אור ברסלב
חמדת ימים ג חג הסוכות › פרק ב - קדושת הימים קודם סוכות - דיני ד' מינים ורמזיהן

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חג הסוכות · פרק ב - קדושת הימים קודם סוכות - דיני ד' מינים ורמזיהן

פרק א - מצות סוכה ואזהרותיה

קדושת הימים שבין יוכ"פ לסוכות וטעם שאין אומרין בהן תחנון

א. אמרו הראשונים כי ארבע ימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות נזכרים ונעשים כימים מקודשים כי הם מקודשים שקדשום שמים בכמה קדושות, הן מצד שהם ימים שבין שתי קדושות יום הכפורים וקדושת החג והם כחול המועד, והן מצד שבהם עוסקים עם הקודש כל איש ישראל במצוות סוכה ולולב וארבעה מינים ומעשים האלו מביאים את האדם לזכור את ה' אלהיו לאהבה אותו ולדבקה בו ולשמוח בשמחה רוחניית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב.

ועל כן הארבעה ימים האלה כיום טוב הם לישראל וכמו שאמרו במדרש שהביא הטור ריש הלכות ראש השנה שאמר, במוצאי יום הכפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות ולכך קוראין יום טוב ראשון ראשון לחשבון העונות, ועוד אמרו טעם לפי שבאלו הימים נשלמה הבית המקדש של שלמה המלך עליו השלום ועל כן הם כיום טוב ואין נופלין על פניהם בהם.

בסוד ד' ימים אלו והמזמורים שראוי לומר בהן

ב. וליודעי דעת ומביני מדע הדבר ברור מה הימים האלה ומה טעם יש בם כי גדלה מעלתם למעלה בעליונים כנודע מדברי הרב זלה"ה כי רחל אמנו קבלתה ביום הכפורים ה' גבורות פחדה ועתה מקבלת ה' חסדי בית אמה מלמטה למעלה מפני ריבוי גבורות שבה, ולפיכך יום ראשון שאחר כפור נוטלת מבית אמה חסד דהוד וביום שני חסד נצחה וביום שלישי חסד שבתפארת וביום הרביעי חסד שבגבורתה, ומפני העילוי הזה אשר עולה שכינת עוזינו במדות החסד ובמדות הרחמים על כן הימים האלו אין מתענין ואין אומרים תחנונים בהם מה שאין כן בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שאומרים תחנונים מפני שבימים ההם נוטלת בחינת פחד הגבורות כנודע, וטוב לכוין בכל יום אל החסד שהוא ולומר אחריו מזמור מ"ב כאיל תערוג על אפיקי מי"ם ומזמור כ"ט מזמור הבו לה' קול ה' על המי"ם וכו'.

התעוררות להתקדש בימים שאחר יוכ"פ וחומר החוטא בהן

ג. כי על כל אלה צריך כל אדם להתקדש עצמו בקדושה יתירה באלו הימים במצוות ומעשים טובים ויהי מורא שמים עליו ביותר משאר הימים, ויזכור ואל ישכח כל מה שהתענה והתוודה ביום הכפורים הקדוש וכמה תפילות ותחנונים אשר כל אשר יש לו עינים לראות עיניו יחזו כח ועוז אותם התפילות בוקעים שבעה רקיעים לעלות למעלה לרצון לפני ה' אלהינו, וחס ושלום אם יחטא ואשם אחר כל אלה יאבד טובה הרבה כי ימצא המקטרג את ידיו לקטרג עליו לאמר רמאים הם בניך ולבם לא נכון עמך ובלשונם יכזבו לך ולא נאמנו בבריתך ולא עשו תשובה אלא לפנים מפחד ה' ומהדר גאונו של יום הדין הנורא עד יעבור זעם, ועתה יוסיפו לחטוא ככלב שב על קיאו ואת כבוד מלכותך השליכו אחרי גוום שפוך חמתך וכו' חס ושלום.

טעם שנוהגים להשכים אחר יום כפור

ד. כי על כן נהגו ישראל להשכים לבית הכנסת למחרת יום הכפורים כיום הכפורים עצמו כדי שעולתה תקפוץ פיה ואל ישטין עלינו, ומה גם כי צריך כל אדם להיות ירא וחרד בלבו כי כולם תלויים ועומדים עד יום השביעי לחג יום הושענא רבה שבו גמר הדין וניתן הפסק דין אם למות אם לחיים שמא עדיין לא נגמר דינו ומשפטו תלויה, כי אף על פי שאדם נכתב ביום הכפורים למה שנגזר עליו מכל מקום עידי חתימה כרתי והכל הולך אחר החיתום, ומאחר שהוא והעולם לענין החתימה עדיין הוא בדין והיה אם יחטא ואשם באותם הימים נמצא מכריע את כל העולם לכף חובה אם תהיה בכף שקולה ואז כל אבדן הנפשות שימותו תלויים עליו.

יתר דברי התעוררות על היראה בפרט בימים שקודם הו"ר

ה. ואם אמרו חכמים 19 כל העובר עבירה אחת אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה וכו', כל שכן וקל וחומר כשיחטא ואשם בימים האלה עוד המלך במסיבו וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו כי חטאתו גדול מנשוא כי בחמלת ה' אותנו רצה לזכות את ישראל והרבה לנו מצוות בימים הנוראים האלה כדי להשלים את נפשותינו להטיב לנו החתימה, היתכן כי נהפוך את פנינו מאיתו להרע או להטיב חלילה לעשות הפך כוונתו הטובה ואהבתו וחמלתו.

וכבר כתבנו בפ"י דיוה"כ שטעם השופר שתוקעים במוצאי יום הכפורים עיקר הטעם הוא כדי לעורר הלבבות ולהכניעם שלא ישליכו אחרי גוום התשובה אשר עשו אחר עבור יום הכפורים, על כן בא קול השופר סמוך ליציאתם לעוררם להיות מורא שמים על פניהם לבלתי יחטאו ולהיותם מחזיקים בחוקי האלהים ותורותיו כדי להטיב להם החתימה.

ו. ומן הדין היה ראוי לתקן ולומר כל אלו הימים בתפילה כמו בשעת הנעילה שאמרנו וחתמנו, אלא לפי שכבר נעשה החותם בעת הנעילה מה שיהיה אלא שהונח החתימה בצריך עיון לפי מעשה האדם אשר יטיב למסירת הפתקין בליל הושענא רבה, וכבר על העיקר שהיא עת החתימה העתרנו עליה בעת הנעילה על כן לא תיקנו לומר חתמנו בתפילות הימים האלה.

ומה גם כי סגולת עשיית המצוות שבימים אלו זכות המצוה מגנא ומצלא מכל רע כמו שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולכן לא חשו להזכירה להורות חוזק אמונתינו בסגולת המצוות אשר בחמלת ה' אותנו רצה לזכות את ישראל שעל ידי המצוות יצא כל אדם בדימוס וזכאי בדינו בלי ספק בעשותו פרטי מצוות החג הקדוש הזה ככל חקותיו וככל תורותיו, והן הן פעולת התפילה עצמה שהיינו מתפללים בימים שמראש השנה עד יום הכפורים, אף כי לפי סודן של דברים אין מקום לחקירה זאת כנודע למי שהריחו בסוד ה'.

אזהרה להשמר מן החטא בפרט אחר יוכ"פ שהיצר מתגרה להחטיאו

ז. כלל הדברים כי אלו הימים גם כן קדושים עליונים המה כמו העשרת ימי תשובה להיות כל אדם ירא וזחל בלבו לבלתי יחטא כחוט השערה, יען לפי הקדושה שנתקדש ביום הקדוש כך ידקדקו עליו מלמעלה כמו שנאמר וסביביו נשערה מאד.

והחכם עיניו בראשו להזהר ולהשמר יען כי אחר שמתקדש האדם בקדושת מה קרוב הוא לחטוא יותר משאר זמנים מפני כי קנאין פוגעין בו ומבקשים להפילו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, כי על כן צריך להיות עיניו פתוחות בימים אלה יותר משאר הימים לבל יפול שדוד ביד אכזר ואז בודאי ימצא עזר כנגדו כמו שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו הואיל וכל ישעו וכל חפצו לעבוד את ה'.

ביאור מ"ש ביו"ט א' של סוכות ראשון לחשבון עוונות

ח. ואותה שאמרו 20 שיום טוב ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות לא באו לומר כי הותרה הרצועה בימים האלה לכל מה שיחטא ואשם כי לא יחשוב ה' לו עון חלילה, כי מי פתי יאמין בזה להיות ארבעה ימים מקודשים אלו וגם כל העולם במאזנים לעלות אם למות אם לחיים להיותם הפקר איש כל הישר בעיניו חס ושלום ואדרבא עונש העבירה בימים האלה חמור טפי.

ואולם מה שאמרו ראשון לחשבון עונות על הרוב ידבר מסתמא כי אין ישראל עושים עון אשר חטא באלו הארבעה ימים מאחר שטרודים במצוה ומגין עליהם מלבוא לידי חטא ועון וגם זכרון ה' לנגדם בעשיית המצוות אלו ואין מי שיכעיס חס ושלום את השם, וכן אפשר כי כיוונו חכמים לומר כי השגיאות הנעשות בימים ההם אין הקדוש ברוך הוא משגיח בהם אף שבשאר הימים אף שוגגים צריכים כפרה מכל מקום הימים האלה איידי דטרידי שגיאות מי יבין.

וטעם הדבר כי כשם שברחמי האל יתברך נתן יום הכפורים לכפר לעמו כך אלו הארבעה ימים הם ענפים מיום הכפורים לכפר פשעים משנה שעברה, ואף גם השגיאות הנעשות בהם על ידי דטרידי במצוות בזכות טורחם במצוות ועם התעוררות הלב אז יש בימים בעצמן מחילה וכפרה כאמור, אבל בלא התעוררות ומכל שכן החוטא בהם חס ושלום אז אדרבא עונשו מרובה יותר משאר הימים.

