אור ברסלב

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חנוכה

יום טוב

מה ידידות משכנותיך יהוה צבאות

פרק א - נר חנוכה - מנהגים ותוכחות

חיבה יתירה נודעת לישראל

א. ירום הודו ויתעלה הדרו נצ"ח צור ישראל אשר בחר בנו מכל העמים וחיבה יתירה נודעת לנו על כל העולמים, ורצה בנו מכל קדושים אשר בשמים ממעל עושי דברו כי רק באבותינו חשק לעובדו ולברך בשמו לתקן עולם במלכות שדי, כי הן המה כלי הקדש המריקים ממעל לרקיע על הארץ והדרים עליה ברכה עד בלי די לעובדה ולשומרה להכין אותה ולסעדה עדי הוכן בחסד כסא כבוד מרו"ם מראשון מקום מקדשינו לשכנו בתוכו ויבן לו בית להועד שם איתנו.

טעם שגזרו על מצות ר"ח שבת ומילה מספר "עוללות אפרים"

ב. גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו אלהים בארמנותיה נודע למשגב, אשר לא עזב חסדו ואמיתו מבית ישראל ואשר עד הנה לא עזבנו, ועוד ידו נטויה לפסוח ולהגן בעד שארית הנמצאה אשר רבים הקמים עלינו לכלות שם ושארית ויאמרו לכבות נר ישראל עד כלה ונחרצה, והנה ה' משמים אל הארץ השקיף בעין החמלה לתת לנו חנינה ורחמים לפני כל שובינו ולשום לנו שארית בארץ לפליטה גדולה.

וזה כי באזנינו שמענו פועל פעל בימי קדם בקום עליהם גוי נבל זה העם לא היה כמוהו משחית ומחבל והוא הצפיר והשעיר מלך יון עז פנים, עשה והצליח כנבואת דניאל והשחית עם קדוש בגאוה ובגודל לבב אין אלהים לנגד עיניו לא יחמול ולא יכסה, וחשב מחשבות לבטל המצוות היושבים ראשונה במלכות שמים, והם חדש שבת ומילה בחשבו כי על ידם יכבה מכל וכל נר ישראל כי בזכות שלש אלה נגאלו ישראל ממצרים, כמו שלמדו רז"ל מפסוק ואראך מתבוססת בדמיך דם פסח ודם מילה, וכן מצות החדש כנראה מהקדמת ציווי החדש הזה לכם לצאתם מארץ מצרים, וכן מצות השבת ששמרו במצרים לבקשת משה מפרעה.

וכמו שפירשו כת הקודמין דורשי רשומות בפסוק וחמ"ש את ארץ מצרים כו' והיה האוכל לפקדון, כי חמ"ש ראשי תיבות ח'דש מ'ילה ש'בת אשר זכות שלשה אלה שהיה בידם במצרים היה להם שמור לפדיון להגאל בזכותם בסוד וחמושים עלו בני ישראל, שבזכות שלשה אלה שסימנן חמ"ש עלו בני ישראל מארץ מצרים, וכשביקש אנטיוכוס לבטל מישראל שלשה אלה הרי נתכוין לכבות נר ישראל חס ושלום.

ג. ואף גם כי שלש אלה שלשה עיקרי יסודי הדת, אשר השבת כולל כל חלקי יסודי דת תורתנו כנודע עד אשר חכמים הגידו ששקולה שבת כנגד כל המצוות שבתורה, והמילה גם היא אמרו רז"ל ששקולה כנגד כל התורה והיה גם היא כוללת כל חלקי יסודי דת תורתינו.

וקידוש החדש גם הוא מופת מציאות האל יתברך המחדש את עולמו נראה בירח זה המתחדש בכל חדש וחדש והוא הוראה עצומה על שיש לעולם מנהיג בורא וכל יכול, עד שלגודל תועלת מצוה זו אמרו ז"ל שהיה ראוי להתחיל את התורה מהחדש הזה לכם, ואמרו 1 נמי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה פעם אחת בחדש דיים.

ולפיכך חשב אנטיוכוס שבביטול שלש מצוות אלו יפלו יסודי הדת והשתות יהרסון ואז יפול גם הבנין שעליהם ונר אלהים יכבה מכל וכל חס ושלום, עד אשר הופיע ה' ממכון שבתו והזריח אור ישראל כי כבר ברית כרותה לנו כי אף אם יתקבצו כל מלכיות שבעולם נועדו יחד על ישראל ועל התורה מכל מקום אינן יכולין לבטל מהם תורה ומצוה.

ד. כמו שאמרו באגדה 2 ששאל פוליפוס את רבי עקיבא, כתיב כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס והלא כל מה שהם בונין קיים, אמר לו לא דיבר הכתוב כנגד מה שהם בונים אלא כנגד העצות שאתם יועצים בכל שנה לכלותינו והקדוש ברוך הוא מהרס מחשבותיכם, ואמר לו חייך שכך הוא אנו יושבים בכל שנה לכלותיכם ואתי חד סבא ומבטל לן היינו הקדוש ברוך הוא יחידו של עולם הנקרא עתיק יומין, נמצא שברית כרותה לישראל כי אין אומות העולם שולטין בתורה ומצוה.

וכמעט נר אלהים טרם יכבה העיר ה' רוח כהני ה' משרתיו עושי רצונו, להורות נתן בלבם ואמר חזקו ידים רפות נקום נקמת ה' אחר תאסף, וחיזק ואימץ ידי חשמונאי ובניו להיות אמיץ לבו בגבורים הוא ובניו איתו ויעבירו קול במחנה לאמר מי לה' אלי, ויאספו אליו כל זקני יהודה כל איש חיל רב פעלים אשר נגע ה' בלבו לנקום נקמת ה' קנאת ה' צבאות תעשה זאת וילחמו בו ויגרשוהו וילך ויכו אותו ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד, ובשובם נתנו שבח והודאה לאל וחזקו את בדק הבית והיה אור ישראל לאש והארץ האירה מכבודו כימי עולם.

טעם תקנת ימי חנוכה למהראנ"ח ע"ה בספרו "הנותן אמרי שפר"

ה. ודבר זה היא לבדה תספיק לעשות זכרון לבני ישראל לנס ההוא ולקבוע שמונת ימי חנוכה בהלל ובהודאה, ולא כמו שעלה על רוח רבים לאמר אשר עיקר קביעותן היתה מפני נס הפך, כי אין לקבוע ימים טובים בהלל ובהודאה מפני נס הנעשה באיזה ענין היפך הטבע אלא כשיהיה ענין הצלה מאיזו צרה, ועשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ולא קבעו בעבורם ימים טובים.

ו. ועוד דאם מפני נס הפך לא היה ראוי להיות אלא שבעה ימים שבאותו הפך כבר היה בו שמן כדי להדליק ממנו לילה האחד ולא היה לנס אפס שבעה ימים בלבד, עד שנתעצמו כת הקודמין בקושי זה ואמרו כי אף שלא נעשה בו נס לילה הראשון אנו מדליקין בה מפני שהיא זכר טהרת המקדש וחזרתה על מכונה להדליק שם נרות, אשר כן יוכיח נוסח הודאת על הניסים שאמר ואח"כ באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך והדליקו נרות בחצרות קדשיך, אלא שלא עשו הזכר בשום אחד מהדברים שבמקדש אלא בנרות על אודות שאירע נס בענין הנרות, ויש שאמרו שמציאות הפך הוא היה בדרך נס וקבעו יום אחד על מציאות הפך ושבעה ימים בגלל הנס שנתן את המלא בריקן כמבואר בספרי הקדמונים ז"ל.

עוד בטעם חיוב ההודאה, ורמזי על הניסים מספר "עוללות אפרים"

ז. ואולם אצלי עיקר הקביעות היה מפני התשועה הנעשית להם בנצחון האויבים, כי על כן יאמר בשפ"ר תקון נוסח על הניסים עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם וכו' מסרת גבורים ביד חלשים וכו', אשר שם רמז כל השלשה יסודות שביקש אנטיוכוס להרוס, חדש מילה ושבת.

אשר יאמר מסרת גבורים ביד חלשים רמז לקיום המילה על דרך שהשיב ר' ראובן בן אצטורבל 3 לקיסר שביקש לבטל את המילה, ואמר לו אדוני מי שיש לו שונאים רוצה שיהיו חלשים או גבורים אמר לו היהודים אלו הם חלשים על אודות המילה.

וכן רבים ביד מעטים רמז לקידוש החדש שישראל מונין ללבנה שנאמר אליה לכי ומעטי את עצמך וכן ישראל חשק ה' בהם על שממעטים את עצמם, כמו שאמר הכתוב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט, וטמאים ביד טהורים שמיעוט הירח הוא הוראה על מיעוט החומר המתייחס לאמר הקטן אני, ובסיבה זו יטהר מזוהמת חלאת טומאת החומר וישאר השכל לבדו בטהרה כמו שאמרו 4 מה הקדוש ברוך הוא טהור אף הנשמה טהורה, ורשעים ביד צדיקים שמצד המיעוט הוא שנאמר לירח צדיקים יקראו על שמך וכו', וזדים ביד עוסקי תורתך רמז לקיום השבת שלא ניתנו לישראל אלא לעסוק בתורה שהוא יום פנוי לעסוק בתורה.

טעם שתקנו ח' ימי חנוכה ולא ז' מדרשות מהראנ"ח ע"ה

ח. ומפני התשועות הללו הוצרכו לקבוע יום טוב בהלל ובהודאה בכל שנה ושנה, אלא מפני שניתוספה בחינת הנס שנעשה בפך והדליקו ממנו שמונה ימים שמום על הנס שמונה ימים אלו בהלל ובהודאה, ואולם הימים האלה נזכרים ונעשים כולם לזכר התשועה שנעשה להם, ובעבור זה אף כי באותו פך כבר היה בו שמן להדליק ממנו לילה הראשון ולא נעשה הנס אפס שבעה ימים בלבד, עם כל זה קבעו שמונה ימים כי אי אפשר שלא לתקן יום טוב ליום ראשון שחנו בו שהוא עיקר זמן התשועה אשר ימי חנוכה נקבעו בעבורו.

(א"ה, בס' מהראנ"ח ז"ל מסכים הולך כדברי המחבר).

טעם שנעשה הנס בפך השמן ובמנורה מספר "עוללות אפרים"

ט. ואף גם אשר הופיע ה' ממכון שבתו ויתן נס להתנוסס בפך השמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא חלו בה ידים של האויבים, לא לחנם נעשה הנס בנרות דווקא אשר שם רמז והן מזכירים מעשה נסים על האויב אשר חשב על היהודים להשמידם לבטל מהם חדש ושבת ומילה, ובידו הנפלאה הפר עצתם אשר ברית כרותה לישראל כי אין כל אומה ולשון שולטים בתורה ובמצוות.

ועל כן היה לנס סוד הפך של שמן בחותמו של כהן גדול שלא שלטו בו האויבים, רמז שישראל יהיו בוטחים לדורות שאין אומות העולם יכולין לבטל מהם התורה שנמשלה לשמן העולה על כל המשקין, וכך התורה כתיב בה ואת עלית על כלנה שיש לה יתרון ביתר שאת ויתר עוז על כל החכמות והדתות וממנה תצא אורה לעולם כמו השמן המאיר לארץ ולדרים עליה.

י. ונעשה גם כן נס זה במנורה כי בה ז' קנים לעומת ז' חכמות הנכללים בתורה ולעומת ז' ספרים שבה כמו שנאמר חצבה עמודיה שבעה, ומן השמים הוכיחו במציאות הפך הזה להיות מונח בחותמו של כהן גדול הוראה על ביטול מחשבת השונאים אשר בקשו לבטל חדש שבת ומילה אשר באמת לעולם ועד המה מונחים בחותם כי המילה נקראת חותם כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קדש, ואף גם השבת נקראת חותם כאשר חכמים הגידו במדרש רבות, ורבנין אמרי משל למלך שעשה לו טבעת מה חסרה חותם כך מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, והירח גם היא אחת משבעה ככבי לכת וכתיב ובעד ככבים יחתום, שלשה אלה מן השמים הוכיחו כי לא ימוטו לעולם והמה נחתמים בחותם טבעת המלך מלכו של עולם הכהן הגדול הגבור והנורא ואין כל אומה ולשון שולטת בהן.

יא. ומטעם זה אמרו 5 נרות חנוכה מוסיפין והולכין, להורות הפר עצתם אשר זממו לביטולה של תורה ונרות חנוכה מוסיפין והולכין דוגמת נר מצוה ותורה אור שמוסיפין והולכין תמיד.

יב. ונוסף עוד אשר חכמים הגידו הרגיל בנר חנוכה 6 הווין ליה בנים תלמידי חכמים, כי כמו שנרות הללו מוסיפין והולכים להורות הפר עצת אויב וכי אין תורה פוסקת מישראל נצח סלה ועד, כן באותה מדה הווין ליה בנים תלמידי חכמים ולא תשכח מפי זרעו, וכמו שנרות אלו מוסיפין והולכים כך יהיו לו בנים תלמידי חכמים שמדתם להיות מוסיפין והולכים, אשר אמרו 7 זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם.

בדיני נר חנוכה וטעמיהן

יג. ואולם על קוטב כוונה זו אשר נכלל בפנימיות הדלקת הנרות הללו כי בה יכלל זכרון כל הנסים ונצחון אויבינו וקיום יסודי דתינו כאשר רמזנו, על כן החמירו בה חכמים עד שאמרו אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו ליקח נר חנוכה, וכן אם אין ידו משגת לנר חנוכה ויין לקידוש היום שיקנה לנר חנוכה משום פרסומי ניסא.

יד. וכן גם כן אסרו להשתמש לאורה כדי שיהא ידוע לכל שהיא נר של מצוה לפרסומי ניסא, ועוד כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל שהרי לפנים היתה עומדת בהיכל מקום שלא ראו בני אדם את אורה, וגם מטעם פרסומי ניסא מצות נר חנוכה בסוף שקיעת החמה שאז העם עוברין ושבים ורואין, וגם כי הנרות מאירים בלילה ואיכא פרסומי ניסא מה שאין כן ביום דשרגא בטיהרא מאי מהניא.

להדליק עם צאת הכוכבים ויתר דיני הדלקה

טו. ומכל מקום מאחרין ולא מקדימין כי הסכמת רוב הפוסקים היא כי סוף שקיעת החמה רוצה לומר צאת הככבים כשיטת ר"ת דשקיעת החמה היא קודמת למשתשקע ולכן מאחרין אותה עד אחר ערבית, ולא כמו שנוהגים רבים מרבת בני עמינו להקדים בשקיעת החמה כשאין השמש נראה על הארץ וכולן מתירין אותן עם השמש, ומכל מקום אם שכח או הזיד ולא הדליק עם צאת הככבים מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה מן הלילה שעד אותו זמן איכא פרסומי ניסא, ולפיכך הזהירו הפוסקים שמיד כשהתחיל זמנה אין לו לאכול ולא ללמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק.

טז. ולפי שאין מצוה אלא בהדלקה שבה ניכר פרסום הנס ולא בהנחה לפיכך צריך שיהיו הנרות גדולות שיכילו כדי שיעורן קודם ההדלקה, שאם הדליק ולא היה בהן כדי שיעורן ואחר כך הוסיף עליהן לכשיעור לא עשה ולא כלום ולא יצא ידי חובתו, והן רבים עתה עם הארץ ונמסרו המצוות בידם ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים והקלו על עצמן להדליק בנרות קטנות פחות מכשיעורן ולא עשו ולא כלום, וראוי לדרוש להם הדבר אולי ישובו ולא יזידון לעבור על דברי חכמים.

בדין בן האוכל אצל אביו וישן במקום אחר והמסתעף

יז. ואמרו הפוסקים דבן האוכל אצל אביו וישן בבית אחר צריך להדליק בחצרו משום חשדא דרואים אותו יוצא ונכנס בו שאין העולם יודעים שאוכל במקום אחר, ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני הבית יודעים שאוכל אצל אביו אפילו הכי שייך חשדא כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואין שאינו מדליק, וכל שכן בחתן שאוכל אצל חמיו ויש לו פתח פתוח לעצמו שצריך להדליק כדעת הרא"ש ז"ל.

ולפי מה שכתב הר"ן ז"ל גבי חצר של שני פתחים שמדליקין בשתיהם משום חשדא שאינו מברך אלא באחד, הוא הדין כאן שלא יברך הבן אחר שאינו מדליק אלא מפני החשדא כאמור.

יח. ומי שסועד אצל חברו באקראי מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו, ומיהו אם בדיעבד אשתו מדלקת עליו אין צריך לילך לביתו, אכן צריך לברך על הראיה במקום שסועד אצל חבירו, וזה אם לא שמע הברכות מבעל הבית דאם שמע וענה אמן אין צריך לחזור ולברך על הראיה שעשה ניסים וזה פשוט.

(א"ה, זו היא סברת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש הרב כנה"ג משם הראנ"ח כ"י וכן כתב הרב מ"א משם רש"י, אמנם מרן ב"י סי' תרע"ו פסק דאין צריך לברך).

יט. ומי שבא לביתו ומצא שהדליקו עליו כבר יצא ואינו צריך לחזור ולהדליק וכל שכן שלא לברך.

סדר הדלקת הנרות

כ. ולענין עריכת הנרות לדעת הרב ז"ל ולדעת הב"י ז"ל הנכון להתחיל להדליק מצד ימין רחוק מהפתח, ויוסיף בכל יום נר אחד סמוך לו כדי שבאחרונה יהא ההתחלה בצד האחרון סמוך לפתח.

מצוה מהמובחר בשמן, ומנהג להכין כלי שמן בשיעור מ"ד חלקים

כא. ומצוה מן המובחר לחזר דוקא אחר שמן זית להדליק ולא בשעוה, ומצוה מן המובחר להכין כלי מיוחד שיעור הדולק כ"ב שעות לחלק בכל לילה שיעור חצי שעה והוא מ"ד שיעורים, וסגולתן לינצל מהריגת ד"ם כמו שכתבו המקובלים.

מקום עריכת הנרות ודיני הברכות

כב. וביותר צריך להזהר שלא לערוך את הנרות במקום רוח מצויה, דאף דקיימא לן כבתה אין זקוק לה ואין צריך לחזור ולהדליקה היינו דווקא כשלא העמידן במקום הרוח, אכן אם הדליקה בפני הרוח וכבתה חייב לחזור עוד ולהדליקה במקום שאין שם הרוח שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח הרי הוא כמו שלא נתן בה שמן כשיעור כמו שכתב ריא"ז, ומכל מקום אין צריך לחזור ולברך דמצות הדלקה הא עבדא כמו שהשיב הרשב"א ז"ל בתשובה.

והמהדרין מעריכים את הנרות למעלה משלשה טפחים כמו שכתב הרב ז"ל, ומכל מקום כל עשרה טפחים היא מקומה.

כג. ובענין הברכות צריך להזהר לברך עליהם עובר לעשייתן דהיינו לברך כל הג' ברכות בליל ראשון וכן הב' ברכות בשאר הלילות קודם שיתחיל להדליק, ואחר שהדליק נר אחד שהוא עיקר המצוה יאמר הנרות הללו ויגמור ההדלקה כמו שכתבו האחרונים, ואמרו על אחד מן החסידים הראשונים אשר קנה נרות של כסף ובליל שני התחיל להדליק בה ובירך שהחיינו גם בלילה השני כי אף שבשעת קנין יש לברך מכל מקום בחר לסדר ברכת שהחיינו עם שתי ברכות האחרונות.

כד. ונשאל הרמב"ם 8 על מי שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואחר כך הדליק נרות אשה שכינתה אם צריך לחזור ולברך או לא, והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות, אם כשהדליק נר חנוכה ובירך עליו היתה כונתו להדליק נרות שכנתו ברכה אחת לכולם ואם בירך והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות אחרות להדליק צריך לברך עוד הפעם, וזה שיכול להדליק לאשה ולברך היינו כגון שעומדת אצלו בשעת הברכה או שמדלקת היא בידה אבל בענין אחר לא.

כה. ובנוסח הברכה הנוסחה הנכונה כנוסחת הב"י והאר"י ז"ל ל'הדליק נ'ר ח'נוכה ולא של חנוכה.

כוונת ברכות נר חנוכה ע"ד הסוד

כו. ובראשי תיבות חתום שם נח"ל היוצא מפסוק נ'וצר ח'סד ל'אלפים, והוא המשכת אור העליון על החתן ועל הכלה להתייחד ביחוד שלם כנודע לבאים בסוד ה', והמשכילים יזהרו שלא לשנות ממטבע זה כי מגרעות הוא נותן בקדשי שמים.

ויתאמץ בכוונתו לדעת ולהשכיל אשר הדלקת הנרות הללו בשמן ראשה מגיע השמימה אל הק"דש פנימה ולהאיר ולהדליק את נר ה' שכינת עוזינו בשלהובין דרחימו שלהובין די"ה בין איש לאשה כמו שאמרו בזוהר ובתקונים כי מפני כך ההדלקה עושה מצוה כי בה יהי מושך לה שני המאורות הגדולים מטהי"רו עילאה לט"הר עצמה בר"גל בסוד עד שתכלה רג"ל מן השוק ועוד לה מאורות עליונים שמות הקדש העולים במספר נ"ר, ועל כן יאמר בשפ"ר תיקון נוסח הברכה להדליק נ"ר חנוכה רמז לשכינה אשר תכונה בשם נ"ר כלומר להדליק ולהאיר לה אורים גדולים.

ובברכה שניה שעשה נסים לאבותינו וכו' אנו חוזרים וממשיכין לה לאור באור פני מלך חיים אורים גדולים ומעולים מן הברכה הראשונה כי על כן יאמר בנוסחתה שעש"ה משך ש"ע נהורין אשר יהיו למאורות בה, ועל כן על רמז זה נכון להדליק נר חנוכה על ידי נר של שעו"ה אשר שם רמז והן מספר ש"ע ו"ה להמשיך הש"ע לו"ה קב"ה ושכינתיה, אלא שהנרות עצמן צריך להיות בשמן מפני הנס שנעשה בו סוד שמן משחת קדש כנודע.

ואחר כך מברך שהחיינו כדי להמשיך מאותו השפע על האדם המברך, ואחר כך אומרים הנרות הללו וכו' קדש הם להגיד יקר תפארת הנרות האלו במקום רמיזתן, ולהורות נתן בנוסחו איזהו מקומן של נרות הללו באומרו הנרות הללו קדש הם כי זרע קד"ש מצבתן בסוד שמן משחת קדש כאמור, וגם רצה לומר קדש הן כי בקדושתן הן עומדין ואין הדינין וגבול הרשעה יגשו לינק מסוד תנחומיה חס ושלום, וכן בדין כי הנה אנחנו בני מלכים אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד הארה בעלמא אל ה' ויאר לנו וכל שכן כי לא יהיה אחיזה ויניקה חס ושלום באורים גדולים אשר משכנו על ידי ההדלקה.

תוכחה למדליקין כל הנרות או מקצתן ע"י שליח

כז. ואשרי אנוש יעשה זאת להעלות את הנרות בכוונה זו אשר אין ספק כי לנוגה הירח יהיו למאורות גם לנפשו רוחו ונשמתו לאור מאור החיים הנצחיים מן השורש הנמצא בו מלמעלה למטה והשביע בצחצחות נפשו, ולפי תוספת הימים לפיהן תרב גדולת הארות העליונות למעלה וגם באדם יתוסף הארה עצמה בעצמו יום יום, כי על כן לא יפה הם עושים המדליקים על ידי בניהם ונשותיהן כי מצוה בו יותר מבשלוחו להאיר את נשמתו.

כח. ואף גם זאת יגמור בעד כל הנרות ולא כמו שנהגו להדליק המברך נר אחד ואת היותר ביד אחרים, כי אף כי לפי הדין בחד סגי והנותר ביד אשתו ובניו, מכל מקום האיש המשכיל ויודע כי כל אחד מהנה שורש הארתן רמוזות במדות העליונות למעלה ולעומתן משבחים הארתן למעלה והארות האלה המה מתגדלין בתוספת הימים כי לפי תוספת הימים כך מתוספת הארה העליונה על כל המדות העליונות בתוספת מרובה, על כן מצוה בו יותר מבשלוחו כדי שיושפע מתוספת השפע שעל ידי נר הנוסף גם בו ועל ידו.

ענין ההדלקה בצאת הכוכבים וזמנה בע"ש

כט. ולפיכך אף אם הוא טרוד ימתין הדלקתה לעת שיפנה שמצותה כל הלילה שלא לאבד טובה הרבה ולא יקדים מבעוד יום כי כבר הודענו ענין הדלקת הנרות הללו כי הוא המשכת האורות העליונים לשכינת עוזינו והיא מדת לילה כמו שאמרו בזוהר, ולכן אין להדליק אותן אלא עם סוף שקיעת החמה לעת אשר הככבים במסילותם כנ"ל ולא מאחרין כדי להאיר לה תכף מלמעלה ולא מקדימין, כי מבלעדי הטעם אשר לא יועיל להמשיך בה אור העליון אשר אין הזמן מכוון לכך אלא גם הוא מפגל בקדשים ומקלקל ולא מתקן שהוא קרוב לברכה לבטלה, ואף אם יתן שמן בה שיעור עד שתכלה רגל מן השוק מה יושיענו זה לענין מעשה המצוה שלא בעונתה.

ל. אמנם בערב שבת אין לדקדק בכך כי קדושת היום מסייע להיות הייחוד הזה של נר חנוכה מוקדם קודם שקיעת החמה, וגם שצריך להדליק נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת אשר שתים קדושות הנה זו למעלה מזו ולא יעשה כן במקומנו לתת הבכירה לפני הצעירה כנודע מדברי הרב ז"ל.

ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל השכלתיך והארתיך בדרך זו תלך וכזה ראה וקדש להתעלס באהבים ולעורר אהבת דודים ממעל לרקיע אשר משם יושפע שפע ישועה ורחמים לנפשך לעבוד את ה' וליראה ולאהבה את שמו הנכבד והנורא.

כוונת המצוה למי שלא בא בסוד ה'

לא. ואולם יתר פרטי הכוונות אשר במצוה זו אשר יש לבאים בסוד ה' מי ימלל גבורתה ולאו כל אדם זוכה לתעלומותם כי אם מי שכריסו מליאה לה הדעת והתבונה להגדיל ולהאדיר מאורות עליונים בשמים ממעל הא זה הדרך ישכון אור, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו די מחסורו אשר יכשר לו המעט הוא אם רב ובלבד שיכוין לבו לשמים.

וכי יתן אל לבו לאמר כי יש פנימיות ענייני הסודות בכל אלה לעתור ולרצות לפני יודע תעלומות שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון תעלומות הדברים וזווגי מדות העליונות, ובכן אלהים יראה לו ויהי נועם ה' אלהיו עליו ומעשה ידיו יכוננהו כאילו כיוון פרטי הסודות וזווגי מדות הקדושות הראויים לבא על ידיהן.

וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו 9 ז"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותך אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא ע"כ, כאשר הארכנו בפרט ענין זה בכמה מקומות.

תפלה להדלקת נר חנוכה

לב. כי על כן ראיתי ונתון אל לבי לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' ולחושבי שמו, אנכי תקנתי אליהם נוסח תפלה פשוטה לאומרה קודם הדלקת מאורות נר חנוכה וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא לקיים מצות הדלקת נר חנוכה לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא עתה עת רצון לפניך להיות עולה מצות הדלקת נר חנוכה כאילו השגתי כל הסודות הנפלאים והנוראים אשר הם חתומים בה, ותעלה לפניך עם כוונת מעשה המצוה הזאת הנעשית על ידי בני ידידיך היודעים כל כוונות שמותיך הקדושים הראויים לבא בהדלקה זו המעלים ייחוד וזווגי מדות הקדושות העליונות ולהאיר בשכינת עוזיך המאורות הגדולים אשר בם תמצא היונה מנוח לכף רג"לה ולא תכבה בלילה נר"ה, והיה אור הלבנה כאור החמה מנח"ל בדרך ישתה על כן ירים ראש.

ומשם יושפע לי אני עבדך לאור באור החיים כי אתה תאיר נרי ה' אלהי יגיה חשכי, שלח אורך ואמיתך המה ינחוני ליראה ולאהבה את שמך, ובכח סגולת הדלקת מאורות נר חנוכה תחכמנו באור תורתך אנחנו וזרעינו וזרע זרעינו כדבר האמור מפי כבודך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, ובזכות מתתיה כהן גדול ובניו בנצח הודך הראנו נפלאות ובאורך נראה אור, והאר פניך על מקדשך השמם והיה לעת ערב יהיה אור, ותחזינה עינינו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ומלך ביופיו תחזינה עינינו אמן, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

סוד כוונת מצות נר חנוכה ודיניה

לג. ואולם הבאים בסוד ה' אל עבדיו לעשות כווני"ם למלאכת השמים לא יצאו ידי חובתם בזה כי אחר אשר יש לאל ידם להשיג עמקי תעלומות החכמה בכל מצוה ומצוה ולא התבוננו ויעשו אותה בדרך הפשוטה אשמם בראשם, והרשב"י ע"ה היה אומר 10 כל מאן דבעי לאתערא מילין דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההיא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא איתער מידי וכו' וקודשא בריך הוא קריב לכלא אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קריב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת כמו שכתבנו פ"ה ו' דפסח ובפרקי ר"ה ויוה"כ.

כי על כל אלה האיש אשר בתעלומות חכמה סוב"ר הרז"ים ויונק מסוד תנחומיה, לו בכח יגבר איש לכוין הדברים לשם פעלן ואל סוד הענין ידרוש מבית ומחוץ תצפ"נו בנסתר ובנגלה על פי שפר התקונים מתוקן ומקובל מפומא דמרן איש האלהים נורא מאד האר"י ז"ל ורק על פי סדר כוונתו יפקח עיניו אך הוא לבדו ולא מחסי"ריו ומוסיפיו, א"ב הוא דלא לוסיף עליה ומיניה לא תזוע.

אשר משם תבין ותשכיל סוד המצוה הזאת ומה טעם יש בשם חנוכה, ועין המשכיל בסוד חנ"ה כ"ו תשכילנו אימא מקשטת לברתא, חנ"ה היא לאימא העולה במספר ס"ג ונצר משרשיו יפרה אותיות אשר תבואנה במלא אשר בקרבו יי"אי אשר להם עלה מספר ההוי"ה הרמוזה בכ"ו בהצרף אליה ד' אותיותיה ואהבת כללותיה לאור באור אלהים חיים ומלך עולם.

ואשר להיות בבית שני גברה מיאוסה של ערלה כמ"ש הרשב"י 11 ע"ה, בית שני לא הוה ביה שלם בגין דערלה הות בגויה מקטרגא תדיר ולא בכח התגברה על המילה מדת הצדיק ובטלו מהם את המילה, על כן נעימות בימינו נצ"ח אותם תזרם ורוח תשאם, ועל כן היה לנס על ידי השמן נצח צור צבאות נאדר בקדש קרן בן שמן סוד שמן משחת קדש מדת החכמה אשר היא שורש אות ברית קד"ש, וילבש בגדי נקם לנקום נקם ברית קדש ויגרש מפניה אויב ויעבור והנה איננו, ועל כן לשמונה ימים היתה על המילה שניתנה בשמינית כנודע.

וזה הוא סוד הנכתם בדקדוק לשון הזהב אשר חכמים הגידו, הזהיר בנר חנוכה הויין ליה בנים תלמידי חכמים הוא לחכימיא ברמיזא ומילתא בטעמא על אודות כי שורש השמן הזה ממולח טהור קדש סוד החכמה ובאותה מדה לו יראה כל חכמי לב, ולפי כי רחל המעטירה ביתר הימים הודה נהפך עליה למשחית פנה הודה פנה זיוה ולא תשא אור הדר כבוד ההוד כי אם מידי אביר יעקב אלוה נורא הוד אשר אור ההוד מאיר אל עבר פניו והוא ישא הוד בנצח ישראל ובכן יגיה חשכה של רחל.

ואולם בחנוכה על כי גבר אויב לבטל מהם ראש חדש אשר הוא ע"לת ה"חדש בנצח כנודע, על כן באותה מדה הוסיפו תת כחה לה על ידי מתתיהו בן יוחנן והאיר וזרח הודה בשמונה ימים האלה, ויעקב איש תם ונות ביתו איש יחד פני רעהו בהדר ההוד ויהי כזית הודה ותשלח את אמתה ותקחהו, ועל כן שתו ברכות והודאות על הניסים במודים ברכת ההוד וגם לערוך את הנרות משמאל קרן ההוד.

ואמנם טעם עריכת הנרות למעלה משלשה טפחים הוא על כי כן מלכות שמים היא כפורחת עלתה לנצח הוד יסוד של בעל ולא למעלה מעשרה כי עד העשרה לא באה בחנוכה וסימניך שלשה אלה בני נ"ח, וההדלקה עושה מצוה בעבור העשרה ולפיכך מצות נר חנוכה תופסת מקום הדרה בעשרה טפחים כי כל בי עשרה שכינתא שריא.

וחן ערכה בשמנה אשר אמרו לתת לה שמן כמדתה עד אשר תכלה רג"ל מן השוק, יצדק הרמז בסתר עליון על כי מלכות שמים בביתה לא ישכנו רגליה ובערב היא באה למטה בבי"ע לתת טרף לביתה וחק לנערותיה, והדלקה עושה מצוה להאירה במאורות הגדולים הולך ואור עד נכון זמן מועדי רג"ל לרגל המלאכה רושם האור המאיר אל עבר פניה עובר בשו"ק אצל פנה פשט לו את הרג"ל ובו מצאה היונה מנוח לכף רגלה עד תום מדרך כף רג"ל.

ובגלל הדבר הזה אין ליהנות מזיז כבודה פן תגוף באבן רג"לה חס ושלום באשר האור הזה ארח ברגליו לו יבא בשפלה ובנגב רגליה יורדות מות אל שער אויביו, ובהתערב חול בקדש ליהנות מזיז כבודה כמעט נטיו רגל"יו בשן מועד ורגל מועדת רגל השו"ר והחמ"ור ויצא רשף לרגליו חס ושלום, וממוצא דבר אתה תשמע טעם אומרם הדלקה עושה מצוה ולא הנחה יען כי בהעלות את הנרות יהי מושך לה משך האורות והיו למאורות על ראשה למטה.

ועל כן הוזהרנו להיות כל איש דולק בביתו בערב יום שבת קודש נר חנוכה בראשונה ונר שבת באחרונה להעלות בקדש בסדר המדריגה בקטן החל ובגדול כילה, כי בהדלקת נר שבת היא כפורחת עלתה נצה ובאה עד הראש ואיככה יהפוך ידו להדליק ולברך ונמצא השפלה הגבה והגבוה השפיל כי ענין ברכת להדליק נר חנוכה רצינו במאמרה לאמר להדליק ולהוריד לה אורים הגדולים למטה, והלא כבר עלתה עליהם עד הראש ואורה כאור החמה ואורות נר חנוכה כלא חשיבין אצלה והרי זו ברכת שוא.

ולפיכך הסדר הנכון נר חנוכה בראשונה ונר שבת באחרונה לשום שפלים למרום, ואולם נר חנוכה וקידוש היום נר חנוכה קודמת באשר נמצא איתה תוספת מעלת יקר בחנוכה אשר אפס בלתה ואין זולתה גדי"לים תעשה לה מה שאין כן בשבת אשר ישית עליה בעל האשה ויהללה, ולפיכך נר חנוכה הולכת קדמת אשו"ר לשבת כי אין כאן שום ברכה הפך המכוון.

להדליק במוצאי שבת אחר הבדלה

לד. אשר על כן נ"ל להדליק במוצאי שבת אחר סדר ההבדלה 12 כי אף כי הבדיל בתפלה עדיין נשאר רשימו האורים גדולים אצלה עד סעודה רביעית, וכן נהגו החברים ואין לשנות.

עוד בסוד המצוה ונוסח הברכות

לה. ובהעלות את הנרות לפני ה' יכין לכוין הטבת ב' נרות המתוספות לה אשר בהיותה במקומה אין לה אפס הייחוד התחתון אשר שמה הוי"ה ואדנו"ת, ובהעלות הנרות תקח לה לנרות אשר על ראשה ב' ייחודים העליונים הוי"ה ואה"יה הוי"ה ואלהים אשר ג' אלה עולין במספר נ"ר, ולעומתם ברכות בחשבון ברכה ראשונה הוי"ה אהי"ה וברכה שניה הוי"ה אלהי"ם וברכה שלישית היחוד התחתון הוי"ה ואדנות, ולהם עלה כ"ה דחנו"כה מספר האותיות אשר תבואנה בששה משמותם.

ונוסף גם הוא להאירה משמות ע"ב קס"א ב' גולות הכות"רות דז"א, פשט לו את הרג"ל להאירו מזיו כבודם העולים רג"ל סוד רג"ל מן השוק, אשר לעומת סוד זה נכתם ונחתם לשון הזהב דברי חכמים אשר אמרו הרגי"ל בנר חנוכה והוא לחכימייא ברמיזא, ולו רג"ל על לשונו לסוד הסתום הזה כי אם לא כיוונו לסוד הדבר יאמרו הזהיר בנר חנוכה כמו שאמרו בסמוך הזהיר במזוזה, אך לבקי מדובר פה נכבדות במראה ולא בחידות על סוד משך האורות העולין רג"ל, ואשר להיות כבר היה בה סוד שם ב"ן תוסיף תת כחה לה ע"ב ס"ג מ"ה אשר המה עולים קע"ט אשר המה בחשבון להד"ליק ובכן תעשה לה נ"ר.

ור"ת ל'הדליק נ'ר ח'נוכה תוכו רצוף שם נ'חל עם נקודות נ'וצר ח'סד ל'אלפים משך הארת הנה"ר הגדול היוצא מעדן להשקות את הגן הנקרא נחלי שמן מנחל בדרך ישתה לעורר אהבת דודים ביחודא שלים, ומספרו עם אהבת כללותו כמספר שם מ"ה וריבוע אה"יה הן האד"ם היה כאחד ממנו וגם דמ"ו הנה נדרש בתוכיותו, ומשם יפרד והיה לאשתו עמו בסוד חנ"ה כ"ה אימא מקשטת לברתא, ויש בברכה זו י"ג תיבות לעומת י"ג מכילן דאימא מקשטת לברתא, ובכן נתקן הוד דז"א בחינת מכילין קדמאין מאל עד נוצר ותקון השמיני מעורר כולם בזווג נוצר ונקה כנודע, ובכל לילה ולילה יכין לכוין מדה אחת לכל ח' מדות על ידי השמיני נוצר חסד בלילה השמיני.

ואחריו לו יהיה חן יצלח דברו בברכת שעשה נסים לתת את המלא בפשוטי א"ל א"ל אשר המה נרמזו בחנו"כה, האחד בס"ג העולה חנ"ה ונצר משרשיו יפרה במלא אשר בקרבו אותיות ייא"י העולה א"ל וגם את השני נרמז בכ"ו דחנוכה כי בהצרף אל הויה זאת אותיותיו שהן ד' ואהבת כללותו יעלו א"ל, והן עתה מי מלא ימצו למו לעלות במילואותם למספר ש"ע הארת פנים העליונים למתק האל"הים דיו"דין העולה במספר ש"ה בהצרף אליו ה' אותיות ובנוסח הברכה שם רמז שעש"ה ש"ע ש"ה.

הנה זאת חקרנוה כן היא כוונת הדלקת נר חנוכה הכל בכתב מיד אדוני הארץ מרן האלהי האר"י ומשנהו מהרח"ו ז"ל, ואסובבה לתורה ולתעודה ואלקטה אחרי הקוצ"רים אמרות ה' אמרות טהורות להביאם אל בית חמדתי לתשוקת המתחילים בחכמה.

תפלה ע"ד הסוד לומר קודם ההדלקה

לו. ואנכי תקנתי נוסח תפלה כוללת כל כוונת הדלקת נר חנוכה לנפש כי תשב"ע לבטא בשפתים וזה תוארה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות הדלקת נר חנוכה לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו אלהי צבאות שבכח סגולת הדלקת הנרות הללו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרו"ת והיו למאורות במלכות שמים יהוה אהיה יהוה אלהים יהוה אדני העולים כמספר נ"ר, ויאירו שם יוד הי ויו הי, יוד הי ואו הי, יוד הא ואו הא אל עבר פניה עם ב"ן אמצתה לה ולהאירה גולות הכותר"ות דז"א ע"ב קס"א צד"ק יקראוהו לרג"לו עובר בשו"ק אצל פינה, ולת"ת עוזך היה מושך לו רחובות הנהר נחלי שמן להשקות את הג"ן המאור הגדול שם נ'חל העולה כמספר שם ב"ן אשר עם המלא אשר בקרבו ומילוי מילואותו ל"ו אותיות המה יעלו בסך נחל מנח"ל בדרך, ובכן עת דודים תעורר אליהם להתייחד ביחודא שלים ועוד יהא מושך הכלה לה משך י"ג מכילן מבית אימה מכילין קדמאין מאל עד נוצר ובם יהיו למאורות שאריתם.

והאר פניך המאירים ב' שמות אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד העולים ש"ע נהורין קדישין אל מול פני המנורה שכינת עוזינו, ולנו בני מלכים בני רחל אמנו נסה עלינו אור פניך ה' כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ורוה פני תבל מדשן ביתך ונח"ל עדניך תשקם.

ובכח סגולת הדלקת הנרות הללו נהיה אנחנו וצאצאנו אנשים חכמים וידועים נחל נובע מקור חכמה לדעת את שמך, ובנצח הודך הראנו נפלאות ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים בהעלות את הנרות אל מול פני המנורה זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, ומלך ביופיו תחזינה עינינו מוכתר בכתר כתרים והיה כל הארץ שפה אחת לכולם, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

סדר כוונת ברכות נר חנוכה ע"ד הסוד

לז. ושוב יצלח דברו בברכות בשפה ברורה ובנעימה קדושה בסדר זה.

ברוך אתה יֶהֻוֶהֻ אהי"ה יוד הי ויו הי אלף הי יוד הי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו ל'הדליק נ'ר ח'נוכה, ויכוין להמשיך מספר להד"ליק ע"ב ס"ג מ"ה למלכות ובכן נעשה נ"ר כמספר ג' יחודים הוי"ה ואהי"ה, הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה אדנ"י, ובאומרו חנוכה יכוין בכ"ה דחנוכה שהוא מספר האותיות של ג' יחודים הנזכרים.

ובליל שני יכוין ההויה בנקוד כזה יְהֻוְהֻ.

ובליל שלישי יכוין ההויה בנקוד כזה יֹהֻוֹהֻ.

ובליל רביעי יכוין ההויה בנקוד כזה יִהֻוִהֻ.

ובליל חמישי יכוין ההויה בנקוד כזה יֻהֻוֻהֻ.

ובליל הששי יכוין ההויה בנקוד כזה יוּהֻווּהֻ.

ובליל שביעי יכוין ההויה בנקוד כזה יוּהוּווּהוּ.

ובליל שמיני יכוין ההויה בנקוד צבאות יְהָוהֻ.

ברוך אתה יְהוָה יוד הי ואו הי יֶהוהִ אלף הי יוד הי אלהינו מלך העולם שע"שה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, ויכוין בשע"שה לשני שמות א"ל הרמוזים בחנוכה אחד בשם ס"ג שהוא מספר חנ"ה ואחד בכ"ו שהוא מספר הוי"ה עם אותיותיו ואהבת כללותו שעתה שניהם מתמלאים ונעשים מספר ש"ע דשע"ש"ה.

ובליל שני יכוין ההויה בנקוד כזה יוּהוּווּהוּ.

ובליל שלישי יכוין ההויה בנקוד כזה יֻהֻוֻהֻ.

ובליל רביעי יכוין ההויה בנקוד כזה יִהִוִהִ.

ובליל חמישי יכוין ההויה בנקוד כזה יֹהֹוֹהֹ.

ובליל הששי יכוין ההויה בנקוד כזה יְהְוְהְ.

ובליל שביעי יכוין ההויה בנקוד כזה יֶהֶוֶהֶ.

ובליל שמיני יכוין ההויה בנקוד כזה יֵהֵוֵהֵ.

ברוך אתה יהוה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אדני אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

מקראי קדש לומר אחר ההדלקה

לח. ואחר ההדלקה יאמר אלה מקראי קדש ראשי תיבות שילוב יאהד"ונהי, י'הוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. א'להים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת. ה'ודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ו'אתה יהוה אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. נ'הר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון. ה'ושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להודו"ת לשם קדשך להשתבח בתהלתך. י'הוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה, יהיו לרצון וכו'.

לומר מזמור שיר חנוכת הבית אחר ההדלקה

לט. ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו' שעל חנוכת הבית זו נאמר.

ביאור מזמור שיר חנוכת הבית מספר "עוללות אפרים"

מ. שכל המזמור ההוא קשה להבינו על החינוך שהיה בימי שלמה כי לא היו ישראל בזמנים ההם בצרה כמו שייעד במזמור הזה ואדרבה ישב כל איש ישראל תחת גפנו ותחת תאנתו ואך שלום ואמת היה בימיו, ואם דוד אמרו על צרת עצמו מכל מקום מה ראה על ככה לספר את כל אשר קרהו במזמור זה המדבר בחנוכת הבית.

אך אמנה ראה המשורר וניבא וידע מה ניבא, שבאחרית הימים יקום מלך עריץ וישליך משמים ארץ תפארת ישראל ובימים ההם שק ואפר יצע לרבים, ואחר כל הצרות ההם יקום איש מזרע אהרן וירפא את מזבח ה' ההרוס והיכל יוסד ויתחנך, ועל החינוך ההוא אמר ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי הם צרי צבאות ישראל שהיו שמחים לאידם בעת ההיא.

ואחר כך אמר העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור, זמרו לה' חסידיו כנודע שבשעת הצלתם צעקו כולם הודו לה' כי טוב, וזהו שאמר והודו לזכר קדשו ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם כי כל הצרה ההיא באה לישראל על כי חשבו שבשלוותם בל ימוטו לעולם וישמן ישורון ויבעט ולא זכרו את ידו יום אשר פדם מיד צר, על כן באה הצרה הזאת למען יכירו וידעו שבהסתרת פניו יתברך יהיו לאכלה בכל פה, וזהו שאמר הסתרת פניך הייתי נבהל לפיכך אליך ה' אקרא וגו' מה בצע בדמי ברדתי אל שחת בין האומות הפכת מספדי למחול לי וכו', וסיים למען יזמרך כבוד ולא ידום להורות כי לא הוקמו ימי חנוכה כי אם להלל ולהודות ולא לימי משתה ושמחה, וזהו שאמר ה' אלהי לעולם אודך ולא לחול במחולות של רשות.

תוכחה לשוגים ביינם בימי חנוכה ופורים מספר "עוללות אפרים"

מא. ולא כאשר ראיתי בימים אלו שהוקמו לשמוח בהם לשם שמים ולספר בנסים ונפלאות שעשה לאבותינו בעצם הימים האלה וימי הפורים, כי נשמע קול צוחה על היין בראש כל חוצות יתהללו ותבקע הארץ לקול היוצא מבית בליעתם, וישנו את טעמם ומראיהם לתת על פניהם מסוה עד כי נהפך לאיש אחר ואין בו מכיר כי לכולם יהיה חליפות שמלות היו לנשים כי על כל גבר יהיו כלי אשה, וכל הנשים יתנו על פניהם כסות עיניהם עד אשר כל רואיהם לא יכירום לא ידעו ולא יבינו מי ומי ההולכים עדרים עדרים פעם בחוץ פעם ברחובות, אצל כל פינה יארובו לחקור איזהו מקומן של זבחים ואיזה מקום יין נסיכם, וילכו להם בתופים ובמחולות מפזזים ומכרכרים בכל עוז ואשה כלי זיי"נה עליה וחמושים עלו בנות ישראל מזיינים בכל שלטי הגבורים וכל איש מישראל חרבו על יריכ"ו וחיציו שנונות.

וגם הנערים ישיתו להם עדרים לבדם בשנותם את טעמם וריחם לקושש קש ולהביא עצים בבתים ובחצרים, ונשמע קולם בבואם קול ענות בחירופים ובגידופים כבולות ושחוזות בחרוזות ובדברי הבאי והיתול צחוק ושחוק עשו להם כל השומע יצחק, גם אלה ביין שגו בשכר תעו מדרך השכל שתו וישכרו עד אשר הם מריקים את גופתם קיא צואה בלי מקום כהריק האשפות מן הזבל, ויאספו אליו כל העדרים וגללו אותו ברחובות קריה במקומות המטונפות חבקו אשפתות, הכזה יהיה יום משתה ויום רצון לה' ומאין להם סמך למנהגים מקוללים האלו.

אזהרה למקילים ראש בשירי נשים ועגבים

מב. והגמול הזה יקוה האל המושיע אשר גאלנו וגאל את אבותינו להכעיסו במעשה ידינו בזמרת נבלים ושירי עגבים ותבער אש בעדתינו בחורים עם בתולות זקנים עם נערים, זמרן נשי ועניין גברי בשירי עגבים הלא המה דברי חשק ונבלות לשבח היפה ביופיו, והשכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, הסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך לא אשמע.

מג. והרי"ף כתב על אותה שאמרו זמרא דפומא אסיר, שזה נאמר על השירים של אהבת אדם לחבירו ולשבח היפה ליופיו והם הנקראים שירי עגבים, ולא הותר לזמר אחר החורבן אלא שירות ותושבחות וזכרון חסדיו של מקום בלבד, וכמו ששירי התורה גורמים דביקות בשם יתברך כך השירים שהנשים אומרות גורמים להפריש הנשמה מצרור החיים, וכל שכן כד זמרן נשי ועניין גברי דדמיא כאש בנעורת ויצר סמוך להסיתם לעשות כל רע.

סגולת ההלל והודיה בימי חנוכה לעורר הגאולה

מד. כי על כל אלה ראוי לדרוש אליהם פרטי הדברים האלה למנוע העם מכל המעשים המקולקלים האלו וכיוצא בהם, אך שתהיה השמחה משוערת במדה ובמשורה לשם שמים בזכרון גבורותיו יתברך להגיד בפני הגדולים עם הקטנים הנסים והפורקן והגבורות אשר גמלנו אלהינו מרחם כרוב רחמיו וחסדיו אשר בזה שמו הגדול מתעלה בעולם.

מה. והוא סגולה נפלאה לעורר את הרחמים לפני אלהינו אבינו אב הרחמן לגלות החיל הזה ימים רבים ורעים לישראל אשר אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו ועמו וצאן מרעיתו מוכים ומעונים דווים וסחופים והלעג השאננים הבוז לגאי יונים כי נאמו גוים אבדה תקותם.

אכן בהודות והלל לה' אותותיו ונפלאותיו אשר עשה יחד נכמרו רחמיו יתברך ויאמר אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך, ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם כבשה אחת בין כמה אריות שואגים לטרף, ובכן ישקיף ירא ה' משמים וישיב את שבות עמו וירחמהו, כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים מכל העמים אשר נפוצו שמה, ומזה הטעם כל המרבה לספר בניסים הרי זה משובח כי היא תהיה שורש פורה גאולתנו ופדיון נפשינו בגלות החיל הזה כמ"ש פרק ו' דפסח ע"ש.

ימי חנוכה נזכרים ונעשים לתורה יותר משאר ימים

מו. והימים האלה נזכרים ונעשים לתורה ולתעודה יותר משאר הימים אשר אמרו לבטל מישראל תורה ומצוות וגברה הערלה ובטלו ממנו חדש שבת ומילה, ועצום עשה דברו והפר עצתם וקלקל מחשבותם למען לא יכרת בריתו ותורתו מאיתנו וזכרם לא יסוף מזרעינו.

מנהג קדמונים להשתתף בשמחת ברית מילה שחל בחנוכה

מז. וכן מילה שחל להיות בתוכם, צדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחתם מאד מאד על יתר הימים, וחסידים הראשונים מבטלים תלמוד תורה בקרב הימים האלה ובאים לשמוח בשמחת כורתי ברית עלי זבח יען כי באלה הימים עבר על נפשינו המים הזדונים להפר מאיתנו בריתו של אברהם אבינו עליו השלום בקום עלינו גוי נבל הצפיר והשעיר מלך יון, עד אשר הופיע ה' ממכון שבתו והזריח אור ישראל וליהודים היתה אורה ושמחה וששון זו מילה, על כן ראוי לשמוח בה ביותר בקרב הימים האלה.

ראוי להרבות השמחה בר"ח ושבת שחל בחנוכה

מח. וכן שבת וראש חדש שחל להיות בתוכם ראוי להרבות השמחה בהם כי אף עליהם גזרו כנזכר לעיל, ואף בכל שמונה ימי חנוכה ראוי לשמוח בהם כמועדי רגל בשמחה של מצוה כי מבלעדי הנסים שנעשה בהם גם באלו הימים היתה חנוכת המזבח, והעושה סעודה בכל יום משמונת ימי חנוכה הרי זה משובח.

ימי חנוכה אסורין בהספד ותענית וטעמו

מט. והימים האלה אסורים בהספד ובתענית, והנוהגים לכיפור עונם להתענות ערב ראש חדש יתענו לפני חנוכה ואינו מעכב כהסכמת רבותינו בעלי התוספות בתעניות דף י"ב והרא"ש בפ"ק דמגילה דבחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם אכן בחנוכה אסורים, וטעמא רבא איכא למילתא על פי מה שאמרו בזוהר פקודי 13 ז"ל, בית שני לא הוה בשלם בגין דערלה הוה בגווה וקטרוגא ביה תדיר ועל דא הוו כהני זמנין בגויה לקטרגא בהאי ערלה ולהון אצטריך מלה לקטרגא בהדה ולאגנא על בית שני וכלא ברזא כדקא חזי ע"כ.

הנה משם בארה כי מוכרח היה הדבר להיות הנס על ידי הכהנים כי גברה הערלה גבול הרשעה והכהנים להם יאתה להתיש ולהחליש את כחה באשר המה שושביני דמטרוניתא, ועל כי תש ונחלש כחה של קליפה בקרב הימים האלו על כן נאסר בהם ההספד אשר בו נותן לקליפה כח לאינון מאריהון דיבבא ויללא, וכן בתענית אשר כל עצמו של תענית אינו אלא כי אם להבין ולהתענות לחלש חושים כח החומר שורש הקליפה ובימים האלה שם נפל שדוד והכנ"עני אז באר"ץ.

להזהר ביותר בימי חנוכה מכל חטא ועון

נ. ויראי ה' וחושבי שמו יזהרו לבלתי נתון ק"צף למאריהון דדינין בקרב הימים האלה חס ושלום בשום עון אשר חטא פן יתן מקום לשפחה חרופ"ה הטמונה בנוקבא דתהומא רבה עד נצח לא יראו אור וכדוב אורב יארבו לדם לנפש החוטאת למצוא מקום אחיזתם להחליף את כחם, וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון אחר המטים עקלקלותם לב כסילים בבית משתה בשמונת ימי חנוכה אשר לא הוקבעו כי אם להודות ולהלל בהם אל המקום ברוך הוא, ברוך האל המושיע כנזכר לעיל.

נשים בטלות ממלאכתן בחנוכה ורמזו

נא. והנשים אשר נהגו שלא לעשות מלאכה בשמונה ימי חנוכה ויש מי שאומר שאין להקל אליהן, ואמת הדבר באשר כל הפגם שנעשה באותו זמן של מלכות יון היה בהתגבר הקליפה מאוסה היא הערלה, והנה זה הפגם היה לשכינה אשה יראת ה' וכן הנס שנעשה אחר כך על ידי השמן להדליק המנורה גם הוא נרמז לכנסת ישראל הנקראית מנורת זהב.

אנשים יבטלו מלאכתן בעת שהנרות דולקין

נב. ועל אודות האשה העליונה כנסת ישראל אשר הנס נוגע שם והיא היא אם ושורש כל הנשים כי ממנה הן מושרשות, על כן ישישו וישמחו בישועתה ויבואו הנשים על האנשים ביתר שאת בנס הזה להבטל מעבודת מלאכתם, ועל כל פנים גם האנשים יבטלו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים בעוד שהנרות דולקות.

ראוי לבטל מנהג הנשים הבטלות ממלאכתן בחנוכה

נג. ואף לנשים לא נאמר להבטל ממלאכתן כי אם לנשים שאננות בקרב ביתם ולא יראו החוצה אל העין, לא כנשים המצריות העבריות העושות מעשה המצריות להבטל ממלאכתן בראש חדש ובחנוכה ולא שקטו ולא נחו ובבתיהן לא ישכנו רגליהן פעם בחוץ פעם ברחובות, ואצל פתחי החצרים יארובו אחר אחת בתווך אלה מפה ואלה מפה בשחוק וקלות ראש ומחטיאי רבים, הנה כי לא ינקה כל הצופה בהן ואם איישר חילי אבטליניה, ועושה אלה עבירה היא בידן להבטל ממלאכתן והקולר תלוי בצואר בעליהן שלא מיחו בהן.

תוכחה שדרש המחבר בקהילתו מספר "עוללות אפרים"

נד. ואנכי דרשתי ברבים על זה ופי אמלא תוכחות על אלו ועל כיוצא באלו המתפרצות בעם ככל חוקות בנות הערלים ויתר מעשה תעתועים אשר אני הגבר ראה בעני עמי אשר אין דורש ואין מבקש להרים מכשול מדרך רבת בני עמינו והדורשים לסקל המסילה מדרך בני עמי להשיבם מן הדרך המעוקלת יהיה ללעג וקלס בינותם, ואדרבא אם לא יחניף להם לאמר כשורה עשיתם ואין כאן עון אשר חטא אז אין לו תקומה מפני הקמים עליו כי יקומו בהם עדי שקר ויפח חמס לאמר אדרבא שהחכמה ההיא מן הבוחרים ארחות עקלקלות ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינן נשמעין להם ולזולתם כי יאמרו לו טול קורה וכו'.

כי על כן בדור תהפוכות הצנועים מושכים את ידיהם מלהאיר מתורתם בראש כל חוצות כי הוא מן הנמנע להשיב רבים מעון בהיות שדרך כל איש ישר בעיניו, ואם יבא איזה מוכיח לאמר לרשע מדוע אתה עובר את מצות המלך ה' צבאות, עד מהרה ירוץ דברו לאמר הלא בדרך כבושה אני מהלך כי גם אחרים ראיתי עושים כן ותולה עצמו במקולקלים כמותו, וראש כל הפרצה הוא שדרך כל ישר בעיניו, לכל איש מראה מ"ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמא והמדמע קדש בחול ועל כל פנים הוא מורה היתר לעצמו מכמה צדדים עד אשר ישוב החמס להיות משפט אמת וישר.

תוכחה שדרש מורו של המחבר למקילים, מספר "עוללות אפרים"

נה. ומורי ז"ל היה דורש בזה אותה שאמרו פ"ק דערובין, 14 תנא תלמיד ותיק היה ביבנה והיה מטהר שרץ בק"ן פנים אמר רבא אני אדון ואטהרנו כו', והקשו התוספות מאי חריפות הוא זה לטהר השרץ שהתורה טמאתו בהדיא, ותירץ שם.

והוא היה אומר, שתלמיד ותיק זה היה מוכיח את הדור בזה המראים פנים של היתר על כל מעשיהם ואינם רואים חובה לעצמם כלל כי בכל מעשה או פעולה שיצרם מתאוה לה יעשוה מיד ויורו היתר לעצמם פעמים או שלש עד שיהיה בעיניהם כהיתר ממש, והוכיחם תלמיד זה לאמר כי לא יפה הם עושים שהרי השרץ הכל מודים בו שטמא טמא יקרא ואף על פי כן אוכל לטהרו בק"ן פנים, קל וחומר שיש כח ביד שכלו של אדם לטהר כל מעשה רע ולהיות מורה היתר לעצמו.

ומזה ילמוד כל משכיל שלא לסמוך על חכמתו אף אם נראה לו קצת היתר, מכל מקום לא יסמוך על שיקול דעתו ולא על רוב חכמתו ולא יעשה כי אם משפט כתוב בפירוש, וזהו שאמר רבא אני אדון ואטהרנו וממני יראה כל משכיל כי מרוב חורפא רוב חורבא שיכול האדם לשבש כל כשרון המעשה, ובסבה זו אין דברי תוכחות עלי עון נשמעים בדורינו.

מוסרי נר חנוכה שדרש המחבר בקהילתו מספר "עוללות אפרים"

נו. ובשבת חנוכה דרשתי בקהל עדתי כל דיני חנוכה ברמז על נר מצוה ותורה אור, ודרשתי על זה רמז נכון על אשר אמרו שבדורות הראשונים היו מניחין הנרות מבחוץ ובדורות הללו אין מניחים אותם כי אם מבפנים להיכר אנשי ביתו, והוכחתים בשבט פי על כי קנא קנאתי בהוללים העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך אשר בדורות הללו ולא שמעו ולא הטו את אזנם למוכיחים בעם, ואמרתי שזה רמז נפלא בדין זה אשר חכמים הגידו אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה