חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ימי הפורים · פרק ד - ספורי הנסים
סיפור פרטי הנס מתרגום רבתי
א. יתאדר ויתפאר ויתגדל ויתקדש האל המלך הגדול והקדוש נורא תהלות עושה פלא אשר הפליא הפלא ופלא חסדו ואמיתו לעדת הקדש עמו בחירו באותותיו ניסיו ונפלאותיו אשר עשה, ורב טוב לבית ישראל בימים האלה ובזמן הזה כשעמד עלינו המן הנקלה והבזוי בהיותינו בארץ אויבנו מוכים ומעונים ושבעה ברעה נפשותינו וחייתנו לשאול הגיעה, הן גוענו כולנו אבדנו לא תשאר פרסה והאדמה תשאה שממה במועצות המן הרע ההוא אל המלך אשר חשב להשמיד להרוג את כרם ה' צבאות ולקעקע ביצתן של ישראל שלא יזכר שם ישראל עוד, בבקשו תואנה עם המלך עלינו כמאמר הכתוב ויאמר המן אל המלך ישנו עם אחד מפוזר וכו'.
ב. וכה היו דבריו עם המלך, יש עם אחד הם היהודים מפוזר ונע ונד בין העמים בכל מדינות מלכותך והם גאותנים ורוחם גבוה ומפונקים מאד ובימי טבת לא ירחצו עצמם אלא בפושרים מפני הקרירות ובימי תמוז מרעים עצמם בגנות ומקומות שרוח מצויה מפני החום, ומעשיהם משונים מכל עם ודתיהם שונות מכל עם ודתינו אינם עושים ובמעשינו נפשם לא חפיצה ומלאכת המלך אינם עושים, וכשרואים אותנו רוקקים בארץ וחושבים אותנו כדבר טמא.
וכשהכרוז יוצא בדבר המלך לבא לעבוד עבודתו נסו וילכו, מהם בחומות ובהרים ומהם נאספים בחדריהם ויוצאים בקפנדראות שלהם, וכשאנו רודפים אחריהם לתופשם לוהטים אלינו בעיניהם כמראה הבזק ובועטים ברגליהם בארץ וחורקין את שיניהם ומבהלים אותנו בבהלה גדולה ואין אנחנו יכולים לתפוס אותם.
ג. ונוסף גם הוא כי מבנותיהם אין נותנים לנו לנשים ומבנותינו אין נושאים להם, ומי ששוכר אותם לעבוד את עבודת המלך מוציאים כל הימים בשה"י פה"י ואומרים להתעכב בימים באומרם שבת היום, יום טוב היום, פסח היום, ויום שהם חפצים לשאת ולתת עמנו אומרים יום התר הוא, וכשאנחנו חפצים לקנות מהם אומרים שיום אסור הוא להם ואוסרים להם יום השוק מלהסתחר בו.
בשעה ראשונה של היום אומרים קריאת שמע אנו קורין, בשעה שניה אומרים תפלה אנו מתפללין, בשלישית אומרים זמן סעודה הוא, ברביעית אומרים לאלהינו שבשמים אנו מברכים שנתן לנו לחם ומים, בחמישית יוצאים ובשישית שבים, ובשביעית יוצאות לפניהם נשותיהם ותאמרנה בואו ואכלו שדחק עליכם עבודת המלך הרע הזה.
ד. אחת לשבעה ימים עושים שבת, נכנסים לבית הכנסת קורין בספריהם ומפטירין בנביאיהם ומקללין את המלך ואל כל הממשלה כולה ואומרים זה הוא יום השביעי שנח בו אלהינו שבשמים, ונדות שלהם לשבעה ימים של נדתן יוצאות בחצי הלילה לטהר עצמן במים ומטמאות את המים, וערלת בניהם כורתים לשמונה ימים ואין מרחמים עליהם ואומרים נכרות ברית בנינו למען היות משונים מבני העמים, ואחת לשלשים יום קורין ראש חדש ואומרים אחד חסר ואחד מלא.
ה. וחדש ניסן שמונה ימים טובים עושים בו, ועושים הגעלה לכל כליהם ושורפים את החמץ מלפני המצה ואומרים זה היום שנגאלו אבותינו ממצרים וקוראין אותו חג הפסח, ונכנסין לבתי כנסיות שלהם וקורין בספריהם ומפטירים בנביאיהם ויקללו למלך ולכל הממשלה כולה ואומרים כשם שאנו מבערים החמץ מפני המצה כן ה' אלהינו תבער את מלכות הרשעה מבינינו ותמהר תחיש להושיענו מיד המלך הטפש הזה.
ו. בחדש סיון עושים שני ימים טובים בו ונכנסים לבתי כנסיות שלהם וקורין קריאת שמע ומתפללים, וקורין בספר תורה ומפטירין בנביאיהם ומקללין למלך ולכל הממשלה כולה וקורין אותו חג שבועות, ומפזרין בבית הכנסת כל מיני שושנים ותפוחים ואחר כך לוקטים אותם ואומרים כשם שאנו לוקטים השושנים והתפוחים האלה כן יתלקטו בניהם מבינינו, ואומרים זה היום שניתן תורה לאבותינו בהר סיני.
ז. בחדש תשרי ראש השנה באחד בו נכנסים לבתי כנסיות שלהם וקורין בספריהם ומפטירים בנביאיהם ומקללין למלך ולכל הממשלה, ותוקעים בחצוצרות ואומרים זה היום יעלה זכרונינו וזכרון אבותינו לפני אבינו שבשמים, זכרונינו יעלה לטוב וזכרון שונאינו לרעה.
ובתשעה לחדש תשרי שוחטים בו בהמות ועופות לכפרה ואוכלים ושותים בו ומתענגים בו הם ובניהם ובנותיהם ונשיהם ותלמידיהם.
בעשרה בו קורין אותו יום הכפורים ומתענין בו הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, ומענין לטפיהם הקטנים ואין מרחמים עליהן ואומרים זה היום עשה ה' לכפר בו כל עונותינו ועונותינו ישא השעיר עליו, ונכנסים לבתי כנסיות וקורין בספריהם ומפטירין בנביאיהם ומקללים את המלך ואת כל הממשלה כולה ואומרים והרשעה כולה כעשן תכלה, וכשם שעונותינו מתבטלים כהיום הזה כן תבטל המלך הטפש הזה מן העולם ומבקשים רחמים שימות המלך ותכנע הממשלה.
ח. ובחמשה עשר בו מקעקעין סכך בתיהם לעשות סוכה ויוצאים לגנות ועוקרין האילנות לסכך סוכותיהם, ומהם יוצאים לגנות ופרדסים ועוקרין לולבים ואתרוגים ומשחיתים הערבות ומחריבים גינותינו ופרדסינו ואינן חוששין, ועושין הושענה ואומרין אין אנו חוששין להשחתת הגנות והפרדסים כדרך שהמלך עושה במלחמה ואינו חושש למאומה כן אנו עושים ואין אנו חוששין, ונכנסים לבתי כנסיות וקורין בספריהם ומפטירין בנביאיהם ומקללין את המלך והממשלה, ומתפללים ושמחים ומקיפין בהושענה ומרקדין כגדיים ואנחנו לא נדע אם מקללין אותנו אם מברכים אותנו וקורין אותו חג הסוכות.
ט. אחת לחמשים שנה קורין יובל, אחת לשבע שנים קורין שמיטה, כשהיה מלכותם קם מהם מלך אחד דוד שמו חשב עלינו מחשבות רעות ובקש לכלותינו ולאבד זכרנו מן העולם, ושני חלקים הרג ואחד השאיר ואותם שהשאיר נתן אותם לעבדים ולשפחות.
י. ואחריו קם מלך אחד שהיה לפניך נבוכדנצר שמו, עלה עליהם וחרב בית מקדשם ויבוז את עריהם והביא אותם בגלות, ועדיין רוחם גבוה ועד הנה לא עזבו גיאותם וגסות לבם ואומרים בני אנשים גדולים אנחנו אשר מעולם אנשי שם היינו והם עניים ומדולדלים ומחורפים שאין כמותם בעולם ואומרים למלך אין אנו עובדין ומשתחוים ולשלטונים אין אנו שומעים ומחשיבין, ולכל מקום ומקום איגרותיהם הולכים ומגיעין לאמר לבקש רחמים לפני האלהים שימות המלך והממשלה כולה.
והעם הזה מפוזר בין הערים, מהם מוכרין שמן ומהם עושים שעוה ומהם עושים נרות ואבוקות וכל מה שמוכרים מוכרים בעושק ואינן מוכרין בשוויו, ולעם אשר אלה לו למלך אין שוה להניחם ואם על המלך טוב יכתב לאבדם מעל פני האדמה ועשרת אלפים ככרי כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך.
יא. ויען המלך אחשורוש ויאמר לו הואיל ואתה רוצה לקנות ממני אותם היהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרם לך שהם פקדון בידי ומתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ועוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסיחון וכו', זכור אני מה עשה לנבוכדנצר שהחריב את ביתו שנתחתן עם כל בהמה וחיה וכן לבלשאצר שנשתמש בכלי שרת שלו.
יב. אמר לו המן לאחשורוש כל אותם הדברים היו כשהיה בית המקדש קיים והיה הקדוש ברוך הוא רצוי להם והיו מביאים שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואני סוכם לך חשבון ששים רבוא בקע לגולגולת שהוא עשרת אלפים ככרי כסף, חזר אחשורוש ואמר לו פקדון הם בידי ואיני מוכרן לך.
אמר לו ובשביל כבודך נפיל גורלות, אם יעלו בידך היהודים והכסף בידי אני מוכרן לך ואם יעלו העם בידי והכסף בידך איני מוכר לך, ועל עוונותיו של המן נפל העם בידו לרעתו אך הצר המן על הכסף צרה גדולה, ראה המלך שהרע לו ועינו צרה על הכסף אמר לו הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, בהם היה צריך לומר אלא בו אמר לו המלך אין אתה נזקק אלא להקדוש ברוך הוא שנאמר בכל צרתם לו צר עמו אנכי בצרה.
יג. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן, ויקראו סופרי המלך ויכתב ככל אשר צוה המן אל כל שרי עם ועם לאמר עם בזוי ושסוי יש בינינו דומים כמשוגעים חפצים ברעתינו ואומרים אבדו גוים מארצו לעשות נקמה בגוים וכפויי טובה הם, פרעה קבלם בסבר פנים יפות וזנם בשני רעבון והוציאו עלילה נלכה נזבחה לה' ואנו חוזרים, והשאילום כלי כסף וזהב ומרגליות ובגדים וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים ולא חזרו ורדפו אחריהם בשביל ממונם.
והיה להם נביא אחד משה בן עמרם שמו, נטל מקלו ולחש עליו והכה בים ויבש ואיני יודע במה יבשו והעבירן בתוכו, נכנס פרעה אחריהם ונשקע הוא וכל חילו, עמלק זקני בא להלחם עמהם מה עשה להם אותו משה היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו, אכזרי איני יודע אם בכשפים בא עליהם ומה לחש עליהם עד שנפלו עמלקים לפניו, וכן לסיחון ועוג ולמלכי מדין ושלשים ואחד מלכים וכן לסיסרא וסנחריב.
ושוב היה להם מלך אחד דוד שמו והיה מכלה לכל הממלכות ואיש ואשה לא יחיה דוד, עמד בנו ובנה להם בית אחד והיו נכנסים בו ואיני יודע מה היו עושים ויוצאים והורגים כל הבאים עליהם למלחמה, ומתוך טובה יתירה שהיה להם לא חשבו כל אומה ביניהם עד שבא נבוכדנצר והרג מהם והשליך בקולרין והביאם בינינו ולא הועילו כשפיהם, ואפילו הכי לא שינו מעשיהם המכוערים ומשחקים עלינו ועל יראתנו ואנו תעובין בעיניהם ואינן מתחתנים בנו ועוד דברים שאין אנו מספיקים לספר, והפלנו גורלות להשמידם בשלשה עשר לחדש אדר וכשיבואו לידכם האיגרות השמידו והשחיתו ולא תשאירו מהם פליטה.
יד. והרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה, הפיל הקדוש ברוך הוא בכיה וערבוביא בתוך שושן, אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה, אדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בבור ומת, ותהום כל העיר והמן לא היה חושש למאומה, והיה המן מהלך וכל שרי המלכות באים אחריו.
טו. ומרדכי בא לפניהם ופגע בשלשה תנוקות יוצאים מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח האחד ואמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא, פתח השני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל, פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, מיד צחק מרדכי, אמר המן למרדכי מה אמרו לך התנוקות הללו וצחקת, אמר לו בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו ואמר איני שולח יד תחילה אלא בתנוקות הללו.
טז. ומהמשטימה הזאת כשהלך המן אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בראש התנוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים פקד אותם ומצאם עשרים ושנים אלף, מיד השליך בצוארן חבלים ושלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר הללו אני הורג תחילה ואחר כך אני תולה את מרדכי, באו אימותיהן של תינוקות ומביאין לחם ומים ואומרים להם אכלו ושתו קודם שתמותו והם נשבעין בחיי מרדכי רבינו שבתעניתנו נמות וכל אחד גולל ספרו ומניחו על לבו.
יז. וכיון שעבר שתי שעות בלילה נשמעה בכייתן למרום כקול גדיים ועיזים עד שנדדו כל המלאכים של מעלה ועמדו מבוהלים, אמרו זה לזה שמא בא הזמן להיות העולם חרב, אז נאספו כולם והלכו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר להם הקדוש ברוך הוא מה קול הזה כקול גדיים ועיזים אשר אנכי שומע, ענתה מדת הרחמים ואמרה לא קול גדיים ולא קול טלאים אלא קול קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ואסורים בכבלי ברזל ולמחר נשחטים כגדיים וטלאים על גזרת המן הרשע ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ואינם מניחים את תורתך.
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליהם ושבר את החותמות וקרע את האגרות והפר עצתו וציוה למלאך הממונה על המהומה ועל הבלבול וירד והמם את אחשורוש ונדד שינתו, וקם בהתבהלה ופניו זועפים ואמר לשמשי הסופר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך.
יח. וכשהיה רואה שמשי הסופר מה שהגיד מרדכי על בגתן ותרש היה גולל דפי הספר ולא היה חפץ לקרותו, וברחמי המקום ברוך הוא היו הדפים נגללין מאיליהם ויהיו נקראין מתוך הספר אל המלך אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש ופדה נפשו ממות, וכשראה המלך כי לא נעשה עמו דבר אמר להמן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויען וינקש במאמרו איש אשר המלך חפץ ביקרו ילבשוהו לבוש אשר לבש בו המלך ושאר עדיי מלכים.
יט. ויאמר המלך כן דברת מהר קח את הלבוש וכו', מהר ולך לבית גנזי המלך וקח משם אחד מן סרבלותי של ארגמן טוב וקח משם פורפירא שלי שחקוקים בו אבנים טובות ומרגליות ותלויים בארבע פעמותיו פעמון זהב ורמון, וקח משם עטרת זהב טוב ממוקדנייא שהביאו אותה לי ממדינות מלכותי ביום מלכותי וקח משם חרבי ושריוני שהביאו אותם לי ממדינת כוש ושני מעילים מרוקעים ומרוקמים במרגליות שהביאו אותם לי ממדינת אפריקי, ולכה נא אל ארוות סוסים אשר לי וקח משם סוס המלך העומד בראש השורה ששמו שיפר"גז שרכבתי עליו ביום שנמלכתי למלך וכל יקר תפארת גדולה זו לך וצא ועשה למרדכי היהודי אשר אהבתיו.
ויען המן אל המלך יש יהודים רבים בשושן הבירה ושמם מרדכי אל איזה מהם אלך, אמר לו המלך למרדכי היהודי אשר דיבר טוב על המלך היושב בשער המלך, ויהי כאשר שמע המן כן פני המן חפו ונעשו כשולי קדירה וחשכו עיניו ופיו נתעקם ומחשבתו נתבלבלה וארכובתיה דא לדא נקשן, ויען ויאמר אל המלך אדוני המלך רבים הם מרדכי שיש בעולם ואיני יודע על איזה מרדכי אתה אומר לי.
כ. ויען המלך הלא אמרתי לך על מרדכי היושב בשער המלך, ויאמר המן הרבה הן שערי המלך ואיני יודע על איזה שער אתה אומר לי, אמר המלך הלא אמרתי לך מרדכי היהודי היושב בשער שנכנסים בה מבית הנשים ועד בית המלך, אז השיב המן בפחי נפש לאמר זה האיש הוא שונאי ושונא אבותי הנה עשרת אלפים ככרי כסף יותן לו ויקר וגדולה כזאת לא יעשה לו, השיבו המלך גם את הכל יקח, עשרת אלפים ככרי כסף צא ותן לו ועל כל ביתך אני משליטו וכמשפט הזה יעשה לו.
השיבו המן ויאמר לו עשרה בנים אשר לי ירוצו לפניו ויקר וגדולה כזאת לא יעשה לו, ויאמר המלך אתה ובניך ואשתך עבדים תהיו למרדכי וכמשפט הזה יעשה לו, ויאמר המן איש נבזה והדיוט הוא יפקידהו המלך פקיד על אחד ממדינות המלך ויקר וגדולה כזאת לא יעשה לו, ויאמר המלך על כל מדינות מלכותי אני מפקידו ומשליטו ועל פיו ישק כל עמי בים וביבשה וכמשפט אשר אמרת יעשה לו, ויאמר המן טבעי וטבעך הולך בכל המדינות טבעו וטבעך ילך בכל העולם ויקר גדולה כזאת לא יעשה לו.
כא. ויאמר המלך איש אשר דיבר טוב על המלך והציל נפשו ממות טבעי וטבעו ילך בכל העולם וכמשפט אשר אמרתי יעשה לו, ויאמר המן אל המלך הנה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך לכל מדינות מלכותך לאבד את כל עם מרדכי ויקר וגדולה כזאת איך יעשה לו, ויאמר המלך האיגרות והרצים ששלחתי אני אבטל אותן ואל תפל דבר מכל אשר דיברת, ויגער בו בזעם ויקצוף ויאמר לו המן המן מהרה מהרה צא ועשה, אל תפל דבר מכל אשר אמרתי לך.
כב. ויהי כאשר ראה המן כי חמת המלך בערה בו ודבריו אינם נשמעים הלך ונכנס לבית גנזי המלך וקומתו כפופה, אזניו נעזבו עיניו חשכו פיו עקומה ולבו מטומטם ומעיו מתחתכים ומתניו מלאו חלחלה וארכבותיה דא לדא נקשן, ולקח משם כל עדיי מלבושי מלכות אשר לבש בהם המלך ביום ראשית ממלכתו ושאר תכסיסי מלוכה כאשר ציוה לו המלך ויצא משם מבוהל.
ויבא אל ארוות הסוסים אשר למלך ויקח משם סוס המלך העומד בראש השורה וקשרו בקשריו וחגר חגורותיו ואחז ברסנו והלך ועמד על מרדכי הצדיק ויען ויאמר לו, קום מרדכי הצדיק בן אברהם יצחק ויעקב, השק ואפר שלך קדמו לעשרת אלפים ככרי כסף שאמרתי להביא אל גנזי המלך ולא קיבל ממני כי אתם אהובי ה' ובכל עת ובכל עונה אשר אתם מעתירים אליו הוא עונה אתכם ומציל אתכם מכף כל אויביכם, ועתה קום לך מרדכי הצדיק מן השק ואפר ולבוש לבוש מלכות ורכב צלח על סוס אשר רכב בו המלך, ויפג לבו כי לא האמין אותו וחשב כי להורגו הוא בא, ויען ויאמר לו כתר לי זעיר 47 ואוכל לחם לענה ורוש ואשתה מי המרים ואחר כך תוציאני ותהרגני.
כג. ויאמר המן קום לך מרדכי הצדיק בן זרע ישרים ותמימים כל ימיכם נסים ונפלאות נעשה לכם, העץ אשר תכנתי לך לרעתי תכנתי אותה, עתה קום לך ולבוש לבוש מלכות ורכוב במרכבת המלך ודבר המלך אל תבטל, השיבו מרדכי ואמר לו אני נגש ונענה זה שלשה ימים לילה ויום לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי וברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן ואפס כח בי לרכוב על סוס המלך.
כד. ויהי כשמוע המן כן נכנס לבית גנזי המלך והוציא כל מיני בשמים ושמנים טובים וימשח אותו וירחצהו וילבשהו לבושי המלכות ויקשטהו בכל קישוטי המלכות והאכילו מן הסעודה אשר שלחה אסתר המלכה לו.
וגם מבית המלך שלחו לו עשרים ושבעה אלף בחורים וכוסות של זהב מימינם ומשמאלם צלוחיות של זהב והיו מכריזים והולכים לפני מרדכי ואומרים ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, וכשראו בית ישראל כך הלכו גם המה מימינו של מרדכי ומשמאלו ועונין ואומרים ככה יעשה לאיש אשר המלך מלכו של עולם בורא שמים וארץ חפץ ביקרו.
והלכה אסתר לראות את מרדכי ותראהו לבוש בלבוש מלכות וכתר מלכות בראשו ורכוב על סוס המלך נתנה הודאות לאלהי השמים על הנס והפלא ותאמר, עליך מרדכי נאמר מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, ואף מרדכי נתן לו את השבח ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי הפכת מספדי וכו', והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש שנצטרע מהצער כמו שנאמר בעזיהו וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'.
כה. ואמרו חכמים 48 כי נקיט ואזיל בשבילא דמתא חזיתיה ברתיה דהוה קיימא באיגרא סברא דהאי דרכיב אבוה הוא והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלא עציצא דבית הכסא ושדיא ליה ארישיה דלי עיניה וחזייה כיון דחזת דאבוה הוא נפלה מאגרא ומתה והיינו דכתיב והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש מדבר שאירעו.
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו, וישלח ויבא את אוהביו אין כתיב כאן כי חכמים אלו לא נקראו בעת הזאת רק שהם בראותם הרעה הבאה אליו אשר המלך השפילו והרים ונשא אויבו, כולם נקבצו ובאו אל ביתו לנוד לו ולהצר בצרתו ולנחמו מאבל בתו וכולם הסכימו בדעתם לאמר מענה רע, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו, וכשיעצנו לו לצלבו לא היינו סוברים שהוא מן המיחדים להקדוש ברוך הוא אבל עכשיו שהוא מזרע היהודים מאותם שנפלו לכבשן האש ונצולו ומאותם שנפלו לגוב אריות לא תוכל לו, ועודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן בבהלה עד לא רחץ יפה מטנופו.
כו. ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה, ויאמר המלך לאסתר מה שאלתך אסתר המלכה וינתן לך, ותען אסתר ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי וכו', ויאמר המלך מי הוא זה ואי זה הוא וכו' ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה, צר לעליונים ואויב לתחתונים.
ואותה שעה קצף המלך מאד וחמתו בערה בו וקם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן וישא עיניו וירא והנה עשרה מלאכים דומים לעשרת בני המן קוצצין בנטיעות, אמר להם למה תעשו כה, אמרו לו כך ציוה לנו אבינו, ויבא הביתה והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מדברא ווי מדביתא.
כז. באותה שעה בא אליהו זכרונו לברכה ונדמה לחרבונה ואמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו אשר דיבר טוב על המלך, ולא רעה זו בלבד עשה לך אלא גם הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה וזה לך האות שמיד שהודיע מרדכי הדבר מיד ביקש רעתו והכין לו צלוב והנה הוא בביתו של המן, מיד אמר המלך תלוהו עליו.
כח. ויאמר המלך למרדכי קום לך וקח את המן השונא הרע צורר היהודים ותלהו על העץ אשר הכין לו ודון אותו בדינים קשים ורעים ועשה בו נקמות כטוב בעיניך, באותה שעה יצא מרדכי מלפני המלך ולקח את המן משער בית המלך, ענה מרדכי וכן אמר לו, בא עמי המן אויבי ושונאי וצורר היהודים ואתלה אותך כשם שתולין לבני אדם בזויים והדיוטות אשר הכינות אליך.
כט. ענה המן הרשע ואמר למרדכי הצדיק בבקשה ממך מרדכי הצדיק אל תתלני כשם שתולין לריקים ובזויים כי גבורים אנשי שם לא היו ספונים וחשובים לפני ושרי המדינות היו משועבדים אלי, מרעיש ממלכות הייתי, באמרי פי וברוח שפתי מבהיל הייתי את כל המדינות ואני המן משנה למלך היה שמי והייתי נקרא אב למלך, ירא אנכי ממך לא תעשה עמי כמו שחשבתי לעשות לך, חוס וחמול על כבודי ואל תהרגני ותחבלני כאגג זקני, אתה מרדכי הצדיק עשה עם עבדך כחסדך ואל תזכור לי שנאת אגג וקנאת עמלק ולא תהיה לך איבה בלבבך ולא תקום ולא תטור כמו שנקם ונטר עשו אבי.
נסים גדולים נעשו לך כמו שנעשו לאבותיך כשעברו הים ביבשה, אוי לי כי עיני חשיכים מלראות פניך ואין לי פה להשיב אליך ולא מצח להרים ראש על אשר יעצתי עליך עצה מן אהוביי ומן זרש אשתי, בבקשה ממך חוס וחמול על נפשי אדוני מרדכי ואל תמחה שמי מהרה כעמלק אבי ושיבתי וזקנתי על העץ לא תתלה, הרגני נא הרוג כטוב בעיניך וראשי הסר בחרב המלך כי בה נהרגים כל שרי המדינות, והיה המן הולך ובוכה ולא הטה מרדכי אזן אליו, וירם המן קול ביללה וצעקה גדולה ומרה.
ל. ויען מרדכי הצדיק ויתן את קולו קול עוז וחדוה ויאמר, ברוך ה' האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי אף מקמי תרוממני, ויאסור אותו בחבל ויתלהו על העץ אשר הכין לו ויאמר כן יאבדו כל אויביך ה' וכו', כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און.
מעשה העץ שהכין המן ותלייתו עליו ממדרש רבה
לא. ואמרו במדרש אגדה 49 שקרא הקדוש ברוך הוא לעצים אמר מי ראוי מכם שיתלה המן עליו, תאנה אמרה ממני היו מביאים בכורים ונמשלו בי ישראל שנאמר כבכורה בתאנה, גפן אמר גפן ממצרים, רמון כפלח הרמון, אגוז אל גינת אגוז, אתרוג וכל ארבעה מינים ולקחתם לכם וגו', תפוח כתפוח בעצי היער, ארז כארז בלבנון ישגה, באותה שעה קפץ קוץ לפני הקדוש ברוך הוא אמר רבונו של עולם כל מה שבראת בעולמך לכבודך בראת ואלו כולם מצאו להם זכות שלא לחנם נבראו ואני למה אני בעולמך אלא יתלה קוצץ בן קוצץ על הקוץ יבא מין אצל מינו, מיד קבל ממנו הקדוש ברוך הוא ותלאוהו עליו ובניו עמו.
לב. באותה שעה קרא אותו רשע לפח"גזר הנגר ולבעל גזר ואמר להם בחרו לי עץ גבוה חמשים אמה כדי שיראה בכל המדינה, אמר לו היכן נמצא עץ של חמשים אמה אלא בבירה שלך, מיד עמד והחריב אכסדרה שלו ונטלו קוץ מונד משם והביאוהו, ומפני מה חמשים אמה כדי שיתלה הוא ועשרת בניו עליו, בא וראה היכן היו צלובים בו, תן לכל אחד ואחד שלש אמות וזרת הרי לעשרת בניו ל"ח אמות ושלש וזרת להמן עצמו ובין נבלה ונבלה זרת ואצבע הרי מ"ג אמות וזרת ושלש אמות שנטעם תחת הארץ ושתי אמות וזרת שהניחו מן הארץ בעד הנבלה שלא יבא הכלב וחיה ויאכל מהם הרי מ"ט אמות, ואמה אחת הניחו על ראשו של המן שלא יבא העוף ויאכל ממנו הרי חמשים אמה.
וכיון שהחריב אכסדרה שלו ונטל את הקוץ מדד נפשו עליו, השיב לו גבריאל ואמר נאה לך העץ מוכן לך העץ מששת ימי בראשית, ברוך הנוקם את נקמתנו ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו ברוך האל המושיע.
חיבה יתירה נודעה לישראל בניסי ימי הפורים
לג. הנה ברור לפנינו כשמש בגבורתו גבורת הנס הזה סעיפותיו פארותיו וענפיו וגם שרשיו, ומי האיש אשר ישמע כזאת ולא יתן לבו להכיר את מעשה ה' כי נורא הוא ועל כל הטובה אשר עשה אלהים לנו נס ופלא מיום הוסדה ועד עתה מדור דור, הנה יוסיף להפליא הפלא ופלא הנס המפורסם הזה של מעלת המן אשר חשב על היהודים להומם עד תומם מבלי השאיר להם שורש וענף, ולא די שלא נעשה עצתו והשם ברוב רחמיו וחסדיו הצילנו מידו ומילט את העיר בחכמתו אלא גם הציל את הנרדפים בנפשו של רודף ובמדה שחשב למדוד בה נמדד ותלו אותו על העץ, ובלי ספק בזה נודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.
טעם שקבעו משתה ושמחה לנס פורים יתר משאר נסים
לד. ומה גם בהיות התשועה בימים האלה ובזמן הזה שכפי הוראות המערכה ומשפטי הכוכבים יחייבו השפלה ואיבוד אל כללות האומה הישראלית כמו שביארנו למעלה, ונהפוך הוא שבאו הטובות בשופע ונהפך האבל לגיל שזה מהפלא לשדד המערכה ולבטל כח המזלות כי יחתו הגוים מהמה, אשר על כן ראו מרדכי ובית דינו לקבוע חק וזכרון לנס הזה לעשות אותם ימי משתה ושמחה יותר מנס חנוכה ומכל שאר הנסים ולקובעו לדורות שזה הנס יש לו יתר שאת מכל שאר הנסים שנעשו לנו ולאבותינו שהיה נס בתוך נס כמו שנתבאר.
חסד ה' בימי מרדכי שלא הביט און ביעקב
לה. ונוסף גם הוא בהיות ישראל בעת ההיא רחוקים מיראת ה' ועבודתו ונטו מדרך הישר ובפרט שנהנו מסעודתו של אותו רשע ולא היה בהם זכות להנצל, והאל ברחמיו פניו לעמו נשא עם היותו שונא את המטים עקלקלותם והעוזבים ארחות יושר, חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו ובאהבתו ובחמלתו הוא גאלם.
נס פורים גדול מחנוכה שלא היה להן זכות א"י וביהמ"ק
לו. וכל שכן בהיותם בארץ אויביהם בארץ לא להם שאין להם זכות הארץ כמו שהיה בנס חנוכה בימי היוונים שהיה בתוך ירושלים ובית המקדש קיים וזכות הארץ ובית המקדש הועיל לעזרה בצרתם, לא כן בנס הזה כי אפס עצור ועזוב ואין סומך ואין עוזר ותושע לו זרועו וצדקתו יתברך היא סמכתהו.
תוקפו של נס בחזרת הדת על תילה
לז. יתר מכן הנה היה הנס הזה נוגע לנפש כי לא עלינו מלחמותיו אלא על ה' כי לרוב הדביקות לאומה קדושה עם אלהיה יעץ המן הרע לעשות מלחמה להפריד אלוף וביטל מהם את התורה ויום טוב ושבת ומילה ותפילין, ונהפוך היה אשר ניתן הדת להנקם ממנו ולהוסיף בדבקותנו עם בוראינו וקיימנו מה שקיבלנו כבר תורה ומצוות באונס לעשותן ברצון טוב ובנפש חפיצה, וקיימנו מצוה מרמ"ח מצוות עשה להשחית בזרע עמלק וגם קביעות יום הפורים והמצוות הכלולות בו, ונמצא שבמקום הריחוק המה בעצמם סיבבו הקירוב.
התבוננות בחלקי הנס
לח. ואשר יתבונן המשכיל בנס הזה יראה חלקים רבים אשר מחמת כל אחד מהם יעלה הנס לחשיבות גדול וכל שכן בהצרף כולם כאחד, ראשונה הגאולה והתשועה וההצלה היותה ממות לחיים ולא די הרחקת הנזק כי אם גם נכלל בה הקרבת התועלת לעלות במעלה בין העמים ולהנקם מאויביהם ולעשות בהם כרצונם ואין מעכב בידם, ואף על פי שהיתה ההריגה בשונאיהם שלא ברשות כמעט כמו שכתבו כת הקודמין ז"ל.
לט. השני בהצרף לזה מעלת גדולת הצורר המבקש מהמלך על זאת, וביודעינו איך עלה לגדולה רמה ונשאה שלא כדרך טבע באופן שהיה יכולת בידו לעשות כרצונו ובלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל מלכות אחשורוש, אשר בלי ספק יאמר באמת על ישראל כי נפל בידי לא יוכל קום ובא עד קצו ואין עוזר לו, וכיון שכן היות ההצלה מיד איש צר ואויב כזה הרי יש מדריגה שניה לנס להעלות בחוזק ותוקף רב.
מ. החלק השלישי ענין הגואלים מרדכי ואסתר צדיק וצדק, ואיך מאשפות הורמו אביונים לעלות לגדולה ומלכות ובסיבות זרות אשר לא כדת אשר גם זה מורה היותו הוא יתברך מסבב את הגאולה הזאת על צד הפלא וקודם מכה ציץ רפואה פרח, אם בלקיחת אסתר להיות נישאת לערל וטמא ואם בענין בגתן ותרש, וברוך המפליא לעשות למעלה מכל אלה הקדמת תוקפו של אחשורוש ואיך היה שולט בכיפה באופן שלא היה מקום לעם ישראל להיות להם פליטה ושארית כלל.
מא. ועוד מהחלוקה הזאת מתבארת הסיבה הראשונה להצלת ישראל והיא הריגת ושתי בת מלך שהיתה גדולה במעלה יותר מאחשורוש כאשר חכמים הגידו, 50 וגם כן היות גזרתם שלא כדרך השכל והסברא וחק המוסר על אשר לא עשתה את מאמר בעלה בשאלת זרה מחק הכבוד והדרך ארץ, אשר כל זה מורה באצבע אשר האל יתברך אשר הוא נורא תהלות עושה פלא הכה אותם בסנורים ובתמהון לבב לקיים את מחשבתו שתמלוך אסתר להצלת ישראל.
ביאור הפלוגתא מהיכן צריך לקרות המגילה
מב. אשר במדריגות הללו איפליגו תנאים, 51 ר' מאיר אמר צריך לקרות את כולה ור' יהודה אומר מאיש יהודי רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה ור' שמעון בר יוחאי אומר מבלילה ההוא, והכוונה במחלוקת הזה דר' שמעון סבר דסגי לן במה שנקרא ונפרסם תוקף הנס עצמו ואיך נצולו ממות לחיים ונהפכו אל הרודפים לעשות בהם כרצונם אשר זה מתברר היטב מבלילה ההוא ואין צריך לפרסם את כל הקודם.
אך רבי יוסי סבר דלא סגי בהאי אלא צריך גם כן לצרף לזה תוקפו של המן וגדולתו ומעלתו עד שהמלך אחרי דברו לא ישנה, אשר עם זה יתגדל יותר הנס ולזה אמר שצריך לקרות מאחר הדברים, ור' יהודה סבר דצריך לפרסם גם כן תוקף הגואלים ואיך עלו לגדולה אשר מזה יתברר סיבות הגאולה היותם גם כן על דרך הפלא והנס ולכן צריך לקרות מאיש יהודי.
מג. ור' מאיר סבר דלא סגי בפרסום הסיבות הקרובות אלא הרחוקות והראשונות אשר הם סיבות לסיבות הגאולה צריך לפרסם אותם אשר הם גם כן היו מעשה נסים כאמור וכדי שיתגדל הנס לאין תכלית בפרסום כל חלקיו ולכן הצריך לקרות את כולה.
עיקר הישועה היתה מהקטרוג הנעשה בשמים
מד. ואיפסיקא הלכתא כר' מאיר שצריך לקרות את כולה להודיע לבני אדם טעם קביעותם לדורות ולעשות אותם ימי משתה ושמחה מה שלא עשו כן בחנוכה ושאר נסים, כי בקוראם את כולה יתפרסם הנס בחלקים ופרטים שלשים גם רבעים כאמור, ובכל חלק וחלק ימצאו גם כן המשכילים בפשיטותה פרטי פרטים.
וכל שכן בפנותם בתעלומתה אשר הצרה ההיא כאן למטה בארץ היה כאין בערך הצרה הנעשית בשמים ממעל בקטרוג ס"מ שרו של המן הרשע עד עלות חרון אף ה' עד להשחית כל זכר ישראל כמאמר הכתוב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מה שנעשה למעלה ועל כן חרד את כל החרדה ההיא כי לצוררים אשר פה למטה בארץ לא פחד כי מהבל ימעטו, אך לא פנה אפס אל הצר הצורר למעלה אשר הוא הצר באמת וממנו נתהוה לעומתו המן הרשע כי משורש נחש יצא צפע.
ובאהבתו ובחמלתו יתברך לישראל עם סגולתו פנה אל תפלת מרדכי ואסתר וצומם ותעניתם ויפן אליהם ברחמים גדולים ושב וקרע רוע גזר דינם ויגרש מפניו אויב ויאמר השמד, ואם אל סודו ידרוש ישוב להפלא הפלא ופלא במעשה תוקפו וגבורתו של נס זה כאשר נתבאר בפרק ג' ויתבאר עוד בס"ד.
תועלת סיפור הניסים למען ילמדו ליראה את ה'
מה. ואתה אהובי קורא נעים עוז תתאזר לספר בספור הנס ועזוזו לפני אנשי ביתך למען ישמעו וייראו את ה' אלהינו יראת הרוממות ומתוך סיפור הנס כהיום הזה תמשוך בחכמה מוסר השכל לאמר, נירא נא את ה' אלהינו כי איככה נוכל וראינו באבדן נפשותנו לעבור את פי ה' אלהינו ולהיות כפויי טובה אחר כי הוא הטיב לנו והוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו, כי לא אחד בלבד עמד עלינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, ואיככה נשלם רעה תחת טובה חס ושלום לעבור את פי ה' גואלנו וגואל אבותינו צורינו צור ישועתנו פודנו ומצילנו, וגם אם כל מעשינו עתה כמעשיהם אז בימי המן הרשע כפשע ביננו ובין המות ומדוע לא נשוב ממעלינו ומאשמתינו לבל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם.
וכן כזאת וכזאת יוסיף אליהם להחריד אל לבם ומורא יעלו על ראשם, אשר זהו עיקר הטעם בענין ספורי הניסים אשר חייבונו חכמים לספר אשר מתוכם ילמדו ליראה ולאהבה את שם המלך הגדול הגבור והנורא קדוש הוא.
טעם שנשים חייבות במקרא מגילה ואופן יציאתן י"ח
מו. ואף הנשים חייבות במקרא מגילה שאף על פי שהוא מצוה שהזמן גרמא מכל מקום אחר שאף הן היו באותו הנס תקנו חכמים שיהיו חייבות, ואם לא באו לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת ישוב שנית כל איש בביתו לחזור ולשנותה להן בברכה אם יודעות לברך, ואם לאו יאמרו הן עיקר הברכה בשם ומלכות ואחריהן מלה במלה יאמר האיש עמהן שאר הברכה.
מז. ואף אם יודעות הן לקרותה מצוה מן המובחר להן לשמוע מקרא מגילה מפי האנשים, וכן אמרו במדרש הנעלם רות, אמר ר' אבא נשים חייבות במקרא מגילה אבל הן אינן קוראות מגילה אבל חייבות לשמוע המגילה מפי המברך עכ"ל.
עיקר מצות המגילה לקרותה בלשון הקדש
מח. והנה בענין סיפור יציאת מצרים כתבו הפוסקים שמצוה לומר ההגדה כל איש בביתו בלעז להבינם פרסום הנס על אודות שדעתן של נשים קלה וקרובות להכחיש בדבר ולבלתי האמין בנס כמו שבא במקומו.
אכן בענין קריאת המגילה כתבו הר"ן והריב"ש ז"ל שיש למחות ביד הקורא לנשים המגילה בלשון לעז אף על פי שכתובה בלשון לעז, ואפילו במקומות שקורין אותה בי"ד וט"ו מפני הספק לא יקרא אותה אלא בלשון הקדש שעיקר מצות קריאתה הוא בכך אף על פי שאין מבינים אותו לא הקורא ולא השומע, ואם כן איפה איככה יוכלון הכר מעשה תוקפו של נס וגבורתו הנשים והקטנים והקטנות להכניס מוראת שמים בלבם אחר שבקריאת המגילה קול דברים הן שומעין ובינת הדבר תסתתר מהן לא ידעו שכול.
תועלת הסיפור לבני ביתו מפרטי הנס בלשון שמבינים
מט. כי על כן חשבתי למשפט להביא בספר זה בימי הניסים כל מעשה המאורע כאשר הוא בתוספת דברי חכמים אשר דברו ברוח קדשם בלשון פשוט למען ירוץ כל הקורא בם לספר כל איש בביתו בימים ההם גדולת מעשה הנסים ולפרסמם לבני ביתו ולנשותיהם יותר מהם ואשרי האיש שככה לו, והוא סגולה נפלאה להיות הוא ובני ביתו חוסים בצל כנפיו יתברך ויהיו לנס כמו שבא במקומו.
מאמרי הזוהר ללמוד בסעודת ליל פורים
נ. ובסעודת אור לי"ד יהגה לפני ברכת המזון בתקונים דף מ"ט ע"ב (תקונים קושטא דף נ"ז ע"ב) בההוא זמנא דאתקשטת וכו' עד דמחאת למצראי חמישים מכות, ובתקונים (שבזוהר חדש בדפו"י דף ק' ע"ב ובנדמ"ח דף ק"כ ע"א עד ע"ב) קם סבא ונטל קירטא וכו' עד איהו נטיל נוקמא מן גס רוחא, ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת וכו'.
אזהרה לשוכחים על הנסים בברהמ"ז
נא. ושוב יברך את ברכתו בכוונה יתירה ויהא זכור לומר על הנסים בנעימה קדושה בברכת הארץ, כי אף כי לפי הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו, לא יעבור מלהזכירו ולתת לו יתברך את השבח וההודאה כי עושה אלה המה מהכופרים בטובתו של המקום ברוך הוא ולא יפנו אפס להצבות בטן ואת פועל ה' לא יביטו וה' הטוב יכפר.
דין זווג בליל פורים
נב. ושוב ישכב על מטתו וערבה שינתו, וכבר ביארנו בפרק ט' דשבת דלתלמיד חכם אין צד היתר לזווג בפורים כי עיקרו בעת הסעודה ושאר הזמן אינו עילוי לרחל יותר מזמן החול שלכן מותר במלאכה, וכל שכן שאר הימים שאין נופלים על פניהם בהם שאסורים בלי ספק.
ציונים והערות לפרק ד
47) עשה"כ באיוב פרק ל"ו פ"ב ופירושו המתן לי מעט. 48) מגילה דף ט"ז ע"א. 49) עי' אסתר רבה פרשה ט' אות ב'. 50) מגילה י"א ע"א. 51) מגילה דף י"ט ע"א.