רמזי ד' מינים על התשובה

ט. וכל המצוות שנצטוינו לעשות בימים האלה לימי החג הקדוש כולם באים לעורר לבות בני אדם אל התשובה ואל ישליכו אחרי גוום אחר עבור יום הכפורים יראת ה' ואהבתו מראשית השנה ועד אחרית השנה, ועל כן צוה לנו ולקחתם לכם פרי עץ הדר הדר באילנו משנה לשנה כן יהיה האיש הירא עומד בתשובה תמיד כל השנה לא ימוט לעולם.

וכן כפות תמרים רמז לאיש הישראלי מה תמר זה צילו הולך למרחוק כמו שאמרו ז"ל כך ישובו יושבי בצילו יתברך למרחוק אף בזמן שהוא רחוק מימי התשובה, וכן אמרו אם היה פרוד יכפפנו לרמוז שמי ששב והתודה ישוב עתה לכפף שאר הימים עם יום הכפורים ולא יהיה פירוד והפרש ביניהם תמיד יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו.

וכן ענף עץ עבות רמז שהענפים של ימות התשובה יהיו חופים את עצו כי אין העיקר לעשרת ימי תשובה אלא להתעורר לבם ולהחזיק משם והלאה בענפיה באופן כי ענפיה יהיו מרובין מעצה כי הוא רמז לעיקרה של תשובה שהיא בעשרת ימי תשובה שלעולם ענפיו יהיו חופות את עצו ולא יגלה עצו עץ יבש חס ושלום בהפרדו מדביקות קונו, וכן ערבי נחל רמז גם כן על זאת שהיא משוכה כנחל לרמוז לחרד לדבר ה' להמשך ביראתו ותשובתו תמיד כל הימים כנחל אשר לא יכזבו מימיו.

י. כי על כל אלה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולפיכך צוה לנו להתעסק בארבעה מינים אלו בימים האלה ובזמן הזה יען כי רבים בני אדם אחר עבור ימי התשובה לא שתו מוראת שמים עליהם ויטו אחרי שרירות לבם הרע למען ספות הרוה את הצמאה נאצו את ה' קדוש ישראל נזורו אחור, על כן באה התורה ברמז אלו הארבעה מינים להורות להם את הדרך ילכו בה ליראה את השם הנכבד והנורא, ומה בצע כי ישוב האדם בימי התשובה וילבש בגדי מלכות אשר הלבישו המלך ה' צבאות ושוב ישכח את ה' אלהינו ויעשנו קרעים קרעים חס ושלום, כי זה הכלל מעולם האיש הירא אל יראה בעצמו בטוב לאמר חנני אלהים וכי יש לי כל, אלא תמיד ילמד ממדת קונו כי שמים לא זכו בעיניו כן הוא לא יהיה טוב וישר בעיניו אף בעשותו תמיד תורה ומצוות שבזה יהיה מוסיף והולך בטוב ולא יגרע במעשה מצוותיו כמו שכתבנו כמה פעמים.

יבאר שמצות ד' מינים מכפרת עון ד' אברים

יא. והנה ראוי ונכון לכל האיש הירא לשית אל לבו ועיניו לרמזי הדברים והמצוות כי הכל כאשר לכל, הן הן הדברים הבאים לעורר לבות נרדמים ובם ימצא כל איש כופר לנפשו כי אלה ארבעה מינים הם רמז לארבעה איברים שבגוף שהם עיקר פעולות האדם בין לכל המצוות בין לכל העבירות והם העינים והלב והשפתים ושדרה כי היא עיקר הגוף, האתרוג דומה ללב, לולב דומה לשדרה, הדס לעינים, ערבה לשפתים, והיתה כוונת אלהינו מרחם כי האדם בהכשלו בעבירות ארבעה איברים אלו ימצא כופר בארבעה מינים הללו לפי שכל עבירה תמצא כופר בעשות האדם מצוה שכנגדה כי העבירה חולי הנפש היא כמו חולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדה, ועל מצוה זו דרשו רז"ל הכתוב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.

טעם שנאמר בסוכות חג ה' ורמזי ד' מינים מהר"ם אלשיך ע"ה

יב. ועל כי כל עסקי מצוות החג הקדוש הזה הוא על כשרונינו וטהרת נפשינו נוסף על אשר הטהרנו והיינו נקיים מכל עון אשר חטא ביום הכפורים על כן אמרה תורה בזה החג חג ה' ולא אמר חג לה' כי כביכול לא היתה שמחה לפניו יתברך שמחה שלימה בשאר המועדים כי בחג המצות עדיין המרו על ים בים סוף וגם לא הטהרו עד מלאת ימי ליבון שבע שבתות עד מתן תורה, וגם בחג השבועות ההוא לא שמח כי נגלה לפניו עון העגל כמ"ש ז"ל.

אך אחר שנתפייס בבוא משה במחרת יום הכפורים בלוחות שניות וצוה על המשכן אז בחג הסוכות היתה לו יתברך שמחה, וכן לדורות בכל יתר השנים אין השמחה שלימה עד בא יום הכפורים ונטהרים מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה ימים בצורכי מצוות אז יש לו יתברך שמחה, ולכן אז בבית המקדש היתה שמחת בית השואבה ואמרו ז"ל 21 שהיו שואבים משם רוח הקודש כי אז היתה השראת שכינה ביותר.

יג. נמצא שהחג הקדוש הזה הוא חג ה' שהוא חוגג ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו יתברך על כשרונינו וטהרת נפשינו, ולכן להביא כוונתו יתברך אל הפועל צריך עזר משדי לשנתכשר בתורה ובמצוות יען כי רב מאד כח היצר הרע ופיתוייו הרבים ואוי מי יחיה בשומו מגמת פניו להחטיא את האדם כי לא ישקוט עד יחטיאנו לא אחת ולא שתים כי אם על כל עון ופשע וחטאה יאחזנו ולא ירפנו, על כן אלהינו מרחם כאב את בן ירצה בקיומו תקננו בעצה טובה מלפניו ואמר, ולקחתם לכם וכו' לכם להנאתכם ולטובתכם להיות לכם לעזר ולהועיל פרי עץ הדר וכו' שהם רמז ארבע אותיות שם המפורש כמפורש בזוהר כדי שביום ראשון לחשבון עונות בצל שם הגדול הזה נחסה ונייחד אותיותיו להיות לנו לחומה ולמחסה מהיצר הרע וממטרות עוז שם ה' בו נרוץ ונשגב.

יד. ומעין זה הוא מה שאמרו ז"ל, 22 פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו הוד והדר לבשת, כפות תמרים זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו צדיק כתמר יפרח, ענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא דכתיב והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא דכתיב סולו לרוכב בערבות ע"כ.

והכוונה כי ביום הראשון לחשבון עונות נבטח בשם ה' ונשען ברוב חסדיו יהי עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ביד יצרנו, והוא כי ארבעה מינים אלו רומזים על הקדוש ברוך הוא שברא את העולם בהד"ר התפשטות חסדו כמו שנאמר הוד והדר לבשת כמו שאמרו ז"ל, והשני רומז אל היות שכרו איתו לעתיד לבא כתמר שצלו הולך למרחוק כמו שאמרו ז"ל בפסוק צדיק כתמר יפרח, והשלישי רומז על היותו הוא יתברך בין הצדיקים שבמצולות הוא עומק הגלות, והרביעי רומז על היותו יתברך רוכב בערבות.

והענין הוא כי נמצינו בארבעה מינים הללו כאומרים לו יתברך ביום ראשון לחשבון עונות, אתה ה' אשר בראת את העולם בהדר הוא החסד ואתה עתיד לתת שפע הטוב והשכר לעתיד לבא כי היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם, גם ביני וביני אל תמנע מהיות עמנו אתה שנקראת הדס להיותך בין ההדסים הם הצדיקים שבגלות המר ולא עזבתם, היה נא גם עמנו עם היותך רוכב בערבות שנסתלקת מעלינו מהיות עמנו בארץ ועם כל זה אל תמנע מהיות איתנו להגין בעדינו.

טו. ועוד יש דרך אחר לרז"ל שהוא זכר לזכות האבות, כי להיות שענין החג הקדוש הזה הוא לזרז את האדם לעבוד את ה' ולהתנהג בחסידות ומה גם בהיותו יום ראשון לחשבון עונות, על כן ציונו הוא יתברך נקח זכות אבותינו עמנו לעזר ולהועיל ולרחם ולהוציא משפטינו לאור ולחדש עלינו שנה טובה.

רמז ג' הדסים לזכור מעשה ג' אבות

טז. וקבלו חכמים ז"ל קבלה אמיתית שצריך לאגוד עם הלולב שלשה בדי הדס לא פחות ולא יותר כדי שנזכור בזה שלשלת היחס וגזע קדושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם דומים לעלי הדס הנאחזים כולם במקום אחד ואחדותם היתה אחדות שלימה לא הסיחו דעתם מקדושת בורא עולם יתברך ולעולם פנו למעלה, וכן צריך לנו שאנו מגזעם ומשורשם לאחוז את מעשה אבותינו בידינו ולייחד לבבנו יחוד גמור לעבודת אלהינו כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק, כמו שפירשו הקדמונים ז"ל בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' האמור בתוך הקללות כי הוא גם כן מן התוכחות כי אמר אלהים אזכור לך לכף חובה שאתה מזרע אבות הקדושים ועם כל זאת לא הלכת בדרכיהם הטובים ראוי לעונש כפול.

רמז על האחדות וייחוד ה' ממצות הדס ולולב מספר "סדר היום"

יז. ועל כן ציונו הוא יתברך כי הדס הכשר למצוה צריך שיהיה עולה קיני קיני ובכל קן וקן שלשה עלין מסבבים את עצו מסודרים בסידור נאה ומיושר לא זה למעלה מזה ולא זה למטה מזה והוא ענין חיבור ואחדות שוה שכולם פונים אל מקום אחד, כן צריכין ישראל להיות דומים לאבותיהם הקדושים שיהיו כולם קשר אחד ואגודה אחת ואחדות שוה שלב כל אחד יפנה אל מקום אחד ואל ישעו בדברי שקר איש לעברו מקצהו חס ושלום כי בענין תלונתם נאמר אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה.

ובענין התוכחות נאמר והתברך בלבבו לאמר וכו' בשרירות לבי אלך, וזו רעה גדולה אשר בסיבתה באה אלינו הצרה הזאת ותתך עלינו האלה והשבועה והחבל אוויינו ונפרע פארינו וזבול מקדשינו חרב בעונינו, ועוד הגלות המר והנמהר לא שכך מעלינו על כי עדיין אנו באיולתנו עון שנאת חנם מרקד בתוכינו אשר בעבורה שממה עירנו וחרב בית מקדשנו, ואם אנו עדיין מחזיקים בטומאתינו איך ולמה נצפה לבניינו ועוון השנאת חנם גורם לחרבנו עדיין חס ושלום אוי לנו מיום הדין וכו', ולכן ציונו האל יתברך להביא את המין הזה בתוך המינים האחרים להראות לנו יחוד העלין האלו ואחדותם אל מקום אחד ומהם נלמוד לייחד לבבנו יחוד גמור ושלם כולנו אל מקום אחד אל אבינו שבשמים.

וכן הוא גם כן רמז מצות הלולב אותיות ל"ו ל"ב, לרמוז כי ענין המצוה הזאת וכוונתה לייחד שם שמים בכל לבו ובכל נפשו שיהא לבו שלם עם אביו שבשמים, וכמו שהלולב מקשר כל העלים שבו ונעשה הכל אגודה אחת וקשר אחד בלי פירוד ביחוד גמור כך צריך האדם שיקשר כל דעותיו ומחשבותיו ויפנה הכל אל מקום אחד, אחד הוא אלהינו יתברך ויתעלה.

במצות האמונה בייחוד ה' ומעלת האחדות בישראל

יח. כי עיקר התורה והמצוות להאמין באחדות הקדוש ברוך הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, מצוה ראשונה להאמין שיש שם אלוה ואשר הוא אחד שנאמר ה' אלהינו ה' אחד והיינו האמונה, ואמרו ז"ל 23 בא חבקוק והעמיד כל התורה על מצוה אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה היינו אמונת אחדות הקדוש ברוך הוא.

והדומה לזה הוא האחדות הנמצא בישראל כמו שאמרו ז"ל נאמר בעשו נפשות ונאמר ביעקב שבעים נפש - אחת, לפי כי עשו הוא עובד לאלהות רבים הם נפשות חלוקים אמנם ישראל שעובדים לאלוה אחד הם כולם נפש אחת, ועל זה נאמר הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו מדוע נבגוד איש באחיו כי אם מצד הגוף חייב כל איש ישראל לאהוב איש את אחיו מפני כי אב הנקרא אח"ד הוא אברהם אבינו עליו השלום שנאמר אח"ד היה אברהם ואם מצד הנפש אל אחד בראנו, אם כן מדוע נבגוד איש באחיו כי ראוי ומוכרח להיות ולהמצא בישראל האחדות.

ד' מינים רומזים למעלת ישראל שאין בהם ג' עבירות

יט. ועל כן באה המצוה הזאת של הלולב שיתבונן האיש הנלבב כי נוטריקון שלו לו לב כי רחמנא לבא בעי, 24 כי הנה חז"ל אמרו 25 דבראש השנה באים שרי אומות העולם ומקטרגין על ישראל ואומרים הנה ככל הגוים בית ישראל הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים וכו' ולא ידענו מאן נצח לכן צוה ה' לקחת הלולב להודיע כי דידן נצח, ובחר בלולב יותר מדבר אחר להודיע איך ישראל אין להם רק לב אחד לאביהם שבשמים ואינן עובדי ע"ז חס ושלום ויודעים ומעידים שהוא אחד, וכן נמי איש באחיהו ידובקו אין בהם שפיכות דמים ולא גילוי עריות.

וזה רמזו רז"ל שדרשו, פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא וכו' דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בזקנה שנאמר ואברהם זקן וכו' דבר אחר פרי עץ הדר זו שרה וכו' דבר אחר פרי עץ הדר אלו סנהדרין וכו' לפי ששרי אומות העולם קטרגו ואמרו מה אלו אף אלו, לכן צוה ה' לקחת לולב בידו כי כן ארבעה מינים הללו נאמרו בקדוש ברוך הוא וזהו אות לבית ישראל כי אין עובדים ע"ז אלא לבם הוא מכוון להקדוש ברוך הוא כנזכר וארבעה מינים אלו הם רמוזים בשמו הגדול כאשר יבא לקמן.

כ. וכנגד מה שקטרגו שהם מגלי עריות הנה אלו ארבעה מינים דומים לאבות ולאמהות הקדושות להעיד שהם בני אבותיהם לפי שהבא על הערוה הוא פוסק את החבל כמו שאמרו ז"ל 26 בפסוק וחבל נמרץ כי כל איש ישראל מושרש עד אברהם אבינו עליו השלום כחבל זה שהוא משולש משלשה חוטים, כך ישראל כולם הם בני שלשה אבות ולכן הלולב ומיניו יעידון כי ישראל הם בני אבותיהם ואין בהם גילוי עריות.

כא. ולענין שאמרו שיש בהם שופכי דמים הנה לולב ומיניו רומזים לסנהדרין ואם יש בהם שופכי דמים נידונים לפניהם, אם כן לולב ומיניו יעידון כי שקר טוענים שרי אומות העולם לומר מה אלו אף אלו וזה לנו לאות לולב ומיניו, וזהו שאמרו דבנטילת הלולב ומיניו אות היא כי דידן נצח לאומות העולם וכן נמי יהיה לאות ולזכרון לנו עדת ישראל שימצאו בנו העיקרים הללו שאנו מראים בלולב ובמיניו לבלתי ימצא בנו חס ושלום ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים ולא יהיה הלולב תחת סניגור קטיגור.

התעוררות לעבודת ה' ולאחדות ישראל מרמזי ד' מינים

כב. ולפי כי העיקר תלוי באחדות שנאמר הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו לכן באה המצוה הזאת של נטילת לולב לכל אחד מישראל למען יהיה לבו של כל אחד שלם עם הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר תנה בני לבך לי כדי שלא יחטא והיינו כנגד סור מרע, ואחר כך יקיים ועשה טוב להמצא בו ענין האחדות כי זה עיקר לכל איש ישראל כמו שאמרו ז"ל, הבונה בשמים מעלותיו אימתי בונה בשמים מעלותיו בזמן שואגודתו על ארץ יסדה אשר ישראל הם נעשים אגודה אחת, משל למדינה הבנוייה על גבי הספינות כל זמן שהספינות קשורות זו בזו המדינה בנויה נתפזרו הספינות נפלה המדינה.

כג. ולכן להעיד על עיקר האחדות אמרו שצריך שיהיה הלולב עליו דבקות זו לזו, לרמוז כי ישראל איש באחיהו ידובקו באחדות גמורה זה בזה והם דבקים במלכם בקשר אמיץ, ולכן אם הלולב נפרדו עליו זה מעל זה והוא שנדלדלו כעלי החריות הוא פסול כי הוא מורה על הפירוד הגמור הנמצא בו בקרב איש ולב עמוק מאחר שנדלדלו משדרה של לולב שהוא העיקר ועתה דומה לחריות של דקל שהם נפרדים כמו שנאמר מאלה נפרדו איי הגוים ולכן הוא פסול.

כד. וכן בערבה הדומה לשפתים בא הרמז ואזהרה לאדם שלא ידבר לשון הרע ואל יוציא מפיו דבר טומאה, ולפי שדרך בעלי לשון הרע לכפור בהקדוש ברוך הוא כמו שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועל כן אמרו ז"ל, 27 ערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא כד"א סולו לרוכב בערבות וכו', ולהורות ההפך מבעל לשון הרע הכופר בהקדוש ברוך הוא באה הערבה הדומה לשפתים שאין בהם דופי לא לשון הרע ולא פה דובר נבלה אלא סולו לרוכב בערבות מורה שהוא אדון שלו.

ולכן הוא הדין שהערבה הנקרא צפצפה שעלה שלו עגול ופיו דומה למסר וקנה שלו אינו אדום הוא פסול לפי שפיו דומה למסר שהם שיני רשעים שאוכלים גזל ורבית, ופיו הוא דומה לשל חזיר שהוא פה דובר נבלה ושבועת שוא, ועל כן נקרא צפצפה שקולו מצפצף בדברים בטלים ועליהם נאמר הוגעתם ה' בדבריכם, אך הערבה הכשירה עלה שלו משוך כנחל ופיו חלק וקנה שלו אדום, רמז תיקון השפתים בלימוד התורה משוך כנחל על שם והיה כעץ שתול על פלגי מים, ופיו חלק לא יהיה נמצא בו שפת חלקות אחד בפה ואחד בלב, וקנה שלו אדום כי על ידי כן שקנה לו דברי תורה פניו הם מאדימים כי חכמת אדם תאיר פניו.

כה. וכן באתרוג הדומה ללב בא הרמז ואזהרה לאדם שיהיה לבו של אדם יפה וטוב ונקי מכל חזזית ומכל פגם כמו האתרוג שצריך להיות יפה וטוב ונקי מכל חזזית ומכל פגם ואם חסר כל שהוא פסול כי שנים אלה עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו ולפיכך אומר הקדוש ברוך הוא לישראל תנה בני לבך לי, ולכן אם חסר האתרוג הוא הלב ואינו מושלם ביד קונו הוא פסול, וגם רומז על ענין האמונה שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ומי שאין בו אמונה נמצא לבו חסר כמו שאמרו בזוהר חסר מהימנותא וכמו שאמר הכתוב גם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ולכן בענין החסרון בכל שהוא פסול.

