אור ברסלב
חמדת ימים ב חנוכה › פרק ג - כבוד ת"ח והחזקתם - לימודי חנוכה

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חנוכה · פרק ג - כבוד ת"ח והחזקתם - לימודי חנוכה

פרק ב - ניסי המלחמה - מעשה יהודית

בענין כבוד תלמידי חכמים ותמכין דאורייתא

א. עם היות שכל פעל אלהים למענהו והאלהים עשה שייראו מלפניו, כבר הקיש מוראו למוראת חכמים וידועים יראי ה' וחושבי שמו, וכבר בא רבי עקיבא ודרש 16 את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כי השוה הכתוב כבוד תלמידי חכמים לכבוד המקום ומוראם למוראו, ונצטוינו לתומכם ולהחזיק בידם ככל הבא בידינו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט למען לא תשתכח תורה מישראל, והוא מאמר 17 ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, אשר לא ילמד לא נאמר אלא אשר לא יקים כי הבלתי מחזיק בידם קאי בארור.

להחזיק ת"ח וההיקש למתנות כהונה ולויה מהר"ם לונזאנו ע"ה

ב. וזה לשון החכם הגדול מנחם לונזאנו עליו השלום, וראוי שתדע כי כשהיינו על אדמתינו היה באומתנו שבט מיוחד לזה והוא שבט לוי ובפרט מן הפרט הכהנים, כי לפי שהיה העסק בתורה גדול ונחמד בעיני השם יתברך ציוה את שבטי י"ה לתת להם כל צרכם כידוע מהכ"ד מתנות כהונה, רק כל מחסורם עלינו רק שיעסקו בתורה תמיד לא יחשו.

ואל תתעקש ותאמר כי כל מה שציונו השם יתברך לתת לשבט לוי אמנם היה חלף עבודתם אשר הם עובדים בבית המקדש לא לזולת זה, כי באמת אין הדבר כן אבל ציונו השם יתברך לתת להם התרומה והמעשר כדי שלא יפנה לבבם לעסקי העולם כלל ויעבדו במקדש בעת העבודה וכשיהיו פנויים מן העבודה יעסקו בתורה.

ג. ולכן תמצא בספרי הקדש שלעולם הוא מזכיר הכהנים כשמדבר על עסק התורה ולימודה, אמר בפרשת שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' ובאת אל הכהנים הלויים וכו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן, אמר עוד שם ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכו' הרי שלא בחרם לעבודה בלבד וכן אמר משה יורו משפטיך ליעקב, וכתיב הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני, וכתיב כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא, וכתיב שאל נא את הכהנים תורה וכו', וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו' ואין צורך להביא מהם יותר, ואמרו ז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי תרומה.

ד. ובשמות רבה פרשת תצוה אמרו, 18 כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא אלא ימאס משלשה דברים שנאמר כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי, שלשה אלפי"ן יש בו שנמאס מן הכהונה מן המקדש ומן הלויה ע"כ, ופסוק מלא בדברי הימים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וגרסינן בפרק חלק, 19 מנין שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ שנאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', המחזיק בתורת ה' יש לו מנה ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנה.

ה. וכיון שנתבאר זה מעתה גם כי בעונותינו חרב המקדש ואין אנו מפרנסים הכהנים והלויים כמקדם מכל מקום לפטור מצוה זו בלא כלום אי אפשר כי כבר ביאר הרב בעל עקידה בשער נ"א שאף על פי שבזמן מהזמנים תבטל מצוה מן המצוות דוגמתה לא בטלה, ולכן אחרי שידענו שציונו השם יתברך לפרנס הכהנים והלויים לשיעבדו עבודתו ויעסקו בתורה, עכשיו שאין אנו יכולים לעשות מצוותו ממש בשבט לוי אנו צריכים לקיים המצוה ההיא באשר נדבה רוחם אותם לעבוד את ה' ולעסוק בתורה.

ו. וכשתתבונן היטב במה שכתבנו אז תבין כי אנו עדת ישראל לא נצא ידי חובת המצוה הזאת בתיתנו לחכמים ולתלמידים העוסקים בתורה כאשר ישאלונו כשיצטרכו וישאלו הם עצמם או שיבואו אחרים ויודיעו לנו צערם, הנה ממקום אחר אנו מצווים לתת להם וזה בכלל המצוה שציונו השם יתברך לתת צדקה לעני די מחסורו אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.

ז. אבל ענין המצוה הזאת שאנו צריכים לייחד אנשים לעבוד ה' ולעסוק בתורתו כמו שהיה הענין בכהנים, ושנאמר להם לכו עבדו את ה' ואנו ניתן לכם כך וכך וערך בגדים ומחייתכם וכל מחסורכם עלינו רק לא ימוש ספר התורה מפיכם והגיתם בו יומם ולילה, סוף דבר אם יהיו בעינינו דוגמת הכהנים אז נצא ידי חובתינו ממצוה זו ואז נגל את חרפת מצרים מעלינו שנאמר כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם וגו' כי חרפה היא לנו ממלאכת כהנים שנגרע מהם חס ושלום.

מאמרי חז"ל במעלת תלמידי חכמים ושבח התומך בהן

ח. ובזוהר נתן טעם לזה וזה לשון רעיא מהימנא פרשת צו דף כ"ט ע"ב, תא חזי בנוי דמלכא אתקריאו שבתות וימים טובים ולית לון מדילהון כלום דלאו אינון בני מלאכה כשאר עבדין בנוי דחולין אגרא דיליהון בעלמא דין ובעלמא דאתי לאענגא לון בכל מיני מאכל ומשקה ולאוקרא לון בלבושין שפירין כגוונא דשבת דאתמר ביה כבדהו בכסות נקיה כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים אית לון למעבד לון ומאן דמחלל לשבת חייב סקילה.

והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות דמחלל תורתיה וכל שכן דמבזה ליה כאילו מבזה שבתות וימים טובים ואוקמוה מארי מתניתין כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר כגוונא דכל מאני בית המקדש אתקריאו קדש הכי כל דמשמש תלמידי חכמים אתקריאו קדש ותלמידי דרב דאינון לקבל איברים דגופא אתקריאו קדש קדשים ורזא דמלה והבדילה לכם הפרוכת בין הקדש ובין קדש הקדשים ע"כ.

ט. ובא בדברי חכמים סגולות רבות לזה ויתר השכר למחזיקים בה, הם אמרו בזוהר ויחי דף רמ"ב זה לשונו, מאן דסעיד למארי דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי זכי לעותרא דמתברך בהאי עלמא וזכי למיהוי ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון בעלמא דין לחוף אניות בעלמא דאתי כמה דאת אמר שם אניות יהלכון דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי ע"כ.

י. ואתמר במדרש, 20 זבולון לחוף ימים ישכון קדם זבולון ליששכר לפי שיששכר עוסק בתורה וזבולון בפרקמטיא ובא ומאכילו לפיכך קדמו הכתוב שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולא אמר לעמילים בה, ובגמרא אמרו 21 כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו כאילו הקריב תמידים שנאמר עובר עלינו תמ"יד, וביומא אמרו 22 הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ינסך בגרונו של תלמיד חכם.

יא. ובכתובות פרק דייני גזירות אמרו, 23 אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר אמר ר"י כל המשתמש באור תורה טל תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור של תורה אין טל תורה מחייהו כיון דקא חזי דקא מצטער אמר ליה מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר להדבק בשכינה והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם ועושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה.

הדבק בתלמידי חכמים כדבק בשכינה וזוכה לתחיית המתים

יב. הנה שעל ידי מצוה זו יזכה לעמוד חי בתחיית המתים, והטעם כמו שכתבו המקובלים שאי אפשר להדבק בשכינה כי אם באמצעות הנשמה ולא בנשמה כי אם באמצעות הרוח ולא ברוח כי אם באמצעות הנפש, ובזוהר נאמר שאין זוכין לרוח ונשמה אפס התלמידי חכמים, ולכן אם הוא דבק בתלמיד חכם והתלמיד חכם בשכינה לכן כולם יכולים לחיות בתחיית המתים.

ונוסף גם הוא כי לתלמיד חכם יש גם בימי החול נשמה דאצילות ולכן אין לו בעולם הגשמי כלום ועושה העם הארץ עצמו תיק ולבוש אל התלמיד חכם במה שמאכילו ומשקהו, ומזה הטעם הקדים זבולון ליששכר כי הלבוש קודם אל הגוף כי הוא מבחוץ והגוף מבפנים.

התומך בתלמיד חכם ניצול מסכין פגום

יג. ואמרו ברעיא מהימנא פרשת צו דף כ"ט, תלמידי חכמים לית לון מדילהון ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה אתקיים ביה אדם ובהמה תושיע ה' יושיע ליה משוד וגזילה יושיע ליה ממלאך המות דלא שליט עליה וישחוט ליה בסכין פגים דאתמר ביה לכלב תשליכון אותו דאיהו ס"מ וכו', ועונש שחיטת סכין פגום מר ממות מאד מאד כאשר נתבאר בדברי הראשונים.

ומה מאד יחרד לב האיש הישראלי ויתר ממקומו בשומו לעומת פניו שתים אלה שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואף גם זאת לעבור עליו כוס התרעלה להשחט בסכין פגום, ויתן לב לשוב להחזיק ידים רפות יראי ה' וחושבי שמו ולהדבק תמיד עמהם.

המתקרב לת"ח מתקרב לשם ה' ודבק בסוד החיים

יד. ואמרו המקובלים כי כפי מה שיתקרב האדם אל החכמים ועובדי ה' כן הוא מתדבק בסוד החיים הנצחיים, כי אם יתדבק במארי מקרא יתדבק בסוד ה' שבשם הויה עולם העשיה, ואם יתדבק במארי משנה יתדבק בסוד ו' דהויה עולם היצירה, ואם יתדבק במארי תלמודא יתדבק בסוד ה' דעולם הבריאה, ואם יתדבק במארי קבלה יתדבק בסוד י' דאצילות ובלבד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו.

והנה איש כזה המחזיק ידי לומדי תורה יכול לעסוק במלאכה ובמשא ומתן אף יותר מכדי פרנסתו, ואף אם לא יוכל לקבוע עתים מפני הטירדא יוצא בקריאת שמע שחרית וערבית כי עליו נאמר שמח זבולון בצאתך, והרי זה דומה למה שאמרו פ"ק דקידושין 24 היה הוא צריך ללמוד ויש לו בן ללמוד ואין ידו משגת לשניהם ובנו ממולח יותר ממנו בנו קודם לו כן הדבר הזה, ועל כל פנים בשעה שהוא פנוי מעסקיו אינו רשאי להבטל וילמוד כפי כחו והשגתו.

עונש מי שאין מחזיק תלמידי חכמים

טו. ומכל מקום לא יתברך בלבבו העשיר לומר הואיל ומחויבני ללמוד בעתות הפנאי אינני צריך להחזיק ידי לומדי התורה ועל זה אמרו בירושלמי פרק אלו נאמרין, 25 רבי אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא אמר למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור, ר' ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היה סיפוק בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך.

טז. ובר מן חומרי הדברים אשר תתבונן ממה שכתבנו דקאי בארור שבו חרם בו שמתא ושלא תהיה תחיה לו בתחיית המתים כנזכר בגמרא, וכן בזוהר פרשת בראשית 26 מנו שם חמשה מיני ערב רב וחד מנהון כת רפאים אם יחזון לישראל בדוחקא ואית לון רשו לשזבא לון ומתרפאן מנייהו רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו ע"כ.

וזה אמרו אם יחזון לישראל בדוחקא, כל שכן וקל וחומר כי יגדל כאבם ותאבד כל זכר למו בהרפות ידיהם מלהחזיק ביד תופשי התורה, ואף גם אשר אמרנו דשחיט ליה ס"מ בסכין פגום אוגרת ומסוכסכת לטמאו כנבלה להשליט עליו כל החיצונים רחמנא ישזבינן, ועוד אמרו בפרק חלק 27 כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכן בפרק הספינה אמרו 28 כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן בעולם הבא.

כשאין תומכין בלומדי תורה מתכלה הממון במסים וארנוניות

יז. עוד יגדל הכאב לכללות ישראל שגורם שממונם של ישראל הולך וכלה בארנוניות ובמסים כמו שאמר ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך זה לשונו, ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני ועני חשוב כמת ואילין עתירים דאשתארון בהון יתקיים בהון נרפים אתם נרפים נרפים הם מאורייתא נרפים הם למעבד טיבו עם מארי אורייתא ואנשי חיל מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ונרפים הם בכובד המס עלייהו ולא עבדין טיבו בגין דא תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה דכובד המס עלייהו ואל ישעו בדברי שקר דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו בגין דלא יעבדון טיבו משקרין במלוליהו.

דברי הזוהר שעל ביטול סמכין דאורייתא מאריכין הגלות

יח. ובזוהר פרשת וישלח הפליגו בעונש הדבר מאד שגורם אריכות הגלות וכובד הגלות המר ושתשתכח תורה מישראל זה לשונו דף קע"א, ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסיה לאתתקפא על דא אורייתא קא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ומלכו חייבא אתתקף בכל יומא ויומא, תא חזי כמה גרים חובא דא דבגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין (פי' נ"ה) חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו.

פתח ואמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה על גחונך תלך מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דיליה וקציצו רגלוי ולית ליה על מה דקאים כד ישראל לא בעאן לסמכא ליה לאורייתא אינון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו.

תא חזי כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא ליליא דרכיב נחש לקבליה דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ואי פסיק קלא דיעקב כדין והידים ידי עשו בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ליעקב ולאפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא וכו' כדין וירא כי לא יכול לו (להפסיק תלמידי חכמים מלימודם) מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ובדא אתחכם לקבליה דיעקב וכו' וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו וכו' ע"כ.

תוכחה לשאין מחזיקים בתלמידים הנועדים להוראה מהר"ם לונזאנו ע"ה

יט. כי על כל אלה יש לעשירי עם ולמנהיגי הקהל והגבאים ולראשיהם לפקוח עיניהם לחומלה על התלמידים שהתחילו להצליח בלימודם, ובפרט לאותם שהגיעו למדריגה טובה בלימוד ובעיון עד שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושאם יתמידו בלימוד בלי ספק יהיו אנשים גדולים בתורה חכמים ונבונים מורי הוראות בישראל, ועל הכל לאותם אשר מלבד מה שניכר ונראה בהם שיצליחו בתורה בודאי עוד נראו בהם סימני טהרה וקדושה וסימני יראת שמים כי זה כל האדם ואינם לומדים לקנטר רק לשמה, והם זהירים בקריאת שמע ובתפלה ומדקדקין במצוות ושונאים החנופה והליצנות כל מן דין סמוכו לנא, על אלו וכיוצא באלו יהיה חוזק ההשתדלות והזהירות ושימת עין לתמכם להכינם ולסעדם להחזיק בידם שיוכלו להתמיד בעסק התורה ולהאדיר ולהעריץ קיימין דלעילא ירכתי המשכן.

כ. ואני הגבר ראה בעני עמי ישראל כמה וכמה אשר מקטנותם ומנעוריהם עסקו בתורה ועשו והצליחו, וכשהגיעו למבחר זמנם שהיה ראוי שיפוצו מעינותיהם חוצה בעת שהגיעו עצי תבונתם להוציא פירות אז פתע פתאום בא שברם ויבש המעין ונקצץ האילן כי הכריחם החוסר כל לפרוש מן התורה כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם, ובראותם כי יד החוסר כל הולכת הולך וקשה עליהם גם הם נאנחו ושבו אחור מן התורה ונזור מאחר אלהינו, רחמנא ליצלן מעונשא דילהון, כי באמת אם מנהיגי הקהל וראשיהם הם נענשים כשאינם משתדלים על התנוקות שילמדו כל שכן וכל שכן שיענשו כשלא תחוס עינם על אלה.

הטוב כי ישים איש אוכל ופסולת בכברה לברור לו האוכל ואחר כך ישליך האוכל, והנה כן הדבר הזה בית הספר הוא הכברה והתנוקות ששם הם אוכל ופסולת והזמן הוא הבורר, והתנוקות אשר יצליחו הם האוכל והשאר פסולת וראוי לכל בעל נפש היפה לברור לו האוכל וישים עינו עליו.

כא. וכבר צווח בכל זה הר"ם לונזאנו ע"ה וישא משלו ויאמר, הא למה זה דומה לאיש שעלה במחשבתו לבנות לו בית ולעשות בו גן והניח כל עסקי סחורתו ומעשהו והתעסק בבנין, ויסד הבית אבני גזית ועשה חומות הבית רחבות וגבוהות ועשה שם תחתיים שניים ושלישים ועליות מרווחות וחדרי חדרים ויצף בארז ומשוח בששר, ובכתלים צייר כרובים ותמורות וציצים ופרחים, ועוד עשה סמוך לו גן ופרדס ונטע בו מכל מיני אילנות ויעזקהו והשקה את הגן ונתעסק בעבודתו ארבע וחמש שנים עד שגידלו האילנות ונעשה הגן כגן ה', וכיון שהגיע להעמיד דלתות לפתחים ולחלונות ולקרות את הבית בתקרה ומעזיבה או רעפים כמשפט והגן לא היה חסר רק מלונה ובה שומר וחוץ לגן סביב גדר, אז שב ממחשבתו והתרפה מן המלאכה ועזבה ושב לעסקי סחורתו כאשר בתחלה.

ויהי כאשר נשאר הבית מבלי מחסה ומסתור מזרם וממטר כיון שירדו גשמים נמחו כל הציורים וכל המעשים אשר בבית מעץ נרקבו וגם החומות נתקלקלו, וישאר הבית להיותו משולח ונעזב היה למחוראות ובלילה ילינו בו הכלבים ושועלים הלכו בו שמה קננה קפוז וכו' וכל יום הולך וחרב יותר, וכן הגן מבלי גדר ושומר היה למשלח שור ולמרמס שה וכל מיני זרעים יבשו וגם האילנות זה נקצץ וזה יבש וזה נשבר וזה נשבה אין רואה והאדמה תשאר שממה, והנה כן תלמיד חכם שעשה והצליח בתורה ובמבחר זמנו הוצרך ליבטל מן התורה, אין ספק שבכל יום הולך ושוכח מה שיודע ואף במעשה המצוות לא יוכל להזהר כבראשונה.

התעוררות לעשירי עם לבל יעלימו עין מלתמוך בת"ח

כב. והמכשלה הזאת תחת יד הגדולים עשירי עם אשר כל חשוקיהם כסף למלאות אמתחותיהם ולא פנו להחזיק ידים רפות, אוי להם אויה להם אהא עליהם רפאים בל יקומו באשר המה נתנו כתף סוררת מלהחזיק ביד תופשי התורה וסמכין דלעילא חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית שוקין ורגלין חס ושלום כמו שאמרו בזוהר.

כג. על כן בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם, חזקו והיו לבני חיל להיות עיניכם פקוחות לחומלה על תופשי התורה איש איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט לבל תשתכח תורה מישראל, כי הן בעוונותינו הרבים בגלות החיל הזה אבדה חכמת חכמים ובינת נבונים נסתרה ויום יום חכמת סופרים הולכת הלוך וחסר, ואם נעלים העין מיתר שארית הפליטה תאבד תורה לגמרי חס ושלום, וחוסו על כבוד שמו יתברך המחולל בין עמי התועבות ומידי יום יום קול ברמ"ה נשמע ממעון קדשו יתברך לאמר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני בין אומות העולם ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.

המתרפה מהחזיק בתלמידי חכמים מגביר כח עשו

כד. וכל זמן שמדה זו מצויה בינינו להעלים עין מלהחזיק ולתמוך תמכין דאורייתא הנה עשו בא מצידו וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו בגלות המר הזה זה כמה שנים רבים ורעים, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי מידינו היתה זאת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ולגרום בכיה לאבינו שבשמים באריכות הגלות המר והנמהר שאין שמחה לפניו כל עוד שאין בניו סביב לשלחנו.

כה. וכל האיש אשר הלך אחרי בע"ל פעו"ר במדה הגרועה הזאת לקפוץ ידו מתמוך לעוסקים בתורה, יחוס על כבוד קונו ותורתו התמימה וישוב וניחם על העבר ויתמרמר בקול מר לאמר, אוי לי כי נדמתי ואנכי מרה מריתי כי חנני אלהים עושר וכבוד להחזיק ידים רפות עבדי ה' ההוגים בתורתו ואנכי אחור לא נסוגותי מלקפץ יד ולקבץ על יד למלאות אמתחותי כסף, אוי לי על שברי אנה אוליך את חרפתי אשר הטלתי חלשי"ם על הקדשים יכין ובועז שני העמודים, והגברתי כח השעיר עשו הרשע לקום ולהתעודד על הברכים ועל השוקים והוא נח"ש ינח"ש בעם הקדש בחירי ה', והאחרון הכביד כי המר שדי לו מאד על אורך גלות המר והנמהר בעון פשעי וחטאתי, ובכן ישפוך את נפשו לפני ה' ככל צדקותיו יפליא חסדו לו לכפר עליו, יעתר אל אלוה וירצהו אם ישוב מדרכו הרעה מן היום אשר נתן אל לבו אל זאת ופתוח יפתח את ידו להחזיק יד עני ואביון ולתמוך בכבוד והדר לתופשי התורה.

התומך בתלמידי חכמים זוכה לבנים נביאים

כו. ובכן ימצא כדי גאולתו החיים והשלום כמו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, כאשר ביארו בזוהר פרשת מצורע דף נ"ג ע"ב, ותומכיה מאושר מאן תומכיה אילין אינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים כמה דאוקמוה ותומכיה זכי לנביאי מהימני דיפקון מיניה מאושר אל תקרי מאושר אלא מראשו אינון תמכ"ין לאורייתא מראשו ועד סופו מראשו דא רישא דכלא דאקרי ראש דכתיב מעולם נסכתי מראש וראש דא חכמה דאיהו רישא לכל גופא וגופא אתפשט ביה עד סיומא דשית סטרין ותומ"כיה כמה דאת אמר שוק"יו עמודי שש דאינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים אינון תמכין לאורייתא מרישא עד סיומא דגופא וכל מהימנותא ביה תלייא ואתמך וזכי לבנין דיתחזון לנביאי מהימני.

פירוש כי על ידי זה מושך הנהר דנגיד ממוחא ליחודא עם המלכות בהסיר הקליפה מן הירכים וזה אמר דביה תליא מהימנותא כל הייחודים, ונמצא כי בתמוך בסמכין דאורייתא ואורייתא מתתקף נגיעת הנחש הוא עשו בטל משם המכסה אור הנבואה מנביאי קשוט לכן מדה כנגד מדה זוכה לבנים נביאים.

ובזה תבין מה שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם יושב אוהלים ומתרגמינן נחש"ירכן, שם רמז בסוד נח"ש ירכי"ן דעשו אחז בכחו נחש בירך ויעקב היה מ"מ יושב אהלי"ם בין תרין ההי"ן אהל לאה אהל רחל בסוד נהר יוצא הנזכר, וזהו זבולון לחוף ימים ישכון כי יסוד מ' מתכנה ים והוא מקבל מן ים העליון דבינה ומשם כל הנחלים הולכים אל הים וסוד הירכין נקראים חוף הים, ובכן במה שהחזיק בירכי הקדושה משך מים מן ים העליון דנגיד לים התחתון ונהר יוצא וכו' וזהו לחוף ימים ישכון, ועתה תשכיל דברי הזוהר שם לחוף ימים בעולם הזה לחוף אניות בעולם הבא שהן ב' ההין.

ימי חנוכה ופורים מיוחדים ביותר לתקון תמכין דאורייתא

כז. והנה עת לדרוש את ה' בתקון עון זה הוא בשמונה ימי חנוכה ופורים אשר הוצק יסודם בתרין ירכי קשוט הנצח וההוד כמו שנתבאר למעלה פרק א' ולעתור ולרצות איש איש ממלאכתו אשר המה עושים העשיר בעשרו.

המלמד תורה הוא בכלל תמכין דאורייתא וח"ו להיפך

כח. ותופסי התורה גם המה רבים כשלו ונפלו בפגם זה במונעם הלכה מפי תלמיד ולית לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, ואינון סמכין חלשין יותר בעון פשע זה מבעון הבלתי מחזיק בממונו עד אשר על זה אמרו בפרק חלק, 30 הלומד תורה ואינו מלמדה בכלל כי דבר ה' בזה הכרת תכרת, והטעם לזה לעומת התומך סמכין דאורייתא דיש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא בסוד ב' ההין כנזכר, וכן בהפכו הכרת בעולם הזה ויכרת בעולם הבא חס ושלום.

מנהג קדמונים להספיק צרכי התנוקות בימי חנוכה

כט. ומנהג חסידים הראשונים לבטל תלמוד תורה בשמונת ימי חנוכה להתעסק בצרכי התלמידים ותנוקות של בית רבן האביונים להחזיקם די מחסורם אשר יחסר למו לחם לאכול ובגד ללבוש לבל יצטרכו בשאר הימים להבטל מפתגמי אורייתא, ולהזהיר על מלמדי התנוקות להתחזק ולהיות נאמנים במלאכתן מלאכת שמים, גם להטיל חלשים על עשירי עם מי ומי יהיו מחזיקים על שלחנם בחורי חמד תופשי התורה כאחד מבני ביתם, וכל זה היו מתעסקים בימים אלו ביותר מטעם האמור שימים אלו נזכרים ונעשים על תרין סמכי קשוט לתקן עון דאינון סמכין דחלשין.

מנהג לגבות קופת הלומדים בימי חנוכה

ל. ואני עם מורי נר"ו היינו יוצאים יום יום משמונה ימי חנוכה לחזור על כל איש מכרינו לגבות מהם להחזיק ידי הלומדים בתורה יראי ה' וחושבי שמו לתת עזוז וחיל לתרין סמכי קשוט.

כי על כל אלה נפל החיוב על כל אחד מאישי ישראל כל הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה לפתוח איש ידו לחונן עניים ואביונים מתופשי התורה ולהחזיק בידיהם איש כמתנת ידו, ומצא כדי גאולתו ומעוות לו יוכל לתקון מאשר הטיל חלשים באי"תנים מוסדי אר"ץ.

מנהג להוליך מעות למלמדים בימי חנוכה ע"י התנוקות

לא. ומזה הטעם נתפשט המנהג בכמה מקומות שהתנוקות מוליכים מעות לרבן בחנוכה עם יתר מנות וגם עניים חוזרים על הפתחים בהם, אכן עיקר המצוה היא לעניי תורה כאמור, וביותר צריך להתחזק כל איש ישראל על כל אלה לעתור ולרצות לפני אלהיו בתתו מצות צדקה זו לעסקי תלמוד תורה לבטא בשפתים לתקן מעוותו בעליונים למעלה, כ"ל העובר על הפקוד"ים תרין סמכי קשוט ובר"כים כורעות יאמץ.

סגולת המחזיק בת"ח לתקן פגם נשג"ז

לב. ומורי נר"ו היה אומר שיש במעשה הצדקה למחזיקי התורה כל הימים וביותר בימי חנוכה תיקון למי שפגם בגלגול זה או בגלגול אחר בנשג"ז והוא מטעם האמור בזוהר פרשת בשלח דף ס' זה לשונו, נטירו דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה נטירו דנצח אסתמרותא דבת עובדי ע"ז נטירו דהוד אסתמרותא דזונה ע"כ, ובכן בתת עוז ותעצומות במצוה זו לירכ"תי המשכן יאיר מחשכם ואפילתם מאשר פגם בהם בעון פשעו והחשיך מאורם חס ושלום.

סגולת הלימוד בחנוכה בפסוקים השייכים למדות ימים אלו

לג. אכן ה"א זו דרך ישכון אור בקבוע עתים יום יום משמונה ימי חנוכה להגות בלימודי ה' במקראי קדש שבתורה ובנביאים ובכתובים אשר בסוד הצבא"ות הוצק יסודם, וגם לאחרונה בזוהר ובתקונים במאמרים הנמצאים בם בסוד הנצח וההוד תרין ירכי קשוט במקומות מפוזרים אשר בסוד קריאתן מאירים ומזהירים מדותיהן למעלה כאשר הודעתיך בחלק זה כמה פעמים.

ובכן ימצא כל איש כדי גאולתו מאשר היה מטיל חלשים על הני ברכי דשלהי והאריך גלות המר והנמהר בהגביר השעיר כלביא יקום על הברכים ועל השוקים בעון קפוץ ידו מלהחזיק ידים רפות הנאהבים והנעימים בניה של תורה כאמור למעלה בספר הזוהר בסוד והוא צולע על ירי"כו, ואף גם זאת מאשר פגם בגלגול זה או בגלגול אחר בנשג"ז חס ושלום או בעוונות אחרים אשר רבים כשלו ונפלו והמה חמורים כעון בועלי נשג"ז שאין לך עון שלא ימצא בו עון פשעו וגם דוגמתו כמו שביארנו פרטי כל העונות ודוגמתם בספר מחמדי עין עיין שם.

סדר הלימוד לשמונה ימי חנוכה

ועל כל אלה ישים כל איש הנלבב את לבו יחיש מפלט לו בשמונה ימים אלו בסדר הזה, תחלה יפריש מממונו נדבה העשיר לפי עושרו והדל לפי כחו אפילו פרוטה אחת לתת לעניי תורה יום יום, ואחר כך יהגה בתורה ובנביאים ובכתובים ובזוהר כסדר הזה והמה נחלקים לשמונה חלקים דבר יום ביומו.

סדר לימוד ליום ראשון של חנוכה

לד. יום א', תורה פרשת וישלח סימן ל"ב פסוק כ"ד ויותר יעקב לבדו וכו' עד בכף ירך יעקב בגיד הנשה שבסוף הסימן, ובפרשת ויחי סימן מ"ט פי"ג זבולון לחוף ימים וכו' עד פסוק ט"ו ויהי למס עובד וכו', ובפרשת וזאת הברכה סימן ל"ג פי"ז בכור שורו הדר לו וכו' עד פסוק י"ט ושפוני טמוני חול. (ועיין בסוד קרני ראם נ"ה כמו שאמרו בתקונים דף ע"ב).

נביאים, מלכים א' סימן ז' פי"ג וישלח המלך וכו' עד פסוק כ"ב ותתום מלאכת העמו"דים.

כתובים, שיר השירים סי' ה' פ"א באתי לגני וכו' עד פסוק ט"ו שוקיו עמודי שש, (ושם סוד אפיקי מים נ"ה במ"ש בזוהר אחרי מות ס"ח ע"א ע"ש), ובסימן ז' פ"א שובי שובי השולמית וכו' עד דודי צפנתי לך שבסוף הסימן (סוד רהטי"ם ושקתות המים נ"ה כמו שאמרו בתקונים וסוד חמוקי ירכ"יך כנודע).

תהלים, סי' מ"ה (כי בו סוד על ירך גבור כמו שאמרו בזוהר בשלח דף ס"א), וסי' מ"ח סוד אלהים בארמנותיה (וסוד ירכתי צפון כנזכר בזוהר ויקרא דף ה'), וסי' קכ"ח (שבו סוד אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך סוד ג' עדרי צאן הרובצים עליה), וסי' מ"ב כאיל תערוג על אפי"קי מים.

זוהר פרשת בראשית דף ב' ע"א ר"ש פתח הנצנים נראו בארץ וכו' עד עמוד ב' ועשית שני כרובים זהב, ובדף ז' ע"ב בראשית ר' חייא פתח וכו' עד דף ח' ע"א כורסייא על קיומא כדקא יאות, ובדף כ"א סוף ע"א תנינא נהירו דאזיל וכו' עד דף כ"ב ע"א ברזא דמהימנותא, ובפרשת ויצא סתרי תורה דף קס"ב ע"א ויקח לו יעקב וכו' עד סוף עמוד ב' זכאה חולקיה, ובפרשת וישלח דף ק"ע ע"ב ר"ש פתח כמראה הקשת עד דף קע"א ע"ב בשמאלה עושר וכבוד, ובפרשת ויחי דף ר"מ ע"ב ת"ח זכאה חולקיה דיעקב וכו' עד דף רמ"ב ע"א נגידו דעלמא דאתי.

סדר לימוד ליום שני של חנוכה

לה. יום ב', תורה פרשת תרומה סימן כ"ה פי"ח ועשית שנים כרובים וכו' עד פסוק כ"ב אל בני ישראל (בסוד נ"ה שנקראים כרובים כמו שאמרו בזוהר פנחס בר"מ דף רל"ו נ"ה אתקריאו כרובים).

נביאים, מלכים א' סימן ו' פכ"ג ויעש בדביר שני כרובים עצי וכו' עד סוף הסימן ויבנהו שבע שנים.

תהלים, סימן פ' יושב הכרובים הופיעה, וסי' צ"ט יושב כרובים תנוט הארץ וכו', וסי' ס"ח סולו לרוכב בערבות וכו', (ועיין בזוהר פרשת תרומה דף קס"ה), וסי' קי"א הללויה אודה ה' וכו', (ברזא דשכל טוב לכל עושיהם עיין זוהר בראשית דף ח').

ובזוהר פרשת בשלח דף ס' ע"ב ויאמר אם שמוע וכו' עד דף ס"א ע"א זה ה' קוינו לו, ובפרשת משפטים דף ק"ד ע"ב יהודה אתה וכו' עד דף ק"ה ע"א ועם אנשים ותוכל, ובדף ק"ט ע"ב פתח ואמר שמעו הרים וכו' עד דף ק"י ע"א תקיף בגוברין, ובדף קי"א ע"ב ויותר יעקב לבדו עד דף קי"ב ע"א כל טיבו דעלמא, ובפרשת תרומה דף קס"ה ע"א ז' רקיעין אינון וכו' עד סוף ע"ב כ"ש מאן דעביד עובדא, ובדף קע"ה ע"ב תאנא כתיב מי מדד עד דף קע"ו ע"א דקאים עלייהו.

סדר לימוד ליום שלישי של חנוכה

לו. יום ג', תורה פרשת תרומה סימן כ"ו פט"ו ועשית את הקרשים וכו' עד פסוק ל' אשר הראית בהר.

נביאים, ישעיה סי' ו' פ"א בשנת מות וכו' עד פסוק ה' כי את המלך ה' צבא"ות ראו עיני, ובהושע סימן י"ב פסוק ו' וה' אלהי הצבאו"ת וכו' עד פסוק י"א וביד הנביאים אדמה, ובזכריה סימן ט' פי"ב שובו לבצרון וכו' עד סימן י' פ"א לאיש עשב בשדה.

תהלים , סי' כ"ד ה' צבאות הוא מלך וכו' וסי' מ"ו וסי' נ"ט וסי' פ"ד.

ובזוהר פרשת פקודי דף רמ"ה ע"א היכלא קדמאה ותניינא שסודם בנ"ה כנודע עד דף רמ"ח ע"א ובעלמא דאתי, ושם דף רנ"ז ע"ב ואצטריכו ישראל דרזא דמהימנותא וכו' עד דף רנ"ח ע"ב וארצנו תתן יבולה, ובדף רכ"ו ע"ב ואת האלף וכו' עד סוף רכ"ז ע"ב ברזא עלאה.

סדר לימוד ליום רביעי של חנוכה

לז. יום ד', תורה פרשת כי תשא סימן ל' פי"ז ועשית כיור נחשת וכנו וכו', (כנודע דכיור וכנו תרין כליין תרין סמכי קשוט כמו שאמרו בתקונים דף ע"ב ע"ב).

נביאים, ישעיה סימן ח' פט"ז צור תעודה כו' עד סימן ט' פ"ו קנאת ה' צבאות תעשה זאת, (ועיין סוד תו"רה ותעו"דה בזוהר אמור דף ץ'), ובסי' י"ב פ"א ואמרת ביום ההוא וכו' עד סוף הסימן קדוש ישראל, (ועיין סוד מעיני הישועה בזוהר בלק דף רי"ב ע"ב), ובסי' נ' פ"ד אדני אלהים נתן לי לשון לימודי"ם (עיין זוהר אחרי מות דף ס') עד סימן נ"א פ"ג תודה וקול זמרה.

תהלים, סי' ט"ז נעימות בימינך נצ"ח, וסי' ח' אשר תנה הוד"ך על השמים, וסי' ע"ד למה אלהים זנחת לנצ"ח וכו', וסי' כ"א ה' בעזך וכו' הוד והדר תשוה עליו.

ובזוהר פרשת ויקרא דף ה' ע"א רבי אבא פתח וכו' עד ריש עמוד ב' מילין אילין סלקין, ודף י"א ע"א ר"א אמר וכו' עד עמוד ב' וראו את כבודי, שם דף כ"ה ע"ב פתח רבי חייא עד סוף הפרשה, פרשת צו דף ל"ה ע"א פתח ר"א ואמר ואשים דברי בפיך וכו' עד סוף הפרשה, פרשת אחרי מות דף נ"ט ע"א כי בענן אראה על הכפרת עד סוף העמוד הוא סוד הכרובים כפירוש הרב זלה"ה סוד נ"ה, ודף נ"ז ע"ב ר"ש פתח כל הנחלים וכו' עד דף נ"ח ע"א לעילא ותתא, ודף ס' ע"ב בסופו פתח רבי חזקיה ואמר וכו' עד דף ס"א ע"א ומראה ולא בחידות.

סדר לימוד ליום חמישי של חנוכה

לח. יום ה', תורה פרשת ויקהל סימן ל"ו פ"כ ויעש את הקרשים וכו' עד סוף הסימן ואדניהם חמשה נחשת.

נביאים, ישעיה סי' ל"ג פט"ו הולך צדקות וכו' עד נושא עון שבסוף הסימן, חבקוק סימן ג' פ"א תפלה לחבקוק וכו' כסה שמים הודו וכו' עד סוף הסימן למנצ"ח בנגינותי.

תהלים , סי' י"ג עד אנה ה' תשכחני נצח וכו', וסימן ק"ג וק"ד הוד והדר לבשת.

ובזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ז ע"ב ר' אבא הוה יתיב וכו' עם רעיא מהימנא עד דף ס"ח ע"א צדיק וצדק, ובפרשת מצורע דף נ"ג ריש ע"ב ת"ח בר נש וכו' עד לנביאי מהימני באותו עמוד, פרשת אמור דף צ' ע"ב ר"א הוה יתיב וכו' עד סוף העמוד ויהי בשלם סוכו, ודף צ"ג ע"א בר"מ רזא דקדוש קדוש ה' צבאות עד בכל יומא באותו עמוד, ודף צ"ו ע"ב תו פתח שירו לה' וכו' עד דף צ"ז ע"א ותומכיה מאושר.

סדר לימוד ליום שישי של חנוכה

לט. יום ו', תורה פרשת ויקהל סימן ל"ז פ"א ויעש בצלאל את הארון וכו' עד פסוק ט' היו פני הכרובים.

נביאים, ישעיה סימן ל' פכ"ו והיה אור הלבנה וכו' והשמיע ה' את הו"ד קולו וכו' עד פל"ב תנופה נלחם בם, ובהושע סימן י"ד פ"ב שובה ישראל עד פסוק ז' ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.

כתובים, דברי הימים א' סי' ט"ז פ"ח הודו לה' קראו בשמו וכו' עד פסוק ל"ו והלל לה', ובסי' כ"ט פ"י ויברך דוד וכו' עד פסוק י"ג ומהללים לשם תפארתך.

ובזוהר בלק דף קפ"ט ע"א פתח איהו ובגפן שלשה שריגים עד עמוד ב' אמר ר' אלעזר בריך רחמנא דשדרני הכא, שם דף קצ"ג ע"א ר"א ורבי אבא הוו אזלי וכו' עד עמוד ב' אמונ"ה או"מן מן תרין, ובפרשת פנחס בר"מ דף רכ"ג ע"א ר"א קום לחדשא מילין קמי שכינתא עד עמוד ב' משום דרדיפי מייא, ושם דף רל"ו ע"א פתח רעיא מהימנא עד עמוד ב' אתאחדת ביחודא חד, ושם דף רמ"ד ע"א ובחבורא קדמאה וכו' עד לאתפרשא בינייהו באותו עמוד, ובפרשת האזינו דף רצ"ה ע"ב הנחמדים מזהב וכו' עד סוף דף רצ"ו ע"ב.

סדר לימוד ליום שביעי של חנוכה

מ. יום ז', תורה פרשת ויקהל סימן ל"ח פ"ח ויעש את הכיור נחשת וכו' עד סוף הפרשה.

נביאים, זכריה סימן ה' פ"א ואשוב ואשא עיני וכו' עד סוף סימן ו' תשמעון בקול ה' אלהיכם, ובסי' י' פ"א שאלו מה' מטר וכו' עד סוף הסימן ובשמו יתהלכו נאם ה'.

כתובים, תהלים סימן צ"ו שירו לה' שיר חדש וכו' הו"ד והד"ר לפניו וכו', וסי' קמ"ה הדר כבוד הודך וכו', וסי' קמ"ח הודו על ארץ ושמים.

תקונים דף א' ע"ב חסידים גבורים וכו' עד דף ג' ע"א וראו כל עמי הארץ וכו', ובדף ט' ע"א תלת רצועין נצח והוד וכו' עד סוף ע"ב דנטיל מיניה הוד, ובדף כ"ח שביעאה בנצח וכו' עד דף כ"ט ע"ב דכל חגין מתחגגין בה, ובדף ל"ג ע"ב אדהכי וכו' עד דף ל"ה ע"א הרוצה להחכים ידרים, ובדף מ"ח ע"א קרני פרה לגבך דאינון תרי נביאי קשוט וכו' עד דף מ"ט ומבינה נביאים נצח והוד.

סדר לימוד ליום שמיני של חנוכה

מא. יום ח', תורה פרשת פקודי סימן מ' פי"ז ויהי בחדש הראשון וכו' עד סוף הפרשה.

נביאים, ביום זה יקרא כסדר קריאת הנביאים בליל שבועות שלשה פסוקים ראשונים ואחרונים מכל נביא ונביא וכן בכתובים מטעם שסוד הנביאים הם בנצח והוד אשר משם יניקת הנביאים, וכתובים עמהם כי לא בשוק"י האיש ירצה אפס בסוד הצדיק עמהם.

ובתקונים ריש תקון י"ט דף ל"ח ע"א עד דף ל"ט ע"ב רפדוני בתפוחים אילין אינון תרין סמכי קשוט, ובתיקון כ"א דף נ"ח ע"א בעל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא וכו' עד סוף התקון ודא איהו סוף פסוק, ובדף ס"ז ע"א ועוד איהו לב אלהים וכו' עד סוף התיקון, ובתיקון כ"ז דף י"ב ע"ב עד דף י"ג ע"ב עד בהון שריין תרין סמכי קשוט, ובדף ט"ו ע"א כנוי דא אלהים וכו' עד דף ט"ז ע"ב עד צבאו"ת אילין תרין נביאי קשוט, ובתקון ל"ג כולו, ובדף ק"ד ע"א שבעה ושבעה מוצקות עד ק"י ע"א עד באימא תתאה אשתמודע.

ואשרי אנוש יעשה זאת יחזיק במעוזו לקבוע עתים בימים אלו ימי רצון לשמוע בלימו"דים ואל סדר זה יפקח עיניו כי חביבה תורה בשעתה לתקן את מעוותו, וברוב אונים משפיע לנב"יאים ויעריצו ויאדירו בעוז תפארתם למעלה ולצבות בטן ולנפיל ירך של גבול הרשעה.

ואף גם זאת כי ישים כל איש על לבו מה שבא בתקונים בכמה מקומות כל היום דו"ה דא הו"ד דאיהו ירך דילה דאתחזרת איהו דו"ה באלף חמשאה וכו', לעומת זה נעוז בעוז לימודי ה' להאיר ההוד מחשכתו כי נגע בכף ירך יעקב, ובכן יתגלה ויתראה הדר כבוד ההוד ועוז הנצח סוד קרני פרה בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ כמו שאמרו בתקונים דף מ"ח ועוד קרני פרה נצח והוד בהם עמים ינגח יחדיו וכו', ושם נאמר קרני פרה לגבך דאינון תרין נביאי קשוט עלייהו אתמר מצמיח קרן לדוד ומצמיח קרן ישועה וכו', ועל סוד זה נאמר ועל ברכים תשעשעו.

ועל כל אלה יאותה לנו לעתור ולרצות בקרב הימים האלה על כל זאת ולצרף איתנו זכות מתתיהו בן יוחנן כי נתקן הוד זה בשמונה ימים אלו על ידו, כי על כן נתקן נוסח על הנסים במודים ברכת ההוד כמו שכתב הרב זלה"ה.

תפלה אחר סדר הלימוד

מב. ואנכי תקנתי נוסח תפלה כוללת כל פרטי הדברים האלה יעתירו בשפה אחר סדר הלימוד יום יום משמונה ימי חנוכה או אם יקבעו יום אחד להגות בסדר הנ"ל כולו כאחד וזה תוארה.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי הצבאו"ת יושב הכרובים, שבזכות מעשה הצדקה ובזכות כל פסוקי תורה נביאים וכתובים ותעלומות חכמה אשר בסוד לימו"די ה' הוצק יסודם אשר למדנו בם היום ובזכות תיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם והשמות המצורפים בהם בראשי תיבות וסופי תיבות וחילופי תיבות, שתהא עתה עת רחמים ורצון להיות למודינו נחת רוח לפני כסא כבודך ויהיה עולה לפניך כאילו השגנו סוד תעלומותיהם, והיו למאורות ביכ"ין ובוע"ז האיתנ"ים מוסדי אר"ץ ירעיפו שמים טלם ברהטי"ם בשקת"ות המים כ"ל העובר על הפקו"דים מאזני צדק ושחקים יזלו צדק, והיו הכרוב"ים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת יהיו פני הכרובים.

ומשם יושפע עלינו בנ"י ישראל שפע ישועה ורחמים למחול ולסלוח פגמינו בעריות נש"גז בגלגול זה או בגלגול אחר והחשכנו מאורות נצח ישראל לא ישקר ומאורות הדר כבוד ההוד בתת לאחרים הודינו, עתה הוד והדר תשוה מבריקים ומזהירים עד להפליא ושחקים יזלו צדק, ואף גם אשר פגמנו ולא החזקנו ותמכנו ידים רפות עניי בני תורה והטלנו חלשים בתרין סמכי קשוט ברכי דרבנן דשלהי, והגברנו הנחש ההולך על גחון והוא נחש ינחש על הברכים ועל השוקים והידים ידי עשו, נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים רשע מאריך ברעתו והנה עבדיך מוכים אויה לנו אהא עלינו.

ועתה ה' אלהינו ידענו כי חטאנו וברוב איולתנו שגינו, ואתה בטובך תעורר רחמיך עתה תשוב תחננו וכפר עון פשעינו להאיר מאורות אשר החשכנו, חגור חרבך על יר"ך גבור לצבות בטן ולנפיל ירך נחש הארור ועל גחונו ילך וישוב אל הארץ כשהיה נחש עפר לחמו, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו וחזק בני רחומיך חלושי תלאות הזמן ודו"ה לבם באנחות יגוניהם והודם נהפך עליהם למשחית, על זה היה דו"ה לבנו שנות ראינו רעה וקרע רוע גזר דינינו, והפוך יום דו"ה להוד והדר והושיענו ה' אלהינו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך.

וזכות (בפורים יאמר וזכות מרדכי ואסתר צדיק וצדק) כהניך הקדושים מתתיה בן יוחנן כהן גדול ובניו יעמוד לפניך לעמוד בימין אביוני עמך דווים וסחופים ונבוכים בארץ לא להם להוציא מצרה נפשינו מבור גלות החיל הזה, והראנו הוד לטובה ויראו שונאינו ויבושו יחזו אויבינו ויכלמו, וכשם שעמדת להם בימים האלה ובזמן הזה בעת צרתם ורבת את ריבם ודנת את דינם ונקמת את נקמתם ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, כן בנצח הודך תמוך רגלך על כס הפלאות וכימי צאתנו מארץ מצרים הראנו נפלאות לנו בני רחומיך מוכים ומעונים בארץ שביינו כי גרשונו היום מהסתפח בנחלת ה', אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה.

ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וירום הוד"ו 31 ותנשא מלכותו וקרנ"י ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, והשיבה שופטינו כבראשונה ויועצנ"ו כבתחלה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ועמד ורעה בעוז ה' בגאון שם ה' אלהיו, ונקוו אליו כל הגוים לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד כי לך אנו מחכים ולישועתך אנו מצפים, אל תבישנו משברינו ה' אלהינו, מלך ביופיו תחזינה עינינו כל מחזה שד"י, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.

להחזיק בלימוד זה בימי ד' וה' בשאר ימות השנה

מג. וסדר זה ראוי להחזיק בו יראי ה' וחושבי שמו להגות בו בכל יום רביעי וחמישי שבנצח והוד הוצק יסודם עם יתר פרטי התקונים המתוקנים אצלנו לכל יום ויום על פי מדותיו.

ציונים והערות לפרק ג

16) פסחים דף כ"ב ע"ב. 17) ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד. 18) שמות רבה פרשה ל"ח אות ג'. 19) סנהדרין דף צ' ע"ב. 20) בראשית רבה פרשה צ"ט אות ח'. 21) ברכות דף י' ע"ב. 22) יומא דף ע"א ע"א. 23) כתובות דף קי"א ע"ב. 24) קדושין דף כ"ט ע"ב. 25) ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד. 26) זוהר בראשית דף כ"ה ע"ב. 27) סנהדרין דף צ"ב ע"א. 28) ב"ב דף ע"ה ע"א. 29) זוהר בהעלותך דף קנ"ג ע"א. 30) סנהדרין דף צ"ט ע"א. 31) עי' ח"א פ"א משבת הערה 38.

תם ונשלם סדר חנוכה שבח לאל

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה