אור ברסלב
חמדת ימים ב ראש חדש › פרק ב - ליל ר"ח - קדושת היום - סעודת ר"ח

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ראש חדש · פרק ב - ליל ר"ח - קדושת היום - סעודת ר"ח

פרק א - סדר ערב ראש חדש

מעלת ר"ח ושבת שוו בשיעורן ומאמרי הזוהר בזה

א. אם גדלה מעלת שבתות ה' ונודעה על שער בת רבים כי רבה היא יקרה היא מפנינים הוד על כל יומי הארץ עו"לת שבת בשבתו, כן תוסיפי לגבהה עו"לת חדש בחדשו כמו שאמרו בזוהר אחרי מות דף ע"ט ז"ל, אמר ר' שמעון כתיב והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו אמאי שקיל דא בדא אלא כלא בחד דרגא סליקו דא אזדווג בדא וחדוותא דדא בדא לא אשתכח אלא כד אתגלי עתיקא קדישא וכדין חדוותא דכלא.

ותנינא כתיב מזמור שיר ליום השבת ליום השבת ממש שבחא דקא משבח קודשא בריך הוא כדין חדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן ואוף הכי בחדתותי דסיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא בגיני כך האי קרבנא הוא לעילא בגין דיתבסם כלא וישתכח חדוותא בעלמא ועל דא הביאו על"י כפרה דייקא, תאנא כתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד דבעי לכוונא לבא לעילא לעילא יתיר משאר יומין ועל דא על עולת התמיד דייקא, תניא כתיב בחנה ותתפלל על ה' על דייקא וכו', הנה כי חדש ושבת שוו בשיעוריהן בחדוותא דלעילא כמבואר במאמר.

ב. ועוד לו בפרשת נח דף ע"ה ע"א, ר' שמעון פתח כה אמר ה' אלהים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח האי קרא אית לאסתכלא ביה ואיהו רזא כמה דאתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח אמאי אלא אילין ימי החול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא וביום השבת יפתח דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא.

תא חזי תרעא דא לא אתפתח באינון שיתא יומי דחול בגין דהא יומי דחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל ואינון דשלטין לא שלטי בארעא קדישא בגין דהשער הזה איהו סגור אבל ביום השבת וביום החדש כולהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן ולא אתייהיב עלמא לרשו אחרא ואי תימא דכל אינון שית יומין אינון שלטין בלחודייהו תא חזי הפונה קדים עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקדושה בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא וכו'.

טעם שקדושת ראש חדש שוה לשבת

ג. ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי שש קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם, והענין כי בשבת ובראש חדש ויום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש ובלי אמצעי אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה ואז נאמר שהקדוש ברוך הוא לובש בגדי מלכו"ת בגדי שבתות וראש חדש ויום טוב, אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רוצה לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מטטרו"ן, ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש.

אמנם בשבתות וראשי חדשים וימים טובים מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקודשא בריך הוא וכו', ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול והטעם שכל ששת ימי החול מתנהגים על ידי היצירה עולם דמט"ט ולא על ידי הבריאה חוץ מארץ ישראל דכתיב בה ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד ואין כח לשלוט שם העשי"ה והקליפה ואפילו מדת הדין אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה על ידי היצירה בכח הבריאה, ואפילו המיתה בארץ ישראל אינו על ידי מלאך המות הטמא אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע.

ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה חוץ משבתות וראשי חדשים וימים טובים כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם, ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שההנהגה על ידם חס ושלום כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חס ושלום כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח, רק הסגירה לבד לענין המזון שכל ימי החול אינו נשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר, כללו של דבר משם באר"ה שביום השבת וביום החדש שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם והעולמות הם יותר בשלימות מבחול על ידי תוספת קדושתו.

ד. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכיר גודל מעלת יקר הדר מלכות בהתקדש יום החדש כי הן כל החדש היא תחת השמש, השמש יצא וזרח יתידותיו לנ"צח ויהי כזית הודה ולחדשיו יבכר והיא כפורחת עלתה נצח בתפילת שחרית ובחזרתה תוסיף תתרפק על דודה והיא עלתה אל הגדולה והגבורה, ובתפלת המוסף גדילים תעשה לה עד לעלות אל ראש המלך וגדלה הארתם מפנים העליונים כמו שיתבאר בס"ד.

באמירת כתר בר"ח יש הארת נפש יתירה, וחיוב קבלת פני רבו בר"ח

ה. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה"ה שבראש חדש יש הארת נפש יתירה בעת הכתר, ועל כן חייב לקבל פני רבו בראש חדש כמו שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש וכו' כי בקבלו פניו יושפע לו מכח רבו להעמיד קרן האורה ותקות חוט הארה והיא נקנית במשיכה.

טעם שמקבלין פני הרב בר"ח ע"פ הזוהר

ו. וכמו שכן היה מנהג חסידים הראשונים ע"ה כמו שאמרו בזוהר ואתחנן דף רס"ה ע"ב, רבי אבא הוה אתי מלמחמי לר' שמעון פגע ביה ר' יצחק אמר ליה מאן אתי מאריה דנהורא גבר דאתדבק בנורא דאכלא כל יומא הא נהורא עמיה שריה אמר ליה תנינן דחיובא עליה דבר נש לקבלא אנפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ומאן איהו רביה ר' שמעון בוצינא עילאה קדישא דכל בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי אמר ר' יצחק אהדרנא עמך ואקבל פני שכינתא וכו'.

וכן במדרש הנעלם פרשת חיי שרה דף קכ"ז אמרו, רבי אליעזר אזל למיחמי לר' יוחנן בן זכאי רביה וההוא יומא ריש ירחא הוה כד מטיה גביה אמר ליה בירא דלסריין ומליין ליה והוא נביע מדידיה יתיר מאי בעי הכא אמר ליה חייב אדם לקבל פני רבו וכו', וכל זה מפני האור המתרבה על נפשותם בראש חדש כנזכר.

ביאור מ"ש בתקונים דבעת אמירת כתר יש הארת נפש יתירה

ז. ובתקונים דף כ"ב ע"א, הדא הוא דכתיב יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת וביום החדש יפתח דהכי איהי שכינתא סתימא עמיה ביומי דחולא כשושנה דאיהי אטימא וביומא דשבתא וביומא דחדשא וביומין טבין אתפתחא לקבלא ריחין ובוסמין וליר"תא נפשי"ן וענוגין לבנייהו וכו'.

הנה אימות הקודם ככל דברי הרב זלה"ה שגם בראש חדש יש הארת נפש יתירה, אלא שאמר בעת הכתר כדי שלא יהא חולק על מה שאמר שם דף כ"ב ע"ב ואתקריאו אילין נפשות אושפיזין בגין דלא שרייאן בישראל אלא ביום השבת וכו' דהיינו דלא שריאן בישראל בקבע כל היום אלא ביום השבת כמו שיש העילוי רב למעלה בין שבת לראש חדש כמו שכתב הרב.

ורמז זה יתקומם במקרא ביום החדש יפתח וביום השבת יפתח, יפתח יפתח תרי זימני, שם רמז כי כל אחד נדרש לעצמו כי כל אחד יש לו בפתיחה זו מעלה בפני עצמה כל אחד לפי זמנו שאינם שוין בעלייתם, והשוה הכתוב חדש ושבת לרמוז דחדש ושבת שוו בתוספת נפש יתירה ועל כן נאמר והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו.

דברי המדרש שכל המועדות וראשי חדשים ע"ש האבות

ח. ונוסף גם הוא מה שכתב הטור בהלכות ראש חדש משם רבינו יחיאל ז"ל שמצא במדרש שכל המועדות כולם הם על שם אבותינו הקדושים, פסח על שם אברהם שאמר לושי ועשי עוגות, שבועות על שם יצחק שנאמר ויהי קול השופר שתקיעת שופר של מתן תורה היה מאילו של יצחק, סוכות על שם יעקב שנאמר על כן קרא שם המקום סוכות, והשנים עשר ראשי חדשים היו ראויים להיות כולם מועדות ורגלים כשלש הרגלים הנזכרים על שם שנים עשר שבטי ישראל וכשחטאו ישראל בעגל לא זכו להם, (עיין תוס' ורש"י מגילה דף כ"ב).

טעם שנשים בטלות ממלאכתן בר"ח

ט. והנשים שלא חטאו בעגל עדיין הראשי חדשים כמועד להם ולפיכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש רק אוכל נפש בלבד ע"כ, כי על כן אף עתה יש להם רושם האור ההוא להיות עילוי למעלה ואף גם בנפש כל איש ישראל כמדובר.

מנהג ותיקין לטבול בערב ר"ח לכבוד היום

י. ועל דברת יקר תפארת עטה ליום החדש המקודש, שלמים וכן רבים רוח ה' נוססה בם ישמחו ויעלצו לפני ה' בהתקדש עליהם ראש החדש זריזים מקדימים לקדם פני החדש ולבא בצל שד"י לחסות תחת כנפיו בקדושה ובטהרה וטובלים במקוה טהרה לכבוד ראש חדש מבערב כמו ברגלים, וטהור ידים יוסיף אומץ ויאחז צדיק דרכם.

תפלה ע"ד הסוד לטובלים בערב ר"ח

יא. והבא לטהר אנכי תקנתי נוסח תפלה זו, בראשונה יטבול להעביר הזוהמה ואחר כך יאמר.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא י"ה בו"ה בשם כל ישראל, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שאני מטהר את גופי במי הנח"ל הזה כן ה' אלהי תטהר את נפשי רוחי ונשמתי בנ"חל העליון הארת שם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ומספר ל"ה אותיות שם אדנ"י במילואותו אל"ף למ"ד פ"א, דל"ת למ"ד תי"ו, נו"ן וי"ו נו"ן, יו"ד וי"ו דל"ת אשר עם אהבת כללותם המה יעלו לנח"ל, ובהצרף השני כוללים ב"ן ואד"ני אובילם אוליכם אל נח"לי מי"ם ובמים אלו תדיח כתמי עונותי.

ותאציל עלי שפע שלשה שמות אלהים, הראשון בריבוע א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם, והשני במילוי יודי"ן אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם וכללות אלהי"ם פשוט, ושמות קס"א וקנ"א אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה העולים ראש חדש אשר הוא בצל שד"י במילואותו שָיָןָ דָלָתָ יָוָדָ יתלונן, ובכן תטהר את נפשי לפני כסא כבודך לקבל עלי מזיו שפע הקדוש הנמשך לרחל על ידי שם שדי במילואותו והיא תעלה עד ראש ז"א, ואל יעכב שום חטא ועון לפניך בזכות השמות היוצאים מפסוק ויקר"א אלה"ים ליב"שה אר"ץ ולמקוה המים קרא ימים אשר כח סגולתן להעביר כתם חטא פשע ורשע ולהוסיף קדושה בנשמת הצדיקים, ונאמר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה, ונאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאתיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.

ויטבול תחילה שלש פעמים ויכוין בשלשה שמות אלהים הנזכרים ואחר כך שתי פעמים עוד ויכוין בשני שמות אהי"ה הנזכרים, ושוב יטבול פעם אחת לכללות השמות העולים שד"י במילואותו.

ע"פ האר"י יש להחליף בר"ח בגדי החול בבגדים מיוחדים לר"ח

יב. וכתב הרב ז"ל להחליף לו חליפות שמלות משקידש עליו היום לכבוד ראש חדש כי כן תלבשנה המדות העליונות הארות יתירות וכמו שרמזנו במאמר הזוהר דפרשת נח כי התלבשות העולמות בראש חדש אינם כבחול, ועל כן שלמים וכן רבים לעומתן מתהדרים בהדרת קדש בבגדים מיוחדים לראש חדש, לא של שבת ולא של יום טוב אלא של ראש חדש בלבד כי לא שוו כל הזמנים בשיעוריהן.

סמך מדברי הרמב"ם לחילוף בגדים בר"ח

יג. ומן דעת הרמב"ם נראה כך, שכתב שראש חדש הוא בכלל לקדוש ה' מכובד שהרי נאמר בו קדושה מקדש ישראל וראשי חדשים, מינה שצריך לכבדו בכסות נקיה כדילפינן בשבת מוכבדתו אלא שצריך לתת הפרש ביניהם בצד מה כאמור, וסימניך חמ"ש חליפות שמלות נוטריקון ח'דש מ'ועד ש'בת כי בם יתהדר ויתלבש חליפות שמלות לכבוד הדרתם.

מנהג מורו להחליף בגדיו עם התקדש ר"ח

יד. ומורי ז"ל היה מחליף שמלותיו מבערב בהתקדש עליו היום, וכן ראוי לנהוג שגם בלילה יש עילוי שהרי כבר אומרים יעל"ה ויבא.

מנהג המערב להדליק נרות בלילי ר"ח בבתי כנסיות ובבתים וטעמו

טו. ובכל ארצות המערב נוהגים להדליק נרות אור ראש חדש בבית הכנסת וגם בביתם על שולחנם כמו בשבת ויום טוב על תוספת המאורות המאירים מחדש למעלה, ועל ידי הדלקת הנרות למטה מתעורר למעלה הדלקת הבוצינין קדישין כמו שנאמר על כן באורים כבדו ה' ואשרי העובד את ה' בשמחה.

שיעור זמן תפלת ערבית ומנהג האר"י בזה

טז. וכבר ידעת מה שאמרו בזוהר חדש פרשת בראשית דף י"ז, אמר ר' אלעזר צלותא ותושבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא היא צלותא דצפרא ולפני ירח דא היא צלותא דליליא וכו', אמר רבי יהושע אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפלת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפלה אחרונה דאמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן אמר רב מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפלה אחרונה ע"כ.

יז. וכן היה מנהג הרב ז"ל שלא לאחר זמן תפלת ערבית יותר משיעור זה אם לא על צד האונס ניכר, והן עוד היום רבים מחסידי תקיפי ארץ ישראל תפסו שיטה זו וכן ראוי לנהוג כל הימים.

יזהרו בערבית ר"ח להתפלל מיד בשקיעה מפני שרובן בתענית

יח. אכן מי שאי אפשר לו כל הימים על כל פנים יהא זריז ונשכר אור ראש חדש להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפלת ערבית מיד בשקיעת החמה מפני כי רובם הם מתענים בערב ראש חדש וכן לא יעשה להכנס בו כשהם מעונים, ואף שאמרו 47 הלכה מתענה ומשלים היינו לומר שיתענה עד שקיעת החמה אבל כל שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות כמו שכתב הב"י סי' רמ"ט, והוא הדין נמי בראש חדש משעת צאת הכוכבים ואילך אסור להתענות וכן כתב ה"ר מנחם עזריה ז"ל. 48

דין הפסקת התענית למי שאיחר להתפלל

יט. ועל כל פנים מי שלא התפלל תפלת ערבית והגיע זמן צאת הכוכבים מצוה עליו למהר להפסיק תעניתו כי לא אסרו קודם תפלה אלא סעודת קבע אבל סעודת עראי לית לן בה, והאיש הירא לא יביא עצמו לידי זו המדה ובהתקדש עליו היום יזדרז להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית עם הצבור בזמנה לכבוד הדר ראש החדש וברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם.

לומר ברכי נפשי קודם ערבית בר"ח וטעמו

כ. ויתן בקולו קול עוז יצלח דברו במזמור ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד וכו' (א"ה, לפי דברי הרב ז"ל שהעלוי בראש חדש היא לנפש דוד ועל כן יש נפש יתירה בראש חדש ולא רוח יתירה לפי זה יש טוב טעם לומר ברכי נפש"י) המספר בשבח היוצר ברוך הוא, עשה ירח למועדים לשלול סברת החוזים בכוכבים האומרים שמילואה ומיעוטה הוא לעשות רושם בבני אדם וחושבים שיש כח בלבנה לפעול טוב כשהיא מתמלאת והולכת וכן להפך לפעול רע כשהיא מתמעטת ועל כן חושבין אותה לאלהות, שעל כן אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח כי הוא גורם להם לעובדה שסוברים שיש בה כח זה מעצמה שמיעוטה ומילואה מכשילם כאמור.

וזה המזמור לעד נאמן המודיע כל מעשה בראשית המעיד על מלכותו יתברך ושהכל נברא מאיתו והוא אדון על הכל וכל צבאות מעלה ומטה אינן רשאין לעשות אלא רצונו, ולמאמרו כסופה ירדופו כאשר סידרם במעשה בראשית ובידו לשנותם ולהחליפם כמו החמה והלבנה שעמדו במלחמות יהושע ועשר מעלות שחזרה החמה בחזקיהו, ועל כן אנו אומרים ומעידים עשה ירח למועדים כי אינו כמו שחושבים החוזים בככבים אלא לספור בחידושה המועדים הנקראים מועדי ה' שציונו לעשות בסדר מהלך ככבי לכת, וכל איש לפי מהללו יתן אל לבו פרטי דברי המזמור להכיר גדולתו יתברך ומורא לו יעלה על ראשו.

טעם אחר לאמירת ברכי נפשי בליל ר"ח משום עילוי הנשמות בר"ח

כא. ואולם לפי דברי מדרש הנעלם פרשת לך לך 49 מצינו עוד טוב טעם למנהג זה לומר ברכי נפשי אור ראש חדש ויומו זה לשונו, מקימי מעפר דל וכו' להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם מהו וכסא כבוד ינחילם זה יעקב אבינו דעביד ליה כרסייא יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקייא וקודשא בריך הוא אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא וכד חמי נשמתא יקר אספקלריא שכינתא דמאריה מברכת וסגדת לקמיה הדא הוא דכתיב ברכי נפשי את ה'.

אמר רבי עקיבא כל פרשתא דתושבחתא דא נשמתא אמרה לקמיה דקודשא בריך הוא דקאים עלוי ונשמתא פתחת ואמרת ה' אלהי גדלת מאד וכו' עד סיומא דקאמר יתמו חטאים, ועוד אמר ר' עקיבא ולא דא בלחודוי אלא משבחת ליה על גופא דאשתארת בעלמא דין ואומרת ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו ע"כ, ולפיכך טוב להודות מזמור הזה בהתקדש יום החדש להורות על עילוי הנשמות למעלה בראש חדש.

יתר מאמרי הזוהר על עילוי נשמות הצדיקים בגן עדן בר"ח

כב. וכן מבואר בזוהר פרשת ויחי דף רכ"ד ע"ב העילוי רב שיש לנשמות הצדיקים בגן עדן מידי חדש בחדשו זה לשונו, תאנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגן עדן דמתבסמי בהו אינון לבושין דיקר דההוא עלמא דמתעטראן מיומוי דבר נש אמר ר' יהודה כמה לבושין אינון אמר ר' אלעזר טורי דעלמא על דא פליגו אבל תלתא אינון חד דמתלבש ביה ההוא לבושא רוחא דבגנתא דארעא וחד יקרא מכולא דמתלבש ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דמלכא וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשא ביה נפשא ואזלא ושטא בעלמא ובכל ריש ירחי שתא ושבתא אזל ואתקשר ברוחא דבגן עדן דבארעא דקיים בין פרגודא יקירא ומיניה אוליף וידע מה דידע ושט והודע ליה בעלמא.

תנא בתרין קשורין אתקשר נפשא בכל ריש ירחא ושבת בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגן עדן דארעא ומתמן אזיל ושאט ואתקשר עם רוחא ונשמתא דצרירא בצרורא דחיי ומתרויא ומתזנת מאינון זיוין יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא הדא הוא דכתיב ונחך ה' תמיד דייקא וכו'.

כג. ובזוהר פרשת תרומה 50 ביארו עוד גודל עילוי הנשמות בראש חדש שמתעטרות באורות עליונים ומתקשרת הנשמה ברוח ורוח בנפש עד שהם בקישור אחד בציור רוחני כמו שהיו בציור גופניי בעולם הזה זה לשונו, רזא הכא לאינון דידעי ארח קשוט דחלי חטאה בשעתא דנשמתא מתערא לעילא גו עיטרא קדישא ורוחא קאים בנהירו עילאה בשבתי וירחי וזמני האי נפש בשעתא דרוח נחתא מגו נהירו עילאה דדיירא בגן עדן נהיר ונציץ איהו כד קיימא גו קברי ואתגלימת בדיוקנא דהוו גו גופא בקדמיתא וכל אינון גרמין בההוא דיוקנא סלקא ומשבחא ואודאן לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.

והענין הוא כי בשעה שהרוח יורד מגן עדן העליון לגן עדן התחתון אז מוליך עמו אור גדול שקיבל למעלה ומאותו האור יורד גם כן אור בהיר מאד לנפש אשר בקבר ומתלבשת הנפש באור הזה כצורת הגוף ממש, ואז מתחברים העצמות יחדיו ידובקו ומצטיירים בצורת הגוף שהיה בעולם הזה ועולים מן הקבר ומודים ומשבחים ואומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ועל זה נאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אומרות אין כתיב כאן אלא תאמרנה.

כד. ומבואר שם בזוהר דאילולי אתיהיב רשות לעין לראות היה כל אדם רואה בלילי שבת וראש חדש ויום טוב כדמות צורות עומדות על גבי הקברים ומודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא אלא שהעון מבדיל ומחשיך את העין מלראות, אשר מכל אלה תשכיל העילוי רב שיש לנשמות בראש חדש ועל כן ראוי לומר אור ראש חדש מזמור ברכי נפשי את ה' שכן הנשמות אומרות שבח זה למעלה כמו שאמרו במדרש הנעלם הנזכר לעיל.

כה. ואף שכתב הרב ז"ל שאין צריך לומר שום מזמור קודם ערבית אלא פסוקי ה' צבאות עמנו וכו' עד גמר הפסוקים ההם, מכל מקום מזמור זה מן הטעמים הנזכרים ראוי ונכון לאומרו אור ראש חדש ואין לשנות.

כוונה ע"ד הסוד קודם תפלת ערבית

כו. ונכון להיות כל איש אשר הריחו בסוד ה' ליראיו ותמונת ה' יביט לכוין קודם תפלת ערבית בחינת הארת קדושת היום אשר היא רמוזה בשם עצם רא"ש חד"ש והמה שלשה שמות אלהים, הראשון בריבוע א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם, השני במילוי יוד"ין אלף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, וכללות אלהי"ם פשוט העולים כמספר רא"ש, וב' שמות אהי"ה במילואותם דיודי"ן ודההי"ן כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה העולים כמספר חד"ש, וכל זה הוא במספר שם שד"י במילואותו ויהיה כולו נקוד קמץ שָיָןָ דָלָתָ יָוָדָ.

מקראי קדש לומר קודם ערבית של ר"ח

כז. וקודם הקדיש יאמר מקראי קדש אלה ראשי תיבות שם שדי במילואותו וזה תוארו, ש'או שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. י'ושב בסתר עליון בצל שד"י יתלונן. נ'הר פלגיו ישמחו עיר אלהי"ם קדוש משכני עליון. ד'עו כי יהוה הוא אלהי"ם הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ל'כו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם. ת'ודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצ"ח. י'הוה יגמור בעדי יהוה חסד"ך לעולם מעשי ידך אל תרף. ו'אני אהי"ה לה נאום יהוה חומת אש סביב ולכבוד אה"יה בתוכה. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו.

אזהרה שלא להפסיק בהכרזת יעלה ויבא כ"א ע"י הקטנים

כח. ואחריו לו יהיה חן יצלח דברו בתפלת ערבית בכוונה ובנעימה קדושה, וראוי לשליח צבור לחוש למה שהזהירו כת הקודמים שלא להפסיק בהכרזת ראש חדש בין הקדיש לתפלת שמונה עשרה רק יכריזו בבית הכנסת על ידי הפעוטים, ואם ראש חדש יום אחד קורין ראש חדש ואם ראש חדש שני ימים קורין בלילה ראשון יעלה ויבא הואיל ויום ראשון הוא יום ל' של חדש העבר ואינו ראש חדש ממש רק לענין יעלה ויבא, אכן ליל שני קורין ראש חדש שהוא ממש ראש חדש וממנו מתחילים למנות בחדש.

כוונת ר"ח עד"ה בעת אמירת יעלה ויבא

כט. ובעת עומדו להתפלל תפלת י"ח יתקדש בכוונתו, ובהגיעו ליעלה ויבא יכוין עו"לת חדש בחדשו כי בחול הז"א יסע יתידותיו לנצח ורחל בהוד לא כן בראש חדש אשר היא גם היא עולה בנצ"ח ועל כן תקנו בברכת רצה אשר הוצק יסודה בנצח לומר יעל"ה ויבא, אלא שבלילה הייחוד הקדוש בעלמא דאתכסיא והנה היא לאה על כפים כסה אור על כן אם לא אמרו בלילה אין מחזירין אותו יען עתה לא ראו אור בהי"ר הוא בשחקים, לא כן ביום שהייחוד הקדוש הוא ברחל עלמא דאתגלייא להאיר על הארץ על כן אם לא אמרו מחזירין אותו לאור באור החיים.

מ"ש הקדמונים שהשוכח יעלה ויבא ידאג כל החדש

ל. כי על כל אלה איש התמים יהא זריז ונזכר להיות לזכרון בין עיניו קדושת היום ולא יעבור מלהזכיר יעלה ויבא אף בלילה כי אף כי לפי פשוטן של דברים שאין מקדשין את החדש בלילה לא יעלה ולא יוריד, אכן לפי תעלומי הדברים גם הוא יגדל וצריך להזכיר יעלה ויבא לבחינה העולה היא למעלה בסתר ההר, ואמרו הקדמונים שהשוכח מלהזכירו ידאג כל החדש.

פרטי דינים במי ששכח יעלה ויבא בתפלות התשלומים

לא. ומורי נר"ו כתב שאם שכח בליל ראש חדש ולא התפלל ערבית דצריך להתפלל שחרית שתים, טעה בתשלומים ולא הזכיר של ראש חדש וכן כשראש חדש שני ימים וביום ראשון שכח ולא התפלל מנחה וטעה בתשלומים ולא הזכיר ראש חדש אין מחזירין אותו כיון דסדר עליות אלה כל אחת נדרש לעצמה, קל וחומר הדברים שאם התשלומים ביום יש לנו לומר אם בעת עלייה העיקרית שהיא של לילה אין מחזירין אותו מטעם הנזכר כל שכן כשהוא לתשלומין אשר חלף הלך לו, ואם התשלומים בלילה יש לנו לומר אם בתפילה העיקרית שאינה לתשלומין אינו חוזר כל שכן אותה שבא לתשלומין אשר חלף הלך לה אותה העלייה ולקמן נבאר עוד פרטי דינים אלו בס"ד.