תוכחה לרדוף אחר מצות ד' מינים וביאור סגולותיהן

כו. וראוי לכל איש ישראל לתת אל לבו לרמזי כל אלה הדברים להחזיק במוסר אל ירף לבו מעבודת קונו ולאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא ולדבקה בו תמיד כל השנה כמו בימי התשובה ממש, כי ליראי ה' ולחושבי שמו תמיד כל הימים יאות אליהם להיות להם לבם שלם וחרדים לדבר ה' ממש כמו בעשרת ימי תשובה ובפרט בחגים ובמועדים אשר קרוב האדם בהם על ידי מאכל ומשתה לחטוא בהם חס ושלום, צריך להיות נזהר במאכלו ובמשתו הרבה מאד ותהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא ויאבד טובה הרבה, שעל כן באו ארבעה מינים הללו בחג הקדוש הזה אחר יום הכפורים לעורר לבב העם אל התשובה פן יהרסו אל מעשה ה' אשר עשו ושבו אל ה' בראש השנה ויום הכפורים חס ושלום, וזה ממדת טובו יתברך כי לא יחפוץ במות המת ורצה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם מצוות מרובות בחג הקדוש הזה להטיב לנו החתימה לחיים טובים ולשלום.

כז. ועל כן נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כל מקום שנאמר לכם רוצה לומר להנאתכם, יען כי כל אחד מהארבעה מינים הללו יש לו סגולה נפלאה כמו שהגיד הרב הקדוש האר"י זלה"ה כי לולב בגימטרייא חיים לרמוז כי ממנו תוצאות חיים לאדם בעולם הזה ואף כי אחרי מותו יעמד חי לפני ה' וכן הדס גימטרייא חיים, ומסגולת המצוה הזאת גם כן להיות זוכה לזרע כשר וח"כם שח"כם בגימטרייא הדס וכן לולב עם המלה, וכן ערבה גימטרייא חכם וצדיק עם הכולל לרמוז שהזהירים במצוה זו זוכים לזרע כשר וצדי"ק, וכן אתרוג בגימטרייא תורה עם הכולל לרמוז שעל ידי זהירות קיום מצוה זו זוכה להיות לאדם לב טוב להבין ולהשכיל בחכמת התו"רה, וגם הוא בגימטרייא תר"י ועם שלשה מינים הם תרי"ג לומר ששקולה מצוה זו נגד תרי"ג מצוות התורה.

כי על כל אלה ראוי לכל איש הירא וחרד לרדוף אחר מצוות אלו בימים האלו, כי אם בשאר הימים כל אדם רודף אחרי מצוות ה' כי מהם תוצאות חיים כל שכן וקל וחומר בימים האלה ובזמן הזה כי עדיין משפט האדם תלוי ועומד עד יום החתימה כי אז ספרי חיים וספרי מתים לפניו פתוחים ואז נכתבים ונחתמים בטבעת המלך, כי ראוי לרדוף אחר המצוות האלו שסגולתם להוסיף חיים ואז בודאי כי יזכה להחתם בספר חיים טובים הן מצד המצוה אשר פעל ועשה להכריע כף זכויותיו והן מצד שסגולתם היא להוסיף חיים.

יבאר שבמצות ד' מינים מייחד אותיות ה' שהפריד בחטאיו

כח. ועל כן באו המצוות האלו בחג הקדוש הזה כי מטובו הגדול חיינו ואלהינו מרחם למען נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה על ידי התעסקות בהם ולקיימם בכל פרטיהם ודקדוקיהם ובאופן הנאות שבהם וישיגו ארחות חיים, ובו מתקן האדם מה שגרם בחטאו פירוד באותיות שם הקדוש, כי שלשה בדי הדס הם אותיות יו"ד של שם הוי"ה, ושני בדי ערבות הם אותיות ה"ה של השם, ולולב אותיות ו"ו של השם, והאתרוג הוא אותיות ה"ה האחרונה של השם, ובנטילת האדם הלולב ומיניו מכוין שיוקשרו ארבע אותיות השם מה שגרם בחטאו להפרידם.

יבאר שבמצות ד' מינים ממשיך שפע וחיים לכל העולמות

כט. וכן כל הסגולות הנזכרות שבם כי מהם תוצאות חיים הכל כאשר לכל, הוא מפני כי כל מעשה המצוות האלו ראשם מגיע השמימה להמשיך חיים אל המלך ה' צבאות ש"מו מהמדות העליונות החכ"מה והבי"נה כנודע לבאים בסוד ה', כל מין ומין בפני עצמו כמה המשכות עליונות עושה למעלה וממנו משתלשל ויורד שפע רצון ברכה ונדבה בכל העולמות ומשם לבני אדם מוסיפין חיים ברכה ושלום לעומת מה שפעלו ועשו על ידי מעשה המצוות האלו.

אזהרה לעשות המצוות למען שמו שלא יתאחז בהן ס"א

ל. ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב בשמוע כל הסגולות האלו אשר נקבצו באו בארבעה מינים הללו ולא ירדוף אחריהם כאשר ירדוף הקורא בהרים לקנות ארבעה מינים הללו לתועלת נפשו וגופו, אך

לא יהיה חס ושלום כוונתו לתועלתו אלא יעשה הדברים לשם פועלן וממילא סוף הכבוד לבא.

ובזוהר אמרו, 28 אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש ליבעי ליה די ליהוון כולהון לשמא קדישא ומאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא דכלא הוא לפולחניה ולא לשרי עלוהי סט"א בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בר נש ויכיל לאשראה על ההיא עבידתא ובגין כך כתיב ונשמרת מכל דבר רע ע"כ.

וביותר צריך ליזהר בזה במעשה המצוות כי יותר הקליפה רוצה להאחז ברוחניות המצוה מבדבר גשמי שאין בו ממש, ובפרט כי לפעמים יש איזו פנייה באותה המצוה כי בוחן לבות יודע הכל וכשהוא אומר בתחילת העשיה שהוא לשמו של הקדוש ברוך הוא הרי בזה מסלק כל חיצוני שלא תסרך באותה מצוה כי על ידי הוצאת הכוונה בפיו יברא על ידי זה מלאך קדוש והוא מסייעו להביא אותה המצוה עד תכליתה ואין כח להסט"א להאחז באותה מצוה אף על פי שהיה לו איזו פנייה במצוה ההיא חס ושלום.

חומר העושה מצוה לשם פניה כל שהיא

לא. אך עיקר גדול הוא להיות המצוה לשמה לקיים מצות בוראו ולא לשום פניה על מנת לקבל שכר וסגולה הנמשכת מהמצוה או להתהדר בעיני הבריות שזה הוא פגול לא ירצה, ובזוהר פרשת בראשית 29 מונה חמשה מיני ערב רב ואחד מהם הם נקראים גבורים ועלייהו איתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובונין בתי כנסיות ובתי מדרשות ושוויין עטרה על רישוי ולא לשמא דה'.

התעוררות לקיום המצוות בשמחה ע"פ ספר "סדר היום"

לב. ומעיקרי המצוה להיות נעשית בשמחה, ובזוהר אמרו 30 שכינתא לא שריא באתר עציב אלא באתר חידו, ויתעורר בגילה ושמחה רבה כשיחשוב בטובות הבורא יתברך שמו ויאמר בלבו, הכל ברא בשביל האדם והשגחתו פרטית עלי להטיב לי בעולם הזה ובעולם הבא עם היות שלגדולתו אין תכלית וסוף.

ויקח משל מבשר ודם אם היה יודע שיעשה דבר שהוא רצון המלך לא ישקוט ולא ינוח עד שישלים רצון המלך שהוא רימה ותולעה כמוהו ויהיה שמח שמחה רבה על אשר באו מעשיו לפני המלך, על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך לעשות רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים וישבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא ויעשה אותה באהבה וחיבה ויאמר מי אני ומה חיי שפל ואפל לעשות רצון אבינו שבשמים, והלואי אעבוד בכל כחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג מה רצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות שאני מכעיסו בפועל כפי ובעלילותי בעבור רצונו בכל רגע ובכל שעה והוא מאריך אפיה ונותן לי חיים ושלום ואינו מקפח מזונותי וטובתי מפני זה, ואיך אני לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם וכשיבא איזה מצוה קטנה או גדולה לידי אשתעבד עצמי וממוני לעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש.

התעוררות שלא להתרשל במעשה המצוות

לג. ובפנות האדם אל הענין הזה לא יתרשל בשום מצוה, ובפרט בתתו אל לבו כל צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה ששים ושמחים לעשות רצון קונם ועבודתם היא כפליים על עבודתינו שהרי הגלגלים אינם שוקטים לעולם מתנועתם, וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בוקר יוצא בשמחה ומשורר לפני הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בזוהר.

והראשונים ז"ל פירשו הכתוב ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם לא תסורו ימין ושמאל דקדק הכתוב ואמר לא תסרו בלא וא"ו, והטעם שרוצה לומר אם תשמור בדעתך את המצוה לעשות אז בדרך הטבע לא תסורו ימין ושמאל כי לא יכבדו עליו עול ריבויים מרוב החיבה כמו הנושא ענק מרגליות ושלשלאות זהב שלסיבת חשיבותם לא יקפיד על כובדם ומניחן לישן בהם מה שאין כן ממינים שאינם חשובים מקפיד אף על מיעוטם.

יבאר שעיקר השגת המצוות כשמעריכם לעניני העולם

לד. ונקוט האי כללא בידך כי לא ישיג האדם גדר עסק תורה ומצוה עד יעריכנו לענייני העולם הזה כמו שאמרו על ר' עקיבא כשהשכים לעסוק בתורה בחצות לילה ופעם אחת ראה התבנים נושאים תבן בעת ההיא אמר מה יתרון לנו שאנו משכימים לעבודת ה' הרי התבנים השכימו יותר ממני.

ועל דרך זה אם יאמרו לאיש היערכו דברי תורה לכסף וזהב, אמור יאמר כי בן מות הוא המעריכים אותם לאחדים כי הלא תורת ה' אין ערוך אליה ובהדבק בה כמדבק בשכינה בעולם הזה ומה גם בעולם הבא וכסף וזהב הם דברים גשמיים הווים ונפסדים, והאיש הלזה לא ישמיע לאזניו מה שמוציא מפיו כי הלא אם יאמרו לו במקום פלוני יש מטמוניות זהב וכסף לא ינום ולא יישן ירוץ ולא ייעף עד ישקיף וירא אם השג ישיג, מה שלא יעשה כן להשיג תורה ומצוות עם שכל הון יקר כאין נגדה, ועל זה נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא.

תוכחה לפזר ממונו על מעשה המצוות

לה. וכן יהא זהיר שלא יניח המצוה בשביל הוצאת ממון כי הנה מצינו ביעקב אבינו עליו השלום שהיה ציקני שנאמר ויותר יעקב לבדו ואמרו ז"ל 31 ששכח פכין קטנים שהצדיקים חביב עליהם ממונם, ומצינו במקום אחר שהיה ותרן אין כמוהו כמו שאמרו ז"ל 32 על מה שכתוב בקברי אשר כריתי מלמד שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה כרי ואמר לעשו טול כרי זה בשביל חלקך במערה, וממנו ראוי ללמוד כל איש ישראל שלא יפזר לריק ושלא לצורך, ובמקום מצוה התלויה בממון יהיה וותרן גדול ואדרבה כל מצוה שקונה אותה ביוקר הרי זה מעולה, ובזוהר נתן סימן חנם בלא מצוה כי הקליפה בהפקרא ניחא לה, ועל כן יבזבז בשביל מצוה ולא יניח שום מצוה בשביל דמיה שהרי רבן גמליאל לקח אתרוג באלף זוז.

שיעור ההוצאה להידור מצוה

לו. ואמרו ז"ל, 33 זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות סוכה נאה אתרוג נאה, ואמרו הידור מצוה עד שליש ופירשו רש"י ובעלי התוספות ז"ל דהיינו דבעת שרוצה לקנות אתרוג ויש שם אתרוגים הרבה וכולם הם כשרים אז יקנה ביוקר היותר מהודר אפילו אם צריך להוסיף שליש דמי אתרוג הכשר שאינו מהודר, ואפילו אם כבר קנה אתרוג הכשר ואחר כך נזדמן אתרוג גדול ואין מצומצם בשיעורו והראשון מצומצם בשיעורו צריך להוסיף עד שליש דמי אתרוג הראשון ולקנותו.

ביאור מ"ש הידור מצוה עד שליש מכאן ואילך משל הקב"ה

לז. ואמרו ז"ל, 34 עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא וכו', פירוש עד שליש משלו דהיינו אותו השליש שהוסיף בהידור מצוה משלו שאינו נפרע לו בחייו כמו שנאמר היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, מכאן ואילך מה שיוסיף בהידור יותר על שליש משל הקדוש ברוך הוא דנותן לו שכרו בעולם הזה כי לא על ידי ההוספה תהיה חסר ממונו חס ושלום רק הקדוש ברוך הוא יפרע לו על דרך לוו עלי ואני פורע והקרן קיים לעולם הבא.

ועוד פירשו דעד שליש משלו רוצה לומר כי מי שאינו מושפע בנכסים ואין לו אלא כדי חייו ולחם חקו שזהו נקרא שלו כי הקדוש ברוך הוא הבטיח כל בריה בלחם חקו שנאמר נותן לחם לכל בשר אז זה האדם אין לו חיוב להוסיף יותר משליש, אך מכאן ואילך של הקדוש ברוך הוא רוצה לומר מי שהשפיע לו יותר על צורכו שהוא משופע בנכסים אז הוא משל הקדוש ברוך הוא ויש לו להוסיף כהנה וכהנה.

לח. (הגה א"ה, כתב בספר כנסת הגדולה, וראיתי לחסיד אחד העלה בדמים לולב אחד שקנאו גביר אחד מהקהל לרב אחד ואמרו לו שלא היה ראוי להעלות בדמים אותו הלולב שקנאו הגביר הנזכר לרב הנזכר מפני כבודו, והשיב החסיד, הרב גדול כבודו אמנם במה שציוני ה' אלהי מצוה מן התורה אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות המצוה שצונו הקדוש ברוך הוא משום אדם ושבחוהו חכמים על התשובה הזאת).

תוכחה לעשירים החסים על ממונם ומברכים על לולב הקהל

לט. ומה יענו ומה יצדקו רבים מעשירי עם אשר כביר מצאה ידם הון ועושר בביתם הממלאים בתיהם כסף וזהב וחסים על ממונם מלקנות לולב ואתרוג הכשר לצאת בהם ידי חובתם וסומכים לאמר עם הלולב של הקהל אנו נוטלים ויוצאים ידי חובתינו, והיא סמיכה של הבל כי לא נתקן לולב הקהל אלא לצאת בו מי שאין לאל ידו משגת לקנות לעצמו, אבל מי שיש סיפק בידו לקנות ולהדר ולחבב המצוה החיוב מוטל עליו שלא לחוס על ממונו ולקנות אתרוג הכשר לברך ולצאת בו ידי חובה כי זה ילוונו בכל עמלו וכבוד עושרו, כי הבני אדם נמשלו לחולדה מה חולדה זו גוררת ומנחת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת כך כל באי עולם גוררין ומניחים ואינם יודעים למי מניחים כמו שנאמר יצבור ולא ידע מי אוספם.

תוכחה למבזבזים ממונם למותרות ולא למצוות

מ. ועל זה נאמר אל תיגע להעשיר, רוצה לומר להעשיר אחרים שלפעמים עוזב כבוד עושרו אשר אסף וקבץ למי שישא אלמנתו, וזה דרכם כסל למו שחילם וממונם אשר עתידים לעזוב לאחרים חביב עליהם יותר מהנשמה העניה והאומללה ואינן מפזרים ממונם לכבוד המלך ה' צבאות ולקיים מצוותיו כדי שילכו מצוותיהם לשומרם בנוסעם מהעולם ההווה והנפסד הזה לעולם הנשמות אשר מי יכילנו הדרך ההוא אשר הוא בחזקת סכנות עצומות מכמה כתות כתות מלאכי חבלה אף וחימה ומשחית אשר כל האויר מן הרקיע לארץ מלא מהם והיא מר לה לעבור בין אותם הכפירים שואגים לטרף רחמנא ליצלן ומי יגן בעדו אז, האם העושר אשר עשה ולא במשפט יגן בעדו.

הוי סכל הוי אויל, הסר הסנורים מבין עיניך ובחר חלק יפה מממונך לנשמתך העלובה כי חייך קודמים לחיי חברך ואין דוחין נפש שלו מפני נפש בני ביתו ולהניח להם הכל, אלא יקח תחילה חלק לנשמתו לעשות בממונו הידור מצוות ומעשים טובים מכיסו וממונו בהון עתק כרבן גמליאל שקנה אתרוג אחד באלף דינרים והשאר ישאר לבניו, ואוי לעושה ההפך מזה ועליו נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו ונאמר יש רעה חולה וכו' איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכו' ונפש"ו לא תשבע מן הטובה, כי באמת הם שבעים דשנים ורעננים בהיכליהם וטירותם כעגלי מרבק אכן נפשם צמאה ורעיבה מהמצוות, ולזה אמר ונפשו לא תשבע - נפשו דייקא כמו שפירשו חכמי המוסר הקודמים.

מא. ומה יענה האדם ליום פקודה לפני המלך ה' צבאות כי הוציא כמה הוצאות בביתו למלא כריסו מכל מאכל ומשתה וכמה ממון ביזבז ליום הכסא לקנות לגופו הנגוף בגדים נאים צניף טהור דקה מן הדקה וכובע ישועה, גם בתי הידים גם בתי השוקים אחד למעלה ושבע למטה, ועל בגדים החמודות אשר ייטב בעיניו רץ ובא אצל המוכרים ורץ ובא אצלו והיו עיניו ולבו שם תמיד כל היום למלאות רצון יצרו הרע ועור בעד עור יתן בעדו ולא ישוב מפני כל כופר ושמח לבו ויגל כבודו כי מצא כדי גאו"לתו להראות העמים והשרים את יופיו ורוב עושרו, ועל מלבושי גופו הנגוף לא ינום ולא יישן ירוץ ולא ייעף אם ישקיף וירא אם השג ישיג כדי חפצו ורצונו, ונפשו העלובה ערום ועריה לא הביט אליה לחוס ולחמול עליה לעשות לה מלבוש המצוות ומעשים טובים הנעשים בחג הקדוש הזה ויבז בעיניו מצוות ה'.

ואם בא יבא לידו לולב ואתרוג בלא כסף ובלא מחיר במתנה או בזול יקחנו ואם לאו אינו חושש כלום ויסמוך על אתרוג הקהל לבלתי בזות כספו וזהבו על ענף אחד של תמרה ועל פרי עץ אחד כי כדי בזיון וקצף בעיניו לבזבז אדם כספו וזהבו על דבר מה כי בשאר הימים ימצאנו בפרוטה.

(הגה א"ה, ועוד רעה חולה כי הבעלי בתים להפיס דעת בניהם הקטנים שלא הגיעו לחינוך קונים אותם לבניהם והם נשארים שוללים מאותה מצוה, ובשעת ההלל והושענות אין לולב בידם והם ביד בניהם הקטנים אוי לאותה בושה).

מב. אוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה, התחת זאת לא תתאפק ה' מה מצאת בי עול כי רחקו מעלי ואותי השלכת אחרי גווך ותכבד את גוף הנגוף מלא אספסוף ממני, ואנכי נתתי לך העושר והכבוד ולי הכסף ולי הזהב וזהב עשית להכעיסני בטוב אשר השפעתי אליך, ורע בעיניך לכבדני בפקודי התורה ישרים משמחי לב מהטוב ההוא אשר הוא בידך ממני, הגמול הזה קויתי לגמולך כל טוב ואתה תגמלני הרעה, ובודאי הגמור עושה אלה גדול עונם מנשוא.

חומר העונש לעשירים המרבים כבוד עצמם וממעטים כבוד שמים

מג. ועל זה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולים כי מרבים כבודם וממעטים כבוד שמים, כי מהראוי למי שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא חסדו בנכסים בעושר ושפע רב שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של הקדוש ברוך הוא המעדיף טובו עליו ולתת ראשית כל בכורי כל לאל יתברך ולשמוח במעשה המצוות ולא יחשיב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על הדברים הנראים קלים בעיניו כי הם נעשים פה למטה וראשם מגיע השמימה וגדולים מאד בעיני אלהים ואנשים יודעי דעת ומביני מדע, ויבזבז ממונו עליהם להראות חביבות המצוה וחפצו לעשות תכשיטים ומלבושים נאים לנפשו הרמה והנשאה כבודה בת מלך וממשבצות זהב יהיה לבושה כמו שעשה לגוף הנגוף וכן לזונה מזון הנפש בתענוגי תורה ומצוות כמו שעושה לגופו כמה מאכל ומשתה ויין הרקח וכל תענוגים ליום החג שאם לא יעשה האדם מצוות ומעשים טובים, הנפש לא יהיה מזון לה בעולם הנשמות ותרעב מן מזון העליון.

יבאר תכלית קיום המצוות ועוצם פגמי החטאים

מד. וזהו סוד ולקטו דבר יום ביומו, פירוש דבר התורה והמצוות מוליך אותו ליום רוחני בעולם הבא, וכמו שבשלימות צורכי הגוף צריך לשני דברים האחד מלבושים והשני מאכלים כן לשלימות הנשמה צריך שני דברים אלה, מזון הוא עסק התורה והמצוות הם מלבושים, והוא כי הנשמה יש בה רמ"ח איברים רוחניים והיא בתוך הגוף כל אבר רוחני באבר הגשמי שכנגדם רמ"ח ניצוצי נשמה, ואם האדם יעבור עבירה כגון להסתכל בעריות או בשאר דבר איסור אז נסתמא עין הנשמה ונתכסה בקליפה ואינו רואה ברוחניות ואינו רואה סודות התורה אף שהספר הוא לפניו, וכן אם חוטא באבר האזן יתחרש אזן הרוחני ולא ישמע דברים הרוחניים וכן מה שיכריז המלאך, וכן כשחוטא בפה הוא נאלם ולא יוכל לדבר בדברים הרוחניים, וזה גרם המעשה באותו חסיד שסימא את עיניו במסמרות של אש כדי שלא יכשל בראותו שרצה לסמות עיניו הגשמיים כדי להציל עיני נשמתו. 35

ביאור הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וטעם נוסח אשר קדשנו

מה. ועל זה הזהיר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, פירוש שיהיה הגוף שהוא המלבוש והבגד אל הנשמה לבנים ומלובשים במצוות להלביש הנשמה, ושמן על ראשך והיא הנשמה שהיא נר ה' נשמת אדם אל יחסר כי אם יהיה חס ושלום בהיפוך יפגום הנשמה ברמ"ח איברים ויהיו מלוכלכים ויצטרך ללבנם באור הגיהנם לשרוף מלבוש ההוא השחור וללבן את הנשמה ולטהרה כדי להחזירה למקומה שממנה חוצבה, כי תכלית ירידת הנשמה לזה העולם היתה לעשות לבושים לנשמה והלבוש לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו הרוחניים הם בקיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, ועל כן אנו אומרים אשר קדשנו במצוותיו כי עשיית המצוה תקדש הנשמה ותלבישה באור חדש שבאותו הלבוש תתלבש בגן עדן התחתון.

יתר תוכחות למוציאים ממונם בעסקי גופם ולא בעסקי נשמתם

מו. ואם כן איפה מה לו לאדם לרדוף אחרי הבגדים הנאים מלבושי הגוף ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרתו משמרת הקודש מעשה המצוות מלבושי הנפש, וכל עוד שכיבד את גופו מנפשו בודאי נפשו לא מטוהרה ותחת תכשיטיה וקישוטיה ובגדים לבנים הלבישה כמה מלבושים צואים, וראוי לו ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים כל הימים על נפשו תחת אשר עיניתה ובל ירים ראשו להזכר ולהפקד בכלל יראי ה' וחושבי שמו.

אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה, כי אף כי עתה אינו רואה בנפשו מאומה הנה זה דומה לאדם שהוא מלא נגעים בגופו ומכסה אותם לבושו ובהסיר לבושו תגלה ערותו ותראה חרפתו, כך בנפש חקוקים החטאים כמו שנאמר החטאים האלה בנפשותם כי כיבדו את גופם מנפשותם ובהיות הנפש לבושה בחומר לא יראה מומה אשר היא ערום ועריה, אך בסור החומר מעל הנפש תגלה ערותה ותראה חרפתה, תצא כצאת עבדים ערומה מכל זעומה מכל רחמנא ליצלן, הטוב היות ספיר ויהלום וצבי תפארה כמו שפחה נחרפת על טפשותך וחמדת מאוייך וממונך ההווה והנפסד בכליון חרוץ.

יבאר פרטי השבים בגלגול להשלים מצוות שלא קיימו

מז. ונוסף על זה הנפש היפה היא מר לה כי תוכרח לחזור בגלגול המר לקיים המצוות אשר ביטלה מסיבת הוצאת ממון כנדון דידן וכיוצא, כי כל המצוות שיש יכולת באדם צריך האדם לקיימם ולרדוף אחריהן ואם לא קיימן הוא מוכרח להתגלגל ולקיימם על כל פנים.

והמצוות הנוהגות בזמן שאין בית המקדש אלא שאין בידו לקיימם כגון פדיון הבן וחליצה וכיוצא בהן יש בזה חילוק, כי אם באו לידו ולא קיימם הרי הן כשאר כל מצוות שבידו לקיימם ויתחייב לבא בגלגול גמור כדי לקיימם, ואם לא באו לידו אין צריך עליהם גלגול ממש אלא מספיק לו שיתעבר בסוד עיבור באיזה אדם שיהיה משורש המתייחד אליו יותר, וכשיבא לידי אותו אדם המצוה ההיא שחסרה לו לזה יקיימנה על ידו ויסתלק אחר כך משם.

והמצוות התלויות בבנין בית המקדש כולם צריכים להתגלגל בביאת משיחנו ירום הודו ואז יקיימו כל אותם המצוות, שזה הוא הטעם שיהיו תחילה ימות המשיח ואחר כך עולם הבא שהוא אלף השביעי שהוא עיקר העונג לנשמות לפי שהנשמה לבדה אין לה קיום מצוות התלויות בארץ כי כל התרי"ג מצוות צריך האדם לקיים במעשה ובדבור ובמחשבה ולכן יהיו תחילה ימות המשיח לשיתגלגלו כל אותם הנשמות לקיים כל מצוות התלויות בארץ במעשה ובדבור ובמחשבה כי מה שקיימו בעולם הזה לא היה רק במחשבה כי אי אפשר לקיימם במעשה, וזהו שהיה אומר ר' ישמעאל בן אלישע כשהטה את הנר בליל שבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה 36 כמו שהאריך הרב הקדוש זלה"ה בסוד הגלגולים.

תוכחה למתרשלים במצוות כדי לחוס על ממונם

מח. וזו היא הערה גדולה להמתרשלים במצוות לחוס על נפשותם ולידע על מה ועל מה ירדה בעולם השפל בגוף מחומר קורץ טפה סרוחה דהיום כאן ולמחר למקום עפר רימה ותולעה, ולא היתה ירידתה כי אם לקיים מצוות ה' לקשט את עצמה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל ולא בהילת לאסתכולי באפיה כאשר היתה טרם ירידתה בעולם השפל כי כסתה פניה.

ואם חס ושלום נתרשל האדם מעשות מצוות ומעשים טובים לצבור הון ועושר לגופו הנגוף אז הנפש היפה היא מר לה מאד, נשקפה ותיבב אוי לי אהא עלי, איככה אוכל וראיתי פני אבי שבשמים ואנכי ערומה גולה וסורה טמאה כטומאת הנידה אנה אוליך את חרפתי, בושתי וגם נכלמתי כי שטיתי טומאה תחת אישי הראשון ויתן איש בי את שכובתו וימשיכני בתלם עבותו, ותחת היותי יפה צרורה בצרור החיים איך ולמה אתה בן אדם תולעה תכני מכת אכזרי בעצלותך מעשות מצוות ה' והנני עניה סוערה ממצוות ומעשים טובים מליראות את פני האדון ה' אלהי ישראל, ובבואי לפניו כלה גרש יגרשני לאמור פקדו נא את הארורה הזאת הוציאוה ותשרף באש שלהבת אל תוסף ראות פני כי ביום ראותה את פני תמות מיתה עולמית, ונעה גם נדה לחזור ולבא לעולם השפל וקשה ביאה זו לה מאד מרה כלענה.

מט. ודי בהערה זו למי שהריחו ביראת ה' ורך הלבב שישים בלבו צרת הבת היקרה והחמודה וגודל שכר המצוות בעולם הזה ובעולם הבא, וכל שכן בתתו אל לבו כל אדם שהאהבה הגדולה אשר לו עם ממונו והונו לא לעולם הוא כי אם הוא מאוהבי ה' יוכיח אותו בחייו ויפריד ממונו ממנו כמו שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ועל ידי זה יזכה אל התשובה ולתקן מעשיו, ואם הוא מאויבי ה' ומאותן שאין מספיקין בידם לעשות תשובה משלם זכויותיו לו בחייו ויפריד אותו מממונו וימות ברוב עשרו ולאיש אשר לא עמל בו יניחנו, כמו שפירשו קדמונינו ז"ל כוונת הכתוב הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד שרוצה לומר כי ההון והעושר ישאר בביתו של אדם והוא יפרד ממנו, אך וצדקתו עומדת לעד כמו שנאמר והלך לפניך צדקך והוא ילוונו בכל עמלו אשר עמל כנודע ממשל השלשה אוהבים לרז"ל.

ואם השפיע לו מזונותיו בריוח לבו יהא דואג תמיד שמא מאכיל אותו השם יתברך זכויותיו ויראה לצאת ידי חובתו במצוות וגמילות חסדים ובוז יבוז מממונו באהבת המצוה הבאה לידו, ויאמר בלבו בשפלות וברוח נמוכה מה צדקי ומה חסדי לפני בוראי אם אוכל שכר מעשה המצוות בעולם הזה ומתי אעשה גם אני לביתי בית עולמים אם לא אבזבז את הוני בשמחה ובטוב לבב בבא המצוה לידי בכל כסף ובכל מחיר ולא אשוב מפני כל כופר.

נ. והמכשלה הזאת תחת יד מרבת בני עמינו להבזות המצוות בעיניהם על מצוות שיש בהם חסרון כיס, ועוד ידם נטויה בימים האלה האדירים והנוראים מפחד ה' ומהדר גאונו ולא אמרו נירא נא את ה' אלהינו ולקחת איתנו מצוות ארבעה מינים אלו להיות סניגורים לנו לטוב לנו כל הימים ולחיותנו כהיום הזה, כי מי יודע אם לעת כזאת הגענו בכף מאזנים מחצה זכויות ומחצה עונות ורצה הקדוש ברוך הוא לזכותינו להכריע כף זכויותינו, ומה לו לאותו הבן שאביו חותר חתירה לחתור באוצרותיו ולמלא נפשו מכל טוב אדוניו והוא לא כן ידמה ופנה עורף ולא פנים ויחבק אשפתות תחת פרדסים וגנות.

אזהרה למתרשלים בהלל והקפות מלנענע הלולב מחסרון הידורו

נא. ובודאי כי לא כל אחד מישראל יוכל ליטול אתרוג הראוי לברך עליו כי לא כל אדם יכול לבזבז כספו בזה כי לא אמרו כל השיעורים הללו ודאי אלא לעשירי עם אשר כביר מצאה ידם כאשר דברנו עד הנה בתוכחתם, אך לא מפני כך נאמר שהותר להם ליתר העם לבלתי קחת לולב ואתרוג לעשות הנענועים בשעת הלל ולהקיף בהם ההקפות כי לענין זה לא מעלה ומוריד האתרוג להיות נקי ומהודר כמו שהוא לענין הברכה, כי בודאי בזה מצוה מוטלת על כל איש ישראל לקחת מן הבא בידו אתרוג ולולב כי לזה אין צריך לבזבז עליו מעות ביותר ובמעט מחיר ישיגנו, ולאיש אשר אלה לו כי נפשו אוותה לקחת לולב ואתרוג בעשרה דינרים ואין ידו משגת ויעש כדי השגתו לשם שמים נותנין לו שכר כעושה מצוה בשלימותה כי ה' יראה ללבב.

אכן אותם בני אדם שתעו בשכלם לאמור בכיוצא בזה כיון שאין בידינו מצוה כתיקונה גם שלא כתיקונה לא נחפוץ בה וההעדר טוב ממציאות רע, תעו מדרך השכל כי לכל הדעות לענין נענועים לא עיכב שום דבר מהדברים הפוסלים לברכה, וראוי לכל בר דעת לרדוף אחר המצוה הזאת כאשר תשיג ידו המעט הוא אם רב כי כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ועשה ענף ופרי למעלה.

אבל חלילה להתבזות ולהקל המצוה חס ושלום בעיניו, כי כשם שצריך להיות כל איש ישראל ירא חטא והוא שיהיה ירא שלא יכעיס את קונו ולומר איך אחטא ונמצאתי מכעיס לקוני להפך מדותיו הרחמים לדין חלילה, ואיך אכניס את הקליפה אל הקדש פנימה ונמצאתי כמועל בקדשים וכמכניס צלם בהיכל, ואם יירא עוד יותר יאמר איך אחטא ואפגום עליונים ותחתונים וייחוד מדות העליונות חס ושלום, וכל אלו הבחינות הם יראת חטא בערך לא תעשה.

בעסק המצוות יכוין תמיד להשקיט כוחות הדין

נב. וכן נמי צריך להיות ירא בערך מצוות עשה ורוחו ונשמתו אליו יעצוב ויצטער ויאמר, מה מעשים אעשה לפני צורי וקוני לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין גובר חס ושלום פן יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה פרצה גדולה בקדושה חס ושלום מכח רוב הדין, הלא תראה האדון הרשב"י עליו השלום הוא היה אומר 37 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינוי דצדק וכו', וכמוהו כמה חסידי התנאים כגון ר' צדוק 38 ור' אלעזר המודעי 39 שהתענו על ירושלים ועל ביתר שלא יפגע בהם הדין.

וזה היה מעלת אברהם אבינו עליו השלום שהיה ירא אלה"ים בבחינה זו כמו שנאמר כי ירא אלהים אתה שכיוון לעשות רצונו של מקום כדי לעקוד את הדין בעקידת יצחק בנו באופן שמדת הדין תהיה תמיד נעקד בימין ומוכנע תחתיו להיותו נכלל בימין כנודע, וכן צריך כל אדם להיות ירא וחרד ולהיות מגמת פניו תמיד כל היום לא ישקוט ולא ינוח להרבות תורה ומצוות בכוונה זו להתיש כוחות הדין ולהגביר חסדי ה'.

בנענוע הלולב ממשיך מדת החסד בעולם ודברי הזוהר בזה

נג. ועיקר מצוות ארבעה מינים ונענועם באים בחג הקדוש הזה כי כולו מלא חסדים לכבוש דינים הקשים שנגברו מראש השנה עד יום הכפורים שהם בסוד שמאלו תחת לראשי, ומעתה על ידי הלולב ונענועיו הוא בסוד וימינו תחבקני להמשיך חסדי המקום חסד ה' מלאה הא"רץ, ומתייחדים המדות העליונות ייחוד גמור וכמו שמבואר בזוהר תצוה 40 זה לשונו.

וכד ישראל אינון בחמיסר יומין כדין נטיל לבנוי לפרשא גדפוי עלייהו ולמחדי בהון ועל דא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי דא איהו אילנא דאקרי עץ פרי ואשתכח ביה פרי, עץ הדר כמה דאת אמר הוד והדר לפניו מאי טעמא איתקרי הדר ומאן איהו הדר דא צדיק אמאי אקרי הדר והא אתר טמירא איהו דלית ליה גילויא כלל וצריכא לאתכסיא תדיר ולית הדר אלא מאי דאתגליא, אלא אף על גב דאיהו דרגא טמירא הדורא איהו דכל גופא ולא אשתכח הדורא לגופא אלא ביה מאי טעמא וכו' ובגין כך עץ הדר איהו ודא איהו עץ פרי עושה פרי.

כפות תמרים הכא אתכלל אתתא בבעלה בלא פירודא כפת תמרים כחדא, וענף עץ עבות תלתא דא בסטרא דא ודא בסטרא דא וחד דשליט עלייהו, וערבי נחל תרין דלית להו ריחא וטעמא כשוקין בבני נשא ובגין כך לולב נטיל כולהו וכו' ובגין כך בהני זינין בעי בר נש לאתחזאה קמיה קודשא בריך הוא, עלין וטרפין דהני תמרים אינון כל שאר חילין דאתאחדן באינון כינויין דקודשא בריך הוא אקרי בהון בגין דבעינן לתתא כגוונא דלעילא דלית לך מלה בעלמא דלא אית לה דוגמא לעילא והכא נמי אית לתתא ובעו ישראל לאתאחדא ברזא דא דמהימנותא דקודשא בריך הוא עכ"ל.

יבאר שבכל מעשה המצוות מוסיפין כח בפמליא של מעלה

נד. וליודעי דעת ומביני מדע מבואר מהמאמר הזה איך אנו מייחדים כל המדות העליונות יחד על ידי נטילת הלולב ומיניו וקצף הדין בל יראה ובל ימצא חס ושלום, ואף אם אין כל אדם ישכיל רמיזת העניינים וסודותיהן וייחודם אף על פי כן יש לאל ידו לעורר כח העליון כי מאחר אשר כל אחת מהנה יש לה כח ושורש במרכבה עליונה אשר נמשך משם למטה בארץ, מעשה ידינו מעורר כח העליון ושורשו למעלה, ועל זה נאמר כי חלק ה' עמו כי הוא יתברך חלק מכבודו לישראל ויפח באפם נשמת חיים והחלק ידבק בכל, ודומים למשיחה או חבל הקשור בראשו אחד למעלה ובראשו אחר השני למטה שמי שאוחז בראשו של מטה ומתעסק בו בכל כחו מנענע ראשו העליון, כן הדבר במעשה המצוות פה עמנו למטה בארץ ראשו מגיע השמימה ומתעורר כח העליון ושורשו למעלה ונתוסף כח וגבורה בפמליא של מעלה ומתבסם כל העולם.

טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית המצוות

נה. אשר על כן אשרי אנוש יעשה זאת לבלתי סור מן המצוות ימין ושמאל אף אם לא ידע וישכיל בטיב המצוה מה היא ומה נעשה בה, רק יהא זהיר להיות רגיל בפיו טרם עבודתו לומר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו' וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו 41 זה לשונו, על מה דצלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה עלינו כוננה ואתקן תקונא לעילא כדקא יאות, עלינו אף על גב דלאו אנן ידעין לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא וכו' ע"כ, הרי מבואר שעיקר תפילה זו היא להבלתי יודעין לכוין מעשה המצוות במדרגות העליונות אף על פי כן מעשה ידיו מעורר מדריגות העליונות ועשה פרי למעלה, ועל כן מדרכי חסידים הראשונים עליהם השלום להתעורר ולומר טרם כל מעשה המצוות הכתוב הזה כאמור.

כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בלולב

נו. וכל אלו הענינים צריך לחפש אחריהם קודם שיבא זמן חיובן כדי להיות לו מוכן ומזומן לצאת בו ידי חובתו ולהתהדר בהם לפני בורא עולם כי ההידור עיקר גדול בכל הארבעה מינים, כי אף על פי שלא נאמר הידור רק באתרוג מכל מקום למדו רז"ל 42 כי הואיל והוקשו להדדי דכתיבי בחד קרא בא לומר שכל ארבעה מינים אלו צריכים להיות מהודרים כמו האתרוג שכתוב בו הדר.

אשר על כן במקומות שהאתרוגים אינם נמצאים וגם הלולבים באים מארץ מרחקים צריך להזהר ולראות שלא לבא להכשל באיסור ברכה לבטלה חס ושלום, כי לולב שיבש שדרתו או רוב עליו שכלה מראה הירקות שבו והלבינו פניו פסול אפילו בשעת הדחק, ואותה שאמרו בגמרא 43 מעשה בבני כרכים שהיו מורישים לולביהן לבני בניהם ואמרו אין שעת דחק ראיה כנראה דבשעת הדחק יוצאים בהם, כבר דחו אותה הפוסקים דהיינו שהיו מורישים להם לזכרון בעלמא אבל לא לברך עליו דאין זה נקרא הדר.

נז. וכן מזה הטעם לולב הכפוף בראשו בשדרתו, וכן אם לא היו עליו זה על גבי זה כדרך הלולבים שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה או שאין לו הרבה עלין זה על זה, וכן אם נקטם ראשו דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, או אם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה אפילו הוא לבדו, וכן אם נסדק ונתרחקו שני צדדיו זה מזה עד שיראו כשנים וכן אם נחלקה התיומת דהיינו מקום דיבוקם מגבן שהם גדלים שנים שנים כל אלו פסולין אפילו בשעת הדחק כי אינן נקראין הדר, ואין בזה חילוק בין יום ראשון לכל שבעת ימי החג חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסול משום לקיחה תמה שכשרים מיום ראשון ואילך.

אבל במקומות שנמצאים צריך כל אדם להתהדר ולחפש אחר לולב מהודר ויפה עד שידו מגעת, ומצוה לאגדו במינו כי אותם הקושרים במשי וכיוצא לנוי אין זה נוי אלא מכוער אלא בעלין שלו יקשור אותו.

מספר קשרי הלולב ע"ד הסוד

נח. ונהגו לעשות ששה קשרים כי הלולב סוד צדיק יסוד עולם והוא שישי, ויש מי שסובר להיות חמשה קשרים וארבעה אוירים שהם ט' כציצית כנגד ט' אותיות דשם ב"ן כי הלולב ומיניו בבחינת שם ב"ן כנזכר בספר פרי עץ חיים, ויש חסידים ואנשי מעשה עושים בו י"ח קשרים רמז לי"ח חוליות שבשדרה וכך היא המדה הרמוזה בו אל ח"י כנודע.

כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בהדס וערבה

נט. וכן בהדס צריך להודיעם כי ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו שיהיו שלשה עלין בגבעול אחד בעיגול שאין אחד נמוך מחבירו שכשהם עומדים באופן זה ודאי הם מכסים כל הקף עצו וזהו עבות, אבל אם הם שני עלין בשוה בגבעול זה כנגד זה והעלה השלישי למעלה או למטה מהם אין זה עבות אלא הדס שוטה ופסול אפילו בשעת הדחק, וקראוהו שוטה מפני שאין עליו הולכין בסדר אלא שעליו משובשים כשוטה.

וצריך להזהר בזה לבודקן טרם יאגדם בלולב, ואפילו במקומות שאינם נמצאים צריך להזהר לפחות שיהיו עבות רוב אורך ההדס או בראשו או בסופו דהוי עיכובא, אבל במקומות שנמצאים צריך כל אדם לבקש אותם לחים וטובים אשר אין בהם כל מום כולם עבות מראשם ועד סופם ושלא יהא נקטם ראשן, ואף שאם לא נקטם העץ כשר, מכל מקום למצוה מן המובחר יבדוק בראשיהם שלא יהיו נקטמים ויבשים, ויש אומרים דיבש ראשן אפילו אי אפשר באחר פסול וצריך להזהר בזה מאד.

ס. וכן בערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה או שנקטם ראשה דהיינו שנקטם עצה פסולה, ויש אומרים שאם נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו ונחלקו עליה פסולה ויש להחמיר בכולם הואיל וערבות מצויות בכל המקומות.

אזהרה לתוחבין הערבות תוך האגד עד שנושרין עליהן

סא. ורבת מבני עמינו שוגים בזה ולוקחים בכל יום ערבה חדשה ותוחבין באגודה, ומתוך שמושכים אותה למטה כדי שיהא למטה מן ההדס נושרים רוב העלים ופוסלין אותה כנזכר שאם נשרו רוב העלים פסולה, ולכן ראוי להזהירם שידקדקו בתחיבתן בתוך הלולב ובנענועם שלא ינשרו רוב העלים ויפסלו אותם.

שיעור אורך הלולב והדסים וערבות

סב. וגם צריך לדקדק בשיעור אורכם שצריכין להיות הדס וערבה שלשה טפחים שהם י"ב גודלים והלולב ארבעה טפחים שלמים שהם ט"ז גודלים, והרבה בני אדם לא דקדקו בזה בערבה ואוגדים ערבה קצרה בלולב כדי שיהיו בדי הערבה למטה מן ההדס וכן לא יעשה, והמדקדקים יבחרו בהדס שיהיו ארוכות קצת ובזה יבא הערבה למטה מן ההדס לעולם.

יש לדקדק בהדור האתרוג, ואזהרת מורכב וסימניו וטעם פסולו

סג. והאתרוג צריך לדקדק בו הרבה כי הוא נקרא פרי עץ הדר וכל ההידור האפשרי שהוא יכול לבקש ולחפש עליו יבקש עליו ויקח אותו בשלמות ההדור.

סד. ויהא נזהר הרבה כי יש הרבה מהם שהם מורכבים והם פסולין, ואפילו הורכב יחור של אתרוג בלימו"ן הוא פסול וכל שכן אם הורכב יחור של לימון באילן אתרוגים כמו שכתבו פוסקים הראשונים שהם פסולים אפילו בשעת הדחק, ושמענו שיש סימנים בהם שהאתרוגים המורכבים הם חלקים ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופן וגובה להם, ועוד יש בהן סימן כי המורכבים העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, ועוד סימן שלישי כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה והאתרוג הוא להפך כי הקליפה רחבה והתיכונה קצרה והוא כמעט יבש, והגרעין של האתרוג הוא זקוף לאורך האתרוג וגרעין המורכב הוא מושכב אורך הגרעין לרוחב האתרוג.

וטעם פיסולן הוא לפי שהמורכב לא נקרא אתרוג ואין להכשיר רק הנקרא אתרוג ולא שאר מינים, ולא בצורה תליא מילתא מאחר שזה המורכב לא מיקרי אתרוג, ואף על פי שהם בצורתם של אתרוגים ודרים משנה לשנה באילן אין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים אתרוג דווקא.

בדין גוון האתרוג ואזהרה לנוטלים אתרוג הירוק

סה. וכן יש לדקדק באתרוג הירוק שדומה לעשבי השדה שאף על פי שחוזר למראה אתרוג כשר כשמשהין אותו, אין לקנותו לכתחילה אלא אם כן התחיל לחזור במקצת למראה אתרוג דשמא יהא נשאר ירוק ויש מי שפוסלו גם משום הדור, ולכן טוב להחמיר וליטול האתרוג שחזר כולו למראה אתרוג דווקא.

ורבים שגו בזה להתיר אתרוג ירוק גמור וסמכו על דברי התקונים 44 שאמרו ז"ל, ואם היא ירוקה היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר ירקרוקת, ואני אומר כי לפי שיטה זו היה להם להביא גם כן כי אף על פי כי אסתר ירקרוקת היתה הרי אמרו וחוט של חסד משוך עליה, ומטעם זה הירוק כעשבי השדה לגמרי פסול מפני כי גוון זה הוא בסטרא אחרא דכתיב בפרוח רשעים כמו עשב ואין בהם הצטרפות חסד כלל, ולא אמרו בתקונים אלא למי שיש בו ירקרקות במקצת ויש בו מראה אתרוג כמשך חוט החסד של אסתר, וכן ראוי ונכון להזהר.

דיני חזזית ומקום פסולה, ודין חזזית הנעשית מן הקוצים

סו. וכן יש להזהר בדין חזזית שאם עלתה בו חזזית והוא כמו אבעבועות ויש בו ממש שמקומו ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג, אם עלתה בשנים או בשלשה מקומות פסול, ואם הוא בחוטמו דהיינו במקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו פסול אפילו בכל שהוא, וכן כל שינוי מראה אפילו בכל שהוא דזה לא הוי הדר משום שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו השיפוע אדם נותן עיניו, ומטעם זה גם כן יבש פוסל שם בכל שהוא.

סז. אבל ראוי להודיע לבני אדם כי יש כמה שהם נמנעים מלקנות אתרוג לברך עליו משלהם יען כי הכל נראה בעיניהם חזזית ופוסלים אותם כי באתרוגים שלנו הוא מצוי ליגדל מהם נקודות קטנות כל שהן, וזה לא נקרא חזזית שהחזזית הוא שמעצמות האתרוג נולד אותה הנקודה מנומר או ירוק, אך זה הנמצא ברוב אתרוגים שלנו אינו מהריעותא של אתרוג אלא מן הקוצים ומן הברקנים שבאילן שעוקצים בו ובאותה עקיצה כשהוא גדל באילן משתנה מקום העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותה חזזית ואינו אלא מצד העקיצה, ועוד כי רובם אינו ניכר מקומן במשמוש ואינו גבוה משאר האתרוג.

גדר שינוי מראה שפסלו בראש האתרוג בכל שהוא

סח. וגם שינוי מראה שאמרו שאפילו בכל שהוא פסול בשיפוע, לא אמרו אלא כשנראה לכל שאינו הדר אבל באתרוג שאינן נראים לעין מחמת דקותם וצריך להסתכל בהם כדי שיהא נראה ונרגש בראיה ואדם אחר הרואהו ביד חבירו יראהו כולו הדר בלי שום רושם זה אינו נקרא כל שהוא, והדר נקרא למי שהוא בידו וכל שכן לאחרים הרואים אותו.

אזהרה למדקדקים בפיטם יותר משאר הידורים

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה