חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ימי הפורים · פרק ב - תענית אסתר - התעוררות לימי הצומות
תוקף הנס והיפוך המזלות שנעשה לישראל בי"ג אדר
א. יתחייב ה יודע ו המשכיל ה נסים והפורקן אשר נעשה לאבותינו בשלשה עשר לחדש אדר להבין ולהתענות בעצם היום ההוא אשר הוא היה היום אשר נהפך מיגון לשמחה, ובמקום שהיו מחכים אויבי נפשנו לשלוט בנו נהפוך היה אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם בעצם היום הזה אשר אמר המן להשמיד ולאבד ביצתן של ישראל בשלשה עשר לחדש אדר.
ומעשה תוקפו וגבורתו של נס היה הפלא ופלא שכפי הוראת ומשפטי הכוכבים ומזל היום רעה נגד פני ישראל כאשר ביארו הראשונים עליהם השלום בענין הגורל שהגריל המן על ישראל כי לא מצא שום יום עזר כנגדו כי אם חדש פטירת אבי התעודה ויום גדול הכאב אשר הוא ז' שלו, וגם כי חשך מצרים היה בי"ג באדר ובו מתו פושעי ישראל וגילגל חובה ליום חייב כי מזל ישראל היה בשפל כל התכונה כמו שכתב הר"א מגרמיזא ע"ה, ובלי ספק בזה נודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.
טעם ראשון לקביעת תענית אסתר
ב. ובהיות כי הפך ה' לנו את הקללה לברכה והפך עצם היום הזה מרעה לטובה וביום הרעה עצמו הרגו הורגיהם וצלבו את צולביהם ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, על כן קבלו וקיימו עליהם היהודים בכל דור ודור להבין ולהתענות ביום זה לתת שבח והודאה על העבר כי לא יתכן לעשות שמחה וששון בזמן הנס להיות כי מדרכיו יתברך שאינו שמח במפלתן של רשעים וכדברי רבי יוחנן, 25 מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה וכו' אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.
לכן לא אריך למעבד זכר ליום ההריגה שאחר כי הוא יתברך איננו שמח במפלתן של רשעים גם אנחנו נלך בדרכיו ונגילה ונשמחה על המנוחה לא על ההריגה והמפלה כמבואר מהמשך הכתוב, כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, יורה כי על הצלתם ישישו וישמחו לא לזולתו, על כן ראו והתבוננו הראשונים לקראו צום בכל דור ודור יום ההריגה, והשמחה בי"ד וט"ו ימי המנוחה.
טעם שני לקביעת תענית אסתר
ג. וכתב ר"ת ריש פ"ק דמגילה על ההיא דפרכינן ואימא י"ב י"ג ומשני אמר רבי שמואל בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא, ופירש הוא ז"ל זמן קהילה לכל היא שהכל מתאספים לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים, וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה, ודרשינן במסכת תעניות מכאן לתענית צבור שצריך שלשה, וכתב הרא"ש ומכאן נראה לר"ת סעד לתענית אסתר שאנו עושים כן כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן גם כן.
טעם שלישי לקביעת תענית אסתר
ד. ואולם האיש המשכיל יתבונן בצום התענית הזה מה שלא נעשה כזאת קודם חג המצות שיצאנו ממצרים ולא קודם חנוכה, כי טעמו של דבר הוא להיות שגזרת להשמיד ולהרוג דהמן לא נתבטלה אלא לפי שעה וביום פקדו משם והלאה רבו הגזרות השמדות וההריגות והגרושין במלכות יון עד אשר מטעם זה לא נזכר שם הוי"ה ברוך הוא במגילה כי אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הפורענות, ושם כתובה גזרת מלך מלכו של עולם שאין להשיב להשמיד וכו' ונתבטלה לפי שעה אבל בבית שני גזרו יוונים כמה שמדות כנודע, כי על כן כששלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות אמרו לה קנאה את מעוררת עלינו בין האומות דהיינו שימצאו כתוב כי כתב אשר נכתב בשם המלך מלכו של עולם אין להשיב ויבואו לפקוד עלינו מה שכתוב.
וכן אמרו בירושלמי 26 ז"ל, מרדכי ואסתר כתבו אגרת ושלחו לרבותינו מקבלים אתם עליכם שני ימים אלו אמרו להם לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו צרתו של המן ע"כ.
ולפיכך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם לפני ימי הפורים בכל דור ודור לצום ולבכות לצרה ונבקשה מאלהינו על זאת בל יפקוד עלינו גזרה ושמד בהיותנו בארץ שביינו ואל שדי יאמר לצרותינו די, וכשם שהצילנו מיד המן הרשע כן בחמלתו יפלטנו מיד מבקשי רעתינו כי אפס עצור ועזוב, ועל כן לא טוב עשה המיקל בתענית זה ופורש עצמו מן הצבור בלי סיבה הואיל וכוונת תענית זה הוקבע על כוונה זו.
טעם רביעי לקביעת תענית אסתר
ה. ונוסף גם הוא כי הימים האלה נזכרים ונעשים על מחיית עמלק זה המן ואחוזת מרעהו, וכבר כתבנו בפרק א' ששר של עמלק איננו כשאר צבא המרום במרום אשר יפקוד ה' עליהם מלמעלה ויאמר השמד מלמטה כי אין מפלתו אפס ביד ישראל באשר שרו של עמלק הוא ס"מ הוא שטן הוא יצה"ר, ובכל חטא ועון אשר יחטאו ישראל מחזיקים ומאשרים את כחו יותר באופן כי אין מעצור להפילו ארצה אם לא על ידי שובינו מכל עוונותינו כי אז נכנע וימחה מן העולם, ואחר שנפילהו מלמעלה בכח תשובתינו הוא יתברך יפילהו מלמטה כמבואר שם בארוכה, ועל כן באה זכירה זו בלב כל ישראל למען יכירו וידעו כי בדבר זה תלויה גאולתם וטובתם לעולם.
ולמען זאת בימים האלה ובזמן הזה כי היתה מחיית עמלק ראו והתבוננו קדמונינו לקבוע את יום צום התענית הזה לעורר לבם של ישראל בתשובה, והתכלית שלהם להתכוין בו לחלש חושים להטיל חלשים בחומר כי ממנו ימשך כל חטאת האדם ומזה ימשך תגבורת הקדושה, וכן נמי יהיה בערך זה הכנעת שורש החומר הוא ס"מ הוא יצה"ר כמו שאמרו בזוהר שלח לך 27 זה לשונו, רוחא מעם רוחא דקדושא וכו' בשרא מסט"א וכו', ובכן יפקוד ה' בחרבו הקשה בשמים ממעל בס"מ שר צר עמלק וישליכהו ארצה לתקן עולם במלכות שדי.
מנהג קדמונים להתענות ג' ימים קודם פורים וטעמו
ו. ומטעם זה נהגו חסידים הראשונים להתענות שלשה ימים לילה ויום לפני הפורים, ולא כאשר עלה על רוח רבים אשר המה זכר לתענית אסתר כי מודעת זאת שלא היה צומיהם אלא בי"ג וי"ד וט"ו של ניסן ומה מקום לצומות ההם בימים האלה.
אכן היתה שפר כוונתם לחלש חושים ולהכניע שורש נחש אשר ממנו יצא צפע החומר לכל עון ולכל חטאת, כי הימים האלה מסוגלים מאד בשורשן הקדמון להועיל מעשה האיש הישראלי להשמיד ולהרוג ולאבד כל זכר עמלק עד בלתי השאיר לו שריד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בסגולת מעשה התשובה בהם כמו שעשו מרדכי ואסתר צדיק וצדק במאורע ההוא באשר ידע את כל אשר נעשה בשמים ממעל כי גבר ס"מ שרו של עמלק במה שנהנו מסעודתו של אותו רשע וזנו אחרי בנות הערלים, ולכן תכף ומיד רץ לקראת מעשה התשובה והכריז לישראל אבל צום ובכי ומספד שק ואפר ששה דברים על שנהנו ששה ימים מסעודתו של אותו רשע להתיש כח שרו של עמלק למעלה.
התעוררות התשובה שעשה מרדכי לישראל בימי הגזרה
ז. והפליגו חכמים לספר התעוררות אשר עורר מרדכי הצדיק לפני קהל עדת ישראל בצומם הפלא ופלא כמבואר בתרגום רבתי ואעתיקהו בלשון הקדש כדי שיבינום הרבים, אמרו שם בפירוש, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' וכאשר ראה מרדכי הצדיק הגזרה שנגזרה ואת האיגרת שנחתמה קרע בגדיו מלפניו ומאחריו וילבש שק ויתפלש באפר והרים קולו ואמר, אוי כמה גדולה גזרה זו שנגזרה עלינו שגזרו המלך והמן, לא על חציינו גזר וחציינו עזב, לא על שלישתנו ולא על רביעתנו אלא על כל הגפן כולה גזר המלך והמן לעקור ולשרש כנה מן שרשיה.
ח. וכאשר ראו בית ישראל את מרדכי הצדיק הגדול והחשוב עליהם, כולם נתקבצו ובאו עדיו עד שהיה קהל וקבוץ עם רב עד מאד שאין להם מספר, עמד מרדכי על רגליו בתוך הקהל ויען ויאמר, עם בני ישראל עם אהוב ויקר לפני אביכם שבשמים הלא ידעתם מה שהיה ולא שמעתם מה שגזר עלינו המלך והמן ולהמית אותנו מעל הארץ ולהאביד אותנו מתחת השמים, אין לנו מלך שנסמוך עליו גם לא נביא שיתפלל בעדינו, אין לנו מקום לברוח גם לא מדינה להנצל שמה, בכל מקום ומקום כתב עלינו ובכל מדינה ומדינה שלח עלינו, הננו כצאן אשר אין להם רועה וכספינה בלב ים אשר אין לה רב החובל, יתומים היינו ואין אב ובהיותו יונק מתה אמו.
ט. באותה שעה הוציאו הארון בשערי שושן והוציאו עליו ספר תורה מעוטר בשק ומתפלש באפר וקראו בו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך וכו'.
קם מרדכי על רגליו בתוך הקהל התחיל ואמר, בית ישראל עם קדוש ואהוב ויקר לפני אלהיו קומו ונראה באנשי נינוה כאשר נשלח אליהם יונה בן אמתי הנביא להפוך את נינוה וכאשר הגיע הדבר אל המלך קם מעל כסאו והסיר כתר מלכות מעליו ויתכסה בשק ויתפלש באפר ויצעק בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר, האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה ואל ירעו ומים אל ישתו ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, וינחם אלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, גם אנחנו נעשה כהם נקדש צום ונקרא תענית אולי יראה ה' בעניינו ולא נאבד כי אלה הצאן עוללים ויונקים מה עשו.
ואז געו כל עדת ישראל בבכיה וצעקה גדולה ומרה וגזרו עליהם תענית, וגזרה עליהם אסתר המלכה שיצא החתן מחופתו בלבוש שק ואפר וכן כלה מאפריון שלה בעפר ואפר על ראשה ושהאדם והבהמה והצאן אל ירעו ואל יטעמו מאומה, ויעשו כן כל עדת ישראל במהומה וצעקה גדולה בכל העיר והפרישו גם היונקים משדי אמן.
תפלת הכהנים והעם לבטול הגזרה
י. ובעת ההיא ביררו מתוך הקהל ומצאו בהם שנים עשר אלף כהנים ולקחו שופרות מימינם וספר תורה משמאלם בוכים בקול מר ואומרים, אנא ה' אלהי ישראל אלוה סליחות והרחמים הרי התורה שנתת לנו והרי עמך אהובך אשר אהבת בטלים מן העולם ומי יקרא בספר התורה הזה ומי יזכיר שמך, הלא השמש והירח יחשכו אורם שהרי המה לא נבראו אלא בשביל ישראל, והיו הכהנים והעם נופלים על פניהם ואומרים עננו אבינו עננו עננו מלכינו עננו, והשופרות היו תוקעים ותבקע הארץ לקולם וכל עדת ישראל קהל רב ועוללים ויונקים עמהם עונין אחריהם בקול חמרמר חננו ה' חננו, עד שבכו כל צבאות השמים ונתעוררו אבות העולם מקבריהם בחברון.
תפלת אסתר בצומה
יא. וגם אסתר הצדקת צמתה שלשה ימים לילה ויום ותלבש שק ואפר ודמעתה על לחייה, ודפקה שערי שמים בתפלתה ובמרר בכייתה וכה אמרה בתפלתה.
אתה הוא האל הגדול אלהי אברהם יצחק ויעקב ואלהי בנימין אבי, לא לפי שטובה אני בעיניך באה אני לפני המלך הטפש הזה אפס על עמך ישראל שלא יאבדו מן העולם כי בעבור ישראל בראת העולם כולו שאם ישראל יאבדו מן העולם מי יאמר לפניך קדוש קדוש קדוש בכל יום שלש פעמים, וכמו שהצלת חנניה מישאל ועזריה מתוך כבשן האש ואת דניאל מתוך בור האריות כן תציל אותי מיד המלך הטפש הזה וגמול עמי חן וחסד בעיניו, בדמעות אמרה אסתר הדבר ובתחנונים סדרה תפלתה.
בבקשה ממך שומע תפלות שמע תפלתי בעת הזאת אשר גלינו ונתרחקנו מארצנו ובעונותינו מסרתנו שיתקיים בנו מקרא שכתוב והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה והדת ניתנה להרגנו וכולנו נמסרים לחרב ולביזה כאחד, זרעו של אברהם לבושים שקים ואפר השליכו על ראשיהם, אם חטאו האבות מה חטאו הבנים, אם נכלה מי יהיה מודה לפניך, והטף אם חטאו ועוו מה עשו יונקי שדים, יושבי ירושלים מבקשים מקבריהם שמסרת בניהם לשחיטה כצאן לטבחה.
זכור לאברהם אהובך אשר נסיתו במסה ומצאת את לבבו נאמן לפניך והתחזק בדברך כאיש אכזרי על בנו יחידו ושלח שמאלו על צואר יצחק בנו ובימינו אחז את המאכלת לשחוט את בנו לקרבן אשה ריח ניחוח לפניך וצדקתו תעמוד לפניך לסמכנו ולתמכנו בצרה הזאת, ותבע עלבונינו מן המן ונקום נקמתנו מן בן המדתא אשר קנה אותנו כצאן לטבחה ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור, ואתה הוא האל המושיע ומכניע זדים הכריעהו הכניעהו ולא תהיה תקומה למפלתו.
עזור נא את אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לעניה שואלת מבית לבית כן אנכי שואלת רחמים מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליח נא לאמתך העניה הזאת והצילה צאן מרעיתך מן הצר הצורר הזה כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה ותנה אותי לרחמים לפני המלך ושלח מלאך הרחמים לפני ויכנס עמי חן וחסד ורחמים.
וזכות אברהם יכנס עמי ועקידת יצחק יזקוף אותי וחסד יעקב תתן בפי וחינו של יוסף הצדיק על לשוני וימינך וזרועך ואור פניך תסעדני, רחום וחנון נקראת ארך אפים ורב חסד ואמת נושא עון ופשע שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור פדינו והצילנו ותוציאנו לרויה, שלשה צומות צמתי לפניך מכאן ואילך מה אוכל עוד עשות, ויכולה הייתי לצום ארבעה או חמשה ימים ולא צמתי אלא שלשה ימים לעומת שלשה ימים שהלך אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו על גבי המזבח לפניך וכרתה עמו הברית לזכור להם עקידת יצחק אביהם בכל צרתם לגמול אליהם כרוב רחמיך וחסדיך.
וזכור עוד שלשה צומות אלו לעומת השלשה ימים שהתיצבו בתחתית ההר הכהנים והלוים וישראלים ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, ופדינו מהצרה הזאת ויפול בשחת אשר כרה וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך, וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'.
תחינת אסתר לישראל להעתיר בעדה
יב. ותשא עוד אסתר את קולה ותצעק צעקה גדולה ומרה ודמעתה על לחייה ותחר גרונה מצעקתה ועיניה חשכו מדמעותיה ותאמר, כל ישראל אחי וריעי הנאהבים והנעימים לפני אביכם שבשמים, בקשו עלי רחמים לפני בעל הרחמים השומע תפלות לעתות בצרה, פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אתם עוללים ויונקים המעונים מלחם וממים מלובשים שקים ויושבים באפר צעקו ובכו לפני אלהינו שבשמים אולי יחנן ה' צבאות ולא נאבד כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ברוך אתה ה' שומע תפלה, ע"כ.
התעוררות לצום תענית אסתר
יג. הנה אלה עמודי עולם התאמצו לעמוד בפרצן של ישראל לקדש צום ולקרוא תענית ובדברים המרים הממררים נפש כל שומען להשיבן מדרכם הרעה להתיש כח שרו של עמלק למעלה כאמור, והוא הוא טעם צום תעניתנו עתה להרצות סליחות ותחנונים לשפוך שיחה ולדרוש סליחה מאת האל החנון המרבה לסלוח על אשר הגברנו במעללינו הרעים כחו של שרו של עמלק, והן עתה בכח סגולת תעניתנו אולי נוכל נכה בו ונגרשהו ממרום שבתו עד נוקבא דתהומא רבה.
וזה היה טעם חסידים הראשונים אשר לא הספיק למו בצום יום י"ג הוא לבדו, וצמים שלשה ימים לילה ויום לכפר מאשר חטאו על הנפש באשמות ומעילות וגבר עמלק, והן בצום בעל בכי ישובו אל ה' להטיל חלשים בגבול הרשעה להפילו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כי הזמן ימצא עזר כנגדם מועד נפילתו בימי המן הרשע נין עמלק.
דברי כבושים שידרשו המוכיחים בתענית אסתר
יד. וכל האיש אשר היה מחנפי לעגי מעוג ואת עשיריו לא בזה והעלים עיניו ממעלליהם הרעים ביתר הימים, הנה ביום צום התענית הזה מעוות לו יוכל לתקון למלאות פיו תוכחות בקהל עדתו ולעורר לבות בני ישראל בדברי כבושים כאשר עשה מרדכי בקהל עדתו ובמרירות יאנח לפני קהל עדת ישראל לאמר.
אחינו בית ישראל עד מתי יהיה זה לנו למוקש הגלות המר הרע הזה כמה ימים ושנים, חוסו וחמלו על כבוד ה' אלהי ישראל שאין השם שלם ואין כסאו שלם כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, הביטו וראו בשלנו הצער הגדול הזה כל עוד שאין ישראל שבים ממעלליהם הרעים כי כל עון וחטאת ישראל קוץ מכאיב אל מקום הקדש ותרבה עצמה גבול הרשעה גונדא דחימה וגבר עמלק.
ואיככה נוכל וראינו הבנים הנאהבים והנעימים גולים מעל שולחן אביהם ואם על בנים תתייפח תפרש כפיה אויה כי בני יצאוני ואינם, הטוב לאם כי תעלה ותשכח עולה מרחם בן בטנה חלילה אפס כי עז העם שרו של עמלק עוז התאזר בעונינו, ומה תעשה אם הבנים אם אשמת הבנים תעכב על ידה, והיא מן החלון נשקפה ותיבב תמיד כל הימים לאמר, לכו בנים שמעו לי שובו נא אל תהי עולה, חוסו על כבוד אמכם המשתוקקת לקרב אתכם סביב לשלחנה ושובו שובו מדרכיכם הרעים, בני ידידי העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם חוסו על כבוד אביכם שבשמים המחולל בין עמי התועבות באמור עם ה' אלה ומארצו יצאו ויקרא ה' לבכי ומספד לאמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים בני בכורי ישראל, ישראל אשר בך אתפאר אנה פנה הודך אנה פנה זיוך אנה פנה הדרך ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, עד אנא ירום אויבי אדם בליעל איש און בעון פשעיכם.
ועתה בנים עד מתי לא תעורו מתרדימתכם, הקיצו בני ידידי אל תזנחו צער אביכם שבשמים והשליכו מעליכם כל גלוליכם וטומאותיכם, קדשו צום וקראו תענית ושובו אל ה' ומהר אשיב את שבותכם כבראשונה, ואת זכר עמלק אשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
טו. וכזאת וכזאת יביע על לב עדתו ביום הצום התענית הזה ומצא עזר כנגדו באמור להם, בואו וראו מן דורו של מרדכי הצדיק כי גם כי חטאו עוו פשעו לפניו יתברך עד כי הגדיל אויב שרו של עמלק למעלה, כאשר קבלו עליהם לשוב אל ה' גם כי היה מתוך צרה עתקו גם גברו חיל להתיש שרו של עמלק והמן נפל בכח עוז תשובתם ושקם ותעניתם ויהיו לנס, וכמו כן גם אנחנו בגלות החיל הזה נעשה כמוהם לומר בשלנו הרעה הגדולה הזאת, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' אולי ישוב ה' מחרון אפו ולא נאבד תחת ממשלת זדון עמלק המחוי.
תוכחה ליראי ה' לקרב רחוקים לתשובה
טז. ולא איש אחד ולא שנים יעשו זאת כי מה תועלת לענין הגאולה בשוב היחידים כי התועלת להם לבדם ומה בצע לתשובה אחר שרוב העם אינן שבין, אפס כל ירא וחרד את דבר ה' צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים אשר לא ידעו את משפט אלהי השמים זה עשרה וזה עשרים ולדרוש להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולקרבם אל אביהם שבשמים, ובכן תעלה ארוכה ומרפא למכותינו ולצרותינו ויתקדש שם שמים בין המרובים ובין היחידים, והמעטים הנשארים מהם יראו וכן יעשו.
במעלת המקרבים רחוקים לתשובה
יז. וראשי עם קדש אלו המחזיקים בדת להקימה ולהרימה הם הנקראים עמודי שמים והם מצוקי ארץ והם המעמידים את כל העולם כולו ויש להם זכות כמשה רבינו עליו השלום וכמרדכי ואסתר בדורן אשר זכו וזיכו את הרבים, והם המוציאים יקר מזולל ויש מאין והן שותפין לבורא יתברך בבריאת העולם ובהעמדתו, אבל לומר כל אחד רב או רבן שלום עליך נפשי ולהסגר בתוך ביתו ללמוד או לעסוק בחפצי שמים לא זו הדרך הרצויה בעיני ה' כי אינו דומה הזוכה לקנות לעשות נפשות רבות ולקרבן תחת כנפי השכינה כמי שהוא מזכה את נפשו יחידה והאחרים בהמות ירעו, ועתיד ליתן דין וחשבון על ככה הואיל והיה בידו להשיב רבים מעון ולהציל לקוחים למות מרוב רוע מעלליהם ולהחיות את נפשם בחן וחסד אשר חננו ה' בשבט לשונו ולא עשה, הנה הוא גרם את כל הרעה ואריכות הגלות המר.
מנהג ראשונים להקהיל קהילות בימי הצומות לתשובה
יח. וזה היה דרך כל החסידים הראשונים אשר היו מקהילים קהלות ברבים בימי הצומות לדרוש להם את דבר ה' את חוקיו ואת משפטיו ויתר דברי כבושים לעוררן מתרדימת שינתם לשוב אל ה', וכזה יהיה צום יבחרהו ה' עתה בדור האחרון, לא לעזוב את ה' וללכת ביום צומם איש איש למלאכתו אשר המה עושים, ולא די שלא יהרהרו ולא יפשפשו בעצם היום ההוא במעשיהם אלא אף גם יוסיפו סרה חבילות עבירות ביום ההוא דבר שקר וגזל וחמס במשאם ומתנם, ומהם הולכים ומטיילים ברחובות קריה כדי שישכח רישם ועמלם, הכזה יהיה צום יבחרהו אלוה ממעל.
עיקר מעלת הצום לעשות בו חפצי שמים וסדר הדרוש בהן
יט. וזאת לפנים בישראל כי בזמן שהיו גוזרין איזו תענית היה היום אצלם כיום השבת שאסור בכל מלאכה כי אם בחפצי שמים וביראת ה' כל היום, והיו צמים ומתענים שלא יטרידם שום עסק גופניי כמו אכילה ושתיה וזולתה וזהו הצום הנכבד ויום רצון לה' ועל צום כזה בודאי צוה ה', ולפיכך מוטל על ראשי עם קדש לאסוף אליהם קהל עדתם בימי הצומות וביותר ביום צום תענית אסתר הבא לפני ימי הפורים אשר רג"ל השן מועד במאכל ומשתה רב אשר לא כדת בהפריזם על המדה, ולרבים מעמי הארץ נדמה בעיניהם כי הותרה תורה בעצם היום הזה ויהוללו עד להשחית, שצריכים להזהיר לקהל עדתם לבל יכסלו אל גיל כעמים חלילה.
ויודיע עליהם כי אשר אנו מתענים עתה על מה שכבר עבר, לא על העבר אנו מתענים כי אם ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז בימי המן הרשע ונצומה בל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא אליהם, ואיככה נוכל וראינו באבדן עדת ישראל בימים האלה להקל את ראשם במשתה היין רב ולעבור על דת בכמה דברים המרגילים לאדם לערוה של תורה אם כה היה עון פשעם של ישראל בימי מרדכי ואסתר באכילה ושתיה שנהנו מסעודתו של אותו רשע ויזנו אחרי בנות הערלים, כאשר חכמים הגידו במדרש רבתי דאחשורוש 28 ואעתיק את דבריהם כי טובים להשמיען לרבים, זה לשונם.
דברי המדרש בענין חטא סעודת אחשורוש וגזירת הכליה ובטולה
כ. אמר ר' יצחק נפחא המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הדא הוא דכתיב ובמלאות הימים האלה עשה המלך וגו' ואין העם האמור כאן אלא ישראל, אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהיה פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה.
כא. אמר ר' ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שרו של עמלק והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישים לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם כי אינם באים בתשובה לפניך, אמר לו הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא עליה אמר לפניו רבונו של עולם תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אומה שבשבילה הרבתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה אשביתה מאנוש זכרם, מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה, באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה, מיד יצאתה התורה בבגד אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקדוש ברוך הוא וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבונו של עולם אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם שנאמר הן אראלם צעקו וגו', כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם.
כב. באותה שעה רץ אליהו זכרונו לברכה בבהלה אצל האבות ואצל משה בן עמרם אמר להם עד מתי אבות העולם תרדמו בשינה ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויים בה כי חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחין, אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליהם גזרה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם, אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקדוש ברוך הוא ונחתמה גזרתם מה אנו יכולין לעשות.
חזר אליהו זכרונו לברכה אמר למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחיתם מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר, אמר לו משה רבינו עליו השלום כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש ושמו מרדכי אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא בתפלה משם ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה, אמר לו משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמת מה שהיה הוא, אמר לו בטיט היא חתומה, אמר לו לך והודע למרדכי, מיד הלך למרדכי הדא הוא דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ע"כ.
אזהרה למשתכרים ביום הפורים ועוברים על מ"ע ול"ת
כג. הנה כל איש ישראל אשר באזניו ישמע דברים כאלה יחרד לבו ויתר ממקומו אשר המה דברים הדברים המחרידים הלבבות, ונמס כל לב ורפו כל ידים בשית לב כמה גרם החטא אז להיות נגזר עליהם כליה ונחרצה על ידי שכרות היין אף שלא שתו אפס מיינם של ישראל ומבישולם ועם כל זאת באו במצוקה העצומה ההיא להכחד מן הארץ כמעט.
ואיככה אחר שנצומה ונבקשה מאת אלהינו עתה ביום התענית הזה של אסתר לבל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם, אנחנו נעשה כל חלקי הסותר לזה באותו עון עצמו שלהם למשוך ביין רב את בשרינו כל היום ההוא וכל הלילה, ונצר משרשיו יפרה לגלות בשר ערוה או לפחות בשירי עגבים זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת וישכחו את ה' עושם לבלתי התפלל תפלתם בכוונה ורבים מהם מבטלים קריאת שמע דאורייתא מפני חמת הסעודה, מי גזר כן מי ציוה כן.
היאמן כי יצוה הוא יתברך על ידי חכמים הקדושים מצות משתה ושמחה לעבור את פי ה' אלהינו חלילה ולהיות החטא נעשה להם כהיתר חס ושלום, הכהתל באנוש יהתלו בו יתברך לצום לפניו כמתאוננים על פשעיהם ולכל חטאתם על כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז ונצומה ונבקשה סליחה וכפרה על זאת לבל יפקוד עלינו הרעה כמו אז ונשוב לנתוש ולנתוץ ולהאביד מעשה תשובתנו ביום המחרת, ומה גם כי בעצם היום הזה שם נפל שדוד המן הרשע כמאמר והמן נפל בתוספת ו' לרבות כי באותה שעה נפל השר שלו למעלה ס"מ שרו של עמלק, ואיככה נקים אותו ויתעודד במעללינו הרעים ביום שבו טמון בארץ חבלו באשר כל עון וכל חטאת ישראל הוא משען ומשענה אשר בו ישען והוא כלביא יקום וטרף ואין מציל כמו שבא בארוכה בפרק א'.
קדושת יום הפורים כיום קבלת התורה
כד. ונוסף גם הוא כי יאותה לנו להתקדש בקדושה יתירה ולהעלות מוראת שמים על ראשינו היום יתר מאד על כל הימים באשר הוא היום אשר נכנסנו לברית בקבלת התורה ברצוננו, כאשר חכמים הגידו במאמר קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר באונס, 29 אשר זה לבד יספיק לקבוע חג לה' בתורה וביראת ה' היום הזה כיום התקדש חג השבועות מקל וחומר.
וכל שכן בהצרף אליו מעשה תוקפו וגבורתו של נס הנפלא אשר הפליא חסדו יתברך לעשות איתנו למלטנו מיד צר ממות לחיים ולא זאת אף זו להשיב גמולם בראשם והשב לשכינינו שבעתיים אל חיקם, כי נאה ויאי לאישי ישראל להתקדש במאד מאד בעצם יום הפורים ולהיות יראתו יתברך על פניהם לבלתי יחטאו.
טעם המתענים ג' ימים קודם פורים דוגמת קבלת התורה
כה. אשר גם מטעם זה נכון מנהג החסידים הצמים לפני הפורים שלשה ימים לילה ויום שהיא דוגמא למה שהתענו ישראל לקבלת התורה כמו שכתוב בפרקי ר"א שהתענו שלשה ימים, ובלי ספק כי העושה כן מנהג יפה הוא.
סגולת התשובה והתפלה על הגלות בתענית אסתר
כו. הנה ככל משפט הדברים האלה יביע כל איש חכם לב בקהל עדתו בעצם יום צום התענית הזה ויקדים תוכחה לצרה, ואשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ובכן בו יבחר ה' ובצומו ותעניתו, וכמו שעל ידי התענית והתשובה היתה הגאולה ההיא בימי מרדכי ואסתר כמו כן גם עתה בהתעורר לב עדת ישראל בצום תעניתם אל התשובה ישוב ידו ה' שנית לגאול את שאר עמו לתקן עולם במלכות שדי.
ומה גם בהצרף אלינו זכות שני שרי צבאות ישראל צדיק וצדק מרדכי ואסתר אשר תתעוררנה נשמותם בשמים ממעל ביום צום התענית הזה אשר הוא זכר למו כי גדול צדקתם ויושר פעלם לפני אלהינו, וטוב מאד להעלות זכרונם הטוב לפני אבינו שבשמים ולעתור ולרצות לעשות צדקה וחסד איתנו בארץ שביתינו בעד זכותם, וצדקתם היא תסמכנו למהר לרפא נגעינו ואת צמח דוד מהרה יצמיח בפרסום רב.
סדר לימוד ותפלה ליום תענית אסתר
כז. ואנכי נהגתי בקהל עדתי עם החברים יצ"ו ביום צום תענית אסתר להגות בסדר הכתוב בשבת זכור למעלה כי לא תתפייס מטרוניתא עד דתחזי נוקמא, ואחריו בסדר מעשה התשובה והתפלה שהתפללו מרדכי ואסתר במאורע ההוא בדמעות שליש כמו שהעתקנוה למעלה בלשון הקדש גם מטעם זה העיקרי, ואחר כך סדר התפלה של משמרת החדש המובא בפ"א דראש חדש על שבר הגלות, ובהגיעי אצל קום מלכא משיחא הוספתי נוסח זה.
סדר התפלה שמוסיפין על "תפלת הגלות" ליום תענית אסתר
כח. קומו מרדכי הצדי"ק ואסתר הצדקת הקבצו ושמעו לשמוע אנקת צעקת שה פזורה ישראל, הביטו וראו הבן היקיר ידיד נפש מוכה ומעונה שסוי ובזוי תחת עצרת הנכרים גבל ועמון ועמלק למשסה יעקב וישראל לבוזזים, בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש והיה אור ישראל לחשך וגבר עמלק ביד רמה על תפארת בנים העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם, אוי ואבוי לבן היחיד שעלתה לו כך.
אנה אבירי הרועים מבטלי גזרה מפירי שבועה מעבירי קנאה משיבי חימה מלמדי זכות משלשלי זכות אבות על בנים, יחד יכמרו רחמיכם על עם זו קניתם קדם בשושן הבירה כשעמד המן הרשע ויבקש לקעקע ביצתן של ישראל טף ונשים ביום אחד, ועמדתם בפרץ בעת צרתם להשיב חמת האל מהשחית וינחם ה' על הרעה והשיב לשכנינו שבעתים אל חיקם, אשריכם מלמדי זכות על בנים, שבח לכם משלשלי זכות אבות על בנים.
וכאשר הייתם אז לצור מעוז ומגדל לאבות, היו גם עזרה בצרות לבנים המחוללים בבור הגלות החיל הזה, בבכי תבואו ובתחנונים והורידו כנחל דמעה מול כסא הרחמים, העתירו בעד הצדיקים והחסידים ועל שארית העם בית ישראל ועל זקניהם ועל פליטת בית סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו כל אשר בשם עם מרדכי יכונה, שפכו לפניו לבבכם לאמר חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים, חוסה נא כרוב רחמיך והבט נא צאן מרעיתך, אל נא תשת עלימו חטאת אשר נואלו ואשר חטאו כי אל טוב וסלח אתה, אל ימשול בם קצף וראה כי עמך הגוי הגדול הזה עמוסי התלאות חולפות ובאות ואפס עצור ועזוב בורות בורות נשברים אשר לא יכילו לשאת זעמך וקצפך מקוצר רוח ומעבודה קשה בכור עניים ומרודם, אל ימעטו לפניך תלאותם שנות ראו רעה אחר רעה בארץ שביים דווים וסחופים מגוי אל גוי ומממלכה לעם אחר ואל תשחת את זכר גולת אריאל.
זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ואל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, והקם שד"י יסו"דך והושיעם למען שמך, אל תחשה ותענם כי נאמו גוים אבדה תקותם, גם בעינם יפלא לאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו.
אנא אבינו אב הרחמים אל תטשם מלכנו ואל נא תשכחם יוצרינו ואל תעש עמם כלה בגלותם, עינינו חמרמרו מני בכי כי איככה נוכל וראינו ברעה אשר ימצא את עמינו ואיככה נוכל וראינו באבדן מולדתנו בקרב הגוים והצרים אותם מסביב, שרשם בעמלק ושר צילם מעליהם אדם בליעל איש און, עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו, יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און, עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפונך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ועתה ה' עד מתי.
אנא מלך רחום וחנון זכור עדתך קנית קדם, ותעלה זכרון עוז היד הגדולה אשר נשאת את ידך כאמור כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך, צא נא לישע עמך לישע את משיחך ומחץ ראש מבית רשע ערות יסו"ד עד צואר סלה, עשה להם כמדין כסיסרא כיבין וכעורב וזאב וזבח וצלמונע והמן ואחוזת מריעיו, שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים, כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם, יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, תשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ, ויאמר אדם אך פרי לצדי"ק אך יש אלהים שופטים בארץ.
וכשם שלא השיבותנו ריקם מתחינתנו בצרת המן הרשע ותוציאנו לרויה כן ה' אבינו אב הרחמן שמע קולינו וקבל ברחמים וברצון עתירתנו בצרת הגלות החיל הזה עם בחירך ופקוד את צאנך ברחמים להשיב אותם לגבולם, ומלוך על כל העולם כולו בטובך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך כאמור, י'מלוך ה' לעולם אלהיך צי"ון לדור ודור הללויה', ו'ירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה'.
ובכן כמו ששמעת תפלת מרדכי ואסתר בשושן הבירה בצומם וזעקתם כמו כן מפינו תשמע ותושיע, עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו על כי הרבינו רשע ופשע עד להשחית המקורות ולקלקל הצינורות העליונים ומעשינו עתה כמעשיהם אז בצוקת חמת המציק הרשע, עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד מעל לשמים, והנה עתה שבנו אליך ביום צום התענית הזה צועקים על מעוותינו דואגים על אחריתנו בל ישוב לבא עלינו כאשר בא עליהם צרה וצוקה, ועתה אחרי שובינו נחמנו ספקנו על ירך, בושנו וגם נכלמנו כי נשאתנו חרפה חלאת זוהמת עון פשעינו, ועתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו ותקבל ברחמים וברצון ענותינו כי אין מי יעמוד בעדינו אפס שמך הגדול.
וכרחם אב על בנים רחם עלינו ויעלה ויבא יגיע יראה וירצה זכרון אבותינו וזכרון שני שרי צבאות ישראל צדיק וצדק מרדכי הצדיק ואסתר התמה היום ברחמים, ועזוז הדר צדקתם העלה לפני הדום כסא כבודך ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה' אלהינו בשלש עשרה מדות רחמיך אשר תקנת בתעלומות חכמה נשגבה, ואת בריתם זכו"ר האל נוצ"ר חסד ונקה בטל אורות את רושם כתמי עונותינו אשר פיגלנו והיינו מעל"ין בקודש ולא מורידין בעוצם אשם מעילתנו, ותעלה למעלה עזוז זכות מרדכי ואסתר בני בריתך ולהקים שדי יסודך ושביל דרכיו הסתולל ונראתה הקשת שש ומתפאר בגוונין שלו מבהיק ומבריק עד להפליא, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת ויאבד כל זכר למו.
ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך לסמוך גאולה לתפלה ששון ושמחה ימצא בה ה' צדיק בקרבה לראות מהרה בתפארת עוזך ולהעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ומרד"כי יצא מלפני המלך לשאוב מים בששון ממעייני הישועה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו'.
כט. ואחר כך יגמור סדר שאר התפלה כמו שהובא שם, ובזמן שאין שהות לבעלי המלאכה יאמרו לפניו כסדר הזה, בראשונה בסדר תפלת מרדכי כאמור ושוב אחריה יפטירו בשפה בנוסח תפלה זו היא לבדה קומו מרדכי ואסתר וכו' כנ"ל.
עת רצון לגאולה תלוי אף בתפלת היחיד
ל. ואשרי העם שככה לו איש על העדה לעתור כסדר הזה בקהל רב אשר אין ספק כי יצלח דברו וירפאם לכל העם מפשעיהם ולכל חטאתם לחשוב מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב ובדרך זה יעותרו דברי הצומות וזעקתם לא לזולת.
ומה לו לאדם אשר בעפר יסודו בעולם זה השפל לצבור המון צירי"ו על בלי לו אף כי אסף רוח בחפניו ברוב תבונות כל כמה שלא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחלול השם בגוים, ולא פנה לעשות קורת רוח ליוצרו ולבקש מלפניו על עמו ועל זכרון משיח בן דוד עבדו למועדים מימים ימימה בעתות הרצון אם השג ישיג לעורר את הרחמים בעתות ההם, כי מה שלא יושג בימים ושנים יושג לרגעים ותשועת ה' כהרף עין.
ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו אם השג ישיג עת הרצון לפני ה' להיות גאולת ישראל על ידו, ולא יאמר איש על העדה צדיק בכל מעשיו יחיד ועני אני ומה אועיל כי אפגע בעתירות כאלה, כי לא מחכמה ידבר זאת אחרי ראותנו בצרת המן כי נכתב ונחתם בטבעת המלך מלכו של עולם לכלותם מעל פני האדמה, עם כל זאת אמר משה לאליהו כלום יש אדם כשר באותו הדור וכו', הרי שלא שאל אפס אדם כשר הוא לבדו כי הוא לבדו יספיק לעתור ולרצות ולכפר בעד כל קהל ישראל, ומשה רבינו עליו השלום שם פניו ומעייניו בו שיתפלל הוא מלמטה והוא יעתור בעדם מלמעלה כי כל התעוררות עליון לא נעשה אפס בהתתקף התעוררות התחתון כענין אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.
שבח המוכיחים בעם בפרט בימי הצומות
לא. וכן נוהג הדבר לדורות עולם אשר יפקוד ה' איש על העדה אשר יושיעם ואשר יביאם בדרכי ה' בהחריד את לבם תמיד כל הימים בדברי הצומות וזעקתם לעורר לב הנרדמים מישועת ה', ובכן תיטב לה' מאלפים הלכות מריבבות דרושים אשר ידרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ובו ישים כל מעייניו ובשועו אליו שמע והוא הצדיק אשר יתואר בשם צדיק יסוד עולם באמת, ותהולל חלקתו ברוח מבינתו והדרת חכמתו בהצרף אליה גודל המעשה הטוב ללמוד וללמד דעת את העם בחוקי האלהים ותורותיו ודרכי התשובה יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת כדרך חסידים הראשונים, והא בלא הא לא סגיא כאשר הודענו בספר זה ביתר המקומות בראיות תלמודיות.
ובזוהר פרשת שופטים 30 ז"ל, כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתייהיבת בדינא ימים רבים מאי רבים תלתא יומין דא בתר דא וכו' תא ואפקיד לך על בני ביתי לא תשחית את עצה דא תלמיד חכם דאיהו במאתא דאיהו אילנא דחיי את עצה ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא ואוליף לון ארחין דיהכון בה ע"כ.
סוד לבישת שק בתענית אסתר
לב. ומורי ז"ל היה אומר כי סגולת צום התענית הזה ללובש בו שק ואפר להפריד מעליו הבגדים הצואים בגד בוגדים חלק הרע שבו, כנודע מדברי הרב כי כל אדם כלול מטוב ורע וכל אחד כלול מפרצוף שלם והטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא בגד, והוא הסוד הנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו מלשון בוגדים בגדו שהפריד מעליו, אלא שהוצרך להמשיך אור דעתיקא קדישא כדי להפריד הבוגדים וכמו שאמרו בזוהר, בשעתא דטלא דעתיקא קדישא שריא עליה ומלייא רישיה בההוא אתר דאקרי שמים כדין ירעם ותבר חילהון ותוקפיהון דדינין תקיפין וכו'.
והמשכה זו עשה מרדכי וילבש ש"ק העולה ת' למשוך עליו סוד ד' תיקוני חוורתי דרישא דע"ק המגיעים עד רישא דז"א והם סוד ד' מאות שקל כסף ומכניעים סוד עשו כי ת' איש עמו כנודע, זהו שאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדי"ו, ואם תאמר ואיככה עצר עזוז וחיל זה להפריד בגדיו מעליו, לזה אמר וילבש ש"ק להמשיך אור עתיקא קדישא דביה תבר חיליהון ותוקפיהון כאמור, ובהצרף אליו צדקת מרדכי הצדיק כיום הזה יהי לו מעיר לעזור יתר מאד על כל הימים.
מנהג מחצית השקל קודם מנחת התענית
לג. ובהגיע עת המנחה יכון לקראת אלהיו והיה מעשה הצדקה בה בעצם היום הזה ביתר עז על כל הימים, ומנהג חסידים לתת מחצית השקל מהמטבע הקבוע באותו מקום זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר בזמן שבית המקדש קיים, וטוב עין יאותה לו לתת שלשה חצאי שקלים לעומת שלש פעמים תרומה האמורים בפרשה ויחלקם לעמלי תורה לפני המנחה.
יבאר שמתנות לאביונים קודמין למחצית השקל
לד. ואין לפטור עצמו בזה ממתנות לאביונים בפורים כי כל אחד נדרש לעצמו, ואשר אין לו כסף מספיק לשתיהם מעלי יתיר לקיים מצות מעשה הצדקה בעצם יום פורים משיחלקם בי"ג במנחה לקיים מנהג החסידים שהוא מנהג בעלמא, וגדול מעשה הצדקה בעצומו של יום הפורים ביותר כמו שיתבאר לפנינו בס"ד ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא לאשר יש סיפק בידו לאשר ולקיים את שניהם, ושוב בצדק יחזה פניו יתברך בתפלת המנחה בכוונה יתירה.
ציונים והערות לפרק ב
25) סנהדרין דף ל"ט ע"ב. 26) ירושלמי מגילה פ"א ה"ה. 27) זוהר שלח דף ק"ע ע"א. 28) אסתר רבה פרשה ז' סוף אות י"ג. 29) שבת דף פ"ח ע"א. 30) זוהר שופטים דף ר"ב ע"א.