חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג השבועות · פרק ב - הכנות הרגל - תפלת מעריב - סעודה
התעוררות תשובה לערב שבועות
א. יום ערב שבועות צריך כל אדם להכין עצמו ולהוסיף בקדושה ויראת ה' כל היום כדי שתמצא קדושת יום הקדוש כסא ומושב אשר בו תמצא מנוח לכף רגלה, ומה טובו ומה יופיו להשביע בצחצחות נפשו לטהרה ממקור דמיה אשר נתן בה הנחש את שכובתו כי הזמן גורם ובא עת לחננה לפני אבינו שבשמים המטהר את ישראל לעתור ולרצות אליו לאמר, מי שטיהר את האבות ופסק זוהמת הנחש מעליהם ביום זה הוא יטהר את הבנים להסיר כל גלולי חלאת זוהמת הנחש הוא יצר הרע מעליהם, מי שגאל את האבות יגאל את הבנים, מי שקדש את האבות יקדש את הבנים, מי שתמך את האבות יתמוך את הבנים מעתה ועד עולם.
מנהג אחד מהקדמונים להתענות בערב שבועות וטעמו
ב. ונוסף על זה אמרו על אחד מן החסידים שהיה מתענה בערב שבועות ושאלו ממנו חכמי הדור על מה היה מתענה ומרבה בתפלות ותחינות ביום ההוא, והיה טעמו מפני שאמרו בגמרא פרק מפנין 41 דהקזה במעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו יומא טבא משום יומא דעצרתא דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.
סדר חלוקת החדשים בין יעקב ועשו, וטעם ריבוי הצרות סמוך לשבועות
ג. וטעם הדבר אמרו חכמי האמת כי חודש זה הוא תאומים רמז על יעקב ועשו, שיעקב ועשו חלקו ולקח יעקב חדש ניסן ואייר ועשו לקח כנגדן תמוז ואב, ונמצא חדש סיון שהוא באמצע נשאר בשותפות ולכן מזלו תאומים ומי שיקבל התורה נוטל אותו חדש לגורלו, ואם ישראל יקבלו את התורה וישמרו אותה הרי החדש הזה לישראל ואם לאו הרי הוא של עשו, ועל כן נפיק ביה טבוח והוא כח שר של עשו שמזלו מאדים ובא בכח חרב שבידו לטבוח שונאי ישראל, וזהו הטעם שבעונות הרבים מן היום דלא אכשור דרי לשמור את התורה כדת וכשורה סמוך לחג השבועות קראנוהו צרות רבות ורעות, ה' יאמר לצרותינו די.
סדר לימוד המסוגל לערב שבועות
ד. ועל כן האנשים הניגשים אל ה' יתקדשו כהיום הזה לעתור ולרצות על זה לפני אלהינו מרחם על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך.
ובבית מדרשו של מורי ז"ל היה נוהג לקרות כהיום הזה תכף ומיד אחר התפלה סדר מעשה הקרבנות בפרשת ויקרא וצו על כי הם סגולה גדולה להצמית כל צר ומשטין כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה 42 בענין הלנו אתה אם לצרינו, פירוש הלנו אתה בשביל תורה דכתיב בה תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל קרבנות שמגינין עלינו מצרינו וכן משמע בזוהר וירא כמ"ש בפרקי ר"ה ע"ש, ואחר כך בנביאים חזון עובדיה עד סופו, ואחר כך בכתובים מזמור י"ז וק"ט שדרשום חכמים ז"ל על עשו. 43
תפלה לאחר הלימוד
ה. ואחר כך יאמר נוסח התפלה הנזכרת במשמרה 44 ויוסיף בסופה נוסח זה.
אנא מלך רחום וחנון עזרת אבותינו אתה מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם, חמול על עמך ורחם על נחלתך חוסה נא כרוב רחמיך חננו מלכנו ועננו, הבט נא והושיעה נא צאן מרעיתך אל ימשול בנו קצף כי לך ה' הישועה, ידענו ה' כי חטאנו ופשענו בכבוד תורתך התמימה ואין מי יעמוד בעדינו אלא שמך הגדול יעמוד לנו ביום צרה, וראה כי עמך הגוי הגדול הזה ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם שר של עשו לטבוח ישרי דרך ואל תעש עמנו כלה בגלותינו כי אל מלך חנון ורחום אתה, הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים, קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם, למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני, עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
ערב שבועות זמן תשובה על ביזוי כבוד התורה
ו. ואשרי אנוש יעשה זאת להיות מגמת פניו תמיד בכל ערב שבועות לעשות כסדר הזה לפני האל החנון המרבה לסלוח לבקש מלפניו על עמו צאן מרעיתו לבל ימשול בם קצף, לא לבד להריק הכנות קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא מאין פנות אל הנעשה תחת השמש אויבינו בנפש יקיפו עלינו על עונינו ופשעינו בכבוד התורה התמימה, מי בביטולה ובזוייה ומי בהגות בה שלא לשמה ושלא בקדושה וטהרה, ומי בהשתמש בכתרה של תורה ומי בהתאכזר על לומדיה ואין מחזיק בידם, כי על כל אלה יביא אלהים במשפט ביום העצרת כמו שאמרו ז"ל בעצרת על פירות האילן כאשר ביארנו בפרק א', ועל כן נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאילו לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו חס ושלום ועכשיו שקבלוה יפקוד עליהם חטאתם שקבלוה ולא קיימוה.
וכשם שערב ראש השנה הוא זמן תשובה לכל שאר חטאות של ימות השנה כן ערב עצרת זמן תשובה פרטית לכל חטא אשר יחטא כל איש על כבוד התורה התמימה לפני בא יום הדין הנורא ביום העצרת כאמור, ואף אם כביר מצאה ידו בתורת ה' וביקר תפארת גדולתה צריך להיות ירא ומצטער שלא יפגע חס ושלום הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה, ואבינו רועינו הרשב"י עליו השלום תמיד היה אומר 45 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בשלהובוי ובדינוי דצדק וכו'.
אופן שיתנהג האדם מר"ח סיון עד עצרת
ז. ולכן כל יום ויום מיום התקדש החדש הקדוש הזה עד עבור העצרת, כל ירא אלהים יהיו עיניו ולבו תמיד אל ה' לבקש מחילה וכפרה על עזבם את תורתו וכפר בעדו ובעד כל ישראל, ומידי בואו לפני ה' הן בתפלה והן בעסק בתורתו תהיה זאת מענין כוונתו וכל עת ורגע יהא חל וזע לאמר, איך אעשה לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין חילולה של תורה גובר, וצריך אני להגות בתורה או לעשות מצוה זו כדי שעל ידי מצוה זו יתמיד יחודם של המדות למעלה ולא יפגע הדין במיטב הצאן קדשים.
להכין סעודות החג בעצמו ויכוין לתקן פגם סעודות רשות
ח. וביותר ביום ערב שבועות מצוה בו יותר מבשלוחו להכין צורכי הרגל בכבודו ובעצמו לכבוד התורה ולכבוד היום הקדוש, ולהיות מגמת פניו על ככה לכפר עליו מאשר חטא על הנפש בזלזולה של תורה ופנה אל סעודות הרשות וזלזל כבודו בהמה במסיבות של עמי הארץ ומשוללי יראת ה' וחילל כבוד התורה ביניהם כאשר פשתה המספחת הזאת ברבים מתופשי התורה שבדורינו זה וה' הטוב יכפר בעד.
טעם שראוי לת"ח להכין בעצמם צרכי שבועות יתר משאר העם
ט. וביותר חל החיוב במצות הכנת צורכי הרגל הקדוש הזה לתלמידי חכמים יתר על שאר העם לכבוד ולתפארת התורה התמימה כי בה תרום קרנם למעלה, וכמו שאמרו על רב יוסף דביומא דעצרתא עבד ליה עיגלא תליתא ואמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא, 46 ולפיכך כבוד הוא להם לתופשי התורה למחול על כבודם ולהכין את אשר יביאו לצורכי הרגל הלז בששון ובשמחה, ויודו וישבחו לאדון הכל על כל הטוב שהטיב עמנו לתת חלקנו בתורתו ויחדנו לעם סגולתו מכל העמים, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.
לא יחוס על ממונו בהוצאות החג
י. ובכן לא יחושו על ההוצאה יתירה להכין מטעמים מתוקים ומוטעמים לחכו והכל לפי מה שהוא אדם ולפי המוטעם לחכו והערב לו לשמוח בשמחה של תורה, וכל המוסיף בהוצאה בכונה זו מוסיפים לו כמ"ש בפרקי שבת, וסימניך יצי"אות השבת שתים שהן ארבע וכל המועדים נקראו שבת.
בערב שבועות יטבול לתוספת טהרה זכר למנהג אבותינו בסיני
יא. ורז"ל הזהירונו לאמר 47 חייב אדם לטהר עצמו ברגל, וזה בשאר רגלי ה' כל שכן וקל וחומר ברגל הזה כי בו טבלו את עצמן כל ישראל אנשים ונשים בצווי השם יתברך לך אל העם וקדשתם וכו', ואף כי לפי דברי הזוהר פרשת אמור נראה שעיקר סוד הטבילה בעלות השחר דיום שבועות כמו שנפרש בס"ד, מכל מקום ראוי ונכון לטבול גם כן ערב הרגל כדי שיטהר בהכנסת הרגל, וגם זכר לאבותינו שטבלו בערב הרגל הזאת קודם שקיעת החמה כדמשמע פרק אמר ר' עקיבא דף פ"ו ע"ש בדברי רש"י ז"ל.
תוכחה למקבלים קדושת שבועות בעודם בטומאתם
יב. ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא להמתקדשים והמטהרים עצמם ונוהגים עצמם בטהרה בכל זמן כי יאותה להם אף שהם בחזקת טהרה וקדושה להוסיף טהרה על טהרתן וקדושה על קדושתן לכבוד התורה ולכבוד היום, אך מי שאינו טהור ממקרה אשר לא טהור חיובא רמיא עליה להסיר טומאתו מעליו לפני בא יום ה' הגדול והנורא ולא יגש לפני אלהיו עוד טומאתו בו חלילה כי הוא מפגל בקדשי שמים ומאבד טובה הרבה.
וכל שכן כי ישים אל לבו כי צריך ליל התקדש החג הקדוש הזה לעמוד על נפשו ער כל הלילה להגות בתורת ה' בקדושה ובטהרה אשר עליהם אמר הרשב"י עליו השלום כי המה מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא, ומי זה האיש בער ולא ידע טח מראות עיניו מהשכיל לבו ולדעת את כל הכבוד הזה היותינו מקשטים את הכלה בתכשיטיה להכניסה לחופה למחרת היום הבא במעשה ידינו ומעשה ידינו כוננהו, ואיך ישא פניו לבא לפני המלך הקדוש לשרת ולברך בשמו וטומאתו עליו חס ושלום כי הוא מדמע קדש בחול טהור בטמא ומוסיף חיל ועוז בגבול הרשעה ושפחה כי תירש גבירתה תכשיטין הן לה חס ושלום, ולא עוד אלא כי על ידי כך הוא מזכיר עון להתפס גם על שאר הימים על דבר כבוד התורה ואשר זלזל בה להגות בה שלא בקדושה וטהרה בקום למשפט אלהים בעצרת על פירות האילן כנזכר לעיל.
לא כן בהטהר עצמו בקדושה ובטהרה בקרב אלה הימים וכל שכן לפני יום הקדוש הזה להגות בליל התקדש חג בטהרה ובאימה וביראה כי הוא יעלה ארוכה למחלתו מאשר חטא בשאר הימים בכבוד תורת אלהינו בעשותו בהבל תורתו ובסדר הקריאה נאמנה תכשיטי הכלה הנעימה ושב ורפא לו ויצא בדימוס, ולא עוד אלא אשר יוצרו כבי"כול מתפאר ומתקשט בו ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
ואל יקל בעיני האדם הדבר הזה לאמר מי אנכי שפל ואפל להיות מבני היכלא דמלכא ולקשט תכשיטי הכלה וכבודה בגדולים, חלילה מלהאמין כך כי שדי לא מצאנוהו שגיא כח ואינו בא עם בריותיו אלא לפי כוחו, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו בין רב למעט ואותו המעט יסופר לה' לדור.
בגדולת האדם העובד את בוראו מספר "סדר היום"
יג. וגם אל יהי לפלא בעיניו איך שפל מברואיו יזכה את כל הכבוד הזה לבנות בשמים מעליותיו ולעדות עדיי הכלה, כי האדם שפל ואפל בבחינה אחת אבל בבחינה אחרת הוא גדול ורב כח מאד ובידו להעמיד כל העולמות מה שאין כל מלאך יעצור כח לעשות, והוא הנותן כח וחיל כביכול לבורא עולם כמו שנאמר רוכב שמים בעזרך וכן או יחזק במעוזי כמו שביארנו בכמה מקומות.
כי על כל אלה צריך כל אדם לטהר עצמו בערב חג הקדוש הזה עם היותו קטן מהקטנים והדיוט שבהדיוטים להחשיב עצמו ולהתגדל ולהתנשא על ענין הזה ולומר איככה אקרב לפני המלך ה' צבאות בלתי טהור חס ושלום פן אולי אם אטהר ואתקדש עצמי אולי יבא על ידי איזה ענין ודבר להפיק רצון השם יתברך ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניו כמו שאמרו 48 על ענין רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.
וכן אמרו 49 על ענין כיוצא בזה, לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם, ובהיות האדם מקל עצמו בעיניו באומרו מה אני ומה חיי שיבא תקון העולמות על ידי או קלקולן שפל ואפל נגד גדולת מעלת אלהי עולם ה' נפיק מיניה חורבא גדולה כאשר הארכנו בכמה מקומות בשם הקדמונים עליהם השלום, ועל כיוצא בזה נאמר צעיר אנכי ונבזה פקודיך לא שכחתי ונאמר ויגבה לבו בדרכי ה'.
כוונת הטבילה ע"ד הסוד
יד. ויכוין בטבילתו לקבל קדושת הרגל במספר שמות הוי"ה ואה"יה במילוי יודין אשר המה יעלו כמספר רג"ל כמ"ש הרב זלה"ה.
בגדי יום טוב יהיו חשובים משל שבת
טו. ומאחר עלות טהור ומלובן מבית הטבילה יכון לקראת אלהיו וילבש בגדי יום טוב חשובים יותר משל שבת כמו שביארנו בפ"ה של פסח ע"ש, ובכן יגש להקריב קרבן מנחה בכלי טהור בית ה' בכוונה יתירה.
כוונת מנחת ערב שבועות ע"ד הסוד
טז. ואשר הריחו בסוד ה' יכין לכוין בתפלת מנחה זו להעלות למלכות אל המקום אשר היתה שמה קודם הקטרוג ועולים בה בחינת העולמות, ויכוין בכריעות וזקיפות שבה כמו במנחת ערב שבת כמו שביארנו בפרקי שבת באורך כי בשבועות מאיר שם ס"ג בדעת פנימי דנוקבא כמו בשבת כנודע.
להזמין עניים לאכול עמו בשלחן החג
יז. והאיש הירא טוב עין יהדר מבעוד יום אחר מנחה להזמין עניים מרודים לביתו והיו באוכלי שלחנו בחג הקדוש הזה כמו שהאריכו בזוהר בטעם הדבר וביארנו באורך בסוף פרק ה' של פסח.
לקבל קדושת הרגל בשמחה
יח. ובהתקדש היום יכוין לקראת אלהיו לקבל שמחת הרגל בשמחה ובששון מהודר ומסולסל להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו לתת חלקנו בתורתו, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שנקרא שמו עלינו ה' אלהי העברים אלהי ישראל, והבדילנו מעמי הארץ וממשפחות האדמה כי כל אחד לאלהיו פנו והם עובדי ע"ז ואין לאל ידם להטיב או להרע כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.
ולא כאלה חלק יעקב כי בחר לו יה ישראל לסגולתו ומשגיח עליהם בטובו וחסדו כאשר עינינו הרואות נסים ונפלאות שנעשו עם אבותינו ונעשים עמנו בכל דור ודור, והכל מאהבתו עמנו בעבור אבותינו ומאהבת כלי יקר וחמדת תורתו התמימה אשר נטע בתוכינו, כי על כל אלה ראוי לנו לפקוח עינים עורות ולהביט בארובות להבין ולהשכיל את כל הכבוד הזה אשר כבדנו בחמדת תורתו, ולהודות ולהלל ולשבח ולברך בשמו בלב שלם ובנפש חפיצה ולשמוח בחג הקדוש הזה שמחת הנפש בכוונה ראויה ולא דרך עראי מצות אנשים מלומדה.
אמירת מזמור י"ט וס"ח בתהילים עם כניסת החג
יט. ובכן אחר עלות התעוררות היום הקדוש הזה על לבו תהיינה רגליו קלות כאילות לבא לבית הכנסת בששון ובשמחה להראות חדות עוזו לכל, ויתן את קולו קול עוז במזמור השמים מספרים כבוד אל ומזמור יקום אלהים וכו' המספרים בענייני מתן תורה ויקר הדרה.
כוונה ע"ד הסוד עם התקדש חג שבועות
כ. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים ויונק מסוד תנחומיה יכין אליו בהתקדש היום בסוד ממלכת כה"נים סוד כל החסדים אשר האירו בימי העומר עד אחורי התפארת ולא יותר, הן עתה משקידש היום הזה מתפשטים בנצח הוד שלו סוד שני לוחות הברית אשר בהם אותיות התורה שהם כ"ב כמספר חט"ה שממנה באים השתי הלחם שהם מחטים סוד טפת החסדים כמ"ש הרב זלה"ה.
בענין המאחרים תפלת ערבית בליל שבועות
כא. וצריך להוסיף מחול על הקדש בכל יום טוב, ומורי זלה"ה היה מערער על המדקדקים לאחר מלהתפלל ערבית ביום טוב זה עד צאת הכוכבים והיה טעמם משום דבעינן שבע שבתות תמימות ואם יתפללו ערבית של יום טוב מבעוד יום מגרעות נתנו ממ"ט ימי הספירה שהרי חג השבועות הוא לאחר הספירה וכשיש ספירה אינו שבועות, וכשיקדשו את היום ויתפללו של יום טוב מבעוד יום הם מקבלים על עצמם קדושת הרגל וגורעין אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות, ועל כן בחרו להתאחר מלהתפלל של יום טוב עד צאת הכוכבים בחג זה.
והוא ז"ל היה אומר כי זה לא נאמר אלא דוקא לענין קידוש וסעודת יום טוב דצריך להמתין אחר ערבית מלקדש עד צאת הכוכבים מהטעם הנזכר דתמימות בעינן, אך מה שמוסיפים ומתחילין מבעוד יום תפלת ערבית זה אינו כלום דהא רבי אושעיא 50 צלי של מוצאי שבת בשבת ואף על גב דעדיין שבת גמור הוא אפילו הכי צלי של מוצאי שבת בשבת דלענין תפלה לא איכפת כלום והכא נמי לא שנא ורשאים להתפלל ערבית מבעוד יום כשאר יום טוב, אכן יזהרו לקרוא קריאת שמע אחר ערבית אחר צאת הכוכבים הואיל ואינן קורין קריאת שמע על מטתם בלילה הזאת ונעורים כל הלילה.
יתפלל ערבית בנעימה קדושה ויאמר אתה בחרתנו בשמחה
כב. ונכון לומר תפילת ערבית בזמרה ושבחה ובנעימה קדושה כדי לעורר הנועם העליון, ויתפלל אתה בחרתנו בששון ובשמחה כי עיקרו נתקן על פאר קדושת היום הזה אשר קדשנו במצוותיו וקרבנו לעבודתו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת, ואי לאו האי יומא כמה בטלני איכא בשוקא ולא יזכר שם ישראל עוד, ואף גם כל העולם כולו היה חוזר לתהו ובהו.
כי על כן צריכין אנו להראות בעצמינו הענין ההוא ולשמוח בשמחת אלהינו, ולהזכיר ולידע את החסד הגדול אשר הפליא לעשות עם אבותינו ולנו להיות לו לעם נחלה כהיום הזה ויוציאנו לרויה מתוך עמקי הקליפות זוהמת הנחש והתמלא עלינו רחמים באהבתו ובחמלתו, ומי הוא זה אשר יבין את זאת ולא יודה וישבח לאדון הכל כפי יכלתו והשגתו מלב ומנפש חפצה על כל הטובה אשר עשה לישראל עמו ויעמוד להתפלל לפני אלהיו בדעת שלימה וכוונה ראויה ולא דרך עראי.
טעם שאומרין בתפלה זמן מתן תורתינו ולא חג שבועות
כג. ואולם מה שקבעו לומר זמן מתן תורתינו אף שלא תלה הכתוב חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום חמישים לעומר ואין מוכרח שיהיה ביום שניתנה בו תורה לא פחות ולא יותר, אלא שעתה לפי חשבונינו שניסן מלא ואייר חסר יבא כן לעולם שהחמישים כלים בו' בסיון אך בצאתם ממצרים היה יום חמישים ביום שישי וכולי עלמא מודו דבשבת ניתנה תורה ליום נ"א, היינו משום דקיימא לן כרבנן שבששה לחדש ניתנה התורה כההיא ברייתא שאמרה פסח שבו יצאו ישראל ממצרים ערב שבת היה, ואין מיציאת מצרים עד מתן תורה לדעת רבנן אלא חמישים יום וקביעות חג השבועות מפני נתינת התורה.
בפלוגתת ר' יוסי ורבנן אם נתנה תורה בו' בחדש או בז'
כד. ומה שאמרו בגמרא דלרבנן אייר דההוא שתא עבורי עברוה, היינו לפום סלקא דעתא דהש"ס מעיקרא לאוקמי ברייתא דקתני דפסח מצרים חמישי בשבת אפילו לדעת רבנן ושגם לדעת רבנן חג השבועות ביום שביעי ונתינת התורה ביום נ"א, אך בתר דאשכחן ברייתא דקתני בהדיא דפסח מצרים בערב שבת היה ועל כרחיך רבנן היא ואידך ברייתא כר' יוסי אבל לרבנן פסח מצרים בערב שבת ואין מיציאת מצרים עד נתינת התורה רק חמישים יום ועל כן קבעו לומר זמן מתן תורתינו.
כה. ומורי זלה"ה שנה לי דאף לדעת ר' יוסי אתיא שפיר כי אף שלפי דעתו זמן הנתינה נ"א יום לצאתם ממצרים מכל מקום צותה התורה לחוג את חג השבועות בסוף החמישים מפני שאם יקרה לפעמים שיעשו ניסן ואייר חסרים, כשאתה מונה נ"א יום מפסח יבא חג השבועות בח' בסיון ונמצא מתאחר יום החג מיום הנתינה בחשבון ימי החדש שהתורה ניתנה לדידיה בז' לחדש ואנו עושין חג השבועות בח' לחדש.
ואף כי לפי חשבון הימים הכל אחד מכל מקום לפי חשבון ימי החדש נראה כאילו אנו מאחרים החג ואין ראוי להיות חג מתן תורה מתאחר ונדחה אלא נהפוך הוא שנראה עצמנו מזורזים וממהרים בו, ולכן קבעה התורה החג בסוף החמישים יום שאף אם יעשו ניסן חסר מקלע חג השבועות בז' לחדש כימי נתינתו, וברוב השנים דמקלע בו' לחדש והנתינה היתה בז' אין חשש מזה דזריזין מקדימין שמחת מתן תורה והכי עדיף טפי וכן כתבו רוב המפרשים.
כו. והרב מנחם עזריה זלה"ה כתב וזה לשונו, כי אמנם חג ה' לנו ביום מתן תורה מקרא קודש לסוף חמשים ימים אחר הפסח ופסח מצרים בחמישי בשבת היה ולכולי עלמא בשבת ניתנה תורה שהוא לסוף חמישים והיא גופא קשיא, אלא ודאי כיון שמתן תורה היה בחוצה לארץ ה' חפץ למען צדקו לתת חלקנו בתורתו שכן הסכימה דעת עליון לחוג בכבודו ובעצמו ביום טוב של גליות שהוסיף משה מדעתו כדברי ר' יוסי כי שם ערבים עליו דברי דודים ע"כ, נראה שדעתו ז"ל כי קבעו לומר זמן מתן תורתינו מפני יום טוב שני מדברי סופרים, ומאחר שמפני יום טוב שני קבעו כן תיקנו לומר כן אף ביום טוב ראשון.
טעם שלא פירשה תורה חג שבועות כיום מתן תורה מהר"ם אלשיך ע"ה
כז. ומה שלא נאמר בתורה טעם חג השבועות כשאר החגים על שום מה כן והיה ראוי לומר בששה לחדש הקדשתי אתכם לי בתורתי חג לה' כשאר המועדים, אמרו המפרשים על כי לא יתחמץ לבב ישראל באומרם איך נשמח ונחוג את חג ה' אחר שעד שהמלך במסבו נהפך לאבל מחולנו ושמחה לתוגה נהפכה בכל הרעה אשר נהייתה במעשה העגל ועשותם חג על מתן תורה יהיה למזכרת עון חס ושלום, על כן ראה אלהים לעשות עיקר הטעם על מה שטיהר אותם בשבע שבתות העומר מטומאת זוהמת מצרים.
טעם שחג עצרת נקרא חג שבועות ע"פ הזוהר
כח. וטעם הקרא חג שבועות ביארו בזוהר אמור 51 וזה לשונו, פקודא בתר דא למעבד שבועות דכתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך שבועות על דאעלו ישראל לרזא דחמשין יומי דאינון שבעה שבועות דקרבנא דעומר בטיל יצר הרע דערקת מאשת חיל וכד תמן לא אתקריא מתדבקין ישראל בקודשא בריך הוא ומתבטל מעילא ומתתא ובגין כך אקרי כגוונא דא עצרת דאית ביה ביטול יצה"ר ועל דא לא כתיב חטאת כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת לה' וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל.
ובגין כך עצרת שבועות כתיב ולא כתיב כמה אינון אלא בכל אתר דאתמר סתם שמא גרים דאינון מן שבע וכתיב שבעה שבועות תספר לך אמאי כתיב שבועות בלחודוי אלא הכי אצטריך שבועות סתם לאכללא עילא ותתא דהא בכל אתר דאלין מתערין אלין אוף הכי מתערי עמהון וכו' עכ"ל, אשר משם מתבאר כי שם שבועות הוא מורה על שלימות הנמצאת ביום זה בכל המדרגות שהם שבע שבע כנודע.
טעם שנקרא חג שבועות לדעת מהר"ח הכהן ע"ה
כט. והרב חיים הכהן דרש כי שם שבועות הוא על אשר חכמים הגידו כי נשבע הקדוש ברוך הוא לישראל שאינו ממיר אותם והם נשבעו לו שאינן ממירים אותו, ובילקוט אמרו בפסוק וישם באגנות הן נשבעו לו שנאמר לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו והוא נשבע להם שנאמר ואשבע לך ואבא בברית עמך, ולפי כי שבועות הללו היו קודם מתן תורה לכן לזכר זה נקרא חג השבועות, ולפיכך תיקנו לומר את יום חג השבועות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה זמן מתן תורתינו.
בכניסתו לביתו יאמר בקול רם מועדים לשמחה
ל. ואחר ערבית לא יסיח דעתו מקדושת היום אפילו רגע קטן ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים שש ושמח וטוב לב להודות והלל לה', והן יתן בקולו קול עוז לאמר מועדים לשמחה וששון ויקר.
פיוט לליל שבועות לר' בנימין נתן בן אלישע חיים ע"ה 52
לא. ואחריו לו יהיה ח"ן יצ"לח דברו לזמר ולנצח שיר ושבחה הלל וזמרה לכבוד התורה ולכבוד היום איש לפי מהללו, ואחד קדוש מדבר יסד פיוט אחד כולל גודל קדושת היום בנגלה ובנסתר וזה סדרו.
אתקינו סעודתא דמהימנותא שלימתא חדוותא דמלכא קדישא. דא היא סעודתא דזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין.
א זמר בשבחין. למיעל גו פתחין. נהורין דזרחין. אדרין ואכסדרין.
נ היר וזהיר שמשא. במשח רבות קודשא. דדיקנא קדישא. דריש מקורין.
י קירו דתליסר מקורין. מליין כל שופרין. לתשע אוכמין פשטי נהורין. וכתלג מחוורין.
ב נהירו דצפין. בדיקנא דאריך אנפין. משכין לזעיר אנפין. כתרין ועטרין.
נ ביעו דחסד תליתאה. פלגו משיך לכתרא עילאה. ופלגו לסיהרא שוי תקונהא. ואנפהא נהירין.
י אות להחוייא. אתיא ותמהייא. דאלהא דשמיא. דשו יתן בגו קשרא דכל קשרין.
מ רן רבון עלמין. פליג עלמא לעמין. וצבא בתריסר תחומין. יאוון כיוהרין.
י תן חתים בגושפנקין. לון מסר לסרכין דרחיקין. זעירין ודקיקין. אתנין ובעירין.
נ חת יקר כורסי בארתיכין. חיוון כרובייא ומלאכין. מתנצצין כסנדולכין. זקוקין דנורא ובעורין.
נ הרין כתרין סתימאין. ושביל דסתים בסימאין. מעילת עילאין. טמירא דטמירין.
ת רין עטרין קדישין. אעטר על רישין. ומאנין ולבושין. אופיין דעירין.
נ צצין כתרין. מליין כל שופרין. ויהודאין יקירין. נפקו בני חורין.
ב עשר אמירן דרגיגין. מגו מהימנותא דכל דרגין. בסים מתיקותייהו למורגין. אולמין דזעירין.
נ הר דינור נגיד קדמיהון. ולא שליט נורא בגשמיהון. חמאן בעיניהון. ראמין ועילאין מסחרין.
א שתמעו קלין ושופרא. ושלהובין דנורא. ואפתח ריש מקורא. ברזין טהירין.
ל בא בהיל לסרכי עממין. אוף כל בריין מתאלמין. כבישין וסתימין. בחורי עפרין.
י סודא דילהון. וכל שרשיהון שוי לון בנוקביהון. שקעיה יתהון בגו כורין.
ש ליף נהוריהון. דחפיא עליהון. לאנהרא בהון. לישראל בחירין.
ע מא דעשו וישמעאל וחביריהון. צבו בטעוותהון וצלמיהון. אבניהון וחספהון. נחשין דפחרין.
ח וו גזר מקטב. לית בחילין לסוברא מידי דמיטב. רחמנא לישויא לטב. ליהודהין יקירין.
י סבון אורייתא. וטול זיוותן והב באשלמותא. נהורא יתירתא. לבנין בוכרין.
י רית לון נהוריהון. למיסב בוכרתהון. לרוחצן בלחודיהון. ברירין ושרירין.
מ פשיהון וסיגאהון. וסייפא דשלופיהון. מסר לן יתהון. על חד תרין.
ח דו השתא. בדחילו וחביבותא. לירתא אחסנת אורייתא. לן ולבנן ולכל דרין.
ז והר אריך אנפין. תחמון בכל ענפין. לבטלא כל קליפין. נוקבין ודוכרין.
ק ריבו שושבינין. עבידו תקונין. לתרין בוצינין. במילין יקירין.
א זדרזו חברין קדישין. רחימין דנפשין. ותחוון רזין. כבישין וטמירין.
מ תעטרת כלה. ברזא דלעילא. בקשוטין אזלא. ברזא דעשרין וארבע ספרין.
נ הורא ישרי בן. וזוהרין רברבן. דלא תשלוט פגם גו עדבן. וניפוק שתא בשלם. נטירין מכל גזרין.
ו לבריה דישי יעטר עטרתין. ויבנה לקרתין. והיכלין ודרתין. וישרי לן בדוכתין. לעלמין ודרין.
תם וישר
ישב בסעודת החג בכובד ראש וימעט באכילתו
לב. ואחר כך יקדש קידושו מעומד בנועם קול לעורר נועם העליון ושוב יסב על
שולחנו מעוטף בלבושו ויהא זהיר להיות אכילתו בקדושה לפני האלהים, אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו אלא אוכל נפש בלבד כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא בעצרת על פירות האילן העליון כנזכר לעיל, וחייב כל אדם לעמוד לשרת לפני ה' יעמד חי לא ינום ולא יישן לקשט את הכלה ולהיות משושביני דמטרוניתא ומבני היכלא דמלכא קדישא בסגולת סדר הלימוד.
והחכם עיניו בראשו וידוד מדוד רעים ומריעים המתרועעים אל מקום הדשן ועונג שכר פרי הבטן קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא כי לא זו הדרך ולא זו העי"ר את נשמתו ומטיל חלשי"ם על הקדשים חס ושלום, ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות לכבוד קונו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
ציונים והערות לפרק ב
41) שבת דף קכ"ט ע"ב. 42) מגילה דף ג' ע"א תוד"ה אמש. 43) עי' בראשית רבה פרשה י"ז ובריש פרשה ע"ה, ובמדרש תהילים מזמור י"ז עה"פ פלטה נפשי ובמזמור ק"ט עה"פ ודברי שנאה. 44) היא התפילה שסידר שם המחבר בפ"א מר"ח אות צ"ו אחר קריאת הקרבנות, ואח"כ יוסיף בה הנוסח שבסמוך "אנא מלך כו'". 45) זוהר האזינו דף רצ"ב ע"א. 46) פסחים דף ס"ח ע"ב. 47) ר"ה דף ט"ז ע"ב. 48) ברכות דף ז' ע"א. 49) ברכות דף י"ז ע"ב. 50) ברכות דף כ"ז ע"ב. 51) זוהר אמור דף צ"ז ע"ב. 52) על מייסד הפיוט הקדוש הזה עי' באריכות בס' אוצר חמ"י עמו' תת"כ - תת"ל.