(א"ה, אם לא אמר מנחה בערב ראש חדש פסק הרמ"א לומר אלהינו בשתי התפלות בליל ראש חדש כשבת, אך בשיירי כנסת הגדולה כתב בסימן תכ"ב שאין צריך דלא דמי לשבת הואיל ותפלת ראש חדש היא תפלה של חול עצמה אלא שאנו מוסיפים בה יעלה ויבא אין צורך להזכיר בשניה).

התעוררות לכוין בצרכי שמים בתפלה ע"פ הר"ם די לונזאנו ע"ה

לב. וצריך להיות כל איש מתעורר בכוונתו לעתור ולרצות נוסח אלהינו זה קוינו לו בגילה וברעדה להתנפל לפני ה' יעלה וירומם עטרת רוח אפינו משיח ה' אשר הוא נלכד בשחיתותינו והן עתה ביום החדש בצל שד"י נתלונן ירום הודו ותנשא מלכותו לתקן עולם במלכות שד"י, וכבר אמרתי שעיקר האהבה והיראה היא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם ובפרט בענין אשר כזה אשר הוא צורך עליונים ותחתונים.

וכמה הזהירו כת הקודמין שלא יכוין אדם בחלק מהתפלה לבד במה שצריך והשאר יוציא מפיו ולבו לא נכון, כגון אם יש לו חולה שיכוין ברפאנו או אם צריך פרנסה שיכוין בברכת השנים ובברכות שהם שבחי הוא יתברך וצורך כל ישראל כגון שלשה ראשונות ושלשה אחרונות וברכת השיבה שופטינו ואת צמח דוד ובונה ירושלים לא יכוין, ואם עשה כן אין תפלתו ראויה להתקבל ומדת הדין מקטרגת ואומרת, בצרכו הוא מכוין ומתחנן ולא כן בשבח בוראו ולא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחילול השם בגוים כאשר נחלה על חסרון הלבנה מכיסו ובריאות איבריו וכיוצא בזה ואז טורפין לו תפלתו בפניו.

ר"ח הוא עת רצון להעתיר על הגאולה

לג. כי על כן צריך לשית מגמת פניו בתפלתו על דבר כבוד שמו יתברך וסוף הכבוד לבוא גם אל עצמו ואל בשרו, וזה כל הימים וכל שכן וקל וחומר ביום החדש כי שערי הרחמים הם פתוחים להתקבל ברצון התפלה כי נאה ויאי להרבות תחנונינו לפני המקום ברוך הוא על גאולתנו ועל פדות נפשינו בלב שלם ונפש נענה, אולי יחנן ה' וחשף ה' את זרוע קדשו ואסף נדחי ישראל תוככי ירושלים וארמון על משפטו ישב כבראשונה.

במ"ש במדרש שלעתיד יעלו ישראל לבהמ"ק בי"ב ראשי חדשים

לד. ויוסיף בכוונתו להתחנן על הגאולה כיום הזה כי כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אז יהיה שלם ותם עון העגל ואז יהיו הראשי חדשים כרגלים כאשר בתחלה קודם מעשה העגל, וכן אמרו במדרש תהלים 51 בפסוק מתי אבא ואראה פני אלהים זה לשונו, אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד שהיינו עולין לרגל שלש פעמים בשנה ורואים פני שכינה אמר להם הקדוש ברוך הוא בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלש פעמים כשיגיע הקץ אתם עולים שם כל חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני ע"כ.

והואיל וכל זה מעכב עון פשעינו אנה נוליך את חרפתנו, וכבר אמרו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו חס ושלום, כי על כל אלה יתאמץ בכל כוונתו בתפלתו היום לשפוך שיחה לפני אל ישוב ירחמנו ויעלה זכרונינו לפניו וזכרון ירושלים וזכרון משיח בן דוד עבדו לפליטה לטובה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו והיה מידי חדש בחדשו.

לא יפסיקו בעניית אמן בין זכרנו לפקדנו ביעלה ויבא

לה. וכשאומר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה לא ישים ריוח בין הדבקים, אשר שם רמז דכר ונוקבא זכירה לזכר ופקידה לנקבה וצריך לייחדם יחד ביחודא שלים, ולפיכך בחזרת שליח ציבור התפלה לא יפסיקו לענות אמן בינותם, ואחר כך ישלימו תפילת ערבית.

סגולה להנצל ממגיפה ומכל צרה בימי החדש

לו. ונמצא כתוב במכתבי הקדש אשר במצרים סגולה נפלאה להיות שמור בכל ימי החדש מכל צרה וצוקה ובפרט בזמן מגיפה שמדת הדין מתוחה, לומר בכל תפלות ראש חדש עלינו לשבח עד אין עוד, אחד ישר והפוך ד' פעמים, ובפעם ראשונה יאמר אבג"יתץ קר"ע שט"ן, ובפעם שניה נג"ד יכ"ש, ובפעם שלישית בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע, ובפעם רביעית יג"ל פז"ק שקוצי"ת, ואחר כך יגמור אמת מלכנו וכו' על כן נקוה ויכוין בסופי תיבות מהרה' בתפארת' עוזך' שם תכ"ה, ואחר כך יאמר מזמור ז' שגיון לדוד, וסיים הרב ז"ל שם ויודע אני שהוא מקובל ונגע לא יקרב באהלו ע"כ.

אמירת ראש חדש טוב ומבורך כמו בשבת

לז. ושוב תהיינה רגליו כאילות ללכת אל ביתו בששון ובשמחה כשבת ויום טוב, ויתן קולו קול עוז לאמר ראש חדש טוב מבורך.

תפלה לאחר תענית ער"ח קודם שיסעד

לח. וימהר יחיש לעשות סעודתו מיד שלא ליכנס בה כשהוא מעונה, ואם הוא בתענית קודם שיפסיק תעניתו יאמר.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא ריח העולה מפי בשעה זו כריח קרבן אשה ריח ניחוח לה' הקרב על גבי המזבח, ויהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט ממני בתעניתי מיין נוקבין לעורר זווג העליון ויתרבה השפע בכל העולמות והאירה פניך אל רחל אמנו בעוז וחדוה ששו"ן ושמחה ימצא בה ולהעלותה לראש פינה, ומשם ימשך עלינו לנו בני מלכים אור חביון עוזה ונחסה ונתלונן בסתר כנפיך סלה לעולם ועד ולא נשוב עוד לכסלה, וחדש עלינו את החדש הזה לטובה ולברכה ולגאולה קרובה ונזכה ונחיה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים מלך ביופיו תחזינה עינינו לתקן עולם במלכות שד"י, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.

יש לכבד ר"ח כשבת במאכל ומשתה ובפרט לדברי הרמב"ם

לט. ויש לכבד ראשי חדשים במאכל ומשתה כשבתות וכחגים וכמועדים, ולסברת הרמב"ם הוי ראש חדש מן התורה להתחייב לכבדו והוא בכלל לקדוש ה' מכובד שהרי נאמר בו קדושה מקדש ישראל וראשי חדשים, ויחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ואירע בהם ראש חדש אינו צריך התרה אלא שאם קבלו בלשון נדר הרי עלי צריך התרת חכם, ויפתח בחרטה שיאמר לו אילו שמת לבך שאירע בהם ראש חדש לא היית נודר ומתיר לו.

מנהג להוסיף מאכל לכבוד ר"ח, וכשחל בשבת מוסיפין שנים

מ. ומנהג טוב להולכים בתמים להוסיף לכבוד ראש חדש מאכל חד יתיר, וכשחל ראש חדש להיות בשבת מוסיפים עוד מאכל חד יתיר ממה שעושים לכבוד השבת איש כברכתו, ואחד האנשים ואחד הנשים שוו בחיוב זה ואדרבא המה מחוייבות יותר הן מפני שלא חטאו בעגל והראש חדש נשאר להן כחגים וכמועדים.

ועוד מזה מפורש לבאים בסוד ה' אשר כל העליות שבראש חדש בין ביום ובין בלילה הם לנוקבא ואין לזכר שום עליה, אשר מטעם זה נפל החיוב עליהם שלא יעשו מלאכה לא ביום ולא בלילה מה שאין כן הזכרים כמו שנבאר להלן בס"ד.

סדר לימוד במשנה ובזוהר לסעודת ראש חדש

מא. ואיש התמים יהא ביתו מלא צד"ק להיות עניי תורה באוכלי שלחנו בראש חדש כיום טוב אשר עתה עצומו של יום שמש צד"קה ומרפא בכנפיו והיה מעשה הצד"קה שלום, ויהיה שולחנו מלא דשן בדברי תורה ויהגה בעניינו של ראש חדש.

במשנה פ"א ופ"ב ופ"ג דראש השנה, ובתעניות פ"ב, ובמגילה פ"ג, ובמסכת שבועות פ"א, ובזבחים פ"ה ופ"י, הכל לפי שיעורם יהגה בם פעם בזה ופעם בזה או כולם כאחד.

ואשר בא בסוד ה' יהגה בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ח ע"א ובראשי חדשיכם וכו' עד סוף ע"ב לזמנין קרנים אינון שוין, ובפרשת בראשית דף מ"ו ע"ב יהי מאורות עד שם באותו עמוד ואתם הדבקים, ולפעמים בזוהר פרשת נח סוף דף ע"ה ע"א ר"ש פתח כה אמר ה' אלהים שער החצר עד עמוד ב' לעילאי ותתאי, ובפרשת ויחי דף רל"ו ע"ב ר"י פתח עשה ירח למועדים עד דף רל"ז ע"א חיים כולכם היום, ולפעמים בפרשת אחרי מות דף ע"ט ע"ב אמר רבי שמעון כתיב והיה מידי חדש בחדשו וכו' עד סוף הפרשה, ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה על השלחן אשר לפני ה' ובפרקי שבת נתבאר באורך עוד בזה.

תוכחה למרבים בסעודת היום ושוכחין יעלה ויבא

מב. ויכון עצמו לקראת אלהיו לברך ברכת המזון ויתקדש עצמו בכוונתו להיות זהיר ונזכר לומר קדושת היום בבונה ירושלים, כי אף כי לפי הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו לא ביום ולא בלילה מפני שאינו מחוייב לאכול פת רק אם נזכר קודם הטוב והמטיב שאומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון בלא שם ומלכות, מכל מקום איש התמים לא יעבור מלתת העילוי למעלה בין ביום ובין בלילה וגם להתקדש עצמו בקדושת היום, וכל שכן אם הרבה במאכליו ובמשתיו לכבוד ראש חדש שקרוב להיות ברכתו דחויה על דבר כי סופו הוכיח את תחלתו אשר להנאתו הוא מכוין ולא לכבוד ראש חדש ועדיו בחיתומיו חבין לו הואיל ולא הזכירו ולא סיפר בשבחו, ולא באו לידי מדה זו אלא על תיתם ההודאה והברכה לשמו בלא לב ולב מצות אנשים מלומדה דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם והיה להם למשא.

ואם הנוטע אזן ישמע מפיהם ויביט כי אין שם אלא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר והמלות אחד מעיר ושתים ממשפחה אחד למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף ובולע את השם בנעימה, אויה להם כי על זאת השכינה צועקת ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, עמדת על שלחניך שתים או שלש שעות והתנהלתה לאיטך למצוא נחת רוח בנפשך ובבואך לברך אותי רע בעיניך להתעכב רביע שעה לכוין את ברכתך ותברכני כמי שכפאו שד וכפורק עול משא כבד יכבד ממך, הוי כי יגעת בי, העל אלה לא תתאפק ה' וה' הטוב יכפר בעד.

ועל כן כל בעל נפש יהא זהיר ברוחו בהגיע תור חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו שהוא מרבה בשבילו להתאמץ בכל כוונתו בברכת מזונו להזכיר מעין המאורע ובכן יעשה נחת רוח.

מג. ואשר בא בסוד ה' יאותה לו לכוין בראש חדש קודם ברכת המזון שם אד"ני במילואותו כזה אל"ף למ"ד פ"ה, דל"ת למ"ד תי"ו, נו"ן וא"ו נו"ן, יו"ד וא"ו דל"ת והם ל"ה אותיות ועם מספר שם אד"ני ס"ה הרי ק', ק' ברכות מתברכת, ובחלק של חול כתבתי סדר הכתובים קודם ברכת המזון.

מקראי קדש לומר בר"ח קודם מים אחרונים

מד. והא לך סדר מקראי קדש ראשי תיבות מילוי שם אדני הנזכר והם ל"ה פסוקים לאומרן קודם מים אחרונים בראש חדש.

א'ברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. ל'יהוה הישועה על עמך ברכתך סלה. פ'תחו לי שערי צד"ק אבא בם אודה י"ה. ל'מען יזמרך כבוד ולא ידום יהוה אלהי לעולם אודך. מ'י ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. פ'ותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ה'ודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ל'עושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ת'הלת יהוה ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ל'שמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך. מ'שוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ד'בקתי בעדותיך יהוה אל תבישני. ת'חי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני. י'מין יהוה רוממה ימין יהוה עושה חיל. ו'יהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. נ'פשי ישובב ינחני במעגלי צד"ק למען שמו. ו'ישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. נ'וראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. ו'חסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. א'ך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית יהוה לאורך ימים. ו'לשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך. נ'כון לבי אלהים אשירה ואזמרה אף כבודי. ו'ידעו כי אתה שמך יהוה לבדך עליון על כל הארץ. נ'כון כסאך מאז מעולם אתה. י'הי שם יהוה מבורך מעתה ועד עולם. ו'יודו שמים פלאך יהוה אף אמונתך בקהל קדושים. ד'רשו יהוה ועוזו בקשו פניו תמיד. ו'אתה מרום לעולם יהוה. א'דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ו'אתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדור ודור. ד'עו כי יהוה הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ל'כו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו. ת'נו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים.

ומילוי שם אדני הנזכר יכוין אותו בברכות כמו שכתב הרב ז"ל.

נוסח הרחמן לבהמ"ז בר"ח ואמירת מגדול

מה. ויאמר בראש חדש הרחמן הוא יחדש עלינו את החד"ש הזה לטובה ולברכה ויכוין לרחל כמו שביאר הרב במוסף, ויאמר מגדול כמו בשבת סוד נביאים נצח הוד דדוכרא כנודע.

ליל ר"ח דינו כשבת לענין הזווג אחר חצות

מו. ושוב ישכב וערבה שינתו, וכתב רבינו הקדוש האר"י ז"ל דבליל ראש חדש מותר לתלמיד חכם הזווג כמו בשבת כי מקור הנשמה פתוח כמו בליל שבת, אכן יזהר להיות דווקא אחר חצות שאז יש זיווג גדול ללאה ויעקב בעצם ובעילוי ראש חדש כמו שביארנו בפרקי שבת באורך זמן זמנם זמניהם, ושם ביארנו אזהרות הזווג באורך שלא להשחית את נחלתו נחלת ה' בנים עיין שם, וביותר צריך להזהר בליל ראש חדש שהרשעה מתרסת מאד באש קנאתה עמו.

סגולה לתנוק המשחק בהקיץ או בשינתו

מז. וכן ראוי להיות כל איש צופה בילדיו בלילה הזאת בפרט ובכל עת שרואה תינוק המשחק לבדו בהקיץ או בעודו ישן שלילית היא המשחקת עמו יזדרז להכות באצבעו על חוטמו ויאמר נוסח זה, זילי לילית חייבתא זילי מהכא, לית לך כאן חולק ואחסנא לית לך כאן נייחא, ויאמר ויהי נועם כולו וכן יעשה ג' פעמים.

ציונים והערות לפרק ב

47) ערובין דף מ"א ע"ב. 48) עי' שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ב' סוד"ה ולפי. 49) זוהר וירא דף צ"ז ע"ב. 50) זוהר תרומה דף קמ"ב ע"א. 51) עי' בפסיקתא רבתי פרשה א'.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה