אור ברסלב
חמדת ימים ב ימי הפורים › פרק ה - תפלת שחרית - מתנות לאביונים

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ימי הפורים · פרק ה - תפלת שחרית - מתנות לאביונים

פרק ד - ספורי הנסים

מעלת הקמים באשמורת ובפרט בפורים

א. שלומי אמוני ישראל משומרים לבוקר שומרים לבוקר ביתר הימים, לא ימושו ממנהגם המפואר בימי הפורים האלה לקום לראש אשמורות ועל סוד אסתר אילת השחר יערימו סוד להסתופף בצלתה ולקבל חוט האורה המאיר אל עבר פניה ביתר הימים, ואור המופלא המבריק ומבהיק היוצא מלפני המלך בלבוש מלכות בעצם היום הזה מגדלות מרקחים נוטפות מ"ור עוב"ר.

ואמרו בזוהר בשלח 52 ז"ל, וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד ולא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה וכו', ובלי ספק כי גם בסוד תוספת המאורות המתוספים בה בערך קדושת הימים יום יום לפי קדושתו כך תשית לראשם עטרת הדר כבוד מלכותה לאינון דמשתתפין בהדה כמנת חלקה וכוסה.

שמחת הצדיקים בגן עדן רבה מאד בימים שנעשו תשועות לישראל

ב. ואשר חכמי הזוהר הודיעונו דבפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגן עדן לאשתעשעא עם צדיקייא כו', היה אומר מורי ז"ל שבימים הנזכרים ונעשים על אודות המאורעות אשר נעשו בהם על ידי צדיקי עולם כגון בפסח ושבועות, אז שעשוע הצדיקים רב עם משה רבינו עליו השלום אשר על ידו היתה תשועה לישראל.

וכן כיוצא בזה בחנוכה על ידי מתתיה כהן גדול ובניו, ובפורים על ידי מרדכי ואסתר צדיק וצדק ששים ושמחים איתם ומתוסף השעשוע רב ליתר הצדיקים בעבורם וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה רבה ומודים ומהללים את שם תפארתו יתברך לנפלאותיו ואותותיו אשר עשה על ידי הצדיקים לעדת סגולתו וכמה שמחה גדולה מתוספת למעלה, ובלי ספק כי לפי העלוי רב אשר תשיג נשמתם בעצם הימים ההם כך ישיתו חלקתם איתו להעלותו ולהשביע בצחצחות נפשו, אשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו.

סדר המזמורים שיש להוסיף באשמורת הפורים לסדר "תקון הלילה"

ג. כי על כל אלה אף המיקל על עצמו לבלתי היות משומרים לבוקר ביתר הימים, לו בכח יגבר איש התמים להיות זריז ונשכר לאשר ולקיים את זאת באשמורת אור לי"ד או לט"ו ולהגות בסדר תקון הלילה אשר סדרנו 53 לכבוד הדר המלכות להכין אותה ולסעדה, ובסיום המזמורים קודם פרשת העקדה יוסיף מזמור סי' ז' שגיון לדוד, ומזמור כ"ב למנצח על אילת השחר, ומזמור ל' מזמור שיר חנוכת וכו', ומזמור קכ"א שיר למעלות אשא עיני, ומזמור קכ"ד שיר המעלות לדוד לולי ה' וכו'.

לימוד ליום פורים בסדר המסודר לחנוכה

ד. והכל לפי השהות ממרום ידברו בתקון למודי ה' אשר סדרנו בפרק ג' דחנוכה אשר בסוד הצבאות הוצק יסודו, וברכים כורעות יאמץ בסוד קריאתו אשר כל שונה בו בחנוכה ובפורים לו יחכם להאיר ההוד לטובה ולתקן את מעוותו כמו שנתבאר שם בארוכה, ולא יעבור מלהגות בו בעצם היום הזה כי הוא מתפארת התקונים והכל כאשר תשיג ידו יהגה בו בקרב אלה הימים בכולו או ברובו או במקצתו ומצא כדי גאולתו כי חביבה מצוה בשעתה.

יזמין בתחילת היום מעות האביונים בידו וביד בני ביתו ולא ימסרם בשליח

ה. ושוב בהאיר היום יעוז ויפתח את אוצרו הטוב להפריש מממונו נדבה לאשר ולקיים מצות מתנות לאביונים איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, ויתן ביד אשתו ובניו לחלק לנפשות אביונים כי בחיוב זה אחד אנשים ואחד הנשים יחדיו שוו בשיעוריהן, וישא איתו שיעור מה לחלק אותו בידו כי מצוה בו יותר מבשלוחו.

תוכחה לנמנעים מצדקה בפורים

ו. והמכשלה הזאת תחת יד אבירי לב הרחוקים מצדקה לאסור איסר כל איש בביתו בעצם היום הזה מפחד קיבוץ האביונים והאומללים המתקבצים לבא בבתי כנסיות לשאול מעות פורים ויתר גביות הגבאים לדברים המצטרכים באותה העיר, ועינם צרה על מעשה הצדקה ובחרו כל איש לסגור בעדו לבלתי צאת מדלתי ביתו החוצה כמי שכפאו שד ולית דחש לקריאת המגילה בצבור וברכו, ויברחו בהחבא להתפלל תפלת הערערים.

הייטב בעיני ה' עשות כאלה ביום אשר היטיב והגדיל ה' לעשות עמנו למלט נפשינו ממות, אשר יאותה לנו להקהיל קהלות ברבים ונרוממהו בקהל עם ובמושב זקנים נהללהו כי נהיה כופים בטובתו של המקום ברוך הוא חלילה לבלתי השכם לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולומר שפר קריאת המגילה אשר היא תחת הודות וה"לל לה' בקרב ביתו הוא לבדו וביתו סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא, העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים ויגשו לשבור הדלת ואין קול ואין עונה ואין כסף, אויה להם אהא עליהם כי גמלו עליהם הרעה ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' לא תאמץ את ידך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.

תוכחה ע"ד משל בחובת העשירים לתמוך ידי עניים

ז. ואין ספק כי עושה אלה לו ימוט לעולם ואבד העושר ההוא בענין רע התעיף עיניך בו ואיננו, כי כך היא המדה לכל ממון יתרונו הוא חסרונו וכמו שאמרו במאמר הכתוב מתן אדם ירחיב לו, כי האדם אשר חננו ה' לו עושר ונכסים יקרנו כמשפט הכותב נכסיו לאחד מבניו שלא עשאו אלא אפוטרופוס דאומדן דעת הוא שאינו מניח את יתר בניו ריקם.

כן הדבר הזה היתכן כי יתן ה' נכסים והון רב לאיש או לשנים ויטוש כמה עניים מאוללים בנים לה' ריקם, אין ספק כי לא מינוהו מן השמים כי אם אפוטרופוס ואת ענייו ירחם ויתפרנסו על ידו ונמצא העשיר כצינור וכמשפך בינו יתברך ובין ענייו עניי עמו להריק על הכלים ריקים של עניים על ידו, ולכן אם יקפוץ ידו מליתן או יתן פחות מהראוי הוא כמשפך ששופכים בעליונו שהוא רחב מלמעלה ויריק היין בכלי מפיו הצר למטה אשר אם יבא למטה ענבה או צרור ויסתום פיו התחתון ולא יצא מהיין לכלי כי הלא יצעק אשר המשפך בידו אל השופך מלמעלה לאמר רב, הרף ידך אל תשפוך מלמעלה כי פיו של מטה נסתם ואינו מריק.

כן העשיר הוא כמשפך ששופכים לו ברוחב מאת ה' מן השמים כדי שיריק לכלים ריקים הם העניים מלמטה שאם יסתום מלמטה מהריק לדלים מן השמים לא יריקו, אך אם יפתח את ידו שהוא הנקב התחתון גם מלמעלה ירחיבו לו צנור המריק על המשפך בשפע רב וזה מאמר מתן אדם ירחיב לו.

ח. ואותם בני אדם שכשאירע להם הפסד ממון או עול משא כבד המסים וארנוניות מרובות ומקמצים במעשה הצדקה גם עליהם יעבור כוס התרעלה להתמוטט יותר, והא למה זה דומה למי שבא לכבות אש להבת יקד יקוד ביתו בתבן כי נכבה האש ועד ארגיעה מתלהב יותר ויותר, ואם אבא העיר כל שוברי דעות נפסדות אשר במעשה הצדקה מחול ירבון ולא אגיע לשליש ולרביע דעות נפסדות אשר הוכו בסנורים מפתויי הצפוני אשר בקרבם כאשר בא בארוכה בספרי הקדמונים ז"ל.

על כן בואו אחי בואו ריעי זרע קדש ברוכי ה', חזקו ואמצו והיו לבני חיל במעשה הצדקה להחזיק ידי עניי עמו יתברך כל הימים ויתר גדול מאד בעצם היום הזה אשר נתוספה בו מצוה יתירה מתנות לאביונים ועומק סודה במרומים כמו שיתבאר.

לקרוא המגילה בציבור היותר גדול משום פרסומי ניסא

ט. וכל אחד ישכים בבוקר ויקח מן הבא בידו מברכת ה' אשר נתן לו כפי שיעורו ותהיינה רגליו קלות כאילות לבא לבית הכנסת להתחבר עם הצבור כי ההתחברות עם הצבור גדול מאד כל הימים וביותר בעצם היום הזה, ועם כי יהיה עמו חמשים איש לא יעזוב מלבא אל בית הכנסת כי מצות היום בבית הכנסת דאיכא פרסומי ניסא טפי כמו שנתבאר בפרק ג' בשם הר"ן ז"ל.

יקיים מתנות לאביונים אפי' קודם התפלה

י. ונכון להיות כל איש בלכתו לבית הכנסת ופוגע בעניים אביונים קודם התפלה לתת מתנות לאביונים כמנהג ר' אלעזר דקאמר 54 אני בצדק אחזה פניך והשאר יחלק אחר התפלה או בתוך התפלה.

טעם שראוי לילך לבהכנ"ס בפרט בפורים מעוטר בטלית ותפילין

יא. ויכון לקראת אלהיו בהדרת קדש ללכת מעוטף בטלית ובתפילין לבית הכנסת כי בהם נהדרו היהודים כיום הזה כאשר חכמים הגידו, 55 ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה זה יום טוב וששון זו מילה ויקר אלו תפילין וכו', והעיקר ללמדנו כי אף כי הוא יום טוב לא נאסר בהנחת תפילין כבחגים וכמועדים וכן לספק מילה בזמנה כי לא נעשה כיום טוב לכל דבריו, ובסוד הדבר יתבאר לפנינו בס"ד, ולכן יאותה לכל אישי ישראל להיות זהירים וזריזים במצות התפילין כהיום הזה ביתר עז על כל הימים ולא כאשר שגו רבים להקל בתקף חיסנה ביום הזה.

טעם שראוי לכוין ביותר במצות ק"ש ביום הפורים

יב. וכן במצות קריאת שמע צריך להתתקף בשפר כוונתה כהיום הזה יתר על כל הימים יען עליה קיטרג המן הצורר ואמר לאחשורוש ישנו עם אח"ד פותחים בתי כנסיות ובתי מדרשות וקורין דברים שאי אפשר להשמע ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואחר כך עומדים להתפלל וכו', והשיב לו אחשורוש ואמר לו הואיל ואתה רוצה ממני אותם היהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרן לך שהם פקדון בידי וכו', וכן הוסיפו עוד במדרש ילקוט שהמן חשב לתלות את מרדכי בזמן קריאת שמע וכו', והנה כי כן ראוי לעשות חק וזכרון לנס ולקרותה היום הזה בכוונה יתירה ובשמחה רבה על כל הטובה אשר הפליא ה' חסדו ואמיתו איתנו.

אזהרה לרצים בתפילתם ביום הפורים

יג. (א"ה, מכאן תוכחת מגולה לגבאים וכמה בני אדם המקדימים עצמם להתפלל תפלה וקריאת שמע חטופה וכמעט כמה מהם מתפללים עוד הכוכבים במסילותם ובטרם יכיר איש את רעהו בחשיכה יתהלכו, ויאיצו האנשים בעוז הדר התפלה והקריאת שמע וקריאת המגילה בלא לב ולב וראוי להודיעם שלא יצאו ידי חובתם כלל בתפלה זו, וגם בקריאת המגילה לכתחלה מצותה מהנץ החמה וראוי כל איש הירא להזהר בזה כי לא יקובל התוספת כי אם בעשות העיקר, ואם בעיקר הכל ימעל שקול טיבותיה ושדי אחיזרי).

טעם שיש לשמוח ביותר בעת הוצאת ס"ת בפורים

יד. ובכן ישמח ויגיל בעת הוצאת ספר תורה ברוב ששונים כמו שדרשו, ליהודים היתה אורה זו תורה שעליה גזר המן כמו שביאר רש"י, והעיקר מפני אותה שאמרו בפרק אמר ר' עקיבא 56 מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבי אשי אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים קיימו השתא מה שקבלו כבר, באופן כי אף כי קבלת התורה היתה בו' בסיון העיקר היה תלוי בחותמיו לקבלה מרצון כשנעשה הנס הזה והד"ת נתנה בשושן ליהודים היתה אורה זו תורה, ועל כן יאותה לנו לשוש ולעלוץ בעת הוצאת הספר תורה היום הזה בששון ויקר כמו ביום מתן תורה עצמו.

טעם שקורין בפורים בפרשת ויבא עמלק

טו. ומוציאין ספר תורה וקורין בו פרשת ויבא עמלק לענין רמז ולהודיע כי מי שנפרע מעמלק הוא נפרע מהמן, וכמו שאמרו בזוהר שכשיצא יהושע למלחמה על עמלק יצא גם כן למעלה המלאך הקדוש ועל ידי כן ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב וכו', וכן נמי נפרע מהמן המלאך כאשר חכמים הגידו, 57 והמן נפל על המטה מלמד שבא מלאך והפילו עליה, ולרמז זה קורין פרשת עמלק להורות כי מי שנפרע מהראשונים נפרע מן האחרונים.

רמזי הפסוקים שבפרשת ויבא עמלק

טז. וגם יש בה מהרמז בפסוק ושי"ם באזנ"י יהוש"ע כ"י מח"ה אמח"ה עולה תתקנ"ה כמספר השנים שהיו מיום שנאמר אל משה כתוב זאת זכרון עד שנה שנלקחה אסתר אל אחשורוש כיצד, מ' של מדבר, ותת"ן שנים היו בארץ הרי תת"ץ, נ"ב שנים לא עבר איש ביהודה, א' מדריוש המדי, ה' של כורש הפרסי, ז' עד שלקח אחשורוש את אסתר הרי תתקנ"ה כמו שביאר הרב החסיד הקדוש מהר"א מגרמישא זצ"ל.

ועוד בה מהרמז אמחה את זכר עמלק כי בתיבת אמ"חה נרמז מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק, בראשונה היה א'הרן מ'שה ח'ור ואות ה' היא השכינה שעשתה מלחמה עם השר שלו, ואחר כך היה א'סתר מ'רדכי ח'רבונה ואות ה' של השם, ובגאולה אחרונה יהיה א'ליה מ'שיח ח' נסיכי אדם והשכינה על גביהם שהיא ה' אחרונה, וגם שם רמז י"ד וט"ו י"ד על כס י"ה כמו שכתבו הראשונים ז"ל.

ביאור מ"ש ז"ל שאין מקבלין גרים מעמלק

יז. ואמרו במכילתא כי יד על כס יה אמר ר"א נשבע הקדוש ברוך הוא בכסא הכבוד שלו שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו עליו השלום שאם יבא אחד מכל אומות העולם שיקבל אותו ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו, ויאמר אליו דוד דמך על ראשך לכך נאמר מדור דור.

והיתה הפלא ופלא בעיני כמה מהחכמים איככה קיבלו מרדכי ואסתר וחגי וזכריה ומלאכי לרבים מעמי הארץ המתיהדים כי כפי הנראה היו מזרע עמלק אשר מפני חרבות נדדו מדתם וכמו שנאמר כי נפל פחד היהודים עליהם כי נפל פחד מרדכי, וכן אמרו 58 מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וכו', ואין זה מהפלא כי מעצמם נתגיירו כמו שכתבו התוספות גבי גירי אריות, דייקא נמי דקתני ומביתו של עמלק לא יקבלו ולא קתני לא יתגיירו וזה פשוט.

פסוקים לומר אחר קרה"ת בפורים ואחר זכירת עמלק בכל יום

יח. ואחר קריאת הפרשה ראוי לצבור לומר שני פסוקים אלו קול ברמ"ה, י'מלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה'. ו'עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה', ויכוין להשלים שם הוי"ה בראשי תיבות ובסופי תיבות הפסוקים האלה, ושם אדני הרמוז בר"ת וס"ת שני פסוקים אלה, א'תה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד'. נ'כספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי', ושוב יאמר שילוביהן בראשי תיבות וסופי תיבות אלה מקראי קדש, י'תן לך כלבבך וכל עצתך ימלא'. ה'מה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד'. ו'ייראו יושבי קצות מאותותיך מוצאי בוקר וערב תרנין'. ה'וציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי'.

יט. וכן נכון לאומרן מידי יום ביום אחר קריאת פרשת זכירת עמלק כמו שנתבאר בחלק הקודם פרטי ארבע זכירות וכוונותיהן בס"ד.

אופני גביית הצדקה ונתינתה ודין אביוני עכו"ם מספר "סדר היום"

כ. ואחר קריאת הפרשה וסדר מקראי קדש אלה, הגבאין מחזירין לגבות גביה אחר גביה לכל הדברים הנצרכים באותה העיר לתת חלק מה לכל אחד ואחד מהם ביום זה כדי שישמחו בו הכל, גם העניים עצמם מחזרים בבתי כנסיות לשאול מעות פורים, גם יתומים אומללים מתוך צרתם מקוין ליום הזה להשיב את נפשם, ולכן צריך כל אחד שיתן להם כפי כחו ולא יחזיר אותם ריקם באמור להם כי ה' מחסהו כמנהגו הרע ביתר הימים, אפס כי יגבר על יצרו הרע להתיר פסת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'.

כא. וכל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו ואף לגוים הפושטים את ידם לשאול מפני שמחת ישראל אין להשיבו אחור, ואדרבא יתן לו בפנים מאירות וידעו כי ה' אלהינו עמנו בכל קראנו אליו והוא הפודה והגואל ומציל אותנו מכל צרה וצוקה ומפר עצת כל הקמים עלינו כאשר הפר עצת המן בן המדתא צורר היהודים והשיב גמולו בראשו.

כב. ואשר אין לו כסף ואין ידו משגת לתת לכל שואל יתן לנצרכים יותר לדלים ולאביונים, ואם אין לו אפילו לזה לא ימנע מפני זה מלכת לבית הכנסת אלא ילך וישתתף עם אחיו ובין אחרים לא יוכר חסרונו אחר שחברו נותן, או יאמר לחברו אני אין לי מה ליתן עשה עמי חסד שכל מה שאתה נותן אמור להם שבעבורי אתה נותן גם כן כדי שלא אתבייש כשישאלו ממני וצדקה יחשב לחברו בעשותו, זה נהנה וזה אינו חסר אלא אדרבא נהנה ושכרו גדול שמונע ממנו שלא יתלבנו פניו.

ולא יחוש שיאמרו עליו שהוא נותן פרוטה אחת בעדו ובעד חברו כי סוף סוף יכירו וידעו הגבאים כי אין ידו של חברו משגת ליתן ומפני הבושה מתנצל בזה, ואם לא יכירו אין אנו אחראין להם שיכירו והוא יעשה המוטל עליו לעשות ומה יתרון לבעל הלשון, ועל כל פנים לא יעבור מלתת שני פרוטות לשני עניים.

גודל מעשה הצדקה בפורים, ומעלת הצדקה לעמלי תורה

כג. ועשירי עם אשר כביר מצאה ידם יעוזו בעשרם לתת מתת יפה לעמלי תורה אשר עיקרה של צדקה בהם כאשר חכמים הגידו 59 אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה, וביותר בעצם הימים האלה הנזכרים ונעשים אשר בימי החנוכה היה שוק הימין למנה ועתה בימי הפורים ירום הוד שוק השמאל למנה, ואינון סמכין חלשין בהעלים העין מתופשי התורה ואין מחזיק בידם כמו שאמרו בזוהר פרשת וישלח 60 כי עון קפיצת יד מתמוך לעוסקים בתורה גורם להחליש תרי סמכי קשוט ומגביר כח השעיר לקום על הברכיים ועל השוקיים כמו שנתבאר בארוכה פ"ג דחנוכה, וכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור בעון הזה ימצא תקון למחלתו בעצם היום הזה להתיר פסת ידו לעמלי תורה וברכי"ם כורעות יאמץ.

טעם שתקנו מתנות לאביונים בפורים

כד. ואולם טעם מצוה זו בעצם היום הזה יש בה טעם בנגלה ובנסתר, בנגלה הוא זכר לנס אשר נעשה הפך כוונת המן מכל וכל כי הוא גזר על הממון כמו שנאמר ושללם לבוז, ולפיכך רצו חכמים לעשות הוראה בממון באופן שהיה להם עושר וכבוד ולתת גם כן לאחרים, וגם לפי מה שנתבאר בפ"א בטעם נפול הגורל בחדש אדר כי בא עליהם בטענה שהם בעלי עין הרע, על כן נצטוינו לתת לאביונים שלא יהיה עינינו רעה בשל אחינו האביונים ולהורות כי נהגנו בהם בטובת עין כמו שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל.

ביאור ע"ד הסוד במעלת הצדקה בפורים וביתר דיניה

כה. ובנסתר לע"ד היתה הכוונה כי הנה כבר נתבאר בפרק ג' דחנוכה כי כשנגע סמא"ל בירך יעקב נחלשו ירכין דקדושה ותקע כף ירך יעקב, ולכן מרדכי ידע ברוח הקדש את כל אשר נעשה ולא יכר"ע לפני המן ועמד על רגליו להחזיק ירכין דקדושה שלא נחלשו לפניו שהיה משאול איש ימיני שתיקן הירך כמו שאמרו בזוהר פרשת משפטים.

אשר לעומת סוד הזה חכמים הגידו דמרדכי אחזי להמן האי ירך דיליה ועל דא הוה רגיז מלה דתתחזי ליה ואיהו ארגיז ליה בהדיה ונמצא אז בפורים סוד ההוד שנתקן הירך, ומה שסמ"אל חטף יריכו מיעקב חזרה אימא על בנין דעד הוד אתפשטת ונתקן ההוד ולכן פורים בהוד, ולסוד זה באה מצות מתנות לאביו"נים סוד תרי סמכי קשוט, וגם כן עיקר מעשה הצדקה לעמלי תורה על הברכיים ועל השוקיים.

כו. ורבינו הקדוש האר"י זלה"ה הגיד כי הנה מעשה הצדקה ביתר הימים להעלות צדק לצדקה כמבואר במקומו, ואולם מעשה הצדקה בפורים רוח אחרת איתה ומתנות לאבי"ונים והוא סוד מאמרם ז"ל אביון תאב לכ"ל דב"ר הוא סוד תרין ירכי קשוט השושבינים המסייעים לדבר מצוה, וז"ש תאב למדה הנקרא כ"ל וגם למדה הנקרא דב"ר לחבר אותם יחד ובזה ימצא להם הנאה, ולכן צריך לתת שתי מתנות לשתי עניים הם סוד הנצחים שהם נקראים עניים, ובכן בתתו שתי מתנות לשתי עניים פנה למעלה ונחל העדני"ם תשקם ומשם ימשך השפע לסוד האביונים, והעיקר ממ"י שממית עצמו עליה על התורה משם נמשך שפע זה לנצחים אלו.

כז. ומטעם זה אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת כי הנה הצדקה אחרת המעשה שלה הוא ענין תקון כנסת ישראל והמשכת האור עליון אצלה כנודע, אמנם הצדקה של מעות פורים הוא תקון הנצחים והמשכת אור עליון עליה לקיים כ"ל דב"ר שהם תאבים ולכן אין משנין המעות.

כח. ולכן מטעם זה אין מדקדקים במעות פורים וגם אין מקפידים לפי מה שאמרו נותנה ואינו יודע למי נותנה בארנקי של צדקה כי בכל זמן כנסת ישראל מקבלת על ידי הגבאי הוא הצדיק כמו שאמרו בזוהר בפסוק יש מפזר ונוסף עוד, ואולם בעצם היום הזה ההארה הבאה לכנסת ישראל אין זה על ידי הצדיק יוסף אפס מלמעלה בסוד פזר נתן לאביונים כי צדיק חי העולמים הדר א"ב הרחמים המכונה פז"ר על כי הוא תמיד מוכן לעשות פזור שפעו הוא נתן לאביונים הנצחים הנזכרים לקיים ומתנות לאביונים מיד ליד, ולפיכך כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו שאין גבאי הצדקה היום כשאר הימים שאורו מועט ומקפיד רק הוא רב הש"לום שאורו גדול ולפיכך נותן ואינו מקפיד.

תפלה עד"ה קודם מצות מתנות לאביונים

כט. ואשר הריחו בסוד ה' יכוין במעשה הצדקה ואל סודה ידרוש בעת בא לאשר ולקיים אותה, ונפש כי תשבע לבטא בשפתים פרטי כוונתה בנוסח זה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות מתנות לאביונים לתקן את שורשה במקום עליון אם כל חי להמשיך נח"ל עד"ניך לאביוני"ם לירכת"י המשכן לקיים כל דב"ר ונפשות אביונים ישתיון וירויון והיה מעשה הצדקה שלום רב צדיק הנשגב דאבא עילאה בצדק מלכותך צדק ורב השלום נשקו להכין אותה ולסעדה, ויתוקן במעשה הצדקה עון פגם אשר לא תמכנו ידים רפות אביוני תורה והטלנו חלשים בתרי סמכי קשוט ברכן דרבנן דשלהי והגברנו הנחש ההולך על גחון לעמוד על הברכיים ועל השוקיים, ואתה בטובך חגור חרבך על יר"ך גבור לנפיל ירך נחש הארור על גחונו ילך וישוב אל הארץ כשהיה נחש עפר לחמו, ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וירום הוד"ו 61 ותנשא מלכותו, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.

סדר קריאת המגילה וברכותיה ביום

ל. ואחר שכבר גבו מה שגבו ושמחו לב העניים והאביונים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחת קריאת המגילה ויברכו עליה על מקרא מגילה ושעשה נסים, ויקראו בנועם מלה במלה ואזני כל העם אל מקרא מגילה ולא יסיחו דעתם לחוץ ממנה כלל.

מנהג טוב ליתן מתנות לאביונים בעת קריאת ענינה במגילה

לא. ומה טובו ומה יופיו אם עודינו עומד וקורא המגילה בא העני אצלו שלא ישלחנו ריקם, ולכתחלה יטול בידו קצת פרוטות לחלק לאביונים בעת קריאתו בענין חיוב המצוה במגילה, וכן היה נוהג אדוני אבי ומורי.

סדר התפלה אחר קריאת המגילה

לב. ואחר קריאתה מברכין הרב את ריבנו כמו באור י"ד והיחיד לא יברך ברכה זו כמו שכתבו הפוסקים ז"ל, ומחזירים ספר תורה למקומו ברוב ששונים וגומרים כל סדר התפלה ככל יום ולא יגרעו דבר.

כשחל ברית בפורים יש למול קודם המגילה וטעמו

לג. וכשיש מילה בפורים מלין את התנוק בבית הכנסת קודם קריאת המגילה שמתוך רוב ששונה יהגו בקריאת המגילה דדרשינן וששון זו מילה, אשר לפי פשוטו כיוונו בזה על היות כי רבים מעמי הארץ מתיהדים ובכל מקום מוקטר ומוגש כורתי ברית כל הגוים ערלים שנתגיירו והיה ששונה רב בעצם היום הזה, ועוד בה רמז על אבי התעודה אשר היתה יום הלידה בז' באדר ונמצא כי יום מילתו היה בי"ד באדר והיא שעמדה להם לישראל באותה צרה להשבית אויב ומתנקם.

לד. ואולם אם יתבונן המשכיל בסתרי תורה ידע שכול כי דבריהם נוקבים ויורדים עד התהום לפי גלוי הארת היום הוא סוד המילה הארת יסוד אבא בשמים ראש מור דרור ועל דרך זה נדרש כל מאמרם, אורה זו תורה רמז על יסוד אבא בסוד נובלות חכמ"ה של מעלה תורה, ושמחה זה יום טוב סוד יסוד אימא המלבישו, וששון זו מילה בסוד משלוח מנות איש לרעהו ב' מנות לרעהו סוד יסוד הז"א שביום זה הוא רעהו כי עד שמה תגיע הארתו עד היסוד בו, ויקר אלו תפילין שני עטרין דאו"א שכל זמן שהארות הנוספות בעצם היום הזה יגיהו לא ימושו גם המה כמו שנתבאר במקומו.

מנהג ראשונים לשמוח ביותר במילה שזמנה בפורים וטעמו

לה. ומנהג חסידים הראשונים לשמוח ברוב ששונים במילה שחל להיות בעצם אלה השני ימים וישמחו יעלצו לפני אלהים, וישישו בשמחה של מצוה ולהעלות זכרון אליהו זכור לטוב על ראש שמחתנו אשר בצדקתו עוז התאזר בקרב הצרה ההיא לעמוד בפרץ לפני אלהינו מרחם להשיב חמתו מהשחית כמו שבא במדרש אגדה, 62 באותה שעה רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם וכו' כמו שבא בארוכה למעלה.

אין לנהוג אבלות בפרהסיא או מספד ותענית בפורים

לו. ומדרכי התמימים להתאפק עצמם ולסור מהם תורתו של דוא"ג בעצם היום הזה אף בימי אבלם ולכסות דאגת לבבם לשמוח בשמחת אלה הימים ימי משתה ושמחה אשר בזה גורמים שמחה לכנסת ישראל ואין לנהוג בו רק דברים שבצנעה, כי גם בפורים יסוד של אבא כמו שנתבאר, ואסורים בהספד ובתענית שאין לעורר אותם בימים אלו שהם של שמחה כי כן כנסת ישראל נקראת שמחה כמו שאמרו בזוהר בפסוק כי בשמחה תצאו.

ציונים והערות לפרק ה

52) זוהר בשלח דף מ"ו ע"א. 53) כוונת המחבר לסדר לימוד שייסד לומר באשמורת הבוקר לכבוד השכינה, ובג' מקומות בפרקי האשמורת שבספרו מכנהו סדר "תקון הלילה" לכבוד הדר המלכות, {עי' פ"י משבת אות ה', ופ"ג מר"ח אות ד', ופ"ה מפורים אות ג'}, וסדר לימוד זה שלחו המחבר לכל תפוצות ישראל החל משנת שע"ה כשנוכח בערי אשכנז, שם הדפיס את רובו של הסדר בסו"ס תקוני ק"ש על המטה, ולעת זקנותו שלחו בשנת תכ"ו לערי איטליה, שם נדפס התקון בעיר מנטובה תחת השם "תקון המדות" ואילו באמסטרדם הדפיסוהו תחת השם "תקון הלילה", ואף המקובל ר' אברהם טוביינא בסידורו "חסד לאברהם" הביא סדר זה מצורף לתקון חצות שייסד החמ"י לבאים בסוד ה' כשהוא מעתיקו מכתיבת יד שהותיר המחבר בערי טורקיה, וכבר העירו בזה שעל כן ציין כאן המחבר כי אחר סיום המזמורים המצויינים שם לאומרן בכל יום קודם פרשת העקידה, יוסיף ביום הפורים את המזמורים השייכים לעניינו של יום זה ואח"כ יחזור לפרשת העקידה ואלו הן, מזמור ז', כ"ב, ל', קכ"א, קכ"ד, וכאשר נבא לזהות את דברי המחבר הללו עם סדר המזמורים ופרשת העקידה המסודרים בסדר "תקון הלילה" נוכל לראות בעליל כי אכן יצאו שניהם ממחבר החמ"י, ואמנם אודות תקון זה המכונה "תקון הלילה" יעוי' מה שנכתב אודותיו באריכות בפ"ז ופי"ג במבוא הספר, וע"ע בקונטרס חמישי שבסוף הספר שם נדפס כל סדר התקון בשלמותו. 54) בבא בתרא דף י' ע"א. 55) מגילה דף ט"ז ע"ב. 56) שבת דף פ"ח ע"א. 57) ילקו"ש אסתר רמז תתרנ"ח. 58) גיטין דף נ"ז ע"ב. 59) קהלת רבה פרשה י"א אות א'. 60) עי' זוהר וישלח דף קע"א ע"א. 61) עי' ח"א פ"א משבת הערה 38. 62) אסתר רבה פרשה ז' אות י"ח.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה