חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ימי הפורים · פרק ג - קריאת המגילה - ליל פורים
חיוב ההודאה על הניסים והנפלאות
א. אחר עלות המנחה נכון להיות כל איש שש ושמח בישועת אלהינו להכיר ולידע את החסד שעשה אלהי אבותינו עמנו למלטנו מיד צר ויושיענו ממות לחיים ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ברוך האל המושיע.
ובהשים האיש הישראלי מגמת פניו הענין הזה רוח נכון יחדש בקרבו להכנס אהבת המקום ברוך הוא בלבו ולקבל תורתו ומצותיו הן כל חדש באהבה וברצון יתירה שלא להיות כפוי טובה על הטובות והחסדים שקבלנו ממנו יתברך, ולאהוב אותו כשם שהוא אוהב אותנו ולנצור פקודיו ועדותיו מאהבה ויראת הרוממות ולייחד השכינה כי כל ייחוד הוא סוד האהבה כנודע, והוא כמשל הבן האוהב את אמו ויזכור לאביו אהבת נעורים וכמו שנאמר ואשת נעורים כי תמאס וכו', ובכן תתעורר אהבת דודים כמו שהארכנו במקומות רבים.
מנהג לבישת בגדי יו"ט מבעוד יום פורים וטעמו
ב. וגם בשיתו לבבו את מעשה ה' כי נורא הוא ירחיב דעתו ונפשו צהלה ושמחה ויתחייב להראות בעצמו כאילו היה שם והיה נגאל ממות לחיים ממש, כי על כל אלה להורות מעשה תוקפו של נס יאותה לכל איש ישראל ללבוש מבעוד יום של י"ג מלבושים חמודים מיוחדים לכך כמו שאר יום טוב ככל הנמלט מתוך צרה וצוקה אשר תאזרהו שמחה ללבוש בגדי שמחה וששון, וכל שכן הנמלט ממות לחיים אשר ילבוש ששונים יתר גדול מאד.
ג. ונוסף גם הוא כי יאותה לנו לעשות זכר לנס שנאמר במעשה הנס ותל"בש אסתר מלכות, וגם במרדכי תחלת הנס היה ונתון הלבוש וכו' ובתשלום הנס ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ואין אנו עתה בביאור סוד הלבושים הללו הנאמרים בכתוב אשר סודם שגבו מאד, אלא אף לפי פשטן של דברים ממנו נקח שראוי ונכון להיות כל איש להתקדש עצמו מבעוד יום ללבוש בגדי ישע בששון ובשמחה וישים בלבו כי בצרה היו מכוסים בשקים כמאמר שק ואפר יוצע לרבים, ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר, והאל ברחמיו וחסדיו פנה אליהם ברחמים פיתח את שקם ויאזרם שמחה וילבישם בגדי ישע ומעיל צדקה יעטם.
שמחת הישועה למרדכי וישראל מתרגום רבתי
ד. ובתרגום רבתי דאחשורוש הפליג לספר בשבח הכבוד והתפארת אשר התעטה בו מרדכי הצדיק בעת הישועה ומצוה להשמיען לרבים לעורר השמחה של מצוה אל עדת ישראל, אמרו שם, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות שמח וטוב לב בכבוד גדול, והלבוש אשר לבש היה תכריך בוץ וארגמן מעשה עבות זהב טהור דאופיר וקבועין בו אבנים טובות ומרגליות, ולפנים מן התכריך לבוש מבגדי תרשיש הבאים מים המערב ולפנים ממנו כתונת של ארגמן מצויירים עליה כל צפור כנף ועוף השמים והיו דמי שיוויה עשרים כיכרי כסף.
ואזור אזור במתניו שקבועות בו לאורכו אבני שוהם ואבני מלואים, והמנעלים שעל רגליו משובצים זהב ואבנים טובות נופך ספיר ויהלום וחרב מדאה חגורה על יריכו וברק חרבו כעין נחושת קלל ומצוייר בה ירושלים עיר הקדש ועל יד החרב מצוייר העיר שושן, ומצנפת מדאה צנופה בראשו מצויירת בכל מיני צבעונים שבעולם ולמעלה ממנו עטרת זהב גדולה ממוקדה, ולמעלה ממנו תפילין להראות העמים והשרים אשר הוא מרדכי היהודי לקיים מקרא שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.
וחצר בית המלך עיטרוה לכבוד מרדכי בחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש וכל ישראל המה ונשיהם וטפם עטרותיהם בראשיהם ושמחים וטובי לב, והכהנים לקחו בידם חצוצרות ומכריזים ואומרים אשר לא יבא לדרוש את שלום מרדכי הצדיק ואת שלום כל היהודים הדמין יתעבד ובייתיה נוולי ישתוה.
עשרת בני המן ידיהם אסורות והולכים ומזמרים לפני מרדכי הצדיק ומודים ומשבחים למי שנתן ריוח והצלה ליהודים והשיב מחשבתם אל שונאיו להאבידם והיו אומרים, אבינו המן הרשע הטיפש בטח ברוב עושרו וכבודו ומרדכי הצדיק והעניו מחה את שמו ואת זכרו בשקו ותעניתו וצעקתו, ואסתר התמה הציצה מן החרכים וישא מרדכי הצדיק את עיניו וירא אותה ויאמר לה ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם, אף היא תשיב אמריה לו עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, ורבים מעמי הארץ היו שמחים על מפלת המן הרשע ומודים ומשבחים על כבוד תפארת גדולתו שהיה למרדכי הצדיק ע"כ.
אזהרה לקורין המגילה בבגדי חול
ה. וכל כלפי זה יאותה לכל עדת ישראל גם המה בכל דור ודור לעטר עצמם בכבוד והדר רב זכר לנס מבעוד יום כבחגים וכמועדים, וכל שכן וקל וחומר לבאים בסוד ה' היודעים ומכירים המאור הגדול המופלא המתגלה ומבריק ומבהיק עד להפליא ומרדכי יצא מלפני המלך כנודע אשר עתה תהל אורו מהעולם ועד עולם ומאיר בנשמות הטהורות בקריאת המגילה, ומי ימלל עוז גבורתה אשר לא נעשה כזאת בשום זמן אשר יסתכל בה האיש אשר תמונת ה' יביט ושרת לפני ה' בכבוד והדר ולא יגש לקרות המגילה בבגדים הצואים אשר עליו והלבש אותו מחלצות מבעוד יום טרם קריאת המגילה.
מנהג מהרח"ו לטבול לכבוד יום פורים
ו. וקבלתי ממורי ז"ל שמהרח"ו ז"ל היה נוהג לטבול גם כן מבעוד יום כמו ברגל, להכין עצמו לקבל עוז הארת יסוד אבא היוצא מלפני המלך וכן נהגתי עם כל החברים ה"י.
כוונה ותפלה ע"ד הסוד קודם הטבילה
ז. ובטבילה יאמר פסוק, לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מו"ר עוב"ר, ויכוין בסוד יסוד אבא כשבוקע ועובר לחוץ ליסוד רחל בעת הדורמיטא כנודע.
ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנה אנכי בא לטבול במקוה טהרה, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכשם שאני מטהר את גופי במ"י הנח"ל הזה כן ה' אלהי תטהר את נר"ן בנח"ל העליון הארת שם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ומספר שלושים וחמשה אותיות שם אדני במילוי מלואותו אשר עם כללותם יעלו נח"ל, ובהצרף השני כוללים ב"ן ואדנ"י אובילם אוליכם אל נח"לי מי"ם, ובמים אלו תדיח כתמי עונותי ותאציל עלי משפע הארה הגדולה דיסוד דאבא המאיר ברחל ובוקע ויוצא החוצה בקריאת המגילה והיו שלשה שמות הויה יַהוּוּהֵ יִהֻוִהֻ יִהִוִדִ, ויהי נועם ה' וכו'.
אזהרה לקורין המגילה בטומאת הגוף או בבגדי חול
ח. וטהור ידים יוסיף טהרה על טהרתו ולא יעבור מעשות כסדר הזה, וכל שכן אם קרה לו מקרה אשר לא טהור ולא טבל לקריו שלא יקרב ביום הזה עוד טומאתו בו לקרות את המגילה כי איה מקום מנוחת האדם המשתלשלת מלמעלה אחר אשר הוטמא וטמא טמא יקרא.
ט. ורע עלי המעשה את אשר הקלו רבים מבני ישראל בתקף חיסנה של הדרת היום הקדוש הזה נאדר בקד"ש לגשת לקרות את המגילה בבגדי החול אשר עליהם, ואף ביום עצמו עצמו מספר רבים אשר לא יחליפו שמלותיהם וכדאי בזיון להוד הדר היום לנהוג בו כחול וקרוב אני לומר שזה בכלל מבזה את המועדות, ולפיכך איש תבונות יישר ללכת בדרכי החסידים להטהר ולהחליף שמלותיו מבעוד יום כאשר כתבנו ובכן יגש לקרות את המגילה ממולח טהור קד"ש ושרת בשם ה'.
עיקר נס פורים היה בהיפוך המזלות
י. ואשר הוא חכם הרזים הדר הוא לו בהתקדש עליו היום להתבונן בקדושת היום בנגלה ובנסתר דמה טעם יש בו ומה ראו מרדכי ובית דינו לקראות הימים האלה פורים על שם הפור, כי כל דבר ראוי להקרא על שם המקרה העיקרי כמו פסח על שם שפסח וכן כל כיוצא בזה ומדוע קראו לפורים על שם הפור שהוא המקרה היותר קל בעבור השליך את הגורל והלא כמה דברים עיקריים היו שם שראוי להקרא שם היום על שם אותם הדברים.
יא. ובנגלה ובנסתר ימצא פתרונם במועצות ודעת, כי הלא כל הנסים לגבי קודשא בריך הוא מילתא זוטרתי היא ועם כל זאת ישובח יותר הנס הנעשה בהפך הטבע מאותו הנעשה כפי הטבע, וכאשר תסתכל בכל הנסים שהיו בענין הזה כולם היו בדרך טבע שיהרג המן על דבר אשר שנא אל מי שדיבר טוב על המלך וכן כל כיוצא בזה.
צירוף ההוי"ה בחדש אדר, וטעם שלא קבעו פורים בניסן
יב. ואולם הקף הימים י"ד וט"ו באדר שכפי הוראת ומשפטי הכוכבים ומזלו דגים המורים השפלה, ונוסף גם הוא כי י"ב צירופי הוי"ה חוזרים חלילה צירוף אחד בכל חדש, וצירוף ההוי"ה בחדש אדר היא הוי"ה מהופכת שהה' דינא קשיא קודמת אל הוא"ו והוא השם הרמוז בסופי תיבות וכל זה' איננו' שוה' לי' והמה ימי הרעה לישראל, ועם כל זאת ויהפוך ה' לנו הקללה לברכה והפכם מרעה לטובה, ובימים הרעים עצמן הפך הוא יתברך ההוי"ה מהופכת ועשאה כסדרה וצלבו את צולביהם, ובלי ספק בזה נודע יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.
יג. אשר מטעם זה גם כן קבעו שמחת פורים באדר אף כי היה ראוי להעשות בניסן שאז היתה מפלת המן כמאמר וישבות המן ממחרת הפסח ומה בכך אם היה מוכן להורגם באדר כיון שעיקרו של נס אירע בניסן, אם לא כי להיות הנס היותר נפלא בימים האלה לסיבת התהפכם מרעה לטובה על כן קבעו השמחה בהם.
טעם קריאת פורים על שם הגורל
יד. ולפיכך גם מטעם זה קראו לימים האלה פורים על שם הפור כיון שעל פי הגורל המערכה היתה שפלה והוא יתברך הפכה לטובה ראוי הוא שיקרא על שמו, והוא אומרו והימים האלה נזכרים ונעשים כי היות הימים האלה שתכונתם לרעה ונהפכו מיגון לשמחה הוא שנזכרים בקריאת שם פורים ונעשים בשמחה.
וגם בשם זה שם רמז גם כן מה הגיע אליהם כי אם על שם הפור היה להם לקרותו פור מאי פורים, אלא תרתי משמע פור הוא הגורל ופור לשון פור התפוררה שנפזרו עצמינו לפי שאול, וגם רמז לישנא בישא דהמן שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד והוא מאמר הכתוב פורים על שם הפור, ושמא תאמר פור מבעי ליה חזר ואמר על כן על כל דברי האגרת הזאת וכו' ומה הגיע אליהם, נמצא כי בשם פורים שם רמז כל מה שהגיע אליהם.
טו. וה"ר אברהם צהלון נר"ו היה אומר שטעם קריאת הימים האלו פורים על שם הפור הוא שאלמלא חס ושלום לא היה משליך את הגורל והיה מצוה שמיד באותו היום אשר יגיעו הכתבים חתומים הנה היהודים בידכם עשו בהם כטוב בעיניכם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו בלי חמלה וחנינה ומה' יצא הדבר להפיל פור הוא הגורל, ועל כן קראו לימים האלה פורים כי הוא על שם המקרה העיקרי ונס בתוך נס בנפול הגורל למרחוק עד י"ב חדש שהיה זמן רב לעשות השתדלות נמרץ, ולא כי אם חס ושלום יפול הגורל באותו החדש או אחר הן גוענו כולנו אבדנו.
טעם חילוק עיירות הפרזים מן המוקפין
טז. והטעם שחלקו הפרזים מן המוקפים הוא מפני שנעשה הנס בימים חלוקים דהיינו בשושן ושאר עיירות שאלו נחו בי"ד ואלו בט"ו, ומפני שנעשה הנס בחוץ לארץ ובזמן חורבנה של ארץ ישראל ראו מרדכי ובית דינו לעשות זכר לארץ ישראל גם כן בנס זה ולחלוק כבוד לארץ ישראל לחלק עיירות ארץ ישראל דמסתמא היו מוקפין בימי יהושע משאר עיירות, דהיינו שיהיו קורין בט"ו כמו בשושן שנעשה בה הנס יותר מהשאר עיירות שאינן מוקפין חומה, הנה אלה יתבונן בנגלה.
סוד גלות בבל והתעוררות המן
יז. ושוב ישוב ידו שנית להתבונן בסתר עליון אשר גם בו ישכיל טעם להקרא עצם היום הזה פורים כי הוא על שם המקרה העיקרי, והוא כי בגלות ישראל לבבל בעוצם אשמותינו נתמעטה רחל וירדה פלאים למטה בבריאה בסוד נקודה ולא נשארה שם בקטנותה שתספיק לה אור המוחין שבתוך ז"א היוצאים אליה וגדילים תעשה לה רק ירדה בסוד נקודה הצריכה בנין חדש על ידי כניסת המוחין בה ממש, ולפיכך כל אותם השבעים שנה של גלות בבל נפלה שינה על ז"א.
והוא סוד מאמר ישנ"ו עם אחד כי יצאו המוחין בלבוש נה"י של או"א ודרך ראש לאה נכנסו ברחל ומיתרון האור העודף מיסוד אבא באורך הזמן שנתעכב רחל באורו הגלוי הוציא אורה שורש מרדכי אשר מספר שמו ר"ב חס"ד סוד תיקונא שתיתאה דדיקנא דא"א העומד לעומת רמז היסוד השישי לקצוות ומשם גילוי ריבוי החסדים ברחל בעצם ימי הפורים ועליה יציץ נזרו, ומיסוד הדרת התבונה הסובב ליסוד אבא בתחלת מקום יציאתו מהגוף הוציא אורה שורש אסתר אשר מספר שמה שושנ"ה והוא מספר אדני במילואותו בחסרון היו"ד שהיא סוד נקודת עצמה העצמית המסתתרת והיא י' של אדני כנודע.
יח. וככלות השבעים שנה על ידי מעשיהם של צדיקים נתקנה רחל לבא לפני המלך להבנות מקדש המעוז והיו צריכין המוחין לצאת ממנה כדי להכנס בז"א להביאה לפניו, ושם היתה ההארה ההיא דיסוד אבא העודף מתבטלת לפי שהיה היסוד ההוא מתכסה כולו ביסוד ז"א שהוא זכר כמוהו, והמן הרשע ואשתו ואחוזת מריעיו שהיו מכשפים גדולים הכירו וידעו כל זה אפס שטעה בחשבון השבעים שנה וחשב שלא יש להם תקומה להגאל עוד כיון שלא נגאלו עדיין וישאר ז"א ישן כמו שהוא, ורחל עומדת מאחוריו ולא תתבטל לעולם ההארה ההיא, ועל כי הוא היה נין עמלק רבה המשטימה עם מרדכי איש ימיני שעשה שאול נקמה בו וחשב מחשבות לבטל הארה ההיא אף בעודה רחל עומדת מאחורי הז"א כדי להשחית את מרדכי ולכלות את ישראל אשר גם המה עשו נקמה בעמלק.
והוא כי המן היה משורש הנחש שפיתה לחוה והטיל בה זוהמה בהאכילה מאכל איסור של עץ הדעת עם אדם הראשון בעלה וגרם שעבדו ע"ז, וכאשר עשה כן היה חפץ לעשות עתה ועשה עצמו ע"ז שנקראת צ"ו כמספר המ"ן עם הכולל, ופיתה למרדכי לעובדו ולהשתחוות לו אחר שפיתה ויוכל לישראל שיאכלו מאכל איסור בסעודה של אחשורוש ובתוכו ישים אורבו כדי שיוכל הנחש הוא אחשורוש להטיל זוהמא באסתר כרצונו, ובעוצם אשמות אלה לבו הלך חשיכים להוסיף כח בגבורות היוצאות מיסוד אימא שמספרם פ"ר לסבב הארת יסוד אבא שדרכו להתפשט בז"א סוד הו' להכניעו ולבטלו, והוא סוד הפיל פו"ר הסובבים סוד הו' שבאמצעיתם, ולעומת כל גבורה הכלולה מעשר העולים למספר חמשים נתאמץ והכין לו עץ גבוה חמשים אמה לתלות מרדכי עליו בביטול הארה ההיא.
סוד מרדכי ואסתר וטעם שנקרא פורים
יט. אכן מרדכי הצדיק ידע את כל אשר נעשה במחשבתו הרעה ונשמר ממנו ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע שלא לאכול מאכל איסור ולא השתחוה לו שלא לעבוד ע"ז, ומיאן שאחשורוש יטיל זוהמה באסתר אלא ישבה בחיקו ומשמשת עמו באשר היתה אשתו, והסתירה ממנו כי השביע שידה אחת כדמותה שהיתה הולכת ובאה אצל אחשורוש לשמש עמו וה"ס מאמר בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני"ת, והוא היה החלק הרע שבאסתר שהפריד ממנה מרדכי כמו שאמרו בזוהר פרשת כי תצא, ואי תימא דאתייחד עמה אף על גב דהוו בביתא חדא חס ושלום אלא כגוונא דיוסף דאתמר ביה ותנח בגד"ו אצלה ולא לבושו אלא בגדו לישנא בוגדים בגדו והכא סתרא רברבא ובגין דא אסתר לישנא דסתרא אתה סתר לי שכינתא אסתירה לה מאחשורוש ע"כ.
כ. והוא הסוד אשר שאלו בגמרא פרק גיד הנשה, אסתר מן התורה מנין כלומר היכא רמיזא דשכינתא אסתירה לה וקאמר ואנכי הסתר אסתיר, כאילו אמר אסתר אסתיר מאחשורוש, ובכן בעזוז זכות הזה חמל הוא יתברך על מיטב צאן מרעיתו והפך ההוי"ה המהופכת השולטת באדר ועשאה כסדר, וריחם כרוב חסדיו על ידי אסתר המסתתרת בראש הבריאה ששורשה במלכות דיסוד דתבונה ששם שני שמות אהי"ה במילוי אלפין א' מימין וא' משמאל, אשר מספר ב' השמות במילואותם המה יעלו למספר פו"ר אשר פו"ר זה מעז הוציא מתק הפו"ר של גבורות שהוסיף המן ותופר מחשבתו בהתפשט הארת היסוד ההוא העודף מחמת קוצר איבריה דרחל עד עולם העשיה למלט את עדת ישראל מידו ומיד עשר בניו עשרה כתרין דמסאבותא כמו שאמרו בתקונים. 31
ונעשה להם נס שאף בבא רחל פנים בפנים ומתרפקת על דודה שהנה"י דאבא יוצאים ממנה לא נתבטלה ההארה ההיא של מרדכי הצדי"ק מור עובר, ונס זה מתגלה מידי שנה בשנה בימי הפורים בלבד, ועל קוטב זה סובב הולך כל מעשה המצוות הנעשות בעצם היום הזה כאשר יתבאר כל אחד במקומו בס"ד.
כא. ועל כן קראו לימים האלה פורי"ם לשון רבים כי שני פו"ר היו שם, אחד שהגביר הצר בנזק המלך ואחד של אסתר אשר שתה מר למתוק והפר את עצתו, והוא קריאת היום על שם המקרה העיקרי באמת שבו היו תלואים חייהם של עדת ישראל כאמור, ואם תבין סוד המעקה תשכיל גם כן סוד החילוק הבא לעיירות שאין מוקפין למוקפין כאשר ביארנו בארוכה בספר חמדה גנוזה דף ר"ץ ע"א.
תוספת המאורות בבתי כנסיות ביום הפורים
כב. ואחרי התבוננו בקדושת היום תהיינה רגליו קלות כאילות לבא לבית הכנסת להתפלל ערבית אשר הוא מקום נורא וקדוש להשתלשל שם המאור הגדול רב השלו"ם אשר חמק עבר מלפני המלך בלבוש מלכות, והיה מידי עוברו יסור שמה בבתי כנסיות ובתי מדרשות לפרשז מאור חביון עוזו על עם הקדש ואשר הלך חשיכים אין נוגה לו מאור המופלא ההוא.
מצות קריאת המגילה ברוב עם
כג. ולפיכך יאותה לאישי ישראל להיות זריזים ונשכרים להתחבר עם הצבור בבית הכנסת ברוב עם הדרת מלך שלא לאבד טובה הרבה, ואף גם דאיכא פרסומי ניסא טובא.
וכתב הר"ן ז"ל עלה דההיא דאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד וזה לשונו, ואם תאמר והא דרשינן מדכתיב משפחה ומשפחה להביא משפחות כהונה שמבטלים מעבודתן וכו' ומכאן סמכו של בית רבי וכו' ולרב אמאי והא איהו קאמר דבזמנה קורין אותה ביחיד לכתחילה, יש לומר דאפילו רב מודה דמצוה מן המובחר לקרותה עם הצבור משום פרסומי ניסא, ולפיכך בשעה שהצבור קורין מבטלין עבודה ותלמוד תורה ובאין לשמוע עם הצבור ואף על פי שיש בבית המדרש אפילו מאה כשל בית רבי משום דברוב עם הדרת מלך וכו' ע"כ, וכן על דרך זה הם דברי המרדכי שאפילו יש שם עשרה מצוה מן המובחר לקרותה ברוב עם ע"כ, וכן ראוי לנהוג.
מנהג הבאת קטנים למקרא מגילה וסודו
כד. וטוב להביא קטנים וקטנות לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה, וענין זה למדנו מר' אלעזר בן עזריה שדרש 32 טף למה באים כדי לתת שכר למביאיהן.
כה. וסוד הדבר אשכילך כי הנה נאמר ונער קטן נוהג בם ואשר חכמים הגידו תינוק יונק משדי אמו, ולפיכך כל בחינותיו המה יקראו טף על שמו והואיל דלאו בני לימוד המה ואין יכולין לבא מעצמן למה באים, והכוונה כי אמרו בזוהר פרשת קרח דף קע"ו ז"ל, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ורזא דא כל אינון כתרין עילאין דשמא קדישא אתאחיד בהו כלהו זמינין מאתר דאקרי קדוש הדא הוא דכתיב מקראי קדש ואימתי בזמנא דמועד זמין בעלמא וכו' הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו וכו' וכגוונא דחילהא קיימין לעילא הכי נמי קיימין ממנן דעמא דלהון לתתא וכו' ע"כ.
צא ולמד מזה כי קדש תתאה זמינת לכל חילהא בזמן שהוא יום טוב ומעלה אותם למעלה זולת ממנן דעמא אשר לא יעלו, וממנו נקח לזמן חול המועד כי פשוט הוא שאין עולים למעלה, ואשר להיות מצות הקהל בחג בחול המועד והוא שנת השמיטה כי אז אין עולין מדות אלו למעלה, והוא אשר היטב לשאול ר"א למה ציוה ה' להביא הטף הואיל כי אין הדוגמא שלהם למעלה שהם אותם המדות אשר אינם עולות אלא לתת שכר למביאיהם אשר מרוב השפע הנשפע עליהם הם משפיעים על אותם המדות למטה.
עיקר הישועה באה מהתינוקות שקיבץ מרדכי
כו. וכן נמי באור לי"ד טוב להביא אותם כי בתוספת מאור העליון יומשך גם עליהם בשמים ממעל ועליהם מלמטה, ואף גם כי הם היו באותו הנס כנשים כמאמר הכתוב להשמיד להרוג וכו' טף ונשים ביום אחד, ועיקר הנס נעשה על ידם כמו שאמרו במדרש רבות 33 שבאותה צרה היו עם מרדכי עשרים ושנים אלף תינוקות כנגד כ"ב אותיות שבתורה לעסוק בתורה מכוסים בשקים ובתענית כי ידע מרדכי שאין עמלק נופל כי אם בהתחזק ישראל בעסק התורה הפך רפיון שברפידים, ועל ידי התינוקות הבל שאין בו חטא שקיבץ גבר ישראל ויפול עמלק, יען כי אין בידם לא עון נהנו מסעודתו של אותו רשע שהם קטנים, ועוד שאין דרך להוליכם למשתה ואין ספק שלא הוליכום שם שלא לערבב השמחה, וגם היו נקיים מהשתחוות לצלם 34 דלאו בני עונשים המה והוא מאמר הכתוב אם לא יסחבום צעירי הצאן שהם הקטנים שבישראל הם הם היו המנצחים, ולזה נתקבץ מרדכי בקבוץ הקטנים וזאת היתה העצה הנכונה שעמדה לו ולכל ישראל ותעל שועתם אל האלהים ונענו.
מנהג לשמח הקטנים במעות ומיני מתיקה וטעמו
כז. ומנהגם של ישראל תורה היא שנהגו להלבישם מחלצות ולתת להם מעות פורים ומיני מתיקה כי עיקר השמחה תלויה בהם כי הם היו סיבת התשועה בתורתם ותעניתם ונאקתם כאמור, ולפיכך לא יעבור כל איש ישראל מלהביא לבניו ולבנותיו לשמוע מקרא מגילה.
אזהרה שלא להביא לביכנ"ס תנוקות כ"א טף הגדול
כח. אכן לא אמרו כל השיעורין הללו אפס לטף הגדול קצת לא לקטנים ביותר אשר חוששני להם מחטאת למביאיהם כי הם באים לחלל קדושת בית המעוז ולשחוק בו כברחובות קריה ויקומו לצחק ותבקע הארץ לקולם, והצבור מפסידים כוונת התפלה וקריאת המגילה ולא יקוו המביאיהם שכר כי אם ידאגו מן הפורענות, אך הטף הגדול קצת יביאנו לבית הכנסת ולא יניחנו לזוז ממקומו וילמדהו ויזרזהו לשמוע קול קריאת המגילה ולשבת שמה באימה וביראה, ובכן הנה שכרו איתו מעם ה' אלהי ישראל, ומאותה ההארה המאירה בראשי עם הקדש ישפיע גם לבניהם איתם יחדיו יהיו תמים אבות על בנים.
טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל פורים
כט. ותפילת ערבית מצוה לאחר אותה מפני מקרא מגילה דבעינן לילה ממש כדילפינן מקרא דלילה ולא דומיה לי, 35 ואף כי ביתר הימים זמן תפלת ערבית מששקעה החמה עד שתחשך כמו שאמרו בזוהר חדש כי מאז ואילך ננעלות דלתות שמים מעבור תפלה כמו שביארנו בכמה מקומות, הנה אור לארבעה עשר אישתני למעליותא בתוספת אור העליון המתגלה ועובר הארתו עד סוף כל העולמות ודלתות שמים פתח ולילה כיום יאיר, ולא יחוש אם מאחרין מהתפלל ערבית כי שהייתם זו היא הללם ושבחם.
ראוי להרבות נרות בבכנ"ס בליל פורים ולהתפלל ערבית בשמחה
ל. ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות נרות בבית הכנסת ואורים גדולים רמז להארה גדולה הנזכרת אשר הולך ואור למעלה והאר"ץ האירה מכבודו אשר או"ר לו בציו"ן, והמה יהיו במורידי אור מהעולם ועד העולם בסוד על כן באורים כבדו ה' וסימניך ליהודים היתה אורה ושמחה.
לא. ועל כן ראוי שתאמר תפלת ערבית זו בשמחה רבה ובנעימה קדושה כמו בחגים ובמועדים להודות להלל לשבח את הו"ד שמו יתברך על כל אשר גמלנו לאבותינו ולנו כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו.
ביאור ברכת אמת ואמונה וחיוב ההודאה שבה
לב. וגם אשר יסתכל וישית לבב כל איש ישראל אשר יש בעניינה מהללי הנסים אשר הפליא הוא יתברך לעשות איתנו ויפרקנו מצרינו כמו שבא בשבח אמת ואמונה הפודינו מיד מלכים, ובאו בשבח זה ששה לשונות, הפודינו, הגואלנו, האל הנפרע, המשלם, השם נפשנו, המדריכנו, לעומת ששה מישראל שנלחמו בעמלק, הראשון על ידי יהושע, והשני על ידי אהוד בן גרא שהרג את עגלון מלך מואב והיו עמו עמלק שנאמר ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וכו' ויקם ה' להם מושיע את אהוד, והשלישי על ידי גדעון שנאמר וכל שרי מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, והרביעי על ידי שאול שנלחם בעמלק, והחמישי על ידי דוד המלך עליו השלום בצקלג, והשישי לעומת מרדכי ואסתר שנאמר בו ואתה על במותימו תדרוך וירם קרננו על כל שונאינו הוא קרן המלכות אסתר התמה.
ואחר אלו הששה הוא המלחמה לה' בעמלק אשר יעשה ה' בעצמו ועל כן אנו סומכין אל ששה אלה האל העושה לנו נקמה וכו' המכה בעברתו כל בכורי מצרים וכו' שנאמר אני ה' אני ולא מלאך וכו', ואנו מסיימים כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו כי כאשר פדה ה' את יעקב אז הוא ואין זולתו, כן וגאלו מיד חזק ממנו במלחמת עמלק אשר השר שלו ס"מ הוא מתחזק ממנו ומעונותינו והוא ברחמיו יפילהו ארצה אל נוקבא דתהומא רבא, ומסיים ברוך אתה ה' גאל ישראל כי באהבתו ובחמלתו הוא גאלם לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.
תועלת ההודאה בימי הניסים
לג. וראוי לאנשי הלבב לשית כל מעיינם לאשר יבטאו בשפתים בלשונות הללו כי הכל בעתו מתברך כי בא מועד הכנעת שרו של עמלק בסוד והמן נפל בתוספת ו' כנרמז למעלה, ויכוין להודות ולהלל לשמו על כל אלה הנסים אשר נעשו על ידי ששה שרי צבאות ישראל אלה כאשר יהיה הדין למי שנעשו לו נסים הרבה שבהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות כדמשמע מעובדא דמר בריה דרבינא, 36 והוא תועלת עצום לעורר את הרחמים למעלה ויאמר הוא יתברך אשרי למלך שמקלסים אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו בין אומות העולם כמו שבא בארוכה בענין סיפור יציאת מצרים בחלק השני בס"ד.
לומר על הניסים בכוונה, ורמז מספר אותיותיו
לד. וכן יזכור ולא ישכח מלהזכיר על הנסים בהודאה ובעוז וחדוה ישבח לאדון הכל אשר הפליא חסדו עמנו, וידקדק היטב בנוסחו אשר יש בנוסח זה מעל הנסים עד בזמ"ן הזה מספר אותיות פ"ה והכולל פ"ו מספר אלה"ים שעשה עמהם דין ונוקם על עלילותם, ויתן אל לבו להיות פיו ולבו שוין בשבח ההודאה אשר יודה לה' חסדו.
וכבר אמרנו שעיקר האהבה והיראה הוא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם, ובפרט בענין שהוא כופר בטוב הגדול אשר הטיב עמנו אלהינו וגמל לחייבים טובות כמו שהזכרנו מדרשי רבות למעלה כי ח"י אלף ות"ק הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, וגם השוה דעתו יתברך למחות את ישראל באותה שעה והמקום ברוך הוא ברחמיו הרבים התמלא חסד ורחמים עלינו והוציא לאור משפטינו וירם קרנינו על כל שונאינו ויאבד כל זכר למו, ומי הוא הפתי אשר לא יכיר את הטוב הזה גלוי ומפורסם לכל.
בסוד ימי הפורים
לה. ואשר איתו דבר ה' ישכיל כי מפני כי עיקר הפורים נאדר בהוד, ובימי הפורים גם כן הוא ככל השנה כי הוא עומד בנצח והיא בהוד ובה תתגלה עתה הארת מרדכי הנז"ל על כן אומרים על הנסים בהודאה, כלומר כי מה שחשב לעשות עץ גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי בביטול הארתו למעלה הופר עצתו ולא נתבטלה ההארה ההיא של מרדכי ועתה הארץ האירה מכבודו ויהי כזית הו"דה.
להדר אחר מגילה מהודרת מבית ומחוץ
לו. ואחר כך יקח המגילה בידו מתוקנת ומהודרת, ויש לכל איש הירא להדר אותה וליפותה כמו שמהדר עצמו בכל מצוה כמו שאמרו התנאה לפניו במצוות, כן ביתר שאת וביתר עז יהדר עצמו בה להנאותה ולהדרה כי מקום רמיזתה למעלה הד"ר הוא אשר אליו תקון שם מגילה לשון גלוי הדר הצדיק העליון.
ואף בדברים שלפי ההלכה כשירה כגון אם השמיט בה הסופר באמצעה תיבות וכן חסירות ויתירות וכן לענין התגין שאינה נפסלת בכך, הוא יהיה זריז ונשכר ויתנאה לפניו יתברך במצוה לתקן לו מגילה תמה ונקיה מכל שגיאה וחסירות ויתירות.
לז. ואדוני אבי ומורי ז"ל ציוה לסופר לעשות לו מגילה שיהיו עורותיה עבודים לשמה אף כי לשורת ההלכה אין עורותיה צריכים עיבוד לשמה, ומי שידו משגת לעשות אותה מכסף וזהב יעשה אותה כי אין ההוצאה בה כל כך וכל המהדר אותה יותר הרי זה משובח ומהולל מאד.
כל אחד ואחד יהדר להיות לו מגילה משלו
לח. ויאותה לכל איש הישראלי להיות לו מגילה לעצמו ואל יסמוך על מגילת חבירו לצאת בשמיעתו דמצוה בו יותר מבשלוחו כי על ידי כן הוא פועל בעצמו הארה יותר מעולה, ואינו דומה כמו ההארה הנמשכת לאדם מן הזולת שהוא נשפע ממנו כדמיון הנקבה הנשפעת מן הזכר והיא טפילה אליו.
ולכן יקנה מהונו ומכספו מגילה לעצמו יפה ומתוקנת כאשר תשיג ידו ולא יחוש על ההוצאה כאשר לא חש בהוצאת מאכלו ומשתו לסעודת הפורים קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא, ולא ישוב מפני כל כופר לאהבת איש ימיני שתין צעי לגימות וריש כל אסוון הוא חמר, כן לא יחוש לאהבת קונו כל הון יקר לקוח את שפר מגילה ספר זו כתובה כתקונה וכמשפטה.
התעוררות שלא לחוס על הוצאת ממון במעשה המצוות
לט. ינוחון אבהן דעלמא אשר כל הונם להבל דמה בעיניהם לעשות רצון קונם כאותה שאמרו 37 על רבן גמליאל שלקח אתרוג באלף זוז, ויעקב אבינו עליו השלום במערה נטל כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה כרי ואמר לעשו טול כרי זה בשביל חלקך במערה. 38
ונקוט האי כללא בידך כי לא תשיג גדר התורה והמצוה עד תעריכנו לענייני העולם הזה, ואם יאמרו לאיש היערכו דברי תורה לכסף וזהב אמור יאמר כי בן מות המעריך אותם לאחדים כי הלא תורת ה' והמצוות אין ערוך אליהן, ובהדבק בם כהתדבק בשכינה בעולם הזה ומה גם בעולם הבא וכסף וזהב הם דברים גשמיים הווים ונפסדים.
והאיש הלזה לא ישמיע לאזניו מה שמוציא מפיו כי הלא אם יאמר לו במקום פלוני יש מטמון זהב וכסף לא ינום ולא יישן ירוץ ולא ייעף עד ישקיף וירא אם השג ישיג, מה שלא יעשה כן להשיג תורה ומצוות עם שכל הון יקר כאין נגדה, ולעומת זה נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא, ובפרק המצוות יבא בארוכה יתר מוסר השכל על זה בס"ד.
מ. כי על כן איש תבונות יישר ללכת לכבד את ה' מהונו ולא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח כמוצא שלל רב במעשה המצוות, ולא יחשיב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על קלה שבקלות ולהראות בה חביבות המצוה ובהתנאות בה לעשותה באופן הנאות אשר תחת האפשר שזהו עיקר העבודה האלהית כאשר הודענו זה בכמה מקומות.
בטעם שרטוט המגילה וגלילתה בעמוד אחד ע"ד הסוד
מא. ואשר הריחו בסוד ה' אל עבדיו ישכיל שצריכה שרטוט כספר תורה כי הוא דמיון יסוד צדיק הנשגב אבא אריכא סוד התורה, ואשר לא נמצא בה אפס גלוי מ"ה וב"ן סוד תגין ואותיות וסרת טע"ם ונקודות שמות ע"ב וס"ג כי אין הז"א יעצור חיל לקבל אורים גדולים ותשבר כד על המבוע.
מב. ועל כי היא סוד יסוד האבי"ב אשר ממנו סוד החסדים היא נגללת בעמוד אחד דווקא להורות כי החסדים יוציאו מעז מיתוק הגבורות והיו לאחדים, ולשם שבה מגל"ה ידרוש כי הוא לשון גלוי אור חביון עזוז יסוד אבא אריכא הנזכר מר עובר ומתפשט בגופא קדישא דז"א והן פרש עליו אורו ועוז התאזר בכל יסודו, ועל כן צריך לפושטה כאיגרת לאורות עוז הדר פשיטותו כמו שכתב הרב זלה"ה.
לפשוט המגילה כאיגרת קודם הברכה
מג. ובבואו לברך לקרות בה יפשוט אותה כאיגרת, ואם בעל נפש הוא ילבש יראה ורעד כמדו בעונה ההיא בשיתו את לבבו אור המופלא המבריק ומבהיק עד להפליא עתה מן העולם ועד העולם, ומשם יפרד והיה בכל העולמות התחתונים עד יצא כנוגה צדקה בבתי כנסיות ובתי מדרשות על ראשי עם קדש את מקורה הערה שפע ישועה ורחמים.
ואולם פרטי הכוונות שבקריאה נאמנה זו עמקו אצל מי שלא ראה מאורות וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ולרגל המלאכה אשר לפני לא אמנע טוב להולכים בתמים לסדר אליהם ביטוי הכוונה כאשר יוכלון שאת לאומרה לפני קריאת המגילה ויפשוט אותה כאיגרת ויאמר.
תפלה קודם קריאת המגילה
מד. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא לקיים מצות קריאת המגילה לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא עתה עת רצון לפניך להיות עולה מצות קריאת המגילה כאילו אשיג כל תעלומות חכ"מה החתומים בה ותעלה לפניך עם כוונת בניך יודעי שמך המכוונים כל כוונת שמותיך הקדושים הראויים לבא בקריאה זו.
והיו למאורות שלשה שמות הוי"ה כמספר מג"לה החתומים בגאון עוז מזל העליון דא"ין בחמוקי ירכי"ים וכבוד הד"ר אב הרחמים ונגלה ונבקע זיו הד"רו דרך הד"ר כבוד מלכות שמים ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ובכח שלשה שמות הוי"ה מעז יצא מיתוק נקודת ציון נאדרי בשם אג"רת גבורות מנצפ"ך וה' שמות אדנ"י ודיני שלשים ושנים שמות אלהים וצדיקים ירשו א"רץ וישכנו לע"ד עליה, גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, ומזיו הארה ההיא פרשז עלינו לנו בני מלכים בני רחל אמנו על נפשינו רוחינו ונשמתינו לעובדך עבודה שלימה וליראה את שמך יראת הרוממות, ומח"כמתך תחכמנו להבין ולהשכיל את כל דברי תלמוד תורתך, והופע בה"דר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך ולשאוב מים בששון ממעייני הישועה לתקן עולם במלכות שד"י מוכתר בכתרי כתרים, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', יהיו לרצון וכו'.
תפלה ע"ד הסוד קודם קריאת המגילה
מה. ואשר איתו דבר ה' וסובר הרזים יבטא בשפתים כל פרטי הכוונה בנוסח זה לפני קריאתה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות קריאת המגלה לתקן את שורשה במקומה הנשגב ונגלה כבוד הדר יסוד אבא אריכא אשר אליו יצדק שם שבה מגלה חסר יו"ד הדר סוד יסוד אבא שבו יו"ד שם הוי"ה המתגלה ביסוד אימא מחציו ומטה ומופלא ומכוסה ביסוד ז"א, ויתפאר המלך באורים ג' שמות יהוה יהוה יהוה כמספר מגלה אשר מהם התבוננו ויצאו תליסר תיקוני דיקנא המאירים באבא המתלבש באימא והיה למנה לבן הבכור ולהאיר על היסוד דרחל הנקרא אג"רת פ"ר שכ"ה דיני מנצפ"ך וה' פעמים אד"ני ודיני לב אלהים ומעז יצא מתוק, ועליה תציץ ציץ נזר הקדש אור מאור הגדול יסוד דאבא בכח ג' שמות ההה ההה ההה המאירים בחצי ת"ת ונה"י ועטרת דזעיר והיו למאורות להאיר על האר"ץ סוד הה'.
ובכח ו' שמות וה"ו משפט האורים המתפשטים מנה"י דזעיר ומפיקים נוגה לנוקבא בימינה ובשמאלה ובקו אמצעיתה, ובהצרף אור הנאדר יסוד דאבא בה אבן שלימה בסך י"ב הויו"ת נבנה ט' משמותם תהל אורותם מנה"י דאימא וג' הנותרים ביתרון האור העודף דיסוד דאבא אריכא, וכצנה רצון תעטרנה ג' שמות אה"וה שביסוד אבא, וד' אהי"ה דחו"ג דדעת דז"א הנעשה מעוז הדר גאון יסוד אימא ובם יתכונן ותושלם הדעת שלה ומר עובר דרך לאה ישאיר אחריו ברכה מאורי אור ההוי"ות והאהי"ה והאהו"ה, ותטול מאורי אור אהי"ה פשוט דאחרי יסוד אבא מנת חלקה ותוסף עוד לקחת אור רשימו אהיה פשוט דפני יסוד אבא חלק חברתה, והיה בצאת ההוי"ה שבאמצעיתם המחברם ומייחדם מז"א להפיל עליו דורמיט"א תקח לה עוד שני שמות אהיה ופאר ההוי"ה ההיא תטע אהלי אפדנה בחב"ד חג"ת נה"י ותיעשה ט' הויו"ת אשר בהצרף אליהם ג' הויו"ת דרישא חיוורתא נצר שרשיהן יהיו לי"ב הויו"ת וכל אחת מהנה ראש"ה לע"ב יגיע, ובהצרף אליהם ד' אהי"ה המה יעלו כמספר מרדכ"י ואסת"ר עם ט' אותיותיהם ואהבת כללותם, והיה מידי עוברם בדעת לאה תטול לה ג' שמות אהו"ה מלאים דיודי"ן ודההי"ן ודאלפי"ן, ובכן בסגולת קריאת המגילה פרשז על נר"ן מזיז כבודם, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.
כוונת ברכות המגילה
מו. ואחר כך יאמר הברכות בתואר זה.
ברוך (בינה) אתה (חסד) יַהוּוּהֵ (תפארת) אלהינו (גבורה) מלך העולם (בינה)
אשר קידשנו (בסוד ת"ת) במצוותיו (נצח והוד) וציונו על מקרא (ע"י היסוד) מגילה (מלכות)
וטעם נקודות הוית ברכה זו כך מבואר כי מסוד אבא אשר הוא יוד ונקודו פתח יאירו ה' חסדים סוד ה' ראשונה מיסוד שלו הרמוז בנקוד שורק ומתפשטים בז"א סוד הו' עד היסוד בו המנוקד בשורק גם הוא, וזה על ידי מלכות דיסוד אימא סוד ה' אחרונה וצירי הוא הנקוד דאימא כנודע, וכוונת על מקרא מגלה יהיה להתגלות יסוד דאבא בתוכה.
ברוך (בינה) אתה (חסד) יִהֻוִהֻ (תפארת) אלהינו (גבורה) מלך העולם (בינה)
שעשה (אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד) נסים (נצח הוד דאבא) לאבותינו
(המתגלים במלכות הנקרא זמ"ן)
בימים ההם ובזמן הזה
וטעם נקוד הוי"ה זאת השניה כך מבואר כי סוף התפשטות אבא הוא בנצח שהנקוד שבו חיריק והתפשטות אימא הוא עד הוד שהנקוד שבו קבוץ, וכוונת שע"שה פירוש ש"ע ב' פעמים א"ל במלוי והוא הארת הפנים העליונים למתק האלהים במלוי יודין העולה ש', ועם ה' אותיותיו הוא ש"ה הכל כמנין שעש"ה וראוי לכוין בו.
ברוך (בינה) אתה (חסד) יֹהֹוֹהֹ יִהִוִהִ (תפארת) אלהינו (גבורה) מלך העולם (בינה)
שהחיינו (יסוד) וקיימנו (נצח והוד) והגיענו (מלכות) לזמן הזה
והכוונה שהגיע לנה"י לזמן הזה לצאת ולהתגלות לחוץ, וטעם ההויות שבברכה זו הראשונה בחולם כמשפטה בכל שהחיינו והוי"ה בנקוד חיריק נקוד הנצח כי הוא עיקר הנס ועיקר התפשטות אבא המתגלה היום בנצח.
לכוין לכתחילה לפטור בשהחיינו שאר מצוות היום
מז. ויכוין בברכת שהחיינו זו לפטור סעודת פורים ומשלוח מנות, ומיהו אם לא כיוון לא עיכב שלא תקנו ברכה עליהן מפני כי הוא דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויום טוב.
שמות הקודש הרמוזים במגילה
מח. ואשר הריחו בסוד ה' יכון עצמו לקראת אלהיו בגילה וברעדה ויתקע כוונה זו לנגד עיניו לכוין בכל קריאתו במגילה להוציא אותן ההארות לחוץ מיסוד דרחל, ובכן בצופו אל מעשה ה' כי נורא יתקדש ברעיוניו ולא ילך לבו אנה ואנה ושוב יצלח דברו למקרא מגילה בשפה ברורה ובנעימה קדושה, ויתנהל לאיטו בקריאתה ולא יחטיא אל השערה כי חתומים בה כמה שמות קדושים בראשי תיבות וסופי תיבות המורים הכח שהיה לשכינת עוזינו לקבל ולהחזיק המאור הגדול מצדיק חי העולמים המופלא והמושגב והם קצת משמות הנזכרים לעיל בנוסח התפלה.
מט. והנה בתחלה יש בה חמשה שמות אשר כל אחד מהם הוא מג' ההי"ן, הא' ס"ת מדינה' ומדינה' ככתבה', הב' ס"ת אביה' ואמה' לקחה', הג' ס"ת ומה' יעשה' בה', הד' ס"ת ובזה' הנערה' באה', הה' ר"ת ה'פורים ה'זאת ה'שנית, והמה ה' לעומת שורשן שהם מ"ה ספי' דז"א כנזכר בתפלה והם כולם ההי"ן כי העטרה הנשפעת מהם הוא סוד ה', ושלשה ההי"ן הם בכל שם לעומת נה"י דז"א שמהם עיקר ההשפעה.
נ. ועוד בה ששה שמות וה"ו, הא' ר"ת ו'תמאן ה'מלכה ו'שתי, הב' ר"ת ו'השרים ו'יעש ה'מלך, הג' ר"ת ה'מלך ו'דתו ו'בהקבץ, הד' ר"ת ה'מלך ו'ישנה ו'את, הה' ו'יבוקש ה'דבר ו'ימצא, הו' ו'יבא ה'תך ו'יגד, והמה ו' אורות המתפשטים בחכמה חסד נצח קו ימינה ובבינה גבורה והוד קו שמאלא והם ב' ווין מזה ומזה לעומת נצח הוד דז"א שהם תמונת ווין המתפשטים בקוין אלו וכללם הוא ו' יסוד דז"א המתפשט בקו אמצעי שלה ובינותם סוד הה' סוד העטרה המקבלת מכולם.
נא. ועוד בה י"ב הויו"ת, הא' ר"ת י'ום ו'במלאת ה'ימים ה'אלה, הב' ס"ת לבדו' עותה' ושתי' המלכה', הג' ס"ת ושתי' המלכה' לפניו' עם ס"ת תיבת באה', הד' ר"ת ו'מלכותה י'תן ה'מלך עם ר"ת ה'טובה, הה' ר"ת ה'יא ו'כל ה'נשים י'תנו, הו' ר"ת י'הודי ה'יה עם ר"ת ה'בירה ו'שמו, הז' ר"ת י'בא ה'מלך ו'המן ה'יום, והוי"ה זו כסידרה היא ההויה שהזכירה אסתר להפוך הוי"ת הדין שהזכיר המן במאמרו זה' איננו' שוה' לי' שבס"ת היא הויה מהופכת ששולטת בחדש אדר והוי"ה זה היא הח' , והט' ס"ת וגדולה' למרדכי' עם ס"ת זה' ויאמרו', והמקום ברוך הוא הסכים עם המן הבזוי והנקלה לעשות הדין בו בהוי"ה מהופכת שבס"ת ראה' כי' כלתה' אליו' והיא הויה העשירית , ועם אסתר התמה הסכים המקום לרחם עליה בהוי"ה כסדרה שבס"ת כי' כלתה' אליו' הרעה' והיא הוי"ה י"א , הי"ב ר"ת י'צא עם ר"ת ה'מלך ו'פני ה'מן.
נב. ועוד בה כח ג' שמות אהוה, הא' ר"ת ה'מלך ו'המן א'ל ה'משתה, הב' ר"ת א'ת ה'לבוש ו'את ה'סוס, הג' א'ל ה'יהודים ו'אל ה'אחשדרפנים.
נג. ועוד בה כח ד' שמות אהיה, הא' ר"ת ה'נשים א'ל י'ד ה'גי, הב' ר"ת ה'בירה א'ל י'ד ה'גי, הג' א'שר י'שלטו ה'יהודים ה'מה, הד' ר"ת א'ת י'מי ה'פורים ה'אלה.
נד. ועוד בה ח' שמות משמות ע"ב, הא' ס"ת פני' המלך' אחשורוש' יכ"ש, הב' ר"ת י'עשה ב'כל מ'לכותו יב"ם, הג' ר"ת י'תנו י'קר ל'בעליהן יל"י, הד' ס"ת מרדכי' ולהסיר' שקו' יר"ו, הה' ר"ת ל'עשות י'קר י'ותר יל"י, הו' ס"ת יד' איש' משרי' שד"י, הז' ס"ת נופל' על' המטה' לל"ה, הח' ס"ת כי' גדול' מרדכי' יל"י.
ואשר תמונת ה' יביט יאותה לו בעת קריאת המגילה לשית לבו לפרטי ר"ת וס"ת השמות האלה כי בם עוז התאזר מלכות שמים לקבל הארה הנפלאה והנשגבה המתגלה בה ולהחזיר אותם כאמור, ובנקל יוכל לעשות איזה סימן בהן בנקודות קטנות ודקות על ראשי תיבות וסופי תיבות פרטי השמות הנזכרים.
תוכחה לרצים בקריאת המגילה
נה. ובכן יהיה לו מעיר לעזור גם כן להתנהל לאיטו בקריאתה ולא יחטיא אל השערה ולבלתי לכת אחרי הרצים אשר יצאו דחופים בקריאתה בהתעלפם בעילוף צום תעניתם כמי שעקר דלתות עזה, ויהי כי הציקתם צרה ומצוקה רעבון בטנם כמשא כבד יכבד מהם קריאתה ויחוגו וינועו כשכור וכל דברתם תתבלע עד שאין הבדל בין קריאתם בה לקריאתם בדברי הימים.
ולא עוד אלא שהקורא בדברי הימים מפסיק בסוף כל ענין והאוילים ההם אין מפסיקים בסופי העניינים ולא יפסיקו רק כשלא יוכלו לומר יותר בנשימה אחת, ואילו היו יכולין לקרוא כל המגילה בנשימה אחת היו אומרין אותה כולה כעשרת בני המן, ואין זה אפס כי את פועל ה' לא יביטו וילכו במשפטי הדברים אחר החומר שבם לא זולת דרך נשים למו כמאמר הבורא יתברך ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה.
בגודל מעלת קריאת המגילה
נו. ולו חכמו ישכילו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ומקום רמיזתה בשמי מרומים עד אשר התורה השקולה נגד כל המצוות כאין נגדה, ומבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה יען נובלות חכ"מה של מעלה תור"ה ומקרא מגילה הוא לגלות החכמה העליונה ומשום הכי עדיף טפי, וכל שכן המצוות של תורה שכולן הן נדחין מפני מקרא מגילה כי המצוות הם בסוד האיברים של תורה דוגמת האיברים של האדם ולכן כולם הם נדחים מפני מקרא מגילה, כי הנה על ידי מקרא מגילה שהוא המשכת האור הנפלא ההוא נמשך הארה ההיא לכל האיברים.
קריאת המגילה בליל פורים דוגמת הלל בליל פסח
נז. והלא תראה עוצם מעלת קריאה נאמנה זו כי הנה כאשר שאלו בגמרא מפני מה אין אומרים הלל בפורים היתה התשובה לזה קריאתה זו היא הילולה, הנה כי הוקש הדר קריאתה כקריאת ההלל וכמו שבקריאת ההלל אנחנו ממשיכים אורים גדולים מי"ג מדות דרחמי כמבואר במקומו כן בקריאת המגילה נמשך אור החכמה בכל העולמות.
ואבי ראה גם ראה עוצם מעלת קריאת המגילה אור לי"ד כי היה ראוי לבלתי היות קריאת המגילה בלילה, והוא דוגמה אל ההלל שהוא נקרא ביום ולא בלילה זולת בליל פסח שנאמר בה הלל גמור בלילה כדמוכח מן הזוהר פרשת אמור הובא במקומו, ועוז התאזר הדרת הלילה הזה מפני גלוי הארתה הנפלאה ובא ההיקש ביניהם להיות שוין בשיעוריהן כי כמו שבגאולת הפסח נאמר הלל גמור בלילה כך אור לי"ד בפורים נמי צריך לקרות המגילה נמי בלילה במקום ההלל.
במ"ש כל המועדות בטלין חוץ מפורים
נח. וכן בא ההיקש ביניהם לעתיד כי כל המועדות הם בטלים חוץ מימי הפורים 39 שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם דוגמת יציאת מצרים שלא תעקר ממקומה, אפס שהגאולה העתידה תהיה עיקר ויציאת מצרים טפילה לה.
באופן כי עת קריאת המגילה מרוממת היא על כל ברכה ותהלה מפני האור המתגלה כל היום ההוא וכל הלילה, כי על כן זמן קריאתה כל הלילה מפני כי אותו האור המתגלה הוא מתמיד והולך כל הלילה וכן ביום מה שאין כן בליל פסח כי משפט האורים הלא נסע יתרם בם אחר מעשה הסדר כאשר הובא במקומו.
רמזי המגילה וסודיה
נט. והנה כי כן מי בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת ללבוש חרדה כמדו לקרותה בשפה ברורה ובנעימה קדושה לאט לאט כקורין את ההלל וכי ישית אל לבבו לאשר מוציא בשפתיו את מעשה ה' כי נורא הוא, ומה גם כי יתן אל לבו בקריאתו כמה דברים הרמוזים בה אשר ראשם מגיע השמימה.
וכבר אמרו 40 כי כל מקום שנאמר המלך סתם על מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נאמר ועל כן נאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך, והוא סוד מה שאמרו בזוהר בפסוק עורה למה תישן ה' הקיצה דכל זמנא דעינוי לא מתפקחין כל מאריהון דדינין כפיין לון לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו, וכלפי זה היה אומר המן הנקלה יש"נו עם אחד, ואשר חכמים הגידו ישן המלכות שלהן היינו שהוא בסוד דורמיטא ועת צרה היא ליעקב לשלוט בהם, ולעומת זה בא הכתוב לבשרנו לאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך דבזמנא דיפקח עינוי יתסחאן בעינא טבא ורחמי על ישראל ועביד נוקמין בשאר עמין.
ס. ושם נאמר ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס וכו' ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך כי הס"וס גימטריא סמ"אל, ויקח המן את הלבוש ואת הס"וס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר, וכן יש בה רמז על מלכות שמים כמו שביארו בכמה מקומות בספר התקונים בסוד ותלבש אסתר מלכות דתיאובתא דידה לסלקא לגביה לאתחברא בהדיה ולא סלקא אלא ברשו ואיהי אומרת משכני וכו', וכלפי זה יאמר ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים שהן חג"ת, ועם היות שתלך ברשות אבל התעוררות צריך שיהיה מלמטה ולכן כנוס את כל היהודים וצומו עלי וכו', ובהאי התעוררות וב"כן ג' אבות שם של ע"ב כמו שאמרו בזוהר בשלח כי הנה נודע שבסגולת עסק התורה לעורר מ"ן עד או"א ועל כן אמרה שאף על פי שאין לי התעוררות תורה יסוד אבא שביטלוה, אבא בהתעוררות מעשים טובים עד בחינת זעיר אבות חג"ת על ידי הצום שהוא במקום הקרבן המעורר רק בזו"ן וזהו אשר לא כדת.
סא. וכן ביתר הסיפור, ויהי כראות המלך את אסתר כו' ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב, התבונן כי הוא סוד סמיכות גאולה לתפלה כי גאולה מוריד הארות מלמעלה ומעלה את התפלה סוד המלכות באצילות, כי על כן נאמר הסומך גאולה לתפלה ולא אמרו תפלה לגאולה כי כך ראוי שנסמוך ונעלה התפלה אל הגאולה, אכן הכוונה כי תחלה אנו מורידין הארת הגואל לתתא עם המלכות וזהו סמיכות גאולה לתפלה ואחר כך עולה התפלה עם הגאולה עצמה במקומה ולא בסוד סמיכות לבד שהיא הארה לבד אלא עצמות גאולה, וכלפי זה ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, אשר בתחלה הארת הגואל יורד לתתא ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב ואחר כך עולה עמו וזהו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, ועוד יש איתי ביאור נפלא במאמרם ז"ל כמה מתחו יש אומרים י"ב אמות ויש אומרים י"ו וכו' 41 ואין מקומו פה.
מאמרי הזוהר ברמזי המגילה
סב. ובזוהר תצוה ביארו, 42 כד אתי מלכא עלאה לבי מטרוניתא תבעת עלה ועל בנהא מן מלכא ואפילו בזמנא דישראל בגלותא וצלו צלותין בכל יומא איהי סלקת לקמי מלכא עלאה ותבעת על בנהא וכדין אתגזרו כל אינון נוקמין דזמין קודשא בריך הוא למעבד עם אדום ואתגזר היך זמין דלטורא דא לאתעברא מעלמא וסימן בזמנא דגלותא כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך כמה דאת אמר והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול דהא שמא עילאה לא אתקיים בקיומיה ודא איהו בנזק המלך וכדין והמן נבעת מלפני המלך והמלכה כד נהירו אנפין וכל חידו אשתכח.
סג. עוד בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ט ע"ב מענין המגילה ז"ל, באמצעיתא דהיכלא דא אית אתר אחרא דקיימא לעילא לעילא בד' פתחין לד' סטרין דעלמא עשר ממנן לכל פתחא ופתחא וחד ממנא עלייהו וכו' והאי אופנא דקיימא על אינון ארבעים כד נטיל מטי לההוא אתר דאקרי תא הרצים וכד עאל עאלו עמיה אינון ארבעים דממנן בד' פתחין וסלקין כל אינון מגינין וסייפין ורומחין דרהטי לאגנא עלייהו דישראל משאר עמין ולאגחא בהו קרבא ולנקמא לון כפום שעתא בלא אריכו ובגין כך אקרי תא הרצים אתר דאינון רצים רהטי ואתו לאגחא קרבא ולנקמא נוקמין לקבלי רצים אחרנין דרהטין לאבאשא כו'.
ורזא דא הרצים יצאו דחופים רצים מסטרא דא ורצים מסטרא דא ובגיניהון סימנא והעיר שושן צהלה ושמחה או נבוכה אי מקדמי אילין דהכא העיר שושן שמחה ואי מקדמי אילין דסט"א העיר שושן נבוכה והא אוקמינא דבכלא קיימין אלין סטרא דא לקבל סטרא דא ע"כ, אשר לעומת סוד זה נאמר ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר וכו' לישנא דאקדומי כמו ויעבור את הכושי.
סוד המן ועשרת בניו ורמז י"א ארורים שבתורה
סד. ובספר התקונים תקון כ' ביארו שכל ענין אותה הגזרה היתה בשביל סמ"אל שהתלבש בהמן לעשות נקמה בישראל בשביל ההוא קנאה שכסה הוא יתברך לאסתר ומסר שידה במקומה בדיוקן שלה לפי שכל עניינו הוא לערב קדש בחול וטומאה בטהרה, ויהי כראותו כי לא נעשתה עצתו ומנע הוא יתברך את אסתר שלא ישתמש בה חול אתלבש בהמן וחשב להשמיד את כל היהודים.
סה. ושם נתבאר כי עשרת בני המן הם מושרשין בעשרה קליפות דסטרא אחרא וזה לשונו, ובגין האי קנאה דכסי קודשא בריך הוא באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה דלא איהי קדושה פחות מי' אתלבשו י' כתרין תתאין בי' בנין דהמן דתמן אל אחר ע"כ, ולעומתם הם י"א ארורים הנאמרים בתורה נגד המן ובניו שהם י"א והם הפך מהקדושה כי י'הוה א'חד ראשי תיבות י"א והם תכלית האחדות והקליפות תכלית הפירוד.
וי"א ארורים אלו הנה המן הוא נגד הארור הראשון וזהו סוד מאמרם ז"ל דאמר מרדכי זה הרשע עשה עצמו ע"ז וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וענין היותם י"א הוא על דרך כל המוסיף גורע כי בסטרא דקדושה הם י' ולא י"א ובסטרא אחרא הם י"א עשר קליפות והקדושה המחיה אותם בסוד ואתה מחיה את כולם הם י"א, ולפי שאין הקדושה מתערבת בהם עמהם לכן נחשבת לבחינה אחת כי רשעים בחייהם קרויים מתים.
רמז אמירת עשרת בני המן בנשימה אחת
סו. ולכן צריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת לרמוז כי נצוץ אחד של קדושה לבד היה בתוכם, וגם צריך לצרף גם כן מלת עשרת עמהם לרמוז כי כאשר נתלו הללו למטה כמו כן נכנע השורש שלהם למעלה הם י' קליפות הנזכרים כי הנשימה המחיה אותם נסתלק ולפיכך התחתונים נתלו כאחד.
אופן כתיבת בני המן בדרך שירה ורמז חילוקה משאר שירות
סז. וצריך לשית לב הקורא בכתיבתם כשירה ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב ובין כתב לכתב אלא מונח חלק בין כתב לכתב, כי סוד השירה הוא במטרוניתא כמו שאמרו בפרשת וילך בזוהר ע"ש 43 ופנה למעלה אל תפארת ישראל, וכתיבת השירה על דרך זו הוא מורה שנעשית בסוד קוים ולפיכך צריך חלק למעלה מפני כי כן הוא מורה על אויר עליון שהוא למעלה מן הקוים, וזהו השבח דמשבחא מטרוניתא למלכא כמה דאת אמר ראשו כתם פז ונאמר בשבח שלה ראשך עליך ככרמל.
סח. ובענין השירה יש ענין אחר שנכתב אריח על גבי לבינה שמורה על היות כדמיון סגול כדמיון זרועות אחד מכאן ואחד מכאן וגוף באמצע כמו שביארנו בארוכה במקומו, ואולם לענין אלה רשעים אין מניחין חלק למעלה להיות כי חלק ה' עמו אבל הסטרא אחרא חלק לבם מבלי דעת שנקרא מלך זקן וכסיל, ולכן מניח חלק בין כתב לכתב להיות הפך מסטרא דקדושה כי הוא אריח על גבי לבינה מן הטעם כי יש מכריע בין שני הקוים וזה מורה ענין הייחוד והחיבור, אבל בסטרא אחרא אין להם חיבור כמו שאמרו בזוהר פרשת בלק דשארי בחיבורא וסיים בפירודא, ולפיכך אם לא עשה כן חלק באמצע המורה על פירוד שלהם פסולה לפי כי כאשר נעשה קשר של רשעים מורה היות נמצא העדר כב"יכול במגילה סטר דקדושה ולכן פסולה.
טעם שמאריכין בו' דויזתא בכתיבתה וקריאתה
סט. וצריך להאריך ו' דויזתא הן בקריאה והן בכתיבה שמורה על הזקיפה שלהם ואמרו בתקונים וזה לשונו, ואיהו עבד עץ גבוה חמשים אמה וקודשא בריך הוא נטל נוקמיה מניה ומבנוי בשכינתא עילאה דמחת למצראי חמשים מכות ע"כ, הנה משם יתבאר עוצם הנס הזה כי הנקמה היתה בשכינתא עילאה מעין גאולת מצרים.
רמזים במספר פסוקי המגילה ותיבותיהן
ע. ואם תדקדק תשכח מתחלת חמש מאות איש עד עשרת כ"ד תיבות, שם רמז לכ"ד בתי דינים של מעלה שדנו אותם והשיבו גמולם בראשם ולפיכך בעי לצרופי בהדייהו עשרת לכוונת המכוון הזה.
עא. וכתב החסיד הקדוש הה"ר אליעזר מגרמיזה זצ"ל שקס"ו פסוקים במגילה לעומת קס"ו תיבות שבפרשת ויבא עמלק ופרשת זכור את אשר עשה לך עמלק, וקס"ו תיבות בהלל הגדול דכתיב ביה ויפרקנו מצרינו זה המן איש צר ואויב, וי"א 44 תיבות בפסוק ויתלו את המן לעומת י"א תיבות שבפסוק ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק.
עב. וקורין המגילה בשמחה שיש בה קס"ו פסוקים כמנין יעלזו חסי"דים בכבו"ד, ואם תדקדק תמצא צ"ה פסוקים עד אשר הכין לו כמנין המ"ן, ותמצא ו' פעמים במגילה זו יהודים לרמוז לששים רבוא אשר נתן הכסף כנגדם לאבדם, ומתחיל המגילה בוי"הי ומסיים זרע"ו גימטרייא שד"י והבוננהו על פי פרטי הכוונה שביארנו.
והנה קצרה היריעה מהשתרע כל פרטי המגילה הזאת כי רבה היא לפי פשוטה ואף ברמז תעלומותיה, ובכח סגולת קריאתה נתקן סטרא דקדושה ומתעלה ומתקדש ונמשך השפע הנשגב בכל העולמות ומה גם למטה בעולם המעשה ונתוסף עוז וגבורה למעלה כמאמר הכתוב תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים, ובכן כל עם ה' יתקדש ממולח טהור ק"דש והכנעני אז בא"רץ כי כך היא המדה כשזה קם זה נופל כמו שנאמר והמן נופל וכו'.
אזהרה שלא להפסיק בקריאתה אפי' בד"ת
עג. כי על כל אלה אתם ברוכי ה' חדוות ה' תהיה מעוזיכם להיות זהירים בקריאתה הרבה מאד מאד בנעימה קדושה ובקול ששונים ובהדק היטב בפרטי הדברים הרמוזים בה, וכל שכן שלא להפסיק באמצע קריאתה אפילו בדברי תורה כי תקות חוט האורה נקנית במשיכה בלי הפסק והעלם בנתים והפסקות משמשות להפסיק קרן האורה חס ושלום כמו שביארנו ביתר מקומות.