חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חנוכה · פרק ב - ניסי המלחמה - מעשה יהודית
על התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו
א. אם נודעה יד ה' את עבדיו בכל נפלאותיו אשר סבונו גם סבבונו נורא תהלות עושה פלא עם ברואיו בכל דור ודור ויהיו לנס, עוד יספה תת כחה לנו בימים האלה ובזמן הזה על הנסים ועל הפורקן על הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות בקום עלינו אדם בליעל מלך יון הרשעה אשר חשב על היהודים להשמידם ולהכרית שם ושארית ישראל.
והבוז לגאיונים אשר הסיתו את קדוש ישראל לה' וחץ שחוט לשונם וכל פה דובר נבלה לאמר כתבו על קרן הש"ור שאין לכם חלק באלהי ישראל, וכל דבריהם כגחלי אש מאזרי זיקות לשיכים בצדיהם לאמר כתבו על קרן השור לדבר סרה על אשר בה' בגדו כתבנית שור אוכל עשב וישתחוו למסכה, ונוסף גם הוא אשר הרימו פעמותיו למשואות נצח ולהרע אויב בקדש הקדשים ובעמו ישראל לחרב.
ב. ויקנא ה' לארצו ויחמול על מיטב צאן מרעיתו וירב את ריבם וקבע את קובעיהם נפש ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ מחץ ראש על ארץ רבה, וה' איתנו העיר את רוח אפינו משיח ה' מתתיה וסיעת מרחמוהי הכהנים המשרתים את פני המלך ה' צבאות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים כלחוך השור את ירק השדה ובצל זיו שכינת עוזינו חסו ויתלוננו, וצי"לה ילדה גם היא שמש צדקה ומרפא וזרח בחשך אור למתתיה ובניו לא נסוג אחור לבם מראש פרעות אויב, חשף ה' את זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו וינהג את הצאן שה פזורה ישראל אחר המדבר וארץ הריסותם אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, וחטאו את הבית וטהרוה מכל נגע ופגע רב אשר קנאים פגעו בם בקדש, ויתמלא הבית כולו אורה וכבוד בהיכלו כעצם השמים לטוהר לבלתי היות שם ער"וב.
והנה אף כי אין דרכינו בחבור זה להביא סיפורים ודברי אגדה בארוכה, הנה לתועלת הענין הנפלא הנמשך מסיפור ניסי האל יתברך כמו שיתבאר בענין סיפור יציאת מצרים אציג לפניך סיפור הנס למען תספר באזני בנך את מעשה ה' כי נורא הוא ולמען ילמדו ליראה את השם הנכבד והנורא ונודעה יד ה' את עבדיו.
סיפור ניסי מלחמת חשמונאי ממדרש אגדה
ג. והנה נס זה מהולל בתושבחות במדרש אגדה נמצא בכ"י ישן וזה לשונו, בשנת עשרים ושלש שנים למלך אנטיוכוס הוא שנת רי"ג לבנין בית שני, רוח רעה נוססה בו וחרב חדה לשונו שלופה מתערה להכות ארץ בשבט פיו, ויען ויאמר לכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים ראשונה במלכות, הלא תדעו הלא תשמעו כי הנה עם בני ישראל אשר בירושלים גוי עז פנים ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים אשר גובה וגבה להם האומרים ידינו רמה ותמיד כל הימים מקוין שברון המלכים לאמר, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים וזרח בחשך אור לישרים ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.
ולי אני המלך אין שוה להניחם ועתה קומו ונקומה עליה למלחמה לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, הבה נתחכמה לו לבטל מהם את השבת ומילה וראש חדש, וייטב הדבר בעיני שריו ועבדיו לעשות כדבר המלך, בעת ההיא שלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב ויבא לירושלים ויצר עליה בקול ענות וחירופים לחרף מערכות אלהים ויהרוג בה הרג רב.
מעשה בבתו של מתתיהו בן יוחנן כ"ג
ד. אמר ר' שמעון בן יוחאי בת היתה לו למתתיה בן יוחנן כהן גדול שאין כיופיה בעולם ומקודשת לאחד מבני חשמונאי ובא אחד מן היוונים ותפסה בבלוריתה והציע ספר תורה תחתיה ובא עליה בפני ארוסה, ולהעלות חימה ולנקום נקם בנו במה בבית המקדש וישחטו דבר אחר ויביאו את דמו אל עזרת הקדש.
דברי יוחנן בן מתתיה למלך ניקנור
ה. ורוח ה' לבשה את יוחנן בן מתתיה ויקנא קנאת ה' צבאות ויחמול על עם הקדש שה פזורה ישראל וילבוש בגדי נקם לנקום נקמת בני ישראל מאת היוונים, ויועץ בלבו ויעש לו חרב קטנה ויחגור אותה תחת מעילו ויצא לרחוב העיר ויבא עד לפני שער המלך ויקרא לשוערים ויאמר אליהם אני יוחנן בן מתתיה הנני בא לבא לפני אדוניכם, ויאמרו נערי המלך אל המלך הנה יוחנן הכהן הגדול עומד בחצר ויאמר המלך יבא ויבא יוחנן לפני המלך.
ויאמר לו ניקנור מדוע אתה עובר את מצות המלך ואינך חפץ בשלום מלכותו, הלא ידעת אם לא שמעת כי יש לאל ידי בכח גבורת חיילותי לעשות עמכם רע עד בלתי השאיר לכם שריד ופליט כי עתה גם אותך הרגתי ואותם שרפתים כקש אשר תדפנו רוח, ומי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי.
ו. ויען יוחנן למלך לאמר עתה באתי אליך את כל אשר תחפוץ אעשה לא אסור ממצותיך ימין ושמאל, ויאמר לו המלך במה יודע איפה כי אתה סר אל משמעתי הלא כאשר תקרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך בחלב ודם החזיר הזה ותלבש בגדי מלכות אשר לבש בו המלך ותרכב על מרכבת המשנה אשר לי ואשר ניתן כתר מלכות בראשך.
ויאמר יוחנן אנכי אעשה כדברך כאשר אדוני מצוה, רק אין דבר כי יגורתי מפני האף והחימה עם בני ישראל הן אזבח את תועבת ה' על המזבח לעיניהם ולא יסקלוני, אך בזאת יאות לי לעשות כדברך בהוציאך כל איש מלפניך ואני ואתה ואין זולתך ואז אעשה כדבר המלך פן יודיעון הדבר אל עם בני ישראל, ותיטב הדבר בעיני המלך ויצו לאמר הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש איתו לכל הנצבים עליו.
תפלת יוחנן אל ה' בבית המקדש קודם הריגת ניקנור
ז. ויהי בלכתם ויתפלל יוחנן לפני ה' ויאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי אנטיוכוס אשר שלחו לחרף מערכות אלהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום, ועתה ה' אלהינו הושיענו נא מידו פן ילך וישתבח ויתפאר בבית דגון אלהיו לאמר אלהי נתנם בידי וכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
ח. וככלות עתירתו חיזק ואימץ לבבו ויאמר, ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקמת בני ישראל, ויקרב יוחנן אליו ויתקע החרב בלבו ויהי באשר כרע שם נפל שדוד את פני הקדש, ויהי אך יצוא יצא יוחנן כהן גדול מאת פני הקדש וירע בתרועה גדולה ויערוך מלחמה בעמים ויהרוג בהם הרג רב שבעת אלפים ושבע מאות ושנים ושבעים מבלעדי העם אשר נהרגו איש בחרב רעהו.
גזירות אנטיוכוס על ישראל
ט. ויהי כאשר שמע אנטיוכוס כי נהרג משנהו ניקנור ויצר לו מאד וישלח ויקרא לכל שריו ועבדיו וגם למשנהו הגדול ויאמר אליהם האם בגוי הזה לא תתנקם נפשי אשר השחיתו וחיבלו חיילותי ויבוזו מחנותי ושרי ועתה מה אנו מחשים, הבה נא נבא עליהם למלחמה לבטל מהם את השבת וחדש ומילה ומי האלהים אשר יציל אותם מידי.
וישלח לבגריס בחיל גדול ועם רב ויבא לירושלים ויצר עליה, וימרו את אלהים עליון ויכעיסוהו בבמות ובפסיליהם יקניאוהו במזבח אלהים ויעבירו קול במחנה מטעם המלך לאמר, כל איש אשר ישמור את שבתות ה' וחדש ומילה יומת, ורבים מבני ישראל בימים ההם מסרו נפשם בעבור כבוד המקום ברוך הוא ולא בטלו ברית אבותם.
מסירות נפשם של ישראל על המילה
י. ואשה אחת מבני הלויים מלתה את בנה לשמונה ימים בתופים ובמחולות, והיא עלתה על חומות ירושלים ובנה חתן דמים מהול בידה ותען ותאמר לפני ה', כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחיך והשליכה עצמה מעל החומה וימותו שניהם, וכאלה רבים מבני ישראל כמוהם היו עושים ולא שינו ברית אבותם ואת קדוש ישראל יעריצו.
סיפור מסירות נפשם של ישראל על השבת בהיותם במערה
יא. וקהל קדושים אמרו איש אל רעהו הנה דבר המלך בחימה שפוכה לבטל ממנו את השבת, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, וכתוב בתורתנו ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, הלא טוב לחסות בה' ונשבות את שביתתנו אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו, ויוועצו לשבות במערה אחת הם נשיהם וטפם.
ויאמרו למלך לאמר הנה אנשים באו הנה במערה אחת לשבות את שבתותם, וישלח המלך את חיילותיו חלוצים לצבא וישבו על פי המערה ויקראו אותם אליהם בדבר המלך לאמר מדוע מריתם את דת המלך ועתה בואו נא וסורו נא אל משמעתו של מלך והצלתם את נפשותיכם ממות, ויענו כל העם יחדיו לאמר אשר דבר ה' נעשה ונשמע אשר ציונו על הר סיני ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, הלא טוב לנו מות ביד ה' פה ולא נחלל את יום השבת חס ושלום, וכאשר ראו כל אנשי הצבא כי לא אבו הלוך בדתי מלכיהם ויביאו עצים וישרפו על פי המערה וימותו לפני ה' כאלף איש ואשה.
עצת בגריס לאנטיוכוס להלחם בישראל
יב. ויהי כשמוע יוחנן בן מתתיה וארבעה אחיו את כל זאת אזרו חיל בגבורתם ובעזרם ומגינם אביהם שבשמים אשר בטחו בו וילחמו בעמים ויהרגו הרג רב אין חקר ואין מספר לא נשאר בהם עד אחד אפס בגריס אשר נס אל אנטוכיא אל המלך ועמו אנשים פליטי חרב מוכים ומעונים, ויען בגריס ויאמר לאנטיוכוס המלך הן אתה שמת טעם לבטל מהם את השבת ראש חדש ומילה נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגלך אשר אם ילכו כל העמים וכל הלשונות לא יוכלון לעמוד בפני חמשת בני מתתיה כהן גדול, מאריות גברו ומנשרים קלו.
ועתה המלך עצתי תיטב עליך ולא תלחם במתי מעט פן נהיה לבוז וקלס לעיני כל העמים ומלכי ארץ וכל לאומים, אם על המלך טוב יכתב ונשלוח ספרים בכל מדינות מלכותך ויבאו כל שרי עם ועם ולא ישאר מהם עד אחד, ויעש המלך כדבר בגריס ויבאו מכל מדינות המלך שרי עם ועם עם אלפים ורבבות חיילות חלוצי צבא.
יג. וכאשר ראה בגריס כי כביר מצאה ידו וחיילים יגבר ורב מאד מחנהו אין חקר ואין מספר קם שנית ויבא לירושלים ויצר עליה, הוא החל לחרף מערכות אלהים חיים ומלך עולם ובקע החומה וינתק וישבר במקדש שלש עשרה פרצות, ויחשוב בלבו לאמר הפעם הזאת לא יוכלו לי כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי.
יד. אמר רבי יצחק בר נחמני אלף ושמונים ריבוא גייסות באו עם בגריס הרשע ואמר לישראל שוטים אתם שתעשו מלחמה עם חיילים שאין להם שיעור, אם תאמרו אלהיכם יביא מבול כבר נשבע שלא יביא מבול לעולם ואם גבריאל יעמוד בנו וישרוף אותנו כמו שעשה לסנחריב הרי אנו סכים עצמינו בדם חזיר ובש"ז של סוסים ולא יגעו בנו.
תפלת ישראל בעת צרתם
טו. נשאו ישראל עיניהם למרום ויאמרו לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד שלא יתבזה בגוים, עכשיו יאמרו אין לאלהיהם עצה אחרת ובך כתיב גדול העצה ורב העליליה, אמר הקדוש ברוך הוא חייכם מחשבותי גדולה משלכם כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, באותה שעה היו ישראל מצפים להרי מזרח, אולי יבואו להם גוים פרסיים לעזרם.
בני חשמונאי בצום ותפלה על ישועתם
טז. ואז חרה לו למתתיה כהן גדול ואמר לו לחשמונאי, ולא כתוב ארור הגבר אשר שם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וברוך הגבר אשר שם ה' מבטחו, אמר לו יפה אמרת אני ושבעת בני ואתה ושלשת בניך הם י"ב כנגד י"ב שבטי יה עדות לישראל מובטח אני בקדוש ברוך הוא שיעשה לנו נסים ונפלאות, ויצומו וילבשו שק ואפר לבקש רחמים מלפני אלהי השמים עזרם ומגינם של ישראל, וככלותם להתפלל קמו מכרוע על ברכם מלפני ה' עצמו עשתונותם, מנשרים קלו מאריות גברו וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב.
סיפור הניסים שראו ישראל במלחמה
יז. אמר רב יצחק בר נחמני באותה שעה תפס הקדוש ברוך הוא שבעים שרים של מעלה משרי אומות העולם ורצע אותם במרצע של אש ואמר הרגו איש את קרובו ואם ימלט אחד מהם נפשיכם תחת נפשו, וכשהיו היוונים מורים חצים וחרבות באו המלאכים ונעצו אותם בלבם של היוונים, הוי חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה.
והיו בני חשמונאי רואים הנסים ואומרים ה' ילחם לנו, וכל מלך ומלך מהמלכים שנהרג היו באים המלאכים ומבזבזים ממונו והטילו לבתיהם של ישראל שהם לא היו יכולים ליטול את השלל מפני החללים, ואת חיילותיהם מהם שרפו בני ישראל ומהם דקרו בחרב ומהם תלו על העץ ולבגריס הרשע שרפו אותו בית ישראל באש, ואז אנטיוכוס המלך כאשר שמע אשר נהרגו בגריס וכל שרי החיל אשר עמו וינס במדינות הים והיה כל מוצאו אותו אל המקום אשר היה בא שמה מורדים בו וקוראין אותו הבורח.
טהרת המקדש ומציאת השמן ע"י בני חשמונאי
יח. ואחר כך באו בני חשמונאי לבית המקדש ויבנו השברים הנשברים ויסגרו הפרצות ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומהטומאות ויבקשו שמן זית זך להדליק את המנורה ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן גדול וידעו כי היה טהור והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד, ואלהי השמים אשר שכן שמו שם הניח ברכה בו והיו מוצאים כל לילה ולילה אחר עריכת הנרות האסוך מלאה שמן והעלו הנרות ממנה שמונה ימים.
ועל הצלתם ונס האסוך ההוא קבלו וקיימו היהודים עליהם ועל זרעם להיות עושים את שמונת ימי חנוכה בהלל ובהודאה בכל שנה ושנה וזכרם לא יסוף מזרעם, ברוך הרב את ריבנו ונוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו ברוך האל המושיע.
טעם המנהג לאכילת מאכלי חלב בחנוכה
יט. וכפי מה שכתב רבינו נסים ז"ל שיש לאכול מאכל גבינה וחלב בחנוכה זכר לנס שהאכילה יהודית לאויב חלב להרדימו, נראה כי גם הנס ההוא נעשה בקרב הימים האלה או לפניהן או לאחריהן ועושים זכרון הנס בקרב ימי חנוכה ההן להודיע לבני אדם נפלאות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל, הביאותיו בבית חמדתי את מעשה ה' כי נורא הוא בעבור ישמעו וייראו יכירו וידעו עזוזו ונפלאותיו אשר עשה ולאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות וזה תוארו.
סיפור מעשה יהודית
כ. ויהי בימי אליפורני מלך יון מלך גדול וחזק והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש, בשנת עשר שנים למלכותו שם פניו לעלות ולכבוש ירושלים עיר הקדש וקיבץ מאה ועשרים אלפים שולפי חרב ותשעים ושנים אלף בעלי חצים, ויאמר המלך אליהם הנה עם בני ישראל אשר בירושלים משונים בדתיהם ואת דתי המלך אינם עושים, הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה, עתה קומו ונקומה עליה למלחמה ולא יזכר שם ישראל עוד.
מעשה המלך החסיד שדיבר בשבח היהודים
כא. ויען מלך אחד אשר היה כבוש תחת ידו במלחמה ויאמר לו חדל לך המלך מאלהי עולם אלהי ישראל אלהי האלהים ה' גבור מלחמה מושל בגבורתו עולם, עיניו בגוים תצפנה הסוררים להלחם עם עמו ונחלתו לא ימלט, ולא עוד אלא שכל אומות העולם נקראו נכרים וישראל הם עם קרובו ומי יגש ויערב אל לבו להלחם עמם, לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב ויתר המלכים, נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגליך ולא תוכל להלחם בישראל אשר מנשרים קלו מאריות גברו הלא המה הגבורים אשר מעולם אנשי שם.
גירוש המלך החסיד לעיר ירושלים
כב. ויהי כשמוע אליפורני המלך את דברי המלך ההוא ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו לאמר מי זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמר כי עם בני ישראל רב ועצום ממני ואשר כח בהם לעמוד בפני חיילי הרבים כחול הים, ומי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי.
ויחר אפו מאד ויצו לייסר את המלך ההוא בשפטים גדולים כי דיבר סרה על עוצם חיילותיו לאמר כי לא יעצרו כח בפני עם בני ישראל, ויצו המלך לאנשי הצבא לאוסרו בנחשתים ולהוליכו אל מחנה העברים לירושלים באף ובחימה ובקצף גדול לאמר ככה יעשה לאיש אשר דיבר טוב על ישראל, קום לך אתם והיה באבדי את ישראל תפול גם אתה כמוהם כנפול בני עוולה, ויקחו אותו עבדיו ויביאו אותו מחנה ישראל פתח שערי ירושלים וישובו אל אדוניהם.
כג. והמלך בא ברחובות ירושלים אסור בכבלי ברזל וימצא שם שרי צבאות ישראל עוזיהו בן מיכה וכרמי ויתמהו איש אל אחיו וישאלו את פיו, ויספר להם את כל אשר קרהו על כי דיבר טוב על ה' ועל ישראל עמו ואשר ציוה המלך למסור אותו ביד ישראל להמיתו בחרב בהריק חרבו בישראל, ואשר אמר ארדוף אשיג אריק חרבי תורישמו ידי וחירף מערכות אלהים חיים לאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים.
תפלת שרי ישראל בבית המקדש מצרת אליפורני
כד. ויהי כשומעם שרי ישראל את דברי המלך רעדה אחזתם שם חיל כיולדה ויבואו אל מקדש ה' וישתחוו לה' בבכי ובצעקה גדולה ומרה לאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע פקח עיניך וראה ושמע דברי אליפורני אשר חירף מערכות אלהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדם ועתה ה' אלהינו הושיענו נא מידו, שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי לא תעזוב הבוטחים בשמך וכי תשפיל הגבר אשר הובטח באדם ובגבורת הסוס יבטח.
כה. ויהי ככלות את תפלתם לפני ה' נחמו את המלך ההוא וידברו על לבו לאמר, ה' אלהינו ואלהי אבותינו אשר הודעת את שמו ואת גבורתו יהיה מגן עזרך והוא יראך את מפלת האויב הרע הזה בנקום ה' אלהינו נקם נקמת בני ישראל ויהי ה' עמך ואיתנו תשב בטוב בעיניך, ובא עוזיהו וקבלו בביתו ויעש לו משתה גדול ואחר כך נתקבצו כל העם ויתפללו כל הלילה שואלים עזר מאת ה'.
המצור שעשה אליפורני סביב ירושלים
כו. ויהי ממחרת היום הזה ציוה אליפורני לעלות למלחמה עליהם והעם הרגליים אנשי חיל היו מאה ועשרים אלפים איש והפרשים י"ב אלפים נתקבצו יחדיו בכח גדול וביד חזקה נגד בני ישראל, וכאשר ראו בני ישראל את ריבויים ישבו על הארץ ויעלו עפר על ראשם ויצעקו בני ישראל אל ה' להושיעם מיד אויביהם ויקחו את כלי זייניהם וישבו בדרכים הצרים אשר בהם נתיב ההר וישמרו אותם יומם ולילה.
ואליפורני בלכתו סביב ההר מצא סילוני המים אשר חוץ לעיר ויצו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס אותם, ויבואו חיילי הצבא אל המלך לאמר לו כי בני ישראל אינם בוטחים לא בחנית ולא בחיצים ולא בקשת אפס ההרים הרמים וכל הגבעות מחזיקים אותם, ואתה למען תוכל להם בלי מערכת מלחמה שום תשים שומרים על מקורי המים לבלתי יוכלו לעלות מים מהמה ותמית אותם בצמא מבלי חרב או ימסרו לך את העיר מפני הצמא, וייטב הדבר בעיני המלך ולפני כל שלישיו וישם מסביב שרי מאות על מקורי המים.
כז. ויהי לעשרים יום אחרי שומו ממשמרה זאת נתמעטו המים מהבורות ומהפלגים לכל יושבי ירושלים ויצמא העם למים, ויאספו בני ישראל אל עוזיהו כל האנשים והנשים בחורים ונערים יחד כולם פה אחד לאמר, ישפוט אלהים בינינו ובינך כי הריעותה לנו ומאנת לענות מפני המלך ועל כן ימסור אלהים אותנו בידיהם ואין עוזר ונפלנו לעיניהם ברוב הצמאון ועתה נמסור עצמנו בלב שלם למלך, הלא טוב לנו לעבוד לה' והיינו עבדים לאליפורני ממותינו בצמא ומהיותנו דראון לכל בשר בראותינו בנינו ובנותינו מתים לפנינו, מעידים אנחנו היום את השמים ואת הארץ ואת אלהי אבותינו הפוקד עלינו כפי עונותינו כי תמסרו תכף ומיד את העיר ביד חיל האויב ונמות מהרה לפי חרב.
תפלת עוזיהו בתוך ההיכל
כח. ויהי כשומעם את צעקת בני ישראל כל שרי צבאות ישראל צעקו צעקה גדולה ומרה ויבכו בכי גדול תוך ההיכל ויצעקו אל ה' קול אחד לאמר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו, אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפונך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו.
אנא האל אב הרחמן חמול על עמך ועל נחלתך ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך, למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, וברוב גאונך תהרוס קמיך, עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון, נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה, שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו.
וכאשר כלו הצעקות והבכי קם עוזיהו ועיניו זולגות דמעות ואמר אליהם חזקו ויאמץ לבבכם אחי ונקוה חסד מה' עוד חמשה ימים אולי ישוב חרון אף ה' ויתן כבוד לשמו, ואם אחרי חמשה ימים לא יושיע ה' לנו נעשה כאשר דיברתם.
יהודית ונערותיה מתפללות בעליית הגג
כט. ויהי כשמוע את הדברים האלה יהודית האלמנה בת בארי והיא היתה יראת ה' מאד ותעש לה יהודית בעליות ביתה חדר מיוחד להתפלל בו ותשב שם עם נערותיה, והיא היתה מענה בצום נפשה כל ימי חייה והיא היתה אשת יפת תואר מאד ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה כי היתה יראת את ה'.
יהודית מעוררת הכהנים והעם לבטחון בה'
ל. והיא כאשר שמעה כי דיבר עוזיהו למסור את העיר אחר חמשה ימים שלחה לקרוא את הכהנים חברי וכרמי ויבואו אליה, ותאמר אליהם יהודית מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו לעשות למסור את העיר ביד האויב אם לא יבא ישועתינו תוך חמשה ימים ומי אתם כי נסיתם את ה', לא זו הדרך לקבל חסד המקום ברוך הוא רק להעיר חרון אף ה', האפס לנצח חסדו כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו לשום לכם יום כפי בחירתכם, חלילה לסור מאחרי ה', חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' כי לא יזנח לעולם ה' כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו, רגע ידבר על גוי ועל ממלכה וניחם על הרעה.
ועתה לכו ונשובה אל ה' כי ארך אפים הוא ונשאלה ממנו סליחה וכפרה על זה העון בבכי ובצום ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, וכאשר נבהלה נפשינו מפני זדונם כן נגילה ונשמחה בישועתו כי לא הרשענו כאבותינו אשר עזבונו ויקטרו לאלהים אחרים ועל כן נמסרו לחרב ולשבי ולחרפה ולכלימה ביד שונאיהם, ואנחנו לא נדע אל אחר זולתי אלהינו אין עוד מלבדו והוא ידרוש דמינו מיד קמינו למען כבוד שמו.
לא. ועתה אחי אתם הכהנים לה' ונפש כל עמו ישראל תלויות בכם ואתם חזקו ויאמץ לבבכם ולב כל ישראל לאמר אליהם כי אבותינו הובאו בניסיון לנסות אותם אם באמת אהבו את ה' אלהיהם, ואתם תאמרו אליהם כי אברהם אבינו עמד בנסיונו של מקום וה' אהבו וכן יצחק ויעקב ומשה ושאר האבות נמצאו נאמנים לפני ה' ביסורין, וכל מי שלא עמד בניסיון ביראת ה' והתלוננו לפני ה' נגפו לפני המשחית וימותו במכת הנחשים, ועתה התבוננו וראו כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהינו מייסרנו ולמות לא נתננו בעבור שמו הגדול והנורא.
לב. ויאמרו אליה עוזיהו והכהנים צדק כל אמרי פיך אין בהם נפתל ועקש, נואלנו ואשר חטאנו לשום גבול לישועת ה' ולכן העתירי בעדינו כי ישרה ויראת את ה' את, ותאמר להם יהודית אנכי אתפלל לה' בעדיכם וגם אתם העתירו אל ה' בעדי להקים את עצתי אשר חשבתי לעשות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים.
ולכן לעת ערב תעמדו בשערי העיר ואצא אני ושפחתי עמי בלילה, ואתם אל תחקרו ממני אנה אני בא אפס כי תמיד תהיה תחינתכם בפיכם לה' אלהי ישראל לפקוד את עמו בעבור כבוד שמו, ויאמר אליה עוזיהו לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו ויהי ה' עמך לנקום אותנו מאויבינו אמן.
תפלת יהודית קודם צאתה לדרך
לג. ויהודית נכנסה בחדרה ותלבש שק ואפר ותעל עפר על ראשה ותשתחוה לה' ותשפוך את נפשה בצום ובבכי ותפלה לפני ה' וכה אמרה בתפלתה, ה' אלהי שמעון אבי אשר שמת בידו חרב להתנקם מהנכרים אשר טמאו וגילו את ערות דינה אחותם ונתת את נשיהם בשבי ואת בנותיהם וכל שללם לבוז ביד עבדיך אשר קנאו את קנאתך.
פקדני נא ה' אלהי כרוב חסדך כי כל דרכיך צדק ומשפטיך תהום רבה והבט נא את מחנה האויב הרע הזה אשר חירף מערכות אלהים כאשר ראיתה את מחנה מצרים ברודפם חמושים אחרי ישראל עמך ונחלתך אשר בטחו במרכבותיהם ובסוסיהם וברוב חילם והשקפת על מחניהם והבהלת אותם במחשכים, תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן במים אדירים.
כמוהם יהיו גם אלה ה' אלהי הבוטחים על חילם וברכב ובפרשים ובחיצים ובקשת המתהללים בחניתותיהם, ולא ידעו ולא יבינו כי אתה ה' אלהינו ה' איש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, חשוף זרוע גבורתך כבראשונה ושבור באש גבורתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים לבא במקדש ולטמא היכל קדשיך ולנתק קרן מזבחך.
אנא ה' עשה למענך אם לא למענינו, חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולצר הצורר הרע הזה אליפורני המלך קדמה פניו הכריעהו וילכד בפח עיניו לאהוב אותי ותחלהו בחולי החשק בי ותן בנפשי חוזק למיאוסו ובידי כח ואל להשמידו, יפלו במכמוריו רשעים יחד אנכי עד אעבור ויהיה זה זכר לשמך הגדול כי תמכור אותו ה' אלהי ביד אשה.
ואתה ה' לא בגבורת הסוס תחפץ ומלכות זדון לעולם שנאת, שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע, חנני ושמע תפלתי ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ותן דבר בפי ועצה בלבי לקיום בית מקדשך למען ידעו כל הגוים כי אתה אלהים חיים ואין זולתך אלהים.
סיפור צאת יהודית מן העיר
לד. ויהי ככלות יהודית להתפלל לה' את כל התפלה והתחינה הזאת ותקם מן המקום אשר השתחותה שמה לה' מכרוע על ברכיה וכפיה פרושות השמים, ותקרא את שפחתה ותבא אל היכל ביתה ותסר בגדי אלמנותה והשק מעליה ותרחץ את גופה ומשחה עצמה בשמן המור ותקלע את קלעות שערותיה ותשם כתר על ראשה.
ותלבש בגדים יקרים מוזהבים ותכשיטים חריטים ושהרונים ועגילים וטבעות ותיפה את עצמה בכל תמרוקי הנשים וכ"ד קישוטיה, וה' נתן לה זיו ויופי הרבה למצוא חן בעיני כל רואיה, ותתן יהודית ביד אמתה שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה ותלך לה.
וכאשר באה אל שערי העיר מצאה את עוזיהו ואת הכהנים המקוין אותה שמה, ותעבור לפניהם ויאמרו לכי לשלום ואלהינו יתן חן וחסד בעיני כל רואיך ויתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא לטובה ותתהלל עליך ירושלים עיר הקדש ותהי שמך בכלל החסידים ובמספר הצדיקים ויענו כל העם אשר שם אמן.
לה. ותצא יהודית מן העיר היא ואמתה, ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר פגעו בה משומרי המלך אליפורני ויתפשוה לאמר מאין באת ואנה תלכי, ותאמר אליהם יהודית מבנות העברים אנכי ואברח בהחבא מאיתם כי ידעתי כי ימסרו בידכם, ולכן חשבתי אצלי לאמר אלכה נא לי לפני שער אליפורני לגלות לו סודות עם היהודים ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ללכוד את העיר ולתופשה ולא יפול ממחנהו עד אחד.
וכאשר שמעו את דבריה האנשים אשר תפשוה הביטו את תוארה ויפיה והמה ראו כן תמהו מנועם אמרותיה במועצות ודעת, ויאמרו אליה ברוך טעמך כי חלצת נפשך ממות וחכמת בעצתך לבא אל אדונינו, ותדעי באמת כי בעמדך לפניו ייטב לך ותמצאי חן וחסד בעיניו ויביאו אותה למלך.
לו. ומיד כאשר באתה לפניו וישא המלך את עיניו וירא את יופיה וזיו הדרה בערה בו אש החשק והתאוה ויחלה המלך מחולי החשק, וכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים לפני המלך אמרו מי אשר ימאס בעם העבריים אשר יש להם נשים יפות כאלה ומי לא ילחם עמהם בעבורן, וכאשר ראתה יהודית את המלך יושב על כסא מלכותו השתחוותה לו אפים ארצה ויקימוה עבדי המלך כי כן מצות אדוניהם, אז אמר לה המלך תגילי ותשמחי בלבבך ואל תיראי כי לא אחפוץ במות כל אשר יחפוץ לעבדני ולא הייתי מרים חרבי וחניתותי על עמך אם לא מאסוני, ועתה תאמרי נא לי על מה נסת וברחת מעמהם ותבחרי לבא אלינו.
דברי יהודית למלך אליפורני
לז. ותאמר לו יהודית אנחנו חטאנו לפני ה' אלהינו ולכן דיבר ביד הנביאים אל העם לייסר אותם על עוונם, ועל כן בני ישראל פחדו ממך כי חטאו לפני ה' אלהיהם וכבד הרעב בהם והנה נחשבנו כמתים מפני הצמאון עד אשר הסכימו לשחוט את צאניהם ולשתות את דמם, וחשבו להמיר את הקדשים אשר ציוה ה' אלהיהם בשמירתם ושלא יהנו מהמה בחטים ביין ובשמן ואם יעשו זה המה יאבדו ואתה תעמוד, וכאשר ידעתי זה אני אמתך נסתי מאתם ושלחני אלהים להגיד לך.
ואולם אנכי יהודית אמתך עובדת את ה' אלהי גם עתה בהיותי אצלך אשר על כן אנכי אצא שלש פעמים ביום ואתפלל לפני ה' אלהי ואתנפל לפני אלהי והוא יגיד לי מתי ישלם להם כפועלם וכרוע מעללותם ואבא ואגיד לך ואעבורך בכל חוצות ירושלים ויהיו כל עדת בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ כלב לשונו נגדך כי כל זה נאמר לי במראות האלהים ולמען חרון אף ה' שולחתי להגיד לך כל זה.
לח. וייטב הדבר בעיני המלך ובעיני כל עבדיו ויראו האנשים ויתמהו בראות חכמתה כי רבה, ויאמרו איש אל רעהו אין אשה משכלת כזאת בכל הארץ ביופי בחן ובשכל, ויאמר לה המלך הטיב אלהים עמך אשר שלחך לפני למען תמסור את עמך בידינו ובעבור דבריך הטובים אם כה יעשה לי אלהיך, אלהיך אלהי ואת תהיי ראשונה במלכות ויהי שומעך בכל הארץ.
ויצו המלך להביא אותה בבית נכותו ויצו להאכילה מעל שלחנו, ותאמר לו יהודית לא תוכל אמתך לאכול מאשר צוית לתת לי פן יקראני אסון אבל אוכל מאשר הבאתי עמי, ויאמר אליה המלך ואם יחסר לך את אשר הבאת לך עמך מה נעשה לך, ותאמר יהודית חי נפשך אדוני שלא יחסר לי זה עד אשר יקים ה' את דברי אשר חשבתי לעשות.
לט. ותשאל עוד בעת בואה אל האהל רשות לצאת בלילה ובעת עלות עמוד השחר חוץ מן המחנה להתפלל לה' אלהיה שלשה ימים, ויצו את אנשיו להניחה ולעשות כל חפצה ולצאת ולבא ולהתפלל לפני ה' אלהיה, ותצא בכל לילה ולילה מחוץ למחנה לטבול את גופה תוך ברכת המים ובעלותה מלטבול שפכה את נפשה בבכי ואנקה לפני ה' אלהי ישראל לישר את דרכה בישועת עמה, ובאה אל האהל בטהרתה ותאכל בסעודת הערב.
משתה אליפורני ונאד החלב שהשקתו
מ. ויהי ביום השלישי ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו ויאמר אל סריסו שומר הפלגשים לאמר, לך נא ראה אם תוכל לפתות ולרצות את יהודית הזאת שאבא אליה, ואז בא הסריס אל יהודית ויאמר אליה אל תבושי ואל תכלמי לבא אל אדוני ואולי ייטב לך לאכול ולשתות עמו.
ותאמר לו יהודית מי אנכי אשר אמנע מאדוני כל אשר ייטב לו וכל הישר בעיניו אעשה כי כל אשר יחפוץ אדוני המלך הוא טוב לי כל ימי חיי, ותקח ותלבש בגדי תפארתה ותבא ותעמוד לפניו, ויהי כראות המלך את יופיה תכף הוכה ונחלה מאהבתו אותה, ויאמר לה המלך אכלי לחמך בשמחה ושתי בלב טוב יינך כי מצאת חן בעיני, ותאמר לו יהודית אשתה אדוני כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי, ותשב ותאכל ותפתח את נאד החלב ותשת וגם את המלך השקתה וישמח ויגל המלך עמה מאד וישתה יין הרבה מאד ממה ששתה כל ימי חייו.
תפלת יהודית באהל המלך קודם הריגתו
מא. ויהי אחרי כן הלכו כל עבדי המלך איש איש על מקומו ויסגור סריס המלך את דלתי האהל אשר שם יהודית עם המלך וילך לו ויהודית לבדה באהל ואליפורני המלך במטתו ישן כמת, ותאמר יהודית אל אמתה לעמוד בחוץ לשמור לפני האהל, ותעמוד יהודית לפני המטה ותתפלל בדמעות רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע וכה אמרה בתפלתה, חזקני ה' אלהי ישראל ואנקמה את נקמת עבדיך ישראל לחזק בריחי שערי ירושלים עיר מקדשך, סמכני כאמרתך ואל תבישני משברי בחוזק עוזיך.
מב. ובכלותה להתפלל קרבה אל העמוד אשר בראש מטתו ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד, ובשולפה את החרב תפשה אותו משערי ראשו ותאמר חזקני נא ה' האלהים והכתה פעמים על צוארו וחתכה את ראשו, ותשלח את אמתה ותקח את כלי מלחמתו אשר היו תלויים בעמודים והכתה את כל גופו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה, ותתן ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותה באמתחתה.
ותצאנה שתיהן יחדיו כמנהגן להתפלל ותעבורנה את כל המחנות ואין פוצה פה ומצפצף עליהן כי כן ציוה עליהן המלך, ובסובבן את העמק באו בשערי העיר ותאמר יהודית אל שומרי החומות מרחוק בקול ששון ובקול שמחה פתחו שערים כי עמנו אל אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל.
מג. ויהי כאשר שמעו את קולה אנשי העיר ויקראו את כהני ה' ויאספו כולם מגדול ועד קטן יצאו לקראתה בשמחה ובשירים ובהלל ובהודות לה', והדליקו נרות כל חוצות ירושלים ובחצריהם ובטירותם עטרו כולם בבגדים חמודים וכלי יקר ואבנים טובות ומרגליות לכבוד ולתפארת, ויביאו את יהודית אל תוך העיר בשמחה גדולה כי חשבו לבלתי ראות פניה עוד ויסובבוה כל ישראל סביב.
דברי יהודית לקהל ישראל על חסדי ה'
מד. ותעל יהודית במקום גבוה ותהס את כל העם ויהס העם עמדו לא ענו עוד, ואז ענתה יהודית בקולה קול עוז לאמר, הללי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך, הללו את ה' אלהינו הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו אשר לא עזב חסדו ואמיתו למיחלים לחסדו ועשה חסד ביד שפחתו וימכור ה' ביד אשה שפחתו לשונא ועוכר ישראל בלילה הזה, ותוציא מאמתחתה את ראש האויב צורר היהודים אליפורני הרשע, ועתה אחי חי ה' כי שמרני מלאך ה' בצאתי מכאן וביושבי שמה ובשובי הנה ולא נטמאתי והביאני ה' אלהיכם אליכם בשמחה ובישועה והמליט נפשי בישועתם, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
וכל ישראל השתחוו לה' אפים ארצה ויאמרו אליה, ברוך ה' אשר בידך השפיל אויבינו המחרף והמגדף מערכות אלהים, כל גוים סבבונו בשם ה' כי אמילם, דחה דחיתונו לנפול וה' עזרנו, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.
מה. ועוזיהו נשיא ישראל אמר אליה ברוכה את לה' עליון מכל הנשים מנשים באהל תבורך, ברוך ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר הצליח את דרכיך להביא ראש מלך אויבינו צורר היהודים והגדיל היום את שמך ולא ימוש זכר תהלתך מפי כל האנשים אשר יזכרו את חסדי ה' לעולם כי לא חמלת על נפשך בעת צרה ויגון עמך ויענו כל העם אמן ואמן.
דברי המלך החסיד אל יהודית
מו. ויקראו אל המלך אשר היה עומד בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל ותאמר לו יהודית, ה' אלהי ישראל אשר הודעת את שמו ואת גבורתו ואמרת כי הוא יקום נקמתנו מאויבינו הנה הוא יתברך שבר ראש כל הרשעים בלילה הזה בידי, ולמען תדע כי כן הוא הנה ראש אליפורני אשר בזדונו ובעזות לבו מאס את אלהי ישראל וישטום אותך להרגך לאמר, כאשר נכה עם ישראל מוכה תפול ביניהם וחרבי יעבור בך.
וכאשר ראה המלך החסיד ההוא את ראש אליפורני ויפול על פניו ארצה ויאמר כן יאבדו כל אויביך ה', ויפול על רגל יהודית וישתחוה לה ויאמר אליה ברוכה את מאלהיך בכל אהלי יעקב כי כל גוי ועם ועם אשר ישמע את שמעך יהללו עליך את שם ה' אלהי ישראל.
תליית ראש אליפורני בחומת העיר
מז. ותאמר יהודית את כל העם שמעו נא לי אחי ועמי ותלו את הראש הזה על ראש חומותינו, והיה כאשר יזרח השמש ולקחתם כל אחד מכם את כלי זיינכם ותצאו בתרועת מלחמה ואל תרדו למטה אפס כי תקעתם ותריעו ובכן שומרי החומות ילכו אל שר חילם לעוררו למלחמה, וכאשר יבואו השרים באהל אליפורני וימצאו אותו מגולל בדמו תפול עליהם אימתה ופחד, ובראותכם אותם בורחים רדפו מהר אחריהם בחוזק כי ה' יתן אותם תחת רגליכם.
מח. וכן עשו בני ישראל כאשר האיר היום תלו על ראש החומות את ראש האויב הצורר ויקח כל איש ואיש איש כלי מלחמתו בידו ויצאו ותקעו והריעו תרועה גדולה, וכאשר ראו כן שומרי החומות באו באהל מלכם אליפורני והשמיעו קול גדול בפתח האהל להעירו, וכאשר באו השרים והשלישים אמרו לסריסים לא עת התמהמה לכו ועוררו את המלך כי יצאו העכברים מחוריהם ופיתו אותנו למלחמה.
ואז דחק ונכנס סריס המלך שומר הפלגשים באהל אליפורני ויעמוד לפני קלעי מטתו ויספוק את כפיו אולי ישן הוא ויקץ כי חשב כי עודינו ישן עם יהודית, וכאשר לא הרגיש דבר קרב אל המטה ויסר את הקלעים וירא גוף אליפורני מושלך ארצה ומגולל בדמו וראשו איננו, ויצעק צעקה גדולה בבכי ויקרע את בגדיו ויבא באהל יהודית ולא מצאה.
ויצא החוצה אל העם ויאמר אליהם אשה אחת עברית עשתה הרעה הגדולה הזאת והנה אדונינו המלך מת ומושלך על הארץ ומגולל בדמו וראשו איננו, וכאשר שמעו כן שרי החיל קרעו כולם את בגדיהם ויפול עליהם אימה וחשיכה גדולה ותהי צעקה גדולה ומרה במחנותם.
מנוסת האויבים
מט. וכאשר שמעו כל החיל כי נהרג ומת גבורם יצא מהם כל עצה ויברחו כולם מפני הפחד והיראה, ובבורחם מלפני העברים הרודפים אחריהם חמושים עזבו כל רכושם וינוסו במשעול הכרמים ובנתיבות ההרים, וכאשר ראו כן בני ישראל ירדו מן ההרים וירדפו אחריהם וירדפו בתרועת חצוצרות ובקול שופר חזק מאד והיו מכים את כל הנמצאים מכה גדולה מכת חרב וירדפום עד החרמה.
ויתר העם ירדו אל מחנה האויב וישללו את כל שללם שלל הרבה מאד אין מספר בצאן ובבקר ברכב ובסוס ובכל מטלטלי אהליהם וכולם נתעשרו מגדול ועד קטן משלליהם, וכזמן שלשים יום לא נשלם שללם אשר שללו בני ישראל רק כל עושר אליפורני וכל רכושו ניתן ליהודית זהב וכסף ומרגליות ואבני יקר אשר לו, הכל ניתן לה מאת העם.
גירות המלך החסיד שגורש לירושלים
נ. ואז המלך אשר בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל בראות הנס אשר עשה ה' אלהי ישראל עזב מעבוד האלילים והאמין בה' וימול את בשר ערלתו ובא לחסות תחת כנפי השכינה הוא וכל ילידי ביתו עד היום הזה.
שירת הנשים ויהודית לה'
נא. וכל עדת ישראל ששים ושמחים עם יהודית ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות והיו אומרות הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, את יהודית אם בישראל, את תהלת ירושלים, את שמחת ישראל, את כבוד עמינו כי עשית בכח חזק ואמץ לבך ויד ה' היתה עמך לחזק אותך ומבורכת תהיי לעולם, ויען כל העם אמן ואמן וזקנים עם נערים ישמחו יעלצו במצלתים ובנבלים.
ותשר יהודית את השירה הזאת לה' ותאמר, הללו את ה' בתוף שירו לה' במחול, שירו לו שיר חדש הודו וקראו בשמו, ה' איש מלחמה ה' שמו, ה' אלהים גדול אתה ונורא בכח ואין דומה לך, כל הבריות יעבדוך ויודוך ה' כל מעשיך כי אמרת ותהי ושלחת את רוחך ונבראו, ההרים והיסודות ירעשו וכדונג נמסו מלפני גבורתך, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.
יהודית הקדישה שללה לבית ה'
נב. ויהי אחר התשועה הגדולה הזאת כאשר נטהרו כל ישראל העלו כולם עולות וזבחים ונדרים, ויהודית הקדישה את כל שללה לבית האלהים ויעשו עם יהודית שמחת זאת הישועה שלשה חדשים, ובכל ימי חיי יהודית לא קם מזיק על ישראל ותשקוט הארץ אחרי מותה שנים רבות ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, עד כאן מצאתי בקובץ ישן.
פקח עיניך וראה גדולים מעשה ה' עזוזו ונפלאותיו אשר עשה, הפודינו מיד מלכים הגואלינו מכף כל עריצים, השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו וידריכנו על במות אויבינו וירם קרנינו על כל שונאינו.
חיוב ההודאה בזמן הזה
נג. והנה אמת נכון הדבר כי הגם שבכל הנסים אשר נורא תהלות עושה פלא עם ברואיו בכל דור ודור ויהיו לנס, הדבר ההוא מוטל חובה על אותם הפרטים בעלי הנס לגמור את ההלל ולברך ברכת ההודאה ולא על זולתם.
הנה נסים והפורקן אשר נעשה לאבותינו בימים האלה ובזמן הזה וכן בימי הפורים שנו ושנו משאר הנסים שהגם שאבותינו נס"ו ואינם, אנחנו אלה פה היום חל עלינו חובה לגמור את ההלל על עזוזו ונפלאותיו אשר עשה לאבותינו ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצוקה ההיא על דרך שאמרו בנס יציאת מצרים כמו ששנו חכמים בלשון המשנה, 15 חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וילפינן לה מקרא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וטעמו ונמוקו עמו על דבר כי אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו וכו'.
נד. וממנו תוצאות חיים ללמד לאדם דעת להודות להלל לשמו יתברך על נסיו ועל נפלאותיו אשר עשה לאבותינו כעל כל אשר גמלנו ה' ממש לנו בעצמנו, וכמו שבנסים המיוחדים לנו אנחנו מייחסים ההודאה חוזרת אלינו כן בנס הקדום בימי עולם ובשנים קדמוניות אף על פי שהנסים ההם נעשו עם אבותינו חל עלינו חובה אופן ההודאה המשובחת מתייחסת אלינו ונאמר לפניו הללויה, כי אילולי נפלאותיו עם אבותינו אנו לא באנו לעולם בכעס אויב אשר אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, באופן שבכל דור ודור חל עלינו חיוב ההודאה כאילו אותו הדור ממש היה נגאל ורב טוב לבית ישראל.
נה. וזה מאמר הנביא חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, להורות נתן אופן חיוב ההודאה והחלק המשובח ממנה שמחוייב כל איש ישראל לשער בעצמו בהגיע תור ימי הנסים והפורקן כאילו הוא יצא ממצוקה וצרה ההיא, ולכן אמר חסדי ה' אזכיר תהלות ה' אשר עשה בימי עולם ובשנים קדמונים, כעל כל אשר גמלנו ה' ממש לנו בעצמינו וזהו כעל בכ"ף הדמיון להיות מייחסים ההודאה חוזרת עלינו, מפני אף כי רב טוב לבית ישראל אנחנו אלה פה היום בנפלאות אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו להם לאבותינו כאמור בספרי המפרשים.
תוכחה למזלזלים במצות נר חנוכה
נו. ואשר לא טוב עשו רבים מרבת בני עמינו אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם בקרב הימים ימי נסים היו לישראל על מה אדניהן הוטבעו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, וטח לבם מהבין ועין שכלם כהה כי דרך נשים להם ותהי יראתם מצות הנ"שים מלומדה ורבים מהמה בנים ל"ו ישקרו ויהי להם למושיע.
וכאשר רבים מעשירי עם בחשיכה יתהלכון וברוב עושרם יתה"ללו בהוללות וסכלות וחשוקיהם כסף מאז הבקר ותעבור המנחה וגם בלילה לא שכב לבם ובחשיכה יתהלכון, נבוכים הם בארץ מקוצר רוח ומעבודה קשה וכל האזרח בישראל ישבו בשוקות וברחובות קריה וכל המלאכה מלאכת ה' נמבזה ונמס בעיניהן וישלחו עויליהם הצאצאים והצפיעות להעלות את הנרות בבתיהם בימי חנוכה.
התעוררות לבלתי מתבוננים בניסי הי"ת
נז. והיה לבבם זה להם שמיר ושית לבלתי נתון לבם אל מעשה ה' כי נורא הוא שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, אל ה' ויאר לנו מאפילה לאור גדול בימים האלה ובזמן הזה כי מי פתי יסור הנה חסר לב לא ידע בכל אלה שחייב העבד להודות לרבו ולשלם פרים שפתיו על נפלאותיו אשר סבוהו גם סבבוהו ולבלתי היות כפוי טובה בטובת רבו עליו, וכל שכן אם חילץ נפשו ממות לחיים מעבדות לחירות משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול אשר עוד כל ימי הארץ הוא ובניו לא ינוחו ולא ישקוטו מעבוד עבודתו ומשאו בשמחה ובטוב לבב גבורי כח עושי דברו וסרים אל משמעתו.
וכל שכן וקל וחומר אנחנו עבדים לאדונינו האדון אבינו שבשמים אשר הפליא חסדו לנו להציל את נפשותינו וידריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשינו ועשה אלהים לנו ולמולדתינו, כי חל חיוב ההודאה עלינו לספר צדקות ה' ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה ולעבוד עבודתו ולהעלות את הנרות לפני ה' זכר לנס ולא נשוב מעבוד עבודת הקודש מפני כל כופר ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא.
נח. ורבים בני תמותה ההולכים בחשך לאסוף ולכנוס זהב להם ויראת ה' לא בחרו להבין ולהשכיל חסדי המקום ברוך הוא והבל ימי חייהן כולם שוו בשיעוריהן, גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפיצה המטים עקלקלותם דרך נחש עקלתון לבם בל עמם, גם בעשותם את מצוות ה' ויעשום בלא לב ולב כמי שכפאם שד וכחמור רובץ תחת משאו ולא הפנו את מעשה המצוות מה היא ומה טעם יש בה, ובשמונת ימי חנוכה הנזכרים ונעשים להודות ולהלל לה' על הנסים ועל הפורקן פנו עורף ולא פנים והן אין גם אחד בהם שם על לב לעלות על זכרונו בתפלתו ובברכת מזונו להודות הודאת על הנסים הנתקן לאומרו בברכת הודאה, וזה ממיעוט אהבת הנס ולבבם רחק מאת אהבתו ויראתו יתברך לשרתו ולברך בשמו וה' הטוב יכפר בעד.
והן קצרה אורך היריעה האחת וקטנה היא מהכיל את העו"לה תחלואי הדור אשר חילה ה' בבית ישראל אשר אני הגבר ראה בעוני עמי אני הדל באלפי והצעיר בחכמה, לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא דיברתי עד הנה כי אם ליראת ה'.
אזהרה למדליקין נר חנוכה בכלים פחותים
נט. ואשר הן כל ראתה עיני רבים מעמי הארץ ומאציליה יותר מהם מקילים ביקר תפארת מצוות ה', ואשר הן לו נרות כסף חושש עליהן מחט"את וגרעון כסף שלא יבלו ויאבדו, ובחרו להיות כל איש דולק בביתו בנרות חרש או מתכת פחותי הערך, והנרות כסף ישים אותן על הנס עם יתר כלי חמדתו בנסרים להראות העמים והשרים את יופים.
ועושה אלה לו ימוט לעולם ועל ככה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולים על כי מרבים כבודם וממעטים כבוד שמים, כי מהראוי למי שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא חסדו והון ועושר בביתו שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח במעשה המצוות, ולא יחשוב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על קלה שבקלות ולהראות בה חביבות המצוה שזהו עיקר העבודה האלהית.
ובכן באותה מדה ייטיב האל ברוך הוא לעשות עמו חיל והוא לקיים את המצוות מעושר, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כי כך היא המדה, לעוברי רצונו מעושר סופם לקיימם מעוני וכן בהפך, ולעשיר יהיה שכרו כי לעולם לא ימוט זכר עולם יהיה צדיק.
ס. ויתן הודאה ושבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא ויעשה אותה באהבתו ובחיבתו ויאמר, מה אני ומה חיי והלואי אעבוד בכל כחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג צד מה רצונו וחפצו יתברך שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות אשר הכעסתיו גם כעס במעללים אשר לא טובים ומעביר רצונו בכל עת ובכל רגע, והוא האריך לי אפו והחייני וקיימני לחיים טובים ולשלום ואיננו מקפח מזונותי וטובתי ביד עווני ופשעי ואיך אני לא אכיר בטובו הגדול ובגמולו השלם, וכשיבא לידי מצות ה' גדולה או קטנה אעבוד בכל כחי וחילי בעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש.
וכשיסתכל בזה אם בעל נפש הוא בלבבו יבין ליראה את השם הנכבד והנורא ולכבד את ה' מהונו במעשה המצוות ויתנאה לפניו במצוות לעשותן באופן הנאות כאשר תשיג ידו, וקרנו תרום בכבוד כי כך הוא המדה כי מכבדי אכבד, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו.
ציונים והערות לפרק ב
15) פסחים דף קט"ז ע"ב.