אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) מסכת פאה › פרק ג משנה ד

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

מסכת פאה · פרק ג משנה ד

פרק ב משנה א

(לא) מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחת ואחת המשנה זו הובא לראיי' בגמ' חולין דף קל"ז אהא דאמרי' שם תני חדא הגוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור ותני' אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב וקשין אהדדי ומשני ל"ק הא רבנן והא ר"י דתניא ולקט קצירך ולא לקט קיטוף שר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר ואמרינן שם אמר לי' ר אחא בד"ר לרב אשי מודה ר' יוסי במידי דאורחיה דתניא ר' יוסי אומר קציר כו' אפי' עוקר ותולש כו' אמר לי' רבינא לר"א אף אנן נמי תנינא מלבנות הבצלים שבין הירק בו' פ"כ ורש"י ממק הגרסא ר' יוסי אומר בבחיתא דקציר אפי' עוקר כו' וטעמו פשוט דאילו הי' שם אומר ר' יוסי בפירוש מאי צריך להביא אף אנן נמי תנינא ממתני' דמלבנות הבצלים כו' הרי מפורש בהדי' שר"י אומר כן ולהכי ע"כ לא נזכר ר' יוסי בפירוש אלא דע"כ ר' יוסי היא משום דאיהו לישנא דקרא וכשפי' רש"י שם. והר"ן הביא דהרמב"ם פסק כר' יוסי לענין פאה ולענין התולש צמר רחלו בידו ולא גזזו פסק דחייב בראשית הגז והקשה עליו דהרי מבואר בגמרא דלר' יוסי דס"ל דקיטוף פטור מלקט ופאה ס"ל ג"כ דשוטף רחלים פטור ועיי' בכ"מ וים של שלמה מה שתירצו ונראה לענ"ד דהנה שם בראש הסוגיא אמרי' דמנ"ל דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואי משום דאתי' גיזה גיזה מבכור נילוף גם גיזת השור יהי חייב ומשני אמר קרא תתן לו ולא לשקו ופריך אלא מעתה נוצה של עיזם לחייב ומשני בפי' גיזה וליכא ופירש"י והא תלישה הוא ופריך מאן שמעת לי' האי סברא רי יוסי והא מודי ר"י במידי דאורחי' ומשני אלא כו' כתיב לעמוד ולשרת דבר הראוי לשירות ואין זה אלא צמר רחלים פי' רש"י ומעתה י"ל דטרם שחידש ר"א בריה דרבא הנ"ל לרב אשי דמודה ר"י במידי דאורחי' הוי ס"ל דאפי' במידי דאורחי' ג"כ פטור וממילא דהוי ס"ל דהגוזז את העזים ג"כ פטור מטעם דלא מיקרי גזיזה כמו דקיטוף לא מיקרי קצירה וממילא דשוטף הרחלים ג"כ פטור מהאי טעמא דאין זה גיזה ואז אין שום סברא לחלק בין קיטוף דלקט ובין שטיפה דראשית הגז והכי הוי ס"ד דש"ס ולהכי אוקמי' להך ברייתא דשוטף את הרחלים פטור כר' יוסי אבל אחר דחידש לן ר"א כו' לרב אשי דמודה ר"י במידי דאורחי' א"כ תיקשו קושית הש"ס דהגוזז את העזים יהי' חייב בראשית הגז ואי משום דלא מיקרי גיזה הרי ארחי' בכך וע"כ צריך לשנויי דטעמי' דגיזת עזים לא תלי' במידי דאורחא כלל אלא משו"ה פטור אף דלא אתמעט מקרא דגיזה משום דאורחי' בכך מ"מ פטור משום דלעמוד לשרת בעינן ממילא גם בשוטף רחלים נימא דחייב משום דראוי לעמוד ולשרת דהרי גילתה לן התורה דבראשית הגז לא משגדחי' בזה אי חשיב גיזה או לא דאינו תלוי אלא במידי דראוי לעמו ולשרת אבל הכא בלקט דלא תליא אלא במידי דקציר וכן מידי דאורחי' בתלישה ג"כ חשיב קציר ממילא שפיר אמרי' דקיטף פטור משום אתמעט מקציר וגם אין אורחי'. ולפ"ז צ"ל דחכמים דפליגי על ר"ד יוסי ס"ל ג"כ דדייקי' קרא דדוקא גז רק ס"ל דאפי' מידי דאורחי' ג"כ נתמעט ועיזם פטורן משום דלאו גיזה היא ולכן גם בשוטף רחלים פטור ואתיא ברייתא דשוטף רחלים כרבנן ואנן קיימ"ל כר"י ולפ"ז ע"כ רבנן דמלבנות הבצלים דמתני' לאו היינו רבנן הנ"ל וא"ש ובהכי נתחדש לי טעם אחר על הא דאמרי' בירושלמי על מתני' דפירקן הקודם שדה שקצרוה נכרים דפטורה דוקא שקצרוה לעצמן אבל קצרוה פועלי נכרים חייבת ופסק כן ברמב"ם ונראה דכמו שדרשי' קציר ולא קיטוף אפ"ה אמרי' דדבר דאורחי' בהכי מיקרי ג"כ תולש קציר כמו כן י"ל אהא דדרשי' קצירך ולא קציר נכרים דמידי דאורחי' בכך שפיר מיקרי קצירך דכללא הוא דמידי דאורחי' בכך מיקרי קצירך ודנה במס' ברכות אמרי' בריש כיצד מברכין דבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אז מלאכתן נעשה ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך ובזמן שישראל עושין כו' אז ועמדו זרים כו' ומלאכתן נעשית ע"י אחרים. וא"כ בזמן שישראל עושין רש"מ קצירם וכל מלאכתן נעשין ע"י נכרים ויפטרו מכל מצות התלוי' בארץ כמתנות עניים שכתיב קצירך וכמתנות כהונה דכתיב דגנך ולא דיגון נכרי אתמהא אין זה ברכה כלל אלא ודאי כיון דאורחי' בהכי מיקרי קצירך ודיגונך וחייבי' בכל המצות וזה טעמא דירושלמי הנ"ל אצל פאה וזה טעמא דהראב"ד ג"כ גבי מרוח הנכרי דאינו פוטר כיון שכל עסקיהם של ישראל הזוכים יהי' ע"י אחרים הוי מידי דאורחי' בכך ומקרי קציר ישראל וגם דיגון ישראל ולא תיקשי קושי' הכ"מ דהא אין שליחות לנכרי וכן אין אנו צריכי' לדברי המחנה אפרים מטעם יד עבד כיד רבו. אלא הטעם משום דאורחי' בהכי מהני כנלע"ד. ומעתה שנפל יסוד נפל הבנין כולו ונידחן דברי המחנה אפרים שאין פועל ושכיר נכרי כעבד גמור שנימא בי' יד עבד כו' והדין מרווח גבי שבת כמו שפסק הש"ע סי' ש"ד דבשכיר עכו"ם אין הרב מוזהר עליו מדאוריי' לכ"ע כנלע"ד. אחר כותבי דברים אלה מצאתי ברי"ט אלגזי על הל' בכורת לרמב"ן פ"ד אות נון דהביא ג"כ דברי המחנה אפרים הנ"ל וביאר שרבים חולקים עליו:

(לב) שם משנה ויו קרקע כל שהוא חייבת בפיאה כו' וליכתוב עליו פרוזבל. הרמב"ן מובא בבעל התרומת שער מ"ה ס"ל דשמיטת כספים בזמן הזה דאורייתא מהא דאמרי' במס' גיטן ל"ז דרב ושמואל ס"ל דשביעת משמטת אף מלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים ור' יוחנן ור"ל ס"ל דאינו משמט ואיתא שם קרובי' דרב אסי הוי לי' האי שטרא שיש בו אחריות אתא לקמי' דרב אסי א"ל אינו משמט אתא לקמי' דר' יוחנן אמר לי' משמט אמר לי' והא מר הוא דאמר אינו משמט א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואילו הי' שמיטת כספים מדרבנן שפיר הי' לן לדמות ולעשות מעשה אלא ודאי דהוא מדאוריי'. ותיקשו מזה לשיטת הפוסקים דשמיטת כספים אינו רק מדרבנן. ונראה לענ"ד דהנה ראיתי בחידושי כגלון אמיתי מו"ה ישעי' ברלין זצלל"ה על הרמב"ם וז"ל. הרמב"ם פרק י"א מהל' שבת דין ט"ז כתב המעביר דיו ע"ג סיקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק והראה הכ"מ מקומו בגיטין י"ט המעביר דיו ע"ג סקרא ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו חייב שתיים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ע"כ ויש להפליא שהרי שם בגיטן ר' יוחנן גופא מסיק וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ופירש"י וכי מפני שאנו אומרים וסבורים ואומדין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקיל אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן המקדש לא הייתי סומך על דברי' להביא חולין לעזרה ע"כ ומהתימה איך כ' הרמב"ם חייב דהיינו בשוגג חטאת ואם התרו בו משום כותב או משום מוחק חייב סקילה הלא ר' יוחנן בעצמו הורה דאין לעשות מעשה ופטור מחטאת וכ"ש מסקילה ותימא על כל נושאי כליו של הרמב"ם שלא התעוררו כלום ע"כ ע"ש שהאריך:

ונראה לענ"ד בסייעתא דשמיא שמשה אמת ותורתו אמת הנה אמרי' במס' בבא בתרא ק"ל אמר לי' רב אסי לרב יוחנן כי אמר לן מר הלכה הכי נעביד מעשה אמר לי' לא תעבידו עד דאמינא לכו הלכה למעשה וכתב הרשב"ם שם בד"ה עד כו' וז"ל אבל אפסק גמרא סמכינן דכולהו הוי הלכה למעשה אלא שרי יוחנן לבדו הי' מחמיר לעצמו וחמר לתלמידו כדלקמן שלא יעשו דבר עד שיאמר הלכה למעשה והיינו טעמא דלמא הדר בי' מהאי פסק הלכה שפסק ויראה לו טעם אחר בעיניו ומיהו לאחר פטירתו יש להם לעשות מה שפסק להם דהא כל ימי חייו לא הדר בי' עד כאן לשון הרשב"ם ובזה א"ש דמה שאמר ר' יוחנן על המעביר דיו ע"ג סיקרא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ר' יוחנן לשיטתו בזה דבכל פסקי הלכותיו שפסק לא הי' סומך על עצמו כל ימי חייו וכמו שפירש רשב"ם הנ"ל ולכך כשבעי ר"ל מני' בעדים שאינם יכולין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא לא התיר ר' יוחנן מפני שלא הי' סומך על הוראתו דכתב העניון הוי כתב לענין שבת. אך אחר פטירת ר' יוחנן ולא חזר בו בהדיא מהך דמעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתיים ודאי דפסקי' כוותי' וכפי' רשב"ם הנ"ל ואין חילוק בין הך דינא דהמעביר דיו כו' דחייב שתיים לר' יוחנן ובין שאר פסקים והלכות שאמר ר' יוחנן מסברא דנפשי' דבכולהו אשר ר' יוחנן לא תעבידו עובדא ואפ"ה לאחר פטירתו פסקי' כיותי' כיון הלא חזר בו בחיים להדיא ושפיר פסק הרמב"ם כר' יוחנן דכתב עליון הוי כתב וחייב שתים וא"ש. וממילא גם ראיית הרמב"ן הנ"ל נידחת מהא דאמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. דלעולם דשמיטת כספים אינו רק מדרבנן בזה"ז ואפ"ה לא רצה ר' יוחנן לעשות מעשה על סברתו כיון שכן הי' דרכו בקודש שלא לסמוך על הוראתו בחייו ואין להקשות מדוע לא פסק הרמב"ם גם כאן כר יוחנן דשטר שיש בו אחריות אינו משמט היינו משום דרב ושמואל פליגי עליו וגם תנא כוותיהו ואיהו עצמו דחה התניא דכוותי' ע"ש:

(לג) שם משנה זי"ן הכותב נכסיו והוא שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו מתנה וכתב הרב דמסתמא לא שביק אינש נפ"י פרטלצר ואם לא הי' חושב שודאי ימות לא הי' נותן כל נכסיו הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו ובמס' ב"ב קמ"ו נשנית ג"כ משנה זו ושם מבואר דטעמא דמיתני' משום אומדנא דאזלי' בתר אומד דעתי' שנתיאש מן החיים כו' ע"ש ושם דף קנ"ב אמרי' במתנת שכיב מרע שכתב בו קנין דס"ל לרב דארכבי' אתרי רכשי דנתן במתנה זו שתי כחות כח מתנת בריא דאם עמד אינו חוזר וכח מתנת שכ"מ דאפי' באומר הלואתי לפלוני מהני ופי' רשב"ם דשטר לאו דוקא דה"ה אם לא כתב כלל שטר רק הי' קנין גרידא ג"כ ס"ל לרב דארכבי' אתרי נשי. ובמס' כתובת נ"ה מביא הש"ס ג"כ להך מימרא דרב דארכבי' אתרי רכשי והוכיח מזה הש"ס דרב אזיל בתר אומדנא ושם הובא ג"כ פי' רשב"ם בתוס' כמו שנתבאר דרב ס"ל אפי' במתנת ש"מ שיש בו קנין בלי שום שטר ג"כ אמרי' דארכבי' אתרי רכשי ע"ש ותמהו התוס' במקומת הנ"ל על פי' רשב"ם דא"כ תיקשי לרב ממתני' דהכא דהרי על כורחך מיירי רישא בקנין דאל"ה לא מהני כלל דאפי' מת חוזר וכמו דקיימ"ל מתנת שכ"מ במקצת צריכה קנין וא"כ ע"כ גם סיפא איירי בקנין וא"כ אמאי אין מתנתו מתנה לרב והרי לרב אמרי' דארכבי' אתרי רכשי והתוס' בכתובת דחקו עצמן לישב קושיא זו לרשב"ם יעו"ש:

גם הפני יהושע נתפלא מאוד על סוגיא דכתובת הנזכר שמוכיח דרב אזיל בתר אומדנא מדאמר ארכבי' אתרי רכשי וכתב וז"ל יש לתמוה מאי ענין אומדנא בזה דהא דקאמר רב הרי הוא כמתנת בריא היינו מעיקר הדין דכיון דיש בו קנין לא גרוע מתנת שכ"מ ממתנת בריא כו' ומהא דאמר רב דהרי הוא כמתנת ש"מ נמי לא שייך למידק דאזיל רב בתר אומדנא כיון דעיקר הדין הוא כך כיון דאלמוה רבנן למתנת ש"מ אפי' בדיבור לענין הלואתי לפלוני כ"ש דיש להועיל במתנת שכ"מ ע"י קנין טפי לענין הלואתי לפלוני ואדרבה משום שסובר רב דהקנין אינו מגרע אלא מיפה משו"ה לא אזיל בתר אומדנא אלא חוזר הדבר לעיקר הדין עיי"ש שכמעט לא מצא פירוש לדברי הש"ס לפי פשוטו ונטה לפי' אחר מפירושן של רש"י ותוס':

ונראה לענ"ד בעזה"י דסברת האימדנא הוא כך דודאי בנותן כל נכסיו במתנת שכיב מרע בלא קנין אמדי' דעתי' דודאי משום שסובר שלא יחי' עוד נתן נכסיו לאחרים אבל אי יחי' חזקה דלא שביק אינש נפשי ערטלאי לחזור על הפתחים וכנ"ל אבל אם אנו רואים שהוסיף קנין במתנתו. ולשיהני מתנתו אחר מיתתו לא צריך קנין דהרי הוא מתנת ש"מ. אמדי' דעתי' שמתירא שמסיבת חטאיו נגזר עליו מיתה וכל אשר לאדם יתן בעד נפשו וכן איתא סברה זו בתשו' מהר"י טראני סי' קכ"ז בח"א עי"ש ורוצה הוא שתחול מתנתו מיד והוא יצא ריקם מנכסיו וישאר עני ועניות חשיבה כמיתה וכדכתיב כי מתו כל האנשים ומבואר נדרים ס"ה וניחא לי' יותר לחיות ולחזור על הפתחים משימות ולהכי שפיר ס"ל לרב כיון שהוסיף קנין אמדי' דעתי' שרוצה לחיות ולהיות עני ולהכי אם עמד אינו חוזר. וגם הלואתו ניקנית במתנת ש"מ כמו שרצה. ובזה א"ש תמיהת הפני יהושע דודאי הסברא הי' נותנת דאפי' במתנת שכיב מרע דאית בי קנין אפ"ה נימא דאם עמד חוזר ומטעם אומדנא דאנן סהדי דלא שביק נפשי ערטלאי ואנן סהדי עדיף מדין דאף מהדין הקבוע קנין מהני דאם עמד אינו חוזר מ"מ אזלי' בתר אומדנא. אך מאחר בכתב כל נכסיו ואיכא קנין איכא אומדנא להדי אומדנא ואוקמינן אדינא ולהכי שפיר אמר רב דארכבי' אתרי רכשי דכיון דהוי תרי אימדנת דסתרי אהדדי אוקמי' אדינא אך מ"מ מוכח דאזלי' בתר אומדנא לרב וא"ש דאי לא אזיל רב בתר אומדנא כלל לא שייך ארכביה אתרי רכשי דאין כאן שום כח כי מצד הדין הוא כן ויש להוסיף דאי לא אזיל רב בתר אומדנא תיקשו קושית התוס' דרב סותר למתני' אבל כיון דאזיל בתר אומדנא א"כ רב דמיירי בכל נכסיו הוי תרי אומדנא ודוק. אך כ"ז תינח אי נתן כל נכסיו ולא שייר לעצמו כלום אבל אם שייר לעצמו מקצת נכסיו לא שייך אומדנא הנ"ל דהרי לא רצה שישאר עני ממילא אמרי' האומדנא דתנן במתני' דסבור הי' שימות ולהכי אם עמד חוזר. והנה במס' ב"ב קמ"ט אמרי' אמתני' דתנן שייר קרקע כ"ש מתנתו מתנה וכמה כ"ש אמר ר"י אמר רב קרקע כדי פרנסתו וממילא לרב הא דתני בסיפא לא שייר קרקע כ"ש ג"כ הכי פירושו דלא שייר כדי פרנסתו אבל עכ"פ שייר מידי רק דאינו מספיק לפרנסת ביתו אבל עכ"פ אינו חשיב עני דהרי תנן בפרק בתרא דפאה מי שיש לו מזון שני סעודות לא יטול מן התמחוי מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה וכיון דלא חשיב עני לא הוי אומדנא הנ"ל ובזה א"ש דהא דאמר רב ארכבי' אתרי רכשי מיירי בנתן כל נכסיו דאז איכא אומדנא נגד אומדנא ושפיר אוקמי' אדינא אבל במתני' דלא שייר כל שהוא מיירי דהניח מקצת נכסיו רק שאינו מספיק לפרנסתו אבל עכ"פ לא חשיב אומדנא וממילא דאזלי' בתר אומדנא דהי' סבור שימות ולכן שפיר תנן שאם עמד חוזר וא"ש וה' יורני נפלאות מתורתו.

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה