעו עד בית אלהים גם אותם שהיו עד בית אלהים עכשיו ידדו בקול רנה ותודה המון חוגג יחד כולם אחד באחד יגשו וישובו לאיתנם אל החסד ואל הרחמים מה שאין כן אם היה בהפך מלמעלה למטה, וכן כל ענין עילוי החסדים יפה נדרש בכל המזמור הקדוש הזה, וראוי למי שהריחו בסוד ה' לכוין את הדברים הרומזים ברומו של עולם.

אכן מי שלא בא בסוד ה' יכוין פשט הדברים בלבד על כנסת ישראל המתחננת על גאולתנו ועל פדות נפשנו מתי אבא ואראה פני אלהים וכיוצא כאמור.

מנהג א"י לשורר בליל יו"ט א' של סוכות בעת אמירת ופרוס

ה. ובכן יאזורו בשמחה ובצהלה ובנעימה קדושה יתפללו תפילת ערבית, ומנהג חסידי ארץ ישראל לשורר בנועם הנוסח של ופרוס עלינו סוכת רחמים ושלום הרומז לאם הבנים שמחה הפורסת סוכת רחמים ושלום ואנחנו בנים בניה אנו מסתוככים תחת כנפי חסדיה על ידי מצות הסוכה כנזכר לעיל, ועל כן ראוי לאומרו בחג הסוכות בנועם קולות יותר משאר חגים ומועדים.

התעוררות לשמחה באמירת אתה בחרתנו ע"פ הר"ם אלשיך ע"ה

ו. ויתפללו אתה בחרתנו בכוונה ושמחה רבה ומשבח לאדון הכל שקרבנו לעבודתו והבדילנו מן התועים ונתן לנו מועדים לשמחה ובפרט המועד הזה ראש לכל המועדות בשמחה, ועל כן אנו אומרים בו זמן שמחתנו כי אם כי פשט הדבר הוא מפני שהוא זמן האסיף שהבריות שמחים בו וכתוב בו שני פעמים שמחה ושמחת בחגך וכו' והיית אך שמח, אכן עיקר הדבר כמו שכתבנו לעיל פרק ב' בטעם קביעות חג הסוכות למה היה, כי הנה חג הפסח היה על גאולת מצרים וחג השבועות על מתן תורה, אך חג הסוכות על מה צוה לנו הוא יתברך לחוג אותו שאם נאמר שהוא על אשר הקיפנו בענני כבוד כפשט הכתוב אם כן נעשה גם כן זכר למן ולבארה של מרים ולמה יגרע נס הנעשה על ידי משה ומרים מהנעשה על ידי אהרן.

וטעם הדבר שכתבנו שם מפני כי לא שמח ה' במעשיו מאז ברא העולם עד הזמן ההוא כי עשרים דורות שמאדם ועד אברהם היו מכעיסים ובאים וגם לא פסקה זוהמא עד מתן תורה, ולא מלאו הימים לגמור מתנתה עד אשר עשו את העגל ולא נתקן עד אחר יום הכפורים שאז ניתנה תורה בלוחות שניות והקהיל משה את ישראל לעשות לו משכן ואז שמח הוא יתברך ועל כבודו צוה לחוג את חג הסוכות כי היא שמחתו ונגילה ונשמחה בו, וגם בכל יתר השנים אין השמחה שלימה עד בא יום הכפורים ונטהרים מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה ימים בצורכי מצוה אז יש לו יתברך שמחה ועל כן אז היה שמחת בית השואבה, ועל כן בכל דור אין לו יתברך ימי שמחה כחג הסוכות כי אז נקיים ישראל מכל עון אשר חטא.

טעם שתקנו זמן שמחתנו בסוכות משום מחילת העון

ז. וגם לנו אין לנו עוד שמחה וששון כזאת להיות נקיים מעונותינו על דרך שאמרו ז"ל 61 על שבחה של ארץ ישראל שנקראת משוש כל הארץ לפי שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה בית המקדש קיים למה, שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק הוי יפה נוף משוש כל הארץ, ולפיכך בחג הקדוש הזה הוא יתברך שמח נגילה ונשמחה בו על כשרונינו וטהרת נפשותינו ועל כן תקנו לומר זמן שמחתנו, וכל אדם חייב להראות את עצמו שש ושמח בתתו השבח הזה לו יתברך אשר בחר בנו מכל העמים ודרך תשובה לנו הורה לטהר את אשמתינו ולשמוח בשמחת הנפש בחג הקדוש הזה.

התעוררות על השמחה בתפלות החג ודברי הזוהר בזה

ח. וכבר אמרנו כמה פעמים שעיקר האהבה והיראה היא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם, ובפרט בענין שהוא כופר בטובו הגדול יתברך המטהר ומכפר כל אשמותינו בכל שנה ושנה והוא ברחמיו מתמלא חסד ורחמים עלינו ומוציא משפטינו לאורה ושמחה, ומי הוא הפתי אשר לא יכיר את הטוב הזה גלוי ומפורסם לכל, אשר כל כיוצא בדברים האלה יתן אל לבו באומרו הברכות בכוונה ולא כקורא מצות אנשים מלומדה, ואז יתעורר לבו בחשק אהבה גדולה להקדוש ברוך הוא ויתדבק בו בהיותו עומד ומתפלל לפניו.

ט. ובזוהר פרשת ויחי, 62 אמר ר' יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר דאיתכוון באתר שלים ולא באתר חסיר ולא באתר פגים ולא עציב אלא באתר דחירו וכו' אמר ר' אבא כתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה לאפקא דלית פולחנא דקודשא בריך הוא אלא מגו חדוה דאמר ר' אלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן וכו', וכל זה בכל הימים וכל שכן בחגים ובמועדים שהם אושפיזין הבאים מזמן לזמן וכמו שהאורח צריך לקבלו בסבר פנים יפות כן צריך לקבל הימים טובים, ובפרט למי שהריחו בסוד ה' ומכיר ויודע עילוי הימים טובים שבהם מתגלה אור חדש כענין שפירש הרשב"י עליו השלום בפרשת אמור בענין מקראי קד"ש.

ובתקונים דף נ"ח אמר זה לשונו, ועוד שכינתא אתקריאת חג בכל זמנין ויום טוב חג דתלת רגלין דאתמר בהון שלש רגלים תחוג לי בשנה ובגינה יראה כל זכורך למיהב לה דורונא הדא הוא דכתיב ולא יראה את פני ה' ריקם וצריך למחדי בה דכתיב ושמחת בחגך דאיהי חדוה דקודשא בריך הוא אתקריאת ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילית חשוכא עצבון שאול דאיהי מום ועליה איתמר כל איש אשר בו מום לא יקרב עכ"ל.

י. וכל שכן בחג הסוכות שנקרא זמן שמחה כמו שאנו אומרים בתפילות צריך שיהא שמח בתוספת מרובה כמו שאמרו בזוהר 63 זה לשונו, ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אילין דשריין עמיה, ודקדק הר"ם קורדווירו ז"ל במה שאמרו בכל יומא ויומא ולא אמר דרך כלל בשבעה יומין אילין להראות שבכל יום ויום צריך שיהא שמח שמחה בפני עצמה שהרי השבעה ימים הם הם שבעה אושפיזין, נמצא שבכל יום ויום יש לו אושפיזא בפני עצמו וצריך להראות לו שמחה, ואמר עוד לקמיה כי הא דרב המנונא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וכו' כמו שנעתיק בסמוך בסייעתא דשמיא, ועל כן ראוי ונכון לכל איש ישראל ליל חג הסוכות להתעורר בשמחה רבה בעומדו בתפילתו.

חובת השמחה בימי חג הסוכות ודברים המעוררים אליה

יא. ואחרי צאתו מבית הכנסת קודם כניסתו לסוכה יתבודד במחשבתו בדברים המעוררים וקונים שמחה בלבו של אדם כמו שכתבו הראשונים שיאמר בלבו, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות שברא והמציא כל הנמצאים הכל בעבור האדם והשגחתו פרטית עלי עם היות שלגדולתו אין לה תכלית וסוף, ישגיח על יתוש קטן כמוני שאני נחשב לאין נגד גדולתו יתברך להטיב עמי בטובות העולם הזה ובטובות העולם הבא על ידי מצוותיו אשר קידשנו במצוותיו וציונו.

והוא כמשל המלך שיש לו שרים ונכבדים לאין מספר וראה במדינה עבד אחד וקראו ואמר לו רצוני שתעבדני ותהיה מהשרים הנכבדים אשר לי העומדים לפני הרואים את פני המלך, ויאמר לו אם תעבדני כראוי אשים את מעלתך למעלה מהשרים הנכבדים אשר לי, האין מן הראוי על העבד ההוא לעבוד עבודת רבו בשמחה ויאמר בלבו הואיל והמלך עם גדולתו וממשלתו שלא חסר לו דבר בחר בי לתועלתי שאהיה עובד לפניו אין מן הראוי שאעבוד עבודתי לפניו אלא בשמחה ובטוב לבב.

יב. ובספר החסידים כתוב בשורש האהבה, כי כדי לעבוד בשמחה יקח האיש משל מבשר ודם אם היה יודע דבר שהוא רצון המלך לא ישקוט ולא ינוח עד שישלים רצון המלך שהוא רימה ותולעה כמוהו ויהיה שמח שמחה גדולה על אשר באו מעשיו לפני המלך לרצון, הבורא שהוא חי וקיים על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך יעשה וישלים רצון מצוותו.

יג. ועוד יחשוב ויאמר הרי כל צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם ועבודתם העליונה היא כפלים על עבודתינו שהרי הגלגלים אינם שוקטים לעולם מתנועתם, וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בוקר כאשר הוא יוצא יוצא בשמחה כמו שנאמר ישיש כגבור והוא משורר לפני המקום כמו שהאריכו הראשונים ז"ל.

התעוררות על השמחה והיראה קודם מצות סוכה

יד. ובעסק המצוות ובפרט בבואו לקיים מצות ישיבת הסוכה יהיה שש ושמח ויתן אל לבו כי המצוות הם תכשיטי המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא והוא מתקשט בהם וראוי שיהיה שמח, ובפרט כאשר ידע מה תיקון עושה בעשיית המצוה ההיא ומה תועלת עושה לנשמתו ואז יהיה שמח יותר ועל זה נאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב.

וכבר אמרנו זה פעמים שלעולם אל יפן האיש ישראל לגשמיות המצוה וחו"מר שבה רק יפן בקרבו בקרב המצוה ורוחניותה אשר יהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על השמים ממעל, ולהיות בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו במצוות אלו משום והלכת בדרכיו, ובכן לבו יחרד ביראת רוממותו יתברך לעשות המצוה באהבה ובשמחה רבה לייחד המדות העליונות הראויות להתייחד על ידיהן של כל מצוה ומצוה בפני עצמה.

טו. וכן בענין הסוכה ישכיל ויבין בדעתו כל מה שהארכנו לעיל פרק ג' גודל מעלתה אשר היא משכן כבודה של השכינה עילאה האם רובצת על הבנים האהובים והנעימים, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף אשר בצלו נחיה בגוים והמה מוקפים מאור קדושתה, ואז יתעורר בגילה וברעדה בעת כניסתו בסוכה ויביט וידע מה למעלה ממנו אם הבנים שמחה והארץ וכל צבאיה ששים ושמחים עמה.

ויאמר בלבו הראוי אני בן אדם קרוץ מחומר עפר ואפר שהקדוש ברוך הוא שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו והוא רוצה לדור עמי ולפרוס סוכת שלומו ורחמיו עלי ומה אני שיבא המלך העליון לדור בסוכתי, וכמו שאמר דוד מתי תבא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי שהכוונה שלעולם היה ממתין על השכינה השורה עליו וכדי שימצא השכינה מקום לנוח היה עושה הכנה מקודם, ולכן אמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי להורות על הנשמה הדרה בתוך גופו שהוא ביתו כי עיקר דירת השכינה היא בנפש הזכה כמו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם של ישראל היכל ה' היכל ה' המה, וכן נמי בסוכה אשר היא מקדש מעט לשכינה, בכניסתו בה יטהר לבו ומחשבותיו ויתקדש בקדושה רבה ויעשה לה דירה נאה בלבו כדי שתמצא השכינה מקום לנוח שהיא אינה שורה על מקום פגום חס ושלום.

מנהג בני עליה לנשק הסוכה וד' מינים וכן יתר המצוות

טז. וראינו מבני עליה שמנשקין את הסוכה בכניסתם וביציאתם וכן ארבעה מינין שבלולב וכן בפסח המצה והמרור והכל לחבב את המצוה ואשרי אנוש מי שעובד את ה' בשמחה.

חובת השמחה בחג בהלל והודיה ובגנות העצבות

יז. ונוסף גם הוא להיות שש ושמח דאמרינן בפרק במה מדליקין, 64 כתיב ושבחתי את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו עשה, ומשני ושבחתי את השמחה זו שמחה של מצוה ולשמחה מה זו עשה זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק וקלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן וכו'.

ואמרו בגמרא, 65 אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, וכתב הריטב"א פירוש נגד השכינה שאם השכינה בינינו הכל יבואו, והוי יודע שכל השמחה היתה בהלל והודות לה' על כל הטוב שנעשה לישראל להשרות שכינתו בתוכם ולפיכך לא היה אלא על ידי גדולים וחסידים שלא יראה כקלות ראש וכשמחת בחורים, וזהו ששנינו חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות של אור ואומרים דברי שירות ותושבחות ע"כ.

וכן צריך להיות כל איש הירא להרבות בשירות ובהלל ובהודות בתוך סוכתו ושלא להראות שום עצבות, וכל שכן שחוק וקלות ראש ודברים בטלים בתוך סוכתו חלילה רק לשמוח בגילה וברעדה להשרות השכינה עליו מתוך שמחה של מצוה.

סוד מצות סוכה

יח. ואשר בתעלומות חכמה וסודותיה סובר הרז"ים ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין סוד כוונת הסוכה מה היא ומה נעשה בה ולהשיג בנעלמים, אשר צריך לדעת כי הסוכה היא בסוד אם הבנים אם לבינה כמפורש בזוהר תצוה 66 ז"ל, כתיב בסכות תשבו שבעת ימים דא רזא דמהימנותא האי קרא על עלמא עילאה איתמר פירוש היינו בינה והכי תנינן כד אתברי עלמא אתמר האי קרא כד שרא חכמה עלאה לנפקא מאתר דלא ידיע וכו' וההיא חכמה עילאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה וההוא משכנא עילאה אפיק שית סטרין (פירוש ההוא משכנא עילאה היינו בינה אפיק ו' סיטרין שהם סוד חג"ת נה"י סוד ו' דנפקין מן לבנון) וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכולא, ואמר בסכת תשבו שבעת ימים מאן סכת חסר ו' דא משכנא תתאה (פירוש היינו מלכות) דאיהי כעשישתא לאחזאה לכל נהורין, וכדין אמר בסוכות תשבו שבעת ימים מאן שבעת ימים מעלמא עילאה לתתאה דכולהו קיימי בקיומא לאנהרא להאי סכת שלום ומאן איהי דא סכת דוד הנופלת סוכת שלום ובעו עמא קדישא למיתב תחות צלהא דרזא דמהימנותא ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עילאין לעילא וכו' לחפיא עליה ולאגנא עליה בשעתא דאצטריך, ותו כולהו אקרון בסוכת בשלימו וכד איהו חסר סכת דא עלמא תתאה בהני שבעה יומין קדישין למיזן לשאר ממנן רברבן דשאר עמין ולא יתערבון לבתר בחדוה דישראל ומאן חדוה דישראל יומא דעצרת עכ"ל.

הרי מבואר סוד הסוכה שהיא מן אם לבינה והם סוכה עליונה הנקראת סוכת שלום סוד הבינה וסוכה תחתונה רמז על מלכ"ות שמים עלמא תתאה סכת שלם חסר, וזהו סוד סוכה שתחת סוכה פסולה והעליונה כשירה לפי שישראל צריכין למיתב תחת עלמא עילאה סוכה העליונה ולא בסוכה התחתונה מלכות שמים שהרי השבעה יומין של סוכות הם שבעה ימים הנרמזים בפסוק לך ה' הגדולה וכו' והממלכה היא האחרונה.

יט. וכתב מורינו ורבינו האר"י זלה"ה כי עיקר הכוונה היא כי הסוכה הוא אור מקיף מאם הבנים לתפארת ישראל לבדו מראשו ועד החזה וכן לרחל אמנו מלכות שמים לבדה מאחוריה, וזהו בסכת חסר שעולה מספרו עם הכולל כמספר אלהים שהיא אימא קדישא הנקראת אלהים חיים המקפת לתפארת ישראל וכן מלכות שמים המוקפת מבית אימה נקראת בשם אלהים, וכנגד כשהאם על הבנים יחד תפארת ומלכות כשהם בסוד וימינו תחבקני ומקפת עליהם יחד ועל גוזליה ירחף אז כתיב בסוכות מלא כי סוכה מלאה וא"ו הם אותיות כו"הס מספר הו"יה ואד"ני לרמוז לשמות הברא בוכרא והבת היחידה לאימה הוי"ה ואדנ"י המוקפים ויחדיו יהיו תאומים מסוכת אימא קדישא.

וזהו טעם שאם היא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה כי הנה נודע כי חצי תפארת של אם לבינה הוא הכתר לתפארת ישראל והוא הסוכך עליו ומכל שכן על המלכות והוא סוד הסכך של הסוכה ותחת הסכך הזה עומדים תפארת ומלכות וכל אחד ארכו עשר ספירות והרי הם עשרים ונמצא שהוא עומד גבוה מעשרים אמה, אבל למעלה מזה אין האדם העליון יודע שיושב בצל סוכה כי אינם משיגים למעלה ממנו כמו שהאריך בזה בספר הכוונות.

כ. וכבר כתבנו לעיל כי בארבעה ימים שבין יום כפור לסוכות אין אומרים תחינה מפני שרחל אמנו מלכות שמים נוטלת חמשה חסדים פנימיים מבית אימא, אך בחמשה עשר לחדש הוא יום טוב מפני שנכנס החסד של החסד הפנימי וגם לוקחת המקיף של החסד ההוא שהוא אור גדול יותר מהפנימי על ידי מצות סוכה שהיא בסוד אימא עילאה שממנה לוקחת החסדים האלה, וביום שני מקבלת מקיף דחסד שני וכו' וכן עד היום השביעי הכל מלמעלה למטה ולכן הוא מועד לפי שיש אורות המקיפים, וזה יכוין כל אדם בישיבתו בסוכה כל שבעת הימים כל יום ויום בחינת המקיף שלו ואנחנו בני מלכים של תפארת ומלכות אנו עושים כנגדה ויושבים תחת הסוכה לקבל אור המקיף ההוא שאור המקיף ההוא יסכך עלינו ויקיפנו מכל צדדינו.

תפלה קודם ישיבת סוכה כוללת הכוונות ע"ד הסוד

כא. והנה מנהג תנאים הקדמונים חכמי הזוהר עליהם השלום היה כשהיו עושים המצוות היו מוציאין הכוונה בפיהם כענין ר' אבא ע"ה בענין ג' סעודות בזוהר פרשת יתרו 67 שאמרו שם, ר' אבא כד הוה יתיב בסעודתא דשבת הוה חדי בכל חדא וחדא ואמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וכו' בסעודתא אחרא אמר דא היא סעודתא דקודשא בריך הוא וכן בכולהו סעודתי ע"כ, על כן אסדר לפניך תפילה אחת הכוללת כל הכוונה הנ"ל לכל לילה ולילה בכניסתו בסוכה וכוונת ברכת הסוכה של כל יום ויום וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל אנחנו באים לקיים מצות ישיבת סוכה כמו שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ולתקן את שורשה במקום עליון.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שימשך אור אימא עילאה המסככת על הבנים ואור המקיף שלה הוא יסכך עלינו ויקיפנו מכל צדדינו, ואנו מכוונים בקיום מצות הס"וכה שהיא כמנין יאהד"ונהי שהם ז"א ונוקביה כמנין סו"כה.

יום ראשון, ואנו מכוונים להמשיך אור החסד הפנימי דאימא שהוא העליון והגדול שבכל החסדים לרחל אמנו ושתקבל גם כן אור המקיף שלו.

יום שני, אנו מכוונים להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דגבורת אימא קדישא.

יום שלישי, להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דתפארת אימא קדישא.

יום רביעי, להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דנצח דאימא קדישא.

יום חמישי, להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דהוד דאימא קדישא.

יום שישי, להמשיך לרחל אמנו מקיף כללות חמשה חסדים שביסוד אימא קדישא.

יום שביעי, להמשיך לרחל אמנו מקיף כללות חמשה חסדים דמלכות דאימא.

על ידי מצות ישיבת סוכה וסוכה תהיה אור המקיף מהחסדים עליונים דאימא עילאה לרחל אמנו, ואנו בני מלכים בני רחל אמנו נראה ונתלונן בתוך הסוכה הזאת לקבל אור המקיף ההוא, אנא בכח גדולת חסדיך העליונים הפלא חסדך מושיע חוסים ואור המקיף ההוא יסכך עלינו ויקיפנו מכל צדדינו ונחסה ונתלונן בצל סוכה אימא עילאה המסוככת על הבנים מלכא קדישא ונוקביה המסוככים והמוקפים מאימא עילאה, ועל ידי ישיבתנו תוך הסוכה תמשיך עלינו הארה זו על נפשינו רוחינו נשמתינו לעבוד את ה' אלהינו עבודה שלימה ותשרה שכינתך בינינו ותפרוס עלינו סוכת שלומיך ולהקיף אותה מזיו כבודך הקדוש והטהור כנשר יעיר קינו, וכשם שעשינו ביתינו עראי וסוכתינו קבע גם למעלה האדם העליון יעשה ביתו סוד אות ב' סוד הבינה היא אמו כי שם ביתו עתה יעשה אותה עראי ויעשה סוכתו סוכת דוד קבע, צדי"קים יירשו אר"ץ וישכנו לע"ד עליה.

וגם בזכות עשיית ביתי עראי לצאת החוצה יחשב לנו כאילו הרחקנו נדוד על אשר היינו מחוייבי גלות והרב כבסנו מעונינו ומחטאתינו טהרנו, ובישיבתנו זאת בסוכה יתוקן מושב לצים אשר ישבנו בסוד משחקים ועם מתי שוא ועם רשעים פועלי און, וזכנו שישרו עמנו אבותינו הקדושים שבעה אושפיזין קדישין עילאין תוך מחנה קדושת סוכתנו ומזיו הארתם וקדושתם תשפיע עלינו רב ברכות וחיים ושלום, ולרעבים גם צמאים תן לחמם ומים נאמנים וזכותם וזכות צדקתם יעמוד לנו שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל בשום מכשול ועון אשר חטא על ידי אכילתנו ושתייתינו בחג הקדוש הזה ונשבע לחם ונהיה טובים ואל יעכבו אותנו הגשמים מלקיים מצותינו, אל תשליכנו מלפניך מלהסתופף בצל כנפיך.

ועשה נא למען שמך ולמען זכות שבעה אושפיזין עילאין להחיש נא את גאולתנו, ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ונזכה ונירש טובה וברכה לשבת בסוכה של לויתן כאמור התמלא בסוכות עורו, ותהא חשובה מצות סוכה זו שאנו מקיימים כאילו קיימנוה בכל פרטיה ודקדוקיה ותנאיה וכל המצוות התלויות בה ותטיב לנו החתימה לחיים טובים ולשלום אמן.

פסוקים לומר בז' ימי החג בסיום התפלה הנזכרת ובהקפות הו"ר

כב. וכל יום ויום יסיים בפסוק של בחינת מדת היום.

יום ראשון, שובה ה' חלצה נפ"שי הושיעני למען חסד"ך. יהי חסד"ך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסד"ך.

יום שני, לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבור"תך ולכה לישועתה לנו. וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבור"תך. לך זרוע עם גבו"רה תעוז ידך תרום ימינך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגבור"ות ישע ימינו.

יום שלישי, תתן לראשך לוית חן עטרת תפאר"ת תמגנך. כי תפאר"ת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו. עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארת"ך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפאר"ת ולהיותך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר.

יום רביעי, ה' אלה"ים צבא"ות השיבנו האר פניך ונושעה. תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצ"ח.

יום חמישי, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הוד"ך על השמים. גדול כבודו בישועתך הו"ד והדר תשוה עליו. והשמיע ה' את הו"ד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד.

יום שישי, נכספה וגם כלתה נפ"שי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל ח"י. יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסו"ד עד צואר סלה.

יום שביעי, כי אתה אדני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך. מלכותך מלכו"ת כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ושוב יכלול כולם בה בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש.

תפלה כוללת מצוות החג לומר בלילה וביום

כג. ולאשר אין לו יד בסוד ה' תקנתי נוסח תפילה כוללת לכל מצוות החג וזה נוסחתה.

רבונו של עולם אתה יודע כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך כמו שנאמר גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר, וגם אם היינו יודעים צירוף שמותיך הקדושים וכוונת כל מצוה ומצוה וכוונת כל ברכה וברכה של כל מצוה ומצוה בפני עצמה וכל הייחודים וזיווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידיהם וכל שכן כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו ולא איתנו יודע עד מה מהכוונות האלה.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומרוצה לפניך כל מצוה ומצוה שנעשה בחג הקדוש הזה, הן מצות ישיבת סוכה וברכתה הן מצות נטילת לולב וברכתו ונענועיו והקפות התיבה בו, כאילו כיוננו בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל הייחודים וזווגי מדות העליונות הראויות לבא על ידיהם, ותצרף מחשבתנו הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל אלה המצוות הקדושות הנעשות בחג הקדוש הזה ויעלו לפניך עם שאר מעשה המצוות של בני עלייה אשר באו בתעלומות חכמה וסודותיה ויונקים מסוד תנחומיה היודעים והמכוונים כל הכוונות הראויות לכל אלה המצוות.

ודרך כלל אנו מכוונים לייחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו לייחדא שם י"ה בו"ה בייחודא שלים בשם כל ישראל, והרינו עושים מצוות ישיבת סוכה ולולב לתקן שורשיהן במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיהן ותקוניהן ודקדוקיהם לעשות את כוונת יוצרינו שציונו לעשות המצוות האלה ולתת נחת רוח לפניו ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ולתקן כל הנצוצות שנפלו תוך הקליפות בין על ידי בין על ידי שאר עמך בית ישראל ולתקן כל תרי"ג מצוות הכלולות במצוות אלו ולגרום זווג בארבע אותיות שם הקדוש ולזכך נפשינו רוחינו נשמתינו שיהיו ראויים לעורר מיין תתאין על ידי מעשה המצוות האלה ויעלו לרצון לעורר אהבת דודים אמן.

טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם מעשה המצוות

כד. וראוי לאומרה בכל לילה ויום בכניסתו בסוכה ויכוין בלבו כפי כח ידיעתו ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בבקשה זו הנזכרת שיהיה לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיון כל אלה ואז הקדוש ברוך הוא מעלה עליו כאילו היה כן כמו שאמרו בזוהר יתרו, 68 ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה עלינו כוננה ואתקן תיקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאיצטריך לאתקנא עכ"ל, וכבר כתבנו זה כמה פעמים כי על כן הנהיגו חסידים הראשונים עליהם השלום בכל מעשה המצוות להקדים ולומר ויהי נועם ה' אלהינו וכו' והוא תועלת גדול למעשה.

דברי הזוהר בענין הזמנת האושפיזין בלילות החג

כה. והנה איתא בזוהר אמור 69 ז"ל, אמר רבי אבא כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים ולבתר ישבו בסוכות בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו אלא קדמאה לאושפיזי ותניינא לבני עלמא, קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך ואומר בסוכות תשבו שבעת ימים תיבו אושפיזין עילאין תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו ארים ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והוה יתיב וכו' ע"כ.

וכן ראוי לכל איש ישראל בכניסתו בסוכה בכל לילה ולילה משבעת ימי החג להזמין אותם לאיש יומו ואחר כך יכלול השאר עמו, וצריך להקדים הצדיק ביומו ואחר כך לכלול חבריו עמו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל ראשון

כו. ואינה ה' לקראתי סדר יפה עינים וטוב רואי רמז בתיבת סוכה מספר כל האושפיזין קדישין כל איש יומו ואסדר לפניך הכל בסדר יפה למען ירוץ הקורא בספרינו הקדוש הזה וזה תוארו, בכל לילה כשנכנס לסוכה והוא בפתח הסוכה יאמר.

עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא.

ליל ראשון, ליעול אברהם רחימא אבא קדישא דהכי סליק לחושבן סוכ"ה, סמ"ך גימטרייא ק"ך, וא"ו גימטריא י"ג, כ"ף גימטרייא ק', ה"י גימטריא ט"ו סך הכל גימטרייא אברה"ם, ליעול יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל שני

כז. ליל שני יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול יצחק עקידא אבא קדישא דהכי סליק לחושבן סוכה בא"ת ב"ש, ח' פ' ל' ץ' עולה ר"ח גימטרייא יצחק, ליעול אברהם יעקב משה ואהרן יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל שלישי

כח. ליל שלישי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול יעקב שלימא אבא קדישא דהכי סליק שתי פעמים סו"כה גימטריא יעק"ב וגם פנים דסוכה הוא נ' ה' י' ד', ואחוריים דאותיות סוכה ע' ז' ל' ו' עולה קפ"ב גימטרייא יע"קב, ליעול אברהם יצחק משה אהרן יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל רביעי

כט. ליל רביעי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול משה רעיא מהימנא דהכי סליק לחושבן סוכה פשוטה ומילוי דיודין סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גימטרייא משה ושלש אותיות, וגם אם תחשוב א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"ן ס' גימטרייא רנ"ה, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ' הרי גימטרייא ע"ה, א"ב ג"ד ה' הרי גימטרייא ט"ו סך הכל גימטריא מש"ה, ליעול אברהם יצחק ויעקב אהרן יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל חמישי

ל. ליל חמישי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול אהרן כהנא רבא קדישא מהימנא דהכי סליק סוכה, סמ"ך גימטרייא ק"ך, וי"ו גימטרייא כ"ב, כ"ף גימטריא ק', ה"י גימטריא ט"ו סך הכל רנ"ז גימטרייא אהרן, ליעול אברהם יצחק ויעקב משה יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל שישי

לא. ליל שישי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול יוסף צדיקא דהכי סליק מילוי סוכה לבד כזה, מ"ך גימטרייא ס', ו' גימטרייא ו', פ' גימטרייא פ', י' גימטרייא י' סך הכל קנ"ו גימטרייא יוסף, ליעול אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

סדר הזמנת אושפיזין לליל שביעי

לב. ליל שביעי, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול דוד מרן מלכא משיחא דהכי סליק סוכה במספר קטן, ס' גימטרייא ו', כ' גימטרייא ב', ה' גימטרייא ה', והכולל הרי י"ד גימטרייא דוד, גם שתי פעמים סוכה ושמונה אותיות גימטריא ק"ץ כמנין דו"ד ה"וא הק"טן, ליעול אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ע"כ.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

מאמר מספר הזוהר לליל ראשון של חג

לג. ובלילה הזאת יקרא לשון הזוהר פרשת בראשית עמוד ע' 70 וזה לשונו, תא חזי דבגיניהון דשבעה צדיקייא זמין קודשא בריך הוא לאעברא לכל אומין דעלמא ולא ישתאר בעלמא אלא הקדוש ברוך הוא בלחודוי וישראל גוי אחד בגין כך הכא שבעה ימים, תא חזי דבגין דא מתמעטין והולכין וביומא תמינאה שלטין ישראל לחודייהו בעלמא ומקריבין פר אחד איל אחד רזא דיחודא שבעה כבשים לקבל שבע דרגין שעיר עזים אף על גב דבההוא זמנא יעבירונון הקדוש ברוך הוא מעלמא עם כל דא ישתאר מיניה דלא יתבטלון מפריה ורביה.

ובההוא זמנא יפקון מים חיים מחכמה עילאה חציים אל הים הקדמוני דא חסד עילאה וחציים אל הים האחרון דא גבורה תתאה וגבורה עילאה בקיץ ובחורף בסטרא דאשא ובסטרא דמיא דלא ישתאר דינא בעלמא אלא כלא רחמי וחיים וחירו בעלמא, ותא חזי בהאי חגא עבדין נסוך המים נביעו דחסד באינון שיתין מששת ימי בראשית וכולהו שבעה יומין עילאין מקבלין מאינון מים חיים דנפקין מירושלים עילאה טמירא ובאן אתר רמו לאינון מים חיים באינון שיתין וחסידי וצדיקי חדאן בהאי הלולא בגין דרמיזא לההוא טיבו דזמין קודשא בריך הוא למעבד כד יעבר קודשא בריך הוא סאיבו מארעא דיחתון אינון מים חיים טהורים באינון שיתין בההוא מזבח עילאה ההוא ים האחרון ואינון תלתא לוגין מים י"ח ביצים לקבל צדיק דאיקרי חי עולמים ועל ידיה מים נחתין באינון שיתין.

ותא חזי הלל הזקן כד הוה חדי בהאי הלולא אמר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן הוה רמיז ואמר אי שכינתא דאיקרי אנ"י שריא כאן הכ"ל כאן ההוא אתרא דאיקרי כ"ל דאתי לאזדווגא בה ואם אין אני כאן מי כאן דהא לא חשיבא טיבו שלימא בגין דשכינתא לא שריא בארעא קדישא אבל כד ישתלמו אינון פרים כדין כתיב ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה מאן אינון אינון שית מעייני דאינון מריקין בהאי ישועה (פירוש מלכות) וכדין עלמא כלא בחדוה בגין דנפקא שכינתא מבין ההוא סאיבו דשאר עמין בגין כן ביום השמיני עצרת תהיה לכם עכ"ל.

תוספת תפלה לז' ימי החג אחר הזמנת האושפיזין

לד. ואחר כך יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות שבעה אושפיזין עילאין קדישין אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד אשר נצוצי הארת נשמתם מתנוצצים ומאירים בתוך סוכתינו, שתזכנו ברחמיך ובחסדי"ך הגדולים לראות מהרה בתפארת עוזך ולהעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ, ויקויים בנו מקרא שכתוב והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמו"ני וחציים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וחתום לחיים טובים ברכה ושלום וישועה ונחמה כל בני בריתך ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא, ונהיה אנחנו וזרענו וזרע זרענו כולנו יודעי את שמך ועושי רצונך והטוב בעיניך ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, ויחד לבבנו ליראה ולאהבה את שמך לעבוד עבודתך הקדושה תמיד כל הימים אמן כן יהי רצון.

אזהרה לקדש בעמידה וטעמו, וסדר ברכות הקידוש

לה. והקידוש יהיה מעומד כסברת הר"מ במז"ל כי כן דעת מורינו הרב האר"י זלה"ה כי דין הקידושין מעומד.

וביותר כי הוא בסוד עלמא דדכורא וכל המעשים אשר נעשין כנגדו הם מעומד כנודע למי שהריחו בסוד ה'.

וגם מדברי הזוהר אשר העתקנו לעיל תבוננהו דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך וכו', הנה מבואר מדברי המאמר שהיה מברך על רגליו מעומד ואומר תיבו אושפיזין, והטעם כנזכר כי הקידוש הוא לתת לכלה העליונה הקידושין של החתן כנודע וקידושין מעומד, ועוד מטעם השני כאמור וזה פשוט.

לו. וסדר הקידוש בתחילה מברך על היין שהוא קודם בכל קידוש כמו שדרשו בשבת זכרהו על היין ואחר כך קידוש היום ואחר כך על הסוכה שאי אפשר לברך על הסוכה קודם שיברך על הקידוש היום שהרי על כרחך צריך היום להתקדש קודם שיתחייב לישב בסוכה, ואחר כך מברך זמן כדי שיחזור הזמן לילה הראשונה על קידוש היום ועל מצות סוכה.

מנהג לברך לישב בסוכה רק לאחר שנכנסין בה

לז. ואף על פי דקיימא לן בכל המצוות חייב לברך עובר לעשייתן ואם כן הכא נמי בסוכה היה לנו לברך עליה קודם שיכנס בה שהרי מיד שנכנס בה הוא עושה המצוה, מכל מקום לא נהגו לברך אלא אחר שנכנסו בתוכה, אף על גב שהוא אומר לישב בסוכה שהוא לשון עתיד והרי כבר הוא יושב מכל מקום כיון שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה והשתיה שפירוש בסוכות תשבו רוצה לומר תתעכבו כמו ותשבו בקדש לא שישבו מעט וילכו לדרכם ואם כן כיון שיש לו לישב כל זמן האכילה מקרי שפיר עובר לעשייתן.

ראוי לברך לישב בסוכה מיד בכניסתו ולא אחר הנטילה

לח. ומנהג מהדרין במצוות לומר ברכת לישב בסוכה בניגון ובנעימה קדושה כיתר הקידוש בין בלילה הראשונה בין בכל שאר הלילות, ומברכין אותה מיד בכניסתם בסוכה בשעה שרוצים לאכול ואחר כך יושבים ורוחצים ידיהם ותכף מברכים המוציא כמו שאמרו חז"ל 71 שלש תכיפות הם וכו' תכף לנטילת ידים ברכת המוציא וכל העושה כן אין השטן מקטרג באותה הסעודה, ואף כי לפי הדין יכול לברך אותה קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא קודם שיטעום מכל מקום יותר טוב לעשות הדברים בלי שום פקפוק.

ראוי לכוין בברכת לישב לפטור השינה ומנהג קדמונים בזה

לט. וראוי ונכון לכוין כשיברך לישב בסוכה לפטור בזה השינה וכל מה שישתמש בה עד שעת אכילה אחרת כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא דיש אומרים שצריך לברך בכל פעם שיכנס בה, וחסידים הראשונים שהיו יושבים בסוכה כל היום ואין יוצאים רק לעשות צורכיהם היו נוהגים תכף בבוקר בצאתם מבית הכנסת להכנס לסוכה ולברך עליה והיו אוכלים דבר מה כדי שתהיה אחיזה לברכה ומקום מוכן שתחול עליו הברכה ומכוונים את לבם לצאת בזה כל היום ופטורים בזה כל היום מעת לעת, ויאחז צדיק דרכם לנהוג ככה כל שבעת ימי החג.

חובת אכילת כזית בסוכה בליל יו"ט א' וב', ודין ירדו גשמים

מ. והנה אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה, אף אם גשמים יורדים צריך לאכול כזית שם דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשונה חובה שנאמר בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשונה סוכה חובה מכאן ואילך רצה לאכול סעודה סועד בסוכה רצה אינו אוכל אלא פירות.

מא. ובליל יום טוב שני של גליות נפל מחלוקת בין האחרונים, יש אומרים שאם ירדו גשמים אינו צריך לאכול שם כזית ואין צריך לקדש בסוכה דהא אמר זמן מאתמול אלא יאכל כזית שם אחר סעודתו, ויש מחמירים וכתבו דגם בליל יום טוב שני יש חיוב כזית אלא שאין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים, וכן ראוי להחמיר לקדש שם ולאכול כזית ויגמור סעודתו בבית ושם יברך ברכת מזון כשיגמור סעודתו בביתו, אך מפני שספק ברכות להקל לא יברך לישב בסוכה.

ומכל שכן בשאר שבעת ימי החג אם ירדו גשמים שאינו רשאי להחמיר על עצמו ולאכול שמה דכיון דפטור מן הסוכה הוי ברכה לבטלה ואף אם יש לו עונג בזה בטלה דעתו אצל כל אדם, וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל שכר ואינו אלא הדיוטות משום שהוא יתברך אינו חפץ בעבודתו כעבד שמוזג כוס לרבו וכו' ואף על פי כן עומד לשמשו שלא ברצונו אשר לא טוב עשה אף כי נתעב ונאלח כמו שכתבו הראשונים.

התעוררות כשיוצא מסוכתו מחמת גשמים

מב. וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יצא בכעס כמבעט אלא אזי יכנע לבבו הערל לאמר בשלי הסער הגדול הזה כי אילולי הייתי טוב וישר לפניו לא היה שופך הכוס שמזגתי לפניו על פני וטובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה תוכחות, אכן לא מפני כך יאריך בעצבון ודאגה ושמחה לתוגה יהפוך חס ושלום כי זמן שמחתנו הוא ואין לנו אלא לקיים מאמרו יתברך ולשמוח בשמחת החג הקדוש והוא יתברך הטוב בעיניו יעשה.

יבאר שגשמים שהתחילו קודם לחג ונמשכו אינם סימן קללה

מג. וקיבלנו שלא אמרו זה דהוי כמוזג כוס לרבו וכו' אלא כשלא ירדו גשמים קודם ימי החג ופתע פתאום נתקשרו שמים בעבים בהתקדש החג וירדו גשמים, אכן אם כבר היו יורדים גשמים בטרם התקדש החג ונמשכו עד החג אין כל מאומה בזה וגשמי רצון ברכה ונדבה הוו.

מד. ויעשה סעודתו ליל חג הסוכות בשמחה ובטוב לבב עם כל בני ביתו ויסביר פנים וישמח לב האומללים יתום או אלמנה או עני המסובים על שולחנו לחלק האושפיזין עילאין כנזכר לעיל בפרק ג' ואל יראה פנים זועפות חס ושלום כי עושה אלה מקל"קל חיים בחסד ושופך דמם בקרבם חס ושלום וגדול עונו מנשוא.

טעם מצות ישיבת סוכה ויתר הרגלים מספר "סדר היום"

מה. ומצוה על כל איש ישראל להודיע ולהודע לכל בני ביתו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה כמו שהזכיר הכתוב טעם הענין למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי צריך האדם להיות נגד פניו הגמול הטוב אשר השם יתברך גמל את אבותינו ואותנו בכמה זמנים זה אחר זה, והגמול הרב בכמות ובאיכות שעשה עמנו ועם אבותינו היתה יציאת מצרים שהוציא אותנו מכור הברזל מבית עבדים והיינו משוקעים ומוטבעים עד שכמעט לא יזכר שם ישראל עוד, אלא שבחמלת ה' עלינו נתגבר כאר"י כ"ביכול ביד חזקה ובזרוע נטויה ויוציאנו משם לעשות אותנו עם סגולה.

ובהיות הגמול הזה גדול מאד תלה בו עבודתו וקבלת אלהותו כמו שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא נתרצה בזה אלא גם לתלות עשיית הרגלים זכר ליציאת מצרים כדי שידעו כל באי עולם ענין יציאת מצרים ויעלו אותם על לבם עד שבשביל זה לא ישכחו את ה' אלהיהם ולא יעזבו תורתו.

מו. ובענין חג המצות לא הזכיר ענין מה להורות על זה כי כל מעשיו מוכיחים עליו ואין צריך דבר מבחוץ, גם בחג השבועות כיון שאנו מונין שבעה שבועות מיום שני של פסח כדי להתקרב אל יום נתינת התורה כאשר עשו אבותינו בצאתם ממצרים כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי כוונת היציאה היתה על הסיבה הזאת אין צריך דבר מבחוץ כי הוא ושמו מורה על זה, וכן ספירה שאנו סופרים כל יום ויום עד שבעה שבועות כאשה נדה שסופרת שבעה ימים נקיים.

מז. אבל בענין חג הסוכות הזה שהוא רחוק מיציאת מצרים ראתה חכמתו יתברך לצוות בו ענין שעשייתו יביא זכירת מצרים ולא תשתכח, ולזה אמר בסוכות תשבו שבעת ימים כו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ויש מרבותינו סוברים סוכות ממש עשו להם ויש מהם אומרים אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם שבעה ענני כבוד והעננים נקראים סוכה כמו שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וסמיך ליה וסוכה תהיה וכו' וזה גמול אחר מצורף עם גמול היציאה עצמה.

ולכן צריך כל אדם שיכוין בזה כשיושב בסוכתו ולהודיע לבני ביתו שאנו יוצאים מבתינו לסוכה שלא כדרך העולם שדרכם להכנס כל אחד מסוכתו לביתו מפני שהצינה גוברת בחצי תשרי ואנו עושים בהפך לקיים מצות הבורא יתברך, ומתוך כך יעלה זכר יציאת מצרים על לבבו ונכיר ונדע החסדים והחינות ואשר גמל לחייבים טובות בעשות עמנו החסד הגדול הזה להוציא אותנו מתוך גלולי מצרים.

עוד בטעם מצות סוכה ז' ימים מספר "כד הקמח"

מח. ועוד ידו נטויה לגמול עמנו טובות בצאתנו אל המדבר מטולטלים ונעים בו והיה ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן אשר אין בטבע בן אדם לחיות בו והוא הקיפנו בשבעה ענני כבוד לבל יכנו שרב ושמש, והיתה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים כי כן דרשו ז"ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנאמר מאחז פני כסא פרש"ז עליו עננו, רוצה לומר פרש עליו ז' עננים וזהו תוספת הז"ין, ולפי שהיו שבעה על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעה ימים ומתוך זכירה זו תהיה יראת ה' נגדו ונגד בני ביתו תמיד להיות יראים וזוחלים בזכרם את כוחו ואת גבורתו וזה כל האדם.

מצוה להושיב אשתו ובני ביתו בסוכה

מט. ועל כן אף כי לפי הדין נשים פטורות מישיבת סוכה מכל מקום מצוה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה להיותם מסתופפים בצלא דמהימנותא לטהר את נפשותם ולהודיע אליהם חסדי ה' עם ישראל עמו ונחלתו תמיד כל הימים בעבור תהיה יראתו ואהבתו על פניהם לבלתי יחטאו.

מעלת הלימוד בשולחנו תוך הסוכה

נ. וראוי ונכון להיות סוכתו מלא ברכת ה' בלימוד התורה על שולחנו כי על ידי לימוד התורה שם בסוכה גורם ייחוד עליון שהוא מחבר תורה שבכתב עם הסוכה סוכת דוד ונקרא באמת פועל צדק כנזכר בזוהר וכל שכן אם הוא לומד בדרך האמת בזוהר וכיוצא, ובלי ספק אשרהו כי שם ימצאו שבעה צדיקים אושפיזין עילאין אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא כי הזמנה זו היא יותר מקובלת אצלם מהסעודה הגשמית כי שם יאכלו לחם לחמה של תורה עם השכינה, ישא ברכה מאת ה' ומשבעה צדיקים עמודי עולם.

סדר לימוד מאמרי הזוהר לז' לילות החג

נא. וראוי ללמוד בזוהר כל לילה ולילה מענין החג, ליל ראשון בזוהר אמור דף ק"ג ע"ב, ליל שני פרשת פנחס דף רנ"ה ע"ב, ליל שלישי פרשת תצוה דף קפ"ב ע"ב, ליל רביעי שם דף קפ"ו ע"ב, ליל חמישי פרשת ויחי דף ר"כ ע"א, ליל שישי פרשת ויקרא דף כ"ד ע"א, ליל שביעי בפרשת נח דף ס"ג.

סדר לימוד מקדמונים במעלת האושפיזין לז' לילות החג

נב. ומצאתי כתוב מהקדמונים לקרות ליל ראשון בסוכה פרק ד' דקדושין שמזכיר בתוכו מעלתו של אברהם אבינו, מצינו שקיים אברהם אבינו עליו השלום כל התורה.

ליל שני, משנת פרק ה' דזבחים איזהו מקומן של זבחים להזכיר עקידתו של יצחק שנעקד על גבי המזבח ומשם נתקנו הקרבנות כנודע.

ליל שלישי, משנת פרק ז' דחולין גיד הנשה שהיתה המצוה שנצטוה בה יעקב אבינו ע"ה.

ליל רביעי, משנת פרק ה' דאבות שמזכיר בתוכה מעלת משה עליו השלום, משה זכה וזיכה את הרבים וכו'.

ליל חמישי, משנת פרק ה' דמדות שמזכיר בתוכו ברוך שבחר באהרן ובניו וכו'.

ליל שישי, משנת פרק א' דסוטה שמזכיר מעלתו של יוסף, יוסף זכה לקבור את אביו.

ליל שביעי, משנת פרק ב' דתעניות שמזכיר בתוכו מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ע"כ.

ראוי ללמוד בחג מסכת סוכה, ומעלת השיר על השולחן

נג. ועל כל פנים יאחוז מזה לכבוד הצדיקים ולהזכיר צדקתם לכל איש יומו וגם מענייני החג אל תנח ידך לקרות מסכת סוכה כי יש בו ה' פרקים כנגד ה' חסדים ה' ענני כבוד כי השנים אינם רק בחינת הכללות כנודע ליודעי דעת, ויש סדר אחר לקרות בימי החג ואסדר אותו בפרקים הבאים בסייעתא דשמיא.

נד. ויאריך על שולחנו בשירים ותושבחות לכבוד הרגל הקדוש, וכבר הארכנו מעלת יקר השירים והתושבחות על השולחן בשבתות ובחגים ובמועדים בפרק ז' וח' דפרקי שבת בס"ד.

דיני היסח הדעת בברכת לישב בסוכה

נה. ואם רוצה לצאת מסוכתו באמצע סעודתו לסוכת חבירו יהא זהיר לברך שנית ברכת הסוכה בסוכת חבירו אפילו היה דעתו בשעה שבירך בסוכתו לשנות מקומו אפילו הכי צריך לחזור ולברך, ואם לא הניח שם זקן או חולה על שולחנו כשחוזר לסוכתו צריך לחזור ולברך על הסוכה, אבל אם יצא מסוכתו לטייל בתוך ביתו אין צריך לברך דאפילו להרמב"ם ז"ל דפסק דמברך בכל פעם הוא דוקא כשיוצא חוץ לביתו וחוזר אבל אם יוצא מן הסוכה לתוך ביתו אין נראה שיצטרך לברך בכל פעם, והכי משמע מדבריו בפ"ב דהלכות ברכות שכתב זה לשונו, היה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך ברכה למפרע ע"כ, נראה דדוקא אם יצא לפתח ביתו אבל אם הלך בביתו משמע דלא הוי הסח הדעת.

ראוי להקדים אכילת כזית של ט"ו קודם חצות

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה