חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג הסוכות · פרק ג - הכנות החג - צדקה - אושפיזין - כבוד סוכה
התעוררות להכין צרכי החג בעצמו
א. ערב יום חג הסוכות מצוה על כל איש ישראל להשתדל ולזרז הוא בעצמו ובכבודו להכין צורכי חג הקדוש הזה בשמחה ובטוב לבב, ואף על פי שיש לו כמה עבדים מצוה בו יותר מבשלוחו כמו שאמרו לענין שבת דרב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק ואמר אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי לא מכתיפנא קמייהו, 47 כן יעשה לכבוד האושפיזא הבא אלינו הוא החג הקדוש הזה ולכבוד השבעה אושפיזין קדישין אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד עליהם השלום המסתופפים בצל קורות סוכתינו כל שבעת הימים וששים ושמחים בששון שמחתנו שמחה של מצוה.
בכל הכנות שעושה לחג יאמר הריני עושה לכבוד הרגל
ב. וכל דבר שיקנה תהיה מגמת פניו לכבוד הרגל ולכבוד השבעה אושפיזין קדישין, ואם אי אפשר לו להטפל הוא בכולם יכין מקצתם ויאמר בפה מלא ברוך אלהים שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה והעדיף טובו עלי ויתן לי יד ואל לכבד הימים טובים כיד ה' הטובה עלי ומידו נתנו לו, והריני קונה ועושה זה לכבוד הרגל הקדוש ולכבוד השבעה האושפיזין קדישין זכותם יגן עלינו אמן כן יהי רצון.
הוצאות יו"ט יוציא בשמחה וסגולתו שיחזרו הוצאותיו בכפלים
ג. ובכן בתתו אל לבו כן לא יחוש ולא יקפיד על ההוצאה של יום טוב כי ממנו יתברך הכל ומידו נתנו לו, ואיך יעלה בדעתו לפקפק בענין אחר שהוא רואה בעצמו כי זהו כוונת הבורא לרבות כל מיני שמחות בחג הקדוש הזה זמן שמחתנו כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, והוא יתברך נותן לו יד לעשות והוא יצמצם ממון שאינו שלו ויתרצה במה שימצא להקל מעליו, חלילה לאיש הישראלי לעשות כן, וישמח בכל הטוב אשר נתן לו האל יתברך לשם שמחה של מצוה ויבטח בשם ה' וישען באלוהיו, ויכולה היא שתרחם עליו להמציא בשופע מזונותיו כי כאשר יפתח ידו לכבוד הרגל כן יפתחו לו מן השמים לתת לו ארוחתו ארוחת תמיד בכפלים, ורמז לדבר הגיד רבינו האר"י זלה"ה כי כן מוע"ד השלש אותיות אחרונות וע"ד הם כפל המספר של האות ראשונה מ' שאותיות וע"ד הם פ' כפל המ', לרמוז כי כל אשר יוציא עליו יכפלו לו מן השמים.
ד. והשם של קדושת החג הזה הוא שם ע"ב בניקוד סגול שעולה עם הניקוד שב"ע מפני שחג זה מביא שובע לעולם.
סגולת המוציא ממון לסעודות חג הסוכות יותר משאר מועדים
ה. וסגולה רבה היא מאד למכבדו להוציא במאכ"ל ובמשתה לכבוד האל יתברך להיות שבע ודשן במזונותיו כל השנה, כי כך היא מדתו של החג הקדוש הזה ביותר משאר חגים ומועדים דכולהו מהאי שלימו מתברכין דומיא מה שאמרו בזוהר לענין שבת, וכבר הארכתי בתוכחות מוסר על כל זה פ"ב דשבת בס"ד.
התעוררות לפשפש בתשובה בערב הרגל ובפרט בערב סוכות
ו. ואחר שיתקן צורכי החג מאכילה ראוי ונכון שיאמר בלבו מה תקנתי לנפשי היפה, ויפנה מלבו מחשבות הבלי העולם הזה ויתבודד מקצת היום לפשפש במעשיו על כל מה שפעל ועשה וישוב ויתחרט בכל לבבו ובכל נפשו, כי זהו עיקר כוונת רבותינו הקדושים באומרם 48 חייב אדם לטהר עצ"מו ברגל על טהרת הנפש היפה כי היא הנקראת עצמותו של אדם, וזה בכל הרגלים וכל שכן וקל וחומר בבא יום חג הקדוש הזה כי הוא יום ראשון לחשבון עונות.
כמו שאמרו באגדה 49 בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון, את מוצא בערב ראש השנה גדולי הדור מתענים והקדוש ברוך הוא מתיר שליש מעונותיהן ומראש השנה ועד יום הכפורים היחידים מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן וביום הכפורים כולם מתענין האנשים והנשים והטף והקדוש ברוך הוא אומר להן לישראל מאי דאזל אזל ומהכא ולהלן ניחל חושבנא, ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצוות זה עושה סוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידיהם לשמו של הקדוש ברוך הוא ואומר להן הקדוש ברוך הוא מאי דאזל אזל מן הכא ניחל חושבנא הדא הוא דכתיב ביום הראשון ראשון לחשבון עונות ע"כ.
תחינה על התשובה והטהרה מעון לערב חג הסוכות
ז. כי ראוי ונכון לכל איש הירא וחרד אל ה' לשוב מעבירות שבידו ולהפיל תחנוניו לפני אלהינו מרחם בטרם תבא יום ראשון לחשבון עונות וכה יאמר בתחינתו.
אנא ה' ארך אפים אתה ובעל הרחמים, גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ולקיים כל המצוות אשר צויתנו ולהזהר בכל אזהרות שהזהרתנו ומי מעכב שאור שבעיסה מעכב, לכן יהי רצון מלפניך שתהיה בעזרנו בשנה הזאת הבא עלינו לשלום וזה היום תחילת דין וחשבון עונותינו, עזרנו אלהי ישענו שלא נעבור אחד משס"ה לא תעשה, ואל תביאנו לידי חטא ולא לידי עבירה והצילנו מכף דוב אורב יצרינו הרע ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, והשיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה, ויקויים בנו מקרא שכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ושנוכל לקיים מהיום והלאה כל מצוה שיזדמן לפנינו מרמ"ח מצוות עשה ומה שלא נוכל לקיים תצרף מחשבתינו הטובה למעשה, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יחד כלי מוכן לקבל נפש רוח ונשמה אשר נפחת בנו כדי שנחזור לעתיד למקור שחצבת נפשנו רוחינו ונשמתינו משם, ולא נבוש ולא נכלם בעולם הזה ובעולם הבא ולהיות מוכנים ומזומנים מאותם הנוחלים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כולו אומר כבוד.
בסגולת התחינה הנזכרת, וקריאת פרשת היראה והתשובה
ח. ואחרי כן יקרא פסוקי היראה והתשובה, ותפילה זו תהיה לעזר ולהועיל לכל השנה כולה לבל יכשל בכל עון אשר חטא אחר שהקדים תפילה לצרה והוא על דרך קדמיה לרשיעא עד דלא יקדימנך, 50 ועוד כיון שזהו בקשתו ותחינתו מאת המקום אז יחזיק במוסר ויראת ה' להיות ה' בעוזריו כי כך היא המדה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא והבא לטהר מסייעין אותו.
הרהורי תשובה לערב סוכות
ט. ועל כן יטהר עצמו תחילה להיות זהיר וזריז לבלתי עבור את פי ה' אלהיו כי הוא עושה הפך בקשתו ותחינתו אשר ביקש אם יחטא ואשם חס ושלום ואז מהשמים ירחמו לבל ילכד ברשת יצרו הרע ומובטח לו שלא יחטא ותמיד יהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא, וזה כלל גדול לעולם להתגבר האדם על יצרו הרע לומר בלבו איך אחטא ואעבור את פי ה' אלהי הפך בקשתי שאני מבקש בכל יום כמה פעמים אל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עבירה, הרחמן יטע תורתו ואהבתו ויראתו בלבנו לבלתי נחטא וכן כל כיוצא בזה, ואיך ולמה אני ארדוף אחרי יצרי הרע הפך בקשתי לפני המקום, הכהתל באנוש אהתל עמו יתברך חלילה.
י. והערה זו יפה היא מאד להיות לבו נכנע אפילו בשבתות ובחגים ובמועדים שצריך להיות עיניו פקוחות בהם יותר לפי שהאדם אוכל ושותה וקרוב על ידי אכילה ושכרות מרובה להכשל חס ושלום בפח המוקש יצרו הרע ואת מעשה ה' יהרסם ולא יבנם ויפרוק עול מלכות שמים מעליו חלילה.
והחכם עיניו בראשו תמיד אל ה' כי אף על פי שמצוה לשמוח כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם, המשכיל יבין כי לא ניתן השמחה למלוי הכרס ולעבור על ידי כך את פי ה' אלהיו אלא חג הסוכות שבעת ימים לה' כתיב כי כל זאת השמחה לא תהא אלא לשם שמים ועל ידי כן לא יבא תקלה על ידו, וכל זה לא יתכן אם לא יתעורר האיש טרם יבא הזמן אשר קרוב לחטוא בו יען כי בפתע פתאום יהדפנו יצרו הרע, מה שאין כן כשהאדם הוא הקדים לתת אל לבו מה שקרוב לחטוא בהנה תמיד עיניו פקוחות ויהיה תמים עם ה' אלהיו.
והרי זה דומה למי שמכיר באויבו המבקש רעתו להורגו בעורמה כי תמיד הוא על משמרתו ויפן כה וכה להיות נצב לריב עמו וישכים להורגו, לא כן הבלתי יודע ומכיר בשונאו כי בפתע פתאום יבא עליו ויהרגנו ולא יחמול ביום נקם ושם נפל שדוד ואין בידו מאומה להיות נעזר בגבורה וכשל עוזר ונפל עזור, כן הדבר הזה נגד אויבנו שונאינו הרע איש צר ואויב המן הרע הזה להיות עינינו תמיד עליו כי פרש רשת לרגלי בני אדם ולהיותנו נשמרים מאד על נפשותנו לבל נהיה נצודים במדחפות רשתו כאמור.
יא. אשר על כן טוב וישר להתעורר כל איש הירא וחרד לדבר ה' בערב הרגל כדי לטהר עצמו ברגל עצמו על ידי הרהורי תשובה, וזה בכל שאר הרגלים וכל שכן וקל וחומר בחג הנורא והקדוש הזה כי צריך כל אדם להיות יראה ורעד בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, כי אף על פי שהכל נכתבים ביום הכפורים הנה יום החתימה תלויה ועומדת עד ליל הושענא רבה ולא ידע האדם איך יהיה דינו נחתם, ותמיד יהיו עיניו ולבו על דינו ולהרבות בתשובה שלימה על כל מה שחטא על הנפש.
ירבה בצדקה בערב סוכות, ומנהג מהרח"ו לחלק קופת הצדקה ביום זה
יב. וירבה היום הזה בצדקה ובגמילות חסדים כי סגולתה לכפר החטא כמו שנאמר וחטאיך בצדקה פרוק, ובר מן דין סגולתה ביום ערב סוכות רבה היא מאד, ואמרו עליו על מהרח"ו זלה"ה כי הוא היה גזבר על קופה של צדקה ולא היה מחלקה לעניים אלא בערב סוכות, והיה אומר שביום הזה הצדקה מועיל הרבה מפני שהשכינה הנקראת צדק עולה במעלה למקום הנקרא צדקה, ולכן נכון לכל איש ישראל להרבות בצדקה כהיום הזה כל איש לפי מיסת ידו ולכוין שנותנה לכוונה זו.
מנהג יראים שאין ידם משגת לצדקה להיות גבאי צדקה
יג. ומדרך אנשי מעשה שלא השיגה ידם לעשות צדקה להיות עושים גביה אחת יום אחד קודם ערב סוכות איש מאת מכרו ולהוסיף קצת נופך משלהם ולחלקה לעניים ביום ערב סוכות ומזכים את אחיהם במצוה הזאת עמהם, ומה טוב ומה נעים חלקם וגורלם של עושה אלה.
המאכיל עניים בסוכתו חשוב כמאכילם מחלק האושפיזין
יד. ויותר מהמה אשריו לאדם אשר יזמין ביום הזה לעניים בני תורה מבעוד יום להתארח בביתו כל שבעת הימים ולהאכילם בסוכתו ויכוין בכוונת עליה זו של השכינה שעולה אל המקום הנקרא צדקה, וגם לתת חלקם של השבעה אושפיזין קדישין להם.
וכמה החמירו חכמי הזוהר בענין הזה בפרשת אמור 51 וזה לשונו, בעי איניש למחדי למסכני מאי טעמא בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אילין אושפיזין עילאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון כולהו קיימין מיניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולא דקודשא בריך הוא עליה כתיב פרש על פניכם פרש חגיכם ולא חגי ווי לההוא בר נש בשעתא דאילין אושפיזין קיימי מפתורי.
ואמר רבי אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורא והשתא דמזמנים ליה ולכלהו צדיקייא ולדוד מלכא ולא יהיב לון חולקהון אברהם קאים מפתורא וקרי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכולהו סלקין אבתריה ויצחק אמר ובטן רשעים תחסר יעקב אמר פתך אכלת תקיאנה ושאר צדיקייא אמרי כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום ודוד מלכא אמר וכו' ואשלים דינוי דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת וכו'.
אמר ר' אלעזר בגין כך אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר אלא כמה דיכיל דכתיב איש כמתנת ידו ולא לימא איניש אכול ואשבע וארווי בקדמיתא ומאי דאשתאר יהיבנא למסכנא אלא רישא דכלא דמסכני חולקא דאושפיזין קדישין ואי חדי לאושפיזין ורווי לון קודשא בריך הוא חדי עמיה ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה' ויצחק קרי עליה כל כלי יוצר עליך וכו', זכאה חולקיה דבר נש דזכי לכל האי זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל.
סגולת המזמין עניים לשלחנו שיתברכו מזונותיו מז' אושפיזין
טו. ומי האיש הירא ורך הלבב, שמוע ישמע את כל הדברים האלה מעלת המצוה הזאת וטעם שבה ולא ירדוף אחריה כאשר ירדוף הקורא בהרים להביא עניים מרודים על שולחנו ולהתברך מפי אבותינו הקדושים בשבע ברכות עליונות אשר מי ימלל גבורות ברכות אלו לפי סודן ליודעי דעת ומביני מדע, ואף על פי שמראש השנה נקצבים מזונותיו של אדם מכל מקום הכל הולך אחר החיתום יום הושענא רבה.
ומה טוב להאכיל לעניים על שולחנו בימים האלה ובזמן הזה ולהתברך מפי קדושים משרתי עליון ברכות שמים מעל וברכות תהום רובצת תחת, כי כך היא המדה אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן ומובטח הוא שלא יחסרו מזונותיו כל השנה, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.
מעשה בחסיד אחד שנזדמן אברהם אבינו לסעודתו בדמות עני
טז. וחסיד אחד היה יושב על שולחנו במסיבת אנשים חכמים וידועים ויבא עני והלך חוזר על הפתחים על פת לחם, ותכף ומיד עמד ממושבו ואחז ביד העני והושיבו במקומו ושש כעל כל הון עמו וישרתהו ויאמר, אנכי היום שש ושמח עמך אשר זיכני ה' עמך להאכילך חלק אברהם אבינו בסוכתי, ובלילה ההוא חלם החסיד ההוא שהיה טובע בלב ימים ובא העני ההוא ונתן לו יד והוציאו ממעמקי מים לרויה, ומיד עמד אותו החסיד וחיבקו ונשקו ויאמר אליו ברוך אתה לה' מי אתה אשר הצלת נפשי ממות כי כפשע ביני ובין המות אשר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני.
ויען ויאמר לאיש החסיד ההוא אנכי אברהם אביך כי באתי היום בסוכתך בדמות האיש העני ההוא, אשריך מה טוב חלקך ומה נעים גורלך עם כל הצדיקים ומובטח אתה כי לא תחול גזרה רעה בביתך ותמיד תהיה שאנן מפחד רעה, ויקץ החסיד משינתו ושמח לבו ויגל כבודו אשר זיכהו ה' באלה ויקבל עליו להיות עושה תמיד כל ימי החג סעודה מיוחדת לעניים כמיסת ידו, ויפרוץ האיש לרוב בתורה ובחסידות ולא חיסרו מזונותיו בריוח גם עד זקנה ושיבה.
התעוררות להזמין עניים על שולחנו בחג וחומר המזלזלים בזה
יז. צא ולמד כמה מעלות טובות למצוה הזאת עתה בימים האלה יתר משאר הימים, כי האדם יראה לעינים עני כמו שהוא והם צלם ודמות צדיקי עולם אשר מתעוררים ממקומם בשבעת ימי החג הקדוש הזה והמה נמצאים בבתיהם של ישראל בסוכתם, וצריך כל אדם לחשוש ולהיות עיניו פקוחות על כל דל עני והלך הבא אל ביתו להאכילו ולהשקותו בפנים שמחות אף כי אינו נוהג ככה בשאר הימים, אולי יקרה ה' לקראתו אחד מכל הצדיקים ואם לא יתן לב יאבד טובה הרבה.
ומה גם כי על כל פנים הוא צריך לצאת ידי חובתו להאכיל חלק האושפיזין האלה לעניים ולהתברך מפיהם ולא יגרום חס ושלום קללה לעצמו להתקלל מפיהם כמבואר במאמר הנזכר דדוד אשלים דינוי ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת רחמנא ליצלן, הטוב כי בימים האלה אשר כל אדם תמיד עיניו אל ה' לעשות סניגורים שילמדו עליו זכות להטיב לו החתימה, והאיש אשר עיניו צרה באביונים תחת סניגורים יקנה לו קטיגורים חלילה.
יח. ואמרו בזוהר בראשית דף י' ע"ב שהקדוש ברוך הוא מבקר את העניים בחגים ובמועדים ורואה שאין להם כלום במה לשמוח ובוכה עליהם והולך למרום ורוצה חס ושלום להחריב את העולם, והמקטרג אומר לפניו רבונו של עולם פלוני אוכל ושותה ויכול לשמח לעניים ואינו נותן להם, מיד נכנס אותו מקטרג ותובע רשות ורודף אחרי אותו האיש ומסבב עליו כמה צרות רבות ורעות רחמנא ליצלן.
תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם בחגים
יט. ומאנה הנחם נפשי איך נשתכחה תורה זאת מרבת בני עמינו אשר בתיהם מלאים כל טוב ואוכלים למעדנים בחגים ובמועדים, ויותר בחג הקדוש אשר זמן צדקה לכל היא ולא נתנו לב על העניים האומללים כי אם למלא כריסם הוא ואחוזת מרעהו עשירי עם שכמותו, וישתו וישכרו עמו תמיד כל היום ויבוזו כסף להביא אנשים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים בשירי עגבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, ובכלותם מכל השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש ולא יבצר שם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה כי הוא זמן שמחתנו כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם ולשמחת מצוה הם עושים, ואין בהם דעת ולא תבונה לאמר כי שמחה לחוד וקלות ראש לחוד.
ועוד אם היה נלוה אליהם מצות העניים האומללים הנה מה טוב ומה נעים אף אם יצאו קצת מן השורה, לא כן הרשעים אשר יחשכו כוככי נפשם בראותם עני ואביון בא אל שולחנם וירימו את קולם ויגערו בעני ואביון לאמר, לך לך אמרין ענייא סחור סחור אל תקרב, עוד מעט יפגענו עיניך הרע והן גוענו כולנו אבדנו וכהנה רבות עמם, העל אלה לא תתאפק ה' לאמר חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא.
כ. וראוי לדרוש אליהם עונשו של דבר וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד, ויביטו ויראו ברוחניות מצות סוכה מה היא ומה טעם יש בה ויתנו לב לשוב ולהאכיל עניים מרודים עמו, וזה יהיה בעוזריו לבלתי הקל את ראשו מול אבינו שבשמים בראות גודל עניותם של האביונים המדולדלים ניגשים ונענים עד העפר, אז יכנע לבבו הערל ויראתו על פניו בראותו כי הון ועושר בביתו ואשר כביר מצאה ידו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, פן יהיה הוא מכת שונאיו יתברך שנאמר בהם ומשלם אל שונאיו אל פניו להאבידו, או כי ישוב הגלגל ויבא לידי מדה זו אשר היא שקולה ככל היסורין שבעולם כמו שנאמר כי על זה בחרת מעוני, ואין ספק כי לאיש אשר אלה לו מובטח לו שלא יבא לידי תקלה וקלון על שולחנו ויקראו לפניו זה השלחן אשר לפני ה' ויהי בשלם סוכו.
מנהג יראים לעשות סעודה לעניים תוך סוכתם
כא. ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של כמה בני אדם אנשי חסד יראי אלהים אשר עושים לעניים סעודה בסוכתם כדי שיצאו ידי חובה שמזכים את הרבים לצאת מידי חובת סוכה כי אין ידם משגת או אפס מקום להם וזכות הרבים תלוי בם, ואין ספק כי יוצא בזה מידי דברי הזוהר כי כבר זיכם בחלקן חלק האושפיזין קדישין, רק שהיה ראוי להם לעשות ככה כל שבעת הימים ומה בצע כי יצאו לילה הראשונה ידי חובה ושאר הלילות קובעים סעודתן בביתם.
מנהג המכינים תבשיל מיוחד לעניים ומחלקין אותו בעיו"ט
כב. ומנהג אנשי מעשה אשר לא השיגה ידם להביא עניים לסוכתם או שצר להם המקום ובמה ישכב העני, עושים מערב יום טוב תבשיל אחד מיוחד לעניים ונותנים אותו ואומרים בשעת נתינה זה חלק מסעודתינו יהיה חלף חלק האושפיזין קדישין שיבואו לסוכתנו ונותנים אותה לעני בן טובים, ובכן כשיאכל העני הסעודה ההיא בביתו בעת ובעונה ההיא שהוא יושב ואוכל סעודתו יעלה לו כאילו הזמינו על שולחנו ממש.
ועל כיוצא בזה אמר בזוהר, 52 אמר ר' אלעזר בגין כך אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר אלא כמה דיכיל דכתיב איש כמתנת ידו וכו', ובפרט כי חפץ חסד האל יתברך ברחמיו על בריותיו בכל הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה להיות מעשה האדם המעט הוא אם רב לחושבו למעשה רב כדי להכריע כף הזכויות לישראל בני רחומיו להיות נחתמים לחיים, וזה למי שאין ידו משגת אבל מי שידו משגת חייב להביא אל ביתו תלמיד חכם עני כל ימי החג להיות מאוכלי שולחנו בעין יפה להניח ברכה אל ביתו.
בעיו"ט יהדר הסוכה ומושבה בכלים נאים לכבוד השכינה
כג. גם מכבוד הסוכה ושבעה אושפיזין דילה הוא להיות כל איש הירא מתעסק בערב סוכות בהדור הסוכה ומושבה ולנאותה בכלים ומצעות נאים כפי כוחו כמכין מושב וכסא למלך לכבוד השכינה ושבעה אושפיזין דילה, ועל ידי מעשהו פה למטה בסוכה הגשמית נעשה כך למעלה בסוכת דוד וכדאיתא בזוהר פרשת אמור 53 זה לשונו, מאן פועל צדק צדיקייא דאתקינו למטרוניתא ואלבישו יתה לבושהא ועטרהא ותכשיטהא כל אחד פועל צדק אקרי וכו', וכן נמי זה המכניס כלים נאים לסוכה כך מתקן כלים נאים העליונים, ובהכניס מצעות נאות בסוכה כך סוכת דוד נעשית בסוד מצע כדאיתא בזוהר בפרשת תרומה בפסוק עתה ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד, ולכן נעשה ונתקן עליית קיר זו שהיא קטנה ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה הם הצורך לכנסת ישראל.
מצוה ליתן המנורה בסוכה ושכר המהדר סוכתו
כד. ולכן מצוה לתת המנורה בסוכה וכן על ידי כך יזכה לסוכה הרוחנית ותהיה נפשו יושבת במנוחה רבה בגן עדן שכפי ערך מה שמקיים המצוה בכוונה טובה ובאופן הנאות כך יעשה לו שם סוכה לנשמתו וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס 54 זה לשונו, וסוכה תהיה לצל יומם דאתמר ביה בצל שדי יתלונן ולא כצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא וכו', ובהציע הכלים הנאים שיש לו והמצעות הנאות בסוכה יקשור לו הוא יתברך כמה חופות בעדן גן אלהים כל אבן יקרה מסוכתו אודם פטדה וברקת להשתעשע בהם מזיוא דיקרא עילאה.
אזהרה למכבדים ביתם בכלים נאים ולא בסוכתם
כה. ורבת מבני עמינו ונשותיהם יותר מהם המכשלה זאת תחת ידם לכבד את ביתם בכלים נאים ומצעות נאות ככל המועדים ולא יחושו אל מושב המלך ה' צבאות, ואחרי תיקון ביתם באופן הנאות מתקנים מושב הסוכה מהמותרות שבביתם בלויי סחבות ומפחותי הכרים והכסתות שבביתם כי קשה בעיניהם להניח את ביתם דרך עראי שאין להם די מושב ביתם וסוכתם, וזה דרכם כסל למו להיות בוחרים במושב ביתם מבסוכה.
ולא ידעו תועי רוח בינה ולו חכמו ישכילו זאת אשר שנו חכמים בלשון המשנה, 55 כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע כיצד כלים הנאים בסוכה ומצעות הנאות בסוכה ומנורה בסוכה, באופן כי על פי הדת והשורה הדין נותן להיות כל שבעת הימים ביתו סוגרת ומסוגרת, ואיככה נוכל וראינו שפחה כי תירש גבירתה להיות דירת עראי במבחר המושבות והסוכה דירת הקבע ומושב המלך ה' צבאות בפחותי הכלים והמושבות, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, והשכינה צווחת על שבידו לכבד ומיקל בכבודה אם אב אני איה כבודי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, סורו נא מעל אהלי האנשים האלה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.
אשר על כן מי שנגע אלהים בלבו אף שאין דרכו להתעסק במושב ביתו כל הימים ויעזוב לאשתו לעשות כרצונה, אכן במושב הסוכה אל יעזבנו ביד אשתו ורצונה ובחירתה כי עיניה צרה על מושב ביתה כי לא דעת לה ולא תבונה להבין ולהשכיל מהות הסוכה ומה שנעשה בה למעלה, אלא מצוה בו יותר מבשלוחו לתקן ולהכין במבחר אשר יש לו בסוכתו להכין ולתקן מושב עליונים למעלה כנזכר לעיל.
מעלת המתעסק בתקון מושב הסוכה ונוייה
כו. ואף גם זאת בכלל מצות עשיית הסוכה ומי שלא נתעסק בעשייתה כי לאו בר הכי הוא ויעשנה על ידי אחרים, הנה מה טוב לו להתעסק בענייני מושב הסוכה ונוייה ויעלה לו כאילו עשאה, ואחרי אשר ידע כל אדם כי כל שבעת הימים כשנכנס לישב בצל הסוכה הוא בודאי הגמור שנכנסים עמו שבעה צדיקים שהם סוד הסוכה כי על כן הורונו חכמי הזוהר לחלוק להם כבוד קודם ישיבתו ולומר תיבו אושפיזין עילאין וכו' כמו שנבאר לקמן, יהא זהיר וזריז מאד להכין מקום מושבם ממיטב מצעיו ומיטב כליו.
ומה טוב ומה נעים להכין בתוך סוכתו כסא מיוחדת בבני ברק ומשי ורקמה לכבוד כל צדיק כל איש יומו ואמרו בזוהר פרשת אמור, 56 תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקי אחרנין ודוד מלכא שוויין מדוריהון עמיה הדא הוא דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים ולא בשבעת הימים ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אילין דשריין עמיה וכו'.
מעשה בתלמיד שראה בסוכת רבו ז' אושפיזין בשולחנו
כז. ולמען תדע ותשכיל ענין הזה ולא יקל בעיניך, אגיד לך מעשה רב אשר שמעתי מפי זקנים מעשה שהיה ברב מופלא שהיה יושב ולומד בסוכתו ותלמידו עמו, עודינו לומד עמו רעדה אחזתהו לאותו תלמיד ויקם וירץ וילך ויבא ובידו רצפה ובמלקחיים, ורבו היה משתומם על המראה כי ראהו לאותו התלמיד כנותן הרצפה ביד אחר באויר הסוכה וכמדליק דבר.
אז אמר לו הרב מה זה בני על מה אתה עומד מרעיד ומרתת ועושה כדברים האלה כי היה חושש שמא אחזתו רוח שטות או רוח רעה חס ושלום, ואז השיב לו התלמיד האם אין אדוני רואה כל הזקנים הללו אשר סביבותינו וכך היה מונה והולך א"ב ג"ד ה"ו ז', ועל כי נאמר בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי המה שאלו לי להביא רצפה לעשות דוגמא לקטורת הנעשה על ידי עסק תורתנו, וגם היה נותן בהם סימנים בסדר ישיבתם איך היו יושבים אברהם בדרום יצחק בצפון יעקב במזרח, ועם אברהם יושב עמו משה רבינו עליו השלום בדרום, ועם יצחק יושב עמו אהרן בצפון, ויוסף ודוד במערב הסוכה.
וכששמע הרב דברי התלמיד השתומם על המראה וראה כי יפה כח התלמיד מכח הרב שזכה לראות כל מה שגילו לנו חכמי הזוהר על השבעה אושפיזין עילאין הבאים הארת ניצוצותיהם של נשמותיהם בכל סוכות ישראל, ועל כי היו יושבים באימה וביראה עוסקים בתורה הרב והתלמיד יחד נתקבצו ניצוצותיהם יחד שם וניתן כח לעין לראותם עין בעין, אשרי עין ראתה כל אלה.
ויהי מאז עמדו הרב והתלמיד באימה וביראה בלימוד התורה בתוספת מרובה על העיקר כל ימי החג עד שכמעט לא נשמע בתוך סוכתם שיחת חולין, וכל ימיו של אותו צדיק היה אפטרופוס רב במצוה זו להזהיר את כל העם לבלתי ינהגו קלות ראש בתוך סוכתם לפני הצדיקים וכן כל כיוצא בזה.
מנהג אנשי מעשה לתקן ז' נרות בסוכה לכבוד האושפיזין
כח. ומכאן תבין ותשכיל כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת להמכבד סוכתו הן במצעות הנאים וכליו הנאים ובהיכלו כולו אומר כבוד לכבוד ה' והצדיקים, וכן להדליק שם המנורה וכמנהג אנשי מעשה כי בכבודם ובעצמם מתקנים את הנרות בסוכתם ומתקנים להדליק שבע פתילות לכבוד ולתפארת השבעה אושפיזין.
אזהרה לישב באימה בסוכה ולהזהר משיחת חולין
כט. והן גם כן להיות זהיר לנהוג באימה וביראה בתוך סוכתו ושלא לשוח שיחת חולין בתוכה מפני כבוד הצדיקים, וירחיק כעס וקטטה מתוכה פן יגרום לגרש משם הצדיקים כי לא יוכלון שאת גינות מעשיו, וכבר אמרו בזוהר 57 דאברהם אבינו כשרואה שאין האדם נוהג כשורה וכדת אומר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכו'.
מנהג הרמ"ק שלא לשוח בסוכה אלא בדברי תורה
ל. וכבר העיד החסיד הקדוש בעל ספר ראשית חכמה ע"ה על רבו הרמ"ק ע"ה וכתב זה לשונו, וכן היה מנהג מורי זלה"ה שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה כי מצות סוכה קדושתה גדולה, והעד שעצי סוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה וגם שהאבות באים, ובזוהר קורא לסוכה צלא דמהימנותא ואמר כל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין ואתברך ברכתא עילאה, שהאדם בתוך הסוכה מוקף מאור הקדושה וכמה קדושות יש בה ולכן ראוי להתרחק משיחה והיתול, אלא יקיים וגילו ברעדה כי מקום רמז הסוכה היא שמחה ורעדה דדינין מתערין מינה, וגם כי ימי זה החג הם דין והעד כי בליל הושענא רבא הוא חותם הדין וימים אלו צריכים שיהיו בתשובה שימים אלו ניתנו כדי להאריך על האדם שישוב בתשובה ואין פתקות הגזרות נמסרים ביד השלוחים עד ליל שמיני עצרת.
תוכחה למשחקים בקוביא תוך הסוכה ולבטלים מתורה במועדים
לא. ולכן ראוי להיות יראת ה' על פני כל איש ישראל כל ימי החג יתר משאר הימים ויותר ויותר בעומדו בתוך סוכתו, ואוי לעינים שכך רואות רבים מבני ישראל המשחקים בקוביאות בימי החג הקדוש והנורא הזה ולא עוד אלא שהורו היתר לעצמם לשחק בתוך הסוכה מחנה השכינה והצדיקים עליונים, ואוי להם ולנפשותם כי גמלו להם רעה גדולה עד לשמים כי בשאט בנפש יושבים שעה או שתים ולפעמים תמיד כל היום לא יזכרו ה' לנגדם ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו ולפני מי אנו עומדים ומשחקים ומכעיסים בפני השכינה עליונה הפורש עלינו סוכת רחמים ושלום ושבעה אושפיזין עילאין קדישין דילה.
ואין ספק כי השכינה צווחת עליהם קלני מראשי קלני מזרועי, הגמול הזה קיויתי ביום בואי לשכון עמכם כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף להשקות אותי מי לענה ורוש, הוגעתוני בדבריכם ובמעלליכם אשר לא טובים, המעט מכם אשר הוגעתם ה' בדברים תמיד כל היום ביתר הימים כי תוסיפו לחטוא בחגים ובמועדים אשר לא ניתנו אלא כדי שתעסקו בתורה, ותחת היותכם ביראת ה' כל היום בדברי קדושה של תורה ללוות אותי בה ולהלוותני בקול תודה וזמרה המון חוגג, אתם עומדים בסוד משחקים ריקים ופוחזים וישבעו באלהים ובלא אלהים.
ושכינה תצעק עליהם אוי להם שכך עלתה לה עם בניה שמחה לתוגה נהפכה כי בן כסיל תוגת אמו, אלכה ואשובה אל מקומי הראשון כי טוב לי אז מעתה, אוי ואבוי לך בן אדם טפה סרוחה כי כך אתה מכעיס את אם הבנים שמחה ולולא היית שומע צערה וקול צעקתה עליך אין ספק כי תבחר מחנק נפשך ותבחר מות מחיים.
לב. ומדוע תהיה כאיש נדהם ולא תביט לחוס לפחות על נפשך כי כל ימי המועדים המה ימי דין כי בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון בחג נדונין על המים, והואיל והמועדים והחגים המה ימי דין נמצא החוטא אז בשחוק וקלות ראש חמור יותר משאר השנה שמאחר שהעולם נידון והיה כי יחטא ואשם בחטא אחד אפשר שיוכרע הוא או כל העולם חס ושלום לכף חובה ואז רעב כי יהיה דבר כי יהיה חס ושלום, בכנפיו נמצאים דם נפשות אביונים אשר בשלו הסער ההוא, הטוב לך כי תעשוק דם נפשות כצאן לטבחה בסכלותך לעשות נחת רוח ליצרך אשר הוא שטן הוא יצר הרע ועתיד לעשות שפטים בנפשך בעת תת נפשך בידו.
ונוסף גם הוא עונש החטאים האלה בנפשותם שנפרעים מהם עונות ראשונים וימים ראשונים, יען כי הן שאר הימים אשר ביטלו תורת אלהיהם היה להם פתחון פה להשיב ולומר אין אדם נתפס על צערו אדם לעמל יולד על המחיה ועל הכלכלה, אכן מה יענו ליום פקודה על ביטול התורה בחגים ובמועדים אשר אין כל מאומה טורח משא ומתן יכבד עליהם ועודם מחזיקים בטומאתם ומבטלים תלמוד תורה בתוספת מרובה על העיקר של יתר הימים ותמיד כל היום שמו יתברך מנואץ באלות ובשבועות בשחוק הקוביאות מאז הבוקר ותעבור המנחה, אוי ואבוי לנפשותם ונפרעים מהם למפרע גם על השאר הימים אשר היו אנוסים בעיניהם כי אלהים שופט ויוכיח עליהם בחגים ובמועדים אשר המה פנויים ואין אונס ועם כל זאת עזבו ומאסו תורת ה', ואין זה כי אם זדון לבם הרע ומאיסתם בתורת אלהינו גם בלא אונס ובאונס יחד כולם שוין לרעה אין פחד אלהים לנגד עינם, ואין ספק כי עושה אלה אחריתם מרה כלענה.
לג. ודי בהערה זו להיות כל איש זהיר וזריז בחגים ובמועדים בעסק התורה ובמצוות, וביותר בימים האלה ובזמן הזה כי המשפט לאלהים הוא על מפעלות אדם ותחבולותיו ולהרחיק עצמו כמטחוי קשת מכל מיני שחוק הן בביתו וכל שכן בתוך סוכתו שלא לתת אחיזה ויניקה לקליפה במקום הקדש חס ושלום וכמו שביארנו בפרק א' כי כל מעשה תוקפה של מצות הסוכה הוא להכניע ארבע מאות ושמונים מחנות של לילית.
וזה יהיה משפט המצוה הזאת כי נשמור לעשותה בקדושה יתירה ועמוד התורה לילה ויומם, לא כן הרשעים הנוהגים שחוק וקלות ראש בתוכה וכמערת פריצים היתה להם להיות משחקים בה כברחובות קריה, כי תחת הכנעת הקליפה וארבע מאות ושמונים מחנותיה על כן ירים ראש הקליפה על ידי רוע מעלליהם בתוכה, ותחת משכן השכינה שם הרגיעה לילית מצאה לה מנוח, ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה חס ושלום.
וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד ולפאר בקדושה יתירה אל מקום הקדש משכן כבודה של שכינה ולא ינחלו עוד זרים את כבודה ואולי המצא תמצא היונה מנוח לכף רגלה, כי הן בעונותינו שרבו דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד להראות את פני האדון ה' צבאות והוא כביכול מסתכל בבתי ע"ז ובאומות העולם היאך נתונים בשקט ובשלוה בעולם ורואה ביתו חרב ונתון בידם של ערלים, שאוג ישאג על נוהו ואומר איה מעון אריות בני היכן הם, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם ומה לו לאב שעלתה לו כך ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, ותהי זאת נחמתו ולמקנהו עמו וצאן מרעיתו עשה סוכות והאם רובצת על האפרוחים אם הבנים שמחה ותהי לה למקדש מעט היכל ה' היכל ה' המה.
לד. ואין ספק כי בשומו כל איש ישראל כה לנגד עיניו אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ ולא ישוב עוד לכסלה ללכת אחרי שחוק הקוביאות לעולם וכל שכן בתוך סוכתו, ולא יפנה דרך אנשים העושים מצות הנשים מלומדה רק תמיד בכניסתו בה יפן בעיני נשמתו אל רוחניותה והשוכן בקרבה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואחוזת מרעהו שבעה אבות קדושים, כי באמת לא פשתה המספחת הזאת בישראל וכן שאר ביזוי מצוה כי אם על כי יעצרם הגש"ם והאדם יראה לעינים מצוה כמו שהיא וחו"מר שבה ועל כן לא ידעו ולא יבינו, וגם סמכו על איזה מורה שהורה להם היתר בדבר, ולפי פשטן של דברים הורו להם כי קרוב הדבר כי למצוה יחשב לשחוק שם בסוכה מבית לקיים מצות ישיבת סוכה, וחלילה להאמין כי מצות ישיבת סוכה תהיה במושב לצים ומי בקש זאת מידם רמוס חצריו יתברך.
אכן ישראל קדושים הם ומצוה להודיעם טעמי המצוה ופירושה ואת יקר תפארת תוכיותה אשר היא סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמימה, ובכן כל העם מקצה יהא מוראת שמים עליהם להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ולא תאבה ולא תשמע למורים היתר ומצוה בדבר אשר היא מצוה הבאה בעבירה וחילולים הוא עושה ואת מקדש ה' כי טמא והם לא כתבו היתרות ההם אלא לפי פשוטן של דברים, אכן בהגלות נגלות מה שגילו לנו חכמי הזוהר גודל כבודה כנזכר לעיל ישתקע הדבר ולא תהיה כזאת בישראל.
דין כלים האסורים להכניסן או להשהותן בסוכה וחומר קדושתה
לה. וצא ולמד כמה החמירו הפוסקים ז"ל לבלתי עשות שום תשמיש בזוי בסוכה ואסרו כלי אכילה לאחר אכילה כגון קדירות וקערות להשהותן בסוכה, ואף קודם אכילה אסרו להכניס הקדירה בסוכה, ובגמרא פרק הישן אמרו 58 חצבא ושחיל בר ממטללתא ופירש רש"י ע"ה חצבא כד של חרס ששואבין בו המים חוץ לסוכה, ורוב העולם אינם נזהרין בכך ואינו נכון, וכן אסרו שלא להכניס נר של חרס בסוכה כי אם של ברזל ונחשת ונר שעוה כמו שכתב הרוקח ז"ל, וכן אין להשתמש בסוכה דברים של בזיון כגון שטיפת קערות וכיוצא בהם כדי שלא יהיו המצוות בזויות עליו חס ושלום.
ומזה יבחין כל בר שכל להבין ולהשכיל גודל קדושת הסוכה אשר כמעט היא כקדושת בית הכנסת, והעד על זה שאפילו על עצי הסוכה חל הקדושה ואסורין כל שמונה ימים כנזכר לעיל, ועל כן ראוי לירא ממנה כמוראת בית הכנסת בכל מכל כל לבד את אשר התירו לנו חכמים ז"ל, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה.
אזהרה שלא לאכול בערב סוכות מחצות, וטעם שבע"פ אסרו משעה י'
לו. ונחזור אל הענין בדברים הנעשים בערב החג שהיינו בו, וצריך להזהר מפני כבוד הרגל שלא יאכל בערב חג הסוכות מחצות ואילך 59 כדי שיאכל בסוכה לתיאבון דומיא דאכילת מצה דגמרי ט"ו ט"ו מחג המצות, ואף על פי שבערב פסח לא אסרו אלא משעה עשירית בלבד היינו טעמא משום שאינו יכול לאכול פת אלא מצה עשירה ועל ידי כן זוכר הוא ולא אתי לאמשוכי, מה שאין כן ערב החג דמותר בכל דבר חיישינן דילמא ישבע הרבה ולא אכיל לתיאבון בסוכה, ולכן ראוי להזהר מחצות היום ואילך לשמוח בשמחה של מצוה בלילה וכמו שכתבו רבותינו בעלי התוספות בשם הירושלמי פרק הישן דף כ"ז ע"א.
אזהרה על הטבילה בערב סוכות
לז. עוד מכבוד הרגל הקדוש הוא מה שאמרו ז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל שכן ברגל הקדוש הזה אשר הוא מושבע בשובע שמחות בכמה מצוות הנעשים בו מה שלא נעשה בשום חג כמוהו, שראוי ונכון להכין עצמו לקראת אלהיו בקדושה ובטהרה לכבוד קדושת המצוות ובפרט מצות הסוכה כי רבה, ולא יכון לאדם בבגדים הצואים אשר עליו ועוד טומאתו בשוליו חס ושלום לבא להראות את פני האדון ה' צבאות ושבעה אושפיזין עילאין בתוכה, ומה גם כי נקרא יום ראשון ראשון לחשבון עונות וראוי להיות קדוש וטהור בטבילה של מצוה ואם עוד טומאתו בו ולא יחוש על כבוד קונו בראשו נגע"ו חס ושלום, ועל כן אף המיקל ברגל אחר ראוי לו להחמיר עליו להעביר זוהמת הנחש מעליו ולהעביר לבושין דחול בערב חג הקדוש הזה לקבל עליו קדושת הרגל.
אזהרה לבאים בליל יו"ט לבית הכנסת בלבושי חול
לח. ומבעוד יום יקדש הוא את היום והלבש אותו מחלצות לכבוד הרגל ואל יהיה ככסילים הבאים בלבושי חול לבית הכנסת ולקבל פני הצדיקים בסוכה כי עונשם רב, פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם ימששו חשך ולא אור וכבר הארכתי בזה בפרק ג' דשבת, אלא יהא זריז ונשכר להכין עצמו לכבוד אלהיו כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה.
כוונה ע"ד הסוד בעת שמקבל יו"ט
לט. ואם בא בסוד ה' יכוין בהכנות אלו להאציל עליו שפע שני שמות הקדש הוי"ה ואהי"ה במילוי יודין יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י שעולים בגימטרייא רג"ל להיות טהור בבחינת נפשו לפני כסא כבודו יתברך ולקבל עליו שפע יום הקדוש.
ציונים והערות לפרק ג
47) שבת דף קי"ט ע"א. 48) ר"ה דף ט"ז ע"ב. 49) קהלת רבה פרשה ט' אות ז'. 50) בראשית רבה פרשה ע"ה אות א'. 51) זוהר אמור דף ק"ד ע"א. 52) זוהר שם. 53) זוהר אמור דף צ"ח ע"ב. 54) זוהר פנחס דף רנ"ה ע"ב. 55) סוכה דף כ"ח ע"ב. 56) זוהר אמור דף ק"ג ע"ב. 57) זוהר אמור דף ק"ד ע"א. 58) סוכה דף כ"ט ע"א. 59) מה שסתם המחבר להחמיר בערב סוכות טפי מער"פ דכבר מחצות אסור בפת, הוא כדעת מהרי"ל ולבוש וכפסק הרמ"א סי' תרל"ט ס"ג, וכ"ה בחיי אדם כלל קמ"ז סעי' י"ז, ועי' בחיי"א הל' פסח סוף כלל קכ"ט, אבל במ"ב ציין כי הסכמת האחרונים דלא כהרמ"א ואין לאסור כ"א משעה י', ועי' מש"כ הרמ"א בדרכי משה שם, ואמנם בטעם החילוק יעוי' במג"א ובא"ז שם שכתבו כעין דברי החמ"י ולאו מטעמיה, דאילו החמ"י כתב דער"פ קיל טפי כיון שאינו מותר אלא במצה עשירה ועל כן לא גזרו מחצות כיון דעי"ז זכור ועומד, ואילו המג"א והא"ז כתבו דער"פ קיל טפי כיון שא"א לשבוע ממצה עשירה.