חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג הפסח · פרק ה - ערב פסח - תענית בכורות - הכנות הסדר
להכין צרכי הרגל בעצמו
א. ערב פסח נכון כמועדי רגל מאז הבקר ועד ערב לרגל המלאכה אשר לפני כל איש ואיש ממלאכתו אשר המה עושים לנעול דלתותיהן ולבטל ממלאכתם לכבוד הרגל והכינו את אשר יביאו, ואף על פי שיהיה לאדם כמה עבדים יש לו להתאמץ ביום הקדוש הזה להכין צורכי הרגל בכבודו ובעצמו ומצוה בו יותר מבשלוחו כמ"ש לענין שבת על רב נחמן בר יצחק דמכתף ועייל מכתף ונפיק ואמר אילו מקלעי לי ר' אמי ור' אסי לא מכתיפנא קמייהו, וכן יעשה לכבוד האושפיזא הבא אלינו הוא החג הקדוש הזה חג הפסח להטפל בפסחו.
בקניות החג יפרש לכבוד הרגל, וסגולת המוציא הוצאות לפסח
ב. ויבטא בשפתיו בפ"ה ס"ח צדק יקראהו לרגל"ו בכל דבר אשר יקנה ויכין, ועוד לאלוה מילין וע"ד יעלה מן האר"ש ופנה למעלה להעדיף טובו עליו כי כאשר יפתח ידו לכבוד הרגל כן יפתחו לו מן השמים שערי שפע לתת ארוחתו ארוחת תמיד בכפלים, וכבר אמרו 55 בפסח העולם נידון על התבואה, וסגולה נפלאה היא למכבדו להוציא כיד ה' הטובה עליו במאכל ובמשתה לכבוד המקום ברוך הוא ולכבוד הרגל להיות שבע ודשן במזונותיו כל השנה הוא וכל העם אשר ברגלו וסימניך ויברך ה' אותך לרגלי.
כשלוקח בשר לפסח לא יפרש לשם פסח
ג. ועל כן נכון להיות אץ ברגלים ועמדו רגליו ביום ההוא לרגל מועד"ת בכבודו ובעצמו שש ושמח עם קונו, ואם אי אפשר לו להטפל הוא בכולם יכין מקצתם כגון הירקות הצריכות אל הסדר, אורח ברגליו לו יבא, לו רגל על לשונו לאמר על כל דבר פסח על מרור על כרפס לשמור לעשות את כל מצוותיו יתברך, רק אין דבר אפס כי ישמור לפיו מחסום לבלתי יאמר על שום בהמה בין חיה בין שחוטה בשר זה לפסח על כי נראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ, כי אם יאמר זה ליום טוב וחדל מעשות הפסח על כל דב"ר פש"ע.
לבטל החמץ שוב קודם שעה חמישית וטעמו
ד. ואחר כך יכון לקראת אלהיו לקבל עליו קדושת הרגל כאשר בתחלה, יכניע מקודם כחה של קליפה כדי שעל ידי כן הקדושה תרומם ותנשא לכל לראש, כי על כן אף שביטל כבר בלילה יחזור לבטל חמצו סוף שעה חמישית קודם שיגיע שעה שישית שמשתגיע שעה שישית נאסר ואין בידו לבטלו, ואף אם יבטלנו בשעה שישית אף דמן התורה יכול לבטלו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא כמו שכתבו האחרונים.
וטעם ביטול זה מבואר לבטל החמץ שהשאיר בלילה למאכלו ושקנה ביום ארבעה עשר שאותו החמץ לא נתבטל בביטול הלילה שבביטול הלילה לא ביטל רק החמץ שלא ראה ולכן מבטל עכשיו מה שראה ומה שלא ראה, שאם לא יבטלנו וישאר ממנו בקרב ביתו יעבור על בל יראה ובל ימצא.
טעם ביטול החמץ בלילה וביום ע"ד הסוד
ה. ונוסף גם הוא לפי סודן של דברים להתיישב על הלב כי יפלא לאמר מה בצע בביטול הלילה ובביטול היום הוה סגי כאשר תמהו רבים, אכן טעם הדבר כאשר כתבנו בפ"ד לבטל חמץ ומחמצת דקליפה, ובביטול הלילה נפלה לא תוסיף קום הנוקבא דקליפה שפחה חרו"פה ששליטתה בלילה ובביטול היום שם נפל שדוד את כל זכורה של קליפה ששליטתו ביום, וגדול ביטול היום משל לילה כי אף על גב דביטול הלילה להכניע את הנוקבא מכל מקום עדיין אינה נכנעת לגמרי מפני כי היא כלולה וקלולה בזכר, אכן בביטול היום אשר הכנעני אז באר"ץ ושחה לעפר נפשו אז גם אשת כסילות הומיה נגמרת להבטל כנעני"ה ניחבאי ארץ בנוקבא דתהומא רבה.
טעם לאיסור החמץ משעה שישית
ו. וטעם היות נאסר מן התורה משש שעות ולמעלה ביארו בספר התקונים תקון י"ג כי הוא לתקן עון הקודם אשר היה במעשה העגל בשעה שישית כמו שאמר הכתוב וירא העם כי בשש משה כי באו שש ולא בא, ועל ידי כן חזר ונתעורר העון הקודם אשר אבינו הראשון חטא לשש שעות כמו שאמר הכתוב ולא יתבוששו כלומר לא באו שש שעות, כי לולי עון פיגול העגל כבר היה מתוקן העולם מעון אדם הראשון בפסח מצרים, אמנם בעבור מעשה העגל הוצרך הדבר להיות נוהג והולך לדורות לתקן העונות ההם ועל כן נאסר החמץ סוד הקליפה משש שעות ולמעלה לתקון חטא אדם הראשון וישראל כאמור.
אזהרה למזלזלין בביטול החמץ ביום
ז. כי על כל אלה צריך כל איש ישראל להיות זהיר וזריז מאד בביטול היום אל ישכח מלבטלו, ואף כי לפי הדין מועיל הביטול גם על ידי שלוחו מכל מקום מצוה בו יותר מבשלוחו הואיל והתחיל במצוה הלילה להכניע את הקליפה גם ביום גמר חסיד עד זיבולא בתרייתא כי אין קיום הגט אלא בחותמיו ופנה למעלה לעשות תועלת לעולמות העליונים, כי בהכנע הקליפה הקדושה ירים ראש בהתקדש ליל חג מה שלא נעשה כפסח הזה ביתר חגים ומועדי רגל והיו למאורות את המאור הגדול ואת מאור הקטן יחד לו ירומם ברגע קטן, כי מטעם זה אומרים הלל גמור בליל התקדש חג בערבית מה שאין כן בשאר מועדים כמו שנתבאר במקומו בס"ד.
והן רבים עתה עם הארץ זלזלו בביטול זה ועזבוהו ושכחוהו ואינן מטין אזן לשמוע דברי חכמים, כי יתעסקו ברע עוסק ואחזתם השבץ בולמוס עצבותם כסף וזהב ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם לבטל את חמצם אפילו בלב, וצריך להודיעם חומרן של דברים לבל יכשלו בלאו דבל יראה ובל ימצא ונמצאו מחייבים את נפשותם בחבלי השוא, וכל העם ישמעו וייראו וביערו והשיקו.
פרטי דינים בענין ביטול חמץ
ח. וצריך לדעת דאף על גב דקודם שש בהוצאה מרשותו סגי מכל מקום צריך שיגמור בדעתו שלא לזכות בו עוד וכמו שכתב הכסף משנה בשם הר"ם בסוף פ"ד דאף על גב דידע חמץ במקום שאינו עשוי ליגלות ואינו מצוי בבית דסגי ליה בביטול, היינו היכא דבטליה לדעתיה שלא בהערמה שאין דעתו לחזור וליהנות ממנו לעולם ע"כ, וכיון שדעתו לזכות בו הא קעבד איסורא ואסורה בהנאה אחר הפסח.
וראיה ממה שכתב הרשב"א סי' ע' על ישראל שיש להם בורות מלאות חטים, ומתשובתו מוכח בהדיא דסבירא ליה דאי איכא חמץ ידוע בתחתית הבור אף על פי ששאר חטים שאינן מבוקעים הם עליהם והוה ליה כחמץ שנפלה עליו מפולת שאסורים הם אחר הפסח משום דגרע ממפולת, דהתם ממילא הוא שנמצא ולא שיהא בדעתו לפנות הגל אבל כאן שרוצה לזכות בחטים ולמוכרם אסיר ע"ש, הרי לך דאף במפולת דלא קעבר אמידי לא מדאורייתא ולא מדרבנן אף על פי כן אסורים הם לאחר הפסח כיון שדעתו לזכות בו.
והכי נמי אותם חסרי השכלה הנוהגים אחר הביטול בערב פסח לתת איזה דבר הצריכה אליהם בקרן זוית מן השוק משומרת שלא ימצאנה שום אדם ואחר הפסח הולכים לאותו זוית שהניחוה שם וחוזרים וזוכים בם לא אריך למיעבד הכי וקעברי אאיסור חמץ, ודין נותנו לגוי מכירו ויודע שלא יגע בו שאני לפי שכבר נכנס לרשות אחרים והוה ליה חמצו של גוי אבל להניח בקרן זוית לזכות בו לית דין ולית דיין שיתירנו וכן לא יעשה.
איסור הגבהה וטלטול בחמץ של הפקר
ט. וכן אחר הביטול לא יגביה חמץ ברשות הרבים שלא להעביר על האוכלים, מפני שהוא של הפקר ואם כן כל שכן שאסור לטלטלו שהרי יזכה בו בהגבהתו והוה ליה חמץ שלו וקעבר עליו, ואפילו אין דעתו לזכות בו דבר ברור הוא שאסור לטלטלו דילמא אתי למיכל מיניה כמו שכתב הריב"ש סי' ת"א.
דברים שאסור לעשות עם הגוי אחר הביטול
י. וכן אסור לקנות חמץ לצורך הגוי במעותיו של גוי אחר הביטול שהרי אחריות החמץ עליו ועובר עליו, וכן כתב הרשב"א סי' קע"ו דלכתחילה אין ראוי הישראל להיות יושב ומשמש ביתו של גוי אחר זמן איסורו דאף על גב דבדיעבד שכרו מותר כדאיתא בריש השוכר את הפועל דביין נסך שכרו אסור משום קנס, מכל מקום לכתחילה אסור ע"כ, וכן אסור להשכיר כלי חמץ לגוי אחר זמן איסורו כדי שיבשל בו חמץ כמו שכתבו הפוסקים דכיון דהכלי עצמו אסור בהנאה אסור.
אזהרה שלא להריח חמץ של גוי בפסח
יא. ולהריח חמצו של גוי חם בפסח אסיר אף על פי דיש אומרים דמותר דחמץ של גוי לא נאסר בהנאה, מכל מקום גדולי ישראל לא הסכימו בהוראה זו ואסור להריחו.
ראוי ליראי ה' להכין תבשילי המועד קודם שעה חמישית
יב. ויש ליראי ה' קדושיו לאפות ולבשל כל מה שצריכים למועד מקודם המועד קודם שעה חמישית שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם זמן איסורו, אכן העושים עיקר סברת חוזר ונעור אין לדקדק בכך והוא פשוט.
איסור מלאכה בער"פ אחר חצות וטעמו
יג. ואחר חצות בערב פסח אף במקום שנהגו לעשות מלאכה קודם חצות אסור לעשות אחר חצות, וטעם הדבר כי בזמן שבית המקדש קיים היו נוהגים אבותינו בכל יום שהיחיד המביא קרבן הרי הוא לו יום טוב כיון שנתכפר בו ואסור לו לעשות מלאכה כמו ביום טוב, ובערב פסח כיון שכל אחד מישראל חייב להקריב קרבן פסח הרי הוא כיום טוב לכל ישראל, ומכל מקום כיון שאין זמן שחיטת הפסח אלא מחצות היום ואילך לפיכך לא נהגו איסור מלאכה גם כן אלא מחצות היום ואילך.
הילכך בזמן הזה אף על פי שבטל קריבת הפסח מכל מקום איסור עשיית מלאכה לא בטלה ואסור לעשות מלאכה בערב פסח מחצות ואילך וכל העושה מלאכה מחצות ולמעלה משמתינן ליה, וחמור מערבי שבתות מן המנחה ולמעלה שאין עונשו רק שאינו רואה סימן ברכה לעולם והכא משמתינן ליה משום קרבן פסח דהוי כיום טוב כאמור.
טעם לאיסור מלאכה אחר חצות ע"ד הסוד
יד. ואף לפי סודן של דברים טעמא רבה איכא למילתא אשר להיות כבר היה הכנעת גבול הרשעה זה פעמים ויצאת לה מכל עולמות הקדושים, ועל כן אחרי אשר כלתה הרעה ותנוס ותצא החוצה איננו נכון לתת לה מקום אל הקדש הפנימה, כי הנה מודעת זאת כי כל המלאכה נמבזה ונמס ביום השבת על כי בה תנתן חיל לגבול הרשעה להכנס לפני ולפנים ליינק מן הקדושה.
ולפיכך בעבור זה ביום י"ד אחר חצות שכבר נעשו השני ביטולים וביערו והשיקו החמץ והיתה לבער הקליפה ואור הקדושה חיילים תתגבר ותתנוצץ, אסור במלאכה כי כל העושה בו מלאכה בעת ההיא מעוות את אשר תקנו בראשונה והחמ"ץ קם ויתעודד וחוזר ונעור ומתעלה להתאחז מן הקדושה חס ושלום, ובעבור זה משמתין אותו להיות נמסר ביד הקליפה כאשר יורה מלת שמ"תה כנודע.
בער"פ יש לגלח וליטול צפרנים קודם חצות וטעמו ע"ד הסוד
טו. ועל כן טוב ויפה להסתפר ולגלח ציפרניו מאז הבוקר ערב פסח, ובפרט למי שהריחו בסוד ה' ויודע סוד גילוח השער והצפרנים להעביר רעה מבשרו סוד הדינים כמ"ש בח"א בפרקי שבת בס"ד, כי טוב הדבר מאד להקדים כל זה קודם חצות בזמן הביטול והרשעה כולה כעשן תכלה שגם הוא יעביר מעליו כל הדינים והיו כלא היו, אך אחר חצות שכבר בלע המות ואיננו ויאר לנו אור הקדושה צריכים אנו להתעסק אז בדברים של קדושת הרגל ברגל.
טעם שלשין המצות אחר שש שעות ע"ד הסוד
טז. ומפני זה כיוונו קדמונינו שלא ללוש מצת מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות מבלעדי טעם פשוטו שאז היה בזמן שבית המקדש קיים הקרבת קרבן פסח, עוד לאלוה מילין שלא להתעסק בה קודם חצות אלא עד אחר חצות מפני כי כל כמה שעדיין לא נעשה הביעור לגמרי ועדיין מותר בהנאה מן התורה עדיין אין מתעורר סטרא דקדושה כנודע, כי אפילו למעלה מלאכי השרת הם נדחקים מן הסטרא אחרא ואינן מתייחדים במלכהון עד שדוחין הסטרא אחרא לחוץ על כי נאמר עושה מלאכיו רוחות ולכן הם נדחקים מהסטרא אחרא אשר היא רוח הטומאה כמו שאמרו בזוהר תרומה. 56
ואולם אחר חצות היום שכבר ביערו את הבעירה וחמץ ושוד הסירו ואז הקדושה תתחיל להתעורר, מאז היתה זמן הקרבת קרבן פסח בזמן שבית המקדש קיים, ובכן יאותה לנו בעונה ההיא ללוש מצת מצוה להרים דגלה של קדושה ומתוך ומחמ"ס יגאל נפשם.
לטהר עצמו במקוה אחר חצות לכבוד הרגל
יז. וטהור ידים יוסיף אומץ לטהר עצמו ברגל תכף ומיד אחר חצות לטבול לכבוד הרגל ולקבל עליו קדושת הרגל מוע"דת.
ולכוין במספר שמות הוי"ה ואהי"ה במילוי יודי"ן העולים במספר רג"ל כמ"ש הרב זלה"ה.
טבילת ערב פסח זכר למקדש ותוכחה למזלזלין בה
יח. ואין להתרשל חס ושלום ממנה, וכל שכן אם הוא טמא במקרה אשר לא טהור שלא יקרב לעשות הפסח עודינו מחזיק בטומאתו חלילה, ואף כי אין קרבן פסח עתה בחורבנו והטמא והטהור יחדיו, הנה ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה וכי היכי דאבותינו הקדושים היו מתטהרים מכל טומאה לעשות הפסח וכל טמא לנפש חדל לעשות הפסח כן ראוי עתה בחורבנו לעשות זכר למקדש וטבל במים איש טהור, ואף כי אין טומאה וטהרה בזמן הזה ונהי כטמא כולנו כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו כולו הפך לבן טהור הוא.
ומה יועילו אנשי רשע הנשכחים מיני רג"ל ולא הוטהרו לעשות ככל חקת הפסח וזוהמת טומאתן לא פסקה מעליהם, כי הנה כל תכלית חוקי הפסח הנזכרים ונעשים בו המה להעביר גלולים ואת רוח הטומאה מן העולמות הקדושים ואם טומאתו עליו איככה יוכל להעבירם ומין במינו אינו חושש ונהפוך הוא כי מצא מין את מינו ונעור, ואיה איפה תקותו לטהר את העולמות והוא יהיה בעוכריו כי מי יתן טהור מטמא אין גם אחד.
האנוס בטבילה יטהר בט' קבין
יט. כי על כל אלה יעלזו חסידים בכבוד כל מועדי אל ובנהר יעברו בר"גל ולפני ה' יטהרו להביא את המנחה בכלי טהור בית ה' לעורר אהבת דודים למעלה ולהכרית כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה ולהאיר הארות יתירות גדולות עם קטנות, ומי שהוא חולה יש לו לטהר עצמו בתשעה קבין ולפחות ירחוץ עצמו היטב מחגורתו ומטה, הואיל ואי אפשר באופן אחר גם זה ירצה אלהים מעשיו.
ללבוש ביו"ט בגדים חשובים משל שבת וכוונת הלבישה עד"ה
כ. ואחר עלותו טהור ומלובן מבית הטבילה יכון לקראת אלהיו וילבש בגדי יום טוב, וראוי שיהיו חשובים יותר משל שבת.
כי ביום טוב יש שמחה יתירה על הארת אימא שהיא יותר מגולה מאבא ולכן השמחה מושגת יותר ולכן צריכים בגדים חמודים ביום טוב יותר משל שבת.
וכשלובש חלוק של יום טוב יאמר כל כלי יוצר עלי"ך ל"א יצלח וכו' אשר ס"ת עליך' לא' גימטריא אהי"ה שהוא שורש ס"ג גימטריא יום טוב, ל"א יצל"ח גי' ע"ב מ"ה ב"ן כמו שכתבו גורי האר"י זלה"ה.
להעתיר על הגאולה ביותר בערב פסח
כא. ובכן יגש להקריב קרבן מנחה לה' בכלי טהור בית ה' ובכוונה יתירה יתר מכל הימים, ואל כל המקום אשר יהיה שם ענין גאולת ישראל ירבה ברחמים לעתור ולרצות על גאולתנו ועל פדות נפשינו כי בא עת לחננה כי בא מועד ימי צאתנו מארץ מצרים, והוא יפדה את ישראל מכל צרותיו בגלות החיל הזה אשר עדת ישראל גולה וסורה ואין מנהל לה ואין מחזיק בידה זה כמה שנים רבים ורעים, ואל שדי יפקוד עליה ברחמים אשר לו יעדה והפדה ל"ו נפדתה, אשר כבר הזכרנו בפרק א' מאמרם ז"ל שהוא משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שהלך למדינת הים אמר לה זה הסימן יהיה בידך כשתראי אותו סימן דעי שאני בא, כך ישראל מצפים בגלות אמר הקדוש ברוך הוא הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי לכם ובאותה לילה היו יודעים שאני גואלכם ואם לאו אל תאמינו כו', ועל כן ראוי ונכון בכל עצם היום הזה להקדים תפלה לשעה לבא אל המלך ולהתחנן לו כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות אמן כן יהי רצון.
טעם לתענית בכורות בערב פסח
כב. וביותר יאותה להם לבכורות להכין ולהתענות בעצם היום הזה הן על הנס שנעשה בו להם למכה מצרים בבכוריהם, והן מטעם שכתבנו לעיל בשילהי פ"ג מפני כי אז בערב פסח מתעוררת הקליפה ורבה משטימתה בעבור הביעור ומצא להתגבר כמאז במצרים אשר ה' הכה כל בכור וקם ויתעודד ממנא דמותא דבכורות כי הוא בכור בן השנואה ורב כל ממנן, ובכן יכוונו הבכורות בתעניתם להחלש חושי"ם וחומ"ר שבם להתיש כחו ולא יוסיף לקום.
מנהג טוב אף לנקבות בכורות להתענות בערב פסח
כג. אשר מטעם זה טוב ויפה לנקבות בכורות גם המה להתענות בערב פסח, אשר מודעת זאת כי הקליפות הם זכר ונקבה ולכן כדרך שהזכרים בכורות הם מתענים להכניע ולהחליש כח הזכר בכור כל ממנן, כמו כן כאשר מתענות הנקבות הבכורות על ידי כך הם מכניעות ומטילים חלשי"ם על הנקבה שבקליפת לילי"ת הרשעה ונעשה לי"ל שמורים, ועתה תחזה כי אין טעם למה שנהגו רבים להתענות אבות על בנים בקטנותם דאין בזה סמך כלל אלא אם כן המה יעשו מטעם אסטניס.
הבכורות יעתירו בצומם על נפשם ועל משיח צדקנו
כד. וטוב ויפה לבכורות שיכוונו בתעניתם לכל זה, ונוסף גם הוא לעתור ולרצות בצום תעניתם על יקר פדיון נפשם מיד שונא הבכור בן השנואה ממנא דמותא דבכורות, ואף על האספסוף אשר בקרבם הוא שטן הוא יצה"ר כפגר מובס יהיה בל יראה ובל ימצא, ויתר מכן לשפוך את נפשם בעצם היום הזה על בכור בן הצנוע"ה שנאמר לו אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, זה קוינו לו מלכנו הוא יושיענו הן ישועתה לו באלהים סלה, ישראל נושע בה' תשועת עולמים ייתי ונחמיניה מלך ביופיו תחזינה עינינו.
תפלת עננו לבכורות בברכת שומע תפלה
כה. ואנכי תקנתי לבכורות נוסח עננו לומר ביום צום תעניתם וזה נוסחתו.
עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה על הנסים על הפורקן על הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים האלה ובזמן הזה בהיות ישראל בארץ לא להם בארץ מצרים שדה צוען, ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה והפלא ה' את מכותיו בין בכור בן השנואה לבין בכור בן האהובה ואך בכור אשר יבוכר לה' לא מת אחד, ועל כן אנחנו זובחים חלבינו ודמינו ביום צום התענית הזה, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצה ענות נפשינו אשר ברכינו כשלו מצום ובשרינו כחש משמן, ובכן יכשלו ויאבדו כל מבקשי נפשינו ואת הבכור בן השנואה קדמה פניו הכריעהו, ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, ואל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו, ועתה ה' עד מתי כי נאמו גוים אבדה תקותם.
שובה ה' חלצה נפשינו והושיענו למען חסדך, וראה ופקוד עדת יעקב בנך בכורך וכימי צאתנו מארץ מצרים הראנו נפלאות, אנה ה' בעוזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאד, גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו כמו שהבטחת מפי כבודך כאמור אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, והיה נא קרוב לשועתנו טרם נקרא אליך אתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בכל צרה וצוקה ברוך אתה ה' שומע תפלה.
סדר אמירת קרבן פסח לאחר מנחה
כו. ואחר עלות המנחה מעלין בקדש לעשות את הפסח פס"ח שפתים שאז הגיע זמן קרי"אה נאמנה סדר קרבן פסח שהיה קרב אחר מנחה ביום ארבעה עשר, שתעלה קריאתו במקום הקרבתו כמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו וקודם קריאתו יאמר.
רבונו של עולם אתה צויתנו להקריב קרבן פסח במועדו בארבעה עשר לחדש הזה ולהיות כהנים בעבודתן ולויים בדוכנם וישראל במעמדן קורין את ההלל, ועתה בעונותינו חרב בית המקדש ובוטל הקרבת הפסח ואין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו, לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהיה שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבנו את הפסח במועדו ועמדנו על מעמדו ודברו הלויים בשיר והל"ל והודות לה', וכונן בית מקדשך על מכונו ונקריב לפניך את הפסח במועדו כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור.
דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכינו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכסו על השה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'.
כז. ובכן וכך היתה עבודת קרבן פסח בבית אלהינו, ביום ארבעה עשר אחר שחיטת תמיד של בין הערבים ואחר הטבת הנרות של בין הערבים הביאו מן הכבשים או מן העזים זכר בן שנה ושוחטין אותו בעזרה בכל מקום ואין זורקין דם הפסח עד שיזרקו דם התמיד וממרסין בדם הפסח כדי שלא יקרוש עד שיזרקו דם התמיד ואחר כך יזרקו דם הפסח.
שחט השוחט וקבל הכהן הראשון שבראש השורה ונתן לחבירו וחבירו לחבירו והכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד וחוזר הכלי ריקן לחבירו וחבירו לחבירו, מקבל כלי המלא תחילה ואחר כך מחזיר הריקן, והיו שורות של בזיכי כסף ושורות של בזיכי זהב ולא היה לבזיכין שולים שמא יניחום ויקרש הדם, ואחר כך תולין את הפסח ומפשיטין אותו כולו וקורעין אותו וממחין את קרביו עד שיצא הפירשה, ומוציא את האמורים החלב שעל הקרב ויותרת הכבד ושתי כליות והחלב שעליהם והאליה לעומת העצה ונותנים אותם לכלי שרת ומולחים אותם ואחר כך מקטירן הכהן על גבי המזבח כל אחד לבדו.
ובשלשה כתות הפסח נשחט ואין כת פחות משלשים, נכנסה כת אחת נתמלאה העזרה ונועלים אותה, ובעוד שהם שוחטים ומקריבין הלויים 57 קוראין את ההלל, אם גמרו אותו קודם שיקרבו כולם שונין אותו ואם שנו ישלשו ועל כל קריאה תוקעין שלש תקיעות תקיעה תרועה תקיעה, גמרו מלהקריב פותחים העזרה, יוצאין כת ראשונה נכנסת כת שניה ונועלים דלתי העזרה, גמרו פותחים אותם, יצאת כת שניה נכנסה כת שלישית ומעשה כולם שוין.
וכשחל ארבעה עשר להיות בשבת שחיטתו וזריקת דמו ומחוי קרביו בלבד דוחין את השבת ולא כל שאר ענייניו, ואין מוליכין אותם לביתם בשבת אלא כת ראשונה מתעכבת עם פסחיהם בהר הבית והכת השניה יושבת בחיל ושלישית במקומה עומדת, חשיכה יצאו וצלו את פסחיהם.
ואחר שיצאו כולם רוחצים את העזרה ואפילו בשבת מפני לכלוך הדם שהיה בה ואמת המים היתה עוברת בעזרה והיה לה מקום יציאתה, ולהדיח את העזרה סותמים מקום יציאתה והיא מתמלאת על כל גדותיה עד שהמים צפין ועולין מכאן ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל לכלוך שברצפת העזרה ואחר כך פותחין מקום יציאתה והכל יוצא עד שנשאר הרצפה מנוקה ומשופה וזהו כיבוד הבית, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.
כח. ואחר כך יאמר, אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש עלינו, שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה כונן מקדשך על מכונו, הראנו בבנינו שמחנו בתיקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולוים לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם, ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, יהיו לרצון אמרי פי כו'.
רמזי מוסר מקרבן פסח על מלחמת היצר
כט. ואבי ראה גם ראה אם בעל נפש יקרה המלאה לה דעת ויראת ה' אתה, ממוצא דבר ענין הקרבן פסח תמצא רמז ונעים להעיר לך אזן לעמוד על נפשך להצילה מיד חרב היצה"ר אשר טרוף טרפה ויטמאה, ובל תתייאש מן הרחמים באמור כי מי יוכל לו כמאמר קין אליו יתברך באמור אליו מי הרג את הבל, אמר לו אתה הרגתו שנתת בי יצה"ר אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה עשיתו רע, כי הלא הגם הלום יפלא איך יאמר הוא יתברך אתה עשיתו רע, האם מעצמו אינו רע.
אך הוא כי הנה אמרו בזוהר 58 כי לטובת האדם ניתן בו היצה"ר, כאשר הביאו משל למלך ובנו עם השפחה שאמר לה המלך פתי את בני בכל מאמצי כחך ליטמא בך ואל הבן אמר אם תתחזק נגדה לבל תטמא הרבה ארבה שכרך, נמצא השפחה גרמה כל טובו כך היצה"ר סבת כל טוב הצדיק הנוצח אותו.
ל. כלל הדברים כי לולי היה האיש משולל יצה"ר לא היה זוכה לאושר העולם הבא וגם על ידו משתמש לכמה מצוות כנודע, ואילו האדם בהתחיל היצה"ר להשכים לפתחו כעני ודל השואל לא היה נותן לו יד לעולם היה תחתיו, ואדרבא יהיה לו מעיר לעזור לעבוד את ה' בשני הלבבות הם שני היצרים וכמו שאמרו ז"ל בירושלמי 59 על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפילו היצר הרע של אברהם היה נאמן אליו יתברך מדלא קאמר ומצאת את לבו נאמן.
באופן כי גם אשר פתהו יצרו ויוכל לו אל יתייאש באומרו איככה אוכל להשיבו אל הקדושה להיות לו לעבוד את ה' בכל לבבו, כי על כן אמרה תורה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, שם רמז לאמור אל כל איש חכם לב כי ממה שיראה האדם בעשור לחדש ניסן שהשה שהיה ע"ז יוכלו להביאו לקדושה כן יעשה האדם אל יצרו הרע, כי הנה תחילה היה שה לבית אבות בכל הכנותיו כי היו מושלים ביצרם ועל כן נאמר ויקחו להם כל איש שה שהוא היצר הרע אשר היה לבית אבות, באברהם ומצאת את לבבו וההיקש ביצחק ויעקב.
ועל כן ילך כל איש אחר שורשו ואל יניח את היצר הרע כי אם יביאהו אל הבית וזהו שה לבית כי גם בו יעבוד את ה' בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ויתר רמזים אשר בזה החי יתן אל לבו לטהר עצמו ברגל להיות שם ארחותיו לתקן מה שכבר עוה ולהתהלך בדרך ישרה.
להשתדל בעצמו בהכנת "מצות מצוה" וסגולתו לתקון העון
לא. ולרגל המלאכה אשר לפניו לו בכח יגבר איש לעשות אחר כל אלה מצות של מצוה לצורך הלילה הוא בעצמו ובכבודו ולא יסמוך על אחרים אלא מצוה בו שיהיה עיף ויגע בה בכל הבא בידו, אשר קיבלנו מהאור המופלא האר"י זצ"ל אשר הוא משפ"ר התקונים לכפר מאשר חטא על הנפש בהוצאת ש"ז לבטלה בזיעת אפו אשר יזיע כל גופו עליה.
וכבר העידו על הרא"ש ע"ה שהיה משתדל במצות של מצוה הוא בעצמו ועומד על עשייתם ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן, ויאחז צדיק דרכו אף אם הוא מאצילי ארץ ולא יתרשל בה, ויהיה שש ושמח בעשייתה בקדושה ובטהרה להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה בצאת ישראל ממצרים לעורר לבבו מבעוד יום לשמוח בישועת אלהינו.
לקרוא הלל בעת אפיית המצות בער"פ זכר למקדש
לב. ובקול ששון ובקול שמחה הן גומרין עליה את ההלל כדרך שהיו עושים בהקרבת הפסח בבית אלהינו כמו ששנינו שבעת שהיו שוחטים אותו היו קורין את ההלל, ואם היו גומרין אותו שנו וישלשו ועל כל קריאה היו תוקעים והיה נעשה ברנה ובצהלה, ועל כן זכר למקדש יאותה לנו לגמור את ההלל בעת עשיית מצות של מצוה אשר היא נעשית בעת ובעונה הזאת זכר לקרבן פסח.
לדקדק במצות מצוה שיהיו שמורות משעת קצירה
לג. וכל איש הירא יבזבז מממונו להיות לו מצות של מצוה שמורות משעת קצירה אף אם לא נזהר ביתר המצות להיות שמורות, ואשר לא תשיג ידו יחזור אחר כל איש ישראל אשר תשיג ידו לזכות לו וממנו יקח לצאת ידי חובה, ואם מעטי הכמות המה יכין לבני ביתו שאר מצות שמורות וזה יותר טוב כדי שיאכל הוא כדי שיעור כזית כדין וכשורה ממצת מצוה שמורה משעת קצירה ולא לזכות בהן גם לבני ביתו כי הוא והם לא יצאו ידי חובת אכילת כזית כדין וכשורה כאשר שגו באלה רבים מעמי הארץ, כי מי ביקש זאת מידם לאכול משעת קצירה ומגרעות נתנו בשיעורין דאורייתא כי אלו ואלו לא יצאו בשיעוריהן.
לעשות המצות מצוה גדולות ובפרט מצה האמצעית
לד. ומצוה על כל איש הירא להיות זהיר לעשות מצות של מצוה גדולות ורחבות, וביותר מצה האמצעית אשר ממנו צריך לאכול כזית מצה וגם אפיקומן שני זתים עליה זכר לקרבן פסח וקרבן חגיגה כאשר יבא במקומו בס"ד.
אזהרה שלא יפחות למסובין מכזית לכל אחד
לה. ואם ירצה לזכות לאחרים עמו יותר טוב שיזכה לשנים או שלשה בני אדם מצות כשיעורן ולא יזכה להרבה בני אדם במצות שלא כשיעור הספקתם, או יזהירם להודיעם שיעור כזית מצה למען דעת כל עמי הארץ להזהר ויכינו להם משאר מצות שמורות לשאר בני ביתם אם רבים המה כאמור.
באפיית המצות בער"פ יבטל הפירורין קודם חימוצן
לו. וזכור ואל תשכח את אשר הזהירו הפוסקים לומר בשעת לישה, כל פירורים שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן.
מנהג לרשום על ג' המצות בעת אפייתן א' ב' ג' ומנהג המקובלים בזה
לז. ובענין עשייתם נהגו לעשות סימן איזו היא ראשונה ואיזו היא שניה ואיזו היא שלישית שלא להחליף את של זה בזה.
לח. והשרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם בסוד ה', סו"ד שתו על כל מצה ומצה מקום רמיזתה על דגלו באותות ההי"ן אשר תבואנה במערכות אלהים חכ"מה ובי"נה ודע"ת היוצא מעד"ן להשקות את הג"ן אשר שלשה ההי"ן שבם יובדלו בציורם כי ה' דאלהים דחכמה צורתה די, ושל בינה דו, ושל דעת ווו, אשר עליהם יצדק הרמז בסתרו לרשום ולנקד בראש הסכין במצה 60 ראשונה הרומזת לחכמה די, ובמצה שניה הרומזת לבינה דו, ובמצה שלישית הרומזת לדעת ה, ובכל אחד יבטא בשפתיו לאמר לשם מצוה.
בהיתר מחיקת אותיות שע"ג המצות וטעם החילוק מעוגות
לט. ויש חכמים בעיניהם אשר תמיד כל הימים מגמת פניהם להטיל מום בקדשי שמים, מערערים עליהם לאמר כי כן לא יעשה לרשום אותיות בהן יען כי בשבר אשר הם שוברים אותם ביום טוב הם מוחקים וכתוב בהלכות שבת סי' ש"ם זה לשונו, אסור לשבור העוגות שכתובות עליהן כמין אותיות ואף על פי שאינו מכוין רק לאכילה אסור מדרבנן משום מוחק ע"כ.
ולא ידעו תועי רוח בינה כי לא אסרו רק כשהכתיבה על העוגה הוא מדבר אחר אבל כשהוא מהעוגה על ידי דפוס או על ידי ידים כולי עלמא מודו דאין כאן משום מוחק, וכן הסכים להלכה עמנו עמיתנו בתורה החכם הגדול שלמה לבית הלוי נר"ו ככתוב בתשובותיו, 61 ובכן סרו מהר תלונותם אשר גבבו על כל איש חכם לב יראי ה' קדושיו.
ולענין אפייתם אם בר הכי הוא יאפם הוא בעצמו ויאפם כסדר עשייתן, ואותם שנעשו ללילה הראשון המה ראשונה יאפו והנעשות ללילה השני יאפו באחרונה ולא יחליף של זה בזה כמו שהזהירו הראשונים.
לבער החמץ מהבית אחר אפיית המצות
מ. ולאחר האפיה יהא זהיר לכבד את הבית, שאף על פי שביטל אף הפירורים מכל מקום החמץ ברשותו וצריך ביעור מדרבנן, ומה שנמצא מן הבצק שנפל ישרפנו כמו שהזהירו הראשונים.
יזהר לאפות המצות היטב ויערכם על שלחנו מבעוד יום
מא. ואחר כך תהיה עומד עליהן לראות באפייתן היטב היטב כדי שלא יהא קץ באכילתם בלילה חס ושלום אם לא יאפו כשיעור המספיק, ואחר אפייתם יערוך שלחן לפני ה' ומערכת הלחם על השלחן מבעוד יום.
מנהג האריז"ל בשבתות ומועדים לאכול בשלחן של ד' רגלים
מב. וכבר כתבנו בחלק א' בפרקי שבת כי מנהג רבינו הגדול האר"י זלה"ה לאכול בשבתות ובחגים ובמועדים בשלחן של ארבע רגלים ולעשותה אורך י"ב טפחים לא פחות ולא יותר וברוחב ו' טפחים ובגובה ט' טפחים דוגמת השלחן שהיה בבית המקדש אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו.
טעם שיש לדקדק בליל הסדר לשנות שלחנו לשלחן ד' רגלים
מג. ואף מי שלא נהג כן ביתר הימים הנה בלילה הזאת אשר כל אחד יערוך שולחנו בשינוי בעבור הפעוטים והפעוטות הנה מה טוב ומה נעים לשנותה לשבח ולעשותה דוגמה עליונה ולפרוס עליה מפה לבנה לשים עליה הלחם ועוד מפה אחרת לבנה על הלחם.
לסדר שלחנו בכלים היותר נאים ודברי הזוהר בזה
מד. ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות ויכוין מקום מושבו להיות אחוריו בצפון ופניו כנגד הנרות שבדרום, ומצוה לסדר כל אלה בכלים נאים והיותר חשובים שבביתו ובכן יתגבר כח הקדושה וסטרא אחרא אשתארת יבישה כמו שאמרו בזוהר עקב זה לשונו, צריך בכל מילוי לאוספא מחול על הקדש בין במיכלא בין במשתיא בין בלבושוי ובין בהסבתיה דצריך ליה לתקנא ליה מסיבה שפירא בכמה כרים וכסתות מרקמין מכל מה דאית בביתיה כמאן דתקין חופה לכלה וכו' כגוונא דצריך לקבלא גבירתה בכמה נהורין דשרגין בשבת ובכמה עינוגין ולבושין שפירין כו' ובהאי חדוא ותקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ובכיה בלבושין אוכמין כארמלתא ע"כ.
מנהג א' מהראשונים להשתמש במשכנות של גוים בפסח בלבד
מה. וכבר אמרו על אחד מן הראשונים שבכל השנה לא היה משתמש במשכנות של גוים כי אם בפסח על שם ושאלה אשה משכינתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות 62 , כי על כן לא יעזוב הכל ביד אשתו אשר היא עינה צרה על כלי חמדתה רק יטפל הוא בעצמו בתקון מושבו ועריכת שולחנו, וכל שכן אם היא מתקדשת מטומאתה בכל קדש לא תגע.
סדר קערת ליל הסדר לדעת הפוסקים
מו. ובסדר הקערה כתבו הפוסקים לסדר הקערה לפניו בענין שלא יצטרך לעבור על המצוות, ולכן יתן הכרפס למעלה מהכל והחומץ סמוך אליו יותר מן המצות, והמצות מן המרור והחרוסת, והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה.
סדר קערת ליל הסדר ע"ד הסוד למהר"ח הכהן
מז. והרב חיים הכהן היה מסדר הקערה בסדר זה כפי רמיזתן בעליונים למעלה והוא על דרך זה, השלש שמורות הכהן למעלה והלוי למטה ממנו ולמטה ממנו הישראל הלא המה שלש בחינות חכמה ובינה ודעת היוצאות מעדן כנזכר לעיל, והזרוע אשר רומז לחסד מצד ימין שלך והביצה אשר היא רומזת לגבורה בשמאל שלך, ומרור הרומז לתפארת מבריח מן הקצה אל הקצה בין הזרוע והביצה, והחרוסת בקו ימין תחת הזרוע רומז לנצח, והכרפס הרומז להוד תחת הביצה מצד שמאל, והחזרת דהיינו האינדיביא תניח למטה מן המרור לעשות אחר כך כורך בו, והקערה בעצמה הכוללת כולם הוא נגד המלכות, והמה עשר דברים לעומת העשר ספירות דאבא כאמור.
מח. ונכון לעשות כסדר הזה ולא לבלבל הדברים עליונים למטה ותחתונים למעלה חס ושלום, וכל כיוצא בזה אין חוששין לכלל אין מעבירין על המצוות וכמו שאמרו פ"ק דמגילה גבי אדר שני דאף על גב דאין מעבירין על המצוות מסמך גאולה לגאולה עדיף ע"ש, ואף אם לא ישכיל עמקי הדברים הנעלמים מעשה ידיו כוננהו לעורר שרשיהן של מעלה, ואף אם לא ידע שכו"ל אם יוכל לתקן הדברים כפי סודותן לא ילך בדרך הפשוטה כמ"ש בכמה מקומות.
לא יניח חומץ תוך הקערה, ואופן הנחת המצות על השלחן
מט. ועתה תחזה שאין ראוי להניח החומץ אל תוך הקערה כי כל המוסיף מעשרה דברים הנזכרים מגרעות נתן, ואף על השלחן לא ישים שאר מצות זולת השלש מצות עד אחר גמר הסדר, ובלאו הכי גם כן נכון הדבר שלא לערוך לחם על השלחן דאם כן איך תחשב עקירת הקערה במקום עקירת שלחן כמו שכתבו הראשונים ז"ל.
יהדר כליו למצות ד' כוסות, ולעטר שלחנו בפרחים ובשמים
נ. ויכין כוסות מהודרים למצות ארבע כוסות, ואשר תשיג ידו יעשם מכסף משום זה אלי ואנוהו לכבוד הכוס הרומז על השכינה, ויעטר את השלחן בפרחים ושושנים ובשמים להריח בהם כמו בשבת.
להזמין עניים לשלחן הסדר מבעוד יום ותוכחה למזלזלין בזה
נא. וטוב עין יהדר מבעוד יום אחר עניים מרודים להביאם אל ביתו והיו באוכלי שולחנו כדי שימצא את ידיו לאמר בליל התקדש חג כל דכפין ייתי וייכול וכו', כי אם לא יזמינם מבעוד יום איך ימצא ידיו ורגליו לאמר על שלחנו כל דכפין וכו' וביתו סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא, העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים והן קול לו קול אליו כל דכפין ייתי ויכול ואין לזרים איתו, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול.
כי על כן כדי שלא ימלא פיהו חצץ וימינו ימין שקר לקרוא דרור ביהודי אחיהו ואין כל מאומה בידו, ראוי להזמין מבעוד יום ועניים מרודים יביא בית בפיוסים ודברי נחומים כי הוא עיקר הצדקה, כי אם ינהג בעצבון וברוח גבוה עמהם הרי הוא מקלקל חיים בחסד ומי ביקש זאת מידו רמוס האומללים ולערוץ אנוש מן האר"ש.
אשר על כן יאמר נא ישראל כל דכפין וכו' השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארץ ישראל לדבר על לב העניים האומללים קרואיו אשר זה עני קרא והעני כסתה כלימה פניו, ולכן תשיב אמריו קול לו קול אליו השתא הכא עבדי וכו' כלומר לא תבוש ולא תכלם כי בשנה הזאת כאן אתה אורח ומאו"לל מאד, לשנה הבאה אתה תהיה בביתך בארץ ישראל.
טעם אמירת כל דכפין בליל הסדר ולא ביתר החגים
נב. וטעם הקדיש קרואינו כחתן בחג הקדוש הזה ולא נעשה כפסח הזה ביתר החגים והמועדים להרים קול במחנה לאמר, בואו שברו ואכולו בלא כסף ובלא מחיר לעניים ולאביונים, כי הנה הלילה הזה הזמן גורם אשר בו יצאנו מעבדות לחירות ומעניות לרכוש גדול על כן יאותה לנו לקרוא כולם קריאי מועד אנשי עניי עמו יתברך רחם רחמתי"ם לראש גבר לרחם ולחמול עליהם כאשר ריחם הוא יתברך עניי עמו במצרים, כי על כן אמרו ז"ל, כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה.
ועל כי המה מאוללי לב בחג הזה ואינם שמחים מפני כי יציאת מצרים לא הועילה להם כלום כי הן גם עתה בגלות החיל הזה במצור ומצוק ילחץ עני בעניו, אשר השרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף יאותה להם הודות והלל לה' על כי בהיותם בארץ אויביהם בתוככי מצרים יחד עשיר ואביון רובץ תחת משאו טורח משא מצרים, אכן בגלות הזה העשיר כביר מצא ידו וכמו חלב ודשן תשבע נפשו, דין כל עמא עם קיימא והעני תקולל חלקתו בארץ לא שלו ולא שקט ולא נח על המחיה ועל הכלכלה רוחו חובלה ימיו נזעכו קברים לו, כל המ"ת המ"ת תפסיה להאי ומאנה הנחם נפשו בשמחת יציאת מצרים כי ככחו אז כחו עתה כל אפיא שוין לרעה.
על כן יאמר בשפ"ר נוסח כל דכפין ייתי וייכול וכו' השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארץ ישראל וכו', אתא לנחומי לו ישים אלהים מעוזו ויבטח ברוב עשרו לימות המשיח ויבא ההלך לאיש העשיר קרנו תרום בכבוד, ובכן אל ידכה עני בצער על דבר אשר עינה וכל משבריו וגליו עליו עברו כי יעשה ה' דין עני משפט אביונים לא יוסיף לענותו כאשר בראשונה, וכזאת וכזאת ינחם אותם וידבר על לבם ובן אדם ויתנח"ם.
ביאור הא לחמא עניא, וטעם אמירתו ע"ד הסוד
נג. ועוד לאלוה מילין לבאים בסוד ה' כי מודעת זאת כי הייחוד הנעשה בליל פסח הוא בשלימות גדול אשר לא היה כמוהו בשום זמן, ועל כן נאמר ליל שמורים הוא לה' וכו' הוא הלילה הזה לה' כי הייחוד הנעשה בכל לילה בכל פעם הוא בסוד ליל ואין בו שלימות אות ה' אחרונה, אמנם הוא הלילה הזה לה' שנעשה בה הייחוד בשלימות ולכן נקרא לילה בתוספת ה'.
ועל כן נפל החיוב בעת ובעונה ההיא להזמין קרואינו כל דכפין ייתי וייכול וכו' והיה מעשה הצדקה שלום כמפורש בזוהר כי השכינה היא דלה ועניה מפני הגלות וצדק ילין בה ובצדקה יכון כסא להקרא צדקה בתוספת ה', ועל כן יאמר נא ישראל ה"א לחמא עניא היא השכינה באות ה' שהיתה עניה סוערה בארעא דמצרים, יש לנו לעלות זכרונה גם עתה בגלות החיל הזה במעשה הצדקה כל דכפין ייתי וייכול וכו' לעשות הייחוד בשלימות גדול, ובכן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה בקרב ישראל.
להזמין עניים אף לסעודות היום ועונש מי שאינו משמחן
נד. ואף ביום יש לכל איש ישראל להיות עניים ואביונים באוכלי שלחנו, ואמרו בזוהר בראשית 63 כי כל השמח במועדים ולא יתן חלק לעניים אותו רע עין שונא אותו לפי שהקדוש ברוך הוא מבקר עניי עמו בחגים ובמועדים וירא ה' וינאץ כי אין להם במה לשמוח ויתן את קולו בבכי ועולה למרומים בזעם אפו להחריב העולם חס ושלום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' לאמר, פלוני אוכל ושותה וכביר מצאה ידו להחזיק יד עני ואביון ואמץ את לבבו לבלתי ריחם עניי אביוני עמך, והוא יתברך לא יוכל להתאפק להנצבים עליו והדת ניתנה על האיש לרדוף אחריו לרמוס לארץ חייו וכבודו לעפר ישכון סלה חס ושלום, הרצים יוצאים דחופים לפני המלך וירדפו עד החרמה.
כי על כל אלה יש לאישי ישראל איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיו אשר נתן לו להשגיח על עניי עמו, צד"ק יקראהו לרג"לו ולא ימיש קריאי מועד אורחי ופרחי מקרב ביתו לילה ויום בסבר פנים, ובכן עושה אלה לא ימוט לעולם.
מעלת המארח עמלי תורה על שלחנו
נה. ומה גם אם יזכה להיות עניי ועמלי תורה באוכלי שלחנו אשר חכמים הגידו, 64 אמר רבי יודן ה' פעמים כתוב בני ברזילי כנגד חמשה ספרי תורה ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים חמשה ספרי תורה.
ציונים והערות לפרק ה
55) ר"ה דף ט"ז ע"א. 56) זוהר תרומה דף קע"ג ע"א. 57) כן היא הגירסא בסדר היום וכן העתיק השל"ה מסדר היום, ואולם במהדו"ר נפל טשטוש בתיבה זו. 58) זוהר תרומה דף קס"ג ע"א. 59) ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה. 60) מה שציין כאן המחבר שנוהגין לרשום אותיות על המצות עד"ה, עי' ברכי יוסף סי' ת"ס וסי' ש"מ שכתב שהוא אינו נוהג לרשום האותיות כ"א לכוין בהם בכוונה בלבד, וכתב עוד שכן ראה בכתיבת ידו של המקובל ר' יעקב צמח שהעיד כי מהרח"ו לא היה רושם האותיות, אלא שהעיד שם מהר"י צמח כי יש מן החברים בעה"ק ירושלים שנוהגין לרשום האותיות, וקרוב שכוונתו אף למקובל ר' בנימין הלוי מחבר החמדת ימים שהיה מגדולי ירושלים בימים ההם ומעמיתיו בתורה של המהר"י צמח וכמו שהעיד המהרי"ץ בהקדמתו לספר קול ברמה שהיה שולח ספריו לר' בנימין הלוי מקושטנדינא שהיה באותה עת מדייני העיר אחר שיצא מירושלים. 61) הוא בשו"ת למהר"ש הלוי סי' כ"ו, ואע"ג דהכא הכריע המחבר להיתר ואילו לק' בפ"א מחג השבועות כתב להחמיר כדעת הפוסקים דהחמירו בכ"ג, עי' משנ"ת בפ"א משבועות הערה 11 שם דלא דמי כיון דהתם איירי שהאותיות אינם חקוקין מגוף העוגה כ"א מדבש וכדו' שנותנין אותו על גבי העוגה אחר אפייתה ועל כן נדונין האותיות ככתיבה בפני עצמה שאינה מתבטלת לעוגה, ולאפוקי הכא שהאותיות נחקקות בגוף העיסה של המצות קודם אפייתה וטפי ראויין להיבטל אגבה. 62) כפי הנראה כוונת המחבר לדעת מהרי"ל שכ"ה במנהגים ה"ד מהל' הגדה, והו"ד במג"א ובפסח מעובין ובחק יעקב ובמ"ב, אכן המעיין בטעם המנהג יראה שלא ציין המהרי"ל כ"א משום שהוא דרך חירות שעל כן היה מניחם על השלחן לשמוח בראייתן, ואילו הרב חמ"י הזכיר בו טעם אחר משום זכר למה שנאמר ושאלה אשה משכינתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואפשר דלפיכך לא הזכיר המחבר שראה כן בכתבי מהרי"ל אלא שציין שכן העידו על א' מן הראשונים. 63) הקדמה לזוהר בראשית דף י' ע"ב. 64) בראשית רבה פרשה נ"ח אות ח'.