אור ברסלב
חמדת ימים ב יום טוב › פרק ה - חול המועד ודיניו - אסרו חג - תעניות בה"ב

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

יום טוב · פרק ה - חול המועד ודיניו - אסרו חג - תעניות בה"ב

פרק ד - תוכחות ודרוש למועדים - דיני יום טוב

קדושת ימי חול המועד וחומר המבזה אותן

א. ימי חול המועד כולם קדושים ובתוכם ה' ולא נקראו חול המועד אלא מפני שהם חול לגבי ראשון ושביעי אבל לגבי שאר ימים מועד איקרו, וחמור עונשו למזלזלין בהם כמו שאמרו בפרק אלו הן הלוקין, אמר ר' ששת כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז שנאמר

אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור, ופירש רש"י המבזה את המועדות חולו של מועד שעושה מלאכה האסורה לו ואינו נוהג בהן קצת קדושה לכבדו באכילה ושתיה יותר משאר ימי החול.

ימי חול המועד נקראין מקראי קדש

ב. והטעם לפי שיש קדושה לפניהם ולאחריהם וכן שיש קרבן מוסף לכל יום ונקראים מקראי קדש כדאמרינן בש"ס פרק אין דורשין, 105 רבי יונתן אומר קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהיו אסורין בעשיית מלאכה, ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה, מה לששת ימי המעשה שכן אין בהם קרבן מוסף תאמר בחול המועד שיש בו קרבן מוסף, ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה, מה לראש חדש שכן אין קרוי מקרא קדש תאמר בחול המועד שכן קרוי מקרא קדש.

להזהר בכבוד המועד בריבוי סעודה ושמחה

ג. ומה מאד יש לכל איש ישראל להזהר בקדושתן להקדישם ולהעריצם בשמחה ובששון ובסעודות חשובות כיום טוב לבלתי יהיו נטפלים לעובדי ע"ז חס ושלום שהוא ככופר בכל התורה כולה, ואמרו בפרק חלק 106 המבזה את המועדות אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.

ומי בער לא ישכיל את זאת ויתן אל לבו כי נוח לו שלא נברא כי תקנת האדם הוא שיחיה בתחיית המתים ויזכה לחיי העולם הבא, ואיך ולמה לא יחמול על נפשו היפה לאבדה מהסתפח בנחלת ה' על דבר קטון וקל, ובכן ילבש חרדה כמדו לבל יהי בז למועדי ה' ולא יצא שום תקלה מתחת ידו באיסורי המלאכה אשר נאסרו בם ויתקדש עצמו אף במותר לו, והשכר הרבה במדה טובה מרובה על מדת פורענות למזלזל בם.

במוצאי יו"ט לחוה"מ מתפללין ערבית בשמחה, ויתר דיני ערבית

ד. ומנהג טוב להולכים בתמים לומר תפלת ערבית במוצאי יום טוב לחול המועד בשמחה ובשירים לכבוד ולתפארת מקראי קדש, וביותר בימי חול המועד של חג הסוכות אשר בהם היתה שמחת בית השואבה בזמן הבית כמו שיתבאר במקומו.

ה. ומבדילין בתפלה כמו במוצאי שבת, ואומרים יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו דלא דמי לסעודה דאי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל דבר המחייבו לברך ברכת המזון הילכך אם לא אמר יעלה ויבא בברכת המזון אין מחזירין אותו, אבל בתפלה דלא סגי דלא יתפלל, כיון שלא התפלל כדינו דין הוא שיחזור.

כשפוקד ביתו ובית ריעיו בחוה"מ יאמר מועדים לשמחה כיו"ט

ו. וכשיבוא לביתו יהא זריז ונזכר לומר בתוך ביתו קול ברמ"ה מועדים לשמחה כמו ביום טוב, וכן איש את קרובו יהיו רגילים ביום ובלילה כשיפקדו איש את רעהו לומר כן כי גם זה בכלל כבוד מועדי ה', והנוהגים לברך איש את רעהו בחול המועד כדרך ימות החול הרי אלו בכלל מבזה את המועדות.

מנהג המערב להדליק נרות בלילי חוה"מ, ודין תקון הפתילות במועד

ז. ונאה ויאי להדליק את הנרות בלילות חול המועד כמו ביום טוב וכן מנהג כל ארצות המערב, וכתב נ"י ורי"ו דמותר לתקן הפתילות לנרות בחול המועד דמעשה הדיוט הוא, ובמוהרי"ל כתב דיש להזהר לעשותן מקודם לצורך המועד.

טעם לסדר הבדלה במוצאי יו"ט לחוה"מ ובמוצ"ש

ח. ומבדילין על הכוס כמו במוצאי שבת להבדיל בין יום טוב לחול המועד, לפי שכמו שביום השבת נתוסף באדם נפש יתירה כך נתוסף בו קדושה ביום טוב על כל פנים כמו שנתבאר למעלה ממאמרי הזוהר והתקונים שעל כן צריך להקביל פני הרב בהם וכן בראש חדש כנודע, אמנם בלי ספק כי יש הפרש גדול בין זה לזה והוא בערך העליות של העולמות כך יהיה התוספת ולכן מכל מקום צריך להבדיל, אמנם בראש חדש התוספת הוא מועט וגם כי הוא בשעת המוסף בלבד כמו שנתבאר במקומו ולכן אין לומר הבדלה בראש חדש.

טעם שמבדילין בתפלה ובכוס

ט. אמנם בשבת ויום טוב צריך להבדיל כאשר מסתלק ממנו תוספת ההוא איש לפי ערכו, ואף על פי שכבר הבדיל בתפלה חוזר ומבדיל על הכוס כי ההבדלה ראשונה הענין על הסתלקות תוספת הרוח הנמצא בו המשותף עם הסתלקות הקדושה, ואחר כך הבדלה על הכוס להגיד כי עיקר ההבדלה כדי להמשיך מאותו תוספת על ימי החול או על חול המועד גם על האדם כמו שנתבאר בפרקי מוצאי שבת.

טעם שאין מבדילין במוצאי יו"ט בבשמים ונר

י. אמנם יש הפרש כי במוצאי שבת שמסתלק מן האדם נפש יתירה אומר ברכה על הבשמים להשאיר קצת הארה על העולמות, אמנם ביום טוב אין באותו תוספת כדאי להשאיר ממנו ולכן אין לברך על הבשמים, וגם לא ברכת מאורי האש לפי שבשבת מסתלקים אותם הממונים עליונים הנקראים מאורי אור כמו שאמרו בזוהר ולכן כשחוזרים במוצאי שבת מברכין מאורי האש וזכר לדבר צפרני היד ימין כמ"ש בפרשת ויקהל ונתבאר במקומו, אבל ביום טוב אין מסתלקין ולכן מבערים אש בו ולכן אין לברך מאורי האש.

נוסח הבדלה במוצאי יו"ט שוה לשבת

יא. ונוסח הברכה לא ישתנה אף במוצאי יום טוב שחל להיות באמצע שבת והכי גרסינן בסוף פ"ק דחולין, 107 אמר ר' זירא יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה, ורבים שגו בזה.

חילוק קדושת יו"ט מחוה"מ ע"ד הסוד

יב. ואשר קדש קדשים הוא מאישי ה' יאותה לו להבין ולהשכיל ההפרש שיש בין קדושת יום טוב לקדושת חול המועד אשר עליה אנו מבדילין, כי הנה כבר הודענו בפרק ב' כי אין קדושת שבת דומה לקדושת יום טוב כי בשבת הבנים יורשים את אביהם ממש ונקראים קדש ומקבלים שפע מע"ק כמוהו, אכן ביום טוב המה יעלו אל אביהם לקבל שפע הרצון ממנו והמה קרואי מועד אצלו ולכן המה יקראו מקראי קדש, ונוסף גם הוא אשר בשבת המה יעלו אל אביהם שוין לו מראשם ועד רגלם שאין שם חול כלל ואולם ביום טוב יגביהו ראש אצל אביהם מלמעלה ושש קצוות נשארים למטה ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד ונה"י במקום חג"ת ושש קצוות הללו יקראו חול המועד ואינם חול גמור חס ושלום שהרי הם מתעלים ממדריגתם למדריגה עליונה ממנה אלא שמפני שלא יעלו עד או"א בג' ראשונות יקראו חול המועד.

וממוצא דבר אתה תשמע כי קדושת חול המועד למעלה מקדושת ראש חדש כי ראש חדש הוא חידוש הלבנה לבד לעלות אצלו פב"פ ולא בחיק אביהם עם היות ששפע הכתר יורד להם דרך המדריגות שלכן אין אומרים איה מקום כבודו על כי מלאכי השרת יודעים מקומו, ובחול המועד ראשה במקום עליון בחיק אביה והזרועות והגוף במקום הראש ונה"י במקום הזרועות והגוף.

יג. וזה הוא הטעם שאין תפילין בחול המועד כלל מה שאין כן בראש חדש שמסלקין אותם בתפלת מוסף בלבד כי אז נגלה עליהם שפע ע"ק שהוא למעלה מן התפילין כמו שנתבאר בפרקי ר"ח, אכן בחול המועד שניהם מלאים עולים למעלה ממקום אצילותם והוא גדול מהנחת תפילין כמו שכתב הרב ז"ל.

יד. וכמשפט הפרש זה יכוין האיש המשכיל בשעת הברכה המבדיל בין קדש לחול וכו', ובכן יתקדש עצמו לשמור ולעשות אותם הימים בקדושה יתירה ולהבדיל מכל מלאכת מחשבת אלא אוכל נפש בלבד ומלאכת דבר האבד כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה ששת ימי המעשה כי על כן נאסרה המלאכה בשבת אפילו אוכל נפש לפי כי בשבת זו"ן נכנסים אל הקדש פנימה ולא נותר מהם דבר למטה, ובכן הוא השבתת הקליפה לגמרי ועל כן נאסר כל מין מלאכה, וביום טוב ששש קצוות זו"ן למטה בספירות אשר שמה הרשע ומגע יד לקליפה הותרה אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה הואיל ונתעלו, כי חג"ת עלו במקום חב"ד ונה"י במקום חג"ת ואין שליטה אל הקליפה בסוד חג"ת, אלא שמפני שלא יבצר מהיות להם יניקה וחיות משם להחיות נפשם הותר אוכל נפש.

ולפי כי חיות זה נמשך להם משלש עליונות ויורד דרך המדריגות על כן ביום טוב עצמו שהג' עליונות שולטות ומשפיעות לו"ק אלו לא הותר אפס אוכל נפש בלבד כי אין העליונות משפיעות לחיצונים אפס חיות בלבד ולא שליטה חלילה, אמנם בחול המועד ששולטות ו"ק כי על כן הם ו' ימים יש להם שליטה בדבר האבד והוא סוד קצת ניצוצי הקדושה שנטמעו בעמקי הקליפה ונאבדו שם בעון העולם אבל מחדש אין להם שליטה כי ו"ק אלו נתעלו חג"ת לחב"ד ונה"י לחג"ת ואין להם שליטה לחיצונים כל כך רק בדבר האבד כדבר האמור, ודי בזה הערה לאישי ה'.

בדין מלאכת דבר האבד במועד ודין אדם חשוב

טו. ואף שהתירו דבר האבד בחול המועד לעשותו בלא שינוי מכל מקום ירא שמים בכל מה דאפשר להקל בטירחא יעשה, וכתב הרוקח ז"ל שיש לאדם חשוב להזהר אפילו במלאכת דבר האבד שמא יטעו העולם לומר שכיוון מלאכתו במועד, וכן בספק דבר האבד אף שמן הדין מותר האנשים הניגשים יתקדשו.

להעמיד שוטרים בחוה"מ לבטל עושי מלאכה, ויתר דיני דבר האבד

טז. וחייבים בית דין להעמיד שוטרים בימי חול המועד לאבד ולהפקיר אותה המלאכה שכיוונוה והניחוה למועד, ואם הוא מלאכת אחרים שאי אפשר לקונסם משמתין אותם ומלקין אותם, וכן להיות מחפשים אחר הסוחרים במקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע שלא ימכרו ויקנו ביום השוק שבתוך ימי חול המועד שאין זה דבר האבד שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכר ביום השוק שלאחר המועד כל שנודע בודאי שלא יפסידו מהקרן.

ואף שמדברי הירושלמי משמע שאם הוא בענין שאם ימכרו בחול המועד יהיו להם מעות בריוח ויוציאו יותר לשמחת יום טוב שמותרים למכור, כבר כתב הב"י ז"ל שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שיש לו מעות מועטים וחס עליהם מלהוציא כל כך לשמחת יום טוב כדי שלא יצטרך ללוות או לשאול מהבריות ואילו היו לו מעות בריוח היה מוציא יותר ובכהאי גוונא שרינן ליה למכור כדי שישמח ביום טוב כחפצו, אבל מי שיש לו מעות בריוח להוציא לשמחת יום טוב ככל אשר יתאוה ואין בדעתו להוציא כל כך לא נתיר לו למכור כדי להוציא יותר ע"כ.

יז. והן רבים עתה עמי הארץ אינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים וכלל שגור בפיהם דבר האבד מותר בחול המועד, ועושים כמה דברים הפך שורת הדין עד שכמעט בטלה כל איסור פרקמטיא, ואין בהם תבונה שאם טענה זו דדבר האבד בסתם הוי טענה אם כן בטלת כל איסור פרקמטיא ומה הועילו חכמים לאוסרה ולהתירה.

