אור ברסלב
חמדת ימים ב ימי הפורים

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ימי הפורים

ימי השובבי"ם

בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה הודו לו ברכו שמו

פרק א - ערב ר"ח - חודש אדר - פ' שקלים וזכור - תוכחות

מעלת חדש אדר

א. יתהדר הוד ועוז החדש הזה רב הקדש ועוזו בשחקי"ם, ירום ונשא גבה מאד ממעל לחש"ב עו"לת חדש בחדשו, קרנו תרום בכבוד והוד ידו נטויה לאד"ר ולרומם קרנן של ישראל למעלה, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל לשלוט המה בשונאיהם ומבקשי רעתם וגבול הרשעה נפלה לא תוסיף קום ודגל הקדושה על כן ירים ראש.

באשר הוא החדש אשר נהפך להם לישראל מיגון לשמחה ומאפילה לאור גדול בימי שני שרי צבאות ישראל מרדכי ואסתר, כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל בהיותם בארץ אויביהם מוכים ומעונים, עינם דאבה מני עוני וחיתם לשאול הגיעה מפני חמת המציק המן הרע נין עמלק אשר אמר לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס ביצתן של ישראל, וכל גונדא דחימה יצאו דחופים בדבר המלך לתת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, לא תשאר פרסה בלתי אל המן.

וישראל עושה חיל הואיל הלוך אחרי ש"ב בצו"ם בעל בכי ושק ואפר יוצע לרבים ותהי צעקה גדולה, והנה באה ונהיתה שועתם לפני אלהינו מרחם ובאהבתו ובחמלתו הוא גאלם מיד צר ותלו אותו ואת בניו על העץ ואת היותר החרימו ונח"לו לעולם ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו, ישראל נושע בה' ויאר למו אורה ושמחה וששון ויקר ויהיו לנס.

בחדש אדר מתעוררים למעלה ממונים להצלת ישראל

ב. ויהי מאז הופקד החדש הזה חדש אדר אדיר ונאור מאין כמוהו וישימהו על הנס לראש ולקצין למפלאות תמים דעים, ועל המדינות בו יאמר על הניסים על הפורקן על הגבורות ועל התשועות, אשר בהתקדש החדש הזה מתעוררים למעלה תא הרצים הממונים על הנסים ועל הנפלאות אשר בהם ועל ידם תהיה כל נס וכל פלא לאישי ישראל ביתר הימים מאת אשר הופקד איתם במשמרת בעצם החדש הזה, ובפרט על ניסי כללות עדת ישראל בהיותם בארץ שביים כבשה אחת בין כמה זאבים אשר מעותדים למקרה ופגע כמטרה לחץ בינותם, הנה החדש הזה הופקדו מלאכי צבאות על זאת למלטם מיד צר איש איש בניסו אשר יהיו עושים למטה בעולם השפל דבר בעתו ותופר עצת אויביהם והוו כאור מן אד"רי קיט.

ביאור מ"ש לדון עם הגוי בחדש אדר דבריא מזליה

ג. ולעומת זה אמרו ברביעי דתעניות 1 גבי מה שאמרו משנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולמצי נפשיה באדר דבריא מזליה, כי זאת לא זאת אצל עדת ישראל בהיותם במצב השלימות שכל ענייניהם נתונים נתונים המה ביד ההשגחה האלהית ולא נמסרו בלתי לה' לבדו, ולא אמר רב פפא רק כי להיות כי הימים האלה צבא המרום הממונים על הנסים במרומי מרומים נצבים בעוז ותגבורת רב אין ספק כי ביום טובה גם ה' יתן הטוב ומדת הרחמים נוהגת אז, וביום רעה ההפך מזה על דרך מה שאמרו 2 מגלגלין זכות ביום זכאי וחובה ביום חובה.

ואל זה ירמוז מאמר הכתוב והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה כי עצם החדש כולו יוצא בעוז וחדוה ולא ימי הפורים בלבד כי המה ימי נסים להם לישראל ונצר משרשיו יפרה ליתר הימים כמ"ש.

מנהג המתענים יום קודם ערב ר"ח אדר וטעמו

ד. ואשר להיות כי במאורעות הנסים יומעטו הזכיות כמאמר יעקב אבינו עליו השלום קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך ודרשו ז"ל נתמעטו זכיותיו וכו', על כן קבלו וקיימו שלמים וכן רבים מהשרידים אשר ה' קורא להבין ולהתענות יום קודם ערב ראש חדש אדר אשר הוא סגולה נפלאה להיות לו מעיר לעזור לבל ינכו מזכיותיו בהפליא הוא יתברך עזוזו ונפלאותיו איתו ונעלם ממנו והוא לא ידע כאשר חכמים הגידו 3 אין בעל הנס מכיר בניסו ועת לדרוש את ה', על זאת תהיה עתה לפני החדש הזה באשר בו תתעוררנה כתות מלאכי צבאות הממונים על הנסים ועל הנפלאות כמו שנתבאר, ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת אולי נוכל נכ"ה בו ולא ינוכה מזכיותינו מאומה.

לגמור ספר תהלים בתענית שקודם ער"ח אדר וטעמו

ה. ונוסף גם הוא לדרוש סליחה מאת אלהינו מרחם לכפר בעד היותינו כפויי טובה בחסדי המקום ברוך הוא ונפלאותיו אשר עשה ולא שתנו לב להודות ולהלל לה' כמשפט, או עשות דברים הניכרים אשר יעשו חלף קרבן תודה כאשר היה עושה אבינו יעקב כשנמלט מעשו ומלבן כאשר חכמים הגידו בפסוק ויבא יעקב שלם, והן פגם זה רב מאד בעיני המקום ברוך הוא כמבואר אצלנו במאמר ארבעה צריכין להודות, והיה כי יחטא ואשם וירא נפלאות ה' ולא התבונן, הן בכח צומו ותעניתו היום הזה ימצא כדי גאולתו לכפר עליו.

וילוו אל צומם ואל תעניתם הגיון בספר תהלים כולו כי כולו מלא ההודאות על ניסי האל ונפלאותיו, ואחריהם יכונו יחדיו לעתור ולרצות בנוסח עתרת זו.

תפלה לתענית שקודם ערב ר"ח אדר

ו. רבונו של עולם אתה הוא ה' אלהים צבאות נורא תהלות עושה פלא, וטרם היותנו בחסדך קדמתנו ונפחת רוח בנו והחייתנו ואחרי צאתנו לאויר העולם לא עזבתנו ולא נטשתנו וכאב רחמן בחמלה גדולה גדלתנו וכאומן את היונק אומנתנו ומנעימותיך השבעתנו, ובבואינו לעמוד על עומדינו חזקתנו וקחתנו על זרועותיך והרגלתנו, ומכל צרה וצוקה מלטתנו ובצל ידך הסתרתנו בעת עבור זעם.

וכמה צרות נעלמו מעינינו ומהם גאלתנו, ובטרם בא מחץ מכתינו הקדמת הרפואה ולא הודעתנו, ובעת לא נשמרנו מכל נזק אתה שמרתנו, ובבואינו בין שיני אריות שברת מלתעות כפירים ומשם הוצאתנו, ובלכתנו באניות בלב ים ברוח סועה מסער ובשבולת מים הושעתנו ותוציאנו לרויה, ובחול עלינו חלאים רעים ונאמנים רפאתנו חנם, ובבא שפטיך הרעים על העולם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים פדיתנו ומרוח רעה פציתנו ומדבר מלטתנו וברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו, ובהכעיס אותך במעללינו אשר לא טובים כאשר ייסר איש את בנו יסרתנו, ובקראינו מצרה יקרה נפשינו בעיניך וריקם לא השבותנו, ועוד הגדלת והוספת על כל זה כהנה וכהנה כמאמר נעים זמירותיך, רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר, ולך ה' חסד על כל הטובה אשר גמלתנו.

ועל כל אלה אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר ולרומם ולברך ולקדש וליחד את שמך הגדול הגבור והנורא, בפי ישרים תתרומם ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל ובלהקת אראלים תתפאר ותתהדר, תשתבח בפי רחומיך תתקדש בפי קדושיך, תתייחד בפי מייחדיך תתנשא בפי מנשאיך אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך ובמחנות שרפים וחיות ואופני הקדש תתנשא ותתעלה כי אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי הרוחות רופא כל בשר ומפליא לעשות, הפלא חסדיך מושיע חוסים ועמוד לימין אביוני עמך בית ישראל הזרויים בארצות עמי התועבות כבשה אחת בין כמה זאבים שואגים לטרף לאמר לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת, שובה עלינו בהמון רחמיך הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת וכנה אשר נטעה ימינך ואל תכלה עלינו זעמך.

ופקוד שנית למלאכי צבאות המופקדים על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות להתנוסס לבל יטשו לתת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, וכל הקמים עלינו לרעה תופר עצתם תקולקל מחשבותם, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהי דרכם חושך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, ופקדת עליהם במשמרת לשמור צאתנו ובואינו בים וביבשה בעיר ובשדה לחיים טובים ולשלום ולהחליצנו מכל מקרים רעים ומפחד ואימה ורעש ורתת ומרוח רעה ומשידין ומלילין ולילתין ומכל מיני צפרירין טהירין רוחניים ארציים מימיים ההולכים בסתר ובגלוי ביום ובלילה, וכל רוחות רעות וחולי הנכפה ואסכרה ודבר ומגיפה ומכל פחד לב ודוחק לב ותמהון על שחל ופתן נדרוך נרמוס כפיר ותנין.

נא בעל הרחמים אל תטשנו ואל תעזבנו כי אם לא נוחיל לרחמיך מי יחוס ויחמול עלינו חוץ ממך, ולצום תעניתנו ותחינתנו היום תקשיב אזניך והאר פניך כגודל חסדך עלינו ובל תנכה מיעוט מעשים טובים אשר בידינו על נסיך ועל נפלאותיך אשר הפלית ותפליא לעשות איתנו, אל נא תשת אלינו מכת אויביך ושונאיך אשר תשלם אל פניהם להאבידם, ותגדל נא חסדך אשר תפליא לעשות איתנו להחיות את נפשינו במדת טובך במדת החסד ובמדת הרחמים כי כן דרכך לעשות חסד חנם בכל דור ודור ולא ינוכה מזכיותנו מאומה.

ובכח סגולת צום תעניתנו מחול וסלח לאשר פשענו ומרינו בכל נפלאותיך אשר סבונו גם סבבונו וחדלנו מעשות הפה צח בהודות והלל לכבוד הדר שמך ולהביא תודה בית ה', כי לא היתה כוונתינו להיות כפויי טובך אפס כי עצמו מספר נפלאותיך ומחשבותיך אלינו בכל עת ובכל רגע אין רגע בלי פגע ומהם גאלתנו ואתה לא הודעתנו, ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו ולברך את שמך מלכנו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות שעשית עמנו ועם אבותינו.

הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי, חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, ה' אלהים צבא"ות השיבנו האר פניך ונושעה, יהיו לרצון אמרי וכו'.

לימוד לתענית שקודם ערב ר"ח אדר

ז. ושוב אחר תפלה זו יהגו בתורת קרבן תודה בפרשת צו וזאת תורת זבח השלמים וכו' עד לא יניח ממנו עד בקר, ותורת נסכיו בפרשת שלח לך, ובפרשת כי תשא ויאמר ה' אל משה פסל לך וכו' עד אשר אני עושה עמך.

נביאים, ישעיה סימן כ"ה פ"א ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך וכו' עד פסוק ט' ונשמחה בישועתו, ובסי' ל"ח פ"ט מכתב לחזקיה מלך יהודה וכו' עד פסוק כ' כל ימי חיינו על בית ה', ירמיה סי' ל"ג פ"י כה אמר ה' עוד ישמע וכו' עד פסוק י"ד בית יהודה, יונה סימן ב' פ"ב ויתפלל יונה אל ה' אלהיו וכו' עד פסוק י' ישועתה לה'.

כתובים, נחמיה סימן ט' פ"א וביום עשרים וארבעה וכו' עד סוף סימן י' ולא נעזוב את בית אלהינו, ובדברי הימים א' סימן ט"ז פסוק ח' הודו לה' קראו בשמו וכו' עד פסוק ל"ו אמן והלל לה'.

ואחר כך בזוהר בלק דף ר' ע"ב ר' פנחס הוה וכו' עד דף ר"ב ע"ב נציבו דרבי פנחס בן יאיר, ובפרשת בא דף מ' ע"ב וישא העם את בציקו וכו' עד דף מ"א ע"א עבדא מהימנא קמי קב"ה, ובפרשת תרומה דף קע"ג סוף ע"ב פתח ר"א ואמר הללויה אודה ה' וכו' עד דף קע"ד ע"א והתגדלתי והתקדשתי, ובזוהר פקודי דף רס"ח ע"א מהיכלא דא וכו' עד סוף עמוד ב' ואתדנו תמן.

אם לא התענה קודם ער"ח יתענה אחר ר"ח

ח. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהג חסידים הראשונים אשר תהיה לו מעיר לעזור ומצא כדי גאולתו לרומם קרנו למעלה ולהכניע צריו ואויביו תחתיו וישוב יתפלא בו פלאי פלאים כל הימים וככפיר יבטח, ואם לא התענה תענית זה קודם ראש חדש יתענה אחר ראש חדש ולא עיכב ויעשה כסדר הזה.

סגולת ימי חדש אדר להשיג משלימות מעמד הר סיני

ט. ואף כל ימי אדר אדירים המה להגדיל תורה ולהאדיר כי כל השלימות הנמצא לישראל לפני מעמד הקדוש הר סיני נמצא בהם באשר בי"ד ובט"ו בו קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם עוז התורה כמו שאמרו בפ"ט דשבת 4 הדור קבלוה בימי אחשורוש והד"ת ניתנה בשושן הבירה.

בימי המועדים בזה"ז מתעורר השפע שהושפע בימים ההם

י. ומודעת זאת כי כך היא המדה העליונה שבכל מועד ממועדי ה' ואפילו מימים טובים דדברי קבלה ודרבנן אשר הושפע בהם שפע ממרומים להעשות בהם נסים ונפלאות, הוקבע כח ועוז באותם הזמנים להיות מזומנים ומידי הגיעם כפעם בפעם חוזר וניא"ור אותו האור ומזהיר בכל העולמות, אשר זה סוד מאמר הכתוב והימים האלה נזכרים ונעשים שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה, וזה בכל דור ודור כי כן קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וכל שכן בחדש הזה כי בו היתה עיקר קבלת התורה אשר אין ספק כי קרנו תרום בכבוד והדר רב להיות חוזר וניאור אותו האור ממש כאשר היתה בימי קבלת התורה והוקבע חוקם במקורם העליון להוריד שפעם בבא עיתם.

וכן קדושת הימים שלפניהם מעוררים כח עליון להשפיע כח קדושה עליונה ממקורה על ראשי עם קדש, וצריך להיות נוהג בימים ההם בקדושה וטהרה להיות מוזמנים בהכנה דרבה היא לעצם קדושת ימי הפורים במשפט האורים עליונים למעלה.

סגולת קריאת התורה במועדים וזמנים וסגולת פרשיות שקלים וזכור

יא. ולא עוד אלא גם קריאת פרשיות שקלים וזכור בשבתן מייחדת יחודים למעלה וממשיך שפע בעולמות מיוחד לשמשי ענין אותה הפרשה שעליה נמנו מחנות מלאכים ומרכבות עליונות וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו ע"ש בארוכה, אשר משם תשכיל ותבין אשר לכל אחד יש שפע מיוחד ומיוחס לאותן הכוחות שמהן נשתלשלו אותם העניינים או המצוות הכתובות באותה הפרשה, ובקריאה נאמנה ההיא תתגבר סטרא דקדושה ונכנע ונשבר מטה רשעים ומזל ישראל מתעלה.

טעם שנקרא חדש אדר

יב. כי על כן נקרא חדש אדר כי אותו שנאמר כולו כאדרת שער מתמעט אות התיו המורה על מות כמו שאמרו בזוהר פרשת פנחס ובפרשת בראשית בפסוק ותרא האשה, ונשאר אדר על דרך שנאמר והוו כעור מן אדרי קיט כמו שנאמר ובית עשו לקש ונשארה חטה נקייה כמאמר הנביא וממחתה כי לא תקרב אליך כמו שאמרו בזוהר פרשת בלק, והוא תבירו לסטרא אחרא כמו שביארו בזוהר פרשת משפטים בארוכה, ובכן סטרא דקדושה נשלם ומתעלה היינו אד"ר מלכות וא"ד יעלה מן הארץ היינו א"ד ממלת אדר ואות ר' רשעים יאבדו.

במ"ש שהקדים ה' שקלי ישראל לשקלי המן מספר "עוללות אפרים"

יג. ואמרו בראשון דמגילה, 5 אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו דתנינן באחד באדר משמיעים על השקלים כדי שיקדמו שקלי ישראל באחד באדר לשקלי המן שהיה בניסן.

והענין לפי פשוטו רצו בזה שהמן ביקש להכניס בישראל עין הרע כי כל קנאי הוא בעל עין הרע והמן היה מקנא במרדכי וימלא עליו חימה כמו שביארו המפרשים, והפיל גורל באיזה חדש יכשר להכניס בהם עין הרע ונפל על חדש אדר שמזלו מזל דגים וישראל נמשלו לדגים מצד ריבויים שנאמר וידגו לרוב בקרב הארץ, וידוע שאין העין הרע שולט כי אם ברוב עם ומצד זה חשב המן להכניס בהם עין הרע.

יד. ומטעם זה צוה הקדוש ברוך הוא להקדים רפואה למכה בהקדמת השקלים שבאו להגין על עין הרע כמבואר מפשוטו שהשקלים שהיו ישראל נותנים הוא כדי שלא ימנה אותם וישלוט בהם העין כמו שקרה להם בימי דוד ששלטה בהם עין הרע, לכך צוה הוא יתברך שיתן כל אחד מחצית השקל וימנו השקלים ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, לפיכך העשיר לא ירבה שאם כן איך יוכל לידע מניינם על פי השקלים, וכחשבון הזה ציוה הוא יתברך לישראל שיתן כל אחד מיד באחד באדר שמשמיעין על השקלים כי מיד כשנכנס אדר שמזלו דגים אשר ישראל נמשלו להם מצד ריבויים ויש לחוש לעין הרע מיד יתנו השקלים דוגמת השקלים שבפרשת כי תשא.

ואז נהפך המזל דגים להורות אדרבא שישראל נמשלו לדגים אלו שאין עין הרע שולט בהם כי פסוק וידגו לרוב נאמר לבני יוסף שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין אשר חכמים הגידו 6 אל תקרי עלי עין אלא עולי עין שאין עין הרע שולט בהם כדגים הללו שאין עין הרע שולט בהם מצד שהם מכוסים כך ישראל מכוסים מצד השקלים שמונין השקלים ולא הגברים, וזהו שנאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כי המן בקנאתו ביקש להכניס עין הרע ולסוף נהפך הגורל עליו כמו שאמר ר' אליעזר המודעי 7 שאסתר קנאתו בשרים והשרים הכניסו בו עין הרע ושם נפל שדוד.

הקדמת שקלי ישראל ומנינם מכוון כנגד שקלי המן

טו. ובפרק בני העיר אמרו, 8 באחד באדר משמיעים על השקלים מאי טעמא דכתיב עולת חדש בחדשו אמרה תורה הבא קרבן מתרומה חדשה וכו', אלא שריש לקיש עליה הוא דן ולמה היתה המצוה הזאת לחדש התרומה בחדש ניסן ולא בחדש אדר, ואמר שמפני שהיה גלוי לפניו ענין המן קבע אותו בחדש ניסן שנמצא נצטרך להקדים השמעתה חדש אחד לתרומתה מן הטעם שאמרו בגמרא אי משום דשואלים שלשים יום קודם אי משום שולחנות, ונמצא לפי זה השמעתם באחד באדר שיקדום לשקלי המן.

טז. ומורי נר"ו היה נותן ייחס שקלים אלו עם שקלי המן על דרך שכתבו התוספות 9 שעשרת אלפים ככר כסף עולה חצאי השקלים של ת"ר אלפים, והוא כשנחשוב סכום כל חצאי השקלים אשר נותנין ששים רבוא כל ימי חייהם שהם חמשים שנה כי ימי שנות האדם שבעים שנה, צא מהם עשרים לפיטור ישארו להם חמשים שנה שכל אחד מישראל נותן בהם מנה של חול למחצית השקל של קדש מידי שנה בשנה, הרי ששים איש נותנים בחייהם ששים מנה שהם ככר והם היו ת"ר אלפים, הרי כולם נותנים ששים ככר ולפיכך אמר המן כדאים שקלי לבטל שקליהם.

יז. ויותר מכוון מזה יתכן כי המן ידע כי בצאתם ממצרים היו ת"ר אלף והם עולין לששים רבוא, ובערכין כתיב והיה ערכך הזכר כו' חמשים שקלים כסף והככר הוא ששים מנה ושל קדש כפול היה הרי בככר מאה ועשרים מנה, והמנה הוא כ"ה שקלים נמצא ערך האדם שני מנה, ונמצא כל ככר מככר הקדש עולה ששים איש כי שתי פעמים ששים עולה מאה ועשרים.

ותדע כי בעשר אלף ככר משל קדש יש ערך ששים רבוא אשר בזדון לבו חשב מחשבות לידח שקלי עדת ישראל כאמור, ועוד טעמים אחרים הלא המה בכתובים ייחס שקלי ישראל לשקלי המן אשר היא היתה הארוכה למחלתם, ולכך נסמכה לפרשת שקלים פרשת ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור רמז למרדכי כתרגומו מירא דכיא אשר בצדקתו יבטל שקלי המן, הנה כי ענין השקלים האלו היו תועלת עצום לאישי ישראל ועל כן קבעו קריאתן בצבור אשר בקריאה ההיא תרוממנה קרנות סטרא דקדושה.

בסוד קריאת פרשת שקלים בזמן הזה

יח. ואל יחשוב האיש הישראלי לאמר מאי דהוה הוה וכבר נשתחק המן ומה גם מקדש המעוז חרב ובטלו השקלים, כי הלא לכם לדעת כי כל הדברים הנעשים פה למטה בעולם הגשמי יש להם שורש למעלה, והנה כל מקום אשר הסטרא אחרא רוצה להתגבר מקדים סטרא דקדושה להתגבר כמו שאמרו בזוהר בראשית דף י"ד וביארנוהו בארוכה בפרקי שבת, והוא סוד מאמרם ז"ל 10 הקדוש ברוך הוא בורא רפואה לישראל תחילה ואחר כך מכה אותם.

והנה בשמים ממעל יש שקל הקדש בסוד פלס ומאזני משפט לה', ולעומת זה הם מאזני מרמה בסט"א בסוד הטיקלא דעשיקת נשמתין כמו שאמרו בזוהר פרשת משפטים, 11 והוא שורש פורה רוש המן הרשע אשר מגמת פניו לחטוף נפשות של ישראל להשמיד להרוג ולאבד, וראוי לשית לב לדעת כי עדיין שורש המן קיים והוא מה שאמרו בפסוק מלחמה לה' בעמלק מדור דור אין לך דור שאין בו מאותו זרע פסול והקדוש ברוך הוא מאבדו מן העולם, וזה נמצא מפני כי השורש עדיין הוא קיים למעלה בסט"א, וענין השקלים הוא ענין פדות נפשינו מיד אויב ומהטיקלא הנזכרת ולכן על ידי קריאתה בצבור תגביר סטרא דקדושה, והוא מה שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל בסוד וה' בראשם, וכל איש הירא לא יעבור מלהשתתף עם הצבור לשמוע קריאה נאמנה זו ויכוין לכוונה זו.

יט. ואמרו במדרש תנחומא 12 זה לשונו, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם משאני מת איני נזכר אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה שקוראין אותה כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשם מנין ממה שקרינו בענין כי תשא את ראש שא את ראש בני ישראל לא נאמר אלא כי תשא את ראש בני ישראל עכ"ל.

תפלה קודם קריאת פרשת שקלים

כ. ואנכי נהגתי לבטא בשפתים פרטי דברים האלה לפני קריאתה בזה הנוסח.

ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לשמוע קריאת פרשת שקלים לעורר שקל הקדש פלס ומאזני משפט לה' ולהכניע מאזני מרמה בגבול הרשעה הנצב כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים, ובסגולת קריאה נאמנה זאת קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך, תמחה את זכר עמלק כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, וברצונך תשוב ותרום ותגביה קרננו למעלה על ידי משה עבדך כמו שהבטחתנו כי תשא את ראש בני ישראל, ובחסדך תבנה מקדש המעוז במהרה בימינו לאשר ולקיים מצות שקלים בפועל, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.

הנהגת המחבר בקהלתו להתנדב מחצית השקל אחר קריאת פ' שקלים

כא. ואולם מרגלא בפומיה דהרשב"י ע"ה לומר במילין ובעובדא אתער מה דאתער לעילא, על כן הנהגתי בקהל עדתי אחר קריאת ספר תורה דשקלים להמתנדבים בעם ואני בראשם לברך השליח ציבור לתת מחצית השקל מהמטבע הקבועה באותו מקום לעמלי תורה זכר למחצית השקל ובאחד באדר גובים מהם או ביום צום תענית אסתר במנחה, וכה יעשה כל אשר יש ספק בידו לעשות כי הוא תועלת עצום לרומם דגל הקדושה למעלה ראש אשר בדרך זה יכונו יחדיו מילין ועובדא לאתערא אתערותא דלעילא.

חיוב הקריאה בפרשת זכור

כב. ובשבת זכור קורין פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק שזכירת ענין עמלק ענין הכרחי הרבה מאד ועל כן זכרונו בא חיובו בתורה כמו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, והזכירה אינה זכירה בלב בלבד אבל חיוב להעלות זכרונו בפינו ובשפתינו כמו שאמרו בספרי, זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שיהיו זוכרים בפה.

כג. ומזה למדו הפוסקים שקריאת פרשת זכור בצבור היא מצוה מן התורה כמו שכתב הרמב"ן, ובעלי התוספות גם כן מסכימים להלכה כן בפרק היה קורא 13 דאמרינן התם, תורה בלשון הקדש נאמרה ופירש רש"י ז"ל לקרות בתורה, וכתבו הם ז"ל ולא נהירא דהא עזרא תיקן לקרות בתורה, ויש לומר דמיירי בפרשיות המחוייבות לקרות בתורה כגון פרשת זכור כו', וכן כתבו גם כן במגילה 14 שקריאת פרשת זכור מן התורה.

ובפרק שלשה שאכלו אמרו, 15 פעם אחת בא ר' אליעזר בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו כדי להשלים לעשרה, והוקשה להרא"ש ז"ל היאך דחה ר"א עשה דשחרור העבד שאסור לשחרר את העבד מן התורה מפני צורך השלמת עשרה שאינה אלא מדרבנן, והסתפק שם לומר שהיה מפני קריאת פרשת זכור שהיא מצוה מן התורה.

כד. וכתבו הפוסקים שבני הכפרים מחוייבים לבא בבית הכנסת לשמוע פרשת זכור בצבור יותר מחיוב שמיעת קריאת המגילה, באופן שמדברי כולם אתה למד שזכרון הענין הזה בפה חובה עלינו מאד.

טעם מחיית עמלק למהראנ"ח ע"ה בספרו "הנותן אמרי שפר"

כה. וטעם ההקפדה רבה מאד בענין הזה להיות נזכר תמיד ולא ישכח הוא אשר חכמים הגידו, 16 אשר קרך אמר ר"א הוקירה משל לקדירה שהיתה רותחת והיה כל אחד מתיירא לשום ידו בתוכה בא אחד ושם ידו בתוכה אף על פי שנכוה הוקירה בפני אחרים כך כשיצאו ישראל ממצרים נתייראו כל האומות שנאמר אז נבהלו אלופי אדום כיון שבא עמלק אף על פי שנטל את שלו מתחת ידם הקירם בפני אחרים והיינו דכתיב אשר קרך.

כו. ומלבד זה הצטרף לו עוד ענין אחר אשר הוסיף על חטאתו פשע מצד כוונתו במלחמה ההיא, כי כל הגוי והממלכה אשר יתעורר להלחם עם גוי אחר להנאתו ולטובתו לשלול שלל ולבוז בז לא יפקד עליו עון אשר חטא, אך אמנה כשלא תהיה כוונתו במלחמה ההיא לשום תועלת אחר אלא לעשות נקמה באנשים ההם יגדל העון מאד מפני שאין זה כי אם רוע לב.

וכל לעומת זה העון הזה גדל מאד בעמלק וחטאתו כבדה מאד מפני רוע מחשבתו אשר היתה איתו במעשה ההוא וכמו שפירשו כת הקודמין בכוונת הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, כלומר שהיה בדרך שאין ליחס אליו תועלת לקיחת ארצם מידם שהנה היה בצאתכם ממצרים שלא היה לו תועלת השלל והמלקוח, ולפעמים יתעורר המלך לעשות מלחמה אף על פי שלא יקוה לו תועלת רק כדי להודיע לבני אדם גבורותיו ולעשות לו שם על פני כל הארץ באופן שיגורו ממנו כל יושבי תבל בראותם מלחמה רבה ועצומה אשר יעשה אותה וכל מעשה תקפו וגבורתו.

ואמנם חוזק הגוי והממלכה אשר תראה הגבורה בנצחונם יהיה מצד חוזק הערים אשר הוא יושב בהנה כי בהיות הערים גבוהות בצורות חומה דלתים ובריח יצטרכו לגבורה רבה לכבישתם ולפי רוב חוזק העיר ותוקפה כן ירבה וכן יפרוץ צער כבישתה, או יהיה מצד העם הנמצא בה גבורי כח מלומדי מלחמה חזקים כראי מוצק, או יהיה מצד השגחת העם היושב עליה מאת ה' מן השמים וגבורת המשגיח עליהם וכמו שהיה סנחריב מתפאר ואומר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי וכו' באופן שהיה מראה גבורתו על שלא יכול לו שום אלוה מאלהי העמים.

כז. ואמנם כשבא עמלק להלחם עם ישראל לא היה אצלם שום אחד מאלה השלשה דברים עד שנאמר כי התעורר למלחמה לתהלה לשם ולתפארת כי הם לא היו בעיר מבצר אפס על הדרך פרוצים אין חומה, גם לא היו גבורי כח אפס עייפים ויגעים, גם לא היו מושגחים מאיתו יתברך באופן שתהיה לו גבורה בנצחונם נגד ה' המשגיח בהם כי ישראל אז סרו מאחרי ה' בענין מסה ומריבה כאשר חכמים הגידו ולא היה מקום להתפאר על נצחונם נגד ה'.

כח. והוא מאמר אשר קרך בדרך שהיתה המלחמה על הדרך פרוצים אין חומה ואתה עיף ויגע בלתי גבורה ולא ירא אלהים כי לא היית ירא אלהים שיהיה ה' נצב עליך ושתהיה המלחמה נגד ה', באופן כי לא היה מקום במלחמה זו כלל להיות לו לתהלה לשם ולתפארת והיה ראוי גם שימנע ממנה כפי חק המלכים, וכאותה שאמרו 17 על אלכסנדרוס מוקדון שהלך לצור על עיר אחת של נשים ואמרה לו אשה חכמה שביניהן עצה הוגנת שיחדל מן המלחמה ההיא דאי קטלי לך אמרי נשי קטלוה ואי קטלת להו אמרי נשי קטלת, אמרו כי המלחמה ההיא קרובה להפסד ורחוקה מן השכר שאם ינוצח ממנה תהיה לו חרפת עולם שנשים משלו בו ואם הוא יגבר עליהן לא תהיה לו לשם ולתפארת כלל כי יאמרו נשי קטלת, וכתב שם אנא אלכסנדרוס הוית שטייא עד דאתאי הכא וילפית עצה.

וזה היה במלחמת ישראל זו שהיתה קרובה להפסד ורחוקה מן השכר וכפי חוקי המלכים לא היה לו לעמלק לעורר עליה, אך הוא משנאתו את ישראל שנאה רבה ומשטימה גדולה וחפץ לכלותם מעל פני האדמה ונתעורר על המלחמה ההיא על כן היה עונו גדול מנשוא, וזה מאמר זכור את אשר עשה ל"ך עמלק שלא היתה כוונתו לשום תועלת וענין כלל אלא לך ולרעתך.

התעוררות עמלק ברפידים ובימי אחשורוש על רפיון התורה

כט. ומכלל הדברים האלה צא ולמד כמה היו ישראל בסכנה עצומה במלחמה ההיא כי כל הסבות אשר הזכיר כאן הכתוב לומר אשר קרך בדרך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים הן הנה היו סבות גדולות שיפלו לידו לולי ה' שהיה לנו למען הציל אותנו מהסכנה ההיא, וכן היה בימי אחשורוש שרפו ידיהם מן התורה והיו תולים עיניהם במודעא רבא ועל כן הגדיל אויב וכמעט הן גוענו כולנו אבדנו ולא יזכר שם ישראל עוד לולי ה' שהיה לנו.

וכלפי כוונה זו קבעום חובה לעלות זכרון עמלק לפני ימי הפורים באשר שניהם יחדיו שוו בשיעוריהם, והלא כה דבר ה' לאישי ישראל זכור את אשר עשה לך עמלק בזמן שרפו ידיך בתורה אשר הזכירה זו תהיה לך מעיר לעזור לטעת בלבך שכל זמן שיש לך רפיון ידים בתורה אז לעומת זה ירפו ידך נגד האויב וגבר עמלק.

דברי הזוהר על מלחמת עמלק בישראל

ל. ובזוהר פרשת בשלח 18 ביארו סוד מלחמת עמלק והדברים כאשר המה זה לשונו, ויבא עמלק אמר ר' שמעון רזא דחכמתא מגזרת דינא קשיא קא אתיא וקרבא חדא אשתכח לעילא ותתא וכו' אמר קודשא בריך הוא כד ישראל זכאין אינון לתתא אתגבר חילא דילי על כלא וכד לא אשתכחו זכאין כב"יכול מתישין חילא דלעילא ואתגבר חילא דדינא קשיא, תא חזי בשעתא דחבו ישראל לתתא מה כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל אתא לקטרגא דינא ברחמי וכלא אשתכח לעילא ותתא ברפידים ברפוי ידים דרפו ידיהון מאורייתא דקודשא בריך הוא וכו'.

אמר ר' שמעון לעילא ותתא קטרוגא דקודשא בריך הוא הוה לעילא כמה דאתמר לתתא בקודשא בריך הוא הוה דהוו נסבי לגברי וגזרי לון ערלתא דרשימא קדישא ונטלי להו וארמו לון לעילא ואמרי טול לך מה דאתרעית ועל כל פנים דקודשא בריך הוא הוה קבלא ויאמר משה אל יהושע בחר לנו וכו' וכי מה חמא משה דסליק גרמיה מהאי קרבא קדמאה דקודשא בריך הוא פקיד אלא משה ידע עיקרא דמלה אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא והיינו דכתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ישראל דלעילא ויתנצח על ידוי.

אמר ר' שמעון וכי קלה היא בעיניך קרבא דא דעמלק תא חזי מן יומא דאיתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפילו ביומוי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותיה ולאו בגין חיילין תקיפין וסגיאין אלא בגין דבכל סטרין דקודשא בריך הוא הוה, ויאמר משה אל יהושע אמאי ליהושע ולא לאחרא והא בההוא זמנא רביא הוה אלא משה בחכמתא אסתכל וידע מאי חמא חמא לס"מ דהוה נחית מסטרא דלעילא לסייעא לעמלק לתתא אמר משה ודאי קרבא הכי אתחזי יהושע בההוא זמנא בדרגא עלאה יתיר אשתכח וכו'.

אמר ר' שמעון בההוא אתר דאקרי נע"ר ודא הוא רזא ויהושע בן נון נע"ר נער ודאי לא ימיש מתוך האהל ההוא דאקרי אהל בל יצען דבכל יומא ויומא הוה יניק משכינתא וכו' בגין כך חמא משה לס"מ נחית לסייעא לעמלק אמר משה ודאי האי נער יקום לקבליה וישלוט עליה לנצחא ליה מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק דילך היא האי קרבא דלתתא ואנא אזדרז לקרבא דלעילא.

אמר ר' שמעון בשעתא דנפק יהושע נער אתער נער דלעילא מטט"רון ואתתקן בכמה תקונין בכמה זיינין דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא לנקמא נוקמא דברית והיינו דכתיב חרב נוקמת נקם ברית ודא הוא רזא דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב לפי חרב ודאי ולא לפום רמחין וזיינין אלא בחרב האי היא דאקרי חרב נוקמת נקם ברית ומשה אתתקן לקרבא דלעילא וכו'.

תאנא בקרבא דא דעמלק אשתכחו עלאין ותתאין ועל דא ויהי ידיו אמונה והימנותא כדקא חזי וכו' ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון זא"ת דייקא כי מחה אמחה מחה לעילא אמחה לתתא זכר דוכרנא דלעילא ותתא אמר ר' יצחק כתיב כי מחה אמחה וכתיב תמחה את זכר עמלק אלא אמר קודשא בריך הוא אתון מחון דוכרניה לתתא ואנא אמחה דוכרניה לעילא וכו', ובסוף הפרשה אמר רבי יהודה מלחמה לה' בעמלק מדור דור בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא, עכ"ל בקיצור.

ביאור פרשיות עמלק בדרך תוכחה להר"מ אלשיך ע"ה

לא. הנה משם בארה עוצם מלחמת עמלק עם ישראל עד היכן הגיע וס"מ שר של עמלק דהוה נחית מסטרא דלעילא לסייעא לעמלק לתתא ואילו ישראל הוו זכאין מאפס ותוהו נחשבו לפניו יתברך, אכן בהיותם רעים וחטאים לה' מאד היתה קשה לפניו יתברך כקריעת ים סוף באשר ס"מ הוא שרו של עמלק כמו שאמרו בזוהר איהו עמלק איהו גולית הוא ס"מ הוא מלאך המות אתלבש לכל חד כפום ארחוי, ובכל חטא ועון אשר יעשה כל איש ישראל הוא מוסיף כח בו ואם אנחנו מאשרים ומחזיקים אותו איככה יפילהו ה' למענינו כי כך היא המדה שאין אומה נופלת עד שתפול שרה תחלה כמו שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה.

לב. אשר מטעם זה האריך הוא יתברך עם עמלק והניחו מדור דור יען אין דבר קשה לפני המקום ברוך הוא כי אם ברצותו להטיב אל יחיד או אל רבים ועוונותם מעכבים ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה, ומטעם זה גם כי אויב הוא יתברך לעמלק ויאהב את ישראל הנה עשר ידות לו יתברך ברצונו להפילו, אך כיון שצריך להפיל את שרו תחלה ואנחנו מעכבים בידו שאין שר זה כיתר שרי האומות כי הלא זה ס"מ הוא שטן הוא יצה"ר ובעונות ישראל יתחזק במעוזו יותר ויותר ואיככה יפילהו הוא יתברך אם לא נשוב מעבירות שבידינו.

לג. ולכן בכל פעם שנזכר גאולתינו העתידה שהיא מגלות החיל הזה המר והנמהר נאמרה שם תשובה והיה כי יבאו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך, ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה בנביאים ובכתובים, וזהו ענין חבלי משיח אשר חכמים ז"ל הגידו יען שלשאר שרי המלכיות ברוב זכיות מספיק, אכן להפיל שר עמלק צריך שנרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו, ועל כן אם נשוב מעצמינו יחישנו הוא יתברך ואם לאו יהיה בעתה ולמען נשוב יהיה חבלי משיח לזככנו עד שכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו, ולכן מפלת עמלק הניחה הוא יתברך מדור לדור עד בא דור שכולו זכאי או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותנו בחבלי משיח עד שובינו עד ה' ויותש כח שרו של עמלק ויפול עזור.

לד. וזה ביאר החכם הגדול משה אלשיך ע"ה הכתוב ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, כי הלא יתחמץ לבב אנוש ומה גם ישראל שבאותו הדור ויותר מהכל יהושע באמור האם כל כך בעיני ה' עמלק למה אינו מחריבו כמו רגע, ועל כל ההכנות שעשו משה ויהושע במלחמתו לא הספיק רק להחלישו על כן כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, אל יתמה איך כל ההכנות של משה ואהרן וחור וגם היות על ידי יהושע נע"ר לא ימיש מתוך האה"ל ומזרע יוסף שטנו של עשו עם כל זה לא כילה אותו כי אם ויחלוש בלבד, ששר של עמלק אין מפלתו כי אם ביד ישראל על ידי שובם מכל עוונותם ואז יכנע ונפילהו מלמעלה ושוב הוא יתברך יפילהו מלמטה.

לה. וזהו שאמר כי מחה אמחה בכפל, מחה את השר שעל השמים ואחר כך אמחה אני את זכר עמלק מתחת השמים הפך שאר האומות שתחילה הוא יתברך מפיל השר בשמים שהוא צבא המרום במרום ואחר כך אומר לישראל השמד מתחת השמים את העם, אך בזה נהפוך הוא כי מלחמת השר הזה בשמים מוטלת על האדם כי הוא מלחמת היצה"ר ומלחמות עמלק הוא לה' איש מלחמה מתחת השמים.

אמנם בפרשת זכור נאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, כי אז בצאתכם ממצרים ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים על כן לא היה אפשר למחותם עודך בלתי ירא אלהים כי אי אפשר להפיל את עמלק כל עוד שימצאו דברי עונות בישראל כאמור.

לו. אכן בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ שהוא מכל האויבים המסבבים את האדם שהם כל כוחות הטומאה שבראתם בעונותיכם שהם המוסיפים כח בשרו של עמלק, אז בנפול האויבים ההם כי לא תהיה לך אשמת דבר ותעשה בכשרונך שהארץ שהיתה במתנה שיש לה הפסק שתהיה נחלה לרשתה שאין לה הפסק כי לא תירא תהיה הארץ אחריך לאויב, אז יקל הדבר לפקוד על השר תחילה במרום שהוא על השמים שהוא על הנוגע אל ה' יתברך ואז לא ישאר לך לעשות רק שתמחה את זכר עמלק מתחת השמים שהוא אל מלך האדמה באדמה שהוא זכרו שתחת השמים כי מה שהוא במרום שמעל לשמים כבר יהיה עשוי על ידי, וכלפי זה הוא אומרם בזוהר אתון מחון דוכרניה לתתא ואנא אמחה דוכרניה לעילא.

לז. והנה הוא יתברך מגיד מראשית אחרית, והוא כי אחרי אומרו כי מחה אמחה את זכר עמלק דהיינו מה שציוה להם כשיכנסו לארץ למחות את זכר עמלק אמר הוא יתברך הנה זה אמרתי לעשות על פי צוויי אבל ידעתי כי לא יתקיים בדורות אלו כאשר היה וישאר הדבר עד עת קץ וזהו ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור.

וזהו שאמר גם פה לא תשכח, לומר הלא אמרתי והיה בהניח וכו' תמחה וכו' שהוא בימי שאול אך ידעתי כי לא יגמר אז וישאר לדורות עולם באופן שלא יספיק לומר לך זכור בעצם כי אם לא תשכח שהוא משך זמן שצודק בו שכחה כי רב הוא, ולכן מפטירין אחריה פקוד את אשר עשה לך עמלק להודיע איך עדיין לא נתקיים מחייתו של עמלק ומלחמה לה' בעמלק מדור דור עד יתוקן עולם במלכות שד"י.

התעוררות על תגבורת עמלק בגלות בסיבת החטא

לח. ועל כל אלה קבעוה חובה לקרותה בצבור למען דעת כל עמי הארץ ליראה את ה' הנכבד, והואיל הלוך אחרי ש"ב מעבירות שבידם להתיש כח שרו של עמלק ונפל עזור וישוב אל הארץ כשהיה.

ומה מאד יתאונן אדם חי גבר על חטאיו לאמר אוי לי איככה אוכל וראיתי צרי ואויבי לי שורשם בעמלק מתגברים והולכים בעון פשעי וחטאתי והמר שדי לו מאד על חרבן בית מנוחתו זה כמה ימים ושנים ושמו המחולל בגוים ואשר אין כסאו שלם ואין שמו שלם כל עוד שזרעו של עמלק קיים ובשלי הסער הגדול הזה באשר יתוסף כח ואומץ בשר שלו הוא ס"מ ושטן הוא יצה"ר בעונותי הרבים והעצומים, ואויה לי על הבנים שגלו מעל שולחן אביהם וכל האזרח בישראל ישבו בצוקות ומבוכות ומידי יום ביום עברו רעות ותלאות על ראשינו ואין דורש ואין מבקש לדעת על מה עשה ה' ככה לעם סגולתו אשר בחר לו לנחלה איך הם הולכים מדחי אל דחי היו הלוך וחסר מיום ליום, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו ויראי ה' וחושבי שמו נתונים נתונים המה למרמס רגל השור והחמור וגם ערב רב עלה איתם דור דור מההוא זרעא בישא דעמלק לנתוש ולנתוץ תמכין דאורייתא יאבד כל זכר למו.

דברים שדרש המחבר בקהלתו בענין מחיית עמלק ע"פ הר"מ אלשיך ע"ה

לט. ואני הייתי נוהג בקהל עדתי בשבת זכור לדרוש אל העם כל פרטי הדברים האלה לעורר לב הצבור ביתר דברי כבושים לאמור, הנה בואו וראו אהבתו וחיבתו יתברך עמכם עדת ישראל עם הקדש, כי הנה גלוי וידוע העוות אשר עוות עמלק הרע ההוא כי בא לקראתנו וישוה את עצמו נגדנו ואת שרו עד ה' כי שם אותו בכף מאזנים ואת אלהי עולם ה' בכף שניה ויכריע את עצמו ואת שרו לעומתו יתברך, וישם פיו כחרב חדה נגד ה' לדבר ולומר על המולות בזרוק אותם כלפי מעלה ואמור אליו יתברך טול לך מה שבחרת.

ועם כל זאת גדלה חיבתו יתברך ויאמר לנו זכור את אשר עשה ל"ך עמלק לומר אף כי שתים רעות עשה עמלק אחד לי ואחד לך, אשר עשה לי בדברים הרעים אשר דיבר ואחד לך על אשר שלח ידו ביהודים, אך הנני שם פני על אשר לך ואומר זכור את אשר עשה ל"ך עמלק ואניח את אשר לי עד פקדי הנוגע אליך, אשר כך הוא דרך אהבתו וחיבתו יתברך אל עם סגולתו לעזוב את שלו ולדרוש כבוד בניו כאשר עשה בפרעה שעזב אומרו מי ה' וכו' ופקד על אומרו וגם את ישראל לא אשלח, וכן בימי ירבעם בהקטיר לע"ז האריך לו ובנטותו את ידו על הנביא מיד ותיבש, ולכן אמר הוא יתברך זכור את אשר עשה לך כלומר כי זה אחזיק לזכור יותר מהנוגע אלי.

טעם שנסמכה פרשת עמלק לפרשת משקלות

מ. ועתה אחי ועמי הביטו וראו היש חיך מתוק מזה, בואו אחי בואו ריעי זרע קדש ברוכי ה' חוסו על כבוד היוצר ברוך הוא לשוב אל ה' ומהחמס אשר בכפיכם כי קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות, והן הנה היו בעוכרינו בצאתנו ממצרים לבא עלינו עמלק המן הרע ההוא כמו שכתבו התוספות בקידושין גבי ואימא מורא משקלות וכו' 19 זה לשונו.

ורבינו יצחק מפרש דמצינו מורא במשקלות כדאמר במדרש 20 זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פרשת משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק, והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' וסמיך ליה בא זדון ויבא קלון שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק ע"כ, וסוד הדבר ביארנו בפרקי שבת בסוד קליפת נוגה ע"ש.

תוכחה בחומר עונש המשקרים במשקלות

מא. ואין ספק כי גם עתה בגלותינו המר עון זה הוא היה בעוכרינו להגביר כח ועוז שרו של עמלק על משך זמן ארוך ומר הזה, כי אם הספיק זדון עון המר הזה להגרות עלינו עמלק הרע בהיותנו במצב מערכה נשגבה עם כל זאת גדל הכאב להגביר כח שרים של מעלה ויבא עמלק, וכל שכן בהיות מצב מערכת ישראל שפלה יציבא בארעא שתתגבר ותתוסף כחו של שרו של עמלק, יעוז בהוותו לאמר מי יורידני ארץ כל זמן שמדה זו מצויה ביד עדת ישראל והעולם מתמוגג וגזרות רעות מתרגשות בעולם אשר עון המשקלות הוא שורש פורה ראש ולענה לאריכות הגלות המר כל הזמן הנפלא הזה בתת עזוז וחיל בעון הזה לשרו של עמלק ואיככה יפילהו הוא יתברך והוא נשען בעונותינו כמו שביארנו.

מב. ואני הגבר ראה בעוני עמי פרוצים מאד במוראת משקלות ועל מדה זו אין מענישין לית דין ולית דיין ונעשה להם כהיתר גמור, וכל האיש אשר ידע נגעי לבבו במדה הגרועה הזאת יחוס על כבוד קונו וניחם על העבר ומהחמס אשר בכפיו יעשה צרכי רבים, ואצילי בני ישראל יאותה להם לחומלה ולשית עיני השגחתם על זאת ולהעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות של מוכרי מזונות ושל סוחרים יותר מהם באשר אין מי שישגיח עליהם, ועוד יוסיפו סרה בסרח העודף המה על מוכרי מזונות במאזנים מקולקלות ובמדות חסרות וגורמים חילול ה' בגוים מאד עד להפליא.

וכן כתב הטור סימן רל"א, המודד או שוקל חסר לחברו או אפילו לגוי עובר בלאו דלא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה, וחייבים בית דין להעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות וכל מי שנמצא איתו מדה חסרה או משקל חסר או מאזנים מקולקלות רשאים להכותו ולקנסו כאשר יראה לבית דין, ואפילו להשהות בחנות מדה חסרה אסור אף על פי שאינו מודד בה שמא יבא מי שאינו יודע וימדוד בה ע"כ, ויתר פרטי הדברים בזה נאריך בחלק השני בשער התשובה בס"ד, ובכן ישוב ה' מחרון אפו ולא נאבד באורך גלותינו ויהא קל בעיני ה' להפיל שרו של עמלק מעל בשמים ועל הארץ מתחת על ידינו ובכשרון תשובתינו.

טעם שנסמכה מלחמת עמלק לחילול שבת

מג. עוד זאת דרשתי להם על ענין השבת אשר חכמים הגידו 21 כי מלחמת עמלק נתעורר על ישראל בעון חילול שבת ואסמכוהו אקרא, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו מה כתיב בתריה ויבא עמלק, וכן אמרו בזוהר חדש דף ל' בארוכה ע"ש סוד הדבר, וזה זכור לשמור ולקדש את יום השבת וזה זכור להשמיד ולאבד ולהכרית זרעו של עמלק והא בהא תליא.

אזהרה להעמיד ממונים לפקח על שמירת השבת

מד. והן רבים עתה בדורות הללו כשלו ונפלו באיסור חילול שבת וצריך לאצילי ישראל לדרוש אליהם הלכות שבת החמורה מידי שבת בשבתו למען דעת כל עמי הארץ חומר שבו וכל חוקותיו וכל תורותיו ינצורו, וביותר צריך להזהירם בחומר איסור דבור של חול אשר השווהו בספר הזוהר לחומר איסור המלאכה כמו שביארנו בארוכה בפרקי שבת.

וחייבים בית דין להעמיד ממונים יראי ה' וחושבי שמו שיהיו מחזרין על יושבי קרנות בשבת למנוע ישיבתם משם ולהכות אותם בשוטים או לקנוס עליהם ממון להבלתי ישמע אליהם, ושיהיו מחזרין על בתי בני ישראל עמי הארץ במוצאי שבתות לבל יחללו שבת החמורה כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת מבני עמינו להדליק את הנר ויתר המלאכה אחר ערבית מיד באשר יחשכו ככבי נשפם, ואין בהם תבונה כי מחזה הככבים איננה מעלה לדין זה וצריך להמתין בשיעור העתים כמו שביארנו בפרק י"ח דשבת ע"ש.

ביאור מ"ש ז"ל אם ישראל משמרין שתי שבתות מיד נגאלים

מה. וכאשר יהיו נשמרים מחללו אז יותש שרו של עמלק ויאבד זכרו מני ארץ כי כולם יראים ונכנעים מאות זה כמו שאמרו בזוהר פרשת צו, דעל כן אמרו אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כראוי מיד היו נגאלים, והכוונה מבוארת לחכמי המדע כי אין הכוונה לשמור שתי שבתות דוקא רק הכוונה אם ישמרו אפילו שבת אחת ככל חוקותיו ותורותיו אז היו מייחדים ב' שבתות בינה ומלכות כמו שאמרו בריש תקון מ"ח והיה אם על בנים חרות על הלוחות היו נגאלים שאז אין שר של עמלק שולט עליהם, ואם כן איך ולמה תערוג נפשינו לפני אלהינו על איחור הגלות כל זמן הנפלא הזה בתפלות אחת ותשע ביום ואנחנו לא נגדור פרצות הדור בדברים אשר בהן מחזיקין חוזק הגלות במסמרים לא ימוט וגבר עמלק.

אזהרה למנסים את ה'

מו. וכן הוכחתי עוד על אנשים אשר אחר כל הנסים שהפליא האל יתברך לעשות איתם ניסו את ה' ויאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולא שתו מוראת שמים בלבבם לאמר נירא נא את ה' אלהינו האל המושיע, אשר גם העון הזה היה בעוכרינו להתעורר עלינו מלחמת עמלק במדבר כאשר חכמים הגידו מסמיכות היש ה' בקרבנו אם אין לויבא עמלק, ועוד יתר דברים אשר כבר הודעתי בספר הזה, ודי בזה הערה.

ראוי לחכמי הקהל להוכיחם בשבת זכור

מז. וכה יעשה כל איש חכם לב בקהל עדתו להיות דורש בשבת זכור בזכרון תוקף הנס מלחמת עמלק אשר ביארנו כי בזה תתרומם ותתנשא סטרא דקדושה עליונה למעלה והמסכה צר"ה, וגם ביתר תוכחות הנזכרות איש איש לפי צחות לשונו פיו ימלא תוכחות.

סדר לימוד לשבת זכור

מח. ודרך חסידים הראשונים להגות בשבת זכור קודם סדר הלימוד הקבוע הכל בעניינו של זכירה זו כמו שאמרו בזוהר במילין ובעובדא אתער מה דאתער לעילא, ובכן יזכר עון אבותיו אל ה' מה שעשה עשו עם אבותיו וחטאת אמו אל תמח מה שעשה עם אמו כמו שאמרו חז"ל, 22 יהיו נגד ה' תמיד ויכרית מארץ זכרם ארץ העליונה כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן האר"ץ ולא אתפייסת מטרוניתא עד דתחזי נקמה כמו שאמרו בזוהר וזה סדרו.

תורה, פרשת בשלח ויבא עמלק וכו' עד סופו, ובפרשת בלק אראנו ולא עתה וכו' עד ואחריתו עדי אובד, ובפרשת תצא זכור את אשר עשה לך עמלק.

וראוי בין לשליח צבור כשקורא בצבור ובין כאן בסדר הלימוד הזה לכוין בטעם זקף גדול שעל תיבת זכור כמו שכתבו המקובלים כי הוא רומז דייעול ו' בין תרין יודין ויתעביד א' סוד אילנא דחיי בין תרין י"י מים עליונים אור נביעו דלא פסיק ואז תאבד כל זכר עמלק וגבר ישראל, וכן בתיבת והיה יש טעם פזר רמז דאז אזלת שכינתא בזקיפו על דרך מה שאמרו בזוהר 23 בפסוק וה' הולך לפניהם יומם וכו' ז"ל, ויהוה זקיף טעמא לעילא אמאי אלא בגין ההיא שעתא כמה יאות ושפירו הוות להאי כלה דאתכפיאת עד השתא בגלותא והשתא אזלת בזקיפו דרישא באוכלסהא בחדוה ועל דא זקיף טעמא לעילא ע"כ, וכן הוא הרמז בכאן.

נביאים, עובדיה סי' א' חזון עובדיה כו' עד והיתה לה' המלוכה, ויכוין בסוד חיבור ו"ה החסרים מהשם כי יד על כס י"ה שיושלמו והן רמוזות בוא"ו דועלו מושיעים וה' שבסוף הפסוק המלוכ"ה.

ביאור פסוקי עובדיה ע"ד הסוד

מט. והבא בסוד ה' יכון להשכיל פרטי סימן זה בסודו ואגלה טפח ואכסה טפחיים, והוא כי נודע מספר התקונין שס"מ היה תחלה מכת השרפים בבריאה והפילו הוא יתברך עד לארץ בסוד הנפילים היו בארץ סוד נה"י דאימא אשר שמה היו בתחלה בסוד שרפים בארץ החיים דלעילא והפילו הוא יתברך למטה, ואחר כך כשנישא ממקומו ועלה בין נצח הוד ומלביש מטט"רון מבחוץ כי על כן נקרא עץ הדעת טוב ממראה מתניו ולעילא ורע ממראה מתניו ולמטה, וכשהפילו מוחין דיליה נשארו גנוזים בבינה אשר זהו סוד ראש עשו הגנוז בעטפיה דיצחק כי טוב הוא לעילא, ולעומת זה נאמר זדון לבך השיאך על דבר כי שכני בחגוי סל"ע סוד המלכות כי ממנה תוצאות מים חיים כי הוא שוכן שם ערלה המפרדת בין יסוד דדוכרא ליסוד דנוקבא לבלתי היות שם זיווג, ולכן ירומם ויתגאה לבו לאמר אחרי כי עתה שוכני בחגוי סלע ולא זו מצד מקומו עתה אלא אף זו מרום שבתו סוד והוא מרומים ישכון המתבאר על הבינה כמו שאמרו בתיקונים כלומר שהשורש שלו בבינה ושם שורשו גנוז, ועל כן ירום לבבו להתגאות על גודל כחו לעילא ואומר מ"י יורידני ארץ וכי בינה שנקראת מי יורידני משם שהרי כל הגנוז שם הוא קדש ולא ישליכני משם.

על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תגביה כנ"שר סוד הבינה כמו שאמרו בתיקונין דבינה נשר אתקריאת כלומר אף על פי שתגביה כל כך גבוה כנשר מכח שרשך שם וגם אם בין ככ"בים סוד הנצח וההוד המכונים צבאות וכוכבים אשר שם קינו עתה דבין נ"ה תמן אלהים אחרים ושם גיד הנשה אשר בתחלה נשה ממקומו למטה לגמרי ושוב עלה בין נצח הוד, עם כל זאת משם אורידך נאם ה' בינה המכונה כך כמו שאמרו בזוהר פרשת בראשית.

אם גנבים באו לך אם שודדי לילה כלומר אף שיש לך עתה כח גדול בסוד קליפת נגה הגונבת נשמות מהקדושה ומכנסת לג' קליפות רו"ח ענ"ן א"ש, וזהו שאמר אם גנבים באו לך שגנבו מהקדושה והביאו לך בסוד אם לא ימצא הגנב כי נכנס לתוך ג' קליפות הנזכרות או אם שודדי לילה כי עיקר יניקתם מן הקדש נודע כי הוא כשמטמאים לבני אדם בקרי בלילה שכשם שמוציאים למטה כן למעלה יונקים ניצוצי קדש בסוד והיה אם תלכו עמי קרי אף אני וכו' וזהו כחך לשעבר, אוי לך כי לא השכלת איך נדמית אחר כך להיות כאיש דומם כי ינטל הכל ממך כי ימצא הגנב, ואם כל כחך מאשר יגנבו די"ם סוד יסוד דנוק' הנקרא י"ם אשר בהיות הנחש יונק שם נקרא ד' כמו שאמרו בזוהר שיר השירים, לזה אמר הלא הכל מכח שגנבו מן דים ואם בוצרים באו לך וישאירו עוללות עוללי טפוחים סוד דמעת העשוקים הקטנים שנשארים ואין להם מנחם, שם בגבולך היה לך להביט אחריתך איך נחפשו עשו, לעתים שיחפשו בתוכם חיפוש בנרות עד שיגלו כל מצפוניו וחיל בלע ויקיאנו מבטנו יורשנו אל.

ומפרש עוד עד הגבול שלחוך וכו', כי הנה נודע בסבא סוד עת אשר שלט האדם באדם לרע לו סוד לעת אשר ישלוט אדם רע ובליעל באדם דקדושה והוא לרע לו ודא רזא דארון שנשבה בין הפלשתים, וז"ש עד הגבול שלחוך ג' קליפות הנזכרות שלחוך עד המלכות או עד מט"ט ועד פה תבא לינק מן הקדושה והיא כחך הגדול מצד הקדושה, הנה בודאי לרע לך כי אלו הנשמות יוציאו כל אשר בתוכך וז"ש אנשי שלומך שנראים שלומים ונשלמים עמך ומבקשים אהבתך, לחמך ישימו מזור תחתיך כי על ידי הלחם שחטפת מן הקדושה הוציאו כל כחך מה שכבר היה לך אלא אין תבונה בו שלא היה יודע שהיה לרעה לו להוציא את בלעו מפיו כאמור.

יתר הלימוד לשבת זכור

נ. ואחר כך יהגו בסוד הזה, בירמיה מ"ט לאדום כה אמר ה' צבאות וכו' עד כלב אשה מצרה, ישעיה סי' ל"ד קרבו גוים לשמוע וכו' עד לדור ודור ישכנו בה, ובסי' כ"ו יוחן רשע בל למד צדק וכו' עד והרג את התנין אשר בים, יחזקאל סי' ל"ה ויהי דבר ה' עד וידעו כי אני ה', עמוס סימן א' כה אמר ה' על שלשה פשעי אדום וכו' עד סוף הסימן, מלאכי סימן א' אהבתי אתכם וכו' עד והעם אשר זעם ה' עד עולם, כתובים תהלים סימן ט', י"ז, ל"ה, נ"ג, ס"ג, ס"ד, ס"ח, ע"ד, פ"ג, ק"ט, קכ"ד, ק"מ.

ואחר כך בזוהר פרשת בשלח ויבא עמלק עד סוף הפרשה, ובפרשת ויקהל ריש הפרשה רבי חייא פתח וכו' עד וליחדא לון מבינייהו, ובר"מ פרשת כי תצא דף רפ"א ע"ב והיה בהניח ה' אלהיך וכו' עד ולאמו לא יטמא, והכל לפי השהות יהגו ביתר מקומות בזוהר פרשת בראשית דף כ"ה ע"א יקוו המים דא אורייתא עד ולו יקהת עמים, ובפרשת ואלה שמות דף ט' ע"א קם ואמר ה' אלהינו בעלונו וכו' עד והנותר בירושלים, ובפרשת אמור דף פ"ט ע"א ולאחותו הבתולה עד קומי אורי, ובפרשת בראשית דף כ"ח ע"ב והנחש היה ערום וכו' עד ושמו אחד, ועוד שם וידע אדם עוד את אשתו שת סיומא דאלפא ביתא עד אז הוחל לקרא בשם ה', וכל המוסיף הרי זה משובח לאבד כל זכר למו, ואחר הקריאה יעתרו עתרתם בנוסח זה.

תפלה אחר הלימוד לשבת זכור

נא. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו מלך חסין י"ה שבכח סגולת קריאתנו זאת אשר קרינו ולמדנו שתהא עתה שעת רחמים שעת הקשבה ונקראך ותענינו, שיהא עולה קריאת כל זכר אבדן עמלק למעשה ולהעלות זכרון פשעו וחטאתו מול הדרת כסא כבודך כ"ס י"ה, יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, ונאמר גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד, ובכח ע"ב שמהן היוצאים מפסוקי ויסע ויבא ויט רכב צלח על ע"ב ק"ל לנקום נקמת ראשית גוים עמלק הוא נחש הוא ס"מ הוא מלאך המות שוכני בחגוי סל"ע מר"ום שבתו צועה ברוב כחו אומר בלבו מי יורידני ארץ, השפילהו השפילהו עד העפר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו, תמחה את זכר עמלק וכל אגפיו קס"ם ונח"ש עמ"ל ואו"ן, ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד.

וקנא לשם קדשיך י"ה המתעלה וייעול ו' בה' ירושלים של מטה וי' בה' עילאה ירושלים של מעלה והי"ה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי"ה ה' אחד ושמו אחד, כי י"ד על כ"ס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, והבט נא והושיעה צאן מרעיתך וראה כי עמך הגוי הגדול הזה ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם שרו של עמלק ראש הפעור, ואם הגביר השעיר במעללינו אשר לא טובים ואין בנו מעשים להשמיד פריו ממעל, אבינו מלכנו אבינו אתה ואתה בטובך קנא על דבר כבוד שמך וזכור לנו אהבת הקדמונים אברהם יצחק וישראל עבדיך ונלוה אליהם זכות תורתך הקדושה לעמוד בימין אביוני עמך ואל תעש עמנו כלה בגלותינו כי אל מלך חנון ורחום אתה ודרכך לעשות חסד חנם בכל דור ודור, מהר לרפא נגעינו ואל ימעטו לפניך תלאותינו מהר יקדמונו רחמיך בארץ שביינו, לא למעננו אלא למענך פעול ואל תשחית את זכר שאריתנו כי לך מייחלות עינינו, וזכור עדותנו בכל יום תמיד אומרים פעמים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, לך ה' חכינו לך ה' נייחל אל תחשה ותעננו כי נאמו גוים אבדה תקותם כל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה.

ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שד"י ומלך ביופיו תחזינה עינינו מוכתר בכתרי כתרים גם יחד עם אליהו ושמונה נסיכי אדם וה' בראשם להכרית זרעו של עמלק לא יזכר ולא יפקד וישרש מארץ גזעו כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, ו'עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה', י'הוה בשמים הכין כס"או ומלכותו בכל משלה', י'שמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור ולאומים בארץ תנחם סלה', ו'אנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה', הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה יהו"ה ויהי לי לישועה, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.

תפלה קודם קריאת פרשת זכור

נב. וכן לפני קריאת פרשת זכור בצבור יאותה לכל אישי ישראל לעתור ולרצות על זאת בקצרה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה זכור את אשר עשה לך עמלק זכור בפה לתקן את שורשה במקום עליון ולעורר מלאכי מרום ומרכבות עליונות המופקדים על מצות פרשה זו לנקום נקמת ה' מאת זרעו של עמלק וגם ערב רב מההוא זרעא בישא, ועתה צלח העז עוז גבורתך במלאכיך לעלות ולהזכיר עון אבותיו אל ה' יהיו נגד ה' תמיד ויכרית מארץ זכרם עד בלתי השאיר למו שריד, אך אלהים ימחץ ראש אויביו אדם בליעל שר צילם שעליהם בצבא המרום במרום להעביר ממשלת זדון מן הארץ כאמור מפי כבודך ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי"ה ה' אחד ושמו אחד, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.

דברי הזוהר על חמש מיני ערב רב המגולגלים בישראל

נג. ואשר איתו רוח דעת ויראת ה' אל יקל בעיניו לעתור ולרצות כסדר הזה ביתר הימים כי חיוב זכירה זו היא כל הימים וביותר בימים האלה הנזכרים ונעשים לשבור מטה רשעים כאשר היתה מאז לישראל אבדן המן וכל אגפיו, ומה גם בגלות החיל הזה אשר היו עדת ה' ככבשה אחת בין כמה זאבים שאין לך דור ודור שאין בו מזרעו של עמלק והמה הצרים ליראי ה' וחושבי שמו כמו שאמרו בזוהר בראשית דף כ"ה ע"א וזה לשונו.

וה' מינין אינון בערב רב ואינון עמלקים רפאים גבורים נפילים ענקים ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו כו' ומאילין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה אינון רישין בקיומא סגי ואינון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם אילין אינון עמלקים וכו'.

גבורים עלייהו אתמר המה הגבורים אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובונין בתי כנסיות ומדרשות ושווין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דה' אלא למעבד לון שם הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם ומסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאינון כעפרא דארעא וגזלין לון וכו', רפאים אם יחזון לישראל בדוחקא מתרפאין מינייהו ואית לון רשו לשזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאלין דמשתדלין בה למיעבד טב עם עובדי ע"ז עלייהו אתמר רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו.

ענקים אינון דמזלזלים לאלין דאתמר בהון וענקים לגרגרותיך וכו' אילין אינון דאהדרו עלמא לתוהו ובהו וכו' ומיד דייתי אור דאיהו קודשא בריך הוא ימחון מן עלמא ויתאבדון אבל פורקנא לאו איהו תלייא אלא בעמלק עד דימחי דביה אומאה והא אוקמוה וכו', הנה משם מתבאר דחמשה מיני ערב רב הם נשמות הרעות של ערב רב המגולגלים בכל דור ודור בישראל.

רשעות עמלק בפרט בעון הגזל

נד. ואמרו שמה שנשבע קודשא בריך הוא על מחיית עמלק הוא שיתמחו אותם נשמות רעות יען כי לכל עבירות שבין אדם למקום מועיל תשובה וכן בין אדם לחבירו אם יודע למי חטא יוכל לרצותו, לא כן אלה רשעים עמלקים דעלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם אשר לא ידעו ולא ירצו לדעת ממי גנבו וגזלו ותתעמס משא עון פשעם משוד עניים מאנקת אביונים אשר לא יפטרו אף בתשלומיו וחייבים מיתה בידי שמים כמו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם כמו שהכרחנו הדבר בחלק הקודם בפרקי משא ומתן, ועל כן קודם הזכירו עונש העמלקים דביה אומאה וכו' הקדים טעם לעונשם במה דאינון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס.

ועליהם דיבר בקדשו הרשב"י ע"ה בסוף פרשת בשלח, 24 מלחמה לה' בעמלק מדור דור אמר רבי יהודה בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא.

נה. ועל אלה וכיוצא באלה ראוי לכל אישי ישראל זרע אמונים לעתור ולרצות לפני המקום ברוך הוא יפקוד עליהם בחרבו הקשה חרב ה' מלאה דם לנקום את נקמת בני ישראל מהם ואשר חירפו עקבות משיחו הקדוש דפורקנא לאו איהו תלייא אלא עד דיתמחון דביה אומאה כאמור במאמר, ואף גם עוז יתאזר בתפלתו על כל שרי עם ועם שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והמה מההוא זרעא בישא דהמן המתלבש בהם ופועלים מעשה ידי המן ממש.

סיפור ישועת קהלות ספרד שסיפר אבי המחבר מספר "שבט יהודה"

נו. ואדוני אבי ומורי היה אומר מעשה שהיה בספרד באיש אחד ושמו יוסף בן אפרים ויער האל את רוחו ללכת בחצר המלך ולגבות המסים וכל עבודת המלך ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, והמלך כאשר ראהו איש אמונים הפקידו בכל מלכותו איננו גדול בכל מלכותו ממנו והוא משנה למלך וגדול ליהודים, ויהיו ליוסף משרתים בני השרים אוכלים על שולחנו ויעש לו מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו.

ובימים ההם היה שם איש רע ובליעל ממשרתיו ויקם לשטן לו וימרוד בו כי מינהו פקיד בקצת מקומות מהמלכות ויקנא ביוסף אדוניו ויאמר המלוך ימלוך איש יהודי עלינו וחשב רעה בלבו להאבידו ויאמר, הלא האל הסתיר פניו מהם הם עזבוהו והוא עזב אותם ועתה אוכל להנקם מיוסף ומעמו, וילך לו אל המלך ויאמר לו מכרה כיום עשרה יהודים לי ואני אשקול עשרים ככרי כסף להביא אל גנזי המלך.

אמר המלך ומי מהם, ויען ויאמר לו הראשון הוא יוסף פקידך אשר כלה את אוצרותיך וכלה ממון כל העמים והשרים ותשעה אחרים עשירי מלכותך תמכרם לי הם ובניהם וטפם, ויאמר המלך יהי כדברך, ויאמר האיש הבליעל יכתוב ויחתום בטבעת המלך ואני אשקול הכסף עובר לסוחר, ויסר המלך את טבעתו ויתנה לו ויכתוב ככל אשר צוה לו הצורר כי מכר המלך ליוסף ותשעה נסיכי אדם חביריו הם ובניהם וטפם וממונם לאיש הצורר ההוא, ותכף ומיד תפשו את יוסף ויענוהו בבית הסוהר וימת מפני העינוי הרב וכן עינה אל השאר.

נז. אחר הדברים האלה גידל המלך לאיש הצורר ההוא וישם את כסאו מעל כל השרים ויגבה לבו ויאמר לאבד כל היהודים, ואמר להכחיד היהודים הגדולים היושבים בשער המלך ואחר כך ישוב ידו שנית בעד שארית היהודים כי ראה שאין לבקש על כולם כאחד שמא לא תעשה בקשתו, והעליל עלילות על כל שרי צבאות ישראל ויקרא אותם אל ביתו ויאמר אליהם מבקש המלך מכם ממון רב לא תוכלון שאת ויעש עצמו כמפשר ביניהם והוא היה חפץ לעקור ביצתן ונתנם האל לחסד ונתפשרו עם המלך וישובו אל שער המלך.

נח. ויהי כראותו שלא נעשה עצתו ויהי מימים קם למלחמה מלך ישמעאל עם אותו המלך ויבואו ישמעאלים הרבה מאד כארבה ויצר מאד למלך מאת הישמעאלים ויאמר מה נוכל לעשות עם ההמון הרב הזה, ויען האיש הצורר ההוא ויאמר אדוני המלך שמע בקולי איעצך עצה טובה ויהיה לך ממון רב.

אמר לו המלך מה היא עצתך, אמר הצורר אם על המלך טוב יכתב לקחת כל ממון היהודים שבכל מדינות מלכותך ואני אתן מאת אשר ימצא להם ארבע מאות ריבוא, ועוד שתשמיד כל היהודים אשר בכל מדינות מלכותך ואני אעשה שיתנו כל אנשי מדינות מלכותך ארבע מאות ריבוא ממון תחת המסים והעבודות אשר היהודים נותנים למלך שנה בשנה.

ובמה יודע איפה כי אנכי עבד נאמן אליך כי אם בעצה הזאת, ואם את האלהים אתה ירא כבר שכחם וגירשם מלפניו ולא יוסיף להביטם ואם האלהים קצף בהם איך המלך יחפוץ בהם, וכמה ימים שאין מלך לישראל ולא שוטר ולא כהן ולא תורה, עם מרי המה לא להעזר ולא להועיל, אדונינו המלך יוצא למלחמה על אויביו והם אוכלים ושותים בבתיהם ומה בצע כי תניחם במלכותך, השמד וכלה אותם כי למלך אין שוה להניחם.

לכן המלך מילכי ישפר עלך ושלח להשמיד היהודים מכל מדינות מלכותך וצוה לכל מי שנמצא יהודי בתוך ביתו שיהיו נכסיו למלך וגופו להריגה, ויפקד המלך פקידים וישמרו כל השלל כסף וזהב להביא אל גנזי המלך וישמע המלך ויהי כמחריש, ומן השרים רואי פני המלך גערו באיש הצורר ההוא ויאמרו לא טובה העצה הזאת כי מנהג מלכותינו לאהוב את היהודים ולשמור אותם ומי ישמע לך בדבר הזה.

נט. וימן ה' בעת ההיא לאגמון אחד וישם דבר בפיו ויאמר השב לצורר הרע הזה וכה תדבר, ויאמר לאיש הצורר הליועץ המלך נתנוך כי היהודים הלא המה אוצר למלך אוצר טוב ואתה מבקש לאבדם ושיעשה המלך מה שלא עשו אבותיו, אין אתה שונא ליהודים כי אם למלך, וישמע המלך ולא ענה דבר, וישמעו השרים וכולם גערו בו ויאמרו לו לא משנאת היהודים אפס משנאת המלך ולא מאהבתו יעצת זאת.

וישמעו הדברים האלה אל היהודים וישלחו ספרים להודיע אל כל היהודים ונאספו בעריהם ויצומו ויצעקו ויבכו והתפללו לאלהי אבותיהם ויאמרו אנא ה' אל נא נאבד בעצת הצורר הזה, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים לאיש יהודה ולפליטת ירושלים אשר בספרד וישמעו העמים ונסבו עלינו והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול, למה תהיה כאיש נדהם ואתה בקרבנו, עננו ה' עננו וידעו העמים כי ה' נלחם לישראל, ותעל שועת בני ישראל וגאלם מיד צורר.

ס. ושרי ישמעאל התפקדו ויהי בהם שולפי חרב כחול אשר על שפת הים, ויפקד המלך שרי חיילים לשמור מעברות הים לבלתי תת מעבר לישמעאלים וישם המלך לאיש צורר היהודים ההוא לראש, ויקח רכב ופרשים ויבא אל מחנה ישמעאל בטח ויך בהם מכה גדולה והם נטושים על פני השדה ותהי בהם מהומת ה' רבה ויהיו כל הנופלים ממחנה ישמעאל ביום ההוא עשרת אלפים שולפי חרב ואיש מושך בקשת לתומו, ויך את שר צבא הישמעאלים בין הדבקים ובין השריון ויאמר לנערו הוציאני מן המחנה כי נחלתי ויפול מעל המרכבה וימת.

סא. ויצא האיש צורר היהודים מן המלחמה שמח וטוב לב ויאמר בלבו עתה ישלים המלך רצוני בכל עם היהודים ונקמתי מאויבי והוא לא ידע כי ה' סר מעליו, והנה הוא יוצא ובא ביד חזקה וה' קנא לעמו והפך לב המלך עליו וישלח פרש לתופשו ויצא הפרש וימצאהו בשדה בסוסיו וברכבו, ויאמר לו הצורר השלום ויאמר אין שלום כי המלך צוה עליך לתופשך, ויהי כשומעו ברח ויבא בעיר אחת ובה מגדל גבוה וישלח לאמר אל המלך דברים קשים ופער פיו לבלי חק לקלל את המלך ומאת ה' היתה להכשילו לבלתי תת ארוכה למחלתו, ויחר למלך מאד וימלא חימה עליו ויצו לתפוש לכל אחיו ויתנם במאסר ויקחו כל הממון אשר נמצא לו ולאחיו בכל מלכותו ויביאו אותם אל אוצר המלך.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה