אור ברסלב
חמדת ימים ב יום טוב

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

יום טוב

ראש חדש

אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם

פרק א - ערב הרגל והכנתו

מעלת השמחה בפרט בחגים ובמועדים

א. יתרון הששון והשמחה היתה לראש פינה בכל מעשה הטוב אשר יטיב האיש הישראלי בעבודת צור עשהו, ויתר גדול מאד תפארת היא לעושיה בחגים ובמועדי רגל עריב"ה כל שמחה וכל הנפש הבאה ליעקב צהלה ושמחה אלי גיל מועדי אל, הרי זה משובח ומהולל מאד בהדרת קד"ש סוד אם הבנים שמחה ושב"ח שבחות שבח"ה האזהרה לאמר ושמחת בחגך והיית אך שמח.

שמחת החגים במאכל ומשתה, והמענגם כאילו הקריב קרבן

ב. והשמחה הזאת היא שמחת יום טוב אשר הורונו חכמים ז"ל לשמוח בהם במאכל ובמשתה וכמו שכתב הר"ם במז"ל 1 זה לשונו, וחייב אדם להיות שמח וטוב לב בהם שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וכו' אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא שמחת שלמים יש בכלל אותה שמחה שיהא שמח הוא ובניו ואשתו בבשר ויין ע"כ.

ואשר חכמים הגידו כי העונג בהם ירצה לקרבן אשה, הם אמרו 2 כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, וביאר רש"י ז"ל בלשון הראשון שרוצה לומר שקורא לחג עונג במאכל ומשתה חשוב עליו כאילו הקריב קרבן.

להכין צרכי הרגל בעצמו ולא ע"י שליח

ג. אשר על כן מצוה לכל איש הישראלי להתטפל בערבי ימים טובים בהכנת צורכי הרגל מועדת בו יותר מבשלוחו דוגמא לקרבן שמתטפלים הבעלים בהבאתו ונרצה לו לכפר עליו, והוא בכלל מצות עשה והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו אשר נתבאר בפרק ב' דשבת בארוכה הדרת מעלת יקרה, ורבו יתירה תוספת בהכנה דרבה זו לכבוד הדר הרגלים להיות כמתטפל לבנות מזבח לפני ה' ולהקריב קרבן עליו.

התעוררות במעלת המוציא הוצאות ליו"ט

ד. וכמה יתלהב הבעל נפש יקרה בתתו לנגד עיניו כל זאת ויגל וישמח במעשה המצוה גם בוז כסף מכיס בעין יפה לכבוד ולתפארת הרגלים, כי מי בער יאמר אליו כי במעט מחיר הנה שולם כאילו עלה לירושלים ובנה מזבח והקריב עליו קרבן ויתרשל או יצמצם בהונו ולא יבוז את כל הון ביתו באהבה.

ה. וכל המרבה להוסיף זכה מוסיפין לו כמו שאמרו בשני דביצה, 3 תניא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאת שבת ויום טוב שאם פחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו, והרב ז"ל היה נותן בהם סימנים כי מספר ג' אותיות אחרונות של מועד הם כפל המספר של האות ראשונה, ואמרינן מאי כי חדוות ה' היא מעוזכם אמר רבי יוחנן אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי ואני פורע, ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא כי פוע"ל אדם ישלם לו נוטריקון למפרע ל'וו ע'לי ו'אני פ'ורע.

ו. ואמרינן בסוטה, 4 ופסקו אנשי אמנה אמר ר' יצחק אלו בני אדם המאמינים בהקדוש ברוך הוא, ופירש רש"י שמאמינים בהקדוש ברוך הוא לוותר ממונם לנוי הידור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים, והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזו שולחנם לעתיד לבא קטנות שהיה בהם שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא.

על כן איש התמים תהיה אמונת עתו נאדרת בקודש לבזבז משלו כברכת ה' אשר עליו ועל ה' ישליך יהבו, ויצא כגבור ארח ברגליו לו יבא להכין ולהביא לכבוד הרגל כל מיני משמנים וממתקים אף כי יש איתו עבדים ושפחות.

אכילה בחגים ומועדים כקבלת פני שכינה

ז. ואמרו הראשונים כי האכילה בחגים ובמועדים יחשב כהקבלת פני שכינה על השולחן אשר לפני ה' כמו שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, והוא תמורת ראיית פנים בעזרה כשתהיה נעשית על טהרת הקדש ובהאכיל עניים איתו כמו שיתבאר לפנינו.

סגולת שכר פסיעות הנעשות בהכנות הרגל

ח. והנה על דרך שאמרו חכמים כי מכל פסיעה ופסיעה של עולי רגלים היה נברא מלאך אחד ואסמכוהו אקרא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך, הנה דוגמא לזה תהיה עסק הכנת צרכי סעודות הרגל אשר המה תמורת חובת ראיית כל זכורך כאמור להיות בו מהסגולה ההיא להבראות מלאכי אלהים בהליכתו וכל פסיעה ופסיעה מצטרפת לחשבון גדול ויצא רשף לרגליו.

דברי הזוהר בשבח ישראל המתקנים שולחנם בחגים ובמועדים

ט. ולא נפלאת היא ממך ולא רחוקה כאשר תשכיל בכבוד הדרת הכנה זו ומה טעם יש בה אשר סיפרו בשבחה בספר הזוהר פרשת אמור 5 ז"ל, אלה מועדי ה' ר' שמעון אמר מה' אינון דביה אתקשרו מתתא לעילא ומעילא לתתא כולהו ביה מתקשרן ומתעטרן כולהו לאתקשרא קשר חד קשרא דמלכא מאי טעמא כמה דמלכא ירית לאבא ולאימא ואחיד בההוא קדש ואתעטר בהו בגין כך כל אינון דאחידן ביה במלכא בעיין לאזדמנא בההוא אתר עילאה דאקרי קדש בגין דיתאחדו כולהו כחדא במלכא ועל דא מועדי ה' אקרון ולבתר מקראי קדש דהא בהו אתעטר במלכא.

אשר תקראו אותם במועדם תרין חולקין אית לישראל בהו אי מסטרא דמלכא חולקא עילאה אית לישראל ביה דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכו' כי חלק ה' עמו ואי מסטרא עילאה דקדש חולקא אית לישראל ביה ועל דא לכו אתחזי לזמנא להו ולתקנא קמייהו חדוותא וסעודתא ולמחדי בהו ומאן דמזמן לאחרא בעי לאחזאה ליה חידו ואנפין נהירין לנטרא ארחיה דההוא אושפיזא.

למלכא דזמין אושפיזא יקירא אמר לבני היכליה כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה דא עביד עבידתיה ודא אזיל בסחורתיה ודא אזיל בחקליה בר ההוא יומא דילי דכולכון מתערין בחדוותא דילי השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא לא בעינא דתשתדלון בעבידתא ולא בסחורתא ולא במדברי אלא כולכו אזדמנו כגוונא דההוא יומא דילי ואתקינו גרמייכו לקבלא לההוא אושפיזא באנפין נהירין בחדוותא בתשבחתא אתקינו ליה סעודתא יקירא בגין דיהא זמינו דילי בכל סטרין, כך אמר קודשא בריך הוא לישראל בני כל שאר יומין אתון משתדלי בעבידתא בסחורתא בר ההוא יומא דילי השתא אושפיזא עלאה ויקירא זמנית אתון קבילו ליה באנפין נהירין זמינו ליה אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן כגוונא דההוא יומא דילי בגין כך תקראו אותם במועדם.

תא חזי בשעתא דישראל לתתא חדאן ומשבחין שבחא לקודשא בריך הוא מסדרי פתורי מתקני גרמייהו במאני יקר מלאכי עלאי אמרין מה טיבן דישראל בכך קודשא בריך הוא אמר אושפיזא עילאה אית לון יומא דין אמרי ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קדש אמר לון וכי לאו קדש נינהו ואקרון קדש לון אתחזי לזמנא אושפיזא דיליה חדא מסטרא דילי דהא אינון דביקין בי וחד מסטרא דקדש דכתיב קדש ישראל לה' הואיל וישראל אקרון קדש אושפיזא דילהון הוא ודאי בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא דכתיב מקראי קדש פתחו כולהו ואמרו אשרי העם שככה לו ע"כ.

י. הנה ממאמר הנכבד הלז יתבאר הוד הדר יקר מושבם של סעודות יום טוב מאין הנה ולפיהן תהיה מעלת הכנתם מערב יום טוב עד להפליא ועל יוב"ל ישלח שרשיו, ועל דרך שאמרו בשבת 6 שרב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק ואמר אילו מקלעי לי רבי אמי ורבי אסי לא מכתיפנא קמייהו, ככה יאמר האיש השלם לכבוד הדר אושפיזא עילאה ויתטפל בהבאתו בהכנה דרבה היא ואשרי העובד את ה' בשמחה.

מצוה ללוש החלות ליו"ט על ידי ישראל

יא. ומצוה מן המובחר להיות כל איש לש בביתו כדי שיעור חלה בערבי ימים טובים לעשות לחם משנה לבצוע עליהם ביום טוב כמו בשבת והוא מכבוד הדר יום טוב לבצוע מפת העשוי בקדושה ביד ישראל, וכן כתב המרדכי ריש ראש השנה אההיא דקאמר רבי חייא לתלמידו שיאכל חולין בטהרה שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים דמשום הכי לא אמר לו תשעה ימים לפי ששני ימים טובים של ראש השנה לא היה צריך להזהירו שהכל לשין בבתיהם לכבוד יום טוב ע"כ.

דרך המתקדשים לעשות כל צרכי שבת ויו"ט ע"י ישראל

יב. וכן בדין להיות מאכלו ומשתו נעשית על טהרת הקדש משום יקרא דאושפיזא עילאה ממולח טהור קד"ש ומצא מין את מינו ונאו"ר, ומדרך המתקדשים הוא להיות נעשה כל המצטרך לסעודות שבת ויום טוב על יד ישראל וכל זר בקד"ש לא יגע.

כמה פרטי דינים בהכנת המאכלים ליו"ט

יג. ומזה להיות גם כן זהיר מהיר במלאכתו מערב יום טוב להכין ולבשל הכל מערב יום טוב, שיש רבים מהראשונים מחמירין אף באוכל נפש כל שאינו מפיג טעם כלל לבלתי עשות אותו ביום טוב וכל שכן בדברים שהן מעולים יותר כשנתבשלו מערב יום טוב.

יד. ואף בתבלין שמותר לדוך ביום טוב מפני שמפיג טעמן מנהג טוב להולכים בתמים לדוכם מערב יום טוב להסתלק מן הספק שיש מי שאומר שכל שידעו מערב יום טוב שיצטרך להם לא שרי אלא על ידי שינוי, ועופות שממלאים אותם בשר וביצים יהא זהיר מערב יום טוב לתופרן ואם אי אפשר יכין מערב יום טוב החוט בתוך המחט ובלאו הכי לא אשתרי.

טו. ושלמים וכן רבים חוששים לסברת הרא"ש והטור ז"ל לאסור קדרות חדשות לבשל בהן ביום טוב כל שלא בשלו בהן מערב יום טוב, ואף שרבים מהפוסקים המתירין עושה סעודתו על טהרת הקדש גם מזה אל תנח ידו יד ההקדש על העליונה ומהיות טוב אל תקרי רע.

טז. ויזמין מערב יום טוב אווזים ותרנגולים וגוזלות המצטרכים לשחוט ביום טוב לומר זה וזה אני נוטל, ואף כי מן הדין אין זה אלא בעופות שעומדות לגדל ביצים מכל מקום ירא אלהים יהא זריז ונשכר לברור מערב יום טוב ולומר זה וזה אני נוטל אף בעופות שעומדות לאכילה וכן דעת רש"ל ע"ה.

מנהג המתקדשים להתנהג במנהג יחזקאל בסעודות שבת ויו"ט

יז. וכן כל כיוצא באלה הדברים נתונים נתונים המה להאנשים הניגשים המתקדשים ומתחסדים עם קונם לבלתי היות בסעודת הקדש שום ספק ואף שרבו המתירים בדבר, אשר כה היה מנהג הקדושים כענין יחזקאל שאמר ולא בא בפי בשר פגול ודרשו 7 שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם שאף שהיתה מותרת הואיל ונפל בה ספק איסור לא אכלה, ומי ומי מאישי ישראל ידע להזהר באלה תמיד כל הימים, אכן בסעודות שבת ויום טוב כי קדש המה יעוז האיש הירא להיות נעשות בקדושה ובלי שום פקפוק ושגיאה ובפרקי פסח יתבאר כל זה בארוכה בס"ד.

תקנת עירוב תבשילין וטעמו

יח. ומזה להיות זהיר כשחל יום טוב להיות בערב שבת לערב בערב יום טוב עירוב תבשילין, וטעם עירוב זה הוא מפני שאסור לבשל מיום טוב לצורך שבת דכתיב והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת ואין יום טוב מכין לשבת, ויש אומרים דאיסורו מדרבנן דדווקא חול מכין לשבת ואין שבת או יום טוב מכין לחול אבל מיום טוב לשבת מותר אלא שחכמים אסרוהו כדי שלא יבואו לבשל מיום טוב לחול, שכיון שנאסר מיום טוב לשבת יאמרו קל וחומר מיום טוב לשבת אין מבשלין מיום טוב לחול לא כל שכן.

יט. ומיהו תיקנו חכמים שעל ידי עירוב תבשילין שיערב מערב יום טוב לצורך שבת יכול לסמוך לבשל אפילו לכתחלה מיום טוב לשבת שכיון שהתחיל מערב יום טוב לבשל לצורך השבת לא הוי בישולו ביום טוב לצורך שבת אלא כגומר והולך בשולו ביום טוב מה שהתחיל מערב יום טוב, ודי בזה הכירא שידעו שכיון שאסור להתחיל ביום טוב לצורך שבת קל וחומר דמיום טוב לחול לגמרי אסור, ונקרא עירוב מפני שהוא מערב בישול צרכי שבת וצרכי יום טוב לעשותן יחד.

בדיני עירוב תבשילין

כ. ומצוה על כל אחד לערב לעצמו, ומצוה גם כן על כל גדול העיר כשיערב לעצמו שיערב על כל בני עירו שאם יהיה אחד מבני עירו טרוד ונחפז ולא יערב או ישכח ולא יערב או נאנס או שהניח עירוב ונאבד או עם הארץ שאינו יודע לערב שיצא ידי חובתו בעירובו, ואסמכוהו אקרא דושלחו מנות לאין נכון לו מאי לאין נכון לו למי שלא היה יכול להניח עירוב תבשילין.

ואולם אין זה אלא על ידי סיבה כדבר האמור, אבל מי שאפשר לו לערב ואינו מערב אף על פי שנזכר אלא שדעתו שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא בעירובו של גדול, כמעשה שהיה בההוא סמיא 8 דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל וחזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי עירובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי עירובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור, כלומר שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינן חרידים לדברי חכמים.

ולכן במקומות שמכריז השמש על הדבר יפרש לאמר אליהם, מי ששכח או נאנס או מי שאינו יודע יסמוך על עירוב חכם הקהל, אבל לא יכריז סתם על כל מי שלא הניח עירוב כי לא לפושעים נמנה.

כא. וכשמערב לאחרים יתנו ביד אחר שיזכה להם אבל לא על ידי אשתו ובניו היכא דאפשר, וחוזר ונוטל מיד הזוכה ומברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, בדין עירובא יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא למעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת לנא ולפלוני ופלוני או לכל בני העיר הזאת, ומי שאינו יודע בלשון הקדש יוכל לאומרו בלשון לעז.

מנהג מהדרין בעירוב תבשילין

כב. והמהדרין נהגו להדר המצוה לערב על לחם שלם ולנוטלו ללחם משנה בסעודה ראשונה ושניה של שבת ובסעודה שלישית בוצעים עליו, וכן בתבשיל אף כי בכזית כל שהוא סגי ראוי להדר המצוה ולערב בחתיכה הראויה להתכבד לבל יהיו המצוות קלות בעיניו ויאכל התבשיל בליל שבת, והעירוב יניחנו במקום המשתמר לפי שאם נאכל העירוב או שאבד קודם שבישל לשבת לא מצי לבשל אלא אם כן נותר מן התבשיל כזית דחזי לאכילה.

כג. ובן ארץ ישראל שבחוץ לארץ מותר לבשל מיום טוב שני לשבת בלא הנחת עירוב ואינו חושש, הנה אלה קצות דרכי תקון המאכל בערב יום טוב.

ד' תקוני הגוף לכבוד הרגל - תקון ראשון - תספורת

כד. ומענייני תקון הגוף ברגל הם ארבעה דברים, הראשון מצוה על כל איש ישראל להסתפר בערב יום טוב והוא מכלל כבוד הרגל כדי שלא יכנס ליום טוב כשהוא מנוול, ואם בפני מלך בשר ודם כתיב ויגלח ויחלף שמלותיו קל וחומר לפני אושפיזא עילאה שטעון טהרה וגלוח כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק.

כה. ובריש פרק אלו מגלחין אתמר, ושאר כל אדם מאי טעמא אסורים, כלומר שלא התירו לגלח בחולו של מועד אלא הבא ממדינת הים ומאי טעמא לא התירו לכל אדם, ומשנינן כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' אלעזר מאי טעמא כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהם מנוולים הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולים, ולפיכך המתרשל שלא לגלח קודם הרגל החמירו עליו חכמים שלא לגלח בחול המועד שאם היה היתר גלוח בחול המועד לא יהיה מגלח לפני המועד ונכנסים כולם כשהם מנוולים.

הנה כי מפני חומר שבו שלא ליכנס לרגל כשהוא מנוול קנסו חכמים לכל אדם שלא לגלח בחול המועד, ועל כן יאותה לאישי ישראל לתת יקר לקדושת הרגל לגלח שער ראשם להכנס ליום טוב כשהם מקושטים ויפים, והוא בכלל מה שאמרו 9 חייב אדם לטהר עצמו ברגל כי בכלל הטהרה הוא התגלחת כי הנה בטהרת המצורע מצינו בכלל טהרתו גלוח השער כמאמר הכתוב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו, והוא מהטעם כי השערות הם כוחות הדין וצריך להעבירם, והוא סוד ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא.

סוד הגילוח לכבוד יום טוב

כו. וכבר נתבאר סוד הדבר בפרשת תזריע דף מ"ח כי כתרין תתאין דמתערין דינין בעלמא הם נאחזות בשער וכד אתעבר מיניה שערא ואתגליא חסד עלאה אתבסם כולא, ובפרשת ויחי דף רכ"ג ע"ב, ת"ח בכמה אתר אוקמוה בההוא שמא דסיהרא כד אתברכא מכלא וכו' שערהא דסיהרא דאקרון מארי דמארין מארי דמתקלא מארי דקשיו מארי דחוצפא וכו', וכלפי זה מצוה לגלח השער בערב יום טוב כי על ידי כן פנה למעלה להעביר השער שכתרין תתאין מתאחדין בהון, ושם נאמר 10 עד לא מריט דא רישא דמאריה ועד לא גליש למטרוניתא, נמצא ענין הגלוח צורך גבוה כדבר האמור.

וזהו טעם אומרם גזרה שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול בעצם אדם המעלה להעביר הניוול כתרין תתאין לדחותם שלא יתאחזו בשיער העליון, ובתוך המועד לא יעשה כן לפי שמורה כי אלו הכתרין תתאין נתאחזו בשיער בימי המועד ולכן הוא בא לגלח אותם, ולא היא שהרי מערב יום טוב נדחו כי המה לא היו מן המזומנים לעלות למעלה.

תקון השפם ראוי לעשותו אף במועד

כז. ועל כן אף שגילח מערב יום טוב אין לגלח במועד מן זה הטעם ואפילו בחמישי שמותרין אנשי משמר אסור, ולא התירו אפס לעשות שפמו כי יהיה זה דוגמא למעלה כמו שאמרו בזוהר נשא דף קמ"א ז"ל, תקונא שביעאה דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי וכו' ומההוא רוחא דנפיק מפומא וכו' מתלבשן ביה כמה נביאי מהימני וכולהו פה ה' אקרון וכו' ובגין כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי ע"כ.

ולכן המשכילים יזהרו לבלתי נתון גדל פרע שערות שעל השפה לפיו סביב שלא לעכב אותו רוח העליון היוצא משם לכל עירין קדישין כדבר האמור שם, ולפיכך אף בימי איסור התספורת לא יעבור מלעשות שפמו.

תקון שני - גילוח הצפרניים

כח. השני הוא גלוח הצפרניים בערב יום טוב כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, כי על כן הרבה מהפוסקים מחמירין ואוסרין לגלחם בתוך המועד כענין גלוח השער אם אין דבר מעכב והוא בכלל מאמר חייב אדם לטהר עצמו, וגלוח הצפרניים הוא בכלל הטהרה כדרך האשה המטהרת לבעלה שצריכה לקוצצם כמו שנתבאר בזוהר פרשת אחרי מות 11 ופרשת פנחס 12 ע"ש, וכבר נתבאר אצלנו כל זה בארוכה בפרק ג' דשבת.

תקון שלישי - טבילת הרגל

כט. השלישית יותר בה ביתר שאת הוא לטהר עצמו ברגל במקוה טהרה כמו שנמצא הרבה מהם בתורה איש איש מזרע אהרן וכו' לא יאכל עד אשר יטהר וכמוהו וטמא עד הערב וטהר וכו' ורחץ את בשרו במים חיים וטהר, ועליה הוא אשר הטיבו אשר דברו באמרם חייב אדם לטהר עצמו ברגל כי היא היתה לראש פנה לטהרת הקדש.

וכאשר בא חיובה בערב שבת לאסחאה גרמייהו משמושא דחול כמו שאמרו בזוהר ויקהל דף ר"ד ז"ל, כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עילאה בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא קדישא עילאה עכ"ל, כך בא חיובה בערב הרגל כדי לצאת מן ההוא רוחא דחול להכנס אל הקדש פנימה האור המופלא המתגלה ברגל כענין שפירשו בזוהר אמור בסוד מקראי קדש ויתבאר לפנינו בס"ד שיצטרך טהרה יתירה לכשתשרה עליו זיו הדרתה.

ל. ורע עלי המעשה אשר פנו אליה עורף ולא פנים רבים מרבת בני עמינו בלי סיבה, וזה דרכם כסל למו לאסוף ולכנוס מעדנים עם משמנים הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן להכין קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא בחגים ובמועדים ונפש"ם לא תשבע מן הטובה, ואין איש שם על לב להיות תוכו כברו מתת חלק גם אל הנפש האחת האהובה לטהרה מזוהמת ליסטרו"ן אשר הוטמאה ועיילי בלא ב"ר עוד טומאתם בם אל מקדש ה', ולא יחתו לאמר קדושת הרגל על מי תשרה על העצים או על האבנים ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלם המאכל אשר תהיה למאכלת והמשתה אשר תהיה למשטה יהיה מעיר לעזור להתעדן מזיו הדרת קדש.

כי על כל אלה אנשי לבב שמעו ותחי נפשיכם שישו עלזו בכבוד מועדי רגל להכין אותם ולסעדם ברוב עידונים לנפש עם הבשר דהא בלא הא לא סגיא, ואף אם המה טהורים ומלובנים יוסיפו טהרה על טהרתם לקבל תוספת קדושת הרגל, וסימניך בנהר יעברו בר"גל.

סדר הטבילה ליום טוב ע"ד הסוד

לא. ויש לטבול שלש טבילות אחת להעביר הזוהמה ויאמר, יהי רצון מלפניך ה' או"א שתעביר ותסלק ותדיח כל מין זוהמת הנחש וטומאת מקרה בלתי טהור בין דיום ובין דלילה בין מרפ"ח נצוצין בין מהרהורים רעים שבמחשבה שבמוח מנפשי רוחי ונשמתי וסר מהן כל נגע, ותקדשני בקדושתך ותטהר רעיוני ותכונן לבי לעבודתך בזכות י"ג שמותיך היוצאים מי"ג מדותיך הכתובים בתורתך בחילוף א"ת ב"ש, ת"ך גס"פי פסט"פט תג"ל תו"מי פג"ש סח"ק פתי"א טה"ג סח"ק כתכו"מי טפב"ת זפ"ט פוב"ז פסנ"תץ פטד"ץ, ויטבול להעביר הזוהמה.

ואחר כך בבואו לטבול טבילה שניה יאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו וכו' הנה אנכי בא לטבול טבילה שנית להפשיט בגדי חול מעלי בכח שני שמות הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש מצ"פץ מצ"פץ שורש י"ג מכילן דרחמי, מ"מ עליהם תוסד ארבע תקונין קדמאין דדיקנא עילאה הנכללין בכתר חכמה שבה, צ"צ עליהם תוסד תשע תקונין בתראין דדיקנא עילאה הנכללין מבינה והלאה שבה, פ"פ עליהם תוסד שמונה תקונין מחסד והלאה שבדיקנא עילאה וצ"צ יתקוממו להמשיך מהן אל ט' תקוני דז"א ומהן ימשך והיו למאורות לנפשי רוחי ונשמתי להפשיט שמושא דחול מעלי, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', ויטבול טבילה שניה.

ואחר כך בבואו לטבול טבילה שלישית יאמר, אנא בכח סגולת מקו"ה זו העולה היא כמספר שם אהי"ה במילוי ההי"ן החתום בחסד אימא עילאה יהיו למאורות מאורי אור המוחין לז"א מפנימיות חסד גבורה ת"ת דאו"א יקר תפארת גדלות ב' ע"י זווג או"א הרמוז בר"גל העולה כמספר שמות יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ואתה בטובך תטהר נפש רוח נשמה במי רחמיך היוצאים מן הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ותאציל עלי זיו אור שני שמותיך יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"י יו"ד ה"י מועדי רג"ל ונפשינו תהי מטוהרה לפני הדרת כסא כבודך ונזכה לקבל שפע יום הקדוש הזה חג פלוני ואל יעכב שום חטא ועון את תשובתינו בזכות השמות היוצאים מפסוק ויקרא אלהים ליבש"ה אר"ץ ולמקוה המים קרא ימים, ובכח סגולתה העבר מעלינו כתם חטא פשע ורשע וקדשנו בקדושתך כדבר האמור, מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה, ונאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.

ויטבול טבילה שלישית בקדושה יתירה ובצאתו יאמר, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, אם רחץ אדני את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער, ומשנה 13 אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו' וסדר זה לא ישתנה רגל ברגל.

תקון רביעי - החלפת המלבושים

לב. והרביעית היא טהרת המלבושים להחליף שמלותיו בעלותו טהור ומלובן מבית הטבילה, וגם הוא בכלל ציווי טהרת עצמו ברגל כמו שנאמר והטהרו והחליפו שמלותיכם, וכשלובש חלוק יום טוב ינקה כפיו ויגש למקום נקי ויאמר פסוק כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'.

ויכוין בסופי תיבות עלי"ך ל"א גי' אהי"ה שהוא באימא שהוא שורש ס"ג כמספר יו"ם טו"ב עם עשר אותיותיו, ותיבת יצלח עולה כמספר ע"ב מ"ה ב"ן והוא סגולה נפלאה להבדיל החיצונים שלא יגשו ליהנות מן הקדש כאשר כתבו המקובלים הראשונים כי מהוד יתר אשר באיש הישראלי קנאין פוגעים בו ובסגולת הכתוב הלז ימצא כדי גאולתו וכל זר לא יאכל קדש.

לטהר עצמו בערב הרגל מכל עון

לג. ואורח לצדיק להיות אץ גם בטהרה הפנימית בערב הרגל לטהר עצמו ברגל מכל עון ואשמה שהוא עיקר הטהרה כדבר האמור ומחטאתי טהרני וכמוהו רבים, והכי מרגלא בפומיה דר' מאיר, 14 גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי וכו' וטהר עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום ע"כ.

ומה נעים כי יכוין בטבילה או ביתר היום לטהר עונותיו על ידי המשכת אור עליון ממקום הלובן בכוונתו בשלש עשרה מכילן דרחמי ובפרט בשנים מהן כי בם נזכר טהרת העונות והתלבנותם, בתקון שני שהוא נושא עון אשר אמרו באדרא 15 וחד חשוך הוה אסתחי בההוא נהורא כמאן דיסתחי בההוא נהרא עמיקא ע"כ, וגם בתקון שלישי שהוא עובר על פשע ונאמר שם באדרא שעליו נאמר ורוח עברה ותטהרם.

ובכן יטהר עצמו ברגל בעצם נפשו מכל דבר פשע ויסר אותו בחרט והתודה מאשר חטא על הנפש ובתשובתו הרמתה יזכך נפשו לחסות בטולא דמהימנותא, וצל"ה ילדה גם היא שפע הארה הפלא ופלא בנפש רוח נשמה שבו והיה כסא כבוד לקדושת הרגל שתשרה עליו.

לד. ואשר לא פנה לטהרת הנפש אפס לטהרת החומר שבם ולא הוטהרו מחטאתם טובלים ושרץ בידם, איככה יגשו לפני המלך אלהי עולם ה' להסתופף בצל אושפיזא עילאה טהור קדש כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, ואם צואת עונותיו מסריח איככה יתקרב ואיה מקום מנוחתו שאין רוח המקום נוחה הימנו שתשרה עליו בלתי כסא מתוקן כי כל חטאת וכל אשם יהיה קוץ מכאיב וסילון ממארת ליושב על הכסא פגול הוא לא ירצה.

וכל איש הנלבב יפן לאשר חכמים הגידו ששומרי מועדי ה' נעשים שותפים להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, ומה טובו ומה יופיו וכי יצדק אנוש עם אל לטהר עצמו מחלאת זוהמת אשמותיו שיהא זיווגן עולה יפה עצם אם אך בצלם דמי לבר אלהין.

מנהג חסיד א' שהיה מתענה בערבי רגלים

לה. ושמעתי ממורי שראה לחסיד אחד מופלג שהיה מתענה בכל ערב הרגל מטעם זה לטהר עצמו ברגל כענין שנאמר בזוהר שמות על התענית, 16 אמר ר' יצחק מכאן ולהלאה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ע"כ, וכל כי האי ליתענו דחילי חטאה ולא יחושו משום חוקות הגוים לבלתי היות טמא כגוים בכניסת הרגל חס ושלום, ואשר לא נוסה באלה לא יעבור בערב הרגל מערוך שיחו לפני אלהיו ומדרוש סליחה מאשר חטא על הנפש בלב נשבר ונדכה, הן תיהוי ארכא לשליוותיה ותשרה עליו זיו שפעת הרגל.

להזהר מאכילת קבע בערבי רגלים מחצות

לו. ונכון להיות כל איש בודל עצמו מאכילת קבע בערבי הרגלים מחצות היום שזהו גם כן מכלל כבוד הרגל, ומשמע מדברי הרמב"ם פ"ו שיש בזה עונש מבזה את המועדות וזה לשונו, וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לע"ז ע"כ, ומכל מקום ערב יום טוב שחל להיות בשבת לא יעבור מלאשר ולקיים מצות סעודה שלישית בכזית פת אחר המנחה.

חובת הצדקה ברגלים ומעלתה ע"פ דרשות מהראנ"ח ע"ה

לז. ואשרי אנוש בונה ביתו מלא צדק בכל ערב הרגל להקדיש קרואיו כחתן ועניים מרודים יביא הביתה והיו באוכלי שולחנו ביום טוב, ששמחה שהאדם חייב לשמוח ביום טוב אין השמחה שלימה אלא בהשגיח על העניים והאביונים וכן כתב הרמב"ם בפ"ו ז"ל, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית ה' ושמחה כזו קלון הוא להם שנאמר וזרתי פרש על פניכם פרש חגיכם ע"כ, ואף על פי שחובת ההשגחה על האביונים רבה מאד בכל עת ובכל רגע, עוד תוסיפי לגבהה בחגים ובמועדים עת לחננה היא ליעקב לתת להם אוכל לפי הטף כדי שיהיו בשמחה ובטוב לבב.

לח. והנה בזמן הבית מצות ראיה חובה עלינו כמו שציוה עליו בפירוש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' והיא חובה כוללת על כל העם מקצה, והיה עיקר השמחה במעשה הקרבנות עולת ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה ויתר מעשה הקרבנות חג בחג, ואמנם בזמן הזה אין אתנו המצוה הזאת אבל יש לנו תמורתה והוא מעשה הצדקה אשר יעשה אותה האדם אשר אלהים חשבה תמיד כמעשה הקרבנות כאשר חכמים הגידו, גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

לט. אשר מטעם זה באה מצות לקט שכחה ופאה ומעשר עני באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים מכאן, וסמוכות שלו להקישו אל שלפניו ואל שלאחריו שאלהים חשבה כקרבנות עצמם כמו שבא בתורת כהנים, והראשונים אסמכוה אקרא אני בצדק אחזה פניך כי על ידי הצדקה נחזה פני שכינה ונצא ידי חובת מצות יראה כל זכורך את פני האדון ה'.

דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים במועדים

מ. וכן בהפכו חטאתה כבדה מאד כאשר ביארו בזוהר פרשת בראשית דף י' ע"ב ז"ל, פתח ר' שמעון ואמר כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהב חולקיה להקדוש ברוך הוא ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכמה עקו על עקו מסבב ליה, חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד בגין דקודשא בריך הוא ביומייא אילין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה ועאל עלייהו וחמי דהא לית להון למחדי ובכי עלייהו סליק לעילא לחרבא עלמא אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמך על בנך אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש מאן לן גדול מאברהם וכו' ע"כ.

ואיש התמים ישים לב על כל האמור בענין וילבש צדקה כמדו ולא יחדל אביון מעל שולחנו בכל סעודות יום טוב כי לא ידע האדם את עתו, ובכן תהיה שלחנו ערוכה בכל ושמורה משטן ומפגע רע ולא יהפכו עליה ציריה להיות שלחן לנחש חס ושלום ונבחר לה' מזבח כדבר האמור, ובפרקי חג הפסח וסוכות יתבאר עוד מזה בס"ד.

לתקן לכבוד יו"ט מטה ושלחן וכסא ומנורה

מא. וסדר הד' תקוני שכינתא מטה ושלחן וכסא ומנורה השנויים אצלנו בפרק ד' דשבת הדר הוא לכל חסידיו לסדרם בערב הרגל כעין ערב שבת לכבוד ולתפארת אושפיזא עילאה ונאספו שמה כל ההדרים על פי מדותיו נהדר בקדש בסוד השתחוו לה' בהדרת קד"ש, ומצוה מן המובחר להיות כל איש מתטפל בתקון הנר של יום טוב והנחה עושה מצוה כמו בשבת.

וכוונת הנ"ר ביום טוב לחכמי המדע הוא מספר א"ל מלא אל"ף למ"ד, ושם אדני ויו"ם טו"ב עולה מספר ס"ג עם עשר אותיותיו כי הוא חתום בנה"י דאימא, וכה יכוין בכוונת הברכה להדליק נ"ר של יום טוב כשהוא מדליק או כאשר יסתכל בנר יום טוב.

עיקר הדלקת הנר על השלחן, וכמה אזהרות בגרם כיבוי

מב. ועיקר מצות ההדלקה היא על השולחן כי שם ציוה ה' את הברכה, כי לא כנשים הדולקות במקום אחר ושוב מניחים אותם על השולחן דלא אריך למעבד הכי לא בשבת ולא ביום טוב, ואף אחר שהונחו על השולחן לא יזיזו אותה ממקומה אפילו מבעוד יום וכל שכן ביום טוב עצמו שאסור לטלטל הנר כשהיא מליאה שמן ממקום למקום שמא ינענע ידו קצת ויפול מן השמן וחשיב כבוי.

ואינו גרם כבוי דשרי דלא חשיב גרם כבוי אלא היכא דאינו נוגע בדבר הדולק כי אם עושה חוצה לה דבר הגורם כבוי כשיגיע שמה דבר הדולק, או כשעושה דבר הגורם כבוי כשיגיע שמה קודם שידליקנו זהו דווקא חשיב גרם כבוי ושרי, אבל השמן והפתילה שניהם גורמים הדליקה וכשעושה מעשה באחד מהם בעודו דולק חשיב כבוי ולא גרם כבוי כמו שכתב הרא"ש, ואף על גב דאינו מכוין לכבוי מאי הוי דהא מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות.

וכן לא יתקנו העשישית כשהיא דולקת כי בהוציא הפתילה החוצה מכחיש אורה כדרך שכתבו רבותינו בעלי התוספות גבי והמסתפק ממנו חייב בביצה דף כ"ב.

ציונים והערות לפרק א

1) רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז י"ח. 2) סוכה דף מ"ה ע"ב. 3) ביצה דף ט"ז ע"א. 4) סוטה דף מ"ח ע"ב. 5) זוהר אמור דף צ"ד ע"א. 6) שבת דף קי"ט ע"א. 7) חולין דף ל"ז ע"ב. 8) ביצה דף ט"ז ע"ב. 9) ר"ה דף ט"ז ע"ב. 10) זוהר ויחי דף רי"ז ע"א. 11) זוהר אחרי מות דף ע"ט ע"א. 12) זוהר פנחס דף רמ"ח ע"ב. 13) משנה סוף מס' יומא. 14) ברכות דף י"ז ע"א. 15) זוהר נשא דף קל"ב ע"ב. 16) זוהר שמות דף כ' ע"ב.

פרק ב - קדושת הרגל - תפלת ערבית - סעודה

בגדי יו"ט יהיו חשובים משל שבת וטעמו ע"ד הסוד

א. כשקידש עליו היום יתהדר לפני מלך וילבש בגדי יום טוב יקרים ונכבדים משל שבת על פי מדותיו.

כנודע לבא בסוד ה' כי בשבת המוחין מלובשים תוך שני לבושים או"א וביום טוב תוך לבוש אחד דאימא לבד כמו שכתב הרב ז"ל.

אזהרה לנכנסים לחג או מדליקין הנר בבגדי חול

ב. ורע עלי המעשה אשר הקלו רבים מרבת בני עמינו בתקף חוסנה של קדושת הרגל והתירו לעצמם לבא בשער המלך בלבוש שק בבגדים הצואים שעליהם, ונשותיהם יותר מהם מזלזלות בכבוד שכינה ויתיצבו כמו לבוש בבלותיהן שעליהם כשבויות חרב להדליק נר של יום טוב, וכבר הארכנו בפרטי עונש הדבר בפרק ג' דשבת.

ואיש התמים יהא זריז ונשכר להדר ולסלסל עצמו מבעוד יום לכבוד הדר הרגל ויזרז עצמו ואחרים עמו בל יגשו אל הקדש בבגדי חול, וכל שכן אשתו כשהיא באה להדליק ולהאיר אל עבר פני הכלה בכל קדש לא תיגע עוד חלאת זוהמת בגדי החול בה.

חייב אדם לשמח אשתו ובניו ברגל בבגדים ותכשיטים

ג. ובפרק ערבי פסחים אמרו, 17 תנו רבנן חייב אדם לשמח את ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך ובמה משמחן ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם בשלמא אנשים בראוי להם בחמרא נשים מאי היא אמר ר' יוסף בבבל בבגדי צבעונים בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים וכו'.

וארח לצדיק לכבד את אשתו יותר מגופו ויקנה בגדים ותכשיטים כפי מסת ידו מידי רגל ברגל וכן יעשה לבניו בגדי יום טוב כענין האמור בחנה, ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים, מגיד כי היתה עושה לשמואל מעיל ממועד למועד לכבוד היום וזהו לשון תעשה שהיתה עושה לו מחדש מידי מועד במועד.

אופן שישמח בני ביתו מי שאין ידו משגת

ד. ואשר אין ידו משגת לכך לא יעבור מקנות להם לפחות זוג מנעלים חדשים לכבוד הרגל כי כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ומצא חן במדב"ר לדבר על לבם דברי פיוסים וריצויים כי טובה שיחה אחת נאה של קורת רוח אל האשה מאלפי זהב וכסף, ובכן יהי שלום בחילו ושלוה בארמנותיו ונפשו לו תשבע במעט אשר לפניו בסרח העודף על עשירי עם הממלאים בתיהם שני עם עדנים ואין שלום באהלם.

ומדרך צדיקים לשמוח במנת חלקם וכוסם ויתברכו בלבבם בצופם לעניים ואביונים יותר מהמה, וכמו שסיפרו באגדות על רבי עקיבא שנשא אשה בחורף והיו שוכבים הוא ואשתו בתבן שלא היו להם כרים וכסתות והיה מלקט התבן שנאחז בשערות אשתו, וכדי לנחמם בא אליהו ז"ל וקרא על הפתח ואמר תנו לי מעט תבן שילדה אשתי ואין לי במה אשכיבנה, אמר לה ראי עני ממנו שאפילו תבן אין לו.

ה. וכן יאותה לכל איש הירא לשית לבו גם לזאת בחגים ובמועדים וישמח ויגל באמור, זה המעט אשר לפני יש עני ואביון אשר לא נמצא איתו דבר ולא כן אנכי עמדי חנני אלהים וכי יש לי כל די מחסור אשר יכשר לי, ומחשבה זו מועלת לקבל קדושת הרגל בששון ושמחה ואפילו קרחא בביתיה פרדשכא ליהוי, סוף דבר נאה ויאי לכל אישי ישראל להדר ולסלסל עצמם משקידש עליהם היום איש לפי ערכו באופן שיעשה דבר וענין שיוכר שהוא מהדר עצמו לקבל הרגל הבא אלינו בשמחה ובטוב לבב.

ג' רגלים היו לישראל למגן מן המקטרגים

ו. וכן בדין להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו לקדשנו בקדושת אלה מקראי קדש, ונוסף גם הוא כי בהם עולם ונושע כמו שבא בדברי הקדמונים שעלה ברצונו יתברך בשלש רגלים אלה למלטנו מצרים הנצבים להרע ולא להטיב, בפסח נתבטל מזל מאזנים שלא יקטרג על ארבע מאות שנה, ובסיון נתבטל מזל עקרב שלא יקטרג בהליכתם למקום נחש ועקרב, ובתשרי נתבטל מזל מאזנים שלא יקטרג כשהעולם במאזנים ישאו יחד.

ולעולם היתה סגולת שלש רגלים אצלו למחסה ולמסתור לישראל למלטם מיד צר ואויב, כאשר חכמים הגידו בענין של בלעם הרשע במאמר האתון לאמר לו מה עשיתי לך כי הכתני זה שלש רגלים שרצתה לאמר לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים, והכוונה לפי ששלש רגלים הללו היו כל אחד למגן עזרם למלטם מיד מבקשי רעתם אשר זה מורה באצבע כי כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו ואיככה תורשה לעקור אותם, השמר לך פן תשחית את נחלתך.

סגולת הברכה המגעת לישראל ברגלים, ומעשה בנכרים שעלו לרגל

ז. ובזוהר פרשת משפטים דף קכ"ד סיפר בשבח הברכה המגיע לישראל בשלש רגלים אלה וזה לשונו, מאי דכתיב שלש פעמים בשנה משום דבהו תליא מהימנותא יראה כל זכורך אמאי כל זכורך אמר ר' אלעזר כל זכורך ממש בגין דנטלין ברכתא ממבועא דנחלא, מכאן תנינן כל בר ישראל דאתגזר בעי לאתחזאה קמי מלכא קדישא בגין דנטיל ברכתא ממבועא דנחלא הדא הוא דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך וכתיב את פני האדון ה' כמה דאוקימנא דמתמן מריקין ברכתן ונטלין ברכתן זכאה חולקהון דישראל מכל שאר עמין.

זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא ואתערבו עובדי ע"ז בהדייהו וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא אתו שאילו לר' המנונא סבא אמר להו חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי אמרו ליה סימנא חמינא דכד תבנא מהתם כל ארחין אסתימו ממיא ועננא וחשוכא אשתכח דלא יכלין למיהך כל אינון דסליקו תמן ועוד בשעתא דעאלנא לאתחזאה אפילו שמייא אתחשכו ואתרגיזו אמר להו ודאי או אית בינייכו בני נשא דלא אתגזרו או עובדי ע"ז סליקו בהדייכו דהא לא אתברכאן בההיא שעתא בר אינון ישראל דאתגזרו ובהאי את קדישא מסתכל קודשא בריך הוא ובריך לון.

לשתא אחרא סליקו וסליקו אינון עובדי ע"ז דאתערבו בהדייהו כד הוו אכלין קרבנייא והוו חדאן חמו לאינון עובדי ע"ז דטפסאן בקוטרייהו לקוטרא דכומלא (פירוש שכיסו את הגלימא על פיהם כדי שלא יראו אחרים שאינם מברכים) אשגחו בהו דכלא מברכין ואינון לא בריכו אתו ואמרו מלה לבי דינא אתו ושאילו לון אמרו האי דאכלתון חולקא דלכון מאן קרבנא הוה לא הוה בידייהו בדקו ואשכחו דאינון עובדי ע"ז וקטלו לון אמרו בריך רחמנא דשזיב לעמיה דודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל זרעא קדישא בני מהימנותא בני קשוט וההיא שתא אשתכח ברכתא בעלמא בשלימו, פתחו ואמרו אך צדיקים יודו לשמך.

ר' חייא אמר בזכות ישראל גזירין אתכנעו שנאיהון תחותהון ויריתו אחסנתיהון תא חזי מה כתיב יראה כל זכורך וכתיב בתריה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך וקודשא בריך הוא עקר דיורין ואתיב דיורין לאתרייהו ובגין כך יראה כל זכורך את פני האדון ה' ע"כ.

דברי המדרש בענין השמירה המגעת לישראל ברגלים

ח. הנה ממנו נקח כי יש בסגולת שלש רגלים הללו תוספת ברכת ה' שפעת רביבים ממבועא דנחלא כדבר האמור במאמר, ולפי שאם אין שמירה אין ברכה נוספה עוד נחלתם להיות בטוחים בקונם ומסתופפים תחת כנפיו להיות במשמרת שלום, והוא מה שנאמר בתורה לא יחמוד איש את ארצך בעלותך ודרש איסי בן יהודה 18 מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה רעה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שדרכן ליזוק אינן ניזוקין דברים שאין דרכן ליזוק על אחת כמה וכמה ואין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתמצא אהליך בשלום.

ט. וכבר סיפרו 19 על אותם הגוים שהיו מקוין לשדוד בתי היהודים שכיניהם כשיעלו לרגל והבורא יתברך הזמין מלאכי מרום בבתי היהודים ההם אחרי נוסעם לעלות לירושלים והיו מלאכי השרת כל אותן הימים נכנסים ובאים שמה בדמות צורות היהודים שבאותם הדיורין עד שובם איש אל ביתו לשלום, ויהי כבואם שאלו מאיתם הגוים ההם לאמר מאין באתם ויאמרו עתה שבנו מירושלים מלראות את פני האדון ה' אלהי ישראל, ויפג לבם כי לא האמינו להם ויאמרו והלא עמנו הייתם כל הימים הללו, עד שידעו ביחוד שמלאכי השרת היו במשמרותם של ישראל והודו לה' אלהי ישראל.

י. והן עוד היום גדול כחם לבית ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום להיות נשמרים מכל מקרה ופגע איש איש על מקומו יבא בשלום ושאנן מפחד רעה, ומי זה ואיזה הוא אשר כל אלה הסגולות הנמצא ברגלים ישית את לבבו ולא ילבש עוז וחדוה כמדו בבואו להקביל פני הרגל מועדת, ויודה לה' חסדו אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו ורב טוב לבית ישראל לא עשה כן לכל גוי וחדשיהם ומועדיהם שב"ע תועבת נפשו.

חיבת המקום הנודעת לישראל בעת עלייתן לרגל

יא. ומה גם כי יעלה על זכרונו כמה היה חיבתן של ישראל כשהיו עולין לרגל שהיו מגלין להם הפרוכת וכרובים מעורין זה בזה ונס השלחן לחם חם סילוקו כסידורו כמו שבא בחמישי דיומא, 20 אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה, ופרכינן ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ואמר רב יהודה אמר רב בשעת הכנסת כלים לנרתקן שלהם, ומשנינן אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה.

יב. ובפרק חומר בקדש, 21 אמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו דאמר ר' יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו.

יג. ונוספה עוד אהבתן וחיבתן הפלא ופלא כי אף שפיגול טומאת עם הארץ תועבה היא לפני המקום, מכל מקום ברגל התירו טומאת עם הארץ כדאמרינן התם 22 אההיא דשנינן ובירושלים נאמנים על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה ובעי מנא הני מילי אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים הכתוב עשאם כולם חברים.

ואף גם מי שנראה בו נגע מפני חיבתו של רגל נותנין לו שבעת ימי הרגל כמו שאמרו בפ"ק דמועד קטן, 23 וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו שבעת ימי הרגל.

להעלות זכרון ירושלים על לבנו בערבי הרגלים

יד. ואשר להיות החיוב אצלנו להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו יאותה לכל בעל נפש יקרה משקידש עליו היום להתבודד במחשבתו ולהעלות זכרון ירושלים ושמחת עולי רגלים על לבו, ולעתור ולרצות לפני אלהינו מרחם ישוב ירחמנו להחזיר העטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב כבראשונה ונשמחה ונראה תהלות ישראל.

טו. ואשר הוא ממשכילי החכמה ישכיל דבר לאשורו בדרוש את שלום ירושלים עתה מעין דוגמא של מעלה והוא מה שאמרו בזוהר פרשת אמור דף צ"ג ע"ב, תא חזי מועדי ה' לאזדווגא כלא לאתר חד ולאשתכחא כולא חד בשלימו ולמיהוי ישראל לתתא בזווגא חדא גוי אחד בארץ, תינח קודשא בריך הוא בכנסת ישראל דאקרי אחד ישראל לתתא דאינון זמינין כגוונא דלעילא במה יקרון אחד אלא בירושלים דלתתא יקרון ישראל אחד מנא לן דכתיב גוי אחד בארץ וכו', ועל כן עתה בהיותנו בארץ שביינו בבואינו להתקדש יחד עם מועדי ה' נאה ויאה להעלות את זכרון ארץ הקדושה ולדרוש את שלומה מאת אבינו שבשמים בראש שמחתנו לאזדווגא בה כחדא גוי אחד בארץ דוגמא עליונה.

טז. והוא הטעם שנתקן בתפלת מוספי הרגלים נוסח מפני חטאינו גלינו מארצינו לומר כי אין בידינו עתה להיות גוי אחד בארץ מעין דוגמא של מעלה ונבקשה מאלהינו על זאת ישוב עטרה ליושנה, והן עתה בגלות נתייחד איתה בדרוש את שלומה כי לא נתפרדה החבילה רק במואסם בה כמו שנאמר, אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כמו שנתבאר אצלנו במשמרת החדש ע"ש, ואולם מפני הטעם הנזכר הנכון לערוך שיחנו על זאת בכניסת הרגל מיד בבואנו אל בית הכנסת אשר הוא למקדש מעט.

מנהג קדמונים להגות בעיו"ט בסוד החגים שבספר הזוהר

יז. וכך היה מנהג הרב כמהר"א הלוי ז"ל לאסוף אליו כל חרד מבעוד יום אל בית הכנסת והוגים בספר הזוהר בסוד מועדי ה' לעורר מדות העליונות למעלה כל אחד על פי מדותיו כאשר הודענו בחיבורינו זה בכמה מקומות שבכל מועד ממועדי ה' ואפילו מימים טובים דרבנן אשר בהם הושפע שפע ממרומים להעשות נסים ונפלאות הוקבע כח ועוז באותם הזמנים להיותם מזומנים, ומידי הגיעם כפעם בפעם בהזכר זכרון תעלומותם למטה חוזר ונא"ור אותו האור ומזהיר בכל העולמות.

אשר על זה ירמוז אומרו והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה וזה בכל דור ודור כי כן קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וכל שכן חגי התורה שהוקבע חוקם במקורם העליון מוכנים ומזומנים המה להוריד שפעת רביבם בבא עתם בהזכר עוז הדרתם פה עמנו היום בסוד תעלומתם, ועל כן היה מנהג כל החסידים הראשונים להגות בזוהר סוד הרגל רגל ברגל בכניסתה.

תפלה לקבלת פני הרגל וזכרון עולי רגלים לר' אברהם הלוי ע"ה

יח. וכך היה מנהג הרב הנזכר בקדושים אשר בארץ המה האיתנים, ושוב היה עומד לפני היכל ה' ואמר.

לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש, אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לבא וליראות את פניך בנוה הדרך כמצות חוקי רצונך שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל מפני היד שנשתלחה במקדש המעוז, אהא על הבנים שגלו מעל שולחן אביהם ועתה ה' עד מתי נפשינו יבישה אין כל גוי אחד בארץ, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי מתי אבא ואראה פני אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג גוי אחד בארץ.

אנא אב הרחמים חוס וחמול על הבן יקיר ישראל אשר בו תתפאר לאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ושובה עלינו בהמון רחמיך להחזיר העטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב בקרוב כבראשונה ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו מידי שנה בשנה, ותחזינה עינינו כרובים מעורים כמער איש ולויות ככלה בבית חמיה והדרת שולחן הטהור בלחם הפנים ערוך עליה לחם חם כיום הלקחו כימי עולם וכשנים קדמוניות.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיראה וירצה ביאתנו בנוה הדר המעון הזה מקדש מעט להראות את פניך בתפלתנו כאילו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בבית מקדש המעוז בעולות ראייה ושלמי חגיגה ונהיה לאחדים בארץ, והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וזכנו לקבל מועדי קדשך מתוך רוב שמחה של מצוה ומתוך מיעוט עונות, והסר מעלינו כל מין צרה יגון ואנחה ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל בשום עון אשר חטא בשמחת מועדי קדשך ונשבע לחם ונהיה טובים עם אלהים ואנשים, ופרשז עלינו בנפשינו רוחנו ונשמתינו שפעת רצון ומלא ברכת ה' ממבועא דנחלא לטהר לבנו לעבדך באמת.

יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבתינו, ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלהינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויאמר מזמור שמחתי באומרים לי וכו'.

דברי זכירה לעורר היראה בימי הרגל

יט. ויאחז צדיק דרכם לעשות כסדר הזה משקידש עליו היום וישכיל עשו ויהי מושך לו מזיו שפעת קדושת הרגל נפש רוח נשמה ועל יובל ישלח שרשיו, וגם תהיה לו מעיר לעזור לבלתי יקל ראשו ותהיה יראת ה' על פניו בשמחת הרגל כי יעלה על זכרונו ענין עליית הרגל ששם עלו שבטים כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים באימה וביראה לקוד ולהשתחוות לאל המלך הגדול הגבור והנורא קדוש הוא כולם קדושים ובתוכם ה', אשר הזכירה זאת תועיל לעורר היראה הפנימית בלב אישי ישראל לבלתי תצא תקלה מתחת ידיהם כאשר היתה אז לישראל בעלותם אל ה'.

טעם מצות ראיה בג' רגלים

כ. אשר זאת היתה כוונת הבורא יתברך במצוות הראייה בשלש רגלים הללו שאף כי מלא כל הארץ כבודו חייבים לבא ולהראות אל פניו, יען כי ראה חכמתו יתברך שלשה זמנים הללו עלולים להיות אישי ישראל משוללי היראה, בפסח בני חורין, שבועות בכורי קציר חיטים, סוכות בתים מלאים כל טוב דגן תירוש ויצהר, ולפיכך גזר אומר לבני ישראל עם קרובו לעלות ולראות את פניו בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו ויקלו ראש חס ושלום, והן עתה שנוטל כבוד מבית חיינו ואין אנו יכולין להראות את פני ה', האיש הנלבב לא ימיש מנגד עיניו כל עניינה כאילו היה שם את פני האדון ה' אלהי ישראל וילבש חרדה כמדו ובמקום גילה שם תהא רעדה כמשפט לאוהבי שמו.

בקדושת המועדים וטעם שנקראו רגלים ע"ד הסוד

כא. ויותר מהמה יחרד האיש אשר יונק מסוד תנחומי תעלומותיהן וידע שכול קדושת הרגלים מה המה ומה נעשה בם בשמים ממעל כמו שנתבאר בזוהר פרשת אמור בארוכה ובפרשת קרח דף קע"ו ז"ל, ר' שמעון אמר קריאי מועד קראי מועד כתיב חסר יו"ד אמאי אלא הכי הוא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ורזא דא כל אינון כתרין עלאין דשמא קדישא אתאחיד בהו כולהו זמינין מאתרא דאקרי קדש הדא הוא דכתיב מקראי קדש ואימתי בשעתא דמועד זמין בעלמא וכגוונא דאינון כתרין עלאין זמינין מקדש עילאה הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו קדש עילאה ידיע קדש תתאה חכמת שלמה הכי נמי זמינת לכל חילהא ואינון חיילין כולהו זמינין לאעטרא להו בהאי קדש בזמנא דמועד שריא בעלמא.

ובתקונין דף נ"ח ז"ל, ועוד שכינתא אתקריאת חג בכל זמנין וימים טובים דתלת רגלין דאתמר בהון שלש רגלים תחוג לי בשנה ובגינה יראה כל זכורך לקיימא זכור ושמור זכור לזכר ושמור לנקבה כולהו אילין דאזלין לאסתכלא בשכינתא צריכין למיהב לה דורונא הדא הוא דכתיב ולא יראה את פני ה' ריקם וצריך למחדי בה הדא הוא דכתיב ושמחת בחגך דאיהי חדוה דקודשא בריך הוא אתקריאת ומאן דאזיל למחמי בה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילית חשוכא עצבון טחול דאיהו מום ועליה אתמר כל איש אשר בו מום לא יקרב ע"כ.

ואמרו הראשונים כי על כן נקראו רגלי"ם על כי באו נגד האבות הן הן ר"גלי המרכבה כמו שאמרו בזוהר, מצה לקבליה דיצחק סוכות לקבליה דאברהם שבועות לקבליה דיעקב וחג עצרת רגל רביעי נגד דוד, ועם כי במקומות אחרים מוחלפת השיטה כבר ביארנו זה והדברים עתיקים בספר מחמדי עין בס"ד.

טעם שנקראו המועדים רגלים

כב. ואולם לפי פשוטן של דברים יתכן טעם היות נקראים רגלים על פי מה שאמרו באגדות שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה אמרת ועד שרוך נע"ל חייך שאני נותן לבניך מצות פעמי רגלים כמה דאמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו' ועל כן בשם רגלים יכנו, וזהו שדרש רבא 24 מה יפו פעמיך כמה יפים פעמותיו של ישראל בנעלים בשעה שעולים לרגל בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים וכו' כי מידו היתה הטובה הזאת לישראל.

כג. וגם יתכן לפי מה שנתבאר למעלה בפ"א שמלאכי השרת נלוו אליהם בעליית הרגל, נמצאו שני רגלי אדם ורגל שלישי של מלאכי השרת שהם נקראים רגל אחד הרי שלש רגלים וכלפי זה בא הרמז בתורה במאמר שלש רגלים תחוג.

ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך יאותה להם לכוין בהתקדש עליהם היום סוד הרגל על פי מדותיו כמו שיתבאר כל אחד על מקומו בסוד ייחוד וזווג שפר מדות העליונות ועשה את עולת"ו ויהי לו מושך מרום מעלתם ושפעם.

מקראי קדש לומר קודם תפלות הרגלים

כד. ונכון להיות כל איש רגיל לפני כל תפלות הרגלים לומר אלה מקראי קד"ש ויכוין בר"ת אהי"ה אלהי"ם כסדר זה.

א'להים בקדש דרכך מי אל גדול כאלהים. ה'בו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש. י'שלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. ה'ללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עוזו. א'ני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. ל'ך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. ה'אירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך. י'הו"ה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. מ'ושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה.

וביום טוב ושבת יסיים בפסוק, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהילות עשה פלא.

סדר קבלת שבת ביו"ט שחל בשבת

כה. ושוב יצלח דברו במזמור הרגל ההוא, ובשבת ויום טוב יקדים סדר קבלת שבת עולת תמיד לקבלת הרגל שאינה תמיד, וכאשר יושר השיר של לכה דודי כו' יאמר גם בשמחה במקום רנה כי יום טוב בסוד אם הבנים שמחה אתאחד כמו שאמרו בזוהר.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה