חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
חג הפסח · פרק ד - בדיקת חמץ
ביעור חמץ רומז לביעור הסטרא אחרא
א. אור לי"ד בניסן אשר אז זמן התחלת מילוי הלבנה בשלימותה הגיע תור ביעור הקוצים אשר סחור סחור לכרמא עילאה, ובכח סגולת ביעור החמץ תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם והיו כלא היו, כי הנה החמץ רמז לסטרא אחרא ולכן הוא בכזית בסוד י' דכורא ושאור היא פלנית ולכן היא בככתובת שהוא התמרה בסוד הנוקבא הנקראת תמר, והמבע"יר את הבערה פה למטה בארץ ראשו מגיע השמימה ושבה והיתה לבער הרע מקרב הארץ העליונה ומחץ ראש ממלכת ס"מ הרשע ומלכות הרשעה אשת כסילות הומיה.
כי על כן הצריכונו חכמים לבדוק בליל י"ד אף כי ביום י"ד הוה סגי שכן שנינו לא בדק ליל י"ד יבדוק ביום י"ד, כי לא לבדו היתה טעמם מפני שאור הנר יפה לבדיקה כי אם עיקר סוד כמוס היה עמהם לחייב לילה ויום לבער הזכר והנקבה שבקליפה וכמו שאמרו בזוהר פנחס, 51 אמר ר"א כתיב כל מחמצת לא תאכלו וכתיב לא יאכל חמץ אלא דא דכר ודא נוקבא ע"כ, ולכן בביעור הלילה בוער כתנור לשליטת הנוקבא אשר היא ממשלת הלילה בסוד בנשף בערב יום וכו' והנה אשה לקראתו, ואין די בער בבדיקה זו לממלכת הזכר אפס בבדיקת היום להבה תלהט רשעים יחד זכר ונקבה.
ואף כי בביעור הלילה נפלו אשיותיה דנוקבא, עדיין אינה נכנעת עד תומה על כי כמו שהזכר שבקליפה הוא נכלל עם הנוקבא כמו כן הנוקבא היא נכללת עם הזכר ולכן הנוקבא לא נכנעת עדיין עד תומה אלא עד שנעשה הביטול ביום כי אז רועה התרועעה ערו ערו עד היסוד בה ולפיכך הא בלא הא לא סגיא.
ב. והנה כאשר בתחלה בזמן הבריאה היתה הקליפה למטה מעולם העשיה טמונה וכבושה שמה לעת צורכה ליסר האדם כנודע, וכאשר חטא אדם הראשון עלתה הקליפה למעלה, וכשעמדו ישראל על הר סיני תקנו עון אדם הראשון כאשר חכמים הגידו 52 ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ואולם אחר כך על ידי מעשה העגל חזרה הקליפה לאיתנה הראשון והיא עלתה עליהם אל עולמות העליונים בריאה יצירה עשיה, ועל כן הוצרך המקום ברוך הוא להזהיר עוד הפעם לחוג את חג הפסח ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו כי אילולי המה כאדם עברו ברית כבר נתקן העולם מעון אדם הראשון במה שעשינו פסח מצרים ככל חקותיו על מצות ומרורים.
אמנם בעבור מעשה העגל הוצרך הדבר להיות נוהג לדורות עולם לתקן העון ועל כן באה אלינו המצוה הזאת לבער את החמץ מכל מקום שדרך להכניס שם חמץ, לבער כמו כן הרשעה כולה של עליונים למעלה בכל מקום שדרכה להתאחז ולהכנס שמה ולהוריד אותה מטה מטה אל מקומה הראשון כאשר היתה בתחילת הבריאה כי עת לחננה כי בא מועד רציצתה אשר רוצצה בצאת ישראל ממצרים.
ג. ונוסף גם הוא דומה לזה הוא אשר יחטא כל איש ישראל במעשה הרע אשר יאשם לה' הוא מכניס הקליפה אל הקדש פנימה בכל עולם כפי בחינתו, כי אם נמצא בו בחינת נפ"ש בלבד הוא מגביר הקליפה בעולם העשיה כי שם חלקת הנפשות, ואם המצא ימצא בו חלק מבחינת רוח הוא בעוונו מכניס הקליפה בעולם היצירה וכו', ובכח סגולת ביעור החמץ כלפיד יבער כל הקליפה אשר הקליף בעונו בעולמות כפי בחינתו.
ד. ועל כן באו שני לאוין במצוה זו ובאחד אמר לא יראה ובאחד אמר לא ימצא, לרמוז שצריך לדחות הקליפה על ידי ביעור החמץ מן העולם בכללותו וגם מן הבתים הנמצאים שם באותו עולם כי כל אחד יש לו בית לפי כבודו באותו עולם שמשם בחינת נפשו, שעל כן הוזהרנו שאור לא ימצא בבתי"כם דייקא ולא אמר לא ימצא בבית, שם רמז על הבתים האמתיים וקיימים המיוחדים לכם כל אחד בית לפי כבודו.
ולכן כנגד מה שנוגע אל העולם בעצמו בכללותו אמר לא יראה מפני כי הקליפה אשר שם היא נגלית ומפורסמת לעין כל עין קוץ ולכן הוזהרנו להוציא אותה החוצה הוציאוה ותשרף, וכנגד הבתים אשר צריך להוציא מתוכם הקליפה נאמר לא ימצא כי אף על גב שאינו מפורסם לעין כל ולא יראה החוצה אל העין אינו אלא שרף וביערו שניהם יחדיו.
ביטול חמץ ורמזו וטעם שנתקן בלשון תרגום
ה. ואשר על כן תכף אחר הבדיקה אנו אומרים כל חמירא דאיכא ברשותי לרמוז אל הקליפה אשר נכנסה בקדש פנימה רשות עם הקדש עדת בני ישראל, דלא ביערתיה שלא שבנו עד ה' לבער את הפשע במועדו, הן עתה בכח סגולת ביעור החמץ ליבטיל וליהוי כעפ"רא דארעא אל מקומו הראשון.
כי הנה מודעת זאת אשר הקליפה סוד נחש הקדמוני תקולל חלקתו בא"רץ ועפר תאכל כל ימי חייך, וכשם שנגזר על הנחש הקדמוני פה למטה ככה נגזר על הנחש העליון הרוחני להיות טמון בארץ חבלו, אלא כי על ידי כל עון אשר יחטא אחד מאישי ישראל אך יצא יצא ועולה ומשטין ומתיצב על ה', ואולם מעשה ידינו כוננהו כנפ"ל טמון בנוקבא דתהומא רבא וליבטיל ולהוי כעפרא דארעא בל יראה ובל ימצא, ועל כן יאמר בש"פר נוסח הביטול ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא כאמור.
ו. וממוצא דבר אתה תשמע טוב טעם לאשר תקנו נוסח הביטול בלשון תרגום לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס כחה של קליפה על דרך שאמרו בספר הזוהר בפרשת תרומה דף קכ"ט על ענין הקדיש אשר נתקן בלשון תרגום זה לשונו, קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן קדושתא דא סלקא בכל סטרין דלעילא ותתא ובכל סטרי מהמנותא ותברא מנעולין וגושפנקאן דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כלא ואנן בעינן למימר ליה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיפא אמן יהא שמיה רבא בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק סטרא דקודשא בריך הוא על כלא ע"כ.
הנה משם בארה היות כל דברי קדושה שתקנו בלשון תרגום לא לבדו כאשר יחשבו רבים כי הרצון בזה הוא תקון כדי להבין הענין רבים מעמי הארץ אשר היו בבבל ללשונותם לשון ארמי, ומטעם זה לא יספיק לשנות לשון הזהב קדש קדשים ולמה יגרע מקריאת המגילה שהלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקדש אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו ולמה לא תיקנו לכותבה בלשון תרגום למען דעת כל עמי הארץ ויבינו במקרא, אלא עיקר הטעם לשבר ולהכניע כחה של קליפה בלישנא דסטרא אחרא כעין דוגמת הקדיש המתוקן בלשון תרגום לתברא מנעולין בגושפנקן דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כלא.
טעם להנחת י' פתיתי חמץ ע"ד הסוד
ז. ומנהג חסידים להניח עשר פתיתי חמץ במקום מוצנע איתו בבית, ולא כאשר חשבו רבים שהוא כדי שלא תהיה ברכתם לבטלה אם לא ימצא חמץ לבער שהרי כבר אמרו לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד, וכתב הרמב"ם שיבדוק בברכה אף על גב שאז אין שם במה להתאחז ברכתו ואם לא נתן לא עיכב, רק טעם הדבר לעשר פתיתים אלו לבער עשרה כתרין דמסאבותא אשר בקליפה ולשרוף אותן ביום ולהוציא צד הקדושה מתוכם ולהבה תלהט רשעים.
כוונת הבדיקה ע"ד הסוד
ח. ואשר בתעלומות חכמה סוב"ר הרזים ויונק מסוד תנחומיה יכין לו לכוין הבדיקה בחורין ובסדקים להעביר גלולי טומאת מצרים הנאחזת ביסודא דילה, וכדרך שהאשה מרבה לבדוק לטהר עצמה ממקור דמיה כן על ידי הבדיקה הזאת תועיל לטהר אשה לבעלה בליל פסח, ועץ הדעת טוב ורע סוד חמץ ומצה כולו הפך לבן טהור הוא ומנורת המאור היוצא מעדן ומן הנהר הגדול להשקות את הגן בתרין עטרין חמץ ושאו"ר ומשם יפרד והיה לרקיע השמים לאה המעטירה והמה המחמ"צת והמשא"רת יהיו למאורות והחמ"ץ קם למטה רשע, גבול הרשעה נפלה לא תוסיף תאכל עליו חמ"ץ או אשר את שא"רו הערה והן אל לא ימאס ת"ם יתמו חטאים ועוכר שא"רו אכזרי וכל אוכל מחמ"צת ונכרתה כנודע לבאים בסוד ה' מפלאות תמים דעים.
תפלה קודם בדיקת חמץ ע"ד הסוד
ט. ואנכי תקנתי נוסח תפלה לעת ביעור החמץ כוללת כל כוונת הרב זלה"ה להוציא הכוונה בפה לבאים בסוד ה' וזה תוארה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות ביעור וביטול הח"מץ והמח"מצת והש"אר והמש"ארת לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך יֶהִוֶהִ אלהינו ואלהי אבותינו האל הגדול הגבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים שבכח סגולת מצות ביעור וביטול אשר נבער ונבטל עתה מבתינו ומרשותינו תעורר חסד אל זועם בכל יום וזעם את אויביו להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את שני המאורות הגדולים, ובכח סגולת ביעור השא"ר תמנע מרשעים אור יונקותם ממשך האור חכמה ובינה ודעת היוצא מן הנ"הר הגדול להשקות את הגן מערכות אלה"ים כתם פז ליום קטנו"ת אשר המה שם אלהים במילואותו אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם דיוד"ין בחכמה ברכות בחשבון ש' ושם השני א' א"ל אל"ה אלה"י אלה"ים בריבוע, ברכות בחשבון ר', ושם השלישי אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם המלא אשר בקרבו א' ובם יתכונן ויכין שא"ר לבן הבכור שארו הקרוב אליו.
ובכח סגולת ביעור החמץ בחסדך תצמית יונקותם ממשך האור היוצא מע"דן להשקות את הגן מערכות אלהים פשוט וחמש אותיותיו העולים בסך צ"א אשר עם המלא אשר בקרבו ואותיות אשר תבאנה במילואותו ומילוי מילואותו המה יעלו חק"ל שם רמז וה"ן מספר חמ"ץ כליל תפארת לראש הבן הבכור כליל חמיץ, ובנעימות ימינך נצח מנורת המאור החמ"ץ והש"אר המה יהיו למאורות בגן ומשם יפרד והיו בשמים ראש לראש התלאה והנה היא לאה אל נא תהי כמ"ת, ולנוגה משך האור היוצא מעדן ומן הנהר הגדול להשקות את הגן תהל אור באור פני מלך חיי"ם, תצור ת"ם דרך הקדש פנימה וזה הדרך ישכון אור מחמ"צת חמ"ץ ת"ם ומשאר"ת שא"ר ת"ם.
ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שד"י, וכימי צאת ישראל ממצרים הראנו נפלאות ומחץ ראש עשרה שליטים אשר בקליפה גונדא דחימה.
והך נא בכח שבט מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל גולגלת שפחה חר"ופה מלכות הרשעה וערות יסוד כבודך.
והך בכח יסוד מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל מוח שפחה חרופה מלכות הרשעה וחגור חרבך על ירך גבור הוד"ך.
והך בכח הוד מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל קרקפתא דשפחה חרופה מלכות הרשעה ומחץ ראש ממלכת ס"מ בעל בת אל נכר, המו גוים מטו ממלכ"ות והיתה לה' המלוכה.
ובנעימות ימינך נצח הך בכח נצח מלכות מלכותך מלכות כל עולמים את כל זכורה של קליפה ערו ערו עד היסוד בו.
ובזרוע תפארתך הך בכח תפארת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל הוד זכורה דקליפה הוי אדון והוי הוד"ו.
ועוררה את גבורתך והך בכח גבורת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל נצח זכורה דקליפה כגללו לנצח יאבד.
ובחסדך תצמית והכית בכח חסד מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל תפארת זכורה דקליפה תשברנה פארותיו משוש תפאר"תם.
ולך בינה וגבורה והך בבינת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל גבורת זכורה דקליפה יחתו מגבורת"ם.
חכם לבב ואמיץ כח הך נא בכח חכמת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל חסד זכורה דקליפה וכל חסדו כציץ השדה.
מוכתר בכתר רם ונשא הך בכח כתר מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל כתר חכמה ובינת זכורה דקליפה קומת הכות"רת וכל חכמתם תתבלע ובי"נת נבוניו תסתתר.
ותמלוך אתה הוא ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, ואתה תבער שאור עיסתנו מקרבנו ולב טהור ברא לנו אלהינו ורוח נכון חדש בקרבנו לעשות רצונך בלבב שלם אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו תמיד כל הימים, יהיו לרצון אמרי פי כו' ע"כ.
כוונת ברכת ביעור חמץ ע"ד הסוד
י. ואחר נוסח תפלה זו יתאמץ בכוונתו לברך על ביעור חמץ ויכוין בכוונת הוית הברכה, ברוך אתה יֶהִוֶהִ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ, וכוונת נקודותיה מבוארת שהוא חסד דנצח תבונה כי נצח מספרו פסח אשר ממנו מקבל הז"א ומשפיע לחק"ל שהוא מספר חמץ לבערו משם, ועל כן גם אנו בודקים ומבערים אותו והם עשר כתרי מסאבותא כנז"ל.
לבדוק חמץ בטהרה, ומנהג יראים ליטול ידיהם קודם הבדיקה
יא. ורבים מיראי ה' קדושיו נהגו לטהר את ידיהם קודם הבדיקה על כי היא באה לטהרת העולמות מהסטרא אחרא, ונכון להחמיר בה ולעשותה בנקיון כפים ולברך בטהרה ועל ידי הברכה נברא מלאך אחד ופנה למעלה לדחות הקליפות מכל מקומות הקדושה, וכל שכן שלא יגש לעשותה אם לא טבל לקריו חס ושלום, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו אשר לא יועיל ולא יציל, אשר על כן הטהרה והקדושה עיקר גדול בזה ובכן לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.
טעם שאין לדבר עד סוף הבדיקה
יב. ולכן טהור ידים יוסיף אומץ גם כן להזהר לעצור את רוחו שלא לדבר בין הברכה לבדיקה וגם עד שיגמור כל הבדיקה, כי מבלעדי טעם פשט הדבר דהוי משום דכיון שמחויב לגמור בדיקתו וכל זמן שלא גמר אם סח הוי כאילו סח בין הברכה לבדיקה וצריך לחזור ולברך מידי דהוה אסח באמצע תקיעות דמיושב שצריך לחזור ולברך, הנה לפי סודן של דברים הנזהרים ישכילו כדי שלא להכניס החיצוני בנתים בעת הכנעת הקליפות והכנ"עני אז באר"ץ וא"ד יעלה מן האר"ש חס ושלום.
יג. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין בבדיקתו לכל הדברים האלה לטהר ולנקות עליונים למעלה ונפשו אליו יאסוף מצרעתו ומטומאתו ויסגור ה' בעדו, כאשר עשה כן יעשה לו כמו שאמרו בזוהר 53 דאפיק גרמיה מרשותא אחרא ועייל גרמיה ברשותא קדישא.
דרוש על מעשה התשובה מרמזי דיני בדיקת חמץ
יד. ואשר הוא ישן ותרדימת אלהים נפלה עליו איש שותה כמים עולה ביתר ימות השנה עודינו מחזיק בטומאתו ומן ה' יסור לבו, הנה בבא להתעסק בביעור חמצו לבו יחיל בקרבו לאמר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לבער החמץ, אשר מראשית השנה ועד אחרית השנה אנו צריכים אליו ורודפים אחריו ועכשיו צריכים לחפש אחריו חיפוש מחיפוש ולרדוף עליו כמי שרודף אחר האויב להשמידו ולהכחידו מן העולם בל יראה ובל ימצא, הלא דבר הוא כי לא דבר ריק הוא.
ומתוך כך יהי אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה תשובה שלימה עד ה' אלהיו כי יאמר, הלא כה דבר היצר הרע מעין דוגמת החמץ צר הצורר להחמיץ לבות בני אדם גם בני איש לדכא תחת רגליו כל אסורי זיקי העון ופשע רע והוזהרנו לבערו ולבטלו, וכן יאותה לנו גם כן לבער את הבערה שאור עסתנו והאספסוף אשר בקרבנו ונשובה עד ה'.
ועל כן הוזהרנו להיות בודקין את החמץ בחורין ובסדקין הם העבירות קלות שאדם דש בעקיביו, וכן חור שבין אדם לחברו שצריך בדיקה הם העבירות שבין אדם לחברו אשר להיות כל איש זריז לבדוק ולמחול לחברו הן ממון הן דברים.
טו. וכן מה שאמרו שצריך לבדוק את הכיסים, שם רמז כי הכיסים צריכין בדיקה ביותר כי הגדיל לעשות ותעל צחנתו בכיסים של הממון עושה עושר ולא במשפט, ויתר רמז הרומז משפט החמץ אשר הארכנו בפ"ג כי יתן האיש הנלבב לבו אליהם הן גור יגור ויפול חתיתו ויראת שדי על פניו יחלוף ומורא יעלה על ראשו לשוב מעבירות שבידו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
טז. ואף שכל הימים יש לכל איש ישראל להיות זע וחרד בתשובה, ובעל נפש יקרה לא יהא בושש עד ערב פסח לחפש ולמשמש במעשיו וחדל מעשות הפשע, אכן כי תהיינה לאיש עבירות צרות רעות ורבות ולא שת לבו עוד כל ימות השנה, הנה בהגיע תור החג הקדוש הזה לית דין צריך בשש והחי יתן אל לבו כל היד המרבה לבדוק כי יצדק הרמז בסתרו לבדוק הבדיקה העיקרית בתי הנפש והלב, ועל כן יאמר בשפ"ר נוסח ביטול היום שהוא גמר בטולו בתוספת דברים כל חמירא וכו' דביערתיה ודלא ביערתיה וכו' אשר הוא כעין וידוי דברים אשר אנו אומרים בנוסח הוידוי על הנסתרות ועל הנגלות ולעומת זה יאמר כאן דחזיתיה ודלא חזיתיה.
ואשר להיות כי ימצא איש אשר יחטא ושב אל ה' אכן לא הספיק כח באותה תשובה להאביד הסטרא אחרא מאותו מקום העליון שנכנס שם, וגם יש מעשה הרע אשר עדיין לא עשה תשובה וזה ודאי כי עדיין החמץ קם עודינו עומד לפני ה', ולעומת שלש מינים אלו יאמר דביערתיה ודלא ביערתיה.
והאיש אשר נגע אלהים בלבו מה"ור ימהרנה לו תשובתו הרמתה ולבא אל המלך להתחנן לו, ובכן בסגולת תשובתו עוד מעט ואין רשע והוא יתברך יסובבהו יבוננהו יצרהו כאישון עינו אשר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממנו עמו וצאן מרעיתו.
לבדוק החמץ בעצמו ולא ע"י שליח וכ"ש נשים וקטנים
יז. כי על כל אלה הנפש לבית יעקב יאתה להם להיות הבדיקה על ידי עצמם ולא על ידי שלוחם אולי על ידי כן בעת הבדיקה יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב, ובר מן דין נכון להיות כל איש בודק בביתו הוא ולא שלוחו על כי כלל גדול אמרו 54 מצוה בו יותר מבשלוחו, ואין ראוי לבעל נפש להניח שום אחד מן הבית לבדוק לא נשים ולא עבדים ואין צריך לומר קטנים מפני שדעתן קלה ויקלו בענין ולא יחושו כאשר ראוי לחוש, אלא כל היד המרבה לבדוק הוא בעצמו ובכבודו הרי זה משובח.
אזהרה למזלזלין במעשה הבדיקה
יח. ויקום בזריזות ובאזירות חיל לחפש ולבדוק את כל מקום אשר ימצא שם בדק בחורים ובסדקים, וכל מקום שיש לחשוש שנתנו בו חמץ או בקבע או בעראי ואפילו היא חששא רחוקה מעט לא ימנע עצמו מלבדוק מפני כך כי חומרת החמץ בימים האלה גדולה היא מאד מכל איסורים שבתורה וחלב ודם ונבלה וטריפה כי חמץ בפסח במשהו, ומפני זה צריך לחוש הרבה מאד על בדיקתו ועל ביעורו.
יט. והן עתה רבים מעמי הארץ ועשירי עם שרים וחשובים ונכבדים יותר מהם מזלזלים בבדיקה זו וכמשא כבד יכבד מהם לחפוש אחר הדלת והמזוזה בחורין ובסדקים ובתי האוצרות אשר לא נסתה כף רגלם הצג בהם וכדי בזיון וקצף בעיניהם להטפל בהם ובודקים על ידי שלוחיהם, ויש מהם בודקים מעט מזעיר זעיר שם זעיר שם כחותה על הגחלים והתעיף עיניך בו ואיננו.
וזה דרכם כסל למו להתברך בלבבם לאמר הרי הנשים ובני הבית כיבדו הכל ואפס מקום שלא פנו ומה צורך לבדיקה זאת כי לא נמצא דבר, ולא ידעו תועי רוח בינה כי אף אם נאמר שאמת הדבר שבדקו הכל וביערו והשיקו, עם כל זה המצוה מוטלת עליהם ליל ארבעה עשר והיא מדברי סופרים לבדוק הכל מתחלה כאילו לא נעשה דבר ואין לזלזל ולפקפק חס ושלום בתקנת חכמים, וחמורים דברי סופרים יותר משל תורה והוא חייב מיתה לשמים.
ואשר הוא שר וחשוב ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב למחול על כבודו בעבור כבוד שמו יתברך לשמור לעשות את כל מצוותיו, שאפילו המלך כי כבודו חמור עד שאין כבודו מחול ובמקום מצוה להבל דמה חרש את חרשי אדמה וכבודו מעליו הפשיט, ועל אחת כמה וכמה תולעת ולא איש כבד עון אשמה אשר הכעיס את בוראו והוא בעונו הכניס צלם בעולמות קדושים וחמיצ"ותו יוסף עליו, וכאשר עשה כן יעשה לו שפ"ר התקונים להעביר גלולים ואת רוח הטומאה מן עולמות קדושים בביעור החמץ סוד הקליפה וכל גונדא דחימה הוא בעצמו ובכבודו, והוא יהיה בעוזריו להעביר טומאתו מעליו ותחילה וראש לפדיון נפשו לא מטוהרה.
סדר הבדיקה והביטול וטעם שהצריכו שניהם
כ. ודרך הזריזים במצוות לבדוק היטב היטב ולקחת עמהם סכין ארוך מעט שאם ימצאו איזה חמץ בחורין עמוקים לחטט בו אחריו ולהוציאו משם, וכן נהגו לקחת עמהם כלי אחד לשית בו כל מה שימצאו, ועשר פתיתים שנהגו להניח בזויות הבית יניחם שמה כי הוא מצוה ליחדו בפני עצמו ובל יתערב אחר עמו לקיים בו מצות שריפה, ואחר שיבדוק ויחפוש בכל מקום שידו מגעת כדין וכשורה צריך שיבטל אותו החמץ הנשאר ברשותו מה שלא ראה ומה שלא ביטל ואומר כל חמירא וכו'.
כא. וענין הביטול הוא לפי כי הבדיקה בלא ביטול לא יועיל כי אם ישאר איזה דבר ברשותו ולא ביטלו הרי הוא שלו ועובר עליו על בל יראה ובל ימצא, ומן התורה בביטול סגי כמו שנאמר תשביתו שאור מבתיכם ואין השבתה אלא בלב אלא שחז"ל תקנו לבדוק ולחפש אחריו שלא לבא לידי תקלה בחמץ שימצא בקרב ביתו אשר לו רגל בימי שנה לאוכלו לשובעה, אכן גם בבדיקה לבדה לא יועיל פן ימצא איזה חמץ ברשותו שלא מדעתו ויעבור על בל יראה ובל ימצא ובביטול יצא מרשותו ופטור, ועל כן הוצרכו שניהם בדיקה וביטול והא בלא הא לא סגיא.
טעם שאין מברכין על ביטול חמץ
כב. וטעם שאין מברכים על ביטול חמץ משום דבכלל ביעור הוא הביטול שכיון שמבטלו שאינו שלו הוי כביעורו מרשותו ואין בכלל הביטול הביעור מן הבית שהצריכו חז"ל ולפיכך מברכין בלשון הכולל את שניהם, וגם משום דהוי דבר שבלב ואין מברכים על המחשבה.
טעם שמברכין על הביעור בלילה, וטעם שאין מברכין על הבדיקה
כג. והא דמברכים על ביעור חמץ ואינו מבערו עתה מכל מקום מאחר שמבטל עתה החמץ שאינו ידוע לו היינו ביעורו ושייך לומר על ביעור, ומה שאין מברכים על בדיקת חמץ על כי אין הבדיקה סוף המצוה אלא הביעור כאמור.
שיירי החמץ יש להצניע קודם הבדיקה
כד. ואחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת, ומדברי הר"ן נראה שיש להצניע החמץ שרוצים לאכול בלילה קודם הבדיקה שכתב וזה לשונו, ומה שמשייר בלילה לצורכו שיאכל בלילה וגם בבקר יניחנו בצנעה וכן ראוי לנהוג שהרי אם בשעת בדיקה נטל עכבר בפנינו צריך לחזור לבדוק מה שבדק כבר, וכן כל כיוצא בזה חכם עיניו בראשו להיות כל איש סובב בביתו להשגיח על חמצו היטב הדק ובכן יבוטלו הקליפות, תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.
ציונים והערות לפרק ד
51. זוהר פנחס דף רנ"א ע"ב. 52) שבת דף קמ"ו ע"א. 53) זוהר אמור דף צ"ה ע"ב. 54) קדושין דף מ"א ע"א.