אור ברסלב
חמדת ימים ב יום טוב › פרק ג - תפלות היום - סדרי עבודה - אזהרות הרגל ודיניו

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

יום טוב · פרק ג - תפלות היום - סדרי עבודה - אזהרות הרגל ודיניו

פרק ב - קדושת הרגל - תפלת ערבית - סעודה

מעלת הלימוד באשמורת ימים טובים

א. שלמים וכן רבים נהגו לעמוד לראש אשמורות בחגים ובמועדים כמו ביתר הימים ולא יעברו דבר, וכן בדין כי לפי יתרון העילוי למעלה ככה תתמר שפע הרצון וחוט האורה של מעלה בנשמתו כמו שנתבאר אימות ענין הזה בכמה מקומות, וכל איש הירא לא יטוש ולא יעזוב מנהגו הטוב ומידי יום טוב ביום טוב לפיהן יהיה עסקו בראש האשמורת במאמרים דשייכי למצות המועד ההוא ויסודרו בס"ד כל אחד במקומו.

לעמוד בבית הכנסת בהשכמה ולטבול שוב לכבוד היום

ב. ושוב יטבול לכבוד קדושת היום וישכים לבית הכנסת בשירות ותשבחות לכבוד הדוד נעים העומד אחר כתלינו כמו שאמרו בזוהר פרשת בחקתי ז"ל, פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי וכו' הנה זה עומד אחר כתלינו דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכנא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובגין דא בעי חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ע"כ.

ג. ולפיכך יאותה לכל מי שקולו ערב וניב יפה לאתערא חדוה סגיא בחגים ובמועדים בנועם קולות יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, ועושה אלה מה טוב חלקם ומה נעים גורלם וכבר הארכנו בחלקי סגולת השיר והדרו בפ"י של שבת.

תוכחה למאחרין תפלתם ביום טוב

ד. והן רבים עתה עם הארץ שוהים ביום טוב מלבוא אל בית הכנסת, ורבים מהמה בעתות ההם מחללין הדר כבוד קדושת היום ברוב דברים ומעשים אשר לא יעשו ואחר שעה או שתים ביום הן עומדים להתפלל מתוך שיחה בטילה וזה אשר לא כדת, ואם אמרו בפרק הקורא עומד, 30 ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת היינו בזמנם שהיו צריכין לטרוח בסעודת יום טוב כמו שפירש רש"י בשם מסכת סופרים, אכן בזמנינו שאין גם אחד טורח בסעודת יום טוב והכל נעשה על ידי נשותיהם, האיחור שלא כדת הוא והדוד הנעים העומד אחר כתלינו במבחר הימים האלה שאוג ישאג על נוה הדרו לאמר מדוע באתי ואין איש וכו', ישתקע הדבר ואם איישר חילי אבטליניה.

מצוה להרבות נרות בבית הכנסת

ה. ומצוה להדליק המאורות ולהרבות נרות בבית הכנסת בתפלת שחרית והוא מה שנאמר על כן באורים כבדו ה', והאבלים לא ישנו מקומן ביום טוב כי הוא דבר של פרהסיא כמו שנתבאר פי"א דשבת סוד הדבר ע"ש.

השראת השכינה בבתי כנסיות בחגים גדולה משל חול

ו. ושם נתבאר שצריך להזהר בקדושת בית הכנסת ביום טוב יתר גדול מאד על כל הימים מפני שהשראת שכינה בתגבורת במועדי ה' כמו שנתבאר למעלה במאמר הנה זה עומד אחר כתלינו, ואפילו בצורך בית כנישתא אסר בזוהר פרשת ויקהל 31 כמו שנתבאר.

להזהיר בניו לעמוד באימה בביהכנ"ס ומעשה המובא במדרש

ז. וביותר יהא זהיר לזרז את בניו לעמוד בבית הכנסת באימה וביראה גדולה ויתירה, וכבר סיפרו 32 שהיה מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת בחג הסוכות ובנו עומד לנגדו והציבור היו קורין את ההלל ועונים הללויה ובנו עומד ועונה דברי תיפלות, אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברי תיפלות, אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא הניחו לו וישחק, שוב למחר עשה כך וכל אותם שמונה ימים של חג ולא אמר לו אביו דבר, ולא יצאת אותה שנה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו לו ט"ו נפשות מתוך ביתו ולא נשתייר אלא זוג אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע.

ועל זאת יחרד לב כל אישי ישראל לנהל את בניו במוסר ודרך ארץ בכל מקום וביותר כשהם תוך מקדש המעוז בכל הימים, ויותר ויותר בחגים ובמועדים מפני האדון ה' אלהי ישראל העומד אחר כתלינו, והאבות המה יסעו בראשונה באזהרה זאת להיות עומדים בבית הכנסת במורא כמוראת מקדש וגם הבנים יסעו לאחרונה אחריהם וכן יעשו, ואם האבות יקלו את ראשם בבית הכנסת לערוך שם שיחתם כברחובות קריה, מהם יצאו אבות ומאבות תולדות ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא.

ח. ואחר תפלת אליהו יסדר מקראי קדש הנ"ל בלילה ושוב יחל לשרת בקדש בסדר התפלה בעריכת שפתים ובשכלות הלב ויאמר סדר העבודה המסודר בפרק י"א של שבת ע"ש.

לומר ביו"ט הפסוקי דזמרה עם הציבור בקול ערב

ט. ואף כי בחול דרכם להיות אצים בסדר הזמירות משום ביטול מלאכה, הנה ביום טוב נמשכין בשיר לאומרם בנעימה קדושה ואין למחות במאריך בהן אף שהמוחה מכוין משום ביטול תורה, והשיר הנחמד ונעים דהודו יש לאומרו בניגון ערב וניב יפה ביום טוב יותר משבת, ובמקומות רבים ראיתי מקילין בענין זה וכמעשם בחול כך מעשיהם בשבת ויום טוב ולא אריך למיעבד הכי.

סדר המזמורים ליום טוב

י. ומצוה ליחיד שלא לפרוש מן הצבור גם בזמירות כמו בשאר התפלה וילוה אל הצבור לאומרן בהלל ובזמרה יחד בנעימה קדושה כי התחברות עם הצבור בהן צורך גדול כמו שיתבאר במקומו, ואומר מזמור השמים מספרים כשבת, וביתר המזמורים של שבת שלמים וכן רבים אמרו שאין בהם צורך ולא תועלת נוסף לענין התפלה ואדרבה הם שלא כענין כי אין הסדר של המזמורים ההם לימים טובים רק בסדר של שבת, והטעם של אותם המזמורים בשבת מפורש בזוהר פרשת תרומה וכן כתב ה"ר חיים הכהן ז"ל, ומהרח"ו לא הזכיר מזה כלום ואתה תבחר ולא אני.

טעם שאומרין סדר נשמת אף ביום טוב

יא. ומכל מקום סדר נשמת כל חי אומרים אותו גם ביום טוב כי הוא יומא דמקורא דנשמתין אימא עילאה פתיח, ומה גם לסברת הרשב"י בתקונים 33 דשבתות וימים טובים שוין בתוספת נשמות יתירות זה לשונו, ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים בכמה נשמות יתירין דקא נחתין עמה לדיירא בישראל.

ובסדר ההלל שביום טוב יכוין כמו בראש חדש, ובאנא ה' מלטה נפשי יכוין אנא ר"ת א'ליהו נ'דב א'ביהו כי הם סוד הנפש כנודע.

בהוצאת ס"ת ביו"ט יאמרו י"ג מדות בדרך של שבח עם תחינותיהן

יב. וכשמוציאים ספר תורה נכון לומר ביום טוב י"ג מדות כמו שכתב הרב זלה"ה ויעתר עתרתו לפני ה' מעניינו של יום, אכן צריך לומר הי"ג מדות כקורא בתורה ואין בנו כח אפילו ברבים לאומרן דרך תחינה אלא כדרך שבח על דרך י"ג של מי אל כמוך.

שלהיותם פנימיות דיקנא דא"א הנמשכים לו מעתיק לכן אומרם הנביא דרך שבח בלבד לא זולת כי אין בנו כח להמשיכן, וכן אנו קורין אותן עתה ביום טוב כקורא בתורה והכוונה להאירן במקומן.

וסדר התפלות לכל רגל ורגל יסודרו בס"ד במקומן בחלק השני.

טעם שאין פוחתין ביו"ט מה' גברי, וחילוק המועדים זמ"ז

יג. וטעם השינוי הנמצא ביום טוב במנין העולין לפי פשוטן של דברים הוא ששבת החמורה שזדונו בסקילה מעלין בקדש שבעה, ויום הכפורים הקל ממנו שזדונו בכרת עולין ששה, ויום טוב הקל מהם שזדונו במלקות עולין חמשה, וחול המועד הקל מהם שזדונו במכת מרדות עולין ארבעה.

ואולם לבאים בסוד ה' טעם החמשה ביום טוב מפני שביום טוב מוחי אבא בלי לבוש נה"י שלו והם מתלבשים בנה"י דאימא, לכן אין כח בז"א לקבל הארת יסוד בלי לבוש רק סוד העטרה שלו היא המתגלית וב' פרקין אחרונים דנצח וכן דהוד דאימא הם המתגלים בז"א כי הפרק העליון שלהם נעשה לו מוחין ולכך אין לנו אפס ה' עולים לס"ת וכה סידרן, כהן פרק ב' דנצח דאימא, לוי פרק ב' דהוד דאימא, ישראל פרק ג' דנצח דאימא, רביעי פרק ג' דהוד דאימא, חמישי עטרת יסוד אבא והוא סוד מ"ש ה' כנגד ה' רואי פני המלך, ובזוהר ויקהל דף ר"ו חמש דאינון ה' דרגין לתתא מדרגא דאויר קדמאה לתתא ואינון רזא דאורייתא ע"כ, וטוב וישר שלא להוסיף עליהם היכא דאפשר והיכא דלא אפשר אין קפידא כי כל מדה כלולה מעשר.

יד. ושוב אחר כך יקרא המפטיר בשני בפרשת פנחס מענין הקרבנות דיומא, ואמרו ז"ל 34 אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם בזמן שאין בית המקדש קיים שיהיו ישראל קורין בסדר הקרבנות ומעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני להם על כל עונותיהם.

סדר עבודת המוספים לימי המועדים מהרמ"ע מפאנו ע"ה

ומהר"ר מנחם עזריה מפאנו ז"ל תיקן לומר קודם תפלת מוסף של ימים טובים סדר העבודה של כל יום ויום לפי קרבנו.

סדר עבודת המוסף לחג הפסח

טו. בפסח יקרא תחלה בפרשת פנחס פרק כ"ח פט"ז, ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליהוה. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה עולה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים יהיו לכם. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו. עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם. מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה. כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח ניחוח ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו. וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו.

ואחר כך יאמר, ובכן כך היתה עבודת קרבן מוסף של פסח בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו שהובא בפרק ג' דראש חדש. (ולמען יהא דבר דבור על מכונו, ליקטנו כאן סדר אמירתו מפרקי ראש חדש לאומרו בימים טובים דלהלן).

הביאו את המוספים פרים שנים איל אחד בני שתי שנים, ושבעה כבשים בני שנה תמימים כולם עולות, ושעיר עזים בן שנתו לחטאת, תורה אחת לראשי חדשים כולם ולשבעה ימי הפסח ולעצרת וליום טוב האחרון של חג אלא שבאותו יום לא היה שם אלא פר אחד בלבד, ועוד שבראש חדש וראש השנה מי שזכה בפייס שחרית זכה למוספין.

וברגלים אמר להם הממונה לכהני כל המשמרות הרוצים לעבוד בואו והפיסו, מי שוחט מי זורק מי מעלה איברי המוספים לכבש, העלום לכבש חזרו והפיסו מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, ועוד שבראש חדש וראש השנה היו האיברים נתונים על כרכוב המזבח מלמעלה בין קרנות המזבח וכל שבתות השנה והרגלים היו נתונים מחצי כבש ולמטה אלו ואלו כלפי מזרח, השקו את המוספים ובקרום ועקדום, שחטם השוחט בצפון וקבל המקבל את דמם אחד אחד בכלי שרת בצפון, נטל דם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית וטובל אצבעו הימנית בדם וסומכה באמה מכאן ובגודל מכאן ומחטא ויורד על חודה של קרן ומקנח אצבעו בשפת המזרק וכן לארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטל דם העולות אחד אחד ונתן במזרק שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים שופכן על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט ומסרום למי שזכה בהם, לאילים ולכבשים הבשר בחמשה, הראשון בראש וברגל, השני בשתי הידים, השלישי בעוקץ וברגל, הרביעי בחזה ובגירה, החמישי בשתי הדפנות, הקרביים והסולת והיין לכבשים אחד אחד ולאילים שנים שנים.

והפרים קריבים בעשרים וארבעה, הראש באחד, והרגל בשנים, העוקץ בשנים, והרגל בשנים, החזה באחד, והגרה בשלשה, שתי הידים בשנים, ושתי הדפנות בשנים, הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו מכל אחד מהן לכבש או על כרכוב המזבח ומלחום וירדו, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והעלם אצל אברי העולות ומלחם וירד, עלו מי שזכו והעלו אברי העולות תחילה ואחר כך אמורי החטאת על גבי המערכה, נתנו מלח על גבי המנחות ובללום שלשה עשרונים סלת בחצי ההין שמן לפר ושני עשרונים בשלישית ההין לאיל ועשרון ברביעית ההין לכבש והקטירום.

מוסף ראש השנה ומנחת העומר ועולתו ביום שני של פסח ושתי הלחם וקרבנותיו בעצרת מקדימין אותם ומנחתם לנסכי היין, הביאו יין לנסך כמדת השמן אם היו שם מוספים הרבה תדיר קודם, של שבת לשל ראש חדש ושל ראש חדש לשל ראש השנה וכן לכל שאר המועדות, תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר כמשפטן, ובשבת נותנים אחר כך לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכים, חטאת ראש חדש ושל ראש השנה כהני בית אב זכו בהם, ואין חולקין לעולם קרבן כנגד קרבן אלא הפושט ידו ליטול נוטל מכל אחד ואחד ושל רגלים יד כל המשמרות שוה בו.

תורה אחת לשיירי מנחת העומר בזמנו ולשתי הלחם בזמנן ולחטאת ולשלמים הבאים בשבילם, אלא שכהן גדול נוטל חלה אחת מן הלחם ואם רצה נוטל מהכל חלק בראש, ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות.

(ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף לחג השבועות

טז. ובשבועות יקרא תחילה בפרשת פנחס פרק כ"ח פכ"ו, וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו. והקרבתם עולה לריח ניחוח ליהוה פרים בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד שני עשרנים לאיל האחד. עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים. שעיר עזים אחד לכפר עליכם. מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימים יהיו לכם ונסכיהם.

ואחר כך יאמר, ובכן כך היתה עבודת קרבן מוסף של חג שבועות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כנ"ל, ומוסיף בעצרת אחר מוסף היום ומנחתו.

הביאו בשביל שתי הלחם פר אחד ושני אלים ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת אחד ועשאום כמשפט והקריבו את מנחתם, הביאו שתי חלות כל אחת מהן עשרון סולת חלה מנופה בשתים עשרה נפה מתוך סאה ומחצה לכל חלה מן החדש שבארץ ישראל, לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים כיצד, מביא שאור ממקום אחר ומוסיף עליו עד כדי עשרון ומחמצה, הכל מאתמול שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, אורך החלות שבעה טפחים ורחבן ארבעה טפחים וקרנותיהם ארבע אצבעות.

ומביא שני כבשים לזבח שלמים ומניפן במזרח המזבח בעודם חיים, ואחר כך שוחטן ומקבל דמן בצפון ונתנו במזרק מכל אחד שתי מתנות שהן ארבע והשיריים נשפכין על יסוד דרומית, הפשיטן וקרען והוציא האמורין ונתנן במגיס להקטירן, ולוקח חזה ושוק מכל אחד מהם ומניחן בצד שתי הלחם ומניח שתי ידיו מלמטה ומניף הכל כאחד במזרח המזבח מוליך ומביא מעלה ומוריד, והקטיר את האמורין והקריב את מנחתם ומנסכים הכל על ידי שיר, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף לראש השנה

יז. ובראש השנה יקרא תחילה בפרשת פנחס פרק כ"ט פ"א, ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. ועשיתם עלה לריח ניחוח ליהוה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל. ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושעיר עזים אחד חטאת לכפר עליכם. מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחוח אשה ליהוה.

ואחר כך, ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עולה ריח ניחוח אשה ליהוה. ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו.

ואומר, ובכן כך היתה עבודת מוסף של ראש חדש בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ"ל, ומוסיף בבא זו.

הביאו בראש השנה אחר מוסף החדש ומנחתו פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת אחד ועשאום כמשפט והקריבו את מנחתם ומנסכים הכל על ידי שיר, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום ראשון מסוכות

יח. ובסוכות יקרא בפסוקי פרשת פנחס פרק כ"ט פי"ב, ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגותם חג ליהוה שבעת ימים. והקרבתם עלה אשה ריח ניחוח ליהוה פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים יהיו. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני עשרנים לאיל האחד לשני האילים. ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה.

ובכן כך היתה עבודת קרבן מוסף של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' ואומר עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ"ל, ומוסיף בבא זו.

ביום ראשון של חג הביאו שלשה עשר פרים ומסרום לשלש עשרה משמרות, ואילים שנים ושתי משמרות וארבעה עשר כבשים, שנים עשר מהם שתים שתים לשש משמרות ושתים לשתי משמרות אחד אחד וכולן עולות, ושעיר חטאת אחד למשמר אחד נמצאו עשרים וארבע משמרות כולם עובדין, ומי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרים חלילה, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהן מי שוחט מי זורק מי מעלה איברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב מחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחת מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכים על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, ואם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום שני מסוכות

יט. יום שני יאמר, וביום השני פרים בני בקר שנים עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכיהם.

ובכן וכך היתה עבודת קרבן מוסף של יום השני של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ"ל ומוסיף.

מסרו ביום שני שנים עשר פרים לשתים עשרה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים עשרה מהם שנים שנים לחמש משמרות וארבעה לארבעה משמרות אחד אחד וכולן עולות, ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכים וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום שלישי מסוכות

כ. יום שלישי יאמר, וביום השלישי פרים עשתי עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום שלישי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ"ל ומוסיף.

מסרו ביום שלישי אחד עשר פרים לאחד עשרה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים שמונה מהם שנים שנים לארבע משמרות וששה לשש משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכים על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותן מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו את הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום רביעי מסוכות

כא. יום רביעי יאמר, וביום הרביעי פרים עשרה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. מנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום רביעי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו שכתוב בראש חדש וכנ"ל ויוסיף ויאמר.

מסרו ביום רביעי עשרה פרים לעשר משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים ששה מהם שנים שנים לשלש משמרות ושמונה לשמונה משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהם שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום חמישי מסוכות

כב. יום חמישי יאמר, וביום החמישי פרים תשעה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום חמישי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו שכתוב בראש חדש וכנ"ל ומוסיף ואומר.

מסרו ביום חמישי תשעה פרים לתשע משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים ארבע מהם שנים שנים לשתי משמרות ועשרה לעשר משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה איברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בכבש בדם החטאת עלה ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכים על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם הפנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום שישי מסוכות

כג. יום שישי יאמר, וביום הששי פרים שמונה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכיה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום הששי של חג בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' כמו בראש חדש וכנ"ל עד ליום ולילה עד חצות ומוסיף.

מסרו ביום השישי שמונה פרים לשמונה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים שנים שנים מהם למשמר אחד ושתים עשרה לשתים עשרה משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה איברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום שביעי מסוכות

כד. יום שביעי יאמר, וביום השביעי פרים שבעה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה עבודת יום השביעי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות ככתוב בראש חדש וכנ"ל ומוסיף.

מסרו ביום שביעי שבעה פרים לשבעה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים לארבע עשרה משמרות וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחת מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או"א הנדפס להלן בסוף הסדר).

סדר עבודת המוסף ליום שמיני עצרת

כה. שמיני חג עצרת יאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה. אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם. ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה.

ובכן וכך היתה עבודת קרבן של שמיני עצרת בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות ככתוב בראש חדש וכנ"ל.

תחינה לומר אחר סדר העבודה לימי המועדים

כו. ואחר כל אחד מאלה יאמר אחר סדר עבודתו, אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו, שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה כונן מקדשך על מכונו, הראנו בבנינו שמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם במהרה בימינו אמן, ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו בכל שנה ושנה ככתוב בתורה שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.

מעלת אמירת קרבנות בזמן הזה

כז. ואשרי אנוש ישר מעגל צדיק יתאזר בקריאה נאמנה זו לעולה למנחה וכו' והעם לא נסע עד האסף מרי"ם בכח סגולת מעשה הקרבנות בפה צח שפתים.

ונוסף גם הוא אשר כמה מהצער יגיע לפני אבינו שבשמים בחגים ובמועדים מימים ימימה בצופו זבול מקדשו שמם וחרב ושובע שמחות בהקרבת הקרבנות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מוטב תלתא כחדא בוטלו, ומציון קול ברמ"ה נשמע לאמר ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, ותהי זאת נחמתו כנפש האב וכנפש הבן נפש כי תשבע לבטא בשפתים סדר מעשה רב בעבודת מקדש המעוז אשר היא העולה לעולה למנחה וכו' וערבה לה' לריח ניחוח אישי ותיטב משור פר כל קבל די הוה צבי לכל האר"שות, ויסתכל האיש הנלבב בזה ושרת בשם ה' באמור סדר מעשה הקרבנות יום ליום לא יעדר דבר ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו, חביב אדם שרוח המקום נוחה הימנו להשקיט לו מימי צער זבול מקדשו ואד יעלה מן האר"ש.

תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף ומאריכין בשיר החזנים

כח. ותפלת המוספין אף ששנינו 35 ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת לא יעברו מלאומרה כמשפטה בלחש ובחזרה, ומי פתי יאמין אשר חכמים יחללו עוז הדרה של תפלת יום טוב למהר לשלחם מעם פני ה' ולומר תפלת המוספים בחטיפה מוספין שלא כהלכתן.

כט. ואם יחושו לאשר דברי חכמים למהר לצאת למה ישלחו יד למעול מעל בהדרת קדש תפלת המוסף ולא ישליכו זעמם וקצפם על השרים שוררים יוצאים בשיר ונמשכין בשיר שעה או שתים לשורר בתוך התפלה אשר כל אלה לא יועילו ולא יצי"לו, ואפס בם תועלת אל הרנה ואל התפלה כי צלותא בעיא צילותא להאיר אל עבר פני שפר מעלות המדות עליונות בעוז הדר סדר הדר הדר לבדו לא זולת, ואם חיסר אחת מכל סמניה מגרעות נתן וחיבל כל מעשה עבודתו.

והנה כי כן איככה יכסלו בכסלותם לתת הצעירה לפני הבכירה, כי אף כי קול השירים רוח המקום נוחה הימנו כשיהיו בקו המישור ורוח שפתיו ברור מללו לבלתי היות שם ערוב פרשיות עליונים למטה ותחתונים למעלה מחצה שמורי"ם ומחצה בלע, אך מי בשחק יערוך לה' ידמה ניגון דברי התפלה בכל דקדוקי הניגון והלחנים אשר בם התפארו שוררי עמינו לאחת מדברי התפלה וסדר משפטה, עד שמפניהם נדחה קראו לה לכבוד ולתפארת עוז התפלה לשלוח יד בה גורעין ומוספין שלא כהלכתן, ישתקע הדבר יציבא בארעא.

ואיש על העדה על תיקון סדר התפלה יפקח עיניו כי אך הוא לבדו ולא מחסיריו ומוסיפיו בסדר שפר מעלות המדות, וימעט הבית מהיות משיר אפס אשר לא יגרעו מעבודתם דבר, ובפרט בתפלת המוספים עד שלהיותה באה באחרונה קצו בה רבים ויגידוה ויערכוה בקול רם בחפזון רב וכן לא יעשה.

ואשר תמונת ה' יביט יפן אל סוד שפר כוונתה זאת אומרת בת אצל אימה אשר רחל המעטירה תתעלה בה ותטע אהלי אפדנה בחג"ת חב"ד וסמוכות שלהן אל הכתר ונהנין מאור חביון עוזו ועליו תכון נועם קדושת כתר בחגים ובמועדים.

להתעורר על חורבן המקדש באמירת ומפני חטאינו

ל. ויתעורר בכוונתו בנוסח מפני חטאינו גלינו מארצנו לאומרו בשכלות הלב בעריכת שפתים לעתור ולרצות לפני אלהינו מרחם על תפארת בנים שגלו מעל שולחן אביהם, ועל מקדש המעוז אשר חכמים הגידו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.

ומה יתאו"נן אדם חי להוציא דבריו לפני האלהים ברוב אונים ואמיץ כח הכוונה הישרה ובשפל קול התחינה, בן פניו למטה ולבו אל אל בשמים על דבר כבוד אחת אהובה אהובת נפש להכין אותה ולסעדה, תשוב כימי עדנה תוככי ירושלים ותפארת בנים סביב לה אם הבנים צהלה ושמחה כי זאת תהיה עיקר כוונתינו בצפייתנו צפינו ישועתה לה' בכל עתירותינו.

לא. ומי האיש אשר יצפ"ה לחכמה אשר לא יחרד לבו ויתר ממקומו בצופו רמז הדברים עד היכן מגיעין כי באו בכפלון גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו, והכוונה גלינו מארצנו פה למטה בארץ ועל ידי כך נתרחקנו מעל אדמתנו של מעלה היא השכינה בסוד והשקה את כל פני האדמה, ומאמר מלך רחמן האמור פה הוא על סוד שם מ"ה החדש אשר ממנו היה התקון ואליו תכון עתירתינו לשוב ולבנות ארץ הריסותינו, וצריך לומר אבינו מלכנו אלהינו והם רמז לע"ב ס"ג מ"ה כסידרן.

ומאמר גלה כבוד מלכותך תהיה הכוונה על הוד דעתיק כנודע לחכמי המדע, ובמאמר הכפול קרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ תהיה כוונתו האחת על עדת ישראל הפזורים, והשניה על נצוצי הקדושה שנטמעו בעמקי הקליפה ועליהם תסוב מאמר ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ כי אין מבלעדו יתברך יד ואל למלטם מיד צר, ואומרו והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים וכו' לציון יסוב לרחל נקודת ציון ולירושלים יסוב ללאה.

נוסח את מוספי אינו אלא ביו"ט שחל בשבת

לב. ואם חל בשבת אומרים את מוספי, והמתחכמים לומר כן בחג השבועות מפני שנתוספו בו כמה קרבנות יתר על מוסף היום מפני שתי הלחם שהובא בו וכן בשני של פסח מפני העומר אינן אלא טועים שלא אמרו אלא במוסף של עצומו של יום ולא על הבא לזולתו.

סדר אין כאלהינו והמזמורים שאחר התפלה

לג. וישלים השליח ציבור תפלתו ויאמר אין כאלהינו אשר הוא תועלת לתקון מאה ברכות כמו שנתבאר בשבת, וסדר פטום הקטורת ככל יום ויום להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלה כמו שנתבאר שם בשבת שילהי פרק י"ג.

לד. ואחר התפלה יאמר השני מזמורים ה' רועי ואלהים יחננו, 36 ועתה ביום טוב יוסיף מזמור צ"ו שירו לה' שיר חדש וכו' השתחוו לה' בהדרת קד"ש וכו'.

חיוב קבלת פני רבו ברגל וגדר דין רבו

לה. ואחרי צאתו מן הקדש יהיו רגליו קלות כאילות לקבל פני רבו ברגל כדאמרינן בשני דסוכה, 37 אמר ר' יצחק חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דחדש ושבת בעי למיזל.

לו. ותלמיד חכם מופלג בדורו אף על פי שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו וחייב לקבל פניו כמו שכתב הת"ה סימן קל"ח, והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק אין עומדין 38 דקאמר ליה עלי הכהן לשמואל מורה הלכה בפני רבך את, ומקשים שם התוספות דהא לא למד כלום לפניו ומתרצים דגדול הדור היה, הא קמן דחשיב כרבו מובהק מדקאמר דהיה חייב מיתה על הוראתו בפניו.

והכי משמע בריש האומר 39 במעשה דרב גידל דקאמר המתן עד שיעלה אצלנו לרגל, ופירש רש"י כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלים פני הרב אלמא כל שדורש בהלכות הרגל חייב לקבל פניו, וטעם הדבר כמו שכתב הרב ז"ל כי בשבתות וראשי חדשים וימים טובים יש הארה יתירה ברבו, ובכן בקבל פני רבו יושפע עליו מכח רבו ורבו יתירה הוספת ליה.

תוכחה לפוקדים ריעיהם ביום טוב

לז. ומדין קבלת פני הרב נשתרבב המנהג ברוב תפוצות ישראל לפקוד איש את רעהו ואיש את קרובו בחגים ובמועדים, ובעיני אין זה שמחת יום טוב אפס מתלאה ולא זאת המנוחה והמרגעה להיות נעים ונדים אלה מפה ואלה מפה לא מצאו מנוח לכף רגלם מאז הבוקר ותעבור הצהרים כל האזרח בישראל ישבו בשוקות, ויהי כבא אל ביתם עייפים ויגעים כמי שעקר דלתי עזה, ואיה איפה מקום מנוחתם בקדושת הרגל ואשר חכמים הגידו 40 לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה.

ועושה אלה מבלעדי ביטולה של תורה ושמחת הרגל, עוד יוסיפו סרה בפקוד איש רעהו להרבות בשיחה של בטלה והלואי לא יהיה בהם דבור של שחוק וקלות ראש ורובן בלשון הרע, וכבר ביארנו למעלה בשם הרח"ו ז"ל דחומר הדבור ביום טוב כשל שבת כולן שוו בשיעוריהן.

סגולת לימוד התורה ביו"ט להנצל מעונש ביטולה

לח. ולבי לחוקקי ישראל יראי ה' וחושבי שמו במטותא מינייכו לא תחללוניה, משבח אני את שרוח המקום נוחה הימנו לבלתי צאת ממקומו החוצה אל העין ומקומו מושכ"ר לו, והיה כנוח עליו הרוח יטפל בהבאתו בתוספת מרובה על העיקר בשמחת הרג"ל ובהתקדש כח הדיבור בהגיון התורה, והוא מאמר זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, בו בקדושתו בו בתורתו.

והוא תועלת נפלא לבל יפקדו עליהם עוונות ראשונים בביטולה של תורה ביתר הימים בהתברך בלבבם לאמר יגענו ולא הונח לנו עת לעשות לה' מקוצר רוח ומעבודה קשה, והן אל שדי לא מצאנוהו שגיא כח ולא בא עם בריותיו אלא כפי כח כל אחד ואחד, ויום טוב ושבת יוכיחו כי בפנותם מהעבודה לא משו מתוך אהלה של תורה, וכן בהפכו כי ביטולה של תורה בחגים ובמועדים תהיה בעוכריו לפקוד עליהם גם עונות ראשונים של יתר הימים חס ושלום וכבר הארכנו בזה במקומות רבים בחיבור זה.

להרבות בתורה ויראה בימי המועדים שהם ימי דין

לט. ואמרו בספר החסידים שחסיד אחד היה מרבה בתורה וביראת ה' בימי המועדים יתר מאד מכל הימים והיה טעמו לפי כי כל ימי המועדים המה ימי דין כי בארבעה פרקים העולם נדון, בעצרת על פירות האילן, בפסח על התבואה, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, בחג נדונין על המים, והואיל והמה ימי דין המיקל ראשו בהם חמור יותר משאר השנה כי הואיל והעולם נידון אפשר שיוכרע הוא וכל העולם לכף חובה ואז רעב כי יהיה דבר כי יהיה חס ושלום, בכנפיו נמצאו דם נפשות אביונים והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם.

מ. וזה כלל גדול לכל אישי ישראל להיות צופים לסוף דבר בקדמותו וליראה שלא יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה, ינוחון אבהן דעלמא שכל ימי חייהם חיי צער חיו חלים וזעים לבלתי היות קצף על עדת ישראל, והרשב"י ע"ה ההוא אמר 41 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בשלהובוי ובדינוי דצדק כו', וכמוהו כמה חסידי התנאים כגון רבי צדוק ור"א המודעי שהתענו על ירושלים ועל ביתר שלא יפגע בהם הדין, וכה יהיה משפט אישי ישראל להיות יראים וחרדים תמיד בכל הימים, לא ישקוטו ולא ינוחו להרבות בתורה ובמצוות בכוונה זו להתיש כוחות הדין ולהגביר את החסד ואת הרחמים.

אזהרה ממכשולים המצויים במשתה היין בחגים

מא. וביותר בקרב החגים והמועדים כולם קדושים ובתוכם ה' יושב על כסא המשפט, יאותה לרועי ישראל להיות עיניהם פקוחות על כל דרכי בני אדם לשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור לבל יצאו מקו השורה הישרה ברג"ל השן מועד כי בא מועד.

כאשר בזאת רבים יכשלו להקדיש קרואיהם כחתן לאמר אתיו אקחה יין ונסבאה שכר, נאכל בשר אבירים קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא, זאת תורת האדם לאהבת הששון והשמחה לאסור איסר חג באהבים במשתה היין באדם דמו יספח מהסתפח בגביעו גביע הקצף מלא יין מאדם להוסיף דם האדם באדם ריש כל אסוון הוא חמר.

וזה שבתם על שולחנם כברחובות קריה ברוב דברים הדברים, ויצר סמוך היה ערום לגבב אליהם פסקי תוספות על פסקי הרו"ש כי לכבוד ולתפארת הרגל מועדת הם עושים ואין שמחה אלא בבשר ויין וכל המרבה לשכר הרי זה משובח, עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח והיו כשוכב בלב ים ודעתם יסכל עד בלתי הכר להבדיל בין הטמא ובין הטהור, והאספסוף אשר בקרבו אינו אלא שרף ורוח זנונים התעם עד גלות בשר ערוה.

ורבות צרות ורעות המסתעפות ממשתה היין כאשר חכמינו נוחי נפש סיפרו בגינותו די באר בגמרא ובמדרשי האגדות ריש כל מרעין הוא חמר, ואין בהם תבונה כי שמחה זו לתוגה נהפכה באשר אין בהם מנהל לה באורח מישור, הכזה יהיה יום ששון ושמחה יבחר ה' לפרוק עול מוראת מלכות שמים מעליהם להשליך אחרי גוום עוז הדרה של תורה מאין פנות כי המשפט לאלהים הוא בארבעה פרקים הללו.

אזהרת למה תתראו בימי המועדים

מב. ועל כל אלה מוטל על ראשי עם קדש להיות פקוחות עיניהם להרים מכשול מדרך העם בחגים ובמועדים בכל מכל כל, הן לדבר הפקידות אשר יפקדו איש את רעהו, הרצים יצאו דחופים אלה מפה ואלה מפה ועין כל שונאינו עוין עלינו בתפארת הדר המלבושים אשר הלכו בני ישראל ברחובה של עיר הדורים בלבושם לכבוד ותפארת החגים והמועדים, אשר היו אלינו כמה מקרי העלילות על זה בשנים קדמוניות מאת הגוים כי בערה בם אש קנאתם וימים של צער היו לישראל כאשר סיפרו בספר דברי הימים, והן לסעודות מריעות לשים מארב אליהם לבלתי היות שם ערוב משתה הנשים באנשים שאכלו על שולחן אחד שלא יבואו לידי תקלה וקלון.

חיוב העמדת שוטרים ברגלים

מג. וכתב הרמב"ם בסוף פ"ו מהלכות יום טוב, חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגינות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבאו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה ע"כ, (א"ה, יתכן כי על כן נסמכה פרשת מועדים לפרשת שופטים ושוטרים), כללו של דבר כל שעסקו עם הנשים קרוב אל החטא וכל הסובא יין קרוב אל כל מדות מגונות שמנו חכמים.

דברי הזוהר בשבח המחדש בתורה בשבת ויו"ט

מד. וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם לעסוק בדבר שאין בו ספק הוא עסק התורה ולחדש בה איזה ענין אמיתי להיות משמח אלהים ואנשים כמו שאמרו בזוהר פרשת שלח לך, 42 כיון דסלקין כלהון נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימי בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקודשא בריך הוא שאיל לכולהו מאי חידושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא, זכאה איהו מאן דחידושא דאורייתא אמרה קמיה כמה חדוה עביד קודשא בריך הוא כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חידושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא לפלוני וכולהו מוקמי מלה בתרתי מתיבתי אינון לתתא וקודשא בריך הוא לעילא חתום לההוא מלה וכו' וכל פמליא דלעילא צייתין ההוא מלה וחיות הקדש מתרבין בגדפין ומתלבשין בגדפין ע"כ.

ויום טוב ושבת דקאמר רשב"י דלא מצאה היונה מנוח אפס בשבתות וימים טובים בכמה נשמות יתירין דקא נחתין עמה לדיירא בישראל וכו', יחדיו שוו בשיעוריהם לחדש דבר בתוך ימי הימים טובים או לשמוע דבר תורה מחודש או להגות בסוד האצילות בספר הזוהר אשר הוא העולה על כל החידושים כמו שביארנו בפרקי שבת מפני הנפש היתירה שבו מבחינת המועד, וכל סדר הלימוד המתוכן לשבת שם הוא המתוכן גם הוא לימי המועד ולא יעברו מלהגות בם ביום טוב.

עיקר שמחת המועדים בעסק התורה וחידושה

מה. ועל זאת נצטוינו על ידי הנביא אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, שמתנאי חיוב השמחה במועדי ה' הוא שלא יהיה שמח בשחוק וטיולים כמנהג שמחת הנכרים בחגיהם אפס בשמחת המועד עצמו שיהא שמח בשמחת התורה במועד יותר משאר הזמנים כאשר חכמים הגידו שלא ניתנו ימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, ואי אפשר לאדם להיות דבק בשמחת קונו כל עוד שהוא שמח בשמחת העולם הזה בריבוי המאכל והמשתה כמאמר הנביא והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות, מה כתיב אחריו ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, וכן נאמר לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה.

מנהג הקדמונים למעט בשיעור שתייתן אף בימי המועדים

מו. והוא על דרך מה שאמרו חסידים הראשונים ז"ל שהעולם הזה ועולם הבא כשתי צרות כשתרצה את זו תקציף את זו, כך בשעת השחוק וריבוי המאכל והמשתה אף בסעודה של מצוה אין אדם יכול לכוין שום יראת השם יתברך לנגדו ועל כן אין ראוי לשמוח אף בימי השמחה יותר מדאי, ומדרכי החסידים החכמים בנטות את ידם בסעודות גדולות של מצוה בחגים ובמועדים במשתה היין למעט יותר מכדי שיעורן שלא להמשך אחריו מתוך שערי ההתר בשמחת הרגל.

הסעודה היא כור מבחן אל האדם

מז. וכבר אמרנו כמה פעמים כי עת המאכל מבחן ומצרף לדעת אם אוהבים התורה או לא, אם מוראת מלכות שמים עליהם או לאו, ואם בעת האוכל בחגים ובמועדים שהאדם שמח וטוב לב אם יזכור התורה והיראה לבלתי צאת מדלתי בתי כנפי החסידות נבחן שאהבת השם קשורה בלבו וכשהוא שוכחה מתוך המאכל אז יתלהב היצר ויתחזק על עומדו וכשל השכל ונפל, והוא אומרם שזמן הסעודה מעבר מסוכן שאם ימשך אז אחרי תאותו וגבר עמלק וכאשר ירים ידו בתורת משה וגבר ישראל.

לעסוק בתורה בפרט בסעודות המועדים

מח. ובפרק חלק אמרו, 43 תנו רבנן הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק שלא בזמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת רבונו של עולם עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו הכותים אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי אם כן מה יעשו בני בשעה שהם אוכלים ושותים ושמחים, אמרה לפניו רבונו של עולם אם בעלי מקרא הם יעסקו במקרא בנביאים ובכתובים ואם בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובאגדות ואם בעלי גמרא הם יעסקו בגמרא בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג.

מט. ומושל ברוחו ישית כל אלה לעומת פניו לנהל סעודותיו בחגים ובמועדים באורח מישור לבלתי לכת בחוקי המטים עקלקלותם עד להשחית הוד הדרת סעודות אושפיזא עילאה אשר יאותו להעשות בקדושה יתירה יותר משאר סעודות על תפארת רום מושב יקרם בשפר מעלות המדות, אשר בשיתו לבבו עצם הדרת הסעודות בימים טובים מה המה אין ספק כי ילבש חרדה כמדו להתנהל ביושר מעגל צדיק להחסיר ולא להעדיף ויהיה קרוב לתועלת ורחוק מן ההפסד בלתי ספק.

תוכחה לשבים שיזהרו באכילתם שלא יחזרו לסורם

נ. וכל שכן אם הוא בעל תשובה אשר אמרו חסידים הראשונים שצריך לקיים אפילו בשבתות וימים טובים שוב יום אחד לפני מיתתך שאם היה יודע שביום שבת או ביום טוב ימות כמה היה ירא וחרד והיה משכים לקרות בתורה וכמה מעשים טובים היה עושה ולא היה נמשך אחר תענוגיו, כן צריך שיעשה כל ימיו לתקן את אשר עוות בשבתות וימים טובים ובפרט בימי השמחה שקרוב לימשך אחר תענוגיו ויצרו יפתהו צריך זהירות גדול כדי שלא יחזור לסורו ויהיה ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו כמו שאירע לכמה שחזרו לסורם מחמת אכילה ושתיה ע"כ.

לא יטוש בני ביתו ברגל ודין קבלת פני רבו לענין זה

נא. ומצוה על כל איש ישראל שלא לצאת מביתו ברגל וליטוש לאשתו ובני ביתו בדד בבית, אפס עיקר המצוה בהם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוין עליו שנאמר ושמחת בחגך אתה וביתך, ואפילו הקבלת פני רבו אי לא אזיל ואתי ביומיה לא מחייב כמו שאמרו בפרק הישן, 44 והרמב"ם שלא חילק בדבר פרק ה' דת"ת, משום דמלתא דפשיטא הוא דאי לא אזיל ואתי ביומיה דמיפטר דהא כתיב בהדיא ושמחת אתה וביתך, אלא דהש"ס הוא אסיק אדעתיה ממאמר משבח אני את העצלנים דאף דאזיל ואתי ביומיה מיפטר להרבות בשמחת יום טוב יותר, ומסיק דמילתיה דר"א איירי היכא דלא אזיל ואתי ביומיה דמיפטר.

שיעור מצות אכילה ושתיה בחגים

נב. וכתב הרמב"ם 45 ז"ל, אף על פי שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא כך היא הדת, בבקר משכימים כל העם בבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות וקורין ושונין עד חצי היום ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהם לאכול ולשתות שאר היום ע"כ.

נג. וכבר נחלקו בגמרא 46 על דבר זה דתניא שמחת יום טוב רשות דברי ר"א ר' יהושע אומר מצוה ושניהם מקרא אחד דרשו כתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם ר"א אומר או כולו לה' או כולו לכם ר"י אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם, ואמנם התבאר בגמרא כי עם היות הענין הזה כולל בכל המועדים, חיובו יותר בחג השבועות דאמרינן התם אמר ר"א הכל מודים בעצרת דבעי נמי לכם מאי טעמא יום שנתנה בו תורה לישראל, ואמר נמי דמר בר רבינא הוה יתיב כולה שתא בתעניתא פירוש בתענית חלום בר מעצרתא.

יזדרזו בסעודת יום טוב קודם שעה שישית

נד. וממהרין לצאת ביום טוב מבית הכנסת, ויש לקצר בניגונים שמאריכים בהם בני אשכנז כדי שלא ישהו מלאכול עד אחר שש שעות שאסור להתענות ביום טוב וכבר צווחו על זה קמאי דקמאי, ואותם המפקידים איש את רעהו ושוהין עד הצהרים בלתי אכילה כבד משניהם ומחללין הוד יקר המועד, ואם בפקוד איש אל אחיו יקדשו שמה לטעום מיני מתיקה ילכדו באיסור אחר כי לא יועיל הקידוש אפס במקום סעודה.

מנהג טוב לקדש על הפת ולא במיני כיסנין

נה. ואיש התמים יישר ללכת שלא לקדש קידוש של יום טוב אפס על השולחן אשר לפני ה' במקום סעודה, שאף שיועיל באכול כזית מחמשת מיני דגן מכל מקום מנהג טוב להולכים בתמים שלא לקדש קידוש שבת ויום טוב רק בכבוד והדר בשולחן ערוך לפניו ולא דרך עראי.

אמירת אתקינו סעודתא ופסוק אלה מועדי ה' קודם הקידוש וסודו

נו. ויאמר לפני הקידוש בקול ששונים אתקינו סעודתא וכו' כמו בלילה, ושוב יטול הכוס בשתי ידיו משתי ידי זולתו ויאמר פסוק אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם.

ואשר יצפ"ה לחכמה מבית ומחוץ יצפ"נו ר"ת א'לה מ'ועדי י'י אמ"י סוד אם הבנים, כי נה"י שלה לבד עם המוחין דאבא ומוחין שלה מתלבשים ביום טוב בז"א והמה נקראים מקראי קדש ומעשה ידינו כוננה עלינו למוחין דאבא הנקראים קדש, וז"ס אשר תקראו אותם אתם כתיב וסודו נכתם ונחתם בפסוק א"ותם ב"מועדם ראשו לא"ב יגיע.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה