אור ברסלב
חמדת ימים ב ימי הפורים › ביאור המגילה ע"ד הסוד

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ימי הפורים · ביאור המגילה ע"ד הסוד

פרק ו - משלוח מנות - סעודת פורים - תוכחות

ביאור ט"ו פסוקים מפרק א' במגילה על דרך הסוד

א. ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, במסכת מגילה פרק ראשון ויהי בימי אחשורוש אמר ר' לוי אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר אנת הוא רישא די דהבא, ובן גילו של ראש פירש"י בן מזלו שניהם מזל אחד להם, נבוכדנצר הרג והוא בקש להרוג, נבוכדנצר החריב והוא בקש להחריב וכן הוא אומר ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, פירוש שאחשורוש דרש מלשון שחרות, ר' חנינא אמר שכל הזוכרו אומר אח לראש ר' יוחנן אמר שהכל נעשו בימיו רשין שנאמר וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ע"כ, ויש לדקדק מאי איכא בינייהו שמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואלו ואלו דברי אלהים חיים.

ב. אכן קודם כל דבר אקדים הקדמה אחת מהאר"י זלה"ה שביאר בדרוש הקליפות וז"ל, הנה נודע כי אף על פי שיש ה' פרצופים בקליפה דאצילות עם כל זה הג' ראשונים שהם אריך ואוא"י דקליפה נשארו בלתי תיקון רק בתחלתם אבל זו"ן דאצילות דקליפה בהם בלבד נעשה תיקון עם שאינם שוים בתיקונם כי נוקבא נתקנה בי' ספירותיה עם י' אורות שבה והוא תיקון גמור מה שאין כן הזעיר דקליפה שנתקן בעשר ספירותיו אבל הרוחניות שבו אין בו רק בחינת ו' אורות לבד המתפשטות בעשר ספירות שלו.

והנה הקליפה דאצילות רצתה להדמות כקוף בפני אדם ולהתתקן כולה אף בא"א דילה כדוגמת אצילות הקדוש ורצתה לעלות עד שם בא"א דקדושה ולהמשיך משם שפע לתיקונו כמו שהם בקדושה, ואל זה הסוד רמז בפסוק אם תגביה כנשר וגו' להמשיך אותם השערות מא"א דאצילות לא"א שלך, משם אורידך נאם ה' כי אם חס ושלום יעלה אותו התיקון באצילות הטמא גם באריך ואו"א דיליה היה נחרב העולם ולכן משם אורידך נאם ה' ע"כ לשון האר"י זלה"ה.

ג. והנה דרשו רז"ל על פסוק אעלה על במתי עב אדמה לעליון שהוא נבוכדנצר שאמר זה הפסוק בעת שהחריב הבית והיה רוצה לעלות על במותי ע"ב שהוא רזא דמלה ששם ע"ב הוא בחכמה ובמתי ע"ב הוא למעלה בכתר שהוא א"א והוא היה רוצה לעלות לשם כדי ליקח אותם השערות מא"א דקדושה כדי שיהיה דומה לעליון שהוא א"א דקדושה והיה רוצה לתקן עצמו בתיקון דאצילות הקדוש, ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא אם תגביה כנשר שהוא אריך שנקרא נשר המרחף על כל האצילות כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף ואם בין כוכבים שים קנך שהם חכמה ובינה שכל אחד מהם נקרא כוכ"ב שהוא בגימטריא כ"ו כ"ב הוי"ה ואהי"ה עם המלה ששם הוי"ה הוא בחכמה ואהי"ה בבינה וכל אחת כלולה בחברתה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה כי אוא"י כחדא נפקין וכחדא שריין ולכן כל אחד נקרא כ"ו כ"ב.

וזהו בין כוכבים שים קנך רוצה לומר אם אתה רוצה לעלות בא"א דקליפה דאצילות או אפילו באו"א כדי לתקן עצמך כמו א"א ואוא"י דקדושה, משם אורידך נאם ה' שם זו"ן שהנקבה דזעיר נקראת נא"ם והויה הוא הזעיר בעצמו, רבותא קמ"ל שאפילו הזו"ן שאין להם תיקון באצילות עתה בגלות אפילו הכי ומלכותו בכל משלה, וזהו שאמר נאם ה' כי אם יעלה אותו התיקון באצילות הטמא גם בא"א ואו"א דיליה היה נחרב העולם חס ושלום, וזה היה סוד הצלם דדהב דעבד נבוכדנצר מלכא רומיה אמין שתין פתיה אמין שית שהנה אותו הצלם הוא סוד קליפת נוגה דאצילות.

ד. ומביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פ' ג' וז"ל, הרי כי זה הנגה הוא דמות צלם בי' ספירות כי מה שנקרא צלם הוא לפי שכבר ידעת כי הוא גוף ומלבוש אל הנשמה כמו בסוד הצלם של המוחים שבקדושה, והבן זה כי זה הנגה ראשו זהב טהור וכן החזה כסף טוב כמו שמביא בתיקונים תיקון ס"ו דף ק' ע"א ז"ל, נבוכדנצר הוה ידע בהאי אילנא דעץ הדעת טוב ורע והכי עביד צולמא דיליה ובה אשתמודע אילנא דטוב ורע הדא הוא דכתיב רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף עד הכא הוה מסטרא דטוב ובגין דא אמר די דהב טב אבל ממראה מתניו ולמטה שהוא מן החזה ולמטה ששם מקום המלכות נוקבא דזעיר דקליפה שם הוא רע מצד הברזל והחסף וטוב מצד נחשת כמ"ש למטה.

והנה נבוכדנצר הוא היה בסוד א"א דנגה דאצילות ובעת שהחריב בית המקדש היה לו כח לעלות למעלה ולתקן את עצמו בסוד רישיה די דהב אבל לא בכל י' ספירות דא"א רק מו"ק ולמטה דא"א, וזהו שעשה הצלם די דהב רומיה אמין שתין פתיה אמין שית כנגד הזעיר דא"א שהוא בסוד ו"ק וכל אחד כלול מעשר הרי שתין ולא היה לו יכולת לתקן כל הי"ס דא"א, אבל אחר כך אפילו מזה ירד ונפל בתהומא רבא כאשר אבאר בס"ד, ולכן היה לו כח לשלוט בכל העולם כולו שהם מאתים וחמשים וב' אפרכיות שיש בעולם מאחר שהוא היה בראש כל האצילות דקליפה שהוא בא"א שלהם, ולכן נקרא רישא די דהב מפני שהוא היה בראש כל האצילות כמו שאמרו במדרש פרשת תרומה וז"ל, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת זהב זו בבל שנאמר הוא צלמא רישיה די דהב טב וכסף זו מדי שנאמר חדוהי ודרעוהי די כסף נחשת זו יון שנאמר מעוהי וירכתיה די נחש אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשל בו אדום הרשעה שהחריבה בית המקדש עכ"ל, כלל העולה מכל זה שמלכות בבל היה בסוף ראש דנגה ועלה למעלה ונתקן הו"ק שלו ומכל מקום לסוף ירד מגדולתו ונעשה חיה אחת מחית השדה כנודע ואין כאן מקומו להאריך בו.

ה. ונשוב למאמר רז"ל שהיה נקרא אחשורוש על שם אחיו של ראש שהוא אח של נבוכדנצר שנקרא ראש שנאמר אנת הוא רישא די דהבא, והנה אחשורוש וושתי אשתו הם היו אוא"י דקליפת נוגה ולכן נקרא אחיו של ראש שהוא לשון אחוה כי לעולם הג' ראשונות הם באחוה ובחיבור אחד, רוצה לומר אוא"י הם אחים ורעים של הראש שהוא כתר דא"א וז"ש אחיו של ראש, ומ"ש בן גילו של ראש ופירש רש"י בן מזלו שניהם מזל אחד להם הכוונה שלעולם הג' ראשונות נקראו מזל בסוד הכל תלוי במזל וגם דיקנא דא"א שהוא נקרא מזל עילאה הוא מכסה על אוא"י בסוד אדרת שער, ובאותו הזמן היה תיקון לאוא"י דנגה על ידי דיקנא דא"א דנגה והיה מכסה אותם וז"ש בן מזלא.

או יתכן לומר בן גילו של ראש רוצה לומר שכבר נודע שהכתר הוא סתום מאד בסוד מוחא סתימאה והחכמה הוא מגלה מה שהוא סתום בכתר, ולכן נקודת קמץ בכתר מורה על הקמיצות וההעלמות מאד אבל בחכמה הוא נקודת פתח שהוא מורה על פתיחת הנסתרות, וז"ס בן גיל"ו שהוא אחשורוש שהוא בחכמה דנגה דאצילות הוא גילוי של ראש שהוא הכתר, ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל כשולי קדרה כאשר נודע שכל הארת פנים של זעיר דקדושה היא בא מהחסדים דאו"א.

ועתה בגלות מדי לקח אחשורוש כל הארות של אוא"י לעצמו לתיקונם ולא הניח ליכנס הארה בתוך הזעיר ואז היה הזעיר בסוד הקטנות בסוד דורמיטא ולא היו בו כי אם גבורות, ולכן ישראל הדבקים בישראל דלעילא הושחרו גם כן פניהם מחמת הגבורות ולא האירו בהם החסדים כאשר אבאר בע"ה ולכן היה נקרא אחשורוש מלשון שחרות, רבי חנינא אמר שכל הזוכרו אומר אח לראשי רוצה לומר מאחר שנסתלקו בגלות בבל המוחים דזעיר ונשאר אז בסוד דורמיטא ונעשה קטן בלא ראש בסוד יעקב כי קטן הוא, ואותה הארה של המוחים אף על פי שנכנסת באחור בסוד נוקבא דזעיר כמ"ש למטה מ"מ עיקר הארתו יצא משם לחוץ באחורי הנוקבא לתוך קליפת נוגה על ידי תיקונא דאו"א דנוגה, וזהו סוד שאמרו אח לראשי כלומר ווי ואבוי לרא"שי שהם אותיות ישראל דלעילא שאין לו עתה ראש שהם המוחים בסוד לי רא"ש שבזמן הגלות היה נקרא בסוד יעקב בסוד ו"ק לבד.

ו. ר' יוחנן אמר שהכל נעשו בימיו רשין שנאמר וישם המלך אחשורש מס על הארץ, הכוונה שהמסים וארנוניות שהיה לוקח מן ישראל היה בעבור הארץ שהיא מלכות דאצילות דקדושה, ירצה שכל התיקון שהיו עושים החרש והמסגר שהם הצדיקים והחסידים ואנשי מעשה שהיו אז בבבל והיו ממשיכים הארת נה"י דאו"א בתוך הנוקבא כדי לבנותה בסוד פרצוף כנודע, הוא היה רוצה ליקח מס מישראל כדי ליקח פעם אחרת הניצוצות דקדושה שהיו לו מקודם תיקון הנוקבא דאצילות בעת שהיתה בסוד נקודה א' כמ"ש לקמן בע"ה, ולכן נשארים ישראל עניים ומדולדלים מהקדושה לולי ה' שהיה לנו לא היה נשאר חס ושלום שריד ופליט משונאי ישראל כנודע.

וזהו שאמר הכתוב ויהי בימי אחשורוש הכוונה הוא ו"י ה"י בימי, ירצה בימים של אחשורוש שהוא או"א דנוגה שהספירות שלהם נקראים ימים, הנה בזמן גלות בבל היה ו"י לישראל מפני שאוא"י שהם נקראו י"ה היו משפיעים בספירות דאחשורוש ועל ידי אותו השפע שהיה יונק מזרועות דא"א שמתלבשים בתוך אוא"י והוא סוד חדוהי ודרעוהי די כסף שהוא הצלם נגה דאצילות ולא היה מניח ליכנס הארה לתוך הזעיר, ועל ידי כן נשאר הזעיר בסוד הדורמיטא ולכן היה לו כח למלוך על כל ע"ס דזו"ן דאצילות דקדושה, וז"ש הכתוב הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש הכוונה כי החכמה בינה דזעיר נקראים הוד והדר על שם שמתלבשים בנצח הוד דאימא בסוד ה' אלהי ח"ב, גדלת מאד חג"ת, הוד והדר לבשת שהם נ"ה דאימא שמלבישים אותם המוחים, והנה הקליפה לעולם יש לה אחיזה יותר בהוד מבנצח בסוד והודי נהפך עלי למשחית אבל ונצח ישראל לא ישקר אף על פי שיש להם קצת אחיזה.

ז. וזהו שאמר המולך מהודו שהוא מן ההוד דבינה עד כוש שהיא נוקבא דזעיר שנקראת אשה כושית, והנה מהד"ו חסר ו' כתיב והוא גימטריא ה"ן שהם ה' גבורות כל אחת כלולה מי' הרי ן', וזהו שאמר הכתוב הן קרבו ימיך למות הכונה בזה שאמר ה"ן שהם חמשה גבורות דזעיר הם גרמו שקרבו ימיך שהם הספירות שנקראו ימים למות, רוצה לומר לקליפה שנקראת מיתה דהיינו שהקליפות לעולם יונקים מצד הגבורות ולא מצד החסדים ואפילו שעל ידי העונות יש זמנים שיונקים גם כן הקליפות מצד החסדים אבל מ"מ אין להם יניקה אלא מועטת אבל מגבורות יש להם כח לינק כדי צורכם וז"ש הן קרבו ימיך למות.

ח. וזהו מה שאמרו רז"ל במסכת מגילה פ"א וז"ל, מהודו ועד כוש רב ושמואל חד אמר הודו בתחלת העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי קיימי כשם שמולך על הודו וכוש כך מלך בכל העולם כולו ואלו ואלו דברי אלהים חיים, חד אמר הודו בתחלת העולם שהוא מהמוחים דזעיר כנ"ל שהם נקראו תחלת העולם כי הזעיר נקרא עולם בעל ו"ק מעלה ומטה וד' רוחות וכוש בסוף העולם שהוא הנוקבא דזעיר שהיא בסוף הזעיר נקודה תחת היסוד בסוד מעולם ועד עולם, וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי קיימי הכוונה שכו"ש גי' שכ"ה שהם שכ"ה ניצוצין דזריק מן מחשבה עילאה שהוא חכמה, והנה אחשורוש שהיה אחיזה שלו באחור אוא"י לכן אמר מהודו שהיא בינה ועד כו"ש שהיא חכמה, וז"ש גבי הדדי קיימי בסוד או"א כחדא נפקין כחדא שריין, וכשם שמלך על הודו וכוש כך מלך בכל העולם כולו שהוא בכל הפרצוף של הזעיר בעשר ספירות שלו, וז"ש שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחלה מלך על שבע ולסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה, הכוונה הוא שבתחלה מלך על ז' התחתונות דזעיר ואח"כ בחכמה בינה שלו שהם כ' שנה ואח"כ בכתר שלו שנקרא ק' שנה ולכן היה הזעיר נשאר בסוד דורמיטא כאשר אבאר לקמן בע"ה, וז"ש מדינה מלשון דין בסוד הקטנות.

ט. בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, הכוונה היא שבימים ההם כשבת המלך אחשורוש שהוא חכמה דקליפת נגה על כסא מלכותו שהיא בינה דקליפת נגה ושתי שהבינה נקראת כסא דחכמה הכוונה שהיה כח לאוא"י דנגה להזדווג ביחד, וזהו כשבת אותיות שכב"ת שהיא הנוקבא שכב עם הדכורא שלה.

י. אשר בשושן הבירה שהוא פה דא"א שנקרא שושן בסוד שפתותיו שושנים וז"ס כשושנה בין החוחים גימטריא אחשורוש, שושנה גימטריא אסתר וסופי תיבות המן להראות שאסתר שהיא מלכות דאצילות היתה בין החוחים בין הקליפות שהוא אבא דזעיר דנגה שנקרא אחשורוש והמן, וז"ש כשושנה בכף הדמיון להראות שלא היתה ממש חס ושלום בין הקליפות אלא לפי שעה כנודע, ונקרא מלכות בסוד כנסת ישראל כמו שאמרו בפרשת בראשית אוף כנסת ישראל אית בה י"ג מכילן דרחמי דסחרני לה מכל סטרהא שהוא י"ג תיקוני דדיקנא דא"א שהוא סוחרני הפה.

והנה זה כנגד זה עשה האלהים שג"כ בקליפת אוא"י דנוגה מזדווגים על ידי הי"ג תיקונים דדיקנא דסחרני הפה שנקרא שושן הבירה שכן בירה גימטריא אלהים בריבוע ר' וי"ג אותיות המילוי וה' אותיות הפשוט שהוא סוד שושנה דאית בה י"ג עלין וה' עלין אחרנין ע"ש בזוהר, וזהו שאמר בשושן הבירה שעל ידי השפע שיצא מהפה דא"א דקליפת נגה היה כח לזווג אוא"י דנגה ביחד שהקליפה היא כקוף אחרי בני נשא ורוצה להדמות לקדושה.

יא. בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות, הכוונה הוא בשנת שלש ראשונות דקליפה נגה שהם א"א ואוא"י, למל"כו ירצה בעת שנתקנו הג' ראשונות מל"כו על קכ"ו מדינות דז"א שכן למ"לכו גי' קכ"ו וזהו שאמרו רז"ל במדרש רבה, רבנן אמרי אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה חלקת את בנין ביתי שנאמר רומיה אמין שיתין פתייה אמין שית חייך שאני חולק מלכותך ויימר מאה ועשרים ושש ומה תלמוד לומר קכ"ז אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אתה עלית עליה אחת לביתי משלך שאמרת מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון הדא הוא דכתיב שבע ועשרים ומאה מדינה, הכוונה הוא בשנת שלש למלכו לא היה מולך אלא על ע' ספירות דזעיר כמנין למלכו שגימטריא קכ"ו ובשביל שנתן עליה אחת לירושלים נתן לו גם כן השביעית שהיא פרצוף דנוקבא דזעיר שנקרא ירושלים כנודע ומל"ך על קכ"ז מדינות אם כן היה המלכות העיקרית שלו בלבד כמנין למל"כו, ואחר כך הוסיפו לו עוד אחת שהיא עשר אורות פנימיות דנוקבא דזעיר אבל מזעיר עצמו לא לקח אלא ו' אורות בלבד כן נ"ל.

יב. גם נוכל לומר עם מ"ש האר"י ז"ל בדרוש הקליפות פ"ד ע"ש דמדוריהון דקליפות הוא מתחות חיזו דאילנא דחיי ומותא כי כל הז' היכלין דבריאה דקליפה הם למטה מן היכל הז' העליון הקדוש דקדשי קדשים דבריאה דקדושה, ובעת גלות בבל עלו הקליפות גם כן למעלה מהיכל קה"ק דבריאה שהם ג' ראשונות דבריאה וינקו מדדי בהמה שהיא ממלכות דאצילות שיש לה למטה בבית הרחם שלה כמין שני דדי בה"מה, ולכן היה גלות מדי נ"ב שנה כמנין בהמ"ה ונתקנו הג' ראשונות דבריאה דקליפה ועל ידי זה היה להם כח לעלות כל גופם למעלה באצילות במקום הראוי להם שהוא כנגד כל אורך זו"ן דקדושה אבל לבסוף משתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא ע"כ ע"ש.

יג. וזהו שאמר בשנת שלוש למלכו שהוא היכל קה"ק דבריאה דקדושה הכולל ג' ראשונות דבריאה, ובעת שגברו הקליפות ועלו גם כן אותם הג' ראשונות דבריאה וזהו למלכו כי מלכו גימטריא אדנ"י בריבוע שהיא מלכות דמלכות דאצילות המתלבשת בהיכל קה"ק דבריאה כמו שכתב האר"י זלה"ה בדרוש מיעוט הירח בסוד אסתר היא בחינת נקודת מלכות דאצילות בסוד לכי ומעטי את עצמך, והיא מסתתרת בראש הבריאה ולכן נקראת אסתר כנזכר בפרשת כי תצא דף רע"ו ע"א, ובג"ד אסתר לישנא דסתרהא וכו' ודא אחתא מלתתא דאילנא טוב ורע אבל אם היא משכינתא דאצילות לית לה שינוי הדא הוא דכתיב אני ה' לא שניתי וכתיב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.

יד. והנה אחשורוש עשה משתה לכל שריו ועבדיו, ירצה הכוונה שאחשורוש היה משפיע כל השפע שהיה ממשיך מנה"י דאוא"י לשריו ועבדיו שהם חכמה בינה דאבא דקליפה וחכמה בינה דאימא דקליפה שהם נקראו שרים, ועבדיו הם הו"ק דאו"א דנגה דקליפה, וז"ש ועבדיו הוא ו' עבדיו בסוד ו"ק והם חיל פרס ומדי ר"ל שהם חיילות דאוא"י המלבישים הזרועות דא"א, ונקראים פרס ומדי למ"ש למעלה חדוהי ודרעוהי די כסף זו גלות פרס ומדי שהם ב' זרועות דא"א דנוגה, ולכן נקרא הפרתמים כנודע באוא"י דקדושה דאצילות שהבינה נקרא נהר פר"ת שהוא בגימטריא ה' פעמים קול שהם ה' קולות ה' החסדים של מים בסוד מקולות מים רבים שהמים הוא בחכמה.

טו. וז"ש הפרתמים פר"ת ה' מי"ם רוצה לומר נהר פרת שהם ה' קולות שבבינה הוא יוצא מה' פ' מי"ם, כמו זה גם כן בקליפות אוא"י דנגה דאצילות ולכן נקרא פרס ומדי שהם אוא"י הנקרא הפרתמים כנז"ל, ושרי המדינות לפניו שהם הגבורות שנקראו דינים מלשון מדינות, לפניו שהם מלפנים ר"ל הפרתמים שהם החסדים דאוא"י ושרי המדינות שהם הגבורות דאוא"י כולם הם מלפנים דאוא"י, וזהו לפניו דייקא לכלם עשה משתה והמשיך להם שפע רב מנה"י דאוא"י דקדושה דאצילות.

טז. בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום, הנה אמרו רז"ל במסכת מגילה א"ר יוסי ברבי חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה ונתעטף ועמד כתיב הכא ואת יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת, הכוונה הוא שהח' בגדי כהונה הם בדיקנא דא"א שמתחילים מרב חסד עד ונקה שהם ח' בגדי כהונה שלבש הכהן גדול שהוא הא"א כמו שאמרו באדרא רבא דף קל"ב ע"ש, וגם כתב האר"י זלה"ה כי כל בחינות הדינים הם שערות וכולם הם מבחינת נצח הוד ששם הגבורות היכר הדינים כנודע, ובעלותם בסוד אור חוזר שהם סוד גבורות פוגעים בג' מקומות והם ג' ראשין דא"א גולגלתא ואוירא ומוחא ומתערבי בכולהו ונפקי מכלהו י"ג חיוורתי וי"ג נימין וי"ג תקוני דדיקנא, והנה בי"ג תיקוני הוא שם מ"ה וי"ג נימין הוא שם ס"ג, י"ג חיוורתי הוא שם ע"ב והג' שמות גימטריא ק"פ, וז"ש בהראותו את עש"ר חסר ו' כתיב שהוא עשר ספירות של בינה שנקראת כבוד של מלכות כנזכר בזוהר על פסוק בשכמל"ו ברוך כבוד ה' ממקומו עיין בפרשת בראשית ובפרשת ויקהל.

יז. ואת יקר תפארת שהוא יקר של ז"א היה אז גדולתו שהם הח' בגדים שלבש כהן גדול שהוא א"א ומשם נשפע לז"א בדיקנא שלו כנודע.

יח. ימים רבים שמונים ומאת יום, רוצה לומר שהדיקנא דא"א השערות שלו מתערבים עם התלת רישין ונפקי כחדא שהם ע"ב ס"ג מ"ה שגימטריא שמונים ומאת יום, ועל ידי הדיקנא דא"א היה התיקון דאוא"י שהדיקנא הוא מכסה אותם באדרת שער כנז"ל, והנה הח' בגדי כהונה שלובש הזעיר שהם ח' תיקוני דיקנא שהם מתחילים מן ורב חסד עד ונקה אז אחשורוש לא הניח לירד למטה אל זעיר והוא לבש אותם בעצמם ונתעטף בהם ועמד שעל ידי אותם התיקונים יש לו כח והעמדה לעמוד ביחד עם בינה בזווג שלו שלא יתבטל תיקונו וזה היה מראה להם בזמן הנ"ל אבל אחר כך התחיל תכף להתבטל כמ"ש לקמן בע"ה.

יט. עוד נוכל לפרש על דרך שכתבנו לעיל בשם האר"י זלה"ה ובכאן אאריך מעט יותר וז"ל, והוא כיון שנסתלקו אור הא"א מן האצילות גרם מיעוט אל הנוקבא דז"א דאצילות ונסתלקו ממנה ט' ספירותיה העליונות ולא נשאר בה רק אור נקודה בלבד ואז ניתוסף ונעשה תיקון אל קליפה דאצילות, והוא כי אותם הט' ספירות שנסתלקו מנוקבא דקדושה נתלבשו בט' ספירות ראשונות של הנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות שהיא נקראת לילית הרשעה אשת סמאל הרשע שהוא זעיר דאצילות דקליפה ונעשה פרצוף שלם בעשר ספירות, והתיקון שנתוסף בסמאל זעיר דקליפה דאצילות הוא שגם הוא נתפשט ונעשה פרצוף שלם בעשר ספירות שלו מה שלא היה תחלה רק ו"ק בלבד, אמנם בענין האורות שהוא הרוחניות שבתוך ט' ספירותיו לא נתוסף בו דבר רק בחינת ו' אורות של רוחניות בלבד הראשונים שהיו לו קודם התיקון, אמנם הנקבה יש לה עשרה אורות ומאירים בספירה ולכן היא נקראת יותרת הכבד דאתגברת על בעלה ושלטא על דכורא כנזכר בפרשת פנחס דף רל"א ע"ב, וז"ש בהראותו את עשר כבוד מלכותו ירצה שהראה להם את עשר ספירות שהוא הכבוד של מלכות ו' דזעיר דקדושה שהם עשר ספירות רוחניות שבה, ואת יקר תפארת ירצה בזעיר דקליפה לא הראה כי אם יקר של תפארת שהם ו' בחינות אורות של תפארת בלבד שהוא ו"ק דקדושה זה היה בלבד גדולת ו' דזעיר דקליפה דאצילות.

כ. ועל מה שהראה להם ק"פ יום שהוא כל כך זמן ארוך לא פחות ולא יותר הוא מובן גם כן עם מה שפירש האר"י בדרוש הפורים וז"ל, הנה בבבל היו חסידים ואנשי מעשה החרש והמסגר אלף והיו מתקנים את המלכות נוקבא דזעיר במעשים טובים והיה צריך אז שיסתלקו המוחים מן הזעיר כדי ליכנס בנוקבא שלו כי כשהיא נבנית בסוד פרצוף שלם אז די לה שאור המוחים היוצאים אליה ממנו, אבל כשהיא בסוד נקודה צריך שיכנסו בה המוחים בעצמם כמו שהיה בעת בריאת העולם בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע, ואם כן בכל השבעים שנה היה הזעיר בסוד הדורמיטא והיו שבעים שנה הטעם כדי להעלותה כל השבע ספירות דז"א שהוא בין תרין דרועין שזה נקרא מקומה כנודע, ואז היתה אחור באחור פרצוף שלם בעשר ספירותיה והמוחים דזעיר שהוא הפנימיות שלו עלו למעלה ביסוד דאימא כדי לעשות מ"נ ואז נכנסו המוחים דזעיר בנוקבא שלו כדי לבנותה ובתיקונה נבנה גם כן בית המקדש שלמטה.

ואז הזעיר נשאר בסוד הדורמיטא, ואף שבכל לילה המוחים מסתלקים מהזעיר ונכנסים בה מכל מקום יסוד דאבא שנקרא מרדכי מירא דכיא אינו יוצא לחוץ אלא בהיות אור זה נמשך בה זמן ארוך אז יצא מרדכי שהוא יסוד דאבא כמ"ש בפרקים של מעלה, והנה הנ"הי דאו"א הם שלשה שמות שם ע"ב בנצח שהוא חכמה דזעיר ושם ס"ג בהוד שהוא בינה דזעיר ושם מ"ה ביסוד שהוא דעת דזעיר שהם החסדים, ויש גם כן ביסוד דאוא"י שם ב"ן שהם הגבורה דזעיר, וכבר נודע שהבנין דזעיר נעשה מהחסדים והבנין והפרצוף דנוקבא נעשה מהגבורות, והנה בעת שנכנסים המוחים בזעיר אזי הוא לוקח הב' חסדים וגבורות והוא לוקח לעצמו החסדים והגבורות הוא מוריש לנוקבא שלו לתיקון פרצופה, והנה בעת שנכנסים המוחים בתוך הנוקבא אזי הגבורות שהם נקראים על שמה עמהם נתקנה פרצופה בעת ספירותיה שהוא מגיע קומתה עד בין תרי דרועין שהם שבעה ספירות דדכורא, ומה שנכנס עתה מחדש הם השלשה שמות בלבד שהם ע"ב ס"ג מ"ה שהם גמטריא ק"פ.

והנה בגלות בבל היה אחשורוש על ידי כישוף גדול ממשיך הארת שלשה שמות הנ"ל כולם בנוקבא דזעיר דקליפה בסוד מה שאמרו רז"ל על אמלאה החרבה לא נתמלאה צור שהיא צרתה לילית ושפחה כי תירש גבירתה אלא מחורבנה דירושלים, וזהו סוד שעשה משתה ושמחה ק"פ יום כדי להמשיך אותם האורות דשלשה שמות דע"ב ס"ג מ"ה בתוך הקליפה נוקבא דזעיר דקליפה, והשבעה ימים היו כדי להמשיך גם כן הכלים של פרצוף שלה שתגיע עד כנגד שבעה ספירות דזעיר כמ"ש לקמן בע"ה.

כא. וזה סוד מאמר רז"ל וז"ל, שאלו תלמידיו את רשב"י ע"ה מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודה של אותו רשע אמר להם אם כן של שושן יהרגו של כל העולם כולו לא יהרגו אמרו לו אמור לנו אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא לפנים הדא הוא דכתיב כי לא ענה מלבו ויגה בני איש עכ"ל.

המאמר הזה כולו מוקשה, והנה נלע"ד כי כבר נודע מה שמביא באדרא רבא בתחלת דבריו של הרשב"י וז"ל הרשב"י ע"ה קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה ולרבי אבא בסטרא אחרא ואמר אנן כללא דכלא, והכוונה היה כי כל התיקון של הרשב"י ע"ה עם חביריו היה כדי לתקן הזעיר בסוד קוים כמ"ש בתחילת האידרא עד אימתי ניתיב בקיימא דחד סמכא שהוא בסוד קו אחד נעשה לו תיקון כדי שיהיה בסוד ג' קוים שעל ג' דברים העולם עומד שהם הג' קוים, ולכן יתיב ר' אלעזר מימין ר' שמעון ורבי אבא מסטרא אחרא דהיינו משמאל רבי שמעון ורבי שמעון יתיב באמצע והם היו ראש הג' קוים, וז"ש אנן כללא דכלא ר"ל דכל שאר ז' קצוות התחתונים והכוונה היה לתקן הזעיר ממה שקלקלו הקדמונים בעונותיהם, וכבר נודע באדרא שכל אחד מהחברים היה מתקן תיקונים לפי השייך לשורשו כנודע ובעת שיצאו הדברים מפיהם כבר נתקן השורש למעלה מעצמו ועל ידי הדרושים נתקן כל התיקונים על תיקונו ועל מתכונתו.

כב. והנה שאלו התלמידים את ר' שמעון במה קלקלו ישראל באותו הדור בפרצוף דזעיר שנתחייבו כליה חס ושלום ועתה אנו רוצים לתקן אותו העון, ואז השיב ר"ש שהם יאמרו כדי שיתקנו על פיהם מאחר שהם היו כללות פרצוף דזעיר מהב' קוים ימין ושמאל וא"כ על ידם יתקנו התיקון של ישראל במה שחטאו וקלקלו שכן כתיב באדרא רבא דף קל"ה ע"א וז"ל, חמינא אילין תיקונים דנהרין עלה והוו מחכאן מלא דפומנא לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה וכד הוו מתתקנן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תיקונא דאתתקן הכא בהבל דכל פומא דחד מינן ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תיקונא ההוא תיקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומכון וכדין סלקא בדוכתא ואתעטר וכו' ע"ש, שמע מינה שתלמידיו של רשב"י ע"ה היו גדולים במעשיהם הטובים שהיה להם כח לתקן כל העונות של ישראל, ולכן גם כן עתה בעת שפתחו פיהם ושאלו מפני מה נתחייבו וכו' תכף הוה משכא התיקון שלהם למלה דנפק מפומהון, ובודאי בלי ספק שחמא רשב"י ע"ה כמו שאמרו באדרא רבא שאמר לתלמידיו קום רבי יהודה בקיומך ואתקין תיקונך וכן לכולם.

כג. והנה השיבו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע כמו שפי' למעלה שאחשורוש הרשע כיון עצתו בסעודה שעשה כדי להמשיך מנ"הי דאוא"י סוד האכילה בסוד אכלו רעים והשתיה בסוד שתו ושכרו דודים שהם אוא"י וזו"ן דנוגה, והנה על ידי דברים אלו שהוציאו מפיהם היה כאילו הם התוודו על כללות של ישראל מאחר שכל נשמתם של ישראל הם מעשר ספירות של זעיר, וכבר אמרנו שפרס ומדי הם חכמה בינה דזעיר ובעת שהיו נהנים מאותה סעודה היו מראים שהם חפצים חס ושלום בביטול הקדושה וקיום הקליפה ח"ו והיו מסכימים עמהם, ולכן הם נתחייבו כלייה חס ושלום מאחר שנעקר ממקומו ח"ו השורש ובודאי שגם האילן וענפיו והעלין והפירות הכל נעדר עמו לולי החרש והמסגר אלף לא היה נשאר משונאי ישראל שריד ופליט.

ולכן עם מה שהשיבו התלמידים לרבי שמעון דברים אלו היה נחשב להם כאילו התוודו על חטאתם אשר חטאו כללות ישראל בישראל דלעילא, והם היו רומזים אל י' ספירותיו דז"א מאחר שהם תיקנו אותם כנודע באדרא ולכן היה כח בידם למחול עונותיהם של ישראל, והנה שאל רשב"י ע"ה את תלמידיו אם כן של שושן יהרגו ושל כל העולם לא יהרגו, א"כ מוכרח הוא שכל העולם כולו חטאו חטא אחר וצריך גם כן שיתקנו זה התיקון שלהם כלומר, טוב אמרתם על כפרת שושן ועל כפרת כל העולם צריך תיקון אחר, והשיבו אמור לנו אתה כלומר אין כח בידינו לתקן העון של כללות ישראל אלא אתה שאתה הראש שלנו שהוא בכתר דזעיר כנזכר לעיל ואתה צדיק יסוד עולם כמ"ש בזוהר חדש שאמר הוא בעצמו די לי בעצמי שאני בעולם אני מגין על כל העולם שאני צדיק יסוד עולם, וז"ש להם מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר דכתיב רישיה די דהבא והוא כנגד אריך דזעיר דאצילות דקדושה עשה הוא נבוכדנצר גם כן ותיקן גם כן רישא דאריך דקליפה דנגה.

כד. וזהו שאמר רשב"י ע"ה לחבריו בתחלת האדרא בעת שפתח תכף אמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כלם ואמרו אמן, וכתב האר"י זלה"ה הטעם שהתחיל ר"ש בפסוק זה הוא להזהיר אל החברים שחס ושלום אל יערבו במחשבתם דברי קדושה עם קליפה והנה הם י"א ארורים בפרשת כי תבא, והראשון הוא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה והוא א"א דקליפה ולכן התחיל ר"ש מפסוק ארור האיש, רוצה לומר ארור מי שישים הקליפה הנקראת פסל ומסכה בקדושה הנקראת סתר וזהו ושם בסתר בסתרו של עולם שהוא א"א סתרו של עולם המסתתר ומתלבש תוך כל האצילות כנודע, וז"ש תלמידיו לר"ש אמור אתה היש לך כח בידך לתקן זה התיקון בלי מחשבה זרה חס ושלום כי ר"ש היה בגדר כתר דז"א כנ"ל.

כה. והנה במה שהוציא מפיו גם כן כאילו התוודה לפני כללות ישראל ויתכפר להם שזה היה תלוי בידו, ושאלו תלמידיו וכי משא פנים יש בדבר היאך זכו לנס והלא כאילו החריבו כל העולם כולו מאחר שפגמו בכתרו של מלכו של עולם, אמר להם הם לא עשו אלא לפנים מיראת המלך ואם חס ושלום היו עובדים מאהבה היה נחרב העולם ולכן אף הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא לפנים כדי שיראו מלפניו ויחזרו בתשובה, ועם כל זה לא תקנו קלקולם בכל תיקוניו עד שבא הרשב"י ע"ה וחבריו ותקנו הכל כמו שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים על ידי שעסקו בחכמת האמת כנודע באדרא.

והנה ר"ש ע"ה אחר שלא נתעוררה הגזרה לכל ישראל במקומות מושבותם אלא על עון הצלם שחטאו בימי נבוכדנצר דהיינו בעת שאכלו מסעודת אחשורוש היה נגזר עליהם עיקר העונש אבל לא נגזר עליהם להרוג ולאבד עד שהשתחוו לצלם של המן אז נתגלגל עליהם הכל גם כן עון הראשון אפילו שלא עשו אלא לפנים אז אירע להם כל מה שאירע, אבל על כל פנים הקדוש ברוך הוא ברחמיו הצילם מידם.

כו. ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן וכו', במדרש רבה משתה שבעת ימים רב ושמואל חד אמר שבעת חוץ מק"ף וחד אמר שבעת עם הק"ף, ואלו ואלו דברי אלהים חיים חד אמר שבעת חוץ מק"ף כי הוא מונה ע"ב ס"ג מ"ה שהם הג' מוחים דזעיר שנכנסים בתוך הנוקבא דזעיר שהם חכמה בינה וחצי דעת שהם החסדים אבל הגבורות שהוא שם ב"ן שממנו נבנה פרצוף הנוקבא נתגדל ונעלה למעלה עד חג"ת דזעיר ולכן הוא מונה בפני עצמו שהז' ימים היה כנגד פרצופה, וחד אמר שהשבעת הם בכלל הק"ף שאלמלא התלת מוחים שמאירים בה היאך היא מתגדלת שהגבורות לבד אינם גורמים הגדלות אלא מכח החסדים שם מ"ה שהם בסוד המים המגדילים את האילן, א"כ מאחר שהג' לבדם אינם עושים שום תיקון אלא בהצטרפות החסדים לכן הז' שהם ז' בחינות גבורות מחסד עד המלכות אלו הז' הם בכלל הק"ף ע"כ.

כז. והנה נודע שנבוכדנצר ובלשצר ואחשורוש כלם טעו בחשבון הגלות ואחשורוש היה סובר שכבר נשלם השבעים שנה, וז"ש רז"ל כיון דחזא דמלי שבעין ולא איפרוק אמר מדלא איפרוק השתא ודאי לא מיפרקי אפיק ואייתי מניא דבי מקדשא ואשתמש בהון אתא השטן ורקד ביניהם והרג את ושתי, ורזא דמלה שבאותם הז' ימים היה משתמש בכלים של בית המקדש שהוא בפרצוף עצמו של המלכות שכל פרצוף יש לה ג' כלים חיצון ואמצעי ופנימי והוא היה טועה באותם ק"ף יום שהיה סבור שכבר המשיך התלת מוחים שהם הארות פנימיות בתוך הקליפות, ועתה רצה גם כן להמשיך הכלים שלה עם הגבורות שלהם והיה רוצה לשבר הכלים שלה כדי שלא יוכלו ישראל לבנות בית המקדש ועל ידי זה יהיה כח לקליפה שהיא ושתי אשתו בינ"ה של קליפת נוגה שתתקיים פרצופם ולא תתבטל זווגם, ואז ערבב אותם הקדוש ברוך הוא על ידי הג' קליפות שהם מבחוץ שהם רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת והשליכה לושתי מגדולתה ונפלה לנוקבא דתהומא רבא כאשר אבאר לקמן בע"ה.

והנה אמר ובמלאת הימים האלה שטעו והיה סבור שכבר נתבטל הארתה של הק"ף אורות הפנימיים, אז עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה שהוא לכל החיילות הנמצאים אז למגדול ועד קטן, רזא דמלה שהוא לכל הבחינות מבחינת הגדלות עד בחינת הקטנות משתה שבעת ימים כדי להמשיך כל בחינות הכלים של הקטנות והגדלות לקליפת נגה, וז"ש בחצר גנת ביתן המלך שהם הג' כלים, חצר הם הנה"י כלים חיצוניים, גנ"ת כנגד חג"ת כלים תיכוניים, ביתן כנגד חב"ד בסוד בחכמה יבנה בית בינה.

כח. והנה אמרו רז"ל בחצר גנת ביתן המלך רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסם לביתן והחזיקתן במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן עכ"ל, אלו ואלו דברי אלהים חיים, הנה לפי האומר כל אחד לפי כבודו ישב הכוונה היה לאותו רשע להראות שכל התיקון והפרצוף של הנוקבא דאצילות דקדושה הוא עתה שם בתוך הקליפות וכמו שהם ג' מקומות הפרצופים דקדושה וכל אחד גדול מחבירו ובכל אחד יושבים מלאכים וצדיקים לפי כבודם בעלי דינים בכלים חיצונים, בעלי רחמים בכלים תיכונים, בעלי חסדים בכלים פנימיים כך הושיבם הוא אנשי שושן להראות שכל הכבוד של הקדושה היא עתה בתוך הקליפות ממש כמו שהיה בקדושה.

כט. וחד אמר שהראה להם כמו שנבנה פרצוף המלכות מתחלה חיצון ואח"כ תיכון ואח"כ פנימי, כך עשה הוא שלא הושיב אותם בפעם אחת בכל השלשה אלא בתחלה הושיבן בחצר והיה רוצה לנסות בזה אם כבר נכנסים אלו הג' כלים בקליפה אם לא ועשה כמו שהוא בקדושה, ולכן כשראה שלא היה מספיק החצר לבד להושיבן אמר נבל בלבו שבודאי נכנס גם כן הכלי התיכון, וכשראה שגם כן לא היה מספיק להושיבן הושיבן לביתן והחזיקתן אז אמר בודאי שכבר נכנסו כל הג' כלים בקליפה כמו שהיו בקדושה א"כ כבר נתבטל חס ושלום הפרצוף דנוקבא ולא יבנה בית המקדש ואז הוציא הכלים ונשתמש בהם כמ"ש לקמן בע"ה.

ל. וחד אמר שלא הושיבן כי אם בחצר לבד שאמר מאחר שכל אחיזה של הקליפות אינם אלא בכלים החיצונים שהם בנה"י לכן לא הושיבן לכולם אלא בנה"י שהוא החיצון, וכבר נודע שכלי החיצון הוא לבוש לכלי התיכון וכלי התיכון הוא לבוש לכלי הפנימי ולכן הושיבן בחצר ופתח להם פתח אחד לגינה שהוא כלי תיכון ואחד לביתן שהוא כלי פנימי כדי שיהיה להם כח להמשיך ולהוציא משם השפע משני כלים האחרים אבל לא הושיבן אלא בחיצון שכל הכח של הקליפות אינם אלא בכלי החיצון כנודע.

והנה נודע שהמלכות נקרא אדנ"י ויש לה עשר ספירות ובכל ספירה יש לה שם אדנ"י הרי י"פ אדנ"י בגי' תר"ן, וזהו ס"ת של בחצ"ר גנ"ת בית"ן ס"ת תר"ן להורות שאין לקליפה יכולת ליאחז אלא בכלי החיצון שמתלבש בעולם העשיה שהוא מקום הקליפה, והנה בכל כלי מהג' כלים יש י' ספירות וזהו בחצר הם נה"י דנה"י שהם מברא שהוא גוף החיצון כנודע בדרוש פנימיות וחיצוניות ע"ש, גנת הם חג"ת דנה"י, ביתן הם חב"ד דנה"י, וז"ש המל"ך גי' א"ל אדנ"י שהוא כלי החיצון המתלבש בעולם דתמן א"ל אדנ"י, וז"ש בחצר גנת ביתן השלשה הם של המל"ך שהוא של כלי החיצון שהם בסוד א"ל אדנ"י, והנה לפי רב ושמואל הוא שמדברים בכלי החיצון הכולל י"ס ומתניתין היא מדברת שהג' בחינות חצר גנת ביתן הם הג' פרטים חיצון ופנימי ותיכון.

לא. ומ"ש שהושיבן בחצר רוצה לומר בכל הג' שבחצר שכל אחד מהג' כלים כלול מכל הג' וכל הג' שבפסוק הוא מדבר בג' כלים שבחצר, א"כ אין חילוק בין רב ושמואל למתניתין אלא שהוסיף עליהם ואמר שפתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן כדי שיקבלו שפע מאותם השני כלים פרטיים שהם החסדים שיוצאים משם לחוץ כדי למתק הגבורות שהם בכלי החיצון, ואלו השני פתחים הוא סוד שני פתחים שצריך ליכנס כשנכנסים לבית הכנסת והם מלכות דמלכות ויסוד דמלכות, ויש עוד פתח שלישי שהוא יסוד פנימי שהוא נקודת ציון, והנה הפתח של כלי החיצון הוא נקרא מלכות שערי צדק והפתח של כלי התיכון הוא נקרא שערי ירושלים והפתח של כלי פנימי הוא נקרא שערי ציון, והנה הפתחים שפתח אחשורוש לאנשי שושן הם שערי ירושלים ושערי ציון שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים שהוא השפע של חג"ת וחב"ד שהם מוחין דיניקה ומוחים דגדלות.

לב. חור כרפס ותכלת וכו', במסכת מגילה פ"ק חור כרפס ותכלת מאי חור רב ושמואל חד אמר חורי חורי מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים נקבים וחד אמר מילת לבנה הציע להם שמילת חור הוא לשון חיוור ואלו ואלו דברי אלהים חיים, והכוונה הוא על מה שכתבנו שפתח להם שני פתחים כנ"ל ובכאן מפרש מה הם השני פתחים ואמר חור כרפס ותכלת, מאי חור הכוונה כמו שאמרו בזוהר פרשת אמור דף ק"ו ע"א ויקוב בן איש הישראלי כד"א ויקוב חור בדלתו רזא דמלה נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא על אימיה ודא הוא נקיבא דאיהו נקיב שמא קדישא ולמחצדי חקלא ורזא דמלה כן דרך אשה מנאפת, ורזא דמלה גם כן בכאן שנקב חור ביסוד דנוקבא שנקרא דלת כדי להוציא הארות של כרפס ותכלת שהם חסדים וגבורות כי הכרפס הוא בתפארת שהוא ירוק וגם התכלת הוא במלכות ולכן ח"ית גדולה בחור כמו שני חיתין שהם שני פתחים כנ"ל, וז"ש חורי חורי שהם ב' נקבים מב' פתחים, וחד אמר חור הוא לשון חיוור ר"ל הכוונה למה עשה שני פתחים כדי להוציא ב' מיני חיוור שהם ב' מיני הארות החסדים והגבורות, החסדים מן התפארת שנקרא כרפס והגבורות מהנוקבא שהיא נקראת תכלת.

לג. אחוז בחבלי בוץ וארגמן, ירצה שהאחיזה של חסדים והגבורות הם בחבלי בוץ שכבר נודע שהוא"ו נקרא חבל כמו שאמרו בזוהר פרשת שופטים דף רע"ד ע"ב וז"ל, בחבל דיחנק בה אחידן ה"א ה"א בה' אצבען דיד ימינא ובה' אצבען דיד שמאלא ו' חבל י' חניקא דילהון שמא דהויה מיתא דסמאל ונחש וחיים לישראל, והנה נודע שהיסוד דאבא והיסוד דאימא הם ב' ווין כמו שכתב האר"י זלה"ה בסוד ויבא לו יין שיש לו תרי טעמי שהם ב' יסודות דאוא"י.

וז"ש אחוז בחבלי שאחיזה של שני אורות הם תולים ואחוזים בחבלי בשני היסודות דאוא"י שהם ב' חבלים ובאלו הב' חבלים יש בהם ביסוד דאבא חסדים שהוא שם מ"ה וביסוד דאימא יש בה גבורות שהוא שם ב"ן ושניהם ביחד דהיינו הב' יסודות דאוא"י נעשים דעת דזעיר כשהם נכנסים בזעיר, אבל עתה בגלות בבל היו נכנסים הב' בנוקבא ואז נעשים דעת דנוקבא וז"ש בחבלי בוץ וארגמן כי בו"ץ גי' מ"ה וב"ן עם הכולל, וארגמן הוא הדעת כמו שאמרו בפרשת תרומה דף קל"ה ע"א, וארגמן דא שבועות רזא דארגוונא דתורה שבכתב דאתייהבת ביה כלילא מכל סטרין מימינא ומשמאלא כד"א מימינו אש דת למו ודא איהו ארגמן, וגם בפרשת תרומה דף קל"ט ע"א ארגמן דא כנופיא דכולא כל גוונין כחדא עכ"ל, והנה בדעת כלולים דין ורחמי חסדים וגבורות מ"ה וב"ן ביחד וז"ש אחוז בחבלי בוץ שנכללים בדעת שנקרא ארגמן כנ"ל שנקרא תורה שבכתב יסוד דאבא שנקרא תורה בתוך הכתב שנקרא יסוד הבינה ושניהם ביחד הם דין ורחמים.

לד. ומ"ש על גלילי כסף ירצה שהדעת של הנוקבא על ידי חטא אדם הראשון היה יורד בין תרין כתפין כנודע ובעת שהיו נכנסין היסוד דאוא"י בתוכה היה הדעת שלה עולה למעלה מהחסד במקומו כמו בזעיר, ומ"ש גלילי כסף על שם שהחסד שהם המים מתגלגלים ממקום למקום מחסד לגבורה ומגבורה לתפארת וכו' עד מלכות, והנה שם ע"ב שהוא גימטריא חסד עם העשר אותיות והכולל גימטריא גלילי וז"ש גלילי כסף ועמודי ש"ש, רוצה לומר שהחסדים מתגלגלים בשש קצוותיה כנודע, וז"ש עמודי שש שהחסדים הם ה' הויות בגימטריא ק"ל כמספר עמודי והם מתפשטים עד הוד ואח"כ כלולים ביחד ביסוד, הרי עמודי שהם ה' חסדים ה' הויות שגימטריא שלהן עמוד"י מתגלגלים ונכנסים בש"ש שהוא היסוד שלה ומשם אחר כך מתגלים ויוצאים לחוץ בסוד המלכות שבה.

לה. מטות זהב וכסף, הנה אמרו רז"ל תניא א"ר יהודה הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב א"ל רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הם של כסף ורגליהם של זהב עכ"ל, הכוונה הוא שאחשורוש הרשע כיוון להמשיך השפע ולתקן הזו"ן באלו הז' ימים שעשה המשתה והנה מצינו שזו"ן כל א' נקרא מטה.

והנה מצינו בפרשת תרומה דף קל"ג ע"א וז"ל, מטה אתייהיבת ליה ליעקב לאתתקנא ועל דא יעקב תיקן צלותא דערבית, גם בדף פ"ז ע"א וז"ל, ומטה מוצעת מסטרא דעמודא דאמצעיתא ובגין דא זווגא דילה באמצעיתא בין צפון לדרום והא אוקמוה רבנן הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, והנה זעיר נקרא מטה וגם בפרשת תרומה דף קל"ג ע"א וז"ל, מטה ושלחן וכסא ומנורה ארבע אילין כולהו בשכינתא אינון ואיהי כלא ע"כ, והנה בעת שהמשיך השפע לחוץ לזו"ן דקליפת נוגה אז ישב כל אחד על מקומה כמו שבקדושה הזעיר לוקח החסדים וגם הנוקבא לוקחת הגבורות, והנה גם כן כל חסד גימטריא ע"ב שהם ע"ב תיבות ורי"ו אותיות כנודע, וז"ס חסד חסדים שהזרוע ימין יש לו ג' פרקים והם ג' פעמים חס"ד שהוא גי' רי"ו, והחסד גם כן הוא מתפשט עד היסוד כנ"ל שהם ה' בחינות חסדים וכן גם כן גבורה גימטריא רי"ו מתפשט גם כן בשש בחינות גבורה, וז"ש הר"אוי לכסף, הר"אוי הוא ב' תיבות ה"א רי"ו, ר"ל רי"ו חסדים או רי"ו גבורות המתפשטים עד היסוד שהם ה' בחינות חסדים בזעיר וגבורה בנוקבא כנ"ל.

לו. והנה אמר ליה רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה שהיה ראוי לכוללם ביחד ולחברם ולזווגם ביחד כדי שימתקו החסדים את הגבורות, אלא הן של כסף שהם הזכרים היו של כסף והרגלים של זהב שהנוקבא נקראת רגל כמו שאמרו בזוהר פרשת לך לך פ"ו ע"א, מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו דא מערב דאיהו קרי ליה תדיר ולא שכיך כמד"א אלהים אל דמי לך, וז"ש שנתחברו שניהם ביחד במטה אחת בסוד השכינה לחברם ולזווגם ביחד והזכר למעלה שהוא כסף והנוקבא למטה שהוא זהב והחסדים ממתיקים הגבורות, ולעולם אלו ואלו דברי אלהים חיים שזה מדבר קודם הזווג שהיה כל אחד בפני עצמו ורבי נחמיה מדבר אחר הזווג שנתחברו ביחד ונעשו הן של כסף ורגליהם של זהב.

לז. על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, הנה דרשו רז"ל ודר וסוחרת רב ושמואל רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה והניחה להם בסעודה והאירה להם לכל בעלי סעודה דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה, הכוונה הוא על רצפת שהוא של עולם הבריאה שתמיד נמצאת הבריאה מצורף ומחובר עם אצילות וז"ש רצפת מלשון צרפן וחברן עם הבריאה.

והנה אמר בהט שהוא אבני אקדח שהוא בדולח שנראים בו כל גוונין גם כן בהיכל קדש הקדשים דבריאה נראה בו כל גוונים של אצילות, והנה היכל קה"ק כלול מג' ספירות והם ד' ספירות שהם חב"ד והדעת הכלול מהחסדים וגבורות שהוא כסא הכבוד דבריאה וזה נקרא ד' רגלי הכסא, והד' תחתונות דמלכות דאצילות שהם נהי"ם נקרא הכסא בעצמה והם ח' כל אחת כלולה מחברתה, נצח בחכמה, חכמה בנצח, הוד בבינה, בינה בהוד, יסוד בחסדים, חסד ביסוד, מלכות בגבורה, גבורה בחסדים הרי י"ו כמספר בה"ט, וז"ש רצפת בה"ט לצרף נהי"ם דמלכות דאצילות עם חב"ד דבריאה, ואחר כך ושש שהוא שש מעלות לכסא.

לח. ודר וסחרת, הנה כתב רבינו האר"י זלה"ה שיש עשר שמות אהיה בעולם הבריאה ואלו העשר שמות אהיה העיקרים כמנין רד"ו שהוא יסוד דבריאה שנקרא היכל לבנת הספיר ששם מתגלים עשר אהיה, ונקרא היסוד וד"ר שהוא מלכות הדר שהוא הדור הגוף והדור הזקן בסוד מי שהוא סריס אין בו הדרת זקן והוא גם כן מלשון דירה ששם דרים עשר אה"יה, וז"ש רב אמר דארי דארי שהוא נקרא ודר על שם עשר אה"יה שעומדים שורות שורות בעשר ספירות דיסוד דבריאה כמו בעשר ספירות דכללות דבריאה, ושמואל אמר אבן טובה שהוא דורש על יסוד בעצמו דבריאה שנקרא לבנת הספיר בסוד נופך ספיר ויהלום שהוא אבן טובה בכ"רכי הי"ם שהוא ביסוד דמלכות דבריאה ששם הוא אל"הים במלוי יודין גי' כרכ"י הי"ם, ודרה שמה ע"ש הדירה שדר לעולם ביסוד דמלכות שהוא סובבת אותה וז"ש וסוחרת שיסוד המלכות סוחרת ליסוד הזכר בסוד נקבה תסובב גבר וז"ש סח"רת עם האותיות גימטריא תרע"א עם המלה.

לט. והניחה להם בסעודה שהוא בסוד הזווג כמו שנאמר אכלה ומחתה פיה והראה להם לכל בעלי סעודה, רוצה לומר שהוא נקרא לבנת הספיר ע"ש שמספר ומזהיר ומנהיר בסוד השמים מספרים, והוא מאיר לכל בעלי סעודה שהם כל האוכלים משלחן המלך שהם הצדיקים הגורמים זה הזווג של בריאה זו"ן דבריאה, דבי רבי ישמעאל אמר שקרא דרור, מאחר שמתגלה בו עשר אהי"ה שגימטריא רד"ו ולעולם אהיה בבינה שנקרא דרור חירות יובל, ולכן על ידי הגילוי הארת הבינה בו נקרא על שם הבינה דרור, והכוונה הוא שהיסוד הוא נקרא גבאי צדקה והוא בעל המכס שהוא מקבץ מכל הק"ך צירופי דאלה"ים המתחילים להתפשט מזעיר דבריאה עד מלכות דעשיה, וממה שהם לוקחים שלל מהקליפות להעלות למעלה לאצילות הוא לוקח מתחלה מכס מהם למיין דוכרין ולמ"נ שלו עם נוקבתו שכן מכ"ס גימטריא ק"ך צירופי אלהי"ם.

והנה על ידי הארה גדולה שנתגלה בפרצוף דנוקבא דאצילות שהוא יסוד דאו"א היו מאירים כ"כ בבריאה שהיה די לו ממה שקבל מלמעלה ולא היה צריך ליקח מכס מתתאין שהיה מספיק לו ממה שהיה יורד עליו מעילאין ולכן קרא דרור לכל בעלי סחורה, כלל העולה שזה דורש בהארה שמקובץ בתוך היסוד וזה דורש ביסוד בעצמו וזה דורש בהארה המתגלה לחוץ מהיסוד ואלו ואלו דברי אלהים חיים ולא פליגי, וכל הדרוש שפירשנו הוא להראות שהקליפה היא כקוף אחרי בני נשא והיא מדמה עצמה לעשות בקליפה כל מה שיש בקדושה.

מ. והשקות בכלי זהב וכו', הנה אמרו במדרש רבה השקיותיו של אותו רשע לא היה אלא בשל זהב, להראות שאחיזה שלו לא היה אלא בכלי חיצון שהוא גבורות הנקראים זהב שמלת זהב הוא רומז שיש ז' בחינות של גבורות אבל הגבורות בעצמם אינם כי אם ה' גבורות לבד מחסד ועד הוד ואחר כך הוא ב' כוללים ביסוד ובמלכות, וזהו מלת זהב ז' בחינות של כללות דהיינו ה' פרטות וב' כללות וכן החסדים כמו כן, וזהו ראשי תיבות ה'שקות ב'כלי ז'הב הוא גם כן זהב והוא רומז על בחינת החסדים של הנוקבא שהם מבפנים ולא מבחוץ, וזהו והשקות' בכלי' זהב' סופי תיבות בי"ת וז"ס וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו והבן זה, אבל מה שהם היו משתמשים לא היה אלא בכלי החיצון ולא הפנימי וז"ש בכלי זהב שהוא נה"י הכלי חיצון וזה נקרא חיצון דחיצון, ומ"ש וכלים מכלים שונים להראות על ב' כלים אחרים תיכוניות דחיצוניות שהם חג"ת ופנימיות דחיצוניות שהם חב"ד, וכוונתו היתה להמשיך הגבורה מיסוד הבינה ששם הוא נקרא יין דמנטרא מששת ימי בראשית למלכות דקליפת נוגה, וז"ש ויין מלכות רב ר"ל שהיין של המלכות שהם הגבורות היו רב בסוד בחינת היסוד דבינה שנקרא רב שמשם היו נמשכים.

מא. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ויין מלכות רב, אמר רבא מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שהוא גדול ממנו בשנים, הכוונה כמו שבקדושה המלכות נקראת אוצר הנשמות ששם ביסוד שלה ובבטן שלה גנוזים כל הנשמות ושם הם נהנים מאותו יין דמנטרא מששת ימי בראשית לכל אחד ואחד בפני עצמו כפי הבחינה אשר משם נחצבו שכל הנשמות נחצבות מתחת כסא הכבוד עילאה יסוד הבינה כנודע, וידוע כי היין דמנטרא הוא המ"נ ראשונים בעת בריאת העולם שהם גבורות ראשונות משם באים כל המ"נ מעת בריאת העולם, אם כן בכל זווג וזווג שנעשה מבריאת העולם ועד עתה צריך להקדים בסוד מ"נ ראשונים שהם הגבורות ישנים על כל הנעשים עתה מחדש, והנה אחשורוש הרשע כיון עצמו להמשיך היין מהגבורות ראשונים של עת בריאת העולם אל הנשמות שהיו במלכות דקליפת נוגה כל אחד ואחד לפי בחינת שורש נשמתו, וזה היה כדי ליתן כח אל ז"ון דנגה לזווגם ביחד שבכל זווג וזווג של זו"ן דקדושה צריך שיקדים להם מ"נ מאותם הגבורות ראשונות.

מב. וזהו שאמר רבא מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שהוא גדול ממנו בשנים, רוצה לומר מאותו היין של בריאת העולם שהוא נקרא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ואלו הגבורות נקראות רוחא דשבק בה בעלה שהוא חכמה בבינה בביאה ראשונה בזווג הא' דבריאת העולם, וז"ס כלים מ'כלים ש'ונים ו'יין מ'לכות ר'ב ר"ת משומ"ר ר"ל שהיה יין מן המשומר בענבים וכל הבנים שהם זו"ן וכל נשמות הצדיקים לוקחים מאותם הגבורות שהוא מאותה הרוחא דשבק בה בעלה וז"ש שהשקהו יין שהוא גדול ממנו בשנים.

מג. ומ"ש ויין מלכות רב כיד המלך, רוצה לומר שהפסוק מפרש על מ"ש ויין מלכות רב שהוא ריבוי יין כמה היה אותו הריבוי, וז"ש כיד המלך על דרך שכתב האר"י זלה"ה בענין בידך אפקיד רוחי ששתי הידים של הבינה ה' אצבעות ימיניים וה' שמאליים שהם ענין ה' אותיות מנצפ"ך כפולות שהם נעשים בחינת כלי אל המלכות להיות שם בתוכם המ"נ ואלו נמשכים לה משם בו"כו שבבינה שהוא חילוף שם אהיה שגם הוא בגימטריא ידך, ואלו הב' ידים של הבינה נעשים במלכות כלי בית קיבול להיות בתוכו המ"נ בין ביד ימנית ליד שמאלית שהם זו על גב זו ובתוכם המ"נ, וז"ש כי"ד המלך אותיות יד"ך שבגימטריא בו"כו ששם המ"נ שהוא היין גנוז בתוך אותם הידים ואותן הידים כלולים מחסדים וגבורות מ"ה ב"ן.

מד. ומ"ש כיד המלך רוצה לומר שעיקר המשכת היין הוא מהיד אחת ולא משני הידים שהם חסדים וגבורות ביחד אלא מהגבורות לבד, וזהו גם כן המל"ך גי' מ"ה וב"ן דהיינו ה"מ של המלך הוא גי' שם מ"ה ואותיות ל"ך עם ב' אותיותיו גימטריא ב"ן וזהו כיד המלך כמו יד אחת לבד של המלך שהם השני ידים מ"ה וב"ן, וגם כן כיד המלך עם הכולל גימטריא ק"ל וזהו הה' גבורות שהם ה' הויות בגימטריא ק"ל ולא הה' חסדים, ואל זה כיון אותו רשע להמשיך מאותם הכלים של המ"נ הגבורות שבתוכם שהם בתוך כלי של המלכות הנמשך מן הבינה, וז"ס והשקות בכלי זהב שהוא הכלי של המ"נ שהם הגבורות לבד ולא מהחסדים שבתוך הכלי של המ"נ אלא מהגבורות שבתוך הכלי של המ"נ כנ"ל.

והנה נודע מדרוש ה' של המ"נ שבכל לילה צריך לעשות כלי מחדש בין בבינה בין במלכות בסוד אילת השחר שרחמה צר ובכל לילה היא כבתולה וצריך לעשות כלי מחדש, וז"ש וכלים מכלים שונים שרוצה לומר שבכל לילה יש לה כלים אחרים אל בינה ומלכות והוא היה רוצה להשתמש באותם הכלים של בית המקדש שהם אותם הכלים של המ"נ שכל כלי נקרא בית המקדש בסוד מקדש עילאה מקדש תתאה שהם נקראו נקודות פנימיות כנודע ולכן דרשו רז"ל וזה לשונם, והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה אמר רבא יצאת בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלי ואתם שונים ושותים בהם, הכוונה הוא שהכלים הם נחתמים בטבעת המלך בחותם המלך שהוא חותם הבינה בסוד חותם בתוך חותם לבל ישלוט זר במעין חתום והוא היה פותח החותם של המלך ומי שעובר על חותם המלך הוא חייב מיתה לכן אירע להם כל מה שאירע להם כאשר נבאר לקמן בע"ה.

ועל זה היסוד הפנימי שהוא חותם הבינה שהוא כלי של מלכות ועליו נאמר וכבודי לאחר לא אתן, וזהו סוד אני ה' לא שניתי ולכן נקרא פנימיות הנקודה בסוד אסתר שהיא מסתרת ואוגרת פתחה לבל ישלטו החיצונים בה ובפרט בתוך הגלות בין הקליפות, וזהו סוד אלו"ה בבגדו בה שהוא גימטריא מ"ב הוא משמר את הכלי לבל ישלוט זר, וגם יש גם כן מצד אימה ג' אהיה שגימטריא חות"ם ואלו הב' חותמות אלו"ה חות"ם גימטריא מלכות וזה נקרא חותם המלכות.

מה. והשתיה כדת אין אונס וכו', בגמרא והשתיה כדת אמר רב חנן משום רבי מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה, הכוונה הוא הנה אמרנו למעלה שאחשורוש כיון עצמו להשקות בכלי זהב שהם הכלים דנוקבא כנ"ל אבל השתיה בעצמו לא היה אלא כדת של תורה, ירצה כי הנה נודע כי בעת שנכנסים הנה"י דאוא"י בתוך הזעיר אזי היסוד של הבינה היא משלמת עצמה בחזה דתפארת ומשם ולמטה יוצא יסוד דאבא ומתגלה לחוץ עד יסוד דזעיר כנודע, גם כן עתה בעת שנכנסו הנה"י דאוא"י בתוך הנוקבא אז מהכתר עד החזה של התפארת שלה הוא יסוד דאבא סתום בתוך יסוד דבינה אבל משם ולמטה הוא מגולה כנודע.

מו. והנה נודע מה שאמרו בפרשת ויקרא דף ד' ע"א על פסוק אכלו ריעים שתו ושכרו דודים, ת"ח באינון עילאין כתיב אכילה בלא שתיה מ"ט מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ובגין דתמן שריא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה וכו' ע"ש, וז"ש והשתיה כדת ר"ל ו"ה שתי"ה דהיינו זו"ן שנקראו ו"ה דהויה יש להם בסוד השתיה שוה להם, ר"ל שכמו שיסוד דאוא"י בעת התלבשותם בזעיר אזי עד החזה דזעיר עומדים השני יסודות בזווג אחד בסוד אכלו ריעים מלשון אכלה ומחתה פיה ומהחזה ולמטה עומד היסוד דאבא מגולה לבדו בלי כיסוי ואז נקרא היסוד דאבא בסוד השתיה מפני שהוא מתגלה בגוף דזעיר בלבד שהוא נקרא שתיה בסוד שתו ושכרו דודים הנה כמו כן בנוקבא ממש הם שוים בבחינה זו.

וז"ש ו"ה שתיה כדת ר"ל שהזו"ן הם נקראים ו"ה ויש להם סוד השתיה הנה יסוד דאוא"י ביחד כנ"ל מתלבשים בסוד כד"ת שהוא ר"ת כ'תר ד'עת ת'פארת, הכוונה שהתלבשות השני יסודות דאוא"י ביחד מן כתר דז"א או דנוקביה עד חצי תפארת דזעיר או דנוקבא, וז"ש כדת של תורה כנודע שהיסוד דאבא שנקרא תורה בסוד נובלות חכמה תורה היא, ר"ל כמו התורה שהוא יסוד דאבא יש לו סוד האכילה שהוא יסוד דאימא עד החזה דזעיר, וז"ש אכילה מרובה משתיה כי שני שלישי יסוד דאבא הוא מלובש בתוך יסוד דבינה ושליש אחד בלבד הוא מגולה שהוא בסוד השתיה ולכן גם כן סעודתו של אותו רשע היה אכילה מרובה משתיה, וזהו סוד גם כן והשתיה כדת ר"ל ו"ה דהיינו בזו"ן ש"ת הוא לשון יסוד שהוא כמו אבן שתיה ר"ל שנתייסד הי"ה שהם ב' יסודות דאוא"י עד כד"ת שהוא כתר דעת תפארת.

מז. אין אונס, אמר רבא מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין של מדינתו, רזא דמלה שאותו רשע כיון את עצמו להשקות יין משורש נשמתו שיש לו כנגדו בקדושה כדי להמשיך על ידי שורש נשמתו בקליפה כנגדו בקדושה ויהיה לכל אחד ואחד אחיזה בקדושה, וז"ש אין אונס כדי שלא יתערבו החיילות אלו עם אלו אלא כל אחד ואחד יתחזק בשורשו.

מח. והנה מפרש הפסוק שהכוונה של אותו רשע היא להדמות עצמו אל חכמה דקדושה מאחר שהוא היה משורש אבא דקליפה כנז"ל בפסוק בשנת שלוש למלכו ע"ש, וז"ש כי כן יסד המלך שהוא החכמה יסד ברתא בסוד ה' בחכמה יסד ארץ שהחכמה נתייסדה במלכות כל הנשמות של ישראל בבטנה בסוד העמוסים מיני בטן ששם בתפארת דנוקבא הוא אוצר הנשמות והוא נקרא רב ביתו כי החלל של התפארת הוא יותר רב וגדול מכל הגוף שלה, וז"ש על כל ר"ב בי"תו ירצה שמתחלה נכנסים בכתר שלה כל בחינת נשמות וז"ש ע"ל שהוא למעלה מעשר ספירותיה ואחר כך נכנסים ומתקבצים בדעת שלה ואז נעשים ה' גבורות או ה' חסדים וכל אחד כלול מעשר הרי גי' כ"ל וזהו שהדעת נקרא כ"ל, ואח"כ מתקבצים כולם בתפארת בסוד העיבור בבטן אימא ואח"כ בעת הלידה יוצאים משם ונכנסים ביסוד ובמלכות שבה כדי להוציאם לאויר העולם, וז"ש בי"תו בי"ת ו' שהוא יסוד ומלכות שבה.

וזהו שאמר כי כן יסד המלך על כל רב ביתו שכך יסד החכמה את המלכות שהיא אוצר הנשמות, ואותו הרשע כיון גם כן את עצמו לזה להתישב כל אחד ואחד על תיקונו, וז"ש לעשות כרצון איש ואיש שהם השני יסודות דאו"א שנקרא איש איש, אי"ש רוצה לומר כדי להדמות עצמו אליהם כקוף אחרי בני אדם.

מט. או נוכל לומר שהוא לפי שכתבנו למעלה שהיסודות דאוא"י נכנסים בראש הנוקבא דזעיר והיסוד דאבא הוא מתגלה ומתפשט עצמו לחוץ מהיסוד דנוקבא כאשר אבאר לקמן בע"ה, וזהו שמפרש הפסוק הטעם היה שהשתיה היה כדת של תורה אכילה מרובה משתיה, כי כן יסד המלך ר"ל שכך נתייסדה והושתה היסוד דאבא בתוכה שמתחיל להכנס מכתר שבה ומתפשט בקו האמצעי שלה עד שמתגלה לחוץ מהיסוד שלה, וז"ש ע"ל כ"ל ר"ב בי"תו שהוא כתר דעת תפארת יסוד מלכות, והנה עד השני שלישים שבו הוא מכוסה ביסוד דבינה ואז נקרא בסוד האכילה אבל שליש אחר הוא מתגלה לחוץ דיסוד דבינה ונכנס ביסוד דזעיר או ביסוד דנוקבא לפי הפרצוף שמתלבש בו כנז"ל ואז הוא נקרא בסוד שתיה כמ"ש אחר כך ואם כן הוא אכילה מרובה משתיה ולכן גם כן השקוהו אותם כמו כן, וזה היה לעשות כרצון איש ואיש רוצה לומר להדמות עצמם לשני יסודות דאו"א שיש להם אכילה מרובה משתיה.

נ. או יתכן לומר על דרך שכתב האר"י ז"ל כי שת בן אדם הוא משורש יסוד דאבא ממקום המגולה המתלבש תוך היסוד דז"א ששם מתלבשת העטרה דיסוד דאבא והוא נקרא שת לסיבת היותו כנגד היסוד שהוא ו' זעירא א"כ היסוד דזעיר נקרא ש"ת.

נא. ועוד כתב האר"י זלה"ה כי היסוד דזעיר נקרא י"ה כי ב' יסודות א' דאבא וא' דאימא מתלבשים תוך הזעיר וכל אחד מהם יש בו ה' חסדים וה' גבורות, והנה ה' חסדים באימא הם מתפשטים בזעיר בחג"ת נ"ה ולא ביסוד כי עד הוד אתפשטת אבל ה' גבורות דיסוד דאימא מתפשטים כולם ביסוד דזעיר, וגם הה' חסדים וה' גבורות דיסוד דאבא כלם יורדות אל היסוד דזעיר ששם מסתיים היסוד דאבא ביסוד דזעיר, ונמצא שיש ביסוד דזעיר עשר גבורות וה' חסדים הרי ט"ו בין כלם וגי' י"ה וכאשר תחבר מלת שת כנז"ל עם אותיות י"ה הרי שתיה, והנה היסוד דזעיר נקרא שתיה אבל אותו השתיה שהוא יסוד דזעיר יש בו אכילה מרובה משתיה שהם הגבורות שהגבורות נקראים אכילה כמו שאמרו בזוהר פרשת ויקרא וז"ל, אכלתי יערי דא גבורה פחד יצחק עם דבשי הוד דרגא דדוד והיינו דרועא שמאלא עם ירכא שמאלא, הרי כי הגבורות נקראים בסוד אכילה הכוונה הוא כי הם גורמים הזווג דזו"ן בסוד אכלה ומחתה פיה, וז"ס אכילה גימטריא אדנ"י כי הגבורות הם נקראים בסוד נקבה וז"ש בר"מ דרגא דהוד שהוא אדנ"י סוד אכילה שהם הגבורות, וזהו שאמר הכתוב והשתיה כדת של תורה אכילה מרובה משתיה, רוצה לומר כמו היסוד של זעיר שנקרא תורה שבכתב ויש בו גבורות יותר מהחסדים שהוא סוד אכילה מרובה מהשתיה שהם החסדים מים שנקראים בסוד השתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה.

נב. והנה מפרש הפסוק הטעם שהאכילה מרובה מהשתיה שהם הגבורות שהם יותר מהחסדים, וז"ש כי כן יסד המלך שהוא יסוד המלך דהיינו יסוד דזעיר שהוא על כל רב ביתו כמו שכתב האר"י זלה"ה בספרא דצניעותא בסוד אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג דהיינו אל כל אבר ואבר שיש בזכר יש לי כנגדו כמו כן זכרים כמוהו חוץ מהיסוד שלו אין לי אבר כנגדו, והשיב הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל יהיה בן זוגך דהיינו שהזווג של זה האבר אינו מבחוץ בסוד חיבוק ונישוק אלא כנסת ישראל דהיינו שהיסוד דזעיר שנקרא ישראל יכנס בתוכה בסוד הזווג יסוד דכורא בתוך יסוד דנוקבא וזה הזווג יסוד עם יסוד הוא יותר חשוב מכל הזווג של שאר האברים מהגוף שלה עם הגוף דדכורא, וז"ש כי כן יסד המלך על כל רב ביתו שהוא בית ו' חסר בית היסוד דזעיר ליכנס בתוכה.

והנה נודע כי הפרצוף דנוקבא היא נבנית על ידי הגבורות דזעיר ולכן הם ביסוד דזעיר הגבורות מרובים מהחסדים הוא כדי ליתן לביתו שהיא הנוקבא לתיקון פרצופה על ידי הגבורות מתחלה בעת שהיא עדיין באחוריים שלו אז מאירים בה הגבורות לתיקון פרצופה ואח"כ בעת הזווג נותן בה החסדים גם כן, ואל זה כיון גם כן אותו הרשע להשוות עצמו לקדושה כדי לעשות כרצון איש ואיש שהם השני יסודות דאו"א שנקראים איש ואיש שכמו שהם משפיעים שפע בתוך יסוד דזעיר אכילה מרובה משתיה שהם הגבורות מרובות מהחסדים לכן גם כן הוא עשה כך.

אבל לפי דברי רז"ל שאמרו לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן שהם היו שני שרים גדולים מרדכי איש יהודי המן דכתיב איש צר ואויב דהיינו כנגד יסוד דזעיר שנקרא מרדכי ע"ש שיסוד דאבא מתלבש בו שנקרא מרדכי כמ"ש לקמן בע"ה, והמן שהוא יסוד דזעיר דקליפה הכוונה היה להוציא כל השפע מהיסוד דזעיר ולהשפיע ביסוד דזעיר דקליפה כדי ליתן גם כן כל השפע ברחם נוקבא דקליפה בסוד ושפחה כי תירש גבירתה אבל הקדוש ברוך הוא ברחמיו השיב גמולו על ראשו כמ"ש בע"ה.

נג. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים כו', דרשו רז"ל בית הנשים מבעי ליה אמר רבי אבא בר כהנא מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה בבוציני עכ"ל, והנה כמו שאחשורוש כיון עצמו להראות את יופיה שהיא מלכות דנוקבא לילית שיש לה עשר ספירות שלימות עם עשר הארות של מלכות דקדושה, והנה לילית שהיא נוקבא דזעיר דנוגה היא היופי של אימא דנוגה וזהו להראות את יופיה, והנה גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות הכוונה שמלת גם הוא לשון ריבוי בסוד אתין וגמין ריבויים הם, ר"ל שהנוקבא לילית נקראת יותרת הכבד כנז"ל שיש לה עשר אורות אבל הדוכרא אין לו רק ו' אורות, והכוונה שעיקר המשתה של ושתי היתה יותר מאחשורוש ושמה נרמזה עליה שכן ושתי אותיות שתו"י שעיקר שתוי יי"ן שהם הגבורות היתה היא שהמשיך כל הארות של מלכות דקדושה בתוך המלכות דקליפה, וזהו שגם היא נתכוונה יותר להראות את יופיה של נוקבא דזעיר דקליפה יותר מאחשורוש שהוא לא המשיך כי אם ו' אורות בתוך זעיר דקליפה אבל ושתי שהיא אימא דנגה המשיכה בנוקבא דז"א דקליפה עשר אורות, וזהו גם ושתי ריבוי היה המשתה של ושתי יותר מאחשורוש.

וזהו שאמר בית המלכות שהוא מלכות נוקבא דזעיר דקליפה, אשר למלך אחשורוש זהו רזא דמלה כולם בחכמה עשית בסוד אבא יסד ברתא בחכמה יסד ארץ, וזהו שאמרו רז"ל ששניהם לדבר עבירה נתכוונו כי עב"רה גימטריא כלב וחז"יר שהם זו"ן דקליפה, ושניהם נתכוונו להמשיך שפע לזווג זו"ן שהוא לדב"ר שהוא לשון זווג כמו שאמרו רז"ל ראוה מדברת עמו בשוק, וז"ש לדבר עבירה לזווג הכלב והחזיר שגי' עבי"רה, וז"ס במה דאמר איהו בי קרי ואיתתיה בבוציני ר"ל הוא המשיך בה סוד הקרי דזעיר דקדושה בסוד ושפחה כי תירש גבירתה שהיא מקבלת הטיפה בסוד קרי אבל ואיתתיה שהיא ושתי המשיך בה בבוציני שהוא לשון בוצינא דשרגא שהוא הארות פנימיות דמלכות דקדושה המשיכה ושתי בתוך מלכות דקליפה.

נד. וז"ס שמביא תרגום שני בזה הפסוק וז"ל, לחוד ושתי מלכתא עבדא משתיא לנשי והות מזגא להון חמרא אוכמא שהוא יין שחור בסוד הגבורות בעת שמתפשטים בתוך הקליפות נצטבע בצבע שחור וז"ש והוה מזגא להון חמרא אוכמא, ואמר ואותיבת יתהון בפלטיא מטול דתחזי להון עותרא דמלכא והויין משאלין לה היך דמיך מלכא והוות מחווה להון, רזא דמלה שהראה להם כל השפע שלקח הוא מצד הקדושה וגילה להם כל מסתרות ומצפונות של הקדושה והראה להם באיזה בחינה מזדווגים הכח שלה למעלה שהם אוא"י דנגה, והנה על ידי שביזו כלי בית המקדש והראה לכולם כבוד עושרו לכן מה עשה הקדוש ברוך הוא הרג לושתי והוריד לאחשורוש מגדולתו בסוד הרג את הנקבה וסירס את הזכר, וז"ש במדרש רבה גם ושתי המלכה הגיע זמנה של ושתי ליגמם לשון כרת, רוצה לומר שהגיע זמנה לכרות מן העולם ע"ש במדרש.

נה. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין וכו', במדרש רבה אמר למהומן בזתא אמר רבי יוחנן באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על החימה ואמר לו בזתא בוז ביתיה חרבונה אחריב ביתיה בגתא ואבגתא בוז ובזבוז מלשון דריסה ומרמס או בוז כמו בוס והוא יבוס צרינו אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא משחק אני עליהן אביא גתיות מאחורי הקורייס, ופירש בערוך קרא הגתיות הם הנשים, מאחורי פירוש מאחורי כלי האריגה היתר ודוגמתו איתא בירושלמי דפסחים בפרק אלו דברים וז"ל, יונתן בן שאול אמר אפילו נשים מאחורי הקורייס יודעות שדוד עתיד למלוך.

נו. זתר , תרגם רבי יעקב בר אבינא קדם רבי יצחק זנות ראה של אותו רשע וכרכס כרכסתא כתיב, פירוש כך אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המשחית ראה זנות של אותו רשע, וכרכוס תכוס ותדרוס אותם כמו שאמרו ששניהם לדבר עבירה נתכוונו עכ"ל.

הנה רבינו האר"י זלה"ה בדרוש מיעוט הירח כתב וז"ל, דע כי בבריאה יש בה כל הה' פרצופים כנודע ויש שם ז' היכלות כנגד זעיר דבריאה והם ז' היכלין דכורין ואלו הם דיוצר דשחרית הנזכר בפרשת פקודי בזוהר, וכנגדן יש ז' היכלין דנוקבא דזעיר והם ביוצר דערבית והרי הם שבעה היכלין דכורין וז' נוקבין והם סוד שבעה ושבעה מוצקות, וההיכלות האלו דפרשת פקודי הם משמשים בימי החול ומזדווגים אז ואלו הם נקבות בסוד מלכות עלמא דנוקבא, וכנגדו ממש למעלה באוא"י דעולם הבריאה עצמה יש ז' היכלות זכרים ונקבות גם כן בסוד שבעה ושבעה מוצקות, ושבעה היכלות דאבא הם דכורים והם ההיכלות דיוצר דשבת דשחרית ושבעה היכלות דאימא הם נוקבין והם ההיכלות דיוצר דערבית דשבת ואלו הם ההיכלין הנזכרים בזוהר בפרשת בראשית דף כ"ג ע"ב, בההוא זמנא שבעה היכלין היכלא קדמאה היכלא דאהבה תנינא היכלא דיראה וכו', והנה אלו העליונים שהם מצד הבינה הם נקראים עלמא דדכורא ונקראים ז' סריסים המשרתים את פני המלך ונקראים סריסים ע"ד כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כי אלו הם מסרסים עצמן בימי החול ואינם נפתחים אלא ביום השבת בלבד, ועוד יש ז' היכלין עילאין של א"א דבריאה.

נז. ועוד צריך לדעת כי הז' היכלין של כל אחד ואחד כפולים ומכופלים כי הנה כמו שיש ו' היכלות מתתא לעילא עד היכל הרצון דיוצר דחול שהם של ז"א, עוד יש בהיכל הרצון עצמו שהוא ת"ת דזעיר שיש בו ו' היכלין אחרים בתוכו וז"ס ו"ו כפולה, וכן בהיכל קה"ק שהם כח"ב שלו יש שם כללות כל אלו ויש שם היכל אהבה אחר יותר עליון, ונמצא כי יש היכל אהבה תחתון והיכל אהבה עליון וכן בכל הפרצוף מהה' פרצופים יש בהם כללות כל הנ"ל, וז"ש הכתוב ביום השביעי כטוב לב המלך ביין ואמרו במדרש רבה וז"ל, ר' יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר במגילה למלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנאמר למלך סתם קדש וחול עכ"ל.

נח. והנה מה שאמר כאן כטוב לב המלך ביין הוא מלך סתם והוא מדבר קדש וחול, ירצה ממה שמדבר בלשון חול הכוונה היא כטוב לב המלך שהוא בכף הדמיון לטובה ולא הטובה עצמה דהיינו שהוא היה סבור מאחר שהשלים גם כן הז' ימים ולא אפרוק וטעה והיה בטוב לב והיה סבור שכבר חס ושלום נתקלקל פרצוף דנוקבא דאצילות דקדושה ואין לה עוד תקנה חס ושלום כנזכר לעיל אם כן בודאי ישארו ישראל בגלות ולא יצאו עוד לעולם, אבל טעה ולא נשלם טובתו חס ושלום ונהפך אליו לרעה וז"ש כטוב לב המלך בעיניו היה טוב ולא היה טוב אלא רע לו לעצמו.

נט. ועל דרך שנדרש על המלך דקדושה נאמר במ"ש כטוב בכף הדמיון, כי נודע מה שמביא האר"י זלה"ה כי טו"ב נקרא הגבורה כי הוא סוד שהגבורות יצאו תחלה ונתגלו לחוץ טרם החסדים ומקבלים אז הארה גדולה בתחלה בהיותם מגולות, וז"ס הפסוק טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת כי יותר טובות ומאירות הם הגבורות הנקראים תוכחות להיות מגולות יותר מהחסדים הנקראים אהבה לסיבת היותם נסתרים ומכוסים, והנה בעת שמתגלים אותם החסדים אזי הם יותר טובים מהגבורות, וז"ש כטוב לב המלך רוצה לומר שכבר נתגלו ביום השביעי שנקרא מלכות יום השבת, ונקרא שביעי על שם שנתגדלו ועלו עד כנגד חג"ת דזעיר שהוא ז' מדרגות ז' ספירות דזעיר ואז נתגלו בחזה דמלכות שהוא נקרא לב כנודע ושם מסתיימת יסוד דבינה ואז נתגלו הגבורות לחוץ, ואז היה נקרא כטוב לב המלך בכף הדמיון ולא הטוב בשלמות שעדיין לא נתגלו החסדים.

ס. וזהו שאמר כטוב לב המלך ביין שהם הגבורות וכבר היה לה תיקון גמור, אז אמרה עתה שנשלם קיסתא של אותו רשע נתגברה היא באותן הגבורות דבינה כדי לעשות נקמה בושתי המלכה שהיא בלילית סבתא כי איכא לילית זעירתא עולמתא אשת המן שהם זו"ן דקליפה אבל אחשורוש וושתי הם או"א דקליפה כנ"ל, ולכן אמר למהומן שהוא שר של החימה שר המשחית שיחרב ביתם, והנה מהומן הוא גבריאל שהוא לעולם שר המשחית וצוה לו שירד לתוך הקליפות ויחריב אותם.

סא. ומפני מה אמר שיחריב ביתם וכו' אמר רב יצחק זנות ראה של אותו רשע שהוא ר"ת של זר"ת, רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא אמר למלאך המשחית ראה הזנות של אותו רשע שהמשיך שפע מתוך הקדושה של או"א שהז' היכלות שלהם נקראים סריסים שמסרסים את עצמם כל השבוע וסוגרים פתחיהם מלשמש עם הדכורים שלהם כי אם בשבת ואותו רשע המשיך השפע משם כדי לעשות זנות בתוך הז"ון של הקליפה, וזהו זר"ת גימטריא עם הג' אותיות סמ"אל ולילית שהם הזו"ן דנגה כמו שאמרו ששניהם לדבר עבירה נתכוונו כנז"ל.

סב. ולכן צוה המלכות לז' הסריסים המשרתים פני המלך שהם לז' היכלות דאו"א דקדושה שהם משרתים פני המלכות דאצילות שהם יעשו נקמה באו"א דקליפה ויחריב פרצופיהם, והנה אלו הז' סריסים הם הז' בחינות גבורות שנקראו ע"ש גבריאל בעל הגבורות והם ז' גבורות דז' היכלות דאו"א דבריאה שיחריבו השבעה היכלות דתמורות דאו"א דקליפה בעבור שכיוונו שניהם לדבר עבירה, והעיקר היתה היא כמ"ש לעיל בסוד איהו בי קרי ואיתתיה בבוציני ולכן אמר להביא את ושתי כדי לעשות נקמה בה בתחלה.

סג. להביא את ושתי המלכה וכו', בגמרא דרשו ז"ל מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה את בנות ישראל ומפשיטן ערומות והיתה עושה בהם מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה שתשחט בשבת ערומה והיינו דכתיב זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כאשר עשתה כן נגזר עליה עכ"ל, הנה ביאר האר"י זלה"ה בדרוש הקליפות פ"ג על מה שדרשו רז"ל על אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כי ירושלים שהיא נוקבא דזעיר דקדושה נחרבה ונשארה בסוד נקודה לבד וצור שהיא לילית הרשעה צרתה שפחה כי תירש גבירתה נמלאת ונעשית פרצוף שלם ממה שנחרב מירושלים שהם הט' ספירות הראשונות כנז"ל.

סד. ואל זה רמזו במסכת חגיגה על פסוק ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של ישראל, כי כבר ביארנו במקום אחר כי ענין חטא אדם הראשון וענין גלות וחורבן בית המקדש הכל ענין אחד, וז"ש הכתוב השליך משמים ארץ תפארת ישראל כי תפארת ישראל שהוא הז"א השליך מן השמים שהוא מקום התפארת שבו את הנוקבא שנקראת ארץ שהיתה שם כנודע במקום החזה וגם השליכה מכנגד נה"י, וזהו ולא זכר הדום רגליו שהם נה"י שבו וירדה למטה מהיסוד שבו בסוד נקודה אחת בלבד כנז"ל, וז"ס הפסוק ומלכותו בכל משלה שנתבאר בתיקון ל"ו כי הוא סוד אדם דעשיה שנתלבש בעשר קליפין שהוא נוקבא דז"א דאצילות הנקרא אדם דעשיה.

סה. וזהו מ"ש בזוהר פרשת במדבר דף קי"ט ע"ב על פסוק קולה כנחש ילך וכו' ועל פסוק נפלה לא תוסיף קום בתולת שהוא ענין זנבא ורישיה וכו', והענין הוא כי הנה לא נשאר בנוקבא דזעיר דאצילות דקדושה רק בחינת מלכות שבה שהיא בחינה העשירית התחתונה שבה ושאר הט' ספירות העליונות שבה שבאו לה מט' ספירות העליונות שבו דזעיר כנודע אלו ירדו למטה בנוקבא דקליפה, ואלו הט' ספירות ראשונות נקראו רישא דהיא שכיבת לעפרא כי היא נתונה בין הקליפות בסוד עפר המשכן אבל בחינה אחרונה שבה הנקראת זנבא היא לבדה נשארה באצילות והיא השולטת בזמן הגלות, ולכן אומות העולם שהם זנבא יש להם תגבורת בגלות הזה לפי שניזונים מהזנבא השולטת עתה אבל ישראל שהם רישא וניזונים מהרישא דשכיבת לעפר לכן הם בגלות הזה נכנעים ושפלים תחת אומות העולם הנקראים זנבא עכ"ל.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה