אור ברסלב
חמדת ימים ב חג השבועות

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חג השבועות

שביעי של פסח

פרק א - ער"ח - חדש סיון - התורה וקניניה

בחירת ישראל מכל העמים במעמד הר סיני

א. יקר התפארת ועוז ההדר זה החדש רב הקדש עוז ותפאר"ת במקדשו שקדשוהו שמים במעמד הר סיני בשישי בו, אשר בחר בנו מכל העמים והנחילנו את תורתו במעמד הקדוש ההוא ונפלינו מכל העם אשר על פני האדמה, והורם ונשא גבה מאד קרנם של ישראל ולו שתו איש עדיו עליו, מאורות נתן סביבות עוזם ויט שמים וירד, האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ, ויעבור מלכם לפניהם עין בעין נראה ה', ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל את דברי הברית עשרת הדברים, וכל העם רואים את הקולות לכל דברות ולכל אמירות, פה אל פה ה' יקבנו כל עם ה' נביאים ויאמרו הראנו נא את כבודך, לא עשה כן לכל עם ולשון ומשפטים בל יחיו בהם.

ומי בשחק יערוך את כל הכבוד לזרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון ושם שם לו חוקיו ומשפטיו לישראל לקדשנו במצוותיו ולקרבנו לשמו הגדול לשרתו ולברך בשמו להחיותינו כהיום הזה, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאד ירושתנו.

חיבה יתירה נודעת לישראל בהר סיני מראש חדש סיון

ב. והן על זאת תפארת עטה לחדש השלישי להיות משובח ומפואר והמתנשא לכל לראש חדשי השנה, ולא לבדו על עצם יום הקדוש זמן מתן תורתנו ביום השישי אכן עוד בו תוספת קדושה גם מיום ראש חדש, וחיבה יתירה נודעת להם בשבת המלך הקדוש על ראש ההר מיום ראש חדש נצב לקראתם ולא עוד אלא כי הקדים לבא שם תחילה כמאמרם ז"ל, כי על כן נאמר ה' מסיני בא ולא אמר לסיני בא כי שם היה ובא להקביל פניהם.

ואף גם זאת מאהבתו וחמלתו בישראל עמו, כי הנה הגם הלום יפלא לב המשכיל לאמר מפני מה הקדימה שכינה לבא ששת ימים והשכם והערב ושלוח את אבינו רועינו משה ידבר אל בני ישראל והיותו הוא מול האלהים לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלהים, והכל היה אפשר להעשות ביום אחד או ביום החדש שהיה ראשון להשראת שכינה בהר או ביום שישי ולא תקדים שכינה לבא ששה ימים, רק אין זאת אפס כי עז אהבתו מאד איתנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

תכלית יציאת מצרים לקדשנו בקדושה עליונה

ג. כי הנה מאז הוציאנו ממצרים גזרה חכמתו יתברך להפליא לעשות להעלותנו כמתהומא דארעא עד רום רקיעא תחת היותנו שקועים בטיט היון טומאת מצרים וגילוליה, עלה נעלה מטומאה לטהרה עד נתקדש ונהיה קדושים ממלאכי השרת ונהיה מרכבה אל השכינה בגוף ונפש מתעלסים באהבתו כל עם ה' נביאים, אלא שלהיותנו יוצאים מתחת סבלות טומאת מצרים לא עצרנו כח לקבל התורה עד התקדש החדש השלישי.

ז' שבועות אלו כספירת ז' נקיים, וחילוק העומר משתי הלחם

ד. ואמרו בספר הזוהר 1 כי השבעה שבועות של ספירת העומר היו כנגד שבעה נקיים שמתקדשת האשה מטומאתה ליכנס לחופה כי כן בפרוש עצמם מעע"ז שמטמאה כנדה שמרו שבעה נקיים שבעה שבועות ליכנס לחופה של מתן תורה, ושעל כן קרבן העומר של יום היציאה טרם הליבון היה שעורים כי נמשלו כבהמות נדמו, אך שתי הלחם שביום החופה היו מחיטים כי כבר היו אז לאנשים, ומאשר גדלה מאד אהבתו יתברך אותנו ללבן שיורי פורענות חלאת זוהמת הנחש אשר נשארו בם, על כן ראה אלהים לעזרם עזר משדי וכאשר החל שבוע שביעי אשר כנגד יום השביעי של ליבון, ביום השלישי של השבוע שהיה ביום ראש חדש סיון הביאם מדבר סיני.

קדושה ודבקות שקנו ישראל בהר סיני מראש חדש סיון

ה. והקדים הוא יתברך לבא שם תחילה כאמור, והיו שם נצבים לפניו יתברך נגד ההר אשר שם האלהים מתעלסים באהבים ושואלים ודורשים דברי דודים בין המלך מלכו של עולם ובין ידידו, כי על כן כל טפה וטפה של צחצוחית טומאת זוהמת הנחש אשר נשאר שם נתכות והולכות לצמיתות כי הלא בכל רגע ורגע היו קונים קדושה וקשר עם המקום ברוך הוא אשר לפניהם וכל מה שהיו מתדבקים בו יתברך היתה זוהמת הנחש בורחת מהם, כי הלא כהמס דונג מפני אש תימס הטומאה מלפני הקדושה גדולה שלו יתברך כנודע.

והן זאת היתה להם גם אם לא היה רק התיצבם נגד ההר אשר שם האלהים, ומה גם עתה כי גם היה הוא יתברך נושא ונותן עמהם מתעלס באהבתם כי היו מרבים להיות מתקדשים ומטהרים עד בלתי השאיר בם גם רמז שמץ זוהמה כלל, וביום האחרון שנגמרה מלאכת סילוק הזוהמה אז טבלו לגמור הטהרה במים חיים, ולולי עשה ה' ככה להקדים שבעת הימים האלה לא עצרנו כח להטהר מכל וכל ולהעשות מרכבה אל השכינה בגוף ונפש, ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה כי נעים נאוה תהלה.

ימי סיון מסוגלים להתקדש ולהטהר מכל מיני טומאה

ו. לפיכך אנחנו חייבים להתקדש ולהטהר עצמינו בכל שנה ושנה בקרב הימים האלה, והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור להעביר גלולי טומאת זוהמת הנחש אשר נתן בנפשותינו את שכובתו ותטמא בה את נפשותינו והולדנו כוחות הטומאה באשמותינו כמשפט לכל עושי רשעה אשר בכל עון ואשמה קונה ובורא משחית כטומאת גילולי מצרים.

ובקרב הימים האלה אשר בם הטהרו אבותינו מחלאת זוהמת טומאת הנחש המה מסוגלים מאד להתקדש ולהטהר בם מטומאת זוהמתינו זוהמת לסט"רון, ולהתנהג בחסידות יתירה על כל שאר הימים ביראת ה' כל היום לטהר את רעיונינו ולהחליף את שמלותינו והלבש אותנו מחלצות לזרוע בנו זרעוני גנת ביתן המלך הקדוש לקדשנו במצוותיו להוליד שרפי קדש ולהאביד ולהרוס כוחות תולדת הטומאה והיו כלא היו, וימצא עזר משדי בימים האלה ביותר באשר באלה הימים נגמרה מלאכת סילוק זוהמת אבותינו כאמור והאבות סימן לבנים.

יצייר בדעתו בימים אלו מעמד הר סיני ויעשה תורתו קבע

ז. ותמיד בקרב הימים האלה לא ימוש מנגד עיניו לחשוב במעמד הר סיני ויצייר בשכלו איך היו ישראל בטהרה ופרישות בהיותם נצבים נגד ההר מול האלהים באימה וביראה ברתת ובזיע מפני אשר ירד עליו ה' ברבבות מלאכים, ומשה רבינו עליו השלום אדון כל הנביאים היה בקרב אלה הימים השכם והערב בין המלך ובין העם לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלהי"ם מתעלסים באהבים כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', כי על ידי זכרון זה יעלה מורא על ראשו ויראה ורעד יבא בו להתקדש עצמו במותר לו להראות בעצמו כאילו הוא עומד במעמד ההוא, ולא יפנה ימין ושמאל בעסקי העולם הזה ויעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי מראש חדש סיון עד יום השישי אף כי אין דרכו בכך ביתר הימים, וכן נהגו רבים מתלמידי הרב זלה"ה.

מנהג האר"י לטבול בער"ח, וחיוב הטבילה בפרט בער"ח סיון

ח. וכבר כתבנו בפרקי ר"ח כי ממנהגי הרב זלה"ה לטבול בכל ערב ראש חדש כמו בערב שבת, וכל שכן בערב ראש חדש סיון כי נפל החיוב מאד לטהר כל איש ישראל את עצמו במקוה טהרה לכבוד ימי הקדש הבאים להיות בטהרה ופרישות, ובכן ימצא עזר כנגדו להשליך מעליו גילולי טומאת הנחש ולקבל תוספת קדושה זה החדש רב הקדש כאשר היה עם אבותינו הקדושים בימים האלה ובזמן הזה.

מנהג יראים להתקדש בשלשת ימי הגבלה

ט. ורבים מיראי ה' נהגו למנוע תשמיש המטה שלשה ימים קודם חג השבועות סמך למאמר הכתוב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה אם לא בטבילת מצוה דאף בליל חג השבועות מותר כמו שכתב הרב זלה"ה, ואשרי אנוש יעשה זאת להתנהג בקדושה וטהרה כל ו' הימים ולו יסף הארה יתירה בנשמתו ליראה את השם הנכבד והנורא.

מנהג קדמונים להתפלל בימים אלו לתורה ויראה הוא וזרעו

י. ומנהג חסידים הראשונים ז"ל לעתור ולרצות בקרב הימים האלה עליהם ועל זרעם להיות לבם פתוח בחכמה ובתבונה ובדעת ויראת ה', ועת רצון היא לתפלה זו בערב ראש חדש סיון כי בו בחר ה' בישראל עמו והנחילנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכינו להתקבל ברצון וברחמים להיות מוכתר בכתר תורה הוא ובניו בקרב ישראל.

סגולת תענית הפסקה בער"ח סיון בתשובה וצדקה לזכות בתורה הוא וזרעו

יא. וראוי להבין ולהתענות הוא ואשתו בערב ראש חדש הקדוש הזה, ויתעוררו בתשובה לפשפש במעשיהם ומעשה בני ביתם לישר ולתקן ולהסיר מכשול מקרב ביתם ולהרבות צדקה לעמלי תורה, ומה טוב אם יוכלו שאת להתענות שני ימים ושני לילות רצופים למי שכבר נהג להתענות משמרת ראש חדש בכל חדשי השנה, ואם אי אפשר להם מכל מקום יתענו ביום ערב ראש חדש סיון תענית גמור בכל דיני תענית צבור ויהיו מפסיקים מבעוד יום, והוא סגולה נפלאה להיות לו זרע אנשים חכמים וידועים יראי אלהים ואין תורה פוסקת מזרעו.

רמז מ"ש בעצרת העולם נידון על פירות האילן

יב. ואף גם זאת צריך שתהיה מגמת פניו בתענית זה לתקן את אשר פגם בתורת ה' ומצוותיו וזלזולם, כי הנה כתבו חכמי המקובלים הראשונים בסוד מאמרם ז"ל אשר אמרו 2 בעצרת העולם נידון על פירות האילן, כי כמו שבראש השנה רצה הקדוש ברוך הוא להשגיח ולדרוש מעשה בני האדם כי הוא יום הבריאה הראשונה וחידוש העולם כמו שאמרו זה היום תחילת מעשיך כן רצה ביום מתן תורה שהוא מורה על חידוש העולם להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן כי הפירות הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא.

ביום מתן תורה העולם נידון על חילול התורה ומצוותיה

יג. והעולם נידון ביום זה על התורה שניתנה בו שבטלו עצמם ממנה ולא השלימו בתורה ובמצוות כראוי, וכן על אשר הגו בה שלא לשמה שלא בקדושה ובטהרה וכל שכן בעודינו רשע לפני אלהים כי הגביר בתורתו ומצוותיו כח אל הקליפה ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך.

יד. וגם יהי דן על הקוטפין מלוח עלי שיח שאמרו בזוהר שלח לך דקאמר רב מתיבתא מאן דפסק יתפסק מאן דפסק ממילין דאורייתא על מילין בטלין יתפסק חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא, ומה גם אם אמר בתחילת למודו לייחדא שמא דקודשא בריך הוא שנמצא שמפסיק היחוד ועתיד לתת את הדין, וכן לרבים מעמי הארץ אשר הותרה הרצועה להם ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו, על כל אלה יביא אלהים במשפט בעצרת והוא אומרם בעצרת על פירות האילן.

הרהורי תשובה לתענית ערב ר"ח סיון

טו. וכל האיש הירא לבו יחיל בקרבו בתענית ערב ראש חדש זה, הן גור יגור ונפול חתיתו ויראת שדי על פניו בתתו אל לבו גודל פגמו אשר פגם בכבוד תורת אלהינו, ותרדנה עיניו דמעה ברוח נשברה ויתמרמר ויאמר בקול מר, אוי לי כי נדמתי כי ה' אלהים נתן לי אמרות ה' אמרות טהורות כלי יקר שפתי דעת לעבדו בקדושה ובטהרה בתורה ובמצוות, ואוי לי על שברי אנה אוליך את חרפתי אשר טמאתי היכלי קדש ותחת עשות בהם שרפי קדש פרקלטין הנה אנכי בראתי משחיתים, ורבו יתירה הוספתי בגבול הרשעה ביד פשעי וחטאתי, אויה לי אהא עלי כי איך אשא פני אל פני האדון ה' אחרי אשר בזיתי ובטלתי תורתו וכליתי שנותי בהבלי העולם והייתי מלעיב במלאכי אלהים ומתעתע בנביאיו.

ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו על איזה מהם אשיב, מה אשיבנו על השתמש בכתרה של תורה ומה אשיבנו על קוטפי מלוח עלי שיח לקצץ בנטיעות ולהפריד אלוף, ומה אשיבנו על הגות תורתו התמימה לקנטר ולהתנשא ולהתיהר בפני רבים, ומה אשיבנו על היותי נאה דורש ואין נאה מקיים, אוי לי על שברי נחלה מכתי נוח לי שלא נבראתי ויתהפך שלייתי על פני ולא אצא לאויר העולם אחר כי עבד אויל הייתי בעיניו, ואם אב הוא איה כבודו ואם אדון הוא איה מוראו.

ובכן ישפוך את נפשו לפני ה' לשאול מחילה וכפרה על חטאתו, ובכל צדקותיו יפליא להוציא יקר מזולל ניצוצי קדושת תורה ומצוות אשר בקליפה חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ולקבל עליו שלא לשוב עוד לכסלה כאשר בתחילה ולהגות בתורת ה' לילה ויומם בקדושה ובטהרה ובדעת ויראת ה' ויהיו דבריו קרובים אל ה'.

תפלה להצלחת הבנים למנחת תענית ער"ח סיון ולטהרת העון

טז. ואנכי תקנתי נוסח תפלה 3 פשוטה בכל פרטי הדברים האלה לעתור ולרצות בתענית ערב ראש חדש סיון במנחה וזו תוארה.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא שעה זו שעת רחמים שעת הקשבה שעת האזנה ונקראך ותעננו נעתיר לך ותעתר לנו שיהיה עולה לפניך תעניתנו היום למחול ולסלוח את כל חטאתינו ועונותינו ופשעינו ואשר הרע בעיניך עשינו ועשינו נאצות גדולות, ועל כן באנו לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו בגוף נדכה ושפל רוח נשברה להפיל תחנונינו לפניך להורות אותנו דרכי התשובה ולהעלותינו מטומאה לטהרה כמו שטיהרת את אבותינו בימים האלה ובזמן הזה מטומאת זוהמת הנחש בצאתם ממצרים, וטהר לבנו לעבדך באמת ולהעביר גלולים מן הארץ לתקן עולם במלכות שדי.

ועתה יגדל נא כח ה' ותכפר לנו את כל העונות אשר עוינו הרשענו בכבוד תורתך התמימה ונהי כטמא כולנו הוגי תורתך שלא לשמה ושלא בקדושה וטהרה ויראת ה' ואותה השלכנו אחרי גיוינו ופרקנו עולה מעל צוארינו ופנינו את כל חמדתנו בהבלי העולם, ואשר זלזלנו בכבוד התורה ולומדיה ונשתמשנו בכתרה של תורה ונתיהרנו בקדושתה וקיצצנו בנטיעות ונהיה כמפריד אלוף בהיותינו קוטפים מלוח עלי שיח, ואשר הרע בעיניך עשינו ובעון פשעינו הגברנו כח הקליפה על ידי תורתנו ומצוותינו אשר עשינו, עודינו במעלינו וטומאתינו ולא זכרנו כי תביאנו במשפט.

ואתה ברחמיך הרבים אל נא תבזה ענות נפשינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו זה ויתוקן כל פגמינו אשר פגמנו בתורתך התמימה, ותחבר ותוציא ניצוצי קדושת תורתינו ומצוותינו שנתפזרו על ידינו בין הקליפות ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ותוציא לאור משפטנו קדוש בקומך למשפט בעצרת על פירות האילן.

וכשם שקידשת את עמך ישראל בקדושה בחדש הקדוש הזה ללמד להם תורה ומצוות והוספת חכמה ותבונה בהמה מכל העם אשר על פני האדמה ואמרו כל הגוים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כן אבינו אב הרחמן חננו מאתך חכמה ובינה ודעת והשכל והביננו בינה כנחל שוטף וכמעיין המתגבר, והאר עינינו בעמקי תורתך לדעת את שמך ופתח לבנו בתלמוד תורתך ונשמח ונעלוז בדברי תורתך ומצוותיך וחוקותיך לעולם ועד ובהם נהגה יומם ולילה לקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה ולשמה ובקדושה ובטהרה.

ולמען שמך הגדול הנעלם היוצא מפסוק ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן שסדורו כך 4 יַןְ הַרְ וַהְ הַאְ זַתְ כַיְ רַבְ נַתְ וַאְ יַךְ בַרְ רַבְ כַיְ יַלְ בַאְ רַרְ כַשְ אַיְ תַתְ בַיְ זכנו לבנים כשרים זרע קדש ותמשיך משך זרענו ממקור ישראל, ואל ימצא בנו ובזרעינו ובזרע זרעינו עד עולם שום שמץ פסול וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ישרים ותמימים בשכל טוב בעיני אלהים ואדם, בעלי מקרא בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי רזין בעלי מצוות וגומלי חסדים לעבדך באהבה ויראה פנימית, ופתח לבם בתורתך ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.

וקיים בנו מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם, כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך, ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני, ותזמין לנו ולבנינו ובני בנינו די מחסורנו בכבוד ולא בבזוי ובריאות וכח ואל וחן וחסד בעיני אלהים ואדם ויהיה אהבה ואחוה שלום וריעות ביניהם.

אנא ה' אתה יודע כל תעלומות ולפניך נגלו כל מצפוני לבבנו כי לא ביקשנו כל זאת אלא בעבור כבוד שמך הגדול והקדוש ובעבור כבוד תורתך התמימה, על כן עננו ה' עננו בזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק וישראל עבדיך ונסה עלינו אור פניך ה' להיות הענפים דומים לשרשם, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצוותיו וחקותיו אשר ציוה את אבותינו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ואחר התפלה יאמר, מזמור אשרי כל ירא ה' וכו'.

חשיבות תענית ער"ח סיון, והתעניות שנהגו הקדושים אשר בארץ

יז. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה להתעטר בכתרה של תורה הוא ובניו בקרב ישראל, ואף אם קשה עליו התענית אל יתרשל וישים אל לבו לקדושים אשר בארץ המה חכמי התלמוד אשר עינו את נפשותם בכמה צומות לזכות להתעטר בכתרה של תורה.

ואמרו בפרק הפועלים, 5 רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוה לא ימושו מפיך יתיב ארבעין תעניתא אחרינא ואקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב ארבעין תעניתא אחריני ואקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה חוזרת על אכסניא שלה וכן אמר דוד טוב לי כי עונתי למען אלמד חקיך, ובילקוט אמרו 6 שהתענה שלמה ארבעים יום שתנתן לו חכמת התורה כמשה דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ועל כן משלי שלמה המ"ם רבתי.

עוונות האב והאם גורמין סתימת לב לבניהם

יח. ומה גם כי ישים אל לבו כי לפעמים עונות האבות גורמים שלא יהיה לבניהם לב להבין ולהשכיל בתורה ובאים החצונים ומכסין מוחיהן שלא יקבלו כדי שלא יהיה לאבות זכות כמו שאמרו בזוהר חדש במדרש הנעלם ע"ש, כי בודאי ראוי לו לאב לרחם כרחם אב על בנים שלא יתרשל להבין ולהתענות לכפר בעדו ושלא להיות גרמא בנזקי בניו חס ושלום.

יט. וזה בכל הימים וכל שכן בזמן המסוגל לענין זה שראוי לענות נפש כאשר יוכלון שאת ולפשפש במעשיהם ביום צום תעניתם ולעתור ולרצות לפני האל חנון המרבה לסלוח יכפר בעדם ואל יגרמו בעונם לטמטם מוח בניהם חס ושלום, וכן אם על הבנים בכלל ענין זה להבין ולהתענות על בניה שלא יפקוד עונותיה על בניה כי אב ואם שוו לשיעוריהן בענין זה כמו שנאמר יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח, וביותר חל החיוב על האם בענין הזה כדאמרינן בברכות 7 הני נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא וכו'.

מנהג להתחיל לימוד התינוקות ביום מ"ת והסגולות הנלווים לזה

כ. וכבר בא בספרי הראשונים 8 דמנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד ביום שבועות לפי שניתנה בו תורה ומביאין לוח שכתוב עליו א"ב ג"ד תשר"ק, תורה צוה לנו משה וכו', ויקרא אל משה, וקורא הרב מן א"ב כל אות ואות והתינוק אחריו ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש בלשונו.

ואחר כך מביאין עוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה פסוק 9 ה' אלהים נתן לי לשון למודים וכו' וקורא הרב כל תיבה של אלה הפסוקים והנער אחריו, ואחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה וכתוב עליה 10 ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק, וקורא הרב כל תיבה והנער אחריו ומאכילין את הנער העוגה והביצה והוא מסוגל לפתיחת הלב.

ראוי להקדים תחילת לימוד התינוקות קודם שבועות וטעמו

כא. ולפי מ"ש למעלה כי כל הימים שמראש חדש סיון עד יום שבועות כולם קדושים ומסוגלים, ראוי ונכון להושיב את התינוק בקרב אלה הימים ולא בשבועות להוציא נפשיה מפלוגתא דיש אומרים שאסור להאכיל לתינוקות בשבת או יום טוב עוגות שכתובים עליהן אותיות ולכן אין לעשות כסדר הזה ביום שבועות אלא קודם אליו. 11

עיקר פתיחת הלב בתורה תלויה בטהרה מעון ולא בבקשת סגולות

כב. ואולם לא אמרו כל השיעורין הללו אלא לגמולי מחלב עתיקי משדים לפתוח סגור לבבם בחכמה ובתבונה ובדעת, אכן לבחורי חמד הגדולים בשנים לא זו הדרך ולא זו העי"ר להאיר את נשמתם בחכמה ללכת אחרי סגולות העוגות כאשר באו בספרי הראשונים כי אם לשמוע את דבר ה' ולהבין ולהתענות ולשוב עד ה' לכפר בעד חטאת חרפת נעוריהם אשר היא הגורמת סגור לבבם באמת לא זולת, ועושי אלה עושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר באשר לא נשמרו מעינא וליבא תרי סרסורי העבירה וטח מראות עיני נשמתם להבין ולהשכיל אפילו פשוטי הדברים וכל שכן תעלומתן.

בעון ליצנות ודבורים אסורים מונעים האדם מלחדש בתורה

כג. ובאשר לא נשמרו מלהוציא דבר לפני האלהים מי אמרי"ם המאררים בשחוק וקלות ראש והלואי לא תהיין בלשון הרע וליצנות ונבול הפה אשר היא גרמה לאטום ולהתאלם פה הנשמה הטהורה אשר לא יוכלון לחדש שום חידוש בתורה, אשר עליהם מקונן הנביא הרשב"י עליו השלום 12 ווי לבני נשא דאינון אטימי לבא סתימי עיינין וכו' אשר הנשמה בהם כמתה ואינה פועלת הפעולות הרוחניים, והואיל וכן מה הועילו בתקנתן לרדוף אחרי סגולות פתיחת סגור לבבם והא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו, כי אף אשר המה חכמים וידועים המה יאבדו מלהבין ולהשכיל תעלומות חכמה ביד פשעם כאשר חכמים הגידו, לריח שמניך טובים מה השמן הזה נפל לתוכו טפה של מים יוצא כנגדו טפה של שמן כך דברי תורה אם נכנס ללב דברי ליצנות יוצא כנגדו דבר תורה.

וכבר אמרו 13 שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שעל ידי כן מאבדים טובה הרבה וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם בעמקי חכמת תורתנו, וכל שכן למי שאין לבו פתוח בחכמה ובא לרדוף אחריה כי אף אשר יחזיק בסגולות הפותחים את הלב לא יועילו לו אם לא יתקן את אשר עוותו וישמר מדברי בטלה הגורמים להוציא החכמה ולסכל ולאטום לב החכמים וידועים, וכל שכן מי שלבו פנוי הימנה שלא תקרב אל פתח לבו כל זמן שהשרץ בידו.

מעלת הלימוד לשמה ע"פ הזוהר

כד. והלא תראה דברי התנא ר' מאיר ע"ה הוא היה אומר 14 כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק וכו', והיינו שמגלין לו רזי תורה מאיליו בלתי הצטרכות לטרוח בסגולות כי רוח אלהים תלמדנו באשר נפשו חשקה בתורה לעסוק בה לשמה לעשות נחת רוח ליוצרו לא לשום פניה.

כה. ועל זה ידוו כל הדווים בחורים ונערים רודפים אחרי דעת החכמה ואין לא בידם טובם לדעת את ה' ולבם שמו שמיר שית ביראת ה' כמו שאמרו בזוהר ובתקונים 15 וזה לשונו, ורוח אלהים מרחפת על פני המים מאי ורוח אלהים בודאי בזמנא דשכינתא בגלותא האי רוחא נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא והאי רוחא אתעביד קלא ויימא הכי קומו ואתערו לגבי שכינתא דהא שכינתא היא בגלותא ולית בהו מאן דיתער לגבה כו', ולא עוד אלא כמה מארי מדרשא דאינון חברין לגבייכו צווחין בכל יומא באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחין בה ככלבים דאמרין הב הב כגוונא דגיהנם דצווח הב הב הדא הוא דכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב, הב לנא עותרא בעלמא דין הב לנא עותרא בעלמא דאתי ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא מגלותא.

בגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחת קודשא בריך הוא בגן עדן דסלקין נשמתין קמיה וההוא קלא אמר מה אקרא זיל ואימא דישתדלון באורייתא לחברא שכינתא עם קודשא בריך הוא וכו' ואילין דמשתדלין בגמילות חסדים ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו ובגינייהו אתמר וכל חסדו כציץ השדה ועל אילין דלא משתדלין בה לשמה רוח דקודשא דאיהו שכינה לא שריא עלייהו הדא הוא דכתיב רוח הולך ולא ישוב ע"כ, הנה משם מתבאר כי הכל תלוי במעשה הטוב לעשות נחת רוח ליוצרו חוסן ישועות חכמה ודעת ויראת ה' היא אוצרו, וכן הוא אומר תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם דשכינתא דאיהו רוח קדישא שריא עלייהו.

תוכחת הרח"ו לעוסקים בתורה שלא לשמה

כו. לא כן אשר בחשיכה יתהלכו והתורה נעשית קרדום לחתוך בהם אצל כמה מבעלי תורה אשר עסקם בה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות ולהיות שמם וריחם נודף בכל הארץ ובנו מגדל ואמרו נעשה לנו שם, ועליהם אמרו 16 כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם ושכינה לא שריא עלייהו.

והנה רבים מתופשי התורה מראים בעצמם כאילו המה חסידים המתחסדים עם קונם ועמלם בתורה לעשות נחת רוח ליוצרם, אכן אף אם אין בידינו להכחישם דברי התנא מכחישם אשר מסר המפתח לאמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה, רוצה לומר שמאיליו בלתי הצטרכות לטרוח ולעיין בה, הנה זה יורה שאינם עוסקים בה כדת של תורה, ומי זה האיש אשר לא יזלו דמעות מעיניו בתתו אל לבו דברי המשנה הזאת ורואה פחיתותו וחסרונו וכמו שהאריך בכל זה מהרח"ו זלה"ה בהקדמת ספריו.

בעסק התורה לשמה נברא מלאך קדוש מאוד וח"ו להיפך

כז. וכתב הרב זלה"ה כי מי שקורא בתורה לשמה בלי שום פניה כלל אז המלאך הנוצר משם יהיה קדוש מאד ועליון בכל דבריו, אמנם אם התורה ההיא היה בה קצת מחשבה רעה שלא לשמה או איזה שיבושים וטעות, כן המלאך הנוצר הימנה יהיה בו תערובות רעים כי נברא משתי בחינות מטוב ורע ואינו נאמן בכל דבריו ועל ידי זה בורא שוא וגורם כמה רעות בעולם כמו שאמרו בזוהר בראשית 17 זה לשונו, תא חזי ההוא דמחדש מילין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות וכו' עביד בהון רקיע שוא דאקרי תוהו וטאס בההוא רקיע ההוא איש תהפוכות שית אלפי פרסה וכו' ומתמן נפקת אשת זנונים ומתמן נפקת וקטילת כמה אלפין ורבבן ועל דא כתיב כי רבים חללים הפילה וכו'.

תוכחה לדורשים בפלפולים של הבל

כח. וכמה צווחו קמאי דקמאי על כת הדרשנים אשר נהגו לשנות פשט הכתוב ולבש בגדים אחרים ובחרו לעצמם דרך לא סלולה לא דרכו בו הראשונים, ומחפשים בחפוש נרות אחר מדרש או מאמר שבסדר זה אחר זה עניינם והם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ומעולם לא נתכוון בעל המאמר ולא עלתה על דעתו שיהא להם קישור וחיבור, והמה מייגעים עצמם במעשה חדודים חדודים בחריפות של הבל ומאבדים זמן זמנם זמניהם עד שמעלין הבל וקושרין נימא בנימא מדחי אל דחי עד מאה דחיות ותולים בשערה ומהפכים הקערה אל פיה כי דור תהפוכות המה, וגונבים דעת הבריות בשקרים הללו להיות כל אחד ברוח שפתיו מתנשא לאמר אני אמלוך ולמען ספר שמו לאמר כי הוא נאה דורש, ידע מה בחשוכא לשנות כל פשט.

חורבנות אשכנז נגרמו בעון לימוד הפלפול

כט. והעידו רבנן סבוראי מחכמי אשכנז שמיום בא לימוד המבולבל הזה באשכנז בא ערבוביא וחשיכה גדולה לעולם וצרות צרורות הוה על הוה שבר על שבר יחדיו ידובקו ונשפך דמים כמים ואין קובר וכמה אלפי אלפים נפשות שנהרגו עד השארם מעט מהרבה, ואין זה כי אם שעל ידי לימוד הזה נתנו כח לאיש תהפוכות לשון שקר ויבן לו בית ברקיע שוא להרוג כמה אוכלסין מבני ישראל אוי לנו אהא עלינו.

כי על כל אלה מי שנגע אלהים בלבו לא יפנה דרך כרמים להתרומם ולהתנשא חס ושלום בכתרה של תורה בדרך לא סלולה לא דרכו בה הראשונים לא שערום אבותינו, רק בדרך כבושה לראשונים ז"ל בדרך אמת ובעיון הישר לא מעוקל כדרך המטים עקלקלותם כי הוא מאבד טובה הרבה וגם בכנפיו נמצאו דם נפשות אביונים.

ובכן חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ויהא לבם פתוח כפתחו של אולם מאליהם מבלי הצטרך פונות משאות שוא ומדוחים כי רוח ה' תבינהו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו.

סגולת השגת החכמה ע"י יראה פנימית

ל. ויהא זהיר בסגולות החכמה לרז"ל, האחד לתפוס ביראה הפנימית אשר היא מבוא להשיג בחכמה כמו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר הן יראת ה' היא חכמה, ועליה שנו חכמים 18 כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכן אמרו באגדה 19 אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא כל שמתיירא אותי ועושה דברי התורה כל החכמה וכל התורה בלבו שנאמר ראשית חכמה יראת ה'.

בשכר היראה זוכה לבנים חכמים וידועים

לא. ובשמות רבה 20 משמע שבמדת היראה זוכה גם לזרע אנשים חכמים וידועים זה לשונו, ותיראן המילדות וכו' הדא הוא דכתיב הן יראת ה' היא חכמה מהו שכר היראה תורה לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא העמיד ממנה משה וכו', ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה דכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה וכו'.

אזהרה לירא מת"ח, ושכר האוהב אותם או מקבל פניהם

לב. ומסוג זה לירא מן החכמים אשר על יראה זו אמרו פ"ק דשבת, 21 מאן דדחיל רבנן איהו גופיה הוי צורבא דרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא דרבנן, וגם לזכות לזרע חכמים יאהוב אותם כמו שאמרו שם, מאן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, וגם לרדוף לקבל פני החכמים וידועים בחכמה וביראת ה' כמו שאמרו פרק קמא דעירובין, 22 אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואלמלא חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך.

להזהר בכבוד רבו אפי' כועס עליו, ומעלת המתנבל בד"ת

לג. ולתלמיד להיות זהיר ביותר כשרבו כועס עליו כמו שאמרו פרק הרואה, 23 אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליו, ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן 24 רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעיין נובע.

לד. וכן להתנבל עצמו כמו שנאמר 25 אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה.

מעלת הלימוד בחבורה, ומ"ש תוס' בענין לימוד מרב אחד

לה. וכן ללמוד בחבורה שאין התורה נקנית אלא בחבורה כמו שנאמר ברזל בברזל יחד ובהפכו נאמר חרב אל הבדים ונואלו חס ושלום ולא עוד אלא שמטפשים דכתיב ונואלו ולא עוד אלא שחוטאים דכתיב אשר נואלנו ואשר חטאנו, 26 ואמרו רבותינו בעלי התוספות 27 ז"ל, למגרס ברב אחד עדיף שלא יבלבל לשונם יחד כמ"ש בני יהודה גמרי מחד רב נתקיימה תורתם בידם אבל למסבר אמרינן הלומד תורה לפני רב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם.

סגולה לזכות בחכמה ללמד אחרים, ועונש מי שאינו מלמד

לו. וסגולה יקרה להתחכם הוא ללמוד עם התלמידים כמו שאמר ר' חנניא 28 הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם, ובפ"ב דתמורה אמרו 29 רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואומר לו למדני תורה אם מלמדו תורה מאיר עיני שניהם ה' ואם מלמדו הקדוש ברוך הוא מחכים שניהם ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' מי שעשהו לזה חכם עושהו טפש, טפש עושה אותו חכם וכו'.

ובסנהדרין 30 הפריזו על המדה ואמרו, הלומד תורה ואינו מלמדה בכלל כי דבר ה' בזה הכרת וכו', ואמרו 31 כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו ואפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו חס ושלום, וכל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה בעולם הבא שנאמר ומרוה גם הוא יורה. 32

סגולה להשגת חכמה היא השתיקה

לז. סגולה שניה, להיות אוחז בפלך השתיקה כמו שאמר התנא 33 סייג לחכמה שתיקה, כי כשם שמעשרות סייג לעושר שכדי להשיג עושר צריך שיעשר כדפירש עשר בשביל שתתעשר, כן להשיג האדם חכמה אי אפשר לו כי אם על ידי קניית מדת השתיקה כי המדבר דבר בטלה כנגדו דברי תורה יוצאים ממנו כנזכר למעלה.

טעם שהשתיקה מסוגלת להשיג בסודות התורה

לח. ועוד מטעם אחר כי על ידי השתיקה הוא מתעלם מפעולות השש קצוות שהם קול ודבור ועולה למקום השתיקה שהוא המחשבה סוד החכמה בסוד שתוק כך עלה במחשבה, וגם כי במדה זו נעשה מרכבה למקום השתיקה ויזכה שיושפעו לו סודות ועמקי התורה שהם בשתיקה דלא אתמסרו לגלאה, ואחד מן מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא במיעוט שיחה וכו'.

סגולת הקם בחצות להשיג בסודות התורה

לט. סגולה שלישית לקום בחצות הלילה ובלי ספק שהמתמיד במדה זו יתגלו לו סתרי תורה כמו שכתבו הראשונים, כי אחר שהתורה נמשלה לבת מלך בלי ספק כי יותר בת מלך תגלה לאהובה בלילה יותר מביום כי בלילה הוא דרך צניעות, וכן לימדנו ר' יוחנן אין רנה של תורה אלא בלילה ואמר ריש לקיש כד הוינא לעי באורייתא ביממא הוה מנהרא לי בלילה דכתיב והגית בו יומם ולילה. 34

סגולה להשגת החכמה היא במדת הענוה

מ. סגולה רביעית, לאחוז במדת הענוה כמו שאמרו בסוטה פ"ב, 35 אמר ר' יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במשים עצמו כמי שאינו שנאמר והחכמה מאין תמצא, ואמרו כת הקודמין כי האיש אשר ידבנו לבו לתקן מדותיו ולישר דרכיו ומעשיו ירדוף אחרי הענוה בתכלית השלימות להיות עלוב ולא יעלוב, שומע חרפתו ולא ישיב ומיד תשרה עליו השכינה ולא יצטרך ללמוד מבשר ודם כי רוח אלהים תלמדנו.

סגולת המצניע מעשיו מבני אדם לזכות בחכמה

מא. סגולה חמישית, להיות צנוע כמו שנאמר ואת צנועים חכמה, להסתיר מעשיו בכל מה שיוכל שכל העושה דבריו בסתר הברכה שורה עליו, והוא על דרך שפירשו רז"ל 36 אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובזוהר נח דף ס"ד, אוליפנא קודשא בריך הוא סתים וגליא גליא הוא בי דינא דלתתא סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן ובגין כך כל מילוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באתגלייא הוא אתר דבי דינא שריין עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכלא איהו ברזא עילאה כגוונא דלעילא ע"כ.

שכר המסתיר מעשיו מבני אדם להיות נסתר מבעלי הדין

מב. ובפרקי התשובה כתבנו שהמסתיר מעשיו הטובים מבני אדם שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד הנקרא אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין בסוד לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו, ושתי סגולות אלה אמרן ר' מאיר בפרק קנין תורה, 37 ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו וכו' שהדברים האלה הם הצעה לקניית החכמה כאמור.

סגולה לחכמה היא החסד, וביאור מ"ש הרוצה להחכים ידרים

מג. הסגולה השישית, לאחוז במדות החסד שביאר החסיד הקדוש בעל ראשית חכמה בפרק י"א דשער אהבה, כי על זה אמרו 38 הרוצה להחכים ידרים פירוש הרוצה לזכות במדת החכמה צריך שיאחוז במדת החסד הנקראת דרום כי החסד כסא לחכמה ובאחיזתו במדת החסד בודאי יזכה לחכמה שעליה.

ומכל מקום גם אינו יוצא מידי פשוטו שגם בתפלתו יצדד מעט פניו לצד דרום כמו שאמרו בפ"ב דבתרא, וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום ופרכינן והא אמר ר' יהושע בן לוי שכינה במערב לא נצרכה דמצדד אצדודי.

סגולה להשגת החכמה לקום מפני שיבה

מד. הסגולה השביעית כתב הרב זלה"ה לקום מפני שיבה

סוד דיקנא דא"א ולהדר פני זקן סוד דיקנא דז"א ויראת מאלהיך סוד נוקבא דז"א אשת חבר,

ועל ידי זה זוכה לחכמת התורה ומועיל מאד להשגה.

סגולה להשגת החכמה להתודות קודם לימודו

מה. הסגולה השמינית, להתודות קודם לימודו ויכוין להוציא הקדושה שהיא התורה ומעשים טובים שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה ששם היו הולכים ומגביר כחה ועתה מכניעה ובכן תפקחנה עיני עורים.

הזמנים והמקומות המועילים להשגה ברזי התורה

מו. הסגולה התשיעית, להשיג בעמקי חכמת הקבלה הזמן מסוגל יותר להצליח בלימודו ולהבין ולהשכיל בתעלומה הוא בערבי שבתות וגם בלילות אחר חצות ובחג השבועות ובחג הסוכות בתוך הסוכה, וביותר אם דר בארץ ישראל דאוירא דארץ ישראל מחכים ביותר בחכמה זו.

עיקר השגת החכמה היא לטרוח בעיונה

מז. הסגולה העשירית, היא להיות לימודו בנחת לאט מלה במלה כמו שנאמר דברי חכמים בנחת נשמעים כי לא נמצא השגיאה והטפשות כי אם בעבור שאינו מדקדק בדבריו ואינו שוקע בעיונו ומתרצה במובן בתחלת העיון, ומוציא שם רע על תפארתה של תורה הקדושה והעמוקה כי נראה לו שאין ענין התורה כי אם אותו דבר שעולה בדעתו בתחילת עיונו והוא הפשט, כי עיקר התורה סודותיה ורזיה הנסתרים והעמוקים הם נעלמים מעיני הכל בתחילת העיון, עד שמי שיש לו שכל יטה שכמו לסבול הטורח והמשא לעיין יום אחר יום עד שיגלה הענין אשר הוא מבקש, והוא יתברך בראות טוב כוונתו לדעת להבין מגלה את חפציו לו הכל לפי מה שהוא אדם.

משל על עסק התורה ואהבתה מספר "סדר היום"

מח. והחסיד הר"ם בן מכיר המשיל משל נאה לזה לבת מלכים שהיא נתונה בתוך המגדל סוגרת ומסוגרת ואין איש איתה בבית כי אם הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ואפילו פתח המגדל אינו נמצא כי אם אחר עמל וטורח ומי שיחפש בה היטב, ואחר כך צריך לחפש אחר המפתחות הראויות לפתוח אותו הפתח ואחר שיפתח הפתח הראשון שהוא החיצון יש חדר לפנים מן החדר וכולם סגורות היטב.

ועלה ברצון המלך שלא לתת בתו לא מפני עושר ולא מפני יופי ולא מפני יחס ולא מפני שום צד בעולם אלא למי שישתדל להיות הוא שיוכל לבקש אהבת בתו שתגלה אליו מן החלון עד שתגד אליו הפתח, ויהיה חרש וחכם לבקש מפתח אחר מפתח ויוכל ליכנס לפני ולפנים למקום מושב ומשכן בתו, לו תהיה לאשה ולא ימנע אותה ממנו.

וכן הכריז בכל מלכותו עד שבאו מקצות הארץ אל המגדל ההוא רבים והיו בהשכם והערב סביבות המגדל בכל מיני שירות ותושבחות ובכל מיני ניגון לעורר את לב הנערה אולי תחפוץ באהבתו שתגלה אל אחד מהם בחורין ובסדקים, ועינה בצום נפשו לחורב ביום ולקרח בלילה אולי תיקר נפשו בעיניה ועם כל זה לא הועיל לו מפני שלא התמיד בענין וחשב שבמעט הזמן שיבקש ימצא מבוקשו, והוא לא כן ידמה כי לא בדבר נקל תושג בת המלך לישא אותה והיא אינה חוששת לו וממקומה לא תמיש.

מט. וכיון שראה האיש ההוא או אותם האנשים שהשתדלו הבא מידם ולא השיגו תוהים על כל מה שעשו וחוזרים לדרכם בפחי נפש יגיעו לריק והולידו לבהלה, וכן באים אנשים אחרים מאיי הים ומקצות הארץ לשמע בת המלך מיופיה ומתכונתה ומסבבין כמו כן אותו המגדל השכם והערב ומתעכבין שם יותר מן הראשונים ומתקנים כלי שיר ונגון ואמרות טהורות של פיוסים ורצויים לרצות את בת המלך ולבקש אהבתה ומחננים אליה שלא ישובו ריקם, וסוף העלו חרס בידם וחזרו בפחי נפש לדרכם.

וכן יום יום מתחדשים ובאים ממזרח וממערב לראות אם יוכלו להשיג המציאה ההיא ולדבר על לב הנערה כי תתגלה אליהם ויהיו לרצון אמריהם, ועמדו כמו כן זמן מה וכיון שראו שלא השיגו חזרו לאחוריהם בפחי נפש ונתיאשו מן המבוקש, עד שבא פקח אחד ערום ואמר המגדל הזה אי אפשר שלא בנו פתח ליכנס ולצאת, אנכי אשב ארבעים יום וארבעים לילה עד שאשיג את מבוקשי ואמצא איזה פתח או חלון שאוכל לראות את בת המלך או לדבר עליה ותנתן לי נפשי בשאלתי או אמות עליה.

נ. והיה כשבת האיש ההוא באותו חשך נמרץ ימים ושנים הולך ובא סביבות המגדל עד שמצא כמין חלון אחד במגדל התחיל לחטט אחריו והיו עפר וצרורות נופלים עד שגילה חור קטן, התחיל לצעוק ולצווח יום ויום ולקרוא לבת המלך בקול גדול ולהתחנן אליה, תיקר נא נפשו בעיניה עד שיהמו רחמיה אליו בראותה כי כבר התחיל למצוא מקום וטרח ועמל לבקש אהבתה, והתחילה לספר עמו ולדבר על לבו שלא יחוש מכל הטורח אשר טרח כי סוף הכבוד לבא וישמח ויגיל ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכיון שהתחיל הוא יגמור וימצא הפתח ומשם יכנס.

עד שהוא בעצמו טרח יום אחר יום עד שמצא פתח בנויה בכותל, התחיל לחטט אחריה עד שפתח ונכנס, אחר שנכנס התחיל לקרות ולצעוק אל בת המלך תפתח לו החדרים הפנימיים להכנס אליה, עד שראתה אותו בעיניו וגילתה לו מקום המפתחות היכן הם, והוא לקח מפתח אחד ופתח חדר אחד ומפתח אחר ופתח עד שמעט מעט בישוב דעתו ובהשכלת שכלו פתח את כולם אחד אחד.

נא. ובראות בת המלך חפץ האיש ההוא בה וכל הטורח שטרח בעבורה שלחה להגיד לאביה כל המאורע, והמלך שמח לקראת האיש ההוא כי פרי מעלליו יאכל ורצה להשיאו עם בתו וגילו לו מסתרים אחרים, ונתן מפתחות המגדל בידו לסגור ולפתוח כל זמן שירצה ונתן לו בתו לאשה והגדיל האיש ההוא עד מאד עד שנעשה משנה למלך ובכל אשר הוא גוזר הוא מצליח בידו, והוא המשל שהביא הסבא 39 לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוה ואיהי טמירתא כו' עיין שם באורך.

נב. והוא דמיון התורה עם האיש החפץ לעסוק בה כי אין עקרי הדת וסודותיה מתגלים בדבר נקל לכל לומד כי אם אחר עמל וטורח הרבה מאד לעסוק בה יומם ולילה ולמסור נפשו עליה כדכתיב אדם כי ימות באהל ולעולם אינו מסיח דעתו הימנה בשכבו ובקומו בשבתו ובלכתו, לאיש אשר אלה לו ודאי ישיג תעלומות חכמה ככל אשר יחפוץ כי כמו שהוא רודף אחר התורה ומבקש אהבתה כך תרדוף היא אחריו להתגלות אליו ולמסור בידו גנזי סתרי ורזי עמקיה כענין שנאמר תכבדך כי תחבקנה, ואין לך כבוד גדול יותר מכבוד החכמה כמו שנאמר כבוד חכמים ינחלו.

נג. כללו של דבר אין לפנות לדעת החכמה אחר סגולות חיצוניות כי אם בסגולות האלה הפנימיות והכל לפי מעשיו של אדם, ובתנא דבי אליהו 40 בפסוק ודבורה אשה נביאה מה טיבה של דבורה שנתנבאה על ישראל והלא פנחס בן אלעזר עומד מעיד אני עלי שמים וארץ בין נכרי בין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו עכ"ל.

ציונים והערות לפרק א

1) זוהר אמור דף צ"ז ע"ב. 2) ר"ה דף ט"ז ע"א. 3) נוסח תפלה זו לרבות מש"כ החמ"י לעיל אות י' י"א, מסר המחבר בעודו בצעירותו בשינויי לשון רבים לבעל השל"ה הקדוש (עי' של"ה ח"א דף פ"ה ע"א דפו"י) שציין כי קיבלה ממדקדק עלום שם שייסד תפלה לכל ענין וענין, וכפי שהעירו רבים על הלשונות הזהים שבין ב' הנוסחאות הנז', ועי' משנ"כ אודות זה בארוכה באוצר חמ"י עמו' תקכ"ח - ל"ח ובפי"ב במבוא לס' חמ"י. 4) בדפו"ר נכתב בסוגריים בזה"ל, הוא צירוף אות ראשונה ואות אחרונה שבפסוק, ופירושו שהפסוק הנזכר נקוב בראשי התיבות של הצירופים הנזכרים כשמתחיל והולך מראשי התיבות שבצירופי שמות אלו ובסיומן ממשיך קריאתו בסופי התיבות שבהן מן הצירוף האחרון אל הראשון, ואמנם הסדר הנדפס כאן הוא על פי מהדורת ונציה תקכ"ג ולא כנדפס במהדו"ק ששם הובא בסדר אחר. 5) ב"מ דף פ"ה ע"א. 6) ילקו"ש משלי פ"א רמז תתקכ"ט. 7) ברכות דף י"ז ע"א. 8) עי' רוקח הל' שבועות פסקא רצ"ו. 9) ישעיה פרק נ' פ"ד. 10) יחזקאל פרק ג' פ"ג. 11) ואף שכבר הכריע המחבר לעיל פ"ה מחג הפסח לענין האותיות שע"ג המצות כי אין במחיקתן בית מיחוש וכפסק מהר"ש הלוי בשו"ת שלו סי' כ"ו, מ"מ אין תימה למה כתב כאן לחוש לדעות המחמירין די"ל דלא דמי דשאני התם שהכתיבה נעשית מהעוגה עצמה דבכה"ג לא שנא בין היכא דבולטות האותיות או משוקעות בתוכה ובכ"ג שרי, משא"כ הכא דכותבין האותיות על העוגות בדבש וכדו' אחר אפייתה שהיא כתיבה חיצונית שלא מגוף העוגה ועל כן אין הם בטילין לגבה וחשיבא אכילתו למחיקה, ועי' משנ"ת בזה בארוכה בס' אוצר חמ"י עמו' נ"ד ובהערה 61 מחג הפסח. 12) זוהר ויצא דף קס"ה ע"א. 13) אבות פ"ג מ"ב. 14) אבות פ"ו מ"א. 15) תקו"ז תקון ל' דף ע"ג ע"ב. 16) מסכת כלה רבתי פ"ח, ועי' ברכות דף י"ז ע"א. 17) הקדמה לזוהר בראשית דף ה' ע"א. 18) אבות פ"ג מ"ט. 19) דברים רבה פרשה י"א אות ו'. 20) שמות רבה פרשה א' אות ט"ז. 21) שבת דף כ"ג ע"ב. 22) ערובין דף י"ג ע"ב. 23) ברכות דף ס"ג ע"ב. 24) ב"ב דף קע"ה ע"ב. 25) עי' ברכות דף ס"ג ע"ב. 26) עי' תענית דף ז' ע"א. 27) ערובין דף נ"ג ע"א תוד"ה דגמרי. 28) תענית דף ז' ע"א. 29) תמורה דף ט"ז ע"א. 30) סנהדרין דף צ"ט ע"א. 31) סנהדרין דף צ"א ע"ב. 32) עי' סנהדרין דף צ"ב ע"א. 33) אבות פ"ג מי"ג. 34) שיר השירים רבה פרשה ה' אות י'. 35) סוטה דף כ"א ע"ב. 36) תענית דף ח' ע"ב. 37) אבות פ"ו מ"א. 38) ב"ב דף כ"ה ע"ב. 39) זוהר משפטים דף צ"ט ע"א. 40) תנא ד"א פ"ט.

פרק ב - הכנות הרגל - תפלת מעריב - סעודה

התעוררות תשובה לערב שבועות

א. יום ערב שבועות צריך כל אדם להכין עצמו ולהוסיף בקדושה ויראת ה' כל היום כדי שתמצא קדושת יום הקדוש כסא ומושב אשר בו תמצא מנוח לכף רגלה, ומה טובו ומה יופיו להשביע בצחצחות נפשו לטהרה ממקור דמיה אשר נתן בה הנחש את שכובתו כי הזמן גורם ובא עת לחננה לפני אבינו שבשמים המטהר את ישראל לעתור ולרצות אליו לאמר, מי שטיהר את האבות ופסק זוהמת הנחש מעליהם ביום זה הוא יטהר את הבנים להסיר כל גלולי חלאת זוהמת הנחש הוא יצר הרע מעליהם, מי שגאל את האבות יגאל את הבנים, מי שקדש את האבות יקדש את הבנים, מי שתמך את האבות יתמוך את הבנים מעתה ועד עולם.

מנהג אחד מהקדמונים להתענות בערב שבועות וטעמו

ב. ונוסף על זה אמרו על אחד מן החסידים שהיה מתענה בערב שבועות ושאלו ממנו חכמי הדור על מה היה מתענה ומרבה בתפלות ותחינות ביום ההוא, והיה טעמו מפני שאמרו בגמרא פרק מפנין 41 דהקזה במעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו יומא טבא משום יומא דעצרתא דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.

סדר חלוקת החדשים בין יעקב ועשו, וטעם ריבוי הצרות סמוך לשבועות

ג. וטעם הדבר אמרו חכמי האמת כי חודש זה הוא תאומים רמז על יעקב ועשו, שיעקב ועשו חלקו ולקח יעקב חדש ניסן ואייר ועשו לקח כנגדן תמוז ואב, ונמצא חדש סיון שהוא באמצע נשאר בשותפות ולכן מזלו תאומים ומי שיקבל התורה נוטל אותו חדש לגורלו, ואם ישראל יקבלו את התורה וישמרו אותה הרי החדש הזה לישראל ואם לאו הרי הוא של עשו, ועל כן נפיק ביה טבוח והוא כח שר של עשו שמזלו מאדים ובא בכח חרב שבידו לטבוח שונאי ישראל, וזהו הטעם שבעונות הרבים מן היום דלא אכשור דרי לשמור את התורה כדת וכשורה סמוך לחג השבועות קראנוהו צרות רבות ורעות, ה' יאמר לצרותינו די.

סדר לימוד המסוגל לערב שבועות

ד. ועל כן האנשים הניגשים אל ה' יתקדשו כהיום הזה לעתור ולרצות על זה לפני אלהינו מרחם על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך.

ובבית מדרשו של מורי ז"ל היה נוהג לקרות כהיום הזה תכף ומיד אחר התפלה סדר מעשה הקרבנות בפרשת ויקרא וצו על כי הם סגולה גדולה להצמית כל צר ומשטין כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה 42 בענין הלנו אתה אם לצרינו, פירוש הלנו אתה בשביל תורה דכתיב בה תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל קרבנות שמגינין עלינו מצרינו וכן משמע בזוהר וירא כמ"ש בפרקי ר"ה ע"ש, ואחר כך בנביאים חזון עובדיה עד סופו, ואחר כך בכתובים מזמור י"ז וק"ט שדרשום חכמים ז"ל על עשו. 43

תפלה לאחר הלימוד

ה. ואחר כך יאמר נוסח התפלה הנזכרת במשמרה 44 ויוסיף בסופה נוסח זה.

אנא מלך רחום וחנון עזרת אבותינו אתה מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם, חמול על עמך ורחם על נחלתך חוסה נא כרוב רחמיך חננו מלכנו ועננו, הבט נא והושיעה נא צאן מרעיתך אל ימשול בנו קצף כי לך ה' הישועה, ידענו ה' כי חטאנו ופשענו בכבוד תורתך התמימה ואין מי יעמוד בעדינו אלא שמך הגדול יעמוד לנו ביום צרה, וראה כי עמך הגוי הגדול הזה ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם שר של עשו לטבוח ישרי דרך ואל תעש עמנו כלה בגלותינו כי אל מלך חנון ורחום אתה, הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים, קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני, עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ערב שבועות זמן תשובה על ביזוי כבוד התורה

ו. ואשרי אנוש יעשה זאת להיות מגמת פניו תמיד בכל ערב שבועות לעשות כסדר הזה לפני האל החנון המרבה לסלוח לבקש מלפניו על עמו צאן מרעיתו לבל ימשול בם קצף, לא לבד להריק הכנות קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא מאין פנות אל הנעשה תחת השמש אויבינו בנפש יקיפו עלינו על עונינו ופשעינו בכבוד התורה התמימה, מי בביטולה ובזוייה ומי בהגות בה שלא לשמה ושלא בקדושה וטהרה, ומי בהשתמש בכתרה של תורה ומי בהתאכזר על לומדיה ואין מחזיק בידם, כי על כל אלה יביא אלהים במשפט ביום העצרת כמו שאמרו ז"ל בעצרת על פירות האילן כאשר ביארנו בפרק א', ועל כן נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאילו לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו חס ושלום ועכשיו שקבלוה יפקוד עליהם חטאתם שקבלוה ולא קיימוה.

וכשם שערב ראש השנה הוא זמן תשובה לכל שאר חטאות של ימות השנה כן ערב עצרת זמן תשובה פרטית לכל חטא אשר יחטא כל איש על כבוד התורה התמימה לפני בא יום הדין הנורא ביום העצרת כאמור, ואף אם כביר מצאה ידו בתורת ה' וביקר תפארת גדולתה צריך להיות ירא ומצטער שלא יפגע חס ושלום הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה, ואבינו רועינו הרשב"י עליו השלום תמיד היה אומר 45 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בשלהובוי ובדינוי דצדק וכו'.

אופן שיתנהג האדם מר"ח סיון עד עצרת

ז. ולכן כל יום ויום מיום התקדש החדש הקדוש הזה עד עבור העצרת, כל ירא אלהים יהיו עיניו ולבו תמיד אל ה' לבקש מחילה וכפרה על עזבם את תורתו וכפר בעדו ובעד כל ישראל, ומידי בואו לפני ה' הן בתפלה והן בעסק בתורתו תהיה זאת מענין כוונתו וכל עת ורגע יהא חל וזע לאמר, איך אעשה לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין חילולה של תורה גובר, וצריך אני להגות בתורה או לעשות מצוה זו כדי שעל ידי מצוה זו יתמיד יחודם של המדות למעלה ולא יפגע הדין במיטב הצאן קדשים.

להכין סעודות החג בעצמו ויכוין לתקן פגם סעודות רשות

ח. וביותר ביום ערב שבועות מצוה בו יותר מבשלוחו להכין צורכי הרגל בכבודו ובעצמו לכבוד התורה ולכבוד היום הקדוש, ולהיות מגמת פניו על ככה לכפר עליו מאשר חטא על הנפש בזלזולה של תורה ופנה אל סעודות הרשות וזלזל כבודו בהמה במסיבות של עמי הארץ ומשוללי יראת ה' וחילל כבוד התורה ביניהם כאשר פשתה המספחת הזאת ברבים מתופשי התורה שבדורינו זה וה' הטוב יכפר בעד.

טעם שראוי לת"ח להכין בעצמם צרכי שבועות יתר משאר העם

ט. וביותר חל החיוב במצות הכנת צורכי הרגל הקדוש הזה לתלמידי חכמים יתר על שאר העם לכבוד ולתפארת התורה התמימה כי בה תרום קרנם למעלה, וכמו שאמרו על רב יוסף דביומא דעצרתא עבד ליה עיגלא תליתא ואמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא, 46 ולפיכך כבוד הוא להם לתופשי התורה למחול על כבודם ולהכין את אשר יביאו לצורכי הרגל הלז בששון ובשמחה, ויודו וישבחו לאדון הכל על כל הטוב שהטיב עמנו לתת חלקנו בתורתו ויחדנו לעם סגולתו מכל העמים, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.

לא יחוס על ממונו בהוצאות החג

י. ובכן לא יחושו על ההוצאה יתירה להכין מטעמים מתוקים ומוטעמים לחכו והכל לפי מה שהוא אדם ולפי המוטעם לחכו והערב לו לשמוח בשמחה של תורה, וכל המוסיף בהוצאה בכונה זו מוסיפים לו כמ"ש בפרקי שבת, וסימניך יצי"אות השבת שתים שהן ארבע וכל המועדים נקראו שבת.

בערב שבועות יטבול לתוספת טהרה זכר למנהג אבותינו בסיני

יא. ורז"ל הזהירונו לאמר 47 חייב אדם לטהר עצמו ברגל, וזה בשאר רגלי ה' כל שכן וקל וחומר ברגל הזה כי בו טבלו את עצמן כל ישראל אנשים ונשים בצווי השם יתברך לך אל העם וקדשתם וכו', ואף כי לפי דברי הזוהר פרשת אמור נראה שעיקר סוד הטבילה בעלות השחר דיום שבועות כמו שנפרש בס"ד, מכל מקום ראוי ונכון לטבול גם כן ערב הרגל כדי שיטהר בהכנסת הרגל, וגם זכר לאבותינו שטבלו בערב הרגל הזאת קודם שקיעת החמה כדמשמע פרק אמר ר' עקיבא דף פ"ו ע"ש בדברי רש"י ז"ל.

תוכחה למקבלים קדושת שבועות בעודם בטומאתם

יב. ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא להמתקדשים והמטהרים עצמם ונוהגים עצמם בטהרה בכל זמן כי יאותה להם אף שהם בחזקת טהרה וקדושה להוסיף טהרה על טהרתן וקדושה על קדושתן לכבוד התורה ולכבוד היום, אך מי שאינו טהור ממקרה אשר לא טהור חיובא רמיא עליה להסיר טומאתו מעליו לפני בא יום ה' הגדול והנורא ולא יגש לפני אלהיו עוד טומאתו בו חלילה כי הוא מפגל בקדשי שמים ומאבד טובה הרבה.

וכל שכן כי ישים אל לבו כי צריך ליל התקדש החג הקדוש הזה לעמוד על נפשו ער כל הלילה להגות בתורת ה' בקדושה ובטהרה אשר עליהם אמר הרשב"י עליו השלום כי המה מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא, ומי זה האיש בער ולא ידע טח מראות עיניו מהשכיל לבו ולדעת את כל הכבוד הזה היותינו מקשטים את הכלה בתכשיטיה להכניסה לחופה למחרת היום הבא במעשה ידינו ומעשה ידינו כוננהו, ואיך ישא פניו לבא לפני המלך הקדוש לשרת ולברך בשמו וטומאתו עליו חס ושלום כי הוא מדמע קדש בחול טהור בטמא ומוסיף חיל ועוז בגבול הרשעה ושפחה כי תירש גבירתה תכשיטין הן לה חס ושלום, ולא עוד אלא כי על ידי כך הוא מזכיר עון להתפס גם על שאר הימים על דבר כבוד התורה ואשר זלזל בה להגות בה שלא בקדושה וטהרה בקום למשפט אלהים בעצרת על פירות האילן כנזכר לעיל.

לא כן בהטהר עצמו בקדושה ובטהרה בקרב אלה הימים וכל שכן לפני יום הקדוש הזה להגות בליל התקדש חג בטהרה ובאימה וביראה כי הוא יעלה ארוכה למחלתו מאשר חטא בשאר הימים בכבוד תורת אלהינו בעשותו בהבל תורתו ובסדר הקריאה נאמנה תכשיטי הכלה הנעימה ושב ורפא לו ויצא בדימוס, ולא עוד אלא אשר יוצרו כבי"כול מתפאר ומתקשט בו ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה