חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ימי הפורים · פרק ו - משלוח מנות - סעודת פורים - תוכחות
גדולי ישראל לא היו מפסיקים מלימודם בפורים
א. רועי ישראל אשר מעולם אנשי שם המסתופפים תמיד כל היום בטולא דמהימנותא ביתר הימים בבית מדרשם היו נוהגים שלא למוש מתוך האהל בימי הפורים האלה ובאים ללמוד בפני רבן כיתר שאר הימים כדאמרינן בפ"ק דמגילה, 63 רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן אמר ליה דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה ולא הוה אפשר למיכלא באורתא אמר ליה לא שמיע ליה למר וכו'.
אשר משם תתבונן עוצם חשקם בתלמודם כי לא משו מתוך משכנות בית מדרשם ללמוד בהלכות חמורות בימי הפורים יחד עם רבן ולא יעדרו דבר משאר הימים להיות כי השיגו לחזות בנועם עולמם בחיים וששים ושמחים לעשות רצון קונם, אשר באמת לזאת יקרא שמחה בעצם לעורר השמחה העליונה למעלה לא השמחה של הוללות וסכלות כאשר עלה על רוח רבים מעמי הארץ לומר אשר היום הזה יום שמחה הוא והותר ביטולה של תורה לשמוח ולרבות כל מיני שמחות.
אזהרה לבטלים מתורה בפורים ומרבים שחוק וקלות ראש
ב. וזה דרכם כסל למו לבוז כספם להביא אנשים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים פיהם בשירי עגבים ואהבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, וחטאים תרדף רעה ובכלותם מקול השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש, וכל האנשים והנשים אשר יחד אוספו לשמוע אל הרנה ואל התיפלות בשומעם הדברים מרים ומאררים יוצאים מפי מביעיהם ישמח לבבם ויתלהב יצרם וירגילם לערוה, ולא יבצר שם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה כי לשמחת מצוה הם עושים שימי משתה ושמחה כתיב.
ג. ואין בהם דעת ולא תבונה להבין ולהשכיל כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד, ולא יתכן שבא ציווי מצות השמחה להמטים עקלקלותם ריקים ופוחזים ההופכים ללענה שמחה של מצוה חלילה, אפס לחסידי עליון כי אזלת יד יצרם מלבותם וישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחת פקודי ה' ישרים משמחי לב ותלמוד תורה על ראש שמחתם, כמו שאמר החכם כי עת השמחה והגילה מבחן ומצרף לדעת אם אוהבים התורה או לא, משל לאדם שיש לו בן במדינת הים שבעת שמחתו יזכרנו כמו שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.
ולכן בעת השמחה אם יזכור האיש אהבת התורה נראה שאהבתה קשורה בנפשו, וכשהוא שוכחה בימי משתה ושמחה יורה על מיעוט חשקתו איתה, ובכן יתלהב היצר ויתחזק על עומדו וכשל השכל ונפל דמיון הלוחמים זה עם זה ונפל האחד וקם האחר שמאז אין לו תקומה ולזה ימנע ממנו מאז הדר התורה ויופיה, וזמן ימי השמחה מעבר מסוכן שאם ימשך אז אחרי השמחה של הוללות וסכלות וגבר עמלק וכאשר ירים ידו בתורת משה וגבר ישראל.
התעוררות עמלק בעון ביטול תורה
ד. ונוסף גם הוא עוז הדרה של תורה בעצם היום הזה יתר על שאר הימים בשתים, האחד אשר חכמים הגידו 64 ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים על שרפו ידיהם בתורה, כי כל זמן שעדת הישראלית נרפים מעבודתם בתורה מוסיפים כח בס"מ ומאשרים ומחזקים אותו וכלביא יקום ויתעודד וטרף ואין מציל, ועל כן כשרפו ידיהם מהתורה במדבר מיד בא זדון ויבא קלון.
ואיככה נוכל וראינו ביום אשר שם נפל שדוד והמן נפל, להחליף כחו בעון ביטולה של תורה ומעשים אשר לא יעשו כי בם יתגבר ועוז יתאזר, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ברוב ההגיון בה בעצם היום הזה יתר גדול מאד על שאר הימים באשר בה ישקיפו ויראו אם השג ישיגו לרדוף אחריו ולהכותו עד החרמה כי הזמן גורם להיות מעיר לעזור בסוד נפל תורא חדד סכינא וירמסו אותו העם בשער וימות ואין שני להקימו.
ה. ובהרפות ידינו מן התורה בימי צרת הכנעתו וכידו קרוב להתעורר בחימה שפוכה אשר היה טמון בארץ חבלו בנוקבא דתהומא רבא ויצא בעוז גבורתו אשר רכש ויבער בקרבו העמל והכעס שהיה טמון כל משך ימי אדר דבריא מזלייהו דישראל ורמס וטרף ואין מציל חס ושלום, מעתה קם דינא שבקרב ימי כידה של גבול הרשעה יאותה להחזיק בתורת ה' יותר משאר הימים הן מצד כדי להוסיף על נפילתה עד החרמה והן שלא לגרום שגוב נפילתם בכל גונדא דחימה כאמור.
גודל מעלת פורים משבועות, מספר "עוללות אפרים"
ו. ועוד בה אשר חכמים הגידו בפרק אמר ר' עקיבא, 65 ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' אמר רבי אחא מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר.
ואם בעל נפש אתה תוכל להבין ולהשכיל עוז הדר מעלת ימי הפורים האלה על יום מעמד הר סיני כי בהר סיני קבלו התורה מיראת העונש לבד עד שיכלו לפטור את עצמם בטענת אונס, והעבודה בזו היא בלתי שלימה לפי שהוא כמוכרח במעשיו ובסור המכריח ישוב לסורו, אמנם בימי אחשורוש אשר הערו למות נפשם למות על ה' ועל תורתו הנה בזה קבלו עליהם לעבוד את ה' מאהבתו לא מיראת העונש, ועבודה כזו היא המובחרת שלא תמוש ולא תמוט לעולם בשום סיבה שאהבה אינה תלויה בדבר חיצוני שבביטול אותו דבר תתבטל האהבה כמו הירא שיראתו תלויה בדבר, אמור מעתה כי ימי הפורים האלה הם הם יום מתן תורה שבטלו המודעא.
ומטעם זה אמרו רבותינו 66 שכל המועדות יהיו בטלים לעתיד וימי הפורים אין נבטלין ואסמכוהו אקרא דוזכרם לא יסוף מזרעם, כי כמו שהתורה נצחית ולא תשתנה ולא תתבטל בשום זמן כי לא תשכח מפי זרעו כן היום שניתנה בו התורה בעצם לא יתבטל לעולם כדי שיהיה רושם יום קבלת התורה קבוע לעולם לא ימוט.
סוד מ"ש בתקונים דפורים נקרא ע"ש יום הכפורים
ז. ומורי אמר שזהו סוד אומרם בתקונים 67 פורי"ם אתקריאת על שם יום הכפורים, כי מבלעדי פשטן של דברים להיות כי פורים בהוד ענף הבינה דעד הוד אתפשטת על כן יכונה פורים על שם יום הכפורים סוד הבינה כנודע, עוד רמז כי במתן תורה אז זכו לשער החמשים סוד הבינה כמו שאמרו בזוהר כי מ"ט ימי הספירה בסוד הז"א וביום החמשים זכו לבינה וחזרה אם על בנים, וימי הפורים אשר הם הם כיום מתן תורה בעצם כאמור על כן יכונה פורים על שם יום הכפורים סוד נהירו דבינה.
וכה רמזו במאמרם ליהודים היתה אורה, אורה זו תורה ושמחה זה יום טוב סוד נהירו דבינה לב שמח יין משמח כנודע, כי כשחזרה אורה זו תורה חזרה שמחה זה י"ט י"ט דבינה, ויקר אלו תפילין הם סוד השני כתרים שזכו בם ישראל בסיני ושמחת עולם על ראשם ב' עיטרין דחו"ב כנודע לחכמי המדע בסוד ביאור המאמר ההוא.
טעם נוסף לשמחה ויו"ט בפורים משום קבלת התורה
ח. והנה כי כן שפתינו איתנו היות ימי הפורים האלה נשגבים במהללן על יום מתן תורה מאד כי אין קיום הגט אלא בחותמיו, ומהצעה זו יראה לנו טעם לשבח לקביעות ימי הפורים האלה לימי שמחה ויום טוב.
במ"ש במר בר רבינא דיתיב בתעניתא כו' מספר "עוללות אפרים"
ט. ויתכן כי כה היתה הכוונה לחכמי התלמוד כשסיפרו על מר בריה דרבינא דכוליה שתא יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי אמרו 68 עצרת יום שנתנה בו תורה פורים מעיקרא להכי אתקן מעלי יומא דכפורי דתניא רבי חייא מדפתי וכו', כי יום מתן תורה ויום הכפורים וימי הפורים כולם יקראו יום מתן תורה, עצרת כפשוטו, יום הכפורים כמו שנאמר ביום חתונתו זה מתן תורה וביאר רש"י שם שיום כפור נקרא יום מתן תורה שבו ניתנו לוחות אחרונות, וימי הפורים כדאמרן.
ולפיכך יתיב מר בריה דרבינא בתעניתא לבר משלשה ימים אלו, עצרת יום שנתנה בו תורה, פורים מעיקרא להכי אתקן וכו' כלומר שמעיקרא לא היתה כוונת פנימיות מגמת התקנה כי אם מטעם קבלת התורה ובטול המודעא כאמור, לאפוקי עצרת דלא להכי אתקן מעיקרא שהרי בתורה לא נאמר אפס ביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה כמו שביארנו במקומו, אלא שמפני כבוד הדר מעמד הר סיני אשר שם נגלו להם האלהים וחוקות שמים וארץ כוננו לא עשאום כיום טוב ממש לדורות, עם כי אפשר שבאותו הדור עשאוהו כיום טוב גמור כמאמר הכתוב ליהודים היתה אורה ושמחה זה יום טוב.
להתחזק בלימוד התורה בפורים שאף בו נדונים על ביטולה
י. ומעתה מי האיש הירא ורך הלבב בלבבו יבין עוז הדרת ימי הפורים האלה ולא ימיש מתוך האהל לבלתי לכת אחרי תאוות הגופניות בלתי לה' לבדו, וכל אחד כפי שיעורו יהגה בחיבתו בתורת ה' תמימה כאילו היום קבלה ויתחנן לפני המקום ברוך הוא לבל יפקד רע על כל הימים אשר פנה אל כל חמדותיו ופרק עול תורת ה' מעל צוארו, כי כמו שבעצרת העולם נדון על פירות האילן וביארו המקובלים ז"ל דהיינו להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן כי הפירות הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא, והעולם נדון ביום ההוא על התורה שניתנה בו ועל עון ביטולה כמו שיתבאר במקומו בארוכה, וכן בימי הפורים האלה כי בו היתה ביטול המודעה וקבלתה בנפש חפיצה, הוא נידון על כל אלה וזכר כל היצור בא לפניו יצרי מעללי איש בעון אשמה זו.
מנהג חסיד אחד להרבות בתורה בפורים ולהוכיח רבים על זה
יא. וכן אמרו בספר החסידים על חסיד אחד שהיה דרכו להרבות בתורה וביראת ה' ביותר בימי הפורים האלה מטעם זה ומטעם אחר כי רוב העולם בעצם היום הזה פנו עורף וישליכו אחרי גוום עסק התורה ועבודתו התמימה ונדמה לרוב ההמון שבקרב הימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול מלכות שמים מעליהם וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח ורבים מהשוטים קלקלו בכמה קלקלות כל אחד קלקלתו מרובה מחבירו, והיה חש פן יהיה העולם שקול וברוב אשמת העם יכריע לכף חובה חס ושלום, ותמיד היה מאסף אליו בימים האלה כל חרד וצווח כי כרוכיא לאמר והימים האלה נזכרים ונעשים, אשריו לדור שככה לו בדורו.
יב. ומושל ברוחו ארחות צדיקים ישמור ושרת בשם ה' ויקבע עתים לתורה ביותר בעצם היום הזה כל אחד לפי שיעורו, הבעל מקרא במקרא והבעל משנה במשנה ובעל תלמוד בתלמוד ובעלי סתרי תורה בסתרי תורה.
ראוי ללמוד בפורים בסדרי הלימוד לחנוכה ולשבת זכור
יג. וכבר סידרנו בפ"ג דחנוכה סדר לימוד יפה אף נעים לימים ההם ולימי הפורים בתורה ובנביאים ובכתובים ובספר הזוהר והתקונים והוא תקון נפלא לתקן רבות רעות והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.
יד. ומורי נר"ו כשהודעתי לו סדר השנוי למעלה בפ"א בשבת זכור, עליו תטוף מלתי וערב לו לשוב עוד ולשנותו בימי הפורים ולשוב ידו שנית בתקון הנצחים אחרי כן וקבען חובה בבית מדרשו.
סגולת גבאי צדקה בימות השנה ובפרט בפורים
טו. ואשר אין בהם תבונה לא במקרא וכו' יפנה היום למצות מעשה הצדקה, וכגבור יצא לרוץ ארח לגבות מעות פורים לעמלי תורה להחזיק בידם ולתומכם אשר הוא משפר התקונים בעצם היום הזה להרבות עצמה לירכת"י המשכן כמו שנתבאר שם בפ"ג דחנוכה, ובו ירוץ לתקן את אשר רץ לדבר עבירה והתעוררו הרצים החיצונים שנאמר בהם הרצים יצאו דחופים רצים מסטרא אחרא לאבאשא להו לישראל ובגינייהו כתיב והעיר שושן נבוכה.
ובכח סגולת ריצתו למצוה זו ישוב היום להכניעם ויתעורר תא הרצים דסטרא קדישא לאגנא עלייהו דישראל משאר עמין ובגינהון כתיב והעיר שושן צהלה ושמחה כמו שביארו בספר הזוהר פרשת פקודי, 69 ומתוקן ומקובל להיות זה מכוונת גבאי צדקה כל הימים וביותר בעצם היום הזה.
ראוי להזמין עניים לשולחנו בפורים
טז. ואורח לצדיק להדר היום אחר עניים מרודים ולהביאם אל ביתו והיו באוכלי שולחנו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה כי אם לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות, וכל המשמח לב האומללים דומה לשכינה שנאמר להחיות לב נדכאים.
דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים במועדים
יז. וכבר בא בזוהר עונש המתרשלים בדבר הזה בפרשת בראשית דף י' ע"ב, פתח ר' שמעון ואמר כל מאן דחדי באינון מועדים ולא יהב חולקיה לקודשא בריך הוא ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכמה עקו על עקו מסבב ליה, חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד בגין דקודשא בריך הוא ביומייא אילין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי ובכי עלייהו סליק לעילא לחרבא עלמא.
אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמיך על בנך אמר לון וכי עלמא לא עבידת ליה אלא על החסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש וכו'.
דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים בסעודות של שמחה
יח. ושם נאמר שלא על ימי המועדים בלבד אמרו אלא גם על כל סעודה של שמחה זה לשונו, ותנינן בכל סעודתא דחדוה ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני ומסכני בביתיה ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן ואי לאו עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני סליק לעילא ומקטרגא עליה ע"כ.
תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם
יט. צא ולמד כמה החמירו בעונש הדבר ביתר הימים וכל שכן בעוז הוד הדר בעצם היום הזה שנצטוינו ביותר לשמח לב האביונים ומאוללים מאד ולרוץ מתנותינו אליהם כמו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, שיחזיק במעוזו כל אחד מאישי ישראל לכלכל חיים בחסד וחמלה יתירה ולכלכל את שיב"תם על שולחנו בכבוד והדר ועין טובה במדה טובה מרובה.
ולזאת יקרא שמחה בעצם, לא כשרים זהב להם הממלאים בתיהם עי"דן ועידנ"ים קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא והיה לאכול להם לבדם ואין לזרים איתם ותמונת עני ואביון הוא להם בבל יראה ובל ימצא, והיה לבבם זה להם כל הימים לא היו ימים טובים וימי הפורים חלוקים מימי הרעה כמשפט אלה החוקים אשר לא טובים, אויה להם אהה עליהם כי יפקד עליהם עון אשמתם ואם לא עכשיו מרה תהיה באחרונה, וכבר בא בארוכה תוכחת מגולה על זאת במקומה בס"ד.
לכן איש התמים ימלא ביתו מלא צדק ויהיו עניים באוכלי שולחנו בעוז הדרה של סעודת פורים, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט לפי שיעורו.
מצות משלוח מנות רומזת להארת שני כתרים שקבלו בסיני
כ. ועוד ממצות חובת היום היא מצות משלוח מנות אשר חכמים הגידו שתי מנות לאיש אחד, וגם הנה זאת חקרנוה כן היא באה על הוד הדר קדושת היום הד"ר הוא אשר אמרו הדור קבלוה בימי אחשורוש, ולעומת מה שאמרו שם 70 שקשרו להם לישראל שני כתרים וכשחטאו ניטלו מהם והן עתה שחזרו וקיבלו אותם ברצון ותהו על הראשונות - שמחת עולם שבה והיתה על ראשם וזכו לשתי מנות שבסיני, על כן באה הוראה זו לשלח איש את רעהו ואיש את קרובו שתי מתנות ומתנה אחת מהן מעכבת להורות על עוצם שתי הארות האלה שזכינו בם.
ביאור עובדא דרבי שלח לר' אושעיא עגלא תליתאה כו' ע"ד הסוד
כא. ואחשבה שאל זה ירמוז אותה שאמרו, 71 רבי יהודה הנשיא שלח ליה לרבי אושעיא אטמא דעגלא תליתאה ותלתא גרווי דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, ולדעתי לצד עילאה ימלל כי הנה מודעת זאת שר' יהודה הנשיא היה נשמת יעקב ולכן נשי"א נוטריקון נשמתו של יעקב אבינו.
והנה ביארנו בספר חמדה גנוזה סוד רידייא דדמי לעגלא תליתאה וכו' כי סוד הז"א שהוא מלובש בעטרין שמחת עולם על ראשו סוד הדעת שבו השמחה והחדוה ואז הוא עגל משולש ג' ווין, ולפיכך הראה לו רבי יהודה הנשיא כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו שחזרה הירך שחטף סמאל מן התפארת כשהוא בבחינת קטנות ולא בסוד עגל משולש מן שלש ווי"ן סוד משה יעקב יוסף כנודע, והוא סוד יעקב ששבה לו עתה הירך של עגל משולש סוד וו"ו, והנה נודע דג' מדות בסוד יין דגבורות שהן בינה גבורה הוד והן נמתקין על ידי ג' ווי"ן ולכן שלח לו כי נשלמו ג' גרווי יין שחזרה היום אם על בנים ונמתקים על ידי סוד ג' ווי"ן סוד עגל משולש ובזה נתקן הירך הוד ונמתקים הדינים שהן ג' גבורות שבג' ההי"ן שהם ג' גרווי יין.
כב. ועל זה השיבו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו כי בג' גרווי יין סוד ג' ההי"ן ג' נוקבין ג' גבורות אשר לפנים בינה ה' אסתלקת מהן ועתה שבו ומשלוח מנות איש לרעהו עד הוד ובכן מקבילות הלולאות אשה אל אחותה, ועל ידי עגלא תליתאה ומתנות לאביונים מאן אביונים יסוד ומלכות דלים ועניים ואבודים, וכשהז"א סוד יעקב מקבל ב' מתנות ב' עטרין משלח אותם ליסוד ומלכות, וזה היתה כוונתו לשלוח לו מן הירך אטמא דעגלא תליתאה ולא ממקום אחר יותר מובחר וגם ג' גרווי יין לא פחות ולא יותר וכלא רמיזא בחכמתא לחכמי המדע.
אין לשלוח מנה אחת לאנשים רבים או כלים
כג. ובעל נפש יקרה אל תהי הדרת מצוה זאת קלה בעיניו ויאשר ויקיים אותה כדינה וכמשפטה לשלוח שתי מנות לאיש אחד לפחות וליתר אחיו וריעיו דיו במנה אחת כי תשלום המצוה תשלם בפעם אחת ודיו, ורבים שגו בזה והנם שולחים מנות מרובות לכמה אנשים אחת לאחת ואין בהם גם אחת שתהיה כמשפטה ודינה ולא קיימו מצות משלוח מנות.
כד. וגם השולחים אל ריעיהם מיני מתנות של שאר מיני חליפות שמלות וכיוצא לא עשו ולא כלום שאין לשון מנות אלא לשון מאכל ומשתה דברים המענגים ומשמחים את האדם בסעודה, וטוב עין יאשר ויקיים שתיהן.
טעם שתקנו משלוח ב' מנות רמז לב' משתאות אסתר
כה. ויש בהן מהרמז לשני המשתאות שעשתה אסתר לרעהו אחשורוש כמין שתי מנות כדי לפייסו על ישראל ועל ידי שני משתאות האלה נעשה תשועת ישראל, ועל כן חייבו חכמים לשלוח מנות מידי דאכילה ושתיה בלבד לתת רמז לשני המשתאות.
תפלה ע"ד הסוד קודם מצות משלוח מנות
כו. ואשר הוא בא בסוד ישרים אל סוד המצוות ידרוש וראשו לאב יגיע ובלבד שיתן כנגד היסוד דאו"א שתי מנות לאיש אחד כמו שביאר הרב ז"ל, וטוב לנפש היפה לבטא בשפתים בעת משלחת מנותיו פרטי כוונותיו בנוסח זה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים, הנני בא לקיים מצות משלוח מנות לתקן את שורשה במקום עליון והמנות יהיו למאורות בשמים ראש מו"ר דרו"ר ברכות שדי"ם ורח"ם והיו למנות לרעהו הבן הבכור עד היסוד בו ולאחותו הקרובה אליו גם אליה יהיו למנות בהדרת תפארתה והיא תשלחם לרעהו עד היסוד בה, ולנו בני מלכים פרשז עלינו מזיז הדרת הארתה להאיר נפשינו רוחינו נשמתינו לעובדך בלבב שלם וליראה את שמך יראת הרוממות, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.
במשלוח מנות קודם פורים אין יוצאין י"ח
כז. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה השולחים מנות בערב פורים וכל שכן המקדימין יום או יומים, שמשפט האורים הנעשים במצוה זו לא נעשה אפס בעצם ימי הפורים, ומכל מקום אם שולחם ובאות ליד רעהו ביום הפורים שפיר דמי.
דין אבל במשלוח מנות
כח. והאבל חייב גם כן במשלוח מנות אפילו תוך ז' דהוי דברים שבפרהסיא ומצוה מדברי קבלה, וכן הוא על פי סודן של דברים שיש גלוי דאבא כנודע.
סעודת פורים מצותה ביום ולא בלילה
כט. עוד מחיוב מצות חובת היום מצות סעודת פורים, והנוהגים לעשות סעודת פורים לאחר המנחה יאותה להם להתפלל תפלת מנחה בעוד היום גדול ובתפילין ובטלית ככל הימים באופן שתהיה רוב סעודתם ביום, ולא כאשר שגו רבים לסעוד סמוך לערב ועיקר הסעודה נעשית בלילה אשר לא כדת דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. 72
וטעמא רבה איכא למילתא כי האור הנמצא בה הוא יסוד קדש עילאה ולכן צריך להיות ביום לפי כי זה הוא מדת יום, אכן אם היא נעשית בלילה נמצא נותן את השבח למלכות שמים מדת לילה ולא היא מפני כי השבח הוא מפני כי ה' הצדי"ק בקרבה וזה עיקר.
ולפיכך אף אם עשאה בלילה ואבוקות כנגדו לא עשה ולא כלום, והכי משתמע לישנא דרבא דקאמר בלשון שלילה סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.
מנהג הדלקת נרות בסעודת פורים וטעמו
ל. ויש מפרשים סעודת פורים שעשאה כעין לילה שאין אבוקה כנגדו וכו', ולכן מנהג טוב להולכים בתמים להדליק המנורה על השולחן כעין סעודת השבת כשבאים לישב על שולחנם לאחר המנחה כי אור הנר יפה לשמח את הלב ומוסיף התרחבות ומנוחה בלב, וגם מצותה בנר דתמן אור שמן משחת קד"ש עילאה ה' הצדיק בקרבה, וכן היה מנהג אדוני אבי מורי זלה"ה.
סעודת פורים לא יעשנה יחידי
לא. וכתב הרמ"ה שמבלעדי חיוב משלוח מנות איש לרעהו צריך כל איש ישראל שיזמין קרוביו ומיודעיו לעשות עמהם סעודת פורים אשר מתוך כך מתרבה השמחה של מצוה כי כשישב יחידי וגלמוד אי אפשר לשמוח ולפרסם הנס כראוי וכמו שכתב רש"י ז"ל בפירוש הכתוב משפחה ומשפחה שמתאספים יחד ואוכלין ושותים זה עם זה לפרסם הנס.
לימוד קודם סעודת פורים
לב. ויאסוף אליו כל חרד וישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחת התורה לפני סעודתם כמו שנאמר ליהודים היתה אורה אורה זו תורה ויועדו יחד להגות בסדר זה.
תורה, פרשת בשלח סימן י"ז פסוק ח' ויבא עמלק וכו', ופרשת זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' שבסוף פרשת כי תצא, נביאים, עובדיה סימן א' פסוק א' חזון עובדיה וכו' עד סופו, כתובים, תהלים סי' ז' שגיון לדוד וכו' וסימן כ"ב וסי' ל' וסי' קכ"א וקכ"ד ואחר כך במסכת מגילה.
ובזוהר פרשת תצוה דף קפ"ד ע"ב ת"ח ההוא שעיר כו' עד דף קפ"ה ע"א והמן נבעת מלפני המלך והמלכה וכו', ובפרשת שלח לך ריש דף קס"ט ע"ב אמר ליה ר"ש ודאי ידענא וכו' עד דתרוויהו יקומון כחדא באותו עמוד, ובר"מ ריש פרשת תצא וענשו אותו מאה כסף עד דף רע"ו ע"א וכבודי לאחר לא אתן, ובדף רפ"א ע"ב פתח ר"מ וכו' עד דף רפ"ב ע"א משם אורידך נאם ה'.
נוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הסעודה
לג. ואחריו לו יהיה חן בקול ששונים יצלח דברו לאמר, אתקינו סעודתא דמהימנותא שלימתא חדוותא דמלכא קדישא דא היא סעודתא דמטרוניתא דאתיין לה מוחין דאבא ואימא.
לישב בסעודת פורים בכובד ראש וכובע על ראשו
לד. ושוב יסדר את שולחנו כיד ה' הטובה עליו וישב על שולחנו מעוטר בכבוד והדר וכובע ישועה על ראשו לפני השלחן אשר לפני ה' וילבש גילה ברעדה כמדו.
תפלה ע"ד הסוד קודם סעודת פורים
לה. ויבטא בשפתיו פרטי כוונת סעודה זו בנוסח זה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים לקיים מצות משתה ושמחה היום לתקן את שורשה במקום עליון, והיו למאורות ברכות שדי"ם ורח"ם בהדר מלכות, ובקדושת האכילה אותיות אכ"ל י"ה תקח לה הדרת קד"ש עילאה שבח בית אביה ובקדושת השתי"ה אותיות ש"ת י"ה תקח לה מעבר הנה"ר שבח בית אימה והשתיה כדת לאסתר היה למנה וחיילים תגבר במדה טובה מרובה ומעז יצא מתוק ברב חסד יסוד הקד"ש באברתו יסך לנו, ונשבעה יין ונהיה טובים והיה יין הרקח לבסום ולא לשכרות במשך ז' יודי"ן דע"ב ס"ג דישראל סבא ותבונה העולים למספר יי"ן במשתה היין למען לא נשגה ובעבור תהיה יראתך על פנינו לבלתי נחטא ויתקלקל סעודה דמטרוניתא עולימתא שפירתא, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', יהיו לרצון וכו'.
אזהרה שלא להפריז בשתיה יותר מכדי ביסומו
לו. ושוב אחר עתירתו יתקדש במותר לו באכילתו ובמשתה היין לאכול ולשתות יותר מכדי רגילותו שיעור מה עד יבוסם ולא יפריזו על המדה כשוטים שקלקלו פן יפרוץ בהם האספסוף אשר בקרבם לצאת מן השורה ולפרוק עול מלכות שמים מעליהם בסעודה ולהוציא דבר לפני האלהים אשר לא כדת של תורה חלילה פן יהיה להם שכר פרי הבטן לפתן וכריסם לקרץ והמשתה למשטה והמאכל למאכלת.
אויה להם למפריזים על המדה כי גמלו לרוחם רעה כי פעולת האידים אד יעלה עד להשחית קדושת היום ולקלקל סעודה דמטרוניתא וכן לא יעשה, ומושל ברוחו יהיו לטוטפות בין עיניו נוסח אתקינו סעודתא כו' ונוסח התפלה הנזכרת אשר ביטא בשפתים לפני הדר סעודתו.
מכשולים המגיעים ממשתה היין
לז. ובכן אם בעל נפש היפה הוא יראה ורעד יבא בו ומורא לו יעלה על ראשו לעמוד על שולחנו כמלאך לפני האלהים ולא יפנה דרך המטים עקלקלותם בפסקי תוספות על פסקי הרוש ולענה באמור להם חייב איניש לבסומי בפורייא וכו' עד להשחית בקול צוחה על היין בראש כל חוצות ותבקע הארץ לקול שירי עגבים היוצא מבית בליעתם.
לח. ונשותיהם יותר מהם יוצאות בשיר ונמשכות בשיר אחריהם, וישנו את טעמם ומראיהם לתת על פניהם מסוה, ולכולם יהיה חליפות שמלות ועל כל גבר יהיה כלי אשה היו לנשים, ונשים לו שם רעולות ופרופות ויתנכרו בבגדי הגברים גם המה עד אשר כל רואיהם לא יכירום ולא ידעו ולא יבינו להבחין בין איש לאשה, וילכו להם בתופים ובמחולות ונשמע קולם בבואם קול ענות בחירופים וגדופים כבולות ושחוזות בחרוזות ובדברי הבאי והיתול.
גם אלה ביין שגו בשכר תעו מדרך השכל, שתו וישכרו עד אשר נפטרו מידי חיובם לבלתי הבחין בין ארור המן לברוך מרדכי עד אשר הם מריקים שכר פרי הבטן קיא צואה בלי מקום כהריק אשפתות מן הזבל עד זיבו"לא בתרייתא, וכאלה חוקים אשר לא טובים אשר לא ימדו ולא יספרו מרוב.
אויה להם אהה עליהם, הכזה יהיה יום משתה ויום רצון לה', ומאין הרגלים למנהגים מקולקלים כאלה ולהעמיד תילי תלים הלכות בי"א תיבות אלו חייב איניש לבסומי וכו' מקרא מועט והלכות מרובות עד העלות חרון אף ה'.
אזהרה על חומר האיסור של מחברי "מסכת שכורים"
לט. ורוח זנונים התעם בחובר חבר מסכת שכורים במשפט השכרות בימי הפורים האלה במליצת הוד הדרת דברי חכמי התלמוד, ושמותם ישא על שפתיו ויעבירם אל החבית ואל הכד, אשר אין ספק כי מי שחיברן ומי שהעתיקם ומי שהדפיסם וכל שונה בם עתידים להכוות בגחלתה של תורה והתורה חוגרת שק עליהם לאמור עשאוני בניך וגו'.
ובחיי ראשי כי כשהראוני חיבור הרע ההוא וקריתי בו שורה או שורתים חשך משחור תארי מרוב הצער שהרגשתי על חילול הוד הדרת תפארת עוז התלמוד אשר בצילו נחיה בגוים, והנה החכם הטיפש ההוא מה יענה ליום פקודה כי אסף רוח בחפניו בתלי תלים של הלכות ואנחות במקרא מועט הלז אשר אמרו חייב איניש וכו', ובפסוק שמע ישראל אשר הוא עיקר יחודו של יוצר הכל לא דקדק בו כל כך במשפט כוונותיו ותעלומותיו הרבים כאשר עשה לנגינות שותי שכר וה' הטוב יכפר בעד.
גדר חיוב השתיה שחייבו חז"ל בפורים
מ. ולו חכמו ישכילו את מאמרם חייב איניש לבסומי וכו' ולא אמרו להשתכר אפס לבסומי ביסום בעלמא מעט יותר מכדי רגילותו ומעט אשר היה לפניו יין מל"כות רב כיד המלך, וינום ויישן מתוך משתה היין נים ולא נים תיר ולא תיר לא ידע שכול להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.
מא. ואם מצינו לחכמים כמה מעשים תמוהים כההיא דקם רבה ושחטיה, 73 הנח לחכמים הראשונים אשר טובה צפורנן מכריסנו חסידי עליון כי אזלת יד יצרם מלבותם להם יאתה לרבות כל מיני שובע שמחות, אך בזמנים אלו ראיתי בני עלייה והנם מועטים והרבה היין עושה, והלואי בהיות השמחה משוערת כהלכתה במדה ובמשורה לא ידעו שבעה לא יריעו ולא ישחיתו בפאר הדרת היהידות ולא יעדרו דבר שלא כדת של תורה.
תוכחה למבטלים ק"ש ותפלה וברכות מחמת שכרותן
מב. וכל שכן כי בצאתם חוץ מהשורה עלולים לפרוק עול מורא שמים מעליהם מאין פנות לפנים ולא לאחור ויאכלו גם אכול מיני פירות ומיני מגדים בלתי ברכה, ויבוזו בעוז הדרת ברכת המזון לברך אותה בלא לב ולב גם בלא דעת שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר ולא יהיה אלא כמצליף אחת למעלה ושבע למטה, וישכחו מלהזכיר עזוזו יתברך ונפלאותיו אשר עשה בשפר נוסח על הנסים.
והאחרון הכביד מצות קריאת שמע של ערבית אשר ברוב כובד משא ראש פתנים יינם אשר בקרבם השליכו אותה אחרי גוום וכל רוח אין בקרבם לכוין אפילו פרשה קטנה שבתפילין וכל שכן על שאר התפילה, ושם תהי תפילה בקלות ראש כברחובות קריה וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח ישתקע הדבר.
מי בקש זאת מידם לחלל הדרת עבודת ה' על מצוה מדברי קבלה, ולא יתכן ויעלה על רוח לב איש שיתקנו דבר לקלקל ולהיות החטא נעשה להם כהיתר חלילה, ומה גם בעצם ימי הפורים כי בו נכנסנו לברית לקיים כל דבר באהבה וברצון, ואיך ומה בפרק המקבל באותו פרק ובאותו מקום נשחית נחלת עבדי ה' וצדקתם אל גיל כעמים.
דברי התעוררות להעלות זכרון הגלות ביום השמחה
מג. כי על כל אלה אתם אחי וריעי אל תפנו אל האלילים הבל המה מעשה תעתועים, שיתו לבכם לחולה רעה אשר נהיה על הארץ עם הקדש פזורים ונפוצים נתונים נתונים המה בין העמים דוויים וסחופים, הודם נהפך עליהם למשחית זה כמה ימים רבים ורעים ועינינו רואות וכלות עד מתי קץ הפלאות, ומדוע לא תשיתו לב צרת המקום ברוך הוא על בניו הנאהבים והנעימים אשר מידי ימים ימימה וביותר בימי השמחה קול לו קול אליו קול המרבה להתיפח על בניו לאמר, אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם.
ומה יתאונן אדם חי על ראש שמחתו בזכרון אלה הדברים הממררים את הנפש היפה וזאת ישיב לבו לאמר, כי אילולי חיוב מצות משתה ושמחה אשר הטילו עלינו אנשי כנסת הגדולה יאותה לנו שנצום ונצעק אל ה' אלהי אבותינו בקרב אלה הימים אשר ימי נסים היו לישראל על צרת השעבוד המר והנמהר אשר עזבנו ה' לאורך ימים מה שלא היה לעולמים, השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה חלילה.
מד. אכן להיות כי בא הציווי אלינו ביום טובה היה בטוב, נגילה ונשמחה בישועתו והודות והלל לה' עזוזו ונפלאותיו אשר עשה ולעתור ולרצות לפניו על גאולתנו ועל פדות נפשינו כימי עולם וכשנים קדמוניות יראנו נפלאות בזכות מרדכי ואסתר צדיק וצדק אשר חכמים הגידו כי הגאולות נרמזו בפסוק א"ם הבנים שמחה, גאולת מצרים היתה על ידי א'הרן מ'שה, גאולת אחשורוש על ידי א'סתר מ'רדכי, גאולה אחרונה על ידי א'ליהו מ'שיח לתקן עולם במלכות שדי והיה ה' למלך על כל הארץ ביום יהיה ה' אחד ושמו אחד.
חובת בית דין למנוע מתערובת אנשים ונשים בפורים
מה. וכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ו מהלכות יום טוב, חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה ע"כ, ורועי ישראל עליהם מוטל להכריז על הדבר לפני ימי הפורים להקדים אזהרה לצרה ולאיים על הדבר בכל מיני איומים על כל היוצא מן השורה.
בענין איסור לא ילבש וכלאים וגזל בפורים מספר "הזכרונות"
מו. ומעלת החכם החסיד כמה"ר שמואל אבואב נר"ו כתב בספר הזכרונות, כל ימינו נצטערנו בדברי הגהה אחת הבאה בסוף א"ח סוף סי' תרצ"ו בשם מהר"י מינץ ז"ל, מה שנוהגים ללבוש פרצופין בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן, וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול הואיל ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר, ובודאי שדברים תמוהים הם שיעקר לאו גמור מן התורה בטענה שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא, ובעמי הארץ תחת כוונה יש כוונות לא טובות ומעשים אשר לא יעשו כמו שיתבאר.
מז. וראינו לחכמים ז"ל התנאים והאמוראים אשר היה כח בהם לנגוע בגופי התורה שתמיד בכל זמן היו גוזרים גזרות ומבטלים מצוות עשה בשב ואל תעשה מדאגה מדבר שלא יבואו לעבור על מצוות לא תעשה בקום עשה כשופר ולולב כשחל להיות ביום השבת והרבה כיוצא בהם ולעתים רחוקים היו עוברים על מצות לא תעשה משום עת לעשות לה', ולא היו באים לידי מדה זו ליטול את הרשות הניתן להם מאת אדון הכל אלא בדוחק גדול וכשהשעה צריכה לכך כמו שעשו הנביאים גם כן בחמלת ה' עליהם לפי שעה כמו שהוא פשוט בספרים.
מח. ואם לאיזה רב מובהק לגודל חכמתו ובקיאותו נתברר לו בדברים אלו וכיוצא בהם איזה היתר, נראה דראוי לו להסתירו בלבבו כי בזה הדבר מבואר שלא יחטא, ולא עוד אלא שזכות תחשב לו והרי הוא קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד כי דברים כאלו יש להם פנים לכאן ולכאן ואם היום נגלה אחד להיתר אולי למחר יגלו פנים לאסור כמו שראינו בנדון דידן שיתבאר בסמוך.
והמעלה אותם על ספר ממילא מתפשטים והולכים הם והתקלה שלא תבא הלא היא פשוטה, כי מאז טרם יציאת דבריו לחוץ הנוהגים היתר בדבר אולי לפעמים יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב מה שאין כן כשיראה הרואה שאין פקפוק בדבר, ולא עוד אלא שחס ושלום נקל הוא שיתוספו עליהם בראותם פשיטות ההיתר.
מט. גם לבישת כלאים דרבנן היתר בלא טעם הוא כי לא נמצא בתשובה ואין בו אלא מנהג בעלמא כמו שנראה מדברי הרב בעל הלבושים ז"ל, והוא דבר זר ורחוק ממנהג של רבותינו הקדושים שהיו מפקחים על גזירותיהם ועל תקנותיהם לבל יהרסו ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והם עצמם לא התירום כי אם בשעה ובמקום הנראה להם להיתר.
ודבר פשוט הוא שהבא ללבוש בגד כלאים בשמחת הפורים לא ילך להבחין אם הוא מדרבנן או מדאורייתא ולא יטריח עצמו לשאול לחכם על זה, כאשר הוא ידוע למי שראה הנוהגים בכך שעל הרוב זה הולך אצל הגוי ושואל ממנו בגד אחד וזה הולך אצל גוי אחר ושואל ממנו בגד אחר וכן על זה הדרך ולובשים אותם ומתחפשים בהם, ורובן ככולן יש בהם כלאים מהם מדבריהם ומהם מן התורה.
נ. ואמנם בענין חטיפת המאכלים איש מיד רעהו אף על פי שהדבר קשה אין עלינו להשיב עליו מאחר שהנוהגים כך ויתרו על ממונם הפקר בית דין הפקר, ומכל מקום כתב הרב בסי' תרצ"ה, ונראה לי דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך אבל אנו שלא נהגנו כך אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לענין זה ע"כ.
נא. והנה זיכנו ה' יתברך והקרה לפני מה שכתב בזה הרב בעל בית חדש בטור י"ד ס"ס קפ"ב וחייב אני לכבוד ה' להעתיק דבריו, גם הלשון שהביא מהרב בעל ספר יראים לענין לאו דלא יהיה כלי גבר על אשה וכו' ואעתיקנו באחרונה אולי יראו וישמעו ויחדלו כי רב גדול מהקדמונים היה ויצא שמו וטבעו בעולם.
וזה לשון הרב ב"ח, ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שאמרנו בדברים העשויים לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות, וכבר השיב הר"י מינץ ז"ל על זה כמבואר בתשובתו ואמר דכיון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור ודומה להעברת שער בית השחי וערוה כדי שלא להצטער או ראיית מראה כדי שלא יחבול בו במסתפר בעצמו.
ולפע"ד נראה דדבריו בזה דחויים המה ממה שכתב הר"א ממיץ בהדיא דאף במשתאות של חתן וכלה איכא איסורא, אלמא דעל מה שעושין משום שמחת מצוה אינו דומה לעושה כדי להנצל מן הצער, וכן בדין דלינצל מן הצער אי אפשר בענין אחר אבל לשמחת חתן וכלה ולשמוח בפורים כבר אפשר בהרבה מיני שמחה ולא יעבור על לאו דלא ילבש, ואין ספק שאילו לא היו נעלמים דברי הר"א ממיץ מהר"ר יהודה מינץ לא היה כותב כן.
נב. עוד כתב מהר"י מינץ דכיון שיש היתר בפורים לחטוף המאכל ואין בזה משום גזל הכי נמי לענין שינוי לבישת בגדים, ותימה דבדבר שבממון ודאי אמרינן דהפקר בית דין הפקר וכדכתבו האחרונים דאין להזמינם לבית דין על ככה אם לא עשו שלא כהוגן כפי מנהג העיר על פי טובי העיר, והיינו טעמא משום דאין היתר אלא במה שהפקירו טובי העיר אבל בדבר איסור אין כח בשום בית דין להתיר משום שמחת מצות פורים בדבר שהוא אסור מן התורה או מדבריהם, ואם כן מה שמשנים בגדיהם בפורים מאשה לאיש ומאיש לאשה כדי להתדמות ובדברים שהוא לנוי ולקישוט אסור מדאורייתא לרבי אליעזר בן יעקב וכל הפוסקים פוסקים כרבי אליעזר בן יעקב.
ואף לת"ק דהעברת שיער מדברי סופרים והוא הדין שאר תקוני אשה לנוי וליופי נמי מדברי סופרים וקרא דלא ילבש אינו אלא שלא ישנה איש ללבוש בגדי אשה ולילך בין הנשים, מכל מקום איכא איסורא מדבריהם במה שהוא לנוי ולקישוט וכל שכן הוא מהעברת שער שאינו ניכר ואסור מדברי סופרים כל שכן בדבר הניכר וגלוי, ועוד דגם לובשין שעטנז, ועוד דנמשך מזה שילך האיש בין הנשים והאשה בין האנשים לניאוף, ועוד הדבר הרע ביותר הוא שמכסים פניהם בפרצופים שלא יכירום.
נג. ואין עלינו לומר בזה אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן במסכת שבת ריש פרק שואל ואף באיסורא דאורייתא אמרינן הנח וכו', אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולשומעים בקולו שלא יעברו על איסור לאו לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה ותבא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד עכ"ל.
נד. ומכל מקום במה שכתב ז"ל ואף באיסורא דאורייתא אמרינן הנח וכו', לאו מילתא פסיקתא היא שלא נאמר זה אלא דווקא במידי דאתי מדרשא כגון תוספת עינוי דיום הכפורים אבל בדבר שהוא מפורש בכתוב לא, וצריך למחות ולהעניש עד שיפרשו כמו שכתב הרא"ש ז"ל בריש המביא בשם בעל העיטור ז"ל וכן כתב ה"ה ז"ל בסוף פ"א מהלכות שביתת עשור.
נה. (א"ה, יש להליץ קצת על המנהג מההיא דפרק אין מעמידין דף כ"ד ע"ב אההיא דר"א שפוסל בכל הקרבנות כולם משום רביעה, ופרכינן ואת הפרות העלו עולה לה' ומשני הוראת שעה היתה, ופירש רש"י מפני נס שנעשה על ידיהן שהביאו הארון מעצמן וכו' אלמא שמאהבת הנס שרינן אפילו איסורא דאורייתא ע"ש).
נו. וזה לשון הר"א ממיץ בספר יראים צ"ו, הלכך יזהר אדם שלא יתקן עצמו בתקוני נשים והכל כמנהג המקום לתקן ולהיות מלבושיהם חלוקים ממלבושי נשים, מכולן מוזהר אדם שלא לתקן ואשה במלבושי האיש שאין כיוצא בהם במלבושי אשה, וללבוש אפילו דרך עראי ואפילו בדרך שחוק אסור שהרי לא חילק הכתוב בין קבע לעראי, ולפי שראיתי בני אדם שלובשין במלבושי אשה עראי וגם האשה במלבושי האיש עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בעניינים הרבה כתבתי כן עכ"ל.
חובת ראשי הדור להרים מכשול מדרך העם
נז. ודברים הללו מוטלים על החכמים רועי ישראל לפרסם איסורן ברבים להרים מכשול מדרך עמם כי לכל העם בשגגה באין מבין חומר איסורן של דברים ואשמם בראשיכם כתיב, וכבר העתקנו בכמה מקומות לשון הזוהר רות דדיינא אית ליה למרדף למידע בתר עובדי מתא ואי לאו איהו אתפס בחוביהו ולא יימא דיינא אנא למידן בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי מתא תליין על קולריה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו אתפס בחובייהו ובשעתא דדינא אתער על עלמא איהו אתדן בקדמיתא ע"כ, ובפרק ט"ו דשבת הארכנו בתוכחת מגולה בזה.
דברי תוכחה לדרוש בקהל בימי הפורים
נח. ואשרי הדור שככה לו חכם ירא אלהים להוכיח בקהל עדתו מידי שבת בשבתו על פרצות אחינו בית ישראל וביותר בחגים ובמועדים אשר רגל השן מועד ביותר, ויתר גדול מאד בימי הפורים האלה להזהירם על כל אלה ולהודיען כי לא יתכן כי יתקנו מרדכי ובית דינו מצות משתה ושמחה לעבור את פי ה' אלהינו ולהיות החטא נעשה להם כהיתר חלילה.
ולא אמרו אלא חייב אדם לבסו"מי ביסום הנפש היפה כי תגל ותשוש בשמחה של מצוה ולבסם עוצם הדינים ולהגביר את הרחמים עד שיהפכו מאריהון דיללה ויבבה לפרקלטין על דרך מה שאמרו בזוהר ויקרא, 74 רבי יהודה אמר אכלו ריעים שתו ושכרו דודים אילין כל מארי יבבא ויללא דאתבסמו כולהו ואתברכו כחדא דהא מסעודתא דמלכא מתהניין כלא וכו', וכלפי זה אמרו חייב איניש לבס"ומי בפוריא לבסמא מאריהון דיבבא ויללא שיהיו נהנין מסעודתא דמלכא באופן שבהבסמו לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שלא יבחין בין האוהב והשונא באשר גם אויביו ישלים איתו ואין שטן ואין פגע רע בסעודתו.
נט. וכזאת וכזאת ימלל בדברי כבושים בקהל עדתו לאמר, בואו אחי בואו ריעי חוסו על כבוד היוצר ברוך הוא האל הנותן נקמות לנו וידבר עמים תחתינו אשר מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו, ואילו פינו מלא שירה כים ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע אין אנו מספיקים להודות ולהלל על אחת מאלפי אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות הניסים והפורקן אשר הפליא הוא יתברך חסדו ואמיתו לעשות איתנו ביתר הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה.
והגמול הזה יקוה המקום ברוך הוא מאיתנו אחר כל הטובה אשר גמלנו כי נגמול ונשלם רעה תחת טובה במשתה היין הרבה ולצבות בטן כבהמה ומותר האדם מן הבהמה קיא צואה בלי מקום ומעשים אשר לא יעשו, חלילה לעדת עריצים המקדישין ומעריצין תמיד את קונם לפרוק עולו מעל צוארן על עשה דדבריהם.
סדר סעודת המועדים לצמים בימות השנה
ס. ובעל תשובה המתענה בכל יום צריך להזהר שבימים שיאכל כמו בשבתות וימים טובים וראשי חדשים ופורים שלא יאכל אלא דברים דקים הנוחים להתעכל מפני כי שינוי וסת תחילת חולי מעים, ואפילו מהדברים הטובים לא ימלא בטנו פן יחלה ונמצא מבטל קריאת שמע שחרית ערבית שהיא מצות עשה מן התורה, וכן קדושה ברבים שהיא מצוה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כמו שאמרו בזוהר פרשת אמור.
וכן נכשל שחביריו נמנים לדבר מצוה ומתפללים בבית הכנסת בעשרה והוא אינו נמנה עמהם, והרגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל עליו, וגם אינו משלים רמ"ח תיבות שבקריאת שמע שפירשו במדרש רות מהזוהר שחסרון לא יוכל להמנות הם שלשה תיבות החסרים בקריאת שמע לתשלום רמ"ח ושליח ציבור חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח, והקורא קריאת שמע שלא עם הצבור אינו משלים רמ"ח איבריו ועליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, גם יתבטל מתלמוד תורה שהיא מצות עשה מן התורה והכל מפני סכלותו כאומרו אולת אדם תסלף דרכו.
אזהרה לנמשכים באכילה ושתיה ביום הפורים
סא. והחכם עיניו בראשו ויהיה גבור כובש את יצרו ולא ימשך אחר תאותו בפרט בפורים שהסעודה מדברי סופרים יש להזהר שלא ימלא בטנו שכר ויין הרבה שיכבד ראשו ואיבריו כדרך חלושי הבריאות ויחלה ויבא לידי ביטול תלמוד תורה ביום שלאחריו או להתפלל שלא עם הצבור כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת מבני עמינו לישן עד ארבע שעות וכמעט דלתי בתי כנסיות הן ננעלין, מי צוה כן מי גזר כן ולא אשכחן עשה דדבריהם דוחה עשה מן התורה.
סב. ומושל ברוחו יהא תמיד חרד וירא מן הדין ולא ישכח כמה הכעיס בעונותיו את הבורא, וצריך לקיים אף בימי השמחה שוב יום אחד לפני מיתתך שאם היה יודע שבקרב ימי השמחה ימות כמה היה ירא וחרד והיה משכים לקרות בתורה וכמה מעשים טובים היה עושה ולא היה נמשך אחר תענוגיו, כן צריך שיעשה כל ימיו לתקן את אשר עוות בימי השמחה, וצריך זהירות גדול ביותר בקרב הימים ההם כי קרוב הוא לימשך אחר תענוגיו ויצרהו יפתהו, שיזהר לבלתי ישוב לסורו ויהיה ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו כמו שאירע לכמה שחזרו לסורם מחמת אכילה ושתיה.
מנהג קדמונים לעשות סעודת פורים בבוקר
סג. ומנהג טוב להולכים בתמים להיות עושים סעודה זו בזמן סעודת יום השבת ומושכים סעודתם עוד מעט משאר סעודות ומטיבים את לבם ומהללים לשם תפארתו יתברך בשירות ותושבחות ובסיפור מעשה הנס לבניהם ולבני ביתם ושוב מברכים על מזונם בכוונה ישרה ומזכירים מעין המאורע בלי שום פקפוק בברכת הארץ וינוחו את ראשם מעט, ובהגיע זמן המנחה כמו כן יכוונו את לבם לאביהם שבשמים וכמו כן בערבית בכוונה טובה ורצויה ולא יעדרו דבר, וכן היה מנהג חסידים הראשונים האיתנים.
והתופס במנהגם ישכיל עשו וקרוב לשכר הרבה יותר מדאי מהשכר אשר היה מקוה בהשתתף עם סובאי יין אשר עד אור הבוקר יעשוה ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם אשר לא טובים ורחוק מן ההפסד בשגם לא יענש.
בסעודת פורים שאחר מנחה יזהרו משתית יין סמוך למעריב
סד. ואשר אי אפשר לו לעשותה בזמן סעודת שבת ויום טוב ועושה אותה אחר המנחה, יהיו עיניו בראשו להזהר בשתייתו לפני תפלת ערבית שיהא דעתו מיושבת עליו לכוין את לבו להתפלל תפלת ערבית בעונתה.
אזהרה לעיירות המסופקות להקדים קריאת המגילה בליל ט"ו
סה. ובעיירות המסופקות שקורין המגילה בי"ד וט"ו ראוי להזהר ביותר לקרותה בכוונה ישרה ולא יעדרו דבר, ולא יניחוה עד אחר גמר הסעודה כי קרובים להתקלקל במשתה היין וישכחוה או פן תהיה אמירתה בקלות ראש אחרי כן ולפיכך כל הקודם זכה ישא ברכה.
ושוב אחר ערבית גיל יגיל עם בני ביתו גילה אחר גילה בסיפור אותותיו ונפלאותיו יתברך מעשה ה' כי נורא הוא כי בזה שמו הגדול מתגדל בעולם, ושוב ישן ינוח לו כפעם בפעם להשכים לבית הכנסת להתפלל תפלתו עם הצבור וקריאת שמע דאורייתא כמו שנתבאר.
דיני י"ד אדר שחל בערב שבת
סו. וכשחל י"ד ביום השישי, אפילו הנוהג לעשותה תמיד אחר המנחה על כל פנים ביום שישי יהא זריז ונשכר לעשותה בשחרית מפני כבוד השבת שלא לקלקל סעודת שבת, שהואיל וצריך להיות רוב הסעודה ביום לא ישאר לו תאוה לאכילת סעודת שבת ויהא קץ במזונו ואין זו כבוד שבת רב הקדש וכן ראוי לנהוג.
סז. וליושבי ירושלים ואגפיה יקראו המגילה ומשלוח מנות בערב שבת, והסעודה בשבת כמו שכתב הרלב"ח ז"ל. 75
לומר בפורים מזמור צ"ח קודם ברהמ"ז
סח. ולפני ברכת המזון בסעודת פורים יאמרו בנעימה קדושה מזמור סימן צ"ח מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.
ציונים והערות לפרק ו
63) מגילה דף ז' ע"ב. 64) מכילתא סוף פרשת בשלח. 65) שבת דף פ"ח ע"א. 66) מדרש משלי פרשה ט'. 67) תקו"ז תקון כ"א דף נ"ז ע"ב. 68) פסחים דף ס"ח ע"ב. 69) זוהר פקודי דף ר"נ ע"א. 70) שבת דף פ"ח ע"א. 71) מגילה דף ז' ע"א וגירסת המחבר כפי גירסת העין יעקב. 72) מגילה דף ז' ע"ב. 73) מגילה שם. 74) זוהר ויקרא דף ד' ע"א. 75) עי' שו"ת הרלב"ח תשובה ל"ב, ואמנם העיר בזה ר' ב. מועלם שליט"א כי הסכמת החמ"י עם הרלב"ח היא רק לענין סעודה, מיהו לענין משלוח מנות פליג עליה דאילו להרלב"ח שולחין מנות בשבת ולהחמ"י שולחין בע"ש, עוד העיר ר' מ. גולדמן שליט"א כי בספר חוג הארץ שחיבר כמוהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זצ"ל סק"ו וסק"ט הורה בבירור דלא כהחמ"י ונמשך אחר הוראת הב"י שיש לאחר הסעודה ליום א', אלא שכתב שם דכ"ז לענין הוראה אבל לצאת ידי כל הדעות החמיר על עצמו לסעוד ולשלוח מנות בין בשבת ובין בראשון, ואילו לשלוח מנות בערב שבת כהחמ"י לא חייש כלל.