לדרוש בקהל בחומר המלאכה במועד ומחלוקת הראשונים בזה

יח. ורועי ישראל יש להם להשגיח על הדבר לגדור הפרצה הזו, שאף שלדעת הרמב"ם אין איסור אלא מדבריהם וכן דעת התוס' והרא"ש והמרדכי שאינו אסור מן התורה אלא מטעם אסמכתא ועיקרו מדברי סופרים, אמנם מגדולי המורים הרמב"ן והרשב"א ז"ל סבירא להו שכל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינו דבר האבד אסורה מן התורה וכן כתב נמוקי יוסף, וכתבו דפשטא דסוגיא דפרק אין דורשין הכי משמע וכן בשאר דוכתי, אם כן להני רבוותא לא שייך למימר מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, ואפילו להרמב"ם כתב הרב המגיד שאפשר שדעת הרמב"ם הוא שיש לו עיקר בדאורייתא מקרבן מוסף ומצות שמחה.

תוכחה לעושים מלאכה בחול המועד

יט. ולפיכך נכון לדרוש אליהם הלכות דבר האבד האסור והמותר לבלתי עשות קדש חול במלאכת עבודה או בפרקמטיא ונש"א עונו מאד, אשר אמרו המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז, ואף אם יש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.

ואיך ולמה לא יחוסו על נפשם העלובה לשרשה מארץ חיים על בצע כסף לו ישבע קצף האף והחימה, לתוהו והבל כחם כילו וכל יגיעם בתורה ובמצוות בימי חיי הבלם, והתעיף עיניך בו ואינינו כמעט רגע על דבר קל אשר קבלו וקיימו חכמים ברוח קדשם ואמרו שאף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא, הלא כמה וכמה הרפתקי דעדו עליה דאיניש, ימי חייו הימים כל ימי חייו הלילות בתורה ובמצוות נבול יבול לכתת את רגליו מעיר לעיר וממדינה למדינה ויט שכמו לסבול הכל לרשת משכנות חיי העולם הבא, ואיך יעקש דרכיו לאבד בשעה אחת כל מה שטרח בכמה ימים.

דין אמירה לגוי במועד

כ. וכן כל כיוצא בדברים האלה ידבר על לב ראשי עם הארץ להפרישם מאיסור זה ודרך תבונות יודיעם, אשר מצינו כמה החמירו רז"ל בדבר עד שאמרו שכל שאסור לעשותו בחול המועד אסור לומר לגוי לעשותו כמו שאמרו בברייתא דמועד קטן, 108 כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה וכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה.

בדיני כיבוס במועד

כא. והנה כשם שאסרו חכמים לגלח בחול המועד כדי שלא להכנס למועד כשהוא מנוול כך אסרו חכמים לכבס במועד כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול בבגדים צואים, ולא התירו אלא לבא ממדינת הים וכו' ומי שאין לו אלא חלוק אחד דמותר לכבסו במועד שתמיד הוא מזיע ומתלכלך אפילו כבסו קודם המועד, דאף על גב דמי שאבדה לו אבידה בערב יום טוב ולא היה יכול לגלח דאסור לגלח מפני שאין הכל יודעים באונסו והכא נמי אין הכל יודעים שאין לו אלא חלוק אחד, כבר אמרו בש"ס על זה 109 אזורו מוכיח עליו ופירש רש"י דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרונו וחוגרו באזור ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד.

כב. וכתב בעל הלבוש דאף על גב דמשמע מלשונו שהוא בעצמו צריך לכבסו ויראו הכל שאיזורו חגור אבל על ידי אחר לא דלא מוכחא מילתא, מכל מקום נוהגים עכשיו לכבס על ידי אשתו או גוי מי שאין לו אלא חלוק אחד לפי שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק אחד הוא ידוע ומפורסם לכל.

תוכחה לנשים המכבסות בחוה"מ ויתר דיני כיבוס

כג. והן עתה רבות בנות אינם מטות אזן לשמוע דברי חכמים ומבזות את המועדות לכבס במועד הרבה ביחד שלא ברצון חכמים, שאפילו כל המותרים לכבס לא התירו לכבס רק אחד אחד אפילו אית להו תרי דמטנפי, וכל שכן האסורים לכבס שלא התירו אלא מטפחות הידים שמתלכלכים מיד וצריכים בכל יום אחר וכן בגדי הקטנים ביותר דהיינו אותם שמלפפין בהם, אבל שאר בגדים וחלוקים אסור לכבסם כל שיש להם אחר להחליף לכבוד יום טוב האחרון, ואפילו מטפחות הידים לא התירו אלא לנוהגים להחליף אותם יום יום אבל לפי מה שנוהגים שלא להחליף אותם אלא משבת לשבת אסור לכבסם שדי להם בכביסה מערב יום טוב.

וראוי להיות כל איש זהיר להזהיר לביתו על זאת שלא יעברו על תקנת חכמים ושלא יכנסו תחת סוג המזלזל את המועדות שהוא אחד מכ"ד דברים שחייבים עליהם נדוי, מלבד העונש הראוי להן על שבודים ומהוין טענת פטור לעצמן בהוראת פנים שלא כהלכה.

חובת ראשי הקהל למחות במגלחים במועד ושיטת ר"ת בזה

כד. וחובה מוטלת על פרנסי ראשי ומנהיגי הק"ק וחכמיה להיות עומדים בפרץ לבטל כל כיוצא בדברים האלה, וביותר לעמוד בפרץ לשבר מתלעות עול האנשים החטאים אשר התירו לגלח עצמם בחול המועד וסומכים עצמם לסברת ר"ת שהתיר במי שגילח בערב יום טוב לגלח בחול המועד דלא שייך טעמא דלא יכנס לרגל כשהוא מנוול.

כה. ואין זו סברא מוסכמת וכבר מחו לה אמוחה כל הפוסקים חדשים עם ישנים אשר בית ישראל על פיהם יחנו ועל פיהם יסעו, והכריחו בראיות ברורות שסברת ר"ת בזה אין לה שורש וענף ובכל גוונא אין לגלח בחול המועד כי אם אותם שהוזכרו בגמרא, וכל הבא להתיר במקום שאמרו לאסור ראוי לנזיפה כי נזוף ועומד הוא, ואנו אין לנו כח לגרוע מדברי רז"ל ולא להוסיף עליהם כי אם להחמיר למגדר מילתא ומאחר שסברת ר"ת הוה כלא הוה אין מקום לסמוך עליו.

דין נטילת צפרנים בחוה"מ וחילוקו מגילוח

כו. והגם שהתירו הפוסקים בנטילת צפרנים בחול המועד כל שנטלן מערב יום טוב, אין משם ראיה דהא חומרת נטילת צפרנים בחול המועד הוי חומרא ומנהג בעלמא דהא מדינא שרי, ולפיכך אם נטלן בערב יום טוב מותר ליטלן בחול המועד דעיקר המנהג נתייסד כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול וכיון שנטלן בערב יום טוב מותר ליטלן בחול המועד, אבל ענין הגילוח דמדינא דגמרא אסיר לא פלוג רבנן.

כז. ואין ספק אצל כל יודע דת ודין כי החטאים האלה בנפשותם המתגלחים בחול המועד מובדלים הם מעדת ישראל עם הקדש והרי הם נכנסים תחת סוג המזלזל את המועדות שהוא כעובד ע"ז וחייבים נזיפה, וכבר ראיתי על זה כמה צווחו קמאי דקמאי והרעישו העולם על החטאים האלה והכריזו עליהם במקהלות רבבות ישראל עד אשר היו מקבלין עליהם דברי חברות.

(א"ה, עיין בספר לקט הקמח בהלכות סתם יינם הביא כל דבריהם ז"ל בארוכה ובתוכחה מגולה).

וכה יעשו אישי ה' הרועים להוכיח גם המה לאנשי קהלתם לבל יפרצו גדר שגדרו חכמים כי גמירי, ישראל קדושים הם לולי שאור שבעיסה המעכב.

אזהרה למביאים כלים מבית האומן במועד

כח. עוד יש להזהיר לרבים מעמי הארץ אשר התירו רצועותיהם להביא כלים מבית האומן בחול המועד בדברים שאינן לצורך המועד כגון צמר מבית הצבע וכיוצא, וזה אשר לא כדת דברייתא מפורשת היא בפ"ב דמועד קטן, 110 מביאין כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדד וכוס מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן, והטעם מפני הרואים שיחשבו שהוא נתנם לתקן במועד ואם האומן ישראל יאמרו שהאומן תקנם במועד, ואפילו מאומן גוי אסור דאיכא חשדא לדידיה שנתנם לתקן במועד, ולהוליך לבית האומן אסור אפילו לצורך המועד כמו שכתבו הפוסקים ז"ל.

כמה פרטי דינים מאיסורי טירחא יתירה במועד

כט. וכל דבר שיש בו טירחא יתירה ואינו לצורך המועד אסור לעשותו בחול המועד בפרהסיא כדי שיחוג וישמח ולא יזלזל במועד, ולפיכך אמרו במשנה אין מפנין מחצר לחצר וכו' וכל שכן שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר אם לא משום דבר האבד דשרי, וכן הזבל והאשפה שבחצר אסור להוציאו בחול המועד שיש בה גם כן טירחא אלא יסלקנו לצדדים אם לא כשנתרבה עד שנעשה החצר כרפת או כאשפה דשרי.

ל. וכן אין מושיבין תרנגולת על הבצים לגדל אפרוחים מטעם זה אם לא כשמושיבם קודם המועד דכל שהוא תוך שלש לבריחה דשרי להחזירה, וכן מה שהתירו חכמים להשקות בית השלחין שהוא שדה שצריך להשקותה תמיד שאם לא ישקנה תמיד תפסד לא התירו אלא היכא דליכא טירחא יתירה כגון מן המעיין שהוא ממשיכו ומשקה השדה אבל אסור לדלות ולהשקות מן הבור מפני שהוא טורח גדול.

לא. וכן הוא הדין בירקות שהן נפסדים וכן באילנות שהתירו להיות מושכין את המים מאילן לאילן לא ישקה כל השדה דהוה ליה טירחא יתירה, אם לא כשהיה שדה לחה שאינה צריכה רוב השקאה ואין כאן טירחא יתירה דשרי.

בדיני סחורה במועד

לב. וכל סחורה טירחא היא ואסור אפילו כל שהוא בין לקנות בין למכור, ואפילו אם הלוה מעות על מנת שיתנו לו סחורה בפרעון חובו כדי להשתכר בה זהו גם כן קניית סחורה הוא ואינו יכול ללכת לתובעם אלא אם כן אינם מצויין אחר המועד דהוה ליה דבר האבד אם לא ילך בחול המועד ויתבעם אז מותר לתובעם במועד.

והסוחרים היושבים בפתחי החנויות והחנות סגורה והדלת פתוחה איסורא קא עבדי שלא התירו כעין זה אלא במוכרי פירות כסות וכלים שמוכרים בצנעה לצורך המועד.

לג. ומי שצריך לקנות יין או ענבים בעת הבציר לצורך שתיית כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו דבר האבד הוא, ומותר לקנות ולתקן החביות ולזפתן ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד אבל יותר מכדי שתייתו לשנה לא יקנה מפני שהוא נראה כסחורה.

אזהרה למכוונים מלאכתן במועד

לד. ובכמה מקומות שעברתי בהם ראיתי שערוריה בדבר זה שבכוונה מכוונת מניחים לקנות הבציר במועד שפנויים ממלאכתם וראוי לדרוש אליהם איסור הדבר לאפרושינהו מאיסורא, וכן הדין בקניית עצים ופחמים לצורך השנה שאסור לכוין מלאכתם במועד.

בדיני בנין במועד ובנין של מצוה

לה. ובנין אפילו כל שהוא אסור במועד, ומעשה הדיוט מותר לבנות כגון אצטבא לישב ולישן עליה אבל לא מעשה אומן לפי שכל שהוא לצורך המועד כיון שאינו צורך אוכל נפש לא הותר במעשה אומן אלא במעשה הדיוט.

לו. ואפילו לצורך מצוה אסור במעשה אומן, ולכן יש למחות ביד הנוהגים לבנות בחול המועד לצורך חתנים בבית הכנסת במעשה אומן, או למתקנים ספסלים או אצטבאות לצורך קריאת ליל הושענא רבה דמדינא אסורים כל שלא עשאום במעשה הדיוט או על ידי מי שאין לו מה יאכל.

בדיני תקון המלבושים במועד

לז. ואסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים כדרכן אסור, ולא אמרינן דהוי דבר האבד שהרי יתקלקלו יותר אם לא יתקנם, דלא מיקרי דבר האבד אלא כשעיקר הדבר נפסד אם לא יתקנו אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא מיקרי דבר האבד, הילכך אסור גם כן לומר לגוי לתקנו דכל מה שאסור לעשותו אסור לומר גם כן לגוי לתקנו דכל מה שאסור לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו משום שבות דרבנן, ובדורינו זה מקילין מאד לבלתי הזהר באיסור אמירה לגוי.

לח. ובדידי הוה עובדא כי ראיתי אחד מחשובי הבעלי הבתים נקרע מנעלו ושלח לתופרו על ידי הגוי, ושחתי לו למה תעשה כן שכל שאסור לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו בחול המועד, והשיבני כי הוא מעולם לא ידע ולא שמע שיהא איסור אמירה לגוי בחול המועד והיה בעיניו כנבואה חדשה דין הפשוט השנוי בברייתא פ"ב דמועד קטן דאמירה לגוי שאמרתי לו, אוי לאזנים שכך שומעות, וכל זה בא מהמרביצי תורה אשר אינן דורשים חוקי האלהים ותורותיו לקהל עדתם.

דיני כתיבה במועד ואזהרה למכוונים חשבונותיהם למועד

לט. וכתיבה אסור בחול המועד אפילו על ידי שינוי אם לא באיזה דברים שהתירו כגון לכתוב חשבונותיו ולחשב יציאותיו משום שאין אדם מקפיד בתקונו והוי מעשה הדיוט, ויש אומרים משום דהוי כדבר האבוד אם לא יעשנו, ולשני הטעמים אין צריך שינוי שהרי הכתיבה עצמה נעשית כמו על ידי שינוי כיון שאין אדם נזהר בתיקונן מאד, ולטעם שני אין צריך שום שינוי כיון דדבר האבד הוא שרי אף בלי שינוי.

מ. והן רבים עתה עם הארץ הסוחרים מבזים את המועדות וכותבין חשבונותיהם הכתובים בספרי החשבונות שלהם ומתקנים ומסדרים אותם דבר כתוב על אופנו בימי חול המועד וזה אשר לא כדת, ורבים מהם שחשבונם בעל פה מכוונין מלאכתם במועד וכותבים אותם בחול המועד שפנויים מעסקיהם ויש לדרוש אליהם איסור הדבר שימנעו מעשות כן.

וכל כיוצא בדברים האלה מוטל על אישי ישראל להיות נשמרים בקדושת הימים האלה מאד מאד לבלתי תצא תקלה מתחת ידם חס ושלום להיות מאבדים עולמם בשעה אחת, כי כל המבזה את המועדות אפילו שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא כמו שנתבאר.

ימי המועדים הם ימי רצון להצליח בלימודם

מא. ועם היות שנאסרה המלאכה בהם, לא מפני כך תצא הריסה להתברך כל איש לאמר הואיל והמלאכה נאסרה אוכל ואשתה ואשמח בהם כל היום, שאין הדבר כן ואין זה כוונת הימים טובים והמועדים חלילה, והפתאים אוילים מדרך פשעם באיולתם לבם נוטה לסכלות זה, אבל האמת לא ניתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיהיו פנויים מעסקם ומלאכתם ויעסקו בתורה בלי טרדה ובבלי מחשבה והם ימי רצון ומוצלחין בלימודם.

התעוררות על עסק התורה בימי המועדים ותוכחה לבטלין בהן

מב. לכן אין לאישי ישראל לאבד אותם במאכל ומשתה ושינה וטיול לרעות בגנים אלא כל אחד מקומו מושכ"ר לו יעמוד במקומו המיוחד לו ויעסוק במה שחננו האל יתברך, בעלי מקרא במקרא, בעלי משנה במשנה, בעלי גמרא בגמרא, בעלי אגדה באגדה, בעלי קבלה בקבלה, ויענג נפשו העגומה אשר היא יושבת כשבוית חרב ואין מי שיחוש לה ולתועלתה כי כולם פונים לתאוות היצר הרע הגוף הנגוף כי רבים אשר איתו מאשר איתה כי היא יחידה וגלמודה דורש אין לה, ומה טובו ומה יופיו האיש אשר נגע אלהים בלבו לדרוש אליה ולבקש עליה לתמוך אותה לבל תפול ביד מבקשי רעתה וזה כל האדם.

מג. וכבר נתבאר כי הימים האלה יש בהם תוספת קדושה לפי שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ויש בהם קרבן מוסף ויהיו נקראים מקראי קדש, ואין השכל נותן שניתנה הקדושה בימים אלו לאכול ולשתות כל היום ולנהוג בהם מנהג חול בשחוק הקוביאות ואביזרייהו, והמתנהג בהם במנהג הזה בשגעון ינהג ועתיד ליתן את הדין ומחלל קדושת הימים והוד הדרתם.

והחכם עיניו בראשו לשקול כל העניינים בפלס ומאזני משפט ולא מפני זה יתענה נפשו שגם זה הוא מבזה את המועדים, אלא זו היא דרך ישרה שיבור לו לאכול דברים טובים ומוטעמים וישתה כראוי לו וישן מעט והרי כל זה עונג לגופו, ושוב שאר היום גם הנפש לו תמלא בלימודי ה'.

מנהג מקובלים ללמוד בחוה"מ במאמרי הזוהר השייכים למדות היום

מד. ובבית מדרשינו נהגנו ללמוד בימי חול המועד במאמרי הזוהר דשייכי למדה שבה חתום סוד יום טוב ההוא, אם בחסד בחסד אם בגבורה בגבורה אם בתפארת בתפארת כאשר ערוכים המה ומקובצים בספר חמדת הלבבות בסדר קריאת לימוד ימי השבוע, ושוב אחר הקריאה רב שבענו בשובע שמחות בסעודה של מצוה והודות והלל לה' בגילה וברעדה לפני השולחן אשר לפני ה' והן כל יקר ראתה עינינו שלי"ת.

סדר היום בחול המועד שבו אחזו ותיקין שבארץ ישראל

מה. וכמשפט הזה יעשה לו האיש אשר נגע אלהים בלבו להגות בלימודי ה' בקרב אלה הימים ואליו יאסוף כל חרד יחד באהבה כלולה וייחוד הלבבות בשלום ורעות ורעותא דלבא ובמחשבה מועלת בקדשים לתת עוז לאלהים, יכנסו בכי טוב בחצי היום הראשון לתת חלק בראש בקריא"ה נאמנה הכל לפי שיעורו, ובחצי היום האחרון יוסיפו חיל על חיל בששון ובשמחה לגומ"רה של תורה אכול ושבוע והודות והלל לה' כמנהג ותיקין הראשונים אשר בו אחזו כל יושבי אדמת הקדש תוב"ב האיתנים אשר באמת.

לזאת יקרא חג לה' ותהי זאת נחמתו, כי כמה מהצער יש לו בחגים ובמועדים בראות היכלו ומקדש המעוז שוממים מבלי באי מועד שאוג ישאג על נוהו לאמר בני היכן הם וכו' ושערי דמעה לא ננעלו, ועתה בהוסד סוד ישרים ועדה עצר"ת אמו"נים ישמח ה' במעשיו לאמר אין לי מועדות אלא אלו המזכירים את ה' אל דומי לכם, וכן ירבה וכן יפרוס חסד עליון כנפי חסידותו על ראשם איש אשר כברכתו בירך אותם בפרק חלק נחלת שדי ממרומים.

אזהרה למקילים ראשם בשמחת המועדים

מו. ואולם בעבור זאת כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימוד בעצם תומו באומד ובמחשבה משפט הדברים האלה, ולא יפנה דרך ריקים ופוחזים השמחים אלי גיל כעמים בשחוק ובקלות ראש אל תחת גפן ואל תחת תאנה בחורים עם בתולות זקנים עם נערים, זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת, ולא יזכרו ולא יעלו על לב לפני מי עומדים אשר אין ספק כי חטאתם כבדה מאד לפני ה' וירא ה' ויצר אותו, צר לו נאמר בצער מתחולל לאמר האלה הם מועדי ה' הזאת תהי נחמתי.

ומי בער ישמע כמשפט הדברים האלה מאביו בשר ודם ולא יקרע סגור לבבו וישוב וניחם על הרעה, וקל וחומר לשכינה עשר ידות לבלתי לכת בחוקי הגוים בחגיהם חלילה רק להתקדש עצמו במותר לו ולהתחבר עם האנשים הניגשים אלופים בתורה ומסובלים במצוות להזעיר את יצרו ולעשות נחת רוח ליוצרו ותהי זאת נחמתו כאמור.

מנהג עשיית סעודה לעניים בימי חוה"מ

מז. וכבר הודענו גודל שכר המאכיל עניי תורה על שולחנו בחגים ובמועדים, וימי חול המועד גם הם בכלל האזהרה ההיא לשמח לב האומללים בהם, ורבים מהאיתנים נהגו לעשות בימי חול המועד יום יום סעודה לעניים ולאביונים אשר זאת השמחה היא היתה לראש פינה על כל מיני שמחות לאשר יש איתו נפש מליאה דעת ויראת ה'.

ואשר אין סיפק בידו לעשות ככה לא יעבור מהיות חונן דלים כברכת ה' אשר נתן לו אם דל ואם עשיר, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט ועניים מרודים יביא בית והיו באוכלי שולחנו בכל ימי חול המועד כמו בעצם ימים טובים, וגם הנפש לו תמלא להיות שולחנו מלא דשן מלחמה של תורה וני"שא בם את השולחן כמו שאמרו בזוהר.

לקט לימודי זוהר לימי חול המועד

מח. וביום ראשון יהגה על שולחנו בזוהר ויחי דף רכ"ו ע"ב תאנא אמר רבי יהודה במתניתין דילן אוקימנא וכו' עד דף רכ"ז ע"א וצדיקים ירשו ארץ וכו'.

וביום שני יהגה בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"ב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכו' עד דף קכ"ד ע"ב לעלם ולעלמי עלמין.

וביום שלישי יהגה בזוהר פרשת תרומה דף קל"ה ע"א וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וכו' עד סוף העמוד דהוא אחד ושמו אחד.

וביום הרביעי תקונין תקון כ"א 111 ועוד שכינתא אתקריאת חג וכו' עד המוני מעלה מלך ומלכות.

אזהרה להזכרת המאורע בברכת המזון

מט. ושוב יכון לקראת אלהיו לברך על מזונו הדור בלבושו בשפה ברורה ובכוונה יתירה, ויהא זכור להזכיר קדושת היום בברכתו שאף שמן הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו, לא זו הדרך להסתופף תחת כנפי החסידות לאכול לשובעה מפני שמחת הרגל ולהשליך אותה אחרי גווה על בלי תת לה השבח, והא למה זה דומה למזמין את החתן לחופה והכלה עומדת בבית אביה וכבר הארכנו בזה בפרקי ר"ח, ועל כן האיש אשר נגע אלהים בלבו בבואו לברך על מזונו יתקדש חושיו ובלתי אל קדושת היום וכוונת הברכה יהיו כל מעייניו, ובכן יתברך המזון במיעיו והשביע בצחצחות נפשו.

נ. הנה ערכתי לפניך משפט יום טוב וחול המועד כמשפט מדת החסידים אשר השם יתברך לנגדם תמיד אשר בכל דרכיהם ידעוהו, וזה דרכם שכל למו ובעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקדוש ברוך הוא אשר שמחם.

וכה יעשה האיש התמים בכל מיני שמחות ויאמר בעת שמחתו והנאתו, אם כך הוא שמחת העולם הזה אשר הוא הבל כי יש אחריה תוגה וצער אם כן מה תהיה שמחת העולם הבא התמידי שאין אחריה תוגה, ויתפלל לבורא יתברך שיטה לבו לעובדו לעשות רצונו בלבב שלם ושישמחנו בשמחת עולם ויזכנו לחיי העולם הבא לאור פני מלך חיים כן יהי רצון.

יום אסרו חג נקרא בנא דמועדא ונוהגין שלא להתענות בו

נא. יום שאחר יום טוב הוא אסרו חג, ובירושלמי 112 קורא לאסרו חג בנא דמועדא פירוש בן המועד, והמנהג שלא להתענות בו.

טעם שאסור להתענות בזמן הזה באסרו חג של שבועות

נב. ובמוצאי יום טוב של שבועות אסור להתענות בו כי הוא יום טבוח שהיו טובחין קרבנות ראייה וחגיגה של יום טוב דשבועות אחר היום טוב מפני שאלו הקרבנות נקראו קרבנות יחיד ואין קרבן יחיד דוחה לא שבת ולא יום טוב, דבשלמא של פסח וסוכות היו זובחים ומקריבין בחול המועד אבל של שבועות היו צריכים לזבוח ולהקריב ביום שלאחריו, ולכך יש לעשותו כיום טוב לאוסרו בתענית והספד אפילו בזמן הזה.

ואף על גב שבזמן שבית המקדש קיים היה מותר בהספד ובתענית אליבא דבית הלל, היינו כשחל עצרת בשבת משום שלא לקיים דברי הצדוקים שהיו אומרים עצרת חל לעולם ביום שלאחר השבת דהיינו יום ראשון בשבת שהיו אומרים וספרתם לכם ממחרת השבת, ממחרת השבת היינו מחרת שבת בראשית, לכך היו עושין חכמים יום שלאחר אותו יום טוב כחול כשחל להיות עצרת בשבת כדי שלא יאמרו הצדוקים שאנו מודים להם בזה שיאמרו שאנו מחזיקים אותו ליום טוב.

והיינו דווקא כשחל בשבת היו חוששין לזה אבל כשחל בשאר ימי השבוע היו עושים אותו כיום טוב לאוסרו בהספד ובתענית, ובזמן הזה לא חיישינן לצדוקים מפני שאינם מצויים בינינו ונוהגים איסור הספד ותענית לעולם בין כשחל בשבת בין כשחל בשאר ימות החול.

אין לומר תחנונים ונפילת אפים עד י"ג סיון

נג. ואף עד י"ג בחדש דהיינו שבעה ימים אחר שבועות אין לומר תחנונים ונפילת אפים דהא עצרת נמי יש לה תשלומין כל שבעה כדאיתא בפרק קמא דחגיגה. 113

מנהג נשים באסרו חג לענין עשיית מלאכה

נד. והנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בכל אסרו חג דעתן קלה שאין מנהג אפס אחר יום טוב של עצרת בלבד אבל בשאר ימים טובים אין להם טעם להבטל ממלאכתן, ואף במוצאי חג שבועות מדינא אינו אסור אלא בהספד ותענית אבל במלאכה שריא אם לא שיש מנהג קבוע שהרי בימי ניסן גם כן אסור בהספד ותענית כל החדש אבל במלאכה מעולם לא שמענו איסור.

(א"ה, עיין בתשובות תורת חיים חלק ג' סימן ח' האריך בכל זה).

מעלת הסעודה באסרו חג

נה. ומכל מקום יש לכל אישי ישראל לעשות איסור לחג במאכל ומשתה כדאמרינן בש"ס דסוכה, 114 כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, וכתב רש"י בלשון האחרון דהיינו יום שלאחר החג.

ראוי להוסיף מאכל בסעודת אסרו חג

נו. וראוי ונכון להיות כל איש זריז ונשכר לקבוע סעודה ביום ההוא ולהוסיף איזה דבר בסעודתו שיהא ניכר שלכבוד אסרו חג הוא עושה ונרצה לו לכפר עליו כמעשה עבודת הקרבנות ממש, וטוב ויפה לבטא בשפתים הדבר הזה בבואו לסעוד סעודתו כהיום הזה.

תפלה קודם סעודת אסרו חג

נז. ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה בשם כל ישראל הנה אנכי בא לאסור איסור החג בעבותים במאכל ומשתה, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו בנינו מזבח והקרבנו עליו קרבן למחול ולסלוח אשמותינו אשר אשמנו על ידי מאכל ומשתה בימי המועד, ונרצה לנו כקרבן אשה ריח נחוח לה' כדבר האמור אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', יהיו לרצון.

בסוד היום וטעם שאין אסרו חג לשבת

נח. ואישי ה' ונחלתו ירוצון ויכוננו בסוד ישרים להשכיל את טעמו מפני שביום טוב העשיה ושש קצוות אחרונות דלעולם היצירה לא עלו אל האצילות, ועל כן ביום רדתם אחר יום טוב עוד מדריגה אחת ותהיה היצירה במקום שהיתה העשיה ביום טוב ראשה בבריאה ורגליה ביצירה נעצור חיל לקבל הארת רגלי היצירה שקבלו ביום טוב מאצילות בהיותם בבריאה.

ולפיכך ביום טוב יש אסרו חג ולא בשבת אף שקדושת שבת גדולה משל יום טוב, לפי כי הנה החול הוא בעולם היצירה משם ולמטה והשבת בבריאה, ולכן כיון שהיצירה והעשיה שהם סוד החול נשארו למטה גם ביום טוב כאמור ושם נמשך להם האור בהיותם למטה לכן אחר יום טוב שהוא חול נשאר בהם קצת הארה כי הארה הנמשכת להם ביום טוב גם היא מעוטה כי גם ביום טוב קצתם עומדים במקום החול ויש יכולת בחול ממש להשאיר קצת הארה של היום טוב אל החול וזהו האסרו חג, אכן בשבת גם היצירה והעשיה שהם סוד החול עלו למקום קדש הגמור ולפיכך במוצאי שבת שיורדין ימי החול יצירה ועשיה וחוזרים מן הקדש אל החול אין כח בחול להשאיר בו הארת הקדש דאצילות בחול, ולכן אין אסרו חג בשבת כמו ביום טוב אשר ביום טוב עצמו הוא מבחינת החול ממש ולכן יש כח בחול הגמור לקבל הארה ההיא קצת ממנה, וזהו סוד א"ל ה' ויאר לנו אסרו חג כמו שכתבו גורי האר"י ז"ל, והרב ז"ל כתב כי הוא סוד קליטת הזרע ולכן אס"רו ח"ג עולה במספר עם הכולל זר"ע.

תפלה ע"ד הסוד קודם סעודת אסרו חג

נט. ומתוקן ומקובל לאשר הריחו בסוד ה' לבטא בשפתים פרטי הכוונה בסעודתו בתואר זה, יאמר בנעימה פסוק אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנני בא לעשות אסור חג במאכל ומשתה, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת סעודתינו יאר פניו א"ל יה"וה שביצירה מהארת קדושת יום טוב והיה א"ל מלא אל"ף למ"ד אשר בהצרף אליו יהו"ה המה יעלו כמספר יא"ר בהלו עלי ראשו שם אלהי"ם שמספרו לנ"ו שממנו יוצא אלף עלמין דבריאה וקרן אור פניו וממנו תהיינה קרנו"תיו לאסור ח"ג פאר אור ראש היצירה בעבותי"ם שש קצוותיו התחתיים ותהיינה פארותיו על קרנות ראש עולם העשיה ד' שמות יה"ו מלאים דמוחין וד' אה"י מלאים דלבושים קרני ראש העשיה אשר אהלי אפדנה היום אל מקום המזב"ח א"ל יהו"ה עולם היצירה, ומשם תשפיע שפע רצון לנפש רוח נשמה לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

מעלת הלימוד בסעודה ואמירת שירות ותשבחות

ס. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה לקבוע סעודה יחד עם אוהביו ואחוזת מרעהו האנשים הניגשים אל ה' ושם יאכלו לחם מלחמה של תורה ושיר ושבחה הלל וזמרה על השולחן אשר לפני ה' אשר היא היום תחת המזבח אשר כוננו ידיהם איש לו כמו שאמרו כאילו בנה מזבח וכו' ובכל קרבן דברו הלויים בשיר.

ולפיכך יאותה לעורר שירות ותושבחות על השולחן בשפה ברורה ובנעימה קדושה בגילה וברעדה, ונרצה לו לכפר עליו מאת אשר חטא על הנפש בימי המועד שהם ימי משתה ושמחה אשר לא יבצר מהם איזה תקלה, ועליו אמרו שסגולת היום הזה להיות נחשב כאילו בנה מזבח והקריב עליה קרבן, והיינו כי אלהים חשבה כקרבן לכפר עליהם אשר חטאו בימי החג כאילו הקריבו עולה על חטאתם כדרך שנאמר באיוב, ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' והעלה עולות וגו' כי אמר איוב אולי חטאו בני וכו'.

מנהג תענית ב' ה' וב' שאחר פסח וסוכות

סא. כי על כן קבלו וקיימו רבים מיראי ה' וחושבי שמו להבין ולהתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר סוכות מטעם זה אולי חטאו בימי המועדים, ומתענין לשלם פרים שפתינו להיות להם כפרה על חטאם ומנהג ותיקין הוא.

דברי הזוהר בתועלת התענית לתשובה

סב. ואף כי בתקון אסרו חג כיוון לזה מכל מקום הא בלא הא לא סגיא דקרבן לא ירצה עד שישוב וניחם ברוח נשברה כמו שאמרו בזוהר פנחס דף ר"מ ז"ל, ר' אבא פתח זבחי אלהים רוח נשברה האי קרא אוקמוה דרעותא דקודשא בריך הוא לא אתרעי בקרבן דבר נש על חובוי אלא רוח נשברה והכי שמענו מבוצינא קדישא דכד אתי בר נש לאיסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוחא מסטרא דמסאבא ואתגאי על בר נש ושליט עליה לכל רעותיה.

אתי בר נש לאתדכאה בזמנא דהוה בי מקדשא קיים אקריב קרבניה כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאיתחרט ותבר לההוא רוחא מגו גאותא דיליה ומאיך ליה ודא הוא תבירו דההוא דרגא דמסאבא וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקביל קרבניה דא איהו דאיתקבל ברעוא כדקא יאות ואי לא איתבר האי רוחא לאו קרבניה כלום ולכלבי אתמסר דהא קרבנא דא לאו דקודשא בריך הוא אלא מכלבי ובגין כך זבחי אלהים רוח נשברה כדקא יאות רוח נשברה דיתבר ההוא רוח מסאבא ולא ישלוט ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות עליה כתיב רוח הולך ולא ישוב ליהוי ההוא גברא באבטחותא ולא יתוב לגביה לעלמין הדא הוא דכתיב ולא ישוב ע"כ.

הרי בפירוש כי כאשר החוטא מושך עליו רוח דמסאבא ולבו מתגאה, הזבח העיקרי לו הוא רוח נשברה לשבר אותו על ידי הצום כי אין דרך לשבירת כל איבריו ורוחו אפס על ידי סיגוף התענית שחלבו ודמו שהם עיקר כל האיברים מתמעטים ומסתגפים, וכמו שעל ידי אכילה ושתיה נתגאה כחו כך יסגף עצמו בלי אכילה כדי להכניע עצמו כאמור.

מנהג הצבור להתענות אחר חודש ניסן ותשרי משא"כ היחיד

סג. ויש ממתינין להתענות עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי ואז מתענין, ואולם זה הדין יהיה לאותם המתענים בצבור כמנהג בני אשכנז אבל ליחיד הרוצה להתענות מיד אחר המועד שני וחמישי ושני אינו צריך להמתין עד שיעבור ניסן ותשרי שיחיד בכל שעה שירצה להתענות הרשות בידו ואין אומרים לאדם המתן מלעשות תשובה כי לא ידע האדם את עתו, אבל לענין המתענים בצבור אין ראוי להם לעשות כן.

טעם שאין מתענין אחר חג שבועות ודעת התמים דעים בזה

סד. והעולם נהגו שלא להתענות אחר חג השבועות דדווקא אחר פסח וסוכות שהם הרבה ימים חיישינן שמא מתוך אורך ימי השמחה באו לידי עבירה וצריכין כפרה, מה שאין כן אחר חג השבועות דכיון דלא הוי אלא יום אחד או שנים לא שכיח ביה שמחה טובא וכן כתב רבינו סוף סימן תכ"ט, אבל בספר תמים דעים סימן קע"ח כתב דאף אחר חג השבועות מתענים.

דין המתענה בימים אלו ובעשי"ת ואירע סעודת ברית

סה. וכתבו הגהות מיימוניות בפרק א' מהלכות תעניות, שבתעניות אלו וכן בעשרת ימי תשובה אם אירע סעודת ברית מילה מצוה לאכול ע"כ, ומסתברא דהיינו דווקא היכא דליכא עשרה אלא בהדיה.

סדר לימוד לימי תעניות אלו והכוונה בהן

סו. ובתעניות אלה יהגה בפרשת הקרבנות ויקרא וצו, וביחזקאל מסימן מ' עד סופו, ובמשנה זבחים, מנחות, מדות, תמיד.

סז. ויכוין בתעניות אלו לתקן אולי המכשלה של מבזה את המועדות דהיינו חול המועד ישנה תחת ידו אשר היא מן החמורות שאמרו עליה 115 שהוא כאילו עובד ע"ז ושאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא כדאיתא בפרק חלק.

ואמרו הראשונים שאפילו נהג בסעודתו בהם כסעודה של חול הוא בכלל מבזה את המועדות, או איזה מלאכה האסורה בהם והוא נהג בהם היתר, על כל אלה יכוין בכח תעניות אלו לשפוך שיחה לדרוש סליחה מאל החנון המרבה לסלוח לכפר עליו, ובתפלת מנחת תעניות אלו יאמר נוסח עננו בשומע תפלה וזה תוארו.

נוסח עננו ליום התענית בשומע תפלה

סח. עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו על כי כשלנו בעונינו ונחנו פשענו ומרדנו במאכל ומשתה ובשחוק וקלות ראש במועדי קדשיך אל גיל כעמים והדבקנו רעה אל רעה בארחות עקלקלות ובנתיבות לא סלולות עד אשר על כל אלה קצפת לאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא, והוספנו סרה וחללנו ובזינו מועדי קדשיך ונלכדנו במצודה רעה להיות כנטפלים לעובדי אלילים ולבל ראות גאות ה' בעולם הבא, ובהעלות על לבבנו כל זאת נפלו פנינו וימס לבינו בקרבנו ויהי למים לאמר אוי נא על אחריתנו בקום למשפט אלהים.

ועתה ה' צור תקותנו ותקות אבותינו, הנה שבנו אליך בבושת פנינו ביום צום התענית הזה לשפוך שיחה לדרוש סליחה על מעוותינו, ואתה אבינו אב הרחמן חוס וחמול עלינו וחבוש ברחמיך וברוב חסדך את שברינו ושים עיניך עלינו לטובה ומחוק מספרך שגגיותינו וסגור פתחי מעילותנו ופתח שערי זכיותנו ולא נאבד, כי אתה בוחן לבות

וכליות וגלוי וידוע לפניך כי לא במרד ולא במעל לעשות נגד כוונתך חטאנו אפס כי עז יצרנו ועל כרחינו שיסה ועינה אותנו ומנע הטוב ממנו.

ואתה בטובך תמוך את נפילתנו וכגוים לא נתחשב כי עמך אנחנו ישראל אשר בו תתפאר, ולמען תפארתך קבל מיעוט חלבנו ודמינו היום כקרבן עולה וחטאה לכפר פגמינו אשר פגמנו במועדי קדשיך ולא ידח ממנו נדח להבדל מעדת קדש ישראל גוי אחד בארץ, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וחוסה ה' על עמך בית ישראל ודחה מעלינו כל מקרים רעים המתרגשים לבא בעולם בסכנת שינוי האויר בימים האלה ובזמן הזה, והסר ממנו דבר ומגיפה ומיתות משונות וצינים פחים בדרך עיקש ואל תסתר פניך ממנו, היה נא קרוב לשועתינו טרם אליך נקרא אתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' עונה בעת צרה ושומע תפלת כל פה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.

ציונים והערות לפרק ה

105) חגיגה דף י"ח ע"א. 106) סנהדרין דף צ"ט ע"א. 107) חולין דף כ"ו ע"ב. 108) מו"ק דף י"ב ע"א. 109) מו"ק דף י"ד ע"א. 110) מו"ק דף י"ג ע"ב. 111) תקו"ז דף נ"ח ע"ב. 112) עי' בב"י סי' תצ"ד. 113) חגיגה דף ט' ע"א. 114) סוכה דף מ"ה ע"ב. 115) סנהדרין דף צ"ט ע"א.

תם וישר סדר יום טוב

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה