אור ברסלב
חמדת ימים ב חג השבועות › פרק ג - קדושת מתן תורה - לימוד הלילה - מנהגי היום

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חג השבועות · פרק ג - קדושת מתן תורה - לימוד הלילה - מנהגי היום

פרק ב - הכנות הרגל - תפלת מעריב - סעודה

חיבת ה' לישראל במעמד הר סיני

א. אם נודעה אהבת ה' את עמו ואת נחלתו בעזוזו ונפלאותיו אשר עשה למשה ולישראל בצאתם מארץ מאפליה מגלולי מצרים רבת המהומה טמאת השם כי לולי ה' שהיה לנו הן גוענו כולנו אבדנו בעמקי זוהמת ליסט"רון גבול הרשעה, עוד הוסיף אהבתו וחמלתו הפלא ופלא במעמד הר סיני זה היום עשה ה' בינו ובין בני ישראל אות לעולם וישב מצרף ומטהר העדה הקדושה בנוה צדק הר הקדש ההר חמד אלהים לשבתו, שם שם לו חק ומשפט ושם נס"הו וירם קרן לעמו למעלה ממלאכי צבא המרום במרום ויטוש משכן של"ו מהיות לו מרכבה והשרה שכינתו על עם בחירו כמאמר הכתוב, ואתה מרבבות קדש ברבבות לא כתיב אלא מרבבות כי נטש רבבות קדש מלאכיו עושי דברו ויבחר לו את נחלתו את גאון יעקב אשר אהב סלה.

ועל זה נאמר ואשא אתכם על כנ"פי נשרים ואביא אתכם אלי כי העלה אותם גבוה מאד ממלאכי השרת בעלי כנפים, ואביא אתכם אלי בסוד האמור בזוהר ויקרא דף י"ב דזמנא חדא שאל ר' ייסא סבא לרבי אלעאי הא שאר עמין יהב לון קודשא בריך הוא לרברבי ממנן שליטין ישראל באן אתר יהב לון, שלח ליה ויתן אותם אלהים ברקיע השמ"ים.

ב. ונוסף גם הוא אהבה רבה בעשר מאמרות דברות להבות אש קדשו ומאנשים הוא עשנו להיות כאלהים כמו שנאמר השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, וכולם התנבאו בהקיץ ופנים בפנים כמה דאת אמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם מעין נבואת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.

מעלת השלימות שקנו ישראל בהר סיני להר"מ אלשיך ע"ה

ג. עד שהיה לפלא בעיני כל חכמי לב לאמר איככה יתכן שש מאות אלף איש יחד מוכנים אל נבואת פנים בפנים בהקיץ פעם אחת ואיש לא נעדר כי הוא דבר מבהיל, כי מי לנו קרוב ודבק אל משה מאהרן אחיו קדוש ה' וכהן ונביא והיה עם משה יחד והיה הדבור מגיע אל משה ואהרן לא היה שומע ואיך כל העדה כולם קדושים נתנבאו פנים בפנים הקטנים עם הגדולים והוא פליאה.

אך אמנה אין זאת כי אם מאהבת ה' את עמו כאב עם בנו אשר נפשו קשורה בנפשו, כאשר חכמים הגידו כי עם בני ישראל נדמה לפניו יתברך אל אב ובן כי כל עוד שאין דבר מפריד בין שניהם פה אל פה ידברו ולא יספו, ויהי היום ויבנה קיר ברזל בין זה לזה ולא יכול הבן לשמוע את קול אביו מדבר אליו, וירבו הימים ועצם כח הבן ויסתור את הקיר ההוא ויפילהו ארצה, מיד נתראו פנים בפנים וקרא זה אל זה ואמר אמרי נועם דודיהם וחשקתם כי רבה מאד.

ד. כן הדבר הזה לנו עדת ישראל עם אבינו שבשמים כי נפשינו קשורה בכסא כבודו כי חלק אלוה ממעל היא ועל כן תתחייב הדעת כי לא ימיש הוא יתברך מלדבר והמתיק סוד עם חלקו יתברך אשר אתנו תשב, וחפץ בנו ה' לדבר בנו ולהתווכח עם נפשותינו עשר ידות על חשקנו עמו יתברך אם לא שחלאת טומאת זוהמת הנחש הדבקה בנפשותינו היא מעכבת.

אכן בהסתלק זוהמת הנחש מבנתים תשוב תתקשר נפשינו עם שורשה יתברך ותתעלס באהבתו ודבר דבר הוא יתברך אלינו כאב את בן ירצה בלי שום עיכוב, וזהו שהטיבו אשר דברו רז"ל בטעם מעמד הנפלא ההוא לאמר, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כי על ידי שפסקה זוהמתן אל כולם כאחד לא היה להם מעצר יעצרם הגש"ם מהדבק בו יתברך ולשמוע אמרותיו כי זה חשקו ואין מעכב.

ועל כן היו כל עם ה' נביאים יען שאיש לא נעדר מכל אישי ישראל שלא פסקה זוהמתו וכולם היו מוכנים לנבואה וישמעו את קול ה' ואין מכלים והמה מתנבאים, כמו שהאריך החכם הגדול הר"ם אלשיך ז"ל בפירוש פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר על פי הקדמה זו כי זוהמת הנחש הוא כמסך מבדיל בין המלך מלכו של עולם ובין בניו וכאשר יוסר המסך מלפניו איש או אנשים מיד יתדבקו בו ומפיו יוציאו מילין כנזכר ועל כן כאשר פסקה זוהמת נחש מהם איש לא נעדר מהנבא.

ה. וזה מאמר הכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר כי על ידי היותם נגד ההר אשר שם האלהים קנו זיכוך וטוהר מטינוף זוהמת הנחש ויהיו לאחדים, כי בעוד זוהמת נחש דבקה בנפשותם מתייחסים לרבים בעלי ריבוי ופירוד כי כל טומאה מעולם הפירוד הוא, כי על כן בעשו נאמר נפשות ביתו לא כן ישראל בהיותם קדושים כי יחד כולם חשובים כאחד כי על כן נאמר כל הנפש הבאה מצרימה וכן הוא אומר נפש שנים.

וכן אם מאחד מישראל היתה זוהמתו נפסקת בלבד היה נפרד מזולתו אשר עוד טומאתו בו ולא היתה נפשו קשורה בנפשו ואיך יקראו כל ישראל אחד אם קצתן בזוהמתן וממקצתן פסקה, על כן אמר כי כולם נעשו אחד ואין זה אלא מפאת הקדושה כי היו משוללי זוהמא כולם ואחד יקראו כי כל חלקי הקדושה אחד הוא ורשות היחיד יקרא, וזהו ויחן שם ישראל בלשון יחיד כי נעשו כולם אחד נגד ההר כי שם קנו השלימות ההוא ופסקה זוהמת כולם להשיג גדר הנבואה על היותם נגד ההר לפני האלהים מראש חדש סיון והיו מתלבנים ומזדככים עד בלי די.

והוא כונתו באומרו אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כי הגם הלום יפלא כי אם לא נתן לנו את התורה מה בצע בקריבת הר סיני, אך אמנה על פי דברינו יובן כי הלא דבר גדול עד להפליא הנחילנו כי קירבת אלהים לפנינו בהר סיני זיככתנו ופסקה זוהמתינו וזכינו להיות כל עם ה' נביאים בהקיץ יחד ועל כן אמר דיינו.

דברי הזוהר על אהבת ה' לישראל במתן תורה

ו. עוד תוקף אהבתו יתברך במתן תורה כאב האוהב בנו ידידו פירש הרשב"י ע"ה בזוהר בלק דף קצ"ב זה לשונו, תא חזי כתיב ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה בשעתא דקודשא בריך הוא בעא למיהב אורייתא לישראל אזל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוהו כמה דאת אמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ולא בעו לקבלה אזל לבני ישמעאל ולא בעו לקבלה דכתיב הופיע מהר פארן כיון דלא בעו אהדר לון לישראל וכו', והאי קרא לא אתישבא ואית לשאלא קודשא בריך הוא כד אזל לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי וכד אזל לפארן למאן נביאה דלהון אתגלי אי תימא דאתגלי לכלהו לא אשכחן דא לעלמין בר ישראל בלחודייהו ועל ידי דמשה והא אתמר דהכי מבעי קרא למימר ה' לסיני בא וזרח לשעיר למו הופיע להר פארן מהו משעיר למו ומהו מהר פארן וכו'.

ז. כד אתא רבי שמעון אתא ושאיל מלה כמלקדמין אמר ליה הא שאלתא דא אתאמרא ה' מסיני בא כמה דאת אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן ומסיני בא ואתגלי עלייהו וזרח משעיר למו ממה דאמרו בני שעיר דלא בעאן לקבלא מהאי אנהר לון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגייא אוף הכי הופיע ואנהר לישראל מהר פארן ממה דאמרו בני פארן דלא בעו לקבלא מהאי אוסיפו ישראל חביבו ונהירו יתיר כדקא יאות, ומה דשאלתא על ידא דמאן אתגלי עלייהו רזא עילאה איהו ואתגלי מלה על ידך אורייתא נפקת מרזא עילאה דרישא קדישא דמלכא סתימא כד מטא לגבי דרועא שמאלא חמא קודשא בריך הוא בההוא דרועא דמא בישא דהוה מתרבי תמן אמר אצטריך לי לבררא וללבנא דרועא דא ואי לא ימאיך ההוא דמא בישא יפגים כלא אבל אצטריך לבררא מהכא כל פגימוי.

ח. מה עבד קרא לס"מ ואתא קמיה ואמר ליה תבעי אורייתא דילי אמר מה כתיב בה אמר ליה לא תרצח דליג קודשא בריך הוא לאתר דאצטריך אמר חס ושלום אורייתא דא דילך היא ודילך יהא לא בעינא אורייתא דא, אתיב ואתחנן קמיה אמר מאריה דעלמא אי את יהבה לי כל שלטנו דילי אתעבר דהא שלטנו דילי על קטולא איהו וקרבין לא יהון ושלטנא דילי על ככבא דמאדים אי הכי כלא אתבטל מעלמא מאריה דעלמא טול אורייתא ולא יהא חולקא ואחסנא לי בה אבל אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב לון אתחזי ואיהו חשיב דהא דילטורא אמר עלייהו ודא הוא וזרח משעיר למו משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל אמר ס"מ ודאי אם בנוי דיעקב יקבלון דא יתעברון מעלמא ולא ישלטון לעלמין.

אתיב ליה זמנין ואמר דא אמר ליה קודשא בריך הוא אנת בוכרא ולך אתחזי אמר ליה הא ליה בכירותא דילי והא אזדבן ליה ואנא אודיתי אמר ליה הואיל ולא בעית למהוי לך בה חולקא אתעבר מנה בכלא אמר יאות אמר ליה הואיל וכך הב לי עיטא איך אעביד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר, אמר ליה מארי דעלמא אצטריך לשחדא לון טול נהורא מנהירו דחילי שמיא והב עלייהו ובדא יקבלון לה והא דילי יהא בקדמיתא, אתפשט מניה נהירו דחפיא עליה ויהב ליה למיהב לון לישראל הדא הוא דכתיב וזרח משעיר למו משעיר ממש דא ס"מ דכתיב ונשא השעיר עליו למו לישראל כיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרועא שמאלא אהדר לדרועא ימינא חמא ביה אוף הכי אמר הכי נמי אצטריך לנקיא מדמא בישא דרועא דא.

ט. קרא לרה"ב אמר ליה תבעי את אורייתא דילי אמר ליה מה כתיב בה דליג ליה ואמר ליה לא תנאף אמר ווי אי ירותא דא יחסין לי קודשא בריך הוא ירותא בישא דיתעבר בה כל שלטנו דהא ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב פרו ורבו וכו' והוא יהיה פרא אדם, שארי לאתחננא קמיה מאריה אמר ליה מאריה דעלמא תרין בנין נפקנא מאברהם הא בנוי דיצחק הב לון ולון אתחזי אמר ליה לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי, שארי לאתחננא קמיה מאריה ואמר מאריה דעלמא בכירותא דילי יהא דיליה והאי נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב לון וכך עבד הדא הוא דכתיב הופיע מהר פארן.

מאי שנא בס"מ כתיב וזרח וברה"ב הופיע אלא נטל בההוא נהירו דאפשיט מיניה ס"מ חרב וקטולא לקטלא בדינא ולקטלא כדקא יאות הדא הוא דכתיב ואשר חרב גאותך אף על גב דלא הוה דילך ונטל בההוא ברכתא דאפשיט מיניה רהב זעיר כמאן דהופיע זעיר מברכתא דלהון למעבד פריה ורביה ובגין כך הופיע מהר פארן ולא כתיב וזרח.

י. כיון דנטל מתנין אלין לישראל מאינון רברבנין שלטנין אתא וקרא להו לכל רבבות קדש דממנן על שאר עמין ואותיבו ליה אוף הכי ומכלהו נטיל וקביל מתנן למיהב להו לישראל, לאסיא דהוה ליה חד מאנא מליא מסמא דחיי ונטר ליה לבריה בעא למיהב לבריה ההוא פלייטון דסמא דחיי אסיא הוה חכים אמר עבדין בישין אית בביתי אי ינדעון דאנא יהיב לברי נבזבזא דא יבאיש בעיניהו ויבעון לקטלא ליה, מה עבד נטל זעיר מסמא דמותא ושוי אפתחא דמאנא קרא לעבדיה אמר ליה אתון מהימנן קדמי תבעון לההוא סמא אמרו נחמי מאי היא נטלו למטעם עד לא ארחו בעו למימת אמרו בלבייהו אי האי סמא יהיב לבריה בהאי ימות ואנן נירת לרבוננא אמרו קמיה מרנא סמא דא לא אתחזי אלא לברך והא אגרא לפולחננא קמך שבקנא קמך זיל והב ליה לשוחדא דיסב סמא דא.

כך קודשא בריך הוא הוא אסיא חכים ידע דאי יהיב אורייתא לישראל עד לא אודע לון בכל יומא הוו רדפין לישראל וקטלין לון אבל עבד דא ואינון יהבו ליה מתנן ונבזבזן בגין דיקבלון לה וכלהו קביל לון משה למיהב להו לישראל הדא הוא דכתיב עלית למרום שבית שבי ובגין כך ירתו ישראל אורייתא בלא ערעורא ובלא קטיגורא כלל בריך הוא ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

יא. תא חזי עדיים דבני ישראל אלין נבזבזן הוו דנטלו ובגין כך לא הוה שליט עלייהו מותא ולא סטרא אחרא ולא די לון די נטלו אורייתא בלא ערעורא כלל אלא דקבילו נבזבזן ומתנן מכלהו כיון דחטו מה כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב אינון מתנות באדם מה אשתאר מנהון ההוא שבי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגומר, אוספו וחטו מה כתיב וישמע הכנעני מלך ערד וכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי ועם כל דא כל זמנא דישראל תבין לאבוהון דבשמיא אינון נבזבזן וכלא יתהדר לגבייהו דכתיב ושב ה' אלהיך את שבות"ך.

יב. אמר רבי יוסי ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה בשעתא דקודשא בריך הוא תב משעיר דלא קבילו אורייתא ארץ רעשה מאי טעמא רעשה בגין דבעאת לאהדרא לתוהו ובהו דהכי אתני קודשא בריך הוא בעלמא אי יקבלון בני ישראל אורייתא טב ואי לאו אהדר עלמא לתהו ובהו, כיון דחמאת ארעא דהא אזמין קודשא בריך הוא לכל עממיא דיקבלון אורייתא ולא קבילו ומכל עממיא לא אשתארו אלא ישראל בלחודייהו חשיבת ארעא דישראל לא יקבלון כוותיהו ובגין כך ארץ רעשה, כיון דאמרו נעשה ונשמע מיד שקטה הדא הוא דכתיב ארץ יראה ושקטה יראה בקדמיתא ולבסוף שקטה.

ותא חזי בגין דישראל אמרו נעשה לא דחלין מכל עשיה דיכלון כל חרשי דעלמא למעבד ולא מכל קסמין וחרשין בעלמא מאי טעמא חד בגין דא וחד בגין דכד אפיק לון קודשא בריך הוא ממצרים תבר קמייהו כל זיני חרשין וקסמין דלא יכלין לשלטאה עלייהו וכו' עכ"ל.

ביאור אמרם ז"ל חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה

יג. הנה משם מורה תוקף אהבתו יתברך לעמו בחירו כאב את בן רוצה בקיומו, ועל בחינת אהבה זו בנתינת התורה אמר במשנה 53 חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וכו', דקדק לומר שניתן ולא נתן לרמוז חביבותיה גבן כי ה' חפץ למען צדקו שינתן להם משעיר ומפארן ומרבבות קדש ומרצונם וחפצם אש דת למו כדי להוסיף על המאורות לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו דדליג דילוגין כאמור במאמר.

ביאור הכתוב ה' מסיני בא

יד. וזה מאמר הכתוב ה' מסיני בא וכו' מימינו אש דת למו לומר כי יפלא ממך דבר איך הניחוה עשו וישמעאל ויגעלו בכל הכבוד ההוא, לזה אמר מימינו אש דת למו לומר ממה שבימין הלוחות שהם חמש דברות ראשונות לא ניתן אש דת למו כי אם למו לישראל הנזכרים בפסוק הקודם, אך לשעיר ופארן דילג דילוגין ולא נתן כי אם מהשמאל לא תרצח לא תנאף, ובכן קרן עור פני ישראל וירם קרן לעמו מהוד קרני שרי עם ועם כמבואר במאמר, ומטעם זה המתין הוא יתברך בנתינת התורה עד דור המדבר, שבדורות הקודמין עדיין לא באו שבעים אומות כדי להזריח מאיתם לעם סגולתו כאמור וכדי שלא יהיה להם פתחון פה לאמר אילו היינו שם היינו מקבלים.

טעם ששיתף ה' יתברך שרי האומות במעמד הר סיני

טו. ואמרו המקובלים כי על ידי זה שלקח הוא יתברך שרי עם ועם במעמד הר סיני היא תועלת נפלא לנשמות הגרים להתגייר, וגם תועלת עצום שאם יגלו בגלות ישראל אצלם לא ישכחו את התורה כי גם לאלו אחיזה קצת בקדושה כאמור.

מאמרי הזוהר משלימות מעמד הר סיני

טז. ועוד בזוהר פרשת שמות דף ב' מענין זה זה לשונו, ר' חייא פתח אתי מלבנון כלה וכו' האי קרא על כנסת ישראל אתמר בשעתא דנפקו ישראל ממצרים וקריבו לטורא דסיני לקבלא אורייתא אמר לה קודשא בריך הוא אתי מלבנון מן ההוא עדונא עלאה קא אתאת כלה שלימתא כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו אתי מלבנון תבאי בגין לקבלא בניך אורייתא.

תשורי מראש אמנה תשורי כמה דאת אמר ותשורה אין להביא תקבלי תקרובתא על בניך מראש אמנה מראשיתא דאעלו במהימנותא עלאה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והוו במתקלא חדא כמלאכין עלאין דהכי כתיב בהו ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כדין קבילת כנסת ישראל תשורה מראש שניר וחרמון דא טורא דסיני דקריבו לגביה ואתעתדו תחותיה דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר ממעונות אריות אלין בני שעיר דקודשא בריך הוא זמן להו באורייתא ולא בעו לקבלה מהררי נמרים אלין בני ישמעאל דכתיב ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו'.

ואתה מרבבות קדש מאי ואתה מרבבות דתנינן כד חמא קודשא בריך הוא למיהב אורייתא לישראל אתו משריין דמלאכין עלאין פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, בעאן דיתייהב לון אורייתא אמר לון קודשא בריך הוא וכי אית בכון מותא דכתיב אדם כי ימות באהל וכי יהיה באיש חטא משפט מות חטא אית בינייכו דאתון בען לדינין אית בינייכו גזל או גניבה דכתיב לא תגנובו אית בינייכו נשין דכתיב לא תנאף אית בינייכו שקרא דכתיב לא תענה ברעך עד שקר אית בינייכו חמדה דכתיב לא תחמוד מה אתון בעאן אורייתא מיד פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ואילו אשר תנה הודך על השמים לא כתיב ועל דא ואתה מרבבות קדש כדין מימינו אש דת למו ע"כ.

יז. עוד מהשלימות הנמצא שם ביארו בזוהר, 54 אמר רבי יוסי בההיא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההיא ליליא נגהי תלתא יומין דלא אזדווגו לאנתתייהו אתו מלאכין עלאי וקבילו לישראל באחוותא אינון מלאכין לעילא וישראל מלאכין לתתא אינון מקדשי שמא עילאה לעילא וישראל מקדשי שמא עילאה לתתא ואתעטרו ישראל בשבעין כתרין בההוא ליליא ומלאכי עלאי הוו אמרי אחות לנו קטנה ושדים אין לה דלית בהו זכוון ועובדין טבין מה נעשה לאחותינו כלומר מה יקר ורבו נעביד לאחתנא ביומא דא דקודשא בריך הוא יגלי לה אורייתא.

ורבי שמעון אמר 55 בההוא זמנא דקבילו ישראל אורייתא יובלא אעטר בעטרוי לקודשא בריך הוא כמלכא דאתעטר בגו חיליה הדא הוא דכתיב צאינה וראינה וכו' בעטרה שעטרה לו אמו מאן אמו דא יובלא ויובלא אתעטר בחדוה ברחימו בשלימו דכתיב אם הבנים שמחה וכו'.

אמר רבי אבא בשעתא דתננא דסיני הוה נפיק סליק ומתעטר בההוא תננא באתגלייא וסליק ונחית וכל ריחין ובוסמין דבגן עדן הוה סליק ההוא תננא בחיזו דחוור וסומק ואוכם הדא הוא דכתיב מקוטרת מר ולבונה, ההוא תננא מאן הוה אמר ר' יצחק שכינתא דאתגלי לתמן כדאמר מי זא"ת עולה מן המדבר כתמרות עשן אמר ר' יהודה למה לי כולי האי הא קרא שלים הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן זכאה עמא דחמאן דא וידעין דא.

יח. עוד בזוהר, 56 תאנא בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי ושארי למללא עלאין ותתאין אתחלחלו ונפקו נשמתיהון דישראל ותאנא ההוא מלה הוה טאס מלעילא לתתא ומתגלפן בארבע רוחי עלמא וסלקא ונחתא כד סלקא אשתאבא מטורי דאפרסמונא דכיא ואשתאבא בההוא טלא דלעילא ואסחר בסוחרנהון דישראל ותבת בהו נשמתהון ואסחר ומתגלפא באתריה בלוחי אבנא וכן כל מלה ומלה.

אמר ר' שמעון כל מלה ומלה הוייא מליא בכל אינון טעמין בכל אינון גזרין אגרין ועונשין רזין וסתרין כאסקופא דא דאיהי מליא מכלא ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזין בההוא מלה שבעין אנפי דסלקי בגוה וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא כמה דאת אמר וכפטיש יפוצץ סלע והוו חמאן כל ישראל והוו חדאן וכולהו דרין בתראין כולהו אזדמנו תמן.

דברי התרגום שני על הדיבור הראשון מעשרת הדברות

יט. ובתרגום שני אמרו ז"ל, דיבורא קדמאה כד הוה נפיק מן פום קודשא בריך הוא הי בזיקין הי בברקין והי בשלהובין דנור למפד דנור מימינא ולמפד דאשא משמאלא פרח וטאיס באוירא דשמיא וחזר ומתחמי על משרייתהון דישראל וחזר ומתחקק על לוחי קיימא דהוו יהיבין בכף ידוי דמשה ומתהפך בהון מסטר לסטר ובכן צוח ואמר עמי בני ישראל אנא ה' אלהכון דאפריקית יתכון מן ארעא דמצראי מן בית שיעבוד עבדיא.

דברי התקונים על ההשגות שהשיגו ישראל בעשרת הדברות

כ. ובספר התקונים תקון כ"ב 57 זה לשונו, מתרין דבורין אנכי ה' אלהיך ולא יהיה נפיק קלא ואתפלג לשבעין קלין לקבל שבעין אנפין וקטל בהון שבעין אומין דלא קבילו אורייתא ובתרין דבורין קטיל תרין אומין עשו וישמעאל דלא בעו לקבלא אורייתא דהא קודשא בריך הוא חד איהו ואיהו לא הוה ממלל באילין קלין ודבורין דאנכי אלא לאחזאה דשמיה ויקריה הוה באורייתא ובגין דא מליל בדינא דיזדעזעון אומין דעלמא מאלין דמשתדלין בה.

כא. עוד שם, אי תימא דבאורייתא מליל ולא יתיר לא אשתכח אתר לעילא ולתתא דלא מליל מיניה אפילו במלאכים דלא אשתכח דאלהא אחרא אית בעלמא ומליל בכרסייא הדא הוא דכתיב אנכי והכי סליק אנכי לחשבן כסא ולבתר מליל במלאכין הדא הוא דכתיב וכל העם רואים את הקולות דעלייהו אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול וכו' ואינון הוו דכל אחד ואחד הוה אתעביד קול ופרח באוירא וכל חד מישראל דהוה אמר נעשה ונשמע הוה שריא בפומיה והוה אוליף ליה אורייתא כולא.

ולבתר מליל עמהון מן שמיא וארעא הדא הוא דכתיב מן השמים השמיעך וכו' ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ובההוא זמנא דאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד ישמחו השמים ותגל הארץ, לבתר הוה ממלל עמהון מארבעה סטרין והוו מסתכלין לגבי מזרח והוו שמעין ית קלא ולגבי מערב ודרום וצפון הוו שמעין ית קלא לאחזאה דמכל אתר מליל עמהון ולא הוה אתר לעילא ותתא דלא מליל עמהון וכרסייא יקרא ומלאכין ונשמתין איהו סביל כלא וקשיר כלא ומיחד כלא וכו' ע"כ.

לקט מאמרי חז"ל במעלת מעמד הר סיני ממדרשים ומזוהר

כב. ובפרקי ר' אליעזר, 58 אנכי ה' אלהיך יצא קול ראשון והשמים והארץ רעשו ממנו ימים ונהרות ברחו ההרים והגבעות נתמוטטו והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם שנאמר את אשר ישנו פה עמנו היום ואת אשר איננו פה וכל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות שם עמדו בהר סיני, וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו, יצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם וההר נתלש ממקומו ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בשמים וערפל כיסה אותם והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו ורגליו עומדות על ערפל ויש אומרים אף עמדה החמה.

כג. ובזוהר תנא 59 אמר ר' יצחק בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי בטורא דסיני אזדעזע טורא ובשעתא דסיני אזדעזע כל טורין דעלמא אזדעזעו והוו סלקין ונחתין עד דאושיט קודשא בריך הוא ידיה עלייהו ואתיישבו וקלא נפיק ומכרזא מה לך הים כי תנוס וכו' ההרים תרקדו כאילים ואינון תאבין ואמרין מלפני אדון חולי ארץ.

כד. ובילקוט שופטים אמרו, 60 דשמעו הר תבור והר הכרמל והקדוש ברוך הוא קראם גבנונים בעלי מומין ונתן התורה בהר סיני מפני שהיה נמוך ואף על פי כן לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרם, הר תבור נפל שם סיסרא ושם נאמר בכפל אנכי לה' אנכי אשירה ובסיני אנכי פעם אחד, ובהר הכרמל נתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא ונאמר בו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים כפל לא יהיה לך אלהים אחרים.

כה. ובזוהר פרשת תרומה, 61 כד קודשא בריך הוא אתגלי על טורא דסיני כד אתייהיב אורייתא לישראל בעשר אמירן כל אמירה ואמירה עביד קלא וההוא קלא אתפריש לשבעין קלין והוו כלהון נהרין ונצצין לעינייהו דישראל כולהו והוו חמין בעיינין זיו יקריה הדא הוא דכתיב וכל העם רואים את הקולות וההוא קלא אתרי בהו בכל חד וחד מישראל אמר ליה תקבלני בכך וכך וכו'.

כו. ובשמות רבה, 62 אמר ר' יוחנן רואים את הקול לא נאמר אלא את הקולות היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות לשבעים לשון כדי שישמעו כל האומות וכל אומה ואומה שומעת קול כלשון האומה ונפשותיהם יוצאות אבל ישראל שומעין ולא היו נזוקין.

כז. ובילקוט תהלים אמרו, שהעוללים מתוך כריסם של אמם היו משיבים על כל דבור הן הן ועל לאו לאו וכריסי אמותיהן נעשין כזכוכית ואחר כך חזרו לכמות שהיו.

דברי המדרש על הריפוי שנתרפאו ישראל במעמד הר סיני

כח. עוד מהשלימות אשר המצא במעמד הר סיני אמרו בפרשת נשא פרשה ז', בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו רובן בעלי מומין למה מפני שהיו יגיעים בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין ומי שהוא בונה על ידי שעולים לראש הדימוס או האבן נופל וקוטעת ידו או הקורה או הטיט נכנס בעינו והוא נסמא והיו בעלי מומין, כיון שבאו למדבר סיני אמר הקדוש ברוך הוא כך היא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין ואם אמתין עד שיעמדו אחרים הרי אני משהה במתן תורה, מה עשה הקדוש ברוך הוא אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותם.

ותדע לך שכן אמר ר' יהודה אמר ר' שמעון מנין שלא היו בהם חגרים שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר אין נצב אלא על רגליו, מנין שלא היו בהם גדמין שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה, ומנין שלא היה בהם חרשין שנאמר ונשמע, ומנין שלא היה בהם סומין שנאמר וכל העם רואים את הקולות, ומנין שלא היה בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם נמצאת אומר שהרי נתרפאו, ואם אין אתה למד מכאן יש לך ללמוד ממקום אחר שנאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך הרי לך שנתרפאו.

כט. ובפרקי ר' אליעזר אמרו, ר' פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקדוש ברוך הוא בסיני זכו להיות כמלאכי השרת, לא ראו טיפת קרי מימיהם ולא שלט בהם כל מיני כנים ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה ובאותו היום למדין ולא שכחין ונעקר יצר הרע מלבם ונעשו חורין ממלאך המות חורין משעבוד מלכיות אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא עליהם נאמר אשרי העם שככה לו וכו'.

סדר עליית משה למרום לקבל תורה מספר "מעין חכמה"

ל. והנה לפי גדר ההכנה אשר היתה בישראל היתה עלייתם בשלימות הגדול כאמור וכל אשר קנו ישראל אז היה במשה רבינו עליו השלום מתחילה והותר, אכן במתן תורה קנה משה שלימות גדול והוא מאמר הכתוב ומשה עלה אל האלהים מה שלא היה לו מקודם.

ובספר מעין חכמה כתוב זה לשונו, בשעה שעלה משה למרום בא ענן אחד גדול ונורא מאד ועמד כנגדו ולא היה יודע משה רבינו עליו השלום אם לרכוב עליו או לאחוז בו, מיד פתח הענן פיו ונכנס משה בתוכו ועלה לשמים והיה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, פגע בו פלוני המלאך השוער המלאך הממונה על י"ב אלפים מלאכי חבלה וגער בו במשה ואמר לו מה לך בן עמרם לבא במקום מלאכי אש.

אמר לו משה אני לא מעצמי באתי אלא ברשותו של הקדוש ברוך הוא לקבל את התורה ולהורידה לישראל, כיון שלא הניחו לילך הכהו משה פצע אחד ואבדו מן העולם והיה משה מהלך ברקיע עד שפגע בפלוני המלאך שהוא גבוה מחביריו ששים רבוא פרסאות וכל דיבור שיוצא מפיו יוצאים ממנו י"ב אלפים ברקים של אש וכיון שראה למשה גער בו ואמר לו מה לך בן עמרם במקום קדושים עליונים.

לא. כיון ששמע משה את קולו נבהל משה מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא על משה ואמר לאותו המלאך הנורא מאד מיום שבראתי אתכם בעלי מריבה אתם, בתחילה כשבקשתי לבראות אדם הראשון עשיתם קטיגוריא לפני ואמרתם לי מה אנוש כי תזכרנו ויחר אפי בהם ושרפתי מכם כתות כתות באצבעי הקטנה ועכשיו מריבים אתם על נאמן ביתי שהעליתי אותו הנה לקבל תורה להוריד לבני בחירי שאלמלא תורה אין עולם ואין לכם דירה ברקיע.

כיון ששמע אותו מלאך כך מיד זרז עצמו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא הנה עכשיו אהיה לו לשלוחו ואלך לפניו כתלמיד לפני רבו, מיד רץ וכפף אותו המלאך את עצמו והלך לפני משה כתלמיד לפני רבו עד שהגיע אצל אשו של פלוני המלאך, אמר לו אותו המלאך למשה לך שוב שאיני יכול לעכב עצמי מפני אשו של זה המלאך גדול ונורא מאד שלא ישרפני.

כיון שראה משה את המלאך ההוא מיד נבהל ונחפז ליפול מן הענן וזלגו עיניו דמעות ובקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא וענהו ומרוב חבתן של ישראל ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מכסא כבודו ועמד לפני משה עד שעבר מאשו של אותו המלאך, מיד הקדוש ברוך הוא העבירו משם ופגע בו רזיאל המלאך שהוא עומד לפני הכסא וכנפיו פרושות לקבל הבל פיהם של חיות הקדש שאלמלא כן נשרפין כל מלאכי השרת וכיון שראה משה נזדעזע.

לב. מיד נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו משם ופגע בו גדוד של מלאכי אימה שהם סובבים לכסא הכבוד שהם גבורים ועצומים מכל המלאכים ובקשו לשורפו בהבל פיהם, מיד פירש עליו הקדוש ברוך הוא זיו כבודו ואמר לו השב להם תשובה, אמר לו משה רבינו כתיב בתורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שמא נשתעבדו למצרים שוב מה כתיב וכו', עד שחזרו והודו כל מלאכי השרת לדבריו של הקדוש ברוך הוא ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ולימדו הקדוש ברוך הוא כל התורה כולה בארבעים יום.

וכשבא לירד וראה אימתן של מלאכי השרת וגדודי מלאכי אימה מלאכי זיע מלאכי חלחלה מלאכי רתת מיד אחזתו חלחלה ושכח את התורה, באותה שעה מיד קרא הקדוש ברוך הוא למלאך שר התורה ומסר לו את התורה ערוכה בכל ושמורה וכל מלאכי השרת נעשו אוהביו וכל אחד ואחד מסר לו דבר סוד השמות שהם יוצאין מכל פרשה ופרשה וכל שמושיהן שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

סדר צירוף האותיות בעשרת הדברות מספר "התמונה"

לג. ובספר התמונה כתב, כשעלה משה למרום לקבל התורה לא היו רוצים האותיות להתחבר זו בזו כדי לכנות ביד אדם ילוד אשה כי האותיות הם כחות מלאכי המרום ולא רצו להתחבר האותיות לרדת לעולם השפל עד שהתנה השם הגדול שיהיה השם הנכבד מחובר וכלול עמהן שנאמר ה' בם סיני בקדש, ואז נתחברו כל האותיות אשה אל חברתה בלוחות ומכל ספירה וספירה היו שם אותיות אך אות של מדת הצדיק היה ט', ראה חוזק הצרות וריבוי המאורעות רעות העתידים להיות ולא נתן מאותיותיו אות ועל כן נכתבה התורה בלוחות בלא ט'.

ונשמות הצדיקים ומלאכי שלום מר יבכיון על ככה עד שעלה קול שועתם אצל אבות העולם והאבות עמדו בקומה זקופה להפוך העולם לתוהו ובהו וחשך על פני תהום, מיד קנא להם השם הגדול ואמר אבות העולם מה לכם, ענו ואמרו תורה מה לבנים שהצדיק לא נתן חלקו האות שלו שיהיה להם גאולה אחר גלותם תורה מה להם ישובון האותיות למקומם ולמקום קדושתן העליונה, מיד כל אות ואות נתפרדה מחברתה ופרחו מן הלוחות ואמרו יחזיר העולם לתוהו והוא בונה פלטרין אחרים, ואבות העולם חזרו ונשתטחו לפני הקדוש ברוך הוא ויען להם וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור והבטיח על הט' לקבוע אותה בלוחות שניות להטיב את ישראל שנאמר למען ייטב לך.

פירוש הכתוב ומשה ניגש אל הערפל מפרקי דר"א

לד. ובפרקי ר' אליעזר, ומשה ניגש אל הערפל גש אין כתיב כאן אלא ניגש על ידי אחרים שלח הקדוש ברוך הוא את מיכאל וגבריאל ואחזו ביד של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל, רמז לדבר נג"ש כמספר מיכ"אל וגברי"אל.

דרגת נשמה שזכו בה אדם הראשון ומשה, וסוד נשמת רשב"י

לה. ואמרו המקובלים, רפ"ח ניצוצות של הקדושה שנפלו לתהומא רבה משה רבינו העלה משם ר"ב ניצוצות בסוד וגם ערב רב עלה אתם ובמעמד הר סיני נתקנו פ"ו ניצוצות הנשארים בסוד ומשה עלה אל האלהים עולה פ"ו, עוד אמרו כי לא זכה מעולם למדריגת נשמה הנקראת יחידה אלא אדם הראשון ומשה במעמד הר סיני והוא מאמר לקחת מתנות בא"דם.

לו. ואמרו כי הרשב"י ניצוצו של משה היה מזימנא תניינא דסליק משה לטורא שנתמעטו ממנו אלף אורות שהוא אלף זעירא דויקרא והוא מאמר עלית למרום שבית שב"י נוטריקון שמעון בן יוחאי, אבל בזמנא קדמאה לקחת מתנות באדם זכה להסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה שזכה בה אדם הראשון קודם החטא ולזו המדרגה לא זכה שום אדם רק משה, אשרי העם שכ"כה לו אשרי העם שה' אלהיו.

לז. הראנו לדעת אהבתו וחיבתו יתברך במעמד הקדוש ההוא עם עם סגולתו בעבור נסות אותם בחמדת תורתו ונטע שעשועיו נטע בתוכינו, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וזכירת מעמד הקדוש ההוא תועלת עצום לעורר אהבה ויראת הרוממות ה' בלב אישי ישראל כי על כן הוזהרנו מפי משה רבינו לאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וכו'.

ד' זכירות שיש לזכור בכל יום מהאריז"ל

לח. וכתב רבינו האר"י זלה"ה שצריך לזכור בכל יום ארבע זכירות, א. זכירת יציאת מצרים, ב. מעמד הר סיני, ג. מחיית עמלק, ד. זכירת מרים, ובקרבתנו מלכנו לשמך הגדול צריך לכוין בזה במעמד הר סיני שקרבנו לשמו לתת לנו התורה כי התורה ושמו הגדול אחד כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות.

כוונת ברכת התורה וטעם שאומרים אותה בלשון הווה

לט. וכן בברכת התורה בכל יום צריך לכוין בברכה על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו ושעשועיו כמו שכתב הטור.

מ. וכתב הרב שצריך לומר ברכת התורה בשמחה רבה כי הציל הקדוש ברוך הוא אותנו מן דת הכזב והשקר ונתן לנו תורת אמת, ומה שאומרים נותן התורה לשון הווה הוא כי הוא יתברך נותן לנו בכל יום תמיד תורתו דהיינו כשאנו עוסקים בה ממציא הוא יתברך בה טעמים וחידושים נעלמים ע"כ.

ועל כי זכירת מעמד הקדוש ההוא מרומם ומהולל מאד לתועלת היהידות ראה אלהים לקבוע עליו יום מסויים חג לה' ביום מתן תורה ההוא למען לא ישכח מפינו ומפי זרע זרענו עד עולם המעמד הקדוש ההוא בעבור תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא.

מנהג עסק התורה בליל שבועות וסגולתו לזכות בבנים ת"ח

מא. וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לנדד שינה מעיניהם בליל התקדש החג הקדוש הזה ועומדים על עומדם כל הלילה עוסקים בתורה נביאים כתובים לחבר את האהל להיות אחד ועוסקים בתורה שבעל פה רוב הלילה לקשט את הכלה הנעימה להכין אותה ולסעדה ליכנס לחופה למחר.

מב. ואמרו המקובלים שהיא סגולה נפלאה לזכות לבנים ובני בנים תלמידי חכמים כמו שאמרו בזוהר פרשת אמור, 63 כדין מכריזי עליה ואמרי ואני זאת בריתי אותם וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, עיין שם.

מאמרי הזוהר על מנהג הלימוד בליל שבועות

מג. ומנהג התיקון הקדוש הזה נתקן על פי דברי הזוהר פרשת בראשית 64 זה לשונו, רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בלילה דכלה אתחברת בבעלה דתנינן כל אינון חבריא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא לילה דכלה אזדמנת למיהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למיהוי עמה כל ההוא לילה למיחדי עמא בתקונהא דאיהי אתתקנת במילי דאורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דאורייתא בגין דאילין אינון תקונין דילה ותכשיטהא ואיהי ועולמתהא עיילת לקיימא על רישיהון ואתתקנת בהו וחדאת בהו כל ההוא ליליא וליומא לא אעלת לחופה אלא בהדייהו ואילין אינון בני חופתה וכיון דאעלת לחופה קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה זכאה חולקהון ע"כ.

מד. ובפרשת אמור דף צ"ח וזה לשונו, רבי שמעון הכי אמר בשעתא דמתכנפי חברייא בהאי ליליא לגביה אמר ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות זכאה חולקהון דחברייא כד יתבע מלכא מטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו'.

למלכא דהוה ליה בר יחידאי אתא לזווגא ליה במטרוניתא מאי עבדת אמיה כל ההוא ליליא אעלת לבי גנזייא ואפיקת עטרין עילאין בשבעין אבני יקר סחרנייהו ואתעטרת ליה ואפיקת לבושין דמלכות ואלבישת ליה ואתתקנת ליה בתקונין דמלכות ולבתר אעלת לבי כלה וחמאת עולמתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא לתקנא לה.

אמרה להון הא אתקנית בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין וכל בוסמין סחרני דאינון מיין לדכאה לכלתי ליתי כלתי מטרוניתא ועולימתהא ויתדכו בההוא אתר דאתקנית בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי ולבתר תקינו לה לבושהא וכו' אעטרו לה בעטרא ולמחר כד ייתי ברי לאזדווגא בה יתקין היכלא לכולהו וישתכח מדוריה בכו כחדא, כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא כהאי גוונא ואימא עילאה דמתקנת כולא אשתכח דמלכא עילאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחד ולא מתפרשין לעלמין וכו' ע"כ.

אזהרה להיות נעור בליל שבועות וסגולתו לכפר שאר לילות

מה. ואילו היו העולם יודעים ומשכילים להבין מה רוצה לומר לקשטא קשוטי כלה ושושביני דמטרוניתא היו מתפלאים ותמהים על גדולת מעלת יקר תפארת קריאה נאמנה בליל הקדוש הזה ואל יתנו דומי להם כל הלילה ששים ושמחים לעשות רצון קונם ביראה ובאהבה, ואשריו ואשרי חלקו הזוכה לכל הכבוד הזה אשר יוצרו כב"יכול שש ומתפאר בגוונין שבו עם היותו ילוד אשה חומר קורץ רימה ותולעה להתנשא ולהתרומם להיות מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא.

מו. ומי פתי טח עיניו מראות את כל הכבוד הזה ומהשכיל לבו לאמר מה אני ומה צדקי מה כחי מה גבורתי כי הביאותני עד הלום להיות מבני היכלא דמלכא, ויודה וישבח לאדון הכל שזיכהו לכך ויתלהב את לבו באהבה ובחיבה לאמר הלואי אעבוד בכל כחי וגופי לנדד שינה מעיני ואשיג צד מה מרצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי אחר כל ההכעסות שאני מכעיסו ולילות עמל מינו לי והוא מאריך אפו, ואיך אני לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם לכפר בעדי ולהעלותני לבנות בשמים מעלותי.

ובפנות האדם אל הענין הזה לא יתרשל ולא יתן שינה לעיניו ויתאמץ בכל עוז ותעצומות להכין עצמו לקראת אלהיו באהבה ובחיבה יתירה בלימוד הקדוש הזה ואל יתן דמי לו רגע אחד בשינה, ואם קשה עליו עול יסבול ולא יבול לכפר לילות עמל מינו לו בשמחות מריעות במזרקי יין ידליקם ושחוק וקלות ראש לרוב, ולילות הרה וילד שקר בשחוק הקוביאות אשר הרבה בני אדם יושבים בסוד משחקים כל הלילה וריח נום לא עדת בהון, ולא זכרו את ה' לאמר לפני מי אנו עומדים משחקים עומדין ומכעיסים, ותחת השמע קול קנאת סופרים קול נתנו באלילים אלמים.

מז. ואשר נגע אלהים בלבו לבו יחיל בקרבו ומורא יעלה על ראשו בהתקדש הלילה הזאת כי המשפט לאלהים הוא בעצרת על פירות האילן, וביארנו למעלה כי ביום הזה נידון העולם על עון ביטולה של תורה, ואשר לא שת לבו אל אשר דבר ה' בזה ומעל מעל בה' בשאר הלילות וביטל את התורה ולא ישוב בעת המשפט, אויה להם כי גמלו לרוחם רעה לפקוד עליהם אשמם בראשם והרחמים לא יכמרו אבל יחמרו להחמיר בפסק דינם.

אכן הא זה הדרך ישכון אור חוט של חסד להמשיך על יראי ה' וחושבי שמו, כי הן לו בכח יגבר איש לעמוד חי לא ינום ולא ישן בלילה הזאת לתקן את אשר עוותו ולעמוד על נפשו באימה וביראה ובמיעוט שיחה, וישאל מאת האל החנון המרבה לסלוח מחילה וכפרה על כל פשע שפשע בכבוד התורה התמימה ביתר הימים ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ובכן כל דברי התורה אשר יהגה בלילה הזאת בכוונה זאת המה יעמדו מליצי יושר לפניו יתברך ויכריתו כל הקטרוגים והמשטינים אשר ישטינו עליו על ביטולה של תורה ובזויה וקטיגור נעשה סניגור ומצא כדי גאולתו.

תוכחה למזלזלים בלימוד הלילה

מח. ומה נואלו רבים מעמי הארץ המטים עקלקלותם ואינם מטים אוזן לשמוע דברי חכמים והקלו בכבוד סדר הלימוד הקדוש אשר קבעו ראשונים בלילה הזה לה' ואת פועל ה' לא הביטו אוהבי לנום על ערסותם הסרוחות, אשר טח עינם מראות מהשכיל לבותם מלעמוד ולבקש על נפשם ביום שידובר בם קרב יום פקודתם על כבוד הדת התמימה לפני אלהי עולם ה', אויה להם אהא עליהם כי הן לא קצרה יד ה' החזקה מהשיב להם כדי רשעתם פצע וחבורה ומכה טריה על הימים הראשונים וגם לאחרונים.

ורבים מהמה שגו בחוזה בחשבם כי עיקר הדבר להיות נעורים כל הלילה, ויושבים בבית המדרש הרחק כמטחוי קשת ברוב דברים והנה עלה קיטור המעלה עשן כקיטור הכבשן וישליכו סדר תקון הקדוש אחרי גיום, אוי לנפשם כי לא ישיבו אל לבם ולא דעת ולא תבונה בהמה המה להם כי מי בקש זאת מידם רמוס חצריו יתברך.

כי אז יעשן אף ה' וקנאתו בם לאמר מה מצאתם בי עול כי רחקתם מעלי, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי ואיה מקום מנוחתי, הוגעתם ה' בדבריכם נלאתי נשוא, הלא טוב לכם לשכב בערסותכם ולא תעורו משינתכם מאשר באתם לרמוס חצרי ברוב דברים להכעיסני ולהכניס החיצוני בגבול קדושתי, קלני מראשי קלני מזרועי תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.

דברי התעוררות לדרוש בקהל על מעלת הלימוד בלילה זה

מט. על כן מצוה על כל איש הירא אשר דבריו נשמעים להוכיח את העם על זאת בדברי פיוס וריצוי לאמר אליהם, בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם, הנה כל בן דעת כאשר רואה שקרב זמנו לבא לדין על קצת ממונו וכל שכן על גופו לפני מלך בשר ודם אשר אין בידו טובו וחיי רוחו ונשמתו, מתעורר בלילה וביום ומחפש דרכיו ללכת בתום ומכל יועץ ישאל ויבקש עצה להנצל מדינא דמלכותא.

ומה לעשות לו בדעתו כי קרב יום פקודתו על פשעו וחטאתו אשר מעל מעל בתורה התמימה כאשר ביארנו שעיקר הדין והחשבון על התורה הוא ביום זה, ועל כל אלה יביא אלהים במשפט לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלל"ם אשר אין לפניו מקח שוחד ומשוא פנים, ולא זורו ולא חובשו כי אם לשוב אל ה' ולהגות בתורתו התמימה ביראה ורעדה וזיע ורתת ולשית עצות בנפשם יגון בלבבם לילה ויומם להעלות ארוכה למחלתם לצאת זכאים במשפטם ודינם ולעורר לבותם מתרדימת שנתם אשר בם נרדמים בכל השנה וימאסו בתורת ה'.

וישתדלו להכין אותה ולסעדה באמת במשפט ובצדקה ותשובה שלימה פרטית על מיאוסה של תורה מיום התקדש ראש חדש סיון, וכל שכן בעצם הלילה הזאת בקום למשפט אלהים לעמוד על עצמם לבקש בכח וסגולת לימוד הקדוש אשר גבלו ראשונים בלילה הזאת למצוא מרגוע לנפשם ומחילה וסליחה וכפרה לחטאתם ושב ורפא לו, ואם לאו בר הכי הוא יטה אזן לשמוע בלימודים דשומע כעונה ובלבד שלא יפסיק בשיחה בנתים וצדקה תחשב לו, וכיוצא באלה הדברים ידבר האיש הירא על לבם לעוררם משינתם.

מנהג קדמונים לעורר לב הציבור בסגולת הנעור בלילה זה

נ. וחסידים הראשונים היו נוהגים להרים בקול ולומר בשמחה בואו ונצא לקראת כלה בואו ונצא לקשט את הכלה הנעימה, בואו ונחסה בטולא דמהימנותא קדישא, בואו לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו זכאה חולקנא בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובכן היו מעוררים לב הצבור לעמוד על נפשם כל הלילה באימה וביראה ובקדושה יתירה.

והוא מיוסד על פי הזוהר בפרשת אמור 65 ז"ל, ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי לילה והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וכו', הרי שהיו מוציאים בשפתם לאמר איש לרעהו דברים המעוררים את הלב באהבת ה' בסגולות הנמצאות בלימוד של לילה הזאת.

ג' סגולות בלימוד ליל שבועות

נא. וכתב הרב ז"ל ששלש סגולות נמצאות בלימוד הזה, הראשונה אשר כבר ביארנוה שזוכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה כמו שאמרו בזוהר אמור, כדין מכריזין עליה ואמרי ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך וגו'.

השניה, אשר הוא בטוח להוציא שנתו בחיים והשלום והוא מה שאמרו בזוהר בראשית דף ט' זה לשונו, תיבו ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא דכל מאן דאשתתף בהדא בהאי ליליא יהא נטיר לעילא ותתא ויפוק שתא בשלם, עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו.

השלישית, מה שאמרו בספר התקונין תקון כ' כי הלימוד בלילה הזאת פועל צדק עם השכינה ועם ישראל להוציא אותם מגלות החיל הזה.

סגולת הנעור בשבועות והו"ר לתקן פגם העינים

נב. ואמר הרב שהתקון האמיתי לפגם הראות אשר פגם בעיינין עילאין הוא בהתנודד שינה מעינים בשני לילות אלו בעצרת ובהושענא רבה ויפטר מהמלאך המשבר את עיני האדם בקבר.

מנהג האר"י והחברים לדבר בליל שבועות בלשון הקדש

נג. והאיש הירא יתן כל אלה אל לבו ויתלהב נפשו באהבת ה', ובתורתו יהגה תמיד כל הלילה ולא יהיה מעלה עשן אפילו כל שהוא כי אז יעשן אף ה' וגורם כיבוי למעשה הטוב ומה גם למעלה, ומנהג הרב והחברים שלא לדבר כל ליל שבועות רק לשון הקדש.

מעשה שהיה בבית מדרשו של הבית יוסף בליל א' משבועות

נד. ובגנזי כתבי מורי זלה"ה מצאתי כתוב מכתב הרב המקובל מהר"ש אלקבץ שהיה בחברה של מהר"י קארו ז"ל מעשה נפלא שהיה בבית מדרשו של מהר"י קארו בליל שבועות וזה לשונו.

דעו לכם כי הסכמנו הרב החסיד נר"ו ואני עבדו ועבדיכם והחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו, ושבח לאל יתברך כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע רק אשר תשמעון ותחי נפשיכם, וזה הסדר שסידרתי ותקנתי בלילה ההיא.

תורה, פרשת בראשית עד ויכולו בנעימה ובקול גדול, ואחר כך בחדש השלישי עד סוף סידרא, עוד מפרשת משפטים ואל משה אמר עד סוף סידרא, עוד מפרשת ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל עד סוף פרשת שמע ישראל, עוד מפרשת וזאת הברכה ויעל משה עד לעיני כל ישראל.

עוד ההפטרה ויהי בשלשים שנה והפטרת תפלה לחבקוק וכו', אחר כך בכתובים מזמור השמים מספרים וכו' ומזמור יקום אלהים ואחר כך האלפא ביתא, 66 אחר כך שיר השירים כולו ורות כולו ואחר כך פסוקים האחרונים שבדברי הימים, וכל זה באימה וביראה בניגון ובטעם לא יאמן כי יסופר, ואחר כך למדנו במשנה סדר זרעים ואחר כך למדנו על דרך האמת.

נה. ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראינו ונשמע את הקול מדבר בפי החסיד נר"ו קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים שומעים ולא מבינים, והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק ונפלנו על פנינו ולא קמה עוד רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל לאמר.

נו. שמעו ידידי המהדרין מן המהדרין ידידי אהובי, שלום לכם אשריכם ואשרי יולדכם, אשריכם בעולם הזה ואשריכם בעולם הבא אשר שמתם על נפשיכם לעטרני בלילה הזה אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי ועתה החזרתם עטרה ליושנה, התחזקו ידידי התאמצו אהובי ודעו כי אתם בני עליה וזכיתם להיות מבני היכלא דמלכא וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובקע כמה אוירין וכמה רקיעין עד שעלה, ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה שומעים את קולכם.

והנני המשנה האם המייסרת את האדם באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר אבל עם כל זה נתעליתם, ואשריכם ואשרי יולדכם אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידכם נתעליתי הלילה הזה ועל ידי החברים אשר בארץ המה, ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן שינה שהיא אחד משישים במיתה וסרוחים על ערסותם ואתם נדבקתם בה' והוא שמח בכם.

נז. לכן בני ידידי אהובי עליון התחזקו והתאמצו באהבתי בתורתי וביראתי, ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים מהצער אשר אני שרויה לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזוכריכם כי בפשעכם שולחה אמכם, לכן חזקו ואמצו ועלצו ידידי המהדרין ואל תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם עריבה לפני הקדוש ברוך הוא.

ועתה עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרתם בקול רם כיום הכפורים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואז עמדנו על רגלינו וקטרי חרצנו משתרין ואמרנו בקול רם כאשר נצטוינו, וחזר ואמר אשריכם בני שובו אל לימודיכם ואל תפסיקו רגע ואתם שלום וכל אשר לכם שלום, ה' עוז לעמו יתן וכו', את כל הדברים האלה דיבר אלינו ושמעה אזנינו וכולנו געינו בבכיה מרוב השמחה, ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסקה תורה מפינו בגילה וברעדה.

נח. ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם שבועות ושם מצאנו לג' החברים אשר לא נמצאו שם בלילה ההוא ונספר להם את כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו, וכשומעם וימת לבם בקרבם וגעו בבכיה וגם אנחנו התחזקנו כנגדם בבכיה יען בסיבתם לא זכינו עוד ואבדנו טובה הרבה, ויאמרו מי יתן והלילה הזה השני נתחבר יחד ונהיה עשרה והסכמנו לעשות כן.

מעשה שהיה בבית מדרשו של הבית יוסף בליל ב' משבועות

נט. ועם שבלילה הראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע וגם ביום לא נחנו כי דרש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה והיינו שם ועם כל זה שנסנו בעוז מתנינו ועשינו בלילה השני כסדר ליל הראשון, ומרוב השמחה שהיינו עשרה לא המתינה עד עת קרוא המשנה ולא עד חצות כמו בלילה הראשון רק תכף שהיינו קורין דברות של משנה תורה בהגיענו לפרשת שמע קול דודינו דופק והתחיל.

ס. שמעו ידידים המהדרין מן המהדרין הקיצו ורננו שוכני עפר בסוד עפר העליון ב' ההין וכו', אשריכם ידידי המעלין אותי, כמה וכמה נתעליתם עתה שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא אשריכם ואשרי יולדכם, אל תראו חרפת אנוש מאותם אל תחתו כי אתם המעלים את כנסת ישראל ודעו כי מבני עליה אתם והכבוד העליון חופף על ראשיכם וחוט של חסד משוך עליכם ואלמלא ניתן רשות לעין הייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת.

ועתה חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר והעלוני ואמרו בקול רם שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיום הכפורים, ועוד דברים אחרים דיבר אלינו כשיעור חצי שעה וחזרנו לסדר הלימוד, ואחר כך בחצי הלילה חזר הדיבור פעם שניה ודיבר עוד שיעור שעה אחת ויותר וחזר להלל ולשבח ענין הלימוד ההוא ואמר, הביטו וראו השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך אם זה כמה מאות שנים שמעו או ראו כדבר הזה ואתם זכיתם.

ולכן מכאן ולהלן תהיין עיניכם פקוחות על דרכיכם ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק והחלש יאמר גבור אני כי אתם מבני היכלא דמלכא וזכיתם לפרוזדור, השתדלו עתה להכנס בטרקלין ולא תצאו מהפרוזדור כי את אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו.

סא. הקיצו וראו כי אני האם המייסרת אתכם, הקיצו ידידי התאמצו והיו לבני חיל ודעו נא וראו כי אתם שכורים מחמדות העולם הזה והנה יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודו חמדת הממון, ועלו לארץ ישראל כי יש לאל ידכם רק כי אתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו והפורש מכם ונזור אחור דמו בראשו, וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות והאריך בענין הזה, הן כל אלה ראתה עיני ועיני כל החברים.

ועתה בנים שמעו לי הטו אזניכם ותנו לבבכם, מי פתי ישמע כדברים האלה ולא יקח עורמה וחסר לב ולא יקנה בינה, מי עור ועיניו לא יראה את מעשה ה' כי נורא הוא ולא יתן אל לבו לשוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ומעיד אני שמים וארץ כי כל מה שכתבתי פה ובקונטרס אחר אינו חלק אחד ממאה, ואפילו בקונטרס ההוא תראו בין תיבה לתיבה סגולתא כזה ֶ ֶ לפעמים והיא הוכחה כי שם היה דבר נעלם ולא הורשתי לכתבו.

סב. לכן אחי ועמי שמעו ותחי נפשיכם ורוח חדשה יתחדש בקרבכם כי כל החברים אשר ראו כל זה רוח חדשה ניתן בקרבם, וגם ביום השבת חזר הדבור אל החסיד נר"ו והפלא להלל לשבח את אשר עשינו בשני לילות אלו ואמר, פקיד לחברייא דיסתמרון מחובייהו מאחר שנכנסו לפרוזדור יאמצו להכנס לטרקלין כי את אשר יצא החוצה דמו בראשו ואנחנו נקיים.

ואז עמד החסיד אחר התפלה וקיבץ כולם ביחד ודבר הוא אליהם והתרה בהם כאשר צווה, ויענו כולם פה אחד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ותקן להם תקנות רבות לשמור ולעשות ככל הבא מידם, ואתם אחי הקיצו חזקו ואמצו עלצו בעבודת יוצרינו וראו כי כפי המובן מדברי המגיד ליל ראשון של שבועות נראה כי גם אתם כולכם או מקצתכם כמו כן נועדתם לעבוד את ה' בליל ראשון של שבועות אך בליל שני לא נועדתם.

סג. לכן עמדו על נפשכם ושימו כל הדברים האלה על לבבכם לאשר ולקיים לכם ולבניכם אחריכם לעמוד על נפשיכם בכל ליל שבועות להגות בתורת ה' באימה וביראה ובקדושה ובטהרה לתת גודל וכבוד לאלהינו כי שמו הגדול מתעלה ומתקלס בלימוד הקדוש ההוא, חזקו ואל תרפו ידיכם וחוסו על כבוד יוצריכם ואל תתנו דומי לו ואם אפשר לכם לעצור חיל לעשות הסדר גם בליל השני מה טוב חלקכם ומה נעים גורלכם ומי יתן והיה פי המדבר אליכם אז תראו ותתמהו ותפקחו עיניכם.

ואל שדי אתחנן יתן בלבכם לחוס על נפשיכם ויזכני להתאחד עמכם על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד אמן, כה דברי לשוני אחיכם שלמה הלוי אלקבץ, עד כאן לשון הכתב.

מעלת הלימוד בליל שבועות וחומר המפסיק בשיחה בטילה

סד. אתה הראת לדעת את כבודו ואת גדלו ויקר תפארת הלימוד בליל שבועות לפאר לרומם את שם המלך המרומם, והלא המה היו כמורידי אור מן העולם ועד העולם ושכינה למעלה מראשיהם בסגולת כח הלימוד הקדוש אשר עין בעין נראה אליהם כבוד ה', אשרי עין ראתה כל אלה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו והכל כפי מעשיו של אדם וטוב פנייתו רוח הקדש שורה עליו.

סה. כי על כל אלה כל ערום יעשה בדעת להתקדש עצמו ולטהר רעיוניו לקראת אלהיו ויקבע לימודו באהבה ובחיבה ובכוונה יתירה בלילה הזאת בסדר הלימוד המתוקן מאת הראשונים ז"ל לבלתי תת ריוח בין הדבקים כלל בשיחה בטילה חס ושלום כי מגרעות נתן בקדשי שמים ומפגל בקדשים לדמע חול בקדש, וביותר אם קביעות הלימוד בבית הכנסת או בבית המדרש כי גדול עונו מנשוא כנודע מדברי הזוהר.

והאיש הירא אל יפן אל מעשהו בגשמי אפס אל אשר הוא עושה בשמים ממעל בענין הלימוד הזה ואשר ניתן כתר ועטרה בראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בו ועל ידו, ובכן יראה ורעד יבא בו ויפנה מחשבותיו הזרים ויכונו מחשבותיו אל ה' כאילו הוא עומד בעולם הנשמות בגן עדן, ואין ספק כי יתוסף הארה גדולה בנפש רוח נשמה שלו כמו חלב ודשן תשבע נפשו ויסגור ה' בעדו ובעד כל אשר לו.

מצוה לחזר בלימודו אחר עשרה

סו. ומצוה לחזר אחר עשרה דכל בי עשרה שכינה שריא, ואמרו באגדה 67 נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נאספים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנים שבח והודאה וגדולה להקדוש ברוך הוא.

דברי המדרש במעלת הקדיש אחר הלימוד באגדה

סז. ואמר רבי ישמעאל באותה שעה כששומעים האגדה מפי חכם ואחר כן עונין אמן יהא שמיה רבא באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, באותה שעה מלבישין הוד והדר להקדוש ברוך הוא הוי ברוב עם הדרת מלך, ובשעה שהחכם יושב ודורש בפני הצבור ועונין אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל ע"כ.

אזהרה שלא להרבות בקדישין

סח. אכן ראוי ליראי ה' וחושבי שמו שלא להרבות בקדישין בלימודן כי מגדולי הקדמונים ערערו על הדבר מאד ואמרו שכשם שטוב למעט בברכות שאינן צריכות כן טוב למעט בקדישין, והן רבים עתה עמי הארץ הקלו בדבר ואינן מטים אזן לשמוע דברי חכמים ואומרים שנים או שלשה פסוקים ואומרים עליהם קדיש או בדברי אגדה כשהן לומדין הכל מענין אחד מרבים קדיש אחר קדיש אשר לא כדת, ויד הגזברים היתה במעל על בצע כסף המתנדבים בעם האומרים הקדישין, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת להרבות קדישין על מגן ועושה אלה ידאג מן הפורענות, והנכון להאריך שיעור מה בלימוד אחד או שנים משני ענינים שונים ואז יאמרו קדיש, ואף בזאת הממעיט לא החסיר.

קודם חצות ילמדו בפסוקי תנ"ך ואחר חצות בתורה שבעל פה

סט. וגם רבת מבני עמינו לא ידעו ולא יבינו עיקרן של דברים וסוד הלימוד בלילה הזאת והפכו הסדר האמיתי, ויאחרו המוקדם ואת המאוחר הקדימו להגות בדברי אגדה בתחילת הלילה עד חצות ובהתימם זה החילם בתורה שבכתב, וכן לא יעשה המשכיל רק על התקון המתוקן ומקובל מפומא דמרן איש האלהים נורא מאד אור המופלא האר"י זלה"ה יפקח עיניו אך הוא ולא מחסיריו ומוסיפיו, וכה משפטו להיות קורא מתחילת הלילה עד חצות בתורה נביאים וכתובים והוא לתקון החתן סוד ו' שבשם כי על כן אין להוסיף ואין לגרוע משש פסוקים שלשה פסוקים ראשונים ושלשה אחרונים מכל פרשה ופרשה בסוד הו'.

אמנם לתקון המטרונא שהוא מחצות עד הבוקר צריך ללמוד תורה שבעל פה, וכן מתבאר מאמר הזוהר פרשת אמור שהעתקנו לעיל, לבתר דאתקנית ליה למלכא אתייאת לדכאה למטרוניתא, וכן מתבאר מאמר פרשת בראשית 68 דאמר למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דאורייתא וכו'.

עיקר לימוד הלילה בתורה שבעל פה כרהיטת הזוהר

ע. ואל תשגה במאמר הזוהר פרשת אמור 69 דקאמר, ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה בהאי ליליא אורייתא שבעל פה וכו' דמשמע שאין תורה שבכתב בלילה, זה אינו כי בפירוש אתמר בזוהר בראשית למלעי באורייתא מתורה לנביאים וכו', רק לא אמרו אלא לעסוק בתורה שבעל פה רוב הלילה שהוא העיקר בלילה באופן כי אם לא יוכל לצאת ידי שניהם כאחד תורה שבעל פה עיקר, וביום תורה שבכתב עיקר ותורה שבעל פה טפלה לה, אכן אין מי שיכחיש כי שניהם כאחד טובים.

והראיה לזה מה שביארו בזוהר בסוד מחלוקת בית שמאי ובית הלל שבית שמאי אומרים בערב יטו לרמוז אל הנוקבא שכבודה בישיבה כנודע, ובית הלל סוברים כי אם היה זה לבדו וזה לבדו היתה סברתם אמיתית אבל מאחר ששניהם ביחוד אחד אין להראות שום פירוד אבל יקרא איך שיזדמן לו בין עומד בין יושב להראות שהם ביחוד אחד ואין להראות שום קצוץ לא במעשה ולא במחשבה והלכה כבית הלל, והן הן הדברים לענין זה גם כן וכל המשנה תועה מדרך השכל.

דעת מהר"ח הכהן שאין להגות במשנה בלילה זה

עא. אך את זה חזיתי למהר"ר חיים הכהן ז"ל כתב כי הצווי להגות בתורה שבעל פה בדרשות דקראי וברזי דאורייתא אך לא לשנות במשנה שהיא סוד שפחה דמטרוניתא כמבואר בזוהר ובתקונים כי בלילה הזה הוא תקון המטרוניתא ואין מקום השפחה במקום גבירתה וכבר הארכנו בפרט הזה בחלק א' בשבת.

עב. ומה טובו ומה יופיו לאשר הריחו בסוד ה' להגות בתעלומות חכמה בלילה הזה אשר היא מסוגלת להשגת חכמת האמת לעוסק בה כי על כן אז הוא זמן לפרש את החכמה כמו שכתב הרב זלה"ה.

מנהג יראים להגות בליל שבועות באדרא רבה וטעמו

עג. והמנהג ליראי ה' וחושבי שמו לקרוא האידרא רבה שבפרשת נשא כי בה מבוארים פרטים רבים ממעמד הר סיני, כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין וכו' וסוד כד אתיהיבת אורייתא לישראל דאתיהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה מבואר בה, וכן סוד וידבר אלהי"ם את כל הדברים האלה לאמר.

עד. אכן לבאים בסוד ה' רוח אחרת איתם בטעם קריאתה בלילה הזה על כי בשבועות עולה הז"א עד הדיקנא על ידי כניסת המוחין כולם וירידת החסדים בו במ"ט ימי הספירה, כי על כן וירד ה' על הר סיני כזקן שנתלבנו שערותיו בלובן העליון דא"א, ועל כוונה זאת עיקר טעם הלימוד בלילה הזה להמשיך לו סוד הכתר כאשר מבואר במכתב הקדש הרב זלה"ה, ועל כן בחרו הקדמונים הבאים בסוד ה' בקרי"אה נאמנה בסוד י"ג תקוני דיקנא המבוארים באידרת נשא בכוונה זו לעורר עליונים למעלה בשרשן וכמו שאמר הרשב"י ע"ה לחברייא 70 אנא חמינא י"ג אילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מנייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה