אור ברסלב
חמדת ימים ב ראש חדש › פרק ד - סדר היום ומנהגיו - למודי היום

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ראש חדש · פרק ד - סדר היום ומנהגיו - למודי היום

פרק ג - סדר אשמורת - תפלות היום

מנהג קדמונים לקדש עצמם בר"ח כבמועד

א. שלמים וכן רבים רוח ה' נוססה בם להתקדש עצמם בראשי חדשים כבחגים ובמועדים לנעול דלתותיהם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, לשעות 58 בקדושת היום כי רבה היא לשמוע עולת חדש בחדשו.

קדושת ר"ח קרובה לשל שבת ורגל ומעלת הסעודה בר"ח

ב. ויאחז צדיק דרכם זך וישר פעלם לצאת ממחשכי הימים ובצל שד"י יתלונן, ויקדיש ויעריץ קדושת היום בשמחה רבה על התורה ועל העבודה והשביע בצחצחות נפשו להרבות בסעודה של מצוה לקדוש ה' מכובד וכמו שכתב הרמב"ם שמצות סעודה של ראש חדש הוא מן התורה.

ובגמרא פ"ז דפסחים דף ע"ז, שעירי ראש חדש אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קא משמע לן דראש חדש אקרי מועד וכו', וקרובה קדושתו לקדושת שבתות ה' ובכל מקום שקלן הכתוב שניהם יחדיו כמו שנאמר ביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, ונאמר והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו כמו שביארנו בפרק ב'.

יתר על כן אשר חכמים הגידו כי הי"ב ראשי חדשים היו ראויים להיות כולם מועדות ורגלים כשלש רגלים על שם י"ב שבטי ישראל, וכשחטאו ישראל במעשה העגל נוטל כבוד זה מהם וניתן לנשים שלא חטאו בעגל ולכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש, אלא כדי שלא לפרסם גנות האנשים אינו מועד ממש להם ודיו ברמז שנהגו בו קדושה יותר מהאנשים על שלא חטאו בעגל, ועדיין לא סר רשימו של הקדושה ההיא אחד לאנשים ואחד לנשים.

להרבות בתורה בראש חדש כשבת

ג. כי על כל אלה אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו בהתקדש נפשינו כהיום הזה בקדושה ובטהרה וביראת ה' כל היום באין פנות ליבנו לבטלה אפילו שעה אחת בהגות בתורה כל היום על דרך אמרם לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, כדי שלא ימצא המקטרג מקום לקטרג עלינו לאמר אילו זכיתם היו לכם כחגים וכמועדים אפס חטאתיכם מנעו הטוב מכם וקרוב לעורר הדין על ישראל חס ושלום.

ביאור נוסח ראשי חדשים לעמך נתת

ד. כי על כן אנו מעתירים בעדינו בנוסח תפלת המוסף ראשי חדשים לעמך נתת וכו' תשועת נפשם מיד שונא, וביארו המפרשים הכוונה לאמר עיקר ראשי חדשים שהיו כרגלים לעמך נתת הם השבטים או לישראל קודם שיחטאו בעגל שאז היו עמו יתברך ולא של משה ואחר כך נעשה לבד זמן כפרה לכל תולדותם שמתכפרים מעון טומאת מקדש וקדשיו.

ולפיכך הוא מעתיר לאמר שיהיו שעירים הללו לרצון תשועת נפשם מיד שונא שלא יקטרג עליהם ס"מ הוא השונא העיקרי לומר אילו זכיתם הייתם מקריבים מוספין אחרים כשאר הרגלים ובכוונות אחרות ובשביתת הרגל ולא יהיה יום זה למבטח מזכיר עון העגל, ועל ידי זה אהבת עולם תביא להם שבבנין בית מקדשינו יהיה שלם עון העגל ובכן אהבת עולם שהיה מאז קודם מעשה העגל הראשי חדשים כרגלים תביא להם כאשר בתחילה.

וברית אבות לבנים תזכור, רוצה לומר שאף שזכות האבות שהם השבטים נשכח ונתבטל היות הראשי חדשים כרגלים עם כל זאת ברית של האבות תזכור, ובכן יהיה הארה ותוספת קדושה בראשי חדשינו ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו שיהא אז בראש חדש זמן שמחה כרגלים, וכן אמרו ז"ל באגדת תהלים 59 והעתקנוהו לעיל שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלש פעמים כשיגיע הקץ אתם עולים שם כל חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו ע"כ.

ראוי לאישי ישראל למנוע מלאכתן בר"ח

ה. והנה כי כן יאותה להם לאישי ישראל להסכים תפלתם עם המעשה הטוב להתקדש עצמן ולבטל עצמן ממלאכתן כאשר יוכלון שאת אם מעט ואם הרבה, דאף דאין מנהג זה אפס לנשים כאמור כבר השמיענו הרב הב"י ז"ל בשם הר"י ז"ל 60 דמלאכה כבידה אסור אף לאנשים.

(א"ה, וכן כתב כלי יקר בפסוק ונסתרת שם ביום המעשה שתירגם יונתן ביומא דחולא כתב ז"ל, ידמה שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא עוד היום מנהג הנשים, ואפשר כי מפני קרבן היום רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד ע"כ).

לשמוח עם עניים בני תורה בסעודת ר"ח

ו. ועל כן כל אחד כפי שיעורו יבדיל עצמו ממשא כובד המלאכה מקצת היום או כולו לה' לעמוד לשרת בשם ה' אלהיו בתורה לפי השגת ידיעתו ואליו יאסוף כל חרד לדרוש במעשה קדושת היום, וכמו חלב ודשן תשבע נפשם בסעודה של מצוה יחד עם עניי בני תורה להשביע בצחצחות נפש דוד אתר דמסכנא כמו שאמרו בתקונים, 61 כל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עילאה להשקות את הגן דאיהי דלת דלה מסכנא.

ובכן יוסר כל משטין מעלינו באשר לא ימצא אחרינו מקום ללון לאמר אילו זכיתם וכו' כי הלא לא ניתנו שבתות וימים טובים אפס להדר התורה וכבר שילמנו חובותינו לפי השגת יד כושלינו בגלות החיל הזה בהתקדש עצמינו בתורה ובמצוות ובקידוש היום כחגים וכמועדים כל אחד לפי שיעורו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט.

תוכחה על משתה היין במועדים ור"ח להר"מ אלשיך ע"ה

ז. והן רבים עתה עם הארץ אשר שמעו את יקר תפארת ראשי חדשים והוד הדר כבודם וכי מצוה לשמוח בהם, ויטו עקלקלותם ויהפכו קדושת רא"ש החדש ללענה ורו"ש בסובאי יין בזוללי בשר למו, מתקדשים ומתועדים אל הגנות כי יקראו איש את רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה ותחת כל עץ רענן נצב על עין המים באמור אליו לך נרוה דודים עד הבקר מיין הרקח נתעלסה באהבים באשישי ענבים כי במה יודע איפה אהבת קדושת ראש חדש אם לא נגילה ונשמחה יחד ביין ישמח לבב אנוש, ויקומו ויעשו כן המה וריעיהם כיוצא בהם ויפנו עורף ולא פנים מאין פנות אל קדושת היום שיעור מה בהקדים תחילה מזון הנפש העיקרי בקבוע עתים לתורה בלתי אל אשישי היין ישיתו עין.

וזה החילם לעשות אל הגוף הנגוף ויחמו בבואם לשתות, שתו ולעו וירם לבם ויהיו כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו כמלך כי תירוש ינובב וביין חמר אל מי תדמיוני ואשוה יאמר, ובגובה לבו ישתרר גם משתרר על השתייה כדת גבורים לשתות יין ואז יתהלל המתהלל באמור כי ליקר כבוד יום החדש הוא עושה, אך הם לא ידעו כי המסית בינותם להראות אליהם פני ההיתר, אך במרעיתם וישבעו יצא לבם ויצר סמוך בקרבם אינו אלא שרף לשרוף בלהבת אשו לב האנשים במשתה היין לשתות במדה טובה מרובה עד יצא מאפם, וישכחו את ה' מאין פנות לברך על המזון ולהזכיר קדושת היום ומכל היוצא מפיהם כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ואז למי אוי למי אבוי זה נופל כשוכב בלב ים וזה יצוא יצא ומקלל אשר שתו וישכרו עמו עד ששמחת ראש החדש לרוש ולענה נהפכה.

והן זאת רעתם כי מר זולת שתים רעות אשר אלה ביין שגו בגזל ועריות, כי ממשוך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות, וגם לץ היין הומה זימה כי מפנק ביין את בשרו והאספסוף אשר בקרבו יתאוה תאוה לגלות בשר ערוה כי בהשליך נפשו אחרי גוו נמשל כבהמות נדמה, ומי שלח ידו ביין וניקה כי אבינו הראשון חטא כאשר חכמים הגידו 62 גפן היה סחטה ענבים ונתנה לו וימת הוא וכל זרעו, ונח מצא חן בעיני ה' ויאשם ביין ונפגע, ואצילי בני ישראל שתויי יין נכנסו ועברו ונענשו.

ח. המורם מהם כיוצא בהם כמו שהאריך הר"ם אלשיך בתוכחת מגולה זו באורך וכתב בסוף דבריו ואמר, והן אמת כי אשר שתו וישכרו בימים ראשונים אשר היו לפנינו כאשר נכון היה בית וארמון על משפטו וחטאתם לא כבדה מאד כי רוב טובתם התעם ועל כן רבים שתו נימא, אך עתה כי הנה בעתה רבים ישתו לא נימא ואל ישמח ישראל אל גיל כעמים כי יראה כי אזלת יד ומפני חטאינו גלינו מארצנו וחילול השם הגדול המחולל בגוים, כי מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות ברע ובושת הפנים כהיום הזה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו.

ואף לזאת יחרד כל לב כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו איזהו מקומן של זבחים ומשתה היין, ומי האיש אשר הוא יהודי ולא דמוע תדמע עינו לילה ויום מאין הפוגות כי יראה עובדי פסל המתהללים באלילים, מינייהו מלכי מנייהו אפרכי ועבדי ה' אשר לו הגדולה ואין זולתו כי יוצר הכל הוא נתונים נתונים המה תחת און עובדי ע"ז, ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו אנחנו ואבותינו כי מידינו היתה שפחה כי תירש גבירתה.

ט. ולו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדינו ונלבש שק ואפר ונצא בתוך העיר ונזעק זעקה גדולה ומרה עד פור התפוררה גוייתנו ואדמתנו, ויקרא זה אל זה ואמר לכו ונשובה אל ה' עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ, ולא די שלא נעשה כן כי אם שתחת היותם מתקדשים ומתטהרים בשבתות ובראשי חדשים כל היום תמיד לא יחשו מלבקש את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם, הלא יאמרו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר ולא אמרו היש ה' בקרבנו אם אין כי עונותינו היו מבדילים בינינו ובין אלהינו, הלא נכלם כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ואבחר דרכי להתבודד בחדרי משכני ואדום לא אצא פתח אף בשבתות וראש חדש להשתעשע במלכי צורי צור ישועתי עד ישקיף וירא ה' משמים לתקן עולם במלכות שדי וישמח ה' במעשיו וישראל ישמח בעושיו.

מצוה לדרוש לרבים בכבוד המועדים וראשי חדשים

י. כי על כל אלה מצוה לדרוש את זאת ברבים על תפארת יקר שבתות וראשי חדשים כי רבה בל יחללוה במעלליהם אשר לא טובים חס ושלום פן יהיה למבטח מזכיר עון פשעינו לפני צור עושינו, ותוסיף תת כח הקטרוג כחה לה בצרף עבודתינו הנכריה עתה עם עונות הראשונים בעגל אשר חיללנו יקר כבוד הראשי חדשים מלהיות נכונים כמועדי רגל כמו שביארנו.

יא. ואף שאמרו שמצוה לשמוח בסעודת יום החדש, לא אמרו למשוך ביין את בשרם חלילה או לשמוע שיר כסילים בעת ההיא לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד, ולאנשים הניגשים אשר מורא שמים תמיד על פניהם להם יאתה להתעדן בזיו שפע הקדוש שיורד על פי מדותיו עליהם ועל נפשם בשבתות ובראש חדש לאכול לשובע נפשם, לא המטים עקלקלותם ריקים ופוחזים המהפכים לראש ולענה קדושת ראשי חדשים והיו לראשי תנינים והשכינה צועקת חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח וכו'.

מנהג גדולי ארץ ישראל ללמוד הלכות קידוש החדש בר"ח

יב. ודרך חסידים הראשונים תקיפי ארץ ישראל למשוך עצמם בלימודי ה' ביום החדש מאז הבקר עד הצהרים בקדושת היום ומעשהו בהלכות קדוש החדש להרמב"ם בעיון רב והוא סוד העיבור, אשר לא יהיה תפארתם של ישראל אפס בו כמו שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וחייב כל אדם להתעסק בהם ואל יהיו קלים בעיניו מפני שאין אנו צריכים להם בזמן הזה כי הם סוד העיבור ועליה נאמר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור כמו שאמרו בשילהי דייני גזרות, ואיש תבונות יאחז את דרכם.

לימוד ליום ראש חדש

יג. ויתר העם יאותה להם הגות בסדר זה, תורה פרשת בראשית פרק א' פי"ד ויאמר אלהים יהי מאורות עד שם פסוק י"ט יום רביעי, ופרשת ויקרא עד פרשת צו סוף פרק ז' להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני, ופרשת פנחס פרק כ"ח פי"א ובראשי חדשיכם עד שם פסוק ט"ו יעשה ונסכו, ואחריהן פרשת נסכים בפרשת שלח לך פרק ט"ו פ"א וידבר כו' כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וכו' עד שם פסוק ט"ז ולגר הגר אתכם, ובפרשת חקת פרק כ"א פ"י ויסעו בני ישראל ויחנו באובות עד שם פסוק כ' ונשקפה על פני הישימון, ובפרשת ואתחנן פרק ד' פ"ה ראה לימדתי אתכם וכו' עד שם פסוק ט' אשר אנכי נותן לפניכם היום סוד העיבור כמ"ש ז"ל.

נביאים, שמואל א' סימן כ' פ"ה ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר וכו' עד סוף הסימן ובין זרעך עד עולם, דברי הימים א' סימן כ"ז פ"א ובני ישראל למספרם וכו' עד שם פסוק כ"ג להרבות את ישראל ככוכבי השמים, ישעיה סימן ס"ו פ"א עד והיה מידי חדש בחדשו, יחזקאל סימן מ"ו פ"א כה אמר ה"א שער החצר הפנימית וכו' עד סימן מ"ז פי"ב ועלהו לתרופה, כתובים, שיר השירים סימן ח' פ"ח אחות לנו קטנה וכו' עד סופו, תהלים סי' ח' למנצח על הגיתית וכו' ירח וכוכבים וכו' וסי' ע"ב וסי' ק"ד וקכ"א קל"ו קמ"ח.

והמשכילים ישכילו ברעיא מהימנא פרשת תצא דף רע"ז ע"ב כי יקח איש וכו' עד דף רע"ח ע"א בעלמא דאתי, ובתקונין תקון כ' דף נ"ח ע"א בעל קבלה איהו עמודא וכו' עד סוף התיקון, ובתקון כ"א דף נ"ו (דפוס קושטא סוף דף נ"ח ע"א) ועוד שכינתא אתקריאת חג וכו' עד מלאכים המוני מעלה מלך ומלכות, ותקון י"ח בראשית ברא וכו' עד בזמנא דאיהי לראש פנה אתקריאת רישא, ושוב יעתר אל אלוה וירצהו.

תפלה אחר הלימוד בראש חדש

יד. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות לימודינו אשר קרינו ולמדנו ובזכות פסוקיהם ובזכות תיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם ושמותיהם הקדושים היוצאים מהם, שתהא שעה זו שעת רחמים ורצון לפני כסא כבודך ורצה נא במנוחתנו היום ראש החדש רב הקדש וקדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת, והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון ראשי חדשי קדשיך, ותפתח את אסמך הדר כבוד מלכותך היום כאמור מפי כבודך, כה אמר ה' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת י'מי ה'מעשה ו'ביום ה'שבת יפתח וביום החדש יפתח כי אתה תאיר נר"ה ומזיו שפעתה פרשז עלינו בני רחומיך שפע ישועה ורחמים.

ויהי החדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשינו, ויעלה זכרון כל עמך בית ישראל לפני הדרת כסא רחמיך לפליטה לטובה לחן לחסד ולרחמים וזכרון ירושלים עירך וזכרון משיחך הקדוש וקרנו תרום בישועתך לראות מהרה בתפארת עוזך והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך, ותטענו בגבולנו ושם נעלה ונראה לפניך מידי חדש בחדשו כאמור מפי כבודך והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה', יראו עינינו וישמח לבנו, יהיו לרצון וכו'.

ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה מידי חדש בחדשו להתעדן מזיו השכינה היתה לראש פינה, ובכן בתתו תחילה ובראשו חלק לנפשו יתן ויעש גם הוא מטעמים לחלק הנפש עם הבשר לאכול לשבעה לכבוד קדושת היום וכזה יהיה באמת ראש חדש יבחר ה'.

דיני ביטול מלאכה לנשים בראש חדש

טו. נוסף על זה צריך להודיע לנשים הוד כבוד הדר היום מה הוא להן יותר מן האנשים בנגלה ובנסתר, כי על כן יאותה להן להבטל ממלאכתן מכל וכל בין להשתכר ובין שלא להשתכר הואיל וטעם מנהג זה הוא כמ"ש למעלה כי הראשי חדשים היו נכונים כמועדי רגל ובעון העגל נוטלה יקר הדרתם מאתנו וניתנו לנשים, יאותה להן לכשרות לנהוג בהן כמועדי רגל להבדל מכל מלאכה כבדה או קלה, אלא שכדי שלא לפרסם גינות האנשים לא נאסר להן להיות באיסור כמועדי רגל ממש, ואחד הגדולות ואחד הקטנות שוו בשיעוריהן במנהג זה.

ועין המשכיל מבית ומחוץ תצפ"נו ממה שביארנו למעלה כי כל העליות שבראש חדש בין ביום ובין בלילה הם לנוקבא קדישא ולעומתה גם המה ינוחו בה, (א"ה, מצאתי כתוב וז"ל ויש כח בידן להעמיד בה אור הכתר שהביאה עמה כדי להתקיים בה כל היום) ואין חילוק בין גדולה לקטנה.

תוכחה לנשים המכבסות בראש חדש

טז. ו מאנה הנחם נפשי על הנשים העומדות על הכביסה בראשי חדשים ומכוונים מלאכתן בראש חדש שלא ליבטל בימי המעשה ממלאכתן ומה הועילו בתקנתן, קורא אני עליהן אפוכי מטרתא למה לי אשר עינינו הרואות כי כמשא כבד תכבד העבודה הזאת עליהם מאד מאד יותר משאר מלאכות יוצאות דוות וסחופות ומבוהלות בכביסתן, ולא אריך למיעבד הכי שהרי כתב הר"י דמלאכה כבידה אסורה אף לאנשים.

יז. והאיש התמים לא יעשה כן בקרב ביתו רק יודיע טעמי הדברים ופירושן מה ראו על ככה ומה הגיע עליהן בימי עולם ובשנים קדמוניות להבדל ממלאכתן מידי חדש בחדש אולי יתנו לב לשוב ויקדישו ויעריצו קדושת יום החדש כבחגים וכמועדים כל כבודה בת מלך פנימה להכין עצמה למעשה הטוב והיה למעשה הצדקה רדופה היום הזה ביותר, כפיה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון כי בעצם היום הזה מעשה הצדקה חשוב ומקובל ביותר להשקות את הגן דאיהי דל"ת דלה מסכנא דלית לה מגרמא כלום כמו שנתבאר למעלה, והיה מעשה הצדקה שלום חסד ואמת נפגשו צד"ק ושלו"ם נשקו.

מנהג נשות ירושלים לגבות צדקה מעת ריעותיהן לעניי תורה

יח. ונשים יקרות שבירושלים זה דרכן שכל למו להיות רדופות תמיד מידי חדש בחדשו לגבות מעות לעניים צנועים אשה מאת רעותה ולהחזיק ביד עניי תורה ואשרם ואשרי חלקן מה טוב חלקן ומה נעים גורלן, תובלנה בשמחות וגיל תבואינה בהי"כל מלך, ומנהג כזה יבחרהו ויהללהו ה' לעשות ראשי חדשים נכונים כמועדי רגל.

תוכחה לנשים המחטיאות את הרבים

יט. כי לא כנשים המצריות העבריות הפרוצות אשר לא שקטו ולא נחו תמיד כל היום בקרב ביתן פעם בחוץ פעם ברחובות ומחטיאי רבים הנה כי לא ינקה כל הצופה בהן וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בפרק א' דחנוכה ע"ש, ולא ניתנו ראשי חדשים אפס לנשים שאננות כל כבודה בת מלך פנימה ולא יראו החוצה אל העין, ואם לאו יעסקו במלאכתן, וכשם שהיו מקבלים שכר על הפרישה כך יקבלו שכר על הדרישה בעסק מלאכתן כי לא ציוה ה' לנוח בראש חדש לפריצות ולהכשיל לרבים.

ומה גם לפי סודן של דברים אשר ביארנו בטעם מנהג זה על אודות האשה העליונה כנסת ישראל אשר היא העולה בעצם היום הזה והיא היא אם ושורש כל הנשים כי ממנה הן מושרשות ועל כן ינוחו בה, ואם לא ינהגו כשורה כדת יהודיות בצניעות וביראת ה' על פניהן עושות פגם למעלה חס ושלום.

ועושות אלה עבירה היא בידן להבטל ממלאכתן והקולר תלוי בצואר בעליהן שלא מיחו בהן ושומע לנו ישכון בטח.

ציונים והערות לפרק ד

58) כ"ה בדפו"ר והוא מלשון להשתעשע. 59) עי' פסיקתא רבתי פרשה א'. 60) עי' שו"ע או"ח סי' תי"ז. 61) תקו"ז תקון כ"א דף נ"ח ע"א. 62) בראשית רבה פרשה י"ט אות ה'.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה