חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ראש חדש
והיה מדי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'
פרק א - סדר ערב ראש חדש
מנהג להתענות בער"ח על חילול ה' ומשיחו וחורבן ירושלים וגלות ישראל
א. יכונו החסידים והניגשים האמונים עלי אהבת צור עשם לאשר ולקיים חק וזמן שמו אחרונים וקדמונים אחזו שער שערו
בנפשותם להתערב והתערב בערבי ראש חדשים יחד בשערי צדק ולהשתתף בפריטי צער בת רבים, אשר שתו איש עדיו לבלום הואיל הלוך אחרי ש"ב בצו"ם בעל בכי ככל הכתוב במגילת תעניות, כי ראה ראו והתאוננו אשר נתמלא צר הצורר ומחרבנה של ירושלים זו רעה חולה לא זורה ולא חובשה ארץ צבי לכל הארצות שכולה וגלמודה, ישומו ישרים על זאת כי אזלת יד, ה' הסתיר פניו ממנו ומאתנו היתה זאת.
ב. ועוד אחרת כי יעקב למשיסה וישראל לבוזזים עם בזוי ושסוי וכל האזרח בישראל ישבו בצוקות ומבוכות ארוכות, ושחוק עשה אלהים לנו ולמולדתנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים אשר פיהם דבר שוא ותפל על ה' לאמר היש לכם אב בשמים ואח לצרה יולד, העוד אביכם שבשמים חי פועל ישועות בקרב הארץ, ועל רוח אפינו משיח ה' יפטירו בשפה יניעו ראש לאמר אלהים עזבו ויתר דברי סרה אשר כבוד אלהים הסתר דבר, תצלנה אזנים משמוע אהא ואוי לאזנים שכך שומעות, עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו.
ג. ואולם בעבור זאת כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימוד בעצם תומו באומד ובמחשבה את כל הקורות אותם שנות ראינו רעה, ואנחה עושה מצוה על חילול שם ה' ועל משיחו, לבו יתחולל בצער מתחולל וחק תוכות מוח עצמותיו, כי הנה אף אשר הוא ישכון בערץ שורשו הלא זה האיש ירגיש ההרס והסתירה בהסתר סוכת דוד אשר לפי חורב מי מרום יבשו הדשאים וצמקו בבין חציר וענפי כרם חמד הלא יצעירו עוללות ולפי ערך החלק אשר בו יהיה לו לו יגרע.
ראוי לייסד משמרות בער"ח שיעתירו על הסתר סוכת דוד ומשיחו
ד. כי על כל אלה מנהג טוב להולכים בתמים להוסד סוד ישרים ועדה להסתופף בבית ה' מן בקר עד ערב בכל ערב ראש חדש במש"מרות נטועים כל משמר ומשמר במקומו מונח, רביע היום בתפלות ותחנונים ושערי דמעה לא ננעלו עד היות עינא ולבא תרי צרצורי מטיפין וחוזרין ומטיפין מן האדום האדום, אשר רוב שיחם ויגונם הפך את מימיהם לדם ומי אמרים המררים על הסתר סוכת דוד האהובה ועל חרפת ה' ועל משיחו ושוד עניים ואנקת אביונים ויהי העם כמתאוננים, ושאר היום בקבע למודם תמיד לא יחשו מלבקש את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ועל שבירת גאון עוזינו המקדש המעוז ועל שמו הגדול המחולל בגוים, יאמר אלוה לרחם על ציון כי היא בית חיינו ולאהובת נפש ישקיף וירא ממרומים.
ה. ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה לחבב את האישורים אישור כולל ומוסיף לעורר כסא רחמים, גם זה לעומת זה אם יעלה לשמים ענן כבוד פעולו בכשרון ורוב צדקה לו יהנה להיליד אגלי טל אורות ואד אמונים לא יכזבו מימיו נאמנים מרדת, קנה שם טוב קנה לעצמו תואר חבר נאה וריע אהוב למעלה כי אחרי הולידו את פלג אלהים ממנו יצא שפע שובע שמחות, הצומח יצמח והגדל יגדל ויהי כבוד ה' לעולם.
טעם תענית ערב ראש חדש משום פגם הלבנה
ו. ואולם טעם למציאות התענית הזה בערב ראש חדש לפי דעת הראשונים הוא כי מודעת זאת היות ישראל מונין ללבנה כמו שאמרו בזוהר ויחי דף רל"ו ע"ב ז"ל, ר' יוסי פתח עשה ירח למועדים וכו' עשה ירח למועדים בגין לקדשא ביה ירחין וריש שתין ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא וכד שמשא שליט לא שלטא כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא ותרוויהו עבד קודשא בריך הוא לאנהרא הדא הוא דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ והיו לאותות אילין שבתות דכתיב כי אות היא ולמועדים אינון ימים טובים ולימים אילין ראשי חדשים ולשנים אילין רישי שנין דלהוון אומות העולם עבדין חשבן לשמשא וישראל לסיהרא.
ואזלא הא כהא דאמר ר' אלעזר כתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה הרבית הגוי אילין ישראל דכתיב בהו כי מי גוי גדול וכתיב גוי אחד בארץ לו הגדלת השמחה בגיניה ממש דא סיהרא דאתרביאת בנהורא בגינהון דישראל אומות העולם לשמשא וישראל לסיהרא הי מינייהו עדיף ודאי סיהרא לעילא ושמשא לאומות העולם תחות האי סיהרא הוא וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר חמי מה בין ישראל להו ישראל אחידי בסיהרא ואשתלשלו בשמשא עלאה ואתאחדו בה דנהירא משמשא עילאה ומתדבקאן ביה דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ע"כ.
ז. הנה משם מתבאר שהלבנה הזאת פה למטה היא רמז ללבנה העליונה אם הבנים וכיון שיש למטה מיעוט וחסרון כן למעלה חס ושלום, ולכן בערב ראש חדש שהרי היא פגומה מכל וכל ראו הקדמונים ע"ה להבין ולהתענות ולהשתתף עמה בצרתה ולקבל ייסורין על כי עונותינו הטו אלה אם על בנים רוטשה באורך גלות החיל הזה ונעלמה מעיני כל חי.
דברי הזוהר בשבח המצטערים על הסתר הלבנה
ח. והאריכו בזוהר בשבח המגיע לצדיקים המצטערים על הסתרתה בפרשת וישב דף קפ"א ז"ל, וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא (פירוש נחש אשת זנונים שפחה מטונפת) כדין כל אינון נשמתין דנפקין אף על גב דכלהו דכיין וכלהו קדישין הואיל ונפקי בפגימו בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין כולהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין ואילין אינון נשמתין דאתרעי בהו קודשא בריך הוא ואף על גב דנשמתין אינון בעציבו ולא בחדוה רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ודאי כגוונא דא.
ובגין כן אילין אינון דבעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ועל אילין כתיב והיה מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר ודאי דאילין יחדתתון בכלא ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ואילין אינון בשותפא חדא בסיהרא פגימין בההוא פגימו דילה ובגין כך איהי שרייא בגוויהו תדיר דלא שבקת לון כמה דאת אמר ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו אינון קריבין לה תדיר ועל דא להחיות לב נדכאים באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון אינון דסבלו עמה יתחדתון עמה ובגין כך אילין אינון חברים משותפים בהדה זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון זכו להאי למיהוי חברים בהדה עלייהו כתיב למען אחי וריעי ע"כ.
הנה מתבאר מכאן גדל פרע שכר הנשבר לב על ה' ועל משיחו כן ירבה וכן יפרוס חסד עליון כנפי חסידותו על ראשם כי שמו אותותם אותות ומופתים על קרבתם אל ה' אשר הוא כברכתו בירך אותם בפרק חלק נחלת שדי ממרומים ועתידים להתחדש כמותה.
דברי הזוהר בשבח המצטערים בגלות האחרונה בצער השכינה
ט. ובזוהר פרשת פנחס, זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה למנדע לשכינתא ולאוקיר לה בכל פקודין ולמסבל בגינה כמה דוחקין כמה דאתמר אגרא דכלה דוחקא ע"כ, ובזוהר פרשת נח דף ע"ג, וחטאתי נגדי תמיד דא פגימו דסיהרא דלא נפקא מסאבותיה עד דאתא שלמה ואתנהירת באשלמותא וכדין אתבסם עלמא ויתיבו ישראל לרחצן דכתיב וישב ישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו ועם כל דא וחטאתי נגדי תמיד ולא אתפסק מעלמא עד דייתי מלכא משיחא לזמנא דאתי כמה דאת אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ע"כ.
י. אשר משם בארה כי אף בדורות אחרונים אלה אף כי נתחדשו עניינים רבים בעליונים למעלה כנודע לחכימי לבא, מכל מקום וחטאתי נגדי תמיד כתיב עד יצא כנוגה צדקו של משיח אלהי יעקב בפרסום רב והיה כל הארץ שפה אחת לכולם לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד במהרה בימינו.
חסידים הראשונים היו מרבים להתמרמר על גלות השכינה
יא. וחסידים הראשונים אשר בימיהם היו תוקף השמדות והגזרות והגלות כי על כן באו בצל קורת ירח יקר העולה ויורד בדלי דלות והוא לחוף עניות, מפני אשר צלח חשך ויחשיך פניו משחור כי קצף אשם עצום עצם עין השמש מנגדו וישם שם את פרוכת המסך בעוונותינו הרבים, כמה היו מעלין את המדומע באחד ומאה קו"ל התחלות קשות במספד וקינים להתמרמר על גלות אם הבנים עד אשר כל שומען יחרד לבו ויתר ממקומו, נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים.
יב. ואמרו על מהר"ר אברהם מונסון עליו השלום כשהיה אומר דברי הריצויים והסליחות בדמע לב הוא היה אומר, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ההוא אמר כלפי השכינה, אז נתקנו מורשי הלבבות משמוע קול יללתו וצעקתו עד להפליא הוא וכל יושבי אדמת הקדש האיתנים.
ר' אברהם הלוי היה מעורר על שמירת שבת ואמירת תקון חצות
יג. וכמוהו הרב מהר"ר אברהם הלוי עליו השלום אשר אחר שהלך ירמיהו בגלות שכינה בכל מקום ומחדש קינות על המקדש המעוז ועל קודשא בריך הוא ושכינתיה, בא באחד מאיתני ארץ הקדושה הרב מהר"א הנזכר שהיה חסיד קדוש ופרוש כל ימיו, והוא היה כל ימיו אפטרופוס גדול לשבת מכריז ומזהיר את ישראל תמיד אנשים נשים על שמירתו.
וכה משפטו כל ימי חייו מידי שבת בשבתו לכתת רגליו בשוקים וברחובות בבתים ובחצרות לילה ויום מחצות אור השישי לזרז את העם שיכינו את אשר יביאו ושתהא אשה משכמת ואופה, ושיהיו נועלין החנויות סמוך למנחה כדי שיהא שהות ביום להתקדש לקראת שבת כלה מלכתא בטבילה וברחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין וחילוף שמלותיו בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כמו שהארכנו בפרקי שבת.
ובאשר ירמיהו היה מוכיח את ישראל ולא שמעו ולא הטו את אזנם, עתה נפל פחדו ואימתו על כל ישראל וסרים כולם אל משמעתו, והיה תמיד דורש ומזהיר על התשובה ומעשים אשר הוא היה עושה לעורר לבות בני אדם לתשובה, והיה שוכב עצמו במטה של חרולים ערום מכל והוא היה אומר בבכי ואנקה, מי האיש החפץ להפטר מעונש שריפה ממני יראה וכן יעשה וכן כולם ונעשה התעוררות גדול על ידו.
יד. וכן היה מקדים בחצות לילה וסובב ברחובות קריה אל רחוב היהודים ונתן קולו בבכי מר ואמר, אחינו בית ישראל הלא ידוע לכם ששכינת עוזינו גולה וסורה בעוונותינו ופשעינו ומקדש גאון עוזינו היה לשריפת אש וישראל הם בגלות המר והנמהר בדלי דלות וענויים קשים ומרים ונהרגו הרבה חסידים וחסידות בחורים גם בתולות זקנים עם נערים בארבע מיתות, אשר לחרב לחרב ואשר לשריפת אש לשריפת אש וכו' ובמיתות משונות וקשות ואתם אחי וריעי שוכבים על מטותיכם בהשקט ובמנוחה, בואו אחי בואו ריעי קומו קומו זרע קדש ברוכי ה' ונצעק אל ה' אלהינו מלך יושב על כסא רחמים אולי יחנן ה' צבאות על שארית פליטת ישראל.
והיה דופק על פתחי דלתי הבתים של קהילה קדושה צפת ולא נתן מנוחה והשקט לכל בני ישראל והיו קמים באימה וביראה בשעה אחת עד שנשמע קול לומדי התורה עד למרחוק, ורבינו האר"י ז"ל היה מפליג ברום מעלתו והשיג ברוח קדשו שהוא היה ניצוץ ירמיהו הנביא ע"ה.
מעשה בר' אברהם הלוי והאר"י, והשכינה שראה בכותל המערבי
טו. ויהי היום חלה אותו צדיק והגיע עד שערי מות ונכנס אצלו הרב ז"ל לבקרו ויאמר לו הן קרבו ימיך למות, אכן אלמדך להועיל ואם כה תעשה יוסיפו לך עוד כ"ב שנים, קבל עליך מעתה ללכת להתפלל לפני כותל מערבי ותשפוך תחינתך שם ותזכה לראות פני שכינה ותתרפא מיד מחולייך, ומיד נדר ללכת כדבר הרב ז"ל ותכף ומיד נתרפא מחוליו, ואז מכר מטלטלי הבית לצורך הוצאת הדרך כי היה עני ביותר וילך לירושלים ובא לפני כותל מערבי והיה קורע כדין הרואה בית המקדש בחורבנו, ותכף נתגלתה עליו השכינה וראה אותה כ"ב יכול כמו שראה אותה ירמיהו הנביא הולכת מבית קדש הקדשים וראשה פרועה כמו שאמרו במדרש איכה. 1
וכיון שראה אותה החסיד ר' אברהם עליו השלום בצער גדול כזה אז נתן את קולו בבכי קול ברמ"ה וצעקה גדולה ומרה, והיה רץ מרוב הצער כנגד בית אחד אשר שם והכה את ראשו בכותלי הבית ונתעלף מרוב הצער ונפל לארץ, ואז ראה שהשכינה לקחה את ראשו בין ברכיה וקנחה את דמעות עיניו ואמרה לו אברהם בני התנחם כי יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם, ואחר זה שב רוחו בקרבו וחזר לצפת תוב"ב.
ויבא לפני הרב ז"ל ושאל לו הרב ראית כזאת וכזאת והשיב לו הן, ואמר לו כל זה ראית בזכות התשובה שנתעוררה על ידך ובזכות זה הוסיפו לך מן השמים כ"ב שנה בעבור השכינה סוד תורה שבעל פה הנבנית מכ"ב אותיות ובעבור נשמת ירמיהו הנביא עליו השלום אשר היא עמך, רק חזק ואמץ ביראת ה' להוסיף בהתעוררות התשובה לבני העיר דבזכות חדא כנשתא יכנש גלותא ונשמתו היא הועילה לך לעזרך באלה המצוות.
המצטער בצער השכינה משתתף עם אבלי ציון שלמעלה
טז. וכאלה רבים ונכבדים בכל דור ודור נשא לבם אותם להתעורר ולהשתתף בפרק השותפין העליונים אבלי ציון המצויינים למעלה, ואשרי אנוש יעשה זאת גם בדורות אחרונים האלה על חילול שמו הגדול המחולל בקרב הגוים ועל הסתר סוכת דוד עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ויצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער וכאשר רמזנו למעלה מאמר הזוהר בפסוק וחטאתי נגדי תמיד.
סוד כוונת התענית בערב ר"ח
יז. ואשר בא בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה אם הוא מתענה מפני חסרון הלבנה כפי דעת הראשונים, יכין לו לכוין כי כל תקון נוקבא דז"א הוא משלשה עדרי צאן הרובצים עליה, והנה היסוד איננו מגיע אפס עד חצי המלכות וכולו מלא חסדים דיסוד אב הרחמים כנודע אשר הוא מגיע עד עטרת תפארת וג' עדרי צאן המה בסוד ל' כל אחד כלול מעשר, ואם כן עד ט"ו דהיינו החצי היא מאירה מכח החסדים ומשם ואילך הולך אורה ומחסר כי קליפת נגה עולה ליהנות מן הקדושה וכל מה שעולה אורה מסתלק עד שבערב ראש חדש אין לה אור, ולכן צריך להתענות במשמרת החדש לבקש עליה רחמים ובראש חדש בדרך נס חוזרת ומתקדשת ומתחדשת בשלימות, וזהו סוד ההל"ל שעולה יו"ד ה"י יו"ד ה"ה בסוד ב' מוחים מצד החסדים כמו שנבאר במקומו.
תענית ער"ח יש להקדים קודם יום המולד ומנהג מהר"י סרוק בזה
יח. ולפי טעם זה עתה תראה כמה שגו בחוזה העם המתענים תענית זה ביום שנפל להיות המולד בו דהואיל וכל טעם התענית הוא על מיעוט הירח כיון שכבר היה המולד כבר אין לה מיעוט כלל.
יט. ומורי ז"ל העיד בשם מהר"י סרוק ז"ל שהיה מתענה ביום המולד עצמו עד עת בא המולד ואז היה אוכל אפילו חל להיות המולד בחצי היום, ובתפלת שחרית ערב ראש חדש לא היה אומר תחנונים אם חל להיות המולד קודם זמן תפלה, וכן לענין התספורת ותגלחת הצפרניים וטעמו ונמוקו עמו כאמור.
מתענין אף בחדש ניסן משמרת ער"ח אייר
כ. ומכאן תשכיל טעות העם המתענים משמרת חדש אייר בחדש אדר מפני שאין מתענים בחדש ניסן ושגו בחוזה בשתים, אחד שהרי כתבו הפוסקים דהתלמידים שנוהגים להתענות שני וחמישי כל השנה מפני חילול ה' וכו' שגם בחדש ניסן מתענים דאין לבטל אותם התעניות מפני מה שהקריבו הנשיאים ועשו יום טוב, וכל שכן וקל וחומר שיתענו אחר הפסח תענית ערב ראש חודש שקבלו על עצמם לחיוב בכל השנה, ועוד כי הואיל ומטעם חסרון הלבנה נגעו בה איך יתענו על חסרונה העתידה והוא מנהג בורות.
ר"ח שחל בשבת או בראשון יתענה ביום ו'
כא. וכשחל ראש חדש באחד בשבת לפי טעם זה לא אמרינן הואיל ונדחה ידחה ליום ה' אלא כל כמה דמקרב טפי לערב ראש חדש עדיף טפי ויתענו בערב שבת, וכל שכן כשחל להיות ראש חדש בשבת שיתענו בערב שבת שהרי ערב שבת זמנה היא וזה פשוט.
ער"ח הוא כיום כפור קטן ומתענין בו לפשפוש המעשים
כב. ואולם עוד טעם אחר יש במציאות התענית הזה בערב ראש חדש והוא עיקר לזמן דרא בתראה, והוא כי ערב ראש חדש הוא יום כפור קטן על כי הוא יום כולל כל החדש וזמן כפרה לכל היא כאשר נאמר בנוסח מוסף ר"ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל היא וכו'.
וראוי להבין ולהתענות בעצם היום הזה לפשפש כל איש במעשיו אשר פעל ועשה בימי החדש וי"סר אותו בחר"ט בוידוי וחרטה גמורה, ולא יתכן להכניע לבב הערל לשוב אל צור עשהו אם לא בתענית כי אם הוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו יגבה לבו ולא יאבה לחפש דרכיו ולחקור מעלליו אשר לא טובים כי הוא צדיק וישר בעיניו ומראה מ"ט פנים טהור על השרץ שבידו, אכן כיון שמענה את נפשו ויחלש חושים תש כחה של קליפה פרוכת המסך מבדיל בינו לבין אלהיו והחי יתן אל לבו.
מנהג יראים להתענות בער"ח ולהתבודד בו
כג. ולפיכך המשכילים יבינו ומידי ערב ראש חדש בחדשו ישובו אל ה' בכל לבבם וישליכו מידם השרץ אשר שרצו המים הזדונים למיניהם ויבקשו העזר האלהי שיברא להם לב חדש ורוח חדשה.
ומדרכי האנשים הניגשים להיות כל איש מתבודד עצמו בחדר מיוחד ביום צום התענית הזה להיות פנוי באותו יום מכל מלאכה ומכל עסק גופני כדי שיהיה לבו פנוי באותו יום מכל מלאכה לעיין במעשיו, ויהיה יום זה אצלו כיום השבת על דרך שנאמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ, שמע מינה שביום הצום אסור למצוא חפץ כמו בשבת שנאמר בו ממצוא חפצך ודבר דבר.
ובכן אז יתבונן במהות עצמו דהיינו מהות החומר והצורה ובמהות מקום מוצאם אשר הנשמה אצולה מאת אבינו שבשמים ובעולם הזה הוא כגר ולפיכך מוטל עליה לסבול תנאי הגירות כמאמר דוד המלך ע"ה כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, כלומר הנשמה האצולה מעמך היא כגר בעולם הזה אבל הגוף הבא לי מאבותי הוא תושב ככל אבותי בארץ מאפליה אשר הזכירה הזאת מועלת אל כל איש ישראל להביאו ברסן יראת בוראו כמאמר עקביא ע"ה. 2
עיקר התענית לוידוי וחרטה, ותוכחה למענגים עצמן ביום זה
כד. ואז יתחרט בלבו על המעשים רעים אשר כבר עשה בימי החדש ויוסיף יגון בלבבו כשימצא עונו לשנוא, ופלגי מים ירדו עיניו ובמסתרים תבכה נפשו על כי הגדיל אויב פנימי ויפתהו בחלק שפתיו להמרידו במלך עליון גדול ונורא קדוש הוא, ואז יתודה בסתר בלב שלם לא כדרך הוידויין שאומרים בבית הכנסת ומכה בלבו לומר אשמנו כאילו ידיו נשואות השמימה אכן לבו בין תנור וכירים להרהר בהבליו כמו שהארכנו בחלק השני בפרקי הסליחות.
ואחרי הוידוי יקבל עליו באמת שלא לשוב עוד לכסלה מדעתו ולעשות תשובה ראויה לכל עון פרטי, ואף על פי שמן התורה בביטול בעלמא סגי והוא שיתחרט על הראשונים ויקבל עליו שלא ישוב עוד לילך בדרך נחש עקלתון ויהיה נכח ה' דרכו, מכל מקום הצריכו חכמים עוד לעשות לרוח משקל דהיינו לשקול עצמו צער לעומת מה שנהנה מן החטא ויתר הפרטים המבוארים בחלק השני.
כה. ובדרך זה הצום הוא נדרש ואינו נדרש לעצמו כי אם אל התועלת היוצא ממנו, וזאת לפנים בישראל כי בזמן שהיו גוזרין איזו תענית היה היום אצלם כיום השבת שאסור בכל מלאכה כי אם בחפצי שמים וביראת ה' כל היום, ומזה הטעם היו צמים ומתענים שלא יטרידם שום עסק גופניי כמו אכילה ושתיה וזולתם עד אשר יהיו כמלאך ה' צבאות, זהו הצום הנכבד ויום רצון לה' ועל צום כזה בודאי צוה ה'.
לא כן רבים מעמי הארץ הצמים ומתענים והם הולכים כל היום ההוא אחר חפציהם, ולא די שלא יהרהר ויפשפש בעצם היום ההוא במעשיו אלא אף גם יוסיף חבילות עבירות ביום ההוא במשאו ומתנו והוא הולך ומטייל ברחובות ובשוקים כדי שישכח רישו ועמלו לא יזכור.
כו. הכזה יהיה צום יבחרהו אלוה ממעל, הא למה זה דומה למשל אשר משלו ראשונים לעבודת התפלה כשהיא בלא כוונה שהוא דומה לעבד שבא אדוניו לביתו וצוה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל צרכיו והוא הולך ומטייל בראש כל חוצות ונמנע מעבוד אותו בעצמו ומלהשתדל בכבודו ולעשות מה שהיה ראוי לו אשר היטב חרה לרבו עליו ולא קבל כבודו ועבודתו והשיב הכל בפניו.
כזה המתפלל בלא כוונה הוא המכבד לרבון העולמים על ידי אנשי ביתו והם כלי המעשה, הפה מדבר והרגלים עומדים והראש ישתחוה ולבו בל עמו כי השכל אשר משכנו בלב אין לו חלק בעבודה ההיא כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק כי מחשבתו משוטטת ברחובות ומהרהר בדברי הבאי והוא עומד בבית הכנסת, ועל זה נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה.
כן הדבר הזה בענין צום התענית שגם הוא אינו נדרש לעצמו כי אם לקרב לבם אל ה' לשוב אליו ולפשפש במעלליהם, אכן כשהם מובאים בית ה' בלא כוונה אמיתית אין חפץ לה' בם, וכל שכן ברשעים המתכוונים לכוונות חצוניות וזרות המפגלים קרבן תעניתם בלי ספק פיגול הוא לא ירצה והוא הזבח הנזבח לשעירים ועל דבר עולה וזבח כזה בודאי לא צוה אלהים, ובחלק שני נאריך עוד בזה בעזר משדי.
דברי הרמב"ם כיצד ינהג בעת התענית
כז. וכתב הרמב"ם פ"א מהלכות תענית ז"ל, כל השרוי בתענית בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם הרי זה לא ינהוג עדונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כמו שכתוב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ע"כ, וכתב עוד מה שאנו מתענים על החרבן שכבר עבר לא על העבר כי אם ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז ונצומה בל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם ע"כ.
טוב להתענות בער"ח להצטער על החורבן
כח. ומטעם זה טוב ונכון להיות כל איש צורר בביתו במשמרת החדש על החרבן ולהבין ולהתענות ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם ולהתחנן לבל ישוב לבא עלינו כאשר בא עליהם כדרך שכתב הרמב"ם ז"ל, ומה גם כי יתן אל לבו כל איש ישראל בעון פשעו וחטאתו אשר דין גרמא דעצי"ראה ישועתינו ופדות נפשינו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, וצר לאם כי תבכה ותתייפח לעדה סוערה ונגועה בידי אדונים זרים זה כמה שנים רבים ורעים ובשלנו הצער הגדול הזה כי בן כסיל תוגת אמו ולא מצאה היונה מנוח כל עוד אשר אין בניה סביב לה כאשר בתחלה מרחפת על הבנים.
עיקר אריכות הגלות בעוונותינו הרבים
כט. ומדוע לא נקרע לבבנו בזוכרינו מאמרם ז"ל בזוהר, 3 אמר ר' חייא לית שולטנו לאומין עלייהו דישראל אלא יומא חד לחוד הדא הוא דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה חד לחוד ולא יתיר, אמר ר' יוסי אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזרת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למיהדר לקבליה, אוי לנו אהא עלינו כי פשעינו איתנו ובם אנחנו נמקים באורך הגלות החיל הזה צלח חושך ויחשיך בעוונותינו הרבים.
כשישראל מחלישין כח השכינה גוברין האומות על ישראל
ל. ובזוהר פרשת אחרי מות 4 ז"ל, ר' שמעון פתח כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך כי ה' דא שכינתא דאשתכחת בהו בישראל לאגנא עלייהו תדירא מכל סטרין ומכל שאר עמין דלא ישיצו להו לישראל דתניא לא יכלין רשעיהון דישראל לאבאשא להו עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין כדין יכלין להון רשעיהון דישראל ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו כמה גזירין בישין וכד אינון תייבין לקבלה היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון ממנן רברבין ותברת חילא ותוקפא דרשעיהון דישראל ואתפרעא להו מכלא ועל דא והיה מחניך קדוש וכו'.
ביאור דברי הזוהר בג' דברים המעכבין לישראל בגלות
תאנא על ג' מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא ע"כ, וביאר החסיד בשער היראה אומרו מעכבי ישראל בגלותא מפני שלא נגזרה גלות אלא אלף שנה ואי יתיר הוא מפני שלשה דברים.
לא. האחד על דעבדין קלנא בשכינה, דהיינו על שהם מחללים את השם כמ"ש באומרם עם ה' אלה ומארצו יצאו, וכשישראל עושים דבר שיש בו חילול השם אין לך קלון גדול מזה לשכינה, והוא משל לאב שיש לו בן והבן עושה לבריות דברים שאינן כראוי שאומרים הבריות ארור שזה ילד ארור שזה גדל, והרי זה דבר כולל בכל עדת ישראל ובפרט לכל אחד מאישי ישראל העובר על מה שציוהו הוא יתברך גורם למעלה קלון לשכינה חס ושלום באומרם ראו האם מה בנים גידלה, ראויה היא להיות מגורשת חס ושלום הואיל ולא יסרה את בנה, וגם לפי מה שאמרו בתקונים 5 דחילו דילה בפקודין דלא תעשה אוקירו דילה בפקודין דעשה, לפי זה קלנא דשכינתא הוא שאינם נוהגים בה הכבוד הראוי לה במצוות עשה ועוברים על לא תעשה, ומסוג זה המקלים על עצמם לדבר בבית הכנסת שאמר הרשב"י עליו דאנהיג קלנא לתקונא עילאה דלעילא. 6
לב. והשני דמהדרי אנפייהו משכינה, הנה אלה רשעים ההופכים פניהם מן השכינה ואומרים בפיהם שאין רוצים להיות להם חלק באלהי ישראל, וגם מסוג זה הפוסק מדברי תורה על דברים בטלים שהעוסק בתורה פניו כנגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה' והוא פוסק נמצא הופך פניו מן השכינה, וכיוצא בזה המתפלל ובאמצע תפלתו מחזיר פניו להסתכל אנה ואנה בצורכי עצמו ודאי נוגע בכבוד שכינה.
לג. ושלישי על דמסאבי גרמייהו קמי שכינה, המה הבלתי נזהרים מכל דבר שנזכר בתורה טומאה בפירוש כטומאת המאכלים שנאמר אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, טומאה בג"ע אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים, וטומאת הנידה וטומאה בנגעים ופירשו ז"ל 7 שנגעים באים על לשון הרע, ופירשו בזוהר 8 ר' חייא אמר כל מאן דאפיק לישנא בישא אסתאבן ליה כל שייפוי, גם הטומאה של ע"ז שנאמר בה שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו.
עוונות הפוגמים ביותר בשכינה
לד. והנוגע לזה הוא מה שפירש הרשב"י כי הכועס מטמא עצמו מבית ומחוץ כע"ז עצמה, ועל הכועס נאמר אלהי מסכה לא תעשה לך שעושה עצמו ע"ז, וכן המתגאה כיוצא בו כמו שאמרו ז"ל 9 כל גבהי לבב קרויין תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב וע"ז קרויה תועבה כשם שע"ז מטמא את הארץ כן גבהי הלבב, ועון טומאת הוצאת זרע לבטלה שעון זה פוגם בשכינה, ולזה אמר מסאבי גרמייהו קמי שכינה ופירש הרשב"י 10 שאין לך עון שיטמא בו האדם יותר מהמוציא שכבת זרע לבטלה.
לה. ובשלשה דברים הזכיר מלת שכינה בכל אחד ואחד מפני כי היא נקראת שכינה מפני ששוכנת בתחתונים, והעובר על אחד מהדברים הרי שכינה כנגדו ואין לו בושת פנים וגורם אריכות הגלות כי לא גלו ישראל עד שאמרו אין לנו חלק בדוד וכו' איש לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך שכפרו באלהי ישראל, והחוטא בדברים האמורים דומה לכופר בהשגחה ולא נתייסר בגלות ממה שהיה הוא סיבת הגלות ולא נחלה על שבר יוסף.
לו. ומתבאר עוד מהמאמר הזה שכשישראל חוטאים מחלישים כ"ביכול כח השכינה לפני השבעים שרים, והוא תרעומת השכינה שמוני נוטרה את הכרמים וכתיב התרפית ביום צרה צר כחכה צר כח כ"ה כמו שאמרו בזוהר ויצא. 11
מאמרי הזוהר בגודל הפגם המגיע לשכינה ע"י עוונותינו
לז. וברעיא מהימנא פרשת צו 12 אמרו ז"ל, פקודין דלא תעשה אינון תפישו דילה כצפורים הנאחזים בפח וכל תפשין דילה דמעכבים לה לפרחא אינון אתקריאו סרכות דמעכבי לכנפי ריאה לנשבא הכי אשם דישראל אחיד בגדפוי דשכינתא דאינון חיון דכורסייא דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל לגבי קודשא בריך הוא ומעכבים ומכבידין לה על גדפהא חטאת דילהון ואשם אימא דערב רב סרכא אחידא בכורסייא דתמן מטרוניתא ולא מנחת לה לסלקא מגלותא וזכוון אחידן בה לסלקא אשתארת באוירא וכו' ואיהי צווחת ואמרת נתנני ה' בידי לא אוכל קום ובגין דא תקינו צלותין באתר דקרבנין לאעברא חטאות ואשמות מינה ע"כ.
הפוגם בנשמתו פוגם בשכינה ע"י שמגביר שלטון השפחה
לח. וכפי הפגם שיפגום האדם בנשמתו כן יפגום בשכינה עד שתרד חס ושלום במדריגה התחתונה ותגל מרגלותיו וכמו שאמרו ברעיא מהימנא דמשפטים 13 ז"ל, דמסטרא דרשע וטוב לו שכינה ותגל מרגלותיו ותשכב האי איהו ושפחה כי תירש גבירתה וכו' אבל בגין דאתמר ומלכותו בכל משלה מאן דפגים אתר דילה אתחשיב ליה כאילו עביד במטרוניתא קלנא דקלנא דמטרוניתא איהו מאן דמזלזל אתרהא וקלנא דמטרוניתא דמלכא איהו כל שכן מאן דאעבר לה מאתרהא ושוי שפחה באתרהא דבכל אתר דאיהו פגים מטרוניתא לא שריא תמן אלא שפחה דאיהי פגימה שריא באתר פגים ופגימו דחובוי דבר נש פגים בכל אברין דיליה עד דלא אשכחת מטרוניתא אתר לשריא ביה ולית תקונא עד דיחזיר לה על כל איברין דיליה ע"כ.
על ידי החטא מסלק הנשמה ממנו
לט. והוא דומה בדומה לפגם הנשמה שאמרו בתקונין 14 שכפי החטא אשר יחטא כן תרד הנשמה עד שישפילנה לרגליו זה לשונו, תא חזי אית בני נשא דממללן בנענועא דעיינין ואחרנין בנענועא דידין וכו' דא איהו בכל אתר דנשמתין תמן עביד נענועא יתיר בההוא אתר אמר ליה ר' אלעזר אבא וכי נשמתא לא איהי באתר ידיעא בלבא ואתפשטותא בכל אברין דליבא אמר ליה ברי והא כתיב ותגל מרגלותיו ותשכב כפום עובדוי דבר נש הכי נפיק לה מאתרהא ונחית לה לבר מאתרהא כגוונא דשכינה דאתמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם ותיובתא שלימתא מאן דאתיב לה לאתרהא כמה דהות בקדמיתא דבזמנא דנשמתא איהי בלבא אתקריאת מטרוניתא כד נפקת מלבא לא אתקריאת מטרוניתא כפום חובוי דבר נש הכי נחית לה מדרגא לדרגא ומאבר לאבר עד דנחית לה לרגלוי וכפום זכוון דיליה הכי סליקת עד דסליקת לאתרה ע"כ.
פעולת הנשמה מעוררת בשכינה למעלה
מ. הנה כי כפי פגם הנשמה כן יהיה הפגם בשכינה ותלכן שתיהן, כי מצד שורש הנשמה המושרש בשכינה כמו שאמרו דבה גליפין נשמתין, דכפי מה שתפעל הנשמה הענף למטה כן תעורר בשרשה למעלה בשכינה וכן בכל המקומות כי הנשמה בכל מקום שתעבור תשאר צורתה מצויירת, עד אשר מטעם זה יש כח ביד כל אדם אשר בעפר יסודו לעורר מיין נוקבין בתוך השכינה כמו שפירש בזוהר בפסוק אליך ה' נפשי אשא וזה על ידי שורש הנשמה המצוייר בה, ואם תהיה נפשו פגומה בלי ספק שלא תכלל בייחוד ולא תעורר דבר כי מאחר שהענף פגום גם השורש פגום כמו שביארנו בכמה מקומות, ומהשרשים שבתוכה ממציאות כל העולמות התחתונים בהיות השרשים שבתוכה מאירים על ידי המצוות שישראל מתקנים למטה יש רחמים וישועה לישראל בגלות.
מא. וכשישראל אינן מתקנים מעשיהם הוא להפך חס ושלום ואז היא צווחת לאמר אל תראוני שאני שחרחורת כמו שאמרו בתקונים 15 ז"ל, כגוונא דא שכינתא כמה לבושין אית לה דמנהון ברא קודשא בריך הוא כרסוון ומלאכים וחיון ושרפים ושמייא וארעא וכל מה דברא בהון וכל בריין דברא מאילין לבושין דילה רשים לון כולהו וגליף לון בלבושהא בגין לאסתכלא מינה לכל בריין לרחמא עלייהו ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה באילין לבושין דאינון נהירין בכל בריין דישראל נהרי לון בעובדין טבין ובגינייהו קודשא בריך הוא רחים עלייהו ואי עבדין עובדין בישין איהי אתלבשא לבושין אחרנין אוכמין דבהון רשימין כל אינון מארי דינין דאתקריאו לילית למידן בהו בעלמא ולההוא זמנא איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת ע"כ.
וזה הוא מה שאמרו בזוהר בראשית 16 ז"ל, כל מאן דחב לגבי שכינתא כאילו אפשיט שכינתא מלבושהא והאי איהו עונשא דאדם וכל דמקיים פקודי דאורייתא הוא אלביש לשכינתא בלבושהא ע"כ, והוא מבואר מאליו למשכילים בחכמה.
העובר עבירה גורם לס"מ שיטול חלקו
מב. ובספר התיקונים 17 ביארו עוד בסוד פגם השכינה ז"ל, דבר אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה פקודין דלא תעשה תליין בדחילו דיראה ואינון לרחקא השטן מינייהו דלא יתקריב לגבי כורסייא דאיהו לבא לתבעא דינין על איברין קדישין דאינון ישראל ולבא שכינתא בינייהו, והכוונה שמצוות לא תעשה הם כולם גדרים שלא יכנס ס"מ בתוך הקדושה לעורר דינים.
ונתבאר עוד שם 18 ופקודין דעשה אינון מאכלין דקודשא בריך הוא ופקודין דלא תעשה פרנסה דס"מ למאן דעבר עלייהו ואילין הוה קריב עשו ליצחק ואמר ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו וס"מ בגינייהו הוה קריב לאטעמא לקודשא בריך הוא מחובין דבנייהו דאינון מאכלין מרירן דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי ע"כ.
הרי מבואר כי המצוות עשה הם מאכלין דקודשא בריך הוא מפני כי כל מצוה עושה ייחוד וגורם למשוך שפע רוחני וקדוש מצד החסד, ומי שעובר על לא תעשה פורץ גדר וגורם לס"מ שיכנס למעלה לעורר מדת הדין מצד הגבורה שיושפע לו חלקו וכיון שיושפע הדין על ידי השכינה היא טועמת ממנו, וזהו שאמר לאטעמא לקודשא בריך הוא מחובין דבנייהו דאינון מאכלין מרירן וכו'.
על ידי החטא פוגם בסוד היחוד של הקב"ה ושכינתו
מג. ועוד אמרו בזוהר פרשת אחרי מות 19 ז"ל, רבי יהודה אומר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כב"יכול כנסת ישראל לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מרירא כדין כתיב השליך משמים ארץ ואנפהא חשוכאן, רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב אחור ימינו, רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא הדא הוא דכתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה ע"כ.
הרי נתבאר כמה גודל הפגם בבחינות שונות אם מה שנוגע לשכינה טעימת המרירות והיות פניה חשוכים מפני כי בן כסיל תוגת אמו כמו שאמרו עוד שם, בגין דמלכא לא אלקי לבר נש לעלמין אלא שביק כולה בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברא ולדברא ליה באורח קשוט לקבליה דמלכא, ובהיות הבן מתנהג כשורה נקרא בן חכם ישמח אב אב סתם עד למעלה, ואמר וכד האי בר נש לא אתדבר לרעותיה דמלכא כדין הוא ערייתא דכלא ערייתא דכל סטרין דהא מלכא פריש ממטרוניתא ומטרוניתא אתרחקא מהיכליה ע"כ, וזה סוד נרגן מפריד אלוף.
מד. וכן אמרו בזוהר פרשת ויקרא, 20 איש תהפוכות ישלח מדון מהו ישלח ישלח לאינון נטיען מדון דינקין מסטרא דדינא ונרגן מפריד אלוף כמה דאתמר חייבין עבדין פגימו לעילא מפריד דיחודא לא אשתכח מפריד למטרוניתא ממלכא ולמלכא ממטרוניתא ובגין כך לא אקרי אחד דאחד לא אקרי אלא כד אינון בזווגא חד ווי לאינון חייבין דעבדין פירוד לעילא זכאין אינון צדיקייא דאינון מקיימין קיומא דלעילא.
הפוגם בשכינה פוגם בכל העולמות וטעמו
מה. עוד בענין הפגם המגיע לשכינה הוא מה שאמרו בזוהר פרשת צו 21 בפסוק אש תמיד תוקד על המזבח בענין עבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצוה אמר, ומאן דעבר עבירה דמכבה מצוה דאיהי נר הכי מכבה נר דיליה דאתמר ביה נר ה' נשמת אדם מגופיה הוא כבוי דאשתאר גופא בחשוכא והכי מאן דסליק שכינתא מאתרהא גורם כבוי לכל העולם וחשוכא לההוא אתר וחשוכא איהי עבירה ושפחה כי תירש גבירתה ע"כ.
והטעם כמו שביארנו למעלה שהשכינה היא כלולה מכל הספירות העליונות מכל ההויות ומכל השמות ומהכסא והמלאכים וכו' הכל מצוייר בה, ובהטיב האדם מעשיו עמה הוא גומל חסדים עם כל העולמות הכלולות בה כי כולם מאירים וענפי הספירות הנטועות בה מעוררים שרשיהם העליונים באופן שיעוררו להמשיך הרחמים והשפע עד מלמעלה מעלה ולכן אין ערך לשכרו, וכשחס ושלום פוגם הפגם מגיע בכל המציאות שבה כי כולם נהפכים לדין וגורם כבוי האור בכל העולמות ולכן אין ערך לעונשו כמו שהאריך הרחיב בכל פרטי הדברים האלה החסיד בשער היראה ע"כ.
התעוררות על גודל פגם העוונות
מו. ועתה אחי קורא נעים ה' עמך גבור החיל איך לא תקרע את לבבך לי"ב קרעים בשית על לבבך עד היכן הגיע פגם עונותיך עד להשחית חס ושלום עליונים למעלה, הקץ אחי משינה זאת וגול מעל לבך המסך אשר נסך עליך הקליפה עד שהבדיל בין אורך ובין אור שכלך כעכביש אשר יארג על אור הבית וכאשר יתמיד יעבה ויסתר עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית, מהר אחי להסיר פרוכת המסך מבדיל מעל לבך והיו לטוטפות בין עיניך הדברים האלה וצרת הבת היקרה כבודה בת מלך על כל חטא אשר תחטא, ערות אמך לא תגלה אמך היא לא תקח האם על הבנים כי כאשר שכלה נשים חרב עוניך כן תשכל מנשים אמך, ושכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי.
הטוב לך כי תעשוק ותבוז ליקהת אם צו"ר ילדך תשי ותשכח אל מחו"ללך יחולל אילות ויחשוף יערות, תחיל תזעק בחבליה צרה כמבכירה בעת לידתה במרר תבכה בתמהון לבב וכהות רוח אפיה תיליל ביגונה אויה כי בני יצאוני ואינם נמקו בעונם, הלא דרך הבן אשר בצאתו מרחם אמו להיות אהבתה קשורה בלבו מנפש ועד בשר יגיע ועור בעד עור יתן בעד נפשה ויאכל חצי בשרו, ואיה איפה אהבתכם אותי ובפשעיכם צר כח אמכם התרפית ביום צרה צר כחכ"ה, אוי כי נשואת ראש תגל מרגלותיו ותשכב.
מז. כי על אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו עול מוראת מלכות שמים יעלה על ראשו לשוב מאשר חטא על הנפש ויסר אותו בחרט, וכאשר יבא אליו הצורר המן הרע הזה להסיתו ולבלעו חנם ישים נא לעומתו אהבתו וחמלתו עם אמו אשר המציאתו בעולם כי היא היתה אם כל חי, ויאמר לנפשו איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את אמי אשר היא נפרדת מדודה נרגן מפריד אלוף בעון פשעי וחטאתי ושפחה כי תירש גבירתה חס ושלום, אוי לבן שכך תעלה לו שפחה שתיעשה צרה לאמו ויראו ראשי הבדי"ם ותשלך אמת ארצה ולאומים יהגו ריק על ה' ועל משיחו ראש אומות בית אב במ"דין הוא, ובכן בשיתו לטוטפות בין עיניו כדברים האלה יחדל מעשות הפשע מאהבת ה' ויראתו ולא ישוב עוד לכסלה.
ראוי לצום בערב ר"ח על מרידה במלכות שמים
מח. ומידי ערב ראש חדש בערב ר"ח יצום ויתענה ויכוין על אשר מרד במלכות שמים בעון פשעו וחטאתו, ויבכה ויתאונן ברוב אונים על זאת בדמע לב ובתמהון לבב לבל יפקדו עונותיו ויגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כמו שאמרו בזוהר יתרו ז"ל, תנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא ומאן דפשע בפקודי אורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא כמה דאת אמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים ב"י בי ממש ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא ולא ידעין מאי קעבדין דאמר ר' שמעון ההוא אתר דאיהו חב לגביה ההוא אתר ממש גלי חוביה.
ואמר ר' שמעון קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה, בקודשא בריך הוא חב קודשא בריך הוא גלי חוביה דכתיב יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו דא קודשא בריך הוא, תניא קודשא בריך הוא גלי חוביה דבר נש ובשעתא דאיהו גלי חוביה ארץ עביד דינא בבר נש דכתיב וארץ מתקוממה לו למעבד דינא ביה ע"כ, כי אף על פי שהמלך פניו צהובות שומר הדין בקרבו, והיינו יגלו שמים עונו כי יגלו הוא לעתיד מה שהיה נעלם וארץ מתקוממה לו כי היא הנוקמת נקם ברית והם שתי קימות, האחת מה שפגם בה, והשנית כנגד מה שפגם בו כענין ונרגן מפריד אלוף כי האם בתחלה שותקת אף על פי שפגם מפני כי בן כסיל תוגת אמו עד אשר יבא האב ויגלה הפגם באבר שבו פגם ואז היא מתקוממה לו ליסר אותו.
מט. וכיוצא בזה פירש בזוהר פרשת ויקרא 22 על פסוק זה ז"ל, ר' יהודה פתח או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע אליו מסטרא דמאן או ידע אליו חטאתו מיבעי ליה מהו הודע אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דאיהו חב ובמה הודע אליו בדינהא כדאיתא יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, וכוונתו שמדת א"ו שעולה ז' היא המודיעה לאדם חטאו, ועל זה פירשו פסוק ירא את ה' בני ומל"ך שהשכינה נקראת נון כפופה ואמרו בזוהר 23 הטעם אמאי אקרי הכי אלא כמה דאתמר ולא תונו איש את עמיתו דהשתא היא באנפהא נהירין ועבדת אונאה לבני נשא לבתר מחית כחויא ושדי וקטיל ואמרה לא פעלתי און.
אכן כאשר האם יושבת על הבנים עלמין כולהו בחדוה בשלימותא ואי חס ושלום מתעברא אימא כולהו מתעברין מדוכתייהו וכתיב לא תקח האם על הבנים, ותנינן לא יעביד בר נש חובין לתתא בגין דאתעבר אימא מעל בנים, ואמרו ברעיא מהימנא שלהי פרשת קרח 24 שכינתא מאן דגמיל חסד עמה לית ערך לאגרא דיליה ומאן דחב לגבה לית ערך לעונשא דיליה ע"כ.
להיות ניעור בליל ערב ר"ח ויומו לתקן כסא לשכינה
נ. כי על כן צריך להיות כל איש להיות צורר בביתו וחדרי משכיות לבבו על חטאתו ולחשוב מחשבות לעשות קישוטים לשכינת עוזנו במשמרו"ת נטועים כל משמר ומשמר לפי שיעורו מידי ערב ראש חדש ור"ח לילה ויום באהבה רבה צד"ק ילין בה באשר כסא המלכות פגומה בחובין דישראל דתמן נשמתין דישראל כמו שאמרו בזוהר ז"ל, ובגין דא זכאה איהו מאן דתקין לה כרסייא בצלותיה דיליה בפקודין דיליה בתר דכרסיא פגים בגינייהו ואסתלק שם הוי"ה מתמן דאיהו לא שריא באתר פגים הדא הוא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב ע"כ, ובתקונים דף ט"ו, זכאין אינון דמשתדלין בשכינה דאיהי על כולהו וכו' למיזל לה לגבי בעלה למהוי לה קבלה בדרועוי לקיים בה שמאלו תחת לראשי וכו'.
דברי התקונים בחומר המתרשלים בלימודם מלייחד לשכינה
נא. ובתקונים דף י' ז"ל, רעיא מהימנא קא אתי נטיל תלת אבנין וזריק לון ואתעבידו אבנא חדא ואמר למארי מתיבתא קבילו האי אבנא לגבייכו דהא שכינתא בצערא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לגבי בעלה ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חברים לגבייכו צווחין בכל יומי ולילי באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחי בה ככלבים דאמרין הב הב כגוונא דגיהנם דצווח הב הב וכו' הב לן עותרא בעלמא דין הב לן עותרא בעלמא דאתי כמה דאוקמוה למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא ולחברא לה עם בעלה דאינון אטימין עיינין סתימין ליבא.
ובגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחת קודשא בריך הוא בגן עדן דסלקין נשמתין קמיה וההוא קלא אמר מה אקרא זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא לייחדא שכינתא עם קודשא בריך הוא כגוונא דאמר דוד אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' ואיהו הוה משתדל באורייתא לחברא אימא דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך עם בעלה וכו' ולית מאן דיתער לה באילין מדות לגבי בעלה הדא הוא דכתיב אין מנהל לה ואין מחזיק בידה ובגין דא קלא אמר מה אקרא כל הבשר חציר דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא ואילין אינון עמי הארץ ואילין דמשתדלי בגמילות חסד ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו ובגינייהו אתמר וכל חסדו כציץ השדה וכו' ע"כ.
נב. הרי מבואר גודל החיוב על התלמידי חכמים לומדי תורת אלהינו שיהיה כוונתם לייחד השכינה אשר בעון פשעם גרמו הפירוד ולא יהיה כוונתם לתועלת עצמם להשיג החכמה או לשכר העולם הבא שעל זה מתרעמת השכינה לאמר וכל חסדו כציץ השדה, והשכינה אומרת סמכוני באשישות שמבקשת מישראל בניה שיסמכוה, שסמיכתה ודאי תלוי בידינו דהיינו על ידי היחודים בתפלתנו ותורתינו שהוא סעד וסמך לה להאיר אל עבר פניה ההארות העליונות כי היא אינה מתייחדת בסוד אהבת הזווג אלא על ידי נשמותיהם של צדיקים.
עוד מאמרי הזוהר במעלת העושים מעשיהם לכבוד השכינה
נג. וכמו שאמרו בזוהר ויחי 25 ז"ל, פתח ר' אלעזר ואמר שימני כחותם על לבך האי קרא אתערנא ביה אבל ליליא חד הוה קאמינא קמי דאבא ושמענא מיליה מיניה דלית שלימותא וריעותא וכסופא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא בנשמתהון דצדיקייא דאינון מתערי נביעו דמיא לקבלי עילאי ובההוא שלימו דרעותא בדביקו חדא למעבד פירין ע"כ.
נד. הנה כי כן כיון שהדבר תלוי בהם ראוי שיזדרזו ליקשר באהבתה כדי לעורר האהבה העליונה ובכן הם נקשרים בשכינה וצדיקים ירשו אר"ץ וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל, 26 תא חזי בכל יומא כרוזא קארי כל בני עלמא בכו קיימא מלתא דא קחו מאיתכם תרומה לה' ואי תימא דקשיא מלה עלייכו כל נדיב לבו יביאה מהו יביאה אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא דב"נ וכו'.
וביארו שם שכל התפילה עם סדר הזמירות וברכות של קריאת שמע ושמונה עשרה הכל הוא תקון לשכינתא ליחדא והאריכו שם, וכל מציאות יחוד זה תלוי בכוונת הלב כל נדיב לבו יביאה פירוש יביאנה למעלה וייחד אותה, וכן אמר בסוף המאמר ועל דא זכאה איהו מאן דשוי ליביה ורעותיה לדא ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' לגבי מלכא לבו יביאה למלכא עילאה כמה דאתמר.
נה. ובזוהר תרומה 27 ביארו בדרך אחר ז"ל, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי האי קרא הכי אצטריך ליה למימר כל איש אשר ידבנו לבו מאי מאת כל איש אלא רזא הכא לאינון מארי מדין זכאין אינון צדיקייא דידעי לשואה רעותא דילהון לגבי מלכא עילאה קדישא וכל רעותא דילהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא דבטלה דיליה אלא ידעי ומשתדלי לשואה רעותיהון ולאתדבקא לעילא בגין לאמשכא רעותא דמאריהון לאמשכא ליה לגבייהו נטלין ליה מאתר חד עילאה קדישא דמיניה נפקין כל רעותין קדישין.
ומאן איהו כל איש דא צדיק דאתקרי כל כמה דאת אמר ויתרון אר"ץ בכל היא דא איהו כל איש מאריה דביתא דריעותא תדיר לגבי מטרוניתא כבעלה דרחים לאנתתיה ותדיר ידבנו לבו איהו רחים לה ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאתדבקא ביה ואף על גב דברחימו סגיא דא בדא לא מתפרשן לעלמין מההוא כל איש מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא תקחו את תרומתי, אורחיה דעלמא מאן דבעי לנסבא אתתיה דבר נש מיניה איהו קפיד ולא שבק לה אבל קודשא בריך הוא לאו הכי אף על גב דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה מיניה נטלין לה לאשראה בינייהו מההוא אתר עילאה דכל רחימו דאתתא ובעלה שריא תמן תקחו את תרומתי זכאה חולקהון דישראל וזכאין כולהו ע"כ.
וכוונתינו מבוארת במאמר שעם היות הוא יתברך רוצה באהבת שכינתו מכל מקום באהבתו ובחמלתו הוא גמלם ונותן לנו רשות שנמשיכנו אותה אצלנו על ידי קישוטי כלה בתורה ובמעשה התשובה וכדי שעל ידם תתייחד למעלה ובכן יכופר עונותינו אשר היינו מכת נרגן מפריד אלוף.
במה שהמשיל הזוהר גוף האדם לפתילה והשכינה לאור שבה
נו. והעיני בשר לו ישית הדברים האלה על לבבו, ותמיד כל הימים לא ימיש מגמת פניו לעבוד עבודת ה' בתורה ובמצוות לעשות נחת רוח לאשת חיל עטרת בעלה השורה על ראשו כמו שנאמר החכם עיניו בראשו וביארו בזוהר בלק 28 זה לשונו, וכי עינוי דבר נש אלא בראשו דילמא בגופיה או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהלך בר נש בגילוי רישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשרייא על ראשו וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבין ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתר אחרא ע"כ.
נז. ובתקונים 29 אמר דישראל אינון פתילה אורייתא משחא שכינתא שרגא הדא הוא דכתיב בהלו נרו עלי ראשי ע"כ, וזה שאמר ושמן על ראשך אל יחסר שיתן שמן שהיא התורה לנר שעל ראשו, ועל דרך זו פירשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מפני שהתעוררותם תלוי בתחתונים, ופירש הרמ"ק שזה סוד מה שאמר דוד למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך וכבוד היא השכינה, וכדי שהיא תזמר למעלה ולא תדום צריך אני למטה גם כן שלעולם אודך.
במה שאמרו שכינה בתחתונים צורך גבוה הוא
נח. וזה פירש החסיד 30 הפסוק ואהבת לרעך דא שכינה, כמוך ירצה שתאהב לשכינה לתת לה התעוררות מעשים לעולם שלא תחסר כמו שאתה אוהב לעצמך שלא יחסר לך החיים והשפע רגע כן תאהב לתת שמן למעלה כי העליונים צריכים לתחתונים, והוא מה שאמרו ז"ל שכינה בתחתונים צורך גבוה כנודע.
להמשיך לשכינה דירת קבע על ידי עסק התורה בתמידות
נט. ועיקר הכל על ידי עסק התורה בדרך קבע לא דרך מקרה כמו שביארו ברעיא מהימנא, 31 ובגין דא כי יקרא קן צפור בארח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזא ואית דאינון במתניתא דילהון דירה לשכינתא הדא הוא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם לדרתם חסר לשון דירה ואית מארי משנה דתורתם אומנותם דלא זזת שכינה מנהון כל יומייהו אבל כי יקרא קן צפור לפניך בהון שכינתא בארח מקרה זמנין שריא עליהון ואשתכחת עמהון וזמנין לא אשתכחת עמהון ורזא דמלה זמנין דאשתכחת עמהון לא תקח האם על הבנים וזמנין דלא אשתכחת שלח תשלח את האם באילין דלא קבעי לימודייהו שלח תשלח את האם אבל באילין דקבעין לימודייהו לא תקח האם על הבנים ע"כ.
ס. וכן פירשו בתקונים 32 זה לשונו, אם כן מאי כי יקרא קן צפור לפניך בזמנא דלית לה לשכינה אתר לשרייא תמן בקביעו איהי אזלת במקרה ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו כמה דנשמתין עבדין הכי שרייא שכינתא עמהון נשמתא דאיהי קביעא בצלותא ובאורייתא איהו אתר קבוע לשריא ביה שכינתא אבל נשמתא דלית לה קביעותא בצלותא ובאורייתא אלא אי אזדמנת לה במקרה הכי איהי שריא עמיה במקרה ודא איהו כי יקרא וכו' ע"כ.
ער"ח כולל כל ימות החודש וראוי לקבוע כולו לעסק התורה
סא. והן עתה בדורותינו זה כי רבים הקלו בתקף חוסנה של תורה ויוצאים תמיד לפעלם ולעבודתם עדי ערב והגיון לימודם בדרך מקרה בעוונותינו הרבים, יאותה לכל איש ישראל הנלבב ואחוז בחבלי עבותות אהבת השכינה לקבוע לפחות יום אחד בחדש לילה ויום בעסק התורה לא יחשה להמשיך השכינה עליו ולכפר עליו מאשר חטא על הנפש ואשר היה כסיל באולתו תוגת אמו, והיום הנבחר לזה הוא בערב ראש חדש הכולל בו כל ימי החדש כאשר ביארתי סוד העמוק הזה בסוד דרוש מלכא משיחא ע"ש.
הפגמים שפגם בשכינה נתקנים בתקון ער"ח
סב. והוא מתפארת התקונים לפגמי המלכות, האחד לאשר היה נרגן מפריד אלוף קודשא בריך הוא משכינתיה, ואשר היה מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה שכולם תלויות בדיבור כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע כי אלו פוגמים בארבע אותיות אדנ"י ולפיכך אינו רואה פני שכינה, ובפגם כל איזו כת שהיה הרי פוגם בכל השם כי הארבע אותיות כולם שם אחד הם, ובפגם השכינה גם סוד יהו"ה מסתלק מהשכינה ונמצא קוצץ הייחוד ולפיכך אינו רואה פני שכינה כמו שאמרו המקובלים הראשונים, וגם בו ימצא תקון נפלא לעון הכעס אשר טרף נפשו באפו ולא היתה שכינה חשובה כנגדו, ובו יכלל עון הגאוה אשר היא דומה לעון הכעס.
סג. ואם הריחו בסוד ה' ליראיו יאותה לו בכח תעניתו ותורתו כל היום ההוא וכל הלילה להעלות המלכות ה' ידידות אשר הורידה בעון פשעו כמו שכתב הרב ז"ל, עבר על מצוות עשה מוריד מלכות דעשיה בג' ראשונות דקליפה ובכן בכח תעניתו ותורתו היום תעלה למקומה, עבר על מצוות לא תעשה מוריד מלכות דעשיה בג' אמצעיות דקליפה ובכן בכח תעניתו ותורתו תעלה למקומה, עבר על כריתות ומיתות בית דין מוריד מלכות דעשיה עד ג' אחרונות דקליפה ובכן בכח תעניתו ותורתו וייסורין אשר יסבול עליו במעשה התשובה יחזירנה למקומה, עבר על חילול ה' מוריד מלכות דעשיה עד מלכות דקליפה ובכן בתעניתו ותורתו יעתר אל אלוה וירצהו להחזירה למקומה, וכן אם גרם בעונו להוריד מלכות דאצילות לג' ראשונות דבריאה או שהוריד מלכות דבריאה לג' ראשונות דיצירה או שהוריד מלכות דיצירה לג' ראשונות דעשיה יכוין בכח תעניתו ותורתו בסגולת היום הזה להעלותן אחת לאחת למקומה ומכון מושב יקרה.
תענית הפסקה זו עם עסק התורה עולה כמנין כ"ד תעניות
סד. ועל כן כל איש הירא יחזיק במנהג זה להתקדש עצמו מידי ערב ראש חדש בחדשו להיות נעור משינתו כל היום ההוא וכל הלילה בצום ובכי ועסק התורה בקדושה וטהרה, ובכן יעלה לו למספר כ"ד תעניות כמו שהארכנו בסדר ההפסקות.
לטהר עצמם קודם תקון ערב ר"ח
סה. אכן צריך לטהר עצמם מבעוד יום במקוה טהרה אם לא נשמרו אך מאשה, וכל שכן אשר הוטמא במקרה הלילה חס ושלום שלא יגשו עוד טומאתם בם לקרבה אל המלאכה הדר המלכו"ת אשר הוזהרנו מפי הרשב"י ע"ה בכמה מקומות, רוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתקנותא דגרמי ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה וכו', ולפיכך האנשים הניגשים לקרבה אל התקון הלז יאותה למו להטהר עצמם מבעוד יום.
אופן שינהג מי שקשה עליו התענית ומיעוט השינה
סו. ואחר כך יסעוד סעודת הערב ויפסיק מבעוד יום, ומי שלא יעצור חיל לעמוד על נפשו בתענית לא עיכב אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו בלילה, וכן אם לא בכח יגבר איש לעמוד ניעור כל היום ההוא וכל הלילה יבחר לו אחד משניהם או היום או הלילה ויקבע לימודו בהם כאשר יוכל שאת לתקן הדר המלכות כאמור.
וכל ערום יעשה בדעת ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות ומבעוד יום אליו יאסוף בעלי אסופות ונאספו שמה כל ההדרים לכבוד הדר המלכות, ויכונו מחשבותם אך נגד ה' מתחלת הלילה עד אשמורת האחרונה תמיד כל הלילה לא יחשו.
הקדמה לסדר תקון "הדר מלכות" המיוסד לליל ערב ר"ח ויומו
סז. וכבר כתבנו בפרק א' דשבת בתקון זיו שדי להזהיר שלא ללמוד בלילה מקרא על כי המקרא הוא בחינת דינים והלילה גם הוא דינים ויעוררו הדינים יותר מדאי חס ושלום וכל הלילה שוה בשיעורו לענין זה, ועל כן המשכילים יזהרו להגות בעצם הלילה הזה בתורה שבעל פה כל אחד לפי שיעורו על כסא דוד ועל ממלכתו ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, ולבעלי משנה יאותה להם לעסוק בסדר נשים כי ראוי להתקן ולהתקשט הכלה הנעימה בו ויש בו ז' מסכתות בסוד בת שבע כנודע ומסכת שבועו"ת אתם.
סח. אכן לבאים בסוד ה' יאותה להם לקבוע סדר לימודם לכבוד הדר המלכות בלילה הזאת במאמרי הזוהר בסוד המלכות להאיר אל עבר פניה בסגולת לימודם כאשר הודעתיך זה פעמים בחלק זה את אשר הורנו הרשב"י ע"ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר עליונים למעלה בשורשן ומאורות נתן סביבות עוזם וכמו שאמר באדרא לחברייא, אנא חמינא תליסר אילין בליטין קמאי ונהרין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מינייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ.
הנה כי כן לתיקון פגמי המלכות אשר פגמו בעוונם, הנה הלילה הזה זמן תיקונם בהגות לבם תבונות בסוד ה' וירום מהג"ג מלכו ותנשא מלכות"ו ויהרוג מלכים אדירים אשר המליכו בעון פשעם ומלכותו בכל משלה, ועל כי ענייני סוד המלכות באו מפוזרים בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות על כן לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' ולחושבי שמו כאשר הורונו מן השמים, אנכי אספתי בעומרים במאמרים הבאים בזוהר ובתקונים המדברים בסוד המלכות ואחלקם לי"ב חלקים להגות בם מידי חדש בחדשו חלק אחד בכל אור ערב ראש חדש כמו שאסדרם לפניך סדר סדר לבדו ותכון מלכותו מאד.
תפלה קודם תקון "הדר מלכות" לליל ערב ר"ח
סט. וטרם הלימוד בבכי יבאו ובתחנונים לפני המלך ה' צבאות בנוסח זה.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו לייחדא י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים להגות בתורה בלילה הזה לקשר את נפשינו ולהדביקה אל שורשה להשלים אילן העליון ולהשלים האדם העליון לתקנו ולחבר הדודים יחדיו יהיו תמים ולהביא כל אומות העולם תחת יד ה' שכינתא צד"ק מלכותא קדישא ולהביא כל אלהים אחרים תחת רשות אימא עילאה כדבר שנאמר כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים, מלכות"ך מלכו"ת כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, ש'ועתינו ק'בל ו'שמע צ'עקתינו י'ודע ת'עלומות.
ויהי רצון מלפניך יְהָוֹה אלהינו ואלהי אבותינו שכל עמקי סודות תורתך הקדושה אשר בסוד כבוד הדר המלכות הוצק יסודם אשר בם נהגה בלילה הזה על דברתי מלכ"י צד"ק, תהא עתה עת רחמים ורצון לפניך להיות לימודינו נחת רוח לפני כסא כבודך ויהיה עולה לפניך כאילו השגנו כל הסודות החתומים בהם.
והיו למאורות על כס"א דוד ועל ממלכת"ו להכין אותה ולסעדה במשפ"ט ובצדק"ה כי עד צד"ק ישוב משפט ששו"ן ושמח"ה ימצא בה ה' הצדי"ק בקרבה לסמוך גאול"ה לתפלה עד יצא כנוגה צדקה כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח אגלי טל אורות ואד אמונים לא יכזבו מימיו נאמנים מרדת בשובה ונחת, פלג אלהים ממנו יצא שפע הצומח יצמח והגדל יגדל ויהי כבוד אדני לעולם, צדיקי"ם ירשו אר"ץ וישכנו לע"ד עליה ושילם נות צד"קך.
ומשם יושפע עלינו שפע רצון ורחמים, נוראות בצד"ק תענינו אלהי ישענו למחול ולסלוח מעוותתינו ואשמתינו אשר העוינו ואשמנו ופגמנו בכבוד הדר כבוד מלכותך צדק כל עולמים ונתנו פגם בקדשי שמים וקלקלנו צינורותיהם וימנעו רביבי השפעתם והרחבנו גבול הרשעה ופרצנו גדירה ושילחנו בעירה וביער בשדה תפוחים ובין אחים יפריד ומקום הצד"ק שמה הרש"ע, ואשר טמאנו הבית ומלאנו חצרות בית ה' חללים בתעלולים וגלולים בהכניס הקדש במקום הטנופת ונבנו במות התופת ונותץ מזבח ה' ונשחתו כל מקורות ונרפשו כל מעינות וגברה שפחה מצרית בת אל נכר, עתה בכח סגולת לימודינו תשוב ותבנה חורבות ואר"ץ הריסותך תבנה ותכונן והרשעה כולה בעשן תכלה ושבה והיתה לבער אל יהרסו לעלות אל ה'.
ואשר נואלנו ואשר חטאנו והורדנו מלכות דאצילות לשלשה ראשונות דבריאה או שהורדנו מלכות דבריאה לשלשה ראשונות דיצירה או שהורדנו מלכות דיצירה לשלשה ראשונות דעשיה או שהורדנו מלכות דעשיה לשלשה ראשונות דקליפה או לשלשה אמצעיות דקליפה או לשלשה תחתונות דקליפה או במלכות דקליפה, עתה בכח סגולת לימודינו בסודי המלכות אחת לאחת תשובנה אל מקום מושב יקרם כבראשונה, שאם חטאנו במצוות עשה ופגמנו בעולם העשיה ותפרד מיצירה ויפרדו תפארת ומלכות איש מעל אחיו ויעתק צו"ר ממקומה ותרד פלאים בשלשה ראשונות דקליפה, עתה תשוב ה' תתאה לעלות וליראות אל פני האדון ה' והעשיה תתחבר ביצירה, ושלשה ראשונות דקליפה אף המה ישובו לקדושה יתירה של העולם שלמעלה מהם.
ואם עברנו על מצוות לא תעשה ופגמנו בעולם היצירה ותפרד מהבריאה ויפרד התפארת מהיות תחת אמו ויעתק צו"ר ממקומה ותרד מלכות דעשיה בשלשה אמצעיות דקליפה, עתה תשוב ה' תתאה לעלות אל בית אימה ותעלהו עמה ונקרב בע"ל הבית אל האלהים והיצירה תתחבר בבריאה, ואם עברנו על כריתות ומיתות בית דין ופגמנו בעולם הבריאה ויפרד מהאצילות ותפרד האם ה' עילאה מעל הבן תפארת ישראל ויעתק צו"ר ממקומה ותרד מלכות דעשיה בשלשה תחתונות דקליפה, עתה תשוב ה' עילאה לבית המלכות ורוזנים נועדו יחד אם הבנים שמחה והבריאה תתחבר באצילות.
ואשר עברנו על חילול השם ופגמנו בעולם האצילות ותפרד החכמה מעל הכתר ויעתק צו"ר ממקומה ותרד מלכות דעשיה במלכות דקליפה, עתה בכח תורת קדשך אשר סגולתה לכפר אף על חילול השם מה שלא תועיל בזבח ומנחה, אתה תשוב תרחמנו ותשוב ה' עילאה אל הכתר ותעלהו עמה והחכמה באי"ן תמצא ויעלו כל העולמות איש על מקומו ועל כנו, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.
ותמחול ותסלח לאשר היינו מארבע כתות הרחוקים מלחזות בנועם נות צדק"ך והיינו אנשי לצון והגברנו ק"ך צירופי אלהים שבאחורי העולמות ועתה לא ראו אור אריך אנפין, ואף גם אשר היינו חנפי לב וסילקנו אף אור אבא ריבוע שם ע"ב, יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי ושורש ארבע אותיותיו שבאחורי אבא, ואף גם אשר היינו טופלי שקר וסילקנו אף אור אימא ועוררנו שכ"ה דינים שבה' עילאה ושכ"ה דינים שבה' תתאה, ואף גם אשר פגמנו בלשון מדברת גדולות וסילקנו אף אור ז"א סוד ו' תמונת הלשון, ונוסף גם הוא אשר פגמנו והיינו בעלי חימה וכעס ולא שתנו מוראת עול מלכות שמים לעומתינו והגברנו הה' גבורות העולים ש"ך כמספר ה' פעמים די"ן מאד"ני והם ש"ך דשכינה ולא חפצנו לבסם ולמתק דינם באלף דאדני העולה ינ"ה דשכינה.
אנא ה' מה נדבר ומה נצטדק כי בהעלותינו על לבבינו כל אשר הכעסנו דוה לבנו בחטאינו יחרד לבנו ויתר ממקומו, נפלו פנינו ותצלנה אזנינו חשכו עינינו מראות ושפתותינו כלו ודממו וימס לבנו כמים בקרבנו ויהי למים, ועתה אהא אלהי הרוחות הסכת ושמע אנקת צעקת עבדיך העומדים לנגדך בלב ירא וחרד רועש ורועד כפוף נבהל ומדוכה צועקים על אחריתנו זעים ונבעתים מאשמתינו כי חטאתינו על לבנו חרושה ועל מצחינו כנחושה אוי לה לאותה בושה, ואיך ובמה ומתי נוכל לתקן כל אשר עותתנו ולגדור כל אשר פרצנו ולבער הטומאה מן הקדש ולהוציא גלולים מבית ה', ואיך נעצור כח לעשות תשובה והיום קצר והמלאכה מרובה כי הרבינו ימים ושנים בארחות עקלקלות נתיבות לא סלולות לדכא תחת רגלינו את הנפש היקרה.
אויה לה נפשינו איכה השקינוך מי ראש ולענה ואיכה המיתנוך בידינו הבת היקרה, איכה עקרנוך ממקום החיים והקדושה למקום המות והטומאה וכמו שער בנפשנו לאם תבכה ותתיפח בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי קלני מראשי קלני מזרועי, ואיה נא כבוד האם על בנים ונחנו פשענו ומרדנו וטמאינו את היכלה פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה, אוי לנו אהא לנו אהא עלינו אנא נוליך את חרפתנו בן כסיל תוגת אמו.
ואם תפנה ה' אלהינו לחטאתינו אבד שברנו ותקותנו ואם תשמור עונותינו מי יעמוד לפניך מאז אפך, ובטובך הגדול תעורר רחמיך וראה בעין חמלתך צרת גופינו ונשמתינו וקבל ברוב רחמיך תשובתינו ולימוד תורתך הקדושה ותעניתנו היום לדפוק בשערי צדק צדק עולמים, צועקים בדמע לב וקוראים בשמך הושיעה אדונ"י המלך אל תעזבנו וביד זעמך אל תטשנו ואל לארך אפך תקחנו כי גלוי וידוע לפניך כי לא עלתה על לבנו להמרות עיני כבודך ולעשות נגד כוונתך אפס כי עז יצרינו הרע ועל כרחינו נטה ארחינו ומנע הטוב ממנו, דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים ופתע פתאום חיים בלענו, ואתה ה' בצדקת"ך תוציא מצרה נפשינו והעלה ארוכה ומרפא למעותתינו.
ויהיו למאורות כל השמות אשר החשכנו בעון פשעינו ושכינת עוזינו תמלא כד"ה ותעל ויאירו בה כ"ד קישוטי אורות מכ"ד צירופי אדנ"י, אדנ"י אדי"נ אנד"י אני"ד איד"נ אינ"ד דאנ"י דאי"נ דנא"י דני"א דיא"נ דינ"א נאד"י נאי"ד נדא"י נדי"א ניא"ד ניד"א יאד"נ יאנ"ד ידא"נ ידנ"א ינא"ד ינד"א.
והיה אור הלבנה כאור החמה מבריק ומבהיק עד להפליא במשפט האורים לפני ה' והיה המשכן אחד, חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן אבן שלימה וצדק יהיה לך, ותפקוד בחרבך הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בי"ם, ותמלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך ברחמים בצדק ומשפט ויכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא אלהים לבדך עליון לכל ממלכות הארץ ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, וגלה כבוד הוד מלכות דעתיק עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב ניצוצות פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ.