אור ברסלב
חמדת ימים ב ימי השובבי"ם

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ימי השובבי"ם

חנוכה

שובו בנים שובבי"ם ארפא משובתיכם

פרק א - תקוני הימים - לימודים ותפלות

סגולת ימי שובבי"ם לתקון פגם הברית

א. ימי השובבי"ם ועוז הדרם שגבו במהלליהן עלו על כל יומי הארץ, והימים האלה נזכרים ונעשים סגוליים ומסוגלים ומיוחדים לתקנת השבים מעון פשע קלקלת הזרע, חק וזמן שמו בם אחרונים וקדמונים אחזו שער שערו בנפשותם שתו איש עדיו לבלום, הואיל הלך אחרי ש"ב בצום ובכי ומספד ככל הכתוב במגלת תעניות.

חומר עון פגם הברית

ב. כי ראה ראו והתאוננו ברוב אונים כי שורש נחש המוציא צפע למעט השפע ולהרבות הפשע הוא עון קלקלת הזרע, גדל הכאב מאד על כל דבר פשע אשר בהם יפשע גבר יען וביען נפש הוא חובל, הוא הפוגם בעצם אדם, הוא הקוצץ בנטיעות עץ החיים ומשחית פריו הן הנשמות להורידן בחרבות נשמות, כי תחת היבנותם בבנים נאמני הכשרות והתומה תתהרסנה בארס עריצי הטומאה, ותהיינה הנפשות והרוחות נפושות ונפוצות ברוחות רעות בני נכר כמשמעו, והמה עתידים להדבק בו בנשמתו בצאתו מן העולם ויקיימו בו כיבוד אב בכובד האון להאכילו שרשי רתמים ולהשקותו מרורת פתנים ולהלבישו בגדי בגד הצואים, אשר לא תתום טומאת כתמם הנכתם עד יעברו עליו עידן ועדנין וימים רבים של צער רחמנא ליצלן.

הפוגם בריתו משקר בחותמו של מלך

ג. ונוסף גם הוא חומר הפשע הזה רע ומר מאד לפגל ולהפיל חלשים בקדשי שמים ממעל כמו שביאר הרשב"י בתקונים, 1 מאן דמשקר בברית מילה הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשום ביה שד"י מלבר הוי"ה מלגאו מנא ליה מהאי קרא מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות מילה סופי תיבות הוי"ה ובודאי מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מיניה הויה ושרי עליה שטן דאיהו אל אחר וחיויא שריה באתר דהוי"ה מלגאו וסם המות שריה באתר דשד"י מלבר ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טימא ע"כ, הנה כי הוא פוגם בעצם שם יה"וה ובפוגמו בו פוגם במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח.

בפגם הברית מקלקל שפע העליון

ד. ואשר הוא מחכמי המדע בסוד ישרים וידע סוד זווג העליון, ידע תמרורי חומר העון הזה עד היכן מגיע אשכלות מרורות במלכות שמים ואשר היא אינה מקבלת שפע אלא מצדיק העליון והצדיק אינו משפיע אלא בה, וכאשר האדם מחמם עצמו לבטלה גורם שהצדיק העליון ישתעבד להשפיע שפע טוב העליון לבורות נשברים אשר כל סוד הקמתו בסוד ואת בריתי אקים את יצחק הוא על ידי אתערותא דלתתא להשפיע בה אורים גדולים.

ובפגום האיש הישראלי ולא נאמנה בבריתו ולו יחם לו על ידי לילית וכוחותיה פה למטה, כנחש ישך ופנה למעלה לצאת הטפה ההיא לריק ולבהלה והשפע שהיה ראוי שיקבל אותו הגברת מקבלת אותו השפחה, נמצא שפחה כי תירש גבירתה והגברת מקבלת המותר כמו שפירשו המקובלים בסוד מה שאמרו בזוהר 2 וסאיב ארע"א ויהיב חילא ותוקפא לרוחא מסאבא דאקרי רע וכו', ומטעם זה אמרו בזוהר כי אשר מקלקל זרעו לא עאל בפלטרין ולא חמי אנפי שכינתא, מדה כנגד מדה כמו שהיה הפגם בשכינה כן לא יקבל פני שכינה.

טעם שעל פגם הברית צריך תשובה עילאה

ה. ועל כן אמרו שאין הדבר תלוי בתשובה תתאה כשאר הפגמים מפני שפגם זה הוא בצדיק וצדק כאחד כמו שביארנו, ולפיכך הואיל והשכינה תתאה קטיגורו אינו מקבלו בתשובה תתאה דהיינו בסור מרע בלבד אפס במעשה הטוב עד שיגיע לתשובה עילאה.

ועל כן תמיד אומר הרשב"י ע"ה 3 בעון פגם זה, עד דעבד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזיא לחפייא על כל עובדוי כו', והטעם כאמור שהפגם הזה במדת הצדיק והצדק כ"ל וכל"ה שנכללות בם כל המדות העליונות כמבואר בתקונים בכמה מקומות, ואשר לא נאמנה בבריתו פוגם בכל המדות הכלולות בצדיק וצדק וכאילו פגם כל השיעור קומה ולזה יצטרך תשובה שלימתא דאיהי אתחזייא לחפאה על כל עובדוי כאילו פגם כל אבריו.

דברי הזוהר בטעם שפגם הברית גורם עניות תורה וממון

ו. וממוצא דבר אתה תשמע טעם בתקונין 4 שעון קלקלת הזרע גורם עניות ממון ועניות תורה זה לשונו, עד דתב בתיובתא וסביל ליה כמה יסורין לאעברא ההוא חיויא מתמן וסם המות דיליה דאיהו צרעת ממארת בכמה מרעין ומכתישין עד דלא ישתאר ביה בשרא דאיהו עפרא ורזא דמלה ועפר אחר יקח וטח את הבית בגין דנחש עפר לחמו עד דיתפרנס מההוא בישרא ולא יזוז מיניה או בעניותא דעני חשוב כמת וכו' ובגינייהו איתמר והשיבו וחיו ולית עניותא כעניותא דאורייתא וכו'.

והטעם שבסוד הצדיק שם אשד נחלי הזרע אור העליון והוא נהר דנגיד ונפיק ומושך כל מיני השפע הן שפע גשמי למזון הגוף והן מזון רוחני למזון הנשמות וכיון שפגם בו הרי שניהם מסתלקין, ועניות ממון דהיינו מזון הגוף, ועניות תורה דהיינו מזון רוחני למזון הנפש רודפת אבתריה והרי הוא חשוב כמת אף על פי שיתהלל בעשרו.

דברי הזוהר שע"י פגם הברית מביא רעב לעולם

ז. ומזה הטעם גם כן הוא מה שאמרו בזוהר פרשת שמות 5 שמביא רעב לעולם זה לשונו, אית מאן דקטיל בר נש והוא קטיל בנוי תלתא בישין עביד דכל עלמא לא יכיל למסבל ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקודשא בריך הוא אסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותנא אתייא על עלמא וכו', והוא מהטעם הזה באשר הוא נרגן מפריד צדיק מצדק ובדינוי דצדק אוקיד עלמא בשלהובוי רחמנא ליצלן.

במ"ש האריז"ל שבפגם הברית נברא גוף למזיקין וטעמו

ח. וכתב האור המופלא האר"י ז"ל כי אין עבירה בכל התורה ומי שמוליד מזיקין כמו המקלקל זרע או שראה קרי לאונסו, כי כמו שהוא משמש זכר בלי נקבה כביכול גם למעלה נמשך הטפה של אותה הנשמה החוצה בקליפת נוגה ואז מתלבש בה כח מזיק אחד מן אשת זנונים והיא נעשית גוף אל אותה הנשמה, ומנאץ ומכעיס את בוראו בשתים הן בהחזיר הטוב אל הרע והן כי אין ברצונו שיבראו משחיתים ומחבלים בעולמו, ואף אם ברא הוא יתברך את המזיקין להעניש החוטאים על ידם מכל מקום לא גמר פעולתם ובראם בין השמשות נפש בלא גוף לבחור הרע במיעוטו, אכן המקלקל את זרעו בורא גוף למשחית ומשנה הבריאה הפך כוונתו יתברך.

המזיקין הנבראים מפגם הברית משחיתים רכושו של אדם

ט. והגיד הרב ז"ל כי המה הנקראים נגעי בני אדם שהמה עושים נגעים גדולים לבני אדם לשבר כדו ופכו ולהחריב ביתו ולשפוך יינו ושמנו וכיוצא באלו העניינים, הם הם הגורמים כל אלה כמו שנאמר פועל אדם ישלם לו כנזכר בזוהר.

המעכב תשובתו ע"ז גורם שבניו מתים כשהם קטנים

י. וכאשר האיש הפגום בזה לא ירפא נגעו לעשות תשובה גמורה אז לילית אשר בידיה כל אותם הנשמות מזמנת שם בבואו להזדקק לאשתו אותן הנשמות הטהורות העשוקות בידה ולפיכך בניו מתים כשהם קטנים בתוקפא דאמהון, ועל עון זה נאמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, ועל כוונה זו אמרו בריש שני דנדה, ר' יצחק ור' אמי אמרי המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים ותחת כל עץ רענן שוחט"י הילדים וכו'.

וכן אמרו בזוהר ויחי דף רי"ט בפסוק אוי לרשע רע כי גמול ידי"ו יעשה לו פירש כוונת הכתוב על מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעיה וכו', ואמרו שם, כולהו סלקין והוא לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא תא חזי כולהו סלקין והוא לא סליק מאי טעמא אינון קטלי בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש ואושיד דמין סגיאין ע"כ.

עיקר העונש מהמזיקין הנבראים מעון זה לאחר פטירתו

יא. וכבר כתבנו בראש הפרק שכל אותן הטיפות מחזיקין אותו לאב ועיקר העונש שמענישים את אביהם שהולידם הוא ביום פטירתו כשמוליכים אותו לבית הקברות הם סבוהו כדבורים לאמר אבינו אתה, ובוכין ומייללין אחר מטתו כי במותו אין להם מקום במה לשרות ומצערין אותו הרבה עם שאר רוחות הפורחות באויר השמים.

טעם שמעמידין מיטת המת ג' פעמים

יב. כי על כן תקנו להעמיד המטה שלש פעמים שבכל פעם מבריחין אותם אשר שמה לא יעצרו כח ליגע כי עיקר עניינם לפרוח באויר ואין להם על מה שיסמוכו.

תקנת קדמונים למנוע בנים מללוות מיטת אביהם ותועלתו לתקון העון

יג. וכבר ביקשו הקדמונים תיקון לזה להיות מחרימים לכל בניהם שלא ילכו אחר מטתן ללוות אותן לקברות, ובכן חל החרם על כל הבנים שלו אף על אלו שהוליד בהוצאת ש"ז לבטלה.

דברי התעוררות והספד מועילין מאד לגרש המזיקין

יד. אכן עיקר התקנה לזה תהיה לדרוש אחר איש ירא אלהים נבון וחכם לדרוש על המת, ובכן בסגולת דברי תורה שאומרים בדמע בוקע חלוני רקיע ומגרש אלו החיצונים, ובכן המת יהיה לו נחת רוח יתירה והטומאה השורה עליו מתבטלת בסגולת דברי התורה, וביותר אם יש במה לשבחו בתורה ובמצוות או במעשה הצדקה וגמילות חסדים אשר פעל ועשה לפני מותו כמו שכתב הרב ז"ל.

חומר פגם הברית ממ"ש בתלמוד בבלי

טו. ואולם בר מן דין ומן דין רעה כפולה ומכופלת בעון קלקול הזרע מנפש ועד בשר יגיע והוא אומרם בריש שני דנדה, אמר ר' יוחנן כל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו רב אשי אמר כאילו עובד ע"ז כתיב הכא כל עץ רענן וכו', ואמרינן התם אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי ולימא אסור דקא מגרי יצה"ר אנפשיה והיא מן החמורות.

הפוגם בברית נקרא נזוף ואין תפילתו נשמעת ארבעים יום

טז. וצא ולמד מה שאמרו בזוהר פקודי 6 ז"ל, כל אינון דחבו כל אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד נזיף הוא לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא שבקין לסלקא לה וכו', ושם אמרו שאין מקבלין תפלתו ארבעים יום ע"ש.

יזהר מדיבור המביא להרהורים רעים

יז. וזה טעם את אשר מצאתי כתוב בכתבי אזהרות מורי בשם המקובלים ז"ל, ירחיק מלדבר עם אשתו על עסקי תשמיש כי יבא לידי הרהור ויחטיא ברית קדש ואין תפלתו נשמעת ארבעים יום ואין נשמתו עולה למעלה, ובהיכל נוגה ו' מלאכים עם רמ"ה כתות מנדין אותו ע"כ, והוא מלשון הגמרא שאמרו שהוא בנדוי וממה שאמרו בזוהר הנזכר, והן לזאת יחרד לב הישראלי ויתר ממקומו.

מאמרי הזוהר בחומר עון פגם הברית

יח. ובזוהר בשלח דף נ"ז ע"ב הגדילו הכאב מאד בעון פשע זה ז"ל, תשלח חרונך יאכלמו כקש לתחיית המתים דכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם בההוא זמנא אמר ר' שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינון תא חזי לא ישתאר להו לבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא ועאלו בקיימא קדישא באינון תרין חולקין כמה דאוקימנא והוא נטיר ליה לההוא קיים ולא עייליה באתר דלא אצטריך אילין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא.

מנלן דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים משמע הנשאר בציון והנותר בירושלים דכל מאן דאתגזר באילין תרין דרגין עאל ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים אילין ישתארון בההוא זמנא ובהו זמין קודשא בריך הוא לחדתא עלמא ולמחדי בהו על ההוא זמנא כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.

הנה משם מבואר לפניך דבזמן המשיח לא ישתאר אפס מי ששמר בריתו או תיקן מעוותו ובלעדם הנותר נשרף באש קוצים כסוחים באש יצתו, ואשר כבר מתו לא יעמדו בתחיית המתים.

יט. והכי מפורש בזוהר פרשת נח דף ס"ט ז"ל, בכל חובין דחייבי עלמא דחיין לה לשכינתא חד מינייהו מאן דמחבל אורחיה על ארעא כדקאמרן ובגין כך לא חמי אנפי שכינתא ולא עאל בפלטרין ועל דא כתיב באילין וימחו מן הארץ יתמחון מן כלא, תא חזי בההוא זמנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא כל אינון מתיא דישתכחו לבר בשאר ארעין נוכראין קודשא בריך הוא יברא לון רוחייהו כדקא חזי וכו' ולא יהיב לון קודשא בריך הוא נשמתין אלא בארעא דישראל דכתיב בפתחי את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל דיתגלגלון תחות ארעא ולבתר מה כתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל בני עלמא בר אילין דאסתאבו וסאיבו ארעא באילין כתיב וימחו מן הארץ דייקא.

ואף על גב דקשו ואיפליגו קדמאי על דא וימחו כמה דאת אמר ימחו מן ספר חיים אמר ליה ר' שמעון ודאי לית לון חולקא בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ וכתיב לעולם ירשו ארץ אבל יקומון בדין ועלייהו אתמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה כו' עכ"ל.

כ. ועם היות שמאמר הנכבד הזה מדבר לדור המבול שאין להם חלק לעולם הבא ולסברת רבי אבא שלא יקומו בתחיית המתים ולא בדין, מכל מקום ממנו נקח כי מי שבדור הזה יתפוס במעשיהם ולא יעשה תשובה לא יהיה לו חלק לעולם הבא ואם יקום במשפט כדעת רבי שמעון יהיה לחרפות, שהנה נתן עיקר טעם דור המבול שאין להם חלק לעולם הבא על שהיו שופכים זרעם על האר"ץ ולכך גרמו שימחו מן האר"ץ וכמוהם יהיו עושיהם ולא עשו תשובה כמו שביאר החסיד בשער הקדושה.

הפוגם בריתו ולא שב אין לו חלק לעוה"ב

כא. ודברי הגמרא במסכת כלה 7 מסכים הולך לדעת זה זה לשונו, רבי אומר הנחמים באלים כל המחמם עצמו להוציא ש"ז לבטלה חשוב כבהמה מה בהמה אינה מקפדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא אף הוא אין לו חלק לעולם הבא ועליו אמר שלמה בחכמתו מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה זו נשמתן של צדיקים שאין מחמין את עצמן ואין מוציאין ש"ז לבטלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ זו נשמתן של רשעים שמחמין עצמם ומוציאים ש"ז לבטלה וכל המחמם עצמו חייב מיתה וכל המקשה עצמו הרי זה עבריין שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה ע"כ.

יתר מאמרי הזוהר בחומר פגם הברית

כב. ובזוהר פרשת פקודי 8 החמירו גם כן בעונש העון זה לשונו, חד ממונה דאקרי פלוני האי איהו ממנא על בני נשא דמחבלי אורחייהו ולא חיישי ליקרא דמאריהון למינטר את קיימא קדישא להני אעיל לון לגיהנם לההוא אתר דאקרי שאול ואבדון וכו', וכבר ידעת מה שאמרו בזוהר סוף פרשת וילך זה לשונו, תאנא מאן דנחית לאבדון לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין וכו'.

כג. ובזוהר תרומה 9 אמרו שיש מקום בגיהנם הנקרא צואה רותחת ובו נדונים המוציאין ש"ז לבטלה זה לשונו, אינון דמחבלי אורחייהו על ארעא ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אילין אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן בשבתי וירחי וזמני בההוא אתר נורא אשתכיך ולא אתדנו אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית לון נייחא ע"כ.

בפגם הברית גורם לבנים רשעים ומשם באים האפיקורסים והמינין

כד. ועוד כתבו המקובלים בחומר קלקלת הזרע שגורם שבניו יהיו רשעים ומשם באים האפקורוסים והמינין והטעם כמו שאמרו בספר התקונים הנזכר לעיל, מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מיניה הוי"ה ושד"י ושריא עליה שטן דאיהו אל אחר חיויא שריא באתר דהוי"ה מלגאו וסם המות שריא באתר דשד"י מלבר וכו', וכיון שהנחש שרוי שם בבריתו משורש נחש יצא צפע רשעים מינין ואפקורוסים.

הפוגם בריתו מונעין ממנו להשיג בתורה וסודיה

כה. ואם תלמיד חכם הוא לא יהיה ער בחכמים ועונה בתלמידים, וכתבו עוד שתלמיד חכם הנכשל בעון זה ולא שב מונעים ממנו מלהשכיל סודי התורה, והטעם שהצדיק העליון הוא בסוד רזא סוד ה' ליראיו וכשהוא פגום לא ישכיל סוד השם ויתעתע בסוד דשקרא חס ושלום.

עון פגם הברית גורם אריכות הגלות

כו. והאחרון הכי נכבד ומחול ימים יכבד מ"ש רבינו האור המופלא האר"י ז"ל שעון זה גורם אריכות הגלות המר והנמהר בסוד כי גר יהיה זר"עך, וכן אמרו בתקונים דף פ"ה ז"ל, מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה כאילו אעקר אילנא דחיי דאיהו ברית ואנח ליה ברשו נוכראה מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתיה מרשות דילה ואנח לה ברשות אחרא דאיהו מרה וטחול ודא גרם לישראל דאתעקרו מארעא דישראל ואתגליאו ברשו נוכראה עכ"ל.

אויה לנו מיום התוכחה לגרום בכיה ותאניה לאבינו שבשמים באריכות הגלות המר והנמהר ושאוג ישאג על נוהו, אשר הן בעון זה אנו יושבים במחשכים כל הזמן הנפלא הזה כי גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו בעון הזה, קל וחומר כי בעודינו גולים בארץ שביינו לא נצא מתוך ההפיכה כל זמן שעון פשע הזה מצוי בגלותינו בלתי התעוררות תשובה שלימה.

דברי התעוררות ותשובה לפגם הברית מספר "סדר היום"

כז. ולאיש אשר אלה לו איך לא יהיה נזוף כל ימיו לפני המקום כי כמה וכמה פעמים עבר על זה ומי הוא זה אשר נקי מזה ויותר מזה, ויוכל כל אדם להקרא רשע מרושע לפני המקום בפה מלא כיון שעבר על זה כמה פעמים, ואין צריך לומר אם הושיט ידו למטה לחכך עצמו ומהחיכוך בא לידי חימום ומהחימום גרם שחטא להוציא ש"ז, ואין צריך לומר אם הושיט ידו לרצונו בלי סיבה גורמת, ואין צריך לומר אם הקשה עצמו לדעת.

ואין צריך לומר אם הוציא בידו זרע לבטלה למלאות תאותו שהוא שנאוי ומרוחק לפני הקדוש ב"ה ואינו זוכה לראות פני שכינה כמו שנאמר לא יגורך רע ואין רע אלא העושה מעשה זה שהוא רע לשמים ורע לבריות, משחית למעלה משחית למטה פוגם למעלה פוגם למטה, אוי לו אוי לנפשו אוי לרוע מזלו, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, נוח לו שיכרתו ידיו ולא היה עושה מעשה הרע הזה מה כפרה יש לו כמעט שננעלו ממנו שערי כפרה ושערי תשובה.

כח. ובפרט אם התמיד עצמו בזה ימים ושנים עד שהורגל בזה ונעשה לו כהיתר גדול עונו מנשוא, אלו הם המביאים חרון אף לעולם, הם המביאים מגיפות ומיתות בעולם, ובפרט אם לא הרוה צמאונו בזה עד שבא על הזכור או על הערוה כי הוא זמה ועון פלילי לפני ה', איך ירים ראשו איך יאכל וישתה איך ילבש בגדים נאים והבגדים הצואים אשר עליו לכלכו נפשו רוחו ונשמתו עד שהרחיקוהו מלפני אדון כל הארץ וטינף נשמתו היקרה כבודה בת מלך, איך ישמח ויגיל איך ימלא שחוק פיו, ודאי אין לו תקנה כי אם ילבש שחורים ויתעטף שחורים ויענה בצום נפשו יום אחר יום עד שהוא בעצמו יראה שהוא נכנע ונשבר ונענה ונעכל חלבו ודמו ונתמעט תאותו והנאתו ולא ישוב אל הנאצות האלה.

וילבש שק וישב על האפר וילקה בכל יום עד ישקיף וירא ה' מן השמים כי חנון ורחום אלהינו ומרבה להטיב ואין חפץ במות המת כי אם בשובו מחטאתו וימינו פשוטה לקבל שבים הבאים בכל לב ונפש ומתחרטים מעונותיהם ולבם מר ונאנח על העבר ולא ישובו עוד לכסלה, ולשערי התשובה אין סגור כי מנשה הבכור ויסגור ה' בעדו.

הקדמה לימי שובבי"ם

כט. ובעל נפש היפה המלאה לה דעת ויראת ה', לבו יחיל ויזכור ימי עלומיו כמה פעמים ניאץ ה' צור עשהו בעון החמור הזה וקצץ בנטיעות עץ החיים וימהר יחיש לתקן מעוותו.

מהר אחי האח נפשי הבן יקיר קדש ישראל להסיר בלהות הרשע ולקרקר קיר חרש הקליפה ולשוב ולבנות בנין כבד ושלם עומד לעצמך ויוצא לאחרים יען וביען גדול כח החוזר וניעור בתשובה שלימה לחלץ את נפשו בחלצו אבני הבנים אשר בהן נגעי בני אדם, וכל עוד אשר עזוזם יריק ויחליש ככה יחליץ עצמיות נדחיו וירק את חניכיו חלוצי צבא בצאתם בני חורין מחור פתן בטן הנכריה, ואתה פה עמוד והתבונן מוצאיהם ומובאיהם בדברי רבינו האור המופלא האר"י זלה"ה כי לו פורש מה יעשה להם.

ל. ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אגיד לך אדם מה טוב ומה נעים כי תשמור לעשות שפר התקונים לנפשך בזמן השובבי"ם שהימים ההם מסוגלים ומיוחדים לתקנת קלקלת הזרע וסימניך שובו בנים שובבי"ם, ואולם היות הזמן מסוגל לזה בימים האלה ובזמן הזה, טעמו של דבר יבואר לך במסור לך את המפתח בהקדמה כוללת בסתרי החכמה ויקרה היא מאד.

בימי המועדים חוזר האור שהושפע בימים ההם

לא. דע אהובי כי כך היא המדה העליונה מדת החסד והרחמים שבכל מועד ממועדי ה' ואפילו מימים טובים דרבנן אשר בהם הושפע שפע ממרומים להעשות בהם נסים ונפלאות הוקבע כח ועוז באותם הזמנים להיותם מזומנים בהכנה דרבה היא, ומידי הגיעם כפעם בפעם חוזר וניאו"ר אותו האור ומבריק ומזהיר בכל העולמות, וזה סוד והימים האלה נזכרים ונעשים שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה, וזה בכל דור ודור כי כן קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וכל שכן חגי התורה שהוקבע חוקם במקורם העליון להוריד שפעם בבא עתם.

סגולת הברכות וזכרון חסדי ה' להמשיך שפע ממקור הברכה

לב. כיוצא בדבר אתה מוצא בכל ברכות השבח וההודאה הניתנות להשם יתברך כי לא ריק הוא אך הוא טוב וחסד יושפעו עליו מעין הברכות אשר יברך, ואפילו זכרון חסדי ה' שעשה לצדיקים פרטיים ואביו ורבו כולם כאחד מעוררים כח עליון להשפיע עליו ממקור אותה ברכה.

סגולת הקריאה בתורה בשבתות ומועדים

לג. ולא עוד אלא קריאת פרשיות התורה במועדן ובשבתן מייחדת ייחודים למעלה וממשיך שפע בעולמות לשמשי ענין אותה הפרשה שעליה נמנו מחנות מלאכים ומרכבות עליונות וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו ע"ש.

ומשם תלמוד ותבין שלכל שבוע ושבוע יש שפע מיוחד ומיוחס לאותם הכוחות שמהם נשתלשלו אותם העניינים או המצוות הכתובות באותה הפרשה וכל אחד ואחד שולטת בשבוע שלה, ושלכן אסור להסיג גבול המלאכים והמדות או לערב זו בזו כנזכר שם בזוהר באורך.

סוד ימי השובבי"ם

לד. וממוצא דבר נשכיל לדעת עיקר זמן השובבי"ם שהוא דבר הלמד מעניינו, וזה תדע בשומך על לב שטעם גלות מצרים היה לתקון נצוצות אדם הראשון שנפלו ממנו באותם מאה ושלשים שנה וכולם נתגלגלו בישראל במצרים בקליפת פרע"ה שהוא העו"רף בהיפוך אתוון להיותו אחורי הדעת ששם נתקבצו כל הנצוצות שבכל עולמות הטומאה כי פרעה היה קוזמוקטורין שולט על כל הארץ לכן באו כולם תחת ידו והיו שם גוי בקרב גוי.

ואז שלטה בהם הגבורה העליונה הוא סוד ספר שמות כי בראשית הוא בסוד הגדולה, והיא הועילה לישראל שהיו שובבים שם ומטומעים ולא רוצים לצאת כי גברה בהם צד הרע מארבע דורות שכבר קדמו להתגלגל, אנוש מבול פלגה סדום ועתה היה דור חמישי בסוד וחמושים עלו כי שם שלטו בהם כוחות הגבורה שהיו שובבים אותם מלשון ושובבתיך וששאתיך שפירושו ושברתיך והיינו שבירת קליפת אגוז ליהנות מפריו והוא ממש כח ההוא אומנא דפרזלא דאכתש וכו', ואז חזרו להיות שובבים מלשון משובב נתיבות שפירושו מלשון השבה ותשובה ונגלה עליהם כח התשובה העליונה אימא עילאה שבה יצאו לחירות כנודע מזוהר פרשת בשלח שהיא הזריחה על מדת הגבורה.

ואחר כך שמעו התורה מפיה הוא סוד פי הגבורה, ובכן היו שובבים ונחים מלשון נפשי ישובב שהרי פי הגבורה האמורה שהוא יסוד אימא נגלה על דעת זעיר על ידי משה רבינו ע"ה דכתיב ביה ותרא אותו כי טו"ב הוא גימטריא אהו"ה מפני שנולד אחר מאה ושלשים שנה דאדם הראשון שהיו ימי רעה והוא היה ראש לטובים, ואז נגלו כל הה' החסדים בז"א שהם סוד חמשים שערי בינה, שובבי"ם גימטריא ה' פעמים חסד.

לה. ולכן ימי השובבי"ם מתחילים מראש ספר שמות שהתחיל התיקון הגמור ונשלמים בפרשת משפטים שאז היה מתן תורה דאין מוקדם ומאוחר בתורה, ועיין ברש"י בפסוק ואל משה אמר וכו', וגם פרשת משפטים התחיל במצות עבד עברי כי עבדים היינו לפרעה, וכמו כן המזריע לבטלה מחזיר את נצוציו תחת יד פרעה האחוז בעורף אחרי הדעת.

סגולת הצום במ' ימי שובבי"ם וסודן

לו. אכן הא זה הדרך ישכון אור בקבל עליו גזרת עינוי התעניות כל אותם ארבעים יום שמתחילת אלה שמות עד סוף פרשת משפטים שכתב הרב ז"ל לתקן בהם הארבע יודין שבשם ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י שמספרם ארבעים שפגם בעונו שמסר אותן טיפות קדושות לקליפות והחיים, ובכח סגולת תשובתו ותעניתו יוציאם מחשך וצלמות והנשארים ישובו לפגרים מתים והיו כלא היו, ואשר תכון כוונתו לתקן חלק אחד של יו"ד אחת בכל יום עד כלותם.

אופן תענית שובבי"ם לתשושי כח בימי שני וחמישי

לז. וממוצא דבר אתה תשמע כי לא עשו ולא כלום אותם המתענים בימי השובבי"ם שני וחמישי בלבד, אכן ראיתי למורי היה דורש לאשר לא יעצרו את כחם להתענות רצופים להתנהג בשני וחמישי בדרך זה, והיינו להפסיק מבעוד יום יום ראשון שעה אחת קודם שקיעת החמה ויתענה עד ליל שלישי עד משך שעה אחת, וכן יפסיק מבעוד יום יום רביעי שעה אחת קודם שקיעת החמה ויתענה עד שעה אחת ליל השישי אשר בזה יחשב לו כאילו התענה ששת הימים באשר כל ששת הימים המה יקחו חלקם בסדר זה, והוא דבר נאה ומתקבל לתשושי כח וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.

עיקר תקון פגם הברית בשובבי"ם הוא לימוד התורה בלא הפסק

לח. ומנהג טוב להולכים בתמים בארבעים יום אלו להוסד סוד ישרים ועדה להסתופף בבית ה' מן בוקר עד ערב בטבילה ובטהרה יתירה יום יום ולא ישיחו שיחת חולין אפס תמיד כל היום לא יחשו מלהגות בתורה אשר באמת אין רפואה יתירה למעלה ממנה כאשר חכמים הגידו 10 חש בכל גופו יעסוק בתורה, אשר בחכמה דברו על עסקי פגם הברית שבשאר הפגמים אשר יפגום איש באבר אשר יחטא בו תלוי תשובתו, לא כן בפגם קלקלת ברית קדש אשר טמא בריתו ושאר הגוף לא פלט רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו כולם נטמאו בטומאתו, וכלפי זה אמר חש בכל גופו יעסוק בתורה אשר היא באמת צרי למכת החולי הזה ומחץ מכתו ירפא.

דברי התקונים בסגולת לימוד התורה לתקון פגם הברית

לט. והן הן הדברים הנאמרים באמת בספר התקונים דף ס"ו ע"א ז"ל, מאן דשקר בברית מילה אסתלק מיניה יהו"ה ושד"י ושרייא עליה שטן וכו' אסוותא דיליה מאי הוא לההוא עלמא אורייתא דאתמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא אסוותא לכל מרעין כמה דאת אמר רפאות תהי לשרך ע"כ, הנה משם יתבאר שבשובו בתשובה שלא יחזור לעונו ויעסוק בתורה יהיה צרי למכתו כי בעלותו למעלה ממקום הפגם מביא סם חיים לרפאות הפגם אשר שם בברית הנקרא ח"י.

תקון גדול לפגם הברית לייגע מוחו בחידושי תורה

מ. ומורי היה אומר כי אחד מהתקונים החשובים לעון הזה לתלמיד חכם להטריח מוחו לחדש חדושים בתורה תמיד תמורת מה שטרח מחשבתו לחשוב מחשבות זרות לעקור הזרע מן המוחין ולהוציאו החוצה, וכל חדוש המתחדש בתורה הוא תקון גדול אל הדעת והוא עצמו נצוץ בהיר וזהיר המתברר בפנימיות המחשבה בהערת הקושיות דקש ותבן של עבודת מצרים כי זה חלקם לבנין שתי עריהם שתים נשים זונות לאצור שם את הכסף שלקט מכל הארצות והבן.

בימי שובבי"ם יהגה בתקון ליל שישי ובסדר "הדר מלכות" לער"ח

מא. האמנם הורנו לדעת אבינו רועינו הרשב"י ע"ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר אותן למעלה בשורשן, ומאורות נתן סביבות עוזן וחוזר ונאו"ר אשר החשיך בעון פשעו כאשר הודענו בחבורינו זה בכמה מקומות.

הנה כי כן לתקון פגם היסוד נאה ויאי לקבוע עיקר הלימוד בימים האלה במאמרי הזוהר והתקונים ובתורה ובנביאים וכתובים אשר בסוד הצדיק הוצק יסודן, והוא התקון המתוקן אצלנו לאור השישי אשר סידרנוהו למעלה בפרק א' דשבת והיה כל הנשוך וראה אותו וח"י, ויחבר אליו סדר הדר מלכות המתוקן אצלנו במשמרת החדש מידי יום ויום ומידי לילה ללילה עד מקום שידם מגעת לסמוך גאולה לתפלה לעומת מה שהיה נרגן מפריד אלוף צדיק מצדק כאמור לעיל.

מב. ויערוך לפני לימודו הדר יקר התפלה הערוכה שם כוללת כל פרטי תיקון פגם היסוד מבלעדי הדברים הנוגעים לאור השישי כאשר עין המשכיל בקל תשכילהו, וכן יערוך לפני לימודו בתקון הדר המלכות התפלה ערוכה בכל ושמורה במשמרת החדש, ואשרי אנוש יעשה שני תקונין אלו יחדיו יהיו תמים בקרב הימים האלה להאיר אל עבר פני צדיק וצדק בכח סגולת לימוד תעלומותן ויאיר מחשכם אשר החשיך בעונו ושב ורפא לו.

בימי שובבי"ם ראוי ליודעי סוד להגות בכתבי אר"י בסוד יסוד ומלכות

מג. וכן נהגתי לאסוף אלי כל חרד בקרב ארבעים יום אלו להגות בסדר תקונים אלו באימה ביראה בקדושה וטהרה ויתר היום בדרושי כתבי אור המופלא האר"י זלה"ה בסוד יסוד ומלכות אשר אספתי במאמרים בספר הליקוטים אשר לי.

ציונים למאמרי הזוהר המדברים בפגם הברית לימי השובבי"ם

מד. ולפני לימודינו הייתי הוגה במקצת מאמרים הבאים בספר הזוהר המדברים בחומר עון הפגם הזה בזוהר פרשת בראשית שלהי דף נ"ו ע"ב ר"י פתח כי לא אל חפץ וכו', ובפרשת וישב דף קפ"ח ע"א בכל אינון חובין וכו', ובפרשת נח דף ס"ב ע"א ת"ח כל חטאי דבר נש וכו', ובדף רי"ט ע"ב אוי לרשע רע וכו', ובפרשת שמות דף ג' ע"א בסופו תלת אינון דדחיין לשכינתא וכו', ובפרשת בשלח דף ס' ע"ב אמר רב יצחק ודאי מאן דזכי בצדיק וכו'.

ובסוד פגמים אלו בזוהר פרשת תזריע דף מ"ד ע"ב מכאן אוליפנא חתן וכלה וכו', ובפרשת חיי שרה דף קל"א ריש ע"ב מאן דאתדבק באתתא דשאר עמין וכו', ובפרשת ואתחנן דף רס"ו ע"א עד דהוו אזלי אמר רבי אבא מאי דכתיב אותי עזבו וכו', והוא תועלת גדול לתקון הלז בתתו אל לבבו באתר דפגים אשר לעומתו ישכיל עשות תקונו.

הנהגת המחבר וההתעוררות שעשה בארץ הקדש בימי השובבי"ם

מה. והבעל נפש יקרע סגור לבבו בהגות במאמרים הנזכרים ויחרד לבו ויתר ממקומו בהודע אליו עד היכן מגיע פגם עונו, וביותר אשר בא בסוד סתרי תורה תסמר שערת בשרו ויקרע לבבו לי"ב קרעים אשר השג ישיג לדעת בעוצם עון פשעו.

ובחיי ראשי כי בעת הגותי בפרטי המאמר הנזכר לפני הלימוד בתתי את קולי בבכי מר לי מר, נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים מן העומדים לפני וכנחלים נטיו דמעות שליש עד היות עינא ולבא תרי צרצורי מטיפין וחוזרין ומטיפין מן האדום האדום אשר רוב שיחם ויגונם הפך את מימיהם לדם, עד אשר בכל סדר התקון המה היו מעלין את המדומע באחד ומאה קול התחלות קשות במספד וקינין עד אשר כל שומעם יחרד לבו ויתר ממקומו.

מו. וזה דרכינו תמיד בקרב אלה הימים הארבעים, כל הימים לרבות גם הלילות לראש אשמורות, וביותר בפרשת שמות ופרשת משפטים אשר הייתי אני והם מתענים משבת לשבת ביתר פרטי הכוונות ותיקונין הכתובים אצלי בספר חמדת הלבבות ע"ש, אשר בם תתעוררנה הלבבות בקהל עדתינו עד להפליא אני וכל יושבי אדמת הקדש האיתנים וכל יקר ראתה עינינו שלי"ת.

עיקר חרטת העון להגות במאמרי הזוהר הנזכרים

מז. ויאחז צדיק זו היא דרך ישרה לפני לימודו לקרוא קריאה נאמנה במאמרי הזוהר הנזכרים ונעשים להודיע פרטי עוונות קלקלת הזרע וחומר שבם כאמור ושוב יתודה כפי כחו והוא תועלת נפלא למעשה התקון.

וכן פירשו בזוהר פרשת ויחי דף רכ"ח בפסוק ויסב חזקיהו פניו אל הקיר שאין לעתור ולרצות על עון פשעו עד שיתו מגמת פניו לתקן עונו זה לשונו בקיצור, מכאן אוליפנא דמאן דאית ביה חובא ובעי למבעי רחמי עלוי ליכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא ולבתר יבעי צלותיה כמה דאת אמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נחפשה דרכינו בקדמיתא ולבתר ונשובה ע"כ, ולכך סידרנו להגות במאמרים הנ"ל כי בם יתבאר כל דבר פשע אשר יפשע גבר בעון פגם הברית למען ישית האיש הנלבב אליהם אם עבר על איזה מהם ושתה מי המרים מים הזדונים ההם בנערותו ובבחרותו.

החרטה בדמעות היא תקון גדול לפגם הברית

מח. ואם עבר עליהם יבכה ויתאבל וישב בעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, ויתפלל ויתחנן לפניו ויוריד כנחל דמעה אשר בהזיל המים מעיניו בדמעות שליש הוא יהיה בעוזריו לתקון עון פגם הברית בסוד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין סוד צדיק העליון נאחז בעינים כנודע, ובפרט כי הזרע מאור עיניו של אדם וכיון שפגם בזרע לעומתו פלגי מים ירדו עיניו אשר הדמעה גם כן מאור העינים, והוא מהתקונין החשובים לפגם עון זה ביתר הימים וביותר בקרב אלה הימים להתפלל כל תפלותיו בדמע לב וביותר בהגיעו אל פרט עסק עון פגם זה, וכן היה דרך חסידים הראשונים בקרב אלה הימים להאריך בתפלתם ערב ובוקר בסליחות ותחנונים ושפכו כמים לבם נכח פני ה'.

התעוררות שעשה ר' אברהם מונסון ע"ה בימי שובבי"ם בקהלתו

מט. ואמרו על הרב החסיד המופלג אברהם מונסון ע"ה כשהיה מתודה בקהל עדתו בקרב ימי השובב"ים והיה אומר, שחתתי זרע קודש ואנכי בראתי משחית לחבל, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, גם בכנפים נמצאו דם נפשות אביונים והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, תבקע הארץ לקול המולה גדולה תאניה ואניה לכל הנצבים עליו.

והרים קול יללה ללועזים בלעז במי אמרים המררים מורשי הלבבות לאמר, בואו אחי בואו ריעי חוסו על כבוד יוצר נשמתינו הרימו קול בבכיה שיתו לבכם לחולה רעה אשר קלקלנו צנורות השפע והפכנו אותם לבורות נשברים, בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ועצמו רוע מעללינו להאריך קיצנו שפחה כי תירש גבירתה ועבד כי ימלוך, נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו, אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, וגעו כל העם בבכיה לקול צללו שפתיו עד אשר נתקו מורשי הלבבות משמוע והקול נשמע מרחוק והיו אומרים הרב אברהם מונסון הוא מתודה.

תקון פגם הברית להשיב רבים מעון וטעמו

נ. וככה יעשה כל איש דברים ובעל דמעה לעורר לב הצבור במשפט אלה הדברים, ומה טובו ומה יופיו ומה נעים גורלו אם השג תשיג ידו להיות לב הצבור חוזר ונעור בתשובה שלימה לפניו יתברך על ידו, אשר גם זה משפר התקונים לעון פגם הברית לעומת העושק אשר עשק להכניס הנשמות הטהורות בעמקי הקליפה והמה עשוקות ביד החיצונים ביד פשעו בהשחית את זרעו, עתה מעוות לו יוכל לתקון בהוציא פושעים וחטאים המסורים ביד החיצונים ולהכניסם אל הקדש פנימה כמו שכתבו המקובלים הראשונים.

שבח המשתתף עם הצבור בצומות שובבי"ם

נא. וכן אף אם לא ניסה באלה בענין הצומות וזעקתם ביתר הימים, עתה בימי השובבי"ם ישנס מתניו ויאזור כגבר חלציו להשתתף בפריטי יראי ה' וחושבי שמו להבין ולהתענות אלה הארבעים יום לתקן את מעוותו כי ההתחברות עם הצבור הוא ענין נפלא נאה ומתקבל, ועול הסיגופים והצומות יסבול ולא יקוץ הן בעודינו חי בטרם יחשכו כוכבי נשפו להקל מעליו עונשים הקשים ומרים אחרי מותו.

ואל ישכח כמה פעמים הכעיס ליוצרו ועשה נחת רוח ליצרו כי כל עונותיו ספורים וכתובים, ואם לא ישית לבבו הנה אשה לקראתו שית זונה לילית הרשעה מזומנת ליפרע ממנו סך עונותיו מה שנתחמם בין ירכותיה שם יפול שדוד ואין מקים עד יעכל דעתו, ועל כל חימום וחימום לו ניתנה פריע"ה גדל פרע האחרון מן הראשון.

תעניות וסגופים שקיימו עמודי עולם

נב. ואתה אחי קורא נעים, אל ישיאוך נשיאי הרוח ברוח שפתים לאמר כי דיו לחוטא הפושע להתחרט בלבו על עונותיו ולהתודות בשפתיו כי בזה ירפא משובותיו שאין הדבר כן, צא ולמד מרבן של בעלי תשובה דוד המלך עליו השלום אשר רק שמץ דבר נמצא בו ובכל זאת לא שב ידו מהרבות בסיגופים מופלאים כאשר חכמים הגידו עם היות שהיה מבחרן של תלמידי חכמים וצרכי ישראל על שכמו, עם כל זאת העידה עליו רוח הקדש ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן.

נג. ודוק ותשכח בגמרא כמה עמודי עולם שהושחרו שיניהם מפני התעניות על שהוציאו דבר קל מפיהם כגון בושני מדבריכם בית שמאי וכו' 11 אף כי היתה הכוונה לשם שמים, גם בירושלמי 12 אהא דאמרינן פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת ברצועה וכו' אמרו, אמר ר' חנינא פעם אחת יצתה והושחרו שיניו מן הצומות.

מעשה התשובה שנהג ר' חייא בר אשי

נד. וזכור מעשה דרבי חייא בר אשי בפרק בתרא דקדושין דר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפיל על אפיה והוה אמר רחמנא ליצלן מיצה"ר יומא חד שמעתינהו דביתהו אמרה הא כמה שני דפריש לי מנאי מאי טעמא קאמר הכי יומא חד הוה קא גריס בגינתיה קשטא נפשה חלפה ותניי קמיה אמר לה מאן את אמרה ליה אנא חרותא תבעה אמרה ליה אייתי לי נהלי להך רמונא דריש צוציתא שוור אזל אייתי ליה כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגוויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה עובדא אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבא ליה סימנא אמר אנא מיהא לאיסורא איכווני, כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת באותה מיתה.

מעשה ביקום איש צרורות שקיים ד' מיתות בעצמו

נה. ואל תשכח מעשה המבהיל המוזכר בבראשית רבה פרשה ס"ה מן יקום איש צרורות שקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, יקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה והוה רכיב סוסיא בשבת אזל קומי שריתא למצטבלא, פירוש שהיו מוליכין לפניו קורה שיהא נתלה עליו יוסי בן יועזר, אמר ליה יקום איש צרורות לר' יוסי בן יועזר חמי סוס דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך אמר ליה ר' יוסי בן יועזר אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו אמר ליה עשה אדם רצונו יותר ממך אמר ליה ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו.

נכנס בו הדבר כארס של עכנא הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בה חבל קטן וערך העצים והקיף על העצים גדר של אבנים ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים ותחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק קדמתו האש נפסקה החבל נפל לאש קדמתו חרב ונפל עליו גדר של האבנים ונשרף, נתנמנם ר' יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן ע"כ.

חשיבות הצומות לתקון העוונות

נו. וגם מן המושכל עין המשכיל קל מהרה תשכילנו בסברה רווחת המכרעת לאדם להודות, כי אם כדברי האומר כן הוא כי יספיק לחוטא וידוי וחרטה נמצא חוטא נשכר שהרי בזמן הזה נפש כי תחטא ותפשע בכל עון ורשע דיה בצרת וידוי וחרטה לשוב אל האלהים אשר נתנה ובזמן המקדש לא יכופר לה אלא במיתה ואפילו שוגג צריך כפרת ממון בקרבנות, ואף גם זאת רבו כמו רבו הפוסקים שפסקו כמה מיני תשובה לחוטאים הלא בספרתם.

נז. ועל הכל כלל גדול הכולל את הכל היא החכמה האלהית המקובלת איש מפי איש ומבעלי רוח הקדש, ואחרון אחרון חביב לן מארא דמהימנותא מרן האלהי רבינו האר"י ז"ל אשר גילה טפחיים על כת הקודמין בשרשן של דברים, והוא מודיע עיקר פגם החוטא במקורו ומודיע אשר לא ירפא לו כי אם בהקזות דם טמא והרקת לחות הרעות אשר השתרגו עלו על נשמתו והשתרשו בטוחותיה, והוא למדנו בצדקו ערך התשובה הצריכה לכל חוטא והיא שקולה בפלס משפטי ה' לעומת כל עונש ועונש הכתוב בתורה ולא כדברי הפוסקים שהעריכו הסגופים על פי שקול הדעת.

ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת מה טוב ומה נעים כי תשמור לעשות שפר התקונים לנפשך בזמן השובבי"ם שהוא מסוגל ומיוחד לתקנת כל עון ואשמה ורשע, וביותר בפגם קלקלת הזרע כמו שנתבאר על פי שפ"ר תקונין הנזכרים למעלה ועל פי שפר תקוני הצומות אשר יסד המלך רבינו הרב האר"י זלה"ה.

תענית הפסקה ב' ימים עולה כ"ז תעניות, וג' ימים עולה מ' תעניות

נח. ואם רבו לספר תעניותיו הצריכים לעונותיו יכול למהר לעשותם בהפסקות, אשר קיבלנו שהפסקה של שני ימים עולה לכ"ז תעניות שהוא כמספר שני שלישי הארבע יודין שבשם ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י אשר המה יעלו בסך השעות שבשלשה ימים כ"ד בכל יום, ועל כן אם יפסיק גם ערב יום השלישי ירבה עליהם שליש האחרון של ד' יודי"ן והמה יעלו למספר ארבעים יום.

(א"ה, ראיתי כתוב טעם לתענית שלשה ימים לילה ויום, כי כל העולם נברא בששה ימים בימים ולא בלילות נמצא כי בע"ב שעות נברא כל העולם, ועל כן הנפש החוטאת שרצתה לאבד את העולם תתענה שלשה ימים שהם ע"ב שעות).

תענית ימים ולילות משבת לשבת עולה לששים וחמש אלף ושש מאות תעניות

נט. והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר כ"ז פעמים ארבעים יום העולים למספר אלף ושמונים תעניות, והפסקה של חמשה ימים עולה למספר י"ג פעמים ארבעים יום ובהצרף עליהם האלף ושמונים תעניות של יום הד' המה יעלו סך אלף ושש מאות ימים, והפסקה של ששת ימים עולה לארבעים פעמים אלף ושש מאות, ובהצרף עליהם האלף ושש מאות דיום ה' המה יעלו סך הכל ששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות.

המפסיק ב' ימים בתענית ועוסק בסתרי תורה עולה למ' תעניות

ס. ולכל אחת מהנה יש כוונות מיוחדות ביארנום בספר חמדת הלבבות באריכות, ושם ביארנו שבהפסקת שני ימים אם יעסוק בסתרי תורה יעלו לארבעים וסמוכות שלנו מדברי הרשב"י פרשת שמות דף ט"ו ע"א, קרא על דא ר' שמעון ויהי שם עם ה' ארבעים יום וכו' ע"ש, והם לא התענו אפס שני ימים ועל שהיו עסוקים בסתרי תורה קרא עליהם ויהי שם עם ה' ארבעים יום ע"ש.

עסק התורה מאשמורת הבוקר עד שחרית למחרת עולה י"ג תעניות

סא. עוד נתבאר שם כי כל מי שיקום באשמורת הבוקר שעה אחת קודם היום ועוסק בתורה כל היום ההוא וכל הלילה הבא אחריו עד אחר תפלת השחר של יום השני ולא יפסיק מהגות בתורה רק לעת מצוא ולהתפלל ולאכול סעודתו לשובע נפשו ולא מותרות הרי זה נחשב לתשושי כח אשר לא יכלו להתענות לי"ג תעניות, ואשר יכול גם להתענות כל אותם הכ"ו שעות נחשב לו לכ"ו תעניות.

תענית הפסקה עולה י"ג תעניות

סב. ועוד ביארנו שם תקון קל לתשושי כח להתענות הפסקת לילה ויום ותהא נחשבת לו לי"ג ימים.

סדר כוונות למתענה בהפסקה

סג. וקודם שישן עד שלא יאמר פסוק בידך אפקיד רוחי יכוין כי באותה שעה שקיבל תעניתו מבעוד יום ואחד עשרה שעות ראשונות הלילה, בכח סגולת תעניתו יהיו למאורות בכל שעה צירוף הוי"ה עם שילוב אהי"ה וכן צירוף אהי"ה עם צירוף הו"יה.

ויקום שעה אחת קודם אור הבוקר ויהגה בתורה כפי כח ידיעתו והשגתו ואותה שעה עם י"ב מהיום הרי י"ג, ויכוין כי כל שעה מי"ג שעות אלו יהיו למאורות תקון אחד מי"ג מדות ויאמר הי"ג מדות בכל שעה, ואחר שיאמר הי"ג מדות יאמר י"ג מדות דמי אל כמוך וכו' עד מימי קדם ואחר כך יאמר.

תפלה למתענה תענית הפסקה

סד. יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהי ואלהי אבותי בגלל רחמיך המרובים שיהיו מעשי רצויים לפניך ועזרני על דבר כבוד שמך ותן בי כח ויכולת לעבדך באמת ויהא ענות נפשי היום לנחת רוח ולרצון, ותגדל חסדך עמדי שתתן בי כח בכח סגולת תעניתי לתקן ולמתק ולהאיר בחינות כל שם ושם מאלו השמות שפגמתי וגרמתי בעונותי שיתגברו במדת הדין, ועתה רבונו של עולם הנה אנכי בא אליך בלב נשבר ונדכה לשחר פניך אולי אמצא חן בעיניך, ותתמוך בימיני ותזכני לתקן כל עונותי כי אתה אל רחום וחנון ארך אפים ומרבה להטיב וימינך פשוטה לקבל שבים, השיבנו ה' אליך ונשובה, ויהי נועם ה' וכו', עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו'.

לימוד לתענית הפסקה

סה. וזה סדר הקריאה ביום זה, תחילה יכנס בכי טוב בקריאה נאמנה סדר היום, אחר כך יחזקאל מסי' מ' עד סופו, עובדיה כולו, זכריה סי' ז' וח' כולו וסימן י"ב עד סופו, איוב סי' כ"ה ויען בלדד השוחי וכו' עד סוף סימן כ"ח וסור מרע בינה, דניאל סימן ז' חזי הוית וכו' עד סוף הסימן בלבי נטרת, תהלים כולו, משניות סימן אמ"ת 13 (אבות מדות תמיד), ובתקונים עד מקום שידו מגעת באופן שלא יבטל רגע אחד ובכן לצדקה תחשב לו לי"ג ימים.

תענית י"ב ימים עולה קנ"ו תעניות, וסדר שינהג בהן המתענה

סו. עוד כתבנו שם כי מי שישב י"ב ימים זה אחר זה רצופים בענוי לבלתי אכול בלילה כי אם פתו עם אפר, וילבש שק בכל הי"ב ימים בין ביום ובין בלילה וישכב על הארץ ויקרא כל היום משניות בלי הפסק דברים בטלים ויטבול בכל יום בכוונה יעלה כל יום לי"ג תעניות העולים לסך קנ"ו תעניות.

תפלות ע"ד הסוד לימי התענית

סז. ובכל יום יטבול ויאמר כוונת הטבילה הידועה ואחר כך יאמר, ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתפן אלי ברחמיך המרובים ובכח סגולת תעניתי ותשובתי בי"ב ימים אלו יהיו למאורות י"ב אותיות שם אדנ"י אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עם י"ב צירופי הוי"ה כל יום צירוף אות אחת ומעז יצא מיתוק אותיות אד"ני במים מימי החסד, ויהי נועם ה' וכו'.

סח. וכשיטבול ביום הי"ב יטבול י"ב טבילות או יטבול י"ג טבילות ויבטא בשפתים פרטי כוונתם ויאמר, אנא בכח גדולת ימינך הפשוטה לקבל שבים, יהי רצון שבכח סגולת י"ג טבילות שאטבול יומשך שפע מי"ג נימין דברישא דעתיק ג' הויות המאירים שם אשר עם אהבת כללותם המה יעלו לי"ג, ומשם יושפע השפע הזה לי"ג תיקוני דדיקנא דעתיקא ג' אהיה המאירים שם אשר עם אהבת כללותם המה יעלו לי"ג ומשם יושפע לאור המקיף דא"א ומשם לזעיר ומשם לנפשי רוחי ונשמתי לאור באור החיים ולטהר לבנו לעבדך באמת תמיד כל הימים, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.

סט. ובמנחה בערב יום הי"ב בהשתלם מספר הקנ"ו תעניות יאמר בנוסח העננו וכו' וכו', יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהי ואלהי אבותי שבכח י"ב ימי תעניות אלו שהתעניתי לפניך העולים למספר קנ"ו יחוברו ק"ן נהורין דו' סוד הזעיר עם ש"ע נהורין דא"א והיו למאורות במשפט האורים גדולים, ובכן האירה פניך על עבדך הושיענו בחסדך כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

הנה אלה קצות דרכיה אשר ביארנו שם והצגתים פה לפניך למען תבחר כאשר תוכל שאתו וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.

טעם שתקון העון בפ"ד תעניות

ע. וכתב הרב ז"ל שנכון להתענות באלה הארבעים יום על ידי הפסקות פ"ד תעניות, ועיקרם מיוסד על שם אהי"ה שבו הוא הפגם העצמי וכנזכר בכתבי הרב זלה"ה בסוד י' דמים י' פעמים מלוי דמלוי אהיה שהוא כ"ז אותיות גימטריא ר"ע, וסך התעניות הוא פ"ד בסוד ד' פעמים אהיה העולים פ"ד, ולכן תמצא שיעקב אבינו עליו השלום דהוה שופריה דאדם הראשון לא ראה קרי כל פ"ד שנה, ולכן בגאולת מצרים שכבר נתקנו הניצוצות נזכר שם אהיה, ולכן נקראו ישראל זרע אמת שהוא אהיה פעמים אהיה העולים אמ"ת.

סדר פסוקים ותפלה לומר בטבילה קודם פ"ד תעניות

עא. וראשונה צריך שיטבול ויאמר פסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, ויאמר פרטי כוונתו כלשון הנאמר למעלה בפ"ג דשבת בטבילת ערב שבת עד גם הם ואחר כך יאמר פסוק זה, א'וצר נ'חמד ו'שמן ב'נוה ח'כם ו'כסיל א'דם י'בלענו.

ויכוין שר"ת כל הפסוק עולה פ"ד ובו תמצא אותיות אחה"ע א' דאוצר, ח' דנחמד, ה' דנוה, ע' דיבלענו, וחתום בר"ת ב'נוה ח'כם ו'כסיל שם חב"ו הידוע, ושוב יאמר פסוק ח'יל ב'לע ו'יקיאנו ר"ת שם חב"ו, מבטנו' יורישנו' אל' ס"ת וול שגם הוא משמות ע"ב ועולה מ"ב שכל סוד מ"ב להעלות.

עב. ואחר אומרו שני הפסוקים הנזכרים יאמר בדמע לב, רבונו של עולם גלוי וידוע מול כסא כבודך כי מס לבי בקרבי ויהי למים כי חטאתי על לבי חרושה ועל מצחי כנחושה כי אין מספר לילדי זנונים זרע שקר אשר בחטאתי גידלתי ורוממתי ואשות הזימה אשר בעונותי כלכלתי, אנא ה' בכח שמותיך הקדושים החתומים במקראי קדש אלה ח'בוש ב'רחמיך ו'ברוב חסדך את שברי, ח'דש ב'טובך ו'חמלתך כנשר נעורי ותקן כל אשר עוותתי ותלקט כל אשר פזרתי ותשליך במצולות ים כל חטאתי, ותפן אלי בעין חמלתך כי אתה ה' לבדך מקבץ נדחי ישראל, עשה למען שמך וכו', ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה