אור ברסלב
חמדת ימים ב ראש חדש › פרק ג - סדר אשמורת - תפלות היום

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ראש חדש · פרק ג - סדר אשמורת - תפלות היום

פרק ב - ליל ר"ח - קדושת היום - סעודת ר"ח

מעלת עסק התורה בראש אשמורות ובפרט בר"ח

א. אם גדלה מאד שגבה למעלה מעלת עסק התורה לראש אשמורות כל הימים, עוד תוסיפי לגבהה ביתר שאת לראש אשמורת יום ראש חדש רב הקדש להתחבר עם כנסת ישראל ולעלות אחר כך עמה אשר היא יתבא בכתרהא ועטרהא ותעלהו אמו לאור בעוז חביון עוזה ודיוקנו למעלה עומד ונחקק בכנסת ישראל, ואף היא תשיב אמריה לו יתברך חזי במאי ברא אתערנא לגבך כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות, וזה כל הימים וכל שכן בזמן עלייתה בראש חדש דכפום עובדיהון דבני נשא הכי אתרוממת וכמו שאמר דוד המלך ע"ה אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה', ובלי ספק כי הוא מעורר את הרחמים וממקומו יפן ברחמיו כמו שאמרו בתקונים.

ב. ואמרו בזוהר פרשת בשלח ז"ל, וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד ולא עלה בלחודא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה וכו', ואין ספק שבראש חדש שהיא העולה למעלה ראש כך תרבה הארתה עד להפליא על אינון דמשתתפין בהדה.

סגולת עסק התו' בליל ר"ח לקבל תוספת הארה מנשמות הצדיקים בג"ע

ג. ונוסף גם הוא אשר ביארנו למעלה בפרק ב' העילוי רב הנמצא למעלה לנשמות הצדיקים בגן עדן ביום החדש, ומה טובו ומה יופיו להשתתף עמהם לראש אשמורות כמו שביארו בזוהר בכמה מקומות דבפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגן עדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמילעי באורייתא וקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה, ואין ספק כי לפי העילוי רב אשר תשיג נשמתם בראש חדש כך ישיתו חלקתם איתו להעלות את נשמתו עילוי רב וישביעו בצחצחות נפשו.

לומר באשמורת ר"ח "תקון הלילה" המסודר לימות השנה

ד. כי על כל אלה אף המיקל על עצמו בלילות הקיץ מלעמוד לראש אשמורות, לו בכח יגבר איש התמים להיות זריז ונשכר לעמוד באשמורת יום החדש רב הקדש להגות בסדר תקון הלילה אשר סידרנו 52 ליקר ולתפארת האחת האהובה כמו שביארנו את סודו בספר חמדה גנוזה, ולא יעבור מלהגות בו אשר הוא חביב מאד להכין אותה ולסעדה בעת עלותה להתרפק עם דודה אחר כך בתפלה.

לימוד לאשמורת ראש חדש

ה. ומנהג חסידים הראשונים להגות במאמרי הזוהר המדברים בסוד ראש חדש הרשומים לעיל בסעודת הלילה אשר בם יעמיקו וידברו ברב עוסק כל תעלומי סוד ראש חדש, ואף אם לא בא בסוד תעלומי הדברים קריאתן זו היא הללן, וגם אם יש שהות עוד ממרום ידברו במאמרי הזוהר הרשומים לעיל בי"ב חלקים הדר המלכות כי חביבה מצוה בשעתה.

מנהג מורו ללמוד באשמורת ר"ח כ"ד פרקי שבת

ו. ותחילת שמושי לפני מורי ראיתיו באשמורת יום ראש חדש לומד כ"ד פרקי שבת בעל פה, ואנכי שאלתיו לאמר מה מקום לפרקי שבת בעונה זאת, והיתה תשובתו אלי, ותמלא כד"ה ותעל.

פיוט לכבוד השכינה מהר"ם די לונזאנו ע"ה

ז. ושוב באשמורת הבקר ישיר תהלתו של ראש חדש בנועם קולות לעורר חבצלת השר"ון לשיר בקול נעים, ואנכי נהגתי לשורר שבחא דמטרוניתא להר"ם לונזאנו ז"ל.

מלכתא 53 יקירא אחתי שפנינתי שלמותי. מן בגין ביך אתרעיתי הא לותיכי אתיתי.

נהרין אנפאי לקבליך ואנא תאיב לקליך. מן בגין סגי זמן ליך לא סליקת עיל לבעליך.

חברייא די מתי ביתי היכמאן צחי למשתי. בהדאי אתו למיתי משמע מיניך שבחתי.

משפעת כל ספירה ביך כלילא מעשרה. אנת לי יינא נטירא אנת לצדיק עטרה.

נינפי די היא צניעא כל ספירא ביך נטיעא. הא רחימותיך סגיעא גו בגו להאי תקיעא.

את רחימותא דנפשאי את תהא כתרא ברישאי. ביך דעאל ייעול לקודשאי ביך תקוף לבריה דישי.

את דישראל כנישתא. נינפי דילי בתולתא לחדא אזלת קשיטא. מן קשוט כוליך שפירתא.

רעיה דילי רחימתי וחביבתי ברתי. היכלי ובית מבתי. גנתא דילי שכינתי.

טל דעתיקא סתימא אעבר אבא ואימא. אוף לשית סטרי דגושמא. הא מטא ליסוד דעלמא.

אתער צדיק רחימא די משמש גו מרומא. להוי עייל בימא להוי מפרח נשמה.

אתברת קץ וערלה אתמלי רישאי בטלא. אפתחי פתחא דהיכלא דהוה סתים בחולא.

מלכתא אוף היא מתיבא לקבל מילי חביבה. אוף אנא הכי תאיבא להוי חמיא בטובא.

מה בסים ומה רגיגא לי דתשתמש בתגא. אחמר חיור כתלגא הא סדרית לך שרגא.

מטלל שלם יקירא אחית אמתח כל שופרא. עול רחימי עול להדרא. עול ואמלי לי נהורא.

לי הוי עביד שלמא תיב בגו ציון שלימא. בה שרי פקיד לתמה. ברכתא חיי לעלמא.

דברי הזוהר במעלת ההשכמה בשבת ור"ח

ח. ובהאיר היום ישוב ליטול ידיו שנית להסתלק מן הספק, ויכון לקראת אלהיו בהדרת קדש בטלית ובתפילין להשכים לבית הכנסת כי אף כי גדלה יקר השכמה זו כל הימים הנה בשבתות ובראש חדש תוסיף תת כחה לה ביתר שאת ויתר עז מטעם מה שאמרו בזוהר בחקתי דף קי"ד ע"ב זה לשונו.

פתח רבי יצחק ואמר דומה דודי לצבי וגו' הנה זה עומד אחר כתלינו זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא (פי' השכינה) דא למיהוי גבייהו מן מלכא עילאה דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה, למלכא דסרחא מטרוניתא אפקא מהיכליה מה עבדת נטלת ברה דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקיה בידהא בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה הוא סליק אגרין ונחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה כך ישראל אף על גב דאינון נפקו מהיכליה דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דריעותא דמלכא עלייהו שבקי עמהון.

בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אדרין מקפץ על הגבעות נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי ובכי הדא הוא דכתיב דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות לאסתכלא ולאשגחא עלייהו ובגין כך בעו חדווא ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו עכ"ל.

הנה משם באירה שבשבת וראש חדש הקדוש ברוך הוא נצב על ראשי עם קדש ותאב לאשגחא בהו עד שמפני כך בעו חדווא יתיר בההוא יומא כאמור.

יזהרו בקדושת ביהכנ"ס בפרט בשבת ור"ח

ט. ומטעם זה צריך כל אדם להזהר בקדושת בית הכנסת בראש חדש ושבת יותר מבימות החול על כי הקדושה בהם יתירה, עד שאמרו בזוהר דאסור לאשתדלא בבי כנישתא אפילו בצורך בי כנישתא כמו שהארכנו בפרקי שבת בס"ד, כי על כל אלה כל איש הישראלי ביום ראש חדש יתגבר כארי לעמוד בבוקר אור לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר להשכים לבית הכנסת אף מי שאין דרכו בכך כל הימים כדי להסתופף בטולא דמהימנותא העומד אחר כתלינו.

מצוה לומר הלל עם הצבור משום ברוב עם

י. ונוסף גם הוא כי התחברות עם הצבור מהולל מאד כל הימים וביתר שאת נעלה ונשגב בראש חדש שקורין בו את ההלל ומצוה לקרותו בצבור כי ברוב עם הדרת מלך, וכמה החמירו חכמים הראשונים בדבר עד שהפריזו על המדה לאמר שאם בא לבית הכנסת סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואחר כך יתפלל.

ואולם אשר הריחו בסוד ה' לא יביא עצמו לידי מדה זו פן יעשה העיקר שפל והגבוה השפל בסדר הדברים המתוקנים מאת הראשונים ויהיו כל אלה עליות מרווחות זו למעלה מזו כנודע, ועיקר מצות ההלל אחר חזרת התפלה כי כבר הכלה חזרה פנים בפנים עם החתן כמו שאמרו בזוהר ובתקונים כי אז שניהם במחברת השנית מקבילות הלולאות אחת אל אחת ושם הם בסוד שני שמות מחוברים יחדיו יאהדונהי, ואחרי זאת אומרים הה"לל לשבח את הכלה הנקראת ה"לל שהוא סוד שם אדנ"י בגימטרייא הל"ל ולהמשיך לה סוד י"ג מדות דרחמי כמו שנבאר להלן, ומעתה מה מקום יש לקרוא את ההלל קודם התפלה ישתקע הדבר.

תוכחת המגיד לב"י על הדילוג בתפלה

יא. וכדומה לזה היה המגיד מזהירו להרב הקדוש מהרי"ק ז"ל ויוכיחנו לאמר, הטוב בעיניך מה שאתה עושה כי אינך הולך לבית הכנסת בהשכמה ולכן אתה צריך לומר התפלה על ידי טלאי להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, הלא ידעת אם לא שמעת כי כל סדר התפלה מיוחדת ומסודרת על יסוד וסדר נכון ואילו תאחר המוקדם הרי אתה מפריד ומקלקל סדר העולמות ע"כ.

ולפיכך האיש הירא יעוז בקדושת יום הקדוש הזה להיות נאזר בגבורה לעומת יצרו הרע לבלתי יתגרה בשינה ולהתרשל ולהתעכב מלהשכים ולבא אל משכן ה' אשר הוא מאבד טובה הרבה, אשר הלך חשיכים ואין נוגה לו מאותה ההארה הנפלאה המשתלשלת ויורדת על ראשי עם קדש בקדושת בית הכנסת בירחי ובשבתי אשר בהתחברו עם הצבור יזכה וירש אותה.

מנהג טוב לשורר בהשכמה לכבוד יום ר"ח

יב. ומנהג טוב להולכים בתמים להשכים לבית הכנסת ולשורר בנועם קולות שירי כבוד הדר ראש חדש רב הקדש לדפוק בשערי הרחמים אשר ביום החדש יפתח כאמור בזוהר, ואחרי כן ישוב ידו שנית לכוין בשמות הקדש של קדושת היום, ואשר לא יבין את זאת יסדר השמות בסדר מקראי קדש אשר סידרנו למעלה בערבית עיין שם וקריאתן זו היא הללן.

בפסוקי דזמרה של ר"ח יש להוסיף מזמור ק"ג

יג. ויסדר אחר כך סדר הזמירות בנעימה קדושה, ויש לומר בזמירות ראש חדש מזמור ק"ג ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וכו' והטעם הוא שנאמר בו ה' בשמים הכין כסאו ומלכו"תו בכל משלה, וגם על הנפש המתוספת בו נאה היה להם לומר ברכי נפש"י.

פרטי דינים למי ששכח יעלה ויבא

יד. ויאמר שאר התפלה עד עמוד להתפלל תפלת שמונה עשרה, ויכוין כי בסגולת התפלה בלחש היא העולה בנצח ולפיכך יהא זריז ונזכר להתאמץ בכוונתו לומר יעלה ויבא ברצה אשר בנצח הוצק יסודו ועיקרו עתה ביום דרחל עלמא דאתגלייא היא להאיר על הארץ כמו שביארנו שם בתפלת ערבית, ולפיכך אם לא הזכירו קודם שיעקור רגליו מחזירין אותו כי מגרעות נתן מצידו למעלה.

ואם הוא קודם מוסף לא יסמוך על תפילת מוסף כי כל אחד נדרש לעצמו זה למעלה מזה, ואף גם לא יסמוך לכוין דעתו לחזרת שליח ציבור התפלה ולצאת בה כמו שכתב הרב בסימן קכ"ד שאי אפשר שיוכל לכוין שישמע כל התפלה ולא יסיח דעתו במלה אחת כמו שכתבו הפוסקים, ואף גם זאת כי הואיל והוא בקי למה יגרע מלהאיר אל עבר פני הכלה הוא עצמו אשר מצוה בו יותר מבשלוחו.

טו. ואף אם הוא מסופק אם הזכיר או לא, הסכימו רוב האחרונים דעל הספק מחזירין דודאי לא הזכיר כיון שלא זכר מראש חדש בעומדו בתפלתו שאם זוכר שהיה בדעתו בתוך תפלתו להזכיר של ראש חדש ושוב נסתפק אם הזכיר או לאו אין מחזירין אותו דודאי אמרינן הואיל והזכירו סיפר בשבחו.

התעוררות שלא להסיח דעת מקדושת ר"ח

טז. ואיש התמים לא יביא עצמו לידי מדות אלו ויכון לקראת אלהיו בכוונה ישרה, ותמיד מעת התקדש עליו היום לא ימיש קדושת היום מנגד עיניו והעילוי הרב הנמצא למעלה בשכינת עוזינו, ובכן בזאת בעומדו לשרת בשם ה' אלהינו לא יסיר לבבו מלהזכיר הנוסף בעבור קדושת היום כי לא באו לידי שכחה זו אלא האישים אשר רפו ידיהם מן התורה וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וישליכו הדרת קדש יום החדש אחרי גיום, ובבואם לעבוד עבודה באהל מועד הן אומר והן דברים מן השפה ולחוץ מצות אנשים מלומדה ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם להזכיר קדושת היום אשר גבלו הראשונים כי לא נגה עליהם אור באהלם ויהי להם גם חול גם חדש כולם שוין לרעה.

כי אין בהם תבונה לאמר מה היא קדושת היום ועל מה אדניה הוטבעו ועל כן המה באים לידי מדות אלו, ולא יתנו אל לבם אפס בהתעקצם כאשר יתעקץ חמור הבר הולך על ארבע מאת חבריהם העומדים אצלם אשר קול בר"מה נשמע אלהינו ואלהי אבותינו, וכולי האי ואולי ועדיין אולי ישיתו אל לבם להזכיר אחר שבע צווחות אשר צווחה העזרה וה' הטוב יכפר בעד.

לא כן האנשים הניגשים אשר רוח ה' נוססה בם תמיד לא ימיש מנגד עינם קדושת היום וכוונת התפלה היום ומה נעשה בה למעלה, ובכן יתקדשו להזכיר קדושת היום במקומה כדי שלא יצטרכו לחזור התפלה ונמצאו כושלים בספק ברכות לבטלה מאחר שראשונה לא עלתה לו.

מעשה עם האר"י באחד ששכח יעלה ויבא

יז. וכבר היה מעשה בימי הרב באחד מן החברים שבא לפני הרב בראש חדש סר וזעף ושאל לו הרב מדוע פניך זועפים היום, והשיב לאמר אקריון בחלמי נתנני ה' בידי לא אוכל קום, אז השיב לו הרב ומדוע לא הזכרת אלהינו בתפלתך אתמול במנחה כי הוא בא להעלות את המלכה ואתה כי השלכתה אותה אחרי גווך על כן צעקה הנערה לאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום.

מנהג יראים לעשות סימן בסידורם לזכרון

יח. ובעל נפש היפה יחרד לבו ויתר ממקומו על זאת ויהא זהיר ברוחו לתת עוז לאלהים ולא ימיש מנגד עיניו את זאת אשר בהעדרה תשש חילהא חס ושלום, ווי לאינון דמחלישין חילהא דלעילא כמו שאמרו בזוהר בפסוק התרפית ביום צרה צר כח"כה כח כ"ה, ושלמים וכן רבים מיראי ה' וחושבי שמו עשו ציונים וסימנים בספרתם טרם עמוד להתפלל לבלתי ישכחו להעלות את זכרונה לטובה.

יט. ובחזרת שליח ציבור התפלה יכון בכוונה יתירה כי היא מרוממת על כל ברכה ותהלה ומאירים בה החסד והגבורה דז"א אל עבר פני הכלה נאה וחסודה.

דין ש"ץ ששכח יעלה ויבא

כ. וצריך גם השליח ציבור להיות זריז ונזכר לאמר אלהינו, ואף שלפי הדין אם השלים תפלתו ולא הזכירו אין מחזירין אותו מפני טורח צבור הואיל ותפלת המוספין לפניו כמ"ש סימן קכ"ו, מכל מקום כבר כתבנו כי כל אחד נדרש לעצמו לפי סדר עלייתם ולא יעלה זה בזה ומגרעות נתן חס ושלום בשמ"ים ממעל ועל האר"ץ מתחת זרועות עולם.

כא. ומיהו אם טעה שליח ציבור כשהתפלל בלחש, הדין פשוט בזה שלעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם כמו שכתב הטור בשם הרמב"ם ז"ל.

אמירת הלל וסודו

כב. ואחר חזרת שליח ציבור התפלה יברך השליח ציבור בנעימה קדושה לקרוא את ההלל.

כי אחר שהחזרנו את הכלה פנים בפנים עם דודה והם במחברת השנית אנו קורין את ההל"ל להלל לשבח את הכלה אדנ"י העולה כמספר הל"ל, ואם השליח ציבור הריחו בסוד ה' יכין לו לכוין בברכה בראשי תיבות ל'קרוא א'ת ה'הלל שהוא לא"ה שבמלכות דתבונה השולחת הארתה בתוספת בה"לל שמספרו אדנ"י שבמלכות דאצילות ובכן היא מתמתקת כמו בי"ג מדות דויעבור ועל כן במקום ויעבור נתקן ההלל.

וביארו באדרא רבה דף קל"ג כי בפסוקים שבהלל מן מן המצר קראתי יה וכו' עד מבטוח בנדיבים רמוזים ט' תיקוני דיקנא דז"א אלא שהם חלוקים כמבואר שמה, ואשר בא בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין בהם וזה סידרן.

תקון א' מן המצר קראתי י"ה. תקון ב' ענני במרחב י"ה. תקון ג' יהו"ה לי לא אירא. תקון ד' יהוה לי בעוזרי. תקון ה' טוב לחסות ביהו"ה מבטוח באדם. תקון ו' טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים. תקון ז' כל גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם. תקון ח' סבוני גם סבבוני בשם יהוה. תקון הט' סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה.

ועל כי לעולם אין בז"א אפס ט' תיקוני דיקנא ואולם באותם הט' יש הארה מכל הי"ג באופן שהם ט' והארותם י"ג, לפיכך יאותה לנו לכוין הד' הנוספות בד' כי לעולם חסדו הנזכר קודם הט' דמן המצר כמו שקיבלנו מגורי האר"י זלה"ה, ובכן יתכן כוונתו במקום כוונת ויעבור שבו נכוין לארבע הנוספים כמו שכתב הרב ז"ל.

ולפי שיותר מעולה בחינה זו די"ג מדות של ההלל מי"ג מדות דויעבור על כן אנו אומרים אותם דרך שבח ולא דרך תחינה כמו הי"ג מדות דויעבור, ולכן י"ג מדות דויעבור בעי עשרה ואין נאמרים ביחיד כי להיותם יותר גרועות שם פחדו פחד שלא יהנו החיצונים חלילה, אכן הי"ג של ההלל נאמרים ביחיד כי כחם יפה ולא היה פחד, ועל כי סוד ההלל הוא להמשיך הי"ג של הזכר לפיכך צריך לאומרו בעמידה כמו ויעבור ודב"ר אלהינו יקום לעולם כמו שנבאר בסוד הקידוש וספירת העומר דמילין דדוכרא בעי עמידה כמו שאמרו בזוהר.

טעם שמצות הלל בעמידה

כג. וגם לפי פשטן של דברים יתכן לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו אשר עשה ועושה ויעשה ומצות עדות בעמידה וסימניך הללו עבדי ה' שעומדים וכו', ואסור לסמוך עצמו באיזה דבר שיהיה דסמיכה אינה כעמידה.

דין יחיד באמירת הלל ויתר דיניו

כד. והיחיד כשהוא בביתו הסכמת רוב הפוסקים שלא לברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, אכן אם הוא בבית הכנסת כל שיש עשרה בבית הכנסת מצי שפיר יחיד לקרותו, ומה שאמרו דאפילו אומר שיאמרו עמו הוי כרבים, מורי נר"ו ערער על זה בתשובותיו וכתב דלא אסתבר, והנשים אפילו הן עשרה לא יברכו לעצמן שהרי הלל מצות עשה שהזמן גרמא הוא ופטורות.

כה. והחי יתן אל לבו לקרוא את ההלל בשפה ברורה ובנעימה קדושה לכבוד הדרה של שכינה כי בשלומה יהיה שלום לנו, ונהגו שהשליח צבור אומר יאמר נא ישראל והקהל עונים הודו לה' וכו', ואולם האיש הירא יהא זהיר לומר עם השליח צבור פסוקי יאמר נא ישראל וגם כי לעולם חסדו ולא יעלה זה בזה, כי כבר כתבנו כי בארבע כי לעולם הנזכרים פה שם רמז והן מספר ארבעה מאורות עליונים ונשגבים מאד כנ"ל ולמה יגרע הוא מלהזכירן בפ"ה צ"ח שפתים.

כו. והבא בסוד ה' באומרו אנא ה' הושיעה נא יכוין שאנא נוטריקון אליה נדב אביהו מ"ן המלכות, ויכוין אל ה' ביצירה, וי"אר בגימטריא אל"ף למ"ד יה"וה, ל"נו גימטריא שם אלהי"ם, ויכוין אסרו חג בעבותים לז' תחתונות דיצירה, עד קרנות המזבח יכוין בהארת ד' ראשונות דעשיה, ומזב"ח גי' אל יהו"ה שהוא גם כן ביצירה.

סגולה לאריכות ימים לומר אחר ההלל

כז. ולמען יאריך ימים על ממ"לכתו יאמר בראש חדש אחר ההלל פסוק, ואברהם זקן בא בימים ויְהָוְהָ ברך את אברהם בכל, ויאמר זְבָדְיָה ישמרני ויחייני כן יהי רצון מלפניך אלהים חיים ומלך עולם אשר בידו נפש כל חי אמן.

ויאמר כל זה ג' פעמים, והשם הזה יוצא מן פסוק ואברהם זקן בא בימים ויהו"ה, ז' מן זקן, ב' מן ב"א, ד' מן מ"ם דבימים האחרונה כי היא מתחלפת לדלית באלפא ביתא דאי"ק בכ"ר באותיות דמ"ת, וי"ה מן ויה"וה ברך, והנקוד מן יהב"ך גימטריא חסד מדת אברהם כנודע.

תפלה להוצאת ס"ת בראש חדש

כח. ואומרים קדיש תתקבל, ואחר כך יוציאו ספר תורה ויכין עצמו לעתור ולרצות נוסח תפלה זו.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי אברהם ופחד יצחק אביר יעקב א'להי ה'שמים ו'אלהי ה'ארץ שתהא שעה זו שעת רחמים לקבל תפלתינו לפניך ברצון להיות מיין נוקבין לעורר אהבת דודים למעלה איש יחד פני רעהו ויתרבה השפע בכל העולמות, ובכח סגולת תפלתינו היום האירה פניך במשפט האורים והיו למאורות על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפ"ט ובצדקה, ששון ושמחה ימצא בה עד יצא כנגה צדקה, כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ותרום ותנשא עד היות לוית חן לראש שני מלכים בכתר אחד.

ומזיו השפע ההוא יושפע עלינו לנו בני מלכים בני רחל אמנו שפע ישועה ורחמים על נפשינו רוחינו נשמתינו לכונן את לבבנו לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות ולעבדך באמת אנחנו וזרענו וזרע זרענו, והיה נא לצור מעוז לשני מלאכיך הקדושים שרי החסד והגבורה מליצי יושר על עם בחירך כהיום הזה לעמוד נגד האויב ס"מ הרשע המשטין עלינו וצמא למים גנובים ולדם נקיים וברוב גאונך תהרוס קמיך תזרם ורוח תשאם, וירצה נא לפניך שיח שפתותינו בתפלתנו היום דוגמת קרבן השעיר להפיץ עזוז המקטרג מעלינו, ויהא החדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו, אהבת עולם תביא לעמך עדת סגולתך וברית אבות לבנים תזכור, והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות מול הדרת כבודך בירושלים.

ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, יראו עינינו ויגל כבודינו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך ולמען קדושת י"ב צירופי שמות הוי"ה וי"ב צירופי שמות אהי"ה המאירים בי"ב ראשי חדשים, יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויהי נועם ה' וכו', ואני תפלתי וכו'.

סדר קרה"ת בר"ח וטעם שקורין בה קרבנות תמיד ושבת מספר "לבוש"

כט. וקורין בפרשת פנחס פרשת תמיד ופרשת וביום השבת ופרשת ובראשי חדשיכם, והטעם שקורין פרשת קרבן של שבת בראש חדש מפני שעל כרחינו צריכים לקרות יותר מפרשת ראש חדש כדי לקרות ד' גברי ואין בפרשת ראש חדש אלא חמשה פסוקים ואנו צריכים שלשה פסוקים לכל גברא, וכיון שצריכים להוסיף מוסיפים פרשת התמיד שהיא כתובה לפניה סמוך לה ושייכא בכל יום, וכיון שקורין פרשת התמיד ופרשת ראש חדש צריכין גם כן לקרות פרשת שבת שהיא בנתים שאין מדלגין בתורה בחד גברא.

אך בקריאת הפרשה דולג דהיינו דהכהן קורא שלשה פסוקים וידבר, צו, ואמרת, ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא עוד שני פסוקים את הכבש, ועשירית האיפה, וזהו פירוש דולג שדולג לאחוריו, וישראל 54 קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם, ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד הסוף.

ל. והוצרכו לעשות כן מפני שצריכים לקרוא ד' גברי ופרשיות אלו אין בפרשת צו אלא חמשה פסוקים ובפרשת וביום השבת שני פסוקים ובפרשת ובראשי חדשיכם חמשה פסוקים, וקיימא לן אין פוחתין לאחד משלשה פסוקים ואם יקראו בשנים הראשונים כל אחד שלשה פסוקים אם כן לא ישארו בפרשה אלא שני פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים מפני היוצאים כמו שאמרו בגמרא שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים.

ואם יקראו פרשת צו כולה בשנים וישאר עדיין שבעה פסוקים לקרוא בהם שני אנשים אי אפשר לחלקם שאם יקרא אחד פרשת וביום השבת שהיא שני פסוקים ופסוק אחד או שנים מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים מפני הנכנסים שיאמרו שלא קרא עם הראשון אלא השני פסוקים שמראש הפרשה על כן הוצרכו לעשות הסדר הנזכר.

טעם שאין פוחתין בר"ח מד' גברי

לא. ואין פוחתין מד' גברי ואין מוסיפין עליהם, וטעמא דמילתא לפי פשוטן של דברים להודיע שקדושת ראש חדש עדיף משני וחמישי שקורין בהם שלשה, ואין מוסיפין עליהם לומר שאין קדושתו כקדושת יום טוב שאין קורין אלא ה', ועוד משום טורח צבור מפני שאין בטלים כולם ממלאכתם אלא הנשים והוא הטעם גם כן שאין מפטירין בנביא, מכל מקום כיון שהנשים בטלות ממלאכתן הוסיפו חד גברא.

סוד קרבנות ראש חדש

לב. ובזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו ע"א אמרו ז"ל, בראש חדש דאתוסף חד על תלתא בגין שמשא דנהיר בההוא זמנא לסיהרא ואיתוסף נהורא על סיהרא והיינו רזא דמוסף ע"כ, והרב ז"ל כתב שד' העולין הם לעומת המלך הקדוש ילכו יונקותיו ביסוד שדי"ם ורח"ם ומן החסדים והגבורות שבהם, ובקריאת הפרשה וכן במוסף הבא בסוד ה' יכין לכוין כוונת פרשה זו, כי מלכות שמים בתחלה היתה שוה אל המלך כתר שלה שוה לכתר שלו ופנים בפנים ואחר כך חסרו ממנה כמה דברים עד היות ראשה נגד החזה שלו לבד כנודע, מהם גרם עון אדם הראשון ומהם הקטרוג ועל זה נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, לכי לבריאה ומעטי את עצמך שלא יהיה בה שיעור קומתו ונעשית ראש לשועלים שהם למטה בבריאה וכו'.

ועתה בראש חדש יש לה שני עליות אחת בתפלה ושניה במוסף, וזהו סוד ובראשי חדשיכם תקריבו עו"לה לה' היא רחל שיש לה ב' ראשים של נצח והוד ועוד ב' ראשים דחו"ג וזהו תקריבו עולה לה' שאנו מעלים אותה שתעלה ותתקרב לה' ואין לזרים חלק בה כלל, ואמר פרים אלים וכבשים הם אברהם יצחק ויעקב נגד חג"ת, וענין השעיר לחטאת הוא ליתן חיות מעט אל הקליפות כדי להעלות מתוכם הבחינה שהיא בתוכם שהיא מלכות דעשייה המלובשת בהם בסוד י"א סמני הקטורת וכל זמן שלא הגיע עתם להבטל מכל וכל אין אנו יכולין להעלות בחינת החיות זה שבהם אם לא יותן להם איזה חיות קצת להעמידם כדי שתעלה, וזה הוא ענין שעיר דראש חדש שהוא חלק החיות שלהם ובכן אנו יכולין להעלות הקדושה המחיה אותם ולכן השעיר הוא חטאת שהוא במקום העון והחטאת שהוא בקליפה, וגם הכוונה להיות מחטא ומטהר אותה הבחינה שבהם ולהעלותה מביניהם וזהו לחטאת כי העולה שהקריבו תחילה תקריבו עולה לה' כתיב שאין להם חלק כלל כי עולה כולה כליל לה' ולפיכך אין אנו יכולים להפריד אותה הבחינה מביניהם, אכן בחטאת שהוא השעיר שאנו נותנים להם חלק חיות קצת עלה נעלה אותה וירשנו אותה.

וברעיא מהימנא פרשת פנחס, 55 פרים בני בקר שנים אילין אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון בה כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו ואיל אחד דא איל דיצחק וכי אברהם לאן אזיל אלא בגין דאתער תמן עשו אתכניש אברהם דלא יחמי ליה ומאן איהו שעיר דראש חדש וכו' יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייא יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי יוסף דאיהו שטן דיליה, ואיתא התם ושעיר עזים אחד לחטאת לה' אמאי אקרי חטאת בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת א"ר אלעזר והא תנינן דכתיב לה' אלא לה' אתקריב ודאי דכתיב לכפר לתברא אנפין ולא יתקרב למקדשא יהבי דא חולקא לס"מ ואכיל ליה ולא אכיל בשאר קרבנין ודא איהו לחודיה דלא אשתתף אחרא עמיה למיכל ביה וכו' ורזא דמלה אם רעב שונאך האכילהו לחם.

וטעם אומרו כאן יעשה ונסכ"ו ובשבת נאמר ונסכה להורות העילוי רב דראש חדש שהיא אוכלת משלה והיא משתמשת בכתר אחד עמו ואינה טפילה אליו כשבת ולפיכך שם נאמר נסכה לשון נקבה טפילה לו ובראש חדש נסכו בלשון זכר כמוהו במעלה.

ואבי ראה גם ראה כי בראשי תיבות י'מי ה'מעשה ו'ביום ה'שבת הם אותיות הוי"ה כסדר ובראש חדש נאמר ה'שבת י'פתח ו'ביום ה'חדש, שם רמז כי אז הכלה הנעימה היא גברת כמו שכתבו גורי האר"י ז"ל.

חליצת התפילין קודם מוסף וטעמו

לג. ואחר חזרת ספר תורה למקומו יחלוץ תפיליו אחר גמר קדיש לעילא, וטעם הדבר כי מוסף ראש חדש דומה ליום טוב שנקרא אות וכיון שאומרים כתר והם נקראו כתר אין ראויים להיות שני כתרים כאחד.

ולאשר הריחו בסוד ה' הטעם פשוט ומבואר כי בעת המוסף יאיר אור המופלג מגילוי שפע ע"ק אשר הוא למעלה מהתפילין ולפיכך צריך לחלצם קודם המוסף להורות על הברקת האור ההוא שאין צורך אל התפילין הטפלין ממנה.

סדר עבודה למוספי ר"ח והרגלים מהרמ"ע מפאנו ע"ה

לד. וה"ר מנחם עזריה ע"ה תיקן סדר עבודה למוסף ראש חדש ומן הישר לאיש התמים לסדר אותה קודם המוסף וזה תוארה.

ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עולה ריח ניחוח אשה ליהוה. ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו.

ובכן כך היתה עבודת מוסף של ראש חדש בבית אלהינו, הביאו את המוספים פרים שנים איל אחד בני שתי שנים, ושבעה כבשים בני שנה תמימים כולם עולות, ושעיר עזים בן שנתו לחטאת, תורה אחת לראשי חדשים כולם ולשבעה ימי הפסח ולעצרת וליום טוב האחרון של חג אלא שבאותו יום לא היה שם אלא פר אחד בלבד, ועוד שבראש חדש וראש השנה מי שזכה בפייס שחרית זכה למוספין.

וברגלים אמר להם הממונה לכהני כל המשמרות הרוצים לעבוד בואו והפיסו, מי שוחט מי זורק מי מעלה איברי המוספים לכבש, העלום לכבש חזרו והפיסו מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, ועוד שבראש חדש וראש השנה היו האיברים נתונים על כרכוב המזבח מלמעלה בין קרנות המזבח וכל שבתות השנה והרגלים היו נתונים מחצי כבש ולמטה אלו ואלו כלפי מזרח.

השקו את המוספים ובקרום ועקדום, שחטם השוחט בצפון וקבל המקבל את דמם אחד אחד בכלי שרת בצפון, נטל דם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית וטובל אצבעו הימנית בדם וסומכה באמה מכאן ובגודל מכאן ומחטא ויורד על חודה של קרן ומקנח אצבעו בשפת המזרק וכן לארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי, נטל דם העולות אחד אחד ונתן במזרק שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים שופכן על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט ומסרום למי שזכה בהם, לאילים ולכבשים הבשר בחמשה, הראשון בראש וברגל, השני בשתי הידים, השלישי בעוקץ וברגל, הרביעי בחזה ובגירה, החמישי בשתי הדפנות, הקרביים והסולת והיין לכבשים אחד אחד ולאילים שנים שנים.

והפרים קריבים בעשרים וארבעה, הראש באחד, והרגל בשנים, העוקץ בשנים, והרגל בשנים, החזה באחד, והגרה בשלשה, שתי הידים בשנים, ושתי הדפנות בשנים, הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו מכל אחד מהן לכבש או על כרכוב המזבח ומלחום וירדו

קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והעלם אצל אברי העולות ומלחם וירד, עלו מי שזכו והעלו אברי העולות תחילה ואחר כך אמורי החטאת על גבי המערכה, נתנו מלח על גבי המנחות ובללום שלשה עשרונים סלת בחצי ההין שמן לפר ושני עשרונים בשלישית ההין לאיל ועשרון ברביעית ההין לכבש והקטירום.

מוסף ראש השנה ומנחת העומר ועולתו ביום שני של פסח ושתי הלחם וקרבנותיו בעצרת מקדימין אותם ומנחתם לנסכי היין, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היו שם מוספים הרבה תדיר קודם, של שבת לשל ראש חדש ושל ראש חדש לשל ראש השנה וכן לכל שאר המועדות, תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר כמשפטן, ובשבת נותנים אחר כך לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכים, חטאת 56 ראש חדש ושל ראש השנה כהני בית אב זכו בהם, ואין חולקין לעולם קרבן כנגד קרבן אלא הפושט ידו ליטול נוטל מכל אחד ואחד ושל רגלים יד כל המשמרות שוה בו.

תורה אחת לשיירי מנחת העומר בזמנו ולשתי הלחם בזמנן ולחטאת ולשלמים הבאים בשבילם, אלא שכהן גדול נוטל חלה אחת מן הלחם ואם רצה נוטל מהכל חלק בראש, ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות, תם.

ואחר כך יאמר, אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש עלינו, שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה כונן בית מקדשך על מכונו, הראנו בבניינו שמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתן ולויים לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם במהרה בימינו אמן.

וסדר זה לא ישתנה בכל המועדים אפס תוספת עוד שיתוסף באיזה מהם כמו שסידרנו בפרקי יום טוב בס"ד.

דברי המדרש במעלת קריאת הקרבנות בזמן הזה

לה. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, וגרסינן בסוף מסכת מגילה, 57 אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו לאו, אמר לפניו רבונו של עולם במה אדע כלומר מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפר בו עונותיהם, אמר לו קחה לי עגלה משולשת כלומר הקרבנות יכפרו עליהם, אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני את כל עונותיהם.

ובסוף מנחות, אמר רב יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' לעולם זאת על ישראל, אמר ר' יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

לו. והלא תראה איך לא הספיק לראשונים לומר ביום הכפורים הפסוקים שבאו בענין עבודת היום בלבד אבל סידרו כל מעשה העבודה אחת לאחת למצוא חשבון, ומה טוב ומה נעים אילו היה לנו כן סדר לכל יום יזכיר בו כל מעשה עבודת התמיד כי בזה היינו באמת משלמים פרים שפתינו.

וכבר עמד מעלת החכם החסיד כמה"ר מנחם די לונזאנו ז"ל ויעש גם הוא מטעמים סדר עבודת כל יום ויום ושבת וכבר סידרנו אותם בפרקי שבת שאז כל העם בטלים ממלאכתם ואין טורח צבור עיין עליהם, ובכן יצלח דברו בכוונה ישרה להתפלל תפלת מוסף.

תפלה קודם מוסף ע"ד הסוד

לז. ויבטא בשפתיו המשכיל בסוד ה' לאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנני בא להתפלל תפלת מוסף ראש חדש להוסיף הארה ברחל ולהעלותה עד ראש ז"א ולאזדווגא ביעקב בחב"ד דז"א ויקבלו הארתם מאחורים דכתר דיש"ס ותבונה ומשם יושפע עלינו לנו בני מלכים בני רחל אמנו שפע ישועה ורחמים, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.

מנהג מורו לומר פסוקי שירת עלי באר קודם מוסף וסודו

לח. ומורי נר"ו הוא היה נוהג לומר קודם תפלת מוסף פסוקי אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וכו'.

ותפארת עליה זו חתומה בראשי תיבות של ר'אשי ח'דשים ל'עמך ר"ת רחל שיש לה שני ראשים של נצח והוד, ואחר כך בראשי חדשיכם יש לה שני ראשים דחו"ג כמו שביארנו בקריאת ספר תורה.

סדר כוונת השמות בברכת מקדש ישראל לי"ב חדשי השנה

לט. ולתשוקת אהבת החברים ה"י אערוך להם סדר כוונת ברכת מקדש ישראל וראשי חדשים, כי הנה זכרנו למעלה פרק א' כי הי"ב חדשים ששה מו' מדות הזכר וששה מו' מדות הנוקבא כמו שכתב הרב בכוונת ר"ה וצריך לכוין בהם עתה, ומצורף לזה צריך לכוין באותו צירוף של הוי"ה ואהיה השולט באותו חדש כנזכר בייחוד ראש חדש אלול ומקום מוצאם ונקודות הכסף, וזה מבלעדי הכוונה שצריך לכוין בהוי"ה של ברכה זו בנקוד שורק וזה לא ישתנה בכל חדש וחדש וזה סידרן.

ניסן, גולגלתא דרחל ושולט בו יִהַוְהָ היוצא מר"ת י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ ולפיכך היא נקודה בניקוד ר"ת אלו ושם אהיה.

אייר, אזן ימין דרחל ושולט בו יִהַהַוְ היוצאת מר"ת י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע ולפיכך היא נקודה בנקוד ר"ת אלו ושם אההי.

סיון, אזן שמאל דרחל יְוּהַהַ היוצאת מר"ת י'דותיו ו'לצלע ה'משכן ה'שנית ולפיכך היא נקודה בניקוד ר"ת אלו ושם איהה.

תמוז, עין ימין דרחל הֶוֵהֹיִ היוצאת מס"ת זה' איננו' שוה' לי' ולפיכך היא נקודה בניקוד ר"ת אלו או בניקוד ס"ת ובמקום שורק יהיה קבוץ כזה הֻוהי ושם היהא.

אב, עין שמאל דרחל ושולט הַוּיִהַ יוצא מר"ת ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום ושם היאה.

אלול, חוטמא דרחל הּהִוָיִ יוצא מס"ת וצדקה' תהיה' לנו' כי' בניקוד ר"ת או בניקוד ס"ת ובמקום שורק הוא קבוץ ושם ההיא.

תשרי, גולגלתא דז"א וַהיָהַ יוצא מס"ת ויראו' אותה' שרי' פרעה' בניקוד ר"ת או בניקוד ס"ת ובמקום שורק תהיה קבוץ ושם יהאה.

חשון, אזן ימין דז"א וּהַהַיְ יוצא מר"ת ו'דבש ה'יום ה'זה י'הוה ושם יההא.

כסליו, אזן שמאל דז"א וַיֹהָהַ יוצא מר"ת ו'ירא י'ושב ה'ארץ ה'כנעני ושם יאהה.

טבת, עין ימין דז"א הַיִהּוְ יוצא מס"ת ליהוה' אתי' ונרוממה' שמו' בניקוד ר"ת או בניקוד ס"ת ובמקום שורק יהיה קבוץ ושם האהי.

שבט, עין שמאל דז"א הָיְוְהּ יוצא מר"ת ה'מר י'מירנו ו'היה ה'וא בניקוד ר"ת אלו ושם האיה.

אדר, חוטמא דז"א הִהְיְוַ יוצא מפסוק עירה' ולשורקה' בני' אתונו' מנוקד בר"ת אלו או בס"ת ושם האיה.

ואדר סוד הפה דדוכרא ויכוין בכללות כולם יחד בי"ב צירופי הויה ואהיה.

ונכון להיות כל איש מדקדק היטב בזה הסדר ולרשום אותו בספרו מדת כל חדש בחדשו, וכדי שלא תטעה בסדר צירופי האהי"ה נקוט האי כללא בידך שמקום האל"ף של אהיה יהיה במקום היוד בהו"יה ומקום היו"ד באהי"ה יהיה במקום הוא"ו בהוי"ה אם בראש הצירוף או באמצע או בסוף, ומקום הההי"ן באהי"ה הוא במקום הההי"ן בהו"יה.

וכשחל ראש חדש בשבת יכוין הוית ברכת מקדש ישראל וראש חדש כזה, יֵוהֵו וֵוהֵו צירי ושורק והטעם פשוט ככתוב בפרקי שבת ע"ש, ויתר דברי נוסח ראשי חדשים וכו' תשועת נפש"ם מיד שונא תשכיל עם מה שביארנו בקריאת הפרשה למעלה והכל כאשר לכל רמז לשכינת עוזינו הנקראת נפ"ש דוד ואין צורך להאריך כי באיר היא למשכילים.

ושוב ישוב ידו שנית לאומרו בקול רם כי בו יזכה לתוספת נפ"ש יתירה בכתר אשר בה נפ"ש דוד תתעלה ותטע אהלי אפדנה לכתר דודה ושני המלכים משתמשים בכתר אחד ומקבלים הארה נפלאה מפנים של גולות הכות"רות דישסו"ת.

ועל אודות עליה זו העולה היא למעלה לכתר דודה על כן יאמר בשפר תפלת מוסף כתר יתנו לך וכו', אלא מפני שאין לשני המלכים עלייה עתה למעלה ממקום אצילותם כמו שביארנו במוסף שבת על כן לא יאמר בו איה מקום כבודו וכו' יען משרתיו יכירו וידעו מקום מושב יקרו להעריצו.

תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף

מ. ועתה תראה כמה שגו רבת מבני עמינו אשר היה להם תפלת המוספין כמשא כבד ובחרו להם לאומרם בקול רם שלא להתעכב שיעור שליש או רביע שעה יותר ומאבדים טובה הרבה כי כל אחד נדרש לעצמו, ובחזרה מעלתו יתירה על של לחש כנזכר בסדר העליות בדברי הרב ז"ל ומנשמת אלוה יאבדו ותקותם מפח נפ"ש ואין נוגה לו, קורא אני עליהם ולא אותי קראת יעקב כי יגעת ב"י ישראל, ועל כן האיש הנלבב יהא זריז ונשכר לסדר תפלת המוספין כתקונה בלחש ובחזרה ובכן נפשו לו חיה נפש ברכה תדושן לחזות בנועם ה'.

תפלה ע"ד הסוד לאמירת כתר לומר קודם חזרת הש"ץ

מא. ואשר תמונת ה' יביט יבטא בשפתים קודם חזרת שליח ציבור התפלה פרטי כוונתה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנני בא להקדיש ולהעריץ את מלכי צורי וישועתי כנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשים קדושת כתר למעלה ויעלו יעקב ורחל עד כתר ז"א ביחודא שלים ויקבלו הדרת הארת מפנים דכתר דישסו"ת, ובכן בה' תתהלל נפש"י תוסיפי לגבהה עוד כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

ואחר המוסף שנתוסף ונתעלה נפש דוד וגם הנפ"ש לו תמלא, יצלח דברו במזמור ברכי נפש"י את ה' בכוונה זו ויגמור תפלתו כשאר הימים.

אחר מוסף מותר לחזור ולהניח תפילין

מב. ואיש התמים ילבש אחר כך תפיליו כיתר הימים לקבע לימודו ולא יחוש והכי משתמע מדברי הרב זלה"ה שכתב ז"ל, ואחר כך בחזרת מוסף עולה עד הכתר ולכן אנו אומרים כתר אבל אין עליה זו אלא לפי שעה בלבד בשעת תפלה ותו לא ע"כ.

(הג"ה, אמר המעתיק ואם כבר התפלל תפלת מוסף ולבש תפילין דר"ת ושמע מעשרה שהיו מתפללים חזרת מוסף יש להתיר לו שיענה קדושת כתר הואיל וכבר יצא ידי חובתו ואין צריך חליצת תפילין, כ"כ הרדב"ז סי' פ' ע"ב).

תפלה ע"ד הסוד קודם לימודו בר"ח

מג. ובעת קריאתו בתורה בראש חדש יסדר נוסח התפלה לשמות משולבים כמו שסידרנו בסדר החול ויוסיף עוד בנוסח זה.

יהי רצון מלפניך ה' או"א שבכח סגולת לימודנו יהיו למאורות שם אל"ף למ"ד ושם אדנ"י אָ ותחתיו קמץ כתר, לַ ותחתיו פתח חכמה, פֵ ותחתיו צירי בינה, לֶ ותחתיו סגול חסד, מָ ותחתיו קמץ כתר, דַ ותחתיו פתח חכמה, אֵ ותחתיו צירי בינה, דֶ ותחתיו סגול חסד, נָ ותחתיו קמץ כתר, יַ ותחתיו פתח חכמה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

חיוב קבלת פני רבו בראש חדש

מד. וכבר כתבנו בראש הפרק שחייב כל אדם לקבל פני רבו בראש חדש ובכן יקבל מכחו שפע הנשפע מהכתר בעת התפלה.

ציונים והערות לפרק ג

52) סדר תקון זה שייסד המחבר וכינהו "תקון הלילה" נדפס בשלמותו בקונטרס חמישי שבסוף הספר, וראה עוד אודות תקון זה ביתר אריכות בפ"ז במבוא הספר. 53) בספר "שתי ידות" שלפנינו ממהר"ם די לונזאנו ישנם שינויי נוסחאות וניכר בעליל כי לרב חמד"י היה הפיוט בגירסא אחרת מכתיבת ידי המחבר, ולא יפלא כי אחר שידענו כי מחבר החמ"י הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ודאי ראה את כתבי מהר"ם די לונזאנו וכפי שצויין ע"ג שער הספר "זוהר חדש" בתוספת הזוהר על מגילת רות שנדפס לראשונה מכתיבת יד בעיר ונציה שנת תכ"ג ממה שהובא מעיה"ק צפת ע"י המקובל ר' בנימין הלוי שמסרו לתלמידו המקובל ר' משה זכות, ושם נכתב בהקדמת המלבה"ד הוא החכם ר' יוסף חמיץ, כי את הזוהר הנזכר הביא ר' בנימין הלוי רבו של ר' משה זכות בכתיבת יד עם הגהות האריז"ל בעצמו ממה שמצא בגנזי החכם המקובל מהר"ם די לונזאנו. 54) מתיבת "וישראל עד ורביעי" נשמט במהדורות הספר, והשלמנום ע"פ מש"כ הלבוש סי' תכ"ג ס"ב שמשם ציטט המחבר דיבור זה. 55) זוהר פנחס דף רמ"ח ע"א. 56) חטאת ר"ח וכו' כצ"ל וכפי הנדפס בספר עבודה תמה לרמ"ע שמשם ציטט המחבר, אבל בחמ"י דפו"ר נדפס "לחטאת" ואין לו ביאור והוא ט"ס. 57) מגילה דף ל"א ע"ב.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה