אור ברסלב
חמדת ימים ב חג הפסח › פרק ו - תפלת מעריב - ליל הסדר

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

חג הפסח · פרק ו - תפלת מעריב - ליל הסדר

פרק ה - ערב פסח - תענית בכורות - הכנות הסדר

זכרון הניסים בליל החג, ולבישת בגדי לבן ע"פ ספר "סדר היום"

א. בהתקדש היום יכון לקראת אלהיו לקבל שמחת הרג"ל מוע"דת בשמחה ובששון מהודר ומסולסל להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו כל הנסים והנפלאות במצרים והוציאנו מעבדות לחירות, ויאותה לנו להראות בעצמינו הענין ההוא ולשמוח בישועת אלהינו להכיר ולדעת את החסד הגדול שעשה אלהי אבותינו עמנו להוציאנו מכור הברזל ומטיט היון אשר הוטבענו בו בין הגוים ערלים עובדי ע"ז, וכפשע בינינו ובין המות ושכחנו ברית אבותינו, ובחר בנו גוי מקרב גוי להיות לו לעם סגולה ומעיל צדקה יעטנו בתורתו ומצוותיו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

ומי זה האיש אשר יבין את זאת ולא יודה וישבח לאדון הכל הודות והלל כאשר תשיג ידו מלב ומנפש חפיצה על כל הטובה אשר הטיב ה' רב טוב לבית ישראל, ובכן יעשה המצוה לשמה בדעת שלימה וכוונה ראויה ולא דרך עראי מצות אנשים מלומדה.

ב. ואחר שיקבל עליו שמחת הרגל כראוי ימהר יחישה לבית הכנסת, ואם אפשר לו ילבש בגדים לבנים מפני כי הוא סימן חירות שיצאנו בדימוס וזכינו בדין בחמלת ה' עלינו וכל הנמלט מן הדין יאותה לו ללבו"ן את הלבנים, וכל שכן וקל וחומר אנחנו בית ישראל כי אילולי הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

כי על כן בכל פסח שעובר עלינו יאותה לנו להכיר את הגמול שגמל המקום יתברך עמנו להיותנו בני חורין תחת רשותו וממשלתו קדושים וטהורים ולא משועבדים ומוטבעים בבוץ תחת טורח משא מצרים הקשה מלאים שקוצים וגלולים בגלולי מצרים, ועל כן יאמר בחגים ומועדים זכר ליציאת מצרים לדעת ולהכיר הטוב והגמול הגדול אשר גמל עמנו אלהינו באהבתו ובחמלתו להיות לו לעם נחלה כיום הזה ולקיים מצותיו ותורותיו.

ג. ובכן תהיינה רגליו קלות כאילות לבא אל בית הכנסת בששון ושמחה להראות חדות עוזו לכל, ויתן את קולו קול עוז יצלח דברו במזמורים המספרים ביציאת מצרים, וכבר נהגו לומר מזמור 65 יאמרו גאולי ה' על אודות שבו כלול גאולות הרבה, ומספר בארבעה צריכים להודות וביציאת מצרים כולהו איתנהו ביה.

כוונת קדושת היום ותפלה ע"ד הסוד קודם ערבית

ד. ואשר הריחו בסוד ה' יכין אליהם לכוין בהתקדש עליהם היום גדו"לי גדולים הנעשים בשמים ממעל בסגולת קדושת היום ואת שמע בערבית וגמר ההלל, אשר האל המלך הגדול והקדוש יתגדל ויתקדש בשני המאורות הגדולים היוצאים מעדן ומן הנהר הגדול בעת ההיא אשר לא נעשה כפסח הזה לעולמים לעושה אורים גדולים בגדו"ל החל ובקט"ן כלה מגד"ל עוז מפני אויב כנודע, והכלה הנעימה אף היא תגדל בעלייתו של בעל ויעלה ויבא לפני המלך פנים בפנים.

ה. ואנכי תקנתי נוסח תפלה לערבית ליל התקדש חג כוללת כוונה זו להוציא הכוונה בפה וזה תוארה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא להתפלל תפלת ערבית שתיקן יעקב אבא קדישא לתקן את שורשה במקום עליון ולהמשיך בזעיר אנפין את שני המאורות הגדו"לים, פנימיות נצח דתבונה ופנימיות קדש ישראל סבא שמות ע"ב בניקוד חיריק יִוִדִ הִיִ וִיִוִ הִיִ, ופנימיות הוד דתבונה וישראל סבא שמות ס"ג בניקוד קבוץ יֻוֻדֻ הֻיֻ וֻאֻוֻ הֻיֻ, ופנימיות יסוד תבונה וישראל סבא שמות מ"ה וב"ן חסדים וגבורות בנקוד שורק יּוּדּ הּאּ וּאּוּ הּאּ יּוּדּ הּהּ וּוּ הּהּ אשר המה בחינת יקר תפארת גדולתו ראשון, ובכח סגולת גמר ההלל אשר נהלל ונשבח תרב גדולתו במשך עצם פנימיות חסד או"א שמות ע"ב בניקוד סגול יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ הֶיֶ, ועצם פנימיות גבורת או"א שמות ס"ג בניקוד שבא יְוְדְ הְיְ וְאְוְ הְיְ, ועצם פנימיות תפארת דאו"א שמות מ"ה וב"ן בניקוד חולם יֹוֹדֹ הֹאׁוֹאֹוֹ הֹאׁיֹוֹדֹ הֹהֹ וֹוֹ הֹהֹ אשר המה בחינת יקר תפארת גדולתו השנית, וממנו תאיר אל עבר פניה של הנוקבא רחל אמנו ואף היא גדילים תעשה לה, וממנה ישתלשל עלינו בני מלכים בני רחל אמנו שפע ישועה ורחמים לעבדך בלבב שלם ולאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות אמן סלה.

מקראי קדש לומר קודם ערבית

ו. ואחר כך יאמר אלה הפסוקים שראשי תיבות שלהם ע"ב וס"ג, י'הו"ה אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה. ו'אני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסד"ך ענני באמת ישעך. ד'מינו אלהים חסד"ך בקרב היכלך. ה'עם ההולכים בחשך ראו אור גדו"ל יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. י'שישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל ה' אוהבי תשועתך. ו'ישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה'. י'ודו שמך גדו"ל ונורא קדוש הוא. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולת"ך אספרנה. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו. י'היו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ויכוין בר"ת של הפסוקים שם ע"ב, ולשם ס"ג יכפלם ויוסיף האל"ף שבוא"ו פסוק, א'ך צדיקי"ם יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

להתאמץ בכוונתו בתפלת ערבית של חג

ז. ובכן לו בכח יגבר איש לאמץ כוונתו בתפלת ערבית אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת מעלת יקר תפארת גדולתה מה היא ומה נעשה בה למעלה מערכה לקראת מערכה, מערכה גדו"לה על מערכה שני"ה כאמור, כי על כל אלה כל איש הירא בקדוש ישראל יתהלל לעשות כווני"ם למלאכת השמי"ם ולא ימיש מנגד עיניו ולבו שפ"ר התקונים רגע קטון, ורעיוני לבבו לא יראו החוצה לבל יפגל בקדשים חלילה ויכלא הגשם מן השמי"ם.

סגולת תפלה בכוונה להעלות שאר תפלות פסולות

ח. ובאור ה' נראה אור לעורר את הרחמים לתקן בתפלה זאת התפלות הפסולות האמורות בלא לב ולב הנידחות מלעלות בהר האדון ה' צבאות, ועת רצון היא להעלות בתקף חסנה של תפלה זו העולה היא למעלה מכל תפלות השנה כל אותם התפלות אשר פיגל בהם, אשר זה מחסדו וטובו הגדול יתברך עמנו לבלתי ידח ממנו נדח ולהעלות בכח תפלה אחת מכוונת כהלכתה שאר תפלות האמורות שלא כסדרן ומוספ"ין שלא כהלכתן כמו שאמרו בזוהר פרשת פקודי והארכנו בפרקי ראש השנה ויום הכפורים בזה.

התעוררות על הכוונה בעת הזכרת יציאת מצרים בפסח

ט. ויציבא מילתא כי תמיד כל הימים לא ימושו מפינו נפלאות ה' וישועותיו ביציאת מצרים כמו שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, מכל מקום חביבה מצוה בשעתה מועד צאתנו מארץ מצרים, ולפיכך אנחנו חייבים להזכירה בחג הקדוש הזה בתודה ובקול זמרה כאילו זה היום יצאנו ממצרים להגיד כי אין אנו כופים בטובת המקום ברוך הוא על כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו.

סגולת הסיפור ביציאת מצרים לעורר הגאולה

י. והיא סגולה נפלאה לעורר את הרחמים לפני אלהינו אבינו אב הרחמן על הגלות החיל הזה ימים רבים ורעים לישראל אשר אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, מוכים ומעונים דווים וסחופים והלעג השאננים הבוז לגאיונים כי נאמו גוים אבדה תקותם, ובכן בהודות והלל לה' על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות שעשה עמנו ועם אבותינו ביציאת מצרים, יחד נכמרו רחומיו יתברך לאמר אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם כבשה אחת בין כמה אריות שואגים לטרף, ובכן ישקיף ירא ה' מן השמים וישיב את שבותינו וירחמנו, כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים מכל העמים אשר הפיצנו שמה ומלך ביופיו תחזינה עינינו במהרה בימינו.

טעם שאמרו ד' צריכים להודות ולא חייבים

יא. ומזה הטעם כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, על אודות כי היא תהיה שורש פורה גאולתנו ופדיון נפשינו מגלות החיל הזה ותיטב לה' להלל לשבח לפאר ולרומם שמו ברבים, ועל דרך זה אמרו ארבעה צריכים להודות ולא חייבים, לרמוז כי צריכים המה להבא דהואיל ולא כופים בטובו ישוב הוא יתברך ידו שנית לעשות עמהם נסים ונפלאות.

לכוין לבו ביותר בברכת אמת ואמונה, וסגולת התפלה מעומד

יב. ולפיכך עיקר האהבה והיראה הוא בלב ובכוונה טובה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם אשר עושה אלה כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא הגומל לחייבין טובות שגמלנו ברחמיו וברוב חסדיו, ועל כן בהיותו עומד ומתפלל תהיה מגמת לבו ופיו שוין לכל אשר יבטא בשפתיו, וביותר בהגיעו אל שבח יציאת מצרים כגון המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את עמו כו' וכל הסיפור של הנס שלא לכפור בטובת המקום ברוך הוא, ומי הוא הפתי אשר ישים אל לבו מה שמוציא בשפתיו גודל מפלאות תמים דעים אשר לא יכנס אהבת ויראת בוראו בלבו לשרתו ולברך בשמו בלב שלם ובנפש חפיצה.

ועל כן עיקר גדול בתפלה להבין ולהשכיל שבחי המקום ברוך הוא ואותותיו ונפלאותיו אשר עשה, ובכן תבער להבת שלהבת אהבת ויראת המקום ברוך הוא להדר ולקלס את שמו בכוונה טובה ושיר ושבחה הלל וזמרה כבמזמוטי חתן וכלה.

יג. ובעת עמוד להתפלל יוסיף כוונה על כוונתו בתוספת מרובה על כי עיקר התגדלות המאורות העליונים למעלה המה מתוספים בכח סגולת התפלה מעומד כמו שכתבו קצת מן תלמידי הרב זלה"ה, ובהכין לבו ונפשו לעורר עליונים למעלה ולעשות אורים גדו"לים תגדל נפשו גם היא מהארות ההמה ויגדיל תורה ויאדיר לאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא.

סגולת המכוין בסודי הכוונות של מצוות החג

יד. וקבלה בידינו אשר כל המכוין לבו בכוונת הפסח בכל פרטי פרטיות היד הגדו"לה אשר נעשה בכח סגולת הפסח ומצוות הנעשות בו, הוא מוציא כל נצוצי הקדושה שפיזר וטימע הוא בין הקליפות ומובטח לו שלא ישלוט בו שטן ופגע רע באותה שנה ואת הצפוני ירחיק מעליו כי הגדיל לעשות.

לומר הלל השלם בערבית של פסח ומקורו מדברי הזוהר

טו. ואולם יסדרו מערכה גדו"לה בעמידה ותכף ומיד בצידה יסדרו מערכה שניה בנהורא יתירתא תגדל ממנה בהלל וזמרה להיות כולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה מברכים משבחים ומפארים ומקדישים ומעריצים וממליכין את שם האל המלך הגדו"ל לגמור את ההלל ובו נעשה חדוותא לעילא ולתתא.

טז. ובזוהר פרשת אמור ז"ל, בגין כך בי"ד מתקני גרמייהו ומעברי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עילאה ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין וכו' ועל דא אשתני ליליא דא משאר לילוון ובעינן למעבד שינויא בכלא ולמחדי בהא ליליא בגין דחדוותא הוא לעילא ותתא ובגין כך בהאי ליליא דזווגא אשתכח וישראל אתקשרו בההוא חדוותא עבדין שלימו ועל דא חדוותא דכלא ושלימו דהלילא בגין ההוא חולקא דאתקשרו ביה ע"כ.

הנה משם יתבאר טעם אמירת ההלל גמור הלילה הזה מה שלא נעשה כפסח הזה בשאר מועדי רג"ל יען כי גדול כבוד ה' והגדיל ה' לעשות עמנו לעתות כאל, ועל כן נהללנו כרוב גדלו והן גומרין עליו את ההלל וסימניך גדו"ל ה' ומהו"לל מאד, ועל כל אלה יעלזו חסידים בכבוד קונם ולהקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה וברנה ובצהלה את ההלל והללו את ה' ובו יתהללו לתהלה לשם ולתפארת, ואיש לפי מהללו יכוין הדברים לשם פעלן.

כוונת ההלל ע"ד הסוד

יז. ואשר הריחו בסוד ה' לפי שכלו יהלל איש לתת שלימות לכלה הנעימה כי כן ה"לל עולה מספר אדנ"י, ועל כן מברכין עליו תחילה להאיר אל עבר פניה המאורות העליונים הקטנים עם הגדולים, ואחר כך יהי מושך לה משך הי"ג מכילן דרחמי הרמוזות בפסוק מן המצר וכו' עד מבטוח בנדיבים אשר המה ט' ויש בם הארה מכל הי"ג, ואנו רומזים ד' הארות הנוספות על הט' בד' כי לעולם חסדו קודם מן המצר כמ"ש בחלק א' בפ"ב דר"ח, ובכן בעלייתו של בעל גדי"לים תעשה לה.

לומר הלל שבערבית בברכה, ותוכחה לאומרין אותו מיושב

יח. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה כת הנוהגים לסמוך אהלל שבסדר ולא יתיצבו הוללי"ם בתפלת ערבית אשר בודאי מגרעות נתנו מצידיהם במאורות העליונים למעלה, והלל שבערבית ושבסדר כל אחד נדרש לעצמו, ואולם הנאמר בערבית גם הוא יגדל מאד הרבה מהנאמר בסדר יען בו יתגדל ויתקדש האל המלך הגדול והקדוש ולגדולתו אין חקר כי גדל מאורו מאד ועליו תוסד עתה קריאתו כי בא עתו כנזכר לעיל, שעל כן ההלל שבערבית לו יתיצבו הוללי"ם מעומד ומברכין עליו בראש ובסוף, והנאמר בסדר אין זה הלל גמור כלל וגם הוא נאמר למקוטעים ולא יתכן לומר הלל מיושב וכל שכן הלל גמור.

מנהג גדולי ספרד לגמור את ההלל בערבית כמנהג האריז"ל

יט. וכבר נהגו גדולי ישראל אשר בספרד לגמור את ההלל בתפלת ערבית כאשר קבלו וקיימו מפי גבורת המופת החותך דברי מלכות שמים אור המופלא האר"י זלה"ה, א"ב הו"א דלא לוסיף עליה ולא לגרע מיניה ודבריו חיים וקיימים ואסמכינהו רבנן אלאו דלא תסור, וכל אמת אמת תפסיה להאי וסיב ובלה ביה ומיניה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנו.

לומר בכניסתו לביתו מועדים לשמחה בקול רם

כ. ואחר ערבית לא יסיח דעתו מקדושת היום אפילו רגע קטון ותהיינה רגליו קלות כאילות לבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים שמח וטוב לב להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ותאזרהו שמחה וששון ויקר ויצל"ח דברו לענות בקול רם מועדים לשמחה.

לשורר על השלחן קודם הקידוש

כא. ויעמוד על שלחנו ויתן בקולו קול עוז לזמר ולנצח שיר ושבחה הלל וזמרה, ויהי שירו להודות לאל עזוזו ונפלאותיו אשר עשה עם אבותינו במצרים איש לפי מהללו לעורר חבצלת השר"ון לשיר בקול נעים לאל אלים נאדר בקדש הלולים.

ואחד קדוש מדבר תיקן פיוט קדוש ומופלא להיות כל איש שור"ר בביתו ליל התקדש חג נכבדות מדובר בו, והן אומר והן דברים העומדים ברומו של עולם אישו"ר כולל ואישו"ר מוסיף כוונת סידרא דפסחא וכולה רמיזא בחכמתא ליונקים מסוד תנחומיה, והשיר הזה גנוז הוא איתי בספר חמדה גנוזה ולמען לא יעדר כל בו בספר הבהיר הזה אשים דבריו בפיך נופת צוף וכל טעם ותעלוזנה כליותיך וזה תוארו.

מקראי קדש ונוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הפיוט

כב. וקודם יושר השיר תאמר בנועם קולות, אהללה שם אלהים בשיר ואגד"לנו בתודה. ועתה יגד"ל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו. כי אל גדול ה' ומלך גדול על כל אלהים. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אנכי לה' אנכי אשירה אזמר לה' אלהי ישראל. ה' עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו.

אתקינו סעודתא שלימתא חדוותא דמלכא עילאה דא היא סעודתא דזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין, ואחר כך ימשוך בנעימותו ויאמר.

פיוט לליל הסדר לר' בנימין נתן בן אלישע חיים ע"ה

הערה 67

כג. אסדר שבחא. בלילא דפסחא. למיעל גו פתחא. מהימנותא שלימתא.

א תיא ותמהייא. דאלהא דשמיא. יאות להחוייא. חילא דפורקנתא.

נ צח כל כתרין. נוקבין ודוכרין. אתנין ובעירין. קוזמיטי מלכותא.

י דין יקירין. שרו כל כתרין. דהוו ישראל קשירין. בעבדותא.

ב רזא דיובלא. סליק ההוא ערזילא. אתגבר בחילא. ואפיק לון לחירותא.

נ היר וזהיר שמשא. במשח רבות קודשא. ויתעביד ליה רישא. בתקוני מלחמתא.

י סודי נהורייא. תקינו חכימייא. למעבד רמזייא. בדחילו וחביבותא.

מ וחי יינא דמנטרא. אתו בכסא דסדרא. ומריש מקורא. בפטורי פטורתא.

י קירו די בהון. סדרי לבדהון. לאשלמא פרצופהון. צלמא ודמותא.

נ הירו דכתפין. דאריך אנפין. משכין לזעיר אנפין. עטרא שלימתא.

נ ביעו דנייחין. ארכין וגחין. ארבע מוחין. כלילן בתלתא.

ת קוני זוודא. דהאי מועדא. אתו כחדא. בעידן צלותא.

נ טלי לאתריהון. בתר צלותיהון. ואשתאר להון. גדלות קמייתא.

ב סידור מיכלא. דעד פלגות לילא. הדר כל מלה. בנהורא יתירתא.

נ בעי מוחי פנימאי. ולבתר חיצונאי. בגין קליפאי. אשתני משיכותא.

א סחותא קמא. עיטרא דאימא. וקטנות האי עלמא. בטבול כרפסתא.

ל מבצע מפטירא. את וא"ו נטירא. ודל"ת בסידורא. וקטנות חכמתא.

י ה עיטרא דאבא. עיילי בנטילה רבה. ובאסחותא דחיובא. בבינה ודעתא.

ש כינתא דאתכסייא. מליאת בוסמייא. בתרין זמנייא. דטבול חרוסתא.

ע תיקא דעתיקין. ותרין דמתחבקין. לזעירין ודקיקין. אשלימו כל חיותא.

ח ירו רבה ויקירא. לשמשא וסיהרא. דמליין נהורא. וקיימין באשלמותא.

י הא רעוא קמיה. דנתייחד עמיה. ונחזי רומיה. בפורקן בתרייתא.

י חזי לן סתרי. וזיו נהוריה. רבותיה ויקריה. בכל מלכותא.

מ לכא משיחא. דאיהו נייחא. נחמי בהאי רוחא. כד יעדי כל עקתא.

ח יויא תקיפא. דמלא זעפא. וגליף בגילופא. יעביד תבירתא.

ז והר עתיק יומין. נחמי בכל עלמין. וכולהו עמין. קיימין באחדותא.

ק דושתא דקודשין. קאי בכל רישין. וקיימי בלבושין. כיומא דשבתא.

תם וישר

מעלת הפיוט הנזכר המיוסד ע"ד הסוד וסגולת אמירתו

כד. ואולם האיש אשר דלה דלה בתעלומות חכמה הן כל יקר ראתה עינו בשיר המקודש הזה אשר סידרתי, ועם כי בעיני רבים יש בו דברים מעלומי עין הנה אצל עין רוג"ל במכתב יד ההקדש רבינו האר"י זלה"ה כי ידרוש בסוף ובראש, ישכיל במראה ולא בחידות נועם דברותיו כדרבנות וכמסמרות נטועים בנגלה ובנסתר מפיק מרגליות ועל סדר כוונת הרב בנוי לתלפיות, וכבר ביארתי דברותיו פרשת אלה הדברים בספר חמדה גנוזה ואין מקומו כאן.

כה. ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל, כזה ראה וקדש להתעלס באהבים ולעורר אהבת דודים למעלה ולזמר עריצים והכרת כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה עליונה לחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה וריעות אשר משם יושפע שפע ישועה ורחמים לנפשך לעבוד את ה' וליראה ולאהבה את שמו, ואף אם לא תדע שכ"ול פרשת אלה הדברים וסודותיהן אל תנח ידך מפזמון הזה כי רב הודו והן הן הדברים הנקנין באמירה ומקדישין ומעריצין את הנשמה, קריאתן זו היא הללן.

תפלה קודם ליל הסדר

כו. ואולם יתר פרטי הכוונות שבסדר יש לבאים בסוד ה' לכוין בהן בסדר קדש ורחץ וכו' להחזיר העטרה ליושנה ואור הח"מה יהיה שבעתים אור גדול מהאור הגדול אשר נגה עליהם בערבית ולאו כל אדם זוכה לתעלומותם כי אם מי שכריסו מליאה לה הדעת והתבונה, על כן ראיתי ונתון אל לבי לרגל המלאכה אשר לפני לזכות את הרבים, אנכי תקנתי אליהם נוסח תפלה פשוטה להתכלל עצמם עם בני העליה המישרים ארחותם לעשות כוו"נים למלאכת שמים וראוי לאומרה קודם הסדר וכה תוארה.

רבונו של עולם אתה יודע כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך כדבר האמור גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר, גם אם היינו משכילים בכל חכמת צרופי שמותיך הקדושים וכוונת כל ברכה וברכה ומצוה ומצוה בפני עצמה ובכל הייחודים וזווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידיהם, וכל שכן כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו ואין איתנו יודע עד מה.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומרוצה לפניך כל מצוה ומצוה הנעשות על ידינו עתה לפניך הן במצות ארבע כוסות הן במצות טיבולים ובמצות סיפור יציאת מצרים, הן במצות אכילת מצה ומרור וחרוסת ואפיקומן, מעשה ידינו כוננה עלינו כאילו נכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל היחודים וזווגי מדות הקדושות העליונות וגדולי גיד"וליהן הראויות לבא על ידיהם, ותצרף מחשבתינו הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל המצוות אשר יעשו על ידינו בלילה הזאת ויעלו לפניך עם שאר מעשה המצוות האלה הנעשות על ידי בניך היודעים והמכוונים כל הכוונות הראויות לתת לה לכל מצוה ומצוה מאלה.

ואולם אנחנו עושים אלה המצוות לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיהן ותקוניהן ודקדוקיהן לעשות את כוונת יוצרינו אשר קדשנו במצוותיו וציונו לעשות המצוות האלה לתת נחת רוח לפניו ולגרום שפע ברכה רבה בכל העולמות ולהביא על ידי כלי המעשה או הדבר אשר נעשה בו המעשה כלי ה', ובמעשה עצמו להביא אל הקדש פנימה, ובדבור להביא המאור הגדול להיות חופף עליהם מלמעלה.

ובכח סגולת אלה המצוות יתוקנו כל הניצוצות שנפלו על ידינו תוך הקליפות ולתקן כל תרי"ג מצוות הכלולות בכל מצוה ומצוה מאלו ולגרום זווג בארבע אותיות השם הקדוש ולזכך נפשינו רוחינו ונשמתינו להיות ראויות לעורר מיין תתאין על ידי מעשה המצוות הנעשות בלילה הזאת ותעלה לרצון לעורר אהבת דודים אמן סלה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

"קדש"

מקראי קדש לומר קודם "קדש"

כז. וקודם הקידוש יאמר מקראי קדש אלה.

ר"ת אכדט"ם ושם ע"ב

א'להים יחננו ויברכנו יאר פני"ו אתנו סלה. כ'וס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ט'וב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. מ'ה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.

י'הוה אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. ו'צדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדו"לות אלהים מי כמוך. ד'בקה נפש"י אחריך בי תמכה ימינ"ך. ה'עם ההולכים בחשך ראו אור גדו"ל יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. י'שישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל ה' אוהבי תשועתך. ו'ישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה'. י'ודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולת"ך אספרנה. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדל"ו. י'מין 68 ה' רוממה ימין ה' עושה חיל.

טעם שיש לקדש מעומד וסודו

כח. ואחר כך יקדש קדושו מעומד כסברת הרמב"ם כי דין הקידושין מעומד.

כמו שכתב הרב זלה"ה כי הוא בסוד עלמא דדכורא וכל המעשים אשר נעשים כנגדו הם מעומד, וגם מפני כי הקידוש הוא לתת להכלה הנעימה הקידושין של החתן כנודע וקדושין מעומד.

בברכת הגפן בכוס ראשון יכוין לפטור כוס ב' ויתר פרטי המצוה

כט. וכל אדם יהא זריז ונזכר לפטור בברכת פרי הגפן שבכוס זה לפטור כוס שני כמו שכתבו הפוסקים, וישב וישתה בהסיבה רובא דכסא שלא בהפסק בנתים דיש אומרים שאם שהה בין שתיה לשתיה יותר מכדי אכילת הפרס אפילו דיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפילו בכוסות האחרונות ולכן לכתחילה ישתה בבת אחת, ושיעור הכוס רביעית הלוג ז"ך דרהם.

מנהג קדמונים להדיח הכוס בין שתיה לשתיה מפני חיבוב מצוה

ל. ומנהג חסידים הראשונים לשטוף ולהדיח הכוסות בין כוס לכוס וכן נכון לעשות מפני חיבוב המצוה. (אמר הכותב, עיין ברש"ל תשו' סימן פ"ו).

"ורחץ"

מקראי קדש לומר קודם "ורחץ"

לא. קודם הרחיצה יאמר אלה מקראי קדש.

ר"ת יו"ד ה"י

י'רויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. ו'יהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה י"דינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ד'רשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני. ה'גדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. י'ראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם.

אזהרה למזלזלין בנטילה לדבר שטיבולו במשקה

לב. ויטול ידיו לצורך טיבול ראשון ולא יברך על הנטילה, והן רבים עתה עם הארץ הקלו בנטילה זו ולא רחצו רק ראשי אצבעותיהם בלבד, והם לא ידעו כי אין חילוק בין נטילה זו לנטילת אכילת פת כי אם לענין ברכה בלבד שאין מברכים עליה משום דיש אומרים דמה שגזרו נטילה לדבר שטיבולו במשקה לאו משום גזרה דסרך תרומה אמרו כן אלא משום נקיות בעלמא וספק ברכות להקל, אכן לענין נטילה נקטינן לחומרא כמאן דאמר שגזרו עליו משום סרך תרומה דתירוש ויצהר ובעינן נטילה גמורה, ועל כן טהור ידים יוסיף אומץ וירחיץ בנקיון כפיו בנטילה גמורה כל ימות השנה בדבר שטיבולו במשקה, וביותר בקדושת רחיצה זו אשר ראשה מגיע השמי"מה להעביר גלולי מצרים ומצואתו לו רוחץ.

"כרפס"

מקראי קדש לומר קודם "כרפס"

לג. קודם האכילה יאמר אלה מקראי קדש.

ר"ת מילוי אלהים

א'להים צבאו"ת השיבנו והאר פניך ונושעה. ל'כו וראו מפעלות אלהי"ם נורא עלילה על בני אדם. פ'דה אלהי"ם את ישראל מכל צרותיו. ל'ך דומיה תהלה אלהי"ם בציו"ן ולך ישולם נדר. מ'לך אלהי"ם על גוים אלהי"ם ישב על כסא קדשו. ד"מינו אלהי"ם חסדך בקרב היכלך. ה'ודינו לך אלהי"ם הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך. י'הוה 69 אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. י'ברכנו אלהי"ם וייראו אותו כל אפסי ארץ. ו'אתה ה' אלהי"ם צבאו"ת אלהי ישר"אל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ד'עו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. מ'גיננו ראה אלהי"ם והבט פני משיחך. מ'י יתן מציון ישועת ישראל בשוב אלהי"ם שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.

יכוין בברכת הכרפס לפטור המרור ויאכל פחות מכזית

לד. ואחר כך יקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה, ויהא זריז ונזכר לפטור בברכה זו למרור שעל כן אמרו לאכול פחות מכזית שלא להצטרך בברכה אחרונה ולפטור בה את המרור, ואם בדיעבד אכל כזית לא יברך ברכה אחרונה.

להזהר מאד לבדוק הירקות מתולעים

לה. והן רבים עתה עם הארץ הקלו באכילת ירקות בלא בדיקה ויאכלו גם אכול התולעים אשר בקרבם וגדול עונם מנשוא, ועל כן האיש הירא את דבר ה' יבדוק את כל האוכל אשר הוא אוכל מן כל ירק עשב היטב הדק ואל יאכל כל טמא חס ושלום כל הימים, וביותר בלילה הזאת בירקות של מצוה שצריך לבדקם הדק היטב ואחר יאכל מן הקדשים אשר גם אכילת הכרפס ראשו מגיע השמי"מה להאיר אל עבר פניו את המאור הקט"ן, כי על כן אמרו שהתנוקות שו"אלים הלכו בו כפי שורשו ונער קטן עמו מה שאין כן בשאר הטיבולים יען כי אחיו הקט"ן יגדל ממנו.

"יחץ"

מקראי קדש לומר קודם "יחץ" ואופן הבציעה

לו. קודם הבציעה יאמר מקראי קדש הנזכרים בכרפס, ואחר כך יבצע חלק אחד גדול ואחד קטן והחלק הגדול יבצע בצורת ו' וזאת הו' שומרים אותה לאפיקומן, והחלק הקטן יבצע בצורת ד' והיא נשארת בין שתי המצות.

וכבר כתבנו למעלה בשילהי פרק ה' כי הם רמוזות באות ה' ראשונה של השם, והראשונה היא מצויירת בציור ד"י והשניה בציור ד"ו והשלישית בציור ה' ולפיכך יש לבצוע את השניה בציור ד"ו כאמור, ובעבור זה על הפרוסה הזאת הנשארת בין שתיהן יאמר הא לחמא ענ"יא על כי היא בצורת דל"ת וגם דל"ה דל"ה ולפיכך אין בוצעים לא הראשונה ולא השלישית.

ואף לפי פשטן של דברים בחרו לבצוע השניה ולא הראשונה כדי שבבא לברך המוציא ופוגע בראשונה תחילה ונמצא עובר על המצוות, וגם לא בחרו לבצוע השלישית ולברך המוציא על הראשונה ואכילת מצה על השניה משום שצריך לברך על אכילת מצה אפרוסה כדרכו של עני, אשר מטעם זה עושים יחץ וחולקין אותו מקדם אף דאין בחילוק זה שום תולדה, כדי לומר עליה הא לחמא עניא מה דרכו של עני בפרוסה וכו'.

מנהג אנשי מעשה לשלשל האפיקומן על שכמם

לז. ומנהג אנשי מעשה שלא לשמור חלק האפיקומן בין המפה אלא ליתנה במטפחת ולשלשל אותה בשכמיהם זכר למשארותם צרורות בשמלותם על שכמם, וגם שלא ישכחנו אחר כי אלף המגן תלוי עליו.

"מגיד"

מקראי קדש לומר קודם "מגיד"

לח. קודם ההגדה יאמר אלה מקראי קדש.

פי צדי"ק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות. פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספורות. חסדי ה' עולם אשירה לדוד ודור אודיע אמונתך בפי. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב יה.

לומר ההגדה בקול נעים ולא במרוצה

לט. ואחר כך ק"ול אדם ימשוך בנעימות בשפה ברורה ובנעימה קדושה סדר ההגדה וק"ול המרבה לשפ"ר הרי זה משובח, לבינ"ה יקרא לתבו"נה יתן קולו בנועם קולות לעורר נועם ה' עלינו בספור נס יציאת מצרי"ם לאט לאט לא בחפזון, פ"ה ס"ח הוא לה' להודות להלל לשבח לפאר ולרומם להדר ולנצח עזוזו ונפלאותיו אשר עשה בפ"ה צח שפתים, וא"ח נפס"ח מקריאת עוז גבורותיו ומופתיו ותפא"רתו עבור על פ"ה ס"ח.

דברי הזוהר בשבח המספר ביציאת מצרים

מ. ובזוהר בא 70 זה לשונו, פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו חובה על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין והכי אוקימנא כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא סיפורא חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי וכו', וקודשא בריך הוא חדי בההוא ספור וביה שעתא כניש קודשא בריך הוא לכל פמליא דיליה ואמר לון זילו ושמעו סיפורא דשבחא דקא משתעי בנין וחדו בפורקנא כדין כולהון מתכנשין ואתייאן ומתחבראן בהדייהו דישראל ושמעין סיפורא דשבחא וקא חדאן ברזא דפורקנא דמאריהון כדין אתיין ואודאן ליה לקודשא בריך הוא על כל אינון ניסין וגבוראן ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוה דפורקנא דמאריה כדין אתוספא חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחאן גבורתיה ואודאן ליה וכולהו דחלי קמיה ואסתלק יקריה על כולא ע"כ.

הנה מבואר מזה יקר תפארת גדולת פרש"ת אלה הדברים, הפורקן והנסים והגבורות אשר גמלנו אלהינו מרחם ברחמיו וברוב חסדיו ושמו הגדול מתעלה בעולם, והחכם עיניו בראשו על השכינה אשר למעלה מראשו ומלאכי צבאות ידודון ידודון לשמוע אל הרנה ואל סיפורא דשבחא כמו שכתוב בזוהר הנזכר לעיל דכולהו מתכנשין ואתייאן ומתחברן בהדייהו דישראל ושמעי סיפורא דשבחא וקא חדאן, וע"ד יעלה מן הא"רש להליץ בעדו ובעד ביתו ובצל כנפיו יתברך יחסיון ויתנסה עליהם אור פניו יתברך ויהיו לנס.

תוכחה לממהרים בקריאת ההגדה

מא. ומי בכם ירא ה' שומע את כל המעלות הנישאות האלה ומעמדו הקדוש אשר עומד בו שרפים עומדים ממעל לו לשמוע בקול דברו, ומורא לא יעלה על ראשו להתנהל לאטו והן מלה בלשונו צח צחות לדעת טעמי הדבר ופירושו כאשר ידבר איש לפני המלך והשרים ויכלכל דבריו במשפט במשקל במדה ובמשורה, ונוסף עליהם הכוונה וטהרת הרעיונות ולקדש מחשבתו בקדוש ישראל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הנצב עליו.

מב. ורבים מעמי הארץ לא הוזהרו על עצמן ויקלו בה לאומרה בחפזון רב כמתלהלה יורה זיקים, וכמעט רגע יכחידנה תחת לשונו אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, שפתותיו דא לדא נקשן כעובר על הגחלים ושגיאות מי יבין.

הנה עושה אלה עבירה בידו וכדי בזיון וקצף לפניו יתברך כמו שנאמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, וכל שכן בעסק סיפור יציאת מצרים שהוא כופר בטובתו של המקום ברוך הוא ונפלאותיו אשר עשה לישראל עמו, ומדוע לא ישית נגד עיניו אשר אנוש האומלל אשר בעפר יסודו חביב מהללו יותר ממהלל שרפי מעלה ובו חפץ ובחר ה' לשרתו ולברך בשמו אשר בזה יתגדל ויתקדש שמו ברבים, ואיככה ישליך אחרי גיוו שבח יוצרו וכמשא כבד יכבד ממנו עת יעמוד להלל ולהודות לה' אשר הפליא חסדו ואמיתו עמו ועם אבותיו, ישתקע הדבר, רק הדר הוא לכל חסידיו להתאזר בששון ושמחה וכוונה יתירה לקיים מצות יוצרם בנחת רוח ובשפה ברורה לידע ולהודיע ולהוודע את ישועת אלהינו לבניו ולבני ביתו הקטנים עם הגדולים למען ספר שמו יתברך בכל האר"ש.

טעם שסיפור יציאת מצרים נקרא הגדה

מג. ועיקר מצות הסיפור הוא לתנוקות כמו שנאמר והגד"ת לבנך ועל כן קראו סדר סיפור יציאת מצרים הגד"ה שהוא לצאת ידי חובת והגדת לבנך, ועל כן קורין אותה ללועזים בלעז להבינם טעמי הדבר ופרסום הנס להכניס יראת ואמונת האל הנאמן בלבבם.

חובת נשים בקריאת ההגדה ואזהרה שלא ישיחו בקריאתה

מד. ואף הנשים חייבות בכל מצוות הנוהגות באותה הלילה, שאף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא מכל מקום אחר שאף הן היו באותו הנס תקנו חכמים שיהיו חייבות בכל המצוות הנוהגות באותה הלילה, ותהיינן אזניהן קשובות אל קריאת ההגדה ולבלתי ערוך שיחתם בעת קריאתה חס ושלום וכל שכן שלא ילכו אנה ואנה אפס לשמוע בסיפור הנס וישועת ה', וכל איש ישראל כל ישעו וכל חפצו ומגמת פניו לא תהיה רק לספר בגדולת הנס ולפרסמו לבני ביתו ולנשותיהם יותר מהם על אודות שדעתן קלה וקרובות להכחיש הדבר ולא יאמינו בנס.

מעשה מהאר"י באשה שנכנסה בה רוח על שכפרה ביציאת מצרים

מה. וכבר היה מעשה בימי רבינו האר"י זלה"ה באשה אחת שנכנס בה רוח ויצער את האשה מאד, וכראות קרובי האשה כי גדל הכאב מאד חילו פני הרב להושיע, וישלח הרב את מהרח"ו אצל האשה וילך אליה, ושאל מאת הרוח שאלות רבות על עסקי עצמו ועל מה נענש כך והגיד על שחטא באשת איש והעמיד ממזרים, ושוב שאל מאיתו על איזה עון ניתנה לו רשות להכנס בגוף האשה ההיא, וישב לו על כי זאת האשה אין תוכה כברה ולא האמינה ביציאת מצרים ובליל פסח אשר כל ישראל שמחים וטובי לב ואומרים ההלל ומספרים ביציאת מצרים והוא כמצחק בעיניה וממאנת מלהאמין בדבר ועולה על רוחתה לאמר כי מעולם לא היה הנס הזה, ויפג לבה כי לא האמינה להם.

ויחרד הרב משמוע רוע לבבה ויאמר לה מהרח"ו הנה אבדה תקותך והנך כאחת מנשי הגוים ועל כן באה עליך הצרה הזאת ואפס עצור ועזוב, אך ורק אם תקבלי להאמין באמונה שלימה כי הקדוש ברוך הוא ברא שמים וארץ ובידו היכולת לעשות כל אשר חפץ ואין מי יאמר לו מה תעשה, והיא השיבה אמריה לו הן אני מאמנת בכל, וחזר עוד ויאמר אל האשה מאמנת את שהקדוש ברוך הוא הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים ואמרה האשה אמ"ן אמ"ן, ועוד חזר הרב לאמר אליה מאמנת את בכל זה באמונה שלימה ואת תשובי בתשובה שלימה ותצר אותה בחר"ט להתחרט על הראשונות, ותען האשה ותאמר הן והתחילה לבכות, ובכן גזר הרב על אותו הרוח ויצא מאיתה וילך לו ע"כ.

מו. הנה כל הנשים ישמעו וייראו את כל הקורות אותן ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כמזמתה ורוע לבבה הערל להבזות הנס בעיניהן חס ושלום כי אם האמן יאמינו בה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה ויוציא את עמו ישראל מכור הברזל ממצרים ויגזר ים סוף לגזרים.

תוכחה שלא להתרשל בסיפור יציאת מצרים לבני ביתו

מז. וחייב כל אדם להתאמץ בזה הרבה מאד להגיד אליהן גדולת רוממותו של מקום ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה, ולו בכח יגבר איש ויתן בקולו קול עוז ובמורא גדול בסיפור הנס להחריד את לבם שייראו מלפניו ויאמינו בה' ובנפלאותיו וכל שלא אמר דברים אלו בפה צח לא יצא ידי חובתו, כי באמת אמרו שהנשים זריזות במצוות יותר מן האנשים והקולר תלוי בצואר בעליהן אשר הקלו לעשות הכל דרך עראי מצות אנשים מלומדה, וגם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפיצה ויתנו כתף סוררת חס ושלום בעיקר ושורש דת אלהינו שהוא נס יציאת מצרים.

טעם שתקנו קריאת ההגדה קודם הסעודה

מח. ולפיכך יעשה לפניהם כל פרטי הסדר וקריאת ההגדה במורא גדול ובכונה טובה להכניס האמונה בלבבם, ואם יודעות לקרות יקראו עם בעליהן סדר ההגדה לקיים מצות סיפור יציאת מצרים, כי על כן תיקנו קדמונינו סדר ההגדה הזאת מפני שהכל חייבים לספר ביציאת מצרים ואין כל העם יודעים לסדר הענין ולספרו, ואף היודעים אפשר שיתרשלו ולא יספרו ובפרט אם יאכלו וישתו ותחטפם שינה ולא יגידו דבר, ובעבור זה תיקנו אלה הדברים בקיצור קודם הסעודה כדי שיזכו כולם לספר ביציאת מצרים יחד הקטנים עם הגדולים.

טעם שאין מברכין על קריאת ההגדה

מט. וראוי היה לברך על ההגדה משום מצות והגדת לבנך, אלא משום דהוי דבר שאין לו קצבה דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך דומיא דתפלה דאין לה קצבה דאין מברכין עליה, ואי נמי כי ביציאת מצרים שזכרנו בקידוש יצאנו ידי חובה מההגדה ומשום הכי לא מברכינן.

בנוסח הא לחמא אין לגרוס "כהא" וטעמו ע"ד הסוד

נ. ומתחילין הא לחמא עניא וכו', ורבים הגיהו וגרסי כהא לחמא עניא דהא לחמא משמע דזהו הלחם בעצמו שאכלו, ועם כי דבריהם נאותים לפי פשוטן אכן לפי סוד תעלומותיהן אין לשנות הנוסחא.

וכולא רמיזא בחכמתא סוד הה' ראשונה שבשם שמצטיירת בשלשה אופנים די ודו וה' ואליהם תרמזנה השלש מצות שמורות, והאמצעית היא בצורת דו וחולקין אותה בצורת דו וחלק הו' שומרין לאפיקומן וחלק הד' נשארת בין שתי המצות, ועל כן יאמר בשפר הנוסח הזה על פרוסה זו ה"א לחמא עניא על כי היא בצורת דל"ת וגם דל"ה דל"ה, אי נמי רמז לאות ה"א אחרונה שבשם כנסת ישראל שהיתה דלה ועניה סוערה בגלות מצרים כנודע.

טעם שפותחין בנוסח הא לחמא עניא לתקן חטא אדה"ר

נא. ואולם התחילו בענין הזה להיות כי מבלעדי שפ"ר התקונים הנזכרים ונעשים בשמים ממעל בסדר מעשה המצוות הנעשות בלילה הזאת עוד יוסיפו תת כחם במעשה האיש הישראלי לתקן עונות ראשונים ואת אחרונים, כמו שביארו בסוד כל מי שלא אמר שלשה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חוב"תו כדמתרגמינן חטא חוב"א, וענין מצות אכילת מצה אמרו המקובלים הקדמונים כי בא לתקן עון אבינו הראשון חטא באכילה למאן דאמר חטה היה, 71 ולמאן דאמר גפן היה מעוות לו יוכל לתקון בגפן היין שבארבע כוסות.

עוד טעם שפותחין בנוסח זה למ"ש שגלו על שלא אכלו לחם עוני

נב. ויתר על כן אשר חכמים הגידו כי לא גלו ישראל מארצם אלא על שלא אכלו לחם עוני ואסמכוהו אקרא גלתה יהודה מעוני, ועל כי העון הזה האחרון הכביד אשר הוא היה בעוכרנו שורש פורה ראש ולענה לאורך גלותינו, על כן מראש מקדמי אר"ש יקדמו רחמינו לעתור ולרצות על ככה לאמר הא לחמא עניא וכו', כלומר הנה מה שעוינו על פת לחם עוני ומאז חדלנו מעשות הפסח הרי שלך לפניך הא לחמא עניא עשינו ככל אשר צויתנו כאשר אכלוהו אבותינו במצרים, והנה כי כן מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין כי בהבטל הסיבה יבוטל המסובב.

סדר ההגדה וביאורה

נג. ואחר כך אומרים מה נשתנה וכו' והוא ענין השאלה, ומגיד עבדים היינו וכו' ואנו מגידים הענין בעצמינו בלא שאלה כדי לצאת ידי חובתינו מן הפסוק והגדת לבנך, ואומרים ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו וכו' בא להגיד כי היינו משוקעים ונטמעים במצרים במ"ט שערי טומאה ואילו היינו שוהין שם עוד רגע קטון היינו משוקעים שם לעולם והן גוענו כולנו אבדנו ולא יזכר שם ישראל עוד.

טעם שהוזכרה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים

נד. אשר מטעם זה הוזכר בתורה יציאת מצרים חמשין זמנין, 72 ושאל ר' אלעזר לאביו הרשב"י ע"ה לאמר וכי מאן דאיהו תחות שיעבודא דרבוניה ורבוניה אבטח ליה לאפקא ליה לחירותא ואפיק ליה אית ליה לשבחא גרמיה דאפיק ליה מגו שיעבודא הא קודשא בריך הוא אמר ליה לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא משבח גרמיה דאפיק ליה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה