חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת ערלה · פרק ג משנה זין
(קלט) שם ר' עקיבא אומר אף כיכרות של בעל הבית הר"ש מביא סוגיא דיבמות פ"א והכי גרסי' שם חתיכה חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות חטאת טהורת וכן פרוסה לחם באו ש הפנים טמאה שנתערבה בחתיכות לחה"פ טהורת תעלה ר"י אומר לא תעלה אבל חתיכה חטאת טהורה שנתערבה במאה חולין וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערב במאה פרוסת חולין טהורין לא תעלה והקשה הר"ש פה במשנתינו וכן הקשו התוס' ביבמות שם דמ"ט ככר של לחם הפנים אינו בטילם והלא קטנים היו ולא הי' כככרות של בעה"ב רק כשל נחתום ותירצו דשאני לחם הפנים דאמירא טפי וראוי להתכבד כחתיכה ולהכי לא בטיל והקשה הפרי מגדים ביו"ד סי' ק"א בשפתי דעת סק"א בממנ"פ אי לחם הפנים הוי ראויה להתכבד משום דחמירי מצד חשיבתן וחביבתן א"כ אמאי לחה"פ טמא שנתערב בטהורים בטיל הא לכשיתבטל תהי' ראויה להתכבד ותהוי דינה כמו חתיכה בשר בחלב שנתערבה שמהאי טעמא לא בטיל דאזלינן בתר בתרא וא"כ לכשיתבטל תהי' ראויה להתכבד וכמש"כ תוס' ורא"ש חולין ק' ואי לחה"פ לא חשיבי א"כ טהור בחולין אמאי אינה בטיל הא לא הוי ראויה להתכבד בין אי אזלי' בתר מעיקרא ובין אי אזלי' בתר בתרא והוא קושיא חמורה ש ןם]ש עיי"ש:
ונראה לענ"ד לישב דהנה יש להבין בראש סברת התוס' ורא"ש ז אהא דאמרי' במס' חולין ק' דחתיכה של נבילה להכי לא בטיל משום הוי חתיכה הראוי' להתכבד לפני אורחים והקשו התוס' דמ"ש חתיכת בשר בחלב דלא בטלה מחתיכה חטאת טמאה שבטלה בטהורה ותי' דבחתיכת בב"ח אמרי' כיון דאם יתבטל יהי' ראויה לכבד אזלינן בתר בתרא אבל בחטאת אפי' יתבטל לא יהי' ראויה להתכבד משום דאינו ראויה אלא לכהנים וכהנים אינם מחזיקים טובה זה לזה דלכל בני אהרן כתיב עי"ש וקשה דמה בכך שאם יתבטל יהי' ראויה להתכבד לפיכך אמרי' דחתיכת בב"ח לא בטילה דהרי הרא"ש מובא בטור יורה דעה סי' ק"ט ס"ל דחד בתרי בטיל והאיסור נהפך להיות היתר א"כ אחר שתתבטל לא יהי' כאן איסור כלל וקודם שתתבטל אין ראויה לפי אורחים כלל וממילא תתבטל דומה למה שכ' הר"ן בפ"ב דפסחים דכל דבר שאין לו מתירן כשהיא בעיני' אף שלאחר שתתבטל יהי' לה היתר לא חשיב דבר שיש לו מתירן דאזלי' בתר מעיקרא ומ"ש הכא דאזלי' בתר בתרא:
אך הנראה לענ"ד להסביר סברת התוס' היא דודאי זה פשיטא דעל הא דתנן במתני' דערלה דז' דברים של ערלה וכלאי כרם שנתערבו שאינם בטילן מפני חשיבתן כאגוזי פרך ורימוני באדן ואידיך לא תיקשו והרי איסור הנאה הם ואזלו חשיבתייהו דזה בורכא דהרי אין כח בחסרון זה שהם איסורי הנאה לגרוע חשיבתם ומעלתם המפורסים לכל. וזאת היתה עיקר תקנת חכמינו ז"ל שאגוד פרך ואיניך מחמת גודל חשיבתם שהם ספון וחשוב במינם לא יהי' בטלים בהיתר אך גבי חתיכת בב"ח ונבילה דהמה בעצם אין להם שום חשיבות רק עיקר חשיבותם שהן ראויין להתכבד לפני אורחים שפיר קשיא להו לתוס' ורא"ש דהרי בבשר וחלב כבר נתבטל חשיבות זו דהרי אין ראוי לפני אורחים כיון שהמה איסורי הנאה וא"כ אם נתערב חתיכה זו בהיתר תבטל שהרי אין לה שום חשיבות וכמו בחטאת טמאה שנתערב בטהורה שבטילה ולזה תי' דמ"מ המעלה שיש לחתיכה בשר בחלב מצד שהיא ראויה להתכבד לפני אורחים היא בערכה יתירה מערך החסרון שיש לה מצד שהיא אסורה דהחסרון אינה דבוק בחתיכה זו בעצם שהרי אם תהי' בטילה תהי' מותרת ואין כאן איסור אבל המעלה שבה מצד שראויה להתכבד דבוקה בה בעצם שהרי לעולם תהי' ראויה להתכבד גם אחר שתתבטיל ולהכי כיון דהמעלה יש לה קיום יותר מהחסרון ראו חכז"ל להעמיד בה גזירתם שהוא דבר חשוב כמו אגוזי פרך ואינוך ואינו בטיל כמו באגוזי פרך ואינוך שהחסרון שלהם שהוא האיסור אינו מגרע כח חשיבתם שהיא בעצם אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערב בטהורת כיון דגם אחר שתתבטל לא תהי' ראויה להתכבד דאכל בני אהרן כתיב א"כ אין לחתיכה זו שום חשיבות בעצם לכן בטיל שפיר אבל בנתערב בחולין לא בטיל כמו חתיכת בשר בחלב שנתערב וכנ"ל. אך בפרוסת לחם הפנים כוון דאין לפרוסה זו שום חשיבות בעצם יותר רק מה שהוא קודש וחמיר וחביב וא"כ לאחר שנטמא החסרון טומאה שבה סילק את המעלה לגמרי דבטלה קדושתה אף לאחר שתתבטל לא תהי' קודש רק כפרוסת חול טהור דהרי כתב המנחת כהן בחלק התערובת חלק א' פ"א דהיתר שנתערב באיסור חד בתרי אף שאסור מן התורה מ"מ לא נתהפך ההיתר להיות איסור לחייב עליו כרת או מלקות או קרבן ודוקא בטעם כעיקור מבש"א יש פוסקים דחייב מלקות משום דהטעם של איסור מתפשט בכולו אבל לא יבש ביבש וכן כתב המשנה למלך בהל' מעילה פ"ז סוף ה"ו וממיא לפרוסת למה"פ טמא שנתערב חד בתרי קודש אף שנתבטיל חד בתרי והטומאה נתבטיל לא הוי אלא כפרוסת חולין טהורה ומחמת ספק נאכלו כולם לכהנים בקודש אבל לא נתוסף על פרוסה זו שום קדושה ואין חייבין עליה קרבן מעילה כיון שהקדושה ראשונה כבר פרח לה מיד כשנטמא וכמבואר ברפ"ג מהל' מעילה ברמב"ם וראיה לזה מדאמרי' במס' ע"ז נ"ג מאי לאו היכנו דאטבילינהו הקדשנו. דאקדישונהו אלמא מוכח דאף דטומאה אזלי לה מחמת טבילה צריך הקדש מחדש ולא אמרי' דלאחר טבילה יהי' קודש ממילא. ואיך נימא דע"י הביטול יבוא עליה קדושה חדשה זה לא ניתן לאמור כלל וכמבואר לעיל. א"כ המעלה שיש לה שהוא קודש אין לה שום. קיום יותר מהחסרון שיש לה שנטמא ולכן שפיר בטיל ולא דמי לחתיכה חטאת טמאה שנתערב כו' שהוצרך התוס' לחדש דלכל בני אהרן כתיב דהתם החשיבות איננו הקדושה שבה רק החשיבות היא במה שראוי' להתכבד ושפיר הוי אמינא דאינה בטילה לולי דכתיב לכל בני אהרן שכולין שווין בה ואיננה ראויה להתכבד. אבל לחם הפנים אין לה חשיבות אחר רק מה שהיא קודש ולאחר שתתבטיל עכ"פ לא תהי' קודש ולהכי בטילה שפיר אבל פרוסת לחם הפנים טהורה שנתערב בחולין אמרי' שפיר דאינה בטילה משום חשיבותה וחביבותה דאזלי' בתר מעיקרא וא"ש ומיושב היטב קושית פרי מגדים הנ"ל. ועיי' היטב בפרי מגדים בריש פתיחה להל' תערובת ד"ה והנה כו':